שלום וברכה, אנחנו רוצים היום,
כהכנה לקראת הפסח,
לעסוק שאם היה לנו בית מקדש,
היה לנו באמת מצוות קורבן פסח.
למה היום לא מקריבים קורבן פסח?
זו שאלת המיליון דולר.
כבר הגענו כבר לכותל, הנה זו המדרכה לכותלנו,
הר הבית.
ובאמת, אין שאלה למה אנחנו לא עשינו קורבן פסח.
אבל לפחות היום,
תתחיל להרגיש את העומק הפנימי הזה
של קורבן פסח.
מה זה קורבן פסח?
בפועל אנחנו עושים מה אנחנו עושים?
אוכלים מצה, נכון?
מצה,
זה חלק קורבן הפסח.
זה המצה שאנחנו אוכלים.
מצה הזו רשומה.
אבל אנחנו ננסה קצת להבין את העולם הפנימי העמוק
היום בספר שנקרא דרך פיקודיך.
של הרב דינוב,
שהוא בעצם היה בעל הספר בני שכר לפני 150 שנה,
והוא ניסה להסביר את הצד הפנימי,
שבדרך פקודך הספר,
את הצד הפנימי של קורבן פסח.
אנחנו ננסה להכיר את המושגים ולאט לאט נסדר אותם,
בסדר?
בואו נתחיל.
כדי זאת, המצווה היא המצווה הראשונה שבתורה.
שהיא אינה נוהגת בזמן הזה בגלות.
כן?
בפועל,
זה מצווה שאנחנו נחזור לארץ,
אז אנחנו נתחיל לקיים את המצווה הזאתי,
רק בארץ ישראל, בבית המקדש.
בפועל,
אנחנו נראה שטומאה דחויה בציבור,
וגם אם כולם טמאים אפשר לקיים את המצווה הזאתי.
אין שום סיבה בעולם היום,
למה אנחנו לא מקיים את המצווה.
ונזכור את התזכורת אשר כתבנו בהקדמה,
איכות ומהות המצוות הטלויות בארץ,
ואינם נוהגים בזמן הזה.
אי אפשר לומר,
שאדם שלם,
חלוקה דרבנן לעולם הבא, זולתם.
חבר'ה, יש גם פה דפים, כאן יש גם כיבוד,
לעלוי נשמת.
השיעור לעלוי נשמת,
שם אשתי, רהינה בת לונה,
ומורי סבי, שגם כן, גם אתמול,
אפרים בן חזנה,
חזנה, אפרים בן ציון.
אנחנו בעצם רוצים להבין, הרי כל מצווה יש בה כנגד
איבר שבאדם.
רמח איברים ושס גידים.
כל מה שאנחנו עושים,
אנחנו בעצם יוצרים איבר רוחני שבאדם.
אז אומר האדם, אם אין קורבן פסח,
אז איך יושלם החלקה דרבנן לעולם הבא, זולתם?
ולא יאמר כי יסופר שיהיה אדם בגן עדן מחוסר איבר.
עד אשר יתגלה משיח צדקנו,
ישוב לשבת בארץ וקיים המצוות החסרים על מיננו.
אומר,
כתוב שבעולם הפנימי כתוב שאדם מכין לעצמו
איברים לעולם העליון עד שיבוא משיח צדקנו.
אז אם אין את המצווה הזאת,
ויש הרבה מצוות שאין לנו,
כמו בפסח.
איפה האיבר הזה?
בסדר?
ברוך אתה, אדוני,
אלוהינו מלך עולם של כל היום דברו.
מסביר ככה.
אך שכל אדם מחויב לקיים
הכל פנים,
גם במצוות שאינן נוהגות מה שאפשר לו לקיים.
לקרוא את המילים המודגשות.
הנה חלק הדיבור,
היינו ללמוד בפה,
דיני ומשפטי המצוות.
קודם כל תלמד את זה.
ללמוד את הסוגיה,
מה זה קורבן פסח,
מה זה קורבן פסח,
מה היו צריכים לקחת,
מה עושים.
וחלק המחשבה,
היינו שאין לך מצווה שתהיה בטלה לגמרי,
כי התורה נצחית היא.
זאת אומרת, טוב, אם אין לו עכשיו
בית מקדש,
אפילו אנחנו נראה שגם אפשר גם בלי בית מקדש, אבל
אם עדיין אין לנו את האפשרות,
אנחנו רוצים ולא מצליחים להקריב פסח,
אז לפחות נזכיר את זה בפה ובמחשבה.
אי אפשר לומר שתהיה מצווה אחת ממנה בטלה לגמרי.
כי בטלה בעשייתה,
שטוב,
יש לנו מחשבה,
דיבור ומעשה.
לפחות לקיים את זה במחשבה וגם בדיבור.
במעשה, אנחנו צריכים גם להגיע לזה.
אף על פי כן אפשר לקיימה ברמז זה,
בקודש,
בכמה אופנים אשר תלויים במצווה הזאת.
וכן,
כשמקיים המצווה,
שאי אפשר לו לקיים במעשה,
אף על פי כן מקיימה בדיבור ובמחשבה,
והנה יושלם שהוא קומתו.
אז הוא אומר, טוב, יש לנו הרבה מצוות אחרות,
יש לנו הרבה דברים שאי אפשר להשיג אותם,
מה אתה עושה?
אתה מדבר על זה וחושב על זה,
אז כתוב שמה הדבר הזה עושה,
האיבר רוחני כבר יצרת אותו ברמה חיבור סמוי,
בכל מצווה ומצווה.
ברבות ימינו,
כשישובו לשבת בארץ וישלים גם חלק המעשה,
בפועל, בלי עיכובים, כיוון שהוא השלים חוקו,
ותו בעולם הזה,
כל מה שאפשר לו לקיימו בכל המצווה,
דהיינו בלומדו דיני המצווה שהוא חלק הדיבור,
ובחשבו הרמזים שבכל מצווה ליישר מידותיו מידות הנפש.
אז אנחנו מבינים שלמרות שקורבן פסח אנחנו עושים,
אין סיבה שבעולם שלא מקימים קורבן פסח היום,
אבל אם אנחנו לא מצליחים לקיים קורבן פסח,
אז לפחות נעסוק בזה במחשבה ובדיבור, בסדר?
אמרנו, בפועל אנחנו עושים, לוקחים מצה היום,
במקום קורבן פסח.
אבל בפועל, מה שצריך, כשהיה בית מקדש,
לוקחים כבש, מה עושים, נראה איך עושים את זה.
מה שאין כן כשלא השלים המצוות,
שאינן נהוגות אותם החלקים,
שהיה לו לקיימה חלק הדיבור והמעשה,
הנה ביטל, המצווה בבחירה, והנה הוא מחוסר איבר.
אז אנחנו צריכים לעסוק בזה, ללמוד את המקור הזה,
ולא להשאיר את זה, אין לנו בית מקדש,
אז אנחנו לא מכירים את עבודת פסח.
להכיר את עבודת פסח, מה זה אומר?
ואז קשב"ח ויזמן לנו שמתוך
מחשבה טובה,
קשב"ח יכניס לנו למעשה,
וגם כן,
לקיים את זה בפועל.
אני יודע שיש כמה יהודים שמנסים כל הזמן
להקים קורבן פסח,
נכנסים להר הבית ותופסים אותם.
וככה הם מבצעים איזו חובה שכאילו אנחנו ענוסים.
אין שום סיבה בעולם היום,
כאילו, למה יכולים להקים קורבן פסח?
מה הבעיה?
הטומאה מותרת בציבור.
יש דיון שם איפה המזבח,
תזרוק את הדם בכמה מקומות,
אבל אין שום סיבה
למה לא להקים היום.
אז בואו ננסה היום לעסוק בצד המחשבתי שבזה,
ואולי הקדש ברוך הוא יאיר עלינו,
ומתוך כך גם כן נגיע לצד המעשי.
והנה הרמז,
שבמצווה הזאת,
והשכל והמידות שיצא לנו ממצווה הזאת,
בכל זמן ועידן,
יתבאר,
אם נמצא הוא בחלק המחשבה,
כפי אשר יכולים,
אנחנו יודעים עד כעת,
ועתה נבאר חלק הדיבור של מצווה הזאת.
לפחד שהמצווה, אנחנו נראה את הדיבור במחשבה.
מידות הקורבנות אשר הבטיחנו, יוצרנו,
ונשלמה פרים שפתנו.
מה זה נשלמה פרים שפתנו?
אתה מדבר על הדבר, אז זה כאילו הקרבת קורבן.
אז בעצם השפתיים
יוצרים מה?
הוא נשלמה פרים שפתנו.
אתה יודע,
היה צריך כל קורבן,
זה היה מחפר על האדם,
מתקן אותו.
