טוב, שלום לכולם.
אנחנו ממשיכים עם מסכת אבות
במשנתו של הילל הזקן.
אף הוא, מקום מספר אחד.
אף הוא, מי זה אף הוא?
הילל הזקן ראה גולגולת אחת שצפה
על פני המים.
אמר לה על דא עטפת
דאטפוך
וסוף מטייפיך יטופון.
הלל רואה גולגולת אחת
באיזשהו נהר, נחל, נהר, משהו כזה.
מה?
יכול להיות שזה היה בבבל.
הלל היה בבבל ובא לארץ.
לא ברור שזה היה בארץ ישראל.
גם הסגנון הארמי יותר מאשש את הדבר הזה,
אבל זה לא משנה איפה זה היה.
ראה?
שם.
אף הוא ראה גולגולת אחת
שצפה על...
אפשר לסגור את הדלת בבקשה?
על פני המים.
עמל על דעתיו תה תפוך וסוף מטיפה חטפו.
הלל רואה גולגולת אחת בנחל, צפה.
אומר הלל הגולגולת,
בגלל שערפת,
על דעתה,
או הצפת מישהו,
הרקת,
ערפת את הראש של מישהו, את הפוך, עשו לך את זה גם,
וסוף מטיפייך, מי שערף לך את הראש,
יטופון.
בסוף יקרה לו אותו הדבר.
שאלות על המשנה.
שאלה ראשונה.
אנחנו רגילים תמיד במסכת אבות, איך הפתיחה?
הוא היה אומר.
פה אף הוא ראה גולגולת אחת.
דבר שני,
למי הלל מדבר?
לגולגולת.
תמיד הוא מדבר אלינו.
אומר, כולם, כל התנאים מדברים אלינו.
פה הוא אומר לגולגולת, תדע לך
מה שעשית מגיע לך.
מחזירים לך, וגם מי שעשה לך,
וגם בארמית,
מסכת אבות,
הרוב בעברית.
וגם מה זה בסוף?
מטיפייך יטופון,
מה זה בסוף?
המילה בסוף מיותרת לכאורה.
על דעתיו אתה תפוג, גם למה להגיד לו,
תגיד לו שעל זה שהרקת הרגו אותך,
למה הוא בדיוק אומר על זה שערבת את הראש של מישהו,
יערפו לך את הראש?
תגיד, הרקת יהרגו אותך גם.
גם מה זה בסוף?
יש הרבה שאלות על המשנה.
אנחנו נלמד היום הרבה,
לא הרבה, אבל כמה רעיונות
נפלאים באמונה מתוך המשנה.
כידוע מסכת אבות זה מסכת
שכוללת בתוכה הרבה מוסרים,
הדרכות דרך ארץ,
אבל גם הרבה רעיונות באמונה.
נתחיל.
יש אומרים, הדבר הזה קרה בבבל.
לכן גם השפה הארמית מתאימה פה,
זו השפה שהייתה עוד נוהגת בבבל.
והתחיל לראות.
רבי יהודה בר-תנורא אומר,
מקום מספר שתיים,
על דעתיו אתה תפוך,
רשע היית ומלסתם את הבריות.
מה זה מלסתם?
שודד, גונב.
ומציפן בנהר.
אחרי שהוא היה הורג אנשים,
היה מציף אותם בנהר, עורף להם את הראש,
זורק אותו לנהר, אותו רוצח,
ובאותה מידה מדדו לך.
השאלה המתבקשת היא, מה?
איך הלל?
ידע, מצוין.
איך הוא ידע
שאותה גולגולת,
דרך אגב,
הרבה אנשים חושבים שגולגולת זה דווקא עצמות,
לא חייב.
גולגולת זה יכול להיות ראש מלא,
איך אנחנו יודעים את זה?
פרשת כי תישא.
כי תישא בני לפקדיהם ונתנו, נכון?
לגולגולותם, גולגולותם, זה לא חייב להיות עצמות.
גם הראש עצמו קראו גולגולת, עם כל הבשר וכולי.
בכל מקרה, איך הלל ידע שהבן אדם הזה הרוצח?
זה היה בדרך כלל ידוע.
אה?
אבל איך אתה יודע, איך הוא ידע שהוא היה רוצח?
חיים, איך הוא ידע?
אומר דניאל, הוא רואה מעבר.
תסביר.
יפה,
אומר דניאל,
הלל צדיק יסוד עולם,
רוח הקודש,
רוח הקודש מגלה דברים.
הרב קוק זצל,
כשהיה רצח של סטבסקי, שמעתם רצח סטבסקי?
לפני קום המדינה.
