טוב, שלום וברכה לכולם.
אנחנו ב...
נלמד היום על אומנות,
על אידיאליות אומנותית,
זה סביב פרשת שבוע,
פרשת ויקל.
אנחנו נלמד מהספר ש...
הוצאתי, הזיו הפרשה,
איזה שיחה או שתיים,
נראה לפי מה שנספיק,
שקשורות לנושא הזה,
בסדר?
אז...
קודם כל,
אנחנו נפגשים בפרשת ויקל עם בצלאל,
שהוא מבטא את האידאל גם של האומנים וגם של האומנות.
איך אנחנו רואים את זה?
בגלל שמי שממנה אותו על מלאכת המשכן זה השם, נכון?
לא,
לא צריך,
לא צריך,
זה נמצא,
כן,
זה בפרשה,
אבל בסדר,
לא צריך.
אז אנחנו בעצם,
אנחנו דרך המפגש גם עם הנפש שלו וגם עם היצירה שלו,
ואנחנו נראה תכף,
זה מושך אותנו למקום מאוד עליון וטהור.
וזה מקום
שעולם האומנות הוא מאוד זקוק לו.
חז"ל, במסכת ברכות בנ"א,
מכנים אותו
פרנס, כן?
אנחנו רואים ש...
אומרים ככה, כן?
אחד...
אומרים,
על שלושה דברים הקדוש ברוך הוא מכריז בעצמו,
אחד מהם זה פרנס טוב.
ומה הפסוק שחז"ל מביא?
פרנס הכוונה מנהיג, כן?
כמו שהוא פרנס, הוא אחראי על מי שתחתיו,
כן?
אז פרנס,
מה הראייה שלהם?
אומרים...
ראו, קרא השם בשם בצלאל,
בן אורי, בן חור,
למטה יהודה.
אז קודם רואים שהשם בעצמו קורא לו, נכון?
ולמה הם קוראים לו פרנס?
הרי הייתי קורא לו אומן, נכון?
הוא היה בעל יכולת
בחומר וכולי, אבל למה זה נקרא פרנס?
הרי אנחנו לא רואים שהוא...
אנחנו רואים שהעבודה שלו התרכזה במעשה המשכן
והכלים שלו, ולא ראינו שהוא הנהיג אותם.
אלא יש פה...
נקודה מאוד עמוקה, כן?
שהמשכן בכללו,
וכל הפרטים של המשכן, זה אחר כך גם במקדש,
הם נועדו מאת השם לפעול בעצם בראשם עוז על ישראל,
על הנפשות.
והנפש של בצלאל היא תורממה לכאלה מידות קדושות,
לחיי דעת, לקרבת אלוהים מאוד מאוד גדולה,
ונפש כזאת, כשהיא רוכבת על כישרון אומנותי,
אז היא בעצם הצליחה לבטא
בכלים גשמיים אורות שמימיים, שזה בעצם
הנקודה של האומנות.
האומן,
אם הוא...
אני מדבר עכשיו על אומנות הזאת, כן?
דוגמה לזאת.
אני תכף יראה לכם בהמשך השיעור שיש רמות באומנות.
אנחנו עכשיו מדברים על האומנות הכי עליונה שיש.
והיכולת לקחת אידיאלים אלוהיים וסדרים שמימיים,
ולבטא אותם בכלים גשמיים.
בסדר?
הכוח של האומן זה לקחת איזשהו רעיון,
רוחני, מוסרי,
ערכי, אידיאלי,
ולבטא אותו בחומר.
זה יכול להיות בציור,
זה יכול להיות במחול,
זה יכול להיות בספר,
בסיפור,
זה יכול להיות בשיר.
במקרה של בצלאל זה היה בכלי המשכן,
שזה גם רקמה וגם
מעשה הורג, מעשה חושב,
גם הביגוד של הכוהנים,
וכמובן בכלים עצמם,
שזה סוג של פיסול,
נכון,
ועיצוב וכולי,
אז אנחנו מבינים ש...
יש פה בעצם,
הנפש שלו שהיא כל כך התרוממה,
היא יכלה לשרטט כאלה אורות שמימיים,
אידיאלים אלוהיים,
בכלים גשמיים.
לחבר את הסדר הפנימי, העליון, המקיף,
שבמוצג חיצוני.
בסדר?
המקדש הוא,
מקופלים בו כל רזי עולם.
זה מי שלמד פעם,
או ילמד בעתיד, זוהר תרומה.
או יש חיבור שנקרא רמזי המשכן של המלבים,
גם כן על פרשת תרומה,
מקופלים במקדש כל הסדרים העליונים, כל העולמות.
זה ממש מלאכת מחשבת,
ובצלאל הוא נבחר מהשמיים בעצם לעסוק במלאכה הזו,
בסדר?
ליצור כלים גשמיים שמבטאים סדרים רוחניים,
פנימיים,
עליונים.
במוצג כזה חיצוני שאתה יכול לתפוס אותו בחוש,
בעיניים,
כן?
הוא בעצם, אז למה הוא נקרא פרנס, שאלנו?
בגלל שהוא,
מה שהוא עשה,
הוא הפגיש את נפשות ישראל עם המושגים,
עם ההוד שלהם,
המושגים העליונים,
השמימיים האלה,
שהם כלולים בתבנית של המשכן,
ולרומם את נפשות ישראל בעצם לדבקות בהשם,
הליכה בדרכיו.
