טוב,
אז אנחנו נתחיל,
הזמן
רץ.
אתם ודאי יודעים שיש בליל הסדר,
אנחנו מדברים הכנות לפסח,
כן?
יש בליל הסדר 15 מדרגות,
שהמדרגות הללו מביאות אותנו למדרגה העליונה ביותר,
שזה
בעצם נרצה.
אבל כל מדרגה היא בעצם מסמלת איזשהו עיקרון מסוים.
היא משחררת אותנו מקליפה של עבדות.
ומביאה אותנו מדרגה יותר עליונה
לחירות.
וכל סימן,
קדש ורחץ
כרפס
יחץ,
מגיד
רחצה
מוציא,
מצה
כל מדרגה,
כל סימן כזה בליל הסדר,
לזכך אותנו
ולהעלות אותנו למדרגת החירות.
ליל הסדר
עכשיו,
אנחנו בשנים הקודמות עברנו כל המדרגות,
ולפחות חלק גדול בכמה מילים על כל מדרגה,
וככה התקדמנו.
אבל השנה,
אני חשבתי שאולי אנחנו יכולים...
לקחת כמה מדרגות
ולהסתכל עליהם יותר,
יותר
close up,
יותר ככה,
בהעמקה.
15 מדרגות
שזה כבר קיים,
יש את זה ביוטיוב,
בכל מיני מקומות,
ננסה להסתכל על כמה
מדרגות
בפני עצמן
כרפס
ואולי אולי אנחנו נספיק גם
למדרגת צפון, נראה.
מתבוננים על
נתחיל מפן ההלכתי.
כרפס
בפן ההלכתי, לוקחים ירק.
כלשהו, כמובן הכי טוב זה ירק
כמו אסה,
עלה,
אבל גם, אפשר לקחת גם תפוח אדמה.
ואוכלים אותו,
מטבילים שם במי מלח ואוכלים,
סימן כרפס
קדש ורחץ, כרפס
וכמו שאתם מבינים,
על כל סימן שכזה,
יש לו משמעות,
משמעות עמוקה,
גדולה,
ואנחנו ננסה היום להסתכל, למה אנחנו עושים את זה?
מה הרעיון
של אכילת קרפס?
אז באופן פשוט,
זה לעורר,
זה שובר את הסדר הרגיל,
זה לעורר שאלות אצל תינוקות.
כלומר,
באופן,
בחיי יומיום, כשבכל שבת אנחנו עושים קידוש,
כמו בליל הסדר,
עושים קידוש,
אחר כך נוטלים ידיים,
אחר כך אוכלים לחם או מצה.
אז זה מה שפתאום,
במקום לאכול לחם או מצה,
פתאום...
אנחנו אוכלים ירק,
מברכים על זה בורא פרי אדמה, אוכלים ירק.
אז התינוק
רואה שסדר נשבר,
אז הוא אומר, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
בסדר, מבינים?
זהו, זה כדי לעורר שאלה.
כן, מה רציתי להגיד?
היום
לא מבינים, או ילד שקוע במסכים.
או, כן, כן, כן, נכון, נכון.
אז אנחנו מנסים
להבין מה חז"ל כיוונו,
שהם שמו את הסימן השלישי,
זאת אומרת שהם שברו סדר רגיל,
במקום ישר ללכת לאכול מצה.
פתאום אומרים לנו לאכול ירק.
כמובן, נכון?
את זה אומר ספר התודעה,
מקור אחד א' אצלכם,
זה מופיע כאן.
ועניין אכילת קרפס בדרך הפשט,
לעשות שינוי בשביל התינוקות שישאלו.
וגמרא אומרת שרבי עקיבא היה מחלק אגוזים וכדי
לעורר את התינוקות לשאול שאלות שלא ישנו.
אצלכם זה מקור מספר אחת.
זאת אומרת, זה בעצם, זאת המטרה.
ולמה זה חשוב לנו שתינוקות ישאלו שאלות?
או, אז אנחנו,
העבודה שלנו בתור מחנכים,
בתור הורים,
לגרום להם לשאול שאלות.
למה
זה חשוב כל כך?
לגרום לתינוקות לשאול שאלות.
ואתם ודאי שמתם לב שגם היהדות מתחילה משאלות.
מה מסופר על היהודי הראשון,
אברהם אבינו,
איך הוא הגיע לאמונה?
מי ברא אלה?
מי עשה את כל העולם הזה, את הכוכבים, את כל זה?
מי עשה?
ומתוך זה שהוא חיפש תשובות לשאלות הללו,
הוא הגיע למסקנה שיש בעל הבירה,
יש מישהו שעושה את כל
זה.
זה חלק בלתי נפרד מיהדות,
לשאול שאלות.
לכן,
השאלה הכי מפורסמת שיש בגמרא,
איזו שאלה הכי שכיחה שחוזרת לעצמה בגמרא,
נכון,
בדיוק.
מנין לנו הדבר?
איך אתה יודע שמה שאתה אומר זה נכון?
מנין?
זאת אומרת, מכריחים אותנו לשאול שאלות.
וגם בכלל, כל הגמרא,
מהי?
גמרא זה פרוטוקול של שאלות.
תחשבו.
