שלום וברכה, קהל קדוש,
זהו, אנחנו ממשיכים.
בפרק ב' של מסכת אבות.
והגענו למשנה ח'.
רבן יוחנן בן זכאי.
קיבל מהלל ומשמאי.
כך שאנחנו חוזרים לשושלת העברת התורה,
שהתחלנו בה בפרק א',
והמשכנו עד רבי,
ואחר כך רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא,
וגם ראינו שבעצם ההמשך של
בית הלל, זה היה רבן שמעון בן גמליאל,
אנחנו חוזרים עכשיו לשושלת נוספת,
שגם הוא למד,
רבן יוחנן בן זכאי,
שגם הוא למד
מהלל ומשמאי.
כשההבדל הוא שהוא לא מהמשפחה.
הוא לא מהמשפחה של הלל,
הוא ממשיך בעצם את העבודה שעשו הזוגות.
שהיו תלמידים אחד של השני,
ולא צאצאים אחד של השני.
עכשיו, יש לו מעמד מיוחד לרבן יוחנן בן זכאי.
הוא,
תודה רבה, הוא קוטע את הרצף
של נשיאי בית הלל.
הרי הלל,
שהיה נשיא הסנהדרין,
אחר כך העביר את הנשיאות לשמעון בנו,
שהעביר לרבן גמליאל הזקן,
שהעביר לרבן שמעון בן גמליאל.
הראשון שהעביר לרבן גמליאל השני,
שהעביר לרבן שמעון בן גמליאל השני,
שהעביר לרבי יהודה הנשיא.
אבל באמצע השושלת המפוארת הזאת,
רבן יוחנן בן זכאי נהיה נשיא.
וזאת למה?
משום שרבן שמעון בן גמליאל,
הראשון שהיה מראשי המורדים ברומאים,
כנראה נהרג בגיל צעיר בתוך המרד הגדול.
ולא הספיק למלא את הנשיאות.
באותו זמן שיש בלאגן, יש תוהו ובוהו, כאוס ממש,
רבן יוחנן בן זכאי מצליח להציל את מוסד הנשיאות
על ידי השיחה שלו עם אספסיאנוס.
ברוך אתה אדוני,
אלוהינו מלך העולם שהכל ידוע.
עכשיו,
השיחה עם אספסיאנוס היא בעצם הקימה
את הדת היהודית.
הדת היהודית.
לפני כן,
הייתה עדיין אפשר לומר יהדות,
אבל היו מוסדות לאומיים שהיו מייצגים את היהודים.
היה מלך ביהודה, אגריפס,
וגם בית הורדוס בכלל.
בקיצור,
בעולם דאז,
היהודים הופיעו כאומה יותר מאשר דת.
ברגע שנחרב המקדש,
אז היהדות מופיעה יותר כדת מאשר כאומה.
כן, עכשיו, אמנם יש עדיין איזושהי שארית
של זהות לאומית.
בעצם רבן יוחנן בן זכאי מבקש מאספלסיאנוס שושילתא דרבן גמליאל.
שושילתא דרבן גמליאל כמו שושילת הנשיאות,
שהיא תמשיך.
ואז יוצא שזה שהוא עכשיו ראש הסנהדרין, זה זמני.
הוא כבר זקן מאוד, רבן יוחנן בן זכאי,
העביר את הנשיאות ואת הסנהדרין ליבנה,
ולא נראה שהוא נשאר הרבה זמן בתפקידו,
ואחר כך כשהדברים כבר שקטו,
או שהוא נפטר,
או של כל פנים יצא לגמלאות,
והכניס את
רבן שמעון בן גמליאל השני,
לא,
רבן גמליאל ליבנה במקום.
בסדר?
ואז הייתה בעיה של מעמד הנשיאות,
אשר היה באותם הימים לחזק את מעמד הנשיאות,
כי זה נחלש מאוד,
ואז כל הוויכוחים עם רבי יהושע ורבי אליעזר וכדומה,
ורבי אלעזר בן עזריה.
אז רבן יוחנן בן זכאי הוא
גם הראשון שמקבל תואר שלא היה לפניו.
רבן.
כן, אמנם אומרים רבן גמליאל הזקן, גם פה לפניו,
אבל המושג של רבן, כלומר הרב שלנו, זה תואר רבני,
אפשר לומר,
שלא היה קיים מקודם.
כל מי שהיה, כלומר, בראש הסנהדרין קראו לו רבן.
הרב שלנו.
לעומת רבי, הרב שלי.
אז אומרת
הגמרא,
גדול מרב רבי, גדול מרבי רבן,
גדול מרבן שמו.
עכשיו הלל, למשל אומרים רבי הלל או רבנו הלל.
הלל, הזקן, זה גדול מרבן שמו.
עכשיו לא כל מי שלא נותנים לו את התואר רב,
אפשר לומר שזה מצד שגדול מרבן שמו,
לפעמים הוא קטן מרב.
לכן הרמב״ם בהקדמתו למשנה עושה רשימה,
עורך רשימה של כל החכמים שלא קיבלו את התואר רבי בגלל גדלותם.
כן?
ואחר כך,
זה משהו אחר, יש רבי מארץ ישראל, רב מבבל.
למה?
כי רבי זה תואר שנותנים למי שקיבל סמיכה.
סומכים רק בארץ ישראל.
לכן, רק בארץ ישראל מצאנו רבי, בין אצל התנאים
ובין אצל האמוראים.
בבבל,
כמעט ולא מצאנו רבי,
כיוון שלא היו בבבל חכמים שהוסמכו בארץ ישראל.
לכן קוראים להם רב.
רב, גדול מרב רבי, רבי רבן, בן זכאי.
במובן הזה, רבן יוחנן בן זכאי הוא חדשן.
עכשיו, השאלה, האם מה שהוא עשה...
היה נכון, כן, לומר לאספסיאנוס,
שמע, אני יודע שאתה הולך להחריב את ירושלים,
אבל תעשה לי כמה טובות,
תן לי יבנה וחכמיה,
שושילתא דרבן גמליאל,
ורפואה לרבי צדוק.
זה שלושת הדברים שהוא ביקש.
עכשיו, יש,
על זה אומרת הגמרא, שרבי עקיבא ואיתימא רב יוסף,
אומרים על ההתנהגות של רבן יוחנן בן זכאי,
משיב חכמים אחור ודעתם ישכל.
ואיזה מין שטויות זה,
למה הוא לא ביקש,
אם כבר הוא מבקש טובה מאספסיאנוס,
אספסיאנוס מוכן לתת לו,
שיפסיק את המצור על ירושלים.
ואז הוא היה מציל את העיר, מציל את המקדש.
כל ההיסטוריה הייתה נראית אחרת.
הגמרא אומרת שרבן יוחנן בן זכאי אמר שעדיף,
שיכול להיות שגם את זה אספסיאנוס לא ייתן לו,
ואז הוא רוצה להציל הצלה פורתא.
טוב, זו העבודה לא פשוטה.
בגמרא,
במסכת ברכות,
כתוב שכאשר רבן יוחנן בן זכאי הלך למות,
אז הוא התחיל לבכות.
שאלו אותו תלמידיו, מה אתה בוכה?
מה זה השטויות האלה?
אתה מגיע למקום טוב.
