אחרי ורעי, צהריים טובים. אנחנו היום ערב פורים, תענית אסתר, גם הירושלמים צמים לפני קריאת מגילה.
ולכבודה של אסתר המלכה,
לכבוד כל אלה שמסרו את נפשם למען עם ישראל, השיעור הזה היום, השיעור האחרון בסדרה,
להשנה.
וכמו הרבה מאוד דברים, זה מתחיל קצת, זה מתחיל מאיזשהו קושי. אנחנו מסיימים את המגילה,
ברוך השם, ישועה גדולה, ניצחון גדול.
ראינו גם הפעם הקודמת שהייתה ציפייה שהיא הרבה יותר,
שיעלו לארץ,
אבל בכל אופן,
בכל אופן עם ישראל ניצל, אבל יש מישהי אחת שהיא לא ניצלה.
היא נשארת
ביחד עם אחשוורוש, הטמא, הערל הזה, וזו אסתר.
אנחנו הולכים לחגוג, והיא נשארת.
קצת מזכיר את יוסף הצדיק,
שבגיל 40, בגיל 40 בעצם,
זהו, נגמר הסיפור. כל המשפחה הגיעה,
האחים הגיעו, ויוסף רוצה להתאחד עמך וללמוד תורה בגושן, אבל הוא לא יכול, כי הוא תקוע בתוך המערכת המצרית.
אותו דבר אסתר.
מה עשתה אסתר באותן השנים שהיא חיה יחד עם אחשוורוש אחרי מגילת אסתר?
מה עבר עליה?
אין לנו כמעט ידיעות לדבר הזה, אפשר לשער, אבל
יש פרק אחד שמחזיר אותנו, הוא קורה אחרי עשרים שנה,
עשרים שנה, לפחות עשרים שנה,
אחרי תום מגילת אסתר,
יש לנו פרק אחד שמחזיר אותנו חזק מאוד
חזרה לתוך המגילה, ובעצם משלים לנו את התמונה החסרה,
גם של עם ישראל, אבל גם של אסתר המלכה. נחמיה, פרק א',
דברי נחמיה בן חכיה ויהי בחודש כסלו, שנת עשרים,
עשרים למי?
עשרים לדרייבש השני, בנו של אחשוורוש,
שהוא גם, לפי חז"ל, בנה של אסתר,
אז נגיד שמגילת אסתר, זה לפחות עשרים שנה, הוא לא מלך בגיל אפס, אז נבוא על זה אפילו יותר, אולי זה שלושים שנה, ארבעים שנה אחרי.
ואני הייתי בשושן הבירה.
או,
אז אנחנו גם חוזרים חזרה לשושן.
ויבוא חנני אחד מאחיי,
מאחיי, והוא, והאנשים מיהודה, ואשעלם על היהודים הפלטה אשר נשארו מנשה ועל ירושלים. כלומר, זה פסוק מדהים.
כמו שאמרנו, עשרות שנים אחרי מגילת אסתר,
האנשים שנמצאים בירושלים,
אלה שעלו הם עדיין מיעוט,
הם עדיין בקושי.
רוב עם ישראל חזר לשגרה, מה שנקרא, מה שדיברנו בשיעור הקודם,
שלא רוצים את פורים. חזרו מהר מאוד לשגרה, הכל בסדר, הכל זה, ואיזה מיעוט כזה, מיעוט ציוני כזה,
שמנסה להקים פה מדינה ולבנות בית המקדש, והכול עם ביצות והכול עם קשיים.
מה איתם?
כלומר, גם לא כל כך חברו, משמע שגם לא כל כך חברו ידיעות.
ולכן הגיעה המשלחת הזאת של חנני, כנראה, כדי לעורר
את תשומת ליבם של יהודי הגולה, תקשיבו, תעזרו, תושיטו יד, או שתעלו בעצמכם, או שתשלחו כספים.
ויאמרו לי הנשארים אשר נשארו מן השבי שם במדינה ברעה גדולה ובחרפה.
וחומת ירושלים מפורצת ושעריה נצטו באש.
כלומר, המקומיים שגרים פה,
שרי יהודה ובנימין,
הם פורצים את החומה, גונבים, גוזלים,
שורפים, וכן על זה הדרך.
מה שהוא נוגע לנחמיה,
כלומר, בסוף כל אדם מתעורר מתישהו, ונחמיה מתעורר.
איך יכול להיות שאני כאן,
נמצא כאן בעמדה מאוד מאוד בכירה,
והאחים שלי ביהודה,
זה המצב שלהם. בא אומר, אנא אדוני אלוהי השמיים, האל הגדול והנורא, שומר הברית והחסד,
לאוהביו ולשומרי מצוותיו. תהיינה אוזנך קשבת ועיניך פתוחות
לשמוע על תפילת עבדך, אשר אנוכי מתפלל לפניך היום, יומם ולילה,
על בני ישראל עבדיך ומתוודה על חטאות
בני ישראל אשר חטאנו לך,
איזה חטא?
איזה חטא עשה נחמיה? מה הוא חטא? הוא לא עשה הכל בסדר.
יש חטא אחד, מה?
חבל חבלנו לך ולא שמרנו את המצוות ואת החוקים ואת המשפטים אשר ציווית את משה עבדיך.
זכר נא את הדבר אשר ציווית את משה עבדיך לאמור אתם תמעלו אני אפיץ אתכם בעמים בסדר? זה העונש.
אבל ושבתם אליי ושמרתם מצוותיי ועשיתם אותם אם יהיה נידחכם בקצה השמיים משם אקבצם.
הקדוש ברוך הוא הבטיח שהוא יקבץ אותנו והוא קיים את ההבטחה שלו
דרך הצהרת כורש הדרמטית, המונומנטלית,
דרך, יש אפשרות.
מה קורה אבל? מי לא עולה?
בני ישראל, זה החטא.
נחמיה בכללם. הוא אומר, גם אני לא עליתי, גם אני פה.
חבר'ה, פה אפשר לשבת, בואו.
אז זה החטא הגדול. ושבתם אליי ושמרתם מצוותיי ועשיתם אותם אם יהיה לי דרככם בקצה השמיים משם עקב יצאם ואביא אותים אל המקום אשר בחרתי לשכן את שמי שם.
