אנחנו לומדים, כועס הוא חכמינו, אגדות חכמים
מלאות חוכמה ותבונה.
בפרשות,
גם השבת וגם שבת שעברה,
יש הרבה ציוויים על השבת.
אומנם יחסית פסוקים קצרים,
נכון,
גם אצלנו בפרשה וגם בפרשה שעברה יש שבת שבתון,
שמרו את השבת, גם בכי תישא וגם אצלנו בויקל, נכון, לומדים מסמיכות הציווי על השבת.
למשכן, על לבתת מלאכות. איך הולך הפסוק הזה? "ויקר משה את כל עדד בין ישראל ולא מלאכים". זה הדבר אשר ציווי אדם ועשוי. ששת ימים, תעשה מלאכה,
וביום השביעי, שבת שבתון, נכון?
יהיה לכם קודש שבת שבתון עד הלאה, כל העשור במלאכה יומת, ותבערו אש במכוסם וביום השביעי, בשבת, ואיזה כל יצאו על המשכן.
אז מה שאני רוצה שנלמד היום ביחד, סיפור על השבת.
יש הרבה סיפורים על השבת, זה אחד הסיפורים
הידועים והמתוקים והמפורסמים ונלמד אותו, בא לכם?
הם אנרגיות חיוביות, מדהים, יאללה.
פסיקתא, אמרו רבותינו, מעשה היה בישראל
אחד שהייתה לו פרה אחת חורשת,
נטמעתה ידו ומכרה לו לגוי אחד.
אדם, כן, היה לו פרה והוא ירד מנכסיו,
היה צריך לנקוט לו פרה.
כיוון שלקחה הגוי וחרשה עמו ששת ימים של חול,
בשבת הוציאה שתחרוש עמו ורבצה לו תחת העול.
הפרה לא זזה.
היה הולך למכה אותה והיא אינה זאתה ממקומה,
כיוון שראה כן הלך ואמר לאותו ישראל שמכרה לו בוא טול פרתך שמא צער יש בה אולי היא חולה,
שהרי כמה שאני מכה אותה היא אינה זאתה ממקומה.
אותו ישראל הבין לומר
בשביל שלשבת והייתה למודה לנוח בשבת.
אמר לו בוא ואני מעמידה.
אמר לה, אני אטפל לך בפרה.
כיוון שבא ואמר לה באוזנה, פרה, פרה,
את יודעת, כשהיית ברשותי היית חורשת ימי החול,
בשבת היית נינוח.
עכשיו, כאן יש דפים, בבקשה,
שגרמו עוונותיי, ואת ברשות גוי, בבקשה ממך עמדי וחרשי.
ומיד עמדה וחרשה.
טוב, אז זה ככה, הכל בסדר, נכון?
עדיין הגוי הזה לא מרוצה, למה?
אמר לו אותו הגוי, אני מבקשך, טול פרתך.
תיקח את הפרה הזאת, אני לא יודע... למה?
עד עכשיו אני בא ומסב אחריך שתהיה בא ומעמידה?
רגע, כל שבת אני אצטרך לבוא אליך,
לקרוא לך שתבוא ותעמיד לי את הפרה? לא רוצה.
על אחת,
חוץ מזו ומזו,
אינים... זה דבר אחד. חוץ מזה,
א', קח את הפרה, וחוץ מזה, אני לא אוותר לך עד שלא תספר לי איך עשית עליי את זה.
אינים אני חכה עד שתאמר לי מה עשית עליה באוזנה?
אני התייגדתי בה והכיתי אותה ולא עמדה.
התחיל אותו ישראל מפייסו ואומר לו, תירגע, תירגע. לא כישוף ולא כשפים עשיתי,
אלא כך וכך הסחתי לה באוזניו, ועמדה וחרשה.
בסדר, כאילו...
מיד נתיירה הגוי.
אמר, ומה עם הפרה?
שאין לה לא שיחה ולא דעת, הכירה את בוראה.
ואני,
שיצרני יוצרי בדמותו ונתן בי דעת,
איני הולך ומכיר את בוראי.
מיד בא ונתגייר,
ולמד, וזכה לתורה,
והיו קוראים שמו רבי יוחנן,
בן תורתא.
ועד עכשיו רבותינו אומרים הלכה משמו.
תורתא זה תור.
כאילו רבי יוחנן בן התור, בן השור, בן הפרה.
למה קראו לבן תורתא? כי הוא חזר בתשובה, התגייר, לא חזר בתשובה, בזכות הפרה.
ואם תמה אתה שעל ידי פרה נתקרב אדם אחד לכנפי השכינה,
אל תטמא. הרי על ידי פרה היא טהרתן של כל ישראל
ממה שקראו בעניין זאת חוקת התורה, שזה גם כן סיום כזה לא ברור.
תראו, הסיפור הזה, אתם זוכרים, אני תמיד חוזר על הכלל הזה,
דברי חכמים,
תפוחי זהב,
נכון, דברי חכמים כדור בנות וכמטרות מסוימים,
תפוחי זהב ומשכירות כסף, דבר דבור על אופניו.
מה שהרמב״ם אומר במורה נבוכים.
אתה קורא את הסיפור הזה, ויש קודם כל משכירות כסף, אפשר לראות
את ה...
מבחוץ את הכסף, אם נעמיק, נראה את תפוחי הזהב.
כבר יש לנו רווח סיפור כזה מתוק, מישהו יתגייר, וזכות הפרה, איזה יופי.
כבר יש מתיקות.
אבל הסיפור הזה הוא, לדעתי, הוא דרמה גדולה מאוד,
כל היחס שלנו אל השבת.
כל היחס אל השבת, בסדר?
ויש לזה אולי אפילו גם כמה דוגמאות
שצריך לדבר עליהן, בסדר?