אמר,
אני לא יודע לאן אני הולך.
כן,
כלומר,
זה פק מלך מלכי המלכים,
אני לא יכול לשחד אותו.
אז לכן הוא התחיל לבכות.
עכשיו נשאלת השאלה,
למה הוא חשב שהוא לא יודע לאן הוא רוצה ללכת?
כנראה בגלל הסיפור הזה,
שהוא לא יודע אם הוא עשה נכון.
כל החששות של רבי עקיבא או רב יוסף
נגד מה שהוא עשה, כנראה העסיקו גם אותו.
ואז ברגע האחרון הוא אמר, פנו כלים מפני הטומאה,
ואביאו כיסא לחזקיהו מלך יהודה שבא.
עכשיו,
פנו כלים מפני הטומאה,
אני מבין,
הוא הולך למות,
אז כל הכלים שבבית יטמאו,
אז הוא אומר,
פנו כלים מפני הטומאה.
אבל מה זה חזקיה מלך יהודה?
חזקיה מלך יהודה עמד במצב מאוד דומה,
כאשר היה מצור על ירושלים,
בימי סנחריב,
והוא יכול היה להיכנע,
ואז להיות כמדינת חסות תחת שלטונו של סנחריב,
מלך אשור.
ולא היה קורה שום דבר,
הכל היה בסדר,
רק הוא היה הופך להיות בלי עצמאות מדינית.
ואף על פי כן,
חזקיהו המלך יהודה עמד בכל תוקף ולא נכנע.
לא נכנע, ומה קרה?
וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי,
כך אמר ישעיהו הנביא,
אל תיכנע.
עכשיו,
כשהוא ראה שחזקיהו מלך יהודה,
כי הרי רש"י אומר שמי שעומד לשבת איתו בגן עדן בא לקראתו,
ראה שזה חזקיהו מלך יהודה, נרגע.
הבין שהוא עשה נכון באותה השעה.
כן, רבי יוחנן בן זכאי קיבל מהילל, אגב, הסיפור,
למה אספסיאנוס היה מוכן לעשות לו טובה?
כי הוא ניבא לו, נכון?
מה הוא ניבא לו?
הוא ניבא לו שהוא יהיה קיסר,
שהוא יהיה קיסר.
עכשיו,
הסיפור הזה מספר אותו יוספוס פלביוס על עצמו ביודפת,
שבגליל.
שהוא היה המגן על,
הוא היה אלוף פיקוד הצפון, אפשר לומר.
הוא זה שהגן על יודפת,
ובסוף הוא הגיע לאספסיאנוס והודיע לו שהוא יהיה קיסר.
ואז אספסיאנוס צירף אותו אל הצבא שלו,
כלומר לקח אותו איתו בתור שבוי,
הגיע לירושלים איתו והפך אותו לדובר שלו כדי לשכנע את היהודים להיכנע.
אז זה מעניין,
מה הסיפור האמיתי של יוספוס פלביוס או
של הגמרא על רבן יוחנן בן זכאי?
יוספוס יותר שקרן, אז יכול להיות שהוא משקר, נכון?
יכול להיות,
כן.
כן,
אבל הוא כבר יודע שהוא יהיה קיסר וזה,
טוב,
בסדר.
רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהילל ומשמאי, הוא היה עומד.
אז תלוי זה שהתקופה הראשונה של התנאים מתחילה מהילל,
מסתיימת ברבן יוחנן בן זכאי,
תקופה של בערך,
אפשר לומר, 80 שנה.
בערך 80 שנה.
תקופת התנאים זה שלוש תקופות.
תנאים א', תנאים ב', תנאים ג'.
תנאים א' זה מהילל ושמאי, אפשר לומר,
עד החורבן.
כן?
זה בעצם שתיים שלוש דורות.
אחר כך יש לך תנאים ב',
שזה מחורבן הבית עד כישלון מרד בר כוכבא.
שזה גם כן, שתיים שלוש דורות.
והתקופה השלישית,
מהכישלון של המרד עד כתיבת המשנה,
שזה גם כן,
שתיים וחצי דורות,
משהו כזה.
בסדר?
סוף התנאים זה בערך שנת 220 לספירה.
חתימת המשנה.
חתימת המשנה קשה לקבוע בדיוק,
כי הרי חכמים ממשיכים לחיות ופועלים.
שנת 240 היא שנת 4000 לבריאת העולם.
סוף התקופה
של התורה שבעל פה,
אלפיים תוהו,
אלפיים תורה,
אלפיים משיח,
אז אלפיים תורה מסתיימים עם חתימת המשנה,
קצת פה ושם.
טוב, אז מה הוא אומר, מה אני יכול לומר על זה?
הוא היה אומר,
אם למדת תורה הרבה,
אל תחזיק טובה לעצמך,
כי לכך נוצרת.
משפט לא מובן בכלל.
אם לכך נוצרתי,
זה מצוין, כל הכבוד לי, שאני למדתי תורה הרבה.
כן?
אז מה...
למה דווקא לא להחזיק טובה לעצמו?
למה לא?
למדתי תורה הרבה, מה?
זה מה שאומר
רבן יוחנן בן זכאי.
מה?
זאת מתנה שהוא למד תורה הרבה?
למד הוא היה צריך לשבת על הכיסא ולהשתדל, מה?
אני אגיד לכם.
אני אסביר לכם משהו.
יש הבדל בין מי שלמד תורה לבין מי שלמד תורה הרבה.
ללמוד תורה, כל אחד מישראל צריך ללמוד תורה.
אבל אם הוא למד הרבה, זה סימן שלכך אתה נוצרת.
זאת אומרת, לא כל אחד נוצר כדי ללמוד תורה הרבה.
כל אחד נוצר כדי ללמוד תורה.
אבל אם למדת תורה הרבה,
סימן שלכך נוצרת,
לכן אל תחזיק טובה לעצמך.
בסדר?
חמישה תלמידים
היו לו לרבן יוחנן בן זכאי.
בניגוד למה שראינו עד עכשיו, כן?
לא, כי זה לא אומר שלכך נוצרת.
נגיד אדם לומד תורה, לא הרבה, אבל הוא לומד.
אבל חוץ מזה הוא מיליארדר ועושה המון כסף.
אז למה הוא נוצר?
בשביל להביא את הכסף,
כן?
כלומר, חכם, עשיר, גיבור.
ההרבה הוא עדות למה נוצר האדם,
בסדר?
נכון.
אז הוא אומר,
לא,
כי זה בעצם בשביל לכך נוצרת,
אז לכן אין פלא שלמדת תורה הרבה.
כן, אפשר לומר, כן,
אבל זה לא יהיה הרבה,
כן, ברור.
למדת תורה הרבה, אל תרפה, כי לכך נוצרת.
מתכוון לזה אליו?
כאילו את האמירה הזאת?
אה, יכול להיות שהוא מתכוון לתלמידים שלו.
אולי הוא מתכוון לאחרים...
אני חושב שהוא התכוון לעצמו.
הרי כתוב על רבן יוחנן בן זכאי,
שהוא לא יניח לא דבר גדול ולא דבר קטן.
מעולם לא הקדים אדם לבית המדרש, וגם
שלא מצאו אותו אף פעם יושב ותוהה, אלא יושב ושונה.
