מה שלומכם חברים?
הכל בסדר?
אני מבקש לדפדף
בספר ולהגיע לעמוד ש"ע-ט.
אנחנו ממש לקראת סוף הספר,
אנחנו יוצאים פה ונדלג.
יש לך את הספר חכם פרדג'?
טוב, מה נורא.
מה?
עמוד ש"ע-ט, ממש בסוף בסוף הספר וידפדפהו.
כן, נראה לי, זה מה שאני...
כן,
נעבור,
נכנס ככה,
נחשוב על זה,
צריך לחשוב באמת...
כן?
אולי כאילו ליקוטי מוהר"ן, דברים כאלה?
כן?
חשוב, כן.
או...
לכאורה עוד מעט אפשר להתחיל, כי...
אחד החשובים מגיע.
יאללה, קנה לך ספר מותק?
טוב, אנחנו נתחיל בזמן, כי אם יש שם אחר,
רואים.
למה, מה קרה?
די.
וואו.
טוב, בעזרת השם, אז רפואה שלמה לרבי גון.
הוא אמר שפינו אותו באמבולנס, בעזרת השם.
חיים ארוכים,
בשורות טובות, ישועות ונחמות.
הוא הרגיש קצת לא טוב לפני כמה ימים,
אבל לא חשבתי שסברה מה זאתי.
טוב, אז יש לנו הזדמנות ללמוד לרפואה טוב,
בעזרת השם של הרב ביגון,
שזכות כל התלמידים וכל החוזרים בתשובה בארץ ובעולם,
בכל המחלקות כולן,
בכל הארצות כולן,
בעזרת השם תעמוד לו,
שיזכה לרפואה שלמה ומהירה,
ויחזור לאיתנו הראשון.
בעזרת השם.
טוב,
אז אנחנו בעמוד ש"ע, פסקה ל"ו.
אתם רואים, חברים?
מדפדפים ממש עד הסוף.
אתם מצאתם?
יאללה, אז אנחנו מתחילים.
היום אנחנו בעזרת השם נלמד את זה שיש מה שנקרא מסלולים עוקפים
בעבודת השם,
בסדר?
יש, כל אחד מאיתנו מכיר את המסלול הקונבנציונלי,
זאת אומרת, בן אדם רוצה לחזור בתשובה,
להתקדם בחיים שלו ממדרגה למדרגה,
אז הוא עושה כל מיני פעולות,
לומד תורה.
מתקן את המידות שלו.
יש איזה בחוץ'יק אחד שהוא חיפש אותנו, אני לא יודע
אם הוא יודע,
משהו כמו...
לא,
עם משקפיים,
הוא שאל אותו,
תגיד,
אתה חדש פה וזה,
אתה רצית שיעור?
הוא אמר לי, אתה אברהם?
אמרתי לו,
אני מחפש אותך,
הוא אומר,
כן,
אני לא יודע.
טוב, אז בסדר?
יש לנו מסלול קונבנציונלי בחיים,
שבעצם בן אדם בא,
לומד תורה,
מתקדם,
מיום אל יום,
מיום אל יום יביע עומר,
ולילה ללילה יחווה דעת.
זו אפשרות אחת.
יש לנו מסלולים עוקפים,
שנאמר, ודגלו עליי אהבה,
ודלגו עליי אהבה.
כלומר, אני מדלג,
לא רק הולך במסלול הקונבנציונלי,
למשל,
כתוב על חזקיהו,
שהקדוש ברוך הוא חתר לו חתירה.
כן, לפעמים בן אדם נמצא באיזה מצב של מצוקה,
הקדוש ברוך הוא מגלגל לך איזה חתירה,
משהו,
איזה עוקף כזה,
כביש שש כזה,
בלי אגרה,
ואתה מגיע למקומות שלא פיללת ולא חשבת שתגיע אליהם בקטע טוב,
בסדר?
עכשיו אנחנו הולכים לגלות או להעצים או להנחיח את אחד המסלולים העוקפים,
שזה עולם הניגון.
עולם הניגון.
מה זאת אומרת?
כן, שירים, נעימות,
ניגונים.
יש אצלך,
אני רואה שכבודו עם כיפה של חב"ד,
אז נכון,
יש לנו את הניגונים המכוונים של חב"ד,
דיברנו עליהם פעם,
שהניגונים המכוונים של חב"ד,
הם עובדים בדרך כלל בארבעה בתים.
מצאת את הבן אדם?
טוב.
אז אולי את השיר קצת פתוח,
שאולי הוא רואה אותנו,
לא יודע.
תודה רבה.
אז הניגונים הם בנויים כנגד ארבעת האותיות,
י' ק' ו' ק'.
בסדר?
ותשימו לב שהרבה פעמים הבתים השני והרביעי
הם בתים שהם חוזרים על עצמם.
בסדר?
למשל,
בארבע בבות,
אם נסתכל,
אז נראה שהבית השני והרביעי,
נכון, הם דומים.
נה נה נה נה.
נכון?
כן?
אז...
צריך להיזכר.
אז למה?
כי זה בעצם י',
ה',
ו',
ה'.
אז הבית השני הוא כנגד הה' העליונה,
והבית הרביעי הוא כנגד הה' התחתונה.
כן?
יש לנו י', ה', שזה העולם העליון,
ו' זה החיבור,
כל אחד מאיתנו,
אנחנו נראים כמו צורת ו',
וה' שזה העולם הזה.
כלומר, התפקיד שלנו בעצם להוריד את ה...
