טוב,
היי ורעיי הקדושים,
אנחנו לומדים סיפורים, סיפורי מעשיות,
וכבוד פורים, יש פה איזה סיפור חסידי שקשור לשתייה,
שתייה בפורים. מה אומרים?
אה?
ערער?
קטלני לגמרי.
אז אני אעשה איזו הקדמה קצרצרה, בסדר?
שבעבר בשיעורים קודמים הרחבנו על זה, ומי שרוצה יראה את זה שם, זה נקרא
עבודת המיסים לפורים וכל הדברים האלה, אני רק אזכיר את זה בקצרה.
יש מדרש נפלא מאוד שאני מאוד אוהב.
המדרש אומר שכשנוח בא לנטוע גפן,
אז השטן בא, כשהוא יצא מהתיבה, השטן בא, אמר לו, אפשר להשתתף איתך? הוא אמר לו, כן.
אז השטן אמר,
רץ ו...
אולי נקרא את המדרש, אתם יודעים מה, זה מדרש כזה יפה.
עבד על לא לקרוא אותו בפנים.
איפה שמתי אותו?
אומר המדרש
כשהתחיל נוח נוטע בא השטן ועמד לפניו, אמר לו מה אתה נוטע? אמר לו כרם.
אמר לו השטן מה טיבו?
אמר לו פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים ועושים מהם יין המשמח לבבות.
אמר לו השטן רצונך שנטענו יחד אני ואתה?
אמר לו אין.
זה במדרש תנחומה.
מה עשה השטן? הביא רחלה כבש,
הושחתה על הגפן, אחר כך הביא ארי הושחתו עליה, אחר כך הביא קוף הושחתו עליה,
אחר כך הביא חזיר ושחתו עליה,
והטיף דמם בהם והשקע בהם אותו הכרם.
רמז לו,
כשאדם שותה כוס אחת, הרי הוא כרחלה,
עניו ושפל רוח.
כשהוא שותה שתי כוסות, מיד נעשה גיבור כארי,
הוא מתחיל לדבר גדולות ואומר מי כמוני.
כיוון ששתה שלוש או ארבע כוסות,
מיד הוא נעשה כקוף,
עומד ומרקד ומשחק ומנבל פיו לפני הכל ואינו יודע מה נעשה.
נשתכר,
נעשה כחזיר, מתלכלך בטיט ומוטל באשפה.
דינמיקה מאוד מעניינת של השתייה. בואו רק נבין מה הכוונה.
כשמדברים איתנו בפורים על שתייה, אז מדברים על ביסום. לא על השתכרות ולא על להיות שתוי, אלא להיות מבוסם.
מבוסם זה המדרגה הראשונה.
מדרגת רחלה, מדרגת כבש. זה הקשבה,
זה ענווה ושפלות רוח,
זה מוד פנימי,
כבשים גם יותר מתכנסות,
יש איזה חיבור,
איזה דבקות, זה המטרה.
שם צריך להגיע, לא צריך אגב הרבה יין בשביל זה, מספיק.
לא הרבה מביא אותך למוד הזה.
אבל אם אדם שותה יותר מדי, בלי תשומת לב, הוא נהיה ארי,
או אריה,
והרבה הרבה סעודות פורים מוצלחות נהרסו בגלל אריות כאלו, שעכשיו הוא צריך לדבר, יש לו מה להגיד,
הוא תרם כל, יש לו מהלך, על המן, על אסתר, שיש כמה כאלה, אז בכלל,
הלכה כל הסעודה, בסדר?
אם אדם עוד שותה,
אז הוא נעשה כקוף,
הוא מאבד שליטה לגמרי.
יכול להיות שיצאו לו כל מיני רבדים לא מוצלחים באישיות,
יכול להיות שהוא יחכה אחרים,
בסדר? וכאילו, לא יהיה הוא. במקום שפורים יהיה רגע,
דברי שלום ואמת, נקודת האמת תצא,
יוצאים כל מיני זיופים וחיקויים.
ואם הוא שותה עוד יותר,
אז קורה לו הדבר הכי גרוע, וזה אורות בלי כלים.
כי תורתנו הקדושה תמיד רוצה שהאורות יהיו בתוך כלים.
המצוות לא נועדו לפרק לאדם את הגוף,
כי הוא כאילו התרסק, אלא בתוך הגוף, בחייהם, נכון?
ככה, אגב, מסבירים
למה רבי יהודה רבי,
כי הוא שמע את הסיפור על רבי אלעזר בן דורדיא,
שחזר בתשובה ומת,
ויצא בת קול ואמרה,
רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.
אז רבי בחה, בחה רבי, ואמר,
יש קונה עולמו, וזה,
מה אכפת לרבי? בסדר, אז הוא קנה עולמו בשעה אחת, מה הבעיה?
ורבי אומר, ולא דיים אלא שקוראים להם רבי. מה שרבי רווחה,
הוא אומר, אנחנו רוצים תשובה בחיים, לא תשובה במוות. אם אדם חזר בתשובה וכתוצאה מהדבר הזה הוא מת,
כלומר הפער בין החיים שלו לפני התשובה לאחרי התשובה היה כזה שהוא לא הצליח להחזיק אותו,
אז זה לא מה שאנחנו רוצים, אנחנו רוצים תשובה,
תשובה בחיים.
טוב,
אז גם פה, אם אדם שתה וזה גרם לגוף שלו להתפרק
והוא זרוק, שרוע וצריך לפנות אותו, לא זו הייתה המטרה.
המטרה לא הייתה לפרק את הגוף.
מעבר לבושה שיש בדבר הזה ולביזיון אולי וכל זה, זו גם לא המטרה.
המטרה היא שהמצוות יהיו בתוך החיים,
בתוך הגוף, בתוך גוף בריא ולא זה, בסדר?
