שלום לכולם.
יש, יש אמונות מספיק.
אמור להיות פה דפים.
יש, יש פה, יש פה מקדימה, יש פה מקדימה.
בעזרת השם.
אה... כנראה, כן, בעזרת השם.
טוב, אז הנושא שלנו, אה... ונהפוכו.
בסדר? לקראת פורים, אנחנו לעזרת השם
מתקרבים לפורים.
רוצים לעסוק בנקודה באמת חשובה
ומשמעותית בכל אה...
בכל הנושא הזה של פורים ושל מגילת אסתר.
אנחנו רוצים לחרוז דרך את מגילת אסתר דרך הדברים גם.
מה באמת החשיבות המיוחדת של פורים?
אז
אומרים שפורים זה חג מאוד שמח, חג מאוד מיוחד, שותים בו,
השמחה שבו היא פורצת כל גבול, מעל כל יום טוב רגיל, יש לנו משתה ושמחה.
ומעלתו של פורים גבוהה עד מאוד, קמבואר בהרבה ספרים פנימיים.
נראה שהמעלה, כל הדברים האלה שפורים מסתובבים סביב נקודה אחת שהיא נקראת ונהפוך.
זה לכאורה הנקודה המרכזית והעיקרית של פורים, בסדר?
הנקודה הזאת.
מנסה קצת לעמוד עליה ולתת לה דוגמאות מתוך מגילת אסתר,
מתוך פורים,
ומה אנחנו רוצים להבין ממנה וללמוד ממנה ולקחת אלינו בעזרת השם.
אז קודם כל ונהפוך הוא, כמובן זה ביטוי שמופיע במגילה עצמה,
מילים שמופיעות במגילה עצמה, נכון?
כתוב במגילה, בשנים עשר חודש הוא חודש אדר,
כן, בשלושה עשר בו, יום בו,
שלושה עשר יום בו, אשר הגיע דבר המלך ודתו לעשות ביום אשר סיברו אויבי היהודים לשבולות בהם,
ונהפוך חושש אותו יהודים מהם בשונאיהם.
י"ג באדר זה היום שבו המן מכוונן את הגזרה שלו על עם ישראל,
לעשות את הפתרון הסופי של המן, להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים ביום אחד,
י"ג באדר.
והיום הזה,
וכי הנאום הזה נהפך, כתוב,
ביום אשר סיבו איבי היהודים לשלוט בשונאים הוא נהפך, והיהודים שולטים בשונאים.
אז הנה, התהפך.
מה אנחנו מבינים לכאורה את המשמעות של ההתהפכות כאן? מה ההתהפכות?
זאת אומרת שהאמן וחבריו, העמלקים, היו למעלה,
כן, ועם ישראל למטה.
זה בשעת הגזרה של האמן, הוא היה למעלה, והוא שולט על עם ישראל,
ואז כאילו זה התהפך.
התהפך מכאן ולהבא, עכשיו עם ישראל כאילו שולטים עליו.
זה בכלל ונהפוך הוא,
כן?
שעד עכשיו הם היו, במקום שהם ישלטו בנו י"ג באדר, שמה שהיה אמור להיות,
הם ישלטו בנו י"ג באדר,
במקום זה התהפך שאנחנו נשלוט בהם י"ג באדר.
ותראו, באמת, המהר"ל אומר שהנקודה הזאת של ההפיכה שבפורים,
כן? היא נקודה החשובה והמרכזית,
כן? תראו, אומר, בספר אור חדש,
זה ספר של המהר"ל על פורים,
הוא אומר ככה,
בשלושה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר.
הוא אומר, מה שהמתין עד י"ג לחודש אדר,
מפני שכבר אמרנו עניין המגילה הזאת,
כן, הוא שואל פה שאלה, הוא אומר ככה,
למה בעצם מרדכי, הרי אחרי שמרדכי סילק את המן,
הרי המן נהרג בניסן שנה קודם לכן,
כן, בניסן הוא נהרג,
מתי הוא נתלה על העץ? בט"ז בניסן נתלה המן על העץ,
בסדר? ואחר כך שולחים אגרות שניות
של לחכות בי"ג באדר לפגוע בשונאים של ישראל.
אומר המראה, למה מרדכי, אחרי שטלית את המן על העץ, ניצחת אותו, אז עכשיו תיתן את הגזירה,
שעכשיו היהודים יפגעו בשונאיהם. למה הוא מחכה שנה אחר כך?
אמן נתן את הגזירה שלו מניסן בשנת 12 למלך אחשורוש ל-י"ג באדר,
בשנת 13 למלך אחשורוש,
הוא ככה נתן את הגזירה שלו, זה היה מה שאמן נתן.
אז אומר המראה, למה, ומרדכי אחרי שהוא ניצח את המן בניסן, למה הוא חיכה עד הדר שאחר כך?
עכשיו תיתן גזירה, תשלח איגרות שהיהודים עוד יומיים, עוד שבוע מתכוננים,
הורגים בכל אסונים שלהם, מחכה ל-י"ג באדר.
אז הוא אומר, הוא מחכה ל-י"ג באדר, כי זה צריך להעשות המנגנון הזה של ההפיכה.
י"ג באדר היה היום המיועד לפגוע בישראל, הוא צריך להתהפך לטובת ישראל.
ואחרי זה צריך לחכות לשם,
זה מה שמסביר המהר"ל, אתם מבינים? לכן מרדכי לא עשה את זה מיידית, הוא לא פגע בהם מיידית,
בעמלקים.
כן, ב-13 לחודש, 12 לחודש אדר,
אומר המהר"ל, מה שהמתין, כלומר מרדכי, עד י"ג לחודש אדר שאחרי זה,
כן, מפני שכבר אמרנו עניין המגילה הזאת,
שהיה בעניין זה, שהיה נהפך על הצורר, זה עניין המגילה, ההתהפכות,
לכך, כאשר חשב לאבד היהודים בי"ג לחודש אדר,
נהפך עליו שנהרגו הם בי"ג באדר,
וכמו שתקנו בברכה, כי פור המן נהפך לפורנו,
שתראה מזה כי הפור נהפך עליו, ודבר זה דבר מופלג ועמוק וחוכמה מאוד ועוד נבאר.
כלומר עניין המגילה אומר המהל זה המהפך,
ההתהפכות. לכן מרדכי אומר, אני לא אעשה את זה עכשיו, אני אחכה ליום שהמן ייעד אותו לפגוע בנו, ושם נהפוך את זה עליו,
ושהיהודים יפגעו בשונאיהם.
תראו, י"ג באדר זה גם היום,
שרואים שיש פה איזושהי, הייתה שליטה לכאורה של שונאי ישראל על ישראל, הרי כשאסתר אומרת למרדכי,
הוא שולח לה, לכי תכנסי למלך,
ותבקשי על המלך וכל זה,
אז מה היא שולחת לו? היא אומרת לו,
אני לא נקראתי למלך,
כן, מי שנכנס אל המלך, אחת דתו להאמית.
ואני לא נקראתי לבוא אל המלך,
זה שלושים יום, נכון?
אז זאת אומרת, מתי הפעם האחרונה שהיא נקראה לבוא אל המלך?
היא עמדה מתי זה היה כשהוא ביקש ממנה זה מדי זה היה?
בי"ג בניסן.
בי"ג בניסן, היא אומרת לו, אני לא הקראתי לבוא אל המלך.
