טוב,
שואלים לכולם,
אנחנו,
השבת קוראים גם פרשת פרה,
ובאופן פשוט,
מה שאומרים,
כן,
בתוך הארבע פרשיות המיוחדות שאנחנו עוברים בחודש הדר,
כן,
שקלים בדרך כלל לפני הדר,
שנה זה היה בראש חודש הדר,
וקראו שלושה ספרים,
אחרי זה זכור לפני פורים,
ואז עמלק.
ואז באה פרשת פרה,
שהיא הכנה שנתכונן להיטהר לפני פסח.
להיטהר לפני פסח.
ואז פרשת החודש,
לפני ראש חודש ניסן,
לפעמים זה יוצא בראש חודש ניסן,
ואז גם יש שלוש...
יש כמה פעמים בשנה שיכול להיות שלושה ספרים.
אחד הפעמים זה שבת, ראש חודש, שבת.
וראש חודש ניסן,
קוראים גם פרשת החודש,
זה שלושה ספרים.
לפעמים זה בחנוכה,
שבת,
ראש חודש וחנוכה,
שלושה ספרים.
בשנה היה לנו גם מיוחד,
ראש חודש אדר,
שקלים וראש חודש
ושבת.
אני חושב שפחות מפעם בשנה קורה האירוע הזה, איכשהו.
מה?
לא, איזה משהו, זאת אומרת, זה משהו אחר.
מה קוראים בפרשה בראשית ובהפטרה.
כן, בעיקרון זה גם שלושה ספרים.
טוב,
אז יש כאן מדרש,
אני גם לא יודע אותו עד הסוף,
אבל מקווה שנצליח להבין.
ומה שיפה כאן,
הפרשת פרה הזאת, יש לה גם איזה...
טוב, כמו שאמרנו, זה הכנה לפסח, כן?
אז המדרש מדבר על זה שיש בפרשת,
בפרה כתוב זאת חוקת התורה,
וכתוב זאת חוקת הפסח.
חוקה חוקה.
יש בזה דברים,
יש איזו דרשה של הרב קוק על זה,
אני לא זוכר את הדברים,
הקשר ביניהם.
אולי גם פה ידבר על הקשר הזה.
אז המדרש אומר ככה, משל לשתי מטרוניות,
נראה לי זה נשים חשובות, מטרוניתא, כן?
זה נשים חשובות כאלה, דומות,
שהיו מהלכות שניהן כאחת,
נראות שוות,
מי גדולה ממי,
זו שאותה חברתה מלווה אותה עד ביתה והולכת אחריה.
כלומר,
מי שמלווה הולכת לבית שלה, אז את זאת שמלווים,
היא הגדולה.
כך בפסח נאמר בו חוקה,
ובפרה נאמר חוקה.
מי גדולה?
הפרה.
למה?
שאוכלי פסח צריכים להיטהר.
כלומר, בלי טהרה של הפרה, כן?
אם לא מטהרים, אי אפשר לאכול פסח.
כי אם יש מציאות של פסח שני,
לאנשים שנטמאו בדרך או משהו כזה,
לא יכולים לאכול את הפסח.
עד כאן לשונו.
עכשיו הוא אומר פה דבר ממש נפלא.
נראה, והנה שני מיני חוקים הם.
יש חוקה
שמצד עומק המושג,
שבלתי אפשר לבשר ודם שיגיע להשיג הטעם.
כן, יש טעמים, חוקה היא,
אמרתי אחכמה,
שלמה המלך אמר על פרה אדומה,
אמרתי אחכמה והיא,
החוקה מנסתר,
כן.
זה מטמא את הטהורים,
מטהר את הטמאים, אי אפשר להבין.
הוא אומר, כמו עניין חמישים שערי בינה,
נמסרו למשה חוץ מאחד.
שער חמישים אי אפשר...
ויש חוקים,
זה חוקים
שאי אפשר להבין את הטעם שלהם.
ויש חוקים שהם כעין גזירת המלכות,
שאין בדרך המלך לגלות הטעם גזרותיו לכל.
חוקים שנעשה בהם,
שיעשו אותם מצד שכך ציווה השם.
ככה השם ציווה.
ואם היה הטעם גלוי,
הייתה יכולה להיות העשייה מצד הידיעה,
שכך צריך להיות.
באה ציווי חוקה,
שהכוונה של האדם יהיה נמשך אחרי רצון השם דווקא,
בפרט שהוא ציווי השם.
תעשה כי השם ציווה,
לא כי אתה מבין ואתה יודע ואתה...
בטל רצונך לפני רצונו.
