נתחיל לפי הסדר, קודם פורים, אה?
פורים.
יש דבר נפלא בשם משמואל,
אני שנים, שנים הולך עם האמירה הזאת, עכשיו אני מלמד את זה גם, זה ממש משמח אותי.
עכשיו ראיתי איזה יהודי, שאלתי אותו,
איפה אתה גר?
איפה הילדים לומדים?
הוא אמר לי, אין לי ילדים.
כמה, זה סוף שלוש שנים.
אמרתי לו,
יש אמירה של השם משמואל,
לבקש בקשות בפורים.
זמן לישועות, הנה,
אמרתי לו את הזהו הזה, כי כתוב שם
שאוהביו של אמן, זרש ואוהביו,
אמרו לו, הוא אמר, אני לא, הכל, יש לי את הכל. אדם, כן, יש לו את הכל,
רק זה,
וזה הורס לו את הכל.
תסתפק במה שיש.
המלך, מהמלכה אוהבים אותי, הזמינו אותי פעמיים למשתהה,
כל זה אינו שווה לי? כשאני רואה את מרדכי, יהודי לא משתחווה.
כשאדם רוצה יותר מדי, בסוף הוא נופל.
זה גם, לחכמי המוסר מדברים על זה.
יש לו את הכל, מה חסר?
גדלו המלך מעל כל השרים וזה.
אז הם אמרו לו,
תעשה עץ גבוה חמישים אמה,
ובבוקר אמור אל המלך,
ויתלו את מרנכי עליו.
את האמירה הזאת, עכשיו, אנחנו פה, יש לנו,
במגירת אסתר,
בדרך כלל הם קיבלו את המלך, המלך זה הקדוש ברוך הוא.
פה כתוב מלך, אבל בכל זאת,
הוא אומר, בבוקר, אז בואי נראה, מקור אחד. ובבוקר אמור למלך,
ויתלו את מרדכי עליו,
ויש לדקדק שלא כתיב תבקש או תשאל מהמלך, אלא אמור למלך, ולשון ציווי.
וחנק המן, והמן בא אל בית המלך החיצונה לאמור למלך, אמר מרדכי אשר הכין לו.
זה אומר שמשמע שהמן היה אז במעלה קבועה למלך.
כן,
לא יודע איך זה יכול להיות מבחינת החוקים שם, אבל הוא היה במצב
אין בלתו.
כמו שאמרו חז"ל,
שעשה לו בימה למעלה מבימתו, כנראה של המלך. כמו שאמרו חז"ל, ויזק זעקה גדולה ומרה. מה אמר?
מה מרדכי זועק שם? גבה מן מיחשוורוש, כן? וזה כבר מסוכן מאוד.
גם הוא אומר עכשיו, מכאן כל איש משכיל ישים אל ליבו,
היות בית המן ניתן להסתר, ונהפוך הוא.
אשר ישתתו היהודים המשונאים,
ובכל פורים מתעורר רשימו מזה.
כן, זה שנהפך, ואנחנו שולטים על בית המן,
יש רשימו שמה, ואז בכוח כל איש ישראל לאמור למלך מלכי המכים הקדוש ברוך הוא,
דרך אמירה וציווי.
כן, צדיקים גוזרים.
על הקווים החובו הוא עושה,
לקחת כי תישא, יש גם פורים שם.
גם וגם.
לומדים פה משהו חשוב, ואני חוזר לכבודך.
ובבוקר אמור אל המלך,
אז הוא אומר, זה משמע ראשון ציווי.
אז אנחנו בשורה עשר. ומכאן כל איש משכיל ישים את ליבו, היות בית המן ניתן להסתר, והנהפוך הוא,
אשר ישתתו היהודים המשונאיהם,
ובכל פורים יתעורר רשומי מזה,
ואז בכוח כל איש ישראל לאמור למלך מאחורי הקדוש ברוך הוא,
דרך אמירה וציווי.
כן הצדיקים כותב ועושה,
לתלות את המן ולדחות את שמו מתוך ליבו של עצמו על כל פנים, כן?
יש, כמו שיש
נחיית עמלק בכל דור, יש גם,
כל אחד יש לו איזו בחינה כזו של עמלק,
של המן, וצריך למחות את זה.