אז אלה ארבע המדרגות, ואנחנו, כשאנחנו שותים בפורים,
אנחנו מכוונים להגיע למדרגת כבש,
שכמו שאמרנו, צריך מעט מאוד, כי חלק מהאנרגיה עושה בכלל החבורה,
חלק זה החבורה שמתכנסים ביחד, וחלק עושה נגינה ועשירה, וחלק זה סגולת היום,
והשתייה היא סוג של איזה סטארטר,
צ'וק,
פעם היה אומרים צ'וק, נכון? היה כזה דבר. סטארטר כזה מסוים, שעוזר, כאילו, נותן איזה בוסט כזה, אבל זה לא...
אל תגידי על השתייה, זה לא... היא לא הסיפור המרכזי.
ולכן, מה שצריך זה את הבישום הזה,
הבישום זה מיתוק,
ממתקים את כל הדברים, ומשם זה מתקדם וממשיך, בסדר?
זה האירוע.
המדרש הזה הוא מדרש מאוד מאוד חשוב.
עכשיו, אני אגיד פה עוד משהו קטן,
לפני שאני אכנס כאן לסיפור שלפנינו,
הרבה אנשים קוראים להם תקלות כי הם לא יודעים איך לשתות.
צריך להקדיש גם לדבר הזה מעט תשומת לב.
איך שותים?
כי אם אנחנו מכבדים את הגוף,
אתה הולך להכניס משהו בתוך הגוף, אז תבין איך הגוף שלך מגיב לאירוע הזה.
קודם כל צריך לדעת מה אני שותה יין או השקעות כאילו של וודקה ודברים כאלה, זה אירוע אחר.
יין, אחת הטעויות שקורות לאנשים ששותים כוס יין,
לא קורה כלום.
והוא רואה כבר את כל החבר'ה וזה, הוא אמר, מה איתי, רק אני מאחור, אז הוא אומר, עוד כוס יין.
שוב פעם לא קורה כלום.
אז הוא הולך הצידה ומוריד חצי בקבוק,
ועוד פעם לא קורה כלום.
אבל פתאום אחרי 25 דקות, חצי שעה,
כל האירוע הזה עולה לו בת אחת למעלה, וכל הראש חוטף איזה חמישה פטישי קילו, ואז הוא מתפרק.
יין,
נכנס לאט,
גם יוצא לאט.
שותים כוס,
מחכים עשר דקות, רבע שעה,
עוד כוס.
לוקח לגוף להיכנס למצב מבוסם מיין, משהו כמו שעה.
זה האירוע, בסדר?
תכבד את הגוף.
ואז תראה, אוקיי, איפה אני נמצא, איפה אני זה,
זהו, הגעתי למקום שאני צריך להיות בו. מה? שמח, נינוח,
משוחרר, יכול להגיד אשר על ליבי.
גם ככה אני אוהב אתכם מאוד, אבל כל השנה אני לא יכול להגיד לכם את זה, כאילו, עכשיו אני אגיד לכם את זה, חיבוק מצוין, מצב אופטימלי, תעצור כאן.
מי ששותה,
יש לך משהו?
כן, נכון.
מי ששוטה וודקה, כמוני, בכלל זה, אתה לוקח שוטים קטנים,
חצי כוס, אחרי חמש דקות עוד חצי כוס.
חמש-שש כוסיות,
אתה מסודר, זהו, לא צריך יותר מזה. לא צריך יותר מזה.
מה?
לא, בלי אקסל, בלי... מה?
לא, לא, לא. מה, אקסל הוא מטדלק את זה? אני לא עושה אקסל.
כן?
טוב, אני לא... עד כדי כך אני לא בקיא.
וגם וודקה מתכנסת מהר וגם יוצאת מהר,
אתה מחר בבוקר קם חדש, הכל בסדר.
אבל הדבר המרכזי הוא,
בעיניי,
אחד הדברים המרכזיים זה איך אתה שותה את הכוס הראשונה.
אם שותים את הכוס הראשונה באיזה בהלה כזאת,
יוצא לא טוב, הכל הולך, כתוב ראשית גויים עמלק
ואחריתו הדי עובד. אם הראשית היא עמלק,
האחרית הדי עובד. האחרית תהיה במיטה זרוק מפורק באיזה מקום. אם הראשית היא כמו שצריך,
היא ביחד,
היא ב... מתכנסים בחבורה,
ועושים לשם ייחוד לפניכם. אומרים, אנחנו שותים, למה אנחנו שותים?
אנחנו אוהבים אלכוהול? מי אוהב אלכוהול? אלכוהול זה לא טעים.
או גם יין, זה טעם מרכש, נכון, אבל בכל אופן, אדם,
לפחות אני,
לא שותה יותר מדי יין.
לא פה, שם וזה.
עכשיו אני שותה, כי חכמים ציוו אותנו, חייבים יש לביסור ומפוריה דלא ידע, אז הכל לכבודך יתברך, ושלא יהיה עם זה שום נזק, כל הדברים האלה, ואז
שותים את הכוס ביחד, זה מתחיל טוב, וזה יגיע בדיוק למקום שצריך.
מה המקום?
כבש, מדרגת רחלה, כבש יין.
ואחד הביטויים לדבר הזה, למעלה המיוחדת של השתייה בחבורה,
באמירת לחיים, הרי
למה אומרים לחיים בחיים, שכסידים שותים?
אתם יודעים?
זה החטוף היחיד שלא...
לא, זה...
חלק אומרים בגלל הפחד מהרעלה,
שפעם היו נחשים, היו שמים ארץ ביריין, שיהיה לחיים, שלא זה.
מה מה?
משיקים את הכוס וכל זה. הפסידים אומרים ככה, לחיים, אומרים לחיים ולברוכה.
לא לחיים ולחיים, אלא לחיים ולברוכה. לחיים ולברוכה לברך.
בעקבות הלחיים,
הלב יתרכך.
נו, הדברים ייכנסו אל הלב פנימה. ולכן, בכל התוועדות יש קצת משקה, כדי שהדברים ייכנסו. זה מרכך את הלב, מרכך טיפה את הגבולות.
מספרים
שבעל שם טוב אמר, הקדוש,
שהוא פעם למד מה זה אהבת ישראל משני גויים שיכורים.