לכן הוא נקרא פרנס.
פרנס במובן הרוחני.
זאת אומרת, הוא מנהיג את ישראל,
הוא מפגיש אותם עם הרוחניות הראויה,
הטובה,
עם הסדרים הפנימיים.
הבנתם מה אני אומר?
כן, אני אמרתי דברים קצת עמוקים.
מה?
הבנת?
מה?
מה אומר?
אתה צריך למכור את הפרצוף הזה.
זה מיליונים.
כל הסדרים הרוחניים, כן, כל ה...
אז זה צריך ללמוד,
צריך לראות שיחה שלי על פרשת תרומה,
שנקראת הידהוד סימפתטי, פה בספר.
זה פרסומת סמויה,
ספר זיו הפרשה, אחלה ספר,
באמת.
הקיצור, אז...
או ללמוד רמזי המשכן של המלבים, זה מאוד מבאר.
אז בינתיים תסמוך עליי,
עד שתלמד את זה,
כי זה נושא לשיעור לפני עצמו,
אני לא רוצה להגיד חצי דבר,
אבל הרעיון של בצלאל הוא בעצם ביטא רעיונות מאוד עליוניים,
או אידיאלים מאוד נשגבים,
או עולמות מאוד פנימיים בכלים גשמיים,
וזה הכוח של האומן,
בסדר?
של אומנות?
שעושה את זה?
הוא עשה הכל, הוא עשה שם את הארון, ואת המנורה,
ואת השולחן, ואת מזבח הנחושת, והכל.
כל כלי המקדש, זה בצלאל.
נגיד הארון קיבל איזו פקודה ספציפית לארון,
צריך לראות.
אז זהו, שכן.
או שהוא בעצמו החליט וקיבל לעצמו דעות סתרות,
ואמר,
אני אעשה משהו ככה,
שזה מרומז על ככה וככה,
או...
אני חושב,
הוא קיבל הדרכה אלוהית לכל האירוע הזה, בסדר?
הוא, חז"ל אומרים, למה נקרא שמו בצלאל?
שעשה צל לאל.
שנאמר, יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן.
שמה?
מה הכוונה?
זאת אומרת, ל...
לעשות פסל ותמונה לקדוש ברוך הוא אי אפשר, כן?
אין סוף ברוך הוא,
וגם אסור,
לא תעשה לך פסל וכל תמונה.
אבל לעשות
כלים שמבטאים את ההנהגה האלוהית,
והיותר מזה,
ההנהגה האלוהית היא ממש...
לא רק מתבטאת מבחינה אומניתית, היא ממש מופיעה
בכלי המקדש.
יש משמעות לעבודה של הכוהנים,
להדלקת המנורה,
ולמזבח הקטורת,
ולהקטרת הקטורת בבית קודש הקודשים,
כל הדברים האלה.
יצא שהקדוש ברוך הוא בעצם נתן פה רשות לחבר,
לבצלאל לחבר את השמיים לארץ.
השמיים מופיעים בארץ דרך כלי המקדש,
וזה האומנות מהסוג הכי עליון שיכול להיות.
בסדר?
שהמלבי"ם הוא כותב שבמשכן,
הנה, אתה רואה, אני פה מקריא לך מה ששאלת, בסדר?
הוא כותב שבמשכן
מתייחדים כל העולמות וכל ענייני האדם,
והיה צל האלוהות.
וכל זאת השיג בצלאל.
למה זה נקרא צל האלוהות?
כי צל,
כשאתה רואה אדם שהוא נגיד עושה,
ואתה רואה את הצל שלו,
בסדר?
אז הצל שלו הוא בכל זאת מבטא משהו, נכון?
אתה רואה רק את הצל,
נניח שאתה רואה רק את הצל של האדם.
אבל בכל זאת, זה מבטא איזושהי תבנית.
אז המשכן הוא מבטא צל של האלוהות.
לא של עצמותו התברך,
כי לזה אין לנו שום השגה תפיסה,
אבל הכוונה סדרי הנהגת העולמות.
בסדר?
הקדוש ברוך הוא מופיע בכל מיני סדרים, כל מיני...
ובצלה, לעתיב,
לתת
ביטוי גשמי
לעולמות הכי פנימיים.
זה נקרא צל.
צל זה הביטוי הגשמי.
כי צל הוא צמצום,
זה בסוף סופו של דבר,
זה לא האדם עצמו,
נכון?
זה אבל כן רושם.
אז כלי המקדש הם
מאפשרים ממש ביטוי גשמי לעולמות פנימיים,
וגם מאפשרים בדרך הזו השראת שכינה.
עד כאן זה ברור, זה דברים קצת עמוקים.
אה?
סוהר לנוער.
אה, כן?
אה, טוב, בסדר, יש פה ספרים עם כלי המקדש וכולי.
כן.
אוקיי, עכשיו,
יוצא שאומנות...
בוא נדבר טיפה באופן כללי על אומנות, כן?
אומנות, באופן כללי, אם היא אמיתית,
אז היא...
כמו אומנות של בצלאל,
או אומנות שהיא באה ממקור הקודש,
יש לנו דוגמאות לזה,
כן?
שירת הלוויים, ספר תהילים, כן?
כלי המקדש, מה שאמרנו.
אז אומנות, אם היא אמיתית, היא ספוגה בתוכן פנימי,
שהוא חודר
בעוצמה שקשה להתחרות בה.