אני אדבר עליהן, אני מקווה, בעזרת השם, ברגישות הראויה.
תראו,
סיפורות יש בו כמה וכמה תניהות.
בנייה הראשונה, עד שהפרה אומרת שבת.
אפשר לתרץ, מה להגיד?
היא התרגלת.
בהמות מתרגלות. יש לה, יש לי חבר שיש לו סוס,
הייתי,
ביקרתי אותו לא מזמן, אז
הגיעה השעה שהסוסים יכולים לאכול.
אז אומרים לי, תראה, תראה את הסוס, תראה.
הוא מתחיל כזה, מה קורה? למה קורה? כי הוא היה בחוץ.
הוא מתחיל לזוז, כאילו, מה קורה עם האוכל שלי? הוא מתחיל להבין מה קורה כאן, אני צריך לקבל את האוכל.
הוא רגיל בשבע וחצי בערב.
ארוחת ערב.
אז עכשיו הוא... מה קורה? מה...
טוב.
מה, כן?
מה?
שגרות כמויות, כאילו, בארוחת שישי,
הוא יודע, הוא דיבר כל מיני חופות, מתי הוא מתכוון על זה, כאילו, כן. שגרה שלו, הוא יודע מתי הוא מתי, הוא יודע...
וואלה, הרגלנו אותו, פבלו כזה, הוא התרגל.
מה?
כן?
יפה.
אז אפשר היה להגיד, אבל מה הבעיה?
הבעיה היא שהוא מגיע ולוחש לה באוזן,
דבר איתה,
והיא כאילו במקום כמה וחורשת.
אז זה אומר שמשהו פה,
יש פה משהו שאנחנו לא מבינים.
ומה שאנחנו לא מבינים,
אולי, או לא מספיק מבינים, זה את נושא השבת.
בואו ננסה רגע להציג
את השבת המוכרת לנו,
ואחרי זה ננסה להציג את השבת כפי שהסיפור הזה מנסה להציע,
ואז נראה מהם ההשלכות.
השבת כפי שאנחנו מכירים אותה, זה בעצם ציווי
שמוטל על האדם.
הקב"ה מצווה על האדם,
כיוון שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשישה ימים ונח ביום השביעי,
והקדוש ברוך הוא מצווה על האדם
לעבוד שישה ימים ולשבות ביום השביעי.
זה הציווי. הציווי הוא על האדם בלבד.
האדם אסור בעשיית מלאכה.
האדם אסור בדיבורי חול. האדם אסור ב...
חפפו למען.
למען, גם למען, כן. לא, אתה צודק, כנא חינא אביבר. אני שובט ממלאכה כדי שאני אנוח וילדיי ינוחו והשור שלי ינוח.
וגם שהילדים שלי ידעו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, אבל על מי המצווה?
המצווה על האדם.
חיזוק גדול לדבר הזה הוא,
מה קורה, אתם מכירים את הסוגי המסכת שבת?
מה קורה אם אדם נמצא במדבר והוא לא זוכר ששבת היום? הוא לא זוכר.
הוא לא זוכר.
איבד את החשבון, כמו
החוצים בעזה,
האחים שלנו במנהרות, אז הם חלקם
היו לבד, והם ניסו מתי שבת, מתי יום חול, מתי חג, מתי היא צמה בפה, נכון.
לכאורה אין שאלה, מה זאת אומרת?
אז אל תעשה.
אם השבת היא כאילו קשורה ליום מסוים.
אבל הגמרא? לא. הגמרא אומרת, יש שם מחלוקת בגמרא,
או שיעשה מיד ביום,
איך שהוא הבאת את החשבון, יעצור, יעשה שבת וינוח שישה ימים,
או שיספור שישה ימים וביום השביעי ינוח.
אתה מבין את ה...
הבנת? עשית כזה פלמים... אה?
או, אצלו תהיה שבת. אצלו תהיה שבת, כן, זה כאילו.
זו הוכחה חזקה מאוד שהשבת היא מצווה על מי?
על האדם.
כל בני האדם, בסדר, מרגע שניתנה תורה למשה רבנו, לעם ישראל,
וכל זה, כנראה שאמרו שבת גם לפני כן, הייתה שבת גם לפני כן, לא כנראה, הייתה.
אבל השבת קיבלה תוקף מחיה בהלכתי וכל זה, אז כולם שומרים את השבת באותו יום,
אבל אתה ספציפי,
שאתה לא יודע מתי היום, אז בסדר, אז תעשה שבת ביום שלך, בסדר?
זה ממילא אדם, נגיד שלא שומר שבת,
אז הוא כאילו פספס את הכול.
הוא לא,
שבת לא פגשה אותו, כי הוא לא שומר שבת.
זאת אפשרות, היא חזקה, כלומר,
בהחלט אפשר להבין אותה,
שהיא כזאת.
כן, כמו שאמרנו, בעיקר בגלל צמד ההלכות הללו שכרגע אמרתי לכם.
גם התיאור של התורה,
נכון,
הוא מדבר על מי?
התיאור של הציבור, כמו שראינו עכשיו אצלנו בויקל,
זה מדבר על האדם.
ויאמר אליהם, אלה הדברים אשר ציווה ה'
ימים תעשה מלאכה על ידי האדם.
וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון אדוני כל העושה במלאכה יאומת.
לא תבערו אש בכל מוספכם ביום השבת.
אז זה
ציווי שפונה אל האדם.
גם לפני כן
היה הפרשה הקודמת
ששת ימים תעבוד
וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות.
כן, אז זה הדרך.
כלומר,
השבת היא ציווי על האדם.
אתם יודעים,
זה קצת, זו שאלה, אתם מכירים את השאלה הפילוסופית?
האם כשעץ
נופל ביער
בקול גדול, אבל אין אף אחד שישמע אותו,
האם זה משמיע קול או לא משמיע קול?