סליחה,
רצח ארלוזורוב,
סליחה,
רצח ארלוזורוב,
חשדו את סטבסקי.
חשדו את סטבסקי, ארלוזורוב נרצח על ידי הערבים,
והאשימו את סטבסקי,
המפלגה של הרוויזיוניסטים,
כן,
שהוא רצח את ארלוזורוב.
וכל הזה,
אמרו,
נעשה לו משפט,
היהודים,
יהודים האשימו אותו.
והרב קוק יצא להגנתו.
אמר הוא לא רצח,
כמעט כנגד כולם.
ואמרו לו, איך אתה אומר דבר כזה?
מאיפה אתה יודע?
היו סימנים שכן, וזה, פה, שם.
איך אתה יודע?
בסוף הרב קוק צדק.
הוא לא רצח,
זה היה ערבים שרצחו אותו,
ובזכות הרב קוק
לא העמידו אותו לדין מוות.
ששאלו אותו, איך ידעת?
איך ידעת?
הוא אמר, אלו גילויים מלמטה
וגילויים מלמעלה.
גילוי מלמטה,
סבא של ראש ממשלת ישראל,
הרב מיליקובסקי,
שמעתם עליו?
סבא של נתניהו, רב צדיק.
הוא לא היה כמו הנכד, אבל היה רב, כן, רב צדיק מאוד.
הוא גילה לו שסטבסקי לא היה שותף ברצח.
והיה גילוי מלמעלה, מה זה מלמעלה?
רוח הקודש.
אומר דניאל,
הלל צדיק יסוד עולם,
ברוח הקודש הוא ידע שאותו גולגולת היה רוצח.
פירוש שני,
ראיתי אתמול,
דבר נפלא,
הבאתי אותו,
מקור מספר
שלוש.
שו"ת רבאז.
רבאז מ...
אני חושב הרב הראשי ברומניה.
ברומניה.
מקור מספר שלוש.
ומידי דברי זכור אזכור.
מה שהראיתי זה כביר כי מה שהשכיל החוקר למבט עינים,
אין לי מושג מזה,
להכיר גם בגולגלתו של אדם תכונת האיש ומעשהו.
זה נקרא חוכמת מה?
חוכמת
ה...
חוכמת ה...
פרצוף.
חוכמת הפרצוף.
אה.
טוב,
לברור זו.
בימי חז"ל,
התנא האלוהי הלל.
אף הוא ראה גולגולת שצפה על פני המים.
על דאטפת אטפוך,
מטיפיך יטופון.
הסיפור הזה מופיע גם במסכת סוכה.
הלל,
כשהיה מגיע לשמחת בית השואבה,
אמר הרבה דברים,
וגם הסיפור הזה מופיע שם.
הפרשן הדגול,
פרשנה נפלאה.
מרן רש"י ז"ל,
שימו לב ציטוט מה רש"י כותב על המשפט של הלל.
שחתכו את ראשו
והטילו למים והכיר בו שהוא רוצח,
זה טעות,
יש פה אדם,
שהוא רוצח,
ופגעו בו עכשיו ליסטין כיוצא בו.
מדברי רש"י,
שכתב והכיר בו הלל שהוא רוצח,
נראה שבא לגלות פני עלות הצפון פה.
כי הלל השתמש גם הוא בחוכמת אפי זגן מאמי.
מה זה?
כנראה הפרצוף הפנים.
נכון,
אשר ממנה נדע מזג האדם ותכונת רוחו,
והביט בגולגלתו של זה,
והכיר בו שהוא רוצח.
הלל ידע חוכמת הפרצוף.
אוי, החכם בהרבה חוכמות.
וזה שאמרו,
אף הוא ראה גולגולת,
ולא אמרו ראה איש שצף על פני המים,
כי אך מגולגלתו ידע את אשר עשה,
כי הילל לא הניח מדברי חוכמה דבר אשר לא למד.
אז פירוש שני,
לא חכם חייב להגיע לרוח הקודש,
ייתכן שהכיר בחוכמת הפרצוף.
גם היום יש רבנים שמכירים בחוכמת הפרצוף.
אז אם
הפנימות שלכם לא משהו,
לא כדאי ללכת אליהם,
שלא יגיעו לכם סודות.
אני מסתכל עליכם עכשיו.
בסדר, כולם עוברים.
זה הנהלתה בכלל, משהו מיוחד.
כולם פה.
בקיצור,
גם היום שרבנים מכירים בחוכמת הפרצוף,
אז אפשר להגיד גם עוד פירוש,
שבאמת הוא הכיר אותו שהוא רוצח.
שלושה פירושים.
נחזור אלינו.
אלעד הזקן.
כן, חזרנו אליו.
