שלום,
אנחנו בסימן מן
דלית.
אז כזכור,
המשך
של המדרש ב...
מדרש האותיות בעתבש,
ולא רק עמדת הרשעים, אלא עמדת צדיקים,
עמדת צדיקים, עתבש, אם אתה בוש,
גרדק, אם אתה עושה כן, גור בדוק.
וצפ"ח,
חציצה, הבינך לבין הרע.
וזה חסתן, אין אתה מזדעזע מן השטן.
וים כל,
אמרנו פה מתחיל לכאורה עניין חדש.
העתבש
בלי, אפילו לא נושא חדש,
המשך הנושא לחלוקה של אחס בתעגיף, זאת אומרת,
א' ח', ס' ת',
ע' ג', י' פ',
סתם ד',
ח'
צדיק,
וכן הלאה.
כן,
אז התשובה על הטיעון שאמר שר של
גיהנם
למה כל,
אז התשובה היא,
לא, אומר לו הקדוש ברוך הוא, לא.
אחס בתעגיף.
אמר הקדוש ברוך הוא,
שבעטו בגוף.
חס בתעגיף,
רשי,
עתבש,
וכולן סדורות בספר יצירה.
אני חס עליהם, אני רשי גורס אחוס עליהם,
על שבעטו בגוף, מה זה גיף?
ניאוף.
מסביר הרב,
ברכת סמטה גיף,
אמר הקדוש ברוך הוא,
אני חס עליהם מפני שבעטו בגוף,
יסודה של השלמתה הרוחנית של צורת האדם היא,
שתהיה פונה במעמק חייה אל המגמה העליונה.
מדרגת הקודש
שהיא עמדת קיום כל הדורות כולם.
ברוח העליון אשר לאדם קבועה היא הנטייה של הקיום
של המין במצב החובק את כל נטיית החיים כולם.
וכשריכוז
התוכי של החיים הוא טהור ואידיאלי,
יסוד הקדושה
הוא המרכז הנשמה.
שהרוח נזקק
בשביל התעלותו לשיברון גמור,
שבא רק על ידי להיטת האש הנוראה של הגיהנום.
ובתוך גזע הקדוש אשר לישראל,
ששם הקדוש ברוך הוא את אות הברית השלם בבשרו,
עומדת נטייה זו בעצם ההוויה של החיים,
וממילא נטייה מינית בקדשה היא טהורה בעצם,
והיא המקיימת את צורתה של הנשמה,
באופן שכמו שהיא עכשיו במצבה רוחני,
היא מוכשרה להתעלות גם לעולם יותר משוכלל ולמצב יותר עליון,
ואינה זקוקה להירוס הרוחני של כוח ההדר הנורא אשר לאש גיהנום.
ועל כן אמר הקדוש ברוך הוא,
אני חס אליהם מפני שבעטו בגוף.
כן, כתוב ואינה זקוקה.
מה כתוב אצלך?
ואינם זקוקים.
טוב,
נחשוב על זה שנגיע בקריאה השנייה.
אחס בתא גוף,
אמר הקדוש ברוך הוא,
אני אחס עליהם מפני שבעטו בגוף.
יסודה של השלמתה הרוחנית
של צורת האדם היא שתהיה פונה במעמק חייה אל המגמה העליונה,
מגמת הקודש הכללית,
שהיא עמדת קיום כל הדורות כולם.
ברוח העליון אשר לאדם קבועה היא הנטייה של הקיום
של המין במצב החובק את כל נטיית החיים כולם.
וכשהריכוז התוכי של החיים הוא טהור ואידיאלי,
נמצא שייסוד הקדושה וסילוק הזוהמה מתוך נטייתו של הקיום המיני,
הוא קבוע במרכז הנשמה ועושה הוא את צוויונה שלם,
באופן שאין הרוח נזקק בשביל התעלותו לשברון גמור,
שבא רק על ידי ליטוש אש הנורא של גיהנום.
יסודה של השלמתה הרוחנית של צורת האדם היא
אני חושב שזה טעות,
זה צריך להיות יסודה של השלמתה הרוחנית של צורת האדם הוא,
כי זה צריך ללכת על היסוד, נכון?
אז יסודה של השלמתה הרוחנית של צורת האדם הוא,
שתהיה פונה.
לא, זה בסדר.
יסודה שתהיה פונה צורת האדם הרוחנית,
שתהיה פונה במעמק חייה,
צורת האדם
תהיה פונה במעמק חייה אל המגמה העליונה.
אל מגמת הקודש הכללית,
תהיה עמדת קיום כל הדורות כולם.
אז,
מה יוביל לשלמות הרוחנית של צורת האדם?
מה ייתן לצורת האדם את שלמותו הרוחנית?
מה הדבר היסודי?
הדבר היסודי הוא
שתהיה פונה הצורה,
צורת האדם,
במעמק חייה
אל המגמה העליונה, ואז היא תשתלם רוחנית.
איזה מגמה?
צבועת האדם צריכה לפנות
כדי שהיא תשתלם רוחנית,
היא צריכה לפנות אל מגמת הקודש הכללית.
מגמת הקודש הכללית
זה המגמה של הקודש.
לא פעם יצא לנו לדבר, לומר,
שהקודש זה דבר,
זוהי המחשבה של ישראל שקדמה לכל דבר.
הקודש זה אידאת האידאות, זה תכלית התכליות,
זה שלמות השלמויות,
השלמות שכל המציאות הולכת ומתפרטת ממנה.
מגמת הקודש הכללית, היש כולו,
הוא מפרט של הקודש.
של התכלית העליונה שלמענן נבראו שמיים וארץ להתאבות,
להיברות.
וכל היש,
כיוון שהוא ילך ויתעצב ויקבל את צורתו המבוקשת
שעלתה במחשבה תחילה
לרצון להשם שהיא תהיה במציאות,
אז המציאות תגיע לתכליתה.
עכשיו,
זו התכלית של כל המציאות כולה, לגלם את הקודש.
לגלם את השלמות, לגלם את הטוב המוחלט,
לגלם את
כללות כל הערכים המתכנסים אל הסגב המוחלט של כל הערכים כולם,
הקודש.
במה שהם יחתמו את צורתם בכל המציאות כולה.
וכשכזאת תהיה המציאות כולה, כולה תבטא
בכל שדרותיה, בכל ערכיה,
היא תבטא את האיכויות שמתכנסות אל הקודש,
כי אז על הארץ יידעו את השם,
כי העניינים הם יחסיים.
יהיה השם אחד ושמו אחד, ושאר
הביטויים
הרבים של מלא כל הארץ כבודו,
שאם לא יכול להם ואין,
בקיצור,
כל הפסוקים אומרים במילים שונות את אותו רעיון,
במילים אחרות, השלמות תתגלם.