י"ה זה העולם העליון,
כן,
י"ה אומרים,
כי אני לא רוצה להגיד,
אבל י"ה זה בעצם העולם העליון,
עולם האידאות,
עולם הרעיונות,
עולם הערכים,
העולם האלוקי,
העולם האבסולוטי,
העולם המוחלט,
בסדר?
אחרי זה כל אחד מאיתנו מתפקד כ"ו,
הוא בעצם לוקח את אותם הערכים,
ומיישם אותם בעולם הזה,
על הה' התחתונה,
מהה' העליונה.
אלא ה' התחתונה.
אז יוצא שהבתים השני והרביעי,
הם חוזרים על עצמם,
הם דומים,
בסדר?
וכן על זה הדרך,
יש איזה עשרה ניגונים של חב"ד,
או של,
כן,
עשרה ניגונים של חב"ד,
רק שנייה,
סליחה.
וזה עולם הניגונים.
ואז סיפרתי לכם, אני חושב שזה היה פה בפורום הזה.
שאני לפני איזה כמה שנים השתתפתי בסדנה של ניגון ולימוד חסידות
עם איתמר אלדר והרב...
סיפרת את זה, לא?
לא?
אז תקשיבו משהו מגניב.
הייתה סדנה במדרשה בחספין של לימוד חסידות
וניגון.
כלומר,
אתה לומד איזה תורה מסוימת שעומדת מאחורי הניגון.
בכלל, גדולי הרביים...
מה?
כן, זה מיוחד מאוד.
מאוד מיוחד.
צריך לעבוד על זה,
אתה צודק,
יש הרבה דברים שצריך לעשות.
בעזרת השם, שהשם יזכה אותי.
בכל מקרה, בעיקר מאחורי הניגונים של חב"ד,
יש ממש, זה סודות עליונים.
כלומר, בא בן אדם,
ואחד מהכלים
של החסידות בעבודת השם,
כן,
בהתוועדויות למיניהם,
או מה שזה לא יהיה,
וואו,
תודה רבה,
מותק.
ברוך אתה, ה' אלוהינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו.
זה הניגון.
אז אני משתתף בסדנה הזאתי,
ומי שהיה מנגן שם זה אביתר בנאי.
עכשיו אביתר בנאי יודע לנגן.
הוא יודע לעורר תלבבות.
כי הוא באמת נגן כשר.
ומתחיל ה...
בדרך כלל עושים ניגון,
אחרי זה לומדים את התורה,
ואחרי זה עוד פעם מנגנים את הניגון,
ואז רואים איך שהדברים כאילו יצאו מן הכוח אל הפועל,
ואיך הם ממש הולמים אחד את השני,
איך הם מתחברים,
איך הניגון מתחבר לתורה שעומדת מאחוריו.
בסדר?
ההוא מתחיל לנגן,
ואני רואה שהיד שלי קופצת,
טי,
טי,
טי,
טי,
טי,
טי,
אמרתי,
רגע,
עוד לא הגיע הזמן של הפרקינסון,
כאילו,
יש לי כמה שנים.
מה פתאום זה קופץ?
יד שמאל זה יד הדין,
בסדר?
אחרי זה למדנו את התורה,
שעומד מאחורי הניגון,
ואמרו שהניגון הזה,
בתחילתו לפחות,
הוא מעורר את הדינים וכולי וכולי.
כאילו, הרגשתי משהו.
בלי לדעת שזו התורה שעומדת מאחורי הניגון.
אתם מבינים?
זאת אומרת,
בניגון יש משהו שיכול לעורר מחוזות בנפש
ששום ספר בעולם לא יכול לעשות.
כולנו גם מכירים את זה, נכון?
אתה עכשיו שומע איזה ניגון בסעודה שלישית,
או בכלל בלכתך בדרך,
ובשוכבך,
ובקומך,
נכון?
שומע איזה ניגון, כל אחד מאיתנו יש לו גם
סוג ניגון אחר, נכון?
אחד אוהב, אני יודע מה...
טרנסים,
אחד אוהב פופ,
אחד אוהב קלאסי,
כל אחד עם הניגונים שלו.
ויש בניגון משהו מאוד מאוד מיוחד,
שהוא מעורר איזשהו משהו אחר.
באמת משהו אחר.
בסדר?
זאת אומרת,
אמור מעתה,
אחד מהדרכים כאילו לעקוף ולא ללכת רק לפי הסדר כאילו הרציונלי,
זה הניגונים האלה.
עכשיו, נסביר עוד דבר.
יש בחוכמת הנסתר, יש מה שנקרא
היכל הניגונים.
אני חושב שגם פעם דיברנו על זה.
או, הנה הצדיק.
אתה חיפשת אותנו, נכון?
ברוך הבא.
אז יש לנו,
אני לוקח כאן רק ספר בבקשה מפה,
לא את הספר העליון כי זה לא שייך,
זה הספר הזה.
חסד.
חוכמה בינה, כתר,
חוכמה בינה ודעת,
חסד גבורה תפארת, נצח הוד, יסוד ומלכות.
זה הכל מתחלק לפי הגוף של הבן אדם.
עמוד ש"ט, פסקה, ל"ו.
אתה מדפדף את כל הספר כמעט,
וידפדפהו, מגיע לעמוד ש"ט,
פסקה ל"ו, אתה מוצא אותנו.
בסדר?
יאללה.
אז בואו רגע נסביר לגבי הניגון הזה.
אתם מסכימים איתי שפסקה,
נגיד אני קורא עכשיו פסקה,
חלק מאיתנו יכולים לזדהות איתה.
חלק מאיתנו יכול להיות שלא לזדהות איתה.
כן?
זה דורש איזה הכשר של הלבבות,
או הטענה שאני לומד משהו ואני גם רוצה להזדהות איתו,
נכון?