פעם שעברה, כן.
אלעד הזקן, תודה על אלעד הזקן.
נחזור לפה.
אומר הרמב״ם,
יסוד חשוב באמונה.
ארבע,
ואמר על שהצפת הציפו אותך,
ואשר הצפוך,
כמו שהרג אותך,
אפילו אם זה שבעה שמונה,
לא משנה,
יוצף,
רצונו לומר,
אומר הרמב״ם,
שאתה נהרגת מפני שהרגת זולתך.
ואשר הרגך,
יהרג,
עושה משה חשבון לכולם.
והכוונה בזה המאמר,
שמעשה הרעות ישובו בראש עושיהם.
כמו שאמר, עוונותיו ילכדונו את הרשע.
ואמר, בור קרא ויחפרהו,
ויפול בשחע תפעל.
נראה לי הפסוק הזה נאמר גם על המן.
מה אומרים במגילה?
העץ אשר הכין, לא.
מה זה אשר הכין, לא?
להמן, לעצמו, הוא מכין למרדכי,
אתה רצית לתלות אותו, באותה מידה
מדדו לך.
וזה נראה לעין בכל זמן ובכל מקום.
שכל מי שיעשה הרעות,
ויחדש מיני העוול והשחיתויות,
הוא עצמו ישיגהו נזק מאותם הרעות גופן אשר חידש.
מי שעושה רעות,
בסוף יקבל רעות.
מי שעושה טובות,
בסוף יקבל טובות, כן?
לא, הוא אומר,
נכון,
אבל הוא אומר,
זה לא רק עולם תחתון,
זה גם ריבונו של עולם נוהג,
ועוד מעט את הקושייה הגדולה נראה בהמשך,
עוד לא שאלתי את הקושייה הגדולה,
שיכולה סותרת את מה שאומרים, עוד
מעט נראה.
אבל ברמת עיקרון, אומר הרמב״ם,
יש שכר ועונש.
אדם שעושה רע,
יקבל רע.
הרבה פעמים בתנ״ך,
אנחנו רואים שהשם מודד באותה מידה.
הרי מה הפליא את יתרו?
מה הפליא?
למה הוא מתקרב להר סיני?
כי בדבר אשר זדו עליהם.
הם הטביעו את הילדים שלנו ביאור,
גם הם טבעו בנילוס,
בים סוף, סליחה.
והרבה פעמים בתנ״ך רואים מידה כנגד מידה.
המרגלים דיברו לשון הרע, קיבלו מגפה בלשון.
והם דיברו, הרבה בתנ״ך רואים מידה כנגד מידה.
מה שהלל אומר מחנך אותנו.
אתה הרגת,
מגיע לך שיהרגו אותך.
מי שהרג אותך,
גם ימות.
למה יש מידה כנגד מידה?
למה השם משתמש במידה כנגד מידה?
מה זה נותן לאדם?
מה זה?
מצוין, יפה מאוד, אינדיקציה, איפה הוא טעה?
הוא חוטף מכה, מה שהוא עשה?
אה, אתה לא בסדר?
קיבלת, מגיע לו.
מצוין.
אומר את זה, חמש, ספר חסידים.
סייג את החסידות,
אחי ייתן לי בו.
המקרים ופגעי בני אדם וידע כי על חטאיהם היה להם כן ובדבר
אשר זדו נפרע להם מידה כנגד מידה ומתוך כך יפשפש במעשיו.
פן יקרה לו כאשר קרה להם.
אתה אמרת שהוא עצמו חטף, אבל גם מורה אחרים חטפו.
וואו, תראה את המצרים.
השם הטביע אותם כמו...
יש השגחה.
כן.
נכון.
נכון?
נכון, נכון, נכון, צודק.
המדרש שמואל מביא פה חידוש גדול,
התלבטתי להביא אותו,
כי זה עניין של פנימיות,
אבל נגיד אותו בכל אופן,
כי
זה לא הפירוש המקובל של המשנה, אבל נביא אותו.
אומר המדרש שמואל מקום מספר 6,
הורה לנו גודל ההשגחה פרט מן הפרט,
שהרגת
וסוף הורגיך יהרגו,
אלא ההשגחה הייתה פרטית ביותר מידה כנגד מידה.
שאם אתה,
כשהרגת
לא היית מטיל אותם על פני המים,
לא ימטילים אותך אחר שהרגוך על פני המים,
כי לא ימודדים לך יותר ממה שעשית,
אלא ששתיים רעות עשית.
א', הרגת, ב', הטלת את הגולגולת על פני המים.
עשו לך כן, א', הרגוך, ב', הטילוך על פני המים.
