שלום עליכם
ויהי נועם אדוני אלוהינו עלינו
ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו
השנה
אנחנו זוכרים שפרשת ויקל ופקודי
הם פרשות נפרדות
השבת אנחנו קוראים פרשת ויקל ובשבת הבאה פרשת פקודי עוד רגע הגיעו
הדפים אם היה איזושהי בעיה במכונת הצילום הם מיד יגיעו בעזרת השם
אבל עד אז
נשים לב שיש כמה דברים שמתחדשים לנו בפרשה הזאת
העובדה הראשונה
זה המעבר מהפרט אל הכלל אם אתם זוכרים דיברנו על זה שהקדוש
ברוך הוא בשעה שהוא בורא את העולם אז הוא משקיע בפסוקי הבריאה
כשלושים פסוקים
ולעומת זאת כאשר מדובר על בניית המשכן
מדובר על שלוש מאות שישים פסוקים כלומר פי עשר
רואים מכאן
רואים מכאן,
הנה בעזרת השם ישעיה,
תחלק את הדפים,
תודה רבה על המאמץ,
סליחה על הבלאגן.
רואים מכאן שכדי לבנות משכן,
שזה בעצם בידינו משכן,
ובעזרת השם בהמשך מקדש,
כמו שאומרים חז"ל,
מהמנוחה,
אל המנוחה ואל הנחלה,
המנוחה זה המשכן והנחלה זה בית המקדש.
אז אנחנו קודם כל יודעים שיש סוג של תהליכיות
מהמשכן הארעי לגמרי,
כמו שדיברנו לפני כשלושה שבועות בשיעור,
שהמשכן היה לגמרי ארעי,
כן,
כולו יריעות וקרשים וכולי.
לאחר מכן, כשאנחנו מגיעים לשילה,
אז שם כבר יש איזו התפתחות בעלילה,
המשכן יש לו קירות מאבן ויריעות ארעיות.
והשלב השלישי זה המקדש שהוא כולו בנוי, יציב,
בעזרת השם בית ראשון,
בית שני,
410 שנים,
420 שנה,
בעזרת השם בית שלישי,
שכמובטח לנו על ידי חז"ל,
לעולם לא יחרב,
וכן יהי רצון ונאמר,
אמן.
או, תודה רבה.
שהכל נהיה בדברו.
בעזרת השם בריאות לכל עם ישראל
ובכללם גם לרן בן מזל מיכל.
טוב,
אז עכשיו שכבר הדפים לפניכם יהיה יותר קל בעזרת השם
אנחנו הולכים לדבר על המשכן מטבע הדברים על שני נושאים
הנושא הראשון שלנו יהיה
העניין של
מלאכה מול עבודה מה ההבדל בין מלאכה לבין עבודה
והנושא השני שלנו יהיה אהוליאב ובצלאל
אנחנו יודעים שבצלאל הגיע משבט יהודה בחיר
השבטים ואהוליאב הגיע משבט דן אחרון השבטים
דיברנו על זה פעם בעזרת השם ננסה
לכסות את שני הנושאים הללו אז שוב
פעם הנושא הראשון שלנו יהיה ההבדל בין מלאכה לבין עבודה והנושא השני
יהיה ההשלמה שישנה בין בצלאל משבט יהודה לבין אהוליאב
משבט דן.
אז נתחיל ברשותכם,
שתי עובדות שאנחנו מתחילים איתן בפרשה,
בפרשת ויקל,
תסתכלו בבקשה בטבלה,
אנחנו רואים שבפרשת תרומה ותצווה
הציווי הציווי הוא בלשון יחיד,
בסדר?
ועשית שולחן ואתה תצווה, כן בבקשה
כן.
בצלאל הוא משבט יהודה, ואהוליאב הוא משבט דן, כן.
אתה
רוצה שנוכיח לך את זה?
בבקשה.
אני אקרא בזה.
ויאמר משה,
אני קורא בפרשת,
אנחנו עוד נגיע לזה,
אבל אם כבר עכשיו נקרא את זה,
בפרק ל"ה,
פסוק ל,
ויאמר משה אל בני ישראל,
ראו כי קרא השם בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה.
יהודה וימלא אותו רוח אלוקים בחוכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה
ובעזרת השם בפרק ל"ה בפסוק ל"ד כתוב ככה ואותו נתן בליבו הוא
ואהליאב בן אחיסמך למטה דן אבל
אנחנו נגיע לזה בהמשך בסדר ברשותכם
בואו נעשה את זה בצורה מסודרת
אז בפרשת תצווה וגם תרומה וגם תצווה
אנחנו רואים שהלשון היא לשון יחיד
כלומר,
יש ציווי על משה רבנו,
וכל הלשונות הן לשונות של פרט,
בסדר?
לעומת זאת שאנחנו עוברים לפרשות של היישום,
כן,
תרומה ותצווה זה פרשות הציווי
אחרי זה גם בכי תשא, היה לנו גם כן ככה,
דיברנו מעניין המשכן,
אבל בעיקר היא עסקה בחטא העגל.
ופרשת ויקל ופקודי, אנחנו מדברים על היישום, בסדר?
איך אנחנו בונים בפועל את המשכן.
אז כמו שאתם רואים בטבלה,
מי שאין לו דפים,
כדאי,
השקענו בזה הרבה,
הרבה עצים נחרטו.
איפה הדפים?
הנה, ישעיה, מסתובב פה הצדיק, מסתובב עם הדפים.
לעומת ויקל ופקודי כתוב והם הביאו אליי
עוד נדבה ועשו כל חכם לב יש
פה עובדה ראשונה זה המעבר מהכלל אל
הפרט אני לא מדבר בלשון יחידאית
אני מדבר בלשון של רבים
אחרי שעם ישראל בונה את המשכן אז בא בקר האיכות
שזה משה רבנו בכבודו ובעצמו
כיוון שהוא נדרש
לבקר את עשיית המשכן,
לא רק ברמה המעשית,
כלומר,
האם מצאתם את הכלים פיקס כמו שצריך,
אלא בעיקר גם מה הייתה כוונת הלב
שעומדת מאחוריהם, נכון?
יש לנו חכמי לב,
מדובר פה באנשים שהם נבחרו מן העם,
שהבנייה של המשכן יש בה כמובן גם צד טכני,
אבל לא פחות מזה,
צד רוחני.
הכלים הם אמורים להביא לכדי ביטוי
את עבודת השם,
הכלים הם האור בעצמו,
בסדר?
שהקדוש ברוך הוא מדבר בין הכרובים,
ולכן על זה הדרך.
זאת אומרת, יבוא משה, וכמו שצטטנו פה בפסוק,
שמות ל"ט פסוק מ"ג,
וירא משה את כל המלאכה,
והנה עשו אותה,
כאשר ציווה השם כן עשו, ויברך אותה משה.