דווקא בגלל שאומנות היא תמיד מופיעה בתוך מלבוש.
המלבוש זה בעצם ההופעה הגשמית שלה,
והמלבוש הזה הוא גורם
לדילוג
על העיכובים של הנפש המושפעת.
זה דומה לסוס טרויאני.
נניח, מה היה עם טרויה, אנשי טרויה?
צבא של אודיסאוס הם העמידו איזה אייל
ניגוח כזה בצורת סוס ליד החומות,
ויראו עליהם, ואז הם ברחו.
בסדר.
זה היה טריק.
אז אנשי טרויה הכניסו את הסוס הזה לתוך העיר טרויה,
הם ראו בסוס הזה על הגלגלים מתנה של האלים שלהם וכולי,
ובלילה מה שקרה זה שחיילים מהצבא של אודיסאוס,
הם יצאו מתוך הסוס,
הם התחבאו שמה,
והם פתחו...
את השער של טרויה,
וככה נכבשה טרויה,
בסדר?
האומנות היא דומה לסוס טרויאני.
כלומר,
בגלל שהיא באה בתוך מלבוש,
זה שיר מאוד יפה,
או זה סיפור מאוד מעניין,
או זה כלי מאוד מרשים.
אז זה מדלג על החסימות של הנפש, האומנות.
אתה נמשך ל...
מלבוש,
מלבוש הוא מאוד אסתטי,
וממילא חודר אליך התוכן הרוחני.
אתם מבינים מה אני אומר?
זה כמו, כאילו, הסוס הזה שהוא כבר בתוך העיר.
הסוס הוא מלבוש לתוכן.
השיר, או הסיפור, או הריקוד, או הפיסול,
זה מחדיר את התוכן
שהאומן הוא רוצה להחדיר לנפש, כן?
של הסופג האומנות.
אז אם כן, יש לאומנות כלי מאוד מאוד,
יש לה עוצמה, עוצמת חדירה מאוד מאוד גבוהה, נכון?
עכשיו,
זה לטוב ולמוטב,
אם הלב של האומן הוא טהור...
אז וכשהיצירה שלו היא באה ממקום פנימי,
ממקום פנימי,
ממקום של יישוב הדעת, ממקום של דבקות בהשם,
אז המקום שהוא נמצא בו,
הוא פועל כמו חוק הכלים השלובים.
ממקום שאתה
בעצם מזרים את המים,
זה המקום שהם גם,
זה הגובה שגם הם יכולים להגיע אליו,
נכון?
אז הגובה של האומן הוא בעצם,
יש לו כוח להביא את ה...
משקף את האומנות שלו
גם כן לגבהים כאלה.
זה תלוי מאוד איפה האומן נמצא,
צריך הרבה טהרת לב בשביל להיות אומן.
אז אם האישיות של האומן היא במקום עליון,
אז היא גם מביאה את האישיות של הצרכן שלה,
או יצירה, למקום פנימי,
במקרה של בצלאל זה למבט אחדותי,
לתובנות מיישרות, למרחב שלב,
לכל מיני...
המקדש הוא,
המשכן הוא פעל על הנפש גם בצד של הוויזואליות שלו,
גם בצד של ה...
המפגש החומרי שבו, הנגינה של הלוויים,
זה המקדש כבר, כן?
כל היופי של המקדש, כן?
המשכן זה מקדש נע, בסדר?
זה...
זה אותו רעיון, כן?
רק שמקדש זה קבוע, ומשכן זה...
בגלל החניות של בני ישראל,
אז החניות שלהם,
אז היו צריכים לפרק אותו.
בכל מקרה, זה מביא את ה...
זה נקרא הוד אצל המקובלים.
מידת ההוד.
הבגדים של הכהן,
השירה של הלווים,
היופי של הכלים,
הכל,
הוא מאוד מאוד מרשים את הנפש.
בסדר?
זה הכוח של האומנות.
באומנות באותה מידה גם יכולה להיות סכנה, כן?
למה?
כי
אם האומנות היא מבטאת חומר ירוד,
תוכן ירוד,
אז בגלל המלבוש האסתטי,
השיר הזה,
הנגן הזה שמנגן מאוד יפה,
הפסל הזה שהוא מאוד מרשים,
תוכן שהוא מאוד רקוב, אז זה בעיה.
מה שכתוב,
ושם אחיו יובל,
הוא היה אבי,
כל תופס כינור ועוגב.
זה נאמר על...
על ראשית המוזיקה, נכון?
אז הפסוק הראשון,
כל תופס כינור ועוגב,
אז רש"י שמה אומר,
לזמר לעבודת צלילים.
כלומר, הכישרון הזה לנגן או
ליצור אמנות, השאלה אבל,
איזה תוכן אתה מבטא?
מה בתוך הסוס הטרויאני הזה, כן?
בתוך הסוס הטרויאני הזה יכול להיות תוכן עליון של קודש,
ויכול להיות תוכן רב טומאה,
בסדר?
של עבודה זרה.
מובן העסק הזה, אני אומר דברים טיפה עמוקים,
מובן חברים?
מה?
אה, בסדר, זהו, עיקר תמצא את השיעור, בסדר?
אבל הבנתם מה אני אומר?
אה?
מה?
אמנות היא דבר מאוד מאוד חודר,
אז יש בה צד של מלבוש וצד של תוכן,
בסדר?