בדעתך.
יש תיאללה שאומרת שהוא לא משמיע, כי אף אחד לא שמע.
טוב, זו שאלה פילוסופית.
כזאתי זה. לגבי אור, אגב, זה ברור שקרן אור שלא פוגשת משהו שהיא יכולה להיות מוקרנת עליו, היא לא מאירה.
פשוט לא מאירה.
קרן אור חייבת משהו שיפגוש אותה ויפזר אותה אחרת, לכן בחלל יש חושך
ופה יש אור, כי הקרן אור פוגשת את האטמוספירה והאטמוספירה
גורמת לקרן להתפזר
בצורה כזו או אחרת ואנחנו רואים שמים כחולים וכל זה, אבל אם אין,
אבל בעץ זה כאילו שאלה פילוסופית כזאת,
העץ נפעל, הוא השמיע קול, אבל
או ניתן עוד שאלה, האם שייך מושג הזמן לפני האדם?
האם מושג הזמן הוא שייך אם אין בני אדם
שמתייחסים לזמן?
אנחנו אומרים שנייה, דקה, שעה, שנה, שנתיים, זה הכל
ביחס אלינו, לבני האדם.
אם אין אדם, אז אין זמן גם, אין מושג, אז מושג הזמן לא קיים, נכון?
זמן ביחס למי?
כשאני אומר מיליארד שנות אור, זה ביחס אליי.
אני מבין, אני, שאני,
בני אדם שחיים 100 שנה, 120 שנה,
אז וואו, מהירות האור זה נורא נורא מהר,
300 אלף קילומטר בשנייה, מדהים,
ושנת אור, אבל זה הכל ביחס אליי, בסדר? אם אין בני אדם, אז אין מושג של... הרי ככה מסבירים שאת ימי הבריאה,
לא ניתן בכלל לדבר על מושג הזמן, כי האדם נברא רק ביום השישי, והאדם הוא היחיד שבעצם מושג הזמן פונה כלפיו. טוב,
אז אנחנו רואים את מרכזיות האדם בהגדרות העניינים. אז אולי גם השבת... אפשרות אחת לומר,
שגם השבת היא כזאת, השבת מוגדרת על ידי האדם שומר השבת.
הסיפור הזה בא להגיד
אפשרות אחרת לגמרי.
לא האדם שומר שבת, אלא
הבריאה, המציאות,
יורדת למציאות שבת.
מה אנחנו יכולים לעשות?
כן,
יורדת למציאות שבת.
אני יכול, מה לעשות?
להרים אנטנה, להתחבר למה שגם ככה קורה.
לצורך העניין, השמיים בשבת
נראים אחרת.
ירדה שבת אל בקעת גינוסר, מה?
וניחוח התיק בשוליה,
וים דונת עליה עולים מכנרת של יפה, נכון?
בתור ילד הייתי מתפלל עם אבי מורי, היינו מתפללים בבקפר נוער, איפה שהוא עבד.
ושם היה להם מנהג קדוש בכל מיני קדושות.
מה היום שרים בין מנחה לקבלת שבת, מה שרים היום?
ידיד נפש.
שם היו שרים
"הפמה מראש האילנות", שיר של ביאליק.
"הפמה מראש האילנות ניסטלקה", נכון? וגם אילו היה לי כוח.
של אדמו"ר החלוץ.
של אדמו"ר החלוץ.
הייתי יוצא לשוק.
אז הסיפור הזה בעצם בא להציב פה אלטרנטיבה אחרת לגמרי לשבת.
השבת היא מציאות קיימת.
היא מציאות קיימת.
היא עובדה.
אתה,
התפקיד שלנו זה להרים אנטנה ולהתחבר למציאות שקיימת איתך או בלעדיך. הייתה שבת לפני האדם, תהיה שבת אחרי האדם.
בסדר? היא מציאות קיימת.
היא משפיעה.
מספרים, נדמה לי, על קודש קודשים,
אולי הרבי מירוז'ין מספרים את זה,
נדמה לי הרבי מירוז'ין, הוא היה מעשן מקטרת,
הוא היה מעשן מקטרת,
והוא היה מניח את המקטרת בדיוק לפני השקיעה.
איך אתה עושה את זה?
הוא אומר, אני מסתכל על השמיים,
וכשאני רואה שהם מתחלפים, אני יודע שנכנסת שבת. אז הוא היה...
השמיים נראים אחרת.
אין אפשרות בכלל להתבלבל מתי שבת, כי המציאות נראית אחרת.
כל שובט.
ואם אתה מקשיב היטב למציאות הזאת,
אתה תקלוט את זה.
האדם שנמצא במדבר ועיבד את החשבון,
הוא אומר, טוב, תקשיב, כדי שלא תתנתק לגמרי,
אנחנו נעשה לך טובה קטנה ונגיד לך, טוב, תרגל,
יבש לפני רטוב, זה לא הדבר האמיתי.
עובדתית אתה באמת יכול להיות שהוא חילל שבת, אבל
זה את ההשתדלות, בסדר?
אבל השבת היא מציאות אובייקטיבית.
יש אדם או אין אדם,
אחת הראיות החזקות לזה היא
פסוק שקראנו.
כתוב, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.
אתם יכולים להסביר את הפסוק הזה?
איפה?
איפה זה מושבותיכם?
איפה זה מושבותיכם?
כדור הארץ מושבים. כדור הארץ מושבים? איפה זה מושבים?
מה?
במדבר.
ארץ ישראל.
ממושבותיכם תביאו לחם תנופה.
המילה הזאת מופיעה גם בהפרשת התחלה.
אז פשט הפסוק הוא אסור לחלל שבת רק בארץ ישראל.
כן,
אבל זה נאמר,
חלק גדול מהמצוות
שנאמרות במדבר נאמרות על כשניכנס לארץ ישראל.