וזה קורבנות לפני התפילה.
אתה יודע, נכון, קורבנות למה?
הוא נשלמה פרים שפתנו.
אז בואו נראה.
כאילו הקריב עולה.
כן העוסק בתורת קורבן פסח,
בפרט במועדו, בזמנו,
יחשב כאילו הקריב קורבן פסח במועדו,
יזכה לעשות בפועל עם ירצה השם
ועם רבי עמנו.
בסדר?
בכל פנים, גם בזמן
הזה, יכול לצאת
לדרך עבודתו במעשה כשעושה, כשמעיין ומתבונן,
איזה טעם במצווה לקנות מידה טובה ממנה,
שתהיה לקניין נפשו ויוכשר למעשה.
כל מצווה יש לנו איזה קניין רוחני שמקבלים מהדבר הזה.
בוא ננסה להבין מה יש עמוק במצווה של הקניין הרוחני הזה.
גם שאי אפשר לבוא לתכלית טעמי המצוות, עם כל זה
יעשה אדם כפי כוחו.
וגם יוכשב כעת למעשה השתדלות העניון בכל מצוות להוציא איזה דין לאמיתו,
וזה פלפול ולהבין דבר מתוך דבר.
ועל זה מברכים,
הקדוש ברוך הוא, לעסוק בדברי תורה.
כן, למה לעסוק בדברי התורה?
מה זה לעסוק?
אני עכשיו לא הגעתי לעיון.
לא הבנתי את הכל.
אדם בא לבית מדרש,
ישב, למד את הגמרא, לא הבין כלום.
אז מה, לא כמו מתמטיקה.
לא למדתי מתמטיקה, לא הלך.
בתורה, יש מצווה לעסוק בדברי התורה.
מה זה לעסוק?
בעצם לעסוק בדברי התורה.
הצלחת להבין הכל?
לא.
אבל עסקת בדברי התורה, אז זה כבר טיהר את נפשך,
טיהר אותך.
מתחיל לזכך אותך,
מתחיל להעיר עליך, מתחיל לנקות אותך.
עצם העניין בגלל זה אנחנו מברכים
לעסוק בדברי תורה, לא כתוב ללמוד.
אז מה האדם משמע, הוא גאון, יש לו הרבה...
לא, רק תעסוק,
תעסוק בדיבת תורה.
העסק בדברי תורה כבר מנקה את האדם,
ההוא הבין יותר,
הבין פחות,
עצם העסק בדברי תורה,
הנשמה,
מטהרת את האדם ומזככת אותו.
אתה נבהר, ובבית שמאי, סדר הקרבת פסח במועדו,
ויאמרו,
בזמן הקרבתו, מנהגנו לאומרו בערב פסח, במנחה.
כן, למה?
כשהיה בית מקדש, מתי עושים את קורבן פסח?
אחרי, יש קורבן, בבית המקדש היה קורבן של השחר,
בעוד השחר, וקורבן של בין הארבעים.
ביום של פסח, לפני פסח, י"ד, מה עושים?
קורבן של בין הארבעים מקדימים אותו,
ולאחר כך עושים קורבן פסח.
בואו נראה.
מנהגנו לאומרו בערב פסח במנחה,
לאחר אמירת סדר פרשת התמיד ופרשת המזבח,
מקטר קטורת,
בפרשת הקטורת דעשייתו,
דהיינו קודם שיאמר,
שאין להם קץ,
וכי קיבל מרבותינו.
עכשיו, יש לנו את ה...
נקרא את ה...
יש הרבה סידורים שמביאים את הסדר קורבן פסח.
נקרא את
מה שכתוב בסידורים על סדר קורבן פסח,
ואז אנחנו נכניס את הצד העמוק,
שבמצווה המתחבא כאן, בצד הנסתר במצווה הזאת.
בסדר?
בואו נראה.
אז רואים את זה כמו שכתוב את זה בספרים.
בארבעה עשר בניסן,
אחר תמיד שבין הארבעים,
מביאים קורבן פסח מן הכבשים ומן העזים,
זכר בן שנה.
כן,
אז זה רק כי אני כותב שם,
היינו מיום השמיני והלאה,
כשר להקרבה.
בדרך כלל אנחנו צריכים לקחת שבעה ימים לפני זה,
שבעצם היה כבש צריך להיות מיום השמיני והלאה.
אף על פי שבשאר קורבנות מקריבים אותם לכתחילה קודם שלושים יום.
כלומר, כבש הפסח, כשר לכתחילה מיום השמיני והלאה.
זאת אומרת,
כבר מיום,
משמונה ימים,
שבעצם יש לי כאן איזה כבש או עז,
וכשר לקורבן פסח.
עד כמה זמן?
עד שנה תמימה.
זאת אומרת,
יש לנו צריך שיהיה משמונה ימים
אותו כבש או עז עד שנה שלמה.
בוא'נה,
קופץ לדף 2. אני אומר לך,
לדף 2,
בוא נמשיך.
ושוחטין אותו,
כן, בשחיטה, גם זריקה של שחיטה.
רק מקבלת הדם,
קבלת הדם והילך, זה צריך ככהן.
אבל אפשר לשחוט אותו, גם כל אחד יכול לשחוט אותו.
כל ישראל אפילו יכולים לשחוט את קורבן פסח.
בכל מקום בעזרה,
אחר גמר עבודת תמיד הערב, ואחר הטבת הנרות,
שוחטים.
אנחנו בעצם עושים את זה אחרי קורבן תמיד של בין הארבעים,
שוחטים את זה,
ומכוונים לשם הזבח,
לשם זובח,
לשם השם,
לשם אישים,
שישה דברים.
לשם ריח, לשם ניחוח.
וקיבל המקבל את דמו בכלי שרת,
ונותן לחברו, שופכים את זה, חברו וחברו,
עד שמגיע מדמו לכהן הקרוב למזבח.
מעבירים את זה מכלי מכהן לכהן, עד שמקרבים עד המזבח,
ואז שופך במקום שפיכה אחת על המזבח כנגד היסוד.
תראו בהלכה שם בסוגריים, כל הזבחים
שקיבל פחות מכדי הזייה,
לא נתקדש הדם,
וצריך להתכוון לקבל כל הדם שאוחז את הסימנים בידו,
מוציא מורידים לתוך הכלי, ושוחט שתי סימנים,
או רובם, כדי שיתקבל הדם כולו בכלי.
זאת אומרת,
השחיטה הייתה שצריך שבוע שתי סימנים,
ואז יורד דם,
בדם הזה אנחנו עושים אותו בתוך כלי,
ומעבירים אותו מכהן לכהן.
הוא מגביה סכין למעלה כדי שלא ירד הדם מעליה ומהצבה.
ומחזיר כלי ריקן לחברו.
איך עושים את זה?
יש כהנים,
שאותה תנועה שרשרת,
מעבירים את הדם אחרי שחטנו מכלי לכלי,
מכהן לכהן לכהן לכהן,
שופך את זה ליסוד המזבח,
מחזיר חזרה כלי ריק
לחברו וחברו לחברו,
מקבל את מלואו,
ומחזיר את הריקן,
ככה בעצם נעשה פעולה של
עולת שרשרת.
היו כהנים עומדים שורות שורות בידיהם,
בזיכין,
כן,
זה אותו כלי שמקבל את הדם,
שורות שכולן כסף.
כסף, ושכולן זהב, ולא יהיו מעורבים.
זאת אומרת שכל אחד יהיה כלי או כסף או שזהב,
ולא יהיו לזיכין שוליים שלא יניחו גוש דם.
מה זה, איך הזיכין היו?
זה הכלי שהוא
בעצם מאוחד.
אם הוא אוחד, אתה לא יכול לעשות אותו לרצפה.
למה?
כי אם אתה שים אותו על הרצפה, מה יקרה?
הדם,
הוא קרוש.
מה זה קרוש?
הוא בעצם מתחזק.
הוא נהיה זז.
מה צריך לעשות?
כל הזמן צריך לערבב אותו.
זה נקרא מערבב את הדם.
אז היו לוקחים את הכלים שנקרא בזיכין, בית המקדש,
עם כלי שהתחתית שלו היא לא ישרה,
היא חדה,
ואז אי אפשר להניח אותו.
למה?
כי כל הזמן מניעים אותו.
מניעים אותו, ואז כל הזמן הדם זז.
אחר כך תולים את הפסח ומפשיטים את אותו כולו,
לוקחים את כל הפסח,
את כל הכבש הזה או את העז,
מפשיטים את כולו.
בשבת, כמו שהשנה, יש לנו השבת, זה יוצא
י"ד בשבת,
מפשיטים את הפסח ומוציאין את האמורין ומקטירן
שעל הערב ויותרת הכבד ושתי הקליות והחלב עליהן
אז כל כך לוקחים את ה...