המלבוש זה האסתטיקה של הציור,
של הפיסול,
של הריקוד,
של הסיפור,
של השיר,
בסדר?
זה הכל זה מלבוש.
אבל המלבוש הוא מדלג על המחסומים של הנפש.
השאלה,
עכשיו, מה חדר אל הנפש?
מה התוכן?
התוכן יכול להיות מאוד עליון,
יכול להיות נמוך.
בסדר?
זהו.
ואתה רואה היום נגנים,
שהם יכול להיות נגני על,
מאוד יפה.
שהוא מנגן טכניקות מדהימות,
אבל הוא שר שירים נמוכים,
נכון?
יכול לקרות כזה דבר?
מה?
אז התוכן הוא ירוד, מה?
בתי הספר היום לאומנות,
הם מלמדים טכניקה,
הרבה טכניקה וכל מיני...
התפתחות של סגנונות וחוקיות אסתטית או מוזיקלית או כל מיני דרכים וטכניקות
לפיתוח הכישרון והביטוי והיצירה ומה היה בעבר ותמורות שהאומנות עברה,
אבל ביחס אל התוכן של מה ראוי ונכון לבטא,
אז זה אין בידם.
כלומר,
הם יכולים לבטא את התכנים שהעולם הרוחני שלהם ספוג בהם,
בסדר?
אז אם היום זה פוסט מודרנה,
אז יש לך כל מיני אומנות כזאת
שוברת כל גבולות ופוסט מודרנית, אתם מבינים?
או דברים כאלה,
זאת אומרת,
מה התוכן זה המענה הזה,
בעצם התורה היא נותנת אותו,
כן?
מה ראוי לבטא?
לכן האומנות הפופולרית היום היא...
אתה מוצא במעט תוכן שהוא יכול לרומם את הנפש.
אני צודק או לא צודק?
מה?
צודק?
מה?
בסדר?
בסדר,
אז יש כישרון רב,
יש יכולת גבוהה,
יש הרבה ערוצים שאפשר להתפשט בהם ולבטא,
אבל...
לגבי התוכן יש הרבה קושיות,
ובאמנות המשכן אנחנו מוצאים בדיוק הפוך,
אנחנו מוצאים בעצם תיקון
של החוויה האסתטית המליבה הזו של עבודה זרה,
כן?
שם אחיו יובל לו היה אבי כל תופס כינור ועוגה,
אז לזמר לעבודת אלילים רש"י שמה אומר,
אז פה זה בדיוק הפוך,
כן?
עבודה זרה,
כנאמר עליה,
רגליה יורדות מוות שאול צעדיה יתמוכו.
בצלאל בן אורי בן חור, חז"ל אומרים,
מה הצורך להזכיר פה את חור?
תגיד בצלאל בן אורי, מה זה קשור לחור?
חור, אתם יודעים מי הוא היה?
הוא היה בן של מרים, בסדר?
מה הוא עשה?
הוא עמד ובחטא העגל ניסה לעצור את העם שלא יעשו את העגל.
שזה חוויה אסתטית מאוד גדולה, חטא העגל, נכון?
עגל כזה שאפילו חז"ל אומרים שהוא...
היה בו צד של כישוף, והוא התחיל לרקוד להם שם,
התחיל לרקוד העגל, נכון?
וכולם, וואו,
התחיל להתלהב, שמה, נכון?
זו עבודה זרה.
אז הבצלאל,
אז מה,
אז הוא ניסה לעצור אותם,
ועמד כנגדם,
וגר בהם,
ומה עשו לו?
הרגו אותו.
אתה מסולק מהישיבה,
סולק,
זהו, זה הסוף,
זה כישוף, בסדר,
אז זה המדרש שאומר, כן, שעשו שם כישוף,
כניסו שם טס שהעלו איתו את...
הארון של יוסף מהנילוס, על הטס היה כתוב עלי שור,
כי יוסף נקרא, נכון, בכור שורו אדר לו, נכון?
אז היה טס מזהב,
הכניסו אותו לנילוס,
וככה הארון צף.
כי הארון היה בנילוס.
ואז העלו את עצמות יוסף.
שמה,
בחטא העגל,
הכניסו את הטס הזה לתוך היורה הזאת,
לכל תוך הסיר הזה שהטיחו פה את נזמי הזהב,
ופתאום,
פופ,
בבת אחת נהיה העגל הזה,
התחיל שמה לרעום את כולם,
וואו,
אפילו שם ריקודים ומסיבת
טרנס נוראית.
מה?
בא ירד משה, שבר את הלוחות,
כן?
למה שבר את הלוחות?
כי הרי הוא ידע כבר,
טוב,
זה לא הנושא של השיעור,
אבל הוא ידע כבר על הר סיני שהם עשו את העגל.
הרי כתוב שהשם אמר לו, לך רד, כי שיחת עמך,
סרו מהר מן הדרך, עשו להם עגל מסיכה, נכון?
אז מה התחדש עכשיו?
למה עכשיו הוא שבר את הלוחות רק כשהוא ירד?
תשובה,
ובנתיבות שלום הוא מסביר,
בגלל שהוא ראה אותם רוקדים.
כאילו מתלהבים,
מילא אדם נכשל ונופל,
אבל אם הוא יושב ובוכה על העבירה שלו,
אז יש לו תקנה, אבל אם הוא מבסוט על עצמו,
עושה מצד הגאווה, כן, מבסוט על ה...