מושבותיכם זה ודאי לא המדבר, כי המדבר הוא מסעות, הוא לא מושבות.
אז במדבר היה חרבי כן? מה?
במדבר היה חרבי כן? לפעור, אם אתה הולך על הפסוק הזה עד הסוף. לא רק במדבר, גם אחרי שנכנסים לארץ ישראל,
זה הפשט של הפסוק.
לא תבערו יש בכל מושבותיכם,
רק בארץ ישראל.
זה נראה לכם, זה נכון, הגמרא אומרת,
ולא זוכר, מסכת גיטי או משהו כזה, שהמצוות
מתקיימות רק בארץ ישראל, ובחוץ לארץ
עושים את המצוות בשביל שלא תשכח שאתה חוזר לארץ ישראל.
ציונים, הציבי לך ציונים, שימי לך תמרורים,
שיטי ליבך למסילה דרך הלך,
דרך הלך,
כדי שלא נשכח, אז אנחנו,
כך אומר הפסוק לכאורה.
באים חז"ל ואומרים, לא, הכוונה היא,
כולם שואלים, מה זאת אומרת לא תבערו? יש ל"ט מלאכות, למה דווקא מדגישים את הבהרה?
אז יש מחלוקת בגמרא בין רבי יוסי לרבי יהודה,
האם הבהרה ללאו יצאת או לחלק יצאת.
אפשרות אחת שההבהרה
הייתה בכלל המלאכות, הוצאנו אותה כדי ללמד שאדם
בשבת הוא חייב על כל מלאכה בנפרד,
לא, הוא לא יהיה חייב רק אם הוא יעשה את כל הל"ט,
אלא כמו שמי שמבעיר אש לבד
חייב אז גם מי שחורש לבד וכולי ויש דעה אחרת שאומרת שהעברה
ללאו יצאת להגיד שבאמת העברת אש היא רק לאו היא לא איסור סקילה למה זו שאלה אחרת כי כאילו האש כבר הייתה תמונה וזה אתה אף פעם בעצם לא יוצר אש אתה מוליד את הפוטנציאל שהיה לפני כן
טוב אבל פשט הפסוק זה כתוב באופן שזה עלול להיראות לנו כאילו השבת עימה
היא רק בארץ ישראל עכשיו אני אגיד לכם
באמת זו החוויה
החוויה היא
שהמצוות
הן חליפה תפואה בדיוק
לארץ ישראל. וכשאתה בא לקיים מצוות בחוץ לארץ, אתה מרגיש שזה לא מתלבש.
בסוכות קר כבר, קפוא, מרגיש שזה בסוכה, הכל זה, נכון?
והזמנים,
שבת היא לא יוצאת, היא לא נכנסת, הכל כזה מרוח, הכל כזה, נכון? יש שעות כאלה שצאת שבת, יכולה להיות באירופה, ב-11 בלילה, ב-12 בלילה, יש שם בין השמשות נורא נורא ארוך.
ככל שאתה עולה בכדור הצפוני,
אני יצא לי להיות שני צומות במינסק,
שמינסק זה קצת פחות מטיפה דרומית לסן פטרבורג.
הצום נכנס, הוא נכנס בזמן, אבל הוא יוצא דרדלי כזה, יוצא לך ב-11 בועצה, יוצא לך הנשמה יחד עם הצום גם.
יוצא נמרח, נמרח כזה.
כל מין...
לא מתכתב, לא מסתדר, לא... אני לא מדבר על אוסטרליה, שהכל בכלל, הכל העונות הפוכות. אתה רואה שהתורה והמצוות מתלבשים על הארץ.
אז גם השבת.
גם השבת.
כמו עושים בעצם, באמת יש מדינות שהשקיעה היא שאלה של לאור.
כן, שאלה טובה.
כן, נכון, שאלה טובה. כאילו, לכאורה יהודים לא אמורים לגור שם.
לא אמורים לגור שם.
מתי שבת, מתי, מתי שבת, מתי, זה באמת בעיה? כן. אז אומרים, הולכים לפי ארץ ישראל. מה?
נראה לי יפה.
הסיפור, אתה מספר את הסיפור של השבת כמציאות אובייקטיבית
שלא תלוי הביאו בך, אלא,
אז מה העבודה שלי? העבודה שלי זה להרים מנטל ולהתחבר, אבל זה קורה.
זה קורה בלי,
מטה החוש הוא שם לב לזה.
יש כאן יהודי,
יש לו פרה,
והיא חורשת,
וזה כל כך חודר אצל היהודי הזה במציאות, נגיד שהיהודי הוא המתווך,
אז זה כל כך חודר שזה השפיע לו גם על מה?
גם על הרכוש,
גם על החיים,
גם על הפרה,
גם על הרכוש שלו.
גם הפרה הגסה, העבה,
מרגישה במדרגת הגסות והאביות שלה שהיום לא עובדים,
היום שבת.
גם הבריאה הזאת שנקראת פרה מבקשת איזו מנוחה, איזו עצירה וכן לזה הדרך.
הטענה היא שהיא התרגלה, זה מה שאמרנו בהתחלה, אבל כעת אנחנו עושים מיטפחה, עושים נהפוך הוא.
אומרים, היא לא התרגלה, זה לא עניין של הרגל,
אלא הוא בגלל שהייתה,
את זה אתם ודאי יודעים, נכון,
הכלב הוא לפי האדון.
נכון, אם האדון הוא נעים זה גם הכלב יהיה.
אז מכיוון שהאדון שלה שומר שבת והאדון שלה מאוד מאוד רגיש לדבר הזה,
אז הרגישות הגיעה גם עד אליה.
וגם היא התחילה להרגיש.
ודווקא אומרים שבהמות,
יש להם אינטואיציה תחושתית יותר גבוהה מהאדם.