מראש ישיבה בקרן באבוב, אני שמעתי פעם, הוא היה
נותן שיעורים בפרקי אבות.
על העניין הזה,
בתר על שולחן לפני רצונו,
הביא כמה דוגמאות לזה.
הוא הביא,
כתוב...
כשנפגשו, הביא כמה דוגמאות.
הביא דוגמא אחת,
כתוב שיעקב ויוסף נפגשים,
אחרי כל כך הרבה שנים שנפגשו.
אז כתוב שם,
ואחר
נראה יוסף אל אביו.
יוסף נראה, ואחר נראה יוסף אל אביו, רש"י אומר,
יוסף נראה אל אביו.
חידוש, כתוב,
שיוסף רואה את אביו.
מה זה יוסף נראה אל אביו?
אמר שיבה, הרב גולדביך,
הוא אמר,
אני חושב שזה עכשיו ימים מימי זיכרון של ראייה,
השבוע שעבר אולי.
אמר הרב גולדביך,
יוסף הולך לפגוש את אבא שלו עכשיו.
יכול להיות לו שתי מחשבות.
אחת,
יכול להגיד,
וואו,
22 שנה לא פגשתי את אבא,
כל כך התגעגעתי אליו.
סוף סוף אני רוצה לראות אותו.
ויכול לחשוב,
22 שנה אבא לא ראה אותי,
כל כך הוא הצטער,
כל כך היה בצער,
סוף סוף אבא יראה אותי עכשיו.
אני הולך לפגוש את אבא כדי שהוא יראה אותי,
לא כדי שאני אראה אותו.
הוא נראה שיוסף נראה אל אביו.
להיראות לאביו
זה דיוק נפלא, כן.
יסוד המצווה
אני לא אעשה את המצווה עכשיו,
כי כיף,
כי כן,
אני עכשיו יודע,
סוף סוף ראיתי,
לא,
אני עולה כדי שאבא יהיה לו טוב,
שאבא ישמח עכשיו בפגישה איתי.
זה נפלא.
זה מה שהוא אומר כאן.
יש על כן בעת ציווי לשון חוקה.
שהכוונה שאדם יהיה נמשך על רצון ה' יתברך,
מפאת שהוא
מה, ה' ציווה אותי עכשיו, חברת אבא ואמא.
היו דוגמאות אולי יותר חזקות,
אבל לא משנה,
הנה,
זהו כאן.
הוא אומר עכשיו,
והנה פרה אדומה,
שורה 19,
סודה עמוק מאוד.
ואף שלמה המלך אמר, הנה,
אמרתי לך כי מה, והיא רחוקה ממני.
נאמר למשה רבנו,
לך אני מגלה טעם פרה,
או לאחרים חוקה.
כן?
אז בפסח, בברה, חוקה, אין, אין, לא מגלה.
בחוקת הפסח לא מצינו את זה.
גם מה שעיקר מצוות הפסח,
טעמו מפורש בקרא,
ואמרתם,
זבח פסח הוא להשם,
אשר פסח על בתנו,
וזה ציל.
שם,
למרות המילה חוקה,
כן?
אבל הטעם גלוי.
אשר פסח על בתי בני ישראל,
אלא שבמצוות הפרטיות שבפסח נאמרה חוקה.
נאמר שהכוונה על דרך גזירת המלכות,
שהכוונה להיות נמשך אחר ציווי השם,
עול מלכות שמיים.
ואולי בכוח הפסח
נכנסה בהם המידה הזאת.
כתיב, זכרתי, החסד נעורייך, לא יודע, בארץ לא זרועה.
כן, איך הם הולכים?
הם הולכים, הם הולכים, מה, לצאת?
אנחנו לא יכולים לתאר דבר כזה.
יוצאים מהמדבר,
לא יודעים מה יש להם, קצת מצות?
מה, מה?
לכתך אחריי במדבר, בארץ לא זרועה.
זה מעל הטבע, מעל הטעם.
שכל העשייה והעבודה שלהם הייתה מחמת עול מלכות שמיים.
לכתך אחריי במדבר.
נמשך מזה שביטלו דעתם לגמרי לרצון השם יתברך.
ויש שתאמר, או, גם פה הוא אוהב את ה...
לא, זה לא מה זה אוהב, אבל השם השם, כן, זה דבר...
שתי הבחינות החוקים הם נגד שני הה',
כן,
קודם היה לנו שני היהודים,
עכשיו שני נגד הה',
שבשם הוויה,
י' כו',
פעם ה' ה',
והנה לשון שתי מטרונות דומות,
כי זה ה' וה',
כאילו.
טוב, לא יודע, זה נסתר.
