שלום, ערב טוב, ברשות הרב.
דיברנו על היסוד
שבא לידי ביטוי בכל מהלך המגילה,
שיד השם פועלת
מתוך ובתוך
כל התהליכים ההיסטוריים, הטבעיים,
מה שנראה כהתגלגלות של מהלכים פוליטיים,
אינטרסים אישיים,
מתברר שיד השם מנהלת את כל המאורעות,
מחברת את כולם לשרשרת אחת
שיש לה מטרה אחת ויחידה,
הרמת קרן ישראל,
גאולתם של ישראל.
ואכן,
המהלך הזה של המגילה
מלמד אותנו את סדרה של הגאולה שלפנינו,
כפי שהדברים באים לידי ביטוי
בתלמוד הירושלמי,
בתחילת מסכת ברכות.
שם
אגב דיון באיילת השחר
בזמן שהוא משמש מעבר בין החושך של הלילה
להארה של היום.
אז מספרת הגמרא על רבי חייא הגדול ועל רבי שמעון בן חלפתא
שהיו מהלכים בבקעת ארבל באשמורת הבוקר
והם ראו את איילת השחר
שבקע אורה.
לפני שנמשיך,
אפשר להזכיר
את הגמרא ביומה, דף כ"ט,
על מזמור תהילים כ"ב,
למנצח על איילת השחר,
למה נמשלה אסתר לשחר?
והגמרא שם מתרץ את מה שמתרצת, לא ענייננו כעת,
אבל איילת השחר
זה גם כינוי לאסתר,
משום שמהלך הגאולה
המתגלה במגילת אסתר הוא כזה דומה לאיילת השחר.
אז אותם
אמוראים מטיילים בבקעת ארבל באשמורת הבוקר ורואים את איילת השחר
שבקע אורם.
אמר רבי חייא הגדול לרבי שמעון בן חלפתא ברבי,
זה תואר כבוד
לרב גדול,
כך היא גאולתן של ישראל.
בתחילה
כמעה כמעה.
כלומר הגאולה לא מופיעה בבת אחת
אלא בהדרגה
ובהתחלה מעט-מעט.
ואחר כך כל מה שהיא הגאולה הולכת ונמשכת
היא רבה והולכת.
כמו אור היום,
שבהתחלה רואים רק את האור הדקיק הקטן של איילת השחר
והאור הזה הולך ומתרבה עד
שהשמש זורחת
ועד שאנחנו מגיעים לצהריים,
לנכון היום,
ואז כבר אי אפשר להסתכל בשמש מרוב ההערה הגדולה.
מניין
לנו שהגאולה היא הולכת בקצב איטי
והיא מהירה כמו איילתא שחר?
אומרת הגמרא שם בירושלמי,
כתוב במיכה
כי אשב בחושך השם אור לי.
הגלות דומה לחושך.
הגאולה
היא משולה ליום.
כמו שאור היום הולך ומתרבה לאט לאט,
כי זה לא שכשנגמר הלילה מיד מגיע הצהריים.
זה תהליך של הארה איטי.
כך,
כי אשב בחושך
השם אור לי,
באותו קצב.
במדרש תהילים,
סוף מזמור י"ח כתוב
מגדיל ישועות מלכו.
שואל המדרש
ומה הוא מגדיל?
מה פשר הפועל הזה מגדיל ישועות?
שאין הגאולה של האומה הזו באה בבת אחת
אלא קמעה קמעה
שהגאולה מתגדלת והולכת לפני ישראל
ושם במדרש
מוסבר למה.
לפי שעכשיו בגלות
עם ישראל שרויים בצרות גדולות ואם תבוא הגאולה בבת אחת
אינן יכולים לסבול ישועה גדולה כזו שהיא באה מתוך צרות גדולות.
אולי אם היו צרות קטנות אפשר שהגאולה תבוא בבת אחת.
אבל הצרות כל כך גדולות?
הצרות הפיזיות, הצרות הרוחניות.
לכן זה צריך לבוא בהדרגה.
בהדרגה.
לכן מסיים המדרש משולה הגאולה כמו שחר,
ושם מופיע פסוק אחר בישעיה.
אז ייבקע כשחר אורך,
ומופיע הפסוק במשלי, ואורך צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום.
תהליך.
ואומר הירושלמי
שכך היה בגאולה שנגעלנו בנס פורים.
בהתחלה נאמר ומרדכי יושב בשער המלך
מה פשר הפסוק הזה שבפרק ב' במגילה
מרדכי יושב בשער המלך והוא שומע על המזימה של בגדן וטרש לשלוח יד במלך
הוא מספר את זה למלך וזה נכתב בספר הזיכרונות
וכך
יש הכנה לישועה לגאולה של ישראל
אחר כך
בפרק ו' כתוב ויקח המן את הלבוש ואת הסוס
ואחר כך
וישוב מרדכי אל שער המלך
ורק אחר כך בפרק ח' ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ואחר כך הפסוק הבא
ליהודים הייתה אורה ושמחה.
אז מגילת אסתר לא מתחילה בפסוק ליהודים הייתה אורה ושמחה
אלא
הגאולה הולכת ומתרקמת, תחנות, תחנות.