שישבו אחד
באיזה בית מרזח,
ואז גוי אחד אמר לחבר שלו שיכור, אח שלי,
אתה אוהב אותי?
הוא אומר לו, בטח שאני אוהב אותך.
אני לא אוהב.
אז הוא אומר לו, איך אתה אומר שאתה אוהב אותי אם אתה לא יודע מה כואב לי?
והתחיל לבכות.
זה אהבת ישראל.
אתה אוהב את החבר שלך?
טוב מאוד, אתה יודע מה כואב לו?
כן?
יש ספרים בדיחה,
צריך לספר בדיחות, יפה פורים, כן?
גם לא בפורים.
היה יהודי אחד היה מגיע כל פעם לפאב, מזמין שתי כוסיות.
כל פעם שתי כוסיות.
כל אחד הברמן אומר לו, תקשיב,
תזמין כוס אחת, כוסית אחת, אם תרצה, תזמין עוד אחת. הוא אומר לו, לא הבנת, יש לי חבר בניו יורק,
אני שותה בשבילי ובשבילו.
איזה יופי, איזה חברים טובים, איזה מרגש, שימחת אותי.
אחרי כמה זמן הוא הגיע, הוא מזמין רק עושית אחת.
אז הברמן אומר לו, אני מצטער לשמוע, קרה משהו לחבר? הוא אומר, לא, החבר בסדר, אני החלטתי להפסיק לשתות.
חבר בסדר.
אז מה פועלת אמירת לחיים משותפת?
מה פועלת החברות הזאת, האמירת לחיים הזאת? אני אומר, תראה, תראה, יש בזה עניין.
התכנסות של יהודים ביחד,
מתוך עשרת הגבולות המבוקרת,
ומדרגת כבש יין, שהכבשה גם ככה אוהבת להיות בכינוס, בעדר,
היא יכולה לבטל המון המון גזרות
ולחדש המון המון דברים, וזה הסיפור שלפנינו. בואו תראו.
מהחסיד הנכבד, הרב רב מישה אהרון מפרליק,
ששומו דוב הר זה מאיש מהימן.
הרב הצדיק הקדוש, הרב רבנו יצחק יעקב מלובלין, שזה החוזה מלובלין,
קודש קודשים,
שהיה רואה מסוף העולם ועד סופו.
אמר פעם אחת לאיש אחד שהיה רגיל לבוא אליו בכל שנה על ראש השנה,
וגם עתה בא אל רבו על ראש השנה, החסידים היו באים לרב בראש השנה, וזה לא רק היה, זה היה אירוע מאוד משמעותי.
כל השנה הולכת לפי הראש של התפילות וכל זה, והחסיד הזה הגיע לחוסן מלובלין לראש השנה.
אמר לרב הקדוש, ייסע לביתו על ראש השנה.
כלומר,
זה לא טוב.
למה הוא לא רוצה אותי?
למה הרב אומר לי לחזור? מה קרה?
ויקבל פרידת שלום מהרב וייסע לביתו. הוא אומר, תבוא תגיד לי שלום ותלך מפה.
והאיש הזה נבהל מאוד
מזה שתמיד רגיל להיות כאן ביום טוב, בראש שנה.
ואיחא ללכת הרב הזה, תמיד הרב היה שמח בו, החוזה מלובלין.
ולמה היום הרב משלח אותו? והרב פקד עליו באזהרה ליסע לביתו.
הרב הכריח אותו, החוזה מלובלין.
ודרג מאוד על זה כמובן.
טוב, אבל לא הייתה לו ברירה.
וקיבל פרידת שלום מרבו ונסע לביתו.
בלאן בקרצ'מה, באיזה בית מרזיח כזה, אחת.
לשם באו גם כן ללון חסידים ממקום אחר,
שנסעו גם כן לרבם הלובלינר.
הם בדרך אל הרב, לראש השנה, והוא
בדרך חזרה.
והם מכירים אותו,
הם רואים אותו שם, אז הוא שואל אותו מה.
הוא סיפר להם עוגמת נפש שלו. ודאבון ליבו,
שכן ציווה לו הרב לחזור לביתו,
הוא ספח את ליבו.
החסידים לאנו שם וישבו שם באגודה אחת בסעודת הלילה,
שתו לחיים כנהוג.
ובבוקר פיתו אותו שיחזור עמהם ללובין על ראש השנה,
והם יליצו בעדו לפני הרב הקדוש.
אמרו לו, תוך כדי הבישום,
בוא, בוא,
תבוא איתנו.
סיפור מרתק, כן?
אתם במתח, נכון?
חשמל בה אחד.
כן, אבה,
באו כולם לפני הרב לקבל שלום,
וגם האיש הזה עמהם,
ולא אמר לו הרב כלום,
ולא הקפיד עליו.
אדרבה, היה נראה וניכר ממנו.
שניחא לאלה הרב שיהיה אצלו, היהודי הזה אצלו, פה על ראש השנה.
אז לא הבינו.
על מה הוא סבר, ובסוף מה הוא כסבר.
אז אמר הרב הקדוש,
עכשיו נתעמת אצלי מה שנאמר במדרש, וזה הלשון.
כשישראל יושבים ביחד ושותים לחיים, הקדוש ברוך הוא מוכר את עבוניהם. תעצרו, נעשה רגע זום-אין למדרש,
ונחזור לסיפור. המדרש מתחת.
מתי הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו?
מתי?
מתי יש נוכחות של השם יתברך?
אז יש כל מיני תשובות. לדוגמה,
עשרה מישראל שיושבים ועוסקים בתורה,
שכינה ביניהם.
שניים שיושבים ועוסקים בתורה, הקדוש ברוך הוא מקשיב,
ינאמר, ויקשב השם וישמע.
אז אתה יכול להגיד שאנשים לומדים תורה,
אנשים מתפללים, עשרה יהודים מתפללים,
אבל מתפללים, לא מדברים בתפילה, מתפללים.
מצוין,
נכון?
מתפללים.