הם מרגישים סכנה יותר לפני כולם, הם מרגישים...
פחות מסננים.
פחות מסננים. אם אתה... אני עוד פעם חוזר לחבר שלי על זה שיש לו סוס.
הוא אומר לי, הסוס הוא מאוד מאוד רגיש. אם אתה מגיע, נגיד, מגיע עצבני, כאילו מתוח, הוא מיד שם לב.
אז הוא כאילו, מה אתה רוצה ממני? למה אתה...
הוא מיד מגיב לך בעצבן, אם אתה מגיע רגוע, אז הוא איתך.
אפילו שבני אדם לא יראו שאתה מתוח או עצבני או זה, אבל הוא מיד ירגיש.
כשאתה יושב בתנועות שלך קצת וזה, הוא מיד מרגיש שהוא נהיה עצבני בחזרה.
יש לה בהמה דווקא בגלל שכמו שאמרת, אין לה מסננים של שכל,
אז היא ישר מרגישה.
אז היא מרגישה את הדבר הזה, כמו האתון של בלעם, שיש פה משהו.
נכון, הרי האתון של בלעם רואה את המלאך לפני בלעם.
יש פה איזה משהו.
אז הוא בא ואומר לה, תקשיבי, זה נכון, אבל כבר לא אצלי.
לך איתך רישי,
כן?
מה קורה
לגוי הזה?
זה מזעזע אותו.
למה?
תראו את ה... מיד נת...
הגוי היה יכול להגיד, וואו, איזה מזריגה וכל זה, אבל מה הדליק את הגוי הזה?
אמר, ומה אם פרה שאין לה לא שיחה ולא דעת
הכירה את בוראה?
אני שיצרני יוצרי בדמותו ונתן בי דעת,
איני הולך ומכיר את בוראי?
עכשיו,
למה הוא אומר כאן חוכמה?
למה הוא לא אומר...
ערך?
הגוי, כן.
אין לך דף?
אה, למה הוא לא אומר חוכמה? למה הוא לא אומר בניין? למה הוא אומר דעת?
כל מי שלמד
סת ספירות יודע.
ספירת הדעת, מה זה?
דעת זה חיבור.
הוא אומר, הבהמה הזאת מחוברת למציאות יותר ממני.
היא קולטת משהו שאני לא קולט.
יש לי בורא, יש לי יוצר, יש לי משהו, אני לא מחובר אליו בכלל.
היא,
בבהמיות שלה, יותר מחוברת מאשר ממני.
לכן הוא אומר דעת.
אני מותק לגמרי.
יכול להיות דבר כזה?
אני שמעתי מכמה חברים שחזרו בתשובה,
שאחד הדברים שהם הרגישו,
הם הרגישו בשבת, למרות שלא היה שום כלום מבחינה דתית ששבת,
הרגישו שבשבת הם שונה, שונה.
צריך לעשות משהו אחר, להתלבש בצורה אחרת, הרגישו איזה משהו בפנים שהם לא ידעו בכלל מהו עדיין, אבל
תחושה כזאת.
מיד בא ונתגייר.
ולמד ובחרי תורה, והיו כהנים בשמו יוחנן בן טורתא.
אז בן טורטה אני מבין.
בן אשור, למה יוחנן?
השם חנן אותו.
השם פתח לו את העיניים.
יש דבר כזה, יש מציאות אלוקית, ואתה צריך להרגיש אותה. ארץ ישראל היא מציאות, ירושלים היא מציאות, השבת היא מציאות.
זה מציאויות, כמו שהשולחן הזה הוא מציאות,
רק שולחן כולנו רואים.
גם השולחן הוא מציאות שצריך לדבר עליה, הוא באמת לא שולחן, אלא אטומים שרצים, הוא רובו ריק, נכון? מבחינה פיזיקלית.
אז כמו שיש מציאות חומרית כזו, שכולם רואים אותה, יש מציאות רוחנית בזמן, שזה שבת,
יש מציאות רוחנית במקום, שזה ארץ ישראל.
ואם אדם מתרגל לדבר הזה, הוא מתחיל לחוש את ההבדל, הוא מתחיל, רגע, איך
הגמרא מספרת, ובסוף פוסחת תאומות על רבי אבא, נדמה לי, ועוד זה, שהיו צריכים לצאת מהארץ,
לצאת מהארץ. יש שם כמה סיפורים על שבח הארץ,
לצאת מהארץ מסיבות מצדקות.
כיוון שהגיעו לעכו, קרעו בגדיהם ובכו וחזרו.
מה קרה? מה קרה בעכו?
בעכו הם עברו את הגבול.
הם פתאום הרגישו את הנפילה.
הגברה שם מספרת על חכמים,
חכם אחד שחזר מחוץ לארץ, ארץ ישראל,
אין גבול, זה לא כמו היום איזה נ"צ, איזה...
אז הוא היה כל פעם כל כמה קילומטרים, מרים איזה אבן, עוד לא.
הגענו לארץ ישראל. איך אתה יודע?
ארץ אשר אבניה ברזל
נוקל יותר.
עכשיו אנחנו בארץ ישראל.
כלומר,
החכמים פיתחו איזו רגישות
לשים לב למציאות שנקראת שבת.
עכשיו, אתה יכול לשמור או לא לשמור,
זה בסדר גמור, זה ברור שזה מראי מנטנה, אבל השבת קיימת.
היא מציאות,
עובדתית.
השמיים נראים אחרת בשבת.
תראו, אני רוצה להגיד משהו,
אני מקווה שתבינו אותו הכי הכי נכון שאפשר, ושלא יהיה חלילה,
אנחנו כמובן לא מבינים חשבונות שמיים, ולא שום דבר,
ועם איך כולם צדיקים,
וכולם באמת, עם ישראל, אין מה לדבר,
אבל זה מצד אחד, מאותו צד.
