לא, לא, בשתיים ורבע, זה...
לצופים העיקרים,
השלום והברכה.
אנחנו בפינת הירושלמי,
שקשורה לפרשת השבוע,
והנושא שלנו היום זה כלל ופרט.
רב קוק כותב שתורת חוץ לארץ
דואגת לנפש הפרטית,
ותורת ארץ ישראל,
דואגת לנפש הכללית.
לכאורה,
אנחנו צריכים גם להמחיש את הדברים.
במה הדברים באמת
באים לידי ביטוי.
ניקח כמה דוגמאות שממחישות את העניין.
כתוב בפרשה שלנו,
פרשת כי תישא,
אלהי מסכה לא תעשה לך.
את חג המצות תשמור.
אומר התלמוד הבבלי,
כן,
שמי שמבזה את המועדות,
כאילו עובד עבודה זרה.
כלומר, מדובר על כל פרט ופרט שמבזה את המועדות,
מדובר על הצד הפרטי.
לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי, תורת ארץ ישראל,
שכמו שהרב קוק אומר, דואגת לנפש הכללית,
כתוב אלהי מסכה לא תעשה לך.
את חג המצות תשמור.
מדובר שם על בית הדין שיש באפשרותם לעבר את השנה ולא מעברים,
הרי זה כאילו הם עובדי עבודה זרה.
כלומר,
לא מדובר על האנשים הפרטיים,
אלא מדובר על בית דין
כקבוצה שמייצגת את עם ישראל.
דוגמה נוספת,
בספר ישעיהו אנחנו מוצאים את הפסוק ואותי יום יום ידרושון.
בתלמוד הבבלי כתוב,
ואותי יומיום ידרושון,
אדם שעוסק יום אחד בתורה,
כאילו הוא עוסק בתורה כל השנה כולה.
כלומר, מדובר בלימוד התורה של אדם פרטי.
לעומת זאת,
ואותי יומיום ידרושון,
בתלמוד הירושלמי כתוב,
זה תקיעה וערבה.
תקיעה וערבה זה שני מעמדים שמרכזים ציבור שלם.
מדובר
על דבר כללי.
אם אנחנו גם ניקח את ההבחנה הזאת
בין פרט וכלל גם לדמויות ואישים,
אנחנו רואים את זה בכמה מקרים בתלמוד הירושלמי,
ניקח דוגמה רק לגבי יואב בן צרויה,
יואב בן צרויה שהספידו אותו.
אומר התלמוד הבבלי שביתו של יואב היה פתוח לכל,
היה נקי מגזל ועריות,
מדובר על הבית הפרטי של יואב.
לעומת זאת,
בהספד של יואב בתלמוד הירושלמי,
מדובר שיואב היה בונה מבנה ציבור ותומך בתלמידי חכמים.
בקיצור,
יואב היה אדם שדואג לצדדים הכלליים של עם ישראל.
ובפרשה שלנו יש עוד דבר מעניין,
אנחנו גם פוגשים את 13 מידות
ואחד מהם
הוא נושא אבון.
יש פה דבר מדהים בתלמוד הירושלמי, שם
התלמוד הירושלמי עצמו מבדיל בין
איך הקדוש ברוך הוא שופט את הפרט
ואיך הוא שופט את הכלל.
לגבי הפרט כתוב שם
נושא אבון.
נושא אבון זאת אומרת אם אדם הוא בינוני
חמישים אחוז זכויות חמישים אחוז חובות
הקדוש ברוך הוא
הקדוש ברוך הוא נותן פה חסד לוקח מוריד אבון מהאבונות
ואז יוצא שהאדם נידון לכף זכות
אבל כמובן שאם יש יותר חובות אז הדברים לא יעזרו
לעומת זאת
לגבי, אומר התלמוד הירושלמי,
לגבי איך הקדוש ברוך הוא שופט את הכלל,
כתוב נושא אבון,
נושא מלשון הופכים את אסין לשין,
מלשון שכחה.
אומר התלמוד הירושלמי,
הקדוש ברוך הוא אין שכחה לפניו,
אבל כשהוא מגיע לעם ישראל,
איך שהוא שופט את עם ישראל,
הרי הוא נעשה שכחן.
כלומר, לפי החשבון,
של התלמוד הירושלמי לגבי איך הקדוש
ברוך הוא דן את הציבור הרי גם עם הציבור
רובו
רובו חובות
הקדוש ברוך הוא סולח נעשה נעשה נעשה שכחן ולכן
העצה המוצע תמיד להינצל בחשבון הפרטי זה באמת להתחבר
התחבר אל הכלל.
על כל פנים ראינו דוגמות מוחשיות למה שהרב קוק אומר,
שתורת
חוץ לארץ דואגת לנפש הפרטית,
ותורת ארץ ישראל דואגת לנפש הכללית.
חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים.