עכשיו הוא אומר, אבל האמירה צריכה להיות לא מהשפה ולחוץ,
אלא בכל עבד נפשו ובאותו חשק ורצון נמרץ שהיה אז לעמן לתלות את מרדכי,
ואז בוודאי אמרתו תעשה פירות.
וזהו שאמרו, חסידי קדמאי,
שבפורים יכול כל איש להיוושע ולהתברר.
כן? אז זה עושים הרבה, ויש מפרסמים,
ויש בית דין של הרב שמואל אליהו, שעושה תפילות, וממ"ל, שעושים...
יש הרבה אישורות בפורים.
עכשיו,
הבאתי כאן פסקה ארוכה.
משתיים ועד הסוף זו פסקה אחת.
בדרך כלל אני אביא פסקאות יותר קצרות, אבל יש כאן רעיון,
ממש חזק של השם משמואל, שאנחנו פוגשים אותו בתורת הרב קוק.
ואני הרבה פעמים,
אחד הדברים שאני מבין, חסידות, שפת אמת וזה, וזה נראות שתורת הרב היא לא המצאה, זה איזה דבר שזה מבוסס על דורות קודמים.
השם משמואל והרב זה אותו זמן כמעט.
הוא נפטר, אז זהו, הדברים האחרונים שלו,
זה תרפ"ד, תרפ"ה,
אני חושב, אין מעבר לזה.
והרב זה ת' עשר שנים אחר כך, אז הם היו באותו זמן, פחות או יותר.
לא יודע אם הרב הכיר,
לא יודע אם הרב הכיר את הציטוטים שלו, אבל...
שפת אמת ודאי, שפת אמת,
הרב קוק היה תדיר על שולחנו, היה כבר את השפת אמת, והרב למד שפת אמת.
זה שנים קודם, שפת אמת נפטר בת' רס ס"ה,
תעיר נפטר, אז הוא היה, הוא קדם לו באיזה ארבעים שנה.
השם ישמואל.
הרבי מקוצקה היה סבא של השם ישמואל.
אני חושב,
לא יודעת, אמת, יש לו איזה פגישה,
לא יודע את הכול.
אבל מה אנחנו, הרב קוקו,
אני רוצה קצת לעשות איזה הכנה לפסקה הזאת, כי היא מאוד מאוד מיוחדת.
ידוע שימי פורים לא התבטלו, חז"ל אומרים.
כל המועדים הדין להתבטל, חוץ מפורים.
ויש מה שאמר שאומר, גם יום כיפור.
מה רע"ל אומר? כי ודאי גם יום כיפור. כי מה סבב המאדמה? בלי יום כיפור, אז היו חטאים, לצבור חטאים.
פורים זה פשוט, כי עמדו לכלות את עם ישראל.
כן?
אם לא היה פורים, לא היה עם ישראל חסו וחלילה.
אז זה לא יכול להתבטל.
זה ממשיך את הקיום של עם ישראל.
המאדם אמר שיום כיפור, אומר, הצטברו חטאים. אז גם כן, חלילה,
אם לא יהיה יום כיפור, הצטברו חטאים עד שחלילה נקבל עונש.
אבל למדה אמר שהוא אומר רק פורים, הוא אומר, בסדר, בלי יום כיפור, אבל צדיקים יישארו.
אז כן יהיה, כי אומנם ישראל.
ככה אמר ע"ן מסביר לזה.
כל פנים, פורים לא התבטל.
כי אנחנו, יש מהלכים ששמעתי מרבנים,
בנקזרה וחרמור,
שבפורים התחילו יסודות, התעוררו יסודות
שמופיעים אחר כך בגאולה האחרונה.
ואחד מהם זה העניין הזה,
שהרב קוק כותב הרבה,
הגאולה הזאת היא לא,
אולי אפשר רגע להביא לי ספר אורות? אני פשוט לא יכול לקום כאן. יש פה ספר אורות, פה ספר אורות.
נא, סליחה.
אתם יודעים שאני בא מכיתה א', היום אני בא לכיתה, אני רואה אחד ילד עם
איזה פרק,
כובע שטריימל,
ומתולם, לא ככה, אורות, והתחפש לרב קוק.
עמוד ראש.
אני אעשה את זה כאן ככה הכנה לפסיקה הזאת, בסדר? הרב קוק אומר ככה,
הקדושה שבטבע
היא קדושת ארץ ישראל.
