בוקר טוב,
שבוע טוב,
בשורות טובות.
לגבי קריאת המגילה,
יש עניין של פרסומי ניסה,
מצווה גדולה מאוד, אני קורא, אני מצטט כאן את השולחן ערוך.
חייב אדם לקרוא המגילה בלילה ולחזור וישנותה ביום, גם בלילה, גם ביום.
ושל לילה זמנה כל הלילה, ושל יום זמנה כל היום.
מהנצח אמר עד סוף היום, ואם קרא המשאל העמוד השחר יצא.
בדיעבד, אבל יש נסיבות שלפעמים צריך לקרוא את זה לפני.
אם כן, ביום ובלילה, תשאלו אותי למה.
מספיק בלילה או ביום, מה צריך גם ביום וגם בלילה.
אז באמת, באופן פשוט, ככה הלכה היא,
ביום ובלילה צריך לקרוא את המגילה.
אבל ידוע שהיום והלילה זה לא רק דבר קוסמולוגי או פיזי או משהו כזה.
יום זה טוב, נכון?
וירא אלוקים את האור כי טוב יום.
לילה מה זה?
אה, אה, אה.
הייתי אומר, טוב, הכל טוב.
הלך לי בדייט, אני מצוין.
זה זמן טוב לקרוא את המגילה, נכון? נפרסם את הנס הזה.
באה התורה, אומרת לנו, לא, גם בלילה.
גם כשאתה במציאות של לילה,
בגלות, באופן לאומי או באופן פרטי,
בכל מצב צריך לפרסם את הנס.
גם כשאדם ב-I וגם כשהוא ב-Down.
גם צריך
באופן פנימי יותר, דרשני נו יותר.
עכשיו, מה החיוב?
כאן הגמרא, וכאן נראה שולחן ארוך גם,
מביא בהם. מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה.
זאת אומרת,
קריאת המגילה, או לשמוע את קריאת המגילה,
זה מצווה גדולה מאוד עד שתלמוד תורה כנגד כולם.
וכאן אומרים, לא, אם יש לנו תלמוד תורה, קריאת המגילה,
אתה תשמע את קריאת המגילה, בגלל מה?
בגלל שמצווה גדולה לפרסם את הנס
שהיה אז,
והאמת היא שלא רק אז, גם היום יש לנו ניסים. צריך לפרסם את זה.
לא להיות כפוית טובה.
אנחנו היום חיים בנס כאן, בדור שלנו, במדינת ישראל.
צריך לפרסם את הנס.
הכרת הטוב, להודות לחדוש ברוך הוא.
קל וחומר לשאר מצוות של תורה שכולם נדחים מפני מקרא מגילה.
לא שמבטלים, אלא רק נדחים. זאת אומרת, אם יש לך אור מצווה הזאת או אור קריאת המגילה,
קריאת מגילה קודמת.
שאין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ מדבר אחד,
ממת מצווה שאין לו קוברין. הכוונה היא,
אם מוצאים את זה, יהודי, לא עלינו,
נמצא במקום שאין מי שיעסוק בקבורתו, זה מת מצווה נקרא.
והמת מצווה הזו זו מצווה חשובה ביותר משום כבוד האדם,
כבוד הנפטר.
אז לכן זה קודם.
אם יש דבר כזה, או קריאה מגילה,
אז היום אנחנו חיים בתקופה, לצערנו הרב,
שאנחנו מתפללים שלא רק יחזירו את החטופים,
אלא גם יחזירו את אלה שנרצחו
ונמצאים בידי האויב,
הגוף שלהם, הגבייה שלהם,
כמה אנחנו משתדלים, מוכנים לשלם את זה מחיר כבד מאוד, רק למה?
כל זה כבוד הנפטר.
כבוד הנפטר זה כבוד הבריות, מה שנקרא,
שלמרות שהוא נפטר,
זה דבר חשוב ביותר. לכן הוא אומר, חוץ מהדבר הזה,
שהפוגע בו קובר, קודם כל,
קובר את המת מצווה,
ואחר כך קורא,
הרמב"ם מוסיף, כל זה לא מהר אלא בדעי קשרות לעשות שתיהן, גם מת מצווה וגם קריאה מגילה עד מת מצווה קודם.
אבל אם אי אפשר לעשות שתיהן,
אין שום מצווה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה.
דמי דרבנן הוא דמי קריאת מגילה, ודאורייתא זה לא, אז יש סדר עדיפות.
ועד עמת מצווה קודם היינו דווקא בדאפשנו לקורא אחר כך,
אז הוא קודם.
כן. אבל אם לא, אז לא.
וכאן יש גם הלכה לגבי תלמיד חכם שנפטר בפורים,
מה קודם? קבורתו של התלמיד חכם או קריאת מגילה?
וזה בא לידי ביטוי לא רק בהלכה, אלא גם במיישה.
הרב שיהודה, זכר צדיק לזיכרונו לברכה,
זכר צדיק לברכה נפטר.
הוא נפטר בי"ד
באדר.
והקבורה הייתה באותו יום.
ואז באו באמת אלפים, באו ללוויה וכל זה.
ואז הייתה דילמה לקרוא מגילה או לא לקרוא מגילה, כי
הקבורה הייתה ממש עם חשיכה כבר.
לא יספיקו אולי לקרוא את המגילה.
אז כאן הוא אומר, במקרה כזה של מת תלמיד חכם,
יש לו דין מיוחד.
אז קודם כל,
למרות שאפשר לדחות את הקבורה,
קודם כול
קוברים את התלמיד החכם, בגלל כבודו לא רק של הנפטר, אלא של התלמיד החכם.
נשמע רק בשורות טובות לנו, לכל עם ישראל.
