שלום וברכה.
אנחנו ממש ממש ערב ערב פורים,
ולכן אני מבקש לעסוק,
גם השבת,
בכל אופן, לאנשי ירושלים זה ממש פורים,
אני מבקש לעסוק באיזשהו מבט על פורים,
שאני חושב שבעיקרון צריך להנחות אותנו לפני כל חג.
ובכל חג אנחנו צריכים לשאול את עצמנו,
מה החג משפיע עליי?
כלומר,
כשאני עומד מול חג,
אני עומד לעבור חג.
המטרה במפגש עם החג זה שיקרה לי משהו.
אני לא רק מציין אירוע היסטורי,
אלא אני הולך לפגוש איזושהי מציאות של אור אלוקי שנוכח עכשיו בעולם.
והאור האלוקי הזה צריך להשפיע עליי.
אם הוא לא משפיע עליי,
זה אומר שלא הבנתי על מה החג עוסק.
הרי אני אתן כדוגמה מאוד מאוד ברורה.
כשאדם עובר את אלול,
ראש השנה עשרת ימי תשובה. ברור לו מה צריך לקרות לו.
כלומר, הוא יודע שהוא צריך לחזור בתשובה,
שהוא צריך לתקן את המעשים שלו.
מה אמור לקרות
כשאני עובר את פורים?
אז אנחנו שבוע שעבר נגענו במימד אחד.
אני רוצה לגעת במימד נוסף.
המימד הנוסף
הוא דרך היסוד שבעצם זה הפסגה של פורים. מה הפסגה של פורים?
פורים מעביר אותנו תהליך, ממקרא מגילה,
למתנות והאביונים, במשלוח מנות ולמשתה.
מה אמור לקרות בתהליך הזה?
מה אמור לקרות במשתה?
שהוא מצווה של רוב היום של פורים.
רוב היום של פורים, אנחנו עסוקים בסעודה ושתייה.
וכשאני חושב על זה מבחינה יהודית,
הציווי הזה
של לשתות בפורים
הוא נראה כל כך לא רגיל בעם ישראל.
מין אמירה כזאתי, יאללה, משחררים את הרסן.
איך יכול להיות?
בעם ישראל יש ציווי לשחרר את הרסן? איך יכול להיות?
אלא בואו ננסה להבין מה הסוד הפנימי של פורים,
ודרכו לברר מה אני צריך לשאול את עצמי.
מה אמור להשתנות בי בזכות פורים?
אז אני מבקש לפתור בגמרא ידועה מסכת מגילה.
ומה בסרט מגילה מביאה את המחויבות
להתבשם בפורים. אמר הרבה
"מחיי וויניש אל בסום בפריה עד דלא ידע בן ארור אמן לברוך מרדכי".
כלומר, הוא עם הרבה מצווה
להתבשם, לשתות,
עד שהוא לא ידע בן ארור אמן לברוך מרדכי. ככה אומרת המימרה ההלכתית של הגמרה.
אבל אז הגמרא מביאה מקרה.
כשהגמרה מביאה מקרה, סיפור, זה בדרך כלל כדי לחזק
את המימרה ההלכתית.
הגמרא מביאה אמירה הלכתית,
ועכשיו מביאה מה יסרב שהוא מוכיח את הממירה ההלכתית.
אתה בא ואומר, לפני שבת צריך שכל אחד יעשה אחדות לשבת, ואז אתה מתחיל להביא.
התנא הזה היה חותך סלט, וזה היה עושה דגים קטנים, וזה היה, אתה מבין,
הנה,
הם ביטאו במעשים שלהם את ההלכה.
מה הסיפור שהגמרא מביאה פה?
אחרי האמירה של רבא שאדם צריך להתבשם עד ללא ידע בן ארור אמר לברוך אבנו בחי,
מביאה הגמרא את הסיפור הבא: רבא
ורבי זרע עבדו סעודת פורים באדי אדדי.
עשו סעודת פורים ביחד.
איבסום, התבשם
רבא ורבי זרע,
קם רבא ושכת לרבי זרע, קם רבא ושחט
את רבי זרע.
למחר בא אירחמי ואחיה. למחרת
ביקש עליו רחמים, התעורר וראה מה הוא עשה, ביקש עליו רחמים והחיה אותו.
אז בין אם אני מבין את הדברים כפשוטו, שהוא באמת שחט אותו,
לבין אם אני מבין שיש פה משהו אחר, יש פה אירוע, אירוע מאוד מורכב.
אומרת הגמרא, לשנה,
שנה אחר כך,
אמר רבא לרבי זרע, בוא נהיה עוד פעם ביחד.
אמר לניתמר ונעביד סעודת פורים באדי אדדי,
בוא נעשה סעודת פורים ביחד.
