שלום לכולם, למה אסור לדבר?
בעניין המשכן,
הגענו לשתי הפרשיות,
שמה, והקל פקודי, הם מדברים על עשיית המשכן,
בסדר?
הפרשיות האלה,
בתרומה ותצווה, אנחנו לומדים על הציווי על המשכן, והקל פקודי זה על העשייה בפועל.
ורואים שהתורה, כן, התורה נותנת דגש מיוחד
בעשייה, בשלבי העשייה,
כן,
גם עשייה וגם תכף נראה משהו קצת לפני העשייה,
אבל מאוד דגש מיוחד על הנשים,
כן, לכוח של האישה בבניין המשכן.
וזו נקודה שככה חורזת את עצמה בשתי הפרשיות האלה.
אנחנו נתמקד אבל בפרשה שלפנינו, פרשת ויקל,
וככה בשתי נקודות, ונרחיב קצת את המבט
על העשייה של הנשים,
כן, בזמן שהם בנו את המשכן, בבניין המשכן.
לעילוי נשמת
רומי אבאד סעדה.
שבוע יהיה
פקידת שנתה, כן?
אז הנה, זה לנשים, אתה רואה? זה קשור לאישה.
טוב, אז ככה.
בואו נתחיל. באמת, אנשים בבניין המשכן,
יש להם שייכות מיוחדת.
אומרת התורה ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו
וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת אדוני למלאכת אוהל מועד
ולכל עבודתו ולבגדי הקודש.
ויבואו האנשים על אנשים כל נדיב לב הביאו כך ונזם וטבעת וחומז כל כלי זהב וכל איש אשר הניף תנופת זהב לאדוני.
כן זה פה מדובר בשלב שמביאים את התכשיטים את הזהב את כל המוצרים
חומרי הגלם שצריך לבנות איתם את המשכן.
הפסוק מתאר פה את נדיבות הלב של עם ישראל,
אבל יש פה פסוק מיוחד, כן?
בפסוק הבא, ויבואו האנשים על הנשים,
כן?
ויבואו האנשים על הנשים,
והם הביאו כך נזם טבעת וחומז,
כל כלי זהב. מה זה התכשיטים האלה? כך נזם טבעת, איזה תכשיטים אלה?
תכשיטי נשים, נכון?
ברובם. יש גם, בזמנם, אנחנו נראה גם בפרק דבר בעזר, היה גם לגברים.
גם לגברים עליהם, חלק עליהם קצת נזמים וכאלה, אבל עדיין יותר בכמות אצל הנשים, וגם יש פה מקומות
שבכלל זה שייך רק לנשים, לא ניכנס, זה שייך רק לנשים.
תכשיטי נשים מובהקים שנמצאים כאן,
ויש פה עוד כמה דברים שגם שייכים לגברים. אבל רואים מכאן שתכשיטי הנשים הביאו ככה בצורה של נדיבות לב למשכן. זה דבר ראשון,
כן, דווקא תכשיטי הנשים.
כי היינו אומרים ככה, לאישה יותר קשה לה, כן,
אישה עכשיו להיפטר, למסור, למסור את התכשיטים שלה.
יש הרי, כן, סיפורים מאוד ככה
של מסירות נפש, שהאישה מוכרת את התכשיטים שלה בשביל להמשיך לפרנס את בעלה,
או לתת צדקה, או לתת לעני, או לתת לבעלה שילמד תורה,
זה היא מוכרת את התכשיטים. אבל לבוא עכשיו ככה ולמסור את התכשיטים שלה,
אישה זה דבר לא פשוט, כן?
ובצדק, בסדר, זה דבר מאוד חביב עליה, מאוד שייך לה.
תכשיטים מאוד יקרים, אז פה התורה מדגישה את התכשיטים האלה דווקא אנשים.
דווקא זה תרשי נשים שהנשים נותנות.
זה דבר ראשון.
הדבר שני, בפסוק הזה יש "ויבוא האנשים על הנשים",
שזה ביטוי, צמד מילים,
חיבור מילים מאוד לא ברור.
מה זה "ויבוא האנשים על הנשים"? מה, הם רכבו עליהם? מה הכוונה פה? מה מתואר בפס... מה הפסוק הזה רוצה לתאר לנו, כן?
אז רש"י כותב "על הנשים", הוא אומר,
כמו להגיד "עם הנשים",
ואז הוא מוסיף "וסמוכין עליהן".
או, זה כבר נותן לנו איזושהי קריאת כיוון.
מה הקריאת כיוון?
שהגברים, מה הם?
סמוכים על אנשים.
זאת אומרת שמפה העיקריים,
מפה העיקריים, הנשים.
הן המובילות, יפה, הן המובילות. הגברים נטפלים, וככה משמע ברש"י.
עם אנשים וסמוכים עליהם. הוא לא כל כך פירש יותר מזה, אבל זו המשמעות.
קצת נסמכים על הנשים,
כן?
מה זה בא לומר? אז באמת מפרשים אחרים, ברמב"ן מובא
שאנשים,
אנשים פה הקדימו את הגברים.
שוב הקדימו את הגברים.
בחשק שלהם, בתשוקה שלהם, לא מספיק שאנחנו עוסקים פה,
כן, בתכשיטים שמאוד קשורים אליהם, תראו את הבעלי התוספות כותב כאן, תראו את בעלי התוספות,
חך ונזם, הוא אומר, שאין תכשיטי נשים,
כן?
וכולי, נזם, גם קומה, זה ודאי של נשים.
ואף על פי כן, הנשים, מה זה אין?
כן, אבל יש פה תכשיטים שהם מאוד מכוונים לנשים,
וגם בכמות היה יותר לנשים.
שאין תכשיטי נשים,
ואף על פי, כי אנחנו נראה קצת בפירקת תחזיר בליעזר, אנחנו נראה את זה שיש באוזניים האלה, נראה את זה.
ואף על פי כן, הנשים היו שמחות וזהירות במלאכת שמיים.
כי דכתיב כל הנשים אשר נשא ליבן אותנה וכולי.
אז אבל על פי שאנשים מדגישים לנו, הנשים שמחות.
מעבר לזה, בא הרמב"ן ואומר,
מה זה האנשים על הנשים?
אומר הרמב"ן, ותם ויבואו האנשים, תראו,
על הנשים, כי בעבור,
בעבור כי הנדבה בתכשיטים היא מצויה אצל הנשים יותר.
וכולן היו להן,
כן, גם אצל הגברים היו, אבל אצל הנשים היה יותר, כמו שאמרנו,
ופרקו נזמיהן מהאוזניים וטבעותיהן מיד,
ואז ובאו תחילה.
כן, לא רק שהן נותנות, אלא הן גם כן נותנות את זה,
אולי הגברים קצת חשבו,
קצת לקח להם קצת טיפה זמן, אנשים מיד,
מיד מסרו את התכשיטים ובאו ראשונות.