מכיוון שאני לא מדבר על האנשים. עמך כולם צדיקים, עם ישראל כולם צדיקים, לא יוצא מן הכלל מרמרה הכי גבוהה.
אבל איפה שיש שבת, יש מציאות.
וכמו שאני אגיד לך,
בן אדם אחד הוא,
שני אנשים גרים באותו בית, שניהם אנשים טובים וכל זה, אבל אחד יש לו,
הקבלן שם לו עוד מנעול גדול על הדלק.
אז ההוא פרצו לו וההוא לא פרצו לו.
זה בגלל שזה יותר צדיק וזה פחות צדיק.
שניהם צדיקים, אבל הוא, יש לו עוד מנעול.
אז אתם יודעים שבארי ואלומים זה קיבוצים סמוכים אחד לשני.
וכפר עזה וסעד זה קיבוצים סמוכים.
ויכיני ונתיבות זה הכל מקומות סמוכים.
אבל איפה שיש שבת, אז כאילו הם לא מצליחים להיכנס, לא הצליחו להיכנס.
זה בבא סאלי, כן?
עכשיו, זה הכל,
אני גרתי שם, כן? אז זה לא קר, זה צמוד, זה גב לגב, זה יישובים סמוכים גב לגב.
אמרנו כולם צדיקים.
אבל אם אתה מסתכל על ה...
אם היית אומר, אלה שומרים שבת, אני לא מקבל את האמירה הזאת.
אלה צדיקים ואלה צדיקים.
שבת היא מציאות.
אז פה היא הייתה נוכחת ופה היא לא הייתה נוכחת. בסדר? זה כאילו ה...
אולי, לא יודע.
כל פנים,
זה לא קשור לאנשים, אנשים כולם,
איך כולם צדיקים וכל הדברים האלה, זה רק פשוט מחלל את העובדה שיש מציאות שנקראת שבת.
מציאות, והמציאות שנקראת שבת היא קדושה, איפה שיש קדושה,
נו, מה לא יכולה להיכנס?
זו עובדה, זו מציאות.
יש סיפור נפלא שאני מאוד אוהב,
הרב גרוסמן,
הוא סיפר
שפעם באו אליהם איזה משפחה שהבן שלהם הכיר
גויה ורצה להתחתן איתה.
זה נורא הפריע להם.
הוא אמר לי, תראו, אני אקח אתכם לרבה שלי.
תשאלו אותו אם הוא מוכן לבוא לרבה.
הוא כן מוכן לבוא לרבה.
אז הולך איתו לרבה כאן מלילה,
הכניסו לרבה, הרבה דיבר איתו שעה,
אחרי שהוא יצא, הוא אומר, נו, מה, דיבר איתך על ה... לא, דיבר איתי כלום, הוא אמר, לחברה, התעניין בי, שאלתי שאלות, איזה אדם נחמד וכל זה.
טוב, אז הם מסתכלו עליו ואמרו, מה, מה קורה, מה זה?
אבל הוא לא יודע, אני אשאל את הרבי.
אחרי שהוא מחוץ, הוא נכנס לרבי ואמר לו, אני הבאתי את הבחור הזה כי יש פה בעיה.
הוא אמר לו, אני יודע, אני יודע.
הוא אמר, תראה, אני גרמתי לו שהוא יאהב אותי.
ואיתי זה לא הולך.
איתי, אם הוא אוהב אותי, איתי לא הולכת
בחורה גויה.
וכך היה, קו זמן נפרד מהמקום.
דברים שלא הולך ביחד.
השבת לא הולכת עם... בסדר, זה מציאות אובייקטיבית.
זה מה שהוא אומר לכאן.
אז הוא קורא לעצמו גם יוחנן, כי הקדוש ברוך הוא ריחם עליו, חנן אותו.
חנן אותו.
אז
עכשיו הגישה הזאת שהשבת היא מציאות אובייקטיבית, היא נתמכת מאוד במקורות אחרים.
לדוגמה, הגמרא אומרת שהקדוש ברוך אומר למשה רבנו:
מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמע, לך הודה להם לישראל.
הגמרא מביאה כאן, מכאן הגמרא מביאה הוכחה
שמי שיש לו מתנה צריך להודיע לחברו. מה זאת אומרת? השבת היא מתנה, היא מגיעה.
רק כל ההבדל אם אתה יודע או לא יודע, אבל השבת פה.
היא יורדת.
מה זה, יש מתנה טובה.
לך תגיד לישראל שצריך לשמור שבת. לך תגיד לישראל שצריך פעם בשישה ימים לעשות שביתה.
על שם מי נקראת השבת? האם היא נקראת על שם
האדם או על שם המציאות?
לכאורה על שם המציאות, כן. לך תגיד להם שיש פה מציאות שנקראת שבת.
כשזו הגישה,
אז קודם כל, כמו שאמרנו, מתחילים,
מה שאתה רוצה לשכלל זה לא רק את המלאכות,
לא לעשות מלאכות, אלא אתה רוצה לשכלל את היכולת להרגיש את השבת.
זה קשור להבדל הגדול בין כבוד שבת לעונג שבת.
כבוד שבת, זה קשור לחלק הראשון של השיעור, לכך
שהשבת היא בעצם, היא נסרה לאדם, אדם צריך לכבד אותה.
בכסות, במלבוש וכל הדברים האלו. זה כבוד שבת.
טוב, מה זה עונג שבת?
איך?
שאתה נהנה מהשבת.
אתה נהנה, אתה מרגיש, יש לך עונג מהשבת.
השבת היא מציאות ואני נכנס לתוכה
והיא מענגת אותה, אני נהנה ממנה.
אז רב שלום יקאלי בחיים אומר, הרבה אנשים יש להם כבוד שבת,
ולמעט אנשים יש להם עונג שבת.
