טוב, חברים יקרים,
אנחנו כל שנה לפני חג פורים מנסים גם מעבר לשטף של השיעורים הרגילים,
לתת שיעור ייעודי לקראת החג,
שאנחנו נמצאים מול פורים תשפ"ה.
קראתי לשיעור האסטרטגיה של מרדכי לניצחון מוחלט,
בסדר?
קשור למילים שאנחנו שומעים הרבה בחלל האוויר בשנה וחצי האחרונות,
ניצחון מוחלט, במלחמה שאנחנו נמצאים בה.
אני רוצה לתת פה איזה קריאת כיוון מתוך המגילה,
מה זה באמת ניצחון מוחלט?
אולי צריך לקרוא לשיעור ניצחון מוחלט, גרסת חז"ל.
אני אזורק לכם פה את הספוילר,
ספוילר, שפורים זה לכאורה החג שבו אנחנו חוגגים את הניצחון המוחלט על האויבים של עם ישראל.
אם מדברים על החג שעם ישראל חוגג וכן מסיבות ואלכוהול ועד דלא ידע,
זה חג פורים, נכון? יותר מכל חג אחר.
וזה הנקודה שלמרות שחג פורים הוא נראה כביכול החג של הניצחון המוחלט שהיה על עם ישראל,
זה קצת מטעה, כי חז"ל אומרים שאנחנו לא אומרים הלל בחג פורים. למה?
"כי עקתי עבדי אחשורוש עליה". אנחנו עדיין עבדי אחשורוש. אחרי כל הישועה של חג פורים,
עדיין לא הגענו אל הישועה השלמה.
ואני חושב שזו איזושהי נקודה שאני רוצה לפתח אותה בהקשר, כמובן, של הזמן שלנו,
שהציפייה של אנשים, גם שהמלחמה הזאת, אתה מבין, תהיה ניצחון מוחלט במשמעות שזהו,
אין יותר בעיות חיצוניות, פנימיות, וכן, כל הזמן שואלים שאלה,
הם כבר שאלו אותי השבוע וכמה כלי תקשורת,
איך אפשר לשמוח בפורים השנה?
אמרתי להם, את השאלה הזו אני שומע כל שנה מחדש.
שנה שעברה, איך אפשר לשמוח בפורים בזמן שיש מלחמה, חבות ברזל?
לפני שלוש שנים, איך אפשר לשמוח בזמן שמשתוללים ברחובות ההפגנות והאנרכיסטים?
לפני שלוש, ארבע וחמש שנים,
בפורים, איך אפשר לשמוח שיש קורונה, נכון? אז התחושה הזו שאנחנו יכולים לשמוח רק כאשר הכל מסתדר,
זו הנקודה שאני רוצה להסביר שזה לא.
מרדכי היהודי מוביל איזשהו כיוון של ניצחון מוחלט,
אבל לא בצורה שאנחנו מתחילים לחשוב על ניצחון מוחלט,
אלא משהו בהרבה יותר מורכב ומפותל, דרך הפסוקים של המגילה,
שהוא מביא, ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ואיכר,
עם גם הדברים שלא נפתרו,
אלא הדברים שעוד נשארו לעתיד.
אז בואו נתחיל.
מגילת אסתר, רק כרקע, צריך להבין,
היא פותחת באיזושהי נקודת שפל בהיסטוריה של העם היהודי.
כן, על המילים "ויהי" בימי אחשוורוש דורשים חז"ל
"ויהי לשון צער", כן, "ויהי",
כמו ויהי בימי שבות השופטים,
ויהי, זו כזה קריאת כאב,
ויהי בימי אחשורוש.
בתחילת ימי אחשורוש,
עם ישראל כאמור נמצא במצב לא טוב.
בית המקדש נחרב,
עם ישראל נמצא בגלות,
יוצא לגלות בבל,
באיזשהו שלב הפרסים כובשים את בבל עם היישוב היהודי שנמצא בפנים.
כורש מלך פרס מצהיר את הצהרת קודש ונותן רשות ליהודים לעלות ולבנות מחדש את ארץ ישראל,
אבל העם היהודי מפשל.
עולים, זה רובבל, עם כמה עשרות אלפי יהודים, ככה שתוקים ואסופים.
כל הבררה של החברה היהודית, אלה המסכנים שאומרים להם מה להפסיד,
הם עולים עם זה רובבל, רוב העשירים, תלמידי החכמים,
הם הסתדרו להם כבר בבבל, בפרס.
הם לא, לא, אין להם עניין פה עכשיו לבוא ולייבש ביצות בקדחה.
זה מהצד החיצוני,
ומהצד הפנימי גם,
אותם אלה שעלו מזרובבל, כמו שאמרנו, זה אנשים מאוד בעייתיים.
זה אנשים שנושאים נשים נוכריות ומחללי שבתות,
ובאיזשהו שלב,
גם ככה חז"ל מספרים לנו,
שצרי יהודה ובנימין, זה היו הפלסטינאים של אותה תקופה.
התושבים המקומיים שהשתלטו, השומרונים, שהשתלטו פה בינתיים על האדמות בזמן גלות בבל,
הם מרפים את ידי העם, הם לא נותנים לזירוב בבל לעלות ולכונן פה מחדש את הבית הלאומי, לבנות את תחומות ירושלים, בית המקדש,
וחלק מההצקות שלהם זה שהם שולחים כתב שטנה על יושבי ירושלים, הם שולחים כתב הלשנה למלך הפרס שהתחלף,
כורש כבר לא המלך, במקומו המלך אחשורוש, ככה אומרים חז"ל,
ואחשורוש עצר את בניין בית המקדש, את הפעולות של זרובבל והחבר'ה שלו פה בארץ ישראל.
אומרים שהמן הוא זה שנשא את כתב השטנה.
בסדר, לא יודע אם זה נכון מבחינה היסטורית,
אבל חז"ל מציירים שהמשתה הזה שפותח את מגילת אסתר,
זה לא סתם משתה,
זה משתה שבא לבטא, כאמור, איזו נקודת שבר.
העם היהודי שקוע לו בפרס,
לא מתכנן לעלות לארץ.
אותם אלה שבארץ ישראל התחילו איזה משהו,
והשמועות שהם תקועים ושום דבר לא הולך, זה מחלחל חזרה לשושן הבירה.
והיהודים משתתפים בסעודתו של אותו רשע. אומרים חז"ל, מה היה הרעיון העמוק של סעודת אחשוורוש?
להכריז את השלטון של אחשוורוש על מלכות ישראל וכלים מכלים שונים,
הוציא כלי בית מקדש וישתמש בו.
כמו שאמרנו, אני לא יודע בדיוק מה היה בפשט,
בפועל, אבל חז"ל שומרים דרשים,
רוצים להגיד שאחשוורוש הוא ניסה לומר במשתה הזה שהעם היהודי הוא יישאר פה.