בקיצור,
כל התורה כולה היה לו,
לא הניח שיחת דקלים ושיחת שדים וכולי וכולי.
אז לכן הוא באמת למד תורה הרבה, הוא הדוגמה.
כן,
עכשיו,
דוגמה,
זה שהוא כתוב,
לא הניח דבר גדול ודבר קטן.
שואלת הגמרא, מה זה דבר גדול?
מעשה מרכבה.
מה זה דבר קטן?
הוויות דאביי ורבא.
כלומר, הפלפולים שלנו בגמרא.
כן, כל זה הוא למד.
אז מכאן שהוויות דאביי ורבא, שזה רוב מה שלומדים
רוב הזמן בישיבות, זה דבר קטן.
נכון?
דבר קטן.
הדבר הזה הפריע למפרשים.
אבל אין מה לעשות, זה מה שהם אמרו,
כן?
כי למה זה דבר קטן?
כי זה הבסיס,
אבל זה לא המטרה.
המטרה היא מעשה מרכבה.
כן, כמו שכותב הרמב״ם בספר המדע, בהלכות
יסודי התורה,
יש פה ספר
המדע?
לא, אין מדע, אין מדע.
אה...
רגע, יש
יש שם.
טוב, אז מה קרה?
אה,
טוב.
כותב הרמב״ם,
דבר מאוד קשות.
ענייני ארבעה פרקים אלו שבחמש הלכות אלו
הם שהחכמים הראשונים קוראים אותם פרדס,
כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס.
ואף על פי שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו,
לא כולם היה בהם כוח לדעת ולהשיג כל הדברים על בורים.
ואני אומר שאין ראוי להיטייל בפרדס
אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר.
כן,
זאת אומרת לטייל,
אתה צריך לא להיות רעב,
אדרבא,
מתי הולכים לטייל?
אחרי האוכל.
אז זה לחם ובשר.
ולחם ובשר,
לידע האסור והמותר,
וכיוצא בהן משאר המצוות.
כלומר, כל המשנה תורה, מכאן ואילך,
זה ידיעת האסור והמותר בכל המצוות.
כלומר, אתה צריך לדעת את כל התורה כולה.
ואף על פי שדברים אלו.
דבר קטון, קראו אותם חכמים.
שהרי אמרו חכמים, דבר גדול מעשה מרכבה.
הוויות דאביי ורבא.
כן, זה מה שהם היו לקחת את זה מרבן יוחנן בן זכאי.
אף על פי כן,
ראויים הן להקדימן.
למה צריך קודם כל ללמוד הלכות?
למה?
למה זה צריך להתחיל עם זה?
אז הוא אומר שתי סיבות.
סיבה ראשונה,
שהן מיישבין דעתו של אדם תחילה.
זה אדם שלא יודע מה אסור ומה מותר, הוא מבולבל.
אבל אדם שזה מותר,
זה אסור,
זה חובה,
זה מיישב את הדעת.
ועוד,
זו היא הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש ברוך הוא,
ליישוב העולם הזה.
כדי לנחול חיי העולם הבא.
כלומר, המצוות זה גורם שהעולם הזה מיושב,
ואז האדם נמצא בשלווה כזאת,
שהוא יכול לעסוק בחוכמה,
ועל ידי החוכמה להגיע לחיי העולם הבא.
נכון, ממש כך.
עכשיו הוא מוסיף עוד משהו, שזה קל.
ואפשר שידעו הכל,
גדול וקטון, איש ואישה,
בעל לב רחב ובעל לב קצר.
כלומר,
כל אדם,
לא משנה איזה אדם,
יכול ללמוד כל המשנה תורה.
הלכות יסודי התורה, פרק ד' הלכה י"ג.
בסדר?
זאת אומרת שכל אדם יכול לדעת את כל התורה כולה שבעל פה,
פשוט צריך לקרוא את כל המשנה תורה.
ואז,
עכשיו יש לו זמן פנוי לעיונים של מורה נבוכים.
בסדר?
פעם הייתה לי תלמידה שבאה אליי,
אמרה,
אני רוצה ללמוד קבלה.
אמרתי, צריך קודם שתגמרי את המשנה תורה.
אחרי שנה היא חזרה, למדתי את כל המשנה תורה.
עכשיו אני רוצה ללמוד קבלה.
זה, אבל זה העניין.
לפי זה קיום המצוות, וידיעת המצוות,
זה בעצם רק אמצעי.
זאת לא מטרה.
בניגוד לנאמר אצל הדתיים,
שמטרת האדם בעולם זה לקיים את המצוות.
זה פשוט לא נכון לפי הרמב״ם לפחות.
לא זוכר.
טוב,
בואו נתקדם.
כן, כן, ברור, ברור, המטרה היא הקדושה, ברור.
טוב,
חמישה תלמידים, זה אגב,
דתיים אומרים שהמטרה של האדם זה עבודת השם.
אבל לפי הרמב״ם, מטרת האדם זה לדעת את השם.
עבודת השם היא אמצעי לזה.
זה לא פופולרי בישיבות, אבל מה אני יכול לעשות?
טוב.
מה בעל התניא אומר?
כן?
לא זוכר את הביטוי הזה, אבל בסדר.
טוב,
חמישה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי ואלו הן.
רבי אליעזר בן הורקנוס,
ורבי יהושע בן חנניה,
ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל,
ורבי אלעזר בן ערך.
מה זה חשוב?
שהיו לו חמישה תלמידים.
אנחנו רוצים הרי ללמוד מסכת אבות כדי לדעת הדרכות מוסריות.
מה אכפת לי שיש לו חמישה תלמידים,
או שבעה תלמידים,
או עשרה?
כן, זאת...
שמה?
אחד, זה שהוא מונה בשמחה,
וזו נקודה מעניינת,
שהוא יודע למצוא מכל אחד במה הוא חיובי.
זה בהמשך.
זה בהמשך.
כן.
אבל אתה צודק.
זאת אומרת, זה שהוא מונה ש...
זה שהוא שואל אותם על הדרך שאלות,
זו נקודת שיטת חינוך.
יש הרבה שאלות.
כן.
אני חושב שקודם כל יש מה ללמוד מזה שיש לו חמישה תלמידים.
כלומר,
בניגוד לדורות הקודמים,
שאחד קיבל מאחד,
פה הוא יש לו חמישה.
חמישה זה כמספר אצבעות היד, זה ההתפשטות.
כן,
כלומר,
רבן יוחנן בן זכאי מבין שאחרי החורבן צריך להרבות בלימוד,
ושאין חכם אחד שמקיף את כל מה שיש אצל השני.
ולכן צריך חמישה תלמידים,
כדי שהם יהיו שונים, ואז מתוך כך תתברר האמת.
כן,
עכשיו,
החמישה האלה,
רבי אליעזר בן אורקנוס,
זה מי שנקרא רבי אליעזר הגדול,
או רבי אליעזר סתם.
רבי יהושע בן חנניה,
זה מי שקוראים לו תמיד רבי יהושע.
ורבי יוסי הכהן,
לא כל כך מוזכר במקורות,
אבל מוזכר בכמה מקומות.
