טוב, שלום לכולן. היום אנחנו לומדים את הפטרת פרשת פרה.
כן, כזכור, יש לנו את ארבעת הפרשיות שככה בין חודש אדר לחודש ניסן,
פרשת שקלים, פרשת זכור, פרשת פרה ופרשת החודש.
ולכל אחת מהן יש גם את ההפטרה שלה, ששבת שנופלת ארבעת הפרשיות,
אנחנו קוראים את הפרשה של אותה שבת,
פלוס הפרשה המיוחדת של שקלים,
פרה זכור, פרה והחודש,
ואת ההפטרה אנחנו קוראים את ההפטרה של בת הפרשיות המיוחדות.
אז נעבור קודם כל על מה זו פרשת פרה, כמובן באופן מאוד בסיסי, וננסה לראות גם את העומק של ההפטרה שלה.
ההפטרה עצמה זה בנביא יחזקאל, פרק ל"ו,
בסדר?
והרעיון של הקשר, נתחיל ברמת הפשט, כן, פרה אדומה, כולנו מכירים, זה עוסק בטהרה.
זה גם הסיבה שקוראים את זה לקראת חודש ניסן, לקראת חג הפסח, שבית המקדש, היו כולם עולים לרגל, היה צריך טהרה, מי שהיה טמא מת, כן, זה היה משהו מאוד מרכזי
באותה תקופה, כאשר אדם היה נטמא, או ממגע עם מת, או מכלים של מת, זה מערך שלם.
הוא היה צריך להיטהר. איך הייתה הטהרה? היה משהו מאוד מאוד משורנע. זו נחשבת המצווה הכי לא מובנת בתורה,
לקחת פרה אדומה,
מאוד מקפידים שהיא תהיה אדומה לחלוטין, ללא שום שערות לבנות,
תמימה אשר לא עליה עליה עול, משהו כזה טבעי,
היישר ככה מהעולם של הקדוש ברוך הוא,
והיו שורפים אותה.
את האפר היו מערבבים במים ואת המים האלה היו מזים, היו משפריצים על האנשים הטמאים והיו מחכים שבעה ימים וכולי.
היה עוצר להם איזה סוג, היה עוצר טהרה וככה הם יכלו להיכנס אל הקודש. אז אתם מבינים לימד שזה משהו שנראה משונה לחלוטין.
זה פרשת פרה.
טוב, ומה הקשר לנביא יחזקאל? הנביא יחזקאל, שהוא מתאר שם בפרק ל"ו,
הוא מדבר על זה שעם ישראל חוזר לארצו,
אז נתתי לכם, איפה זה הפסוק?
פסוק כ"ה,
שזרקתי עליכם מים טהורים וטיהרתם.
טוב, אז יש פה גם אותו רעיון, מים טהורים, זה מים פרה אדומה ולכן הדברים מחוברים.
זה רמת הפשט,
אנחנו ננסה כמובן לתת טיפה,
מה שנצליח, את העומק גם של הפרשה וגם של ההפטרה.
אז בואו נתחיל דבר ראשון מהרעיון של הפרה אדומה.
וידבר אדני אל משה לאמור,
ידבר אל משה ואל אהרן לאמור, זאת חוקת התורה אשר ציווה אדני אל אמור. דבר בני ישראל ויקראו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול.
המילה, את המפתח בנושא של פרה אדומה,
זה המילה חוק.
זאת חוקת התורה.
כן, זאת חוקה מאדוני חז"ל, שחוקה חקקתי, גזרה גזרתי, אין לך רשות לערער אחריה. זאת אומרת, יש איזה מימד מסוים בתורה שהוא כמו חקוק בסלע,
משהו שהוא לא מובן, אבל הוא יציב ולא ניתן לשנות אותו.
ככה גם פרה אדומה, זה האב טיפוס, כן, אומר שלמה המלך, אמרתי אחכמה ויהיה חוקה מני, זה משהו שאנחנו מנסים להבין בעולם האנושי שלנו, אבל יש פה איזה חוק שהוא מעל לשכל שלנו.