הוא לא יעלה לארץ ישראל, לא יהיה פה בית מקדש,
לא יהיה פה משיח, לא יהיה פה גאולה.
אתם תישארו פה לנצח,
ככה אומרת הגמרא במסכת מגילה,
בימים ההם כשבט המלך,
כתוב מהי כשבט, לאחר שנתיישבה דעתו של אחשוורוש,
עשה איזה חישוב שעם ישראל היה אמור להיגאל, והוא לא ניגאל, לא ניכנס לזה.
כן, שהנביא רמיהו הבטיח שאחרי 70 שנה הפקוד אפקוד אתכם נאום השם, אז הוא עשה חישובון שעברו 70 שנה,
הוא טעה בחישוב שלו, אבל לא משנה.
עברו 70 שנה ועם ישראל לא ניגאל.
אבל אפיק מני דבי מקדש אבי השתמש בו. הוא הוציא כלי בית המקדש והשתמש בהם,
מפסוק אחר אומר, כשבט המלך הוציא כיסאו של שלמה וישב עליו.
כלומר,
המשתה הזה של חשבירות זה לא משתה תמים, זה משתה
שבעצם בא להסביר לעם היהודי, אתם כאן,
אתם לא תלכו לשום מקום.
וחז"ל אומרים שמרדכי, שהיה אז מראשי הסנהדרין, ניסה מהיהודים להשתתף במשתה הזה.
אמרו לו, לא,
אנחנו משתתפים. אנחנו נסכן את עצמנו מול אחשורוש.
הסביר להם מרדכי, תקשיבו,
המשתה הזה כל עניינו, זה להנציח את המצב שלנו פה בגלות.
כתוב "לעשות כרצון איש ואיש", דורשים חז"ל,
היה כשר.
גם הדתיים נפלו פה בפח.
אחשורוש אמר להם,
מה אכפת לכם? נותן לכם כשרות.
אומרים היהודים למרדכי, מה?
אז זה, אתה יודע, יש פה איזו מגמה פרטית של מה שחשוב לאדם זה
זה החיים הפרטיים,
בסדר, זה לא נקודה. העיקר זה אנחנו דתיים, נמצאים בפרס, נותנים לנו את הכשרות שלנו, יש לנו פה את המסגרת
שנותנת לנו מעטפת גם ברמה הזו.
זה הנקודה שאיתה מתחילה מגילת אסתר.
לא רצו לחזור לזה.
לא, לא, יכלו. הכורש בזמנו נתן רשות והם לא עלו.
עכשיו, מן הסתם, לא יודע אם כבר היושב-ראש נתן, לא נתן, אבל זה כבר היה מה שנקרא,
הביצה כבר הם שקועים עמוק עמוק בביצה.
לא רוצים לעזוב, כן? תחשוב, משטח אשוורוש,
בת, ושש, דר וסוחרת, מפואר, תשמע, זה לא פשוט לעזוב חיים פרטיים ואינטרסנטיים ולעלות לארץ ישראל.
גם מהצד הביטחוני וגם מהצד הפנימי, אתם יודעים, אנחנו נראים לכאורה במקום, בדרך ללא מוצא.
יש פה גם טבעת חנק שמתהדקת על העם היהודי, עקב שנראה,
וגם מבחינה פנימית ורוחנית.
העם היהודי, מה שנקרא, לא קולט מה קורה פה.
אומרת הגמרא במסכת מגילה, דף י"ב,
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי,
בר יוחאי, מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה?
אמר להם, מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע.
רבי שמעון בר יוחאי, יש לו את המבט הפנימי,
הוא מזהה פה מה נקודת ה...
יש כאן איזה כשל עמוק בתודעה של עם ישראל,
עוד לא מבינים שהחיבור
אל האמונה זה צריך לבוא לידי ביטוי במדינה,
בלאומיות,
בכלכלה, בצבא.
אנחנו יכולים להיות דתיים שם בפרס, פרסיים בני דת משה.
ואז באופן בלתי נמנע,
אחר הדברים הללו גידל המלך אחשורוש את המני.
הכוח ההמני מתגדל. כאשר העם היהודי שוכח את הייעוד שלו,
אז מתחילים להגיע האמנים.
כאשר העם היהודי, גם שהוא בארץ ישראל,
שוכח את הייעוד שלו
וחושב שהמטרה בחיים זה ליהנות מהסעודה,
להקים סניפים של מקדולנדס וקזינו ביביכו.
אז כל מיני האמנים מעבר לגבול,
אם זה, במקרה הזה זה אפילו פרסים, אתה יודע, איראן פרה זה אפילו אותו אזור גיאוגרפי,
אבל יכול להיות גם אחרים,
חמאס, חיזבאללה,
מתחילה להיווצר טבעת חנק סביב העם היהודי.
יש כאן איזה משהו שהוא לאט-לאט סוגר,
וזה נראה משהו שאי אפשר לנצח אותו.
נחתם בטבעת המלך. זה הרעיון של חג פורים.
הוא הגורל.
המן מפיל גורל,
זה ביטוי להגיד,
הלך עליכם. אתם מבינים? יש כאן איזה גלגל שמתגלגל בעולם,
הנסיבות הטבעיות, הפוליטיות,
הן כולן הולכות לכיוון להשמיד את העם היהודי.
איך אתם תחזיקו?
שבעה וחצי מיליון יהודים
מול
מיליארד נקודה שש מוסלמים.
זה נחתם בטבעת המלך.
אין פה אפשרות לנצח את המערכה הזו.
זה ייאוש עמוק. אתם מבינים שהיהודים אומרים, כן, אז בואו נהנה מהסעודה, מה שנקרא,
יאללה, במילא אין סיכוי.
עמדה נפשית, מיואשת, נהנתנית.
ובתוך פעמים כל המציאות הזו,
איש יהודי היה בשושן הבירה.
ושמו מרדכי בן שמי בן קיש,
איש ימיני.
חז"ל דורשים על כל מילה פה,
אבל הרעיון הכללי זה איש.
איש מלשון חשיבות.
בזמן שכולם
קוראים ומשתחווים,
יש תמיד חלקים בעם ישראל שלא קוראים ולא משתחווים.
זה מה שמרדכי מלמד אותנו.
בתוך הסיטואציות האלה,
שבאמת הדברים נראים ללא מוצא,
מגילת אסתר, לשון סתר,
אין שם אלוקים מוזכר במגילה.
מסתכלים, פותחים חדשות, נראה ששוב,
המערכה פה היא מערכה חילונית לכל דבר.
בתוך כל הדברים האלה יש תמיד דמויות
שהן מחזיקות עמדה בזמן שיש קריסת מערכות מסביב.
ומה שקורה זה שמרדכי ואסתר, במהלך ארוך ומפותל, אנחנו קוראים את המגילה בחצי שעה והולכים.
מבחינה היסטורית,
מגילת אסתר הייתה בין 11 ל-13 שנים.