ענה לו רבי זרע, לא תודה, למה?
לא בכל שעתה ושעתה מתרחש ניסה, הצלחת להחיות אותי פעם אחת, אהלך נס, אני לא אקח סיכון
בכל פעם.
כלומר,
הלוגיקה של הגמרא פה היא מאוד שונה,
הפוכה מבדרך כלל. כלומר,
הגמרא אומרת מימרא הלכתית ומביאה סיפור שמה מוכיח?
שמסוכן מאוד לנהוג את המימרא ההלכתי. כלומר, הסיפור דוחה את האמירה ההלכתית.
עכשיו בוא נראה מה הפסיקה אומרת.
אומר הבית יוסף, מצווה להרבות בסעודת פורים
וצריך שישתכר עד שלא ידע בן ארור המן
לברוך פרדכי.
מימרא דרבא בפרק רמא דמגילה, באמת,
הבית יוסף מצטט את דברי הגמרא,
לכאורה מפה משמע מחויב איניש, לבסומי.
אבל אז בית יוסף מתחיל לצמצם.
ומביא קודם כל את התוספות. וכתבו התוספות:
"לא ידע בין ארור אמה לברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה אסתר ארורים, כל הרשמים, ברוכים כל הצדיקים".
למה התוספות מאריך פתאום את האמירה?
אומר התוספות: "לא, לא, אל תחשוב שאתה צריך להתבשם עד שאתה לא יודע להבחין בין ארור אמה לברוך מרדכי, אלא
עד שאתה לא יודע להבחין בתוך כל הסיפור הזה.
ארור המן, וארוך מרדכי, ארורה זרש, ברוך אסתר, ארורים כל הרשעים.
מה הכוונה?
כמה צריך, איזו דרגה של התבשמות צריך כדי להתבלבל בסוף ליל הסדר באחד מי יודע?
ממש מעט, כי זה שיר כזה מסובך, אחד מי יודע, שלושה עשר מי יודע, זה, אתה מתבלבל.
כלומר, אומר התוספות,
אחי אביני של בסוריה מפוריה זה לא עד דלא ידע בן ארור המן לברוך מרדכי,
אלא עד שאתה מתבלבל בתוך כל השיר הארוך.
אכן ממשיך, וכן כתב ארן, כלומר,
דהי בין ארור אמן לברוך מרדכי לחוד,
אם זה רק על הבית הראשון,
אפילו שתה טובה לא תאה בזה, אפילו שותה הרבה הוא לא יתאה בזה.
אלא, הכוונה, כל השיר.
כלומר, התוספות כבר מצמצם את רמת השתייה.
ממשיך ארן,
וכן כתב ארן,
בשם רבנו אפרים,
דמאהו עובדא דקם רבא בסעודת פורים ושכתה לרבי זרע כדאיתא בגמרא איתכלה מימרא דרבא.
אומר רבי יוסף מביא את הרן,
שהרן מביא בשם רבנו אפרים, שמהסיפור של רבא ורבי זרע משמע שהגמרא דחתה את המימרא הראשונה של רבא. כלומר,
מה פתאום?
כלומר אנחנו רואים שיש פה מורכבות ולכן מה המסקנת רבי יוסף? חיה ויניש לבסומי בפוריה לא שישתכל
שהשכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו.
שהוא גורם לגילוי עריות ושכרות דמים וכמה עבירות זולתן,
אך שישתה יותר מלימודו מעט.
כלומר, אנחנו רואים שהבית יוסף
מאוד מסתבך עם העניין הזה של השכרות.
כי צריך להשתכר, לא צריך... איך יכול להיות?
כלומר, יש פה שימוש באיזשהו כלי
שמאוד מורכב להשתמש בו.
אבל השאלה למה אני משתמש בו בכלל?
אם כל כך מורכב...
למה צריך לעשות את זה?
אלא יש פה מסע שההלכה מביאה אותי, ואני צריך להבין את המסע.
למה בכלל צריך לשתות?
עלי הרבה מביא,
ואם תאמר, מקור שלוש, איך יחייבו חז"ל מה שנזכר בתורה בכמה מקומות השיחות מכשול גדול?
יש לומר, מפני שכל הניסים שנעשה על ישראל במחשוורוש היו על ידי משתה.
כלומר, צריך לתקן את המשתה.
אבל עלי הרבה כבר מתחיל לחשוף משהו.
יש פה איזה תיקון שאנחנו עושים אותו. מה התיקון?
כשאני מנסה להבין מתי היה האירוע הראשון שקשור ליין,
מה היה האירוע הראשון שקשור לגפן
עוד לפני נוח?
האדם הראשון.
האדם הראשון חוטא בעץ הדעת.
מה זה עץ הדעת?