הרעיון העמוק של המושג חוק זה לא רק בהקשר
שבמבט ראשון המצווה הזו היא לא מובנת.
אני מוסיף כבר הערה, אנחנו כן יכולים לגעת בהבנה של פרה אדומה, רק לא בהבנה רגילה, אלא
בהבנה שהיא מעבר לחשיבה האנושית הרציונלית.
אבל לפני שנבין את זה, קודם כל נבין שחוק זה מילה נרדפת
לכל המציאות שהיא לכאורה מגבילה אותנו פה בעולם הזה.
חוק זה קיר שאנחנו נפגשים איתו בעולם הזה,
שאי אפשר לפרוץ אותו.
הדבר שמבטא את הגבול, את החוק, את המסגרת שהיא בלתי עבירה,
זה המוות.
אם לא סתם פרה אדומה היא מתארת את המוות.
מוות זה הכיליון של החיים,
לא רק הכיליון של החיים בסוף המאה ה-20 שנה של האדם.
כל הקשיים, המשברים,
כל הנפילות שלנו בעולם הזה זה סוג של מוות,
זה ניצוץ של חוק,
חשבנו שאנחנו יכולים להצליח, חשבנו שאנחנו יכולים לעשות טוב, והנה, בום, אנחנו נתקלים בחוק המוות. זו תחושה איומה ונוראה.
שאדם שהוא טמא, מת.
זה הרעיון העמוק של טומאת מת, לא רק כשאדם נוגע במת,
כשאדם רואה מת, נוגע במת,
הוא נפגש עם מוות בכל המעגלים שלו, עם כלים של טומאה,
זה יוצר בנפש את העמדה של ייאוש.
כמה שאנחנו חיים ומנסים לשמוח וליצור וזה, בסוף המוות מנצח, בסוף אי אפשר לנצח את חוק המוות.
ואז מגיעה הפרה אדומה. זאת חוקת התורה.
אומר הקדוש ברוך הוא למשה, יש אפשרות לנצח
את החוק המוות בזה שאני נותן לך עכשיו כלי שהוא גם חקוק,
שהוא גם משהו שהוא מעבר למגבלות האנושיות, מעבר לסיכויים. שוב, אתה,
נראה לך שאין סיכוי לנצח את הנווט.
אפשר, ככה קראתי לשיעור הזה, טהרה כנגד כל הסיכויים.
אפשר לנצח את כל החוקיות של העולם הזה,
כל הכישלונות. אל תתייאשו.
איך?
ויקחו אליך פרה אדומת ממה אשר אין במום אשר לא עלה עליה עול.
פר זה בעל החיים הכי,
עד בהימת העבודה הכי עוצמתית. פר משום פרה ורבה.
גם מפרה את הקרקע, הוא היה כוח החרישה, הטרקטור של אז.
פרה זה הנקבה של הפרה, זה העוצמה שהולכת,
כן, פרה ורבה, הולכת ומולידה עוד עגלים ועוד...
לוקחים את שיא העוצמה של החיים,
אדומה, אדומה טוטאלית,
זה דם, דם זה החיים בשיא עוצמתם,
תמימה אשר לא עליה העול.
כן, כששם עול, שוב, זה לקחת את הטבעיות של החיים וקצת לרסן אותה.
הפרה שלנו תמימה, בת שנה, כאילו זה ביטוי כאילו לאיזה מעגל כזה של פרה מושלמת.
המציאות התמימה השלמה שעוד לא נגע בה, עוד לא התקלקלה,
לא עליה העול,
לוקחים את הדבר הזה ונתתם אותה אל עזר הכהן ויוצא מחוץ למחנה ושחט אותה לפניו, ולקח אל עזר הכהן מדמה באצבעו והיזה אל נוחה ובית שתי דבע שבע פעמים.
לוקחים את התמצית, את הדם,
אדום, כן?
ומזים אל הקודש, מחברים את זה למשמעות.
ושרף את הפרה לעיניו ותוריו ואת בשרה,
ולקח הכהן עץ ארז ושני תולעת, והשליך איתו שרפת הפרה, עץ ארבת גב, זה משהו כזה ביטוי לגאווה של האדם.