אז עמד הפיל את זה, את הפור. לא הקראתי לבוא אליה 30 יום.
כלומר, מי"ג בעדיו. כלומר, הפעם האחרונה שהאחשוורוש קרא לאסתר אליו, ובעצם כאילו,
הוא שולט עליה, שהוא קורא,
מביא אותה אליו,
כן?
מכפיף אותה אליו.
אסתר מייצגת את עם ישראל, את מלכות ישראל,
מייצגת את זה, החשבורות שכאילו מכפיף אותה אליו, מה האחרונה זה היה בי"ג באדר,
בסדר?
אז רואים שיש ביום הזה, היה כאילו איזשהו מיועד ככה לשליטה של אומות העולם על ישראל,
כבר החשבורות שהיה מיועד לשלוט על אסתר.
אבל,
כן, אז י"ג באדר, ולכן המן מתפיל את הפור וכל זה,
כן, אבל זה מתהפך, כמו שאמרנו,
אומר המהר"ל,
המרדכי לא רצה לעשות את זה מיד, חיכה דווקא ל-י"ג באדר,
להפוך את הדבר, כי זה עניין המגילה.
יופי. טוב, אז זה כאילו הפירוש הפשוט כזה של ונהפוכו.
במקום שיקרה כך, קרה בסוף משהו אחר.
ואנחנו רוצים להסביר שבאמת ונהפוכו זה משהו אחר לגמרי.
ונהפוכו זה משהו אחר לגמרי, משהו עמוק מאוד,
ומשהו שפותח אור חדש,
כן, על כל המהות ועל כל המשמעות של פורים.
כל ההבנה של היום המופלא הזה, היום הגדול הזה,
תלויה וגנוזה בהפיכה הזאת, בנהפוכו.
נהפוכו זה לא רק שבמקום שהם יפגעו בכם, אתם תפגעו בהם. זה הרבה הרבה יותר עמוק מזה.
הרבה יותר חזק מזה, כן? הרבה יותר עוצמתי מההבנה הזאת.
ונהפוכו פירושו, ועכשיו נגיד ניתן את ההגדרה וננסה ככה ללמוד אותה מתוך הדברים בפנים.
כן, ונהפוכו, הכוונה שהדבר עצמו היה הפוך.
הדבר עצמו היה הפוך.
לא שהוא יתהפך בעתיד,
אלא מההתחלה היה נראה משהו אחד,
אבל מתחת לשכבות,
מתחת לאירועים שקרו בחוץ,
הסתתרו מהלכים אחרים לגמרי.
הסתתרו כיוונים הפוכים לגמרי מהכיוון שזה היה נראה שזה הולך לשם.
ונהפוך את זה, הדבר עצמו היה הפוך, מתחילתו היה הפוך.
תמיד כבר, עד עכשיו הסברנו שנהפוך את זה כאילו מכאן ולהבא, תודה רבה, לעתיד.
נהפוך את זה לעתיד, היית היה אמור לקרות משהו אחד,
ובמקום שגם משהו אחד, קרה בסוף משהו אחר, התהפך למשהו אחר.
עכשיו אמרנו, לא, לא, ונהפוך את זה מלכתחילה היה הפוך.
תמיד זה היה הפוך. מה שראית,
אתה לא ראית נכון,
אתה לא ראית טוב, אתה ראית את המציאות החיצונית.
ראית את התלבושת של הדברים,
אבל בפנים,
בפנים באמת
בכיוון המהלך הפנימי של הדברים,
הוא הולך לכיוון אחר לגמרי, הפוך לפעמים.
הפוך ממה שאתה חושב עליו.
תראה, הדבר עצמו הוא הפוך.
לא הוא מתהפך מכאן אליו, הוא תמיד היה הפוך,
הדבר הזה, כן?
זאת אומרת שכל מגילת אסתר, מה שהיא חושפת,
מה שהיא חושפת,
שיש איזושהי לבוש, תלבושת,
על אירועים שבעולם, תחפושת.
העולם הזה הוא איזושהי תחפושת של מהלכים של אירועים,
שאנחנו מפרשים אותם, נותנים להם פירושים,
כל אחד לפי האירועים שהוא פוגש, בין אם זה בחייו הפרטיים,
בין אם זה בחיי הכלל, לציבור, נותנים לזה פירושים
לפי מה שאנחנו מבינים אותם.
אבל מגילת יסוד חושפת שזה בעצם תחפושת.
בפנים זה הפוך.
יש פירוש אחר,
יש מגמה אחרת לאירועים שאנחנו חושבים, רואים אותם,
והרבה פעמים המגמה הזאת היא גם הפוכה מכל מה שאנחנו חושבים עליה.
הפוכה ולוקחת לכיוונים אחרים לגמרי,
או הפוכים לגמרי ממה שאנחנו רואים.
ואנחנו רוצים לתת לזה כמה דוגמאות מהמגילה,
ולהסביר את כל פורים בכיוון הזה.
אבל בואו, וזמילא, זו המעלה הגדולה של פורים.
זו המעלה הגדולה של פורים, כן?
שהוא חושף איך האירועים שקורים איתנו בחיים יום-יום,
כן?
כל אדם בחיים שלו, באירועים שהוא פוגש, בחיים הפרטיים שלו, ובמילא כל עם ישראל, באירועים הכלליים שלהם,
כל האירועים שאנחנו פוגשים, זה בעצם נראה לנו הרבה פעמים קשיים וסיבוכים
ואתגרים מאוד מאוד קשים. בעצם יש אתגרים קשים, לא רק שזה נראה, בעצם דברים קשים.
לפעמים זה דברים כואבים מאוד,
הרבה כאבים יש במאורעות,
אבל הם בעצם אורות הפוכים. לא שהם יתהפכו בעתיד לטובה,
זה לא שבעתיד, פתאום עכשיו זה השתנה, עד עכשיו ההערה, עכשיו זה השתנה.
לא, התברר שלמפריע זה היה טוב, למפריע זה היה הפוך ממה שחשבת.
זו הבנה אמיתית שבין ההפוכות.
זה היה הפוך תמיד.
כל מה שאתה ראית בעצם היה הפוך ממה שראית.
אנחנו רוצים להסביר את זה דרך המגילה,
אבל לפני זה בואו נסביר דבר מתוק ביותר על הגורל של המן. בואו תראו איך זה ככה מונח קצת ב...
נכון, המן הפיל פור הוא הגורל.
מיום ליום לחודש לחודש.
אז יצא לו, בימים יצא לו י"ג,
ובחודשים יצא לו אדר, חודש אדר. זה מבחינת התאריך.
אבל לפני זה,
כתוב בספרים, תכף נראה, מובן שהוא הפיל לפני זה גורל.
הוא הפיל גורל בכלל לראות אם,
לבדוק קודם כל אם יש לו באמת הצלחה,
אם הוא מעל היהודים.
אחרי זה הוא גם יבדוק איזה יום להשמיד אותם.
אבל קודם כל הוא עושה גורל כדי לברר את השאלה האם הוא בכלל מעל היהודים או מתחתיהם.
אז איך הוא עושה גורל?
הוא הטיל קוביות, איך משחקים, מה עושים, מצילים קוביות, נכון? זה ככה, היום גם אנחנו משתמשים בזה.
הקוביות הומצאו, אתם יודעים שהם הומצאו מזמן הקוביות.