יפה מאוד. עוד סיטואציות שיש שכינה,
קריאה בתורה, עשרה יהודים, בקיצור מניין, קריאה בתורה.
אלה הדברים שהמדרש אומר את זה.
אמר רבי יהודן, בשעה שישראל קוראים בתורה בחבורות,
קולך השמיעיני.
צריך ללמוד בכל.
ואם לאו, ברח דודי.
אז הקב"ה לא נמצא.
אומר רבי זרע, בשעה שישראל קוראין את שמע בפה אחד, בקול אחד בנעימה אחת,
קולך השמיעיני. זה מדרש על הפסוק, "השמיעיני את קולך אמר" אגב, זה מנהג התימנים. יש פה תימנים בקהל?
אין פה תימנים בקהל.
התימנים הם אומרים קריאת שמע וכל הפרשיות שמע ומים שמוע וציצית כל הקהל בכל
גם שחית וגם ערבית מאוד מאוד מרשים מאוד יפה
אז לכל אחד מלמה אחת אז השמיני ואם לא ברך דודי אמר רבי לוי משל למלך
שעשה סעודה וזימן אורחים
מהם אוכלים ושותים ומברכים למלך
ומהם אוכלים ושותים ומקללים למלך מתוך ההוללות
עוללות.
הרגיש המלך וביקש להכניס בהם מהומה בסעודתו ולערבבה.
הוא רוצה לגרש את כל האורחים.
נכנסה המטרוניתה ולימדה עליהם סנגוריה.
אמרה לו, אדוני המלך,
עד שאתה מביט באלו שאוכלים ושותים ומקללים אותך,
הבט באלו שאוכלים ושותים ומברכים אותך ומשבחים לשמך,
כך שישראל אוכלים ושותים ומברכים ומשבחים ומקלסים לקדוש ברוך הוא,
מקשיב לקולם ומתרצה.
אז פילי פלאות, גם כשישראל יושבים, אוכלים ושותים, שותים אין כמובן המיץ פטל אלא שותים משקה
ומתוך הדבר הזה משבחים את הקדוש ברוך הוא, מסמכים בנפלאותיו, ויש ביניהם גם אהבה ואחווה וכולי,
הקדוש ברוך הוא מתרצה להם,
הוא אומר, טוב, עכשיו, וואללה, תפגשו מה שאתם רוצים, אני פתוח, בבקשות.
ולעומת זאת,
בשעה שאומות העולם אוכלים ושותים ומחרפים ומנאצים לקדוש ברוך הוא בעריות
שמזכירים אותה שעה, ושמזכירים, פסיק,
אותה שעה
חושב הקדוש ברוך הוא אפילו לאחרים את עולמו של הגויים האלה.
התורה נכנסת ומלמד את סנגוריה ואומרת ריבונו של עולם, מה אתה מביט על אלה השיכורים האלה? עד שאתה מביט על אלה
שמחרפים ומכניסים לפניך, הביטה בישראל עמך שמברכין ומשבחין ומקלסי לשבחה הגדול בתורה וזמירות ותשפחות
ורוח הקודש צובחת, צובחת אומרת ברח דודי,
ברח במהומות העולם
ויידבק בהם בישראל. וזה מדרש
מאוד מאוד מיוחד, כי באמת אחד ההבדלים הגדולים מאוד
זה מה קורה כשיהודי שוטה
ומה קורה כשגוי שוטה.
הרי שתייה היא כאילו מעצימה,
היא משחררת מגבולות ומעצימה מה שקיים בפנים.
אז אם בפנים יש גסות,
זו שתייה, תעצים את הגסות.
ואם בפנים יש עדינות
וקדושה וטהרה,
אז זה יעצים את זה,
נכון? אז זה ממש ה...
כאילו, גם ככה יש הבדל אין-סופי בין יהודי לגוי, אבל כששותים ומתבשמים,
יש בדיחה שמתארת את זה.
ישבו חסידים ברוסיה והתוועדו.
היו שם מתוועדים על ספיר,
על 90 אחוז.
אז התוועדו, בשלב מסוים נגמר המשקה.
אי אפשר להתוועדות בלי משקה.
אז אגב, הייתם פעם בהתוועדות ריל, כאילו, משהו...
או, יפה, טוב שאתה שואל.
ישראל, אני אסביר.
אז אני אסביר.
זה קצת כמו להסביר על...
אני אסביר לך על שיר בלי שאתה... צריך להיות כדי להבין, לחוות. אבל התוועדות, זה בדרך כלל סביב איזה מועד מסוים.
מועד חסידי או כל דבר אחר.
ויושבים, יש משפיע, והוא מדבר.
וואלה אז תוך כדי ההתוועדות ושותים. אז כל אחד יכול,
מתוועדים גם כל שבת, יכול גם להגיד את הקשיים שלו.
ומישהו אחד אומר, חבר'ה, תקשיבו, אני...
וואלה, אני אגיד לכם את האמת,
יש לי בעיה עם הלכה של יום חול.
תמיד זה תקוע לי באמצע העבודה, תמיד אני מגיע לתפילה ואני מרגיש שאני זה.
למישהו יש כאן בעיה כזאת.
עכשיו, בהתוועדות.
אתה מרגיש פתוח להגיד את הדברים האלה, כי כולם שתו. ומה אמרנו?
חיים ולברוכה, הלב רך.
לא אומרים לו.
אההה, טעות באים לך.
אחי, וואלה, אתה יודע מה, אני...
וואלה, יש לי אותה בעיה.
אמרתי, יש כאן למישהו איזה רעיון,
איזו התבוננות. כן, הגמור הזקן אומר כך וכך, הגמור הזקן מדבר על מעלת תפילתן של בעלי העסקים.
דווקא בגלל שאתה טרוד ואתה עוזב והולך להתפלל, מחזקים אחד את השני.
זה מין דינמיקה כזאת שיש אחד שהוא משפיע וגם הוא כזה מבוסר, אבל ההוא אומר משהו, וההוא אומר משהו, ההוא זורק איזה מילה,
ובסוף נוצר איזה משהו ואתה יוצא אחר.