והם עבדיך בעמך,
עם ישראל, אשר פדית בכוחך הגדול ובידך החזקה.
כל זה תפילה שנחמיה נושא, זה גם וידוי, אבל גם תפילה.
הוא כנראה הולך לעשות איזשהו מעשה,
מעשה שהוא כנראה מאוד מאוד דרמטי,
מאוד רדיקלי.
אנא אדוני, תהי נא אוזנך קשבת אל תפילת עבדיך ואל תפילת עבדיך החפצים מירה את שמך, כלומר, משהו שהוא עניין עוד כמה אנשים באירוע הזה יחד איתו.
והצליחה נא לעבדך היום ותנאו לרחמים לפני האיש הזה ואני הייתי משקה למלך. זה זורק אותנו ישר, למה?
לתפילה של אסתר לפני שהיא ניגשת לאחשוורוש, לבקש ממנו משהו שיכול להיות שאחשוורוש ייתן לה ויכול להיות שהוא גם יהרוג אותה.
זה פחות או יותר אותה פוזיציה,
נחמיה הולך לבקש משהו שעלול מאוד להחשיד אותו כמורד במלכות,
כאיזה מישהו מסוכן, כמשהו כזה של... זה בסדר, הוא כאילו... זה העניין.
אנחנו נתפלא על הדבר הזה.
דרמה.
ויהי בחודש ניסן,
זה היה בכסלו, נכון?
הרבה דברים שקשורים לבית שני קורים בכסלו.
נחמיה כנראה מתארגן, מכין את האנשים, את הקבוצה שאתה הולך איתו,
הוא עושה כאן איזה התארגנות,
ומתארגן על הדבר הזה, ובחודש ניסן, עכשיו אני אומר עוד פעם, זה הכל מחזיר אותנו הארד קור למגילת אסתר.
מתי קורים האירועים הדרמטיים במגילת אסתר?
בחודש ניסן.
אז אנחנו נמצאים בחודש ניסן בשושן הבירה עם נחמיה,
שהוא מין מקבילה כזאת לאסתר המלכה, שהולך לבקש איזה משהו מהמלך,
ויש פה גם יין, אם זה היה חסר לכם.
ויהי בחודש ניסן, שנת עשרים לארתחשסתא המלך,
יין לפניו, זה כתיב חסר, נשאתי יין, הגשתי לו יין,
ואני אשא את העין והתנע למלך ולא הייתי רע לפניו.
כי נחמיה אומר, לא הייתי רע לפניו הקנה שכנראה נחמיה לא תכנן,
לא תכנן ביום הזה לדבר עם המלך,
הוא היה בשגרה.
אבל כל החודשים הללו
הוא קיבל את הידיעות על המצב הכל-כך קשה של האלה שעלו לארץ, של הציונים, של התנועה הציונית, וכן על זה הדרך.
ויאמר לי המלך,
מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה?
אין זה כי אמרו הלב, וירא הרבה מאוד.
המלכים הם הכי חשדניים כלפי האלה שהכי קרובים אליהם.
הם אמורים להיות האנשים ברמת האמון הגבוהה ביותר, כי הם כל הזכויות להרעיל אותם.
זה כמו המאבטיחים של ראש הממשלה.
הם האנשים היחידים שמורשים להסתובב ליד ראש הממשלה עם כדור בקנה.
אז אם שמה מישהו שמה לא מאה, זה בעיה.
אז הם צריכים להיות ברמת האמון הגבוהה ביותר, אז...
אתה חששת על זה?
תסתכל על מה קורה?
מה הפנים שלך ככה?
אתה חשש עליהם משהו?
זה יראה הרבה מאוד.
ואז כנראה נחמיה מחליט ללכת על הקופה. בכל מקרה הוא תכנן מתישהו,
אבל עכשיו המלך כבר חושד בו וכל זה,
הוא הולך על זה ואומר למלך.
המלך לעולם יחיה.
מדוע לא יראו פניי אשר העיר בית קברות אבותי חרבה ושעריה הוכלו באש? איך אני יכול לשמור איך שהעיר חרבה,
שעריה הוכלו באש ואין לה חומה?
עכשיו, רק שנבין.
בקשת בניית חומה
היא בעצם בקשה לאיזשהו מתן עצמאות מדינית, ביטחונית,
אוטונומית, משהו כזה. זו הבקשה. חומה בעצם כוללת בתוכה,
כמו שכתוב אחר כך בספר נחמיה,
הקמת מרכיב של כוח צבאי,
הגנה,
נכון, לכן על זה הדרך, בסדר? זה האירוע.
שזה בדיוק מה שאחשוורוש חוזר לכל אורך המגילה ואומר שאת זה הוא לא ייתן.
בכל פעם שכתוב
עד חצי המלכות, הכוונה,
תבקשי בקשות פרטיות, קהילתיות,
זה לא לאומיות, מוניציפליות.
בשום פנים, באופן, אל תבקשי ממני מיעוט, בתור נציגת מיעוט,
לקבל את זה אוטונומיה, כי זה לא יהיה, כי מה תבקשי?
כולם יבקשו ונגמרה הממלכה. לא, לא שייך.
טוב, יש פה הפסקה.
הוא אמר לי, המלך, על מה זה אתה מבקש?
מה אתה רוצה?
תקדמו, מה שאלתך?
"ואתפלל אל אלוהי השמים" זה נפלא.
מנחמיה למדנו
את המעלה הגדולה של התפילה לפני המעשה.
יש לו זמן, הוא מוצא את השנייה,
שתי שניות הללו לפני שהוא מדבר,
להשחיל תפילה.
תפילה לפני ראיון, תפילה לפני שיעור, תפילה לפני חופה, לפני...
רבי נתן אומר שהשנייה הכי חשובה בחיים של האדם,
זה השנייה לפני המעשה.
רגע, לפי מה שאתה עושה, תתפלל, הוא יתפלל, מה הוא יתפלל?
הוא אמר רבע משפט.