מתי הומצאו קוביות, הם יודעים? לפני חמש אלפים שנה כבר היו קוביות, כנראה כבר אז שיחקו שש-בש, בסדר?
עכשיו, מי שיודע לשחק ששבש, בסדר? אז יודע שבקוביות,
כן,
הקוביות יש להם צד למעלה וצד למטה.
עכשיו, תראו איזה דבר נפלא יש פה עכשיו, משהו משהו.
יש צד למטה, צד למטה.
מה קוביות משלמות אחת לשנייה? אתה יודע שישבש?
מה קוביות משלמות זאת שלמעלה, זאת שלמטה? לאיזה מספר הן משלימות?
או, הנה יש פה גולנצ'יק שכנראה עבר הרבה,
יפה מאוד, לשבע, לשבע, לשבע.
אם למעלה יש חמש, אז מה יש למטה?
יש שתיים. ואם למעלה יש ארבע, מה יש למטה?
לא, לא, סופר, עברת מבחן, אתם יכולים עכשיו להתחיל לשחק.
יפה, הולכים להתחיל להמל.
קוביות, זה ככה בקוביות.
מצוין.
תראו משהו דבר, משהו משהו.
לעם ישראל מול עמלק יש שני מלכים.
שני מלכים החשובים, המרכזיים, הגדולים.
מי המלך הגדול של עמלק?
איך קוראים לו?
אגג.
המלך הגדול, המפורסם.
המן האגגי.
ומי המלך הגדול של עם ישראל?
אה?
לא, הגדול.
הגדול שאנחנו,
השאול בכלל אנחנו לא חולקים עליו, אבל מהמלך של עם ישראל, הראש, ראש המלכים שלנו.
למי אנחנו מחכים?
למשיח בן דוד. נו, ברור. מי מחכים? מלכות בית דוד. תצמח למלכות דוד. מחכים למלכות שאול. לא, מלכות דוד. שאול המלך ודאי שהוא גדול וענק מאוד, אבל מחכים לדוד המלך.
דוד מול הגג.
אתם שומעים? דוד מול הגג.
אגג ודוד,
כן, הם שתי הצדדים של הקובייה.
שני הצדדים של הקובייה, נכון?
אם אגג יוצא למעלה,
מה האותיות שיש לנו למטה?
דוד.
אם יוצא, זורק את הקובייה ויוצא לי למעלה, מה יצא לי?
יוצא לי אחד.
מה זה אגג צריך לצאת לי? 1, 3, 3. אם יוצא לי 1, 3, 3 למעלה בשלוש קוביות, מה יצא לי שלוש קוביות למטה?
יצא לי?
4, 4, 6, 6, 6, 4, 4.
מתחת לאחד יצא שש, מתחת לג' יצא ד',
יצא ארבע, יצא שלוש, יצא ארבע. אתם מבינים?
זה הגורל שעשה אמן.
זה הגורל שעשה אמן. לפני שהוא בדק אם בכלל את ה...
לאיזה יום, קודם כל הוא אומר, רגע, מלמעלה מלמטה.
מלמעלה מלמטה.
אנחנו רואים,
כן?
זרק אמן שלוש קוביות. כך אומר מדרש תלפיות, תראו.
מדרש תלפיות ענף אחשוורוש.
הבאתי לכם פה.
זה מדרש שכתב אחד מהאחרונים.
אומר רבי אליהו, איך תשמעו כרגע,
כתב גם את שבט מוסר, כמה דברים.
אומר המדרש התלפיות ככה, והמפרשים ז"ל פירשו,
אומרים איזה מפרשים,
שהגורל שהפיל
היה על ידי חתיכת עצם מרובה בנקודותיו מארבע רוחותיו,
איזה תיאור של קובייה,
עצם מרובה בנקודותיו מארבע רוחותיו,
והפור הזה, מן הצד שיש שלושה נקודות,
מהצד התחתית יש ארבע נקודות,
בסדר? ככה זה בקובייה, שיזרוקו, זה מה שיצא לכם, כן?
עד שיש שישה נקודות,
יש בתחתיתו נקודה אחת.
בסדר?
צמצמתי קצת, הוא מרחיב פה עוד קצת,
קיצרתי את זה קצת.
"באופן שלמעלה שהם ארבע וארבע ושישה הוא מניין דוד,
ולמטה מהם שהוא שלושה ושלושה ואחד הוא מניין הגג.
והמן בגורל זה הפיל שלושה פורים,
ונפלו באופן שלמעלה יצאו מניין הגג". כלומר, הצע לו 1, 3, 3. שלח את זה רק שלוש קוביות, הצע לו 1, 3, 3. אה,
הוא אומר, וואי, מה יצא פה?
אגג, מלך עמלק, איזה פלא, איזה נפלא, כי עלה למעלה.
רצה להופכור, בוא נבדוק מה למטה, אם זה למעלה, אז מה נבדוק? הוא רצה? הוא לא הכיר את ה...
הוא לא...
את סודות הקובייה, לא השחקן טוב כנראה, אבל נבדוק מה למטה.
רצה להופכור מה למטה מהם,
ומצא מניין דוד.
אז מה הוא עשה? הוא כאילו הפך את הקוביות כדי לראות מה למעלה?
הוא רואה, וואו, דוד היה למעלה, בכלל התלהב. אמר, אני עלי למעלה, אגג מתחתה היה דוד.
זה מה שבכלל התלהב, אבל מה הוא עשה עכשיו שהוא הפך את זה, מה הוא עשה?
מה הוא עשה? נמצא דבאופחם, נשארו למטה ודוד למעלה.
תבין אם הוא הפך ויצא לו למעלה, דוד, ולמטה,
אז הוא בעצמו הפך את הדבר הזה.
ראיתם?
אז רואים מכאן, תראו, מה אנחנו מביאים את זה? קודם כל זה פירוש מופלא, תראו, הגג ודוד, איך זה מתחלף,
הקוביות, בסדר? רק קוביות מתחלפות.
אהההה לומדים פה להמר.
עכשיו,
רואים מכאן, תביאי שהגזירה, כשיש אגג למעלה,
כן, אז דוד הוא לא שהוא לא קיים, הוא קיים פה, אתם מבינים? דוד קיים למטה, הוא הפוך, הוא ההפך, הוא נמצא כבר כאן עכשיו.
דוד נמצא, רק אתה צריך לעשות ככה לקובייה וזה מתהפך,
אתם מבינים? דוד נוכח גם כשהגג נוכח, הגג נוכח, למעלה זה נראה לך עמלקיות,
למעלה זה נראה לך אגגיות,
נראה לך גזירות אכזריות כאלה, נראה לך דברים קשים שאתה עובר,
אבל מתחת לזה, ההפך של זה,
זה כל זה, זה טוב, גמור, זה דוד המלך.
זה הטוב של דוד, זה הדבר הכי גדול שיש, נמצא מתחת לרוע, הפוך ממה שאתה רואה.
ברגע שאתה רק עושה לו תנועה של הפיכה,
דוד הופך למעלה וחושף את הציור האמיתי של הדברים.
אתם מבינים? כלומר, גם כשיש את הגג למעלה, בעצם דוד תמיד קיים, דוד תמיד קיים, מסתתר מתחת לקוביות,
ורק כשהמן הופך,
כן, הפך את הקוביות, אז דוד עולה למעלה.