מה לומדים בגמרא זה שאל וזה שאל
וזה ענה וזה אמר ככה אז
הוא לא קיבל וזה זה זה כל הסוגיות הכל הכל מסתובב סביב
גישה זאת אומרת זה נקרא עידוד גישה ביקורתית
אנחנו רוצים לשאול שאלות
וזה עד כדי כך,
שאומר רמב״ם,
שאי אפשר לאהוב את קדוש ברוך הוא בלי שאתה שואל שאלות.
אתה חייב לשאול,
כמו אותו דבר גם בין בני זוג,
מה אתה אוהב באשתך?
זה שהיא יפה, זה שהיא חכמה, זה שזה זה זה,
זה אהבה שתלויה בדבר.
אנחנו,
עיקר אהבה לבן זוג זה שאתה מכיר אותו,
לומד אותו,
מכיר אותו,
רואה אותו.
ואם אתה לא יודע את בת זוג שלך,
אז אי אפשר להגיד שאתה אוהב.
אולי יש לך רגשות וכל זה, אבל זה לא נקרא אהבה.
ככה גם לגבי קדוש ברוך הוא,
זה שאתה עכשיו יוצא לשדה,
ואתה פותח את ידיים,
ואתה אומר,
הקדוש ברוך הוא,
אנחנו אוהבים אותך וכל זה,
רמב״ם אומר, זה לא אהבה.
בסדר,
זה התרוממות,
רוח,
יופי,
טוב,
זה מצוין שאתה אוהב את קדוש ברוך הוא.
זה לא אהבה,
תסתכלו אצלכם מקור שתיים, אומר רמב״ם
דבר ידוע וברור שאין אהבת הקדוש ברוך הוא
נקשרת בליבו של האדם עד שישגה בה תמיד
ישגה אומרים?
ישגה, כן ישגה בה תמיד
כראוי
ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו
שציווה ואמר בכל לבבך,
בכל נפשך,
אינו אוהב הקדוש ברוך הוא,
אלא
בדעת.
אתם מבינים?
שיידעו
ועל פי הדעה תהיה אהבה.
אם מעט,
מעט.
ואם הרבה, הרבה.
הבנתם את הביטוי הזה?
אתם שמים לב לביטוי הזה?
אתה לא אוהב את קדוש ברוך הוא, אלא על פי ידיעה,
אם מעט,
מעט.
אם אתה מעט יודע,
יודע את השם,
אז אתה גם מעט אוהב את השם.
ואם הרבה, הרבה.
רגע,
אבל אולי אנחנו אף פעם לא נדע את קדוש ברוך הוא.
הוא אינסוף, איך תדע?
נכון, ידיעת השם זה תהליך.
אנחנו לומדים לדעת את השם,
לומדים לאהוב אותו,
אנחנו נמצאים בתהליך.
אותו דבר גם בין בני זוג.
זה לא שעכשיו זה,
אתה מת עליה,
אתה אהבה שלי גדולה,
אוהב אותך לכל החיים.
לא, זה לא ככה.
אלא אתה לומד אותה.
אתה נמצא בתהליך של להכיר אותה.
גם את הקדוש ברוך הוא, אנחנו לומדים להכיר,
פוגשים את ההופעה שלו,
את ההתגלות שלו במציאות,
בעולם.
גם את עצמך אתה לא יודע עד הסוף.
הרי אתה לא מכיר את עצמך.
נגיד, מה שאתה עכשיו,
לפני עשר שנים,
לא היית חושב שאתה תהיה איפה אתה עכשיו.
זאת אומרת, לא ידעת,
לא הכרת את עצמך הנוכחית.
אז כך אנחנו נמצאים בתהליך של להכיר את עצמנו,
להכיר את העולם שאנחנו חיים בו,
להכיר בני זוג,
תהליך של להכיר את הקדוש ברוך הוא,
אבל אתה נמצא
בתהליך.
ולכן אנחנו רוצים ללמד ילדים שלנו,
להיות סקרנים,
להיות כאלה ששואלים שאלות.
זאת אומרת, יש שם,
עד כדי כך,
שאם, זאת אומרת, שבליל הסדר,
אדם אומר,
כשיהודים לומדים ושואלים,
כן,
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות,
כאילו כזה חמוד.
אבל אם אין ילדים איתך בליל הסדר,
אז
מישהו מהנוכחים צריך לשאול את השאלות הללו.
מה נשתנה?
הרגע,
כל מי שנמצא שם בליל הסדר,
כולם חכמים,
כולם אנשים שאין להם שאלה,
הם יודעים.
בכל אופן, חייבים לשאול, גם אם זה חכמים.
ואם אתם לבד, רק אתה ואשתך בבית,
היא חייבת לשאול שאלה.
ואם אדם נמצא ב...
חס וחלילה נמצא בלבד,
בשבי בעזה,
או כמו שהיה שם, היו יהודים בכלא ברוסיה, לבד.
אז הלכה אומרת
שאדם חייב לשאול את עצמו,
לבד, שואל את עצמו.
זה אצלכם מופיע מקור מספר 4. מוזגין לו מיד כוס שני,
כדי שישאלו התינוקות.
למה שותים כוס שני קודם לסעודה?