זה פסקה.
גבוה ממנה זה סיפור.
אם אני אספר לך עכשיו סיפור,
אם אני אספר לך עכשיו סיפור, תזדהה, נכון?
למה סיפור הרבה פעמים מעורר את הבן אדם?
כי הבן אדם יכול למצוא את עצמו בתוך הסיפור.
בואנה, הרב סיפר סיפור, אני...
זה מזכיר לי אותי,
נכון?
אז יש אפשרות להזדהות פחות בפסקה הכי פחות,
סיפור יותר,
אחרי זה בשיר עוד יותר,
בשירה
עוד יותר.
או, מצוין.
שיר, זה שירים שאנחנו מכירים,
על האדמאש ועל האוקלס, כן?
כאילו,
שיר.
כן,
בדרך כלל רצוי ששיר יהודי הוא יהיה יותר גבוה,
אבל למשל,
שירה זה האדם.
הלך
לביתו
לכתוב שירה, בסדר?
למה אני מרמז?
והדבר הכי גבוה, כמו שאמרנו, זה הניגון.
למה?
ככל שיש פחות מילים,
יש לי יותר אפשרות להזדהות עם הדברים.
תשימו לב,
כן, עולם הרגש, עולם הדמיון,
עולם השירה, איך היה הניגון.
אנחנו, אני יכול להגיע מארצות שונות,
וכולנו מבינים את הניגון.
איך זה יכול להיות?
נכון?
שפה,
או שאני יודע צרפתית או שלא,
או שאני יודע ספרדית או אנגלית או זה,
או שלא.
ואם אני לא יודע,
אז אני לא אבין שום דבר ממה שהבן אדם הזה אומר.
אבל בניגון יש משהו הרבה יותר אוניברסלי.
למה?
כי הוא הרבה יותר גבוה.
ככל שדבר יהיה יותר גבוה, יותר נשמות
יכולות להתחבר אליו,
כי הוא בעצם מגיע אלינו ממקום הרבה יותר גבוה.
האם הייתי מובן?
זאת אומרת,
המכנה המשותף,
הרחב,
הוא בגלל שזה גבוה.
כאילו,
זה נהיה כמו שפיץ,
אבל תחשבו שזה שפיץ הפוך,
כאילו,
אתם מבינים מה אני אומר?
זאת אומרת,
הניגון כולנו מבינים,
את הסיפור גם חלקנו מבינים,
כן?
או נגיד שפת הסימנים.
ולמה?
כי בלובן,
שבין ה...
במרווחים, מה שנקרא,
שבין האותיות,
או במרווחים שבין המילים,
בן אדם יכול להשקיע את עצמו,
לשים את עצמו במרווחים האלה,
זה מאפשר לנו זמן להטמיע את עצמי
בתוך מה שנאמר.
ואם יש לי ניגון, אז הכל זה לובן.
אין שום מילה שתופסת את המקום,
שיאפשר לדמיון להיות קבול לדבר מסוים ולא לדבר אחר.
האם הייתי מובן?
בסדר?
ככל שיש פחות מילים,
יש יותר מקום לעצמי לשים את עצמי בתוך הסיפור.
ברור?
אז אחד הניגונים,
זה אחד הדברים,
אתה יכול להגיע למקומות על ידי הסעודה השלישית.
או לאיזה שירה,
או איזה ניגון,
כל אחד יש בו פייטנים,
יודע אם זה ללכת לעדס,
כן,
או לשמוע איזה קונצ׳רטו של באך,
או לשמוע איזה חזנות אשכנזית,
ובן אדם,
וואו,
זה משהו מטורף,
כאילו,
בן אדם,
זה מחיה אותו,
מה זה הדבר הזה?
אומרים הרבה פעמים שזה כמו שהייתה שירת הלווים בבית המקדש.
בשלב שמקריבים את הקורבנות, יש לך שורות של לווים,
גם זמרים,
וגם כלי הקשה,
כל מיני אנשים שעושים,
והם בכלל בית המקדש יש המון דברים,
לא רק מעשה, נכון?
יש דמיון,
יש ריח,
ריח של הקטורת, ריח של המנגלים, של הבשר,
יש דם על הרצפה,
הכל מאוד צבעוני,
הכל מאוד מאוד נועז.
נכון?
הכל מאוד עז,
כדי שעבדת השם היא תתגלה בכל המימדים,
בכל החושים, ולא רק בחוש השכלי או בחוש הליבי.
כל החושים,
אני גם אריח,
אני גם טועם,
אני גם רואה,
בסדר?
הכל מתעורר,
כל האדם הישראלי,
כל הכוחות שלי,
כל כוחות הנפש שלי,
בשעה שאני מגיע לבית המקדש,
הם מתעוררים,
שאנחנו נמצאים עכשיו בשעת הגאולה.
יותר ויותר,
הניגון תופס מקום.
תשימו לב,
סליחה,
שאם פעם,
נגיד,
הייתי נכנס לכיתה,
הייתי שואל,
מי פה מנגן?
רק אחת, שניים, היו מרים את היד.
היום,
אתה נכנס למקום,
אתה שואל,
מי פה מנגן,
או באיזשהו אופן אחר מביע את עצמו,
על ידי אנסמבל של ריקוד,
או כתיבה,
זה קורה הרבה יותר,
למה?
כי ככל שאנחנו מגיעים יותר לגאולה,
כן?
מגיעים למקום יותר עליון,
אז אנחנו מגלים שהיכולת שלנו לעבוד את השם זה בכל מיני מימדים.