אז שיבר את הלוחות.
ברור נקודה הזאת?
לזעזע אותם, לשבור להם.
לב נשבר ונדכה, אלוהים לא תבזה.
אז באמת הייתה שם תשובה גדולה.
אז נחזור רק לענייננו, חור, הוא עמד נגד העם
וגר בעם.
ומה עשו לו?
הרגו אותו.
יפה ככה,
בא לי רמז.
מה?
שהרגו את חור.
למה הרגו?
מי זה חור?
חור, הבן של מרים, גר בעם.
שהם עשו את העגל, ניסה לעצור אותם.
והרגו אותו, זה יפה?
לא יפה, יפה מאוד.
כל הכבוד, תשובה נכונה.
אז מה...
אז אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, אני פורע לך.
כלומר, הקדוש ברוך הוא אמר,
לכור, אני...
למסירות נפש הזו אני אפרע לך, ואיך הוא פרע לו?
דרך בצלאל.
בצלאל הוא בדיוק התיקון של העבודה זרה המעליבה של העגל,
וזה שהוא משתמש בכוח האומנותי,
לא לעגל,
לא לעבודה זרה,
אלא לכלי המקדש,
למקדש.
הוא ממשיך בעצם את הפעולה הנשמתית של חור בעולם,
במלחמה שלו בעבודה זרה, כי המקדש זה בעצמו ה...
המלחמה בעגל מסיכה,
ולא תעשה לך פסל וכל תמונה, כן?
לא תעשה לך פסל וכל תמונה.
איך?
על ידי המשכן, שיש בו תוכן מוסרי, אידיאלי,
והוא נשמע את התוכן המלבוש האומנותי,
כן?
התוכן האידיאלי,
המוסרי,
ולא החוויה הריקה של עבודה זרה.
לכן, זה תיקון גדול.
בסדר?
מבינים, חבר'ה?
בסדר?
בסדר?
אוקיי.
יפה.
אז עכשיו,
מי האומן הכי עליון?
תגידו לי.
מי?
אין צור כאלוהינו, כן?
חנה אומרת, כן?
בתפילת חנה, אין צור כאלוהינו.
אז חז"ל מתרגמים מה זה אין צור?
אין צייר כאלוהינו, כן?
זה במסכת ברכות יוד.
כלומר...
אומן עמוק,
כן,
הוא לא בעל ידיים טובות בלבד,
אז...
אלא מדובר על בצלאל, שהוא ידע לדמות מעשיו בציוריו
דומים למעשה בראשית,
מצד גשמיותם ורוחניותם ודייקנותם, ככה...
בעין אי
פרק ט',
פסקה למד,
הוא ידע בעצם לדמות את האומנות שלו לאומנות האלוהית,
בסדר?
זה הרעיון פה, כן, למעשה בראשית.
הוא היה יודע לצרף
אותיות שנבראו בהן שמיים וארץ, חז"ל אומרים.
כתוב כאן,
זה מה שאני מקריא עכשיו, זה ממסכת,
ו...
כתוב ככה, כתוב,
וימלא אותו,
זה מברכות נוני,
סליחה,
וימלא אותו רוח אלוהים בחוכמה,
בתבונה ובדעת ובכל מלאכה,
זה נאמר על בצלאל,
מה?
יפה מאוד,
כיוונתי לתורה,
אתה אומר,
וימלא אותו רוח אלוהים בחוכמה,
בתבונה ובדעת ובכל מלאכה,
וכתוב,
לגבי מעשה בראשית,
השם בחוכמה יסד ארץ,
כונן שמיים מתבונה,
בדעתו תאומות נבקעו.
אז זה אותם ביטויים, כן?
חוכמה, בינה ודעת,
אצל בצלאל, הוא יצר בהם.
והוא,
ברוח השם,
הוא נתמלא בחוכמה ועצה,
והוא היטיב לבטא את הסדר האלוהי הכולל,
מה שאמרתי לכם מקודם,
בכל פרט במשכן,
זה לא באופן רעיוני כוללני,
אלא ממש בפרטי הפרטים, הוא ידע בהתאמה.
את אופן העבודה ואיך לחבר את זה,
איך העבודה עם הכלים הגשמיים,
זה גם חוכמה גדולה.
כל מלאכה היא דורשת חוכמה, נכון?
אני צודק?
מה?
כן?
כל מלאכה,
אם אדם הוא צורף,
זה מה שצריך ללמוד אותו.
אדם הוא מוזיקאי או שהוא בונה כלים,
זה בכלל משהו אחר,
זה לא אותו דבר,
זה מה שצריך ללמוד,
נכון?
אדם הוא נגר, אדם הוא...
מייצר קינוק, כל זה, מה, תשמע, כל זה,
זה דורש,
ומצטיין בידיים את זה,
הייתה לו את החוכמה הזאת,
אותיות שבהם נבראו שמיים והארץ,
וגם לחבר את התוכן ולחשוב מחשבות,
לעשות בזהב ובכסף ובנחושת.
כלומר,
הוא הבין בנוסף איך המציאות בכללה...
ונפשות ישראל בפרט,
אלוה הנורא הוד,
על ידי האומנות שלו.
איך האומנות הזאת היא חושפת ממש את טהרת השמיים,
היא לא מכסה,
היא לא מסלפת,
ובדעתו,
לא הניח אף פרט קטן במשכן
שלא השלימו בתכלית שכלולו.
