שלום ערב טוב
עדיין קשה להיפרד
מהשפע של פורים אז גם היום נדבר על הקשר
בין פורים לבין פרשת פרה
שאנחנו נקרא השבת הקרובה בעזרת השם
אחת המצוות המרכזיות בפורים
חייב איניש לבסומי בפוריא
עד דלה ידה
בין ארור המן לברוך מרדכי
אף על פי שכל השנה
אנחנו שואפים
כן לדעת
ללמוד להבין
ולפי הרמב״ם
כפי הידיעה תהיה אהבת השם
אבל יש בחינה עליונה מהידיעה
והיא הבחינה עד
דלה ידה
לא בחינה נמוכה
שהיא מתחת לידיעה
אלא בחינה שהיא עליונה מעל הידיעה
ואני מבקש לקרוא דברים של הרב בן ציון כץ מקראקה
בספרו ציוני תורה למסכת כריתות
הוא מביא את הדין הזה של חייב אדם לבסומי עד דלא ידע
והוא כותב והוא פלא שהרי עיקר מעלת האדם
הוא השכל
ואיך תקנו להתבשם כל כך ולבטל את השכל
והוא לפלא
ונראה לי על פי מה שמובא בספרים הקדושים שעיקר מצוות
מחיית עמלק לעקור כל אחד מעצמו את הדעות הכוזבות
יש דעות אמיתיות,
זה הדעות של התורה,
ויש משהו הפוך מהתורה,
אלו דעות כוזבות.
והרמז במצוות מחיית עמלק
זה שלא ייזכרו ולא ייפקדו חלילה
הדעות הכוזבות.
וידוע שעיקר האפיקורסות
היא מה שאומרים מהי אהנו לן רבנן
מה הועילו לנו חכמים
אנשים שפלים וגסים שמוכנים ויכולים להוציא את המשפט הזה
חכמים הם בזויים בעיניהם
על כן אין להם אמונת חכמים
על כן בחג הזה כיוונו חכמנו ז"ל
לומר
בן אדם בן אדם
במה נחשבת
ומה שיח לך
שאם אתה סוחט אשכול ענבים ושותה
הרי זה מבלבל את ראשך כל כך עד שאתה אפילו
לא מבחין עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי
ואיך תרעש עוז בנפשך לעמוד על דעתך הקטנה כעפר
אחד מן הארץ
נגד דברי חז"ל ונגד
האמת האלוקית שכתובה בתורה
על כן צריכים להאמין באמונה שלמה בהשם יתברך בתורתו ובדברי חכמים
כלומר לפי הרב בן ציון כץ
לא שצריך לבוז לשכל,
אבל
צריך לדעת
שאחרי הכל,
אחרי כל ההתחכמות שלנו,
ההבנות שלנו הם,
במחילה
מכבודנו,
הם מוגבלות.
וההבנות
של ראשונים כמלאכים,
זה הבנות עליונות ועלינו ליישר דעתנו כפי מה שנתבונן
ונלמד
בתורה
יש ספר בחינת עולם של רבי ידעיה הפניני
ושם הוא כותב
תכלית הידיעה
שנדע שלא נדע
כלומר צריך כל הזמן ללמוד ולדעת
אבל הפסגה של הידיעה
או אולי מטרת כל הידיעות כולם,
זה לדעת
שבאמת אנחנו לא יודעים.
כלומר האמת היא הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו מסוגלים
להחליט.
הרב קוק זצל ב...
באורות המעשרות
על מה שחז"ל דורשים
על הפסוק השקיפה ממעון קודשך מן השמיים עשינו מה שגזרת עלינו
אף אתה עשה מה שיבטחתנו.
מסביר הרב
למה אנחנו מתייחסים
לתורה למצוות הכתובות בתורה כאל גזירה
הגזרה זה נשמע לכאורה דבר שהוא לא חייב להיות מוסבר שכלית
זאת גזרה של מלכו של עולם
האם זה היחס
שחז"ל רוצים שאנחנו נתייחס אל דברי התורה
אומר הרב
דווקא כשאדם מתעלה למעלת קרבת אלוקים
ויש לו את יתרון המושכלות האמיתיים
כמה שאדם הוא יותר חכם הוא יותר משכיל אמיתי בתורה
הוא צריך שמירה
שלא יחליט
שכל הטוב
וכל המטרה שיש בדברי אלוהים חיים
הוא מה שיעלה במזלג בינתו
אומר הרב
ודאי צריך להשכיל
אבל השיא של ההשכלה
תכלית הידיעה
שנבין שעם כל זה שישבת בבית המדרש
ועמלת וטרחת להבין
סוגיות ועניינים באמונה ובאמת יש לך ידיעות
ברוך השם חשובות
אתה צריך להתייחס אליהם
כמו אל מזלג
שהצליח לקחת משהו מתוך הקערה כולה.