והאנשים אשר נמצאו להם הביאו עימהם,
כי טעם על אנשים שהן היו שם בראשונה והאנשים נטפלו להן.
אז הבנות, כן, אנשים הגיעו ראשונה להביא את התרומה הזאת.
עכשיו,
טוב, נשאר להם גם,
היה להם עוד, היה להם ייצוא מצרים עם הרבה, הרבה חמורים,
יש מלאים זהב ותכשיטים.
אז אנשים היו שם ראשונות.
אז רואים מכאן את הנדבה,
כן, את התשוקה הגדולה של האנשים להביא למשקע. עכשיו, הדבר הוא יותר, הוא בעצם יותר עמוק מזה.
כי חז"ל מחברים בין תרומת המשכן לבין תרומת העגל.
כן? כי באמת לפי השיטה של רש"י ועוד הרבה ראשונים,
אז בניין המשכן הוא בא כתיקון לחטא העגל.
הוא בא כתיקון לחטא העגל.
או תיקון או תוצאה של חטא העגל. כלומר, לולא חטא העגל אולי לא היה נבנה משכן,
כן? לא היה נבנה, לא היה צריך משכן, הוא היה נבנה משכן, יש בזה שתי...
שתי מהלכים,
המשכן בעצם מתקן את חטא העגל.
זו שיטה אחרת שבכלל לא היה צריך להיות משכן.
בכל אופן, אז
אם ככה,
חטא העגל הוא סוג של סילוק, סילוק השכינה מלמטה.
עבודה זרה של עם ישראל מסלק את הקדוש החום מהעולם.
השכינה זה להוריד חזרה את השראת השם לתוך עם ישראל, ומתוך ככה
לעולם כולו.
אז בחטא העגל באמת, שם אנשים כבר היו במעלה הגבוהה יותר מהגברים.
כמו שאומר המדרש,
תראו, אומר המדרש על בנות צלופחד.
יש, היו שני חטאים עיקרים במדבר. מהם שני החטאים העיקרים של המדבר?
מרגלים וחטא עגל,
קצת בסדר הפוקה. אומנם חטא העגל וחטא המרגלים. חטא העגל וחטא המרגלים. וראו איזה פלא,
שבשתי החטאים האלה, מי לא חטאו?
אנשים.
כאילו מה אתה אומר עלינו או?
אבל יש פה איזשהו ביטוי לתכונת האישה.
תכונת הישרות שבאישה, שעוד מעט נעמוד עליה דרך הרב קוק, כן?
תכונת ישרות של האישה. יש פה איזה ביטוי לדבר הזה. שני החטאים המרכזיים העיקריים,
יש חטא העגל, חטא המרגלים, מי חוטא?
דווקא הגברים.
מה קורה איתנו?
כן? אז תראו, אומר המדרש על בנות צלופחד, כן?
ותקרבנה בנות צלופחד. הם היו נשים שחיבבו את ארץ ישראל, כן? רצו נחלה בארץ ישראל.
אותו הדור, מדרש תנחומא, אותו הדור, הנשים היו גודרות
מה שאנשים פורצים.
כן, אנשים פורצים, הנשים גודרות את זה.
שכן אתה מוצא, שאמר להם אהרון,
פרקו נזמי הזהב
ולא רצו הנשים,
ומיחו בבעליהן.
כן, הנשים לא, אפילו מיחו בבעליהן, שנאמר, והתפרקו כל העם.
ואנשים לא נשתתפו במעשי העגל, זה דבר ראשון.
וכן במרגלים, שהוציאו דיבה,
ועליהם נגזרה גזירה. מה נגזרה הגזירה? למות במדבר. על מי זה נגזר?
בין 20 ל-60.
של מי? דווקא של הגברים.
שאמרו לא נוכל לעלות אל העם,
אבל הנשים לא היו עימהם בעצה.
שהרי כתיב למעלה מן העניין, כי אמר השם להם מות ימותו במדבר, ולא נותר מהם איש.
ולא נותר מהם איש. איש ולא מה?
איש ולא אישה. על מה שלא רצו להיכנס לארץ.
אמרתם לכן נשים נשארו באמת.
נשים נשארו, גם יותר מגיל 20. לא מתו.
מגיל 20-60 זה הגברים מתו, נשים יותר מגיל 20 לא מתו בגלל חטא המרגלים, הם נכנסו לארץ.
גנובות עוד סוף חיים.
אז המדרש עומד פה על הנקודה הזאת שיש שתי חטאים עיקריים, אחד זה חטא כלפי הקדוש ברוך הוא, כלפי דעת אלוקים, כלפי הקדוש ברוך הוא, אחד זה כלפי ההופעה של הקדוש ברוך הוא בארץ, שהיא ארץ ישראל, ארץ ישראל, ההופעה של הקדוש ברוך הוא בארץ, כן, אחד זה כלפי הקדוש ברוך הוא, כלפי ההופעה של הקדוש ברוך הוא בארץ, זה חטא המרגלים,
כדאי אומרים, כלפי הופעת הקדוש הוא בארץ, ארץ ישראל,
בשתי החטאים האלה אנשים ידעו להישמר.
אז יש פה, כן,
ביטוי לתכונת האמונה המיוחדת שנמצאת אצל האישה.
והתכונה הזאת באה לידי ביטוי במשכן.
כן, כי מסבירים, כן, ממילא יוצא לנו מכאן דבר הפוך, נכון?
כלומר, בחטא העגל,
בחטא העגל הנשים לא היו מוכנות לתת את הזהב,
אבל במשכן, מה אנחנו מגלים במשכן שמה?
שהן ראשונות.
שהן ראשונות, ונותנות אפילו תכשיטי הנשים,
והן מגיעות לפני הגברים, כן? זאת אומרת שיש פה מהפך.
הן מודות לקחת את הכוח של הנתינה שלהן,
ולשמור אותו מנתינה חיצונית, מנתינה שלילית, ולהפך לנתב אותו לנתינה המבורכת, לנתינה של המשכן.
בסדר, יש איזה, בואו נראה קצת, תראה, אנחנו שותפות בהרבה דברים.
לא, לא, זה משהו אחר, הוא לא מדבר על הטבור, זה עשיית המשכן.
יש בעבודה את המשקל.
אתה יכול לשאול על עוד הרבה דברים, למה אנשים לא עושות?
הם לא יכולים להיות דייניות.
ב... לא, אז הם...
מה, בהכנה הם כן היו, כן? כמו שאנחנו נראה עוד מעט.
שוב, זה...
תראה, אפשר לתת כמה תשובות לדבר, אפשר לתת כמה תשובות לדבר. בואו נראה, אם נתקדם טיפה, אתה תראה באמת ש...
תראה, בואו נתקדם, אולי נענה תוך כדי. תראה,
אני לא אומר שהתשובה היחידה,
אין כמה תשובות אפשר להגיד בשאלה הזאתי.