האדם,
הוא אמור להשתלב במגמה הזאת,
ככל שהוא משתלב במגמה הזאת יותר,
זה מה שנקרא בעברית, הוא מתקדש.
הדרך הכי רגילה להתקדש
זה במצוותיו,
כי נשענים באמצעות מצוותיו.
המצוות מקדשות אותנו, הן מקשרות אותנו מנטלית,
רוחנית, נפשית,
גופנית.
בכל עברי החיים כולם,
הן מקשרות אותנו לקודש.
יסודה של השלמתה הרוחנית של צורת האדם הוא שתהיה פונה במעמק חייה
אל המגמה העליונה, אל מגמת הקודש הכללית.
עכשיו, מגמת הקודש הכללית, סוף דבר,
היא זאת שהיא
תגלה
שהכל ברא לכבודו.
והתכלית שלמענן נבראו שמיים בארץ,
למענן נבראו שמיים בארץ, בכל צבאם.
אין פה משהו במציאות שהוא לא נברא לצורך התכלית.
למה המציאות נבראת?
כי כל הנקרא בשמי ולכבודי, בראתי ויצרתי אף עשיתי.
אז כל המציאות כולה,
עם כל מה שיש בה, היא באמת...
היא נצרכת לצורך גילוי התכלית הסופית שלשם הכל חותר.
כן,
זו הסיבה,
זאת אומרת,
התכלית היא כל כך שלמה,
היא כל כך עליונה,
היא כל כך נשגבה מכל מה שאנחנו,
שלא לדבר מדמיינים, גם חושבים, גם בטח מרגישים,
כמו שגבהו שמיים מארץ.
אז ככה...
היא גבוהה תכלית המבוקשת מכל המושגים שלנו.
ועל כן אנחנו רחוקים מאוד מלהבין שני דברים.
א',
מהי התכלית?
תגיד מילה קונקרטית, מה יהיה?
אז בסדר, נגיד לדבר כמו שדיברתי,
לא קשה וגם רצוי.
השלמות והטוב והקודש ושאר כל הסופרלטיבים.
איך זה ייראה?
מה זה?
אז פה, כיוון שמבקשים לרדת לרזולוציות פרטיות,
אז החכם ידום.
ומי שלא דומם פה,
עומד על עצמו.
שלוש נקודות.
כי זה נשגב שמו לבדו.
כי זו המציאות שהיא למעלה ממושגים שלנו.
כמו שהשגב של התכלית,
שלשם הכל חותר, זה למעלה מכל המושגים שלנו,
על כן,
אל נתפלא,
שיש עוד דבר שהוא למעלה מכל המושגים שלנו.
היכולת שלנו לענות בשביל מה צריך את כל מה שמתרחש פה.
כי הדברים היו תלויים בי,
ואני מאמין שהם תלויים בכל אחד אחר,
מבני אדם,
אז היינו מוותרים על המון דברים שיש, המון,
אם לא על רוב הדברים שקורים פה, היינו מוותרים
עליהם.
שלא לדבר שהם נראים לנו מיותרים,
הם נראים לנו מזיקים.
טוב,
אז לכן אנחנו לא קדוש ברוך הוא.
כמו מה?
מה מיותר?
להביא לך דוגמה על משהו מיותר?
זה שהפלסטיק פה
נמצא ככה עם רבע עובי השולחן.
ככה.
למה?
למה זה נצרך?
במה
ההוויה תלויה במציאות הזאת?
זה סתם.
לדעתך.
למה אתה דווקא בזווית הזאת של העיפרון?
למה לא ככה?
למה לא ככה?
אתה מבין?
אתה מבין שיש...
אתה תמשיך את הקצב הזה.
יש...
אין קץ דברים.
אז אתה יכול לשאול עליהם,
יש לך תשובה עליהם,
אין תשובה,
נכון?
לא.
אז תשים לב שהרוב המכריע של המציאות,
אין לך תשובה עליהם.
רק אנשים
כבר מתורגלים מגיל אפס לא לשאול שאלות.
רק לשאול שאלות שיודעים עליהם תשובות.
אבל האפשרות לשאול שאלות היא אינסופית.
כן, והתשובה היא
שאנחנו לא יודעים כלום.
זהו.
קצת מאוד דברים יודעים,
ואנחנו מרגישים אצלנו חכמים חכמים.
אבל בסדר.
עכשיו, נסתכל, שני דברים אנחנו לא יודעים.
לא יודעים, לא יכולים לבוא בסוד השם.
אני חושב שגם משה רבנו לא יכל לבוא בסוד השם הזה.
מה התכלית?
אולי זה בעצמו מה שהוא שואל.
סלחו לי, אבל
סגנון רבני, אבל זה שייך לפרשת השבוע.
מתישהי אומר לו,
הרי בעבור כבודי.
אבל אתה לא תוכל לראות את פניי.
זה בדיוק זה.
מה זה כבודיך?
תסביר לי מה הערך האידיאלי שההתגלותך הולכת לגלות.
זה פניי,
זה לאן שאני פונה.
לא בשבילך.
וראית את אחוריי, ופניי לא ייראו.
אחוריי, זאת אומרת,
אתה יכול לתפוס פה קווים כלליים,
אתה לא רואה ברזולוציות מדויקות,
אבל קווים כלליים,
אתה יכול לסמן,
הנה,
אנחנו אומרים,
תראה,
המציאות אבולוציונית,
המציאות הולכת וטובה יותר.
החוכמה במשך זמן נהיית יותר דומיננטית,
טכנולוגיה נהיית יותר מפותחת,
המוסר הוא ודאי מבוקש ללכת להתעלות.
חיים,
בריאות החיים,
כאילו אתה רואה שכל שדה פעולה טוב יותר,
שלם יותר.
מה יהיה בסוף, אפילו לפני הסוף מה יהיה?
קיצור,
המוח שלנו נגמר באופק של המוח שלנו.
במציאות ממש לא.
היא ממשיכה עוד הרבה מעבר לאופקים
של המוח שלנו ושל בנינו ושל בני בנינו.
כי התכלית האלוקית היא גדולה מזה.
ומכל מקום, כנראה בשבילה, נצרך כל מה שמתרחש.
יוצא
שבעומק העניין,
בעומק עומק העניין,
מגמת הקודש הכללית היא הנותנת קיום על כל.
למה צריך את כל הג'וקים שנמצאים פה?
ואת כל הווירוסים שמסתובבים פה?
הייתי מוותר על שלושים, על שלושים אלף מיליון,
שלושים מיליון,
שלושים מיליארדים.
למה?
הקדוש ברוך הוא רוצה אותם, פקודה.
עכשיו,
אם את זה הקדוש ברוך הוא רוצה,
אז הוא בטח רוצה
את כל הדורות שיבואו.