"ויתפלל אלוהי השמיים, ואומר למלך
אם על המלך טוב"
הכל מגילת אסתר, אנחנו עוד צריכים להתאמץ, סגי, לא ככה?
"אם על המלך טוב
ואמיתיו עבדך לפניך,
אשר תשלכני אל יהודה אל עיר קברות אבותי ואבננה".
או, הטיל את הפצצה.
עכשיו זה או כופה לו נופל,
או שהמלך יגיד לו,
הבנתי את הרעיון שלך,
אתה בעצם מתכנן למרוד בי, אתה מבקש בקשה יפה,
תעצרו אותו, או שהמלך יבקש את בקשתו,
או שמה,
או שיקרא הפסוק הבא.
ויאמר לי המלך
והשגל יושבת אצלו,
עד מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב,
ויטב לפני המלך וישלחני ויתנה לו זמן.
עכשיו, הפסוק הזה חייבים רגע לעצור ולעיין בו.
הפסוק הזה חייבים לעצור ולעיין בו, יש פה כמה וכמה קשיים דרמטיים.
קושי ראשון, שנייה, קושי ראשון,
מה זה ה...
שיגע, זה מאוד בולט, מאוד בוטה, זו גם מילה שהיא מילה מאוד בוטה, אפילו בתורה כשיש אותה אז קוראים קרי אחר,
וגם למה זה מעניין אותי מי יושב לידו, מי יושב לידו, יש שם הרבה דברים, היה גם תמונה על הקיר, היה גם אח בוערת, היה הרבה מאוד דברים,
למה זה רלוונטי? טוב. דבר שני, הפסוק הזה מבחינת תחבירית הוא מסודר לא נכון.
הרי המלך שואל שאלה,
עד מתי יהיה מהלכה ומתי תשוב? כלומר,
אוקיי, אתה מבקש בקשה, בוא תגיד לי מתי אתה הולך, בוא תגיד לי מתי אתה חוזר, בוא תפרט טיפה את הבקשה.
מה אמורה עכשיו כעת להגיע?
תשובת נחמיה, ואתנה לו זמן, ואז המלך יכול להסכים, יכולה להסכים.
אבל מה כתוב?
המלך שואל שאלה,
מתי אמרת שוב?
מיד הוא מסכים, ויטב לפני המלך וישלחני,
ואחרי שהמלך מסכים אני נותן לו זמן.
נחמיה נותן לו זמן, שזה כאילו לא רלוונטי. הפסוק בנוי בצורה משונה מאוד.
אומר כאן המלבים במקום דברים נפלאים מאוד.
אני אגיד לכם את זה קצת בהרחבה עם תוספת צבע וטעם,
אבל זה בעצם כשנחמיה מגיע למלך הזה, לדרייבש,
ומבקש ממנו ללכת לבנות את
עיר קברות אבותיו,
דרייבש מתכנן לסרב.
אבל הוא מתכנן לסרב בדרך הפרסית.
מהי הדרך הפרסית לסירוב?
נקים ועדה.
בוא תגיש בקשה.
הרי אנחנו ראינו במגילת אסתר שבהולכת פרס ומדי
הצטיינה מאוד בבירוקרטיה. כל דבר, עושים זה, מפקידים פקידים, וזה, מדינות המלך.
ייקח זמן.
רוצים להעמיך מלכה?
זה לוקח שלוש שנים.
מה אתה מבין? לא.
אז הוא אומר להם, תגיש זה, תגיש בקשה. בקיצור, הוא מתכוון למרוח אותו.
זה מה שהוא מתכוון.
אבל אז הגברת הזאת שיושבת לידו, אומר המלבים, זו אסתר המלכה.
זוכנת המוסד הסמויה שהוחדרה לתוך המערכת,
ופעלה את פעולתה הגדולה והצילה את עם ישראל לפני יותר מ-20 שנה.
אבל היא עדיין סוכנת, והיא מחכה לרגע שהיא תוכל לפעול בשנית כדי להשלים את המשימה, כי המשימה עדיין לא הושלמה. The mission has been, didn't been completed, כן?
מה המשימה? להחזיר את עם ישראל לארצו, לתת אפשרות
לבנות איזשהו כוח,
כוח מדיני, כוח צבאי, זה עדיין לא קרה.
לא בגללי, אלא בגלל עם ישראל.
אז היא ממתינה.
20 שנה, 30 שנה היא ממתינה. אחשוורוש כבר מת.
מאוד ארוח המקום שהרגו הבן שלה כבר היא מגדלת אותו
הוא מלך בעצמו
אי אפשר להגיד
שהוא מלך שגדל ללא כל הקשר היא שמה אותו בהקשר הוא ודאי פרסי בתרבות בהתנהגות בהתנהלות וכולי אבל אמא שלו יהודייה ואמא שלו לא סתם יהודייה אמא שלו אסתר המלכה היא הדסה בחוץ היא אסתר בפנים היא הדסה
וברגע הזה בשנייה הזאת שמגיע נחמיה לבקש את הבקשה האסורה
שאסור לבקש בקשה כזאת בפרס,
כי אתה מיד תחשד בתור מועדת המלכות, זה כמו הסירובניקים.
כל מי שהגיש בקשה לצאת מברית מועצות,
לעלות לארץ ישראל,
מיד הוא מסומן בתור גורם אנטי-רבולוציוני,
אנטי-מהפכני, אנטי-קומוניסטי.
מיד מפוטר מהעבודה, הילדים שלו יוצאים מהאוניברסיטה ורודפים אחריו, עוקבים אחריו. זהו, ברגע שיש בקשות שאסור להגיש, זה הכול.
אז נחמיה מגיש בקשה שאסור להגיש, לכן הוא מתפלל, לכן הוא פחד, לכן הוא חרד, לכן, לכן.
אבל אסתר נמצאת שם ליד הבן שלה כדי להגיד לו, תן להם.
אתה אח שלהם, גם אתה יהודי.
הפעולה האחרונה של אסתר המלכה היא לא במגילת אסתר, היא למעלה מ-20 או 30 שנה אחרי מגילת אסתר,
בהשפעה שלה על הבן שלה שיאפשר לנחמיה ללכת.