רבי שמעון בן נתנאל,
עוד פחות ידוע,
רבי אלעזר בן ערך זה סיפור שלם.
רבי אלעזר בן ערך
זה אחד ששכח את תלמודו,
זה מקרה של חכם ששכח את תלמודו.
כן, אז אנחנו עוד נראה את הנקודה הזאת בהמשך.
בור סוד שאינו,
בור סוד שאינו.
רבן יוחנן בן זכאי,
וזה מה שאמרת,
שיש לו שיטה חינוכית,
שבנויה על ההכרה של הזהות של השני,
של התלמיד.
כלומר,
מה שטוב לתלמיד אחד,
לאו דווקא טוב לתלמיד השני.
דבר נוסף, הוא גם מבקש מהם,
שהם יבררו בעצמם איזו היא דרך טובה וכו'.
זאת אומרת שהוא מעביר את היוזמה אל התלמיד.
בדיוק,
למה שדיברנו,
והעמידו תלמידים,
שהתלמידים יעמדו.
ואת זה צריך לעשות הרבה,
שהם יעמדו מכוח עצמם.
כן, הוא היה בור סוד שאינו, רבי אליעזר בן אורקנוס,
בור סוד שאינו מאבד טיפה.
עכשיו, בור סוד זה, בור זה
מקום סתום לגמרי,
והוא לא מאבד טיפה כי הוא מסויד כמו שצריך,
בור סוד.
עכשיו, אמרו על רבי אליעזר בן אורקנוס,
שמעולם לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו.
זה אופייני גם כן לבור סוד,
הוא משמר,
הכל נשאר אצלו.
אבל כתוב במקום אחר בגמרא,
שכשהוא היה מדבר,
היה אומר דברים שלא שמעתן אוזן מעולם.
הוא לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו.
אז איך הוא אומר דבר שלא שמעתן אוזן מעולם?
זה אומר שאפילו רבו לא ידע שזה מה שהוא אומר.
רבי אליעזר בן אורקנוס מגלה לו.
כן, כמו שמצאנו אצל הרב הנזיר,
הרב הנזיר כשערך את אורות הקודש של הרב קוק,
אז הוא הראה לרב את העריכה,
והרב אומר,
אני מגלה את עצמי.
כי עכשיו אני יודע מה אני אמרתי.
אז עכשיו, זה מאוד הגיוני, למה?
בגלל שהתוכן שנמצא אצל הרב זה לא של הרב.
זה מה שעובר דרכו.
אז לפעמים הרב מעביר מדור לדור,
מדור לדור,
תוכן,
שהוא עצמו לא מבין מה גנוז בתוכן הזה.
רק שיודע,
הוא נאמן למה שאמרו הקדמונים,
אז את זה הוא מעביר.
ואז התפקיד של התלמיד זה להוציא אל הפועל
את מה שהרב העביר באופן גנוז בתוכו.
אז זה רבי אליעזר בן אורקנוס,
זה גם מסביר מדוע רבי אליעזר בן אורקנוס הוא השמרנות הקיצונית.
הוא לא מוכן לשנות הלכה אחת,
והוא השריד האחרון של הפסיקה ברוח הקודש.
כן?
זאת אומרת שיש, זה הוויכוח של תנורו של אכנאי.
כן, תנורו של אכנאי, שרבי אליעזר אומר שהוא טהור,
והחכמים אומרים שהוא טמא.
הוא לא מוכן לזוז מעמדתו,
גם כשיש רוב נגדו.
למה אומר אני?
מה שאני מעביר, אני מעביר, זה האמת.
כן,
ולכן,
אפשר לומר,
הנידוי שנידו את רבי אליעזר בן אורקנוס,
היה בעצם איזו חתימה, חתימה של התקופה המקדשית.
במקדש עדיין יש התגלויות,
יש תורת ההיכלות,
כל זה מתגלה שם.
מגיע הזמן של יבנה, חוסמים את זה.
נכון,
כלומר זה מחלוקת, רבי יהושע ורבי אליעזר.
אבל,
ואז הוחלט,
שלא בשמיים היא.
כן,
כידוע זה מחלוקת,
האם פוסקים הלכה על פי נבואה או לא.
עד היום.
נכון, מה הלכה אגב?
שלא הלכה.
שכן.
שלא על פי נבואה.
שכן על פי נבואה.
אני רוצה לשאול אתכם,
עזוב,
זה מה שקורה כשלא לומדים את הכל.
כתוב,
במסכת עירובין,
שנתיים ומחצה נחלקו בית הלל ובית שמאי,
הללו אומרים הלכה כמותנו,
והללו אומרים הלכה כמותנו.
ויצא עד שיצא בת קול,
ואמרה,
אלו ואלו דברי אלוהים חיים, והלכה כבית הלל.
אם כן, אנחנו פוסקים הלכה כבית הלל נגד בית שמאי,
על פי בת קול שיצא מהשמיים,
נכון?
וזה סותר את הסוגיה בבא מציעא,
שרבי יהושע עמד על רגליו ואמר לא בשמיים היא,
ונידו את רבי אליעזר.
אז איך מיישבים בין שתי הסוגיות?
אה?
לא, זה אותו זמן.
מה, שמה, מה?
כן, כן.
מה, למה?
לא הבנתי.
הילל ושמי,
לא,
אבל זה לא הילל ושמי,
זה בית הילל ובית שמי.
לא, בית הילל ובית שמי זה כנראה קרה,
טוב,
זו שאלה גדולה,
האם ממש בתקופת המלחמה,
האחרונה,
על המקדש,
או קצת אחרי זה ביבנה.
התוספות מביאים מסורת מהגאונים,
שהבת קול שהושמעה שמה על בית שמי ובית הילל,
זה היה ביבנה.
אז אם זה ביבנה, זה אותה תקופה ממש.
אז או שפוסקים הלכה על פי בת קול,
או שלא פוסקים הלכה על פי בת קול.
מה?
למה לא?
בית הילל היו רוב.
נו, ואז מה?
בגלל שהוא פסק על פי בת קול.
נו,
אה,
זו,
אז בעצם אתה נכנס לתוספות במסכת יבמות,
נכון?
מה אומרים התוספות במסכת יבמות, דף י"ד,
הם דנים איך יכול להיות שמצד אחד
לא מקבלים את הבת קול של רבי אליעזר,
מצד שני מקבלים את הבת קול של בית שמאי ובית הלל.
אז הוא אומר, שמע, התוספות אומרים משהו מעניין.
אגב,
הרמב״ם פשוט אומר,
צריך להכריע בין שתי הסוגיות.
אז הרמב״ם מכריע על פי הסוגיה של
בבא מציעא של תנורו של אחנאי,
ולכן הוא פוסק
בספר המדע, שאם יבוא נביא
ויאמר הלכה כדברי פלוני,
גם אם כיוון להלכה, הורגים אותו.
למה?
כי הוא נביא שקר, כי שהתורה אמרה, לא בשמיים היא.
כלומר, זה יוצא לפי זה שרבי
אליעזר חייב מיתה לפי רבי יהושע.
עכשיו,
מה יאמר הרמב״ם על הסוגיה של בית הלל ובית שמאי?
אז הוא יכול להגיד, א', שסוגיה זאת אינה להלכה.