את האזוב זה הפוך, זו המציאות הנמוכה.
לוקחים את כל זה,
ואז הנוגע במת לכל נפש אדם, בטעמי שבעת ימים, כי אני מדלק פה,
לוקחים את אפר הפרה ומזים על האדם. במילים אחרות,
הרעיון העמוק של פרה אדומה זה לקחת את האדם שנטמא במת ונמצא בחוקיות,
במבט הזה של זהו, החיים, אין אפשרות לקדש את החיים, אין אפשרות לטהר את העולם של הקדוש ברוך הוא,
והוא עכשיו מתחבר עם הפרה, עם המים, מים החיים, עם אפר הפרה,
מחברים אותו מחדש אל עוצמת החיים. תדע לך,
יש בחיים כוח
פרה ורבה שמנצח את כל החוגיות,
מנצח את כל המוות.
אל תתייאש.
והייתה להם לחוקת עולם.
זה חוק של מציאות, שאפשר,
החוק שאפשר לנצח את החוק.
זה ככה לקרוא לשיעור.
החוק שמנצח את החוקים.
יש משהו יותר גדול מהחוק האנושי.
יש משהו יותר גדול מהעולם שלנו,
שנראה סוגר עלינו, נחתם בטבעת המלך, אנחנו לפעמים קוראים
את פרשת פרה אדומה שם סביב,
אחרי פורים.
גם המציאות הזו שנראית חקוקה בטבעת המלך, אין מה לעשות, להשמיד, להרוג, לאבד את כל היהודים, אין, העולם הזה שומעים חדשות, הכל רע, אין סיכוי,
כמה שלא ננסה, בסוף זה יסגור עלינו.
לא, אפשר.
אפשר טהרה, אפשר
להגיע לפסח.
אפשר לצאת לחירות, זה הרעיון.
זאת התורה, אדם כי ימות באוהל, כל אבא אלוהים כל אשר באוהל יטמע שבעת ימים.
גם מי שנטמע ובתוך האוהל, בתוך המרחב של הבית, וכל כלי פתוח אשר אין צמיד עליו, גם הכלים,
ונגעו בחלל חרב, באמת, בעצם האדם, יש בחיים המון הזדמנויות לטומאה.
בכל מרחב שאתה מגיע אליו, בכל מגע, יש חוק, יש מגבלה, יש כושר.
אפשר לנצח.
את הכל.
זה הרעיון של פרה אדומה, זה מה שאנחנו מפנימים לפני חג החירות, חג הפסח.
ועכשיו אנחנו מגיעים אל ההפטרה.
מה ההפטרה עוסקת?
עם ישראל נמצא בגלות.
הם מחפשים את הטומאה הגדולה ביותר, את החוק
שלכאורה מאבד את החיים של לא רק אדם פרטי, אלא של האומה.
זה היציאה לגלות, כן? זה קבר, ככה הנביא יחזקאל הרי מתאר,
שזה כמו מתים עצמות שנמצאות בקבר.
ויהי דבר אדוני אלי לאמור, בן אדם,
בית ישראל יושבים על אדמתם, ויתמו אותה בדרכם ובעלילותם, כי טומאת הנידה הייתה דרכם לפניי.
איך הגענו לגלות?
איך הגענו לקבר?
בזה שהיינו בארץ ישראל, בארץ החיים, חיינו, שמחנו, ואז
טימאנו את ארץ ישראל בדרך ובעלילות, כאילו בדברים שלילים,
כטומאת הנידה.
כן, זה גם קשור לכל הנושא הזה של טומאה, נכון?
זה הרעיון שיש איזה פוטנציאל חיים שלא יצא אל הפועל. גם יש כאן איזה סוג של מגבלה,
לא יהיה פה ילד, זה גם סוג של טומאת נידה.
אז גם פה עם ישראל היה לו פוטנציאל,
ומה שנקרא פישן,
טימנו את ארץ ישראל, החוק ניצח אותנו.