ולכן, דרעי אביש יסתכל ואומר, טוב,
אמא אמרה, אתה יכול ללכת. הוא לא מחכה לתשובה בכלל.
בכלל, תלך.
אז נחמיה בדלת, אומר לו, רק לגבי מה ששאלת,
אז לגבי הזמנים, אז...
אבל אז נחמיה מבין את גודל השעה.
מה גודל השעה?
מה שנקרא, יהודי,
נכנסת כבר זה, אתה דוכר.
ואומר למלך, אם על המלך טוב,
קודם כל, כרגע הפסוק ברור, כן? ויאמר לי המלך,
המלך,
שאלה טובה מאוד, תכף אני עונה.
ויאמר לי המלך, הוא רצה להגיד לי לא, אבל השגאל יושבת אצלו,
ואומרת לו, תסכים.
ואז, וייתן בפני המלך ואיש עליכם.
שואל,
סגי, רק שיש פה שלושה סגי בכיתה עכשיו, זה לא... שואל סגי, למה קוראים לה שג"ל?
כדי שנזכור את המחיר.
שנזכור את המחיר שהיא שילמה.
הדבר הזה הגיע ממחיר כבד מאוד שהיא שילמה.
לכן המילה ארצי נמצאת כאן.
היא הייתה שם בתור סוכנת מוסד סמויה,
אבל תוך כדי שהיא הייתה צריכה לחיות עם הגוי הזה.
אז תדעו, היא אומרת לנו לדורות, תזכרו את המחיר ששילמתי.
תזכרו איפה הייתי עשרים שנה וכמה חיכיתי כדי להושיע אתכם ולתתכם את האפשרות
ותנצלו אותה פעם כי מישהו כאן שילם בחיים שלו הנפשיים והרוחניים
שמים את זה על השולחן
טוב אומר נחמיה
ואומר למלך אם המלך טוב יגרו תיתנו לי על פחוות עבר הנהר אשר יעבירוני עד אשר אבוא ליהודה אני רוצה גם ואוצ'רים קבל
איגרת אל אסף שומר הפרדס יתן לי עצים לקרות קיבלת שערי הבירה וייתן לי המלך כי עד אלוהי הטובה עלי המלך פותח
כך, אמא אמרה, אסתר אמרה, אני מה שהמלכה אומרת.
ואבוא אל פחוות עבר הנהר, ואתנה להם את יגרות המלך, וישלחי מהמלך שרי חיל ופרשים עכשיו אחי ורעי, תחשבו, תיכנסו יחד, תדמיינו יחד איתי.
תעצמו רגע עיניים, תדמיינו יחד איתי.
אנחנו עכשיו אנשי ירושלים, בסדר?
אנחנו אנשי ירושלים,
ועלינו לירושלים לגבות בית המקדש, אנחנו כאן בודדים,
אף אחד לא עוזר לנו, אנחנו בלי כסף.
היה לנו איזו תקווה גדולה שאחרי מגילת אסתר, מיליונים יגיעו לכאן. מי עולה אחרי מגילת אסתר לארץ ישראל?
עזרא.
לא, הם עלו לפני.
אחרי עולה עזרא.
עזרא הכהן, כמה יגיעו עם עזרא?
בעלייה הראשונה עלו 42,000 איש, עם עזרא הכהן, 400,000 איש.
עולים איתו 2,000 איש.
זה כל הסיפור.
קריסה מוחלטת.
ייאוש.
פתאום ביום אחד אנחנו מסתכלים כזה ורואים ככה מכיוון צפון, סוף מזרח.
רואים,
זה מישהו מדהים, על סוס,
ואחריו שיירה עם עצים ועם פועלים ועוד שיירה עם חיילים ולוחמים,
קופקפים את העיניים.
מה קורה כאן? מי הגיע?
מגיע נחמיה ואומר, נאים מאוד,
נחמיה, הנציב הראשון ליהודה.
כתב מינוי מהמלך דרייבש בעקבות ההוראה ממי?
מאסתר המלכה,
תוכנת המוסד הסמויה,
שחיכתה עשרים או שלושים שנה כדי לגמור את השליחות שלה, להכות שנית.
כמובן, זה לא מגיע חלק.
וישמע סנדלת אחרני בתאביה העבד ההמוני ביראה להם רעה גדולה אשר בא אדם לבקש אותו על בני ישראל ואבוא אל ירושלים ויהי שם ימים שלושה ואקום לילה אני ואנשים מעט אמי לא הגעתי לאדם האלוהי נותן ללבי הוא עושה סיור שטח לעשות לירושלים ובימיים עימי עושה סיור רגלי והוא הולך בשער הגיא לילה ולפני עין תנין ואל שער האשפות ושובר בחומות ירושלים אשר הם פרוצים
עובר אל שער העין ואל בריכת המלך אין מקום לבימה לעבור תחתיי
בקיצור, עושה סיור, עושה זה, ואז
פסוק י"ז:
"בא אומר עליהם אתם רואים הרעה אשר אנחנו בה,
אשר ירושלים חרבה ושעריה ניצטו באש". וכאן הסיסמה הגדולה:
לכו ונבנה את חומת ירושלים ולא נהיה עוד חרפה.
ערים מוקפות חומה, זוכרים?
מוקפות נמות יהושע בן נט"ו. נחמיה בא להשלים את מה שמרדכי התחיל.
בואו נבנה את חומת ירושלים ואת כל החומות של הערים החרבות בארץ ישראל, ולא נהיה עוד חרפה, נקים כאן מדינה, נקים כוח צבאי.
אף אחד לא יוכל לפגוע בנו, אף אחד לא יוכל לבוז לנו, כי נוכל להשיב במלחמה שערה.
כיצד נחמיה בונה את החומה, הרי יש התנגדות.
תדלגו טיפה לנחמיה.
אני קצת לא נקרא פה את הכל, אבל אני אומר את זה בצורה מסודרת.
נגיד פרק ד',
הדבר הזה מבליט
את העניין הזה, פרק ד', פסוק ט',
כן, נחל, מאיפה התחיל הנחל?
שגם עובדים וגם מגינים וגם זה.