זה ונהפוך הוא. נהפוך הוא אומר, לא שמכאן ולהבא זה מתהפך,
אלא תמיד זה היה הפוך.
תמיד שכלפי חוץ נראה לנו רע, נראה לנו עמלק,
אבל בפנים יש לנו את דוד, יש לנו את הטוב,
יש לנו את טוב השם שזורם אלינו.
רק צריך להבין את ההפך הזה.
וגם אם לא אנחנו יודעים שזה ככה.
זה הסוד של ונהפוך הוא. תמיד שהדבר עצמו היה הפוך.
הדבר עצמו היה הפוך.
אז בואו ננסה לראות את זה קצת במגילה בכמה,
עכשיו נעבור קצת על מגילת אסתר,
ותראו לך דברים ממש,
כן, כמה תחנות מרכזיות במגילת אסתר,
שהווינהפוכו הוא זה שבעצם מלווה את כל נושא המגילה,
כן?
המגילה מתחילה,
בסדר?
ברוך אתה אדוני, גינו בנך ארץ. המגילה מתחילה בפרק הראשון במשתה אחשורוש, שתי משתרות אחשורוש, יותר נכון, שתי משתרות שעשה אחשורוש.
ובאמת, במבט ראשוני, זה נראה משהו שלא קשור כל כך לכל נס פורים, לכל מגילת אסתר.
המשתאות שאחשוורוש עשה,
למה זה כל כך חשוב לנו, כל כך מעניין אותנו,
המשתה שלו,
איך זה תורם להבנת המגילה? אפשר להסביר, אפשר לכתוב שם איזה שני פסוקים,
שהמלך עשה משתה,
וכאילו, ועלתה המלכה, מתוך זה עלתה אסתר, לכתוב שעלתה אסתר לזה.
למה כל כך האריכות של ה...
ואז צריך להגיד המלך עשה משתה והסיר את המלכה מהמלכות,
או שהרג אותה, או שהרגו אותה או שלא הרגו אותה, לא משנה, אבל היא
כבר לא תהיה מלכה, וצריך מלכה חדשה, ואז עלתה אסתר. ולכאורה, מפה אנחנו נכנסים לתמונה, עם ישראל נכנס לתמונה כשאסתר עולה לשלטון. מה אכפת לי עכשיו שבשתי הייתה שם מלכה, והמשתרות של אחשורוש עשה עם כל המאכלים שלו, וכל
האלמנטים האחרים שהוא במשתה הזה. לא כל כך חשוב לנו הדבר הזה, כן?
וזה צריך להבין באמת,
חז"ל כבר מרגישים בקושי הזה,
שמה המקום של המשתה בתוך מגילת אסתר.
לכן, במסכת מגילה,
אז חז"ל מביאים כמה וכמה אפשרויות,
כן, הם נותנים,
שהאמוראים אמרו, פתח לאי פרשת מהאי יקרא.
האמורה שהיה דורש את המגילה מתחיל מאיזשהו פסוק בתנ״ך,
שבעצם הפסוק בתנ״ך שופך אור על החשיבות של המשתאות של החשוורוש.
זה בעיקר פסוקים שמדברים מה היה חשוב לספר לנו, לתאר לנו,
את המשתאות של אחשוורוש.
טוב, אז בשביל זה אנחנו צריכים להבין קצת למה אחשוורוש עשה משתה.
ממש בקצרה,
יש בזה הרבה אריכות, אבל ממש בקצרה נגיד את הדבר הזה.
אחשוורוש עשה משתה, כנראה,
קודם כל,
הוא רצה להיות מלך שאוהבים אותו.
מלך שאוהבים אותו. איך אתה תהיה מלך שאוהבים אותך?
אתה תראה שאתה נותן לכולם,
שאתה לארג' עם כולם,
שאתה דואג לכולם.
אז במשתה הראשון הוא עשה לכל הרחוקים. הוא עשה לשרי המדינות לפניו,
לשרים, לפחות. פחות זה כאילו תפקידים כאלה שנמצאים במדינות הרחוקות. לקח את המושלים של שווייץ ושל בלגיה ושל אנגליה, לא יודע, כל המדינות שהיו, לא, לא היו את השמות האלה, אז לא משנה.
אבל לקח אותם, הביא אותם אליו,
אמר להם, תראו איזה מלך שווה אני. קודם כל, תראו איזה עשיר אני, איזה פאר אני, כן?
יהיה לכם ככה, שווה לכם להיות תחתיי, שווה לכם לשתף איתי פעולה,
שווה לכם לא למרוד, והוא רצה לקנות,
לקנות את הנאמנות של נתיניו. אז הוא מתחיל עם משתה גדול לכל השרים שלפניו,
והפחות, כן, התפקידים,
בעלי מעמד שיש בכל המדינות.
אחרי שהוא מסיים במשתה הראשון,
אז מה הוא עושה אחרי המשתה הראשון של 180 יום?
הוא עושה לעם הנמצאים בשושן עוד משתה, עוד שבעה ימים.
למה נמצאים שם? לכאורה, מה זה?
אז גם, אם הוא אומר, אם עשיתי לרחוקים,
לקחתי רק את האנשים בעלי תפקיד,
רק אנשים בעלי מעמד.
אבל הקרובים, פה, אלה שקרובים אליי, אני צריך להיות קרוב אליהם גם כן, כן? אלה שקרובים אליי,
צריך
לתת יחס גם לאנשים הפשוטים, להמון העם.
גם להמון העם צריך לתת יחס. אז הוא עושה לעם הנמצאים בשושן,
לכל ה... לתושבי עיר הבירה,
כדי לרכוש את הנאמנות שלהם ואת הקשר שלהם אליו.
כן, את ה...
שאף אחד לא יעלה בדעתו למרוד בו, כי הוא יבין שטוב להם להיות תחתיו.
אז לכאורה, זה הסיבות החיצוניות כזה שהאחשוורוש עושה את המשתה.
אבל חז"ל אומרים,
אמרתי את זה ממש בקצרה,
יש המון מה להעריך במשטאות האלה,
אבל אנחנו לא עוסקים רק במשטאות, יש נאסור בכמה, בנקודה של ונהפוכו.
אז,
אבל חז"ל אומרים שבמשטאות של אחשוורוש הייתה עוד נקודה.
הנקודה הפנימית שלהם הייתה בעצם,
שמלבד זה שאחשוורוש מנצל את המשתה לרכוש את אהבת ההמון, את אהבת העם, את אהבת השליטים במקומות האחרים, אהדתם אליו,
כן, כניעת הנאמנות שלהם אליו, מלבד כל זה,
אחשוורוש במשתאות שלו בעצם, במשתאות שלו,
הוא מבטא את השמחה שיש לו, כן, זה משתה שכולו ביטוי לשמחה,
שעם ישראל כבר הפסיק לאיים עליו,
שעם ישראל כבר לא יחזור יותר.
עם ישראל כבר אין לו תקווה. אנחנו עוסקים פה עכשיו בגלות בבל, בסדר? בסוף גלות בבל,
כן? ממש השנים האחרונות.
ואחשוורוש אומר, עברו 70 שנה, עם ישראל יותר לא ניגאל ויותר לא ייגאל.
זאת אומרת, סוגרים עליו את הדלת, סוגרים עליו את ה...
הקבר נסגר באופן סופי על עם ישראל.
וזה מה שאומרת הגמרא, בואו נקרא את זה בקצרה.