והשכינה שירדה בגלות עם ישראל זה כישרון להעמיד קדושה בניגוד לטבע.
אבל הקדושה הלוחמת נגד הטבע אינה קדושה שלמה. תקשיבו, טוב,
כן? קדושה של הוחמת נגד הטבע זה לא קדושה שלמה.
צריכה להיות בלואה בתמציתה בקדושה של הטבע עצמה,
שהיא יסוד התיקון של העולם.
בקיצור, זה הרעיון הזה. עכשיו בואו תראו כאן, אז בואו נלמד את ה...
מקור שתיים.
כתוב,
בש"ס כתוב, חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום.
המהר"ל, באמת,
מה שהזכרתי קודם, המהר"ל, המהר"ל כתב
הרבה ספרים,
ויש ספר חשוב שנקרא אור חדש.
באור חדש הוא מבאר את כל המגילת אסתר,
ויש לו הקדמה,
הקדמה לפני התחלת ביור המגילה,
וזה דברים נפלאים מאוד.
דברים נפלאים מאוד.
הרבה מצטטים את המהר"ל הזה.
השם משמואל בכלל מצטט המון מהר"ל.
משהו
בהמון מקומות.
המר"ל בספר אור חדש פירש שמחמת
ההוצאה מהשפלות והחושך
באה הקריאה ביום. כלומר, למה? זכר למה שהיינו בחושך, שהיינו בשפלות,
אז קוראים גם בלילה.
ומחמת שלא היה דייה הצלתם,
אלא היו מתגברים על שונאיהם,
כן, עדיין עוד לא זהו, באה הקריאה ביום.
נראה לומר, דהנה יש נס סוגי ניסים. תקשיבו עכשיו טוב.
יש נס הדוחה ומבטל את הטבע,
כמו קריעת ים-סוף,
והעמדת נד אחד של מי הירדן,
כן?
זה, זה, זה, הוא עוצר את הטבע.
הים,
הוא,
הרצועות מדבר על זה, שנס, נס קריעת ים-סוף זה נס הניסים.
זה,
שמים נהפכים למשהו קשה, נד אחד עומדים שם,
וגם בירדן, הירדן,
הירדן לא היה חציית הירדן,
הירדן זורם,
כן? אז כשבאו לעבור,
גרחו רגלי הכוהנים,
המים שיורדים,
כן, במקום להמשיך לזרום, הם התחילו לעמוד ככה,
לעלות למעלה.
בני ישראל עברו ביבשה.
כשגמרו לעבור, המים התחילו, לא נפלו פתאום הכול, התחילו לזרום לאט לאט,
עד שכל ה...
כן, העמוד הזה...
אז זה נס,
הוא אומר,
שמבטל את הטבע.
ויש נס שהטבע אינו מתבטל,
ומכל מקום אינו פועל,
אלא משהו לרצון השם יתברך.
כמו גם חניה מישאל ועזריח שהושלכו לכבשן האש,
והאש הייתה בוערת,
ובמקום לא שלטה להם לרע,
אדרבה הייתה מלהטת,
צורפת את האנשים שהשליכו אותם לתוך כבשן,
אחרים כן הצטרפו.
לכאורה, הנס בסוג הראשון הוא ריבות היותר.
כן, לנו נראה שנס שנגד הטבעה, הקרעת ים סוף,
זה נראה הנס היותר מובחר.
הוא אומר, לא כן הוא.
זה ממש כמו שהרב אומר, קדושה שלוחמת נגד הטבע,
שהיא מבטלת הטבע או שהיא עם הטבע,
מרוממת הטבע.
דהנה הגדנו כבר פירוש הסעד, דרש רב שמעון השילוני,
בשעה שהפיל נבוכנצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה,
פה הרבה ראשי תיבות,
לתוך כבשן האש,
עמד יורכמו שר הברד, לפני אגב, ואמר לבנות ראש העולם,
ארד ואצנן את הכבשן,
ואציל את הצדיקים הללו עם כבשן האש.
כן?
יש מלאך של ברד, הוא אומר, אני אצנן את זה.
אמר לו גבריאל, אין גבורתו שבחרו בכך.
אתה שר של ברד, הכל יודעים שהמים מכבים את האש.
אלא אני שר של אש.
ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ, ואסי נס בתוך נס.
כן, לכאורה, הוא שואל, מקור שלוש למעלה.