כלומר,
משה בוחן את זה,
בהמשך הפרשה,
אומר,
רבותיי,
אני יכול לברך על המוגמר,
באמת עשיתם את זה כמו שצריך,
הייתה פה גם הצד המעשי נתבצע בצורה מושלמת,
וגם כמובן הצד הרוחני.
אנחנו יודעים
שמתי ש...
אדם הראשון
אוכל מעץ הדעת,
כן,
ומקדים את האכילה,
למרות שיכול היה לאכול את עץ הדעת בשבת,
בשופי,
הכל בסדר,
הקדוש ברוך הוא אומר לו, תשמע,
מכל עץ הגן אכול תאכל.
רק עץ אחד אני מבקש ממך.
ובעזרת השם גם תעשה לעובדה ולשומרה, תעבוד את הגן
ותעבוד בגן
ותשמור עליו ותשקה אותו ותזבל וכולי,
תאכל,
חופשי,
הכל בסדר.
עץ אחד,
אני מבקש ממך,
שלא תאכל.
וברוך השם האדם הראשון כמוהו כמונו בעניין הזה לפחות
מים גנובים ימתקו
ודווקא הדבר שאמרו לנו שהוא אסור
הוא הראשון לאכילה
ואז הקדוש ברוך הוא
קול הדיבורים שם בקומה השנייה ממש מפריעים לנו סליחה
האכילה מעץ הדעת היא בעצם הייתה מותרת בזמנה אלא שהוא אכלה פגע,
בסדר?
אנחנו דיברנו על זה בעבר שבעצם חטא האדם
הראשון זה תופעה כזאת שחוזרת על עצמה גם היום
גם היום, זאת אומרת, כל פעם שאנחנו
לוקחים משהו
ואוכלים אותו קודם זמנו,
אנחנו בעצם חוטאים בחטא האדם הראשון,
כן?
אדם רוצה בעזרת השם להקים בית בישראל,
מצוין,
אבל הוא נדרש לשמור על טהרה ועל קדושה ועל חוסר נגיעה וכולי.
אתה רוצה בעזרת השם
לקדש את אשתך כדת משה וישראל?
יש לכל זמן ולכל חפץ, כל דבר, הוא נעשה בזמנו.
ברגע שבן אדם
אוכל
את המציאות הזאת קודם זמנה, הוא חוטא.
אדם שניגש לאכילה,
לפני שהוא אוכל,
לפני שהוא אוכל את הפרי,
אז אומרת הגמרא מסכת ברכות,
כאשר אתה מברך אתה בעצם מבקש רשות מהקדוש ברוך הוא לפני האכילה,
ברוך אתה ה'
אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ, אחרי שברכת,
בבקשה תאכל,
הכל בסדר.
אכילה ללא ברכה היא בעצם הקדמה
של מה שנקרא נעשה לנשמה.
אתה אוכל לפני שאתה בעצם יודע מי אמר והיה העולם.
ברור?
זאת אומרת,
חטא האדם הראשון בא לכדי ביטוי אצל כל אחד
מאיתנו בשעה שאנחנו עושים מעשים קודם זמנם.
לא מקדימים מחשבה למעשה.
לא מקדימים ברכה לאכילה.
לא מקדימים טהרה וקדושה לפני שאנחנו מתחברים לאותו דבר שאנחנו...
הם מעוניינים בו,
בסדר?
ואז הקדוש ברוך הוא אומר,
הופה,
בגלל שאתה האדם,
עצה לך הדרך,
מי שרוצה את הפימיה של הבימה.
בגלל שאתה האדם הראשון,
עצה לך ולאשתך הדרך,
שניכם תקוללו בקיללת התהליך.
לאישה אנחנו אומר,
כן,
למרות שהנביא אומר שלעתיד לבוא ביום הרתה וילדה,
כלומר ביום של ההיריון,
באותו יום כבר אישה תלד,
אומר הקדוש ברוך הוא,
בעצב תלדי בנים.
את תצטרכי לחכות
עכשיו, כיוון שאת לא חונכת לשהייה והמתנה,
עד שאת תזכי לפרי בטן תשעה חודשים.
לא שישה חודשים בשמן המור,
תשעה חודשים
תחכי עד שייצא לך פרי בטן.
ואתה האדם?
בזיעת אפיך תאכל לחם.
כלומר, אני מקלל אותך, אדם,
שאתה כי, במקום לקבל את הגלוסקאות ולקבל את
הלחם המוכן
והצ'ופרים והרוגלחים
שהיו תלויים בעצים מוכנים,
אתה תצטרך לעשות עשר מלאכות בפת עד שתקבל איזה פת
ראויה לאכילה או עוגה טובה.
תצטרך לעשות עשר מלאכות בפת,
שוב פעם,
שתהיה המתנה,
עצר לך הדרך,
מעכשיו תמתין.
אם כך יוצא,
שעבודה זו ברכה או קללה?
קללה, נכון?
אז רגע, לא הבנתי.
אם עבודה זו קללה,
אז מלאכה זה לא קללה?
האם יש הבדל בין עבודה לבין מלאכה?
בסדר?
שאלה ברורה?
בבקשה.
עוד פעם, עוד פעם.
או,
או, או, או, או, אומר לנו פה חכם משולם, חכם גבילי,
אומר, רבנו, אני יודע, אני למדתי,
למדתי בבית המדרש במכון מאיר.
כשהעבודה היא תיקון,
אז בדיוק על זה אנחנו רוצים לעמוד.
אנחנו רוצים בעזרת השם להוכיח שיש הבדל בין שני המונחים האלה,
הבדל תהומי בין עבודה לבין מלאכה.
עבודה
זה מה שנקרא טרבאחו,
עבודה סזיפית, היא לא חייבת למצוא חן בעיניי.
היא משהו מאוד מאוד דומה למה שעשינו אותו באופן קיצוני במצרים.
עבודת פרך,
עבודה חסרת תוחלת,
עבודה שהיא פורכת אותנו,
מפוררת אותנו,
הורסת אותנו.
אני עושה משהו שאני מרגיש שאין לו תכלית.
ולעומת זאת מלאכה
זה סיפור אחר לגמרי.
בואו נראה את ההתייחסות של הקדוש ברוך הוא
הוא למלאכה ועוד מעט גם נסביר
למה זה שונה.
אז תסתכלו בבקשה,
קודם כל בשמות ל"ה,
פסוק כ"ט, רואים?
להביא לכל המלאכה.
אחרי זה בהמשך,
בשמות ל"ו,
מרבים העם להביא מִדֵּי העבודה למלאכה.
ואחרי זה בשמות ל"ט,
וירא משה את כל המלאכה.
שוב פעם, התורה לא סתם מתבלבלת.