את כל הנשמות שיופיעו,
שלכולם יש תפקיד,
כולם הם חלק מהפאזל שהולך ונבנה פה,
באמצעות כל הכוחות
האלה כולם.
זו האוריינטציה של...
השלמות הרוחנית היא של צורת האדם.
יסודה של השלמתה הרוחנית של צורת האדם הוא
שתהיה פונה במעמק חייה אל המגמה העליונה,
מגמת הקודש הכללית,
שהיא עמדת קיום כל הדורות כולם.
לרוח העליון,
אשר לאדם,
קבועה היא נטייה של הקיום של המין
במצב החובק את כל נטיית החיים כולם.
וכשהריכוז התוכי של החיים הוא טהור ואידיאלי,
נמצא שיסוד הקדושה ושורש הזוהמה מתוך נטייתה
של הקיום המיני היא קבועה במרכז הנשמה,
ועושה הוא את סביונה שלם באופן שאין ערוך נזקק בשביל התעלותה,
תעלותו,
תעלותו, לשעברון גמור שבא רק על ידי לעיטת האש הנוראה של גהינום.
אז כן,
אז אנחנו אומרים במשפט הראשון
שמגמת הקודש הכללית היא עמדת קיום כל הדורות כולם.
מגמת הקודש הכללית,
המגמה של השלמות הכללית,
התכלית הכללית שעומדת ביסוד כל היש,
מגמתה של המחשבה תחילה שהכל נברא לכבודה בהופעתה,
אז היא זאת שנותנת את הקיום לכל הדורות כולם.
היא קוראת אותם להיות,
כי היא נצרכת להם.
היא נצרכת להם למטרתה.
והמחשבה הזאת,
תשומת לב לכך,
היא משלימה את הצורה הרוחנית של האדם.
וכשהוא פונה במעמק חייו,
צורתה הרוחנית של האדם פונה במעמק חייה אל המגמה העליונה של הקודש,
זה מקדש אותה.
זה חותם בה,
מקשר את האישיות הפרטית
במהותה הרוחנית,
בצורתו.
המהותית,
אלא תכלית של הכל,
אז זה נותן לו ערך קיום,
זכות קיום וכוח קיום.
הנטייה המינית באדם, הנטייה המינית באדם,
היא נטייה
אולי החזקה שבנטיות האדם.
או לכל פחות, מין החזקות שבהן.
דומני שהרב אומר שיש נטייה חזקה יותר מאשר נטיית המין באדם,
וזו נטייה אלוהית.
זו הנטייה
הכי חזקה באדם.
הקביעה הזאת היא כמובן...
תלוי איך שומעים אותה ומי שומע אותה.
כי כשאומרים את המילה אלוהית,
אז בואו נגיד,
הרוב המוחלט של בני אדם,
כשהם שומעים את זה,
אז זה מצטייר להם,
זאת אומרת,
הנטייה אלוהית זה הנטייה להתייחס
לכוח העליון שיושב שם במרום.
כן, הוא לא גוף ולא דמות הגוף, אבל הוא
הכוח העליון שהוא שולט פה על הכל.
וכשהוא שומע את הרעיון הזה של הרב קוק,
שאומר שהנטייה האלוהית זו הנטייה הכי חזקה באדם,
זה יוצר התכווצות בנפשו,
יוצר איזה עומס,
תחושת חנק,
קלה לכל הפחות, אם לא כבדה.
כי בלאו הכי הרעיון הזה, הוא מהווה הכבדה.
מתמדת
בעומק נפש האדם
וישנה נטייה מאוד עמוקה בנפש האדם דווקא להשתחרר מזה
ולהסביר שהדבר שהכי אני רוצה זה יחס
לאלוהים הזה
טוב, אם רב קוק אומר, כי אני לא יודע,
אז זה עושה את המצב ליותר חמור.
ומכל מקום, איך נגיד,
זה לא נקרא שבעמדה נפשית כזאת,
על פי איך שאני מסביר את המילים,
זה לא נקרא להבין את מה שהוא אומר.
כי להבין דבר זה לדעת לומר אותו,
כמו שבטח שמעתם אותי אומר את זה פעמים רבות,
מה זה להבין?
זה לדעת לומר את הדבר,
לא בגלל שאתה מצטט אותו.
אלא בגלל שילולי,
שילולי את זה היה כתוב,
אתה היית אומרת.
זה נקרא שאתה מבין את זה.
זה לא משנה ששמעת את זה, שלא חשבת על זה לפני כן.
ועכשיו שאתה חושב על זה,
אם אתה במצב כזה שאתה לא זקוק לצטט מישהו שאומר את זה,
כי זו ידעתך,
פשוט
ברור לך שזה ככה,
אז זה נקרא שאתה מבין.
וכששומעים את הטיעון הזה,
אז אפשר לקבל אותו, בגלל שהרב אומר,
אז ודאי שהוא צודק.
אבל זה לא נקרא להבין.
אבל
אני לא חושב שהרב מתכוון להבנה הזאת.
זאת אומרת, לא מתכוון להסכמה הזאת.
כי כשרב אומר שהנטייה הכי חזקה ברוח האדם זה הנטייה אלוהית,
המושג אלוהי מצטייר אצלו אחרת.
המושג אלוהי אצל הרב זה לא הכוח העליון.
אלוהי זה הנטייה
שנמצאת באדם
להיות שייך למשהו גדול מהחיים,
גדול מהשכל.
גדול מהרגש,
שכל כוחות החיים, כולם הם תמיד רוצים לחוות משהו
יותר חזק מהם,
יותר גדול מהם,
יותר מקיף מהם,
יותר ויותר ויותר.
תבדוק,
ותגלה שזו הנטייה הכי חזקה אצלך בחיים.
זה לא רק הנטייה לחיות.
תגיד, הנטייה הכי חזקה אצלי זה הנטייה לחיות.
כי כשהורגים את הבן אדם,
אז הוא עושה את הכל שזה לא יקרה נכון.
אבל תבדוק ותראה
שמה שאתה רוצה בחיים,
זה לא לשמור את החיים שלך בתחושה
של רגע זה,
אלא אתה לא מוכן להפסיק לחיות, כי אם תפסיק לחיות,
אז לא יהיה לך את הרגע הבא.
אז לא יהיה לך הרגע הבא, סאו.
רגע הבא הוא חשוב לי יותר מהרגע הזה.
כל הסיבה שאני רוצה לחיות את הרגע
הזה זה כי בהמשך יקרה משהו גדול,
לא?
אם הייתי באמת משוכנע שמרגע הזה עד יומי האחרון
לא יקרה שום דבר שונה ממה שקורה ברגע הזה.
אז לא היה אכפת לי כל כך
אם הרגע האחרון שלי יבוא בעוד
80 שנה, או 20 שנה,
8 שנים, 8 חודשים,
אולי 8 ימים.