מה שטרחת ועמלת והבנת
זה מצוין,
אבל זה בערך מה שמזלג יכול לעלות
מתוך קערה שלמה.
משתנות
קודם כל מה שאתה מבין
זה לא אומר שהשכן שלך מבין או החברותה
או אחר בבית המדרש אז כבר אתה רואה שיש הבנות נוספות
אלא מדור לדור התחלפו
המושגים המופשטים וההליכות הדעות על כן אף על פי
שכל אדם חייב לטרוח בחוכמה כפי כוח שכלו וטהרת ליבו
זאת מצוות לימוד תורה
חלילה אסור להיות טיפש
בכוונה תחילה
צריך לטרוח בחוכמה כפי כוח שכלו לומדים
סוגיה אז הראש עם כל השכל שלו בתוכו
ולהוסיף אומץ בדרך השם כפי אשר יחזה בהערתו השכלית
מכל מקום אחרי כל הבנתו
יקיים בעצמו
מה שכתוב בתהילים ואני בער
כלומר טיפש ולא אדע בהמות הייתי עמך אומר דוד המלך
אני לא מבין כלום
ודוד המלך
כי הם בצוות תלמוד תורה
אבל הוא אומר ביחס אליך אני כלום ויצייר
ציור שכלי כי לעומת
הערך האמיתי שיש בתכלית התורה ומצוותיה
נחשב כל מה שיוכל להשיג בסדרי חוכמתה
כעין
נכון אתה הבנת
אבל לעומת האמת של התורה האמת האלוקית
הכל הוא כאין על כן הביטוי הזה עשינו מה שגזרת עלינו
הוא ביטוי שבא
לתת פרופורציות נכונות להבנות להשכלות שלנו
ביחס לאמת האלוקית
אנחנו באמת לא מבינים
אנחנו אולי מבינים שאנחנו לא מבינים ואיך כל זה קשור לפרה אדומה
זאת חוקת התורה נאמר ביחס לפרה אדומה
ולא לשון משפט
או סדר מובן
כתוב במדרש
אמר שלמה המלך
פסוק בקהלת כל זה ניסיתי בחוכמה
אמרתי איך אחכמה והיא רחוקה ממני אמר
שלמה שהוא היה חכם מכל אדם
על כל אלה עמדתי
על סודן של כל המצוות עמדתי
ובפרשה של פרה אדומה
חקרתי
ושאלתי ופשפשתי
אמרתי איך אחכמה והיא רחוקה
ממני
כלומר אומר מודה מתוודה שלמה המלך
הכל הבנתי חוץ מפרה אדומה
שואל
הרבי רבי שלום מרדכי
בספרו חנוכת התורה תמוה וכי בא לפאר את עצמו
מה בא שלמה לומר
אני הבנתי הכל חוץ מפרה אדומה
היה צריך לומר
לא הבנתי פרה אדומה לא צריך להגיד
על כל אלה עמדתי חקרתי ושאלתי והבנתי
והוא מתרץ
שלמה המלך באמת מצא טעמים בכל מצווה
וחשב
שמה שהוא מצא ומה שהוא הבין זה אמיתת העניין
אבל כשהגיע לפרשת פרה אדומה והתברר לו שיש דבר שהוא לא מבין
אז חשב
אחורנית
שאמר עליהם
טעמים מי אמר שזה הטעם העיקרי מי אמר שזה האמת
האלוקית
לכן על ידי שלא נודע לו טעמה של פרה אדומה
והכוונה
כולה רחוקה
מבינתי וכך כותב
בעל בית הלוי
רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק
שעל ידי פרשת פרה אדומה שנעלמה ממנו
הבין שכל התורה כולה רחוקה ממנו וגם
את שאר המצוות שהוא חשב שהוא יודע באמת
אינו יודע
על כן כתוב אומר בית הלוי
זאת חוקת התורה
לא כתוב זאת חוקת הפרה
כי על ידי ששלמה לא הבין את פרה אדומה
אז הוא בעצם הבין
שכל התורה הוא גם לא מבין וכל התורה היחס אליה הוא יחס
כמו אל חוקה אל גזרה