וסוף אותם שהרגוך והטילוך על פני המים,
סוף גם להם יהיה כן שיהרגום ויתילום על פני המים,
מידה
ולא היה הדבר בדרך מקרה.
אין מקרה בעולם, מקרה אותיות,
מהשם
רק מהשם מקרה, אין מקריות בעולם.
עכשיו סיימנו את פורים.
כל המגילה לכאורה צירוף מקרים מדהים.
איך ככה ואיך ככה?
לא.
חז"ל אומרים המלך, ריבונו של עולם.
לך נראה צירוף מקרים?
השם
שלט בהכל.
השם הביא את אסתר
המן
אין לך שבוכו צירוף מקרים.
השם תופר את הכל.
זה עם יוסף, הצדיק, מכרו אותו למצרים.
ואז אמרו השבטים ליעקב,
טרף אותו
טרף אותו איזה נמר,
פנתר,
ברדלס,
משהו.
וכולם היו בצער.
ותעניתו
מצטער.
ויעקב היה מצטער.
והאחים ויהודה ירד מגדולתו, והשם.
מה הוא עושה?
בורא אורו של משיח.
הוריד את יהודה מהגדולה,
התחתן,
יהודה ותמר,
אין נצחי,
ברוך הוא,
מקריות.
חייב להחדיר לנו לחיים.
אין מקריות בעולם.
השם אחראי על הכל.
אדם רצח,
בסוף יקבל את עונשו.
ועדיין יש להקשות.
שש,
איך אמר בסוף,
מטיפייך יטופון?
זו הקושייה שלא הקשתם.
כי מעשים בכל יום כמה הורגים ורצחנים,
אשר אינם נהרגים,
רק מתים על מיטתם בידי שמיים.
איך אתה אומר שכל מי שרוצח ירצח בסוף, ירצחו אותו?
יש מלא אנשים רשעים שמתים בסוף בגיל תשעים,
מאה,
מאה ועשר.
זה השאלה, צדיק ורע לו.
וכן, רשע וטוב לו.
אתה רואה שזה לא תמיד הולך לפי
החשבונות באותה מידה שעשית מדדו לך,
זה קושייה חזקה.
אף אחד מכם לא צריך את הקושייה הזאתי.
ואם כן קשה...
איך אמר וסוף מטיפייך יטופון,
איך הלל אומר מי שרצח אותך,
גם הוא ירצח אותו,
איך הוא יודע?
שאלה חזקה.
לפני שנענה את התשובה המדהימה של המדרש שמואל,
הקושייה הזאתי
הקשו אותה ראשונים עוד לפניו.
אבל לפני כן גמרא מקור מספר שמונה.
אמר רבי יוסף,
וכן תני רבי חייא.
אף מיום שחרב בית המקדש, אף על פי שבטלה סנהדרין.
הרי כדי לפסוק מיתה,
למרות שביהדות,
בהיסטוריה היהודית,
בקושי הוצאו פסקי דין מוות.
או שהתורה אומרת על הרבה דברים, מות יומת,
מות יומת, מות יומת.
המשנה מסכת מכות אומרת,
סנהדרין שהייתה הורגת פעם בשבע שנים,
ויש אומרים פעם בשבעים שנה,
נקראת חובלנית.
בקושי הוצאו גזרי דין מוות בסנהדרין.
נדיר מאוד, מאוד מאוד נדיר.
מאוד.
ממתי הפסיקו להדון דין לנפשות?
מאז שסנהדרין,
40 שנה לפני חורבן בית המקדש,
כבר סנהדרין לא ישבה בלשכת הגזית,
נדדה,
זוכרים,
11 נדידות נראה לי,
מציפורי ושפרם ואושה וכל מיני מקומות.
אי אפשר להדון דין לנפשות.
אף על פי,
כאילו אומרת הגמרא,
מקום מספר שמונה,
אמר רבי יוסף,
וכן תני רבי חייא בר יוסף,
שחרב בית המקדש,
אף על פי שבטלה סנהדרין,
ארבע מיתות לא בטלו.
והא בטלו, בקיש הגמרא, איך אתה אומר, לא בטלו?
אלא דין, ארבע מיתות לא בטלו.
מי שהתחייב סקילה,
או נופל מן הגג, או חיה דורסתו.
אז זה כמו נפילה, זה כמו סקילה.
מי שהתחייב שריפה או נופל בדלקה,
או נחש מקישו, נחש ארסי, מתפשט, זה חום כזה.
מי שהתחייב הריגה או נמסר למלכות,
ואז עורפים לו את הראש,
או לסטים באים עליו.
או טובע בנהר,
נחנק,
או מת באסכרה,
נראה לי זה אסכרה, אני חושב,
מיתה שגם גורמת איכשהו בסוף לחנק.