כי כבר ביום החמישי אני אבין שזה
משעמם עד מוות, נכון?
זה פשוט, זהו, הקפאת מצב.
אז יוצא בשל שאנחנו לא מוכנים,
וכל הכוחות שלנו תובעים,
תובעים
לא למות,
זה בגלל שאנחנו רוצים מעבר למה שאנחנו חיים.
זה נקרא דעת אלוקים.
זה נקרא יחס לאלוקים.
והנטייה הזאת היא החזקה.
עכשיו אפשר לדון האם נטיית המין
חלשה ממנה או חזקה ממנה.
אני חושב שהרב חושב שהיא נטייה חלשה ממנה.
כי נטיית המין היא פרט של זה.
זאת אומרת, הנטייה האלוהית היא הכלל.
ופרט של נטייה, הנטייה האלוהית,
זה נטיית המין.
כי נטיית המין,
זה נטייה להמשיך את החיים לנצח.
פיזית,
או פסיכית,
או על כל פנים,
להיות קשור לחיים.
לא רק העניין הזה, זאת נטייה.
ברוח העליון אשר לאדם,
קבועה היא הנטייה של קיום המין
במצב החובק את כל נטיות החיים כולם.
נטיית המין זה כדי להמשיך את החיים עם כל האיכויות שיש בהן.
היופי, והשמחה, והשלווה,
והנחת, והבריאות,
והנאה, והחוכמה, והצדק, ו...
בקיצור, תמשיכו.
כל זה הלאה.
לפני רגע ניסיתי להסביר לכם שזה מה שהרב קורא הנטייה האלוהית,
וזה גם הנטייה המינית,
באותו דבר.
אני אוסיף לזה קצת הסבר, כדי שדברים יתמקדו,
וגם נסדר אותם.
ביחס לנטייה המינית, ישנם
שתי בחינות.
האמת היא, אנחנו למדנו את זה פה.
רק,
אני יודע,
רק עסקינן היו שלמדנו את זה בסוגיית ינקי גבור בנו ציון,
שם בהמשך.
כבר יצא לנו כמה פעמים לדבר על זה, אבל בסדר.
נגיד גם לאלה שלא היו.
בנטייה המינית ישנם שתי בחינות,
יש נטייה עליונה ונטייה תחתונה,
נטייה אצילית קדושה נשגבה ונטייה גסה מכוערת.
הנטייה המינית
יש בה את הרצון האורגיאסטי
לחוויה החושנית
שיוצרת הצפה
של הורמונים בדם האדם,
במציאות המינית, באקט המיני,
והאדם נהנה מזה פיזית מאוד.
מתי שמטרת הקיום יחסי המין
והשאיפה המינית היא בשביל זה,
זה נקרא חלש,
זה נקרא אין מותר האדם מן הבהמה,
זו הסיבה בעומק העניין.
שבני אדם, בצורה טבעית,
כל כך מתביישים בנטייה המינית,
עד שאפילו מסתירים את
איברי המין,
כי זו בושה.
ומיד זה מעורר את הצד
הבהמי עד החייתי,
וזה מה שנקרא גס ומכוער.
אבל
הנטייה הזאת היא בעצמה
יש בצד אחר,
והוא בעצמו מתחלק לשניים.
צד אחד, השאיפה
להרחבת החיים,
להמשכת החיים.
להמשכת החיים,
ומה שאמרנו לפני רגע,
בדוגמת הנטייה המינית,
והנטייה האלוהית זאת הנטייה.
זה הנטייה
להרבות החיים והעצמתם
אל הנצח.
בקשר הנפשי אל הקודש,
אל האידאה שהולכת ומחוללת את כל היש כולו וקוראת אותו לקיום,
היא מופיעה בנפש האדם בתור תביעה מינית.
זה צד אחד שעושה את הנטייה הזאת לנטייה אלוהית,
קדושה,
נפלאה,
כאשר מתפקדים בה רק
בקו הזה,
אין בנטייה הזאת משהו שיש בו יותר מאשר להניח תפילין.
כי
אולי זה אפילו יותר קדוש מאשר להניח תפילין.
יותר אידיאלי, יותר עדין, יותר צלול.
יש בנטייה המינית,
האצילית, הגבוהה, הקדושה,
האלוהית,
היא מתפצלת ל...
אפיק שני,
שגם הוא אצילי, קדוש, נשגב אלוהי,
והוא לא בשביל מטרת לידת הילדים
ולהמשיך את הקיום לדורות הבאים,
אלא הקשר המיני הוא מממש את קשר הנפשות בינו לבינה
בצורה כזאת,
שההתאחדות נפשית, רוחנית,
של אהבה ונפשיות
והתמזגות נפשית,
שהיא
גם קודמת וגם מתעצמת כתוצאה מההתמזגות הפיזית,
יוצאת אל הפועל בהשלמה הנפשית הזאת של עדינות,
הרגשות, אהבה,
ההתאחדות של צדדים נפשיים שבו עוברים אליה,
צדדים נפשיים שבה עוברים אליו,
ההתאחדות,
ההתאחדות הזאת
היא רבת הערך וקדושה לא פחות מאשר ללידת ילדים.
הנטייה המינית על שני אגפים,
על שתי התפצלויות של האצילות שלה,
זו הנטייה הכי קדושה,
זה מה שנקרא זכות חינה ביניהם.
מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל?
תמות נפשי,
מות ישרים, ותהי אחריתי כמוהו.
ואם הנטייה המינית הייתה כולה צרופה רק
בנטיות האלה,
אני חוזר על מה שאמרתי מקודם,
זה אדם נמצא בגן עדן,
והיו שניהם ערומים ולא יתבוששו,
כי ממה יש להתבושש?
אלא מהי?
בנטייה המינית מעורבות שתי נטיות,
הגבוהה מכל והנמוכה מכל.
ועל כן,
יש מה להתבושש
וצריך לנהוג בצניעות מסוימת,
כי לא כדאי להיות נאיבי,
ולעולם,
בכל התפקוד המיני,
כל הדברים מתפקדים ביחד,
מופיעים ביחד,
אלא מהי?
כך רצה השם, וזה לא דבר רע,
אלא שצריך
להשתמש בנטייה המינית,
כמו שמופיעה בנפשנו,
שהיא הרבה יונקת מכאן.
מהצפה של הורמונים
וגלישה של יסודות בהמיים חייתיים.
רק
האדם הוא זה שהוא משתמש בממדים
השפלים האלה
למען העצמת
הצדדים האציליים.
וכאשר החיים מתנהלים ככה,
ובעיקרם בעם ישראל הם מתנהלים ככה בעיקר מתי שהבית היהודי
הוא נשמר במה שנקרא טהרת המשפחה.