אומרת הגמרא, אמר אחשוור, מסכת מגילה,
איהו מיתא תאה אנא חשיבנא ולא תאינה.
מכתיב למלכות בבל, לבבל כתיב, כלומר איהו הכוונה, הם טעו בחשבון שלהם, הם הכוונה למשתה בלשצר שנעשה שמונה שנים לפניו.
כן, המלך האחרון של בבל עשה משתה שהוא גם חשב
שעם ישראל כבר לא יחזור אחרי שבעים שנה,
ממש מקצר את הדברים.
אז הם חשבו וטעו, אני עשיתי חשבון ואני לא טעיתי, הם אמרו למלכות בבל, לא כתוב למלכות בבל,
וכתוב לגלות בבל.
גלות בבל, הכוונה שמונה שנים אחרי זה, לא נעשה את כל החשבונות, לא חשוב עכשיו.
כן, כיוון דחזי דמלו שבעין ולא עפרו, כיוון שראה שנמלו שבעים שנה ולא נגלו ישראל, אמר אשתא ודאי תולו מפרקי,
אפיק מאנה דבי מקדשא וישתמש בהו.
אמר עכשיו בטוח שעם ישראל יותר לא ייגאל,
הוציא את כלי בית המקדש וישתמש בהם.
זאת אומרת שהמשתה מלבד הקניית האמון והאהדה של העם,
אחשוורוש מבטא פה את השמחה שלו ואת ההתיישבות דעתו, כן? כתוב, כשבט המלך אחשוורוש שהתיישבה דעתו, אומרים חז"ל,
כשבט המלך אחשוורוש, התיישבה דעתו במלכותו.
עד עכשיו לא התיישבה דעתו. למה? כי הייתה נבואה,
הייתה נבואה של ירמיהו הנביא ושל דניאל, שתי נבואות בשתי ספרים שונים,
שאומרים שעוד 70 שנה עם ישראל חוזרים.
אז השאלה מאיפה סוגרים את החשבון הזה? תשעה 70 שנה לא ניכנס חדש לכל החשבון הזה,
מהמלכות שלו, מהשלטון שלו.
אני עשיתי את החשבון ואני לא טועה.
למה לא מספרים את כל זה?
כי רואים שכל המשתה של אחשוורוש, מה עניינו, כן?
לבטא את זה שעם ישראל אין לו עתיד.
עם ישראל כבר לא ייגאל.
עם ישראל כבר זהו גם הוא.
זה הנושא של המשתה של אחשוורוש.
זה הנושא של המשתה של אחשוורוש. עכשיו, יותר מזה, במשתה השני,
הוא גם אפילו במשתה, הוא עשה לעם הנמצאים בשושן, אז המפרשים אומרים, העם זה עם ישראל.
מלבד שנדבר על אנשי ישושן, גם הוא עשה את זה בשביל עם ישראל. כלומר, מה שבין עם ישראל, הוא הביא את עם ישראל כדי להחטיא אותם במשתה. ככה זה המסורים הזאת. הוא הביא את העם ישראל כדי להחטיא אותם במשתה. למה להחטיא אותם?
כי כשעם ישראל חוטא,
אז הוא אמר שהאלוקים שלהם, של עם ישראל,
לא יעלה בדעתו לגאול אותם. כי עכשיו הוא לא יחשוב שהוא יצטרך לגאול את היהודים.
נבין, לחטיא אותם כמו שצריך במשתה.
אז ככה הוא בעצם סוגר עליהם, סוגר על עם ישראל את כל הזה.
החטיא אותם במאכלות אסורות, באריות,
בשעטנז יש שם, יש שם הרבה דברים שהוא החטיא אותם, כן.
והוא הביא גם אוכל כשר,
כן, לכן הוא עשה את זה כרצון אישי איש,
הוא הביא גם אוכל כשר, והיה פינה של מאכלים כשרים.
אבל שער המקום היה,
כן, נוטף שומן עסיסי, ונוטף חלב עסיסי, והכל ברורה וזה,
מי שרוצה יכול, הנה בבקשה, יש לכם שמה כשרות בד"ץ זה בד"ץ,
אם בראשות רבני שושה, מה שאתם רוצים.
אבל מצד שני, הוא שם להם פיתויים, כן, בעולם של הזה. אז בהתחלה אולי הלכו... אבל הטרף משך אותם, אתה מבין? הוא בכוונה, הוא לא אנס אותם.
הוא לא אנס אותם לבוא לאכול את הזה. למה? כי אם הוא מכריח אותם, זה כבר לא שווה.
הוא אומר, אין לי נחשבו אפשרות.
קשה לעמוד בפיתוי.
נתן להם פיתויים עצומים של אוכל לא כשר, בסדר?
וככה יין הוא כשר, חלל לא כשר, כל הדברים האלה, ככה עם ישראל
הלך וחטא.
לא משנה, יש פה המון מה להעריך, אבל זה לא הנושא שלנו עכשיו.
אז רק אני אומר, נסכם.
אחד הדברים הרכזיים של המשתה,
זה מה זה בעצם לבטא את זה שעם ישראל אין לו יותר עתיד,
אין לו יותר תקווה.
וככה הוא סוגר עליהם את השער, סוגר עליהם את הדלת, אין להם יותר לאן לצאת.
בסדר, בוא, בוא, אין לי עכשיו ציון מה לענות על זה. אני יכול לענות על זה, אבל לא עכשיו, בסדר?
יפה, כי זה לא הנושא, הנושא הוא רק להגיד את הנקודה הזאת שאמרנו, שהמשתה עניינו לבטא שעם ישראל אין להם עתיד.
אבל מה קורה עם המשתה הזה? מה יוצא מהמשתה?
מה התוצאה של המשתה הזה?
בדיוק ההפך!
כל המשתה הזה מבטא,
כל המשתה הזה מבטא שעם ישראל קבור,
אבל מתוך המשתה הזה יוצאת תחיית המתים של ישראל,
מתחילה תחיית המתים. זה ההפך שמתרחש בתוך המשתה של אחשוורוש, בתוך החטא של אחשוורוש מחטיא את ישראל,
בתוך הוצאת כלי המקדש, והביטוי שעם ישראל הם תקבע,
שם מתחילת תחילת המתים, שגולה ישראל מתחילה שמה. למה היא מתחילה שמה?
במה?
מה התוצר הרי של המשתה?
ושתי.
מות ושתי.
אסתר זה שלב נוסף.
קודם כל מות ושתי, לפני, בלי קשר לאסתר שעלתה.
בלי קשר לאסתר שעלתה.
מי ושתי? עוד לפני שמה שאסתר עלתה. מי ושתי? ושתי היא הצאצאית של נחדש או נינה של נבוכדנצר, הבת של בלשצר.
כן, היא הזכר של מחריבי המקדש.
היא הזכר של מחריבי המקדש.
כאשר מחריבי המקדש
ממךות בבל קיימים,
כל עוד נשאר להם זכר, נשארה להם שארית,
המקדש לא יכול להיבנות.
המקדש לא יכול כאילו לזרום חזרה לגאולה של ישראל.
יש פה עיכוב, מחריבי המקדש עדיין נוכחים כאן.