11 ל-13 שנים של מערכה,
שמרדכי בתחכום גדול, תכף נראה קצת נגיעות בזה,
ויחד עם אסתר הם מצליחים
ליצור מהפך, ונהפוך,
ליצור פה שינוי, כפי שאמרתי בהתחלה, שינוי
שלא עכשיו יביא להקמת בית המקדש במיידי.
עדיין עבדי אחשורוש עליו, אנחנו נשפר את המצב לאין ארוך, פלאים.
אבל ניצחון מוחלט זה משהו שלוקח זמן והוא מופיע בצורה איטית והדרגתית.
זו הנקודה שמגילת אסתר מלמדת אותנו בכל דור ודור, ובטח בדור שלנו.
איך זה קורה?
יש לנו את מרדכי, שאסתר,
בת דודתו,
לא משנה, כל הדיונים בחז"ל,
מה בדיוק הקרבה המשפחתית ביניהם, אבל היא בת חסותו,
זו הייתה אשתו,
שהיא נלקחת,
נלקחת לבית המלך.
ושם אסתר, כשושנה בין החוכים, כן, היא
נושאת חן וחסד ביני כל רע. שוב, מה שמרדכי נמצא במציאות הכללית, אסתר בתוך בית המלך.
היא שומרת על טומאתה,
גם שמסביב
הכל סוער והכול,
אין אסתר מגדת את מולדתה ואת עמה כאשר ציווה עליה מרדכי.
דורשים חז"ל על הפסוק הזה,
איך אסתר בעצם הייתה מבית המלך? הרי לכאורה היא עוברת איסור, נכון? גילו העריות שהמלך לוקח אותה.
אומרים חז"ל על הפסוק הזה,
שהיא לא מגדת את מולדתה ואמה, אסתר הייתה פסיבית.
קוראים לזה אסתר,
קרקע עולם הייתה.
אסתר היא כאילו הלכתית, כאשר לוקחים, אוקיי,
אנוסה, אין ברירה, אין מציאות אחרת, אז לפחות מה שנקרא להיות פסיביים.
על הדבר הזה אומר, לא על הדבר הזה, באופן כללי, אומר הרב קוק בספר אורות ישראל, הוא אומר,
כל ציורי העולם לא עשו רושם על עצמיותה הפנימית של כנסת ישראל.
כל ההשקפות, כל התרבויות מסביב
ששלטו ושולטים ברוח האדם,
לא הגיעו לעיב, מלשון אבענן, ללכלך אפילו נקודה אחת
של יפעת האוראה האלוהית החופשית, יקנת ישראל.
יש בעם ישראל, אסתר, היא מייצגת פה את עם ישראל,
איזו נקודה שגם כאשר אנחנו נמצאים בגלות,
גם כאשר אנחנו נמצאים בנקודת שפל, גם כאשר כל התקשורת היא בידיים של ה...
חוץ מערוץ 7 וערוץ 14,
אבל חוץ מזה,
הכל נמצא לכאורה, שוב, בכוחות אדירים שהם לא בידיים שלנו. מה, על כל נקודת אמת יש לכאורה מיליון נקודות של חושך
שמנסות להטביע אותה.
יש את מרדכי ואסתר שהם שומרים
על הנקודה הפנימית.
עדיין הם לא מצליחים לנהל את העולם על פי זה, העולם עדיין מנוהל בידי אחשוורוש והמן וכל הכוחות השליליים.
אבל כאשר אדם נמצא במצב כזה,
בשביל להגיע לניצחון המוחלט,
קודם כול צריך את יכולת העמידה לשמור על העולם הפנימי.
נקודה שחשוב מאוד לזכור אותה בימים כאלה. חשוב, אנשים שהם עובדים על פי המציאות הגלויה, הם נכנסים לייאוש.
תקשבו, זה בלתי אפשרי.
גם מבחינה חיצונית, כמה שאנחנו הורגים את המחבלים, מגיעים עוד. כאילו זה לא נגמר, הם עוד ועוד. הנה, נגמר האויב הזה, מגיע אויב אחר. כל הזמן זה לא מצד, וגם מהצד הפנימי הרוחני, כמו שאמרנו.
אנשים שהם מלאי אמונה ורוצים את האמת ואת הקדושה וזה, הם מעטים, מעטים.
אנחנו פה נאבקים לכאורה מול כל העולם.
אומר הרב,
תמימה היא, כנסת ישראל,
תמימה אשר לא עלה עליה עול.
בתולה ואיש לא ידעה, זה נאמר על רבקה.
נפלה ולא תוסיף לנפול, קום בתולת ישראל.
יש משהו באסתר, רבקה,
שמבטאות את עם ישראל, שגם כשהן נמצאות בכל ה... כשושנה בין החוכים, שושנה בין הקוצים.
בסדר? מסביב יש מיליון בעיות,
יש את התום, את הטהרה, שנשמרת פנימה.
אז זה נקודה אחת.
אדם צריך לדעת. אתה רוצה ניצחון מוחלט? קודם כול תשמור את האמת שלך,
גם שמסביב יש בלאגן שלם, לא להתרגש.
לא להתרגש.
לא להתבלבל מה האמת ומה לא האמת.
ואז מגיע השלב הבא.
כאשר מרדכי מזהה
שיש את הרגע לבוא עכשיו ולהיכנס לבית המלך,
נכון? הוא אומר לאסתר, קדימה, תיכנסי לבית המלך.
אסתר מהססת.
מי שתיקרא לבית המלך,
לאשר לא כדת, היא תמות.
אומר לה מרדכי את המשפטים הידועים.
ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר,
אל תדמי בנפשך
להימלט בית המלך מכל היהודים.
כי אם החרשת החרישי בעת הזו,
רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר,
ועד תווית אביך תאבדו.
ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות.
אומר הרב קוק, הוא אומר, על המילים החרשת החרישי,
הן הטעמים במגילה,
על המילים הללו זה טעמים מונח זרקה.
עולים בכל, החרשת החרישי, כן, זה עולים שם.
בריש מילין, הוא מסביר את זה שהטעמים,
כן, יש לו ספר שהוא דורש את הצד הקבלי של הטעמים,
של האותיות.
זה אומר שמונח זרקה,
אומר זרקה זה מלשון מזרק.
מזרק זה כוח, זה נוזל שדחוס בתוך מבחנה,
ובסוף,
מה שנקרא, מגיע הרגע, הוא מוזרק בעוצמה.
הוא אומר, הכוחות
שנמצאים בעם ישראל, הכוחות שנמצאים באסתר,
הם כאילו, אומר למרדכי,
עכשיו זה הזמן להזריק אותם החוצה.
כל השנים האלה שאת נמצאת שם, את עובדת בסתר,
עכשיו
זה הזמן להפעיל את מבצע הביפרים.