זה לא שיעור פרונטלי, אתה יושב ומקשיב.
זה גם לא רק ניגונים ללא זה,
ויש שם גם איזה תוכן, ובין לבין יש ניגונים,
וזה נכנס פנימה. זה מין מופע,
מרחב מדהים,
שקורים בו דברים וזה הכל אינטראקטיבי כזה, בסדר?
אז זה ההתוועדות.
בקיצור, ישבו חסידים ברוסיה, התוועדו, ונגמר להם המשקה.
אז שלחו את אחד אחר, והוא הולך, תביא,
תמצא איזה גוי ברחוב עם זה, תביא, תקנה ממנו.
וואי, איזה גוי.
לא, לא, תן לי, תן לו עשר רובל.
הוא אומר, לא,
נותן 20, לא.
נותן 100 רובל.
הוא לא יכול לחזור בלי משקה.
אמר לו, לא.
אמר לו, נותן לך 100 רובל, מה אתה לא מבין? אתה תקנה מחר עם 100 רובל האלה 20 בקבוקים. הוא אומר לו, כן.
עכשיו, תתן לי 100 רובל,
אז יהיה לי 100 רובל, אבל עם הבקבוק הזה, כל מוסקבה שלי.
אני לא מוגבל עכשיו, אתה רוצה לקחת לי את הבקבוק?
זה ההבדל בין
ההתוודעות של היהודים או לא. אז
החוזה מלובלין אומר, שם אני מבין את המדרש.
מה?
שכשישראל יושבים ביחד,
שותים לחיים,
הקדוש ברוך הוא מוכר להם את עוונות.
אז הוא אומר ככה, כי ראיתי על האיש הזה שורה דינים להיענש חס וחלילה במיתה.
הוא ראה שהאדם הזה נגזר עליו חלילה, מיתה.
ולא יכולתי לעשות את הטובה, הוא לא יכול לרחם עליו, להתפלל עליו.
ולכן פקדתי עליו שלישה לביתו. לפחות שיהיה בראש השנה עם בני הבית, ייפרד מהם.
ועכשיו אני רואה
שעל ידי שהיו החבורה ביחד ושתו לחיים,
נמתק הדין מעליו ונתבטלה הגזירה.
אמרנו,
חייב איניש לבסומי,
לבשם זה למתק. עכשיו, למה נמתק הדין מעליו? מה הסיבה?
מה הסיבה?
כתוב שאדם, אם
הוא
אין לו זכויות,
אז שיביא מליצי יושר.
כתוב, אם יש עליו
מליץ אחד מיני אלף, תביא, מליצי יושר, זה עוזר.
נכון?
רב שלמה קרעי בחיה אומר שזו הסיבה שאנחנו אומרים בראש השנה,
מברכים אחד את השני לשנה טובה.
איך מברכים?
עוד פעם,
אומרים לשנה טובה תיכתבו ותיכתמו.
אתה אומר כאילו לשון רבין,
נכון?
למה?
כי אתה אומר לקב"ה וככה אומרים, נכון, לשנה טובה תיכתמו ותחתמו לאלתר.
נכון?
למה? כי אומרים לקב"ה תראה, יכול להיות שכתבת אותי
לחיים טובים ולשלום,
אבל בגלל זה אני לא מוכן.
תכתבו.
אם אני כתוב לחיים, אז אני מבקש איתי.
ואם הוא כתוב לחיים, אז גם אני איתו.
אנחנו ביחד, זה או שנינו או כלום, זו העסקה.
אז כדאי באמת ללכת למישהו שבטוח שלא יהיה...
כלומר יש כאן איזו אמירה, אנחנו ביחד.
אז כדאי שהוא אומר, טוב, מה אני אעשה?
נו, זה, לא יכול איתו. זה, טוב, יאללה, תעברו שניכם, בסדר?
היה אחד הצדיקים,
גם רפרויה לוין זכר צדיק לברכה,
היו מזמינים אותו לבריתות
בשיהי סנדק,
ביישובי השומרון, אז
פגועים בדרכים וכל זה,
הוא אומר, כבוד השר, הוא מזמין לך המונית, הוא אומר, לא, לא, סע באוטובוס.
אוטובוס!
זכות הרבים.
הרבה יהודים, במקום אחד, יותר זכויות.
אז כשיש חבורה שמתוועדת,
והם מסתכלים אחד על השני בעין טובה,
וכולם באהבה,
אז הוא אומר, שמע, זה יכול להיות שהוא... אבל הוא חלק מאיתנו.
הוא בשר מבשרנו.
הוא נער. הוא שלנו.
אז אנחנו לא פותרים עליו.
אז אומרים, טוב, מצד משהו עצמו נפרד,
היינו צריכים לסגור את החשבון.
אבל הוא חלק מזה, אז טוב, יאללה.
אז הוא אומר, עכשיו אני רואה
שעל זה שהיו חבורה ביחד ושתו לחיים,
נמתק הדין מעליו ונתבטלה הגזירה.
ולדעתי, אומר החוזה מלובלין,
יש לומר טעם נכון לדברי המדרש הזה,
והוא מה הוא אומר, מדהים,
כי מספר התיבות של "זוכרנו לחיים אלה חפץ בחיים" זה עשר תיבות.
"זוכרנו לחיים".
מילא, הרי פורים כפורים, כן? אנחנו עכשיו עוסקים בהלכות יום כיפור, כיפורים כפורים.
מה שמשיגים ביום כיפור,
משיגים גם בפורים.
מה משיגים ביום כיפור? כפרה. למה כפרה? מכוח מה?
מכוח האהבה.
יום כיפורים זה יום שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו.
מוחל על כל העוונות, לא שייך עוונות, אהבה מכפרת על הכול.
גם בפורים מתגלה אהבה ומכפר על הכול.
אז זוכרנו לחיים.
מלך חפץ בחיים.
כותבנו בספר חיים למאנח.
אלוהים חיים זה אחד, כי זה
כינוי לקדוש ברוך הוא, אלוהים חיים.