היא לא אומרת סתם מילים,
היא לא אומרת כאן בכוונה מלאכה,
ולעומת זאת במקומות אחרים,
כשהיא רוצה לדבר על הדבר החסר תוחלת,
היא מדברת על עבודה.
עבודה ומלאכה זה לא אותו דבר.
אנחנו צריכים לשאוף
בחיים שלנו לעשות את המלאכה האמיתית.
את המלאכה שהיא מתאימה לנו.
עוד מעט נתקדם והדברים יהיו יותר מובנים.
אומרת התורה,
מיד אחרי שהיא מדברת על המלאכה ועל החשיבות של המלאכה,
ששת ימים תעשה מלאכה ממש אנחנו פוגשים את זה
הרי התחלנו בתרומה ותצווה שדובר לנו על המשכן
אם יש חומשים בידיכם אז בואו נסתכל בהתחלת הפסוקים
מתחילה פרשת ויקהל בפרק ל"ה פסוק א'
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר
ציווה אדוני לעשות אותם
ואז במקום להתחיל לדבר על מלאכת המשכן כמו שהיינו מצפים מה עושים?
מכניסים את עניין השבת
ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם
קודש שבת שבתון לאדוני כל העושה בו מלאכה יומת
רגע,
לא הבנתי,
אם מלאכה זה דבר טוב,
אז למה אני צריך למות אם אני עשיתי מלאכה בשבת?
וכתוב בהמשך, לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת,
ואז מתחיל העניין של המשכן,
בסדר?
זאת אומרת,
היה לנו את פרשת תרומה ותצווה,
חלק מכי תשא שדיברו מעניין המשכן,
בתווך,
כן, מי שלמד מסכת שבת, אנחנו יודעים
שחז"ל ממש דורשים את זה,
אומרים, מכיוון שיש לנו את מלאכת המשכן,
ואחרי זה בהמשך יש לנו עוד פעם את הביצוע
של עבודות המשכן ובתווך עומדות מלאכות השבת.
מכאן אנחנו נלמד
מהם לט אבות המלאכה
שאסורים
בשבת כל דבר שבנו בו את המשכן, כן?
אם הייתה מלאכת בורר במסגרת בניית המשכן
אז אנחנו אסור לנו לעשות את מלאכת בורר.
אם היה
בונה, כן, יש לנו לט אבות מלאכה,
אם אני לא טועה עג' במסכת שבת,
אז משם אנחנו לומדים את העניין הזה.
זאת אומרת, יש לי משכן,
אחרי זה נכנס בתווך באופן לא ברור העניין של שבת,
ואחרי זה הביצוע של כלי המשכן.
הייתי ברור עד עכשיו?
בואו נמשיך.
אז בואו נסתכל בבקשה,
למה כל כך אסור לעשות מלאכה בשבת?
על מה אני עובר?
מה האיסור בזה?
למה הקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו,
אם המלאכה היא דבר מבורך,
שעוד מעט אנחנו נראה שממש הערך שלה הוא מאוד מאוד מאוד גבוה,
אז למה הקדוש ברוך הוא אומר לנו,
בשבת אני מבקש מכם
לא לעשות מלאכה?
אני מבין למה לא לעשות עבודה,
כי כמו שאמרנו,
כבר עמזנו לזה,
עבודה זה דבר חסר תוחלת.
אבל אם אני רוצה לעשות מלאכה,
כן, דבר עם תוחלת, דבר עם עניין, דבר עם תיקון,
כמו שאמרת אביב,
בסדר?
אז למה זה אסור בשבת?
למה היה חשוב לקדוש ברוך הוא שפעם בשבוע אנחנו נעמוד לנוכח המלאכות,
כן,
גם הדברים האידיאליים שאנחנו עושים,
גם הדברים בעלי הערך שאנחנו עושים,
ובשעה שאנחנו מגיעים ליום השבת,
נשבות
ולא נעשה מלאכה
ולא ניצור,
בסדר?
כדי להבין את זה אנחנו נמשיך עוד קצת בערך האידיאלי של המלאכה,
שימו לב
במשנה במסכת סנהדרין כתוב ככה אלו הפסולים לעדות,
כן?
המשחק בקובייה, כן?
חובבי השש בש, כדאי לדעת את העניין
המשחק בקובייה והמלווה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית
שואל את הגמרא שם, לא הבאתי את כל הגמרא,
למה הם פסולים לעדות?
למה?
מה הבעיה?
זה אמנם קצת משחק,
קצת מפריח יונים,
קצת משחק בקובייה,
מה הבעיה?
תראו מה אומרת הגמרא.
לפי שאין עסוקים ביישובו של עולם.
בן אדם שיושב בטל,
בלי איזושהי מגמה,
הוא לא עסוק ביישובו של עולם, ממילא הוא לא שותף
עם הקדוש ברוך הוא לתיקונו של עולם,
והדברים חמורים מאוד,
כנראה הבן אדם הזה יש בו איזה סוג של עיוות מסוים,
ולכן הוא פסול לעדות.
בסדר?
נמשיך.
דברים מפורסמים,
מסכת אבות,
פרק ב' משנה בתורה שאין עמה מלאכה,
סופה בטלה,
וגוררת עוון.
זאת אומרת, כל אחד מאיתנו,
שהוא לומד תורה,
הוא צריך שיהיה עסוק גם במלאכה.
אנחנו יודעים שכל התנאים הקדושים, כולם היו
גם בעלי מלאכה,
נכון?
יש לנו את רבי יוסי הנפח,
ורבי יוחנן הסנדלר, וכן על זה הדרך.
כי הגמרא המסכת שבת מצטטת כמה
וכמה אנשים שהיו עסוקים גם בתורה,
ברומו של עולם,
וגם בעשיית מעשים ועשיית מלאכות.
אבות דרבי נתן,
אהוב את המלאכה,
שואל, אומר,
אבות
דרבי נתן, אהוב את המלאכה כיצד?
מלמד שיהיה אדם אוהב את המלאכה,
אתם רואים אותי נכון?
ולא אדם יהא שונא את המלאכה.
למה?
למה זה כל כך חשוב?
כשם שהתורה ניתנה בברית,
כך המלאכה ניתנה בברית, שנאמר,
ששת ימים תעבוד,
ועשית כל מלאכתך,
ויום השביעי שבת להשם אלוקיך.
כן?
השבת היא ברית.
הקדוש ברוך הוא כרת איתנו ברית ואומר לנו, חברים,
אתם לעולם תצרכו להיות בעלי מלאכה.
אני לא מדבר איתכם על הקללה שקיללתי את האדם הראשון,
אותו קיללתי בעבודה,
אבל מלאכה,
אני דורש מכל אחד מאיתנו,
כל אחד מכם,
לאורך כל ההיסטוריה,
אנחנו יודעים שברית זה דבר שהוא לעולם קיים,
לעומת זכות שהיא חדלה באיזשהו שלב,
כמו שהגמרא אומרת,
זכות אבות תמה,
ברית אבות לא תמה.