גם על ידי התנועות הגוף שלי,
וגם על ידי הניגון שלי,
וגם על ידי כתיבה שלי, וגם על ידי הצגה שלי.
ברור?
יצר, יצירה, יצר השם.
בסדר,
אני יכול,
אני הרבה יותר יצירתי,
כי אני הרבה יותר גאולי.
ברור?
יפה מאוד.
בוא נמשיך.
האדם, או בוא נתחיל יותר נכון.
האדם צריך,
שלום,
ברוך הבא,
הרב שמעון יקו,
קח לך ספר,
תראו לו איפה אנחנו נמצאים.
בבקשה.
איך,
איך, איך?
לא, לא, זה אותו, אותו, אותו סיפור.
אותו, אותו עניין.
הכל אותו סיפור.
רק שנייה, סליחה.
מצאת?
האדם צריך לעשות סולמות לעלות על ידיהם לפעמים השמיימה.
הניגון הוא אחד מהסולמות,
כלומר,
מה שאנחנו מדברים בפסקה הזאתי,
שיש בדרך כלל מסלול קונבנציונלי,
אדם לומד תורה,
עובר ממסכת למסכת,
מספר לספר,
מתובנה לתובנה,
וככה הוא בעצם בונה את עצמו ממידה למידה.
כן,
מסילת ישרים
איזה מידה אתם נמצאים עכשיו?
איך נקיות,
אדם עובד על הנקיות שלו,
נקיות המחשבה ונקיות המעשה,
נכון?
ואחרי זה יגיע למידות הבאות וכולי,
מדרגה לדרגה,
כמו מפנחס בן יאיר,
מזהירות לזריזות,
עד שיגיע לרוח הקודש בעזרת השם.
מעקפים
אחד המעקפים זה הניגון.
לפעמים אני יכול על ידי ניגון
להגיע לכל מיני השגות עליונות.
כמו שכתוב על דוד המלך,
על שאול
נכון?
גם בשאול
כן?
היו מבקשים שמישהו ינגן להם,
כדי שתשרה עליהם רוח הקודש.
בסדר?
ברגע שיש ניגון, זה גם הסיבה שזה קורה בבית המקדש,
ברגע שיש את הניגונים,
זה משרה עליי איזו אווירה אחרת לגמרי.
כמו שתיארנו מקודם עם הלוויים,
שחלק מעבודת השם בבית המקדש,
זה זה שיש ניגונים שמלווים את עבודת הקורבנות.
בסדר?
אז בואו נקרא שוב.
סולמות
לשמיים
מהסולמות
ובפרט כשמרננים אחר שמחה של מצווה,
ובלב נשבר.
בלב נשבר לא כמובן העצבות, אלא
איזו התעוררות כזאת, איזו התרגשות.
אתם מכירים את זה, נכון?
אתה נכנס לפני בית הכנסת,
שומע איזה ניגון,
איזה שיר.
אני, כשהיינו,
כשלימדתי בישיבה בצפת,
אתם יודעים שאחד השירים אולי הכי מפורסמים
לכה דודי
נכון?
לכה דודי
בקיצור,
מיליוני אנשים מכל העולם עוברים לנו מתחת לישיבה,
דרבוקות וגיטרות,
ואנשים שהם לא בקושי קשורים,
יכול להיות בכלל פגועים,
כן?
ומכירים את השיר הזה.
אתה שומע ברחובות של צפת,
בעיר העתיקה,
להיאר ורבי שלמה אלקבץ הרי גם חי בצפת וגם נקבר בצפת,
כולם מכירים את זה.
גם סיפרתי לך פעם על הסינים,
שיום אחד אמרו לי,
יש לך שיעור לסינים.
אמרתי, מתי?
אמרו לי, עוד רבע שעה.
טוב,
אני מחכה, לקחתי איתי שני חבר'ה מהישיבה,
דרבוקה
אתה תיקח גיטרה,
ונשיר
עושה שלום
הללויה
כל מיני כאלה,
וגם,
כמובן,
לך דודי.
והם נכנסים, ואני רואה שהם מכירים את זה.
הם מכירים את הניגונים האלה.
הם גויים בכלל.
טוב, מה אתם רוצים לשמוע?
אנחנו רוצים לשמוע מה זה תורה.
כן?
קלאסיים
אחד אחרי השני, מתיישבים לי בשולחן,
בסדר?
ואני מדבר איתם על תורה, מה זה תורה?
וחשבתי,
חמש דקות אני מנשנש אותם,
ואחרי זה אני הולך.
היה לי מתורגמן,
אני מדבר, הוא מתרגם אותי שלושת רבעי שעה.
הוא מסביר
האנשים שלהם,
נוצצות כאלה,
ממש כאילו,
קיבלו תורה מסיני,
גויים מדובר,
גויים,
כן?
ממש ראיתי את דברי הנביאים שעשרה,
יתחזקו בציצית
נכון?
בכל כנף, כאילו, ארבעים חבר'ה.
שוב לך ליד אולי אחד עם ספר,
בסדר?
בקיצור,
אז ככה דיברתי איתה,
והוא מתרגם אותי,
והייתה אווירה טובה,
ואז אמרתי להם,
תשמעו,
אני חייב לסיים את השיעור,
כי אני ממהר לחופה.
אני צריך לערוך חופה במרכז הארץ.
אמרו, אנחנו רוצים לבוא איתך.
אמרתי, מה אני אקח 20 סינים באוטובוס?
אנשים חילוניים לא מכירים אותי בכלל,
אני בא לערוך את החופה,
יגידו,
וואלה,
כל הדוסים האלה.
לא מספיק שתפילם,
הביא לי עוד 20 סינים שיגרמו לי,
יגמרו לי פה את כל האוכל וזה וזה, קיצור.
