אני לא כל כך יודע לדבר ברמקול,
ואני מקווה שאני אסתדר עם הרמקול.
שומעים אותי קצת?
שלום.
ברשות מרנן ורבנן ורבותיי,
לא יודע לזכור בשמות את כל הפרשות הפותח,
האהוב עליי,
הרב שמעון,
ובני ו...
וקהל קדוש.
אני לא יודע אם אני יכול להוסיף לכם הרבה,
אני לא יודע אם אני יכול להוסיף לכם הרבה
אני אומר את השערים ממה שאני יודע להגיד לכם
אולי יש כאלה שלא יודעים ואולי יש כאלה שיודעים הכל וזה דבריי בבחינת רב צבי יהודה נוהג היה לומר
רב צבי יהודה הרבה פעמים חוזר על דבריו
אמרנו לו כבר אמרת את זה פעם אז הוא אומר כן תרגילנו בתורתך כשעושים תרגילים צריך לחזור כל פעם ועוד פעם
כדי לזכור את התורה לפעמים ותרגלנו בתורתך אנחנו אומרים
אז אני אומר את הדברים הבאים
מרן הרב קוק זה צל
הוא כתב ספרים
יש ספרים שהוא כתב מתחילה ועד סוף
ויש ספרים שהוא תכנן, הוא התחיל אותם ונשאר, לא היה לו את הכוחות להמשיך אותם
יש כמה ספרים כאלה יש, הוא התחיל
ויש ספרים שהוא התחיל וכתב מתחילה ועד סוף
מרן הרב קוק זה צה"ל, ראייה, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, אביו של הרב צבי יהודה,
כתב ספרים.
רב צבי יהודה לא כתב ספרים.
רב צבי יהודה כתב אמנם מאמרים,
כתב אמנם הרבה ממה שנקרא בסוף, בעשר, חמש עשרה השנים האחרונות של ימיו,
הוא כתב מנשרים או כרוזים.
לאחרונה זה יצא בספר שני כרכים עבים שנקראים בשם כרוזי הרב צבי יהודה, ריכזו שם דברים שהוא כתב
לפני כן הוא כתב מאמרים, ריכזו את המאמרים שלו בספר שהוא עמד לפחות על החלק הראשון ואולי גם השני של הספר הזה לנתיבות ישראל, שזה אוסף המאמרים שהוא כתב במהלך השנים
גם מרן הרב קוק זה צה"ל,
כשהוא כתב ספרים הספר הראשון שהוא כתב והוציא לאור בארץ לציבור
פתח במאמר הדור
מפני שאדם גדול בישראל שמצפים ממנו הדרכה
צריך לפני הכל לדעת אל מי הוא מדבר
מה הם פניו של הדור
פניו של הדור של מרן הרב זאצל היה פנים אידיאליסטיות
פרחת תנועה קומוניסטית
ופרחת תנועה סוציאליסטית
ובארץ ישראל הרבה אומות בעולם התנערו מהשעבודים שלהן ופתחו בחופש
והאידיאל היה הרוח הנושבת בעולם התרבות
ובעולם הנוער שברחוב.
אז לנוער צריך לדבר, לציבור צריך לדבר בספרים,
לבנות את האידיאלים הנכונים.
אז ככה הוא פתר במאמר הדור.
במציאות זה גם כן יזדקק לדור.
אבל הדור שהיה דור מייסי,
דור מעשי.
לא מה חושבים, אלא איך לפי מה שחושבים, מה עושים.
ובשביל לעשות צריך הדרכה מעשית.
לא מספיק לטעת אורות, לא מספיק לפתוח פרוז'קטורים,
לא מספיק להאיר את פני עולם התורה ועולם התרבות
ועולם האידיאלים ועולם המחשבה היהודית ולהעמיק בה ולהרחיב בה. זה לא מספיק.
צריך לדעת מה הנתיב, מה הדרך, איפה שמים את הבן אדם להגיד לו, מפה תלך קדימה.
ולא היה לו כל כך הרבה זמן לספרים לרב צבי יהודה.
צריך היה להדריך את הדור.
אל תשאלו כמה נודניקים היו באים אליו,
כמה אנשים היו מטרידים אותו, והוא בנענה, ברצון,
בתשומת לב לכל אדם ואדם, לכל ילד, לכל אישה,
לכל משפחה שנזקקה אליו.