לכן צריך לעשות איזושהי החרטה טוטלית, סופית,
של הזכר האחרון של בבל,
אה, ועכשיו נפתח הפתח לבניית פתח מגדלת. כלומר, כל מה שחשבון שעושה זה להפיל את עם ישראל,
כן, לסגור עליהם את הגולל שאין להם יותר תקווה, אין להם יותר מבחינתית,
אבל עם תוך המשתה הזה עצמו בדיוק מתרחש,
הוא עושה בדיוק את ההפך מהדבר,
הוא מכין את הקרקע לתחילת החזרה של עם ישראל.
לכן אומר,
כן, לכן אומר, אומר במסכת מגילה,
תראו את מסכת מגילה, אומר רבי יונתן,
פתח לפיתך להי פרשת מאחד, כלומר הוא היה לו דורש את מגילת אסתר מהפסוק הזה,
שמה?
וקמתי עליהם וגומר והכרעתי לבבל שם ושאר ונין ונכד.
זה שאומר אני צריך להכרית לבבל את הזכר שהיה להם, מה זה?
שם זה הכתב, את הכתב שלהם,
שער זה לשון ונין זה מלכות ונכד זה ושתי.
צריך להכרית להם את המלכות אבל אני צריך להכרית להם את ושתי.
למה את ושתי? כי ושתי היא הזכר של מלכיבי המקדש.
וכל עוד היא קיימת,
אז יש עיכוב לבניית בית המקדש.
תבין, יש עיכוב לזה. זה מה שמסביר,
אפשר להסביר מגילת סתרים לבעל נתיבות המשפט. מגילת סתרים לנתיבות המשפט, רבי יעקב מליסה אומר כזה דבר:
היה הכל בעצת הקדוש ברוך הוא,
כי לא היה אפשר להרים דגל ישראל,
תראו מה הוא, לא היה אפשר להרים דגל ישראל עד שנעקר ושתי, שהיא ממלכות נבוכדנצר.
שמעתם?
אי אפשר להרים דגל ישראל עד שנעקרת ושתי,
עד שהשארית שנשארה למחריבי המקדש כל עוד היא נמצאת בעולם,
מבחינת ישראל לא יכולה לפרוח, לפעול.
אז זה לפני בכלל הולדת אסתר, זה קודם כל עצם נצחית התבשתי.
אז המשתה, תראו, למה יותר נראה את כל המשתה של אחשוורוש וכל זה?
להראות לך, תראה מה קורה פה.
איזה ונהפוך הוא יש.
כל עניינו של המשתה,
כל עניינו של המשתה זה לאבד את עם ישראל,
כן?
זה לגמור על עם ישראל, לקבור אותם עמוק עמוק למטה.
זה כל המטטו של המשתה, כן? עם ישראל, גם אחשוורוש לא נגלה 70 שנה, גם אחשוורוש מחטיא אותם במשתה,
אבל מה קורה?
בתוך המשתה עצמו,
הוא הפוך בעצמו, המשתה עצמו הוא תחילת חיית המתים, הוא תחילת הגאולה של עם ישראל. קודם כל מוכרתת ושתי.
נכרת השם שהעריץ, הנין, הזכר של מלכות בבל נכרתת.
זה הדבר הראשון ונאפור.
דבר שני שיש במשתה, מלבד זה שוושתי נכרתת, אז כמובן שאמרנו פה, גם אסתר עולה בזכות זה.
זה גם הפתח לגאולת ישראל, שאסתר עולה, זה בא ביחד.
אז מחריבי המקדש נחרטים,
והכוח של ישראל מתחיל לעלות אצל אסתר, דרך אסתר. אז אסתר עולה לשלטון, בסדר? זה הדבר השני שצומח תום משטר, שהוא גם אין אף אחד משטר עצמו, הוא הפוך,
הוא סולל את הדרך בעצם לעלייתה של אסתר.
יפה. נהפוכוס שני,
מי נתן את העצה לכך שאסתר תעלה לשלטון?
מי נתן את העצה הזאתי?
מי נתן?
איך קראו לו? ממוכן.
מי זה היה ממוכן?
חז"ל אומרים שממוכן זה היה המן. יש עוד דעה, אבל לפי הדעה של החז"ל,
המן היה ממוכן, נכון?
הוא נתן את העצה הזאת, כן?
ואומר ממוכן, או על המלך לבדו,
ושתי המלכה וכל זה,
כן?
לא תבוא אשי לפני המלך,
אחשוורוש ומלכותה ייתן המלך לראותה הטובה ממנה.
העצה של ממוכן נעצה מסוכנת, של המן.
נעצה מסוכנת בשבילו.
אם המלך לא אהב את העצה הזאת,
יגיד לו, אתה רציתי להתנקש במרכז? אם ושתית תשמע את זה ותישאר מלכה ותשמע שהוא עשה עליו, הוא לוקח פה סיכון ונותן את העצה הזאת.
אם הוא לוקח פה סיכון, כנראה שהיה לו איזשהו אינטרס.
הוא לקח פה סיכון על זה,
הוא כנראה חשב שהמלך,
הוא היה די,
היה לו ברור שהוא ישמע לו, אבל עדיין היה לו סיכון קטן,
אבל הוא היה מוכן לקחת את הסיכון הקטן הזה, כי היה לו אינטרס.
מה האינטרס של המן היה באמירה שבשתי, היא צריכה לאבד וצריך להביא מלכה חדשה?
אתם יודעים מה האינטרס שלו היה?
הבת שלו הייתה אינטרס.
הבת של המן, היא הייתה במקומות הראשונים שהייתה מועמדת טבעית
וישירה להיות המלכה החדשה של פרס.
כנראה היא הייתה גם יפה מאוד, כנראה הייתה,
היה לה ייחוס,
היה לה הרבה דברים.
לפי אבא שלהם, לא, מי אמר שאנחנו לא יודעים את זה? יש לו?
כל התמונות, אוזניים משולשות, כן.
בכל אופן,
אז הוא חשב,
כך ככה מסביר התרגום, שימו לב,
שהתרגום במגילה מספר ככה, וכך אמרה אסתר, שימו לב, וכך אמרה אסתר, אדון העולם,
אל תמסרני ביד ההרל הזה,
ולא תעשה רצון המן הרשע ממני,
כמו שעשה לבשתי,
שנתן עצה למלך וציווה להורגה,
בגלל שהיה רוצה שיישא את ביתו.
אני יודע, מסתר אומר, למה המן נתן את ההצעה הזאת? כי היתה לה כנראה מאוד, זה,
אפשרות לזה, הייתה
מוכשרת ויפה.
וכאשר נאספו הנערות ליד דה גיא,
הייתה שם בתו של עמ"ז, מה קרה?
הוא אומר, מה קרה שם? והיה רצון מן השמיים,
זה תרגמתי לכם את התרגום,
שכל יום ויום תהיה מקולקלת בצועד לילה ובמי רגליים.
ופיה הייתה מסריח מאוד.
זאת אומרת שהוא שלח עליה נזקים,
שלח עליה כל מיני מחלות כאלה,
צורה מרגליים, מסריחה מאוד, והוציאו אותה במהירות,
הוציאו אותה במהירות באשתו של אמן,
ועקב זאת היה עליי להינשא לו, לאחשוורוש, ככה אסתר אומרת.
או, אז מה ראינו מכאן?
תראו את זה ונהפוך הוא.
אתם מבינים? מה אמן, כאילו, מה הוא מצייר לעצמו? מה הדמיון שלו? מה המהלך שהוא בונה פה?