או להגיד ככה,
יצאה בת קול ואמרה,
אלו ואלו דברי אלוהים חיים,
נקודה.
והלכה, כבית הלל, זה כבר לא הבת קול אמרה.
זה דחוק, אבל זו אפשרות להציל את הרמב״ם.
עכשיו,
התוספות סוברים אחרת לגמרי,
ורבנו תם,
כן,
בספר הישר,
ככה מבואר,
שאומר שזה שלא שמעו לבת קול של רבי אליעזר,
זה בגלל שהיא באה,
בגלל שרבי אליעזר הזמין אותה.
אמר, מן השמיים יוכיחו.
מן השמיים יוכיחו,
אז לא היה נעים לבת קול,
אז היא דיברה,
אבל סתם ככה לא היה,
סתם ככה כן מקבלים על בת קול.
הרי,
האמת היא,
זה מאוד מעניין,
כי מה אומרת הבת קול
במסכת בבא מציאה, על תנורו של הכנאי?
היא אומרת ככה, מה לכם אצל רבי אליעזר,
שהלכה כמותו בכל מקום?
תשובה מאוד מוזרה של הבת קול.
הבת קול הייתה צריכה להגיד,
הלכה כרבי אליעזר,
ואת זה היא לא אמרה.
זאת אומרת שהיא בעצמה לא חושבת שהלכה כרבי אליעזר,
אלא פשוט,
זה לא היה נעים,
לא מנומס,
רבי אליעזר הזמין אותה.
אז הוא אומר, מה הלכה אצלו?
אבל בדרך כלל הלכה על פי בת קול,
ככה אומרים התוספות.
ואז יוצא שאנחנו, אם התוספות צודקים,
יוצא שאנחנו כן פוסקים הלכה על פי נבואה.
והרי יש ספר שהיה בצרפת בזמן הראשונים,
בעלי התוספות,
רבי יעקב ממרבש,
כתב ספר, שאלות ותשובות מן השמיים, נכון?
כן.
לא, הרב ראובן מרגליות,
יש לו הוצאה,
הוא אחד מהמוציאים לאור של השו"ת הזה.
בסדר?
אבל זה רבי יעקב ממרביש,
שהוא זה שהיה שואל שאלות בשמיים בהלכה,
ואנחנו פוסקים הלכות על פיו.
נכון?
עד כדי כך,
שהרי בשולחן ערוך כתוב,
דת מרן,
שאישה לא מברכת על מצווה שהיא לא חייבת בה.
וציוונו.
הפוסקים האחרונים אמרו,
לו מרן ראה את התשובה מן השמיים, לא היה כותב כך,
אלא חוזר בו.
כי הרי מה כתוב בתשובה מן השמיים?
כרבנו תם או כרש"י,
שאישה,
לפי רש"י אישה לא יכולה לברך,
ולפי רבנותם כן יכולה,
ומן השמיים אמרו,
יוסף השם עליכם,
עליכם ועל בניכם.
וברוכים אתם להשם ובשלושה מברך,
מכאן שמברכות,
וכך נהגו הנשים הספרדיות לברך על נטילת לולב,
על פי רשות מן השמיים.
בימי הראשונים, בימי בעלי התוספות,
רק שמר"ן לא ראה את הספר.
איך אפשר להגיד שכבר אין נבואה?
אם יש דוגמא יותר מובהקת?
אז זה לא ממש נבואה,
זה רוח הקודש,
זה גילויים עליונים מן השמיים.
תמיד, רוח הקודש לא פסקה מישראל.
מה שפסקה זה הנבואה.
אבל רוח הקודש יש.
יעויין בספר דרך השם לרמח"ל,
ששם יש לו פרק שלם להסביר מה
ההבדל בין רוח הקודש לבין הנבואה,
ואותו אנחנו לומדים מימי חמישי פה.
בסדר?
טוב.
כן.
לפי הרמב״ם זה נצחי.
זה נצחי, לא בשמיים היא.
משה כן,
אבל זה מה ש...
כן, זה בדיוק העניין.
לפי הרמב״ם יש הבדל בין נבואת משה לבין כולם.
שהתורה לא בשמיים היא, אבל היא מן השמיים.
איך היא הגיעה מן השמיים?
על ידי משה.
כן, וזה הרמב״ם הוא מאוד מאוד חתוך.
אפשר לומר כמעט דוגמטי.
אחרים, יש להם כל מיני דרכים אחרות.
כתוב, כל גדול ולא יסף.
מה זה לא יסף?
לא הפסיק.
לא פסק.
ככה
מתרגם האונקלוס.
אז כך שהטענה שאין הלכה כרבי אליעזר,
היא צריכה בירור.
רגע גמרא מספרת,
שאחרי זה רבן גמליאל,
אחרי הסיפור של תנורו של אחנאי,
רבן גמליאל היה בים.
ונחשול שבים ניסה להטביע את הספינה.
אז הוא הבין שזה כנראה בגלל הקפידה של רבי אליעזר המנוקנוס,
ושהקדוש ברוך הוא נמצא עם רבי אליעזר.
עמד על רגליו ואמר,
גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא,
אלא כדי שלא תרבה מחלוקת בישראל,
ופסקה,
פסק הים, הים נרגע.
זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא סובר כרבי אליעזר.
נכון?
משהו כזה, כן, כן.
זאת החלטה של חכמי ישראל לחלוק על רוח הקודש,
אבל כפי שאמרנו,
רבנו תם לא חושב כך.
מה רבינו תם אומר?
רבינו תם אומר שבמסכת ירובין כתוב ששנתיים ומחצה
נחלקו בית שמאי ובית הלל,
הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו,
ויצאה בת קול ואמרה
אלו ואלו דברי אלוהים חיים והלכה כבית הלל.
אז יוצא לפי זה שאנחנו פוסקים כן הלכה על פי בת קול.
כן?
מכאן רבינו תם אומר אם כן שהלכה היא לא כרבי
יהושע אלא כרבי אליעזר שפוסקים על פי בת קול.
אלא שה...
אז למה הבת-קול של רבי אליעזר לא מקובלת?
בגלל שהוא הזמין את הבת-קול, ולא היה לה נעים.
הרי מה היא אומרת שמה?
מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום?
אז במקום להגיד, הלכה כרבי אליעזר.
סימן שבעצם לא היה לה נעים, לכן היא באה ואמרה.
נכון?
עכשיו,
אם אתה שם לב שאת ההסבר הזה כבר אמרתי במהלך השיעור.
כן.
אז למה אתה לא עצרת אותי?
טוב,
בסדר.
יש עוד תירוץ של התוספות,
אומרים שהיה ויכוח בין בית הלל לבית שמאי.
מה הייתה הסברה של בית הלל לומר הלכה כמותנו?
כי אנחנו הרוב.
מה הסברה של בית שמאי הלכה כמותנו?
שאנחנו חכמים יותר.
מחודדים יותר.
וגם בית הלל הסכימו לזה.
שבית שמאי מחודדים יותר,
אבל אף על פי כן, הרוב קובע.
אז עכשיו יש פה ויכוח על הכללים של התורה.
אז זה סימן שהתורה נשארה בשמיים,
אז צריך פה לשאול.
אבל יש המשך לחלק הזה, לא?