אז יוצא שהמילה העשירית
כי אלוהים חיים.
תראו מה הוא אומר.
עשר תיבות.
נכון? כי מספר התיבות של "זוכרנו לחיים אלא חפץ בחיים" הם עשר תיבות.
כי הסוף אלוקים חיים, לתיבה אחת נחשב, לקהל לקדוש ברוך הוא.
נמצא הנוסח של "זוכרנו לחיים" עם עשרת תיבות כנגד עשרת ימי תשובה.
ותיבה האחרונה, "אלוקים חיים"
הולך על יום הכיפורים.
יום סליחה ומחילה.
בסדר?
כל יום מהתיבה כנגד
יום בעשרת ימי תשובה.
זוכרנו, זה מתאים, זה ראש השנה, נכון?
ראש השנה נקרא יום הזיכרון.
לחיים, זה היום השני של יום ראש השנה.
מלך, חפץ, כן, כולם וכו'. טוב.
עכשיו, אלוקים בגימטרייה כמה?
86. וכן כוס בגימטרייה 86. אז יוצא שזוכרנו, למענך, אלוקים חיים,
אלוקים חיים זה גם
כוס לחיים, נכון?
זוכרנו לחיים, דרך מה?
כוס לחיים.
לרמז שעל ידי שתיית לחיים
הווה בזה סליחה ומחילה
כמו ביום הקדוש, יום הכיפורים.
עד כאן דברי קודשו.
נוסחו סויוגן עליהם.
כלומר, המדרגה שמגיעים אליה
בשתיית לחיים, בדיבוק חברים,
יש אהבה,
ויש דיבוק חברים,
ופרגון,
ועין טובה.
אצלנו בסעידה אצלנו אנחנו משתדלים לעשות כל שנה,
בית חסד,
שמים דפים ורושמים את כל מי שצריך ישועות,
מתפללים ומבקשים, עין טובה. ועוד פעם, שתייה היא נוכחת, לא שהיא לא נוכחת, אבל היא אמורה להביא אותנו. יש לי כזה בקבוק וודקה גדול, ועל הבקבוק וודקה יש בובה של כבש,
כבשה. לזכור כל הזמן אנחנו צריכים להגיע למדרגת כבשה.
לא לעבור את המדרגה הזאת, לא חלילה לא להריע, בטח לא לפחות מזה.
ואז הביחד הזה, הוא ממתק את כל הדינים. למה? כי בעצם מה אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא? תראה, אני לא יודע, אחות מה גזרת עליו, הוא חלק ממני, אני לא יכול לוותר עליו. הוא כמו הלב שלי, הוא כמו היד שלי. אני, אם יש לי זכויות, אז הם שלו גם. אנחנו ביחד, אנחנו, יש לנו חשבון משותף, הקדוש ברוך הוא. אז חשבון משותף?
כולם כאן מעורבים אחד עם השני? טוב, יאללה, גדיל ויעבור.
נכון, כתוב בראש השנה מעבירים אותנו אחד-אחד.
כל באי עולם אומרים לפניו כבני מרון, אחד-אחד.
מי יכול לעמוד אחד-אחד בדין?
אז מה עושים?
באים ביחד.
גיבסה כזאת, נכון? כזה,
וכתוב, אלוהים עדר צאנו ביקר. באים ביחד, נדחפים,
יאללה, תעבירו את כולם.
כן,
אבל שם כתוב,
כמו שמעבירים אחד-אחד, זה נורא נורא מפחיד.
זה בראש השנה, ביום כיפור,
על כל פשעים תכסה אהבה.
כהן הגדול נכנס,
מעלה ענן קטורת,
לא רואים יותר מדי, כולם מתחת לענן, יאללה, זהו, בחול.
רבותיי, זה הסודת פורים.
הכל הולך
אחר הכוס הראשונה
ואחר החבורה.
באמת,
פורים זה חג קצת מאתגר
בהקשר הזה. אני לא חושב שכדאי לוותר על האתגר,
כי האתגר הזה הוא חשוב,
אבל כדאי להכיר אותו.
מהו האתגר?
האתגר הוא
עם מי לעשות סודת פורים.
כלומר, אם רוצים עוד, צריך שיהיה איזה ראש משותף.
נגיד עושים כמה משפחות, אז צריך שתהיה איזה חבורה ש...
אחרי שאדם היה נגיד בישיבה,
או בזה, הוא יודע מה זה פורים אמיתי,
שפורים זה לא חג של מערכונים וסטנדאפים, אלא יש פה קדושת פורים באמת.
אז אתה רוצה דבר כזה,
שכשדבר כזה יקרה, צריך יותר מהמשפחה הגרעינית, הרבה פעמים. צריך עוד כמה גברים, עוד כמה...
צריך שאנשים יהיו כולם בראש אחד, אז זה פתאום
קצת מאמת אותנו, האם יש לנו חבורה.
יהודי צריך להיות חלק מחבורה.
כתוב שהפסח נאכל בחבורה.
אז זה חלק מהשנה, אני אומר, בסדר, אין לי חבורה, אני מסתדר. בפורים זה קצת יותר מורכב, זה קצת, טוב, אז אולי יכולת לדרבן אותנו למצוא חבורה, לא חייב להיות משהו גדול, מספיק אפילו עוד משפחה, עוד שתי משפחות שמרגישים ביחד בנוח, ויש עין טובה, ואין שיפוטיות, ואין שום דבר,
וביחד שותים.
הרעיון הזה,
כן,
שאפשר לשתות ולמתק את הדינים,
למתק את הדינים, להגיד, זה ממש כמו, כן, זוכנו לחיים,
אין לך חפץ בחיים, למענך, אלוהים חיים.
אז בעצם כוס היין אמורה להביא אותנו, כוס המשקה אמורה להביא אותנו לכך שאנחנו נגיד את המשפט הזה בכוונה היתרה. זוכרנו לחיים, פה ביום כיפורים,
יש מנהג מאוד יפה, שמתפללים את תפילות,
תפילת מנחה של פורים,
מתפללים במנגינה של ימים נוראים. אתם מכירים?
