אנחנו ממשיכים בדיבורים אסורים.
כתוב בפלא יועץ, המוצר גוף ישראל
או ממונו, כספו,
בידי הגויים,
אין לו חלק לעולם הבא.
הביטוי,
מוסר, הביטוי הזה שנקרא מוסר,
זה ביטוי ידוע.
היו פעם בגלות, בעיקר בגלות רוסיה,
היו אנשים, קראו להם מויסרים.
מה זה מויסרים?
הרוסים היו חוטפים ילדים יהודים,
מגייסים אותם לצבא של הצאר, אז היה הצאר הרוסי,
לא לשלוש שנים,
אלא לשלושים שנה, לכל החיים.
ואיך הם היו עושים את הדבר הזה? היו עוברים בעיירה, שאיפה יש יהודים,
והיו שואלים, ילד, איך קוראים לך? יעקב, אה,
תופסים אותו, מכניסים אותו לאיזה כרכרה או משהו,
מגייסים אותו, מה זה מגייסים אותו?
חוטפים אותו פשוט.
אז איך הם היו עושים את זה?
הם היו יהודים שהיו מקבלים על זה כסף.
זה ילד יהודי.
אמרו לאלה שחטפו וקראו לאנשים האלה מוסרים.
המוסרים.
והיה מה לעשות?
זה מגניני נפשות, לקחת ילד ולחטוף אותו מהבית שלו, מההורים שלו,
ולתת אותו לצבא הרוסי של אז,
שבעצם לכל החיים.
קראו להם מוסרים והמוסרים האלה זה מה שאומרים המוסר גוף ישראל.
המוסר גוף ישראל.
אני ושמהם היו עושים להם זה והיה,
אני מקווה שאני לא טועה.
בכל זאת,
לא ידעו מה לעשות עם המוסרים האלה.
ממש טיני נפשות.
אז היו לוקחים אותם,
שמים אותם בתוך שק,
את המוסרים האלה,
וזורקים אותם לנהר.
ככה היו,
זה נקרא מוסרים.
היו כאלה אנשים, יהודים היו מוסרים ילדים
בצורה כזאת.
היום יש בצבא, אני מקווה שלא, פעם, כשאני הייתי בצבא, היה דבר כזה,
שבצבא היו כל מיני,
סליחה שאני קורא להם שטינקרים,
אותם חיילים שהיו מלשינים למפקדים,
זה בסדר, זה לא בסדר,
מה ש...
אז החבר'ה קראו לו,
היו עושים לו שמיכה קראו לזה.
מה זה שמיכה?
היו עוטפים אותו, את המלשין הזה,
בשמיכה מרבסים לו מכות.
זה למדו מהמוסרי.
אה, כיפה אדומה? לא ידעתי.
אז הוא אומר, אדם שמוסר נפש יהודי למישהו אחר,
או כסף של יהודי נותן לגויים, לוקח,
יהודי נותן את זה לגויים,
הוא אומר, זה דבר חמור ביותר.
אין לו חלק לעולם הבא.
הוא לא אומר כאן מה שאמרתי מקודם, כי זה היה...
אסור להגיד דבר כזה, כי איך אפשר על זה חס ושלום להיפגע?
אבל בכל זאת, אדם לא צריך לפגוע בזולת,
לא רק במקרה הזה, לא צריך.
לא פיזית ולא ממונית, בסדר?
בסדר?
ולא להלשין אחד על השני, בסדר?
כן.