הוא היה לפעמים, תסלחו לי על הביטוי, מבזבז שעות.
מפעם לפעם אפילו אמרנו לו, אבל הוא צחק עלינו.
מפעם לפעם אמרנו, למה הרב מבזבז, לא מבזבז אמרנו,
למה הרב כל כך טורח שעות מקדיש לאיש הזה, למשפחה הזאת?
אבל הוא חשב שהוא צריך להדריך
את הדור, והוא הדריך את הדור.
עד היום שלנו אנחנו מודרכים בהשפעות שלו.
לא היה לו זמן לספרים.
מאמרים הוא כתב.
בימי, אבל,
בכל אופן,
הוא כתב,
בימי מחלתו,
שממנה הוא הסתלק לבית עולמו לפני 43 שנים,
אז עלינו אליו, הרב חיים שטיינר ועבדכם הנעמרן, יחד איתו אנוכי,
לבקר אותו בבית החולים בשערי צדק,
בחג החנוכה זה היה ואז הוא חזר על הבקשה שהוא ביקש מרב שטיינר כמה וכמה פעמים
להוציא לאור בדפוס את ההערות שהוא הוסיף על הש"ס.
הרב קוק כתב מפעם לפעם איזה בש"ס שהוא למד בצד איזושהי הערה צדדית
ורב צבי יהודה גם כשהוא למד הוסיף הערות צדדיות כאלה
ואז הוא ביקש מאיתנו להוציא לאור, להדפיס
את ההערות שלו, הוא קרא לזה תיק הערות, הוציאו תיק הערות
של מרן הרב ושלי על הש"ס.
אמרתי לו, על הרב אנחנו לא נעשה את זה
אם כבודו לא ייתן לנו מכתב מפורש.
כי ידעתי שתמיד יהיו מי שיערער ומי שיגיד כן ולא ומי אמר לך ולמה אתם ומי אתם בכלל וככה וככה.
המציאות דעתי שם על המיטה
וניסה לכתוב, כבר היה לו קשה לכתוב.
הוא כתב פעם, פעמיים ושלוש טיוטות, ולא יצא לו.
בפעם הרביעית הוא הצליח לכתוב פתק, מכתב,
שהוא מבקש מהרב שטיינר ומעבדכם הנאמן ממני להוציא לאור את ההערות, תיק ההערות שלו על הש"ס.
ואז אנחנו השתדלנו מאוד לעשות את זה עוד בחיים חיותו. ראינו שמצבו הרפואי לא טוב,
והוצאנו בדפוס פשוט,
אז הדפוס לא היה כל כך קל כמו היום.
בצורה די פשוטה הוצאנו את ההערות שלו על מסכת ברכות על
חמשת הפרקים הראשונים והבאנו לו.
הוא מאוד מאוד שמח
וביקש מאיתנו להמשיך.
אחר כך הוא נסתלק לבית עולמו.
כשהוא נסתלק לבית עולמו
פנה אלינו ראש הישיבה הרב שפירא זכר צדיק לברכה
והוא הרב שפירא לאור זה
שרבצבי יהודה העמיס עלינו את ה... סמך עלינו בהוצאה לאור של... תודה רבה.
הרבה תודה.
לאור זה שהוא ביקש מאיתנו ונתן לנו מכתב עוד
והוא סמך עלינו,
כשנוציא לאור את דבריו,
אז רב אברון ביקש מאיתנו להוציא לאור את הכתבים של רבצבי יהודה.
הכתבים היו,
נאמר ככה, היו מספר מחברות,
קיבלנו ליד מספר מחברות שהוא כתב אותן בימי צעירות יותר,
וספר אחד שבו הוא כותב שהרב קוק, שאבא ביקש ממנו לכתוב שם את המחשבות שלו, את הידיעה, את המחשבות שלו.
והוא ניצל את הפנקס הזה והוא כתב שם את המחשבות שלו, את הרעיונות שלו.
זה היה בלול, זה היה הספר היחידי שכתב יד
מהעיזבון שלו,
מלבד עוד הרב ציודה, כל ספר שהגיע לידו שהוא למד אותו, שהוא הסתכל בו בהרחבה,
כתב בצידו של הספר הערות, לפעמים הערות שהן ממש ממש מערכות שלמות של לימוד.