חז"ל נותנים כמה הסברים, אחד מהם זה גפן.
כלומר, השורש של החטא של עץ הדעת מתחיל שמה.
לכן, כשהגמרא שואלת, "אמן מן התורה מנין?"
מאיפה מתחיל
סוגיית המן?
מאיפה זה מתחיל?
עונה הגמרא מן העץ אשר ציוויתיך.
כלומר, חטא,
עץ הדעת, שמה התחיל סוגיית המן, סוגיית פורים.
מה הסוגיה?
מה ריבונו של עולם שואל את האדם הראשון אחרי החטא?
מה הוא שואל אותו?
אייכה?
איפה אתה?
מה זאת אומרת איפה אתה?
איזה שאלה זאת?
כשאתה שואל מישהו, תגיד לי, איפה אתה?
מה אתה שואל אותו בעצם?
איפה הוא? פיזית הוא מולך, מה זאת אומרת איפה אתה?
אתה בעצם אומר לו,
הלכת לאיבוד,
הלכת לאיבוד. כלומר, אתה,
לא אתה.
הבירור הגדול שאנחנו עושים בפורים זה האם אנחנו חיים את עצמיותנו.
האם אני אני?
כלומר, השאלה, מי אני?
אני שואל מישהו, תגיד לי, מי אתה?
כמה תשובות יכולות להיות?
זה יכול להיות מה העבודה שלו,
יכול להיות איפה הוא גר,
יכול להיות איך הוא נתפס חברתית,
יכול להיות מה המצב הכלכלי שלו,
אבל מי אני?
מי אני שלך?
אומר ריבונו של עולם לאדם הראשון, אייכה, איפה אתה?
הלכת לאיבוד מעצמיותך.
כלומר, אני חוזר רגע על השאלה הראשונה שפתחתי איתה את השיעור.
מה שאנחנו נצטרך לענות במוצאי פורים
זה האם אני יותר אני?
האם אני יותר יודע מי אני?
זו השאלה הגדולה של פורים.
זה הבירור הגדול.
זה תיקון עץ הדעת.
לכן, שותים יין.
אבל מה יין עושה?
מה יין עושה?
תראו מה המדרש מתאר. המדרש מתאר באמת,
כמו שאמרת, אבא, על נוח.
נוח יוצא מן התיבה.
נוח הולך לפגוש, לבנות עולם חדש.
מה הדבר הראשון שנוח עושה?
נוח בעצם רוצה לתקן את העולם. איך מתקנים את העולם?
חוזרים ומתקנים את החטא הראשון של העולם.
את חטא עץ הדעת. אז מה נוח עושה, הדבר הראשון שהוא עושה?
יוצא מהתיבה, נוטע הכרם.
אבל תראו מה קורה. אומר המדרש ככה:
"ואכן נח איש האדמה ואיתה כרם ונתבזה
וישת מן היין". אמרו חכמים, בו ביום נטע,
בו ביום עשה פירות,
בו ביום בצר,
בו ביום דרך, בו ביום שתה, בו ביום נשתכר,
בו ביום נתגלה קלונו.
כלומר, ביום הראשון שיוצא נח מן התיבה,
יש תהליך
מאוד מאוד מהיר,
הוא נוטע,
הוא בוצר,
הוא עושה יין,
הוא משתכר ומתגלה קלונו.
כלומר, ניסיון תיקון שלו נכשל.
מה קרה?
אמרו אבותינו זיכרונם לברכה, כשבא נוח ליטה כרם,
בא שטן ועמד לפניו.
אמר לו, מה אתה נוטע?
אמר לו, קר?
אמר לו, מה טבעו?
פירותיו מתוקים, בין לחים בין יבשים,
עושים מהם יין המשמח לבבות,
דכתיבי יין ישמח לבב אנוש.
אמר לו שטן,
בוא ונשתתף שנינו בכרם זה.
אמר לו,
לחיי, בכבוד.
מה עשה השטן?
הביא כבש והרגו תחת הגפל.
אחר כך הביא ארי והרגו.
אחר כך הביא חזיר והרגו.
אחר כך הביא קוף והרגו תחת הכרם,
והטיפו דמן באותו הקרן,
וישקו מדמען.
רמז לו,
שקודם שישתה האדם מן היין, הרי הוא תם ככבש זו
שאינו ידעת כלום,
וכרחל לפני גוזזיה נעלמה.
שתה כהוגן, הרי הוא גיבור כארי, ואומר אין כמותו בעולם.
כיוון ששתה יותר מדי, נעשה כחזיר.
מתלכלך במי רגליים ובדבר אחר.
נשתכר, נעשה כקוף.
עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה.
וכל זה יירה לנוח הצדיק.
מה נוח הצדיק כשהקדוש ברוך הוא פירש שפחו כך?
שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.
אומר המדרש, מדרש מופלא.
אומר המדרש,
אדם שותה יין,
אדם משתכר, מה יוצא ממנו?
מתחילות לצאת קליפות.
חזיר,
קוף,
ארי.
כי בעצם כשהאדם מתחיל לקלף את עצמו,
יש לו המון קליפות.
אבל מה יש אחרי כל הקליפות?
אני רוצה לדייק מימרה מופלאה של הרבי מלובביץ'.
יכול להיות שהזכרנו אותה, שבוע שעבר אני כבר לא זוכר.
חי אביניש לבסומה בפוריה,
עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.
ההבנה הראשונית שאיתה היא הבנה מאוד קשה, שההלכה מתלבטת איך יכול להיות שאתה מוביל אדם למקום הזה, לכן יש דואליות מאוד גדולה.
הרבי מלובביץ' מסביר את זה בצורה הפוכה לגמרי,
שחושפת את העומק הגדול של פורים.
אומר רבי מלובביץ', מה זה חייביניש לבסומי בפורייה דלא ידע?
מה הכוונה?
האדם,
יש לו שתי רמות
של מפגש עם העולם.
רמה מודעת
ורמה לא מודעת.
מה זה הרמה המודעת?
זה הרמה השכלית של האדם.
אני בוחר להתנהג, זה המודע שלי.
מה זה התת-מודע שלי? מה זה הלא-נודע שלי, הלא-מודע שלי?
זה בעצם מה הטבע שלי?
מה האינסטינקט
הבסיסי הקיומי שלי?
אדם מגיב לפעמים באינסטינקט.
אתה אומר, הנה, זה הלא-נודע שלך.
יש מבחן כזה שנקרא מבחן אסוציאציה. אני זורק לך מילה, תגיד, בלי לחשוב.
מה בעצם זה חושף?
מה יש בפנים?
בתפיסה
של הפסיכולוגיה הקלאסית,
הפסיכולוגיה הפורדיאנית,
אם אני פותח את האדם,
מוציא רגע את הראש ומסתכל פנימה, מה אני מוצא בפנים?
המון תאוות,
המון דחפים, המון תסביכים,
המון יצר.
אבל מה התפיסה היהודית?
הפוכה לגמרי.
אם אני פותח את האדם ומחפש בפנים, בפנים, בפנים, בפנים,
מה יש בפנים, בפנים, בסוף, בסוף, בסוף?
יש נשמה אלוקית.
יש נשמה אלוקית.
בפורים אני פוגש את האני שלי מאחורי כל-כל הקליפות.
זה היעד של פורים. אני רוצה לתת
את התהליך שאנחנו עוברים בפורים. אנחנו מתחילים פורים במה?
קריאת מגילה.
מה זה קריאת מגילה?
זה ללמוד
איך מגלים את הנסתר.
זה מגילת אסתר.
מגלים את ההסתרה.
חושפים רגע את העולם אל הרובד הפנימי שלו.
זה השלב הראשון.
השלב השני זה חסד.
מה זה חסד?
מה קורה לאדם כשהוא עושה חסד?
אני רוצה לספר לכם סיפור.
סיפרתי אותו כבר הרבה פעמים, אבל הוא
נוגע בדיוק בנקודה הזאת. לפני שנים
היינו אני ואשתי בחופשה משפחתית באילת.
רגע לפני שאנחנו מסיימים את החופשה,
אומרת לאשתי,
בואי נעשה רגע סיבוב בקניון בלי מע"מ, אולי נמצא שם משהו שהבית זקוק.
עשינו סיבוב, לא מצאנו שום דבר.
אומרת לי אשתי, תשמע,
בוא נקנה לך שעון, השעון שלך כבר לא מכבד,
צריך להחליף לך אותו.
טוב, נכנסנו לחנות שעונים, הייתה שם חנות שעונים של סוואץ',
אני מסתכל,
כל השעונים 500, 700, אמרתי לו, לא,
לא רוצה להושיא סכום כזה.
אומרת לי אשתי, אבל תשמע, הרצועה שלך כבר קרועה, זה לא יפה, זה לא מכבד.
טוב, ניגשתי למוכר, אני אומר, תגיד לי, אני יכול להחליף רק את תשואה?
אמרתי, כן, בטח.
כמה עולה? 80 שקל. אמרתי, מצוין, תחליף לי.
תוך כדי החלפה הוא מסתכל, הוא אומר, תגיד לי, השעון שלך שרוט לגמרי.
אמרתי, תגיד לי, אתה יכול לשייף?
אמרתי, כן, כמה זה עולה? חינם. אמרתי, טוב, תשייף.
הוא אומר לי, תראה, אין לך כפתור
כדי לכוון את השעון.