הקדוש ברוך הוא אומר, תדעו לכם
שהסיפור הזה של מלאכה
ביהדות
זה לא איזה משהו דיעבדי,
זה משהו לכתחילאי.
זה לא משהו שמגיע אליכם מהדלת האחורית
או מאיזשהו סוג של אילוץ כלכלי,
אלא אני רואה בזה חלק מעבודת השם.
אז אם ככה, אז מה ההבדל?
על המשך.
רבי טרפון אומר,
אף הקדוש ברוך הוא לא שרתה שכינתו
על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר,
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
תהפכו בבקשה, אני לא יודע אם יש לכם...
כן בבקשה.
בטח בטח בבקשה.
אתה צודק אתה צודק באמת במקור לא היה
אמור להיות הבדל בין עבודה לבין מלאכה
כי כבר הסברנו איזה פעם שלפי הרב קוק
המושג לעבד עבודת השם נכון זה ממש ללוש את זה
ליישם ליישם את העבודה זה דבר חשוב מאוד אלא מה
בא האדם הראשון והייתה פה איזשהו סוג של נפילה
והוא לא הבין שהעבודה,
כן העבודה,
עבודת השם לצורך העניין היא גוף המצווה,
כלומר אני יכול לעבוד את האדמה ולעשות את זה בצורה הכי כשרה
והכי נכונה ואז הקדוש ברוך הוא בא ובעצם מפריד בין שני
המושגים האלה כיוון שהאדם לא הפנים את זה האדם לפני החטא,
כמו שאתה צודק,
באמת לא היה אמור להיות הבדל בין הגוף לבין הנשמה
בין הגזע לבין הפרי,
נכון,
כמו שכבר גם על זה דיברנו,
כמו עץ האתרוג,
לא היה אמור להיות את הפער.
מתי מתחיל הפער
בין העבודה לבין המלאכה,
בין הדברים האמיתיים,
כן,
שהם המלאכות,
שהיו אמורות להיות עבודות שהן מלאכות,
לבין המלאכה,
לבין העבודה הסזיפית והחסרת תוחלת.
זה התחיל שמה, בחטא האדם הראשון.
הוא יצר את ההבדל ממילא מכאן והלאה,
ייווצרו שני מושגים,
אבל שאלה מצוינת,
השאלה הייתה מובנת,
אם אנחנו אומרים שעבודה זה דבר לא אידיאלי,
אז למה זה מופיע שמה אצל האדם הראשון?
לעובדה ולשומרה, למה הוא לא אמר למלאכה ולשומרה,
כן?
אלא מכיוון שבאמת בציור האידיאלי,
הציור הראשוני,
לא היה אמור להיות הבדל בין עבודה לבין מלאכה,
וזה דרך אגב גם מה שאנחנו אמורים לעשות.
זאת אומרת, אנחנו צריכים למצוא עבודה,
שהיא תהיה בעצם מלאכה,
שהיא תהיה מלאכת השם.
מלאכה מלשון
מלאך.
מלאכה מלשון מלאך, מלאכה מלשון שליחות.
מלאכה מלשון ייעוד.
בסדר?
יכולים להיות הרבה אנשים שהולכים לעבודה.
אבל אין להם שום עניין בזה.
זאת אומרת,
כל מה שהם רוצים,
time is money,
כאילו,
אני הולך לעבודה,
אני אביא את התפוקה, ובזה נגמר הסיפור.
והם יכולים להיות עצובים כל ימי חייהם.
למה?
כי בעצם עושים דבר שלא מתאים לטבעם היהודי.
או לא מתאים לטבעם היהודי.
כן?
זה לא הייעוד שלי, זה לא העניין שלי.
בסדר?
אז ברשותכם...
אני ממשיך עוד קצת, ואז באמת נעשה סדר בכל העניין.
אנחנו רואים שהדבר הראשון שעושה האדם הראשון,
שמעתי היום בקבוצה שלכם לפי דעתי,
דיברתם על המלאכת האש,
נכון?
על ההבדלה וכולי.
מה כתבתם במסכת פסחים,
או לפני כן בסנהדרין,
תנא דבי אליהו
הוי עלמא
שני אלפים תוהו,
שני אלפים תורה,
שני אלפים
ימות המשיח.
הקדוש ברוך הוא בא כבר בטבע בריאתו של העולם.
הוא חילק אותו לשלושה חלקים, כמו כל דבר בצה״ל.
אלפיים שנים יהיה תוהו.
יבוא האדם הראשון ויוציא את העולם הזה מחילה מהתוהו שלו, והטעייה שלו, ומההיעלם שלו.
והטעייה שלו,
ומההיעלם שלו.
מה הוא יעשה?
הוא יהיה שותף בתיקון עולם במלכות שדי.
הוא כל הזמן יעשה מלאכות שיוציאו את העולם הזה מהתור,
גם ברמה של עם ישראל וגם ברמה האוניברסלית של כל האומות כולם.
הרב קוק כותב,
באורות התורה, למה היה צריך
לחכות אלפיים שנה?
למה לא לתת את התורה ישר?
למה אברהם אבינו נולד בשנת 1948 לבריאת העולם
ואחרי זה היה צריך עוד שנים ורק אז לתת את התורה?
כי היה צריך קודם כל שתהיה תשתית,
תשתית ראויה, תשתית מתוקנת, שיהיה כלי ראוי.
זאת אומרת,
אדם שעושה מלאכה בעולם הזה,
אנחנו נכנסנו לעולם של תוהו.
נברנו לתוך עולם של תוהו, גם בעבר וגם בהווה.
כל אחד מאיתנו, עם ישראל, מטבע בריאתו,
שהוא נמצא באלפיים שנותו, הוא יעשה כל מיני מלאכות
על מנת שיגיעו בעזרת השם אחרי אלפיים שנה למעמד הר סיני,
ובו יקבלו את התורה, כדי שיהיה כלי ראוי.
אם לא תהיה דרך ארץ
שקדמה לתורה,
התורה לא תוכל להיכנס לפה,
ברור?
אותו דבר, תורה שאין עימה מלאכה,
סופה בטלה וגוררת אבון.
אומר הקדוש ברוך הוא, אני חייב שתהיינה מלאכות.
אני חייב שאתה,
האדם,
תעשה מלאכה,
כמו שאמרנו,
מלאכה מלשון מלאך,
מלשון שליחות.
אני חייב שכל אחד מאיתנו יתחקה אחרי הייעוד שלו,
ואחרי המגמה שלו,
ואחרי העניין שלו,
והוא יהיה שותף איתי לתקן את העולם.
ברגע שאני אזהה,
אומר הקדוש ברוך הוא.