ולכאורה, הוא אומר, מפאת האדם,
דומה
שערך הפסח גדולה.
אתה שואל אדם מה עכשיו, מצוות פרה, מצוות פסח?
בטח שיגיד פסח.
הפסח זה יותר גדול.
שממנה השיגו ישראל אמונה וביטחון.
אבל באמת גדולה חוקת הפסח,
שאוכלי הפסח צריכים להיות,
כלומר,
שאוכלי הפסח צריכים להיות,
כי בלי הטהרה אתה לא יכול לאכול.
היינו שכל מה שבאו אז ישראל,
לידי מידה זו,
שבלילה הזה נפתח לישראל אור גדול,
כן, בליל הסדר, ליל הסדר כתוב,
זה הלילה,
מבחינת ימים, יום כיפור זה היום הכי גדול.
מבחינת לילה,
ליל הסדר.
בסדר, זה,
הרב חיים כותב, זו התגלות של האחדות הנעלמה,
אני ולא מלאך, אני ולא שריו,
זו התגלות מאוד מיוחדת.
אומר,
בלילה זה נפתח לישראל אור גדול מחמישים שערי בינה,
כמו שכתוב בזוהר הקדוש,
ולכן נזכרה בתורה חמישים פעמים יציאת מצרים,
כן, המילה יציאת מצרים, חמישים פעמים,
להורות
שדיעביד יובלה אפיק לנו ממצרים, כלומר, חירות
של יובל, של חמישים.
באור האור הזה,
שהוא למעלה מהטעם,
השיגו ישראל מה שהתבטל היש שלהם.
ובזה נאזרים לאכול על שולחן מלך הקדוש ברוך הוא,
מפסח.
לולא זה לא יכולים לבוא לידי ביטול היש, ולסמוך
תחות רחמנא, על שולחן המלך של הקדוש ברוך הוא.
ולקבל מלכות שמיים של מלך,
כן,
נכתב בדרך רעי,
ואנחנו,
אז לטהרה,
כן,
חוקת הפרה,
היא שהביאה אותם למדרגה של פסח.
עוד
רעיון שקשור לעניין פרה,
בואו נראה מקור שלוש.
אמר רבי יהושע דסכנין,
כן,
יש סכנין,
אישה אחת יהודייה שגרה,
היא שומרת על המקום הזה,
אולי שם יש הקבר שלו.
רבי יהושע דסכנין, כן.
בשם רבי לוי,
על כל דבר ודבר שהיה אומר הקדוש ברוך הוא למשה,
אמר לו, טומתו וטהרתו.
כיוון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים,
אמר לו משה רבינו של עולם,
אם נטמא זה, אם הכהן כן נטמא,
באמת תהיה טהרתו, ולא השיבותני?
נתכרכמו פניו של משה, כאילו הוא דאג,
איך יהיה טהרה על הכהנים.
כיוון שהגיע לפרשת פרה אדומה,
אמר כבר באותה שעה שאמרתי לך,
אמור על הכהנים,
אמרת לי, אם נטמא באמת טהרתו, ולא ישבתי לך,
לא עניתי לך, עכשיו אני אומר לך,
זו טהרתו.
ולקחו לטמא,
לקחו לטמא מעפר שריפת החטאת,
וגם הטמאים נטהרים עם זה, עם פרה אדומה.
הוא אומר, והמאמר פלאי,
מה, גם שכבר נאמרה פרה אדומה במראה,
וכבר דיברו בזה,
כלומר,
הוא אומר,
מה,
עכשיו השם מגלה לו.
כתוב בפרה, במרה,
שם, בסוף פרשת בשלח.
שם,
שם נשאו, אז חוק נמצא בפרה אדומה.
כן,
שבת,
פרה,
שבת,
פרה,
במרה,
אני אומר להם,
שבת,
פרה ועוד משהו.
אז כבר נאמר, אז מה זה עכשיו,
באמור, משה לא יודע איך התארו הכוהנים?
מה קורה פה?
מעניין.
אומר, דיברו בזה המפרשים,
ונראה.
והנה מקור שלוש בפסקה השנייה.
והנה פרה אדומה הוא ההפך מכל הקורבנות,
שבכולם נבחרים לגבוה הבשר והדם שבהם חלקי הזנה,
שמלובשת בהם הנפש הטבעית והצומחת.
כן,
אתה מקריב חתיכת בשר,
אתה מקריב זה,
זה משהו,
חלק מהבהמה,
חלק מהותי, חלק חשוב.
והאפר, שהוא הפסולת, נדחה לחוץ.
אחר שנתבררו כל חלקי הטוב,
נשאר אפר שנאסף החוצה,
וזה דרכו.
