טוב,
אז יהודה הייתה לנו הפסקה גדולה רק לפני שאנחנו מתחילים,
אז פאפוס ו...
פאפוס בן יהודה ורבי עקיבא, זה למדנו, נכון?
מקור עשרים למדנו,
נראה לי שגם מקור עשרים ואחד,
ממלכת כהנים ו...
מה?
איזה דף פתאום, בד' או ב-ה'?
ד', לא למדנו.
תשע עשרה,
עוד לא,
אני לא חושב שש עשרה,
תשע עשרה למדנו?
אז עשרים ושתיים נראה לי לא למדנו
אז רק עשרים ושתיים יש פה
עוד דפים אז עשרים ושתיים לא למדנו
בסדר לא זוכר גם עשרים
ושתיים טוב אז אנחנו מתחילים
טוב אז שלום לכולם
שלום לכולם אנחנו לפי הרשימה של אלעד אנחנו שוב מספר שש עשרה
בסדר?
היום 16,
כי זזנו החוצה את השיעורים שהיו לחגים,
למרות שגם השיעור שעבר לפורים היה מאוד רלוונטי.
אבל,
אז אנחנו בעצם בדף הרביעי,
משנת הציונות הדתי ד',
כמעט סיימנו את זה.
כי למעשה רק מקור 22 עוד לא למדנו.
ואני לא יודע אם אפשר לסיים את הסוגיה, אבל...
אפשר לומר שסיימנו את שיחת הטבע,
ושבוע הבא יהיה לפסח,
ואחרי זה תמשיך אולי סוגיה חדשה,
אבל...
אז מבחינתנו כרגע נסגור את השישה עשר שיעורים האלה כולל היום,
ארבעה דפים,
ונראה בזמן קיץ אם נמשיך את הסוגיה הזאת או סוגיה אחרת.
בכל אופן אם כן,
אז אני חוזר,
אז אנחנו במשנת הציונות הדתי דף ד',
שיעור מספר שש עשרה,
נשאר לנו רק פסקה עשרים ושתיים.
הפסקה הזאת היא פסקה חשובה ביותר
כי היא בעצם מבררת,
הייתי אומר, את סדר ההופעה
של האמת האלוהית בהיסטוריה,
דרך המאורעות,
דרך עם ישראל.
ותכף נראה שמה שאנחנו לומדים פה,
שזה בעצם הדעה האלוקית, היהדותית השלמה,
של אלוקות שמופיעה בלאומיות,
קודש שמופיע בכלל ברמת עם, וכל מה שדיברנו,
זה בעצם, נראה תכף את סדר ההופעה של הדברים.
אז הלימוד יהיה כאילו סוגיה בפני עצמה,
אבל בסוף אנחנו נקשר את זה גם לסוגיה שלנו.
אז בואו נתחיל.
אומר הרב ככה,
מהותה של כל אומה
תיגדר,
מנשון הגדרה,
תיגדר על פי דעותיה וקנייניה הרוחניים.
ובאשר ברוב,
הדעות הולכות ומשתנות,
מתבררות ומשתלמות,
עד שלופשות במשך הזמן צורה חדשה,
על כן תחול בכל אומה
זקנה וביטול כוח, הפרדה וכיליון.
מדוע?
כי כאשר אבדו סגולותיה רוחניות,
דעותיה ומסורותיה את ערכן לגמרי
של אותה אומה, כבר אין מעמד פנימי לאומה.
ולכן,
וכשיתגבר עליה איזה כוח מן החוץ,
לא תוכל לעמוד על נפשה,
באשר חסר לה המעוז של החיבה הפנימית לעמוד בצוויונה.
טוב, אז זה כרגע החלק העיקרי.
לא עסקנו בזה, נכון?
לא למדנו את זה.
טוב, אוקיי.
אז בואו רגע נגיד את הרקע.
הרקע של הדברים
זה הפסוק שמופיע, אם אינני טועה, בפרשת כי תבוא.
היום הזה נהיית לאם.
שואלים חז"ל,
שואלת הגמרא בברכות,
מה זאת אומרת,
מה זה נהיית לעם?
עם ישראל נהיה לעם ביציאת מצרים.
עם ישראל נהיה לעם כשהוא קיבל תורה.