הוא רוקם עכשיו את המלכות אצלו, אצל הבת שלו, ומאלה הוא יהיה הכי,
כן,
כן, הכי משפיע על המלך שאפשר, יותר ממה שהוא חשב, הפשוט יהיה המלכה.
אז כל מה שהוא עושה, כן, כל מה שהוא בונה, מה שהוא רוקם,
הכל הפוך.
כי מה מתרחש למטה, איזה חוטים ניטבים למטה, איזה חוטים של מלכה, מי המלכה?
אסתר, ומי זאת אסתר? זאת שתפיל אותו, זאת שתהרוג אותו,
כן, זאת שתשמיד אותו מהעולם, זאת אסתר.
הוא רוקם לעצמו את המוות שלו.
הוא כן עצמו את עליית המלכה,
שבעצם היא שנואת נפשו, שהוא לא יודע את זה אפילו.
אבל כלפי ההפך, נראה שהוא נתן פה כזאת עצה, והוא עולה לשלטון אחרי זה וכל זה,
והבת שלו אמורה להיות, אבל הכל מתהפך עליו.
זה ונהפוך, הכל מלכתחילה היה הפוך.
הלאה, בואו ניתן עוד כמה דוגמאות לפי הזמן שלנו, צריכים לעבור פה על כמה דברים במגילה.
אחר הדברים האלה, גדולת המן,
אחר הדברים האלה גידל המלך השווארוש את המן בין עמדת האגגית. אתם יודעים מה זה אחר הדברים האלה?
מה כתוב פסוקים שלפני זה?
אחר, אני למטה בסוף הדרך, גדולת המן עכשיו.
אחר הדברים האלה גידלו לחשור של המן, אני רק אדבר בעל פה.
אחר איזה דברים הוא גידל את המן?
אחרי בקטן ותרש.
זה יש פה את הפסוקים, כן?
מרדכי ישב בשער המלך,
הוא מגלה לחשור של בקטן ותרש,
ואז,
כן, שהוא הציל אותו ממוות.
ומה אנחנו מצפים שיהיה פסוק הבא?
אחר הדברים האלה גידל
המלך השור של מרדכי, מה זה גידל את המן?
זה תרתי דסתרי,
המן אמרו לך, הציל אותו ואתה מגדל את המן, כן?
אז מה אנחנו רואים?
כלפי חוץ עומדים ואומרים פה, וואו,
השונא ישראל הגדול
היה שר של המלך, הלך להיות שר על כל השרים,
כי הנהלה על כל השרים, כולם משתחווים לו, איזה עלייה מטורית הייתה לו,
איזה הצלחה, איזה שגשוג,
כן?
מי שרוצה להשמיט עם ישראל נמצא בעמדת המפתח הכי הכי גבוהה.
גדולת המן נראית לנו משהו,
כן, משהו גבוה מאוד, משהו עצום מאוד.
אבל מה באמת מתרחש?
באמת מתרחש ההפך מזה.
כלפי חוץ, אמרנו, הנפוח הוא זה לא שבי"ג זה התהפך, זה מלכתחילה כבר היה. מלכתחילה המן היה כבר מיועד למפלה,
ועם ישראל מיועד לגדולה.
ברגע שהמן עולה לשלטון,
זה העלייה של עם ישראל לשלטון.
אתה מבין את זה? מתוך הדברים האלה, זה שם גנוז, זה מסתתר מאחורי העלייה של המן, מסתתרת העלייה של עם ישראל. זה הנפוח הוא האמיתי.
זה הנפוח הוא האמיתי בתוך אלה שעומדים על הגדולה של ישראל.
אז למה אמן עלה לשלטון?
כן, אז יש בזה כמה פירושים בזה,
אני אגיד פה עכשיו בקצרה,
כן, גם התרגום אומר שאמן,
כן, אנחנו מכירים אותו,
חש"י מביא את זה, עוד מפרשים מביאים את זה,
כן, אמן הוא היה גריגר בארץ ישראל, נכון? הוא היה ספר בכפר כרצום, כתוב, היה בארץ ישראל,
וכשהוא היה בארץ ישראל, הוא היה, הוא ובניו היו אלה שמנעו את בניית בית המקדש השני,
הפסיקו את הבנייה, התחילו לזמות את המקשר והם הפסיקו את הבנייה.
ואז הוא ירד לשושן, למה הוא ירד לשושן?
יחד עם מרדכי כדי,
מרדכי ירד לשושן כדי לדבר עם המלך שיחזירו לפ התוכנית של השני, והאמן ירד לשם כדי להיכנס שם לפוליטיקה השושנית,
כן, לגנזי עמון וכל זה,
כדי להמשיך
ולעכב ולסיים את החלום הזה של בניית בית המקדש.
הוא צורר יהודים,
צורר ישראל גדול.
המן היה מעכב בנייה ואת המקדש,
כן, הוא היה מעכב גאולת ישראל.
אז אומר הקדוש ברוך הוא,
אחר הדברים האלה,
כן, אומרים חז"ל אחד הדברים, שבעצם הקדוש ברוך הוא אומר,
אני אעלה את המן לשלטון,
אני אעלה את המן למקום הכי גבוה שיש. למה?
כדי להפיל אותו משם. אבל למה?
כי הוא אומר, מי שנוגע בבן של המלך,
מי שנוגע בבן של המלך,
אז אם הוא חייל פשוט,
המלך אומר, אני יכול להוריד לו את הראש, חייל פשוט אני אריד לו את הראש.
אז מי ישמע על זה בכלל?
אלא מה אני אעשה?
אני אעלה אותו להיות מפקד, קצין,
מח"ט,
אוגדונר,
אני יודע מה, רמטכ"ל,
רמטכ"ל שלנו, כמובן, לא משנה את זה,
ואז אני אראה, שם אני אראה מה קורה למי שנוגע בבן של המלך.
משם אני אכרוס לו את הראש, משם אני אוריד אותו.
אז זה הקב"ה מעלה את המן,
כן?
אתה נגעת לי בבן שלי, אתה נגעת בבבת עיני, בבית המקדש, שאני אראה אותך במקום הכי גבוה.
אבל כל העלייה שלך היא בעצם כולה מה?
היה ההפך, אולי בשביל להפיל אותך הכי למטה,
אולי בשביל להוריד אותך מהמקום הזה, לכעות אותך, כן?
אתה אומר, התרגום מגילת אסתר, כן, מתורגם,
תרגום מתורגם, מתרגם לכם את התרגום,
כן? אומר ככה, זה לא מתחיל בארמית עכשיו,
תרגמתי לכם אוטומטית.
אחר הדברים האלה נכנסה מידת הדין לפני אדון כל העולם, וכך אמרה,
הלא המן הרשע ירד משושן לירושלים להפסיק בניין בית מקדשך,
כן? הוא אמר משושן לירושלים,
הוא חזר איזה לירושלים.
והנה כעת גידל המלך האשורוש את המן בן עמדתם ממשפחת אגג בן עמלק הרשע.
ומינהו שר על הכל והכין כיסאו מעל כל השרים שעימו.
ענה אדון העולם עד עתה הוא לא נודע בעולם.
הרפו ממני עד שיתגדל וייבדע לכל העמים ואחר כן אפרה ממנו על כל הצרות שיעשהו ומה שיעשו אבותיו לעם בית ישראל.