ליהנות מהשבת, לשמוח בשבת, עם מציאות, אתה רק צריך להיכנס לתוכה.
לטבול בשבת.
בסדר?
כאילו הבדלי גישות כאלה.
אז כשאנחנו בחלק הראשון, לפי הגישה הראשונה, סליחה,
העבודה תהיה ללמוד יותר הלכות, ללמוד יותר איזה. החלק השני, ללמוד יותר הלכות, להקפיל יותר בלכות שבת.
לפי החלק השני, העבודה תהיה לשכלל יותר את החושים
שדרכם אני יכול לקלוט את הארת השבת.
אז יהיה יותר יידור,
יותר סעודות, יותר שירים ויותר איזה, יותר איזה התבוננות
ויותר
ולימוד תורה. שבת, שבת זה ככה.
יש ספר מאוד יפה אגב של רבקה אליצור שנקרא "שלום לאחורה אחת".
מכירים?
לא מכירים. אין לכם עוד ילדים קטנים.
ספר על השבת.
שלום לאחורה אחת, שלום לאח שבת, חיכינו, חיכינו, סוף סוף, הנה הבא, תן לי רודקו, כל הבית מוכן, שלום לאחורה. אני רוצה עוד צרות מפורות.
מי הבא לבית?
אנחנו. מי האורחת?
השבת.
נכון?
זו אפשרות אחת. אפשרות שנייה זה להגיד בדיוק הפוך.
מי הבעל בית?
השבת. מי האורח?
אנחנו.
אנחנו מתארחים בשבת.
עכשיו אתה אורח, אתה יודע שאורח שמגיע יושב בפינה אוכל איזה קרקר,
שאורח שמגיע הוא נכנס כולו לאירוע.
אז תיכנס!
שבת רוצה לארח אותך, אבל היא הבעלת הבית, היא יורדת.
זה השיר הזה שאמרת, החמה, נכון?
ירדה השבת. ירדה השבת אל בקראת גן השר, היא יורדת.
אתה יכול להיכנס אליה, או לא להיכנס, אבל היא פה.
יכול לבחור להישאר מחוץ לבית.
אחד המסמכים החשובים ביותר שנכתבו בעת המודרנית על השבת, זה מכתב
של חיים נחמן ביאליק.
חיים נחמן ביאליק הוא יזם עונג שבת בתל אביב.
שמירת שבת, היה לו,
הוא אמר, אם אנשים
נעשה כינוס תרבותי בערב שבת, אנשים לא יחללו שבת וכל זה, והוא כתב מסמכים שקראו לשמירת השבת.
אחד המסמכים,
הגיע לקיבוץ גבע,
ושם לעגו לו וצחקו מה קרה לו וליד זקנה וכל זה,
ושלחו לו מכתב. אז הוא עונה למי ששלח את המכתב.
ישראל, תל אביב, ט"ו, אייר, תרצ"ג,
לכבוד מר מרדכי, קושניר, קיבוץ גבע, שלום וברכה.
דבריך הגאון,
ואין בהם אפילו מקצת נחמה.
כלומר, אתה ניסתה להגיד לי,
שמע,
כנראה פרסמו משהו משמו,
ואני דאגתי שלא יפרסמו את זה יותר מדי, כדי שלא תתבייש.
זה כאילו הנחמה.
אם רק תסתכל, אנחנו לומדים דברים, לשמוע עוזר רמותי, הוא נפטר, ביאליק מצערי הרביעי, בקיץ.
כן, כ"א תמוז.
ולא הראית, לחינם חסת על כבודי ועל כבוד אותו דובר, ולא הראית את דבריי אלא ליחידים. אדרבה ואדרבה,
דבריי לא נכתבו לשם גניזה, תפרסם אותם.
מן הצורך לצווח ככרוכיה יום-יום על סילוק שכינה וסילוק הדעת מצעירי ישראל.
לכולכם לחוס על כבוד כונכם ועל כבוד ארץ ישראל המחודלת בידכם
ואם כי דבריך כן הוא שהמעשים הכוונה חילול שבת
נעשים לא רק על ידי יחידים אלא על ידי רוב מניין ובניין של הצעירים בקבוצות
הרי אוי ואבוי לכולנו שבעתיים ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה אלא תחרב
וכל עמלכם יהיה לתוהו
עם ישראל יוותר לעולם על השבת שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי אלא גם יסוד קיומו האנושי
בלי שבת
השבת היא עובדה היא לא זה אתה יכול
you can join it, you can live it, אבל היא קודמת לך.
אין צלם אלוקים, אין צלם אנוש בעולם.
אילו הייתה העבודה תכלית לעצמה, הרי אין מותר לאדם מן הבהמה.
כל עמי התרבות קיבלו מיד ישראל בצורה זו או אחרת את יום המנוחה.
והיא שעמדה להם בלבוש צורת אדם במקצת.
בלעדיה היו כולם עומדים בפרעותם.
השבת,
ולא התרבות של תפוחי הזהב או תפוחי האדמה,
היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו.
ועתה בשובנו לארץ אבות,
נשליכנה אחרי גבנו ככלי אין חפץ בו.
ייחדתי את הדיבור על שמירת השבת שהיא שקולה בעיניי לא רק כשמירת כל הטראג אמצעות הישראליות, כדברי חכמינו,
אלא כשמירת רוח האדם כולה.
מי ששומר את השבת, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש,
מוכלין לו את כל עוונותיו.
היכלו יבינו צעירנו כי עם ישראל ברוב בניינו ובניינו,
זה שעל אדמתו אתם יושבים ובכספו אתם נתמכים,
עם ישראל הכוונה בכל העולם,
נתן את ידו לבניין הארץ על דעת כך
שתישמר השבת בשלמותה
ועל דעת איך שולחתם הנה.