בסדר?
בעין איה.
אז כתוב, ובלב כל חכם לב נתתי חוכמה,
אז זה העוזרים של בצלאל,
היו שם הרבה עוזרים וגם עוזרות,
האמת.
כל חכם לב,
האנשים בעלי לב מרגיש,
אז זה אדם שהוא,
תדעו לכם שכישרון אומנתי זה כישרון מולד.
אבל צריך לפתח אותו,
צריך פיתוח,
לא כל אדם שהוא מוזיקלי,
הוא הופך להיות מוזיקאי,
נכון?
צריך שנים של אימון וסבלנות ופיתוח ושקידה וכולי,
אז ה...
אז
כל חכם לב,
בלב כל חכם לב נתתי חוכמה,
אז כל בעל לב כזה שהוא,
הכוונה מראשית יצירתו,
בעל לב,
יש לו לב מרגיש,
או שהוא פיתח את הכישרון האומנותי שלו,
הוא זכה בסוף גם ל...
הוא זכה לחוכמה אומנותית,
עוד השם הוסיף לו חוכמה,
כן?
בלב כל חכם לב נתתי חוכמה, הוא כבר חכם לב,
ועוד השם הוסיף לו חוכמה.
ולצורך מלאכת המשכן,
שאין הקדוש ברוך הוא,
חז"ל אומרים,
נותן חוכמה,
אלא למי שיש בו חוכמה.
שנאמר, יאיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה.
כן, זה בספר דניאל.
כלומר, זה דבר מעניין.
למי
הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה?
למי שהוא חכם.
יפה, אה?
מישהו התאמץ.
כן?
זה לא כמו בשר ודם.
חז"ל אומרים,
בשר ודם,
יש לך כלי ריק,
אתה ממלא אותו,
אז הוא מתמלא,
נכון?
הקדוש ברוך הוא לא ככה, את מה הוא ממלא,
את מי שהוא מלא,
בסדר?
מי שהוא מלא בחוכמה, הקדוש ברוך הוא ממלא אותו.
לא מידת בשר ודם, מידת הקדוש ברוך הוא.
שזה במקום אחר כתוב בגמרא,
שמידת בשר ודם,
כלי ריק מחזיק.
כלי מלא אינו מחזיק, נכון?
כלי ריק מחזיק,
ואצל הקדוש ברוך הוא הפוך,
כאילו כלי מלא מחזיק,
הוא נותן,
הוא ממלא את מי שהוא מלא.
ובלב כל
חכם לב נתתי חוכמה,
יאיב חכמתא
לחכימין ומנדעא לידעי בינה, בסדר?
הוא נותן חוכמה לחכמים.
אז זה,
אוקיי, יפה, אם כן,
עכשיו,
אנחנו נמצאים כרגע ב...
תהליך גאולה, כידוע, נכון?
ונשמת האומה היא הולכת ופורחת,
והיא מבקשת,
בקול חרישי אולי, אבל כלי ביטוי, צריך...
כלי ביטוי קדושים ככלי המקדש,
וצריך מבית המדרש לפתח מסילות
החוצה
אל הלב היהודי,
אל מרחב החיים הפשוטים,
הארציים,
דרך האומנות,
ולכן נדרשים היום...
מה?
לא, היום, היום, בתקופה הזו של הגאולה,
נדרשים אומנים אמיתיים, טהורי לב, חכמי לב,
שהם יוצרים בחופש נשמה ומעוף רוחני.
דברים שראוי לעולם להתבשם מהם, בסדר?
וזה בעצמו מענה לכל מיני אומנות,
כמו שאומנות של בצלאל מענה לעבודה זרה,
היום צריך לתת מענה מול האומנות של תרבות האיי סלב,
נכון?
תרבות המערב.
אני צודק?
אה?
מה?
נכון?
לא יודעת מה שצריך, כאילו...
משהו מוקשה, לא?
כן.
משהו מוקשה, ואתה רואה היום כמה...
אתה רואה היום כמה אנשים למשל צורכים מוזיקה וכולי,
זה דבר מאוד מרכזי,
נכון?
צריך ליצור מוזיקה,
מוזיקה עליונה.
למשל, כן.
וכל תחומי אומנות,
ציור, פיסול,
כל תחום,
בסדר, ספרות.
לחבר את האמת הגדולה שיש בבית המדרש,
לחבר אותה, שהיא תתפשט.
האומנות זה כלי שהוא יכול להגיע מאוד מאוד רחוק.
בפיסול?
כן, לא, לא.
כאילו, אתה חולה על פיסול, זה...
מה זה, מה זה?
כלי המקדש זה פיסול, לא?
כן.
אז אתה רואה שאפשר להשתמש גם בזה.
מה, איזה נראה תגיד לי של כלי המקדש?
סכינה.
לא, ארון הברית, המנורה, השולחן, המזבח,
הפרוכת.
פרוכת איזה מין מסך כזה שהיה עליו
רקמה עם כל מיני צורות של המרכבה.
היה שם, הכל שם מלא אומנות.
כל פרט ופרט שם היה
ביטוי אומנותי.
זה בא להראות את הסיפורים בצורה אומנותית.
בא להראות את האידיאלים האלוהיים,
לא להראות,
להופיע אותם בצורה עליונה וכולי.
עכשיו,
תראו,
אומנות, אני אגיד לכם עוד משהו, בסדר?