אומרים את הקדיש
של לפני מנחה, יתגדל ויתקדש,
יום כיפור,
מנחה.
ועוד עושים עוד כל מיני דברים מן הסוג הזה, כן?
כי אנחנו ב...
עכשיו, מה זה יום כיפור?
למה פורים כפורים? כי יום כיפורים זה יום כפרה, כי אנחנו...
כל מלא אהבה, הקב"ה אוהב אותנו, על כל הפשעים תכסה אהבה. אנחנו אוהבים אחד את השני. הסרנו מתוכנו את כל המחיצות, נכון? ביקשנו סליחה אחד מן השני.
ביקשנו מחילה, באנו לפני הקב"ה כמאוחדים, מכוח זה הוא מוחה לנו.
פורים עושה את זה בריבוע.
כי אנחנו עוד עם המשקה ובאהבה ובחברות ובחביבות ומברכים אחד את השני. אחד הדברים הכי הכי משמחים בפורים זה שאתה רואה מלא מלא אנשים
מברכים אחד את השני.
אחי, תברך אותי. מה, לא, אתה לא יודע איזה צדיק אתה, אתה לא יודע איזה, אני חולה עליך כל השנה, לא נעים, עכשיו תברך אותי.
הוא מברך אותו.
רגע, עכשיו אחי, תברך אותי אתה, הוא מברך אותו.
ופתאום, מקבלים דין מדינות,
עונג עצום של ברכה, של שמחה.
אנשים שרצים ביחד כל השנה, בטח בבית מדרש, אבל לא רק, ויש ביניהם קשרים טובים וכל זה, וגם ריפדנו את זה לפני כן עם משלוחי מנות,
לפני כן או אחרי כן, כן, עם משלוחי מנות, שגם זה סוג של איזה אהבה,
נכון? אתם מכירים את המחלוקת, יש מחלוקת בהלכה,
אה... הסכמנו את זה, מה הטעם במשלוחי מנות?
יש דעה אחת שאומרת שמשלוחי מנות זה חלק ממצוות משתה ושמחה. כדי להיות בטוח
שלכל יהודי יש מספיק אוכל
לעשות משתה ושמחה,
תקנו משלוח מנות.
אם הבאתי למישהו משלוח מנות, גם אם הוא לא יודע שאני הבאתי לו, אבל בסוף יש לו את זה למשתה ושמחה, קיימתי את המצווה.
אבל דעת רוב הפוסקים, בינינו רבי שלמה לביא אלקווץ ועוד,
שמצוות משלוח מנות זה להרבות אהבה ואחלה ושלום.
בין מי?
בין חברים שמכירים.
במעגל ההיכרות, לא במעגל הלא-היכרות.
משלוח מנות, אתה יכול לתת משלוח מנות למי שאתה לא מכיר,
אבל על פניו זה לא המטרה.
המטרה היא ללכת למי שאתה מכיר
כל השנה,
אבל לא היה לך הזדמנות כל השנה להגיד לו כמה אתה אוהב אותו, כמה אתה מעריך אותו.
הנה היום מאוד התרגשתי מזה.
שלחו לי, כל שנה הם עושים את זה.
לומדי הדף היומי אצלנו בקהילה, הם מכינים משלוח מנות למלמדים,
יש מלמדים.
אז מבקשים שאני אכתוב את זה בברכה וכל זה, אבל
אנשים רוצים ללמוד גמרא ובאים לשיעור והשיעור מועבר בטוב טעם,
כדי שהשיעור הזה יועבר בטוב טעם,
מישהו,
יש לנו בקהילה חמישה מעבירים, שישה
מעבירים.
אז למעביר היה צריך לשבת ולהכין את הדף, נכון?
צריך לבוא מוכן.
אז זה השקיעו, וכל כך שמחים וכל זה. אז כל השנה, תודה רבה, יש כוח עכשיו, בסוף השיעור שלך, כוח עכשיו, כוח.
פעם אחת בשנה!
תודה רבה, אין לך מושג כמה זה משמעותי לנו. אתה אומר את זה עם פתק,
עם זה, זה כל כך בהרבה אהבה.
אשתי ואני מקבלים שלא יכולים למנות את הפתקים, שומרים אותם
באיזה כפסה,
ואחרי פורים עוברים על הפתקים אחד-אחד ושומרים אותם.
שומרים אותם, תן כוח.
שומרים אותם. זה כל כך מרבה אהבה, אנחנו לצערנו לא צריכים לראות את הפתק אישי לכל אחד בפורים.
אולי לאורך כל שנה יותר, אבל כותבים איזה משהו,
אבל אנחנו קוראים את הפתקים האלו, זה מאוד משמח אותנו, מאוד נותן לנו כוח. זה חשוב מאוד, כי זה מגביר את האהבה בין מעגלי ההיכרות,
שצריך את זה.
גם אנשים שלא מכירים צריך את זה, אבל בין מעגלי ההיכרות.
המטפלת של הילד, הגננת בגן, השומר בכניסה,
שאתה אומר לו כל יום שלום, אתה מכיר אותו, אתה אומר לו כל יום שלום,
השכן בדלת ממול,
כל מיני כאלה שיש לך איתם איזו אינטראקציה,
המורה של הילד שלך, המורה של הבעל שלך, הגננת וכל זה, זו ההזדמנות להגיד להם תודה,
להגיד להם,
להחזיר להם אהבה.
כשזה קורה במלא אנשים,
אז הייתה שנה,
נולדה בתינו הגדולה,
המכורה, זה היה בבתי חולים כל השנה הראשונה, ניתוחים, עניינים,
והייתה אחות אחת,
קראו לה אנא
בדסה ההר-הצופים,
הייתה מלאך, מבחינתנו הייתה מלאך,
מלאך, מלאך, מלאך. היא כאילו הייתה כזאת, הייתה עולה מרוסיה, הייתה כזאת
מסורה, והחזיקה אותה לידיים שעות, כאילו, הייתה עושה את כל המשמרת שהבת שלנו,
כי אנחנו כבר היינו, אשתי ואני כבר היינו קורסים אחרי שלילה ויום וזה, וככה שנינו זה.