לדוגמה, באנציקלופדיה התלמודית שהיה בידו.
הלוא כל הפטנט של האנציקלופדיה התלמודית היה המצאה של הרב קוק,
כפי שזה מופיע בהרצאת הרב שמופיע בסוף ספר אורות התורה.
בצד הרב ציודה מאוד למד את שאילתות רד אבריו. אחי גאון היה תמיד מונח על שולחנו, כל שבוע היה לומד את השאילתה של השבוע.
בצד הוא כתב המון הערות, ארוכות מאוד לפעמים. זה ממש...
אבל לא זה היה כתב היד. כתב היד היה, כמו שאמרתי לכם,
מחברת גדולה, ענקית.
היו שם גם כמה חלומות.
זאת אומרת,
רעיונות מחשבתיים שעלו לו תוך כדי חלום בשיניו,
הוא גם כתב אותם, אז אנחנו בישיבה קראנו איזה ספר החלומות, כל מה שיש שם, איזה ארבע-חמש הערות שהם עלו לו בחלום, לפעמים פגישה עם הרב בצה"ל,
פעם הוא תיאר בחלום איך שהוא פוגש תלמידים, איזה חמישה-שבעה תלמידים מהישיבה שיצאו לקרב בכפר עציון,
בתקופת מלחמת השחרור, מה הוא דיבר איתם, מי היו התלמידים
אז זה עלה לו בחלום, וזה הערות על פסוק, פרשנות.
אז לקחנו את המחברת הזאת ואת שאר ארבע-חמש המחברות הנוספות
והחלטנו להוציא את זה בשני צורות:
לחוד את דברי המחשבה ולחוד את דברי ההלכה.
אמנם רצוייה תמיד העדיף להקדים את ההלכה למחשבה,
וכך זה מסורת ממרן הרב זצל
שאיש למישהו לומר דבר הלכה ודבר אגדה
עדיף להקדים את דבר ההלכה. יש סיפור שלם על הדבר הזה
עם מרן הרב קוק זצל אבל אנחנו ראינו שבדברי המחשבה שלו
זה דבר שיותר ידבר ויותר ייחודי מאשר דברי ההלכה שהם לא נמצא בהם ייחודיות בולטת
ולכן הוצאנו לאור, ערכנו במשך כמה וכמה שנים
את הספר שאנחנו קראנו לו בשם אור לנתיבתי.
הספר שלאחרונה יצא במהדורה מחודשת
על ידי ישיבת בית אל.
ואני רוצה ללמוד פרק אחד,
פרק אחד לעילוי נשמתו מתוך הספר.
ואני לפני הכל אקרא את הפרק ואחר כך אדרוש סביבו משהו שנוגע לפורים
ובסוף אני אסכם את הדברים, אני מקווה.
דבר קצת, אולי אפילו קצת ידוע.
בפרק ל' של אור לנתיבתי, וזה ערוך לפי 150 פרקים,
בפרק ל'
הוא כותב רציוד הפרק שאנחנו נתנו לו כותרת:
צדיקים, בינונים ורשעים.
רב צבי יהודה קודם את הדבר הבא:
ציבור,
ציבור, צדיק ב׳ ו׳ ר׳, ציבור,
בסדרו השלם והישר
הוא כולל צדיקים בינונים ורשעים.
דרך אגב, הדבר הזה שהציבור כולל צדיקים בינונים ורשעים בראשי תיבות שלו,
עוד עם ו׳ החיבור באמצע,
זה לא המצאה של רב צבי יהודה.
זה כבר מובא, רב צבי יהודה היה נוהג להגיד בשם האריזה, וזה כבר מובא מקדמונים יותר,
שציבור בישראל כולל צדיקים בינוניים ורשעים.
ואני קורא עוד פעם את הפרק מתחילתו.
ציבור,
בסדרו השלם והישר,
הוא כולל צדיקים בינוניים ורשעים.
וכשהם בסדר הזה, צדיק, בינוני ורשע,
הם מהווים את מהותו האמיתית והמלואה של הציבור.
אומנם במצבים מעוותים יש שמתהפך הסדר,
והרשעים הם בראש, לא הצד ציבור,
צדיקים בראש. מתהפך הסדר. אני קצת מוסיף דברים תוך כדי הקריאה.
יש שמתהפך הסדר, והרשעים בראש.