שואלים חז"ל שם,
הגמרא,
וכי היום ניתנה תורה לישראל,
הרי שם אנחנו מדברים בשנת 40 ליציאת מצרים.
שנה אחרונה של שנות המדבר.
רגע לפני כניסה לארץ ישראל.
אז מה זה היום הזה נהיית לאם?
אומרת הגמרא, אלא ללמדך,
שצריכה להיות תורה חביבה על עומדיה,
כביום שניתנה בסיני.
זאת אומרת,
למה בשנת ה-40,
אחרי יציאת מצרים ומתן תורה?
אומרת התורה, היום הזה נהיית לאם,
הרי לכאורה הזמן שנהיינו לעם הוא לפני 40 שנה,
כשקיבלנו תורה,
או כשיצאנו ממצרים,
מילא הופעת התורה דרכנו,
אומרת הגמרא,
פירוש פסיכולוגי כזה.
אלא אתה יודע לך
שלא להיכנס למציאות שהשגרה יוצרת שחיקה,
ואתה יוצר את הריחוק הנפשי הפנימי מהדבר,
כמו כל דבר לצערנו הרב שקורה לנו הרבה פעמים,
שבהתחלה אתה מתלהב ממשהו כי הוא חדש,
אחרי זה אתה נכנס אל השגרה.
ואחרי זה שאתה כבר דש בדבר,
אז זה נפתח להיות איזו שחיקה,
ואחרי זה אתה עושה את זה כמעשה טכני,
באופן חיצוני,
טכני לגמרי,
אתה לא מתחבר עם זה לחלוטין.
וכולי.
לא.
אלא הקשר שלנו עם התורה,
הוא צריך להיות כל יום ויום.
כאילו היום ניתנה התורה מסיני.
אז התורה צריכה להגיד,
קודם כל אני מסביר את הרקע להסבר של הרב פה.
אז הגמרא צריכה להגיד,
בשנת ה-40 למתן תורה,
היום הזה נהייתה עלינו,
אף על פי שקיבלנו תורה,
נגיד שניתנה להם על פי תורה,
איזושהי סלויה שלמה,
לפני 40 שנה,
כדי ללמד אותי,
שכל יום ויום התורה צריכה להיות בעיניך כחדשים,
כאילו היום קיבלת תורה.
אז חביבה התורה על לומדיה,
כאילו ניתנה היום מסיני.
אז הייתי מסביר ברמה הפשוטה,
קודם כל,
של הגמרא הזאת.
בעצם הגמרא מדריכה פה לייצר איזושהי חביבות רגשית בנפש
כלפי התורה.
הגמרא לא אמרה איך עושים את זה.
הגמרא לא אמרה איך עושים את זה.
הגמרא רק אמרה שלא תהיה מציאות,
שהתורה היא מתוך השגרה נהיית שחוקה,
חס ושלום,
ואז היחס שלך אליה שהיא פחות חביבה,
כי אתה כבר עושה את זה כמעשה טכני בלבד.
זה הפשט של הגמרא.
עכשיו, הרב פה היה
מסביר את זה הרבה יותר עמוק.
איך אדם יכול,
איך עם ישראל,
וכל פרט בישראל,
כלל ופרט בישראל,
איך אנחנו יכולים להגיע למצב שהתורה חביבה עלינו באמת
כל יום, כאילו ניתנה עכשיו בסיני?
היום אנחנו כמה?
כמה באדר או באייר?
י"ט, אנחנו בי"ט אדר, ה' אלפים תשפ"ה,
יום רביעי בשבוע, שעה 12 עוד מעט.
איך עכשיו?
כ-3,300 שנים אחרי מתן תורה,
התורה עכשיו, עכשיו, בשעה 12,
אמורה להיות חביבה עלינו,
כאילו עכשיו אנחנו במעמד הר סיני.
איך אדם מייצר חביבות כזאת בנפש שלו?
אז לכאורה הגמרא אומרת,
תעשה עבודה רגשית עם הנפש שלך.
ייצר חביבות.
הרב מסביר פה, לא, לא, לא, הרבה יותר עמוק מזה.
זה הרקע.
אז
בעקבות השאלה הזאת, עכשיו היא יותר ברורה,
אני חושב.
אומר הרב ככה,
מה היא בעצם המהות של כל עם?