בהחלט תוספות על הגמרא הזאתי,
תשע.
דין ארבע מיתות לא בטלו, אבל קשה.
דחזינן כמה עבריינים ועובדי עבודת כוכבים שמתים על מיטותם.
איך אתה אומר?
אצל אנשים שרצחו, נאפו, עשו דברים נוראים,
לא קרה להם שום דבר, מתים על המיטה, רגיל.
תשובה,
ויש לומר,
התשובה היא
הקדוש ברוך הוא מקל ולפעמים מוחל לגמרי.
הוא רצח, אבל
אתה יודע אם הוא חזר בתשובה או לא?
מאיפה אתה יודע מה הוא עשה?
זה שהוא רצח לפני 20 שנה,
חוץ מזה שהוא חזר בתשובה מאז,
והשם ויתר לו.
יש שאלה,
לפני
הרבה מאוד שנים, לא יודע באיזה תקופה זה היה,
בא
סיפור אמיתי.
זה שוב, זה מופיע, יש לי את זה בזה.
בא יהודי
לבית הדין של המעריטץ
עם שאלה שאני חושב שמעולם לא שאלו,
בהיסטוריה היה מישהו ששאל את השאלה הזאת.
הוא בא והוא אמר,
שנה שלמה עבדתי מלא סוגי עבודה זרה שבעולם.
שנה שנייה, נאפתי מלא נשים נשואות.
שנה שלישית,
הייתי במאפיה שרוצחים נשים.
גילוי עריות,
שפיכות דמים, עבודה זרה.
הוא בא לבית הדין של המאריטס.
האם יש לי אפשרות של תשובה?
לא ידעו מה לעשות איתו.
שנה שלמה נואף.
שנה שלמה רוצח.
שנה אחת עובד כל עבודה זרה.
איזו תשובה.
אני לא מספר את זה,
קרא סיפור לנו שהיה פעם אחת אדם
שחשד באשתו שהייתה עם גבר אחר.
תפס אותם,
לקח אקדח, הרג את שניהם.
סיפור אמיתי.
חזר בתשובה.
צדיקים נעלים, כן?
ברוך השם, כן, זה...
לא צריך להגיע לשם,
אפשר להגיע עכשיו למכון,
לא צריך להגיע למכון,
אבל יוצא,
מה?
לא, יש עכשיו...
כן,
וידאו, בסדר, לא, את...
בכל מקרה,
שאל שאלת הרב וינר,
האם יש לו אפשרות תשובה,
או רצח את אשתו ואת ה...
ואז הוא הביא לו את מה שאמרתי,
את המאירי,
שבה אדם ששאל שאלה,
שנה שלמה עבודה זרה,
שנה שלמה ניאוף, שנה שלישית,
שפיכו דמים.
זאת המאירי, תשובה ארוכה.
בסוף הוא אומר, אין דבר העומד בפני התשובה.
ובסוף הוא מת כרגיל.
אתה יודע מה הוא עשה בינתיים?
יכול להיות שחזר בתשובה.
תשובה שנייה,
תוספות אומר,
או זכות תולה לו,
ואינו נפרע ממנו בחייו.
מה הכוונה?
זה הריטבה,
מקום מספר 10. דין,
ארבע מיטות לא בטלו.
פירוש באותם שנוטלים דינם בעולם הזה,
כי בוודאי יש כמה רוצחים ומשומדים שמתים בשלווה והשקט.
נדונים בעולם הבא.
חיים יקרים זה פתח לסוגיה חשובה.
צדיק ורע לו, רשע וטוב לו.
אומר חובות הלבבות,
איזה
חמש או שש תשובות לשאלה הגדולה הזאתי.
מה התשובות?
אתה חי בעולם הזה.
אתה לא יודע שיש עולם הבא?
יכול להיות שיש אנשים רשעים שמקבלים את זכויותיהם הקטנות בעולם הזה,
בעולם הבא?
ויכול להיות שצדיקים סובלים בעולם הזה על כל מיני דברים קטנים שהיו,
אבל העולם הבא מזוכח,
הרי הצדיק יקרו זה עולם הבא,
והרשע יקרו זה עולם הזה.
אז רשע, למרות שהוא עשה דברים נוראים, על הזכויות
הקצת שעשה, קיבל שכר בעולם הזה.
והצדיק,
למרות שעשה הרבה מצוות,
אבל הטיפה הקטן שהשם מודד לו,
הוא נפרע ממנו בעולם הזה.
לכן זה שרואים רשעים שבסופו של דבר לא מתים כמו שהם הרגו,
זה לא סותר.