ברגע שאני אזהה,
שעם ישראל כולו
הולך ונבנה, וכל אחד מוצא את הייעוד שלו,
ואת המלאכה האמיתית שלו,
ולא רק רואה בעניין של העיסוק בעולם הזה סוג של קללה,
כמו שקיללתי אותו בזמנו,
מכיוון שהוא יעשה עבודה סזיפית ושטותית,
זו הקללה,
אבל אם הוא יעשה עבודה ערכית ואידאית,
כן,
ערכית,
עם מהות,
עם עניין,
עם שליחות,
עם ייעוד,
יעשה את זה בשמחה,
אז אני יכול לתת לו את התורה.
בהתחלה, בספר בראשית, זה הופיע ביחידים,
אברהם, יצחק ויעקב.
אחרי זה אנחנו יורדים למצרים,
כן,
המעבר בין ספר בראשית לספר שמות,
זה בעצם המעבר מהפרטים אל הכלל.
אנחנו יוצאים מארץ מצרים, שם,
הראו לנו מה זה עבודה.
עבודת פרך.
מה זה עבודת פרך?
יש איזה כמה פירושים, ככה אומרים בחז"ל.
עבודת פרך, קודם כל,
זה עבודה שהיא פורכת, שוברת ומרסקת את האנשים.
עבודת פרך,
חז"ל מסביר משהו מדהים,
שפרעה היה כל כך חכם,
שבעצם הוא נתן לבן אדם לעשות דבר מסוים,
רגע לפני שהוא קוצר את הפירות,
אמר לו,
טוב,
טוב,
טוב,
תעבור לעבודה אחרת.
עושה את העבודה השנייה,
רגע לפני שהוא קוצר את הפירות,
מעביר אותו...
אז בעצם, מה שעבר אצל האנשים...
איך הם יצרו,
איך הוא יצר את התודעה של בית עבדים,
שלעולם אף פעם הבן אדם לא גוזר את הסרט.
אף פעם בן אדם לא מבין למה
היה צריך את כל הבלגן הזה.
אף פעם בן אדם לא מבין שה-210 שנים האלה
היו בשביל לשבור אותך,
ולא בשביל לבנות אותך.
אחרי שאנחנו יוצאים ממצרים,
יוצאים מהמנטליות הזאת של העבודה המפרכת,
הסזיפית,
חסרת התוחלת,
אנחנו מגיעים לכדי תודעת המלאכה.
איך אנחנו מגיעים לזה?
על ידי הציווי למשכן.
ואז,
בן אדם,
הציווי על המשכן הוא בעצם יוצר את המלאכות האמיתיות.
אומר לנו הקדוש ברוך הוא,
מלאכת המשכן, מלאכות המשכן.
אתם יודעים למה אני אבקש מכם ואני אדרוש מכם,
כמו שקראנו עכשיו בתחילת הפרשה,
של פרשת ויקהל,
למה אני שם את הציווי של ששת ימים תעשה מלאכה,
וביום השביעית,
שבת,
וכל העושה מלאכה יומת
כי אני חייב שבמשך השבוע, כל שבוע,
יהיה איזשהו תמרור
שיורה לנו מהי עבודה ומהי מלאכה.
כי אם זה לא יקרה,
אם בן אדם לא יחשוב על כל
מה שהוא עושה בששת ימי המלאכה,
הוא עלול להיות איזה סוג של חמור גרם.
שרובץ בין המשפתיים,
שלא עושה,
לא מבין שיש מגמה מאחורי כל הדברים,
שלא מבין שמקור הברכה הוא משבת.
האם אני מובן?
לכן בעצם, תוך כדי שאני מדבר על המשכן,
מצווה על המשכן,
ורגע לפני שאתם מיישמים את מה שביקשתי מכם,
אני מבקש להנחיל לכם את תודעת השבת.
שבעצם תבהיר לכל אחד מאיתנו לפחות פעם בשבוע
שכל מה שאתה עושה בעולם הזה
יש לו מגמה.
שהשבת
היא מקור הברכה.
אם בכל זאת
תחליט
לנטוש את המתנה הזאת,
ולא להבין שהשבת הזאת היא בעצם לטובתך,
כדי ליצור את היעוד האמיתי ואת התובנה העמוקה אצלך,
מחללה מות יומת.
כי בעצם פספסת את הנקודה, נתתי לך מתנה.
כן, אוצר יש לי בבית גנזי, יש לי שבת
שהיא באה לסייע בעדך להבין מה המגמה של כל החיים הללו.
ואתה לוקח את אותה מתנה ואתה זורק אותה?
אתה לוקח את אותה מתנה ולא שם לב אליה?
ואתה עושה בכל זאת מלאכה וממשיך כסוס כפרד
לעשות את העבודה במשך כל ימות השבוע?
לא הבנת את הנקודה?
וממילא מחללה מי שהופך את השבת
לכל מי שלא מבין שהשבת המגמה שלה היא להפוך את העבודה למלאכה
ולברר את המלאכה האמיתית?
בעצם מות יאומת.
ולמה ל"ט אבות מלאכה נלמדים מן המשכן?
כי כל הסיפור של המשכן זה כל מיני מלאכות, נכון?
מקריבים קורבנות,
מדליקים את המנורה
עושים את מעשי הקטורת,
חלק מהמעשים נעשים רק על ידי בן אדם אחד,
הכהן הגדול,
חלק רחב יותר נעשה על ידי הכוהנים,
יש חלק של הלוויים,
יש כמובן חלק של הישראלים,
כל עם ישראל,
כל אחד לפי מדרגותיו ולפי עינינו,
באים אל המשכן
ובהמשך באים אל המקדש,
בסדר?
ועושים מלאכה.
זה גם מה שיסביר את זה,
שאתם יודעים שעבודת המקדש
לא שובטים בה בשבת.
מקריבים קורבנות בשבת, כאילו מחללים את השבת.
למה?
כי מי שנמצא בתוך המשכן,
מי שנמצא בתוך המקדש, אין סיכוי
שהוא יפספס את התובנה הזאתי,
את ההנהגה הזאתי, בסדר?
מי שנמצא בתוך בית המקדש,
מבין, אני נמצא עכשיו
במקום הקדוש ביותר, שהוא מעל הזמן והמקום.
ופה אני עושה את המלאכה,
ואני כביכול עושה מלאכות שהן אסורות בכל מקום אחר,
אבל מותרות בבית המקדש,
כי כאן אין סיכוי שלא ייפול לי האסימון,
ואני לא אבין שזו המגמה של כל המלאכות שנעשות בעולם הזה.
האם הייתי ברור?
טוב.
ותראו מה קורה.
איזה שבט
אמון על לימוד תורה בעם ישראל?
לוי ושבט יששכר גם, נכון?
שבט יששכר, בבקשה, כן.
להסביר את כל העניין הזה.
אז אני...
בסדר, אני אשתדל, אני אשתדל.