איך עושים את זה?
בואו נראה.
לוקחים את זה
על...
נראה שזה עצר אימון כאלה.
ולוקחים את אותו כבש,
מפשטים אותו,
תולים אותו כמו איזה שיפוד של שוער מענה כזה,
בסדר?
ומניחים את הכבש מצד לצד,
בסדר?
מה עושים?
מוציאים בכלי שרת ומוליכים,
מקטירן הכהן על המערכה הגדולה,
חלב כל זבח וזבח לבדו,
ביום שהוא חול ולא בלילה,
או שהוא יום טוב.
אם בכלל ערב פסח בשבת, מקטירין החלבים כל הלילה.
ומוציאים קרביים ומורקים אותן עד שמסירה הפרש.
אנחנו צריכים בעצם,
גם בקורבנות,
אנחנו צריכים להוציא את כל החלב
של הקרביים, ויותרת הכבד, שתי הכליות, כל אלה,
אנחנו מוצאים אותם מהדבר.
כדי שיהיו נקיים בצלייה,
שחיטה והזיה והקטר אימורים וניקוי קרביים ודוחין את השבת,
ושאר ענייניו,
אין דוחין את השבת.
עכשיו איך זה נעשה?
בשלוש כיתות הפסח נשחט.
מה זה כיתות?
קבוצות.
בסדר?
קודם כל זה הפרקטיקה,
אחרי זה אנחנו נסביר את הצד הפנימי,
בסדר?
אין כת פחותה משלושים אנשים.
אם מגיעים לעזרה, כמה צריך להיות?
לוקחים שליחים.
אחד עושה את זה לחבורה שלמה,
הוא עושה את זה ומביא את זה לכולם לאכול.
אז כמה היו עושים שלושים
אנשים?
נכנסה כת ראשונה,
נתמלאה עזרה,
נועלים אותה את העזרה,
בעוד שהם שוכטים ומקריבים, מה עושים?
קוראים את ההלל.
הללויה, הללויה.
אנחנו כל הזמן קוראים את ההלל.
ככה, כשהיו קורבנים קורבן פסח,
היה גם כן בשירה, היו קוראים את ההלל באותו זמן.
אם גמרו את ההלל קודם שהקריבו כולם,
שנו, עוד פעם, חוזרים על ההלל עוד פעם.
אם שנו,
לא הספיקו לגמור את השחיטה ואת כל קורבן פסח,
עושים עוד פעם שלישית את ההלל.
כלומר, לא מפסיקים את מה?
את הקריאת ההלל בזמן קורבן פסח.
צריכים להבין למה זה קשור,
למה צריך חייב לקרוא את ההלל בניגונים שמקריבים את קורבן פסח.
למה?
יש לנו באופן כללי שיר של יום,
שירים הקריאים כל יום.
מה זה שיר של יום?
כשאנחנו בתפילה,
שיש לנו בסידור שיר של הלויים העמוד על הדוכן בבית המקדש,
אז כל היום כשאנחנו מקריבים את התמידים,
היה הלויים שרים את השיר של יום,
שמוזכר בסידור.
בקורבן פסח היו קוראים את ההלל, כולם.
מה זה ההלל הזה?
למה צריך לקרוא את ההלל?
למה חשוב שיהיה הלל?
בקורבן פסח אנחנו ננסה לענות על שאלות האלה, בסדר?
הלאה, בואו נראה מה קורה.
אם גמרו קודם שהקריבו כולם שלוש,
שלישו,
הקריבו קצת תקעו,
הריעו ותקעו,
גם כן על כל קריאה של ההלל,
יש לנו תקיעה.
תרועה תקיעה.
גמרו כת אחת להקריב,
פותחים את העזרה.
יצאה הראשונה, נכנסה שנייה.
גמרה,
יצאה שנייה, נכנסת כת שלישית.
כמעשה הראשונה,
כך מעשה השנייה,
ככה בעצם כל קבוצה זה אותו דבר.
וגם השלישית, אחר שיצאו כולם, רוחצין העזרה.
מלכלוכי אדם אפילו בשבת, את כל רצפת העזרה.
עמת המים הייתה עוברת בעזרה,
כשרוצים להדיח הרצפה,
סותמים מקום יציאת המים.
איך היה
איך היה הכל מתנקה?
היה איזה פתח של מוצא מים,
היית מוציא את הפקק,
ואז כל המים,
כל האזהרה של בית המקדש,
הייתה מתמלאת מים,
וכל אדם היה יוצא החוצה.
היה יורד אל הגיחון, בוא נראה את זה.
אז הייתה בטיהור עוברת בעזרה,
כשרוצים להדיח הרצפה,
סותמים מקום יציאת המים,
ומתמלאת כל גדותיה עד שהמים צפים ועולים,
מקבצים עליהם כל לכלוך ודם שבעזרה.
ואחר כך פותחים הסתימה ויוצאים המים עם לכלוך,
נמצאת הרצפה מנוקה.
איך זה נעשה?
יצא כל אחד עם פסחו,
וצלו אותם בביתם.
בסדר?
קודם כל,
יש לנו את
הפסח, מאיפה צולים את זה?
בבית שלהם.
בשבת, כמו שהשנה שיש לנו בעצם יושבת בשבת,
כלומר, ערב פסח יוצא בשבת, ובעצם ליל הסדר,
מתי יוצא?
כלומר, ערב פסח יוצא בשבת, ובעצם ליל שבת השנה.
בשבת שחטו את הפסח, מחלקה ראשונה יוצאים,
בפסחיהם ויושבים בהר הבית.
יושבים בהר הבית בפסח.
השניה יוצאים ויושבים בחיל,
השלישית במקומה עומדת.
אז כולם עושים את זה איפה?
ברחבה של הר הבית, של החיל, של החיל.
כשחשיכה יצאו וצלו את פסחיהם.
וכשמקריב את הפסח בחול,
בטהרה והפסח היה מועט מכדי החבורה,
לא היה מספיק להם,
היו מביאים עם הפסח שלמים.
זו נקראת חגיגת י"ד.
זאת אומרת,
יש לנו עכשיו,
כל קורבן פסח,
כל אחד לוקח כמה?
כזית.
עכשיו יש לך קבוצה של איזה מאה אנשים,
איך הם יקחו כזית מהכבש?
זה לא מספיק.
הם גם לא שבעים.
אז מה עושים?
יש לנו קורבן חגיגה,
שהוא גם כן קורבן של שלמים,
קורבן חגיגה שאוכלים ממנו,
ושבעים,
ואז מוסיפים לגבי השביעה הזאת עוד כזית,
כקורבן פסח.
אוכלים את זה על השובע.
איך עושים את זה בימינו?
אנחנו אוכלים את הארוחה.
בסדר, קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה,
מוציא מצה, מרור כורך,
שולחן עורך,
צפון,
וכן כסדר קורבן פסח,
אחרי שולחן עורך, אכלת,
על השובע אתה אוכל את האפיקומן,
בסדר?
בפועל אנחנו רוצים זה, רק מה?
זה רק תרגול,
בית המקדש,
אוכלים את קורבן פסח,
את הכבש.
וזה נאמר וזבחת, פסח השם אלוהיך, צאן ובקר,
והוא רשות ולא חובה,
וזה סדר קרבן פסח,
בית המקדש,
שיהי רצון,
שייבנה במהרה בימינו,
ונקריב לפניך את קורבן הפסח,
ובית המקדש במהרה בימינו,
אמן.
אז זה הסדר קורבן פסח.
עד כאן זה בעצם הצד הפשוט,
איך זה נעשה.
עכשיו,
בוא ננסה להעמיק קצת בטעמי המצוות.
מה הסוד של הטעם של המצווה הזאת של קורבן פסח,
בסדר?
אז בואו נראה.
בדרך פיקודיך מסביר.
ומהמצוות הללו,
אין כל יקר ראתה עיני,
ותיקח אוזני שמץ תנועה,
מגדים
מפני אמרי רז"ל, כפציצים מן החרקים.
אני מנסה להבין עכשיו,
מה הסוד שמתגלה ומסתתר,
במצוות קורבן פסח.
ואתה קורא הנעים,
עשה אוזניך כאפרכסת,
אבהם ואמר בהיות אבותינו במצרים,
היו משוקעים בטומאת מצרים.
אז מה דווקא המצווה הזאתי?
שימו לב, זו המצווה הראשונה שהייתה לעם ישראל.
שהיו בתוך מצרים.
מה המצווה עת עירום ועירייה?
אין להם שום מצווה?
איזו מצווה, כמו שציווה אותנו, בתוך מצרים?
בתוך מצרים,
קורבן פסח.