אמרתי לו, נכון, אבל מה אני מכוון, פעם מחצי שנה משעון קיץ לשעון חורף? אני לוקח פלייר,
מושך, מזיז, מחזיר.
הוא מסתכל עליו, ואמר לי, תגיד לי, אם אשתך תרצה שעון,
גם תהיה כזה קמצן?
אמרתי, תראה, אם אשתי רוצה שעון,
וכיף, ואיזה סכום שהיא רוצה.
אמר לי, אז למה לעצמך לא?
אמרתי לו, כי זה לא משמח אותי לקנות לעצמי שעון, זה לא עושה לי כלום.
לקנות לאשתי זה משמח אותי.
הוא אומר לי, למה לעצמך זה לא משמח ולך ולאשתך זה כן?
אמרתי לו, אתה רוצה להבין? הוא אומר לי, כן. אמרתי לו, בוא נשב.
כשאני קונה לעצמי משהו,
כשאני מיטיב עם עצמי,
אני בעצם בתנועה של הנפש הבהמית שלי.
אני כמו כל בעל חיים אחר. כל בעל חיים יודע להיטיב עם עצמו, לחפש לעצמו אוכל,
לחפש לעצמו מקום משכב.
זה לא תכונה מיוחדת לאדם.
זה קיים לכל בעל חיים.
לכן, כשאני קונה לעצמי,
אני פוגש את הנטיות הכי בסיסיות שלי.
אבל כשאני קונה מתנה למישהו אחר,
אני פוגש את הנשמה שלי.
כי מה מניע אותי?
החלק האלוקי שלי.
הרי אין בטבע מציאות של חסד בין בעלי חיים.
אין דבר כזה שחתולים שנמצאים באותה חצר 30 שנה,
אחד יגיד לחברו את שמם המסכן, הוא לא הגיע היום, בוא נשמור לו קצת אוכל. אין דבר כזה.
כלומר, החסד הוא גילוי של האלוקי שבך.
זה משהו אחר, זה משמח אותי
שאני פוגש את האלוקי שבי.
לכן עולם חסד ייבנה.
אבל מה הבעיה?
מאוד קשה לעשות חסד בלי אינטרסים.
כלומר, בגלל שאני עושה חסד, אני יכול לשאול את עצמי, רגע, אבל זה באמת אני?
אולי זה לא אני,
אני עושה טוב, אבל אני בעצם רוצה שיכבדו אותי, אני רוצה שיחשבו עליי דברים, זה מאוד קשה.
חז"ל אמרו שיש חסד של אמת,
שזה חסד עם הנפטר, עם המת.
אבל גם זה הרבה פעמים יש אינטרס.
המשפחה שרואה אותך,
האבלים שרואים אותך.
טוב, אז יש חסד עוד יותר גבוה, מת מצווה.
מת מצווה אין אף אחד, רק אתה והוא.
אתה נמצא בשטח, פתאום מגלה גופה, קובר אותה. רק אתה והוא.
אבל גם זה לא מדויק, כי יש לך אינטרס כלפי שמיא.
שכר.
אז איך אני יודע אם זה אני באמת אני?
פה מגיע עוד שלב,
שזה המשתה.
מה המשתה עושה?
בוא נסיר רגע את כל הקליפות,
את כל המדרגות,
ונגיע אל היסוד הפנימי הפנימי הפנימי של האדם.
ביסוד הפנימי של האדם יש בנו את החלק של האדם הראשון,
צלם אלוקים.
זה המסע שלנו בפורים.
בוא תפגוש את האני שלך.
ומה יקרה יום אחרי פורים?
יום אחרי פורים אני צריך להיות מונע מהאני הזה, כי פגשתי פתאום,
וואו, יש בי אני,
אני יותר גדול.
אני יכול ללכת על פיו.
יש סיפור חסידי מתוק
על איזה חסיד שהיה נוהג לבקר את הרב שלו כל שבת וחג.
והרב היה מקבל אותו באהבה, מברך אותו.
יום אחד החסיד אומר לעצמו, אבל בעצם
הרב לא מכיר אותי.
הרב פוגש אותי תמיד כשאני לבוש עם בגדי חג, בגדי שבת. הוא בטח חושב שאני איזה אדם מכובד,
אני לבוש יפה.
אני אלך אליו פעם כמו שאני באמת, באמצע השבוע.
עם בגדים קרועים, עם בגדים מלוכלכים, שידע מי אני באמת.
ובאמת ככה הוא עשה.
הגיע אל הרב שלו באמצע השבוע, בבגדים קרועים,
מלוכלכים, והרב קיבל אותו, חיבק אותו, בירך אותו.
אבל שאל אותו, אבל מה יום מיומיים, למה פתאום באת באמצע השבוע?