בסדר, אז אמרנו ככה, יש חטא העגל, עובדי המשכן.
מה השכר באמת שקיבלו בעקבות זה אנשים?
מה השכר שהם קיבלו?
כי אנחנו יודעים.
שמה?
לא לעבוד בראש חודש. יפה.
אז נכון, אנשים קיבלו את, מה זה לא לעבוד? קיבלו את ראש חודש כיום,
כיום טוב לנשים.
כן, השוכר הנוך מביא כבר שיש מנהג שאנשים לא יעשו מלאכה בראש חודש.
ככה יש איזה ככה מובן בשולחן ערוך.
ובעקבות מה הם קיבלו את הדבר הזה?
בעקבות מה שכלפי המשכן הם היו, סליחה, הפוך, כלפי חטא העגל,
כן, הם שמרו על עצמם, ולעומת זאת במשכן הם הוציאו את כל נדיבות הלב שלהם.
בואו תראו איך מתאר את זה, פרקא דרבי אליעזר,
אומר ככה,
פרק מ"ד, ויהי והם נזבח, דן אהרון דין בינו לבין עצמו.
בחטא העגל אמר, אם אני אומר לישראל, תנו לי כסף וזהב,
מיד הם מביאים.
אלא הריני אומר להם,
תנו לי נזמי נשיכם ונזמי בניכם ובנותיכם.
והיה הדבר בטל ממנו.
כן, כאילו, כי מה הוא שם, מה אהרון אומר?
אנשים לא הסכימו לתת את התכשיטים שלהם.
ככה אהרון, הוא אמר את זה יותר מצד ה...
גם הוא שמח לאנשים וגם מצד ה... שלא יצאו לתת תכשיטים פשוט. כמו שאמרנו, קשה לתת תכשיטים.
שמעו אנשים ולא קיבלו עליהם, ניתן נזמייהם לבעליהם.
אלא אמרו להם, אתם רוצים לעשות שיקוץ ותועבה שאין בו כוח להאציל?
לא שמעו להם.
ונתן הקדוש ברוך הוא שכרן של נשים, אז כן, אז לא נתנו לגברים.
ומה נתן הקדוש ברוך הוא שכרן של נשים, תהיימו לב, בעולם הזה ובעולם הבא.
ומה שכר נתן להם לעולם הבא ולעולם הזה? שהן משמרות ראשי חודשים.
משמרות ראשי חודשים.
שנאמר, המשביע בטוב אדייך תתחדש כנשר נעוריך, כן?
אז הם קיבלו משמרות ראשי חודשים.
ראו האנשים שלא קיבלו הנשים ליתן את נזמיהן לבעליהן,
ועד אותה שנה, נראה לי שנה, צריך לומר, היו הנזמים באוזניהם כמעשי המצריים וכמעשי העיוורים, ופרקו את נזמיהם שבאוזניהם ונתנו.
שנאמר והתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באוזניהם.
באוזני נשיהם אין כתיב כאן, אלא באוזניהם.
כלומר, מי פירק את הנזמים מהאוזניים?
הגברים. לא מאוזני הנשים, מאוזני הגברים, בסדר?
היו, אוקיי, חלק, לפי חלק מהאנשים, כן לקחו מהאנשים בכוח,
אבל לפי,
אפשר לקחו מהאוזניים שלהם, גם להם היה תכשיטים.
אז הם מקדמים את ראש חודש, כי בחודש יש בו,
ראש חודש יש בו ביטוי של,
תחדש כאן אשר נעורייך, כן, צריך להבין את זה.
אז ככה, אז אמרנו באמת, שחרנוך מובא שיש מנהג, כשנשים, כן, לא עושות מלאכה בראש חודש,
אתם יודעים שהגברים מחמירים יותר מזה,
הם לא עושים מלאכה בכלל,
כל השנה לא עוזרים מהבית בכלל.
לא, חס ושלום, מחמירים.
בכל מקרה, עוזר הרבה, כן. אז אנשים קיבלו את השכר הזה, אבל באמת, מה הקשר?
מה הקשר בין זה שהם לא נתנו את הזהב לעגל ונתנו זהב למשכן,
יבואו אנשים על אנשים ראשונים, נתנו את זה.
למה זה הפרס?
מה זה, מה קשור הפרס הזה? מה קשור התוצאה הזאת
של נתינת ראש חודש,
כן, בזכות המעשה הזה?
למה זה קשור, כן?
מה אתם אומרים?
למה זה קשור?
אז קודם כל, דרך אחת שאומרים,
כי הרי מתי הוקם המשכן?
מתי הוקם המשכן?
ראש חודש, יפה.
המשכן הוקם בראש חודש, איזה ראש חודש? ראש חודש ניסן,
שהוא ראש החודשים.
אז כיוון שהמשכן,
כן, הוא קם ביום הזה, וזה משום מעלתם, כן?
הביטוי של חפץ הלב שלהם מתבטא בנתינה למשכן,
כן?
ביטוי חפץ על יפתי נתינה למשכן, לכן
קבעו את היום שבו הוקם המשכן, מה מיוחד בו? הוא ראש חודש? אז קבעו אותו כיום מיוחד לנשים.
ראשי חודשים מיוחד לנשים.
ככה מובא בראשונים, כך כתוב הדעת הזקנים מבעלי התוספות. הוא אומר,
לפיכך זכו אנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש. למה? לפי שבמעשה העגל לקחו תכשיתיהן בעל כורחן,
הגברים,
כניהם האשמה, בדרכטיבה התפרקו, במעשה המשכן שמחו בנתינה.
לפיכך נתן להם ראש חודש ליום טוב.
ונראה לי דזהו ראש חודש ניסן שבו הוקם המשכן
פסיקת ההלכה, כן, טור זה ספר הלכתי.
אז הוא מביא שכל הרגלים הם כנגד האבות.
החגים של עם ישראל כנגד האבות הרגלים.
בואו נראה מה אתם אומרים.
אם יש לנו איזה פסח כנגד,
פסח כנגד יצחק אתה אומר.
אז בואו ננסה איזה, אולי נקרא איזה מבנה, לא, פסח זה אברהם. למה אברהם?
תראו מה הבא על הטורים אומר. טור אורח חיים סימן ת"ז.
ושמעתי מאחי,
הרי, זה כנראה הרב רבי יהודה,
היה לו איך שקראו לו רבי יהודה.
טעם לדבר, טעם לדבר הכוונה למה הנשים מקבלות את הראשי חודשים. תראו איזה טעם מעניין.
הוא אומר,
לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות.
אז פסח הוא אומר כנגד אברהם.
אך אומר הטור, למדנו משהו חדש.
תמיד טוב ללמוד משהו חדש.
כנגד אברהם, למה דכתיב לושי ועשי עוגות.
האמת זה נכון ופסח היה, זה היה באותו זמן, זה היה פסח.
כשבאו המלאכים לאברהם זה היה פסח.