אמרתי, אני מצטער, אני לא יכול לקחת אותם לחופה.
הכל אני אומר והמתורגמת מתרגם אותי.
אז אמרו, לא נורא, יש לנו הפתעה בשבילך.
כאילו, רגע לפני שאני הולך,
הם עומדים כולם
בשיא הרצינות,
ומוציאים דגלוני ישראל כאלה, ומתחילים לשיר.
קיצור,
כל הלב פנימה,
הם שרים לי התקווה בסינית.
ובוכים.
ומתרגשים,
מיותר להגיד שגם אני התרגשתי מזה מאוד,
זה היה מאוד מאוד מיוחד.
אז בכל הסיפור הזה אני רוצה בעצם להראות
שעולם הניגון הוא עולם אוניברסלי.
הוא עולם שיכול להביא אותנו למחוזות ששום דבר אחר,
לא סופרים ולא ספרים,
יכולים להביא אותנו אליהם.
לכן באמת ההשראה, כן, אנחנו גם רואים את זה בפועל,
תראו כמה אנשים ממלאים אולמות,
אני יודע מה,
ישי ריבו,
אתה יודע,
הוא גר פה ברחוב שלנו,
מי שלא מכיר, בסדר?
גר פה ל...
מאה מטר מפה,
גר ישי ריבו,
אפשר לארגן אצלו כרטיסים.
בקיצור,
הבן אדם ממלא את קיסריה,
ממלא,
אני יודע מה,
בתקופה...
כן, כן, באיפה?
כן.
כן.
שמעתי, בבקשה, אז הנה, יש פה הוכחה רצינית.
חכם ישי ריבו,
אנחנו פה מנסים להעביר שיעורים ועניינים וזה וזה.
בסוף בא חכם ישי עם הניגונים שלו,
שבאמת הוא נגן כשר,
הוא גם בן אדם כשר.
כן, בן אדם נעים.
כן, בן אדם מאוד מאוד נעים.
והניגונים מחברים עשרות אלפים של אנשים.
זה פלא פלאות, למה?
כי זה מגיע ממקום מאוד מאוד מאוד גבוה.
זאת אומרת,
אחת הדרכים להתעלות בעבודת השם,
גם אם אתה חתיכת צנון,
ולא רגיל בדרך כלל לניגונים,
וזה לא בדיוק בא לך בזה,
תיפתח לזה.
לשמוע ניגונים,
ניגונים להשם, לחבר ניגונים בעצמך אולי,
איזה משהו שהוא ככה מדבר אליך, בסדר?
אז אני קורא.
לשמיים
הניגון הוא אחד מהסולמות,
ובפרט כשמרעננים,
אחר שמחה של מצווה,
ובלב נשבר.
בישיבות
והבנאים, בסדר?
בכל אדם יש חלק מעולם הניגון, לכן,
בעת שמנגנים ניגון צריך לעורר חלק מעולם הניגון אשר בו.
כלומר, בנפש פנימה,
תשימו לב,
גם לכל אחד מאיתנו יש איזה נטייה אחרת,
כל אחד מאיתנו אוהב איזה ניגונים אחרים,
עוד מעט אני גם אדבר על זה,
על הכלים,
שהם גם מחולקים לפי אש ואדמה ועוד רגע.
ואם לאו,
רק שמנגן ניגון שחיבר אחר בלבד,
ששתה
הוא אומר עוד יותר מזה,
הוצאת
איזה ניגון שזה, ניגון, לא יודע, באתיופיה,
עם איזה אינג'רה כזה, משהו כזה,
אחד מושלם
יש שיר כזה.
בקיצור, לכל אחד מאיתנו שיהיה איזה ניגונים כאלה.
עכשיו תשימו לב עוד דבר מעניין.
גם הכלים שמנגנים עליהם,
או בחירה של בן אדם באיזה כלי לנגן,
במידה שהוא רוצה להיות מנגן,
הוא בוחר בכלים שונים.
יש כלים שהם כנגד הרוח,
כלי נשיפה,
נכון?
אני אנשף בתוך איזה שופר.
הצוצרה,
הטרומבון וזה,
זה הכי גבוה,
זה ברוח,
נכון?
אחרי זה יש לנו את הכינור,
נכון?
הכינור הוא על הכתף,
הוא בין הרוח לבין הלב,
שזה האש.
אז יש לנו פה את ה...
כן.
גם,
אני אומר,
יש פה איזה,
מה שנקרא,
אזור הלב,
זה הכינור,
וכאן,
אתם זוכרים גם שהרב קרליבך,
לא היה מנגן עם הגיטרה למטה, שמתם לב?
תשימו לב, הוא תמיד מנגן שהגיטרה כאן,
כנגד הלב שלו,
בסדר?
זאת אומרת, גם בחלוקה של הכלים יש לך...
אז יש לנו למעלה, זה הרוח, אחרי זה יש לנו את האש,
אחרי זה באזור האגן זה המים,
כן, כל הגיטרה באס, דיסטורשן כזה, נכון?
תשימו לב שגם כל הנגנים מנגנים כאילו כנגד האגן שלהם.
התופים,
התופים יש גם,
שיש כחלקם,
אני לא ממש מתמצא בזה עד הסוף,
אבל יש את הטם טם,
שזה כנגד ממש האדמה,
ויש טופים אחרים שהם באמת כנגד יסוד המים,
בסדר?
אבל שוב פעם, יש לנו באיזשהו סוג של חלוקה,
נכון?
שיש לנו רוח ואש, מים ואדמה.