אז הנה, עכשיו זה הזמן לפוצץ פה את הדברים. שנים, מתכננים את זה, שנים, סוכנים שתולים נמצאים בזה,
יש את הרגע שצריך
ללחוץ על הכפתר, ואז באופן טבעי יש פחד, מה יקרה איתי?
אומר למרדכי, זה לא רלוונטי מה יקרה איתי.
הרשת החריש היא בעת הזו רווח והצלמוד ליהודים.
מי שרוצה לקדם את עם ישראל בניצחון המוחלט,
צריך לדעת שהוא לא השיקול פה עכשיו.
השיקול זה הנצח.
ובאמת אסתר אומרת,
ותאמר אסתר,
להשיב אל מרדכי,
לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עליי, ואל תאכלו ואל תשעו שלושת ימים ויום.
גם אני ונערותיי אצום כן.
ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת ואשר אבדתי,
אבדתי. זו הסיבה שאנחנו עושים את תענית אסתר.
מה תענית אסתר? אמרנו, פורים, ניצחון מוחלט, צחוקים, עניינים.
אבל אחרי שניצחו היהודים וניצלו מהגזרה של אחשורוש,
חוץ מזה שאחשורוש עדיין ממשיך לשלוט,
אסתר נשארה חטופה
בבית המלך עד סוף חייה.
היא לא רטה את הישועה.
היא עד סוף חייה, הייתה צריכה להיות שם עם המלך המשוגע הזה.
כאשר עבדתי, עבדתי. דורשים חז"ל, אומרת אסתר, עבדתי בעולם הזה,
עבדתי בעולם הבא.
אני צריכה עכשיו להישאר פה בית המלך, לא רק מבחינה פיזית, שאני פה,
עושים בי מה שרוצים.
גם מבחינת עולם הבא, לא מבחינת עולם הבא, אני פה צריכה עכשיו להמשיך לעבור עבירות,
לחיות בטומאה, לאף על פי.
עכשיו, מה בפועל עכשיו קורה, מה ההיתר ההלכתי לזה, יש נושאים על זה, דיונים בהלכה,
כן, איך אסתר הייתה יכולה לעשות את זה וכולי.
ואני אומר, עכשיו פה אנחנו רואים במישור העיקרי,
הרוחני הנפשי.
שוב, צריך להבין,
ההסתכלות הילדותית הזו, שפורים, כן, היה פעם איזה מלך רשע,
טוב, אז מרדכי ואסתר עשו שני משפטים וגמרו את הסיפור, ויאללה, כולם הולכים לחגוג
למסיבת פורים.
זה לא, זה לא.
זה לוקח שנים ארוכות,
ובשנים האלה יש כאלה שמשלמים את המחיר כל החיים שלהם.
יש חללים,
יש חטופים,
יש דברים שהם לא ייפתרו לחלוטין גם במלחמה הזו, גם ההחשבה הילדותית הזו, שאנשים חושבים שיהיה פה עכשיו
ניצחון מוחלט, ואף חייל לא ייהרג, וכל החטופים יהיו בסדר.
אנחנו מתפללים כמובן לקדוש ברוך הוא שיהיה,
שיאנהיג את הדברים בחסד וברחמים.
אבל כולנו יודעים,
נהרגו מאות ואלפי אנשים במלחמה הזו,
ובדרך הטבע,
המשך המלחמה בכל החזיתות,
בדרך הטבע במלחמה אנשים נהרגים.
זה שוב, העמדה הנפשית הזו שאומרת, לא, אם ייהרג חייל אחד, אם חטוף אחד לא חוזה, זהו, זהו,
המלחמה הזו לא שווה.
זה הסתכלות ילדותית ואגואיסטית.
מה אגואיסט? הפוך,
אנחנו דואגים לכולם.
אתה לא מבין מה זה אומה,
אתה לא מבין מה זה מלחמה.
מה, אתה חושב שאתה יכול לצאת למלחמה בלי לסכן חיילים? מאיפה זה בא הדבר הזה?
או אני אמא של החייל, ואני אומר לך, אם החייל נהרג אז לא שווה... טוב, אם זה ככה, אז בבקשה,
אל תחי במדינה הזו.
אמא, אם את לא מבינה מה זה נשלוח בן לצבא.
בן לצבא זה אומר שהוא מוכן לסכן את עצמו למען עם ישראל.
אנחנו מוכנים לסכן את עצמו למען עם ישראל.
זה מבט ש...
זה הניצחון המוחלט, זה מה שמרדכי ואסתר לאט-לאט מצליחים לחלחל פה ומשנים את התודעה.
ואז זה ממשיך הלאה.
ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמוד בחצר בית המלך התנועים נוכח פני המלך.
והמלך יושב
על כסאי מלכותו בבית המלכות נוכח פתח הבית.
מה זה ותעמוד בחצר בית המלך? אסתר עומדת, מה שנקרא,
על המשמר.
היא מחכה
עד שהמלך יקרא לה.
עמדה נפשית של דריכות, שימו לב,
זה מרכיב שלישי. אמרנו, בשביל ניצחון מוחלט, בשביל
משהו שישנה באופן מהותי את המציאות, דבר ראשון אמרנו,
צריך את היכולת עמידה.
דבר שני אמרנו, את המוכנות לשלם מסירות נפש, בכל המובנים.
דבר שלישי, עמדה נפשית,
קוראים לזה ציפייה לישוע.
הרצון לחשוב שברגע שהחלטנו לעשות משהו טוב, אז יאללה, עושים וזה נגמר.
שוב, זו תפיסה מאוד מאוד לא בוגרת של המציאות.
הרב כותב את זה בעולה טריה,
הוא אומר שמצפים לישועה, הוא אומר, זה כמו שומר בשמירה.
אלה שהיו פה מן הסתם בשמירה בצבא מכירים את זה.
מי ששומר באמת, כן, במערב, לא עכשיו מחריש לי אגוזי וואפלות וביסלי ובמבה תוך כדי שמירה,
אלא הוא באמת נמצא במקום עם סיכון.
אתה יודע, זה שעות במערב,
כשאתה עומד עם אי הצבעה על ההדק, צריך פה עצבים של ברזל.
מצד אחד,
לא להירדם, מצד שני, לא ללחוץ על ההדק לפני הזמן.
זו עמדה כזאת.
אנשים שכל החיים שלהם,
הם מוסרים את הנפש למען עם ישראל, נמצאים בדריכות,
מחכים להזדמנות, מחכים לרגע.
שוב, זה כמו שדיברנו קודם, במבצעים הצבאיים אפשר לראות את זה. גם, צריך להבין, זה שברוך השם צה"ל ניצח פה בצפון ובעזרת השם באיראן,
זו עבודה של שנים, זה לא עכשיו איזה מהיום למחר.
תהליך ארוך שהיו לו מחירים, והרבה אנשים שלעולם לא נדע את השם שלהם,
שילמו בחיים שלהם על לבנות את התשתיות, המודיעיניות, הטכנולוגיות, הצבאיות,
כדי שיגיע רגע שאפשר יהיה לפעול. וגם שפועלים, זה ההמשך.