מצווה ראשונה, שעם ישראל נצטווה.
פסח ומילה, ולמול.
אז נסביר, בהיות אבותינו במצרים,
היו משוקעים בטומאת מצרים דעות כוזביות.
והאפיקורסות האומות, בדעתן, המשיבשות,
שסוברים שהעולם מתנהג על פי טבע המוטבע,
ומזלות בלי שינוי ותמורה.
היו בתוך מצרים, וחשבו שהכל מזלות.
כל הדברים של האפיקורסים,
של מה שהכל חשבו שהכל מזלות,
המזל הטלה,
מזל כל אלה שמאמינים כמו אורוסקופים למיניהם.
ככה ניסו לחשוב, כל התרבות העתיקה,
שהכל הכל בנוי בצורה של מזלות.
ועם קשה עורף וממאנים לשמוע מוסר,
רחמי האמת,
המבינים מודיעים לבעלי העולם שיש למעלה גבוה,
מעל גבוה שומר,
יש משהו מעל כל המזלות.
מעל המזלות, אתה יכול לשנות את כל החיים
שלך.
זה מאוד חשוב, כן?
אני אומר,
כל האנשים אומרים,
הכל מכתוב,
הכל זה,
זה גויים ככה מדברים.
זה עם ישראל, תעשה תשובה,
כל החיים שלך משתנים, אתה יכול לשנות את הכל.
המנהיג בהשגחתו,
משטרי השמיים וכוכבים וכוחותיהם כרצונו,
אין שום הנהגה מבלעדי השגחתו ויכולתו להתברך שמו.
והוא מנהל את המערכה כרצונו,
בשינוי הטבע ביכולתו,
התברך שם,
הקדוש ברוך הוא יכול מעל כל המזלות לשנות את כל סדרי הטבע.
כמו שראינו שאברהם אבינו,
היה פי ההצטגנות, לפי הכוכבים
ראה שהוא לא יכול להוליד,
הקדוש ברוך הוא שינה את שמו,
אברם לאברהם,
שרהי לשרה,
הוציא אותו מזה ומה?
והוא הולך להוליד.
אז אנחנו עם ישראל מעל כל המזל.
וגם בהנהגת הטבע,
הוא מתלבש בהשגחה עליונה ומפלאי הסתר פניו,
והוא כפי מעשה בני אדם לטובה, אם אדם חוזר בתשובה,
יכול לשנות את כל החיים שלו.
כן, מאיפה רואים את זה?
נגיד לאה.
לאה, המזל שלה היה
שהיא צריכה להתחתן עם,
עם עשיו.
זה השידוך שלה, זה הזיווק שלה בעולם.
וזה המזל שלה.
תשמעי, זה המזל שלך, את צריכה להתחתן עם עשיו.
לא.
היא בוכה.
לאה, עיני ערקות.
היא בוכה, היא לא מוכנה לזה.
ואז פתאום היא עשתה,
היא לוקחת מאחותה את הזיווג שלה.
הי מתחתנת עם יעקב,
והיא נקברת עם אמהות המכפלה,
וממנה יצא משיח, בן דוד.
איך לאה שינתה את כל החיים שלה?
לקחה את הזיווג של אחותה,
כל המזל שלה השתנה.
אדם יכול לשנות הכל.
יחזור בתשובה, מתפלל, משנה את כל החיים שלו.
הנה הכופרים והפיקורסים.
החטאים האלה בנפשותם, בדעתם המשובשת,
נתנו כבוד ומורא ועבודה למזלות.
עשו להם טליסמאות וצורות להוריד עליהם השפעת המזלות.
הכל זה היה
סבב המזל,
שכל חודש יש לו מזל,
כמו שרואים גם בפורים,
אמן,
הטלת גורל,
פור או גורל,
חיפשו מזל שהדבר הזה משפיע.
והנה כוח מזל של מצרים ממשלתם,
היה תחת מזל הראשון, בכור המזלות מזל טלה.
אז המזל של מצרים,
היתה עבודת הפרות,
כמו שאומרים את זה בהודו היום,
שהפרות זה דבר קדוש אצלהם, ולא שוחטים פרות, כן?
אז זה, כי המזל היה מזל טלה.
על כן עובדים לצאן לכבוד המזל.
זה כתוב ש...
למה יוסף לא היה אוכל עם המצרים?
כי צאן,
כי יוסף אכל את הבשר של הצאן,
והמצרים היו לא אוכלים את הצאן.
כי זה תועבת
למצראי,
רועי צאן,
כמו אומר האונקלוס.
אנחנו אוכלי צאן,
אז אי אפשר לאכול איתם ביחד.
ואם בשביל זה,
היה ממשלתם על כל האומות,
הנתונים,
תחת המזלות אחרים,
להיות מזלם בכור
ושר לכולם.
ולא ידעו את השם המשגיח המזלות,
הכל הוא כרצונו ובהשגחתו ויכולתו.
זאת אומרת,
בעצם הם ראו שהמזל שלהם הוא מזל טלה,
ואז כאילו יש להם כוח על כל המזלות כולם,
אבל יש משהו מעל זה.
בני ישראל, שבשבילם נברא העולם,
והשם בחרם לחלקו בעת אשר הציג גבולות עמים,
בדור הפלגה, כאשר לא נודע טבעם עדיין בעולם.
עדיין לא ידעו מה זה עם ישראל,
שיש להם השגחה שהיא מעל מעל כל דבר ומזל בעולם.
למה?
כי תמיד הקליפה קודמת לפרי,
גם כשאתה רואה את זה בטבע.
הקליפה, קודם כל,
יוצרת הקליפה ואז הפרי מתחיל להתמלאות.
הקליפה מגינה על הפרי.
למה צריכה את הקליפה?
שהיא מגנה על הפרי מזיקים, מהשמש.
אז הקליפה צריכה אותה, שהיא שומרת על הפרי.
והנה הם שוקעים בטומאת מצרים,
ונשתקעו בדעות כוזביות כללו.
והנה כאשר הגיע עת דודים.
להודיע מטבע ישראל אשר לאדם יתוודע לכל בעי העולם,
ממשלתו וגבורתו יתברך שמו אשר לא לבדו,
ייעדה מלוכה.
עכשיו, העם ישראל, תקשיבו, אתם מעל זה.
אתם מעל כל המזלות, מעל כל התפיסות האלה,
הנראים שיש מזל והכל מכתוב,
לא,
יש מה שאתה יכול לצאת מכל הדברים האלה.
הנה שידד השם יתברך מערכות השמיים,
ושינה הטבעים בשבילם,
כי הוא אדם המפורסם בתורה.
איך הוא יראה את זה?
אז הוא יראה שמים הופכים לדם,
ודם וצפרדע,
וכינים,
וכולי עושה את המכות,
להראות שהקדוש ברוך הוא שודד,
משודד לכל מערכות הטבע.
ובית יציאתם מכור הברזל,
כי מכור הברזל זה מצרים.
הנה ציווה השם יתברך,
לקח אלוהי מצרים.
היינו כוח מזלם, והוא טלה.
ולשחוטו לשם אלוקינו יתברך שמו.
קח את המזל של מצרים, ומה תעשה?
שחוט אותו.
להודיע,
שגם ראשית המזלות,
ובכורם,
הוא כפוף, הוא מוכנע, הוא מוכרח בתנועתו,
לאלוקי עולם השם.
אתם רוצים להיות עבדי?
קחו את הטלה מצרים.
מה אתה, אתה קח את הטלה מצרים?
וכתוב שהמכה הזאת היא שבעצם,
המכת הבכורות, שבהם היו צריכים לפני זה,
הם זבחו את הפסח.
היה קשה למצרים יותר מכל המכות.
שרואים את האלוהים שלהם נשחט מול עיניהם,
ושימו מהדם בפתח,
ויסיים תחת ממשלתו, יתברך מבלי מיצוע המזלות.
כן, אפילו ראש המזלות נכנע
להם ביכולתו יתברך שמו.
והנה עניין הזה דווקא בחודש ניסן.
למה דווקא עושים את זה בחודש ניסן?
הבא לנו לטובה.
בעת שליטת המזל תלה.
דווקא כתוב ביודעת לחודש, שאז
שיטת המזל בעורמות היותר נפלאה,
בהיותות הלבנה מילואה.
הרי אנחנו מסתכלים באמצע החודש הזה,
ומוצאים החוצה, רואים את הלבנה,
ויראה מה במלא, נכון?
באמצע החודש.
באמצע החודש הוא מתחיל להשתלם,
באמצע החודש הוא מלא,
ואז הוא מתחיל לרדת.
אגב,
שבית עזבה הוא יותר מלא,
אבל י"ד הוא בעצם שיא העילוי שלו.