ואז לפתע חטאת רובץ.
רובץ, ראשי תיבות, רשעים, בינונים, צדיקים, בלי וו.
ואז לפתע חטאת רובץ.
והיחס בינינו לחלקים, כאילו אין חיבור ביניהם.
הנותנות אמת וקיום. אין וו.
רובץ זה בלי וו.
אבל גם על זה שיש סדר הפוך,
גם על זה נאמר ונצלווינו כי חמור סונאכה רובץ
תחת משאו, עזוב תעזוב ממו.
גם במקרה כזה צריך לעזוב את החמור,
ולא סתם לעזוב את כלל ישראל, אלא את החמור.
וכשהקשר בין הרשעים והבינונים הוא הכלל כולו,
בקדושת שלמותו מופיע עני ורוכב על חמור.
אני ורוכב על חמור, כידוע לכם, זה מישאר צדקנו
ועל ידו הצדיק ונושה בגיל תורת המלך לציון וירושלים.
תרשו לי,
לפני שאני מסביר את הדברים הללו,
לומר משהו על מגילת אסתר, שרב צבי יהודה נסתלק בפורים.
הגמרא במסכת מגילה
הגמרא במסכת מגילה מספרת לנו את הסיפור הבא
אומרת הגמרא בדף זין עמוד א',
אומרת הגמרא:
אמר רב שמואל בר יהודה שלחה להם עשר לחכמים
קיבעוני לדורות.
אומר רש"י קיבעוני ליום טוב.
שלחה להם, אומר רש"י, בשנה שנייה לקובע עליהם חובה לעשות פורים, לעשות אחרי שקרה נס שנה הבאה לקבוע חג.
קיבעוני, אומר רש"י, ליום טוב ולקריאה
להיות לי לשם.
קיווני לדורות.
שלחו לה קנאת מעוררת עלינו לבין האומות,
אומר רש"י,
קנאת מעוררת עלינו שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר מפלתם.
אמרה להם,
שלחה להם,
כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס.
אומר רש"י, כבר כתובה אני,
ושם יהיו רואים אשאיר עליהם על ידי ישראל.
רבותי, יש לי שאלה.
למה אסתר אומרת "קיבאוני לדורות"?
אסתר צריכה להגיד "קיבאו את זה לדורות".
הם צריכים להשיב לה "זה יעורר עלינו קנאה מאומות העולם".
לא "את".
איך הם אומרים לה?
"קנאה את מעוררת עלינו". אמרנו: "קנאה את מעוררת עלינו".
"שלחה עליהם" כבר "אני" כתובה בספר דברי הימים. אני כתובה.
כבר זה כתוב.
למה כל הזמן אסתר?
אני אני אני אני מהגאווה הגדולה הזאת לכאורה
רבותי היקרים
זה לא בכלל לא גאווה של אסתר
אסתר דרשה מחכמים קבעוני לדורות
אתם הולכים לעשות מזה חג? אין שאלה שיעשו מזה חג
נס כזה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ביום אחד טף אנשים ביום אחד לגמור את אושוויץ ביום אחד
לא סתם למי שמביאים ברכבות, לכל היהודים, בכל מדינות המלך
וניצלנו, הקדוש ברוך הוא יוציא אותנו
מה, יש ספק אם חכמים יקבעו את זה לדורות או לא?
בוודאי שיקבעו את הנס הנשגב הזה
נס החשמוני בכלך קבעו לדורות, גם את זה ודאי שיקבעו לדורות
אז מה את צועקת להם, קבעו לדורות?
לא.
לא את זה היא אמרה להם
היא אמרה להם: אני עוד מכירה אתכם
אתם תנכסו את הנס הזה לכם
אתם תגידו שבזכות הצדיקים ובזכותכם קרה הנס הגדול אני דורשת מכם: כתבוני לדורות אני רוצה שלא תשמיטו את השם שלי מכל המאורעות
אני רוצה שהנס ייקרא על שמי
אני רוצה שהמגילה תיקרא על שמי
קבעוני לדורות, אני,
שקחו להם קנאה, את מעוררת עלינו. אז רש"י אומר שניצחה, מצפצפים עליהם.
רבותי,
היה פעם בספר שופטים
שופט אחד,
גרשה מרושע,
שקראו לה אבימלך.