עצם זה שבבית היהודי יש את המציאות
הכל כך שגרתית של עת לחבק
ועת לרחוק מחיבוק.
בעצם המציאות הזאת היא כבר מאבטחת את זה
שבאמת מה שדומיננטי בחיינו זה לא הצד ההורמונלי.
כי אם גם תהיה הצפה הורמונלית,
אבל אסור,
אז אסור.
ואז לא.
יוצא מה הצד הדומיננטי באישיות?
יוצא שהצד הדומיננטי באישיות זה הצד הגבוה.
בעצם המשטר הנפשי ששומר על הלכות הבית וטהרת המשפחה,
הוא בעצמו מאבטח שזה מה שקובע.
כמובן,
מאוד מאוד מועיל,
שלא רק המקצב ההלכתי שמאוד חשוב והוא עיקר העניין,
ובוא נגיד,
רוב האחוזים של חשיבות העניין נעשים על ידי זה.
ודאי שמשלים את העניין,
שגם יבינו את מה שהסברנו פה עכשיו,
שיחיו בתוך תודעה כזאת.
ומכל מקום,
כאשר חיים במשטר
הלכתי נכון,
אז כן,
בעומק העניין,
בזאת אנחנו קוראים לעבודת השם
בשני יצריך,
שבו היצר הרע,
אנחנו לא מוותרים עליו,
הוא נצרך.
לא שואפים להגיע למצב של תפקוד מיני בלי הורמונים.
כי...
והיה, ולא היה לנו הורמונים,
והיה תפקוד מיני.
נקודה.
לא, אבל רק כוונות לשם שמיים.
כוונות יש שמיים, זה אין לך בבית המדרש.
אבל זה לא...
ילדים לא ייוולדו ככה.
נקודה.
אז זה טוב מאוד שיש הורמונים.
בשליטה.
לא ההורמונים קובעים את המקצב,
רק מגייסים את הנטיות החושניות ואת
הדחפים הבהמיים והחייתיים,
אל המטרות האציליות,
והיה משכן כולו אחד,
והשכינה ביניהם,
והכל טוב, והכל קדוש, והכל יפה,
ולא עומד בסתירה על שום דבר.
יש צד לביישנות בעניין,
יש צד לצניעות בעניין,
בהחלט,
וכל יודעים כלל למה נכנסים,
אבל מי שמנבל את הפה,
אפילו גזר דין של 70 שנה,
וכולי.
אז בסדר, יש צניעות, ואם זה,
מבינים את העניין,
אז אחרי גלי הצניעות,
אין ממה להתבייש.
כי הכל טוב, הכל טוב,
הכל קדוש.
ושוב,
מה טובו אוהליך יעקב,
משכנותיך ישראל.
הבית בישראל הוא נקרא משכן.
זכו שכינה ביניהם.
והשכינה זה כוח החיים הנצחי של האומה,
שהוא מופיע בקשר הנפשי שבינו לבינה.
בין שנולדים מזה ילדים,
ובין שלא נולדים מזה ילדים,
אבל ילידי נפש ורוח תמיד נולדים מזה.
טוב,
עשיתי עכשיו מבוא לנושא הזה, וסדר.
עכשיו בואו נקרא ותראו איך שהדברים,
גם במה שאמרתי פה,
תמצא את מה שלמדת בעבר
כמה וכמה פעמים.
על פי זה, אז כמו עכשיו נקרא פה,
יסודה של השלמתה הרוחנית של צורת אדם הוא
שתהיה פונה במעמק חייה אל המגמה העליונה,
מגמת הקודש הכללית,
שהיא עמדת קיום כל הדורות כולם.
הקודש
ושאיפת קיום כל הדורות כולם,
השאיפה להתקדש,
השאיפה להיות קשור בחיים בצורה נפשית עמוקה אל הצדדים,
אל המגמה הכללית הזאת,
זה השאיפה להמשך הקיום של כל הדורות כולם.
ברוח העליון אשר לאדם קבועה היא הנטייה של קיום המין
בעומק רוח האדם,
אז הנטייה של קיום המין זה בעצמו הנטייה המינית.
הנטייה מינית, מכוחה נשמות נמשכות לעולם,
מכוחה
נטועה בבריאה לישבה יצרה,
מתוכה מופיעים,
יש קיום של כל דורות כולם.
ברוח העליון אשר לאדם קבועה היא הנטייה של הקיום
של המין במצב החובק את כל נטיית החיים כולה.
נטיית המין זה לא נטייה פרטית.
יש אנשים קצת נאיבים שחושבים שמין זה
שמונה נטיות ומין זה חד הנטיות.
יש מקום למבט שאומר שלא.
מין זה התמצית של כל הנטיות כולם.
זה מבט אם אנחנו מבינים שנטיית המין והנטייה האלוהית
זאת הנטייה.
אז גם הנטייה האלוהית,
זה לא,
יש הרבה נטיות בחיים,
ואחד הנטיות זה הנטייה לאלוהים.
אם אלוהים זה הכוח העליון,
אז בהחלט זה אחד הנטיות.
אם בכלל יש נטייה כזאת,
או הנטייה,
זו היא הפוכה,
להשתחרר ממנו.
אבל אם הנטייה האלוהית היא בוגרת,
והיא מבינה על מה שאנחנו,
מבינה את המבט כפי שאנחנו מסבירים אותה פה,
אז ודאי שכל הנטיות כולם הם חלק מהנטייה האלוהית.
הנטייה האלוהית,
היא מצריכה את כל כוחות החיים כולם,
שיתעדנו,
ישתלמו,
יתעלו,
יתוקנו, יתאחדו, ויעלו לאין קץ בהתעלותן.
זה נקרא דעת אלוקים,
או עבודת אלוקים, מה שאתם רוצים.
אבל זה כל החיים כולם,
וכל הכישורים כולם,
כל הכישרונות,
כל הנטיות כולם,
הם חלק מזה.
אם אנחנו מזהים בין נטייה מינית,
שגם היא רוצה להמשיך את נצח החיים,
ונצח החיים זה יחס לקדוש ברוך הוא,
אז זאת הנטייה, רק פה זה נטייה שבסוף
היא מפעילה,
כן,
אפילו את ההורמונים שלנו,
את הנטייה הגופנית שלנו,
זה הנטייה אלוהית בגוף שלנו,
זו הנטייה מינית.
אז זה מצב שחובק את כל נטיות החיים כולם,
ובנטייה המינית,
באמת,
משמשים...
בצורה תמציתית,
כל הממדים הנפשיים של האדם,
השכליים,
הרגשיים,
האינסטינקטיביים,
החיותיים,
הגבוהים,
הנמוכים,
הדמיוניים,
הרגשיים,
רוחניים, פסיכיים, נשמתיים, הכל משמש שם, הכל
הופך ומתנקז בנטייה המינית.