לכאורה, בלתי מובן,
באמת היא הניכרת גבורתו שבחרו על ידי גבי יותר מעל ידי הרוקימו,
שזה יהיה אקדיח מבחוץ,
שקוראים תוך נס,
היה יכול להיות נמי על ידי הרוקימוש, שידחה את האש מבפנים ולחוץ.
והיגדנו שורה שזה שכדורך הוא מתגבר על הטבע,
אינו מורה על ששת מדבר חזק יותר מהטבע, כן?
אם עכשיו המים יורדים ומכבים את האש.
בסדר, זה התגברות על הטבע, כן? יש פה משהו טבעי.
אבל מכל מקום, יש עדיין מקום לומר שהטבע, נמי יש לו מציאות נפרדת לעצמו,
אצלי מציאותו חלשה, ונכנע להשם יתברך.
כמו שהגיבור מתגבר על החלוש. מכל מקום, החלוש גם יש לו מציאות בצד מה.
אבל באמת אין לשום נמצא מציאות נחשבת נגד השם יתברך,
כי הכל נמצא במצאת ימצאו.
והיה בדין שהטבע לא יוכל לפעול כלל שום פעולה נגד רצון השם יתברך.
שהרי אין הטבע נפרד לעצמו כלל.
אלא מפלאות תמים דעים שמחמץ ריבוי ההסתרות והצמצומים,
אין הטבע מרגיש רצון השם, הוא פועל כפי מהותו.
כן? כי אדם נופל, כמו שחזרנו, כי פועל נופל ממנו.
בוודאי, אם אבן תיפול על ראש של בן אדם, היא תרוצץ את ראשו.
אם הוא ייפול ממקום גבוה, הוא ימות.
הטבע פועל את פעולתו.
אלמלא הטבע היה נתעלם מן ההסתרות,
לא היה במציאות שהטבע יפעל פעולתו נגד רצון השם טבעה. וזה מה שאומר גבריאל יורקמו.
אתה שר של ברד, הכל יודעים שמא הם מכבים את האש.
לא הייתה נקראת כאן גבורתו של הקדוש ברוך הוא,
שהוא יכול להתגבר על הטבע, והוא חזק יותר מהטבע,
וזה מיעוט כבודו של מקום,
אלא אני שר של אש, כשאני ארד לתוכו ותתעלה מהות האש,
כן,
ואז מעצמא לא תחזור דבר נגד רצון השם המדבר, וקרב לי ולגדי בחוץ, כי ככה הוא רצון השם המדבר. בואו נראה עוד קצת, נבין.
ובזה תהיה נקר עד יותר גבוהות לו השם יתברך, שכל הבריאה אין להם יציאות מצד עצמה.
כלומר, זה בעצם מראה שהכל והכל מאיתו יתברך. זה לא, אין לאף אחד פה שום אישות עצמית.
בואו נראה בארבע, אולי זה עוד יתבאר יותר.
נמצא, יוצא לנו שניסים בסוג השני,
שאינם ביטול הטבע,
אלא שהטבע עצמו פועל רק מאשר יצאו יתברך,
זה יותר גדול. אתם שומעים?
נס שבטבע, לא... ועל זה כתוב גם, יש פרי צדיק או צדיק מלובלין,
אולי הוא כותב את זה בענייני פסח.
הוא שואל, למה אנחנו יודעים, בחנוכה ובפורים,
כן, נברך מחר, איזה ברכה.
ברכה למקרא מגילה,
ברכה שנייה, שעשה ניסים לעבודנו, בימי הזמן הזה.
את זה אומרים בפורים, את זה אומרים בחנוכה.
למה לא אומרים את זה בפסח?
אותו דבר, אומר העברית צדיק,
שנס שהוא יוצא מגדר הטבע, שמשנה את הטבע,
זה לא, זה לא, על זה אנחנו לא מתפעלים, על זה אנחנו לא מברכים.
וחנוכה ופורים זה ניסים שהתרחשו בתוך המציאות, בתוך הטבע.
חנוכה נלחמו,
היה מלחמה.
זה נס שבתוך הטבע, על זה הוא משתנס ניסים לאבותינו.
יש לנו דיבורים על הרב צדוק, זה מפורסם.