זו התחושה של עם ישראל בגלות, הנביא יחזקאל מתאר לך חורבן בית המקדש הראשון.
וישפוך חמתי עליהם,
על אדם אשר שפכו על הארץ ובגיליליהם תימוה,
ואפיץ אותם בגויים,
וייזהרו בארצות כדרכם וכי עולם ושפטים. כן, אתם,
תימאתם, אז עכשיו אתם מפוזרים.
פיזור, אתם מבינים, זה ההפך מחיים.
החיים זה הריכוז, האחדות בלשון תורנית. כשאדם חי,
אז כל המערכות שלו, יש להן אורגניות,
יש להן איזה מרכז שמחבר אותה.
כאשר אדם מת,
אתם מבינים? כל דבר שהוא מופרד מהכלל, שהוא נזרע בארצות ומתפזר,
הוא מת.
כאשר כורתים איבר מגוף האדם, אתם מבינים? האיבר הזה הוא כבר לא מפרפר. כן, אצל התאה זה כן קצת מפרפר. לכן שם המרכז החיוני, הזנב הוא לא חלק מהאורגניות.
זה לכן ביטוי בתורה בחז"ל למשהו שלילי כזה, זנב על את ה...
אבל במציאות הנורמלית, איבר שמנתקים אותו מהמרכז שלו,
אז הוא מאבד את החיוניות שלו.
ככה גם עם ישראל. יצאתם מארץ ישראל, אתם כבר לא פה,
ועכשיו זריטים מגויים, אתם כולכם טמאי מתים. הגלות זה טומאת מת אחת גדולה,
שזה גם מגזרות הלכתיות וכולי.
ויבואו,
כתוב שאדם מגיע לחוץ לארץ, כן? אז ברגע שהוא ישן,
שינה זה גם, אז זה סוג של חוסר חיים.
זה מעין שישים ממיתה, נכון?
אז הוא, אומרים, יש כל מיני ביטויים בחז"ל, שאדם ישן מחוץ לארץ, יש לזה רוח חתומה עליו.
טוב,
אנשים שחיים בחו"ל, בסדר, זה, איך אומרים? המציאות שאנחנו חיים בתוכה.
אבל, סיפור.
הרב ישוע צוקרמן, זכר צדיק לברכה,
מי שזכה להכיר,
הוא היה מורנו ורבנו של הרבה מאוד
היום
נקטר בג' אלול רבו הגדול הרב קוק,
הוא היה מתעסק הרבה,
היה נוסע לחוצה לתת שיעורים לעלייה.
העידו לי כמה אנשים,
אני שואל את זה מכמה כיוונים, אז אני מניח שזה נכון,
שהוא היה נוסע בכוונה רק למשהו כמו יומיים 48 שעות או 36 שעות לחו"ל,
והוא לא היה ישן ב-48 שעות האלה,
כדי שלא יהיה להם רוח טומאה בגלות.
אמרו לי.
אתה היה אדם מכוחות אדירים, היה לו עוד קטעים כאלה.
אני פעם שאלתי אותו והבנתי ממנו שזה נכון, אם זה נכון שהוא ישן פעם ביומיים, אז הוא אמר לי משהו,
כן, כן, הוא אומר לי, אבל הוא אומר לי, אתה אל תעשה את זה, הוא אומר,
לי יש כוח לך, אין משהו כזה.
אז אני מניח, שוב, אז לא שאלתי אותו אף פעם לגבי חו"ל,
אבל אני מניח שזה נכון.
היה הולך כדי לא לישון בחוץ לארץ, בסדר? לשמור על התארה.
אתה נמצא בחו"ל, אתה מתפזר.
ארץ ישראל זה המקום שבו
אפשר לישון בשקט.
מכל מקום, אני חוזר לפה,
בנביא יחזקאל,
ועפיץ אותם בגויים, ויזהרו בארצם כדרכם מולדתם השפטים, ויבואו אל הגויים אשר באו שם, ויכללו את שם קדשי, באמור להם, עם אדוני אלה הוא מארצי יצאו. אין לך, מיום שגלו ישראל במקומם, אין לך חילול השם גדול מזה? למה חילול השם? מה, הנה, יש פה בארץ, בחוץ לארץ, איזה יופי, בתי מדרש, יש בתי כנסת, אפשר לעשות כל מיני דברים נחמדים, כן.