אמר לו החסיד, אני רציתי שתראה מי אני באמת.
אתה תמיד רואה אותי מכובד כזה ויפה,
אני רציתי שתראה מי אני באמת.
אמר לו הרב,
מי החליט שאני האמיתי שלך זה אני של אמצע השבוע?
אולי האני האמיתי שלך זה אני של שבת.
מי האני האמיתי שלנו?
מי האני האמיתי שלנו?
איפה אני יותר אני?
בתחילת כיפור או בסוף כיפור?
בערבית של יום כיפור, רגע לפני כל נדרי,
או במוצאי כיפור בנעילה?
אני הרבה פעמים מרגיש בנעילה,
בסוף נעילה ככה,
ב"השם הוא האלוהים", קראתי בחולה, וענני ה' חוקיך אצורה,
עכשיו אפשר להתחיל כיפור.
פתאום אתה מרגיש, עכשיו אפשר להתחיל.
ערב כיפור, אתה הרבה פעמים אתה כבד מהאוכל של סעודה מפסקת, אין לך כוח, אתה חושב,
וואי, עכשיו 24 שעות, אין לי כוח,
מגיע סוף כיפור, אתה...
מי זה אני האמיתי שלך? זה או זה.
זה או זה.
אם אני מבין שהאני האמיתי שלי זה חלק אלוקא ממעל,
זה אני האמיתי שלי.
נכון, לא תמיד אני מצליח להתנהג על פיו,
לא תמיד אני צריך להרגיש אותו,
אבל ממנו אני יונק את המגמה,
ממנו אני יונק את ההתבוננות מי אני באמת.
זה בעצם המפגש
של שיא המשתה.
נכון, זה מסוכן. לפעמים נכנס יין,
יוצא קוף.
לפעמים נכנס יין, יוצא חזיר.
לפעמים נכנס יין, יוצא ארי.
נכון, אבל זה לא הוא.
עץ הדעת,
זה חושף את הנקודה הפנימית, הפנימית, הפנימית.
שם האדם קלקל.
אמר לו הקב"ה, אייכה, איפה אתה? הלכת לאיבוד.
אדם משתכר.
בקדושה, באווירה טובה.
פתאום הוא בוכה על בית המקדש. הוא לא ידע שיש לו כזאתי תשוקה לבית המקדש בכלל.
היית שואל אותו שעה לפני כן, תגיד לי, אתה רוצה את בית המקדש?
לא בטוח.
פתאום הוא אוהב כל אחד מישראל.
היית שואל אותו שעה לפני כן, תגיד לי, אתה אוהב את כולם?
לא, את זה אני לא כל כך אוהב, את זה אני בכלל לא אוהב בכלל.
מה קרה?
אז ציניקנים יגידו, טוב, הוא סתם שיכור.
לא.
נחשף נקודה פנימית
שגילתה מה העניי האמיתי שלו.
תראו, כותב הרמ"א, בספר של הרמ"א, מחיר יין,
כותב הרמ"א משהו מופלא.
כותב הרמ"א ונראה
שזהו כוונתם באומרם חייב אדם לבסומי בפוריה עד שלא ידע בין ההוא רמה לברוך מרדכי.
כדוגמת הנמשל בסעודת פורים שהוא סעודת לוויתן.
מאיפה הגיעה פתאום הסעודת לוויתן? אנחנו יודעים שסעודת לוויתן היא אותה סעודה לצדיקים, לעתיד לבוא,
אותו לוויתן שנברא בבריאת העולם,
שאז התבטל המן מן הארץ, שהוא ייצר הרע.
ואז לא ידעו בין המן למרדכי, כי לא ידעו מהו המן כלל.
תראו איזה ביאור נפלא.
מה אומר הרמה?
מה זה להגיע למצב שאני לא יודע בין ההוא רמה לברוך מרדכי? על פניו זה כאילו אין דעת, איבדת את הכל.
לא, לא.
יש עוד דרך.
אדם שאין בו רע
לא יודע לזהות רע.
אדם שאין בו רע
לא רואה את הרע.
ילד קטן לא רואה רע.
למה?
בתפיסה המערבית, בתפיסה של העולם, ילד
הוא טיפש, אין לו עדיין שכל.
בתפיסה היהודית, ילד הוא טהור.
הוא לא מזהה רע כי הוא כל כך טהור שהוא לא רואה רע.
בבקשה.
נפלא.
אני אחזור על השאלה בשביל מי שלא שמע דרך הערוץ.
אם אנחנו אומרים שהכול טוב, אז איפה עבודת המידות?
עבודת המידות
יכולה לקרות רק
כאשר אני מבין שהרע
הוא לא חלק ממני בעצמיותי, הוא חיצוני לי.