אז תראו עכשיו, היוצא מזה עוד פעם, במקור 4,
שהניסים בסוג השני, שאינם ביטול הטבע,
אלא שהטבע עצמו פועל, רק מה שרצו להתברר,
וכך הם עריבו אותה יותר.
אנחנו צריכים לרומם את הטבע, לבוא לארץ ישראל,
לבנות מדינה, לחיות חיים טבעיים, מדיניים, לאומיים,
והכל קודש.
זה עריבות היותר גדולה.
בגלות,
לא יכול לעסוק. אין חקלאות, אין מדינה, אין צבא, אין כלום.
זה צמצום.
הקדוש ברוך הוא לא מתגלה במילואו.
הוא אומר, וכך יא לעתיד לבוא, כמו שכתב ישעיהו,
כי תעבור במים איתך אני, ובנהרות לא ישטפוך,
כי תלך במו אש לא תקרבה, לעבוד את ורבך.
היינו שלא יהיה כמו קרית ים סוף,
והעמדת נד אחד של מי הירדן,
אלא שהאש והמים כמו שהם יתעלו,
עד שירגישו רצונות של מקום,
ולא יפעלו על רצונו יתברך.
הם יעשו מה של רצון ה', כן, פה,
בקרית ים סוף המים קיבלו כאילו פקודה,
הם כאילו התבטלו, הם לא יכלו לפעול.
ובזה פירשנו,
הוא אומר, שורה עשר, אחד עשרה, דברי המדרש, למה?
מה זה שם, וישנאו אותו?
כאילו, המדרש אומר כנראה על יוסף,
שכתוב וישנאו אותו אחריו,
בשביל שיקרא יום לפניהם.
כלומר, כשהתגלגל, לא יודע, שארונות של יוסף, ארונות של יוסף,
כן, הים ראה בינוס, מה ראה הים?
ראה ארונות של יוסף, שנאמר עליו,
והיה נס החוצה,
אז הים נס מפניו.
אז הוא אומר, כאילו, התגלגל כל העניין הזה כדי שיוסף יקרא להם את הים.
שקריאת ים סוף,
כלומר, הם לא אהבו את זה, כנראה שהם לא אהבו את זה.
שקריאת ים סוף הייתה עוד נמוכה בעיניהם.
והם חשבו את יהודה למלך,
ושתהיה ימינתו כמו מלך המשיח, כמו לעתיד לבוא.
שהים גם בלתי כלל לא יזיק להם, כן? הם לא, הם לא יודעים, אל תעשה לנו ניסייה, אל תעשה לנו מופתים.
אנחנו לא צריכים קריאת ים סוף.
אנחנו רוצים ללכת בים בשביל לא יקרה לנו כלום, זה טבע.
הקריאה של הים, היא מתנגדת לטבע, היא מזיזה אותו,
מבטלת אותו, כאילו.
כמו שכתוב, כי תעבור במים, אמרתי לך אני. חשבו האחים שהמעכב לזה הוא יוסף,
שאינו מחמיא עצמו ליהודה. לכן היה כאן, הוא מסביר פה איזה מהלך על המחלוקת בין האחים.
ועל כן ההנהגה היא בזכות יוסף, ולא הגיעה זכותו ללקירת ים סוף,
אבל זו לא המעלה הכי גדולה.
עכשיו הוא אומר ככה, והנה,
בנס הפורים מצינו שיהיו שני נסוגי נסים יחד.
נס מן הסוג הראשון,
היינו היפוך ממהות הטבע,
כן, שנשתרווה והשרביט נעשה של מאתיים. אמר, כשהיא נכנסה שם, ועמדה בחצר, כן,
היא הייתה בסכנה גדולה, כמו מי שבא שם להיכנס בלי רשות,
אחת דתו להמית.
וחז"ל אומרים שהשרביט שבידו, מה שכתוב פה, לא הכרתי את זה, נראה אורך בטעמה ואמר לה, בואי.
בזה היא ניצלה.
אז זה נס מחוץ לדרך הטבע.
ועוד אמרו חז"ל,
שהיה שמשי מוחק וגבריאל כותב
את מה שכתוב על מרדכי,
כן?
כתבו שם בספר הזיכרון.
הוא כותב, שמשי זה נראה לי הבן של אחד מה...
לא יודע, של המן או משהו,
וגבריאל כותב, אז זה נס.