ומהו הדבר שנותן לאומה לעמוד על במת ההיסטוריה?
אומר הרב, מהותה של כל אומה,
המהות של עם,
היא לא תלויה,
אני אומר רגע דוגמאות שקשורות לתרבות המודרנית,
היא לא תלויה במצב הפוליטי,
הדיפלומטי,
הכלכלי,
הטכנולוגי,
הביטחוני וכו',
של אותה אומה באותה תקופה.
מהות של עם זה לא המצב הביטחוני שלה.
מהות של עם זה לא המצב הכלכלי או הטכנולוגי שלה.
זה לא מהות.
וויז,
יפה מאוד וויז, כל הכבוד וויז, יפה מאוד.
אז זה לא מהות של אומה,
זה רעיון יפה,
אני לא מבין בזה יותר מדי,
אבל טוב,
שיעור השירים,
הכל בסדר.
כנראה זה גם עוזר להרבה אנשים, בסדר.
אבל זה לא המהות.
המהות היא לא המעמד הכלכלי שלנו.
המהות היא לא המעמד הפוליטי שלנו, הביטחוני שלנו,
הטכנולוגי, זה לא המהות.
אלא מהותה של כל אומה תיגדר, תוגדר על פי מה?
על פי דעותיה וקנייני הרוחניים.
הדעות, הערכים, האידיאלים,
עולם האמונות והדעות, עולם הערכים והאידיאלים,
זה מה שמגדיר אומה.
לכן ככל שאומה תהיה עם אידיאלים יותר משמעותיים,
כך נראה תכף יש לה תפקיד יותר משמעותי בהיסטוריה.
ככל שאומה תהיה עם פחות אידיאלים משמעותיים,
כך התפקיד שלה הוא פחות חשוב עד כדי לזניח בהיסטוריה.
לכן מהותה של כל אומה תיגדר על פי דעותיה
וקנייני הרוחניים.
ככל שיש יותר קניינים רוחניים
ועולם שלם של דעות,
וערכים ואידיאלים, כך זה מגדיר את האומה.
ולכן,
עכשיו,
מה ההבדל בין ישראל לכל העמים ביחס למהות האומה?
אצל כל העמים,
הדעות שלהם,
הדעות והקניינים הרוחניים שלהם,
הם תוצאה של השכל האנושי.
תוצאה של הזמן והמקום הספציפי שבו אותה אומה חיה באותו זמן,
באותו מקום.
ולכן, היות ודעות אנושיות שתלויות בזמן ובמקום
משתנות ומתחלפות.
לכן ברור שכשיש אומה
שבאה להיסטוריה לגלות איקס דעות אנושיות והדעות
האלה נוצרו בפרק הזמן ההיסטורי שבו היא הייתה בעולם,
ברגע שעולם הערכים,
עולם הדעות,
עולם האמונות והדעות,
עולם האידיאלים,
האג'נדות,
האג'נדות האלה סיימו את תפקידן,
ממילא,
תכף נראה איך זה יקרה,
לאותה אומה כבר אין לה מהות.
אין לה את המהות שלה.
תכף נראה שהיות והמהות שלה זה מה שמחזיק אותה על במת ההיסטוריה.
ברגע שהיא מיצתה את המהות הזאת,
אז כבר אין את הכוח שיחזיק אותה על במת ההיסטוריה,
ותכף נראה איך היא יורדת מבמת ההיסטוריה בעקבות זה.
אבל בואו נ...
על פי הסדר פה.
מהותה של כל אומה
תיגדר על פי דעותיה וקנייניה הרוחניים.
א', ב', ובאשר ברוב, בדרך כלל,
הדעות הולכות ומשתנות כי הן דעות אנושיות.
זה דעות אנושיות שתלויות בזמן ומקום.
ובאשר ברוב, מקור 22,
צד שמאל למטה.
יש לך כבודו.
מקור 22, צד שמאל למטה.
שמאל, שמאל, למטה, יופי.
ובאשר ברוב, שורה שנייה.
ובאשר ברוב, הדעות הולכות ומשתנות.
מתבררות ומשתלמות.
היות ומה שהיה אתמול כאמת גמורה, היום זה
שקר גמור שחלף מן העולם, נכון?
כי הדעות האנושיות מתחלפות.