והנטייה הזאת,
כשריכוז התוכני של החיים הוא טהור ואידיאלי,
אז נמצא שיסוד הקדושה והסרת הזוהמה מתוך
נטייתו של הקיום המיני הוא קבוע במרכז הנשמה.
עם כל אופי החיים,
הסך הכל שלהם,
הוא מבקש את הטהור ואת האידיאלי.
טהור להשתחררות מהפרטיות
של התחושה הפיזית,
האינדיבידואלית, הפרטית
ותו לא.
אלא אידיאלי זה שיהיה טוב,
טוב,
הכי טוב שיהיה טוב לכל.
ויהיה טוב אינסופי לכל, זה הכי טוב.
אז ככל שהאדם משתחרר מהאינפנטיליות שיהיה לי טוב ועוד יותר טוב,
אלא
הוא מתפתח אל בקשת הטוב באמת לכל,
שהוא לא המרכז של הכל, אלא הוא חלק מהכל.
אז
ככל שהאישיות היא כזאת,
היא יותר בוגרת,
יותר בשלה,
יותר מוסרית,
וכאשר האישיות כזאת, זה מה שאכפת לה.
אכפת לה שחיים טובים, מלאים, שלמים, לכל.
ככל שהאישיות היא יותר כזאת,
אז הנטייה מינית
אצלו יותר טהורה,
יותר אצילית, יותר קדושה, יותר שכינתית.
וכשככה מופיעה הנטייה מינית, הנטייה מינית,
או בואו נתמצת את דברינו ונגיד בצורה קצרה,
כשבאמת ישנה הזהות בין הנטייה המינית לנטייה האלוהית.
כשזה המצב,
בואו נקצר תהליכים,
לא צריך להיות בגיהינום.
זהו המצב באמת בכלל ישראל.
זהו המצב באמת בנשמת האדם מישראל.
זה מה שהולך והרב מסביר פה, מפני שבעטו בגוף.
כי הנטייה של הגסות והקלקול והשחיתות שיכולה להיות בנטייה המינית,
כי אם הנקודה שלה זה רק החוויה של האינדורפינים,
של הריגוש החושני,
של מה שאתה חש בזרם הדם שלך,
בתפקוד המיני, וזה המטרה העליונה של החיים,
אז מערכת החיים מושחתים.
הדבר הזה הוא בסיס לכיעור
לכל סוגי הפריצות והזנות
והשפלות והניאופים שבעולם.
ובמובן העניין,
גם כשאדם מקיים יחסים עם אשתו הוא נואף.
היא הזונה הקבועה שלו.
באמת הוא גם מקיים יחסים עם עצמו,
כי אפילו היא לא מעניינת אותו.
הוא רק החוויה האישית שלו מעניינת אותו.
כשזוהי המציאות,
צריך להשתמש עם המציאות הזאת גלינום.
כי כשזו התכונה הנפשית,
אתה צריך למחוק את התכונה הנפשית טוטאל.
ותתהפך כחומר חותם, ויתייצבו כמו לבוש.
אבל כשזה לא הגישה,
וזה לא הנקודה,
אלא הנקודה היא גועל,
בעיטה
במנטליות הזאת,
בגישה הזאת.
אלא מה שמבוקש זה את הצד האלוהי, האצילי,
שלמענה מגייסים את כל נטיות השפלות והחייתיות.
אז יש פה, הייתה בגוף, אז לא צריך גיהינום.
זה הכל גן עדן.
כי אם שמרך יצליחך בגן עדן מקדם.
טוב.
אז זה בגדול מה שאומר פה הרב.
גם נראה את זה בתוך המילים.
ברוח העליון של האדם,
קבועה היא הנטייה של הקיום של המודל במצב החובק,
את כל נטיות החיים כולם.
וכשהריכוז התוכי של החיים הוא טהור ואידיאלי.
למה בן אדם חי?
מה מעניין אותך בחיים?
כל בן אדם רוצה לעשות חיים.
כולם.
השפל שבהם
ומשה רבנו.
הם שניהם רוצים לעשות חיים.
מה המחלוקת ביניהם?
מה פירוש המילה הזאת לעשות חיים?
ואיך עושים חיים?
אצל משה רבנו לעשות חיים
זה לשאוף בכל כוחות החיים את תודעת הענווה.
מה זה תודעת הענווה?
תודעת תביעת השלמות,
להעצים יותר את החיים בכל הכוחות שלהם כולם,
ולהגביר אותם לאין קץ.
זה נקרא דבקות באלוקים,
זה נקרא דעת אלוקים,
זה נקרא ענווה,
זה נקרא יד שמיים,
זה נקרא אמונה.
וזה צדיק באמונתו יחי.
ויש מובן, הנה,
רק אומרים את הביטוי לעשות חיים,
אז משהו מתכווץ אצלנו.
כי הוא כל כך שגור, הביטוי הזה, ונטמע
על ידי גסי נפש,
בבהמות עם דמות איש ותבניתו,
פירוש הרמב״ם,
שטימאו את הביטוי הקדוש הזה.
כי
הוא מצטייר בנפשות, ככל שהנפשות יותר שפלות,
יותר בהמיות, יותר קטנות, זה מצטייר בצורה חושנית,
פרטית, גסה.
מכל הרצון, זה הריגוש של התחושה הפיזית
והעצמתה.
אבל כשריכוז הפנימי של החיים הוא טהור ואידיאלי,
שומרים חיים,
האינטואיציה, האוריינטציה, הספונטנית, שגויה,
זה רק השאיפה של האידיאל והטוהר.
אז נמצא שיסוד הקדושה והסרת הזוהמה מתוך
נטייתו של הקיום המיני הוא קבוע במרכז הנשמה.
אז זה ברור שהנטייה המינית היא טהורה וקדושה ואצילית,
דבקות בשכינה.
ועושהו את צבייתה של הנשמה שלם באופן שאין הרוח נזקק
בשביל התעלותו לשברון גמור.
כשם שהמימד הנשמתי
מיני, באמת, הנטייה המינית בנו, יסודה בנשמה.
כי הנשמה היא עפה ומתרפקת על דודה.
הנשמה,
שהיא עפה ומתרפקת על דודה,
זה מה שבמובנים אחרות אמרתי מקודם,
זה תביעת החיים.
לגדול מהחיים, להשלם מהחיים,
להתחכם מהחיים,
הצדק מהחיים,
היופי מהחיים,
השררה מהחיים,
השמחה מהחיים,
כל הערכים,
ועוד יותר ועוד יותר ועוד יותר,
אין קץ.
זה התביעה הנשמתית.
והתביעה הנשמתית
היא הדבקות באלוהים,
והיא שעושה את כל אופי החיים ככזה,
כחלק מהדבקות באלוקים.