זאת אומרת שגם בתוך אחד הניגונים ישנה
חלוקה פנימית של כל אחד מאיתנו.
יש כאלה אנשים שהם יותר אנשי קצב,
אז יחפשו את זה,
או שהם יותר אש,
כן,
המקצב,
ויש אנשים שהם יותר מלודיים,
זה מעיד גם על איזשהו משהו פנימי שיש בהם,
כן,
הם אלה שמנגנים,
הם אלה שמנהלים את העניינים האלה,
יש כאלה אנשים שבכך נושפים,
שהם אנשי רוח כאלה,
יש,
גם בתוך הנשיפה יש כלים יותר...
טרומבונים כאלה,
פום פום פום פום,
כאילו,
ויש כלים עדינים מאוד,
כמו חליל צד,
כזה שקט כזה,
נכון?
אתם יודעים שגם שלא ממש שמים את השפתיים.
נוגע ולא נוגע.
פעם ראיתם איך מנגנים חליל צד?
מישהו יצא לו?
זה ממש כאילו נוגע ולא נוגע.
בקיצור, זה עולם שלם.
אחד הניגונים הוא עולם שלם שבא לבטא
כל מיני דברים מאוד מאוד מאוד עליונים.
יש חסידויות
שבוחרות
את ראש החסידות שלהם פעם בכמה שנים,
בתנאי שהוא מחבר עשרה ניגונים בין ראש השנה ליום כיפור.
כי זה סודות עליונים.
ניגונים מיוחדים.
וגם אנחנו יכולים לראות שגם אם אני
לא מכיר את הניגון ברגע שהוא מנגן,
כולנו מכירים את ארבע בבות,
נכון?
איך זה מתחיל?
נאי, נאי, נאי,
נאי.
לא, זה...
זה הבעל שם טוב.
נכון?
מתי החבדניקים מנגנים את זה?
בחופות, בערב יום כיפור,
החסידים נוהגים לנגן את זה גם בראש השנה,
וגם בשמחת תורה.
מתי שמבקשים באוהל,
ב-770,
שם,
כאילו באוהל הקבורה,
נכון?
לא, לא, אני יודע, שני דברים שונים, קודם.
כן, איפה שהקבר שלהם,
אז זה ניגון.
נכון?
תשימו לב שיש הרבה אנשים מאוד מאוד מיוחדים וגבוהים,
גבוהים רוחנית,
שגם הם ממציאים ניגונים.
הרב גינצבורג יש לו ממש כאילו דיסקים
שלמים של ניגונים שהוא מחבר אותם,
מחבר אותם בעצמו.
גם הרב ערוש, נכון,
נכון,
גם הרב ערוש,
וגם יש לנו,
נו,
את אלייצו,
שזה,
אתה מבין,
עוד יותר טוב,
הוא אמר שזה המנון,
שהוא בהתחלה,
אמר לו,
הרב ערוש,
לך,
תעשה את הניגון הזה,
והוא אמר לו,
לא,
רבנו,
מה יצא מהדבר,
הוא אומר לו,
אתה תראה שהניגון הזה עוד יהיה המנון.
והנה,
ברוך השם,
אין בית שלא שרים את השיר הזה,
ואין קהילה שלא שרה את זה.
חיילים,
חילונים,
דתיים,
צדיקים ואחרים,
קיצור,
כולם...
כן, כן, כן.
קרינט.
כן.
נכון, נכון, נכון, נכון.
טוב, יפה מאוד.
עוד דבר, בהקשר הזה של ה...
אתם יודעים
שהאדמו"ר פיאסצנה,
אנחנו פוגשים את הספר פה,
צו וזירוזה,
אבל יש לו עוד ספר שנקרא בני מחשבה טובה.
ויש עוד ספר,
אש קודש וכולי,
עוד ספרים נוספים של האדמו"ר פייסצנה,
והוא, אחד הדברים היותר חזקים אצלו,
זה,
יש מה שנקרא דמיון נובע,
יש דמיון מודרך ויש דמיון נובע.
מה זה דמיון נובע, מה זה דמיון מודרך?
אנחנו צריכים לדעת שהגאולה בפתח,
אתם יודעים,
עוד אותו,
שימוניקו, אתה מתכונן?
יפה.
אז אנחנו עוד, הנבואה חוזרת, חברים.
וצריך להתחיל לפתח את כוח המדמה.
קוראים לנו אדם גם מלשון אדמה,
שאנחנו כל הזמן מוציאים את עצמנו מן הכוח אל הפועל,
כמו האדמה שמוציאה את עצמה מן הכוח,
וגם מלשון אדמה לעליון.
אני דומה לקדוש ברוך הוא.
במה אני דומה לקדוש ברוך הוא?
בעיקר בכוח הדמיון שלי, בכוח המחשבה שלי.
המחשבה שלי היא פועלת.
אז הניגון והדמיון,
גם הדמיון המודרך,
דמיון מודרך הכוונה,
שממש אומרים לבן אדם,
תיכנס,
תעצום את העיניים שלך,
תיכנס לדלת מסוימת,
ותפתח אותה,
ובקיצור,
נכנסים לתוך,
זה דמיון המודרך,
ויש גם דמיון נובע,
שמים את הבן אדם בסיטואציה מסוימת,
והוא מתוכו פורץ כל מיני מחשבות וכל מיני דמיונות.
אנחנו גם בעצם לפחות שלוש פעמים ביום
מדמיינים
מתי בתפילה.
ותכף זינה,
הנה בשופחה לצוות,
איזה תכף זינה,
בך אחד,
כאילו,
רוצה לרחוב,
תראה איזה בלאגן.
כן, למנים ולאנשים עתיד תקווה.