ועוד שהייתה
מחווה כלפי החשורוש,
הוא בא מלאך וסתר ידה כלפי המן.
כן? אסתר,
המסירות נפש שלה הייתה כזו גדולה,
היה ידוע שאם אחד מ...
כן, המלך אדם על האגרות שצריך להרוג את היהודים.
היה שאם אחד מהם, המלוך המלכה, מתים,
אז מתבטלת הגזירה.
אז היא אמרה, היא הלכה למסורת נפש שהיא תמות.
וכשבא להגיד,
הוא אומר לה, המלך, מי, מי, מי עשה את הדבר? היא אמרה, נמכרנו עמי ועמי.
אז מי עשה את זה? איש צר ואויב, ורצה להגיד על המלך ישוורוש.
הוא חתם, כן?
היא חצמה, וככה עכשיו הוא לא יודע, הוא יהרוג אותה?
ותתבטל הגזירה, כי אם המלך המלאכה מתים לזה, משהו כזה.
בא המלאך, הזיז אותה לאמן.
מה הפיסה הזו הסתבכת? היית צריכה עוד להישאר פה.
אז הוא אומר, זה כל הניסים, שלא כדרך הטבע.
ועוד, עוד שהיו מלאכי השרת עוקרים מלנדב אוסטני.
כן? המלך יוצא שם להירגע בחצר,
הוא רואה שם את...
באו מלאכים בדמות בניו של אמן.
הוא אומר להם, מה אתם עושים?
אבא אמרנו לעקור את זה.
הוא כל הזמן מרגיש שהמן רוצה לשתות עליו, כן?
הוא אמר לו, יבוא סוס,
יקרה מלך, זה הכל נגד החוק, אסור לרכוב על הסוס של המלך, אסור ללבוש בגדי המלך,
והמן רוצה את זה.
אז הוא כל הזמן חושד שהוא בא פה, חותר נגדו.
ועוד עכשיו, כשהוא רואה את בני המן,
אז היו מלאכים.
כל זה זה ניסים.
כל אלה ניסים מהסוג הראשון, שורה 31, מקור 4.
אבל היו גם ניסים מהצוג השני,
שלא היה ביטול לטבע,
אלא שהטבע עצמו לא היה יכול לפעול כרצון אשר יתברך.
וכנראה זה היה עניין של חדשורות הפכפן הרג את אשתו מפני אבו,
והרג אותו אבו מפני אשתו. כתוב, כן, חז"ל, כזה מלך משונה,
פעם הוא הורג את אשתו בגלל אוהבו, שהמן מייעץ לו להרוג אותה,
ופעם הוא הורג את אבו בגלל אשתו.
שטבעו לא היה בבחירתו.
אלא כפי רצון השם, הוא פועל בטבע כפי רצון השם.
חמש, ועיקר הנס במלחמה,
אף שהיו איביהם עם רב מאוד.
כן, אנשים לא כל כך מתייחסים.
ושוב, זה קשור למה שאמרתי קודם. נס פורים לא מתבטל,
כי מרדכי מכין את עם ישראל לגאולה האחרונה.
התוכנית שלו הייתה שכולם יעלו לארץ ונימד בית המקדש כמו שצריך, וזה יהיה כבר גאולה אחרונה.
זה לא קרה.
אבל התשתית שלו,
שחלק ממנה, קודם כל, זו הפנייה לארץ ישראל, השאיפה לבניהם את המקדש,
ומלחמה.
האיגרות השניות
לא היו מספיק.
היה כתוב שלהם שמותר ליהודים להשאיר מלחמה נגד יצרים אותם.
אם יבוא אליכם למלחמה, תילחמו.
מרדכי לימד אותם להילחם, הכינו אותם, וביום הזה הם הלכו וטבחו בהם.
75,000 גויים הם הרגו, אנחנו לא קוראים את המספר הזה.
זה משהו עצום.
כמה הרגנו בעזה כבר שנה שלמות?
הם הרגו ביום אחד שבעים וחמש אלף.
גם זה הכנה לגאולה האחרונה.
אז הוא אומר, זה גם נס המלחמה, איפה אנחנו? בחמש.
שורה ראשונה, בעיקר נס המלחמה, אף שהיו אויביהם עם רב מאוד,
שהרי נפלו ביום אחד חמישה ושבעים אלף, ובשושן שמונה מאות.