לא כל כלל שיש בגמרא בפוסקים הוא כלל מוחלט.
הרבה פעמים במידה שאדם מודד, מודדים לו.
אף הוא ראה גולגולת אמר, רצחת?
רצחו אותך גם.
אבל לא תמיד המשוואה הזאת היא במאה אחוזים.
לפעמים יש דורות שרואים את זה בחוש,
כמו דור המדבר,
ממש.
ולפעמים לא רואים דור הסתרה,
לא תמיד רואים את המידה כנגד מידה.
יש עוד חשבונות של הקדוש ברוך הוא רמב״ם,
מקום מספר 11,
ואין אנו צריכים לדעת חוכמתו.
נענש
מן האופן,
מן העונש,
נענשו
האיש
אתה מבין חשבונות שם, מה אומר הרמב״ם?
אבל הכלל, כי כל דרכיו משפט.
יהודי מאמין,
הוא לא נמנע משאלות,
הוא שואל, אבל הוא מבין שריבונו, שעולם הוא...
דרכיו
ויענש
לפעמים בעולם הזה,
לפעמים בעולם הבא,
ויגמול המטיב כפי הטבתו.
כלומר, אין לנו הבנה בחשבונות שמיים.
לפעמים רואים מידה כנגד מידה,
ולפעמים לא רואים את זה,
והחשבונות הם אחרים.
עכשיו, על גבי זה, אני אגיד את המדרש שמואל.
רציתי
למה זה כוכב בצורה כזאתי,
וירח בצורה כזאתי,
וחתול ככה,
וכלב ככה?
לא מבינים כל ה...
אני חוזר למקום מספר שש.
למעלה,
שורה שנייה.
ואם כן קשה, איך אמר וסוף מטיפייך יטופון?
יכול להיות שבסוף לא יקרה לו מה
הרג אותו
ואפשר לתרץ לזה.
שהוא
שאמר מילת וסוף
שהיא מיותרת.
כי היה די באומרו ומטיפייך יטופון.
מה זה וסוף?
המילה וסוף מיותרת.
אלא כוונתו לתרץ זאת הקושייה.
ממית
שלא יומת,
מישהו שרצח ולא הרגו אותו בסוף,
בסוף הוא מת במיטתו,
אם כל זה תדע לך.
שאם לא יומת, הוא רק מת על מיטתו,
אחר כך מביא אותו השם יתברך בסוד הגלגול המקובל בדברי רזל,
ויסכים לדעתם פיתגורס,
לא יודע מי זה פיתגורס,
מי זה פיתגורס?
פיתגורס?
זה משמע פיתגורס?
זה פיתגורס! הוא היה חכם גם בשאר דברים,
חוץ ממשולשים והכול.
טוב, פיתגורס,
וסופו שיומת.
כלומר, יש דבר שנקרא סוד הגלגול.
אל תיקחו קשה.
הרב ונר אמר לי פעם,
רובנו נשמות מגולגלות.
אין הרבה נשמות חדשות.
אין הרבה נשמות חדשות.
אתה מבין גלגולים?
הרי לפעמים הגויים עשו לנו הרבה צרות.
הרבה צרות!
ולא ראינו תמיד שהשם נקם בהם לאותם אנשים שהרעו לנו.
כן, אבל
אולי לנכדים נינים שלהם הוא נקם,
אנחנו יודעים.
הרי בשואה התאכזרו אלינו אוקראינים,
פולנים,
איפה ראינו שהשם בזה?
אולי עכשיו.
אני לא יודע,
אני באמת לא יודע,
אבל יש מושג של גלגול.
אנחנו יודעים את זה ממכירת יוסף.
עשרת השבטים עשו דבר נורא,
והם זרקו את אח שלהם לבור.
לא ראינו שהם נענשו.
המדרשים שאומרים ביום הכיפורים,
ובתשעה באב,
אשכנזים, ספרדים, תימנים,
מה אומרים?
שעשרת הרוגי מלכות
הם גלגול של נשמות השבטים.
ואז השם חיכה לדור ההוא ו...
עוד פעם, זה סודות גדולים.
אבל הוא אמר, וסוף ממיתיך ימותון.
אם אותו רוצח,
בסוף לא,
אבל יכול להיות שיתגלגל וכולי בדור אחר,
ויקרה מה שיקרה.
כלומר, היינו שני פירושים.
אבל הנשמה, הנשמה זה העיקר, דניאל.
העיקר זה לא הגוף.
העיקר זה נשמת האדם ולא גופו.
הרי אומרים, פנחס זה אליהו.
פנחס זה לא אליהו.
פנחס זה פנחס, ואליהו זה אליהו הנביא.