אשיב השפטנו קבר ראשונה, איפה הרפורמה?
קיצור, לכאורה זה...
אבל זה בדיוק הסיפור.
המחשבה היא פועלת.
הניגון הוא פועל.
אני לא פועל ומשנה את העולם הזה ומתקן
אותו רק על ידי לימוד תורה ותיקון המידות.
אני גם מתקן אותו דרך השירה ודרך הניגון.
מי לנו כדוד המלך?
כן, ספר תהילים.
כולו ניגונים להשם יתברך, כולו פיוטים להשם יתברך,
כולו שירה להשם יתברך.
אתם מבינים?
זאת אומרת,
זה ממש עוד דרך שמתבספת לכל אחד מאיתנו ורצוי
שאנחנו נפתח אותה יותר ויותר בעבודת השם.
חלק מעבודת השם,
כן,
אתה נמצא בסעודת שבת,
אז יש את האוכל הטעים,
והדג,
והחריימה,
והגפילטיפיקס,
וכל העניינים,
ויחד עם זה,
ויש לך את הדברי תורה,
ויש לך גם את המזמורים,
את הפיוטים,
יש לך את השירה של שבת, שזה חלק מעבודת השם.
נגילה הללו
לכן זה הדרך.
כולל
משהו יותר כולל,
שכולל גם את האוכל,
גם את דברי התורה,
ובוודאי גם את הניגונים.
אז אחד מהמסלולים להתקדמות זה הניגון.
טוב, עכשיו יש פה קטע ביידיש,
אז תסלחו לי בלמד זין.
מנברוכסי, כן, הוא עם שוי סלמית, השם יתברך, טוב.
לא בדיבור בלבד, רק יותר במחשבה.
הוא אומר שעבודת השם היא לא באה לכדי ביטוי רק
בזה שאני ממלמל או מתפלל או אומר את הדברים,
גם במחשבה.
המחשבה יש לה כוח אדיר.
היא גם הרבה פחות מצומצמת.
אני יכול לחשוב מחשבות אדירות.
הוד
אני יכול בלב שלי,
בדיבור הליבי,
קבלה
אובנה תדליבה,
כאילו רצון הרצונות,
הדבר הכי פנימי.
הוא יכול לכלול את כל העולם,
אני יכול בלב שלי,
במחשבת הלב שלי,
אני יכול לכלול את כל העולם בתוכו.
להתפלל על כל העולם.
אני לא כבול, השכל בסופו של דבר הוא כבול.
אני קולט, השולחן מגיע, מכאן עד כאן נגמר הסיפור.
אבל הלב,
זה איבר הרבה יותר רחב.
כן,
הדמיון שלנו,
אנחנו יכולים להכין בדמיון שלנו מציאות הרבה הרבה הרבה יותר גדולה,
מאשר כאן ועכשיו,
נכון?
אני יכול לעשות לכם עכשיו, אם אתם רוצים.
יש לכם כוח?
לעשות איזשהו דמיון מסוים?
מסכימים?
לא התכוונתם לזה, אבל אנחנו נעשה את זה, שימו לב.
תעצמו רגע את העיניים,
ברשותכם,
גם אני אעצום את העיניים.
וגם אנשים, כולם עוצמים את העיניים?
בסדר?
לעצום, לעצום, לעצום.
הם יודעים שכתוב בשולחן ערוך, למשל,
שבן אדם שבשעה שהוא עומד להתפלל,
אז ידמיין שהוא עומד ופניו מול קודש הקודשים,
בסדר?
ואז בעצם הוא מכוון את הלב שלו לכיוון קודש הקודשים,
לאיפה שכל התפילות
עתידות להגיע.
אז תדמיינו רגע בעצמכם, תראו איך המחשבה פועלת.
תנסו להיות איתי.
תנשמו רגע,
ותדמיינו שאתם נמצאים בחצר בית השם,
בחצרות בית השם, בתוכחי ירושלים.
כן, בן אדם נמצא, נמצאים ברחבת, בעזרת ישראל,
ואנחנו מכוונים את ליבנו,
את עינינו, לכיוון קודש הקודשים.
ומצד אחד מריחים את ריח הבשר של הקורבנות,
ומריחים את הקטורת,
ושומעים את שירת הלוויים,
ומאחור הסטיו המלכותי אנחנו שומעים את הקולות של תינוקות
של בית רבן שנמצאים שם בתלמוד תורה הכי גדול בעולם.
תחשבו איזה אווירה מיוחדת זאתי.
יש לנו קורבנות ראייה,
אני בא לראות ולהיראות,
אני מראה את עצמי לפני הקדוש ברוך הוא,
ואני בא לראות כל מיני דברים קדושים,
ילדים שלומדים,
קורבנות שמוקרבים,
קטורת שמוקטרת,
שירה ששרים אותה הלווים,
אני רואה את כל עם ישראל,
כולם הולכים ועולים לכיוון בית המקדש,
זה משהו מיוחד במינו.
באמת בן אדם זוכה לעצום את העיניים
שלו כדי לא להיות כבול במציאות של כאן ועכשיו.
נכון?
בואו תנסו עוד כמה שניות.
תוך כדי שאני מדבר, אני מספר לכם על הרב ששת.
הרב ששת היה עיוור.
ודווקא העובדה שהוא היה עיוור,
איפשרה לו להגיע לעולמות יותר פנימיים,
כי הוא לא היה מושפע רק מהרובד החיצוני.
אם אני רואה משהו,
אז או שאני רואה,
או שאני לא רואה,
ואז אני מחווה את דעתי על פי מה שאני רואה.
אין לדון אחרת.