שלוש שנים הוא מלך על ישראל ואומר הרד"ק,
כיוון שכתוב ככה אז הוא גם היה שופט.
והוא ניסה, בבני שכם, שבהתחלה היו חברים שלו,
הוא יחד איתם עשה את המרד והרג את כל האחים שלו בני אב של גדעון.
אני מספר לכם סיפור משופטים, מספר שופטים שכולכם יודעים אותו,
פרק י' בערך.
ואז
בני שכם מרדו בו,
וכשגל מרד בו הביאו איתם איזה
כוח רדואן כזה שנלחם נגדו, גן,
ואז כולם התבצרו במגדל שכם כשהוא עלה לכבוש אותם.
והוא ניסה לפרוץ את מגדל שכם,
וכשהוא אבימלך הלך בראש החייל
לכבוש את מגדל שכם עמדה למעלה אישה וזרקה עליו רכב של
ריחיים
והוא כמעט מת
הוא ידע שרגעים אחדים הוא ימות עוד כמה רגעים
והיה איתו הסגן שלו,
הנער שלו
הוא אמר לו: מוטטני, תהרוג אתה אותי. הוא אומר: למה?
הוא אומר: תראה, אני הולך למות עוד דקה
ואז מה יגידו? אישה הרגה אותו, אוי ואבוי
איזה ביזיון יהיה לי שאישה הרגה אותי
אז אתה תהרוג אותי? תמיד יגידו: גבר לפחות, גבר הרג אותו
קיוו לי לדורות
כי את, אם נכתוב לדורות אותך
אז כי יגידו מי ניצח את המן הזה בחורה אחת.
בחורה אחת היא רק רוקת שסידרה לעצמה פרוטקציה אצל אחשווירוש
אז היא עשתה את הכול.
אתם יודעים איזה ביזיון יהיה לנו.
קנאה את, מאורלרת עלינו.
אומרת להם, מה אתם אומרים לי קנאה את?
כבר כתובה אני על ספר דברי הימים למלכי פרס ומדעי איזה קמאי.
כל סיפור המגילה לא יכול להתגלגל בלי סיפור על אסתר.
זה מובן מאליו.
רבותי היקרים, מה הגאווה הגדולה הזאת?
מה אני ואני ואני ואני?
אז אני אומר לכם.
רבותי היקרים,
אסתר
ומרדכי
זה יסוד למלכות והמלכות
מרדכי הוא צדיק
מרדכי היה צדיק, כמה פעמים במדרש אומרים ככה
שבט בנימין ויוסף, בנימין הצדיק
יוסף הצדיק
מרדכי הוא הצדיק
מרדכי הוא תלמידי חכמים שבעם ישראל
ותלמידי חכמים שבעם ישראל הם היו חשובים מאוד
העיר שושן עבורה תמידי חכמים שבעם ישראל הבינו את מה שקורה מרדכי ידע את כל אשר נעשה אומר השימלאך אמר לו
מרדכי ידע את כל אשר נעשה
אבל לא הוא הציל את כלל ישראל
אסתר היא שהצילה את ישראל אתם יודעים למה?
כי אסתר היא בגדר כלל ישראל
למה? מאיפה אני יודע?
אנחנו שרים את זה
שושנת יעקב
צהלה וסבכה בראותם יחד".
מה זה שושנת יעקב? זה עם ישראל.
עם ישראל זה השושנה.
אסתר וגימטריה זה שושנה.
אסתר, כלל ישראל, הם ש...
מה הציל את ישראל?
המשפט, כמה משפטים,
איך נגיד, משפטי מחץ,
כמה משפטי מחץ שיצאו מהפה של אסתר.
משפט מחץ ראשון
ככה המצב
כאשר עבדתי עבדתי אני מוכנה למסור את נפשי
משפט מחץ כאשר עבדתי עבדתי מה שלא יהיה גם אם זה מסירס נפש שלי אני הולכת
משפט שני הרב קוק היה נוהג לומר שהתמצית של מגילת אסתר
התמצית של מגילת אסתר זה מתמצה בפסוק
איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי
ואיככה אוכל וראיתי באובדן מולדתי".
לא מסוגלת לראות, העם ישראל יותר חשוב לי.
איככה אוכל וראיתי באובדן מולדתי.
איככה, אני כלל ישראל, אני המשך
של שאול המלך.