חז"ל אומרים, אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות.
הרי אם החטא הוא חלק ממי שאני,
זה הטבע שלי, אז אני לא יכול לשנות אותו.
אני לא יכול לבוא לאדם בטענה, תשמע, בוא תעבוד על המידות שלך, תהיה קצת יותר גבוה.
מה את רוצה שאני עושה? זה הגובה שלי, מה את רוצה שאני עושה?
תהיה קצת,
תעמוד קצת על המידות, שני את צבע העיניים שלך.
זה לא אפשרי, זה הטבע שלי.
אם אני חושב שהרע הוא הטבע שלי,
אני לא יכול לשנות אותו.
הרע הוא לא הטבע שלי.
היום גם הפסיכולוגיה יודעת לומר,
הוא לא ילד רע, הוא ילד שמתנהג רע.
אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות מבחוץ.
לכן, מה הביטוי חטא? אתה מחטיא. את מה אתה מחטיא?
את האני שלך.
את העצמיות שלך.
מה זה כפרה?
כפרה של יום חיפור.
כפרה זה לא ביטול החטאים.
כפרה זה כיסוי.
כלומר, הקדוש ברוך הוא מכסה את החטאים כדי שמה?
בוא תפגוש את עצמך.
בוא תפגוש את עצמך בלי החטא, ואז תגיד, וואו,
אה, זה הפוטנציאל שלי. עכשיו אני צועד.
לא חשבתי שאני יכול להיות כזה צדיק.
יסוד התשובה הוא ראוי לו לאדם להיות צדיק כמו שרבנו רשע כירובעם.
אתה יכול להיות, זה הפוטנציאל שלך.
לכן, אגב, כהן נכנס ביום הכיפורים לקודש הקודשים. למה?
הוא חוזר אל נקודת הראשית של העולם,
אל הטבור של העולם,
כדי לינוק משם את התמונה הראשונית, איך הכל היה מתוקן.
זו החזרה ללפני חטא עץ הדעת.
העולם אין בו רע.
אין בו רע.
חז"ל מתארים על יצחק אבינו,
שיצחק אבינו בעקדה פרחה נשמתו.
היה צריך להחיות אותו מחדש, מטל תחיית המתים.
אבל החיו אותו רק עם המדרגה העליונה של הנשמה שלו.
ואז אומרים חז"ל,
לכן יצחק אבילו לא יכל לראות את הרע שבעשו,
כי אין בורא.
אז אומר הרמ"א,
כשאני מגיע למדרגה הזאת של המפגש עם האני הפנימי, הפנימי, הפנימי, הפנימי שלי,
אני לא מבחין באמן,
כי אין בירה.
זה מה שהרב כותב,
שאהבת ישראל השורשית מהי?
שאני מסוגל לראות את הפוטנציאל הפנימי של עם ישראל. אומר הרב, האהבה,
שאנחנו אוהבים את אומתנו,
זה לא איזו אהבה רומנטית כזאת, שאתה לא רואה כלום.
לא תסמא את עינינו מלראות את מומה. אנחנו רואים את המומים.
אבל עם כל זאת,
אחרי הביקורת היותר חופשית,
כולך יפה רעיתי ומומן בך. מה זאת אומרת?
אני מצליח לראות את השורש,
בשורש, כולך יפה רעיתי ומומן בך.
כל החטאים של עם ישראל הם חיצוניים לעם ישראל.
ואז אני מתמלא באהבה.
אתה יודע, יש מין אנקדוטה כזאתי.
אימהות יושבות על ספסל בגן שעשועי.
ופתאום אחד הילדים מגיע בריצה בוכה אל האימא.
הוא כולו מלוכלך בבוץ ומנוזל, וכל האימהות יזוזו הצידה, חוץ מהאימא שלו.
כי האימא שלו רואה מעבר לבוץ ולנזלת וללכלוך.
זה לראות אל מעבר.
בוא תראה את עצמך רגע מעבר.
ואז,
ביום שאחרי פורים אתה תפעל לא על פי האני של מה אומרים עליי,
על פי האני של המעמד החברתי,
על פי האני הבהמי שלי, אלא על פי האני האלוקי שבי.
נכון, זה מורכב,
זה קשה. שאלת היקה נוכחת.
מאז חטא האדם הראשון.
לכן שחז"ל שואלים: אמין העץ אשר ציווי... אמן מן התורה שיחה מניין?
משמה, מהיקה הזה.
כשאדם הלך לאיבוד,
מי אתה?
ואנחנו בפורים מחדדים מי אני.
אנחנו לומדים לקרוא הסתרה, לגלות הסתרה. זה מגילת ההסתרה, מגילת אסתר.
אני מתבונן, אין הקדוש ברוך הוא, יש 180 פעם המלך.