אלא מה שעיניו רואות.
אבל אם העיניים שלי סגורות,
אני יכול לדמיין דברים שהם לא בהכרח נמצאים פה עכשיו.
לדמיין שהם נמצאים פה לפניי.
לדמיין את בית המקדש.
לדמיין את בוא המשיח.
לדמיין את כל ישראל חוזר מכל קצוות העולם.
זה דבר חזק מאוד.
בסדר?
אז לאט לאט לאט נפתח את העיניים.
פסק, לא?
בסדר?
גם עשיתי לכם את זה עכשיו מהר,
צריך לעשות את זה יותר לאט.
תארו לכם שבן אדם בא,
עושה איזושהי סוג של התבודדות כזאתי,
באמת מדמיין,
מדמיין את הדברים הכי גבוהים,
הוא יכול להגיע למקומות אדירים.
אז יכול להיות בן אדם ציני שיגיד,
אה,
מה זה השטויות האלה?
זה לא שטויות,
זה פועל במציאות,
כן?
אם אני חושב עליך מחשבות טובות,
אתה נעשה אדם יותר טוב.
אם אני חושב על עם ישראל מחשבות טובות,
אה,
יא,
יא,
נכון?
אז גם אם אני חולם על בית המקדש,
ואם אני חולם על זה שאני יותר טוב,
ואם אני חולם על זה שאני רוצה להיות צדיק,
ואם אני מתפלל על זה שאני רוצה שיקרו כאלה דברים ואחרים,
למרות שלכאורה למראה עיניים הם לא מציאותיים,
זה גורם לאותם דברים עליונים ורחוקים להגיע לפה.
מה זה עולם הבא?
זה עולם שהולך ובא.
העולם הזה, עלמא דשקרא.
העולם הבא, עלמא דקושטא, עולם האמת.
שאני חולם,
שאני מדמיין,
שאני מנגן,
שאני שר,
שאני חושב,
שאני מדמה עצמי לעליון בכוח המדמה שלי,
בכוח הדמיון שיש לאדם,
ואין לאף חיה כזה דבר,
יש לנו כוח מדמה.
כן, זה הכוח הכי גבוה שיש באדם.
כן?
איך אומרים?
מותר האדם מן הבהמה,
כי הכל הבל, לבד הנשמה הטהורה.
מקום הנשמה,
אין הבדל כאילו,
כאילו,
לומר,
עיניים,
בין חיה לבין בן אדם.
איפה ההבדל קיים?
לבה הנשמה הטהורה, המשכנה של הנשמה, זה במוח ובלב.
בסדר?
שני האברים שלא שוקטים אף פעם.
הדמיון מאפשר לי לחשוב על דברים שהם לא מציאותיים,
אבל הם עתידים לקרוא.
הדמיון מאפשר לי לקחת את אותו עולם הבא,
שנראה לי בלתי מושג,
כי אי אפשר להשיג אותו ולהפוך אותו להיות מושג,
להפוך אותו להיות כאן ועכשיו.
ברור?
נחמד ככה לחלום קצת, נכון?
טוב, אז רק נקרא את הפסקה וניפרד כידידים.
מנבויג זי קנלס אויס שמויסס,
מתה שם התבראה,
לא בדיבור בלבד,
רק יותר במחשבה,
בבחינת ממעמקים קראתיך השם.
אני איני יודע מאומה,
רק פונמיין פיטנטו,
קיצור, אני לא יודע מה זה, ריבונו של עולם,
וכולי וכולי, טוב.
זה הכל ביידיש,
צריך לתרגם את זה,
מישהו פה יודע יידיש?
כנראה שלא.
בכל מקרה, מה הדבר המרכזי שאומר פה?
אנחנו עם הכוח של המחשבה שלנו,
עם הכוח של הדמיון שלנו,
עם הכוח של הניגון שלנו,
יכולים להביא את עצמנו למקומות אחרים וגבוהים לגמרי.
ותשימו לב שהרבה פעמים בן אדם שיש לו לקות באיבר מסוים,
האיברים האחרים או החושים האחרים מפצים על זה.
נכון?
אתם רואים בן אדם עיוור,
פתאום יש לו איזושהי אינטליגנציה אחרת,
הרבה מעל הממוצע בתחום אחר.
מה רצית לספר?
משהו
שסימן טוב?
עוד פעם, עוד פעם.
עוד פעם.
כן.
כן.
מה יש לו?
כן.
בגלל שהוא עיוור,
אז יש לו התחדדות בתחום הניגון,
כאילו המיוחד בקול שלו שאומר,
יכולים לעשות כל מיני ביצועים כאילו שלא שמעתה אוזן.
יפה מאוד, וכן על זה הדרך.
אז אני מאחל לכולנו שבעזרת השם אנחנו נפתח את כוח הדמיון,
ונפתח את עולם הניגון,
ואם עוד לא בחרנו כלי,
אז שנבחר איזשהו כלי שהוא יהיה ראוי למצבנו,
בענייננו,
ולאט לאט נתחיל להתרגל,
אנחנו יותר קרובים מה שנקרא לגאולה מאשר לגלות,
וממש צריך להתחיל להתרגל לדבר הזה.
כי אם זה לא יהיה ככה,
נבוא לבית מקדש ונגיד,
בואו,
מה זה פה הבלאגן הזה?
מה זה פה השירים?
מה זה הניגונים והששון והעליצות פה?
מה זה הקולות האלה?
אז זה בדיוק הסיפור.
הקב"ה רוצה שאנחנו נהיה עם עבודת השם
של חיים וצבע ועזות וקדושה.
ברוכים תהיו רק שמחות.