זה לא עכשיו, אוקיי, הפעלנו את הכפתור, פיצצנו את הביפרים, אז זהו, עכשיו הסיפור נגמר.
לא.
מה קורה שאסתר, סוף סוף מגיע הרגע שהיא נכנסת לחצר המלך, התכוננה, וכן וזה וזה, כל החיים שלה התנקזו לרגע הזה, שהנה אחשוורוש נותן לה להיכנס.
ויאמר לה המלך,
מה לך אסתר המלכה,
ומה בקשתך עד חצי המלכות ויינתן לך.
ותאמר אסתר אם על המלך טוב,
יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו.
שואלים חכמים במסכת מגילה,
תנו רבנן,
מה ראתה אסתר שזימנה את המן?
לא מבינים אותך.
שנים התכוננת לרגע הזה.
שילמת מחיר, את עכשיו...
הגיע הרגע, סוף סוף הנה, אחשורוש עכשיו
שומע לך.
זה הזמן, תכסלי את המן.
מה, מה, מאיפה זה הקטע הזה? שיבואו למשתה, ועכשיו
במשתה יהיה גם שוב, למשתה למחרת. אלו, מה,
מה ראתה אסתר המרכזי עם נא את המן? רבי אליעזר אומר, פחים תמנה לו. רבי אליעזר אומר, זה היה חלק מהמלכודת.
רבי מאיר אומר, כדי שלא יטול עצה וימרוד,
כשהיא רצה ככה להרדים את המן, שמה נגיד, וואי, קרתה לי המלך, ואז הוא יהיה שאנן ואפשר יהיה לתפוס אותו.
רבי יהודה אומר, כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית,
כי היא רצתה להסוות את זה שהיא יהודית, אז זה כביכול יוצר את קשר עם המן, ואז היא תוכל להפיל אותו יותר טוב.
רבי נחמיה אומר, כדי שלא יאמרו ישראל, אחות יש לנו בבית המלך, ויסיחו דעתן מן הרחמים.
זאת אומרת, כיוון אחר, שהיהודים לא יגידו, אה, אסתר היא חברה שלנו, אז אנחנו לא צריכים להתפלל.
עכשיו, כשאסתר קוראת לאמן,
היהודים נכנסים, וואי, מה קרה? גם אסתר היא עם אמן, אז הם יתפללו יותר טוב.
רבי יוסי אומר, כדי שיהיה מצוי לה בכל עת, היא רצתה שהאמן יהיה ככה קרוב לה, שהיא תאכל.
אשכחי רבה ברבוע לאליהו הנביא.
פגש רבה ברבוע את אליהו הנביא,
אמר לה, כמנחזי אסתר ועבדה אחי,
מבין כל הדעות האלה שאמרו חכמים,
מה באמת היא התכוונה?
אומר אליהו הנביא, את התשובה של אליהו הנביא.
אמר לי, ככולו תנאי וככולה אמורי.
כולם צודקים.
המבט של אליהו הנביא, אתם יודעים, זה המבט הנבואי,
המבט הנצחי,
שמשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותינו.
מי ישפט הוא?
איך אתה מביא ישועה לעם ישראל? איך אתה מקדם דברים לניצחון מוחלט?
בכל הדרכים.
העמדה הנפשית הפשטנית, הילדותית, שרוצה שהדברים ייפתרו ככה, היא מקובץ.
לי ברור איך הולך להיות עכשיו הגאולה, לי ברור איך זה,
פשוט צריך לעשות את המעשה הזה ועשה, והסיפור ייפתר.
שוב, זה טוב שלכל אחד יש את הדעה שלו איך לפתור, זה חשוב,
אבל שאדם, מה שנקרא, יהיה פתוח.
לא הולך מפה, תלך מפה.
לא הולך מכאן, תיכנס מהגג. זו העמדה הנפשית של אדם עובד השם.
"עם עובד השם" זה מישהו,
גם לא רק שהוא צריך להציל את עם ישראל,
גם ברמה האישית שלו, אתה צריך ללמוד תורה.
כן?
בתחבולות תעשה לך מלחמה.
אתה רואה שאתה לא מצליח דף יומי, תנסה משהו אחר. אתה רואה שאתה לא מצליח לשמור על זה מפה, תנסה מפה.
היכולת הזו,
שנקרא,
להפעיל יצירתיות, זה חלק מהעבודה האישיותית הרוחנית.
ניצחון מוחלט, גם תראו מה קורה, ברוך השם, באמת,
ועם ישראל, ברמה הביטחונית.
זה דברים שעוד ילמדו בהיסטוריה, מה שהיה פה במלחמה הזאת.
היה פה הפתעה אדירה,
כן, שהצבא לא היה מוכן, שזה כשל כשלעצמו, זה מה שקורה
כשמשתתפים בסעודה של אותו רש"ר, שבמשך שנים חושבים שהערבים חברים שלנו, אז בסדר. אבל עכשיו שקרה מה שקרה,
גם, תשמעו, ברוך השם, צה"ל עבד כמו שצה"ל צריך לעבוד, צריך יותר טוב, צריך... כולנו יש לנו את התלונות וזה.
ואני אומר עכשיו ברמה הטקטית, עזבו שנייה את הרמה האסטרטגית.
תחכום, יצירתיות, זה דברים, כל מי שהיה פה בצבא יודע,
כולם שמעו, כולם מספרים חיילים,
דברים שהערבים לא ידעו מאיפה זה בא להם,
מכל גיוון אפשרי. כל מה שהם עשו,
גם חשבו שהם מפתיעים יותר מדי, בסדר.
היה את ההפתעה בהתחלה, הנה, סתם דוגמה, אני חושב שאולי בראש, יש
מאות כאלה,
בהתחלה הם עפתו עם הנושא של הכטב"מים,
הרחפנים שעלו על הטנקים,
נכון, וזה, מכיר? אז מה הפתרון שצה״ל עשה, אני לא יודע?
את הגגות האלה,
איך זה, הסככות האלה, איך?
סוכות, איך שזה נקרא,
שזה אגב לואו-טק ברמות, כאילו,
מן הסתם צריך לחשוב על פתרון יותר טוב, אבל רק דוגמא,
כאילו יש בעיה,
יש מענה, עוד פעם, חבל שהגענו למצב הזה שצריך פה עכשיו מענה, האם היה צריך לעשות את זה קודם ולהתכונן,
אבל עדיין, כשיש משהו צריך, אז פרוי מפה, פרוי מפה, פרוי מפה, בסוף המשימה תתבצע.
זה הערו של אסתר ומרדכי.
ואז, ויאמר לה המלך, לאסתר המלכה, מה בקשתך? עד חצי המלכות ותיאס.
שימו לב, דורשים לך זן, מה זה עד חצי המלכות?
חצי המלכות ולא כל המלכות.