אומנות באופן כללי זה דבר חי,
זה דבר שמשפיע חיים,
בסדר?
ואפשר לחלק את האומנות לארבע מדרגות,
כנגד גוף,
נפש,
רוח ונשמה.
וככה אנחנו יכולים להתבונן על מדרגות ביצירה,
יש מדרגות באומנות,
בסדר?
וגם להבין את ההשפעה שלה וגם את הסכנות שלה, בסדר?
מה זה גוף?
כל יצירה היא חייבת גוף.
גוף זה הדבר שאתה קולט בחושים,
לא משנה אם זה אתה שומע את
השיר או אתה רואה את ה...
ציור, לא משנה,
אז יש יצירות שהן ברמת הגוף גם, בלבד.
נניח
מפית שולחן כזאת
ששמים ליד הצלחת, מתחת לסכו"ם, כן?
והיא מעוצבת, יש בה איזה ציור.
זה אומנות או לא אומנות?
אומנות.
אבל זו אומנות שהיא מצד הגוף.
למה מצד הגוף?
כי היא אסתטית,
היא אסתטית וזהו.
היא לא באה להעביר שום תוכן, אני צודק או לא צודק?
זה נחמד כזה שכל השולחנות פה הם
ערוכים עם אותו ציור על המפית,
אבל לא מעבר לזה,
זאת אומרת,
אז זה נעים למי שמביט עליה ונעים למי שיצר אותה.
יש אומנויות כאלה, כן?
אישה רוקמת איזה עציץ,
בסדר,
כאילו,
רקמה כזאת,
בסדר.
זה מאוד אסתטי, אבל
יש יצירות שזה מעבר למדרגת הגוף,
כל יצירה היא צריכה גוף,
אבל יש מדרגות שהן באות מצד הנפש.
מה זה נפש?
נפש באדם זה התנועה, נכון?
חיה כבר יש לה נפש, נכון?
היא כבר מתנוענעת ממקום למקום, היא מרגישה.
היא...
אז היצירה בעלת נפש היא כבר יצירה שהיא מעבירה איזשהו תוכן,
כן?
אז זה כמו שנפש האדם,
אם היא מתבטאת בעולם הרגשי של האדם,
הדמיוני,
הרצוני,
אז גם יצירה בעלת נפש היא מניעה משהו אצל מי שנפגש איתה,
או שהיא מרגשת אותו,
היא חווייתית,
היא מעוררת, יותר ממפית,
יותר מיצירה שהיא דוממת, היא שייכת רק אל הגוף.
אלא כבר היא מעבירה לי איזשהו...
איזושהי תנועה,
למשל,
למשל מנגינה אינסטרומנטלית,
בסדר?
מנגינה אינסטרומנטלית, בלי מילים.
זה שייך לאיזה מדרגה?
מדרגת הנפש.
אז זה יוצר אצלי איזושהי תנועה.
זה מזכיר לי משהו, זה מרגש אותי,
זה לא נחמד לי לשמוע את זה,
זה נשמע לי אלים,
המוזיקה הזאת,
אתם מבינים?
זה יוצר אצלי איזשהו,
בעיקר בעולם הרגש,
תגובה.
בסדר?
אז פה כבר,
אתם יודעים שבנפש כבר מתחיל פה החלוקה יצר טוב,
יצר רע.
אז יש יצירות כאלה שהן בעולם הנפש,
אבל הן מעוררות את הנפש הבהמית.
יש שהן מעוררות את הנפש האלוהית,
איזה רגשות עדינים, רצונות טובים.
יש כאלה שהן מעוררות את צד החיסרון שבאדם.
אז תרבות המערב היא מלאה
באומנות ויצירה שהן...
הרבה מבטאים את הנפש הבהמית של האומן,
ולכן הן גם נוגעות בנפש הבהמית של הצרכן.
הן מעוררות
יצרים נמוכים, תאוות
ואלימות לפעמים.
זה יכול להיעשות בצורה מאוד אסתטית,
נגן מאוד טוב או
צייר מאוד טוב או...
אומן גאון,
כן,
מבחינה טכנית,
אבל עוד פעם זה מלבוש לתוכן שהוא ירוד,
פסל לא צנוע, רומנטי פשיק כזה, או
זה כאילו מוזיקה חיצונית.
אז פה יש כבר פיצול בין אומנות יהודית לאומנות יוונית,
כן,
גויית,
ששם יש צד יצרי מאוד מאוד חזק,
והיהדות יש לה גבולות גזרה,
כן,
ברורים מה לא לקחת מהחיים,
ומילא גם מה לא לקחת מהשוק האומנותי.
פריצות, אלימות, תכנים מבולבלים.
ולפעמים גבולות הגזרה הם יותר עמומים כאלה.
כל מיני סגנונות.
אני מוזיקאי, כן, אז אני שומע כזה,
זה...
זה על הגבול כזה, זה לא...
התוכן המילולי הוא לא...
הוא לא בעייתי בבירור,
אבל בכל מקרה העיסוק הוא בהנאה,
בסיפוק,
בעניין,
באושר,
לא בתחומים ערכיים
של נאמנות, אחריות, חובה ומוסר, לא, זה יותר...
זה יכול להיות כבר אפילו יצירות מלל,
אבל עדיין מלל ברמה יותר נמוכה.