בשביל זה אני צריך לעשות עוד קצת תה.
אני חוזר בקצרה, כדי לא להלאות את כל האנשים.
בעצם,
התחלנו מהשאלה,
אם אנחנו רואים שהעבודה היא קללה,
שהקדוש ברוך הוא אומר לאדם הראשון,
אחרי שאתה חטאת בזעת אפיך תאכל לחם,
אז למה אנחנו עושים מהמלאכה
כזה עניין גדול?
זו שאלה אחת ששאלנו.
האם יש הבדל בין עבודה לבין מלאכה?
דבר שני ששאלנו,
אנחנו רואים שיש את המשכן שעומד בתווך
בין הציווי לבין היישום של מלאכת המשכן.
למה תוקעים שם את השבת באמצע?
מה היה כל כך חשוב לקדוש ברוך הוא
לשתול את הפסוקים הללו של מלאכת המשכן?
ואז אמרנו שבעצם הקדוש ברוך הוא במלאכת המשכן הוא בעצם...
לוקח את המעמד החד פעמי,
אני עכשיו מוסיף קצת משהו שלא ישתעממו אלה שכבר שמעו,
שבעצם הקדוש ברוך הוא אומר,
מעמד הר סיני היה חד פעמי,
אבל אתם עכשיו, מעכשיו והלאה,
אתם תנדדו במשך 40 שנה,
כאשר המשכן נמצא
במרכז המחנה שלכם.
וכל הזמן תחיו בתודעה
שעבודה אולי זו קללה,
אבל מלאכה זו ברכה.
עבודה זה דבר סתמי,
חסר תוחלת, כמו שהיה במצרים,
כן?
עבודת פרך.
שפורכת אותנו,
ששוברת אותנו,
שנתנו לגברים מלאכת נשים ולנשים מלאכת גברים,
זה גם היה עוד הסבר של חז"ל,
מה זה עבודת פרך?
משהו שלא מתאים לי.
אתם יודעים מה יקרה איתכם עכשיו?
מהיום והלאה,
דבר לכתחילה.
דבר של ברכה.
אתם,
כשאתם עושים את המלאכה מלשון מלאך,
כמו שאמרנו,
אתם מתקנים.
אתם שותפים לתקן עולם במלכות שדי.
אני רוצה אתכם איתי.
זה לא סתם, אלוקית, העולם הזה.
אפשר היה להגיד, תשמע,
בואו ניקח את להב למשל.
בסדר,
הקדוש ברוך הוא בא ואומר,
טוב,
בואו נברא את להב יצחק.
מעגן איזה נשמה וזה וזה וזה,
הופה,
טוב,
רגע,
הופה,
בקיצור,
רואה שזה מתחיל להיות גדול?
ואז
רוקם איזשהו גוף סביב הנשמה שלה וזה נופל למטה.
אפשר היה להגיד חס וחלילה שהגוף,
כן, זה בכלל גישה גלותית
או גאולית.
אני יכול להגיד שהגוף הוא מעכב.
שהמלאכה היא מעכבת,
שהעולם הזה הוא פשוט סוג של משקולות
שהקדוש ברוך הוא שם לנו בעולם הזה.
זה אפשרות אינפנטילית,
ילדותית,
גלותית,
בסדר?
אפשר להגיד, לא, אדרבא,
הקדוש ברוך הוא שם אותי בתוך גוף.
הקדוש ברוך הוא שם אותי בתוך העולם הזה.
אתה יודע למה?
כי הוא רוצה שאני אעשה מלאכה.
שאני אהיה מלאך,
שאני אהיה שליח,
שאני אהיה עם ייעוד.
והוא גם שיפר אותי בזה שפעם בשבוע
אני לא אשכח את הייעוד הזה.
מתי אני אעשה את זה?
בשבת.
שובטים מן המלאכה.
ואיך אומרים?
והכינו את אשר יביאו.
בסדר?
זאת אומרת, אתה עכשיו,
יש לך בשבת,
אסור לך אפילו לצאת לרשות אחרת,
אסור לך לעשות מלאכות אחרות,
כן,
אומרים שמלאכת הטלטול,
אומרת הגמרא במסכת שבת,
שמלאכת הטלטול היא מלאכה מאוד פשוטה,
כאילו,
מה זה הדבר הזה?
בן אדם בא, אני יודע, יש לו איזה
חתיכת קולמוס או משהו כזה, והוא יצא,
מה קרה?
מה עשיתי?
מה הסיפור?
אומר הקדוש ברוך הוא,
אני רוצה שתחיה בתודעה הזאתי.
שבעצם,
אתה שותף.
ששת ימים תעשה מלאכה.
המלאכה שאתה עושה,
אתה חושב,
נעבוד עוד שעות נוספות,
יהיה לי פרמיות,
יהיה לי כסף,
יהיה לי עניינים,
טסלה,
וילה,
וולוו,
וזה.
ששת ימים לא זה, אלא תעשה מלאכה.
אתה
בעצם רק צינור לאפשרות שלי להביא לך את השפע לעולם הזה.
אתה עושה מלאכה.
אתה אוגר שעות נוספות.
אבל מי שמביא לך את הברכה...
זה אני, הקדוש ברוך הוא.
אתה יודע מה מקור הברכה שלך?
השבת.
ודווקא בשבת,
אני מבקש ממך לא לעשות מלאכה,
כדי שלא תיפול באשליה,
שמי שמביא לך את השפע,
זה המלאכות שלך.
ברור?
יותר ברור, חכמי לירן?
בית המקדש,
בבית המקדש,
שמה אין סיכוי שבעצם בן אדם לא יקלוט את התובנה הזאתי.
בית המקדש הוא כולו מקום כזה שבו אין הבדל בין שמיים וארץ,
אין הבדל בין העולם הזה לבין העולם הבא.
ברור?
שבת ובית המקדש יש בהם בחינות דומות.
כי שבת היא מעין עולם הבא.
בסדר?
בית המקדש הוא כבר עולם הבא בעצמו, בסדר?
מעין עולם הבא,
ולכן,
דרך אגב,
אנחנו אומרים שבת שלום,
שעושה שלום בין החומר ובין הרוח.
כלומר,
בדרך לבית המקדש אנחנו עוברים את השבתות האלה שמלוות אותנו
פעם בשבוע, בסדר?
כדי שאנחנו לא ניפול בפער הזה שבין העבודה הסתמית לבין המלאכה הגבוהה.
הייתי יותר ברור עכשיו?
טוב, שמעתם את השיעור פעמיים פחות או יותר?