ולא דבר שחוצץ למלכות.
ומה הניו?
בעניין בית המקדש.
שימו לב מה קורה פה. אסתר, שוב, אחרי כל מה שדיברנו, השנים שהיא השקיעה, ומסרה את הנפש, וכל התחכומים שלה, ו... ו... ו... ו... היא הגיעה בסוף לנקודה שהיא יכולה לבקש מחשבו ראש. אומר לחשבו ראש, כבר מראש אני אומר לך, מה שבאמת את רוצה,
את הניצחון המוחלט, את בית המקדש,
זה לא יהיה עכשיו.
אנשים שרוצים את הניצחון המוחלט במשמעות הילדותית,
אוקיי, אז מסתבר שלא נקבל את מה שרצינו, נכון?
זה לא שמחר
כל עזה,
כל יהודה ושומרון, כל המזרח התיכון יתפנה מערבים,
ואנחנו עכשיו הולכים פה לעשות סקי בדיונות של עיראק,
נכון?
זה לא הולך להיות.
אז יש כאלה שיעורים, אה, אם זה ככה?
אז לא.
אני מוכן להתמסר וזה, רק אם בית המקדש ייפנה.
עכשיו,
עכשיו, אז אני מוכן, אני אהיה מוכן לשרת בצבא,
בתנאי שהצבא יהיה מושלם.
בסדר? זה הכללים.
אתם מביאים
מביאים לי מקווה כל בוקר,
כולם זה, אז אני מש...
אני מוכן להתחתן, רק אם אתם מבטיחים לי שהבחורה תהיה מושלמת.
יהיה הכול בסדר, יהיה כסף, יהיה בריאות, יהיה הכול, סידור מלא,
כל אחד עם ה...
אני מוכן ללכת ללמוד במקצוע הזה, רק כי אתם מבטיחים לי שאני הולך להיות שם לעשות אקזיט.
שהכל יהיה טוב וזה וזה, אין, אין, לא, אני לומד את התואר הזה, רק אם,
שוב,
הכול סטרילי והכול ילך ואני לא אכשל ואני לא אצטרך לעשות השלמות ולא, רק אז אני מוכן להיכנס, רק אז אני מוכן להתמסר.
אם לא, אז לא.
כן, או איך זה הולך, או סיירת או ניירת, עמדה נפשית כזאת.
אז אסתר פועלת אחרת.
כן, זו עמדה, שוב, העמדה הזו של או הכל או כלום.
אין משהו, לא מבין שהעולם של הקדוש ברוך הוא פועל אחרת.
אסתר שומעת, נכון. אני לא אקבל את בית המקדש עכשיו.
אנחנו נקבל את בית המקדש אחרי מותה של אסתר.
אין בית שני, ייבנה שם בסוף.
אני לא אזכה לראות אותה.
עדיין אני פועלת את מה שאני צריכה לפעול.
"ועטען אסתר ותאמר, שאלתי ובקשתי.
אם מצאתי חן בעיני המלך, ואם על המלך טוב לתת את שאלתי לעשות בקשתי,
יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם, ומחר אעשה כדבר המלך". אומר על זה ילקוט שימעוני, מה זה "מחר"?
כל זרעה של עמלק למדים ליפול למחר.
וכן הוא אומר, מחר אנכי ניצב על ראש הגבעה.
הוא שמע, זה לא יהיה עכשיו,
זה יהיה מחר.
אתה לא תראה את זה.
אתה לא תראה את זה.
תראה הציפוקים אבל ברמה העמוקה של הביטוי.
יאללה.
גבור לנצח, כן.
ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב.
ואז, בלילה ההוא, נדדה שנת המלך.
כן, זו נקודת המפנה.
שוב, כל המאמצים של אסתר, מרדכי, כל התהליכים של השנים האלה, של החינוך של עם ישראל, של מסירות הנפש, של אסתר, של התחכום, של הכל,
ובאים לידי ביטוי, נדדה שנת המלך, אומרים חז"ל, זה היה
בליל פסח, כן, העולם נולד מחדש.
מה זה נדדה שנת המלך? אומרת המגילה במגילה,
נדדו עליונים, נדדו תחתונים.
נדדה שנת מלכו של עולם.
העולם השתנה.
הפעולות הקטנות שלנו,
הן יוצרות את השינויים הטקטוניים, מה שאוהבים להגיד,
שמקים גלים.
העולם משתנה בשנה וחצי האחרונות.
צריך להבין,
כל הגיאופוליטיקה העולמית עכשיו משתנה.
מה בדיוק גרם לדבר הזה? יש כל מיני הסברים.
כמו שאמרנו, זה מכל הכיוונים.
ארבע רוחות אבוא הרוח.
אבל לא קשה לפספס את זה,
שמה שקרה פה במזרח התיכון עם מדינת ישראל,
זה ללא ספק היכה גלים לטובת הכוחות החיוביים בעולם.
אבל זה דברים שאני לא יודע איפה מישהו יוכל להוכיח את זה באופן ודאי,
אבל זה פשוט לכל מי שטיפה מבין בתרבות,
שמה שקרה פה במלחמה הזו,
זה עזר לכוחות השמרניים והרפובליקנים בעולם לזקוף קומה.
הבחירות בארצות הברית,
יש לזה השפעה.
גל של,
יש כאלה שמנסים לטשטג'ר, לא, מה פתאום, זה הבחירות פנימיות על בעיות בארצות הברית?
זה לא, זה לא. יש בכל העולם עכשיו, גם באירופה, במקומות אחרים.
יש התעוררות מחדש של האנשים שמוכנים להילחם נגד הרוח.
וברור שעמידה של מדינת ישראל כמדינה שהצליחה פה מול כל הרשע הזה לנצח,
זה משהו שמאוד עוזר.
מגילה, כן, מסכת ט"ו עמוד ב',
רבא אמר, שנת, כן, מה זה נדדה שנת המלך?
הסברנו, נדדו עליונים, נדדו תחתונים, שנת עולם.
רבא אומר, תקשיב, אתה יודע מה באמת?
שנת המלך אחשוורוש ממש.
הפסוק מתאר פשוט שאחשוורוש לא ישנתו בלילה.
ולמה אחשוורוש לא ישנתו בלילה?
נפלה להם מילתא בדעתי, כך אומר, ופתאום באמצע הלילה אחשוורוש כזה התעורר, אמר,
מנדקמנדים זמיתי אסתר למן, למה אסתר הזמינה את המן ל...
אז הם עושים פה בטח איזה קנוניה.
דילמה יצא קשה, הוא גברא למקטרה, רוצים להרוג אותי.
ואז הדר אמר, אחרי זה חזר אחר השרוש ואמר, יאחי, אם זה באמת ככה,
לא אבי גברא דרכים לי, דאבי מודה לי, מה אין אף אחד פה שיכול לתת לימודין על הדבר הזה? אם זה באמת המזימה, יש פה איזה קשר?