כן, כתוב לוצ'ו ועשי עוגות,
ואחרי זה הם באו ללוט והוא הכין להם בכלל מצות עפה להם ויאכלו.
אז פתח נגד אברהם.
שבועות כנגד יצחק,
כן, שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאלו של יצחק.
יפה.
סוכות מה נשאר לנו? טוב, סוכות זה גם קל.
אנחנו יודעים שסוכות זה נאמר, על מי נאמר סוכות בתורה? על יעקב,
כן, באמת ויבן סוכות, כן, סוכות כנגד יעקב דכתיב: "ולמקנהו עשה סוכות".
אז מה נשאר? הוא אומר, כמה ראשי חודשים זה גם
קצת יום טוב.
כמה ראשי חודשים יש? 12. אה, למי זה מתאים?
למי זה מתאים 12?
לשבטים, נכון?
אז יש לנו 12 ראשי חודשים,
הם ניתנו ל-12 השבטים. נפלא מאוד.
מה קרה?
מה קרה?
קרה החטא,
קרה חטא העגל.
ברגע שחטא העגל קורה,
אז כל הנתינה הזאת לשבטים,
כאילו זה בעצם העם ישראל,
הגברים של עם ישראל,
לנתינה להם, היא מתהפכת, כן?
מתהפכת ולמי ניתנת לנשים? בואו ננסה להבין את זה. וי"ב ראשי חודשי השנה,
שגם הם נקראים מועדים,
כנגד י"ב שבטים.
י"ב ראשי חודשים זה גם זה מועדים.
צריך לכבד את ראש חודש, צריך לכבד את ראש חודש, כן?
כנגד י"ב שבטים.
וכשחטאו בעגל,
נטלו מהם ונתנו לנשותיהם, לזכר שלא היו באותו חטא.
הבנתם?
כלומר, היו בטח שעות נשים היו שייכים בעצם לעם ישראל, השבטים, לראשי השבטים.
בעקבות החטא זה ניטל מאיתנו, מהגברים,
וניטל היום טוב הזה, כאילו מיוחד, מיועד יותר לנשים.
הבנתם? יש פה איזה משהו.
למה? כי הם לא חטאו בעגל, והגברים חטאו.
מה זה אומר?
מה הרעיון שעומד מאחורי הדבר הזה?
מה הרעיון שעומד מאחורי הנתינה הזאת?
לכאורה נראה שאמר פריקת רבי אליעזר, אמר לנו,
שמה המהות של הראש חודש?
מה המהות של חודש? מהי ההתחדשות, כן?
להתחדש. החודש,
כן, כל פעם שהלבנה הרי היא מתחדשת והולכת ונחסרת,
כן? נעלמת, ואז היא מתחילה להיוולד מחדש.
היא מתחילה להיוולד מחדש.
אז יש בראשי החודשים, גם החודש כשמו כן, הוא מלשון התחדשות,
בראשי החודשים יש את התכונה הזאת של ההתחדשות,
כן?
ההולדה מחדש, הולדה מחדש, כל פעם להתחדש.
זה נקודה,
ההתחדשות זה נקודה מאוד מעולה מצד אחד,
צריך לדעת להתחדש,
צריך לדעת להתחדש,
אבל יש בזה סכנה, יש סכנה.
כי לפעמים, כי מה ההתחדשות יכולה להוביל? למה?
ההתחדשות יכולה להוביל להתנתקות.
להתנתקות. אתה מתחדש עם הדברים החדשים,
אבל אתה לא משמר,
אתה לא משמר את היסודות שלך.
אתה לא משמר, כן, את היסודות שעליהם אתה אמור להישען.
אתה לא משמר את העבר, אתה לא משמר את העבר, כן?
החידוש, מתי החידוש הוא דבר חיובי? מתי החידוש הוא דבר מבורך?
כאשר הוא שומר את הקשר,
כאשר הוא שומר את הקשר עם העולם הישן,
אבל העולם הישן היסודי, המקורי, המקורי, העולם הישן המקורי.
אחרת ההתחדשות מתנתקת מכל המקור.
אנחנו יכולים לראות את זה בדורות שלנו, בדורות שלנו זה מאוד מאוד בולט הדבר הזה, כן?
יש המון התחדשויות שקורות במציאות,
בעולם,
בחיים שאנחנו פוגשים,
המון דברים מתחדשים,
כן? המון דברים מתחדשים בתפיסות,
לא רק תפיסות עולם, גם חידושים טכנולוגיים, חידושים כאלה ואחרים,
גם תפיסות עולם.
אז כל החידושים האלה,
אם מחדשים אותם ולא שומרים את הישן,
לא שומרים את המסורת הקודמת,
אז החידוש יכול לגרום להתנתקות מכל העבר ולייצר משהו חדש,
שהוא חדש, פנים חדשות לגמרי.
פנים חדשות לגמרי.
אבל זה אסור,
החידוש יכול לבוא רק כאשר יש לך,
יש לך משהו שאתה נשען עליו, משהו טוב שאתה מקיים אותו, אתה משמר אותו.
על גבי השימור הזה,
אתה יכול עכשיו לבוא ולחדש,
לתת כאילו עיצוב נוסף, פן נוסף,
כן, להעשיר את החיים, להמתיק את החיים.
אבל אחרת אתה יכול כאילו לזלוג החוצה ולפרוץ גדרות, לפרוץ גדרות,
כן?
יש את ה...
כל החידושים, כן, יש דבר כזה, חדש אסור מן התורה, נכון? יש ביטוי כזה, חדש אסור מן התורה.
חדש תום התורה, בפשט זה על המצוות חדש, יש מצוות חדש.
מצוות חדש לא לאכול לפני הקורבן, אבל במשל שאומרים את זה, כאילו כל הדברים החדשים,
מה זה?
כן, לפני העומר, תציין בניסן. כן, כן, תציין בניסן, נכון, נכון. זה העומר, חדש חדש, זה החדש של הפשט. אבל המשל אומר, כל הדברים שמתחדשים, כאילו,
התרבות המודרנית מחדשת, זה אסור מן התורה.
זה ביטוי כזה.
האם באמת זה נכון?
זה יכול להיות נכון, יכול להיות לא.
זה באמת סכנה בזה.
לא סתם המשפט הזה הגיע, איזה סכנה בחדש אסור מן התורה?
כי החדש יכול להגיע לכל מיני זליגות שהן שוכחות את המקור.
כן, מתחילים,
כן, כל הדוגמאות של,
אני לא אוהב לתת דוגמאות כאלה, זה נגיד קבלות שבת עם מוזיקה וזה, דברים כאלה. מותר, אתה אומר, המציאות השתנתה, יש כל מיני, צריך זה.
האם מותר לעשות, אם זה לפני שבת, הכל בסדר.
אבל אתה מגיע לתוך שבת עכשיו, אתה עושה דברים חדשים,
כן?