טוב
תסתכלו באמת דבר חזק מאוד בספר בראשית בפרק מ"ט י"ד ו"ט"ו
דווקא שבט יששכר
שהוא השבט שנאמון על תלמידי חכמים זה נכון שגם שבט לוי בוודאי
אבל שבט יששכר
יששכר חמור גרם בוא נקרא
נכון בברכות של יעקב לשבטים
יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים הוא
התפקיד שלו זה באמת לשבת לרבוץ
בבית מדרש כן יחד עם זה מה אומר
לו הקדוש ברוך הוא כדי להשלים את הברכה
וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ,
כי נעימה ויט שכמו לסבול,
ויהי למס עובד.
שבט ישכר, הנחלה שלו,
זה בעמק יזרעאל.
עמק יזרעאל,
יש שם הכי הרבה שדות,
מי שמכיר,
אנחנו באנו מהצפון,
בסדר?
שם הכי הרבה שדות.
אתה, שבט ישכר, אני רוצה שדווקא אתה,
אתה שאמון להיות תלמיד חכם,
שזה היום,
אתם גם תעבדו באדמה.
זה לא בזבוז זמן.
כל המפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה
כאילו מתחייב בנפשו כתוב במסכת אבות,
נכון?
היה מסביר הרב צבודה, מי שרואה
בהסתכלות על האילן,
אילן גבאי, כן?
מי שרואה בהסתכלות על האילן הפסקה ממשנתו,
הוא מתחייב בנפשו.
מי שלומד תורה ועכשיו עושה את מלאכתו,
או מלאכת המשכן,
או מלאכת הסנדלרות,
או מלאכת ראיית החשבון שלו, או ייעוץ מס,
או מה שהוא עושה.
אבל הוא רואה את זה בתור מלאכה,
הוא רואה את זה בתור ייעוד,
הוא רואה את זה בתור הרצון שלו לתקן עולם במלכות שדי.
אם הוא רואה את זה ככה,
הוא לא מתחייב בנפשו.
אבל אם אני רואה במלאכות שאני עושה בחיים שלי,
איזשהו סוג של הפסקה בעבודת השם,
סימן שאני במקום הלא נכון.
אתם מבינים?
ועל כן אני מתחייב בנפשי.
זאת אומרת, אמור מעתה, בואו ננסה להתקדם.
לכל אחד מאיתנו יש תדמית ומהות.
הרי שאלת המיליון
זה מה אני אמור לעשות בחיים שלי?
מה הייעוד שלי?
תשימו לב שיש דברים שמתאימים לנו ואנחנו יכולים לעשות אותם בלי סוף.
יש דברים שהם חיצוניים לנו ואנחנו מתעייפים מהם מאוד מהר.
בואו ניקח את רן בן משה הקטן, בסדר?
תנו לי אנשים,
תן לי לדבר עם בני אדם, תן לי לראות נשמות,
תן לי בעזרת השם לצעוד איתם יד ביד, זה מחיה אותי.
כי זו המהות שלי.
תן לי לשבת מול קופסה,
מול איזה גולם, ולעשות ככה עם האצבעות,
אני
ישר מתייבש.
כי זו התדמית שלי.
וזו התדמית שלי,
כלומר, אלה הדברים שאני מדבר כרגע רק עליי, כן?
יש אנשים שהמלאכה שלהם היא באמת לעמוד
מול מחשבים ולתקן עולם המחשוב בעניין הזה ולסייע
במלאכת המודיעין שצריכה תיקון ועוד דברים כאלה וכאלה,
זאת אומרת,
זה ממש לא משנה
מה אתה עושה,
זה יותר משנה מאיזה מקום אתה עושה את זה
ובאיזה אופן אתה עושה את זה.
ואם אתה רואה בעבודה שאתה עושה בחיים
שלך איזה סוג של בזבוז זמן,
אבל מה לעשות,
אני צריך להביא את ה...
פפלין עושה ביתה, אז מצבך בטטה כמו שאומרים.
אבל אם אנחנו רוצים בעזרת השם להיות שמחים בזה,
כל אחד מאיתנו צריך למצוא את מלאכת השם ששייכת אליו.
כל אחד צריך לבדוק מהי המהות שלי,
איפה הכישרון שלי,
איפה אני חווה הצלחה,
איפה אני חווה שמחה,
וממילא למצוא את העבודה שלו,
או יותר נכון למצוא את המלאכה שלו,
במקום הנכון.
כי לא רק שזה לא יחליש אותו, זה יחזק אותו.
הוא יראה במה שהוא עושה בחיים המעשיים המשך של בית המדרש,
ולא סתירה או עצירה של בית המדרש.
אפילו עוד יותר מזה, הוא יראה בזה העצמה
של בית המדרש.
הוא יראה בזה היכולת שלו להביא את האור,
אור הקדוש ברוך הוא,
אורו של השם,
אורו של התורה,
אורם של המצוות,
לעולם המעשה.
מה יותר יפה מזה?
מה יותר מבורך מזה?
וזה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו.
את העולם הוא ברא.
אבל הוא רוצה שאנחנו נתקן עולם במלכות שדי.
אנחנו נעשה כל אחד ואחת,
ולכן אין מלכות נוגעת בחברתה.
כן, מלכות, מלאכה, זה לא סתם אותיות דומות.
יש לך את המלכות שלך,
יש לך את המלאכה שלך,
יש לך את הייעוד שלך,
ולאחר יש את הייעוד שלו והמלאכה שלו.
אל תנסה העתק הדבק, זה לא ילך.
אתה פשוט צריך לדעת בעצמך למה הייעוד שלך ולמה הכיוון שלך,
ממילא אתה תעשה את הדברים בצורה נכונה,
ואז תהיה שותף
למלאכת שמיים, למלאכתו של הקדוש ברוך הוא.
ואני נותן לך, כמו שאמרנו, שני כלי עזר.
אחד זה המשכן והמקדש, והשני זה השבת,
בסדר?
המקדש,
לצערנו,
בינתיים,
אנחנו לא חווים אותו,
רק מתפללים בעזרת השם
שייבנה במהרה בימינו.
אמן.
והשבת,
יש לנו אותה.
אנחנו זוכים בה, קביעה וקיימה, מששת ימי בראשית,
ואנחנו צריכים לקחת אותה את השבת,
להכיר אותה,
להעצים אותה,
וככה היא בעצם תוכל להטוות את דרכנו,
ולאורה אנחנו יכולים ללכת וממילא למצוא את הייעוד שלנו,
ולהבין מהי המלאכה האמיתית שלנו,
וכולי,
ולאן אנחנו חותרים.
טוב, נמשיך עוד קצת, אני לא בטוח
שנספיק את הנושא השני, אבל אני ממשיך עוד רגע.
אבות דרבי נתן,
רבי יהודה בן בתירא,
מי שאין לו מלאכה לעשות,
שימו לב מה כתוב,
מה יעשה?
אם יש לו חצר חריבה או שדה חריבה,
ילך ויתעסק בה.
הדבר הכי גרוע
זה להיות בטל,
נכון?
למה?
מה כתוב במסכת אבות?
איך?
עוד פעם?