אבל אין את החיים.
אין, זה טומאת מת, זה חילול השם. חילול השם, הפשט זה חילול השם, שכאילו שהגויים אומרים, הנה, השם לא יכול לדאוג לעם שלו, והם מפוזרים בגויים. עומק הרעיון זה חילול השם, זה שאין את החיים.
מוות זה חילול השם הגדול ביותר, כן, של עתיד לבוא.
אנחנו נמחה את חרפת המוות, חרפת עמו יסיר, ומחה השם אלוהים דמעה מעל כל פנים,
וחרפת המויסיר, זה שיש מוות, זה שיש מגבלה במציאות,
זה שהמציאות מפוזרת, מפורקת, והיא לא מחוברת אל המרכז, אל המשמעות, אל הלב.
זה הרעיון של המוות, הטומאה, המגבלות, הקושי.
זה חרפה, אתם מבינים? זה חילול השם, זה כאילו מה, זה העולם שאין את עם ישראל בארץ ישראל, שאין את הלב הפועם, שנמצא פה ומסוגל להתגבר על כל המכשולים,
ועכשיו נמצאים במקומות נידחים, ואיכשהו שורדים, זה חילול השם.
ואז, מה קורה?
לכן אמר אמור לבית ישראל.
כה אמר אדוני אלוהים,
לא למענכם אני עושה בית ישראל,
כי אם לשם קודשי אשר חיללתם בגויים אשר באתם שם,
וקידשתי את שמי הגדול המחולל בגויים אשר חיללתם בתוכם, וידעו הגויים כי אני אדוני, נאום אדוני אלוהים,
בהיקדשי בכם לעיניכם.
אומר, כן, הפשט זה אומר, הקדוש ברוך הוא, אתם, זה שאתם נמצאים בגלות זה חילול השם, אז אני, איך אומרים, ששמי לא יחולל, אני אביא אתכם פה לארץ ישראל, למרות שאתם לא זכאים.
אבל זה מתחבר לנקודה שדיברנו פה.
אמרנו, מה זה, זאת חוקת התורה, מה זה פרטור?
זה רק כנגד כל הסיכויים. זאת אומרת, המציאות, מבחינת המציאות האנושית,
באמת יש מגבלות, יש קושי.
מבחינת המציאות של עם ישראל,
הם צריכים להישאר בגלות.
החוקיות של המציאות, העולם כפי שאנחנו רואים אותו,
זה עולם שלכאורה אי אפשר לנצח,
אי אפשר להביא את הנצח לתוכו.
הכל מת בסוף.
עם ישראל בגלות,
הוא לא באמת מסוגל לעלות חזרה לארץ ישראל מעצמו.
אבל הקב"ה יוצר פה מצבים,
מכריח את עם ישראל לשוב לארצו,
כי הטהרה תופיע כנגד כל הסיכון.
זה הקו שחורס פה את ההפטרה של פרשת פרה ואת ההפטרה שלה.
החיים ינצחו.
הנצח ינצח, המוות, המגבלות, הטומאה, זה משהו
שהוא לא טבעי.
הטבע האמיתי זה הפרה, אדומה, תמימה, זה עוצמות החיים שפורצות פרות ורבות.
אף אחד לא יעצור את זה.
זה הנחמה שיש, אתם מבינים, בנבואה.
בנבואה.
כמה שבן אדם לא ייכשל, כמה שאומה לא תיכשל, בסוף, בסופו של דבר,
אתם תחזרו לארץ ישראל.
זה מה שקרה לעם ישראל, כידוע.
ישראל מצד עצמו התחיל,
מה שנקרא, איזשהו תהליך, ציונות, וגם זה תהליך מסובך, כי זה לא בא מתוך הרצון של האומה, של התורה, של אנשי התורה.