זה הנה, יש התחדשויות,
הנפש שלנו רוצה יותר, יש כלי נגינה חדשים, כל הדברים כאלה.
בואו נחדש, כן, קבלות שבת בתוך השעה מוזיקה.
מצוין, לא, לא חס ושלום, זה אסור.
זו התחדשות שהיא לא נשענת על הישן.
אבל אם ההתחדשות כאילו נשענת על המקור, נשענת על השורשים, על היסודות הקודמים, אה, זו התחדשות מבורכת.
זו התחדשות מבורכת.
לכן, מה מתברר בחטא העגל, אתם מבינים?
חטא העגל הוא כאילו פגם בעצם במה?
פגם יסודי, כאילו באמונה.
הוא היה יסודי באמונה.
בשורש האמונה, ביסוד האמונה שיש בעם ישראל.
זה לא אומר שאנחנו עכשיו, כולנו עכשיו, חס ושלום,
עבריינים כל כך גדולים, אבל יש פה איזשהו פגם כאילו יסודי באמונה.
אז אומר הקדוש ברוך הוא, אם אני משאיר אצלכם את הראש חודש אצל הגברים,
הגברים, אתם חטאתם,
אתם חטאתם בחטא עגל, בפגם האמונה היה לכם בצורה מאוד חזקה?
אם אני משאיר את זה אצלכם, את הראש חודש,
אני חושב שזה סכנה.
כי ההתחדשויות שלכם יכולות להוביל,
יכולות להביא להתנתקויות.
כן, התחדשות שהיא דבר אחר כבר, זה כבר לא הדבר הקודם, זה דבר אחר לגמרי.
למי אני יכול להעביר את כוח ההתחדשות?
מי יכול את כוח החידוש? למי?
כשיש לכם את הכוח הזה של הנשי,
הכוח הנשי נמצא אצלכם,
הן שומרות על האמונה בצורה ודאית, בצורה טהורה, בצורה ישרה, בצורה עמוקה אשת אצל אנשים.
אה, עכשיו אפשר להשאיר אצלכם את כוח החידוש.
כוח החידוש, תחדשו דברים,
תתחדשו בעצמכם,
כן? תתחדשו בעצמכם בכל הדברים שהעולם מתחדש ומתפעם מצוין, כל הזמן נשמרים על העבר שלכם, על היסודות של האמונה שלכם, על שורשי האמונה אשר הם נשמרים, אתם יכולים עכשיו לחדש.
אתם מבינים? לכן כאילו ברגע שהכוח של האישה נשאר,
אפשר להגיע, אפשר לשמר את ראש חודש לפי האיכות המיוחדת של ראש חודש, של ההתחדשות שלו.
לכן זה ניטל כאילו מהגברים וניתן לנשים.
יש פה דבר עמוק בדבר הזה, בסדר?
הגברים כאילו יש לך סכנה.
אם אנחנו,
אם זה בא לילמות, חדש כזה סכנה שאתה,
יש לך פגם באמונה ואתה רוצה להתחדש. אתה רוצה להתחדש, אתה תגיע לדברים שהם כבר בעייתיים, חדש אסור מן התורה.
אבל אם אתה משמר את העולם הישן, אז חדש זה נפלא,
חדש זה מבורך, חדש שנותן המון פאר,
המון ברכה, המון דברים יפים שיכולים לצאת מהחדש הזה.
וזה הכוח של האישה,
בסדר?
אז זה מה שאנחנו רואים מכאן שניתן להם דווקא השכר הזה של ראש חודש,
בעקבות שהם לא חטאו בעקב, ולעומת זאת במשכן הם היו מאוד דביקות בזה.
וכך מסביר הרב קוק את הנפש של האישה.
אנחנו יודעים שהנשים מברכות, נכון?
הגבר מברך, הוא חושב שלא עשני אישה.
ומה אישה מברכת?
שעשני כרצונו.
אז תמיד יש על זה את התביעות של אנשים,
איך הגברים מברכים ככה, שלא עשני אישה, זה מזלזל בנו, כאילו, אתה מודה שאתה לא נעשה את האישה, אז מה אנחנו כאילו,
הנשים כאילו מרגישות פגועות, מרגישות איזה,
כן?
אז יש על זה כמה תשובות לדבר הזה, אבל רוצים קודם כבר את הפירוש של הרב קוק על שעשני כרצונו.
הרב קוק אומר, שעשני, מה זה שעשני כרצונו? זאת ברכה,
זאת ברכה מיוחדת מאוד.
ברכה שמבטאת את כל מה שלמדנו עכשיו.
ותת את הנפש של האישה,
ותת את הנפש האמונית ששרויה בתוך האישה, נפש האמונה ששרויה בתוך האישה.
מה זה כרצונו?
עשה אותי, עשה אותי מיושרת לפי הרצון שלו. שימו לב, עשני כרצונו, הכוונה, אני מתואמת, הנפש של האישה מתואמת לפי הרצון האלוקי.
הגבר, יש לו,
הגבר הוא יותר מועד למה? לרצונות שלו.
לא כרצון השם, אלא לרצונות של הגבר.
הוא לא עשני, הגבר יותר,
אתה יכול לברוח מהרצון שלה, אתה יכול לסטות משם, להתרחק משם.
אבל האישה היא מחוברת כאילו באיזשהו קו ישר, באופן טבעי.
עכשיו באופן טבעי כזה, כרצון השם.
בואו נקרא קצת של הרב פוק אומר,
נשי אומרות השם, כאילו שעשני כרצונו.
כן, הוא התחיל פה מהגבר, אבל אנחנו רוצים רק לקרוא את האישה. התכונה הנפעלת של האישה,
כשהיא ישרה,
כשהיא ישרה, היא עלולה,
עלולה, כמובן, מסוגלת, כן?
מסוגלת להירשם ולהיפעל מתכונת השפע,
של המעשה אשר עשה האלוהים מהתכונה הישרה כאשר עשה את האדם ואת העולם ישר
מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר.
כן, הרצון שלה מכוון כאילו,
סליחה, התכונה של האישה היא מכוונת לרצון העליון הפשוט והישר,
ועל כן מברכת היא האישה בהודעה על חלקה הטוב שעשני כרצונו.
הקדוש ברוך הוא ברא את האדם ישר,
והם חיפשו חשבונות רבים.
הוא ברא את העולם ישר וחיפשו חשבונות רבים.
כן, האדם מסתבך עם הרבה עבירות, הרבה התמודדויות בחיים שקצת ככה
יכולות למשוך אותנו, לסלוט אותנו מהדרך הישרה. עכשיו, זה לא שאישה לא חוטאת, זה לא זה.
אבל הרב קוק בא לומר פה,
הרב יצא לבוא לומר פה, כאילו שיש בעצם הטבע של האישה, יש איזושהי תכונה ישרה כזאת.