זה דורות אחרים.
אלא נשמת
פנחס התגלגלה באליהו.
קידשתי לכם, אתם יודעים על זה, נכון?
אז זה הפירוש השני,
הוא פירוש עמוק,
אבל לא נרחיב בו,
אבל זה פירוש מאוד מחודש.
הרש"ר הירש.
אבל לפני כן,
רבי עובדה בר-תנורה, החלק השני.
וסוף, שתיים, וסוף מטיפייך יטופון,
שלא היה הדבר מסור בידך להורגך,
אלא לבית דין,
זה שהוא רוצח,
אסור לך להרוג אותו,
יש בית דין שישפוט.
והקדוש ברוך הוא מסרך בידך,
בידם, שמגלגלים חובה על ידי חייב.
המגלגלים, גלגול, ראיתם חידוש כאן?
כן.
והעתיד,
שתיים,
והעתיד הוא אחר כך לתבוע מעין מיתתך.
תגידו לי, נבוכדנצר היה צדיק או רשע?
רשע?
וסנחריב?
סנחריב?
אבל מה כתוב בנביאים?
שהם שליחים של הקדוש ברוך הוא.
אוי אשור שבט אפי, לא זוכרת הפסוק, ונבוכדנצר.
עם ישראל מגיע לו מכות,
מגיע לו גלות,
נבוכדנצר עשה את רצון השם,
שקוייך,
פרעה,
כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום,
מגיע לנו גלות מצרים,
המגיע זה שאלה טובה,
אבל גלות מצרים היא הייתה עוד לפני,
זה לא קשור רק לחטאים שלנו.
אז פרעה מגיעה לו שכוייך.
מה זה וסוף מטיפייך יטופון?
וסוף מטיפייך יטופון?
אין לה תשובה.
למה אם הגויים עושים שליחותו של הקדוש ברוך הוא,
לתת צרות לעם ישראל,
למה מגיע להם עונש?
כמה פירושים,
בואו נראה מקום מספר 7 למשל,
אומר התפארת ישראל,
וסוף מטיפייך יטופון,
כלומר,
מי שהרג את אותו גולגולת שראה הילל בנחל,
גם הוא בסוף יקרה לו ככה,
שיתבזו גם הם בזו,
או בדומלה,
וכמשמע לן הילל בא להשמיע לנו רשע.
שלא חשוד הקדוש ברוך הוא חס ושלום למעבד דינה בלא דינה,
לעשות דין בלא דין.
ועוד האדם משתלם מידה כנגד מידה,
וכמשמע לן בא הלל להשמיע לנו מהספר,
ואפילו נגזר עונש לחוטא,
אפילו אחי,
אותו שנעשה שבט אפו,
השליח של הקדוש ברוך הוא יקבל עונשו,
למה?
מדי על כל פנים,
הוא לא התכוון לקיים גזירת השם,
כי יהוא הכרית את זרע אחאב.
אחאב
היה מלך רשע.
הוא הכרית את בית אחאב.
בית ירובעם, בית אחאב, בית יהוא,
רבי לא זוכר,
בית, לא זוכר מהרבי, שושלת הרביעית.
יהוא הרג את כל זרע אחאב.
לא השאיר לו זכר כמעט.
למה?
ככה השם גזר על אחאב.
אחאב מילא את עם ישראל בעבודה זרה, מגיע לו.
אחר כך יהוא גם חטף עונש.
למה מגיע לו אם הוא עשה רצון השם?
תשובה, כי יהוא לא עשה זאת
כדי לעשות רצון השם,
הוא עשה זאת מתוך האכזריות שהייתה לו.
אתה יודע מה,
נבוכדנצר,
אם היום הוא נבוכדנצר,
אני מגלה את עם ישראל,
כי אני עושה רצון השם, למה מגיע לו עונש?
אבל הוא עשה את זה מרוע ליבו, מאכזריות שלו.
פירוש שני,
הקדוש ברוך הוא נתן להם איקס לעשות,
והם הוסיפו הרבה יותר והתאכזרו.
אם היו עושים רק מה שהיה צריך לעשות,
בסדר,
אבל הם הוסיפו עוד יותר ברשעות שלהם.
אז גם החמאס וגם היטלר וכל הרשעים האלה שהוסיפו ועשו דברים נוראים,
יחטפו עונש חמור, ודאי, גזרת השם.
מצוין,
דני,
אני חושב השאלות היום מצוינות,
תמיד,
אבל היום בכלל כן.
אז ככה, נראה 12, הרשר אירש.
בוא נראה, שתי שנים עד השתים עשרה.
כי יפול הנופל ממנו.
יש הלכה שאדם בונה בית,
צריך לשים לו מעקה.
