בוקר טוב,
בשורות טובות,
לנו ולכל העם ישראל.
כתוב בשולחן ערוך לגבי חודש ניסן,
אין נופלים על פניהם בכל חודש ניסן.
ואין אומרים צידוק הדין בשבת וביום טוב,
ואין מספדים בו,
ואין מתענים בו להזכיר בציבור,
ובבכורות כן מתענים בו בערב פסח.
ככה כותב השולחן ערוך.
והרמ"א מוציא,
אין,
הוא מוציא דווקא דין בכל חודש ניסן.
ועוד כל מיני פרטים שלגבי חודש ניסן.
אני רוצה להסביר.
יש שני חודשים שהם דומים אבל שונים.
זה תשרי וניסן.
שאלו אותי למה?
ככה.
חודש תשרי היא כל כולו תשובה.
תשובה,
חודש אלול,
יום ראש השנה, יום כיפור,
כל הימים האלה עושים תשובה.
אז זה החודש המיוחד הזה, חודש של
גילו ברעדה.
צריך להיות שמח, אבל ברעדה.
גם אתה רעד, כן?
אתה עומד לפני ריבונו של עולם,
דנים אותך,
כן,
כמו לפני שהאדם מתחתן,
זה נקרא,
הוא כאילו יום כיפור כזה.
גילו, אבל ברעדה, ברעדה, זה יום מיוחד במינו.
ככה זה תשרי.
תשרי זה יום הדין, ימי הדין, הימים האלה.
מה זה ניסן?
אז אומר, ניסן, כל חודש ניסן,
אין נופלים על פיהם,
איפה הרעדה,
איפה היראה,
איפה כל הדברים האלה.
זה מה שאומר,
אבל המשנה הברורה אמנם מסביר בצורה יותר מדויקת מה הסיבה לכך.
מדוע בחודש ניסן לא אומרים תחנון וחיים בשמחה גדולה.
צריך להבין, ניסן זה חודש שבו נולד עם ישראל.
כן, עם ישראל יצא ממצרים ביום הלידה, נולדנו שם.
נהפכנו מפרטים לכללים, לכלל, לכלל ישראל.
אמנם הוא מביא כאן המשנה ברורה את הסיבה
של למה לא אומרים,
והוא מביא יום אחרי יום,
אצטט תכף.
אבל גם זה נוגע לכלל ישראל,
נהפכנו מפרטיים לאדם כללי.
אדם פרטי זה דין.
דנים אותו בשמיים,
דנים אותו בארץ וכדומה.
ברגע שהוא נהפך אדם כללי,
הוא כבר משהו אחר, מדרגה לגמרי אחרת.
זה כמו ההבדל בין תפילת יחיד ותפילת ציבור.
תפילת יחיד זה תפילה אחת,
כל אחד עם החשבונות שלו.
תפילת ציבור, הציבור הופך אותך למשהו אחר,
משהו שונה, אדם כללי.
אז זה מסביר כאן המשנה ברורה,
אני מצטט את המשנה ברורה.
המשנה ברורה אומרת כך.
למה בכל חודש ניסן לא אומרים
את התחנון וכל זה?
מפני ש-12 נשיאים הקריבו
בשנים עשר ימים, מי זה הנשיאים,
היו בעניין של קורבנות,
אז חנכו את המשכן,
אז כל יום היה נשיא אחד משבט,
נציג שבט,
היה מקריב קורבן.
אבל צריך להבין שהקורבנות של הנשיאים,
ובכלל כל עבודת המשכן,
זה לא עניין פרטי.
זה עניין של כל עם ישראל.
ברגע שהיו מקריבים קורבנות במשכן,
מזכים,
מתקנים לתיקון גדול.
יש כאן מישהו, חסיד ברסלב, משהו כזה.
אה...
אתה אומר התיקון הכללי?
תגיד, בטח.
התיקון הכללי זה בבית המקדש.
נכון,
אומרים תהילים וכל זה בסדר גמור,
אבל בבית המקדש כל מה שנעשה,
זה לא היה עניין פרטי,
זה נוגע לכל עם ישראל,
כל דבר.
הקורבנות, הכהנים, הקטורת, כל מה שהיה שמה,
זה העניין כללי.
זה מה שאומר כאן המשנה ברורה,
שבחודש ניסן,
12 השבטים, כל אחד הקריב קורבן.
איפה הוא הקריב את הקורבן הזה?
בבית המקדש.
זה המקום הכללי,
לזכות את כל עם ישראל.
מפני ש-12 נשיאים הקריבו ב-12 ימים,
וכל ימי הקורבן היה יום טוב שלו.
וימי הפסח.
וימי הפסח גופן, זה בכלל אנחנו כלליים, ואיסרו חג.
אם כן, יצא רוב החודש בקדושה,
לפיכך עושים כולו קדושה.
כן,
על כל המנהגים האלה שאנחנו ממעטים בחודש ניסן,
בדברים מהסוג של דין או משהו כזה,
כל זה נובע כשאנחנו נהפכים לאנשים כלליים.
אז תגידו לי בצדק,
זה היה בעבר, מה בהווה?
גם בהווה,
באיזה מדינה אתה חי?
איזה מדינה
שאלתי?
תגיד,
איך קוראים למדינה הזאת?
תגיד,
מה זה ישראל?
שכולנו.
גם בהווה אנחנו מתקדמים,
אנחנו נהפכים משהיינו בגלות עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים,
לעם אחד, גוי אחד בארץ, כאן.
אז גם היום, גם היום כשאנחנו מגיעים לחודש ניסן,
זה לא כמו חודש ניסן בשנה שעברה.
זה חודש ניסן, החודש הזה...
וואי,
עלינו עוד צעד אחד לבניין בית המקדש שייבנה במהרה בימינו.
אז אחרי,
אומרים,
לא,
חודש ניסן צריך ממש להיות מבסוטים ושמחים,
שמחים.
שאלו למה?
כי נולדנו בחודש ניסן,
עם ישראל נולד בחודש,
כאומה נולדנו בחודש ניסן.
אז אכן, לא אומרים את התחנון ולא כל הדברים האלה.
נזכה לגאולה שלמה וישועה שלמה במהרה בימינו אמן.