תכונה ישרה כזאת היא טבעית,
שהיא מתאימה, מכוונת, מכוונת לרצונו העליון הפשוט והישר,
שהקדוש ברח, שעשני כרצונו, עשה אותי לפי הרצון שלו,
מחוברת לרצון שלו באופן טבעי.
גם היא יכולה להסתבך ולהגיע לכל מיני עבירות, אבל מבחינת השורש,
מבחינת הטבע,
אז יש הטבע שמחוברת לרצון השם.
ולכן אצל אנשים זה מתבטא, כן, בדבר הזה שהם גם לא חטאו בחטא העגל.
ובמשכן הן יודעות לתת את כל הזהב בצורה הכי מהירה והכי טובה שהן רוצות, שהן יכולות.
אז זה הדבר הזה של היחס בין נתינת הזהב
במשכן, נתינת הזהב בחטא העגל,
כן, לתכונה הטבעית של האישה,
תכונה הטבעית של האישה והשכר שהן מקבלות בתור ראשי חודשים.
כי כאשר נשמר כוח האמונה השורשי,
כן, היסודי, הוא נשמר, אז אפשר עכשיו לחדש.
אפשר לחדש עוד דברים, שאנחנו יודעים שהדברים האלה לא יהיו אחרים,
לא יהיו פנים חדשות לגמרי,
אלה תמיד יהיו רק פאר של הדבר הקודם,
פאר בהוספה ויופי של הדבר הקודם,
ולא איזושהי התנתקות.
אז זה בעצם הנושא הראשון של האנשים בבניין המשכן,
האנשים על אנשים.
אבל אמרנו שבפרשה יש עוד כמה נקודות שאנשים מופיעות מהן.
אז הנקודה השנייה שאנשים מופיעות
זה במלאכת ההריגה שלהם.
מלאכת ההריגה של האנשים, בסדר?
ואנחנו רוצים לראות מה אנחנו יכולים ללמוד משם.
וכל אישה חכמת לב אומרת התורה,
וכל אישה חכמת לב,
ביטוי כזה, יש נשים, בסוף העמוד הראשון, כל אישה חכמת לב, בידיה תבוא.
ויביאו מתווה את התכלת ואת הארגמן, את עולת השני ואת השש.
וכל הנשים אשר נשא ליבנו תנא בחכמה,
תבואו את העזים.
יש פה שתי תביעות.
תביעה של פסוק א' זה תביעה של חוטי צמר,
כן, תכלת, בואו נסביר קודם, אני רוצה להסביר קצת על המשכן. איך המשכן בנוי?
איך המשכן בנוי? שימו לב.
יש קרשים למשכן ואז יש יריעות,
עשר יריעות שהן נקראות המשכן,
שזה יריעות שעשוי מצמר צבוע. מה זה צמר הצבוע? כתוב פה תכלת ארגמן, תולעת שני ושש, כן? הדברים האלה,
תכלת וארגמן זה בעצם צמר שצבוע בתכלת, זה תכלת.
ארגמן זה צמר, צבוע בארגמן,
תולעת שני וצמר צבוע בתולעת שני שש ופשתן.
עכשיו,
תולעת שני זה סוג של אדום,
יש ארגמן שתולעת שני סוגים של אדום.
אז זה צמר,
אז זה תבוא,
זה היריעות הראשונות שעל המשכן.
כמה יריעות היו איזה על המשכן?
כמה היה בסך הכל?
לא, לא, לא כמות ה... זה כמה אחד על גבי השני?
שלוש או ארבע, נכון?
ודאי שהיו ארבע, השאלה אם זה מחולק אחד על גבי השני או אחד על גבי השני, אתה צודק.
אבל זה שהוא ארבע סוגים, ארבע סוגים ודאי. כלומר, הסוג הראשון זה היה צמר, מה ש... תכלת ארגמן וזה, זה היריות הראשונות.
מעל גביהם יש יריות על גבי יריות.
זה נקרא המשכן, זה נקרא המשכן, היריות הראשונות.
על גבי היריות שנקראות המשכן, הצמר הזה,
יש יריות עיזים.
זה עשוי רק משיער של עיזים.
זה עשוי רק משיער של עיזים, מאוד פשוט,
בסדר, מאוד גולמי כאילו, לא גולמי בדיוק, אלא לא מורכב כזה, מאוד חדגוני, חדגוני.
המשכן המטו היה מאוד עשיר בצבעים, בצורות וזה,
אבל למעלה זה רק יריותיזם מאוד כזה פשוט, זה מכסה על המשכן,
זה היריות השניות, יריותיזם.
על גבי זה יש יריות,
כן, יריות תחשים ואלים מאודמים.
זה אורות של אלים מאודמים ואורות תחשים.
עורות חשובות עוד מעט עכשיו עורות חשובות אלימות דמים יש מחלוקת אם זה אחד על גבי השני
או שזה אחד ליד השני בסדר אז לכן אמרו שלוש או ארבע אבל היו ארבע כאילו סוגים של עריות
אחד זה צמח שני עליו עריות עיזים ועל גבי זה עכשיו
התרשים והערות אלימות דמים הם היו רק על הגג אבל
המשכן הוא ישב המשכן הוא כאילו יש קרשים על המשכן והעריות של המשכן הן כאילו גולשות
הן גולשות גם למטה מהצדדים מפה ומפה הן גולשות
האיריוטיזם הן גולשות יותר,
הן לא גולשות יותר.
מי שרואה, מסתכל מהצד,
אז הרי האיריוטיזם מכסות, אז הוא רואה מהצד רק את האיריוטיזם.
כי הן גולשות יותר אפילו מהזה,
מהאיריות של המשכן,
והאורות חשים ואורות אלימות דמים, הם נמצאים רק על הגג, הם לא גולשים.
יפה. אז זה כאילו ככה הסרטור, ככה פחות או יותר של האסי.
רואים שיש פה יריות על גבי יריות. השני הפסוקים האלה דומים על שתי היריות. הפסוק הראשון מדבר על יריות הצמר, הראשונות שהן נקראות משכן.
ופה כתוב, כל אישה חכמת לב בידיה תבוא.
ופה, כן, בידיה תבוא את היריות האלה. הם תבוא את זה.
לא, זה אחר כך.
קודם כל הם תבוא?
אה, כן. נכון, גם שאני אמרתי לך, אתה צודק.
אבל הנשים הן תבוא, אחרי זה הגברים גם לקחו את זה ועשו מזה יריות.
אז הם תבוא בהתחלה, זה פסוק ראשון. פסוק שני,
אז חז"ל לומדים על זה שיש פה פער בין הפסוק. פה כתוב חכמות לפה, אשר נשא לי בנו תנא.
מה זה נשא לי בנו תנא?
זה איזה ביטוי מרומם כזה.
הלב שלהם נשא אותם למעלה.
הם תבעו את העזים.
ומה זה תבעו את העזים? אז זה כאילו ביטוי אותה, תבעו את העזים.
מה היה צריך להיות כתוב לכאורה? תבעו מה?