הטוב הנכון הדבר כי תמעלו בשליחותכם.
ליבי אומר לי כי לא יאריכו ימינו שערה גדולה,
שערת התמרמרות
תתפרץ מלב כל העם.
אובדן של השבת.
ואת תוצאותיה מי אישורן.
ערבות רב חיים נכון. זה כאילו תרגום בשפת זה, לעיקרון שאמרנו שהשבת היא מציאות.
איך אתה יכול למעול בה?
ואיך אתה יכול לשים אליה לב, איך אתה יכול עוד להתגאות בזה, בסדר?
ולכן,
אין לנו עכשיו סיכוי, אין לנו כאילו, כי היא המציאות, היא הייעוד, היא מזכירה לך מי אתה אמרת, היא, כן, זה היה...
אז כשהתורה מצווה אותנו
על השבת,
היא בעצם,
במקום לראות בזה ציווי, אפשר לראות בזה אפשרות,
מאפשרים לנו פעם בשבוע להיכנס למדיום אחר.
מדיום אחר. מישהו אמר לי כאן,
מישהו שאל אותי אתמול,
הגעתי כאן לירושלים,
אז הוא אומר לי,
הרב, כאילו, לא קשה לך להגיע גם לירושלים, היית בפורים וזה וזה?
אז קודם כל, באמת לא קל להגיע לירושלים.
נתתי מוקדם מאוד כדי להספיק, כי מי שיוצא מאוחר אז הוא נתקע בפקקים.
אבל אמרתי לו, תקשיב,
מה היה קורה אם היית נמצא באיזה מקום, והיו מחלקים במקום הזה אוצרות.
אוצרות!
אוצרות.
ונגמר. פתאום מישהו היה לא חשוב, אמר, תקשיב, במקום
לא רחוק מכאן.
ממשיכים לחלק את האוצר הזה.
לא היית רץ?
לא היית רץ. עכשיו, המציאות של פורים,
אגב, זה גם להלכה,
כי פעלנו בבוקר, אצלנו בבית כנסת,
זה ז' אדר,
להגיד ת'חנון או לא להגיד ת'חנון?
יש כאלה אומרים: לא, פה גמרתם, תגיד. זה יכול להיות.
בארץ ישראל, בירושלים, יש מציאות של חג. אח שלך בחג ואתה תגיד את החנון? אז אני יודע שיש בזה דעות וכולי, אני פסקתי מצוין להגיד ת'חנון,
גם לא להגיד ת'חנון, כי יש מציאות כזאת,
וגם אתה יכול לנסוע אל המציאות ולהיות חלק ממנה, בסדר? פה האוצרות עוד פתוחים, פה הצינור פתוח.
אז נכון שאצלי כלי הכיבוד יותר קטן, כי אני לא הייתי מחויב,
וגם אם שתיתי מעט מאוד,
אבל בכל אופן, אתה מגיע למקום, אתה באור המקיף, אתה לא באור הפנימי, אבל אתה באור המקיף.
להתרגל לצורה הזאת,
שזה לא רק דבר שמוטל על האדם,
זה לא משהו סובייקטיבי עליי, שאני צריך לקרוא לזה מצווה, אלא זאת מציאות.
יש מציאות בעולם של קודש, והיא באה לידי ביטוי בזמן,
לא אתה מארח את השבת, אלא היא מארחת אותך.
לא אתה שומר את השבת, אלא היא כאילו
שומרת אותה בתוכה. לא אתה מכניס את השבת, אלא השבת מכניסה אותך אליה.
אבל היא הגיעה.
כן.
אתה מרים אנטנה, זה הכול.
אתה מרים אנטנה.
וברגע שרמת אנטנה, אז התחברת, כמו פלאגינג.
אבל לא אתה מייצר את הזרם.
עולם אחר לגמרי.
זה עולם כזה שאם אדם כל כך פתוח אליו, זה מתחיל להשפיע גם על הרכוש שלו.
על הילדים,
ודאי,
פרוש, אפילו על הפרח,
וגם אפילו אולי על הדומם.
זה נכון, יש כל מיני
שבת כאלו שכתוב בהלכה שאם השתמשתם במשהו לשבת,
הבעיה להוריד אותו ליום חול.
הוא מתמרד, הלו, מה זה?
ראיתי תלית של שבת, אתה לוקח אותי ליום חול? לא טוב.
טוב, לפעמים צריך לבקש תלית מחילה, וכן, יש לי כל מיני תליתות שהייתי בהן בשבת, עכשיו אני משתמש בהן ב...
לא לגמרי ביום חול, בירושלים, כל מיני תירוצים כאלה ואחרים, אבל זה
זה ממש משפיע באיזשהו מעגל היקפי.
לזכות,
לראות את השבת ולחוש את השבת כמציאות שאתה מתחבר אליה,
ולדעת שאתה שומע אותי מציאות אובייקטיבית.
היא נוחתת על איזשהו מקום, וכשהיא פה, אז יש פה קדושה, זהו,
פה לא נכנס טומאה, הפרה פה לא זזה, אין מה לעשות.
זו חוויה בלתי רגילה, ואני אומר עוד פעם,
זה אחינו החטופים שחוזרים מהשבי ומתארים כמה שבת,
ואז זה נותן להם כוח.
אתה פשוט רואה, שבת בעזה, במנהרות, מה?
ההוא סיפר שהיה לו שם בנס פח המיץ ענבים, נכון?
קידש וקידש וקידש.
אתה רואה מה זה עושה?
אדם נמצא במבואות הטומאה שלהם,
כן, הטומאה של הימח שמם, של האויבים וכל זה, והשבת מחזיקה אותו,
עוטפת אותו מסביב.
שנזכה לזה, אמן ואמן.
איפים תהיו.
:::::::::