וממילא הנטייה המינית,
אין טהור ממנה,
אין עדין ממנה,
אין אידיאלי ממנה,
אין צודק ממנה,
אין יפה ממנה,
אין קדוש ממנה.
הנטייה הנשמתית יוצרת גם מנטליות רוחנית.
הרוח זה המצב התודעתי,
השכלי של האדם,
מה הוא חושב,
מה הוא מסביר לעצמו.
כאשר האינסטינקט הנשמתי דומיננטי,
והאינסטינקט הנשמתי הוא בטהרתו,
והוא תובע את התביעה המינית
האלוהית,
זה גם יוצר את האוריינטציה הרוחנית בהתאם.
ואוריינטציה רוחנית זה מה שאנחנו מסבירים פה.
וזה מאוד מתאים,
מאוד מתאים, מאוד מתנהל,
מאוד נגזר מהמציאות הנשמתית,
יש גם את האוריינטציה הרוחנית.
הנשמה,
בעומק העניין היא בסדר,
אתם יודעים,
השמועה אומרת שנשמה שנתת בי טהורי היא,
נשמה מצד עצמה,
היא, זה פשוט טיבה,
דת אלוקים.
מה שפחות
מובטח
זה הרוח, השכל, התודעות הממשיות, הנפש.
שם,
שם אני נמצא.
ואני...
ככל שהנשמה יותר דומיננטית בי,
אז גם הרוח יותר נשמתית.
וזקוקה פחות לגיהנום.
זקוקה פחות
לצורך התעלותה לשברון גמור.
זה כבר ראינו מקודם, בשבוע שעבר.
זה הנקודה של הגיהנום, אתם זוכרים.
מחיקת הצורה לצורך,
לצורך התאמה, אלא צורה עדינה.
אבל לא צריך, כי הצורה היא עדינה.
אז
אין הרוח נזקק בשביל התעלותו לשברון גמור.
יכול להיות, כל רוח, כל נשמה, כיוון שיורדת לגוף,
בסוף זה מגיע לזה שיש לה הורמונים מה להגיד.
ואז יש קרב, יש מתח.
ואין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא.
הן בעוון חוללתי,
ובחטא יחמתני אמי,
אומר גם דוד המלך.
ואומרים חז"ל, גם חסיד שבחסידים
אינו מתכוון אלא לייגע עצמו.
אז אבל לא נשקר את עצמי, הממד הזה החושני
הוא דומיננטי מאוד.
בסדר,
דומיננטי דומיננטי,
כי נתנו,
שחררנו את הבהמה כדי שתתפקד,
היא תתפקד לשירותנו.
הראייה שאנחנו ניזהרים בקדושת המשפחה,
בטהרת המשפחה.
אז זה בסדר, זה בשליטה.
ומכל מקום,
דק מכדי דק
עדיין נבדק, יש שם את הצד הגס.
זה הסיבה ש...
כי יהיה בך איש שלא יהיה טהור מקרה לילה,
יצא מחוץ למחנה,
וצריך טבילה.
כי אם הכל היה שם רק
על שיא הטהרה,
לא היה צריך טבילה.
אבל יש.
דומה התפקוד המיני לאוכל.
כל אכילה...
כל מה שדיברנו פה על המין, תעשה העתק והדבק,
על האכילה אותו דבר.
כי גם שם יש צד שבו האדם הוא
בהמה בחיותה,
ואין הבדל בין האדם,
האוכל לשור על אבוסו, חמור,
על בלילו,
וזה הקרב.
ניגשים לאוכל, איך אתה ניגש לזה?
לכן נוטלים ידיים,
יושבים, לא בולסים וחוטפים.
זה השולחן אשר לפני השם.
שולחנו של אדם מכפר עליו,
משהו מזבח.
הולכים על הפת,
טובלים בלחם, במלח, קודם כל בנחת תקריב מלח.
ודברי תורה,
כל שולחן שלא אמרו עליו דברי תורה,
כאילו אכלו מזבחי מתים.
ואחר כל הדברים האלה,
אבל לא,
אבל לא נחיה באשליות,
יש צד
שהממד הבהמי גבר עלינו.
על כן,
נטול מים אחרונים,
להיזכר שצריך לשאת את הידיים קודש, כמו בהתחלה.
שידיכם קודש, נטילת ידיים,
להרים את השפלים,
ולרומם את הכוחות השפלים,
ואז באוכל יש בו צעד של חוויה בולסת,
יש בו צעד של חוויה
שמהפכת את הדומם צומח וחי למדבר.
המדבר מגייס את כל המשאבים החיים שלו אל המטרה הרוחנית,
האידיאלית.
מקרבת אותם אל התוכן המוסרי,
השכלי,
מה שהם במקומם,
מהדומם לצומח ולחי.
לא יכולים לעשות את זה.
אז יש משהו מאוד קדוש באכילה.
ושני הדברים נכונים.
מכל מקום.
שופך יין לגרונו של תלמיד חכם,
כי נסמך על גבי אישים.
מביא ביכורים,
מביא דורון לתלמיד חכם,
כי מביא ביכורים,
אבל לא תלמיד חכם.
שלוש נקודות.
עם הארץ אסור מאכילת בשר.
כי למה אתה הורג בן אדם ולועס אותו?
למה אתה הורג בעל חי
ולועס אותו?
יש בזה משהו.
קשה,
אבל יש הצדק שבעניין והעלאת העניין,
אז
המקום למין עם רם זעזעת כזאת,
עם הארץ אסור מאכילת בשר.
אני מנסה להגיד,
תראו שהלחם אשר הוא אוכל
זה אותו עניין.
וכמו שבאוכל,
עם כל ההתקדשות ואחר כל הדברים האלה,
מכל מקום יש צעד של
השתפלות טבעית,
וגם בתפקוד המיני,
עם כל הקודש והאידיאל שבזה,
יש בזה צעד של השתפלות חושית.
ולא לחיות באשליות.
ועל כן...
הטיפול,
אין באוכל ברכת המזון אחריה,
ניתן מים אחרונים,
וברכת המזון אחריה,
לשחזר את הצדדים האנושיים הגבוהים,
ועל איש כי לא יהיה טהור מקרי לילה,
רוחץ במים,
ואחר יבוא אל המחנה.
מכל מקום,
הנשמה מצד עצמה היא ודאי טהורה,
ואם רק הנשמה הייתה מתפקדת שם, הכל היה טהור.
לאחר שמתפקדים שם גם הצדדים הרוחניים,
אז כיוון שהנשמה דומיננטית, אז זה טהור,
זה יפה, זה טוב, זה אידיאלי,
וצריך קצת.
להיטהר,
צריך,
אבל
אם מה שצריך להיטהר,
אבל שיברון גמור ודאי לא צריך.
שהוא בא,
למה צריך שיברון גמור?