כן.
כן, סוף בטלה וגורלות.
זאת אומרת,
בן אדם,
בסופו של דבר,
אם בן אדם בטל,
אז ממילא אין וואקום בעולם.
אם אני לא עושה משהו,
כן,
וכמו שאמרנו עכשיו,
העשייה היא לכתחילה,
אנחנו בעולם העשייה,
אמורים לעשות דברים.
אם אני לא עושה את זה, אני בעצם מפספסת תפקידי.
טוב,
אני ממש מתלבט,
ננסה בדקות האחרונות,
זה נושא ארוך,
אבל ננסה לסכם אותו בשתיים-שלוש דקות.
תראו,
יש לנו שתי דמויות,
שזה עלייה וחיסמה,
שהם באים בעצם משני שבטים,
שהם שני שבטי הקיצון שקיימים בעם ישראל.
בסדר?
בואו נראה.
ציטטתי את הפסוקים האלה בהתחלת השיעור,
תסתכלו בבקשה בפרק ל"ה פסוק ל"
ויאמר משה לבני ישראל ראו קרא ה' בשם
בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה,
כן שבט יהודה,
שבט המלוכה,
השבט הראשון,
השבט שהלך ובנה את עצמו למלוכה,
כלומר הוא בנה מכשלות ראובן
ושמעון,
אבל אנחנו יודעים שיהודה צדקה ממני,
המלכות שלו הלכה ונבנתה בעקבות היכולת שלו להודות בטעויות שלו וכולי,
מלכות שהלכה ונבנתה,
נכון?
ולעומת זאתי,
אהליאב והייחוס שלו הוא פחות איזה,
זוכרים שבט דן?
מי זה שבט דן?
זה אחרון השבטים?
זוכרים, שבט דן הוא מה שנקרא לברזלים,
שבט דן הוא הזולה של חצרוני, נכון, במדבר.
הוא אחראי גם להשיב את האבדות,
גם את האבדות הפיזיות,
אבל בעיקר את האבדות הרוחניות.
כן, זה היה תפקיד של שבט דן.
הוא אחרון השבטים,
אבל יש לו באמת
תפקיד מאוד מאוד גדול.
בא הקדוש ברוך הוא ואומר,
כדי לבנות את בית המקדש,
אני חייב לקחת כביכול,
כן,
את שני דמויות הקצה הללו.
אחד משבט יהודה,
אחד משבט דן,
כדי שהמלאכה
היא תכלול את כל הספקטרום של כל עם ישראל.
אין מישהו שלא שייך בזה.
כן, כמובן ששניהם צדיקי עליון, כל אחד במלאכתו.
נכון?
כל אחד בעניינו.
אז שבט יהודה, המלאכה שלו זה להנהיג את עם ישראל.
ושבט דן,
המלאכה שלו,
הלכתחילאית שלו,
ולא הדיעבדית,
הוא לא סוג ב',
הוא לאסוף את כל האבדות.
הפיזיות והרוחניות.
מה, זו מלאכה פחות חשובה?
מה עושים במכון מאיר כל היום?
נכון?
אנחנו אוספים את האבדות.
מעשה בעבדת פתמלך, כן?
אנחנו אוספים את האבדות, זה דבר חשוב מאוד.
אומר רש"י,
והאהליאב משבט דן,
מן הירודים שבשבטים,
מבני השפחות,
וישווהו המקום לבצלאל,
למלאכת המשכן,
והוא מגדולי השבטים לקיים מה שנאמר,
ולא ניכר שוע
לפני דל.
כן, אין לי עשיר ועני.
אין לי למעלה ולמטה.
כל שבטי ישראל באותו עניין.
כדי לא...
טוב, אני רואה שבינתיים אפשר להמשיך.
תסתכלו בבקשה.
במי מרום, בסדר?
במקור האחרון של הרב חרל"פ.
יש לשבט דן, אתם רואים אותי חברים?
יש לשבט דן חלק בבניין עם ישראל
שכן בעשיית המשכן נאמר ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור
למטה יהודה ואני נתתי אותו את אהליאב
בן אחי סמך למטה דן היינו
השבט היותר גדול הוא שבט יהודה וה
השבט יותר פחות הוא שבט דן
כי מיני ומיני יתכלה סילאה.
גם ממנו, וגם ממנו, הקדוש ברוך הוא משתבח,
ויהיה גם לאור הגויים.
כלומר,
כתוב גם במקום אחר,
שכל תלמיד חכם צריך שלצידו יהיה עם הארץ.
למה?
אם הוא תלמיד חכם, תן לו לקבל את ההחלטות הנכונות.
ואם אתה אומר שעם הארץ הוא זה שקבל את ההחלטות הנכונות,
אז למה צריך להיות תלמיד חכם?
צריך כל הזמן את שתי ההבטות הללו.
ההבטה העליונה, ההבטה האידיאלית, ההבטה הגבוהה.
מצד שני, את ההבטה המעשית.
הבטה המעשית,
בלי אידיאל,
בלי מגמה,
היא חסרת תועלת.
אבל גם הבטה האידיאלית,
חסרת רגליים, גם היא חסרת תועלת.
חייבים את שתי ההבטות הללו.
חייבים את שתי ההבטות הללו.
וכן מקדש ראשון נבנה על ידי שלמה בן דוד
מלך ישראל ועל ידי חירם שאמו הייתה משבט
דן,
וכן בהריגת בלעם על ידי פנחס,
היה צורך לשתף את ציליה משבט דן,
ובדוד היה צורך לשתף את יראה ובניין תורה גבוהה.
בקיצור,
לאורך כל הדרך,
אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא כל הזמן משתף
גם את שבט יהודה
וגם את שבט דן.
גם נציגים מהמלכות וגם נציגים מהחבר'ה,
מהחבר'ה העממיים,
בסדר?
שייתנו את שני ה...
את שני הכוחות הללו.
וככה, בעזרת השם במשכן,
וככה גם בקבלת התורה,
וככה בכלל בהנהגת עם ישראל,
כל מה שאנחנו עושים בחיינו,
בעזרת השם הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו.
שאנחנו נזכה לעשות כל דבר בחיים שלנו
בשם כל ישראל, תגידו אמן,
שנזכה שהחיבור בין הגדולים לבין הקטנים לא יהיה חיבור מעושה,
חיצוני, הצגתי
רק על מנת להרשים את מי שנמצא מסביבנו,
אלא באמת בעצם יהיה חיבור עצמי לכתחילה,
מתוך זה שאני מבין שאין מלאכה שמביישת את בעליה.
כל דבר בחיים,
אם אני עושה אותו מצד המגמה שלו,
אני עושה אותו בצורה הנכונה שלו,
אני נעשה שותף לקדוש ברוך הוא בכנסת ישראל.
ברוכים תהיו, שבת שלום וברוך.
