שלום ערב טוב ברשות הרב
עם ישראל רגיל
להודות ולהלל להשם על כל הניסים
ועל הנפלאות
שהוא עושה תמיד
ועל כן הגמרא בגילה תמהה
מדוע לא אומרים הלל בחג הפורים
והגמרא אומרת
שאם
על הצלתנו
או סליחה על יציאתנו מעבדות לחירות בחג הפסח
אנחנו אומרים הלל אז על הצלתנו ממיתה לחיים
קל וחומר שהיינו צריכים
לומר הלל והגמרא אומרת
שלושה תירוצים
התירוץ הראשון אמר רבי יצחק
לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ
נס שבחוץ לארץ כמו הנס הזה של פורים
הוא לא ראוי לאמירת הלל.
רב נחמן אמר
קריאתה
של המגילה
זו הלילה.
כלומר באופן פשוט
אנחנו קוראים את המגילה
ואנחנו עושים פרסום לנס האלוקי שקיים בנו ונהפוכו
אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם
שרצו להשמיד, להוג ולאבד כל היהודים ביום אחד.
קריאת המגילה היא פרסום נס,
וזה כמו הלל,
או במקום הלל.
רבה אמר תירוץ שלישי,
אי אפשר לומר הלל בגלל התוכן של ההלל.
ההלל מתחיל הללויה,
הללו עבדי השם.
כלומר,
כשהיינו במצרים היינו עבדי פרעה,
וכשזכינו לצאת ממצרים נהיינו חופשיים
להיות עבדי השם,
ובהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה,
שהעבודה הזו ולימוד התורה שזכינו לו זה החופש הגדול ביותר.
אבל כאן בפורים
איך נאמר הלל, הללויה, הללו עבדיה השם?
הרי אנחנו עדיין עבדי אחשוורוש.
הנס של פורים
הוא אירע בתקופה של גלות,
וחז"ל אומרים שהגלות עוד תמשיך,
אז אי אפשר
על נס כזה,
שהוא בתוך הגלות,
לומר הלל, כיוון שאנחנו עדיין
לא משוחררים לגמרי.
ולכן,
כשאנחנו זוכים
לתקומת מדינת ישראל
ולשברון עול הגלות
לכן פשוט
לרבנות הראשית לישראל לתקן ביום העצמאות
אמירת הלל
כי אז אנחנו זוכים להשתחרר מעול הגויים
אבל בפורים אנחנו עדיין תחת ממלכת אחשוורוש
המאירי
מתייחס לשני התירוצים האחרונים
התירוץ של רב נחמן שאמר קריאת המגילה
זה ההלל.
אומר המאירי,
הפירוש של הביטוי הזה שבמקום ההלל אנחנו קוראים את המגילה.
זה הלל אחר.
מה אכפת לך איזה סוג הלל אתה אומר?
אנחנו מחויבים להלל.
יש אמירת הלל זה הפרקים בתהילים,
ויש אמירת הלל בצורה פורימית,
וזה קריאת המגילה.
כך מסביר המאירי את תירוצו של הרב נחמן.
קריאתה של המגילה זה במקום אמירת הלל.
אז זה אותו דבר.
אומר המאירי, אם כך,
הוא עושה חשבון הלכתי,
ונראה לי, לטעם זה,
שאם היה במקום שאין לו מגילה,
שקורא את ההלל.
שהרי לא נמנעה קריאתו של ההלל,
אלא מפני שקריאת המגילה במקומו.
אומר המאירי, אם כך,
אם איזה חייל
שוכב לו במארב
ואין לו מגילה,
הוא כל היום שוכב במארב
והוא זוכר את ההלל,
אז הוא ישיר בשקט את ההלל,
כי הרי קריאת המגילה היא במקום הלל,
אז מי שלא יכול לקרוא במגילה,
אז הוא יגיד הלל.
אומר המאירי, נכון יש תירוץ שלישי,
אבל התירוץ הזה נראה עיקרי.
החידה עליו השלום,
בספרו ברכי יוסף,
מביא את דברי המאירי האלה.
נזכיר שהלילה
זה יום ההילולה של החידה
עליו השלום, י"א באדר.
אומר החידה
ומסתמות דברי הפוסקים משמע שאין בו הלל לעולם.