פרק ד' פסוק ט', ויהי כאשר שמעו אויבינו
כי נודע לנו ויפרה אלוהים את עצתם ונשב כולנו אל החומה.
עוד לפני כן כתוב שנחמיה, כן, אז מה הוא עושה?
ויהי מן היום ההוא חצי נערי, הוא חילק את הכוח,
עושים במלאכה וחצי ים מחזיקים והרמחים והמגינים והקשתות
והשריונים, ואיפה יש לך את כל הציוד הזה, הצבאי?
הוא הביא, קם צבא לישראל,
מגן דוד סמלו,
נחמיה המפקד העליון שלו.
הבונים בחומה והנושאים בסבל עומסים, באחת ידו עושה במלאכה,
ואחת
מחזקת השלח.
שלח זה סוג של חרב, נכון?
זה הכוחנית, יד אחת הוא בונה, יד שנייה,
כן?
הבונים בחומה והנושאים בסבל עומסים,
הבונים איש חרבו אסורים על מותניו ובונים והתוקע בשפר אצלי הם בונים אבל הנשק עליהם אם יש מתקפה התקפה מלבן התקפה מלבן התקפה מאדום התקפה מלבן התקפה מלבן התקפה מלבן התקפה מלבן מה זה לבן ככה לבן
לבן זה צפון לא? ככה הולכו כן
והבונים איש חרבו אסורים על מותניו ובונים והתוקע בשפר אצלי כן
אומר אל החורים ואל הסגנים ואל יתר העם המלאכה רבה הרבה ורחבה ואנחנו נפרדים על החומה רחוקים איפה תשמעו את כל השופר
תכווצו אלינו, ריכוז מאמץ.
אלוהינו יילחם לנו, אנחנו עושים במלאכה.
אלוהינו יילחם לנו, הכוונה יילחם לנו דרכנו.
חציים מחזיקים ברמחים, העלות אשר רצה את הכוכבים.
בקיצור, הלילה למשמר והיום והמלאכה, ואין אני אחי ונעריי ואנשי המשמר אשר אחריי,
אין אנחנו פושטים בגדינו.
כוננות 24-70 נעליים ישנים.
חלקה מיידית.
זה נחמיה?
מי נתן את זה?
מי אפשר את זה?
האם אסתר סיימה פה?
האם, אוקיי, זהו, עשתה את זה שלה.
לא.
היא ממשיכה.
הסוכנת מוסד לא תנוח ולא תשקוט
עד שהיא תביא את המשימה לכלל גמר.
תלכו קצת אחורה לעזרה,
פרק,
אה...
נדע?
פרק ו',
בסדר?
דריווש הוא הבן של אסתר ואחשוורוש.
עכשיו הוא עולה למלוך.
ראינו שאת נחמיה הוא נתן, נתן לו ללכת לבנות את החומות.
מה עם בית המקדש?
בפרק ו', בעדין, דריווש מלכה
סמתי עם ובקורו בית ספריה דגנזיה מעטים.
הוא בדק את כל הארכיונים וגילה את הצהרת כורש.
וגילה את הצהרת קוד, שניתנה כמה שנים לפניו.
בשנת חדה לכורש מלך, הוא נתן את כל הצהרת כורש.
ואז דריווש מקבל סדרת החלטות.
תראו את מפסוק ז', אני קורא את צדת החצות של דרבש, תגידו לי אם
מקבל
אם מלך פרסי אמור לקבל כאלה החלטות.
בסדר?
הוא אומר ככה, אני אתרגם לכם.
שבוקו,
הוא פונה לפחת עבר הנהר, זה כנראה עוד אפילו לפני שנחמיה הגיע.
שבוקו לעבידת בית, כן, זה לפני שנחמיה הגיע,
אז כבר אסתר משפיעה עליו, אחר כך הוא גם ייתן לנחמיה להגיע.
מה הוא אומר?
שבוקו,
תאפשרו להבינת בית הלאה דפחת יהודה ולשבי יהודה בית הלאה דך ריבנון אל תראה. תראה להם לבנות.
ומיני סמטעה ממנה יוצאת פקודה למדי תעבדוני משבי יהודה אילך למיבנה בית הלאה דך ומיני כסה מלכה דמידת עבר נהרה אספרנה נפקטה תאבל למיתה ולגבריה אילך דלא לבטלה.
אני נותן פקודה גם לממן את בניית בית המקדש מאוצר המלך. זה כנראה קורה במקביל עם נחמיה.
וואו,
מה פתאום זה מעניין אותך, דרייבש?
יש כל כך הרבה בתי תפילה באימפריה,
אתה מממן פתאום?
האם זה, אתם יודעים שבארצות הברית של אמריקה, מדינה מאוד נכבדה וכל זה, אתה לא מקבל, אתה רוצה להקים בית כנסת, בבקשה, תאסוף כסף, תקנה קרקע, תביא לבית כנסת, אל תפנה לשום מדינה לקבל תקציב.
הדת נפרדת מהמדינה, פה דרייבש,
שם כסף.
אבל עוד דבר קורה כאן,
אומה חשכן ובני טורין ודיכרין ואימרין לעלבן לאלעש מאיה חינתין מלאך
חמר ומשח כמאמר כהנאי בירושלים לאבן מתייעב להם יום ביום די לא שאלו.
גם מה שהם לא ביקשו לתת להם שמן ומלאך וזבחים ויין לכל מה שהם צריכים לנסכים למנחות לקרבנים גם תן להם.
ואיפה יש לך את הדרייבש?
מה אולי אתה מאמין באלוהים?
אולי מישהו לימד אותך שיש אלוהים בשמיים שעשה את הים ואת היבשה וצריך להאמין ולעבוד, לא?
לא ברור.
למה, אומר דריאבש, למה אני נותן להם את כל הדברים האלה?
דלעבון מעקריבין ניחוכין לאלוהי שמאיה,
שיקריבו קורבנות לאלוהי השמיים, ומצלין לחיי מלכה ובנוי,
שהתפללו עליי בבית המקדש.
מי לימד אותו את זה?