תבעו את השיער של העזים. כן, תבעו את השיער של העזים. מה זה תבעו את העזים?
תבעו את עזים, תבעו את שיער של עזים.
אומרים על זה חז"ל, לכן אומר רש"י, תעפו דף אומר רש"י,
שבאמת טבעו את השיער על גבי העזים, נכון?
אומר שטבעו את העזים, היא הייתה אומנות יתרה שמעל גבי העזים טובעים אותנו.
טבעו את זה על גבי העזים עצמם.
פלא, ככה הנשים עושות במשכן.
יש פה איזשהו משהו מאוד מיוחד.
למה הם עושים את זה?
כן, וככה אומרת הגמרא מסכת שבת,
שגדולה חוכמה, כן?
נתנו רבנן, תראו,
יריעות התחתונות של תכלת ושל ארגמן ושל תולעת שני ושל שש,
ועליונות של מעשי עיזים.
אתה אומר לעצמך,
היריעות התחתונות יש בהן הרבה גוונים, הרבה עושר.
כן, שש, תולעת, כל וכל דברים מורכבים ביחד.
ולמעלה זה רק עיזים,
זה משהו מאוד חדגוני, מאוד משעמם כזה.
איפה היה יותר חוכמה הושקעה?
ולמטה.
אומרת הגמורה, לא.
וגדולה חוכמה שנאמרה בעליונות יותר ממה שנאמרה בתחתונות.
ואילו בתחתונות כתיב, וכל אישה חכמת לב בידיה טבעו.
ואילו בעליונות כתיב, וכל הנשים אשר נשא ליבנו תנא בחוכמה,
טבעו את העזים. פה זה חכמת לב, פה זה נשים אשר נשא ליבנו תנא בחוכמה.
מאוד קשה לי לעשות את זה, לעזים עצמם.
מאוד קשה.
וככה כתוב שאנשים עשו.
אבל מה מסתתר כאן? איזה מין דבר מוזר זה לטבות
את העזים על השיער שהוא על העזים עצמם.
איך קוראים לזה קשה מאוד לעשות את זה, לכן נשא ליבנו תנא, אמנות מאוד מאוד מיוחדת.
אבל למה צריך לעשות את זה?
מדוע אנשים הקפידו לטבות שזה היה על העיזים עצמם?
יש להם איזשהו רעיון?
מה אנחנו מרוויחים מזה?
בגלל טומאה, יפה, יישר כוח.
באמת אפשר לומר,
אה, ואז יש פה מעלה מאוד מיוחדת.
שימו לב, בגלל הטומאה.
דבר שהוא חי,
כן, דבר שהוא חי, הוא לא מקבל טומאה.
ברגע שנתלוש אותו, נגזוז את הצמר או את השיער,
זה כבר מקבל טומאה.
כל אוצר אחד לא מקבל טומאה.
אז,
אז אם ככה, מה זה, אז למה לא תבעו גם את הצמר כשהוא על הכבשים?
למה לא תבעו גם את הצמר כשהוא על הכבשים?
אלא פה מתברר, כאילו מה שדיברנו קודם, יש פה מעלה יותר גבוהה,
היריוטיזם זה כאילו המשהו שמעל.
כן, המרשאה מסביר שהיריות התחתונות הן,
גם המשכן הוא מדורג לפי, לפי, הוא מכוון לפי העולמות, כן? יש עולם תחתון, עולם עליון, עולם זה.
כך גם היריות במשכן.
היריות, יש יריות בכוונות לעולם יותר נמוך, היריותיזם הוא עולם יותר גבוה.
לכן בעולם היותר גבוה,
כן? היריות צריך לעשות שם,
צריך לעשות את
הטביעה בצורה יותר טהורה, בצורה יותר טהורה.
לכן דווקא על יריות העיזים הקפידו אנשים ביריות העיזים שלא,
שלא יקבלו טומאה.
כי זה היריעות היותר עליונות, יותר עליונות זה עולם יותר עליון.
לא יקבל טומאה, יריעות עצמן פחות הקפידו על זה.
ככה מסביר פה המהרש"א, תראו אותו אחר כך,
לא מקבלים, במחוברנו מקבלים טומאה, הוא מסביר שיש גימול עולמות, ואין לנו זמן עכשיו לקרוא את זה.
כן, אז זה דבר אחד,
שרואים שיש פה איזושהי טהרה בתביעה הזאת של העיזים.
הבנתי? דבר שהוא חי, לא מקבל טומאה.
ברגע שאתה תולש אותו, הוא יכול כבר לקבל טומאה.
לכן הקפידו שזה יהיה יותר טהור.
התביעה לגבי העזים, משהו יותר טהור.
זה, זה דבר אחד.
אנחנו רוצים להעמיק בזה קצת יותר, יש פה עוד כמה פירושים,
תרצו אחרי זה, תקראו פה.
אני רוצה להעמיק יותר מזה.
אתם יודעים מי הייתה,
וזה חידוש מאוד יפה,
חידוש מאוד גדול שרוצים עכשיו להסביר.
מי בעצם המורה,
מי הייתה המורה של הנשים שלימדה אותם לטבות על גבי העזים?
איך אתם יודעים?
אתם יודעים?
פשוט, הם אומרים מורה, זאת תהיה מרים.
מרים.
אז כן, אה, בסדר, אבל היא עושה את זה בפרוטין.
חבל ש... בואו ננסה קצת להתקדם, לנסות להריג את זה.
תראו בספר דברי הימים.
דרגו קצת, כמה...
אחרי זה תראו כמה פירושים מאוד יפים שיש כאן הבאתי לכם, תסתכלו בהם.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
מי היה בעלה של מרים?
כלב וכלב בן חצרון. תראו, כלב בן חצרון הוליד את עזובה אישה ואת יריעות,
ולבניה ישר ושובה בארדון.
ותמות עזובה וייקח לו כלבת אפרת ותלת לו את חור.
וחור הוליד את אורי והורי הוליד את בצלאל. וואי, מה יש פה?
ראיתם מה קרה פה?
בעצם מרים מה היא?
היא האימא של,
לא האימא, אלא הסבתא, מה זה פה? היא לידה את חור,
אורי, בצלאל.
סבתא רבא של בצלאל, של בונה המשכן.
יש פה דבר מאוד מעניין.
היא הסבתא רבא שלו, הולידה את בצלאל.
יש עוד פסוק, ולהשכור רבי תקוע היו שתי נשים, חלה ונערה, ובני חלה,
סרט יצחר ואתנן. תראו, קשה להבין את הפסוקים האלה בלי שחז״ל מסבירים לנו אותם.
כתוב פה כלל ברצון, הוליד את עזובה. חז״ל דורשים, הכוונה, יש פה כמה מילים שבעצם מדובר פה על אותם אנשים.
יש פה כמה מילים שזה אותם אנשים. זה ביטויים למרים.
ביטויים למרים.