ממילא כאשר נתווכח אשר בכור המזלות
לא ירים ראש מבלעדי השגחתו,
זאת אומרת, דווקא בשיא הכוח שלו,
אחרי זה אנחנו שוחטים אותו.
כל שכן המזלות האחרים אין לך כפתור,
ירעשו ויסופו,
אנחנו שוחטים אותו.
ולזכר זאת ציוונו הבורא יתברך שמו,
שנעשה המצווה הזאת בכל שנה ושנה,
בהיות בכור המזלות בתוקפו וגבורתו.
היינו י"ד בניסן,
לקחו טלה מן הצאן אשר בו ירמוז בכור המזלות,
ולשוחטו ולהוציא דמו הוא כוח הנפש והתנועה.
לא אנחנו נוציא את הדם שלו,
מה אנחנו עושים הרי אמרנו?
לוקחים את הדם שלו ומביאים אותו מכלי לכלי עד ה...
וזורקים אותו על המזבח.
וזה למזבח אשר לפני השם לשם השם.
למה?
לידעו להודיע
שאין שום כוח ותנועה לשום מזל
מבלעדי כוחו ושפעו יתברך,
שהוא חיי כל נמצא ומניע גלגלים כרצונו
וכל הכוחות בטלים לחיי החיים ברוך הוא.
בצווי השם יתברך שתעשה המצווה הזאת
דווקא בארץ הקדושה.
שאין על ארץ הזאת שום אמצעות שר,
חלק השם יתברך לבדו.
הרי בעצם,
כל בגלות,
כל בגלות, מה קורה בגלות?
בגלות,
זה מה שאני מברך אתכם.
בגלות יש לנו תמיד מציאות של שר של אותה אומה.
מה הבעיה של שר של אותה אומה?
אם אתה חי משר של אותה אומה,
אז אתה צריך להתנהג עם שר של אותה אומה,
אבל בארץ ישראל,
ישר אל.
התפילות
לא עוברים בדרך מלאכים.
מלאך, מה זה מלאך?
מלאך, אתה צריך להיות,
אם אתה לא נותן לו את הזה שלו,
אין הרחמים אצל מלאך.
אל תמר בו כל זה על פי שכל.
אבל אם אתה בא לארץ ישראל, ישר אל.
אתה אומר, אבא, אין לי זכויות,
זה הבן שלי.
קח, קח.
למה?
כי זה הבן שלי.
מלאך הוא לא כזה.
בגלל זה מי שנמצא בחוץ לארץ,
אז אין הרחמים.
רק בארץ ישראל,
מה קורה בארץ ישראל?
ישר אל.
בגלל זה ארץ ישראל היא מעל כל מזל.
בחוץ לארץ
נראה שיש איזה כוח של מזלות, אבל בארץ ישראל לא.
בגלל זה איפה אנחנו עושים קרבן פסח?
בארץ הקדושה.
בדווקא מקום אשר בחר נוכח שער השמיים.
איפה זה?
כן?
כתוב מה קרה במצרים, שימו לב מה קרה שמה.
במצרים היה עוצמת שעה,
שאז גילוי שכינתו,
ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה,
אני ולא מלאך.
במדבר הייתה שעת שכינה עליהם,
על ידי ארון והמשכן ודגלים.
היה איזה כאילו איזה עת רצון,
איזה נר כזה בתוך החושך.
לאור בירור ידיעה הנ"ל,
אשר אפילו בכור,
המזלות.
כוחו ותנועתו הכל ביכולתו ובהשגחתו יתברך שמו.
זאת אומרת, מה אנחנו עושים, מה מראים?
שכל אפילו הטלה,
השור הזה,
הכבש הזה,
שהוא בעצם הבכור המזלות,
שוחטים אותו.
וכל המזלות והכוכבים בטלים בכוחם,
ותנועתם בקדושתו,
ושמו יתברך, ויועיל לדברים.
אז קודם כל, מה הבנו עד לכאן?
לוקחים את הטלה, זה היה שיא המזלות, ומה עושים?
בכל זאת שניסן,
להראות שיש משהו מעל כל המזלות,
זה בעצם טלה,
זה הראש של המזלות,
שוחטים אותו,
וזורקים את דמו על גבי המזבח,
להראות שאנחנו הכל,
זורקים את כל המזלות,
ומבינים שהכל,
השם יהבך והוא יכלכלך.
כל מה שיקרה באדם, זה הקדוש ברוך הוא, ולא המזלות.
ממילא,
בידיעה זאת התבונן האיש הישראלי שלא יועילו שום השתדלות עולמית
לממש רצונו.
רק ההפקת רצון אשר התבאר מחוקרי התורה אשר הם רצונו.
אם אתה מבין שלא, לא, הכל מכתוב, מזל, לא,
אתה יכול לחזור בתשובה, והכל משתנה לך.
אם אתה קרוב לשם, הכל משתנה.
ובזה יתמלאו טובותיו בנפשו ובגופו,
בכל ענייני העולם הזה ובעולם הבא.
ויצא זמנו, רק בעבודתו התברך שמו.
ולא בעבודת העולם, וענייניו, כי אין בזה תועלת.
ולא יגרע, ולא יוסיף בהונו,
וחיותיו, וכל ענייניו, ורוב השתדלותו, וטבעו,
ומסחר, וכיוצא בזה מלאכה ורפואה.
מיוחד האדם להשליך כל ענייניו,
וכל ענייניו על המשגיח וכל היכולים.
אתה מבין שהכל זה מתחיל בקדוש ברוך הוא?
אז אליו תפנה, ולא לכל המזלות.
וזה בעצם מה שאנחנו עושים בקורבן פסח.
איני אלא בהפצת רצונות ברוך שמו, על פי התורה.
אז מה אנחנו עושים בעצם בקורבן פסח?
מראים שמה?
שאנחנו מקרבים את המזלות.
אנחנו עם הקדוש ברוך הוא, אנחנו רק איתך.
שום מזל...
לא עומד כאן, אנחנו מעל המזל.
לוקחים את הדם הזה,
זורקים אותו גם במזבח של הטלה,
שהוא שיא המזל של ניסן,
ואומרים לקדוש ברוך הוא, אתה,
אתה הוא השליט,
אתה הוא המלך.
אתה,
אתה הוא מה?
אתה, הכל מתוך רצונך,
כל העולם, כל העולם נוהג.
אתה בוחן כללות בלב.
לפי זה,
אבן זאת,
שעניין הסגולה תוצאות המצווה והפנימיות עבודתה,
בכוונה,
אינה בטלה לעולמית.
אפילו גם בגלות, גם כל הזמן.
למה?
כי אתה מבין שכל מה מהקדוש ברוך הוא.
כוונת המצווה,
להורות ולהתבונן,
עיקר הדת זה שורש יסוד נעלם.
הוא להאמין,
אמונה איתנה, יתד,
תקוע בלבבינו, שהשם יתברך.
משגיח הפרטים, ועל כל פרטי מעשינו.
וכל מעשינו וענייננו,
באושר,
בנכסים,
בכבוד,
בבריאות,
בענייני עולם הזה,
בעולם הבא, הכל הוא כפי מעשינו.
בהנהגת התורה והמצוות.
אתה יכול לעשות,
באת למכון מאיר,
אתה יכול לשנות את כל החיים שלך.
מקצה לקצה.
אם לא תשתנה,
יחרבו הילדים שלך,
יחרב השבת שלך,
יחרב הבית שלך,
פה אתה יכול לשנות הכל, מכון מאיר.
אתה יכול לשנות הכל.
אם אתה מבין שאתה בעצם מתקרב לשם יתברך,
ואתה מתקרב לשם יתברך,
אתה משנה את כל המזל שלך בחיים.
לטובה, כי אתה מתקרב לקדוש ברוך הוא.
אז כמו קורבן פסח,
שאתה מראה שאני יוצא מעל המזל,
כי אני מבין שהכל מהקדוש ברוך הוא,
הכל בכפי מעשינו,
בהנהגת התורה והמצוות.
ומשפט צדק, להזכיר ולהעניש.
והאדם,
ברוב השתדלותו,
בעיני העולם,
יועיל לגרום ולהוסיף.
רק על פי התורה.
אז אתה בא עכשיו
למכון מאיר, לומד, מתקדש, לומד תורה,
מתחיל להתקדש ולהטהר,
אתה יכול לשנות את כל מערכת החיים שלך.
כי כל הנגד הטבעי,
גם שאנחנו רואים הנגד גם בטבע,
עם כל זה
מוכרחים אנחנו להאמין שהנהגתם בטבעיות, בהתלבשות,
בהשגחתו,
יתברך שמו.
והוא מנהיגם
בטבע רצונו,
הוא יתברך שמו של אדם כרצונו וחפצו כפי התחייבות בני אדם
לשכר ולעונש.