פה זה לא כתוב במפורש, אבל אנחנו לימדים,
יבוא סתום וילמד מן המפורש, נכון? דרעייבש לא פתאום עכשיו הגיע למכון מאיר. מישהו לחש לו באוזן את הדברים האלו.
אסתר דאגה שהבן שלה יהיה ציוני,
יהיה עם תודעה או זהות יהודית מסוימת, אמונה, וגם הייתה שם ברגע הקריקית להגיד לו, תן להם גם להקים מדינה עצמאית.
וממני יש פקודה,
מיני סים תיעם,
דכל עינשתי ישנה פתגמא דנה, כל מי שיעבור על החוק הזה,
יתנסח עע מן ביתי,
נפרק לו את הבית מן העצים, וזקיף יתמחה, לא יהיה שומר על הבית שלו, שאי אפשר יהיה להשתמש שם.
ובית עיניו לא יתאבד על דניו, וביתו ייהרס בעקבות הדבר הזה.
ומסיים,
דרייבש, בנה של אסתר,
ואלאה, האלוהים, דשכין שמי תמא,
ששיכן שמו בבית הזה, ימגר כל מלך ועם,
שישלח ידו לשנות או לחבל את בית האלוהים בירושלים,
אני, דרייבש,
שמתי טעם, ואספר נא ופקודתי תעשה.
פתאום,
חסיד אומות העולם נחת לנו פתאום מהימאדים,
וזה,
זה קרה,
מישהו עבד על זה,
מישהו נתן לדבר הזה לקרות.
זו אסתר המלכה.
זה קורה, כמו שאמרנו,
עשרות שנים אחרי,
מות אחשוורוש.
היה צריך שהילד הזה יגדל,
שיקבל את השלטון, ויהיה מלך, ואז זה קורה.
טוב,
עוד
דבר נוסף, רק שתכירו,
לא נקרא את זה עכשיו, אבל כל פרק ז'
בעצם זה עליית עזרא, שגם כן נעשית
תחת מלכותו של דריווש.
ודריווש נותן לעזרא הכל.
כל מה שהוא רוצה כדי להקים מדינה. כלומר,
נחמיה מקים את הכוח הצבאי,
דריווש, לא נקרא את כל פרק ז', הוא פרק ארוך,
אבל תראו, בפסוק י"א,
וזה פת שגן הנישטיון שנתן המלך ארתחשסתא, זה דריווש שלנו לעזרא הכהן,
ויש כאן מסמך מאוד מאוד ארוך,
אתם יכולים לגבות מיסים וכל הדברים האלו,
אבל תראו את פסוק כ"ה לדוגמה.
בוא נשאר ככה, ממה מורכבת מדינה?
מדינה מורכבת מארבע רגליים. רגל אחת
זו הרגל הכלכלית, היכולת לגבות מיסים.
רגל שנייה זו הרגל הצבאית, היכולת להקים צבא.
רגל שלישית זו הרגל המשפטית,
היכולת להקים משפט ולדון אנשים.
רגל ורית זה הרגל הדתית,
היכולת להקים בית אלוהים ועבודה וכו'.
מה דרייבש נותן? לנחמיהו נתן את הרגל הצבאית.
לעזראו נותן את הרגל הכלכלית,
מופיע כאן, אתה יכול לגבות מיסים,
את הרגל המשפטית,
נכון? תראו פסוק כה:
"ואנת עזרא כחוכמת אלך דבידך מני שופטים דיינים דלעבו דנין לכל עמא דבעבר נהרה לכל יודע דעת אלוהך ודלא ידעת הודעון".
ומי שלא יודע, גם תלמד אותו, גם תקים מערכת חינוך.
וכל דילו להווה אהבה דתא דאלוהך, מי שלא ישמור את דת האלוהים ודתא דמלכה,
אספרנא דינא לביא מתאוות מיניה, אין למות, אין לשורשו, אין לאנשי נכסים ועשרים.
אתה רשאי להעניש.
נותן סמכות לסנהדרין, להעניש, לגנור, אפילו להרוג.
אז זה כבר הרגל הזה, והרגל הרביעית של בניית בית המקדש, קראנו לפניכם.
שזה הוא כבר נותן עוד לפני.
דריווש בונה את המדינה היהודית,
וזה בגלל אימא שלו.
לצערנו הרב,
כמדומני שאין אפילו רחוב אחד בארץ שנקרא רחוב דריווש. יש כמה וכמה רחובות כורש,
אבל כורש נתן הצהרה וחזר בו.
מי שנתן הצהרה מחודשת ותיקף אותה וגם בנה אותה זה דריווש.
צריך לעשות רחוב דריווש,
כמו רחוב קינג המלך ג'ורג' הראשון.
רחוב דריווש ואסתר, זה הרחוב.
אסתר ודריווש.
חשמל בהיכל, דרמה.
לא ככה?
אתה מסכים איתי?
זהו.
התרגשות, חייב להגיד לכם. תענית אסתר, אנחנו לומדים עליה היום.
הצדקת הזאת, הגיבורה הזאת.
היא לא, כן, יש כאלה,
לצערי הרב, כן, יש כאלה ש...
לא רוצה אפילו להזכיר את זה, כן, מתבוללים, מרדכי אסתר, איזה מתבוללים. את הסוכנת נשארה נאמנה לשליחות שלה, עד שהצליחה לממש אותה, חיכתה שהבן יגדל, ואז היא
חינכה אותו כמו שצריך, וזו התוצאה. לפנינו, הכל פסוקים שכתובים.
עליית עזרה, תפילות על המלך, איך זה קרה? הוא הלך לתלמוד תורה בשושן, איך זה קרה? אמא שלו עשתה לו פה ככה את הזה.
עד כאן
פשוטו של מקרא.
רק קראתי פסוקים ממה שעשיתי.
עכשיו אני רוצה להציע הצעה נוספת,
שהיא לא ראיתי אותה כתובה, אני חייב לומר,
אבל אני חושב שהיא נכונה.
המילה שגל,
מילה קשה אותי ששגיא קודם הערת עליה, מילה צורמת.
מה?
בתורה המילה מופיעה בתנ״ך בנחמיה ובעוד פעם אחת יחידה בתהילים.