ואם אין חכם בבן,
ואם אינו יודע לשאול, אביו מלמדו.
ואם אין לו בן, אשתו שואלתו.
ואם לאו,
הוא שואל את עצמו.
אפילו תלמידי חכמים שואלים זה את זה.
זה כאילו מגיע כמעט לאבסורד,
אתה לבד שואל את עצמך,
מה נשתנה הלילה הזה שאנחנו שותים עכשיו כוס שני,
או אנחנו אוכלים עכשיו קרפס,
או אנחנו עכשיו...
ואתה חייב לענות.
ומי שלא עונה, ומי שלא שואל,
אז הגמרא מתייחסת אליו, לא גמרא, אגדה, חז"ל.
מתייחסים אליו ברמז
בתור רשע.
זה כאילו, זה כמו בהגדה.
כאילו...
הגדה זה, כן.
איך רואים את זה?
יש שם ארבע בנים, נכון?
חכם,
רשע, תם וזה שאינו יודע
לשאול, נכון?
מה, מה, מה?
כן, הרשע שואל.
אבל זה שאינו יודע לשאול,
מתייחסים אליו כרשע.
אז זה שתכף אני אסביר לך.
זאת אומרת, חכם, אז הוא שואל שאלה טובה.
רשע שואל, מה העבודה הזאת לכם?
לכם ולא לא, כן?
תם שואל: מה זאת?
מה זה?
אוקיי, זה גם שאלה.
אבל זה שאינו יודע לשאול,
אז אפשר להגיד למה הוא לא יודע לשאול,
או שהוא ילד קטן,
או שיש לו פיגור מסוים,
והוא לא אשם בזה,
וזה בסדר,
מבינים.
אבל אם הוא לא עם פיגור ולא ילד קטן,
והוא לא שואל שאלות, אז מי הוא?
למה הוא לא שואל שאלות?
לא בליל הסדר, בכלל, בחיים.
מה, אתה כזה לא אכפתי.
לא שאתה לא...
שהוא לא...
אין לו שכל,
אלא הוא פשוט אינדיפרנטי.
לא מעניין אותי,
אדיש, לא מזיז לי.
בן אדם כזה, אז
חז"ל רומזים עליו שהוא...
שייך לרשעים,
זה שלא אכפת לו.
תסתכלו אצלכם במקור חמש, סליחה, במקור
שלוש.
רשע,
מה הוא אומר?
מה העבודה הזאת לכם?
לכם וכו'.
מה התשובה שאבא עונה לרשע?
ועבור זה עשה השם לי בצאתי ממצרים.
אחר כך.
קודם הוא ענה לחכם,
אחר כך הוא עונה לתם, מה
זה?
מה זאת?
אמרת לו בחוזק יד,
הוציא השם,
בחוזק יד הוציא השם ממצרים,
מבית עבדים.
וזה שאינו יודע לשאול,
אבא אומר לו
אותה תשובה שהוא אמר לרשע.
זו שורה מודגשת אצלכם,
ועבור זה עשה השם לי בצאתי ממצרים,
בדיוק אותה תשובה,
כמו שהוא אמר לרשע.
פה הם כאילו רומזים, חז"ל,
שזה שאתה, שיש
משהו שאומר, לא אכפת לי, יש אלוקים, אין אלוקים,
לא מעניין אותי.
אז זה אומר שאתה אטום,
חיים ערניים.
לא מעניין אותך מה משמעות החיים,
בשביל מה אתה באת לפה,
לעולם הזה,
מה התפקיד שלך פה,
לא מעניין?
סיכוי גבוה שאתה פשוט,
כאילו,
אלה רשעים.
מה?
אדישות, כן.
שוב,
אנחנו לא מדברים על אנשים שהם חולים,
מישהו שהוא בדיכאון,
אז זה בסדר,
בצרה, צרתנו לא עלינו.
אני מדבר על אדם נורמלי, בריא, לא שואל.
בשביל מה אתה חי?
אני חושב שזה אחת הבעיות הכי גדולות של דור שלנו.
בבתי ספר לימדו אותם לא לשאול שאלות
על המהות העולם.
לכן הם פשוט מחנכים אותם
לא לשאול את השאלה הזאת.
מה התפקיד שלי בחיים?
בשביל מה באתי?
מי ברא את
העולם?
אמרו לך, מפץ הגדול, בום, כן, הסבר מצוין.
למה?
אחרי מפץ פתאום נהיה סדר, פתאום נהיה קביעות.
מפץ יכול לעשות קביעות בעולם?
לא.
אז למה הם לא שואלים את השאלה הזאת?
אני הייתי, במקצוע הצבאי שלי, אני הייתי חבלן.
אני ראיתי הרבה פיצוצים,
פיצצתי הרבה דברים בחיים.
אף פעם לא ראיתי שנוצר סדר.
מה?
כן, היה אי סדר, כן.
היה בית, פתאום אין בית.
פתאום אומרים...
אנשים חיו כמו מלאכים, פתאום בום, אין לו בית.
זה אני עשיתי הרבה,
אבל
בית אף פעם לא ראיתי שנבנה מהפיצוץ.
לא תכונה מולדת?
לא,
אני שואל את זה,
אני חושב שחלק מהאנשים יש התפלגות,
חלק יותר סקרנים.