ממילא,
גם כעת, בזמן הזה,
בהגיע זמן המצווה הזאת,
ביהודה בחודש ניסן,
בהיות ראש חוד,
ראש המזלות בתחילת הגלגל.
שים לב,
הוא מסביר כאן ה...
דרך פיקודיך, שבעצם בני יששכר,
שאמצע החודש,
בחודש ניסן, זה שיא המזלות.
אנחנו בזמן הזה שוחטים את המזל.
טלה זה ראש המזלות.
ובאמצע החודש, כשהלבנה במלואה, אתה שוחט את זה.
ישים לליבו בעת עסקו במצווה הזאת כל הדברים הנאמרים באמת.
עכשיו,
מתוך זה מסביר הרב על מעגל התשובה.
מתבונן בעיקר היסוד הזה, לעזוב כל כוחותיו,
בתנועתיו והעסקיו, ולכל יכול, ויקבל על עצמו,
להפקדת עצמו יתברך, דווקא עבודתו ותורתו ומצוותיו.
אם אתה מבין שמה שהכל מתחיל ממה,
מהקדושה שלך, מהתורה שלך, מהמצוות שלך,
הוא לא ישים מגמתו בשום טבעי העולם,
יאמין בהשגחתו יתברך שמו בטובו ובחסדו,
שיודא לו ולנפשו יותר ממה שיוודא לאדם.
אז מה אני רוצה?
רוצה את הקשר לקשב אחו, זה יותר מכל דבר אחר.
והוא יתברך שמו,
שבוחר לו הטוב,
יקבל על עצמו להיות עבד נאמן,
רץ לעבודתו כל ימיו,
בשבתו, וקומו, והליכתו.
מגיעים בחורים, ומה עושים?
להיות מה?
עם עובדי השם.
בקימה,
בהליכה,
בשכבו,
במשכבו,
ישן על יצועי העבודתו,
למצוא עליו נפשו.
והקיצו יתעורר באהבת זיכרונו, כמו שכתוב,
יעויין בחובת הלבבות.
וישוב משם ויבקש
מחילה לעבר,
על אשר לא השתדל בלימוד המצוות וקיומן,
ועל אשר לא שם על ליבו
אל דבר ה' מתבונן, כנזכר לעיל.
ואשר החליף עולם קיים, בעולם עובר.
ושם כסלו בזהב,
ועזב עבודתו את בוראו,
משתדל בטבעיות,
ביתר עוז,
להרבות הונו וכבודו ותאוותו.
אנחנו בעצם חודש ניצן,
עוצרים טיפה,
ואומרים גם,
מה העולם,
אתה עסקת בכל מיני דברים כאלה בעולם,
בכבוד ותאוות ובכסף?
ועזב אהבת התורה, ועסק בתאוות העולם,
בחומר והטבע.
יקבל עצמו לעתיד, לשוב אליו,
יבקש רחמים, מהשם יתברך,
שמהר,
לשכון כבוד בארצנו, ושם נעבדו בטהרה, לעולם,
ונקים את קורבן הפסח במועדו,
כמצווה עלינו בתורתו, ונגיל בישועתו.
עכשיו,
בכמה דקות שעומדים לנו, מי שיספיק,
יש נקודה שעכשיו מסביר איך זה מתחבר בצורה הכללית,
אמרנו,
ועכשיו בצורה של איך הדבר הזה,
כתוב שאדם שלא מקיים את קורבן פסח,
זה חייב כרית.
בואו נסביר את הנקודה הזאת.
קצת כמה נקודות, שתראו איזה עומק פנימי
במצווה שקראנו קורבן פסח, שימו לב,
בסדר?
על פי התבוננות הנא אל תדע,
כמה פרטי דיני המצוות, מה יש בהם?
אחד.
אחד איש ואחד אישה חייבים מצווה זו.
למה צריך גם שהאישה היא חייבת בקורבן פסח?
הרי זו מצוות של זמן גרמה.
אז למה היא חייבת בקורבן פסח?
למה אנחנו נותנים לה גם כדי לאכול מצה וארבע כוסות?
למה?
הרי אישה, זה יוצא זמן גרמה.
כי כולם חייבים להתבונן בעיקר ושורש ויסוד הזה,
יסוד הדת, שיבין שהכל מהקב"ה.
ב',
חייבים כרת בביטול מצווה זו.
וכתוב שאין לך שום מצוות עשה שיש בה כרת,
רק מצוות עשה זו ומצוות עשה במילה.
למה
מצוות עשה שיש בה כרת?
רק פסח ומילה.
כי ביטול מצווה זו מורה חס ושלום על ביטול העיקר הזה.
והנה הוא משים מגמתו בטבעיים,
אם כן הוא נכזב.
זאת אומרת,
אם אתה מאבד את הכוח האמונה שבקדוש ברוך הוא,
ואתה שם מפתחך במזלות וכל דברים כאלה,
אז מה קורה?
זה גורם לחוסר קרבה,
נכזב, משוגע טבעו וניתן למקרים.
וזה יסוד אם תחי בקרבי.
דבר שלישי,
הוא אינו נשחט, אלא למולים.
אדם חייב להיות,
כשהוא מקריב קורבן פסח,
חייב להיות מה?
נמול.
למה חיב להיות נימול את הדבר הזה?
שמראֶה שהשם מתברך מבלי מיצוע איזה שר והם למעלה מן הטבע.
במזל ישראל.
זאת אומרת, אנחנו מבינים
שאנחנו שונים מכל העמים בעולם.
אנחנו כמו שאנחנו שונים בגוף שלנו,
מכל העמים,
שאנחנו בעצם נימולים.
אז אנחנו מראים שאם אנחנו רוצים להיות שונים בגוף שלנו,
אז גם קורבן פסח,
מה אתה עושה?
אתה נימול.
שימו לב,
זה משהו מאוד חשוב,
כי קורבן פסח,
כאילו הנשמה שלך יוצאת החוצה,
כמו במכת בכורות,
הקדוש ברוך הוא אני ולא מלאך.
אני סוטה קצת החuצה,
אבל אתה רוצה להחזיר אותה לגוף,
צריך להיות אדם שהוא בעצם נימול.
וכן כרת השם את אברהם ברית לאמור,
ואמר לו,
תלך לפניי ויהיה תמים,
מה זה תמים?
שלם.
היינו יהיה תמים,
והתבונן
רק בפשיטות ציוויו, בבטחון בשמו,
לא לעסוק בשכל הטבעי,
התבונן בקושיות המתפרצות,
עם המוסר העולה.
למה אני ורד בטבע?
זאת אומרת, אתם מבינים שיש משהו גדול מאוד
בברית ובקורבן פסח.
אני קופץ טיפה.
ד' עוד דבר חשוב באמצע הזאתי,
עיון נשחט אין עליו מום.
צריך שבעצם לפני קורבן פסח צריך למנות מי רוצה על הפסח הזה,
מונים אותו,
ואז רק מה?
כל מי שמנוי על הפסח הוא לא יכול פתאום להכניס מישהו חדש.
רק מי שמנינו אותו על השה הזה, על הכבש הזה,
רק הוא יכול לאכול מזה.
אני קורא לזה זביחה,
מחויב להימנות עליו ולידע שזהו פסחו,
שישים אל ליבו בעת הזביחה,
שהוא הזמן העיקרי לגדלות ראש המוזלות.
ואז יבין ויסכים לעניין היסוד.
זאת אומרת,
חייב להיות הוא עצמו לשים עין בדבר הזה.
בסדר גמור.
היי, נשחט לטהורים.
מה זה נשחט לתיאורים?
זה אני מסיים את המהלך.
דווקא סימן טהרת מימי הדעת.
מה זה טהורים?
ועיקר הנ"ל,
ולא גלות מצרים,
שיהיה גלות הדעת,
ולא ידעו את השם.
צריך שיהיה שהאדם יהיה,
כתוב שהאדם נטהר בהם ביום הזה.
וטעון שפיכת אדם כנגד היסוד.
למה?
אדם הוא הכוח,
כי אדם הוא הנפש.
טעון שפיכה כנגד היסוד,
ועיקר הנ"ל.
דבר שביעי, אומרים הלל בעת הקרבת.
למה צריך לקרוא הלל?
שאלנו.
למה חייב לקרוא הלל בעת הקרבת פסח?
עבודת ישראל במצרים,
ישראל בממשלותיו,
כל הפרקים של ההלל.
הם מה שבחר השם לחלקו, והם מודיעים ממשלתו גבורתו,
על כל המזלות הטבעיים,
אשר כולם בטלים לרצונו ועבודתו,
אשר זה הוראת שליטת עולם,
עבודתו יתברך שמו.
אז ברחו, למה צריך את ההלל?