אז זה בא, זה בא בצורה חלקית, ובסוף לצערנו היה צריך את הניתוח הגדול, את המכה האחרונה הזו של השואה,
כדי פה לטלטל את עם ישראל לארצו.
זה דמים אדירים, שוב, זה טומאת מוות,
אנחנו פה מדברים על פרה אדומה.
אבל בסוף מגיע אתר,
בסוף
חוזרים לארץ ישראל. גם אדם באופן אישי צריך לדעת.
בסופו של דבר הוא יחזור, הוא יצליח לתקן, הוא יחיה לנצח.
ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם אל כל ארצות, והבאתי אתכם אל אדמתכם, וזרקתי עליכם מים טהורים ותיארתם מכל תמותיכם,
וכל כלכם אתאר אתכם, הנה זה הרעיון של הפסוק שכאמור בגללו מוצמדת ההפטרה הזו אל פרשת פרה.
ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם.
והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר. שום אבן, זה דומם, זה המציאות המתה.
האבן תהפוך לבשר,
המוות יהפוך לחיים, תהיה תחיית המתים,
זו המשמעות העמוקה גם של תחיית המתים.
כל הדברים שנראים מתים,
שנראים חוקיים, שאי אפשר לנצח אותם,
הכל יצליח בסוף.
ואת רוחי ייתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקותיי תלכו, שוב, חוקותיי. יש פה חוק,
ומשפטיי תשמעו ועשיתם. החוקים יהפכו להיות משפטים.
משפטים, כן, חוקים זה ביטוי למשהו שלא מובן ברמה שכלית, משפטים זה משהו שכן.
החוקים יהפכו להיות משפטים. זאת אומרת, לאט-לאט גם התורה תובן יותר, והדברים הלא מובנים, והנהגת השם בעולם.
לאט-לאט זה יובן, שיובן זה לא בשביל הסקרנות שלנו,
ליובן זה ביטוי לזה שזה הופך להיות חלק מהחיים שלנו, זה לא איזה מציאות כזו מעל מסגרת שאנחנו לא יכולים לגעת בה, אלא הדברים הולכים ומחלחלים במציאות.
וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם והייתי לי לעם ואנוכי יהיה לכם לאלוהים והושטתי אתכם מכל תימותיכם וקראתי
אל הדגן, והרבתי אותו, ולא אתן עליכם רעב, והרבתי את פרי הארץ, ותנובת השדה למען אשר לא תקחו את חרפת רעב מגויים. שימו לב, זה המון נושאים פה נוגע.
הרעיון הזה שאפשר לנצח את החוק, הוא בא לידי ביטוי גם במישור הכלכלי, מהרעב.
האיכות מנצחת הכמות.
אני, עוד פעם, זה מהלך שצריך להבין אותו.
אני אומר את זה פה לכאורה במשהו לא קשור, אבל זה מתחבר ישירות.
לפני 200 שנה, בשנת 1800 למניינה,
היו בעולם מיליארד איש, כל האנושות.
כיום,
220 שנה, 225 שנה לאחר מכן,
אנחנו 8 מיליארד איש, בסדר?
מבחינה חוק,
מבחינת היגיון אנושי, מבחינת מגבלות של העולם הזה,
ההיגיון אומר שככל שיש יותר אנשים, יהיה יותר רעב, נכון?
כי יש יותר אנשים על אותם משאבי טבע מוגבלים, על אותה פלנטה מוגבלת חוקית,
ולכן יש את כל התחזיות שיהיה פה השמדה המונית, דלדול אוכלוסין,
רעב, פיצוץ אוכלוסין, כל הנבואות הזעם שעומדות בשורש התפיסה של טמאי המת, של אנשים שלא מבינים שיש משהו מעבר לחוקיות.
בפועל, מה קורה?
אנחנו רואים את זה.
ככל שיש יותר בני אדם, רק רמת החיים הולכת ועולה.
יש יותר אוכל לכולם, יותר טכנולוגיה לכולם וכולי, למה?