או על זה,
זה חלק מליל הסדר שאתה משתחרר מהקליפה שלך שאין לך סקרנות.
זה שאתה עבד.
עבד של הקונצפציות, עבד של
כל מיני חינוך שקיבלת ועוד כל זה.
אנחנו לא רוצים כל הזמן, עוד שאלה ועוד שאלה.
מה ש...
ולא יודע אם אתם שמתם לב, אם אתם מודעים לזה,
בזה יהדות שונה מכל הדתות שבעולם.
כל הדתות
בנויות על אמירה, תאמין לי.
תאמין לי,
שם,
אני ראיתי איך איש אחד הלך שם על המים,
או איך פתאום שם,
כמו שמוסלמים שם מאמינים שהוא עם החמור עלה לשמיים.
או בסדר,
כאילו הוא שם את זה שם,
בורק שם אותו בכותל,
ומשם הוא התרומם עם החמור לשמיים.
אוקיי, בסדר, כאילו, איך אתה יודע שזאת אמת?
כי ככה אמרו לך.
אתה מאמין, אתם מבינים?
מאמין.
וזה, שנייה, כן, וזה בדיוק הרגע.
זה שאתה שאלת, זה חשוב,
רגע, רגע.
אני רוצה לרשום את השאלה שלך.
כן?
להאמין.
כאילו כל הדתות יש לכולם אותה אמירה,
אתה צריך לסמוך עליי.
אני שם,
אלוהים נגלה עליי,
אמר לי שם משהו,
ועכשיו אני בא ומספר לך שאני מצאתי שם ספר,
כמו שמורמונים מאמינים מכירים את זה, שהוא מצא בהר.
הר נפתח,
ובתוכו היה ספר,
לא ספר,
אלא היה שם אותיות של בית דפוס.
וזה הם מאמינים.
אותיות בית דפוס עשויים מזהב.
כן,
זאת אומרת,
מי שהכי ימין זה בעלה,
כאילו הוא אומר,
Where from?
Who's this dude?
אז היא אמרה, אז מה היא
תגיד?
אתם מבינים?
רוח הקודש,
וכל הדת בנויה על זה,
שהם מאמינים שעכשיו שם...
פתאום בתולה ירדה, ילדה תינוק.
אתם יודעים, כל הדתות,
חוץ מיהדות.
ביהדות אנחנו כל הזמן אומרים, לא,
איך אתה יודע?
לי מניין?
מי אמר?
אתה אומר שיש אלוקים?
בוא נראה, תוכיח, תסביר, תלמד אותי,
תראה לי איך זה.
למה אתה מאמין?
ואם אתה מאמין,
סתם מאמין בכל הלב,
מאמין,
מאמין,
לא צריך שאלות,
לא צריך כל שאלות,
הכל מאמין,
בתמימות,
בתמימות,
אז על זה תורה תבוא ותגיד לך, אתה טיפש.
אתה מאמין
בכל הלב?
טיפש.
לכל הלב.
איך זה נקרא בלשון משלי?
פתי יאמין לכל דבר.
פתי.
אנחנו לא מאמינים.
אנחנו כל הזמן בודקים,
שואלים שאלות,
איפה זה כתוב,
ומי אמר,
ולמה זה נכון,
וכל הדברים שכאלה.
מה שאמרתי לכם לגבי אותו אחד
שלא שואל שאלות,
אומר על זה תרומת הדשן,
תסתכלו,
מקור שלוש א',
דש מאינן, למה התורה אומרת פעם שם...
אותה תשובה לרשע ולזה שאינו יודע לשאול.
אומר על זה תרומת הבשן
דשמעינן דמי שהוא גם כן גולם שאינו יודע לשאול נחשב כרשע.
וכמו שאתם יודעים שאחד האבות מייסדים של נוצרות,
יש אחת שבשם טורטוליאנוס,
זה שם שלו,
ויש דעה שזה גם אותה מירה,
אמר גם אוגוסטינוס המבורך שם,
ככה נקרא.
זה בערך לפני
1,600 שנה הוא חי.
אז הוא אמר,
משפט,
הוא אמר אותו בלטינית ואחר כך הם מצטטים אותו כל הזמן,
אומרים,
credo quia absurdum,
אני מאמין כי זה אבסורד, כי אין לזה שום הוכחה.
אז למה אתה מאמין באלוהים?
מאמין, מאמין, מאמין, זה פנאטיות, זה פנאטי.
הוא מאמין שהוא צריך להתפוצץ באוטובוס.
ולהרוג שם כולם.
למה?
כי מאמין.
מאמין.
ויש לי מכר
שהוא סיפר כזה סיפור.
סיפור אמיתי, הוא הגיע לאשרם,
בהודו.
והוא רצה להכיר לדעת מה הולך שם,
מה זה בודהיזם,
הינדואיזם,
שם כל מיני דברים כאלה.
הינדואיזם, כן היה אשרם של הינדואיזם.
אז הוא הלך לשם.