פעם חשבנו ככה, אחר כך חשבנו הפוך בדיוק וכו'.
ובאשר ברוב הדעות הולכות ומשתנות,
מתבררות ומשתלמות,
עד שלובשות במשך הזמן צורה חדשה.
ולכן אותה האומה,
שהיו לה דעות מסוימות,
והדעות האלה מיצו את עצמן באותו פרק זמן היסטורי שהייתה בעולם,
ובאו עכשיו דעות חדשות,
שאולי אפילו סותרות את הדעות הראשונות,
ממילא אותה אומה,
כבר אין לה זכות קיום.
כי מה שמקיים אותה במציאות,
זה עולם הדעות והאמונות שלה.
ברגע שהעולם הזה מוצה,
אז כבר אין לה זכות קיום,
תכף נראה בפועל איך היא יורדת מבמת ההיסטוריה.
על כן,
עוד פעם, באשר ברוב,
בדרך כלל, הדעות הולכות ומשתנות, מתבררות ומשתלמות
עד שלובשות במשך הזמן צורה חדשה,
על כן תחול בכל אומה
זקנה וביטול כוח, הפרדה וכיליון.
לא מפתיע אותנו שאומה מזדקנת,
שאומה כוחה מתחיל להיחלש עד כדי ביטול,
שאומה נפרדת מן העולם עד כדי שהיא מתכלה מן העולם.
לא מפתיע אותנו, למה לא?
כי כאשר יאבדו סגולותיה הרוחניות,
דעותיה ומסורותיה את ערכם לגמרי,
היות בה מהות של כל אומה,
הכוח...
הפנימי האמיתי של כל אומה,
לה מעמד בהיסטוריה
זה עולם הערכים והדעות.
ברגע שהערכים והדעות האלה ימוצו,
ממילא אין כבר את הכוח שמעמיד אותה על במת המציאות,
ולכן כבר אין מעמד פנימי לאומה.
ומה קורה כשאין מעמד פנימי לאומה?
טוב, אז היא עדיין במציאות.
תבוא דעה אחרת ותתפוס את מקומה.
וכשיתגבר עליה איזה כוח מן החוץ,
לא תוכל לעמוד על נפשה.
למה?
איך כוח מן החוץ ניצח אותך?
כי אין לך את הכוח שמעמיד אותך על הרגליים.
מה הכוח שמעמיד אותך על הרגליים?
המהות שלך, הדעות שלך.
הדעות האלה הוצאו,
אז אין לך את הכוח שמעמיד אותך על הרגליים,
אז יבוא כוח אחר,
שיסלק אותך ויעמוד במקומך, אני אתן דוגמה טובה.
להבדיל,
כן,
כאן מדובר על עמים,
דוגמה טובה,
על היחס למשל בין התנועה הקיבוצית לתנועה העירונית.
קיבוץ ועיר.
יפה.
התנועה הקיבוצית,
כשהקיבוץ היה עוד קיבוץ, כפשוטו כן הוא,
כשמו כן הוא, קיבוץ,
קבוצה.
חדר אוכל, כמשל, על כל ההופעות של הקיבוציות.
יפה.
למה אין מה הקיבוציות הזאת?
למה כל הקיבוצים, רובם, ככולם עברו הפרטה?
האם נכון לומר?
שבעצם גרו אנשים בקיבוץ,
חיו על פי התפיסה הקיבוצית,
חיו אנשים בעיר,
חיו על פי התפיסה העירונית,
נגיד פה קבוצה,
פה פרט.
טוב,
התחילו להתווכח מי צודק,
איזה שיטה צודקת,
אמרו טוב,
אתם יודעים מה?
כל אחד ישלח נציג,
יעמוד בכיכר העיר,
הנציג של העיר יבוא עם חרב,
הנציג של הקיבוץ עם חרב,
מי שינצח הוא ישלוט בדור הבא,
העיר או הקיבוץ.
הגיע הנציג אנשי העיר,
הנציג אנשי הקיבוץ,
הנציגים ניצחו,
טוב, הקיבוצים עוברים הפרטה.
ככה זה?
לא.
גורלו, אלא מה?
הרעיון הקיבוצי כנראה להיות תפקיד היסטורי לזמן מסוים.