כי בהלל יש לנו את כל הפסוקים שמדברים על מה?
יציאת ישראל ממצרים, ישראל לממשלותיו.
השם בחר,
הם מה שבחר לו,
השם לחלקו,
אתה רוצה להראות שמה שהקדוש ברוך הוא,
הוא אומר על כל המזלות הטבעיים.
בגלל זה מה אנחנו עושים?
לא מתלות.
וזיקת כוחו,
הפנימיותו,
ניתן דמו על המזבח אשר לפני השם,
על כן אומר,
אחר כך הים ראה וינוס,
גם זאת המעשה לא הייתה בשעת יציאת ביהודה ובית יעקב,
ומכל זה,
מזכיר השינוי מערכות הטבעיים,
שמנגד עיניו,
שאפילו המים,
מים נקרעים לפני, לפני הקדוש ברוך הוא.
הים העומד בתוקפו וגבורתו לעיניו,
ועמד מרעיד בטל מטבעו לעשות רצונות.
זאת אומרת, אפילו הים ראה וינוס,
הירדין סבוב לאחור,
הכל, מכל הטבע, הוא בעצם,
הוא מתבטל לקדוש ברוך הוא.
פסח דוחה שבת.
מה זה פסח דוחה שבת?
שבת...
וזה חלק מהמעשה בראשית.
כי בו שבת מכל מלאכתו,
שברא אלקים לעשות.
אשר ברא ששת הימים כל העצמים ונתן לכל אחד
מהעצמים כוח לפעול כפי אשר עלתה בחכמתו הנעלמת.
יש לנו כל הטבע, כל הבריאה בטבע,
כל החילוף חומרים,
כל החיות.
הכל מה?
הכל נתון בידו כרצונו ובפועל,
והוא פועל בהם כרצונו וחוכמתו.
כי גם הטבע הוא כוחו וגבורתו.
מי אמר לנו שהפועל בטבע הוא הטבע?
בעצם אנחנו מבינים שכל הטבע,
מה קורה לו?
מתבטל לקדוש ברוך הוא.
שאין לנו חידוש בהיותנו רואים הגלגלים הנוראים והשמש וירח,
בגלל זה גם כן בשבת.
הפסח כאילו דוחה את השבת, למה?
בהיותנו רואים בעינינו זמן רב בהנהגת הטבע לנגד עינינו,
שווה הדבר לנו כמחויב.
אבל המתבונן מבין כי הכל גזירתו,
וחכמתו הוא אשר חידש הטבע.
וזו זאת שבת זכר מעשה בראשית.
הוא משנה את הטבע.
על כן הפסח דוחה שבת.
זאת אומרת, להתבונן, כלומר, בעצם אנחנו,
מה עושים?
שוחטים את הפסח בשבת עצמה.
אז זה, למה?
כי השבת היא מעידה על מעשה בראשית.
ואם אנחנו מבינים שבעצם בא הפסח ובא
להראות שהוא מעל כל מעשה בראשית,
אז הפסח גם דוחה את השבת.
אחרי הדברים האלה,
באמת,
באה המצווה שאחריו התבוננות יותר עמוק.
ואי המצווה שאחריו התבוננות יותר עמוק.
לטרבה בניסן.
למה צריך לאכול את ה...
דווקא לאכול את זה בפה,
לאכול ממש את ה...
בלילה.
טעם רעיון בה.
זה טעם גדול.
מה הטעם הגדול?
כפי אשר התברר במצווה הקודמת,
ולזבוח את הפסח,
הוא הטלה בכוח המזלות ולזרוק דמו להורות לשמה.
כי המזלות והטבעיים כולם מתנועעים בכוחו ויכולתו.
והוא הוראה שאין לנו שום עבודה לשום מזל.
זאת אומרת, מה אנחנו עושים?
לוקחים את הפסח, את הטלה הזה,
ומה עושים איתו?
זורקים את דמו.
אין, רק השם יתברך, ואין לנו עסק בשום חכמה,
רק חכמת תורתנו, אשר היא חכמתו ורצונו.
והנה בא המצווה שאחריו לאכול בשר הפסח,
וליהנות ממנו, למה אתה אוכל את הבשר הזה?
ולהורות אגב שציוונו, השם יתברך,
ליהנות.
מהטבע באכילה ושתייה וכיוצא,
וכן להצטרך לרפואה,
רק,
כתוב לי,
לקח איזה עשב,
לשים לרפואה או לאכול מזה.
אלא לשים מגמתו לטבעי בלבד,
אלא רק על המשגיח והכל יכול,
שהנותן מזמין לנו בטובו ויכולתו כל דבר,
הצריך לנו כרצונו.
הוא משפיע באותו דבר כוח חיוני,
הנותן,
חיי אדם,
כרצונו,
יברך שמו ופעלו.
אז למה אתה אוכל את זה?
מסביר, מסביר,
דרך פקודיך בני יששכר.
על כן גם באכילתו,
ושתייתו ורפואתו בטבע ישים ליבו,
שבזולת השגחתו לא היה מאכל נותן בו כוח ויכולת רפואה.
למה הדבר הזה, אתה אוכל אותו, נותן לך תזונה?
מי נתן לך כוח המזין בתוך האוכל הזה?
הוא הנותן כוח ויכולת והשתלבות השגחתו בטבע.
כמו שכתוב בזוהר,
הרבי פלוני,
גם כשהייתה הסעודה המוכנת לו לאכול,
לא אכל,
עד שהתפלל על מזונו ואמר לו,
אתקן סעודתא.
עד תיתאב מבית מלכא,
זאת אומרת,
הוא היה מזמין,
היה אומר,
נפקא הסעודתה,
כיוון שהכל הוא מאוצר המלך.
אין לו ליקח מאוצר המלך
אבא לן, נביא לברכה בקהל קדישא.
או אתה אומר משהו לפני סעודה,
אבא לן,
נפקא הסעודתה,
תיתאב מבית מלכא.
אתה אומר משהו שכל סעודה היא בפני המלך.
על כן,
לוקחים צורת ראש המזלות, הנשחת,
לשם השם, ואוכלים על הסובה, דווקא.
להורות שלא ישבור,
אנחנו לא יכולים את זה דווקא אחרי שאכלנו את הסעודה,
או אחרי קורבן החגיגה,
זה כבר שבע.
להורות שלא ישבור רעבונו באכילתו,
מבלעדי השגחתו ובאכולתו.
ואין מבוא לשום טבע לפעול לו איזו פעולה,
או למעט מחסור גופו, זולת
באיכותו ובאכולתו.
למה אני אוכל?
לקיום הגוף.
למה?
לעבוד את השם.
אז אני דווקא אחרי הסובה,
אני אוכל את זה לא כאכילה של לשבור רעבוני,
אלא מה?
אלא בשביל להבין שכל האכילה היא בשביל לעבוד את השם.
על כן סורת המזל,
אני אקח לשם השם,
דווקא הוא גמר הזיווג למלא את החסרון.
והנה,
תראה,
אכילה הזאת דווקא בחצי המעט לעט שעדיין המזל בטח יתעצם תוקף.
כן, בואו רק נראה את המהלך.
מה שאין כן, בחציו השני היום
המשך חסרון המזל, הרי בעצם מה אנחנו עושים?
אנחנו רוצים בלילה לאכול את זה דווקא, ולא ביום.
למה?
כי בחציו השני של היום,
המשך החסרון המזל מפגיעת הלבנה שמתחילה להתחסר.
להורות, כמו שכאמור, חז"ל, אשר מזל בגודל תוקפו,
גבורתו,
כפוף תחת ישראל בקיום התורה ובמצוותיה.
אשר הוא למעלה מן המזל.
שימו לב, אנחנו אוכלים את זה בדיוק בט"ו,
שהלבנה היא במילואה, ואז מתחילה מה לעשות?
לרדת.
בדברינו אלה,
הנה שתי המצוות הללו יורונו דרכי התורה,
שתיים שהם אחד.
המצווה הראשונה,
זבחת הפסח,
זה שם השם.
מורה אותנו בעיני התורה ועבודה וחוכמה.
שלא נעסוק בשום עבודת זולת השם,
לא נעסוק בשום חוכמה,
רק חוכמתו התברך,
תורתו התברך.
היא למעלה מכל החוכמות הטבעיות,
וכולם נשפעים ממנה.
במצווה השנייה היא מלמדת שכל הנאות,
הנצרכים נהיות מטבעיים כגון אכילה,
אשתייה, רפואות,
יהיו בכוונת העזר אלוקי המשגיח,
נותן כוח בטבע,
להשלים החיסרון ולא יביט על הטבע בעצמו.
ובזה תמצא טוב טעם.
שציווי המצווה הראשונה שאין בה,
הנאת הגוף, הוא בי"ד.