והיו שם כל מיני קומצים,
שם היה קטורת כזה,
ריחות טובים,
אנשים נחמדים וחייכנים ונינוחים,
נתנו לו שם
אוכל לאכול והכל,
הכל היה כזה נחמד,
נחמד,
נחמד,
והנה הם התיישבו שם והתחילו שם לשיר,
לנגן,
שם כל מיני כאלה הרצאות...
הכל נחמד,
היה מאוד מאוד נחמד,
מישהו ניגן שם חליל,
כן,
תופים.
זהו,
עכשיו עמד הגורו שלהם,
והוא התחיל שם להגיד כל מיני דברים,
אמר משהו שם,
העולם,
עניינים,
דברים רוחניים,
יפה,
כל זה באנגלית,
כן,
כי זה שם כמו...
ואמר משהו.
אז המכר הזה שלי שאל אותו,
תגיד לי, מאיפה אתם יודעים את זה?
מה המקור הזה?
איך אתה יודע שזה נכון?
אתם יודעים מה הוא אמר לו?
Are you
Jewish?
אתה יהודי?
אז הוא אמר, כן.
אז הוא אומר...
פה זה לא מקום ליהודים.
זאת אומרת, מי שרוצה לדעת תשובות, שייסע לישראל.
לא אומר, אז go to Israel.
הוא אומר, באמת,
אם אתה מחפש תשובות, אז go to Israel.
כי פה אנחנו אנשים מאמינים.
ואני שמעתי סיפור דומה לזה,
סיפורים דומים לזה הרבה.
כמה וכמה.
או פשוט בחור הזה ספציפי, אני הכרתי אותו.
זה תכונה יהודית, אנחנו ספקנים בני ספקנים.
איך אנחנו יודעים את זה?
אתם זוכרים את הסיפור אחרי קריאת ים סוף, שבאים,
שהם יוצאים, נושאים את שירת הים, נכון?
ואז כתוב, ולפני שירת הים,
שירת הים, אז אומרים, ואמינו בהשם ובמשה עבדו.
אז ישיר משה ובני ישראל, אתם זוכרים את זה?
הפסוק הזה,
ויאמינו בהשם ובמשה עבדו,
מתי זה נאמר?
אחרי קריאת ים סוף?
שהם כבר ראו עשרת המכות?
וראו שם כל הניסים והנפלאות,
איך אש מתלקח בתוך הקרח,
ואיך שם,
מים הופכים לדם שם,
ורוב,
מכת בכורות, כל זה הם ראו.
ורק אחר כך ויאמינו בהשם ובמשה עבדו.
ולפני כן,
לא.
טוב,
נו,
מרגע הזה זה ודאי כבר מצוין,
מרגע הזה הם כבר מאמינים,
בני מאמינים,
נכון,
נכון,
נכון?
לא.
עד מעמד הר סיני, ירד עליהם כבר מן,
ירד
את השליו,
והם כבר ראו דברים נוספים,
איך מים שם מרה,
הופכים למתוקים,
וקריאת ים סוף,
כל זה ראו.
עדיין הם לא מאמינים.
איך אנחנו יודעים שהם לא מאמינים?
או,
וגם בך יאמינו לעולם.
או, הבנתם?
זאת אומרת,
או, זאת אומרת,
מה זה אומר שעד אז לא יאמינו?
לא מאמינים, כן מאמינים, אבל לא.
ורמב״ם אומר,
מי שיש לו אמונה שמבוססת על אותות מופתים,
אז זה אמונה חלשה.
רגע, אולי אין
עניין שם.
זאת אומרת,
אם הוא הגיע שם עם המטה,
זה רק,
מטה הפך לנחש?
זהו, אתה בטח שליח אלוקים.
לא.
מי אמר?
מה פתאום?
הנה, גם חרטומים יכולים לעשות ככה.
אז זה,
אה,
הנחש שלך,
את הנחשים שלהם,
שם תנין בלע,
אוקיי,
בסדר,
אז אתה,
אז אתה קוסם יותר טוב מהם.
אתה, כן.
רב קוסם.
אבל...
אתם מבינים, זה שאדם עושה
מופתים, ניסים, זה לא יסוד האמונה שלנו.
תמיד אפשר להגיד, טוב, בסדר, אז זה...
דיוויד קופרפילד, שמעתם על דיוויד קופרפילד?
הוא יכול לעשות ככה שאתה רואה את הפסל החירות,
פתאום אין,
ואין פסל החירות,
נעלם.
אה, כולם ישבו ורואים, ופתאום אין פסל החירות.
ומסוק טס איפה שהיה פעם פסל החירות.
טס שם מסוק,
אנשים אפילו לא מאמינים,
אבל זהו,
אין יותר פסל החירות.
אחר כך עושה סוף הצגה, עוד פעם יש פסל החירות.
אז זה יסוד האמונה שלך?
על זה אתה מסתמך?
לא?
הנה.
ותסתכלו, מקור.
מקור שש א',
אומר שם,
משה מוסר את דברי העם להשם,
תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך,
אומר רש"י, אינו דומה
השומע מפי שליח לשומע מפי מלך.
רצוננו לראות את מלכנו.
זה הגישה.
אנחנו עם מאמינים,
לא פותים, לא שמחים ולא...
אז מה הכוונה שאנחנו מאמינים בני מאמינים ומה כל הכל הזה?
בעברית מילה אמונה היא קשורה לוודאות.