לא יכול להיות.
ואז שוב חשב, אמר הדר,
שוב אמר, דילמה אי כאיני שתעביד בטיבותא ולא פרטי, משום אחי, מנעין שלא מגלולי. הוא אומר, אולי,
היה מישהו שעשה לי טובה, ולא גמלתי לו טוב, ולכן אנשים עכשיו אומרים, לא שווה להודיע לאחשוורוש מסורות מודיעיניות.
מיד ויאמר, להביא את ספר זיכרונות, דברי המלך. וזה מה שגלגל, להביא את ספר זיכרונות ואין מרדכי. שוב, מה רוצים חז"ל לתאר לנו בפסיכולוגיה של אחשוורוש?
אחשוורוש, אתם מבינים,
יכול להיות, אומר רבא, שמה שהניע את כל אחשוורוש זה האינטרסים האגואיסטיים שלו.
הוא עכשיו חשב,
מישהו, יהרגו אותי, אני מחפש,
וזה וזה.
כמו שאמרנו, בסוף בבחירות בארה״ב, במקום אחר, מונעים אנשים מהחור הקטן של הגרוש, מה אני מרוויח, מה אני מפסיד, מה זה וזה וזה.
וכל זה חלק מהתהליך האלוקי בעולם.
זה הרעיון.
עוד פעם, מה אתה חשבת?
חשבת שניצחון מוחלט זה כזה שירד מהשמיים מלאכים ו...
הדברים מופיעים דרך כל הסיבוכים, דרך הפוליטיקות, דרך הקטנוניות,
דרך החישובים, דרך האינטרסים, גם בעם ישראל, גם בעולם כולו.
עם היכולת להישאר כל הזמן. אין שם אלוקים מוזכר במגילה.
היכולת לקרוא את המגילה ולהבין שמלכו של עולם
מנהל את המציאות, זה הרעיון של מגילת אסתר.
לכן קוראים את המגילה בלילה וחוזרים ושומעים אותה ביום. בלילה אתה קורא, זה נראה פעם ראשונה,
סתם, זה מהעיתון לקוח.
איזה מלך שהיה לו עוד יועץ, היה שר, עשו לו קומבינה,
פוליטיקה, בסוף איך שהוא הביא.
אחרי זה אתה קורא את זה ביום,
מתוך אור הדעת,
ומתברר לך שהכול בסופו של דבר חלק מהישועה,
מהישועה של הקדוש ברוך הוא בעולם.
מי שמסתכל על התקופה שלנו,
זה קל מאוד ליפול בזה, על זה כל העולם התקשורתי בנוי.
הכל זה פוליטיקות,
הכל זה אינטרסים,
הכל זה ביבי, הכל זה...
אתה רואה, אנשים כאלה מגיעים למצב שכאילו זה כבר
הם מגעילים מרוב הניסיון להפוך כל דבר לקטן, קוראים לזה רדוקציה,
להנמיך כל דבר.
מה, יש פה מיכאל, לא, איך הביבי רק יועד לעצמו וזה וזה, והחיילים, כן, גם החיילים רק רוצים את הכסף שלהם, את המענקים, את הזה.
או, כמה אתה יכול להיות אדם קטן,
כמה אפשר להיות קטן, אתה רואה שזה לא אדם אחד,
זה אלף השיבה של,
שוב, ציבור קטן אגב,
זה ציבור מאוד, פשוט ציבור שנמצא בתקשורת וזה, והוא מרעיל פה את האווירה בלי שנייה אחת של הפסקה. והם עוד מעיזים לקרוא למי שלא מוכן לקבל, להיות מושפע מהם, הם קוראים לא מכונת רעל.
אתה מבין? זה גם חלק פה מהסיפור, אתה מבין? מכונת הרעל קוראת לאחרים רעל.
טוב, זה חלק מה...
בסדר, אנשים שאמור לעשות הסכמי אוסלו, הסכמי, את ההתנתקות, שליט, אתה מבין? אנשים שאחראים על כל הזה,
אז הם עוד מעיזים לדבר שאנשים שמתנגדים להם, שעמדו איתן, לא קראו ולא השתחוו, אנשים שנלחמים ונהרגים, שנמצאים בחזית, וזה וזה, הם המכונת רעל,
כי הם מעיזים לא לקרוע ולהשתחווה לרשעים.
זה חלק מהמציאות שאנחנו נמצאים בה. אז אדם שחי בתוך זה,
מי שכל היום שומע חדשות, נמצא בטוויטר,
הוא לא יכול לראות את הדבר הזה.
לכן כדאי קצת לצאת מהמקומות האלה וללמוד מגילת אסתר ולראות דברים קצת בצורה יותר רחבה.
תראה מה קרה פה שנה וחצי.
עם ישראל,
עם כלביא יקום, כי הריד נעשה, ניצחו פה את האיום מהחמאס, מהצפון, מאיראן.
דברים, תראה מה קורה סביבנו, תראה מה קורה בסוריה שם, כל
המטורפים שם, הברברים האלה שרוצחים אחד את השני. אתה מבין שהם היו על הגבול שלנו?
היו פה כל מיני פסיכים שרצו לעשות איתם שלום, רצו... עדיין הם מדברים על לעשות הסכמים עם החבורת קניבלים הזו שאנחנו מוקפים בה.
וברוך השם, למרות כל שהתקשורת והאקדמיה והרעל ומכוני המחקר, הכול, הרעילו פה את האווירה שנים וזה וזה וזה,
מוצר הנזק,
היה לך בסוף את הטבח,
שילמתם את המחיר,
אבל עם כל זה,
אתה רואה שעם ישראל יוצא ואנחנו חיים עכשיו,
שוב, רואים את זה, זה הכל הזמן.
מדינה פורחת כלכלית, מה שקורה עכשיו במדינת ישראל, זה דברים שיילמדו בהיסטוריה, איך מדינה שנמצאת במלחמה, עם כל הקשיים, כל זה,
פורחת כלכלית,
המציאות פה רק הולכת וצומחת, ילודה יותר, זה צריך לתת את הנתונים.
הדיודה עלתה מאז מלחמת חרבות ברזל, הילודה היהודית אגב.
הדמוגרפיה הערבית יורדת, הדמוגרפיה היהודית עולה.
המציאות, שוב, החברתית,
ארגונים אינסופיים של חסד,
ברוך השם, אנחנו חיים בגן עדן, בטח בזמן מלחמה.
פעם בזמן מלחמה אנשים היו יושבים במרתף ואוכלים פרוסת לחם.
עכשיו נוסעים פה ברכבים חשמליים ופותחים פה כל יום איזה גשר אחר, בונים שכונה חדשה. אתה יודע, אני נוסע ברחבי הארץ, אני אומר לכם, אני מגיע, כל מקום בונים,
כל מקום יישובים חדשים, כל מקום אנשים עומדים בתור לעוד דירות.