ברגע שהוא מצא את התפקיד ההיסטורי שלו,
כלומר,
הדעות כבר לא רלוונטיות,
ממילא הופיע התכונה,
נקרא לה תכונת ההפרטה.
ממילא,
היות ואין לקיבוץ את הכוח כבר לעמוד על עצמו כקבוצה,
ממילא,
הכוח החיצוני תפס את מקומו.
אז אני אגיד את זה בשפה אחרת,
זה לא שאומה ב'
מסלקת את אומה א' מבמת ההיסטוריה.
אומה א' מסלקת את עצמה,
כי היא מיצתה את הרעיונות האידיאליים הערכיים שלה.
ואז ממילא תבוא אומה ב' ותתפוס את מקומה,
זה לא שאומה ב'
ניצחה את אומה א'.
אומה א' מיצתה את עצמה וסילקה את עצמה,
ולכן כשיבוא כוח אחר,
ממילא אין כוח מתנגד לו.
למה אין כוח להתנגד?
כי אין לו את מקור הכוח להתנגד.
כי המהות שלו זה מה שמתנגד,
אבל הוא כבר מצא את המהות הזאת.
אז אין את הכוח להתנגד.
אז מה שמעמיד אומה א' על חשבון אומה ב' על במת ההיסטוריה,
זה לא המעמד הפוליטי,
שהוא מאבד יותר חזקה.
זה לא המעמד הכלכלי,
זה לא הביטחוני,
זה לא הטכנולוגי,
זה לא זה בכלל,
זה ביטויים.
מה שמעמיד אומה במקומה של אומה אחרת על במת ההיסטוריה,
זה שהאומה הראשונה מיצתה את הערכים ואת האידיאלים
שהיו נצרכים לאותו פרק זמן היסטורי שבו הייתה בעולם.
ואז הגיעה אומה חדשה עם רעיונות חדשים,
והעמידה על במת ההיסטוריה,
תגיע אומה שלישית שכשתמצא אומה שנייה את דעותיה,
תופע אומה שלישית וחוזר חלילה.
לכן,
היות, עכשיו הנקודה עקרונית, לכן, היות וכל העמים
הדעות שלהם,
מה שמעמיד אותם על הרגליים,
על במת ההיסטוריה,
זה עולם האמונות והדעות, עולם הערכים והאידיאלים.
הערכים והאידיאלים האלה הם ערכים ואידיאלים אנושיים,
שתלויים בבני אדם,
תלויים בזמן ובמקום,
לכן הם מתחלפים.
לכן לכל אומה יש זקנה,
לכל אומה יהיה כיליון.
כל אומה תעבור מבמת ההיסטוריה.
אבל, תראו מה אומר הרב עוד פעם,
אני קורא את זה שוב רגע.
מהותה של כל אומה תיגדר על פי דעותיה וכמני האורחנים,
ובאשר ברוב.
הדעות הולכות ומשתלמות,
משתנות ומשתלמות,
עד שלובשות במשך הזמן צורה חדשה.
על כן תחול בכל אומה זקנה וביטול כוח,
הפרדה וכיליון.
מדוע?
כי כאשר יאבדו סגולותיה הרוחניות,
דעותיה ומסורותיה של אותה אומה,
עתר כוחה לגמרי,
כבר אין מעמד פנימי לאומה.
וכשאין מעמד פנימי לאומה,
שזה מה שמעמיד אותה במציאות,
וכשיתגבר עליה איזה כוח מן החוץ,
לא תוכל לעמוד על נפשה.
מדוע?
שחסר להם העוז,
מקור העוז של החיבה הפנימית לעמוד בצביונה.
ברור.
אומר הרב, וזה בדיוק ההבדל בין ישראל לשאר העמים.
כי הדעות והערכים האידיאליים,
עולם האמונות והדעות,
הקניינים הרוחניים שלנו,
של עם ישראל,
בשונה משאר העמים,
הם דעות אלוקיות.
ערכים ואידיאלים אלוקיים.
והערכים האידיאליים האלוקיים האלה הם ערכים מוחלטים.
הם טוטאליים.
זאת התורה לא תהא מוחלפת.
ולכן,
כל אומה,
יש לה כיליון על במת ההיסטוריה,
נכון?
למה?
כי הוא תולדה של שכל אנושי, של מהות אנושית.