ואז,
ואז,
ואז
באה אסתר
אל המלך להציל את עם ישראל,
ובאה אסתר אל המלך
ואומרת לו שהוא חייב להציל את ישראל.
איך אומרת לו אסתר?
סליחה, שנייה.
לפני שהיא הולכת להציל את עם ישראל,
היא אומרת למרדכי: צדיק אם אתם,
כנוס את כל היהודים.
זהו המפתח למה שילך פה לקרות.
כדי שאני אלך,
כדי שאני אהיה מוכנה להיות "עבדתי" כאשר עבדתי, עבדתי,
כאשר אני לא אוכל לראות,
זה יהיה רק בתנאי אחד:
שאתם תעשו את הפעולה הנדרשת מכם.
איזה פעולה?
כנוס את כל היהודים. זה הראש של אסתר.
אסתר היא כנוס את כל היהודים.
ואז,
אז כשמרדכי עמל על העת כזאת הגעת למלכות,
אסתר קלטה, ירד האסימון,
נפל האסימון
ואז אומר לכם: ותלבש אסתר מלכות
אני מלך
אני המלך פה בכל העולם הזה
עם ישראל הוא מלך העולם
בשבילו בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית
צדיקים, העם ישראל, פרוטים, כל מיני סוגי פרטים, הכול יפה מאוד
אבל יש כלל ישראל, יש נציגות של העם כולו
במאוחד
כנוס את כל היהודים
וצומה עליהם.
מה אתה אומר לך? אתה אומר: זה פסח?
יש מצווה לאכול? תבטל את הפסח.
זה כנוס את כל היהודים, זה יותר חשוב.
ומרדכי שומע בקולה של אסתר.
מרדכי הבין את הראש פה,
וזה מה שמרדכי עשתה.
אסתר היא בגדר של כלל ישראל.
תשמעו רגע,
רבותיי,
הרב צבי יהודה,
יש הרב ציודה הוציא לאור את ערך ספר של הרב קוק שהרב קוק התחיל לכתוב בפירוש של הסידור לא פירוש, אלא פרשנות, כן פרשנות על הסידור
הרב התחיל לכתוב ונשאר בהודו לאשר הם הכירו בשמו בערך
ורב ציודה הוציא לאור את כל הסידור והביא הערות של הרב קוק מכל מיני מקומות
וערך לנו את הספר שכולנו מכירים אותו בשני כרכים עולת ראייה
רב צבי יהודה לעולת ראייה צירף
שתי מהדורות של הערות
הערות א' על הסידור גופו
והערות ב' על דברי המחשבה של הרב
ובהערות שלו על הסידור גופו מה שאנחנו אומרים בשבת בתפילה
אנחנו אומרים בתפילה בשבת לפני על אודות פרקי התהילים שאמרנו
האל בתעתומות הוא זכה
אז איך אנחנו אומרים?
כתוב רננו צדיקים,
ישרים,
בפי ישרים תתעלל,
קדוש ברוך הוא תתעלל,
בפי צדיקים תתברך, בשלוש אחד עתידים תתרומם,
קרב קדושים תתקדש.
כל זה כלום, מול.
ובמקהלות ריבבות עמך בית ישראל,
שמה ברינה יתפאר שמך מלכנו.
כותב בצבי יהודה,
בהערות שלו, הערות א' סימן קכ"ט
אחרי סדר המדרגות של ישרים, צדיקים, חסידים, קדושים,
שבזכותם אנחנו מתפללים,
העיקר הוא מופיעה במקהלות רבבות עמך בית ישראל, קדושת כללות ישראל,
שבהיותה כוללת כל הדורות לפי ערכם,
אני קורא את דבריה עם ציוד על הסידור,
ונמשכת בתוך החיוש שבעצמאות היצירה,
אשר יצרת,
הרי אלו למעלה מכל הרשימה שלקודם,
כלל ישראל,
ומתגלית על כל דברי תפארת מלדרותו של דוד.
זה מה שרבי צבי יהודה אומר לנו בפסקה הנפלאה הזאת: ציבור.
יש ציבור, אומר לנו רבי צבי יהודה.
וסדר שלם, לפי הסדר, זה צדיקים,
בינונים, רשעים, ו"חיבור" שמחבר את כולם.
זה הסדר הנורמלי.