משם אני עולה עוד קומה, לחסד,
חסד של מתנות לאביונים. בוא תפגוש את הממד האלוקי שלך.
משלוח מנות, אני מכנס את כל עם ישראל. בוא תראה את האור בעם ישראל.
אבל עדיין, זה לא מזוקק, יש פה הרבה אינטרסים.
בוא תעלה עוד קומה.
בוא תנקה את עצמך.
תגיע אל הסוד הפנימי השורשי.
נכון, זה מורכב.
זה אפילו מסוכן.
לכן חז"ל כותבים את זה במין דואליות כזאת. חייביניש לבשרומה, אבל תראה מה קרה לרבא ורבי זרע,
אז אסור להשתכר, זה גילוי עריות, שפיכות דמים, אז מה עושים?
לכן, אגב, יש הרבה פעמים מציאות של השפעה במעגלים.
מה זה השפעה במעגלים?
שמחת תורה, למשל.
אני מגיע לשמחת תורה, כולם רוקדים.
אבל רגע, אם אני מסתכל,
יש מעגל פנימי שמאוד מאוד רוקד.
מסביב יש מעגל קצת יותר איטי.
מסביב יש עוד מעגל בכלל, אלה בקושי זזים.
מסביב יש מעגל כאלה שיושבים בכלל.
מסביב יש עוד מעגל שמפטפטים בכלל.
אבל כולם מושפעים זה מזה.
אתה מגיע לישיבה,
יש גרעין של מתמידים.
יש כאלה שקצת פחות,
יש כאלה שעוד פחות,
יש כאלה בכלל שהם בפינת קפה.
אבל כולם מושפעים מהאור הכללי.
כשאני רואה מישהו
שפתאום נחשפה האמת הפנימית שלו.
וואו,
מה, גם אצלי זה ככה?
אדם קורא ספרי צדיקים.
מה אמור לקרות אצלו?
לא, וואו, איזה יופי, הוא היה צדיק. בסדר, זה לא משפיע עליי.
וואו, יש באדם פוטנציאל כזה.
זה הפוטנציאל שלי.
בבית ספר תמיד היו רושמים לי הערה, לא מממש את הפוטנציאל שלו.
ככה רושמים לי בתעודה.
בוא, תזכור מי אתה.
זה העומק הגדול של הרמה.
למה עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי? כי הוא הגיע אל הסוד הפנימי
שאין מורא בכלל, אז הוא לא רואה רע.
לכן תראו מה כותב הארי הקדוש ושאר הכוונות.
חייב הניש לבסומי בפורייה עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. הכוונה היא
כי לעולם תוך הקליפה יש ניצוץ של קדושה המאיר בתוכה ומחיה אותה.
ולכן צריך לומר, ברוך המן, להמשיך אל הניצוץ ההוא אור.
ולכן צריך לומר בלא כוונה,
אחר שהוא שיכור ויצא מדעתו,
שאם יהיה חס ושלום בכוונה, יהיה גם על החליפה חס ושלום.
אומר הרי הקדוש בר המופלא, דע לך.
בשורש הפנימי, הפנימי, הפנימי יש ניצוץ אלוקי.
וואו, אבל יש מלא מלא מסביב.
נכון, אז תהיה שיכור, כדי שזה לא יהיה מדעת, שזה יהיה בתת מודע.
זה יהיה בלא נודע שלך,
בלא ידע שלך, שזה אפילו מעל הדעת, הייתי אומר יותר נכון,
בלא ידע שלך.
אז אתה רואה את ההור האלוקי.
זה המסע של פורים.
ואז מי שחי את המסע הזה מגיע מפה לגאולה.
משם אתה מגיע לניסן.
30 יום קודם החג עוסקים בהלכות החג, כלומר, בתוך סעודת פורים צריך לעסוק
בהלכות פסח,
כי זה מחובר זה לזה.
לכן פורים צריך להיות באדר שני כדי לסמוך גאולה לגאולה, כדי שזה יהיה החיבור.
זה, זה, פתאום אני רואה,
אני מבין.
עכשיו אני נע קדימה.
אני לא נשאר בשכרות, אני לא חי כל הזמן,
אבל אני חי על פי האור הזה.
וזו המגמה הגדולה.
לכן, אם אני חוזר אל השאלה, ופתחנו,
מה צריכה להיות השאלה שאני שואל בסוף פורים?
האם אני יודע יותר טוב מי אני?
האם עניתי קצת על השאלה האלוקית אייכה?
איפה אני?
אני קצת יודע לדייק את זה יותר?
במישור הפרטי, במישור הלאומי?
זו נקודת הבירור הגדולה.
אז שנזכה, בעזרת השם.
פורים שמח.
פורים שמח.
של של של של של שלמהמה