מהות אנושית באה והולכת לפי המצב,
לפי הצורך של התקופה,
נגמר.
אבל עם ישראל הוא שונה מזה.
כשאנחנו אומרים עם ישראל חי,
כשאנחנו אומרים נצח ישראל לא ישקר,
מכוח מה עם ישראל חי?
מכוח מה נצח ישראל לא ישקר?
דרך אגב,
על פי זה אפשר להסביר את רב סעדיה גאון,
אין אומתנו אומה,
אלא בתורותיה או בתורתה.
כלומר,
התורה שהיא האידיאל האלוהי המוחלט,
זה מה שמעמיד את האומה לאורך ההיסטוריה עד עולם.
עם ישראל חי, נצח ישראל לא ישקר.
אומר הרב, ובזה עם ישראל שונה
מכל העמים.
כלומר,
אנחנו לא רק שונים מכל העמים,
שהעמים עולים על במת ההיסטוריה ועוברים מן העולם.
דרך אגב,
אחת הסיבות שאומות העולם נקראות אומות העולם,
למה הגויים,
העמים,
נקראים אומות העולם?
חז"ל אמרו,
אומות העולם שעוברות מן העולם.
אומות העולם שעוברות מן העולם,
אבל עם ישראל זה בדיוק הפוך,
זה נצח ישראל לא ישקר.
עם ישראל באמת חי.
איך?
למה?
כי
מה שמעמיד אומה זה המהות שלה.
והמהות,
הערכים האידיאליים שלנו הם ערכים אלוקיים ומוחלטים.
ולכן אומר הרב, שימו לב,
ובזאת התכונה עצמה
של עולם הערכים,
על במת ההיסטוריה,
ובזאת התכונה עצמה עומד ברית השם ממנו להקים אותנו לעולם לא לעם.
נצח ישראל לא ישקר.
כי אור האמת של שם השם שנקרא,
של שם השם התברך שנקרא אלינו,
הוא המאור, מקור האור,
שאין לו קצבה ותכלית,
האמת שאין אחרי האמת,
וההמשך כאן,
שכל מה שישתנו הדעות והמושגים
של העמים, האמת הזאת תהיה קבועה ויציבה.
ולכן לפי זה מסביר הרב נפלא ביותר.
חביבה אלינו,
כביום נתינתה לנו מסיני.
למה?
כי כל יום ויום,
כל פרק זמן היסטורי מתברר מחדש,
עד כמה האידיאלים והערכים האלוקיים המוחלטים של התורה הם ערכים מוחלטים.
הם לא משתנים בעקבות המאורעות.
אז למה התורה צריכה להיות חביבה עלינו,
או מכוח מה התורה צריכה להיות חביבה עלינו כל יום ויום?
זאת לא עבודה רגשית פסיכולוגית.
יש שגרה,
היא יכולה לייצר שחיקה,
עכשיו בואו נעבוד על עצמנו עבודה רגשית,
כדי
לעורר חביבות,
לא!
אלא מכוח שאנחנו מבינים מה זו תורה.
שתורה זה ערכים אלוקיים מוחלטים,
אידיאלים אלוקיים נצחיים, לא משתנים.
ואנחנו רואים מצדנו עוד תיאוריה,
עוד שיטה,
עוד אג'נדה,
עוד אידיאל,
עוד משהו.
הכל הולך ומשתנה,
הולך ומתחלף,
היום זה כל חמש דקות מתחלף,
נכון?
אז כשאנחנו רואים אל מול זה,
אל מול השקר של אומות העולם שעוברות מן העולם,
אנחנו רואים את המוחלטות,
את האמת המוחלטת הטוטאלית של התורה שמופיעה בישראל,
ומאלה ברור שהתורה הזאת חביבה עלינו כל יום ויום,
ויום שניתנה בסיני, מדוע?
כי כל יום ויום,
כל פרק זמן היסטורי,
כל תקופה ותקופה מתברר מחדש
כמה הערכים של התורה הם מוחלטים והם
נצחיים והם לא משתנים לפי הזמנים.
אז חביבות התורה לא נוצרת
מתוך עבודה רגשית פסיכולוגית.