בשפה יומיומית,
בעברית המודרנית,
אנחנו אומרים,
מאמין זה שאתה סומך על משהו שהוא לא בטוח.
קודם אתה אומר, אני מאמין שמחר ירד גשם,
או אני מאמין שהוא יחזיר לי 50 שקל.
איך אתה יודע?
אתה לא יודע.
למה אתה חושב שהוא החזיר לך 50 שקל?
מאמין.
כלומר, אתה לא בטוח.
זאת משמעות אחת למילה אמונה.
זו משמעות יותר מודרנית.
יש משמעות אחרת, אמונה.
מה זה משמעות אחרת?
זה שאתה מוציא מן הכוח אל הפועל.
כמו שכתוב על, שמרדכי היה,
היה אומנת הדסה.
זאת אומרת,
היה כמו מאמן כדורגל,
קבוצת כדורגל,
כמו אומנת של ילדים,
מחנך כוונה.
אומן, זה אומן גם,
באומנות,
הוא מוציא מן הכוח אל הפועל, היה שם אבן,
ומיקילנג'לו ראה בו פסל,
פסל של עבד שמוציא את ה...
אתם מכירים את התמונה הזאת,
ששם יש פסל של ילד יושב,
ילד מספרטה,
ומוציא את הקוץ מהרגל שלו.
שהוא רץ את המרתון,
הוא רץ את התחרות ספורט,
ככה חינכו אותו,
שהוא למרות שהיה לו קוץ ברגל,
הוא ממשיך לרוץ,
ואני יודע,
שם הגיע מקום ראשון,
משהו כזה,
אז את זה...
שכבר לא רצו
מיכלאנג'לו
כאילו חתיכות שייש,
מרבל
והוא ראה שם איזה כזה,
אף אחד
אבן גדולה,
שיש.
אז הוא שאל מי שמוכר, כמה אתה רוצה?
הוא אומר,
אני לא רוצה כלום,
אתה יכול לקחת אותו,
תופס לי מקום,
אף אחד
מן אבן.
ומיכלאנג'לו
אחד הפסלים הכי מפורסמים גדולים בעולם,
שהעבד מוציא את
הקוץ מהרגל.
אז שאלו אותו, איך עשית את זה?
אז הוא אומר,
אני פשוט ראיתי אותו יושב בפנים,
אז אני פסלתי כמו מה שהיה מיותר.
לכן הוא נקרא פסל, כן, הוא פוסל מה שהיה מיותר.
ויצא הילד הזה, פסל.
אז זה שורש אומנות, אומן.
הוא מוציא מה שטמון באבן.
מחנך, מה שטמון בתלמיד, בכיתה, כן?
למילה
משמעות השלישית זה דבר שהוא בדוק,
ודאי.
איך יודעים את זה?
דוגמה.
מאחים של יוסף.
כשהם עומדים,
הם אומרים,
אנחנו לא מרגלים,
לא מרגלים,
אז הוא אומר,
הקטן
זאת אומרת, הוכחו.
זה נבדק.
אז כשאנחנו אומרים, אנחנו מאמינים, בני מאמינים,
אנחנו לא מתכוונים להגיד שאנחנו
תמימים, בני תמימים, אנחנו נאיבים, בני נאיבים.
לא,
אנחנו מאמינים, אלה שיודעים,
יודעים, בדקו,
מבררים.
זה אפילו מסופר ככה על איינשטיין,
שכשהוא היה חוזר הביתה מבית ספר בתור ילד,
אז מה אימא שלו שאלה אותו, מה אתם חושבים?
כן.
לא מה למדת,
לא מה למדת בבית ספר,
איזה שאלה שאלת.
בדיוק.
כן.
אז...
אז בעצם,
אה, ודבר אחרון, מה שאנשים אומרים שהאמונה תמימה,
שאומרים אמונה תמימה
שרבי נחמן ברסלב אומר,
בצורה תמימה
יש הרבה מזה זיוף.
אנשים חושבים שאמונת תמימה
זה אמונה נאיבית.
זאת לא הכוונה, אמונת תמימה.
כמו שאומר רבי נחמן, תסתכלו, מקור חמש.
אשרי תמימי דרך.
מה זה תמים, אצל רבי נחמן?
איש ישראלי צריך תמיד להסתכל בשכל של כל דבר,
ולקשר עצמו אל החוכמה והשכל שיש בכל דבר,
כדי שיאמר, שיאיר לו השכל
שיש בכל דבר,
להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר.
מאיר לו בכל דרכיו
כמו שכתוב,
חכמת אדם תאיר פניו,
וזה בחינת יעקב.
שהוא בחינת ראשית
שהוא בחינת חוכמה.
מקשר עצמו אל השכל
מקשר עצמו אל השכל וחוכמה והחיות שיש בכל דבר,
זה בחינת עשיו,
שביזה
את
הבכורה.
כן,
מישהו שאומר,
לא,
לא,
אני לא צריך שכל,
הכל,
אני מאמין,
אמונת ממה?
זה בחינה של עשיו.
ישב אוהלים
השל"ה הקדוש, מקור חמש א',
ויעקב איש תם
בממון ובתורתו,
שלם.