זאת אומרת, תלכו לישון, אתם שניכם עוד רגע הזה, אל תדאגו, יהיה בסדר.
והייתה עושה משמרת שלמה עם הילדה על הידיים.
מחזיקה אותה וזה.
ובפורים, הלכתי לתת לה משלול האחרונות, היא גרה באיזה דירה,
באיזה בנייני רכבות שם באזור,
קודם בן זכאי, יש שם כאלה בנייני רכבות כאלה,
שיקח לי איזה שעה עם פצצת הדירה שלה בפורים, בירושלים בכלל, עד שאתה מגיע לאיזה מקום, צריך מסוק.
אבל הצלחתי להגיע, נפקתי בדלת, היא שמחה, לנו זה היה
סופר חשוב להגיד לה תודה, כן?
והיא שמחה מאוד, בסדר?
זה מישהו שאתה מכיר, לא שלא, הכרנו, אבל דמות להגיד למישהו, תשמע,
תודה, תודה על הכול.
אז המשלוח מנו, והחבורה, והמשקה,
מישהו יכול,
אני אגיד לכם משהו הכי, הכי זה, דוד, אני אומר לך את זה מעומק הלב, נגיד,
בעזרת השם, תתחתן במילה. אתה נשוי? עוד לא. אז הדבר הזה צריך לסגר השנה.
ודאי, אתה נהיה לך ילדים.
עכשיו, יכול להיות שילד מעצבן אותך? יכול להיות דבר כזה?
יכול להיות, נכון. נכון. טוב, הילד הזה לא בסדר, אני צריך את זה.
מה הקלף ג'וקר
שאף אבא או אימא לא יכולים לעמוד מולו?
שילד יכול להינצל מכל האנשים שבעולם.
אני לא אוהב את המילה עונש גם, אבל לא משנה, מכל ה...
מה, הג'וקר?
לא, מה את בוחר? שיבכה אז מחרתיים, אה, זה, כן. לא מצאתי שיבכה, שיבכה, מה זה?
האג'וקר.
אם אח שלו מגיע, אבא, תוותר לו. זה לא...
בא הסיפור.
כשהם
אחד בשביל השני,
זה אתה ישר נמס. אה, ככה זה... אה, אין בעיה.
ככה זה עובד.
כשאחים מבקשים אחד בשביל השני, האבא נמס.
הוא לא יכול.
כן, תקנה.
אבא זה לא מתאים לי, לא זה, יאללה, זה כזה נחת, כזה.
אז כשאנחנו באים לפני השם ידברך, אומרים לו, הקדוש ברוך הוא, מה תרצה ממנו? הוא שלנו, הוא חלק מהחבורה, אנחנו רואים איתו,
זוכרנו לחיים, הקדוש ברוך הוא, כוס לחיים, עשינו אותו לחיים.
תנו לו חיים.
תנו לו חיים.
כמה זה חשוב
שיש עם מי להרים כוס לחיים?
בכלל בחיים,
ובוודאי בפורים.
עם מי לשמוח? את מי לברך?
מי להתברך,
מי להתברך, נכון?
וגם לא להיות קמצנים.
מבקשים לכם ברכה, תברכו.
בוא תגידו, תחיל, אני יהודי פשוט.
בפורים, כל הפושטת נותנים לו. עכשיו אני רוצה לספר לכם
עוד סיפור קצר,
סיפור חסידי שיסביר את כל מה שאמרנו.
היה פעם איזה יהודי אחד שקצת היה לועג לפורים.
היה נהוג להגיד ביידיש, יש כזה משפט,
פורים זה לא חג וקדחת זה לא מחלה.
מכירים את המשפט הזה?
פורים זה לא חג.
הוא היה אומר, פורים זה לא חג, כאילו הוא היה מחפף את פורים,
פורים זה לא חג וקדחת זה לא מחלה.
סיפור את זה לאחד הרבים, אני לא זוכר מי,
אז הוא אמר, תגידו לו שפורים זה כן חג וקדחת זה כן מחלה.
אותו יהודי,
בפורים נפל עם משכב של קדחת וכולו קדח מחום,
עד שהוא הבין שפורים זה חג.
מה העומק של הסיפור הזה?
פורים זה לא חג
וקדחת זה לא מחלה. מה זה מחלת הקדחת? שאדם הוא חם,
מתחמם.
וקדחת כאילו קר לך, אתה רועד מבחוץ ואתה חם מבפנים.
הקרירות היא לא בעיה.
ככה הוא רוצה להגיד,
רוצה להגדיר.
הקדחת היא מחלה שבה האדם מרגיש שכל הזמן קר לו. הייתם פעם חולים?
תמיד תהיו בריאים בעזרת השם.
אני לא חולה בשפעת,
בשלב שהוא רועד, נכון?
קר לי, תשים עלי שמיכה, קר לי, קר לי, יש לו קדחת, קר לי, קר לי. אז לוקחים כדור ועושים את הכול, הרעידותיות הן טובות.
אתה ממש רואה, מקפיץ את השמיכה, קר לך. אז אותו יהודי אמר, תשמע, קרירות זה לא מחלה, לא צריך להיות, פורים זה לא חג, יש כאלה שלא אוהבים את כל הדבק הזה.
מה צריך לעשות?
קריאת מגילה,
משלוחי מנות, תן לי, אני אתן לך, טרופית ובפלה, טרופית ובפלה, חלפות, נכון?
זה, פורים זה לא חג, ומילא הקרירות. אז הוא אומר לך, תקשיב, קרירות זאת מחלה.
כשיש לך מערכות יחסים קרירות, אתה חולה.
יהודי צריך להיות חמימות, חביבות, מתיקות
ולכן פורים זה חג
זהו
זה העניין הזה
שנזכה לשתות לכבודו יתברך
מדרגת הבישום הראויה, אמן ואמן
עסקו וימצו אחי ורעי, אהבת נפש