יפה, תהילים הם. עכשיו,
מנחת העבודה שלנו שלא באה כתוב לסתום אלא לפרש.
ואם המילה הזאת מופיעה שם, היא אמורה לזרוק אותנו
לאירוע.
עכשיו, אתם זוכרים שכשראינו בנחמיה,
אז ראינו שנכנס כל הזמן להתפלל,
נכון? אני מתפלל, כולל שהוא יתפלל,
הוא יתפלל לפני שהוא נכנס, הוא יתפלל תוך כדי, נכון?
מה הוא יתפלל?
מה הייתה התפילה?
אני רוצה לטעון שהוא אמר את הפרק הזה.
יכול להיות?
אתם יודעים שתהילים זה...
חלק זה פרקים שאמר דוד המלך,
חלק פרקים שאמר האדם הראשון, אברהם אבינו, משה רבנו, חלק גם פרקים אחר כך.
בואו נראה אם זה... תגידו לי אם זה מסתדר או לא.
האם זה מתאים?
אני רוצה לטעון שנחמיה, זה הפרק שהוא אמר
כשהוא נכנס לדריווש.
לא חייב לקבל את זה.
אם אתם עוצרים איתי פה, גם טוב לי.
אבל בשביל הזה.
פרק מ"ה:
למנצח על ששנים לבני קורח משכיל שיר ידידות.
רכש ליבי דבר טוב, בא לי רעיון טוב. מה הרעיון הטוב הזה?
לעלות לארץ ישראל ולבנות
את חומות ירושלים.
אומר אני מעשיי למלך, אני צריך להגיד את זה למלך,
לשוני עת סופר מהיר. אין פה מקום להתבלבל, אני צריך להיות מדויק.
מה אני רוצה? לא להתחיל לגמגם וזה.
אני צריך למצוא את ההזדמנות להגיד לו את הדברים בצורה מדויקת.
עכשיו הוא מחזק את עצמו. מי אני? יפייפית מבני אדם, הוצק חן בשפתותיך, אתה תצליח לדבר, יהיה לך חן בשפתיים.
על כן ברכה אלוהים לעולם.
מה החלום של נחמיה?
מה החלום שלו?
להיות מפקד הצבא היהודי.
חגור חרבך על ירך גיבור, הודך והדרך. אפשר להניח שמגישי היין למלך היו ללא שום כלי נשק.
אבל הוא אומר, אני רוצה שהמלך ייתן לי את האפשרות ללכת ולהקים צבא, חגור חרבך.
והדרכה צלח רחב על דבר אמת וענווה צדק ותורכה נוראות ימינך תלך בענווה תלך בפשטות תלך עם האמת שלך אתה תצליח לכל פסוקים שנחמיה אומר לעצמו כדי לחזק את עצמו לקראת המשימה הבלתי אפשרית כי אין
בנגלה בעיניים פשוטות אין סיכוי שדרעה ושיתן דבר כזה
חיציך שנונים עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך כלומר בתוך הלב של המלך יש הרבה עמים המלך הזה אחראי על 127 מדינות
חלקם הם אויבים של המלך, והמלך חושש מהם.
ואולי בגלל האויבים האלה המלך לא ייתן לי,
כי הוא יפחד שגם אני אהוב... עמים תחתיך יפלו בלב ה... בתוך הקרב שהתרחש בתוך לב המלך, אתה תנצח.
מתאים עד עכשיו?
אחלה.
ממעלה ומוריד מלכים, לב מלכים ורוזנים ביד השם. כיסאך אלוהים עולם ועד, שבט מישור, שבט מלכותך, הקדוש ברוך הוא. אתה מלך מלכי המלכים, הכל שייך אליך.
גם דריאדוש הוא שלך.
אהב את הצדק, הקדוש ברוך הוא, ותשנא רשע.
על כן, סליחה, הוא יכול להיות שהוא מדבר עוד פעם אל עצמו.
על כן משככך אלוהים אלוהיך, שמן סתם מחבריך.
כאילו נחמיה אומר, למה דווקא אני?
אני,
אהבתי צדק, אני, זה הוטל עליי.
אוקיי, עד כאן זו התפילה שהוא אמר בכניסה, במבואה.
עכשיו הוא נכנס לתוך הארמון.
צועד פנימה.
מור ואהלות.
קציעות כל בגדותיך,
מין החלי שן,
מיני שמחוך.
הוא רואה את כל הארמון.
בנות מלכים ביקירותיך נצווה שגל ימינך בכתם אופיר.
כשהוא מגיע אל המלך,
פתאום את מי הוא רואה?
אסתר, לא תמיד היא הייתה שם.
הוא לא יכול לדבר איתה.
הוא מחליף את המבטים.
אחותי,
תעצרי לי,
תהיי שם בשבילי, תגיד איזה מילה.
שמעי בת וראי.
כן,
דעתי אוזנך.
ושכחי עמך ובית אביך.
כן?
כאילו,
הוא מתלבט.
האם את מקשיבה לי או ששכחת את עמך ואת בית אביך? איפה את נמצאת? אסתר, חיה כול עם מלכה שלושים שנה, אף אחד לא יודע מה היא עשתה בחדרי חדרים בתוך הארמון.
אולי היא הלכה לאיבוד,
אולי אחרי שלושים שנה כבר היא
פחות איתנו.
ויתאב המלך יופייך כי הוא אדונייך וישתחווי לו. הוא אומר כאילו, תנצלי את המלך הזה, הוא אדונייך ותשתחווי לו, אבל
אבל דרך זה, דרך ה... כמו שהיא נפלה והשתחוותה לפני החשוור, הוא כאילו מנסה להזכיר לה, את זוכרת מה עשית אז שהשתחווית לאחשוורוש ושינית את כל המצב, וגם עכשיו תעשי את זה.
ובצור במינך פנייך חלו אשר היה.
ואז הוא אומר לה, כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות להב לבושה. אני יודע שבחוץ את אסתר, אבל בפנים מי את?
הנדסה,
והכבוד שלך,
והנאמנות שלך נמצאת, קיימת בפנים.
תעזרי לי.