אבל רבי יהודה הלוי אומר שהמדרגה הכי גבוהה זה מדרגה של תמימות.
ואז הוא אומר,
כן, זו מדרגה הכי גבוהה, הכל מצוין.
בעיה היא רק שבזמן שלנו, בתקופה שלנו,
אין אף אחד שהוא במדרגה הזאת.
וזה הוא אומר לפני כמה שנים?
אלף.
לפני אלף שנה לא היה אף אחד תמים.
תסתכלו, מקור חמש בית.
שאינה נפתית לדעות השונות
המנסרות בעולם,
והצטגננים,
והכישופים,
דעות בעלי הקדמות.
ומתפלספים וכדומה לאלה.
בימינו אין אדם מגיע אל האמונה,
כי אם לאחר שעבר את כל מדרגות הכפירה המרובות.
זה ה...
זאת תפיסה של רבי יהודה לוי.
וזה מה שאנחנו עושים במדרגת
כפרס.
אנחנו רוצים
שילד יחפש.
בעיה, מה בעיה?
שהוא יכול לגדול ולא נותן לעצמו לשאול את השאלות.
כי בבית ספר אמרו לו שזה כן, זה ה...
מפץ הגדול, הוא עשה את הכל.
ובא דרווין, דרווין אומר שהנה, אדם בא מהקוף.
ואז הוא מפסיק לחשוב.
אבל מי שבאמת חכם,
אז הוא חייב להגיע.
זאת אומרת, מבחינה לוגית,
מבחינה רציונלית,
אדם חייב להגיע שיש בעל הבירה,
כמו שהיה עם אברהם אבינו.
כן?
שאלת שאלות?
כפירה?
לא, להפך.
לשאול שאלות,
אנחנו מעודדים לשאול שאלות,
ששואלים שאלות.
כפירה זאת אמירה פוזיטיבית, להגיד,
אני יודע שאין אלוהים,
זאת כפירה.
ומאיפה אתה יודע?
ככה אמרו לו בבית ספר.
כפירה,
אם כפירה היא שאלות?
אז מצוין כמה שיותר שאלות יותר טוב.
אנחנו בשביל זה עושים סימן
מדרגה שלישית,
כן,
של שחרור מעבדות,
שאתה תשאל שאלות עליו.
זאת אומרת שכל מיני,
כמו שאמרת,
והצטגננים,
כל מיני אלטרנטיבות,
בעלי הקדמות,
כל מיני אלטרנטיבות לבריאת העולם,
לקיום אלוקים וכל זה.
הסברים, כל מיני הסברים, הסברים,
היום זה דברים של דטרמיניזם ושל אבולוציה, מה?
לא,
אני חושב,
לא,
לא,
לא,
זה לא,
זה דתות,
זה עבודה זרה.
אני חושב, מה שאמרתי קודם, זה ה...
זה תפיסות פילוסופיות, תפיסות כביכול מדעיות,
קומוניזם,
פלורליזם,
כן, כן,
נכון,
מולטי-קולצ'ר,
הרבה, הרבה, כל מיני,
פוסט-מודרניזם,
הרבה.
בסדר, עד כאן, כן.
נכון.
נכון.
בעזרת השם יחזירו בתשובה.
בטח.
טוב, אז בזה אנחנו נעצור פה בשלב הזה, כן?
זאת אומרת,
פרך סמך
פרך ספק
כשאתה
משתכרר מהספק ואתה מבין, מגיע למסקנה.
טוב, זהו, עכשיו,
דבר אחרון,
מה של היום,
אני רציתי עוד,
רק ניגע קצת בסימן
צפון,
אמרנו קודם.
צפון, מבחינה טכנית, מבחינה הלכתית, מה זה צפון?
זה שכשעושים את השבירה של סימן יח"צ,
שוברים מצה, אז חלק גדול של מצה,
שמים, מסתירים אותו, שזה כאילו
נקרא צפון,
אפיקומן,
אפיקומן.
אז מה הרעיון בזה,
בהסבה
בהסבה
כמובן שזה,
אתם יודעים,
זה היה בעצם אכילת קורבן.
כשבית המקדש היה קיים,
אז ברגע הזה,
כשהיה מגיע צפון,
אז היו פעם ראשונה אוכלים חתיכה קטנה מהקורבן פסח.
עד אז לא היו אוכלים קורבן פסח,
היו אוכלים אוכל רגיל שם,
שולחן אורך וכל זה,
בהסבה
אז עד צפון לא אכלו את פסח.
מה הם הצפינו?
הצפינו את...
היום אנחנו מצפינים, אבל אז זה היה...
קורבן.
כן, קורבן.
טוב, אז...
אה, לא, גם קודם, בקורך,
כבר היו שמים, אני חושב...
כבר היו שמים, מה זה צבילית,
כבר הגיע הזמן, רגע,
לא, יש לנו עוד כמה דקות.
אז מה זה קורה, מה זה בעצם צפון?
צפון זה אמירה שכל דבר שיש בעולם
יש לו פן גלוי ופן נסתר.
פן גלוי,
מציאות חיצונית ויש מציאות פנימית.
מציאות חיצונית זה מה שאנחנו רואים, העולם שלנו.