חביבות התורה היא תולדה של התודעה שלנו ביחס לערכים האלוקיים
המוחלטים שככל שהאג'נדות הגויות הולכות ונופלות נצח ישראל,
תודעת כלל ישראל,
תודעת התורה הישראלית לא תשתנה ומהמקום הזה אנחנו מחביבים את התורה
איזה מזל שיש לנו תורה שכל מה שהשתנו הדעות והמושגים היא עומדת,
חיה ויציבה
זה חביבות מתוך תודעה,
זה לא חביבות מתוך עבודה רגשית
שנייה אחת רגע.
זה ברור, זה נקודה מאוד יסודית פה.
אז למה התורה תגיד בשנת ה-40 ליציאת מצרים,
היום הזה נהיית לעם?
למה התורה תגיד עכשיו, שנה ה-12 וה-10,
3,300 שנה אחרי יציאת מצרים ומתן תורה,
היום הזה נהיית לעם?
כי היום הזה מתברר עוד פעם מחדש.
כמה הערכים של התורה הם ערכים אמיתיים,
נצחיים,
מוחלטים,
מתאימים לדורות,
מתאימים לתקופות,
מתאימים לדורנו,
מתאימים לתקופתנו,
רלוונטית יותר מתמיד לכל המציאות המשובחת שבתוכה אנחנו נמצאים.
אז איך תורה כזאת,
שהיא כל כך רלוונטית,
לכל פרק זמן היסטורי, לכל יום ויום,
יכולה להיות לא חביבה?
אחד הדברים הנפלאים, אני חושב,
שקורה במכון מאיר,
שקוראים במכון מאיר,
שבחור מגיע לפעמים,
בחורים
במקומות רחוקים לגמרי,
פתאום נפגשים עם עולם התורה,
בעיקר עם עולם האמונה,
שעוסק בבירורים האלה ובסוגיות האלה,
ופתאום, פתאום נופל להם אסימון.
התורה הזאת שניתנה לפני אלפי שנים היא רלוונטית,
היא אקטואלית.
זה החדשות של עוד חצי שעה!
זה החדשות גם של מחר!
וגם של אתמול.
אתם מבינים?
כן.
בבקשה.
מצוין.
אומר,
אומר, שם?
אומר יהושע, בגלל זה כל התנועה הרפורמית
היא דור שלישי גמור.
כי זה רפורמה, חידוש, לחדש.
אצלנו חדש אסור מן התורה.
החדש הוא יושב על הישן.
הישן זה הקבוע.
זה, אתה יודע, זה מאוד עקרוני.
עכשיו, איך זה קשור אלינו פה?
למשנת הציונות הדתית.
כן, עוד משפט אחד, אני תמיד
נוהג ואוהב להגיד,
כן, בחור ישיבה יושב בישיבה הרבה שנים.
שואלים אותו,
אומרים שאלות,
תגיד לי,
מה יהיה איתך כשתהיה גדול?
תראה, חבר שלך מנכ"ל וויז,
עוד חבר שלך סמנכ"ל אינטל.
עוד אחד,
יושב ראש ההייטק של גוגל,
אני יודע,
תראה איזה חברים יש לך.
ההוא במרצדס,
ההוא באיזו מכונית מעופפת מסין,
ההוא זה.
אתה רוכב על חמור.
מה יהיה איתך בחור ישיבה שכמוך כבר 15 שנה?
יפה, מה יענה הבן המסכן במרכאות הזה?
יגיד לאמא שלו, אמא, את יודעת איפה אני לומד?
אני לומד בפקולטה
של האמת שאין אחרי האמת.
זה המשפט האחרון פה.
כי אור האמת של שם השם יתברך שנקרא אלינו,
הוא המאור שאין לו קצבה ותכלית.
האמת שאין אחרי האמת,
שכל מה שישתנו עוד ועוד המושגים,
היא עומדת באמיתיותה.
שואלת אימא את הבן שלה,
איזה פקולטה?
האמת שאין אחרי האמת?
האמת הגמורה?
איפה לומדים את זה?
אפשר להצטרף?
אפשר לקבל אותי גם?
בחור ישיבה,
ודאי פה,
הוא נכנס לפקולטה במרכאות,
סליחה שאני קורא לדבר טוב,
הפקולטה,
כן?
הפקולטה של האמת שאין אחרי האמת.
היום הזה נהיית עליה.