שאומרים, שמבארים למה כבית הלל, מפני שהיו...
לא,
זה למה זכו,
כן,
למה זכו בית הלל שתהיה הלכה כמותם?
בגלל המידות הטובות שלהם.
אז השאלה היא אם אי אפשר בעצם להגיד,
אוקיי,
באמת זה...
שם יש נקודה, ואחר
כך יש הלל,
כי ככה וככה וככה וככה,
וזה כבר לא באמת.
זה אפשר להגיד את זה, כן?
טוב.
אז זה רבי אליעזר בן אורקנוס,
שהוא אגב, לפי המקובלים, רבי אליעזר הוא גלגול של
משה רבנו.
והאמת היא, זה רמוז כבר במדרש תנחומה,
שכאשר משה עלה למרום,
הוא שמע את הקדוש ברוך הוא,
קורא את המשניות של מסכת פרה.
נכון?
כך כתוב שם, מסכת פרה אדומה.
אז משה שומע את הקדוש ברוך הוא אומר,
רבי אליעזר אומר,
פרה בת שנתה,
וחכמים אומרים בת שנתיים.
מיוצאי חלצי.
כן, ככה כתוב.
עכשיו,
זה לא כך מובן,
למה יהי רצון שיהיה מיוצאיך,
והוא היה קורא משנה אחרת,
ומה זה בכלל שקדוש ברוך הוא קורא משניות?
אבל,
הוא בבחינת משה.
כשיש מחלוקת בין משה לאהרון, הלכה כמי?
אתם בטוחים?
לא,
אהרון הסכים.
ומשה הסכים, משה הסכים, כן.
הרי שמה,
ושעיר החטאת דרוש דרש משה, והנה שורף,
נכון?
ויקצוף משה על אלעזר ואיתמר,
בני אהרון הנותרים לאמור,
מדוע לא אכלתם את החטאת היום?
הלא,
איך כאילו שמה,
הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה,
אכול תאכלו אותה בקודש כאשר ציוויתי.
אז מה עונה אהרון?
הן הקריבו את עולתם ואת חטאתם,
ותקרנה אותי כאלה,
ואכלתי חטאת היום, הטוב בעיני השם?
וישמע משה ויטב בעיניו.
אומר רש"י, מה היה הוויכוח?
הרי משה ציווה,
על פי הדיבור, שיאכלו את קורבן החטאת,
למרות שהם היו עוננים, נכון?
כן או לא?
מה כן?
לא,
זאת אומרת שאלעזר ואיתמר היו בענינות,
כיוון שהם מתו נדב ואביהו.
כהן אונן, אסור לא לאכול בקודשים.
משה מצווה, כן תאכלו את החטאת.
כן, הוראת שעה.
והם שרפו את החטאת.
עכשיו, למה?
כי היו שם שתי חטאות.
החטאת של ראש חודש,
וחטאת של נחשון בן עמינדב.
חטאת של ראש חודש, אז אהרון אומר למשה, התבלבלת.
זה שהקדוש ברוך הוא אמר לך שצריך לאכול את החטאת,
הוא התכוון לחטאת של נחשון.
כי זאת חטאת שלא תחזור בהיסטוריה.
אם לא נאכל אותה, הלכה.
מה שאין כן חטאת של ראש חודש,
לא החודש הזה,
בחודש הבא.
כן?
זאת אומרת,
ההוראה שקיבלת מן השמיים,
אתה לא הבנת על מה היא חלה.
ויתמה בעיניו. הודה לדבר לומר,
שכחתי.
זאת אומרת שמשה הוא הסמכות המוחלטת כדי למסור את דבר השם.
אבל ברגע שהוא מסר את דבר השם,
הדבר השם הזה עולה לדיון בתוך בית המדרש,
וייתכן שמשה יפסיד.
ברור?
זאת אומרת,
זה בדיוק מה שקורה עם רבי אליעזר בן אורקנוס.
הוא אומר, אני מביא מהשמיים.
בסדר, הבנו, הבאת מהשמיים.
עכשיו לא בשמיים.
בסדר?
אתה צודק.
מה שאומרים שיש תורת משה ותורת אהרון זה משהו אחר.
זה לגבי האם אנחנו מוכנים לעבור עבירות
כדי לתקן את העולם.
אז זה מה שנשאר מתורת אהרון למקרים שזה מותר.
רבי יהושע,
אשרי
יולדתו.
זה אשרי יולדתו, מה זה קשור למידות שלו?
אומרים שאימא שלו הייתה מביאה אותו בעריסה לשמוע דברי תורה בבית המדרש.
אז יולדתו זה אימא שלו.
אימא שלו עשתה את מה שצריך כדי שהוא יקנה את המידות הנדרשות.
רבי יהושע אשרי יולדתו,
רבי יהושע בן חנניה,
יש לו הרבה ויכוחים עם הקיסר הרומי.
עם הקיסר הרומי ולפעמים עם הבת של הקיסר,
וכדומה לסיפורים.
יש סיפור מאוד מעניין על רבי יהושע בן חנניה.
לא, לא, זה לא היה קשור.
טוב,
לא,
רבי יהושע בן חנניה,
גם הוא התכסח עם רבן גמליאל,
כן,
על ראש חודש, כן?
וגם על תפילת ערבית רשות,
ועוד כל מיני דברים כאלה.
רבי יהושע היה הגדול שבדורו,
גדול יותר מרבן גמליאל.
אבל הוא נכנע לרבן גמליאל כדי שלא תרבה מחלוקת בישראל.
רבי יוסי חסיד, רבי יוסי זה רבי יוסי הכהן.
יש סיפור מעניין על רבי יוסי הכהן שמתה אשתו.
מתה אשתו,
ואז בבית העלמין,
הוא נתן קידושין,
מיד אחרי הקבורה,
נתן קידושין לאחותה,
כדי שמישהי יטפל בילדים.
כן,
זאת אומרת,
אין ברירה,
הוא יחזור הביתה,
הוא לא יודע לטפל בילדים.
נתן קידושין לאחותו,
לאחותה.
בלוויה של אשתו.
כן, אלא אחר כך התלמוד אומר, אבל אף על פי
כן, לא בעליה.
עד שעברו 30 יום, זה סיפור אחר.
אבל קידושין הוא יכול לתת.
רבי יוסי הכהן חסיד.
רבי שמעון בן נתנאל,
ירא חטא.
רבי אלעזר בן ערך מעיין המתגבר,
זה מקביל זה לזה, כן?
כמו שרבי אליעזר ורבי יהושע,
האחד הוא מצד מידת הדין והשני מצד מידת החסד,
ואילו רבי יוסי הוא כמידת הרחמים,
גם רבי שמעון ונתנאל ורבי אלעזר בן ערך,
זה גם כן כנגד שתי מידות הלכה למעשה שיוצאות ממידת החסד,
ממידת החסד יוצא מעיין המתגבר,
ממידת הדין יוצא ירא חטא.
מה אני רוצה, כן, יש תיאוריה ויש מעשיות
שיוצאת מן התיאוריה,
כן, למשל חסד זה תיאוריה.
בסדר?
אבל מה עושים עם זה הלכה למעשה?
הלכה למעשה עושים את רבי אלעזר בן ערך,
כמעיין המתגבר.