אני קורא באור לנתיבתי
ציבור בסדרה השלם הישר כולל צדיקים, בינונים, רשעים
וכשהם בסדר הזה הכול אוקיי הם מהווים את מהותו האמיתית והמלאה של הציבור.
אומנם במצבים מעוותים
יש המתהפך הסדר יש מצב
שההנהגה הרחוב
הצעקות ברחוב
התקשורת אם אתם רוצים, אני לא רוצה להיות יותר מדי
ריאליסטי ולא רוצה להיות יותר מדי פוליטי.
אז יש מצבים הפוכים
שהרשעים בראש
והם חושבים שהם מנהלים את העניינים.
ואז זה בגדר רובץ, רשעים בין עולים צדיקים, אין ו' בחיבור.
ואז לפתח התת רובץ.
והיחס בין החלקים אין חיבור.
הנותנות אמת.
אבל גם על הרובץ הזה,
גם על המצב המעוות הזה,
יש כלל ישראל.
אי-אפשר לבוא לתפילת
תענית בלי חלבנה,
בלי רשעים שקצת יוסיפו טעם,
כי יש בישראל רשעים.
ואם החלבנה הזאת, ואם אני מבין שאני שותף איתם גם כן,
כי הם שותפים איתי גם כן,
כי לא מסתכלים רק על הפרצוף החיצוני של הדמויות הללו,
מסתכלים על התוכן הפנימי שלהן.
אין נפש אחת מישראל שאיננה יונקת מהכוח היותר גדול,
שהוא הכלל כולו.
כל נפש פרטית, כל, כל, כל נפש פרטית בישראל.
גם רובץ, ריש בית צדיק,
רישוי, הסדר מתעוות לפעמים.
אבל לא לשכוח שגם כשהסדר מתעוות,
יש עיוות הכל קשור בעומק
ובעומק אין בישראל העומק של כלל ישראל הוא יותר מרומם ויותר גבוה מכל מיני פרטים עם כל מיני פרצופים שונים שבאים לידי ביטוי בצורה כזאת ואחרת
ועל זה נאמר ניסווין הוא גם במקרה כזה חמור רובץ על מסעו
תעזוב תעזוב עמו ואז כשהקשר בין הרשעים והבינונים הוא הכלל
אז יש חמור,
אז כשהוא רובץ על חמורו,
תשמעו טוב,
חמור,
כל פעם שיש לנו חמור ניזכר היטב היטב לאזכריה.
הרוכב על חמור, על ידו צדיק ונושה זה המשך הפסוק שבאזכריה,
בגיל תרועת המלך בציון וירושלים.
הכלל בישראל
הוא עמוק,
הוא גדול.
איך זה מתייחס לפרטים? הפרטים יונקים מהכלל.
הכלל משפיע על הפרטים.
ולא לשכוח לדעת להסתכל על כל אחד ואחד מישראל.
ואין חס ושלום להיגרר חס וחלילה וחס ושלום אחרי מישהו נמוך בישראל, אחרי פרט לא מוצלח.
אבל כשאנחנו מתפללים,
אנחנו לא מתפללים: "סלח לי אבי כי חטאתי, מכל לי מלכי כי פשעתי".
סלח לנו אבינו כחתלו, רפאנו השם בני רפא,
אשיבה שופטינו כבראשונה.
אני פרט קטן בורג,
תמיד לזכור אותה, אני בורג בכללות.
כשאני בורג מעם ישראל יש לי עילוי אישי הרבה הרבה יותר מרומם.
זה ציבור, גם אם זה רובץ,
זה ציבור שלם.
זאת תוואות לדעת איך להסתכל על כל אחד ואחד.
ודאי שאם אדם רשע צריך ללחום איתו על הרשעות
אבל אף פעם לא לשכוח שבסופו של דבר או בתחילתו
תוך תוך תוך תוכו יש קדושה רבה מאוד
היום צריך לדבר על כך
מספיק לקרוא עיתון ולקרוא כל מיני סיפורים
שרווחים היום בעיתונות כדי לדעת איך בתוך העומק
של פרטי פרוטים בישראל
נושבת רוח הכללות הרובצת העליונה של כלל ישראל.
יהי רצון שנזכה
לגאולה שלמה לעני ורוכב על חמור במהרה בימינו אמן. אמן.