אם תעזרי לי, מה יקרה? לרקמות תובא למלך בתולות אחריה, היותיה מובאות לך. הוא רואה את כל העוזרות שלה.
תובא לנה במסמכות גיל, תבואנה בכלל מלך.
אז הוא אומר, אסתר, אם תעזרי לי,
תחת אבותיך יהיו בניך,
תשיתמו לסרים בכל הארץ.
אני אהיה הממשיך של מרדכי.
תחת אבותיך יהיו בניך. מרדכי הוא האבא של העניין, אבל אני אוכל להמשיך אותו.
אזכירה שמך בכל דור ודור על כן,
דילגתי,
לא.
אזכירה שמך בכל דור ודור על כן עמים יהודוך על עולם ועד אומר נחמיה אם אני אלך שם אני אזכיר את שמו של השם יתברך כולם יודו אנחנו נהיה מעצמה שוב
ואולי אפשר לקרוא את זה גם אזכירה שמך
בכל דור ודור
נכון בכל דור ודור
נכון כתוב במגילה בכל דור ודור
מדינה בימים הנסגלים ונעשים בכל דור ודור ובזכרם לאסוף יזערם זה הדור ודור הזה
אז אני אומר עוד פעם זה קצת יצירתי אולי אבל לי זה נראה מאוד מתאים
בעיקר בגלל המילה שגל אבל גם זה ממש ככה
זה מה שנחמיה אומר, הוא נכנס, הוא לא ידע שאסתר תהיה שם,
הוא לא צפה שהיא,
פתאום היא שם,
הוא רואה אותה ליד המלך, אז הוא מחליף איתה, היא איתי, היא נגדי. אתם יודעים שלפעמים דווקא יהודים שעלו לאיזה מדרגת שלטון, הם היו הכי נגד העם היהודי, כדי שלא יגידו שהם,
אז הם היו הכי אנטי.
כמו שאתמול טראמפ דיבר על חבר קונגרס יהודי שהוא מאוד נגד מדינת ישראל, הוא פלסטיני, הוא פעם היה יהודי, עכשיו הוא לא נגד לי.
He used to be a Jew.
יהודי, כן.
כן, אז זהו.
אז הוא לא...
כי לבושה...
אז הוא אומר לה,
אבל למה אתה לא צריך להגיד לי?
הכול בסדר, אני כבר אחרי... אני כבר אומרת לו את זה, אני כבר טיפלתי בעניין.
דריווש מבושל,
הוא ייתן לכם הכול.
אחרי עשרים שנה, או יותר,
אחות עשרים שנה, שלושים שנה, או לארבעים שנה, לא יודע כמה.
פר שנשארה בודדה.
בודדה. לבדה.
מנותקת מהעם שלה כי היא בארמון,
לא שכחה את הזהות שלה,
לא שכחה את השליחות שלה,
לא שכחה את הנאמנות שלה,
לא שכחה שהיא הדסה ולא אסתר,
והיא חיכתה לה הזדמנות
כדי לתת את הפעולה האחרונה שהכריעה את הכף לטובה.
קמה מדינת ישראל.
אני רק אומר,
דיברנו בזמנו שאסתר ויוסף הם דמויות מאוד מקבילות.
מאוד מקבילות.
אסתר היא יתומה ויוסף הוא יתום, אסתר נחטפת ויוסף נחטף,
אסתרי מלכה, יוסף הוא משנה מהמלך, הן דבר מאוד מאוד מקבילות.
גם יוסף עשה אותו דבר.
גם יוסף
לקראת
סוף ימיו
שולח
קודם כל
בלוויה של יעקב אבינו 17 שנים, כן? שיעקב היה במצרים.
בלוויה של יעקב אבינו יוסף הרי מבקש ללכת ופרעה לא רוצה לתת לו.
למה הוא לא רוצה לתת לו? כי יוסף מבקש הרבה יותר זמן ממה שפרעה חשב.
כי יוסף עושה לאחים,
הוא עושה הרי לאבא שלו מספד בגורן האטד אשר בעבר הירדן.
גורן האטד, מה הוא עושה ממצרים לארץ ישראל?
לא צריך בכלל לעבור משם.
יוסף לוקח את כל האחים ואומר להם, אני אחשוב לכנסת לכם מסע הכנה ליציאה ממצרים.
נותנת.
ובמסע הזה, ראינו כמה פעמים בדברי הימים, הוא משאיר חלק מילדיו בארץ ישראל.
חלק מבני אפרים נשארים בארץ ישראל. כלומר, יוסף לקר... ובסוף ימים הוא משביע אותם.
מה שכתוב, גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף,
ויער יוסף לאפרים בני שילשים.
זה לא סתם, אלא זה להגיד שאותם ילדים שיוסף השאיר בארץ ישראל,
הם יולדים ילדים והם שם. כלומר, יוסף, לקראת סוף ימיו,
עושה כל מיני פעולות שיבטיחו את העובדה שהעם ישראל, כשיוכל לצאת, יצא.
יוסף ואסתר, 30 שנה אחרי,
נערה היתומה שנחטפה,
הייתה חסרת אונים, חמש שנים,
ואחרי זה עשתה פעולה אדירה והושעה את עם ישראל,
לא גמרה את הפעולה.
היא ממשיכה,
רק היא מחכה, היא במבת המתנה, כרגע שום דבר לא קורה.
וכשהגיע הזמן וההזדמנות היא הייתה שם בשבילנו כדי להגיד את המילים הנכונות, באוזן הנכונה,
ולהכריע את הכף לטובת הקמת כוח, מגן, עברי,
ציוני, שיוכל להגן, להקים את החומה
יחד עם עזרה, להקים מערכת משפט, כלכלה,
קמה מדינת ישראל עדיין בתור מדינת חסות של האימפריה הפרסית אבל לא הרבה זמן אחר כך כשהאימפריה הפרסית נופלת ואולי יוון יש לנו כבר מדינה עצמאית לגמרי
שמובילים אותה החשמונאים וזה החיבור גם בין פורים פורים שמחי ורעי נזכה לקבל קדושת פורים והסתר באמת אמן ואמן.