יש מידת הגבורה,
מידת הדין של רבי אליעזר בן אורקנוס.
בסדר, זו התיאוריה.
מה עושים הלכה למעשה?
מה זה עושה אצלי?
ירא חטא.
בסדר?
אז זה מעיין המתגבר.
עכשיו, מה זה מעיין המתגבר?
זה בדיוק הפוך.
הפוך מרבי אליעזר.
רבי אליעזר בור סוד, שאינו מאבד טיפה,
ורבי אלעזר בן ערך, כמעיין המתגבר.
אז מה עדיף להיות,
כרבי אליעזר או כרבי אלעזר בן ערך?
זה גם תלוי,
או שמה נאמר,
בור סוד עד מעיין מתגבר.
כן, זו הכוונה.
הוא לא פיתח,
אולי הוא גילה מה יש בתוך זה.
עכשיו תראו באמת השאלה מה יעדיף להיות
כרבי אליעזר או כרבי אלעזר בן ערך,
זה בדיון כאן.
הוא היה אומר, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים,
ואליעזר בן הורקנוס בכף שנייה,
מכריע את כולם, אז מי עדיף?
רבי אליעזר.
אבא שאול אומר משמו,
אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים
ורבי אליעזר בן הורקנוס אף רבי אליעזר עמהם.
ורבי אלעזר, בכך שנייה, מכריע את כולם.
יש לנו פה שתי מסורות סותרות.
האחת שמעדיפה בור סוד, השנייה שמעדיפה מעיין.
בסדר?
עכשיו,
למה זה קשור לאבא שאול?
אבא שאול כתוב עליו בגמרא,
שהיה ארוך שבדורו.
ארוך שבדורו.
בן אדם גבוה.
מסביר הרב קוק בעולת ראייה,
מה העניין,
למה מספרים לנו על הגובה שלו?
הכוונה שיש לו מבט ארוך.
כלומר,
הוא רואה את הדברים לא באופן נקודתי של עכשיו,
בעת ההווה, הוא רואה את הנצח.
ולכן הוא כמעיין המתגבר.
כן,
כלומר,
לפי אבא שאול,
שרואה את הדברים,
לאן הם מגיעים,
אז הוא מעדיף את המעיין המתגבר על פני בור סוד שאינו מאבד טיפה.
אבל אם אתה צריך את צורכי ההווה, עדיף בור סוד.
כן, ברור.
זאת אומרת שכדאי אחר כך להגיד מישהו שישמע
את המסורת ולא מישהו שינסה להמציא מסורת.
הוא לא ממציא מסורת,
הוא מחדש,
הוא מחדש,
זאת אומרת,
כן,
כן,
כן,
כן,
בדיוק.
עכשיו, רבי אלעזר בן ערך כתוב עליו
שהוא שכח את תלמודו.
כן,
הלך לאיזה מקום,
שמע,
מה קרה לו שם?
וזה...
מה?
עומרס?
לא, אני לא זוכר, זה לא השם של המקום.
לא יודע.
קיצור,
מה שקרה זה שהוא הלך לאותו מקום ושכח את תלמודו,
ובמקום לקרוא החודש הזה לכם,
קרא החרש היה ליבם.
כן, כי ריש ודלת מתחלפות, החודש, החרש,
הזה,
אז התשופסיק התחתון של הזין נפל,
נשאר לו יוד,
היה,
ובמקום לכם הוא קרא ליבם, החרש היה ליבם.
עכשיו, מה המשמעות של הדבר הזה?
זה אומר שאם אתה שוכח את התלמוד,
אז במקום שיהיה החודש,
ההתחדשות המתמדת,
במקום זה הוא מתחרש, הלב שלו נהיה חרש.
בסדר?
טוב.
אני חושב שזה גם הייתה שם איזושהי ביקורת סמויה לחבורה שלו.
מצד אחד שהוא עזב את החבורה,
ומתוך זה הוא שוכח את החבורה.
כן, נכון, נכון, נכון.
כאילו,
האם נמצא הקשר אליהם?
איפה אתם?
איפה?
מצוין, מצוין.
כן, יש הרבה דרשות מוסריות שנלמדות מהסיפור הזה.
טוב, אמר להם, משנה ט.
צאו,
וראו איזו היא דרך ישרה שידבק בה האדם.
עכשיו,
אם נסתכל רגע אחד במשנה א',
שבתחילת הפרק,
מה כתיב?
רבי אומר, איזו היא דרך ישרה, הוא לא אומר צאו.
הוא שואל את עצמו,
כן,
דרך ישרה שייבחר לו האדם.
מה שאין כאן,
רבי יוחנן בן זכאי אומר לתלמידים,
צאו,
וראו.
איזו דרך ישרה שידבק בהאדם.
אז כנראה שיש הבדל בין זמנו של
רבי לזמנו של רבי יוחנן בן זכאי.
רבי יוחנן בן זכאי הוא חי בתקופה של בלאגן.
אז אי אפשר להגיד לאנשים תישארו בפנים,
תצאו החוצה, תראו.
לעומת זה אצל רבי יהודה הנשיא יש כבר תקופה של שקט.
ואז יש התמקדות של העשייה התורנית בתוך המדרש פנימה.
לכן הוא בפנים שואל איזו היא דרך ישרה שיבוא.
מה זה שיבוא?
שיבוא בין כל הדרכים הטובות, יבוא לא האדם.
לעומת זה רבנו חיים מזכאי מבקש פתרון כולל לכל בני האדם,
ולכן הוא מבקש מכל אחד שיגיד את דעתו.
כן,
הוא זורק אותם למים,
יפה מאוד,
זה כמו העמדות על המידות,
נכון.
אמר להם צאו,
וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם.
שידבק בה,
כלומר שעל פיה הוא מנהל את כל מהלך החיים שלו,
לפי אותה המידה
שאותה הוא מאמץ.
ואז יש לנו חמש תשובות.
רבי יהושע אומר, חבר טוב.
רבי יוסי אומר, שכן טוב.
רבי שמעון, זה רבי שמעון ונתנאל, אומר,
הרואה את הנולד.
רבי אלעזר אומר,
לב, אה, סליחה, דילגתי.
דילגתי, למה לא אמרתם לי?
רבי אליעזר אומר, עין טובה.
רבי יהושע אומר, חבר טוב.
רבי יוסי, רבי יוסי הכהן אומר, שכן טוב.
רבי שמעון,
שהוא רבי שמעון בן נתנאל,
אומר,
הרואה את הנולד.
רבי אלעזר, שזה רבי אלעזר בן ערך, אומר, לב טוב.
קצת הערות לדבר הזה.
מה כל אחד בעצם רוצה?
הוא רוצה להוסיף את מה שאין לו.
כן, כי הרי רבי אליעזר בור סיד.
אז בור סיד זה מוגבל.
עין טובה זה מרחיב.
כן,
בעין טובה הוא יכול לכלול במבט שלו
גם מי שאחרים היו פוסלים אותו.
אז עין טובה,
אולי זה גם מכוון נגד החברים שלו שנידו אותו.
אין לכם עין טובה.
אז לכן הוא אומר עין טובה.
יש בהמשך, יש בפרק רביעי,
כל מי שיש לו עין טובה מתלמידיו של אברהם אבינו.