כשעשיתי סורגים, התלבטתי.
האם לברך לפני עשיית הסורגים?
כי גם כך החלון...
להיות מאוד כישרוני כדי לקפוץ מהחלון לסורגים אצל החלון שלנו.
הסורגים שזה יותר בטיחות.
כן מברכים,
לא מברכים,
מי מברך,
המתקין,
אני,
סוגיות שלמות.
בסוף לא בירכתי.
כן, אבל יש הלכה
לעשות מעקה.
בגג, בטח בגג חייב לעשות מעקה.
פה בגג שמכון אומר יש מעקה בגג שמכון אומר.
צריך כנראה זה,
חסר כנראה, תזכרו לי שטרונק.
בכל מקרה, יש מצוות מעקה.
למה?
אם לא תשים מעקה מה כתוב, כי יפול הנופל ממנו.
איזה מילה קשה.
לא יכול להיות.
הנופל, מה זה נופל?
זה בהווה.
מה זה כי יפול הנופל ממנו?
אומר השריש מקום מספר 12. כי יפול הנופל ממנו.
מי שנפגע באסון זה,
קרוי כנופל עוד לפני נפילתו.
ומכאן למדו חכמים מסכת שבת,
ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית שהרע עדיין לא נפל,
והכתוב קראו נופל,
אלא שמגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב.
מה הכוונה?
שימו לב, בכל טוב
או רע הבא על אדם,
בידי אדם, כלומר אנשים עשו צרות אחד לשני,
לא רע מהשם, אנשים שעושים צרות אחד לשני,
פועלים שני גורמים במשותף.
א',
הגזירה האלוקית,
השם
עושה מה שהוא רוצה,
התלויה בזכותו או בחובתו של הנפגע,
צדיק תקבל שכר, רשע תקבל עונש.
ב',
והמעשה הטוב או הרע שנעשה ברצונו החופשי
של עושהו.
נכנסים לשאלה החזקה של מה?
איזה שאלה?
שהשם גזר ואף על פי כן יש
בחירה חופשית.
זה הרמב"ן.
יוסף
הולך לחפש את אחיו.
לא מצא אותם.
תחזור,
תחזור.
עשית מצוות כיבוד הורים כל הכבוד לך.
לא, תחזור.
כתוב וימצאהו איש והנה טועה בשדה.
איזה מילה קשה?
וימצאהו.
מה זה וימצאהו?
וימצא איש.
יוסף מחפש אנשים שיעזרו לו, מה זה?
וימצאהו איש, וימצא איש.
אומר רש"י,
זה המלאך גבריאל.
למה?
כי השם החליט שתהיה מכירת יוסף.
הוא שולח את המלאך
גבריאל בדמות איש,
שיגיד לו,
אה,
האחים שלך פה,
פה,
פה,
פה,
פה,
ואז הוא הולך מוכרים אותו.
אומר הרמב״ם, כי הגזירה אמת והחריצות שקר.
משפט חריף.
אם השם מחליט לעשות משהו,
לא יעזור שום דבר.
ההגנות הכי טובות שיהיו, לא יעזור.
הנה, החמאס נכנס פה בקלות.
עושים תחקירים, חשוב תחקירים.
חשוב להעיף כל מיני אנשים, חשוב, ודאי, לא נגד.
אבל תן לריבונו של עולם,
תן לריבונו של עולם קצת מה שהיה פה.
אם השם לא ישמור עיר, שווא שקד שומר.
יש גזירה אלוקית ויש את ההשתדלות שלנו.
אומר אשר אמר,
שאני חוזר,
בכל טוב או רע בא לאדם בידי אדם פועלים שני גורמים במשותף.
הגזירה האלוקית, התלויה בזכותו ברחמנותו של הנפגע,
והמעשה הטוב או הרע שנעשה ברצונו החופשי של עושהו.
אם זכינו...
השם מוסר אותנו למעשיהם הטובים של צדיקים,
ואם לא זכינו חס ושלום,
אפקיר אותנו למעשיהם הרעים של רשעים.
וגם לעניין זה נאמר המאמר הגדול של חוכמת שלמה.
רב מחולל כל ושכר כסיל ושכר עוברים,
ריבון העולם מוליד את הכל,
והוא שוכר לשירותו את הכסילים ואת עוברי העבירה.
תפילתנו לריבונו של עולם, שנהיה צדיקים וטהורים,
והשגחה אלינו תהיה בהשגחה של הארת פנים,
ולא בצורה כמו ששלל ראה את הדברים הירחם השם,
ונדע שהכל בסוף מושגח מריבונו של עולם.
שכולנו יום טוב.