אני אעלה אותו במטרס, אני אעלה אותו להיות קצין, להיות זה, להיות זה, הכי גבוה,
ואז יבינו מה קורה למי שנוגע בבבת עינו של המלך.
אז כל הגדולה של המן היא, לכאורה, המן עולה למעלה, ועם ישראל עכשיו מקבל גזרות והשמדה ועיבוד וזה.
למטה הכל הפוך, הקדוש ברוך הוא בתוך הגדולה של המן. הוא זה שגידל את המן.
הוא זה שנתן לאחש וראשה את הרצון לגדל את המן.
בשביל, כן, בשביל להתנקם בו על מה שהוא עשה לאיזה,
החרבת בית המקדש, עצירת בית המקדש.
הלאה, אנחנו רוצים לקצר, חבל לצערנו.
יש לנו אושרו של המן.
אושרו של המן.
המן יהיה עשיר.
אחת הסיבות שהחשורוש גידל אותו זה בגלל אושרו, ככה הוא מביא בזה,
שהמן היה עשיר גדול, בסדר?
אבל כל האושר של המן,
ממה המן קיבל את האושר שלו? אחת הסיבות שלו, כתוב בפרק ה', ויתאפק המן ויבוא אל ביתו וישלח ויבא את אהביו ואת זרש אשתו.
ויספר להם המן את כבוד אושרו ורוב בניו,
ואת כל אשר גידלו המלך, ואת אשר נישאו על הצרים ועבדיו,
אשר גידלו המלך בגלל אושרו, כן,
אחת הסיבות הגדולות? העם עשיר מאוד גדול.
אומרים חז"ל, היו שני עשירים,
אחד בישראל ואחד באומות העולם. שני עשירים גדולים מאוד. בישראל היה קורח,
כן?
ובאומות העולם היה?
המן, היה המן.
קורח נהיה עשיר ממה?
עכשיו אתה אומר, כל העושר של המן, הנה,
שונא ישראל,
הגדול הזה הופך להיות אדם בעל ממון כזה, בלי, מיליארדר, כן? מיליארדר ברמות של,
תחשבו על, לא יודע, מאסק וכאלה.
זה מיליארדר, מיליארדר, מיליארדר, לא משהו קטן, לא מיליונר, זה מיליארדר, זה משהו, מיליארדר, זה מיליארדרים, כן? ברשימת המיליארדרים הגבוהה, המן היה.
מאיפה כל האושר שלו? שונא ישראל הזה קיבל, מאיפה כל האושר הזה?
או, מאיפה, מה הוא מצא?
מה הוא מצא? קורח מצא, אומר המדרש, כן?
אין, אין זמן לקרוא את הכול פה, חבל, יש פה עוד דברים מופלאים ומאי שיפים,
אבל תראו מדרש רבה, דלוי במדרש רבה, אסתר אומרת ככה,
שני עשירים עמדו בעולם, אחד ישראל ואחד עובדי כוכבים.
ולא עמד להם המונה מלא לרעתם,
כורח בישראל שמצא אוצרות של כסף וזהב ושלטמין יוסף.
כורח מצא את האוצרות של כסף וזהב ושלטמין יוסף, ומה אמן מצא?
אמן בעובדי כוכבים לקח אוצרות מלכי יהודה,
וכמובן שראה המלך את אושרו ועשרת בנה לפניו שרים, עמדו גדעון עמות.
הוא מצא את אוצרות מלכי יהודה,
ופרק יד רבי אליעזר מוסיף,
מצא אוצרות מלכי יהודה ואת כל אוצרות של קודשי הקודשים.
הוא מצא את האוצרות של המקדש,
מצא את האוצרות של מלכי יהודה, זה מה שהמן, מזה הוא נהיה עשיר גדול.
אז אתה אומר, המן מקבל כזה מעמד וכזה עושר,
שונא ישראל הזה מקבל כזה גדלות, מה קורה פה?
אבל באמת, בשביל מה כל העושר הזה שהמן קיבל?
אז המדרש עומד, הקב"ה אמר, אני אגדל את המן, למה?
לפני זה כתוב, אם תראו, בלכוד שמעון הוא כותב, יבוא המן ויקנוס ויכין רשע וצדיק ילבש.
ואחר כך יבוא מרדכי ויתלה אמנו ויבנה בו בית המקדש.
אני נותן לאמן את כל העושר הזה בשביל שהוא יהיה כמו איזה פקיד ששומר על הכסף.
מכין את הכל הכל הכל, בשביל מה? בשביל שמרדכי יבוא, יקבל את כל הרכוש הזה,
ומה יעשה איתו? יבנה איתו את בית המקדש.
הפוך הוא מכל מה שהמן רצה לעצור,
מכל מה שהוא רצה להילחם נגדו,
אתה עצמך תשמש את בניית בית המקדש, אתה עצמך תשמש את זה.
אז הכל מתהפך על אמ"ן, כן? וזה מה שכתוב שאבחה שראש נתן להם את בית אמ"ן, נתן למרדכי, יוצר את בית אמ"ן,
ושמה את אסתר את מרדכי על בית אמ"ן, כן?
כל האושר שהאמ"ן אסף וקיבל וגידל,
לא, זה נראה כלפי חוץ, הנה, יש פה,
שונאי ישראל הולכים וגדלים במעמד ובכלכלה ובממון של המיליארדרים דמיליארדרים,
אבל כל זה בשביל מה?
מרדכי שיבנה את בית המקדש, בסדר?
עוד נקודה אחת, יש פה המון מה להאריך.
העץ אשר הכין לו.
זה בכלל מחדל אותנו, נהפוכו.
נהפוכו זה מלכתחילה היה הפוך.
העץ אשר הכין לו. מי הכין את העץ? אמן הכין את העץ. אבל מה?
הכין לו. אומרים חז"ל.
אומרת הגמרא במסכת מגילה, תראו, תט"ז, הכין לו תנא, לא הכין.
מה זה לא הכין?
לאמן הוא הכין.
הוא הכין לעצמו את העץ.
הוא הכין לעצמו את העץ, כן?
כן?
וזה, כן, כך מסביר ה... מה קרה להכין לעצמו את העץ?
שמלכתחילה בעצם, שהעץ נראה שהולך, מביא משהו מאוד גבוה, מאוד חזק, מאוד יציב,
בשביל מרדכי.
אבל מלכ... ואז הוא מדד את עצמו. המדרש אומר שהוא מדד את עצמו, כן, תראו את המדרש הזה.
כיוון שהביאו לפניו מדרש רבה,
הכינו על פתח ביתו, הוא מדד עצמו עליו.
אמר, בוא נבדוק את העץ ככה. אם החבל נכנס טוב, ואם זה חונק יפה, אם זה חונק חזק,
להראות עבדה ואיך יתלה מרדכי עליו.
השיבתו בת קול, נאה לך העץ, מתוקן לך העץ מששת ימי בראשית.
כל מה שאתה עושה,
זה מלכתחילה בעצם מיועד עליך.
זה ה"ו נהפוך הוא" אמיתי. וזה הסוד של פורים, שמגלה שכל הדברים הקשים וכל הדברים שנראים,
לפעמים לא מובנים, לפעמים נראים קשים אלינו,
בעצם גנוז בהם טוב טוב אלוקי,
כן, שרק צריך לשים ממנו את התחפושת ואז הוא נגלה, בעזרת השם, פורים שמח.