ומי שיש לו עין רע מתלמידיו של בלעם הרשע.
אז עין טובה זה היכולת לראות את הכל בהיקף.
כלומר,
אם אתה הולך רק בדרך מאוד מאוד צרה,
כל מי שלא בדיוק כמוך נפסל.
אם יש לך עין טובה,
אתה מסוגל למצוא איך לצרף את כולם אליך.
עין טובה.
רבי יהושע אומר,
חבר טוב.
איזה חבר טוב?
כלומר, אצל רבי יהושע כנראה חסר לו חבר.
חסר לו חבר, כי
את רבי אליעזר בן אורקנוס הוא נידה.
אז עכשיו, איפה החברים שלו?
קצת החבר, שישלים אותו.
נכון.
מה?
זה גם בתוך החיים שלו.
אחר כך, אחר כך.
כן, אחר כך נידו את זה.
זה גם בתוך החמישה תלמידים,
אם אתה מחלק אותם,
ויש שניים שהם כאילו בצד החיפה,
שניים בצד...
כן, ויש שניים...
נכון.
מי באמצע?
רבי יוסי.
לא, זה רבי יוסי.
מה?
יש לך
רבי יוסי ביחד עם רבי
אלעזר בן ארך, הם שניהם בחסד, נכון?
במידת הדין.
נשאר באמצע.
זאת אומרת, כי אתה שמת את רבי אליעזר עם רבי יוסי?
רבי אליעזר.
שמת עם רבי יוסי, מי אמר?
עם רבי שמעון.
רגע, רגע, אם יש חמישה, אז זה לא...
רבי אליעזר ורבי שמעון בצד ה...
כן, נכון.
רבי
אלעזר בן ארך ורבי יוסי בצד החסד.
כן.
רבי יהושע, אתה מבין?
הבנתי,
כי אתה אומר שאם רבי יהושע,
צריך לשים את רבי יוסי.
אני אומר...
אם רבי יוסי, וזאת מניין לך.
לא, אני לא אומר...
זה מה שאמרת.
הרי אתה עושה...
בדין...
כן, ואתה שם את רבי יוסי עם
אלעזר בן ארך.
ואני שואל אותך, מניין לך?
כגבורה מתגבר.
אה, מצד זה, ורבי יהושע?
שמתאים לזה טוב.
גבורה מתגבר, זה קצת האמצע.
אז אתה שם את רבי יהושע באמצע.
כן, וגם כשמונים אותם הוא באמצע.
אבל בדרך כלל שמים את רבי יהושע עם רבי אליעזר.
כל המחלוקות בתלמוד זה בין רבי אליעזר לרבי יהושע.
קצת קשה.
אני לא מדבר על המחלוקות.
כזו הם חברו אותה.
מתנגדים זה לזה.
כן, נראה לי.
אז עכשיו ככה,
כשהקדוש ברוך הוא גואל אותנו,
זה על ידי שהוא עוזר או שהוא מושיע?
מלך עוזר ומושיע ומגן, נכון?
כלומר,
הגאולה נעשית בשני אופנים,
או עוזר או מושיע,
נכון?
כן,
אחינו האשכנזים אומרים בשמחת תורה,
עוזר דלים,
הושיענה,
נכון?
עזרא, ישוע.
עזרא זה כאשר אתה עושה חלק מן העבודה,
והקדוש ברוך הוא עוזר לך.
מושיע זה כשאתה לא מסוגל לעשות כלום,
והקדוש ברוך הוא מושיע אותך.
ואז יש לנו בכל גאולה שתי האופציות,
יש לנו יהושע בן נון ואלעזר הכהן.
בימי בית שני יש לך יהושע הכהן הגדול ועזרא הסופר.
ולגאולה השלישית יש לך רבי אליעזר ורבי יהושע.
שרבי אליעזר אומר,
אם ישראל עושים תשובה נגאלים ואינה ואין נגאלים,
ורבי יהושע אומר, בין כך ובין כך נגאלים, נכון?
זאת אומרת שלכל גאולה יש שני הממדים,
תלוי מה גובר.
לפעמים הזכות גוברת,
ולכן זה עוזר,
רבי עזרא שדורש שיעשו תשובה.
ויש מי שאומר,
בין כך ובין כך,
גם אם לא זכאים,
זה רבי יהושע,
הקדוש ברוך הוא מושיע,
כן?
הוא מגן.
ולכן אני תמיד שם אותם ביחד.
רבי עזרא ורבי יהושע, משלימים זה את זה.
ככה נראה לי.
טוב.
אומר,
אז רבי יוסי אומר, שכן טוב.
איזה שכן טוב, שהרי יש שכן שהוא טוב,
כל שכן הוא רע.
נכון?
כי השכן הוא ביריבות איתך.
נכון?
כלומר, זה כמו שאדם אומר, אני מקיים מצוות,
ואהבת לרעך כמוך כלפי כל יהודי חוץ מהשכן שלי.
אבל השכן שלי הוא לא בסדר,
בגללו אני לא יכול לקיים את המצווה כראוי.
אלא אם כן נאמר,
ששכן טוב,
אתה צריך להפוך את השכן שלך לשכן טוב,
זה הכוונה.
זה המידה הטובה,
כי הרי הוא אומר,
איזה דרך יש שהדבק בה אדם.
אז אתה צריך לדבר בזה, שהשכן שלך יהיה טוב.
למה זה מיוחס לרבי יוסי?
למה זה מיוחס לרבי יוסי?
אין לי מושג.
יש לך הסבר?
נכון,
אז באמת לא יודע.
זה לא מה שהוא אומר,
נכון?
כן, אז זה לא העבודה של רבי יוסי, זה משנה אחרת.
כן, סתם שכן, הוא שכן רע בגלל שהוא בתחרות איתך.
זה כמו שאדם רוצה לרצוח יותר את קרוביו מאשר את רחוקיו.
עם הקרובים הוא בקשר של תחרות, עם הרחוק הוא לא,
נכון?
וזה מה שאמרו, ואהבת לרעך, ולא
את רחוקיך.
כי הרחוק, זה מובן מאליו שאתה יכול לאהוב אותו.
מי שמתחרה איתך על אותה חלקה בעולם הזה,
איתו יש לך בעיה.
רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד.
רבי שמעון ניתן ללמר ירחת.
ירחת, זה משתק אותי, זה שם אותי בהווה.
אז צריך לראות את הנולד.
רבי אליעזר,
רבי אלעזר בן ערך אומר,
רבי אלעזר,
רבי אלעזר בן ערך אומר,
לב טוב.
מה זה לב טוב?
הלב זה כוונה הרצון.
הרצון צריך להיות לטוב.
לב זה רצון.
אה, לא יודע למה זה חסר בו,
בוא נחשוב.
אני כל דבר צריך לדעת.
טוב,
בכל מקרה,
אמר להם,
רואה אני את דברי אלעזר בן ערך,
שבכלל דבריו דבריכם.
מה זה שבכלל דבריו דבריכם?
שהלב טוב הזה חייב לכלול,
הוא לב טוב אם הוא כולל את ארבעת הדברים האחרים.
עין טובה, חבר טוב וכולי.
טוב, עד כאן, להיום, שלום.