שוב, ההסבר,
אני מוריד אותו, ככל שיש יותר נשמות,
ככל שיש יותר חיים,
יש יותר שכל, יש יותר שכל, יש יותר טכנולוגיה,
ועכשיו נוצר לנו טכנולוגיה שמשדה,
שפעם הייתה מניבה תנובה לעשר משפחות,
היום מאותה שדה אפשר להניב תנובה לאלף משפחות.
האיכות מנצחת כמות.
האם מנצחים את המוות?
זה הרעיון העמוק של התארה.
חשוב, נראה לך שאי אפשר לנצח פה, בכל בחינה שהיא, ביטחונית, צבאית, רוחנית, תרבותית, הייאוש הזה שכל בן אדם לפעמים אומר,
מה לי פעם איזה תלמיד?
אומר לי, תשמע, אני מסתכל על העולם, הוא אומר, ובסוף נראה לי שהיצר הרע מנצח.
כן, בסוף בני אדם, אתה רואה התקשורת הזה, על
הכמות האינסופית של הרוע, של השפלות, של היצרים, זה, מה זה לעומת מעט תורה,
מעט יהודים, מעט קודש, הם יופיעים בעולם?
הכמות מטביעה את האיכות.
אמרתי לו, אתה צודק לטווח קצר.
לטווח קצר באמת נראה שהיצר הרע מנצח, שהכמות מטביעה את האיכות.
אתה מסתכל לטווח ארוך, נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם,
אתה רואה שבסוף הטוב מנצח.
הטהרה מנצחת את הטומאה.
כנגד כל הסיכויים.
זה ככל שאנחנו קוראים את פרשת פרה,
לומדים את הפטרת פרה,
אנחנו על ידי כך בונים את זה בנפש.
וזכרתם את דרכיכם,
והרבאתי את פרי העץ ותנובת השדה,
למען אשר לא תקראו את חרפת רב הגויים, ושכרתם את אחריכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים,
ונקוטתם בפניכם על עוותכם ועל לטובותיכם.
לא למענכם אני עושה נאום השם אלוהים, יוודא לכם. בוא שוב יקלמו אתכם בבית מלחמת ישראל. שוב, מצד האמת, בושה וחרפה, חרפת ה... יש פה חרפה, זה שאנחנו מצד הכוחות שלנו לא מצליחים לפרוץ את התקרת הזכוכית הזו.
אבל לא למענכם, למעני. ילך ויתברר שאפשר לנצח את זה.
כה אמר אדוני אלוהים, ביום תארי אתכם מכל עוונותיכם, והושבתי את הערים ונבנו החרבות,
וארץ הנשמה, הארץ השוממה, תעבד תחת אשר הייתה שמע לנקול עובר,
ואמרו הארץ על הזו הנשמה הייתה כי גן עדן, וערים החרבות והנשמות בצורות ישובו.
השממה תהפוך להיות גן עדן, הערים, כן, בגן עדן אין בושה.
כן, וגן עדן, אדם וחמם מסתובבים עירומים ולא יתבוששו, כי שם אין פער בין הרצוי למצוי, בין המציאות האנושית לבין המציאות האלוקית. הכול הולך ומתחבר.
אז זה גם מה שיהיה ארץ ישראל, היא תהיה כגן עדן.
לא יהיו יותר פערים, לא יהיו יותר בושה, הכול
יהיה פה עמדה של טהרה,
שהחיים זורמים בכל הנערות והנחלים שלהם בלי שום מעצור.
וידעו הגויים אשר ישאו סביבותיכם כי אני אדוני בניתי הנהרסות נתתי הנשמה אני אדוני דיברתי ועשיתי כה אמר אדוני אלוהים עוד זאת תדרש לבית ישראל לעשות להם הרבה אותם כצאן אדם זוכרים דיברנו הרבה אתם תראו יהיה ריבוי שיביא הכמות שתביא עוד יותר איכות
כצאן קודשים כצאן ירושלים במועדיה כן תהיינה ערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי אני אדוני
זה מה שיהיה
להטיל עבור, זו הטהרה כנגד כל הסיכויים, בעזרת השם.
:::::::