אחד הפסוקים שמופיעים בירושלמי
זה אחרי ש"ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרדכי וירכיבו ברחוב העיר ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך הבץ ביקרו"
אחר כך כתוב "וישוב מרדכי אל שער המלך"
אבל
בעל ספר חרדים בפירושו לירושלמי וכן הגאון מווילנה
הם אומרים,
הפסוק הזה לכאורה לא שייך,
הוא לא תחנה בתחנות הגאולה,
כי אחרי שנעשה כבוד למרדכי על הסוס,
כתוב "וישוב מרדכי אל שם המלך", והתלמוד בבלי
אומר ששב מרדכי לסכו ולתעניתו.
הוא לא עף על עצמו, נתנו לו כבוד, אז זהו.
הוא חוזר למשימה.
אסתר בבית המלך, צריך להמשיך,
צריך לבטל את גזירת להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים.
אז הפסוק "וישוב מרדכי אל שער המלך" שכתוב בירושלמי,
הוא לא שייך לעניין.
כי הירושלמי אמור להביא את התחנות של הארת הגאולה עד לגאולה השלמה.
פתאום הופיע הפסוק
שאחרי תחנת גאולה מסוימת מרדכי חוזר, "וישוב" הולך אחורה.
"וישוב מרדכי יצעקו ואל תעניתו".
מה אכפת לי מהכבוד האישי שנתנו לי?
אני צריך להציל את אב ישראל?
אז רב חיים קליאבסקי,
זצ"ל,
שיום פטירתו בשושן פורים,
אז הוא אומר שכנראה הירושלמי
לא סובר כמו הבבלי להסביר וישו ומרדכי
אל שקו ואל תעניתו,
כנראה הוא סובר שזה פסוק שמבטא
המשך של הגאולה.
אבל כאמור,
יש כאלה
שמחקו את הפסוק הזה מהירושלמי,
אבל בספר תשועתם היית לנצח
שם מופיע שייתכן שכוונת הירושלמי לומר שגם נסיגה
או איזו עצירה
היא חלק משלבי הגאולה.
ייתכנו בשלבי הגאולה הפרעות, עיכובים,
אבל כשהם קוראים ההפרעות והעיכובים אנחנו מאמינים
שיש מכוון אלוקי,
בסוף יתברר שגם הנסיגות והקשיים שבדרך הן טחנות בדרך אל הגאולה.
הכל מכוון על ידי ריבון העולמים
להוציא לפועל את הגאולה ביתר שאת וביתר תוקף.
אז ייתכן
שזו הכוונה של הירושלמי
להביא דווקא את הפסוק הזה.
אומר הגאון
מווילנה בספרו "קול התור",
שהוא שולחן ערוך של הגאולה
שלנו
שהוא הדריך את תלמידיו
כששלח אותם להתחיל את בניין ארץ ישראל.
כותב הגאון:
קימה קימה לדעת מראש כי התחלתא דגאולה באה קמאה קמאה מעט מעט.
על פי חז"ל ירושלמי ברכות
כך היא גאולתן של ישראל קמא קמא.
לכן כל פעולה של התחלתא צריך להתחיל אפילו במעט.
על פי הכתוב אחד מעיר ושניים ממשפחה.
קיבוץ גלויות.
לא צריך לחכות
שמיליונים יבואו בבת אחת לארץ.
אחד מעיר, שניים ממשפחה.
זה תהליך
כלל גדול על פי רבנו שכל הדברים שעתידים לבוא בשלמות הגאולה
מתחילים כמעה כמעה
גם בהתחלתא.
וכן בניין ירושלים להתחיל אפילו מאבן אחת.
על פי הכתוב בישעיה הנני ייסד בציון אבן אבן בוחן.
אז איך מתחילה הגאולה?
כשבונים בבת אחת את כל העיר ירושלים המערבית והמזרחית?
לא, כתוב בישעיה אבן, אבן אחת.
אומר הגאון מבינה לתלמידיו,
לכו לירושלים, תזיזו אבן אחת.
אחר כך עוד אבן, עוד אבן.
מדייק הגאון,
הנני ייסד בציון אבן בוחן.
באמת אבן אחת אין לה ערך
ממשי-מעשי,
אבל עם מבחן לרצון לבנות את ירושלים.
ואם אנחנו מגלגלים אפילו אבן אחת,
אז אנחנו עומדים במבחן ומראים לריבונו של עולם שאנחנו רוצים לבנות את ירושלים,
והשם יסייע בידינו.
באמת, הוא הבונה, בונה ירושלים השם.
הוא רק עושה לנו מבחן.
רוצים?
כן.
תזיזו אבן אחת.
אם אפשר להזיז יותר אבנים, כמובן,
מקבלים ציון יותר גדול במבחן אבל אפילו אבן אחת
היא ביטוי לרצון
ויש עוד בחינות בעניין הזה של גאולתן של ישראל לקימא קימא
אבל צריך לעצור אז בעזרת השם
בפעמים אחרות
אולי נשלים שלום.