הוא בא כאשר יש להיטת האש.
זאת אומרת,
שיברון גמור,
שהוא בא רק על ידי להיטת האש הנוראה של הגיהינום,
שהיא פשוט מוחקת את הצורה ומהפכת אותה למשהו עדין,
כמו שכל העניין של האש,
זה מוחקת את החומר הפיכתו לרוח.
אבל בתוך הגזע הקדוש של ישראל,
ששם הקדוש ברוך הוא את אות הברית בבשרו,
אות ברית קודש ששם בבשרינו,
אבל איך אומר המשורר,
ואיך הוא אומר המשורר,
בלשון,
בהמשך רעיון של המשנה,
מבטן לשמחה הם הנימולים.
המודר מן
האראלים,
אז
הוא מותר בערלי הגויים.
והמודר מן המולים,
הוא אסור במולים של אומות העולם.
כי גם מי שלא נימון מישראל,
הוא נקרא נימון.
כי הצורה המהותית הנשמתית,
היא מבטן אמך נימול.
טוב, צריך לדאוג שגם מבחינה פתולוגית,
ביום השמיני נימון מסר אורלתו,
אבל הנשמה היא לא הראלה.
והלבבות הם לא ערעילים.
אות ברית קודש אשר שם בבשרינו זו תכונה עצמית,
מהותית.
עומדת נטייה זו בעצם ההוויה של החיים.
עם ישראל,
העצמיות שלהם הם עולים.
מה זה מילה?
מילה זה מיתון הייחום.
זה פעולה שממתנת,
פוגעת ב...
בנטייה היחומית שבאדם, על ידי הטיפול,
הניתוח הזה שעושים
של המילה,
זה ממתן את הממד החושני, הפיזי,
בתפקוד המיני,
וסולל את הדרך לאימפקט,
לרושם של הממדים,
האציליים,
הקדושים,
האלוהיים,
שבנטייה הזאת.
שיהיה יותר מקום לשלטון השכל, לשלטון האהבה,
על התאווה,
לשלטון השכל, על היצר.
והתכונה הזאת אצלנו, it's built in.
זאת אומרת, נשמתית אנחנו כאלה.
הממד של החיים הנצח ישראלים,
הם עדיין עסוקים בהופעת הנצח.
זהו,
זה המהות הישראלית.
והנטייה המינית בבסיסה בישראל,
זה חלק מהמשך הופעת נצח ישראל.
שאין לך דבר קדוש מזה,
נעלה מזה,
טהור מזה,
אצילי מזה,
אידיאלי
מזה.
עומדת נטייה זו בעצם ההוויה של חיים,
וממילא הנטייה המינית בשורשה בישראל,
היא טהורה בעצם.
גן עדן,
זו המציאות, לא התבוששת, אין מה להתבושש.
והיא המקיימת את צורתה של הנשמה.
אדם רוצה להיות,
אדם רוצה להיות נשמתי,
הוא מוכרח להתחתן,
אין לך אישה,
אין לך נשמה, נקודה.
אל תחייב בעזות.
כי הדרך לגילום הנשמה זה על ידי האישה.
היא המקיימת את הצורה של הנשמה.
היא המאפשרת את השיקוף של התביעה הנשמתית
במציאות המלאה.
באופן שכמו שהיא עכשיו במצבה רוחני,
היא מוכשרה להתעלות גם לעולם יותר מושלם למצב יותר עליון.
עמדה כזאת,
הנטייה המינית שבישראל,
היא כל כך טהורה עד שהיא יכולה לעבור לעולם הבא,
שם הצד
הפיזי הוא בכלל לא מתפקד,
אבל גם פה בארץ הצד הפיזי בכלל לא מפריע,
הוא רק מגלם את הצד האידיאלי.
על כן בישראל,
לא זקוקים לעבור טיפול חריף כזה,
של מחיקת צורה ויצירת צורה כדי להכשיר אותם להיכנס לפאזה
של העולם הבא.
לא.
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, בעולם הזה.
היא מוכשרה להתעלות גם לעולם יותר משוכלל ומצב יותר עליון,
אינה זקוקה לגיהנום.
אינה זקוקה להירוס הרוחני של כוח ההיעדר הנורא אשר לאשו של גיהנום.
אתם יודעים,
יש מדרשים כאלה שאומרים שאברהם אבינו עומד על פתח של גיהנום,
וכל מי שהוא נימול הוא מוציא אותו משם.
נכון?
זה מה שלמדנו פה.
זה בדיוק אותו רעיון.
זאת אומרת, אברהם אבינו זה שורש הגזע העברי,
והוא הראשון לנימולים, נכון?
והוא...
חותם הגזע הישראלית,
אז היא על פתחה של גיהנום, היא לא זקוקה לשם.
האופי האברהמי,
הנימול, אז הוא כזה שהוא
מציל את ישראל מן הגיהנום.
על כן אמר הקדוש ברוך הוא,
אני נכנס אליהם,
ישבו בגיל.
תכונה עצמית,
הנשמתית,
שנותנת את רישומה במבנה התרבותי,
הכללי של האומה,
וברוחו,
בעומק רוחו של כל אדם מישראל,
זה הגועל מהצד
הנערפותי שבעניין, הזימותי שבעניין, הגס הפרטי,
החושני ותו לא שבעניין.
ולעולם, הצד האידיאלי, הטהור,
הנצחי, האלוקי, הקדוש,
והרוחני
הוא הדומיננטי.
הוא בסיכומו של דבר,
במקום שתהיה דילמה,
אז צד הנמוך תובע,
צד הגבוה תובע,
ובעיה והדברים עומדים בסתירה,
אז מה יכריע?
אז בישראל הצד הגבוה יכריע,
הסימן שאף על פי שהצד הנמוך מתפקד,
זה לא עומד בסתירה.
העסק בשליטה,
העסק בהתאמה, ולא שייך, נגיד, הוא...
כן.
רוח,
אמרנו שרוח זה קרוב למושג תודעה.
נשמה זה למעלה מזה.
והרוח זה המופע של מה שאני חושב,
מה שאני מדבר,
מה שאני מבין את הדברים,
לא רק נדחף בזה משהו עמום כללי.
לא צריך.
הנטייה הזאת איננה זקוקה.
אפשר,
אמנם זקוקים,
ישראל לא זקוקים,
הנטייה לא זקוקה.
הנטייה אצל אומות העולם זקוקה.
הנטייה הזאת זה עצם נטיית החיים.
אז עצם נטיית החיים בישראל זה הנטייה אלוהית.
וממילא זה נטייה פנימית,
זה אותו דבר,
הנטייה הזאת לא זקוקה.
אבל הנטייה אצל אומות העולם היא זקוקה לעבור גיהנום.
מחיקת צורה לצורך יצירת משהו אחר.