ומזה נתברר עוד מה שהיה בו רושם על כל פנים חלקי הזן,
וזה תרומת הדשן.
שם תרומת הדשן,
היו שמים את האפר מצטבר,
ואחרי מעת לעת היו מפנים את כל זה.
אז שם מוציאים אותו אל בית הדשן.
עכשיו, פרה אדומה זה להפך.
שנבחר, ונבחר, רק האפר לבד.
והשאר נשרף ונכלה בחוץ.
לכאורה, מה, מה אתה לוקח פה?
אין פה, אין פה כלום.
זה רק אפר.
ונראה בטעמו של דבר,
תכלית כל קורבן,
כי הרצון והתשוקה שבאדם לדברים גשמיים,
יהפוך אותם לעבודה להשם.
אנחנו,
הרצון בכל דבר גשמי, להפוך אותו לקודש,
להעלות אותו ל...
כמו שכתב הזוהר הקדוש,
שעץ הדעת,
מקור ארבע למעלה, נצרך לחטא ותתשמטה.
זה איך שיהיה בשמחה.
כלומר,
כדי אולי להכניע את היצר,
צריך מעשים בשמחה,
זה מה שאני אגיד בהמשך.
וממנו תקיש על השאר.
וזוהי עבודה שלמה
של להפוך חושך לאור ומר למתוק.
כן, היו רבותינו, הרב קוק, הרב צבי יהודה,
היו מזכירים תמיד שבתורתו של משיח,
מי של משיח זה,
כאילו עושים מכריזים, מי נכנס ליחלו של משיח?
מי שיודע להפוך חושך לאור ומר למתוק.
זה מביא, הוא בא בכמה מקומות, בעבדת יהודה,
שזה היה המהלך, כן, שתורת הרב קוק.
כי
כל הדברים שנראים לנו ככה לא כל כך טובים,
יודע לתת להם את האור,
יודע לתת להם את הכיוון,
את האור שבזה.
זה...
אתה יודע להפוך חושך לטוב,
נכנסת,
קבלת,
אתה לא יכול להיכנס.
כן?
אז זה, כלומר, עבודה שלמה של מי?
שהאדם שלוקח את הדברים הגשמיים,
כן?
והופך אותם לעבודת השם.
זה המהפך הזה של להפוך את הדבר מחושך ומר למתוק.
וזה פירוש כתוב בברכות, ואפתה לשם בכל לבבך,
בשני עצריך.
זה בדרך כלל,
זה כשאני לוקח קורבן,
לוקח את הבשר הזה,
מעלה אותו קורבן,
רוממתי אותו.
כל זה בדבר שהוא,
יש בו ערך, כן?
בשר,
קורבן רגיל.
אבל באפר,
שאינו ספירה,
לעומתו הוא באדם מידת העצבות והאצלות שמעיסוד האפר.
כמו שכתב רבי חיים ויטל בשער הקדושה.
אלה נדחים לחוץ,
שזה לא נהפך לקדושה.
כן?
כי קדושה תהיה רק בשמחה, בחדווה.
עכשיו אתה אפר ומבטא דברים פחות טובים.
בידו הקדושיית הזוהר הקדוש,
בארנש
דחתי כמי דמרא, אדם שעבר, חטא לפני השם,
ועדא לקרבא קרבן, ולתקנא גרמיה ברוחא תבירא,
ולתקנה גרמי ברוח טבירה,
כן,
אדם שבא עכשיו לתקן את עצמו ברוח שבורה,
ברוח עצובה,
באי להשתכחי.
כלומר,
זו בעיה,
איך הוא יכול לתקן בעצבות,
כן,
במרירות?
ואית בכי.
שפיר.
כן?
צריך, צריך, כן?
זאת אומרת, צרוך.
זאת אומרת, זה צריך.
ברוח טבירה, ברוח...
וישתה ככה ויהי בכי, שפיר, מקלה.
כן?
אם הוא בוכה,
עוד יותר טוב,
השמחה,
הר הנהנה,
לא ישתה כך,
אלא במאי,
איתת, כן?
ואני, כהני ולוי,
דיינו נשלום ושמחה בגיני.
כלומר,
שמחה ורננה אין שם,
אבל לכהנים והלוויים,
שם יש שמחה ורננה.
אז זה כנראה עושה את השלמות של התיקון.
היוצא מדברי הזוהר הקדוש,
שבלתי שמחה אי אפשר להתקרב לקדושה,
אלא שבבעל תשובה,
מועילה,
שמחה,
במה שבכהנים והלוויים,
כן?