כמה רעיונות של נשיאי אמריקה היו למען פתרון במזרח התיכון?
מה קרה עם כל הרעיונות האלה?
התמוססו אחד אחרי השני.
כשנשיא,
כשהסביר וקרא איזה רעיון,
כולה באה,
הסברה ותקשורת מתפעלים.
כמה חודשים, כמה דקות, כמה שניות, הכל הופ, התפרק.
מה הפתרון במזרח התיכון?
מה שהתורה אמרה.
כמו שאמרנו הרבה פעמים, שלושת תנאי השלום.
רק דוגמה,
מעמד בני נוח,
כל גוי רוצה לשבת פה,
מעמד בני נוח,
הכרה בלעדית בריבונות ישראל,
בארץ ישראל,
קוראים לזה עבדות,
לא ירים ראש בישראל,
ושירות לאומי לטובת ביסוסה של מדינת ישראל.
זהו, שלושה סעיפי שלום.
מעמד בני נוח,
לאומיות ישראלית בלבד,
ושירות לאומי למען הלאומיות הישראלית הזאת.
זהו.
כל הסיבובים לאורך אלפי שנים חבל על הזמן.
גם 150 שנות ציונות האלה,
גם 57-58 שנות מדינה אלה.
זה לא יחזיק כלום.
עכשיו רבותיי, רק נחזור אלינו.
איך זה קשור אלינו למשנת הציונות הדתית?
אף על פי שהתורה זה הקודש בחול ברמת אומה,
היו הרבה תקופות היסטוריות שבהן זה נראה לנו הזוי.
אין אומה!
בגלות אין אומה!
היינו קהילות מפוזרות,
ובטח לא בארצנו,
ובטח לא בריבונותנו.
הרעיון הזה של קודש,
ובטח לא על פי תורה,
הרעיון הזה של קודש בחול ברמת עם,
עם כל הסיבובים של ההיסטוריה,
אצלנו נצח, אצלנו יופיע בסוף בפועל.
לשם אנחנו הולכים.
לכן משנת הציונות הדתית זה לא איזה רעיון אוטופי.
שלומדים אותו בבית מדרש.
זה אידיאל אלוהי שלם שבסוף יצא לפועל.
לכל מי ששמע את השיעור הזה, לכל המפוחדים.
זה לא יהיה בכפייה.
לא נהפוך אתכם פה למדינת הלכה בכפייה,
אל תדאגו,
הכל בסדר.
אתם תרצו את זה.
כי אתם תגיעו למסקנה שכל האג'נדות המתחלפות האלה אין להם תוחלת.
כי הכל מתרסק אחד אחרי השני כל הזמן.
ולכן זה מאוד עקרוני לסיים פה את
כל הסוגיה הזאת שנמשכת לציון דודתית,
אלא אם כן נראה לזה עוד המשך,
אבל כרגע החטיבה הזאת,
זה מאוד נכון לסיים בזה,
כי האידיאל הגדול של הקודש בחול,
ברמת אומה,
הוא האידיאל הגדול שהחזיק אותנו מאז הווייתנו.
זה האידיאל שבשביל הקדוש ברוך הוא ברא את העולם,
זה האידיאל שמכוחו הקדוש ברוך הוא בחר אותנו לעם,
זה האידיאל שמכוחו הוא הוציא אותנו למצרים ונתן לנו תורה.
זה האידיאל שמכוחו ולמען הגשמתו מתנהלת כל ההיסטוריה.
וזה האידיאל שבסוף יצא לפועל.
כמו שהרב כותב באורות מה שלמדנו,
למען דעת שלא רק יחידים יכולים להיות חיים את הקודש האלוקי,
אלא גם אומות שלמות יכולות לחיות את הקודש בכל מערכות הלאום שלהם.
בשפה של מהלך האידיאות,
האידיאה האלוקית בתוך האידיאה הלאומית.
טוב, איחרנו בגלל המחאות, אז צריך לעסוק כנראה.
בסדר, יופי, הספקנו משהו, הספקנו.
יישר כוחכם, ברוכים תהיו.
יופי,
אתם רוצים עוד להמשיך את זה בקיץ או שמיצינו?
מה?
אז אולי נוסיף עוד כמה זה,
אבל כרגע יש לנו כבר איזה חטיבה.
יופי, תודה רבה.