יש כבר יצירות שהן שייכות לעולם מחשבתי,
שזה כבר...
מדרגת הרוח, זה כבר כניסה למעגל האתי.
כלומר,
העיקר של היצירה הזאת שהיא מעבירה תוכן מחשבתי או מוסרי.
כן,
והאומן,
כמו שאמרתי לכם מקודם,
משתמש בגוף היצירה בעצם כמלבוש להעברת השקפת העולם שלו והרעיונות שלו.
וגם פה יש גוף, כל יצירה חייבת גוף, נכון?
זה הרעיון של יצירה, אבל הגוף פה הוא בעצם,
מה שאמרתי לכם מקודם,
הוא סוס טרויאני,
הוא חודר לעומק הנפש,
הוא כובש את הנפש,
אבל...
שאלה במה הוא כובש.
פה חייב פה פיצול מאוד מאוד חזק מהרוח היוונית,
הגויית.
אתה יכול ללמוד את הטכניקה,
אבל התוכן, כאילו הטכניקה, הסגנון...
זה שייך אל גוף היצירה, אפשר ללמוד, כן?
יאבת אלוהים לעפת ואשכון בעולי שם.
מבחינת התוכן, זה חייב להישאר נקי,
חייב להיות שייך לעולי שם, לעולה של תורה.
חוכמה בגויים תאמין,
תורה בגויים אל תאמין, אין שם תורה, בסדר?
אז הרב קוק כותב במועדי הראייה שאנחנו לא יכולים
לקחת מהיוונים שום דבר שהוא קשור למוסר והשקפת עולם.
כי שם ההנחות העבודה הן אקסיומות
שעליהן יושבת כל ה...
הנושאים האלה, עליהם הם יושבים,
הם שונות לחלוטין,
וזה התחיל,
אתם יודעים,
כאילו יוון,
קומדיה,
טרגדיה,
פיסול,
כאילו שמה שמה עולם מיתולוגי אלילי כזה,
או לא צנוע,
או תבונת האדם היא עיקר העיקרים,
ולא יראת השם.
זה לא אמונה בהשם אחד,
אז בעצם היוצא של האומנות היא משפיעה על
את עולם הערכים של היוצר על צרכן האומנות,
וזה מאוד מסוכן.
עכשיו יש אומנות שהיא באה...
עכשיו, אומנות הרוח היא לא תמימה, כן?
כשאתה יושב ורואה סרט,
אז מישהו מהנדס אותך,
או רואה הצגת תיאטרון,
מישהו משפיע את עולם הערכים שלו עליך.
בין שאתה מודע ובין שאתה לא מודע,
רק פתי הוא צופה בהצגה בלי להבין שמישהו
עכשיו יחליט איזה חומר לשים לו באינפוזיה.
הבנתם?
זה חודר...
חודר,
בסדר?
עכשיו,
יש אמנות שהיא מצד הנשמה,
ופה זה כבר האמנות האמונית,
כן,
של לקרב את האדם אל אלוהיו,
לפתח בו נאמנות לנשמה שלו,
לעורר אותו למחשבות אידיאליסטיות,
לרצונות ישרים,
למידות טובות,
מבית ישראל, כן?
ולהשפיע תכנים יהודיים, שורשיים, עמוקים.
זה שייך רק לישראל,
פה האמנות היא לא משוחררת לגמרי,
יש לנו גבולות גזרה מאוד הלכתיים ברורים,
מצד שני יש מרחב אינסופי שאפשר לבטא, כן, ב...
מתוך התורה,
מתוך העולם הרוחני,
אז היהדות היא בעצם שואפת לחירות נשמתית,
לא לחירות גופנית, כן?
וככה גם האומנות שבאה מכוח התורה,
היא מבטאת מרחב אינסופי רוחני ולא...
חופש ביטוי אינסופי.
אנחנו לא בעד ביטוי בלי גבולות,
כי מהר מאוד מגיע לעבירות,
בסדר?
אלא לבטא דווקא עד ארבעה.
יש לנו...
דיוק במפגש עם העולם הזה,
צמצום מדויק, כן?
לביטויים שהם לא מטמאים את האדם ולא את הטומאה,
אלא הם חושפים את קדושת הנשמה.
אז
לגויים אין פה שום מגע בתחום הזה.
פה היה הגודל של בצלאל,
שהוא ביטא באמנות שלו רק טוב.
עולם ערכי, עליון,
מבטא את הקודש בארץ.
ככה גם,
יש לזה עוד דוגמאות, כן, ספר תהילים, אמרתי לכם,
שירת הלוויים, הניגון שלהם, כל עולם הפיוט.
שזה מביא את הערך של האומנות למקום מאוד מאוד עליון.
לכן, חוזר לענייננו, בצלאל נקרא פרנס,
כי הוא הביא את עם ישראל לדורותיו,
לכזה גובה רוחני עליון במפגש עם האומנות שלו,
עם המקדש,
ושנזכה לעוד אומנים שהולכים בדרך הזו של בצלאל.
בסדר?
חברים, הכל ברור?
כן, יופי.
ברוך אדוני לעולם.
אמן ואמן, חזקים וברוכים תהיו.
בשורות טובות.
תשמעו את האלבום החדש של אנסמבל גן רווה.
מה זה?
גם אומנות, גם אומנות.
מה?
מה אתה מדבר?
טוב, אור פנימי, אנסמבל גן רווה.
אלבום, אלבום.