זה יוסיף לו,
הוא צריך להישווה,
הוא צריך לפגות,
אבל הוא גם חייב לפגוע את השמחה וההרננה של הלויים והכהנים.
עכשיו הוא שואל בפרה אדומה,
שנבחר רק האפר, שלעומתו באדם ומידת העצבות,
היינו משום, כן?
אז לכאורה,
לכאורה,
כלומר,
הוא יסביר תכף שמשה אומר,
רגע,
איך הכהנים והלויים,
אנחנו צריכים את השמחה של הכהנים והלויים.
אם בפרה אדומה יש לך כפרה,
אז איפה תהיה פה השמחה?
איפה תהיה פה השמחה?
אי אפשר, אי אפשר שיהיה תיקון כמו שצריך.
אומר הקדוש ברוך הוא, ונתת על מים חיים.
הפגישה עם המים החיים זה השמחה.
הנה,
והנה פרה אדומה שנבחר רק האפר,
שלעומתו באדם ומידת העצבות,
היינו משום שמצרפו למים חיים,
כמאמר כתוב,
מקור מים חיים,
את השם.
והיינו בכל עצב יהיה מותר,
ששבירת הלב
מביאה אחר כך לידי שמחה וחיות.
זה נרצה.
אבל לא שהתכלית תהיה עצב,
רק המותר.
אלא גם אותן,
והשמחה,
והחיות,
וההתלהבות,
הן התכלית.
זו חסידות, חבר'ה.
זה ידידיה שלי כותב לי במכתב,
אבא, מה אנחנו משתדלים בדור?
חסידות.
לא רק ללמוד
ולהתפלל כמו פעם, ולשיר, לנגן,
להכניס חיות בעבודת השם,
שמכניסים את השם לכל דבר בחיים.
זה היה הכיוון של ידידיה.
חיות, התלהבות, זו התכלית.
וזה שהוא טהרה על טומאת המת,
שהטומאה היא כשמה להפיל תרדמה לאנשים,
להיות כאבן דומם.
טומאה, כן, זה כבשר מת, שאינו מרגיש בה עזמל.
בכל המעשים יהיה בקרירות, בלי שום חיות.
אני כותב השנה,
אני עושה גם בנתיבות שלום,
אז זה מביא כמה פעמים מאחד מרבותיו,
הרב מקוברין.
הוא אומר שאדם שעובד ככה בקרירות ובזה,
בצורה כזאת,
השם,
בעולם הבא,
הוא יהיה שם כמו ספסל.
הוא אבן, כאילו לא...
מה
שעבדת זה מה שתקבל.
זה ביטוי חריף, הבאתי את זה באחד המאמרים.
מעשים קרירות בלי שום חיות.
הטהרה לזה,
להמתיק את הדברים בשורשם.
היינו אפר פרה עם מים חיים.
מים חיים, זה נותן את השמחה, זה נותן...
ולהתחיל בעבודה מחדש בהתלהבות יתרה.
וזה ששאל משה, אם נטמא, באמת תהתר עתו.
היינו כהן שכל מהותו הוא שמחה וחדווה,
כמו שכתוב בזוהר הקדוש,
והנה,
שמחה וכהנה,
התקיים בגין דאורחיה מסטרא אדיר,
וכהנה באה לשטחת אדיר בעין פני עירין.
הכהן צריך להיות באור, בפנים מאירות. חדען יתיר מכל עמה.
חדען יתיר מכל עמה.
הכהן צריך להיות שמחה יותר מכל.
אם כן, טומאת מת היא הפך מהותו לגמרי.
אולי מטעם זה מוזר עוד טומאת המת,
לכן מזהירים אותו מאוד.
אז אסור לך להיטמא, אסור לך להיות בצער, בעצבות.
חשב משה,
שעל ידי טומאת המת,
נתבטלה מהותו לגמרי של הכהן,
ואין לו טהרה,
על ידי אפר פרה אדומה.
שמשה חשב שאפר פרה אדומה הוא טהרה רק מצד האפר שבו,
שהוא שיוון רוח ולב.
הוא כמו כלי חרש, שבירתם טהרתן.
אבל אין זה,
אך אין זה בעבור כהן,
שצריך תמיד להיות בשמחה.
ישיב לו הקדוש ברוך הוא,
ולקחת לטמא ונתנו עליו מים חיים,
שהטהרה היא מצד המים חיים.
אז כן היא טהרה גם לכהן, וזהו, הוא זוכה לשמחה,
ולטהרה, ול...
יהיה פסח כשר ושמח.
טהור ושמח.
אז גם נגענו קצת בזה, ונתראה בעזרת השם בזמן הבא.
תודה רבה לכולם.