לפי דבריך, אמירי,
לפעמים מי שאין לו קריאת מגילה,
הוא כן יאמר הלל,
אבל הפוסקים לא הביאו את האפשרות הזאת.
משמע שלא, לא תפסו כך.
למה?
כי רבא שאומר שאי אפשר לומר הלל כי אנחנו לא עבדי השם, כי אנחנו עדיין עבדי אחשוורוש.
התירוץ של רבא
הוא העיקרי.
הלכה כרבא כי הוא אחרון וגם משמע מעריף והראש והר"ן שפסקו כמו רבא
בא הרב הוטנר
זכר צדיק לברכה
והוא אומר
באור אחר
לדברי רב נחמן שקריאת המגילה
זה הלל.
החידאי הבין שקריאת המגילה היא במקום הלל.
אגב
במשנה הראשונה במסכת מגילה,
מחדש את המשנה,
מגילה נקראת
בי"א אדר, בי"ב אדר,
בי"ג, בי"ד בט"ו, חמישה זמנים
לקריאת המגילה.
החידה בהערות שלו על הש"ס,
מפרש את המשנה הזאת
בארבעה דרכי פרדס.
פשט זה כל מי שלומד מסכת מגילה הוא לומד מה המקור
שתיקנו זמנים הרבה לקריאת המגילה
אבל הוא מוסיף גם
בדרך דרש
בדרך
רמז ובדרך סוד
אז מפאת הקיצור
נזכיר רק מה שהוא אומר מבחינת הרמז
רב נחמן אמר קריאת המגילה
זו הללה כלומר זה ההלל
אחידה עושה חשבון?
אם נצרף את הגימטריה של י"א, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו,
כלומר
מ-11 עד 15 יצא לנו בדיוק 65. ומה הגימטריה של הלל?
65. אז כשרב נחמן אמר קריאת המגילה
זה ההלל,
יוצא שכל זמני המגילה בגימטריה זה בדיוק גימטריה של הלל.
אומר הרב ווטנר:
אפשר להבין,
קריאת המגילה
זה לא במקום הלל.
קריאת המגילה זה הלל.
אבל הלל בצורה אחרת.
וכך לשונו.
אחרי שגם הוא מביא שדברי המאירי שפירש קריאת המגילה במקום הלל,
דברי המאירי נדחו,
אז הוא כותב
טיבו של ההלל הוא בהתאם לטיבו של מאורע הנס שאם הנס הוא גלוי
אז גם אמירת ההלל היא אמירה גלויה הלל גלוי
כלומר ההלל
הוא נאמר בצורה גלויה ואנחנו שרים ואנחנו מודים
אבל בפורים לא היה נס גלוי
בפורים היה נס נסתר
אז אמירת ההלל גם היא נאמרת בצורה של הלל נסתר,
הלל גנוז.
קריאתה של המגילה זו הללה,
אין הכוונה,
כמו שהמאירי פירש, שהמגילה היא במקום הלל,
אלא המגילה היא סוג של הלל בפני עצמו.
הלל שהוא טמון בתוך קריאת המגילה.
לכן,
הוא חולק גם על המסקנה ההלכתית של המאירי
ומי שהוא אנוס ולא יכול לקרוא את המגילה אין טעם שיקרא הלל.
לכן הפוסקים לא הביאו את זה
כי זה לא אותו סוג של הלל.
ההלל שאנחנו אומרים בפורים הוא ההלל שכתוב
בתוך המילים של המגילה.
זהו הלל נסתר
והכוונה שבפורים
זכינו לנס שמופיע בתוך סדרי הטבע.
זה לא כמו יציאת מצרים,
עשר מכות
על-טבעיות,
זה לא כמו קריעת ים סוף,
שזו תופעה ניסית, על-טבעית,
אלא בסתר המדרגה,
בתוך ההתנהלות
הפוליטית,
המדינית,
ההיסטורית,
בתוך זה הקדוש ברוך הוא מגלגל נס נסתר.
לכן גם ההלל של פורים
הוא נסתר.
בפורים אנחנו רואים קומה נוספת של ניסים.
לא רק ניסים על-טבעיים,
אלא איך בתוך הטבע, ריבונו של עולם,
מקים את עצתו, את תוכניתו.