שהוא בתלות כל היום בלי חיסרון.
והמצווה השנייה היא שיש בה הנאת הגוף,
הוא בי"ט.
בי"ד מה אנחנו עושים?
שוחטים את הפסח.
מה אנחנו אוכלים בי"ט?
בי"ט מה אנחנו עושים?
אוכלים.
שהוא בתלות יותר, אבל יש בו חיסרון.
והנה,
ידיד בוא נדע את העיקר הזה,
כי ביותר יש למעלה בעסקי העולם,
ועוסקו בהם בכוונת הלב,
שהוא בהשגחת המורה.
אם מה שיש מעלה בעסקו בתורה, רוחני הוא בכוונה.
אם אתה אוכל ואתה עושה את זה על ידי אכילה,
אתה בגלל
שעושה את הדבר לכבוד השם,
הדבר הזה פי כמה יותר גדול.
כי להיות בסוג האדם, בעסקי העולם,
ויותר עלול להתמשך לאחר חומר,
ולא אחר כמובן אתה אוכל.
אתה אוכל, אתה יכול להיות, מה אתה עושה?
תיפול בעולם החומרי, בתאוות.
העיקר, מה זה המצווה?
השנייה היא,
ביום המתעלה ביותר,
רק כשהוא קרוב לחיסרון,
להיות בתורה ובחוכמה וכל מה שירבה בהם האדם,
הרי זה משובח.
מה שאין כן בעסקי העולם,
גם שיעסוק בהם כוונה הנ"ל,
אבל באמת, הרי זה משובח.
אנחנו,
בעצם אכילה,
רואים שהאדם הראשון שהוא אכל,
הוא נפל באכילה.
אבל מה אנחנו עושים בקורבן פסח?
אוכלים אותו,
ועל ידי אכילה, מה אנחנו עושים?
מתקדשים ומתארים.
אז זה הסוד
שהולך ומתקדם באכילה בכל פסח.
בואו נסיים פרט הזמן.
למה...
כן, כן, הכל בסדר.
תראו את העניין הזה שבדף 6, בזין.
על כן דברינו האלה,
נבוא לבאר איזה רמזים,
למה צריך לאכול צלי אש.
אם אכול חי, עובר בעשה.
מה זה צלי אש?
צלי...
הוא דרך גדולה,
למה צריך לשרוף אותו?
לוקחים את הקורבן פסח,
ומה עושים?
שורפים את
הצלי הזה, צריך לא לבשל אותו,
אלא מה לעשות?
עם אש, לצלות אותו.
צלי הוא דרך גדולה, וכהנים
למשיכה גדולה.
וכיון שיודע אדם אשר הטבע מסור,
בידו יתברך,
ולא יוסיף ולא יגרע בהשתדלות הרבה,
אזי לא ידאג שיחסר לו מחייתו.
ויאכל כדרך שהמלכים אוכלים.
היינו כל מה שחידש לו השם ברך,
וידע אשר מתת אלוקים הוא שנתן לו מאוצרו,
וישמח בו כאילו היו לו מעדני מלכים.
זאת אומרת,
כשאדם מבשל, הוא שם כתבלינים,
ושם ירקות,
ושם רטבים.
אבל מה אנחנו עושים בפסח?
רק צלי.
רק אש.
גם צלי קדר לא יאכלנו,
כי צלי קדר הוא ואוסיף בו מים ותבלינים ובשמים.
מה שכן, צלי אש הוא קרום אטום, מה זה רק אש?
להורות.
שלא ישתדל להוסיף על מאכלו וענייני עולמו,
רק יספיק מה שחידש לו אשר יתברך העניינים העולמיים הטבעיים,
בהשגחתו יתברך למחסורו,
כפי אשר הוא יתברך יודע הטוב לו.
זאת אומרת,
ברוך הוא,
אנחנו היום יודעים שכל מה
שאנחנו מצטיידים,
זה האדם עושה.
אבל מה שאתה מביא לנו,
שזה רק הדבר בראשית הווייתו,
רק אש,
צלי אש,
זה יודעים שהכל ממך, הקדוש ברוך הוא.
אבל לא יאכלנו חי,
שהוא דרך רעבתנות,
אז צריך לשרוף אותו קצת.
וגם צריך לאכול את המצות שמורות,
מצה היא כך באתה, מה זה מצה?
המים,
הקמח,
והמינימום של הזמן שעובר ביניהם,
המינימום שבזה,
זה מצה.
שלא יתרבה מלאכת האומן שעשה ואינו מגביה את עצמו,
רק נשאר על מכונו,
הוא לא טופח,
הוא לא גאוותן, לא כאן שמרים, אלא יש כאן מים, קמח
והזמן המינימלי של האפייה.
וכן החמץ,
יתרבה ומתנשא את עצמו יותר משיעור שנתן האומן.
גם רמז לו הוסיף האדם,
הוסיף להרבות עונו ואבדתו ועסקי העולם,
רק כמו שחנה שנברח,
והתיר לו על פי דרכי התורה,
והשפיע לו בטובו,
בהצטרכותו,
ישמח
ויעוז במעטת גורלו, כי מאת אלוקים הוא.
אנחנו מבינים שיש כאן הכל נקודה,
אבל צריך לאכול גם כזית.
מה זה כזית?
שיעור מה שמספיק בית הבליעה.
זה כזית.
ובעצם אנחנו מבינים כאן מספיק בית הבליעה,
וצריך לומר הלל.
להבין שבעצם כל זה, כל מה שאנחנו עושים בעולם הזה,
הכל להלל לקדוש ברוך הוא,
בגלל זה חייב שיהלל בקורבן הפסח.
ובכך אנחנו מבינים שאנחנו,
כתוב כמו שעוזר מסיים,
ננסקו בלימוד מצווה לקיים שמה פעמים שפתנו,
בשימו כל אלה,
לנגד עיניו,
נחשבו לפני הבורא כל אלו,
כאילו קיים המצווה,
בפועל,
במקום מקודש.
ומהרוי לבקש מחילה מה שנתברך,
על התרשלות ועל לימוד העיון במצוות,
ועל אשר לא שם ליבו
את דבר השם,
היינו רואים את זה המצוות,
ושוב על השם וירחמהו,
וימהר לשכון כבוד
בארצנו.
אז אנחנו מכאן מבינים שיש כאן סוד פנימי בנקודת קורבן פסח.
שאנחנו מבינים את ההבנה שאנחנו מעל כל המזלות.
ובגלל זה אנחנו עם קורבן פסח זורקים את דמו,
ואוכלים אותו בצורה שהיא הכי הכי
הכי עצמה גולמית.
אצלנו יש,
ולא עם כל מיני דברים ומעדנים כאלה,
שאנחנו בעצם,
זה אנחנו אומרים שבעצם יש,
כל הדברים האלה הם ענייני העולם.
ואנחנו יודעים שאנחנו חוזרים לקדושה הכי ראשיתית.
מצווה ראשונה,
שאנחנו מבינים שרק אתה,
רק אנחנו ואיתך,
קדוש ברוך הוא.
רק אנחנו ואתה.
בלי שום עוד משהו.
וזה,
מתוך זה,
אנחנו בעצם יכולים להתקדש ולהיטהר,
להבין שהכל מהקדוש ברוך הוא,
ומתוך כך אנחנו אוכלים,
ומה עושים?
אוכלים ומתקנים,
זאת אומרת,
אנחנו יורדים לעולם הזה,
באכילה שהאדם הראשון שאכל ונפל,
אנחנו אוכלים בקדושה וטהרה,
ועל ידי אכילה, מה עושים?
אכילה וארבע כוסות של יין,
שאומרת הגמרא, עץ הדעת,
גפן היה.
אז אדם היה אכל מעץ החיים,
זה בעצם קורבן פסח אחרי זה אכל מעץ הדעת,
זה היה גפן,
ארבע כוסות של יין, ואז ככה אדם הולך
ומתקדש ומתקן,
ומבין שהכל מהקדוש ברוך הוא,
ומתוך כך מאיר לו בצורה טובה אור לכל השנה כולה.
אז זה הרמזים
שמובא כאן בני יששכר,
על הסוד של קורבן הפסח,
שנחזור ממש...
לקיים אותו,
שאנחנו כבר יושבים בארץ ישראל,
ונחזור להקריב כל פעם פסח
כמו שצריך, מהזבחים והפסחים,
ונראה בית המקדש במהרה בימינו,
אמן,
וכן יהי רצון,
מדבר אמן.
אז קובי מצור,
ושיהיה פסח כשר ושמח,
ונחזור
לאכול ממש מהפסחים,
ולראות את בית המקדש, ולטעום ממש
זבח פסח לשם.
קובי מצור.