עם כל שהם היו כל כך רבים,
לא היה בכוחם לעמוד קל בפני היהודים, שיהיו מועטים בכל עיר ועיר.
כן?
גם על זה היה צריך להגיד, מסרת מעטים ביד רבים,
רבים ביד מעטים.
וממספר עולי הגולה אתה לומד, שלא היה מספר כמה עלו,
כשכבר עלו לפנות בית המשפט השני,
לא היו הרבה יהודים כל כך, בוודאי היו שפלים ומורדים מעוני,
מעוני הגלות ובלתי מלמדי מלחמה,
ואף על פי כאן לא עמד איש בפניהם.
ובזוהר הקדוש כתוב, כי נפל פחד מרדכי אליהם, פחד מרדכי לא פחד אחשוורוש.
ומלחמה באופן נפלא כזה,
בוודאי היא מחלטת התעלות והתרוממות הטבע,
שלא יכלה לפעול, למה שונה את רצון השם.
היד לא התנודדה, הרגל לא הלכה לדוב ולגלו בלתי מאשקו.
יש כאן משהו, זה לא סתם, אני הגדרתי אתכם,
משהו שהוא בטבע, כן? אבל הוא אומר,
הרוממות הוא שהטבע, הוא פועל באופן טבעי כרצון השם,
ולא נגד.
כשאתה עושה נס נגד הטבע,
אז זה לא, אז הטבע הוא לא, אין לו מקום, כי אתה מבטל אותו.
פה הטבע כולו נכנע לרצון השם.
זה משהו יותר מיוחד.
ומאין לעתיד לבוא. הנה, ואולי מטעם זה,
מה שאמרתי לכם, ימי הפורים לא יתבטלו לעתיד לבוא,
כי הנס היה בהתאדמות של העתיד לבוא.
אנחנו שואפים לנס כזה, אנחנו שואפים לגאולה שעם הטבע,
לא ביטול הטבע, מה שראינו ברב.
והנה יש לומר שניסים שהם מהסוג הראשון בביטול הטבע,
מתייחסים ביותר ללילה,
שהוזמן שביתת הטבע,
מבחינת שינה בכל הדברים. כמו שיסוד הפייטן,
אז רוב ניסים הפלטה בלילה. כי הניסים בשיטת הטבע נוהדים בזמן שיטת הטבע,
אבל הניסים מהסוג השני, שהטבע עצמו פושט מעליו את ההסתר והצמצום,
מתייחסים ליום זמן צילוק ההסתר והחושך, בצד מה?
וזה ביום.
יש לומר שלעומת שני סוגי הניסים שהיו בפורים,
תקנו שני זימני קריאת המגילה.
קריאת הלילה לעומת הניסים שהיו עד מהסוג הראשון המתייחס ללילה.
בקריאת היום, לעומת הניסים שהרסוג השני מתייחסים ליום,
ובאשר הניסים שמן הסוג השני מתייחסים ליום,
הם ריבוטה יותר,
כן?
ניסים כאלה שמרוממים את הטבע,
ובהתדמנות של עתיד לבוא, על כן עיקר הקריאה ביום, ואין יוצאים חודי חובה בשל הקריאה של הלילה.
ולפי האמור לתורת קושיית המהר"ל, בהקדמת תור חד"ש,
למה לא נעשה בכל המגילה נס נגלה?
מאחר שהנס כל כך גדול,
תראה, כי היה נס בא ממקום עליון נסתר,
ואי אפשר להיות אותו מעשה בנגדי.
ולפי דרכנו, אדרבה, זה מורה על עריבות היותר גדולה.
ואולי בכלל דבריו, דברינו, אולי זה עצם אותו עניין,
שמה שהמהר"ל אמר, שהנס בא ממקום עליון נסתר,
זה הנס הזה שהוא ברוממות הטבע,
הוא משלים את הטבע ולא מבטל את הטבע.
אז זה ממש, השם משמואל הזה,
מתאים למהלכי הגאולה שאנחנו רגילים ולומדים אותם ככה.
יש עוד דברים נפלאים,
היה לי, אמרתי, נעשה עמוד אחד, זה מה שנכנס.
פתחתי הרבה דברים שלא יכולתי להכניס.
יש עוד דברים נפלאים, היה לי, אמרתי, נעשה עמוד אחד, וזה מה שנכנס.