גם הגאון
רבי אשר וייס, שליט"א,
מרחיב בדברים והוא מזכיר את הספרים הקדושים
שאמרו לנו ששם השם לא מופיע במגילת אסתר,
כי הקדוש ברוך הוא פועל כאן בנסתר
בקריאת ים סוף, הצביעו זה אלי ואנווהו
בקריאת ים סוף, ויראו העם את השם,
יראה, ראייה,
אבל כאן שם השם נסתר, אבל הוא מוביל את הכל.
לכן מגילת אסתר, לשון הסתרה,
המגילה מגלה את האסתר,
כביכול מסירה את הווילון ומראה מה נסתר בתוך ההיסטוריה.
על פי זה הוא אומר,
מה שמביא מרן המחבר,
מנהג כל ישראל שהקורא קורא ופושט את המגילה כאיגרת להראות את הנס.
הרי מגילת אסתר,
כשבעל קריאה קורא מתוכה,
היא עשויה יריעות יריעות.
אפשר לקרוא כשהכל סגור ואתה פותח וקורא, ממשיך עוד, ממשיך עוד.
אבל אומר מרן בשולחן ערוך,
צריך לפתוח את כל המגילה,
לפשוט אותה כאיגרת, שהיא תהיה שלמה,
ואז אתה מקפל אותה
ככה אחד על השני, תסתכלו איך הבעל קריאה עושה את זה,
וככה קוראים את המגילה. למה צריך לפתוח את כל היריעות?
למה לא נקרא יריעה ונתקדם? עוד יריעה, עוד יריעה, עד הסוף.
אומר השולחן ערוך להראות את הנס.
למה?
כי אם אתה קורא את הסיפור ההיסטורי הזה, יריעה, יריעה,
ידיעה חדשותית כזאת,
מה היה בארמון, מה היה במשתה,
מה היה עם ושתי, מה היה עם בגתן ותרש,
מה היה עם אסתר,
אם אתה קורא את זה כמו שאתה קורא עיתון,
עוד עמוד, עוד ידיעה, עוד ידיעה,
אתה לא רואה את הנס.
אבל כשאתה סוקר את כל המגילה בסקירה אחת,
מתחילתה ועד סופה,
אז אתה זוכה לראות את הנס,
לראות את השגחת השם
בחינת סוף מעשה במחשבה תחילה.
איך מחשבת השם
להושיע את ישראל
יוצאת אל הפועל דרך הטבע,
דרך כל המאורעות הסבוכים,
שלכאורה במבט אנושי לא מובילים לעניין.
אבל עצת השם היא תקום.
אומר הרבי רבי שמחה בולי מפשיסחה
על הפסוק: "רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום".
הוא אומר,
מה הפסוק בא לומר?
שעצת השם
היא יותר חזקה מהמחשבות שלנו.
כל מתחיל מבין מבין
שאתה עושה את התוכניות שלך והקדוש ברוך הוא צוחק על התוכניות שלך.
ודאי שעצת השם תקום.
מי אנחנו ומה עם מחשבותינו?
כל אחד מאיתנו מתגלגל, גלגולים.
ברור שעצת השם היא תקום.
מה הווה אמינא להגיד רבות מחשבות, תוכניות בלב איש,
ועצת השם היא יותר חזקה. זה פשוט.
אומר שמחה בוני מפשיסחא,
הכוונה שהקדוש ברוך הוא נותן לנו בחירה חופשית
והוא נותן לנו כביכול
לנהל את המציאות ואת החיים שלנו
ואת המאורעות שלנו דרך המחשבות שלנו,
דרך התוכניות שלנו.
רבות מחשבות בלב איש,
והשם
הולך עם זה,
הוא נותן לנו את האפשרות.
והצעת השם היא תקום
דרך המחשבות
שבלב איש.
לנו יש תוכניות,
כל מיני מנהלים שחושבים שמנהלים את העולם, יש להם תוכניות.
אחשוורוש יש לו תוכניות, אמן יש לו תוכניות.
כולם יש להם תוכניות,
עצת השם היא תקום דרך התוכניות.
זה הנס המיוחד
של פורים וזה גם ההלל המיוחד,
ההלל שמבצבץ מתוך המאורעות,
מתוך המקרא מגילה להראות את הנס. שלום.