ומציאות פנימית זה משהו שאנחנו קולטים,
שזה משהו מסתתר שם.
אז למשל,
מה זה חתונה?
חתונה זה דברים יפים, טובים.
יש שם חופה, כלה, שמלת כלה יפה,
פרחים, תזמורת, צלם,
צלם וידאו,
מסתובבים מלצר ומלצרים ומחלקים שם דג מלוח,
אני יודע,
הרינגט,
שמפניה,
כל מיני ועוד ועוד ועוד,
מאוד מאוד יפה,
מאוד.
אבל זה לא באמת חתונה.
באמת, באמת מה שחתונה,
זה שזה גילוי שכינה.
ברגע הזה מתחיל תהליך
של גילוי שכינה בין איש ואישה.
פה, ברגע הזה.
מה, אנחנו לא רוצים שתהיה שמלה לבנה וחופה ופרחים?
רוצים! מאוד!
אבל זה לא עיקר, זה פן החיצוני.
בכל דבר בעולם יש פן פנימי, פן חיצוני.
כמו שאומר המדרש,
שבטים היו עוסקים במכירתו של יוסף.
יוסף היה עוסק בתפילתו,
ראובן היה עוסק בתעניתו,
יעקב היה עוסק בתעניתו,
יהודה עוסק בלוקח לו אישה,
והקדוש ברוך הוא היה עוסק ובורא אורו של מלך המשיח.
הרי מכל הסיפור הזה, מי יצא שם?
מלך המשיח.
אז זה עניין של צפון.
זאת אמירה שמאחורי המציאות שאנחנו חיים בה,
משהו מסתתר.
משהו יש פה.
ומילדות אנחנו נפגשים עם עולם החיצוני.
רואים עולם הזה, אנחנו לא יודעים שמשהו מסתתר פה.
אבל באיזשהו שלב,
פתאום אנחנו מתחילים,
תורה אומרת לך,
לא,
דע לך שיש כאן משהו אחר.
זאת אומרת, תורה גורמת לך
לחקור,
לנתח, להבין, כן?
במיוחד זה צפון וכרפס מאוד דומים.
צפון, סימן צפון, אומר, משהו פה מסתתר.
זאת אומרת, אתה רואה מציאות,
ואתה יודע בתורה, יש בתורה כמה מקרים כאלה,
שהיא מספרת לך מציאות, ואתה יודע שזה לא נכון,
שזה לא מציאות.
אתם זוכרים מקרים כאלה?
שבתורה יש, מה התורה מלמדת אותנו?
מלמדת אותנו להסתכל על מציאות,
ולדעת שיש משהו אחר,
לא באמת מה שאתה רואה.
אז היא מציגה לך תמונה מסוימת,
ואתה יודע שזה לא נכון.
איך,
איך?
נכון, נכון, אבל אני מחפש מקרים כאלה, בחומש.
מתי מתי?
כן.
נכון, נכון.
אז זה הקדוש ברוך הוא אמר לשמואל,
כשהוא חשב להמליך את אליאב.
אבל,
נכון,
אבל שם אנחנו עדיין לא יודעים,
מבחינת הטקסט,
אתה לא יודע מי כן יהיה.
אחר כך אתה פשוט קראת את הספר עד הסוף,
אז אתה יודע ששם דוד.
כן,
נכון,
אבל עד אז אתה לא יודע שיש כאן משהו אחר.
אני מחפש מקרה כזה שאתה קורא,
ואתה יודע שמה שאתה קורא זה לא נכון.
טוב,
אני אתן לכם,
אין לנו פשוט זמן,
אז אני בקצרה אגיד לכם.
נגיד כל סיפור עם אחים של יוסף.
אתה יודע שיוסף מתחפש.
אבל הגיבורים בתוך ספר,
לא יודעים את זה,
הם חושבים שזה מצרי,
הם פוחדים ממנו,
כועסים עליו,
רוצים בו,
זה,
זה,
מתחננים לפניו.
אתה יודע שזה לא נכון.
או כשיהודה הולך לקדשה,
אתה יודע שהיא לא קדשה, שהיא תמר, קלטו.
אבל אתה יודע, לא יודע,
לא,
ברגע הזה עצמו,
אתה פשוט מכיר סוף הספר,
לא,
אני אומר,
ברגע קריאה עצמו,
שאתה יודע עכשיו שזה לא נכון.
ולכן יש שם כזה פסוק מדהים,
כשהם קלטו,
אחים,
קלטו,
מה שאנחנו עכשיו מדברים,
שיש משהו צפון,
אז כתוב משפט כזה.
מה?
כן, אז כתוב,
אז כתוב,
או בדיוק,
בדיוק,
אז תסתכלו,
אה,
אז כתוב שם ככה.
הם מצאו כסף אצלם באמתחותיהם,
אז הוא אומר,
ויאמר אל אחיו, הושב כספי,
וגם
הנה באמתחתי,
ויצא ליבם
וכרעו אי של עקיף לימור,
מה זאת עושה אלוהים
לנו?
אתם מבינים?
הם פתאום קלטו שמה שקורה להם,
זאת לא אמת,
שמשהו פה צפון.
ואת זה אנחנו
צריכים להמשיך
אולי באיזונות אחרת.