אז תראו מה הגמרא אומרת. מרים היא הייתה בהתחלה,
היא הייתה גם עקרה והיא גם הייתה מצורעת.
כאילו, חולה כזאת, היא בצורה זה.
היא הייתה חולה ונראית לו יפה,
אז כולם היו עוזבים אותה.
אבל מי נשא אותה?
כלב.
למה הוא התחתן איתה?
מה זאת אומרת למה?
היא הייתה מכוערת, כי היא הייתה נגועה והייתה לא נראית טוב.
אבל הוא נשא אותה למה? לא בגלל היופי החיצוני שלה, אלא הוא נשא אותה בגלל מי שהיא, מי שהיא מרים.
כן? הוא נשא אישה לשם שמיים.
ובאחר כך שהוא נשא אותה, זה גרם אחר כך,
היא התרפאה והפכה להיות היחי יפה בעם ישראל.
ככה מובא בחזק.
נראה קצת מהדברים האלה כאן,
בגמרא.
אז זה מה שכתוב, כלב בן חוצון הוליד, הוליד את הזובה, זה לא שהוא הוליד אלא הוא נשא אותה, תראו את הגמרא אומרת ככה.
כן, כלב בן מפונה.
כלב, שמע,
זה יש בזה כמה זה, שמע מינה, הזובה זו מרים.
ולמה נקרא שמעה הזובה? שהכל הזבועה מתחילתה.
הוליד, הזובה מתחילתה, היא הייתה נגועה, הייתה חולה.
הוליד, שואלת הגמרא, אבל לא מין סבבה נעשיב, אלא הוא נשא אותה לאישה.
אמר רבי יוחנן, כל הנושא אישה לשם שמים,
הוא נשא אותה לשם שמים.
עכשיו אישה יריות,
יריות זה גם שם שלה, יריות שהיו פניה דומין ליריות,
ככה הגמרא דורשת,
כאילו מתוחים כאלה.
אבל יש פה עוד משהו, יריות מה? היריות של המשכן.
אתם מבינים?
טוב, בואו נראה את זה. ולבניה,
אין לנו זמן עכשיו לקרוא את זה בקיצור,
תראו, אל תקריא בניה אלא בוניה, כלומר זה ביטויים על כלב,
ישר שאישר את עצמו שווה ששיבב את יצרו,
ארדון שרדה את יצרו, יש פה,
אחרי זה תדלגו קצת למטה,
שלוש שורות מלמטה, היו שתי נשים, נעשה מרים כשתי נשים, חלאה ונערה.
לא חלאה ונערה הוואי, אלא בתחילה חלאה, לבסוף נערה. בהתחלה היא הייתה כמו חלאה, חס ושלום, כאילו,
מרוחקת כזאת, היא חולה,
כן? ולבסוף יכולה להיות נערה,
התרפה,
כן, ובני חילה צרת וצהר ואיתנן מה הכוונה צרת שנעשה צרה לחברותיה,
צהר שעו פניה דומין כצהריים, איתנן שכל הרעיונותם מוליך איתנן לאשתו.
בקיצור, אז כלה גיטלן עם מרים,
אומר התרגום יונתן שמה,
נקרא רק את התרגום, הבאתי לכם גם את התרגום עצמו, גם את התרגום שלו בעברית,
אומר ככה, וכיוון, נקרא את זה מהתרגום עצמו,
תרגום יונתן, תראו, וכלה בר חצרון הוליד מן עזובה אינטטה,
מן עזובה אשתו,
מן בגלל דאהבת עקרה,
בגלל שהיא הייתה עקרה.
הייתה גם עקרה, לא רק חולה, הייתה גם עקרה, לא הולידה.
ובזי אותה,
כן?
והייתה מבוזה, כאילו.
עקרה ובזויה.
עקרה ובזויה הייתה.
וגלי, עכשיו תגידו מה עקרה, וגלי קדם השם מול בנה,
והיה גול לפני השם העלבון שלה.
והתרחבת והשתחברת בחוכמתה,
והייתה מבורכת בחוכמה,
ואהבת עז לה בחוכמתה, ית מעזה על גבי תהון דהיזייה.
כן, והייתה כן תובע בחוכמה את השיער על גוף העיזים.
כן, כדלו גזיז מטול ירת מאשכנה.
עבור יריות המשכן, וזה הכוונה יש, ראו לה יריות.
אז מרים היא זאת שהייתה כאילו עזובה וזה,
מתוך העלבון שלה הקדוש ברוך הוא בעצם בא ונותן את המתנה הזאת,
לתת לה, ללמד את החוכמה הזאת של לטבות על גבי העיזים עצמם את הדבר הזה.
והיא העבירה את החוכמה הזאת הלאה לבנות ישראל.
מריה זה.
עכשיו, מה יש פה בעצם?
אז מרים היא טובה את הראיות המשכן, היא אחרי זה גם הולידה את מולידה, יצאה ממנה עמי, בצלאל.
בצלאל יצאה, כי מרים הולידה את חור,
חור היה בנה של כלב ומרים,
וחור אורי ובצלאל יצאה מהם.
בונה המשכן.
אין לי זמן, דקה, נצטרך לסיים, אתה יודע? אחרי זה.
אז עכשיו, מרים שולידה את בצלאל,
אז יש פה, שימו לב,
מה משותף להם?
אנחנו יודעים שלמה בצלאל זכה, כי חור, כן, מסר את הנפש בחטא העגל.
הוא חסר את הנפש בחטא העגל, כן?
אז גם בדבר הזה של היריות העיזים שטבעו, אימא של חור, טובה פה מרים, אימו, כן?
יש פה בעיזים,
בעז, העז הוא, העז זה ביטוי של עזות,
של קושי, של איזושהי חוצפה כזאתי, עז פנים.
הם טובים, היא טובה את העיזים, כלומר, היא מצליחה איך שהיא מצליחה להשתלט על איזושהי תכונה של עזות.
תכונה של עזות.
כן?
והעז, יש בו דמיון לעגל, כן? איפה דמיון לעגל? כלומר,
היכולת הזאת לטבות על גבי העיזים,
כותב פה הרמת ואלי,
כן? זה למטה, כלומר, לתקן,
לתקן את העזות שמתבטאת בעז, יותר טעות שיש בעז,
והיא הופכת להיות איזושהי הגנה על הצמר,
על הצמר, כן? שבא מצמר, בא מעגל, לא מעגל, סליחה, מכבש, זה לא אותו דבר, לא משנה, משהו דומה.
כלומר,
הריוטיזים הם סוג של הגנה על חטא העגל. חוץ מזה, סוג של תיקון של חטא העגל, שמתחיל מהיכולת של מרים לעשות את זה,
שהיא הולידה בסופו של דבר את חור, שמסרה את הנפש על חטא העגל והולידה את בצלאל.
וכל זה מגיע לתיקון שמופיע מהגודל של הנשים.
טוב, ברוכים תהיו.
של של של של של של