ברוך השם,
אז בן אדם, טיפה
תהיה קצת עם מרדכי ואסתר,
להפסיק עכשיו להיכנס אליהם ולמחשוורוש,
הוא קם בבוקר והיה לו זה, והיה לו זה, בסדר, הבנו, יש גם פוליטיקאים,
ויש גם אנשים עם אינטרסים וכולי,
אבל זה לא התמונה השלמה.
ואז מגיע הסוף.
ויבוא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה.
ויאמר המלך לאסתר, גם ביום השני במשתאי העין, מה שאלתך, אסתר המלכה, ותינתן לך?
מה בקשתך עד חצי המלכות ותיאס? קוראים חצי המלכות.
מראש אומר לה חושב-ראש ה...
יהיה מגבלות גם למה שאת מבקשת.
ועתה נסתר המלכה ותאמר, אם מצאתי חן בעיניך המלך, ואם על המלך טוב,
תינתני נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי.
וכי נמכרנו אני ועמי להשמיד, להרוג ולאבד, ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו, החרשתי, כי אין הצער שווה בנזק המלך. שימו לב איך אסתר מדברת.
היא מדברת כמו דיפלומטית, נכון?
מה?
גברתי, יאללה לך, דברי, תגידי לאחשוורוש, יאללה.
אני עכשיו, נפוצץ פה את כולם וזה. תראו, זה גם בהמשך אחרי זה, אחרי שהם יודעים, אז שולחים ספרים, נכון שהיהודים יכולים להתגונן, לא שביטלו את ה... כן.
שוב, המציאות היא מאוד מורכבת. גם כשפותרים את הפלונטרים שנכנסנו אליה,
הדברים
מתרחשים בדיפלומטיה, במהלכים מאוד מורכבים.
ויאמר המלך אחשוורוש, אמר לאסתר המלכה,
מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו ליבו לעשות כן? ואתה אומר, אסתר, אי צר ואויב,
המן הרע הזה. אומרת הגמלה מסכת מגילה,
אי צר ואויב, אמר רבי אלעזר, מלמד שהייתה מחווה כלפי אחשוורוש.
היא הצביעה לאחשוורוש, שהוא שורש הבעיה.
בא מלאך וסתר ידה כלפי המן.
בא המלאך והזיז את היד שלה כלפי המן.
מה חז"ל רוצים להגיד במדרש הזה?
מצד האמת, מי שורש הבעיות פה?
אחשורוש.
הוא גידל את המן, אחשורוש. הוא פה, העולם עוד
כולו בנוי פה על אפלה ועל ריקבון שצריך לשנות פה.
אבל אי אפשר עדיין.
המלאך זה כאילו הכוח שמוריד את האידיאלים הגדולים אל המציאות.
עדיין אי אפשר עכשיו.
עכשיו בוא נכבוש את איבר הירדן המזרחי ונקים את בית המקדש.
בעזרת השם, זה יהיה.
אבל עוד לא עכשיו.
בסדר?
תביא, עכשיו מטפלים בעמאן, עכשיו מטפלים בעמאן.
אני לא נכנס לשאלה אם אפשר כבר להתיישב בעזה, אי אפשר להתיישב בעזה,
איפה הוא צריך לעבור הגבול בסוריה או בלבנון.
אני לא עד כדי כך בקיא בדופק הציבורי איפה עם ישראל עומד.
אבל אני בכוונה מביא דוגמה קיצונית.
בסדר, יש דברים שברור לנו שאנחנו עוד אי אפשר עכשיו.
מצד שני, נכון, צריך להיזהר שהמבט הזה לא עכשיו יבוא ויגיד, טוב, אם זה ככה, אז אני לא שואף לשום דבר להתקדם.
אולי כן נחשב עכשיו כבר להתחיל לדחוף להתיישבות בעזה. בסדר, זה משחק כזה שכל הזמן צריך לזהות איפה. אבל אני מדבר על הגישה הנפשית.
מה זה הניצחון המוחלט?
שאסתר הפילה את עמם.
נכון, היא עוד לא הפילה את החשוורוש,
לא בנתה את בית המקדש.
הפילה את עמם.
נכון, וזה המשך הסיפור שם, הפרק האחרון במגילה, הפרק י',
והיא אחת הדברים האלה. הטיל המלך אחשוורוש, מס על יאי הים,
עדיין הוא שולט אחשוורוש עם הבעיות,
ורוב היהודים נשארו בפרס,
ומי שמכיר את ההיסטוריה, ההמשך שם, זרובבל הצליח להקים אמנם את בית המקדש השני, אבל בית המקדש השני זה היה בית מקדש,
מה שנקרא דרדלה, כן? זה לא היה בית המקדש העליון.
ועל זה אומר עזרא הסופר, היו הזקנים שהיו בחנוכת בית המקדש השני, והם זכו את בית המקדש הראשון, אמרו, אהה, התחילו לבכות, בוכים בקול גדול,
זה ניצחון מוחלט מה שקורה פה?
לא, זה לא שווה כלום.
אמר להם עזרא, מי בז ליום קטנות?
מה, אתם בזים להתקדמות שעשינו פה?
תבינו מה היה פה, במהלך הזה.
תכירו תודה על הקדוש ברוך הוא, וזה לא סותר שצריך
איזשהו אופן להתקדם קדימה. זה כלום. המשך המגילה, גם אחרי הפרק הזה, פרק ז', שלכאורה,
זהו, הנה, אסתר אומרת את המן, תראו, יש שם עוד שני פרקים, ח' וט',
שגם כשהיהודים הם כבר נלחמים, זה גם, זה משהו כזה,
מורכב, אתה צריך להתחשב באחשורוש ולבקש ממנו אם אפשר בשושן להמשיך להילחם, במקומות אחרים אי אפשר, הסיפור פה
ממשיך
וכל זה, זה הניצחון המוחלט.
ככה אומרת הגמרא מסכת מגילה וזה הסיום.
תחת הנעצוץ, נעצוץ זה קוץ,
יעלה ברוש ותחת הסירפד יעלה הדס והיה להשם לשם לאות עולם לא ייכרת.
תחת הנעצוץ,
תחת המן הרשע, שעשה עצמו עבודה זרה,
דכתיבו בכל הנעצוצים ובכל הנעלולים,
יעלה ברוש,
זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים.
ותחת הסרפד,
תחת ושתי הרשעה,
הבת בנו של נבוכדנצר רשע ששרף רפידת בית השם,
דכתיבו ורפידתו זהב,
יעלה הדס,
זו אסתר הצדקת,
שנקראת הדסה,
שנאמר, ויהי אומנת הדסה,
והיה להשם לשם זה נקרא מגילה, לאות עולם לא ייכרץ,
אלו ימי הפורים.
מגילת אסתר, חג פורים כל שנה וגם השנה צריך להיכנס לראש הזה.
תשועתם הייתה לנצח,
התשועה מגיעה בצורה מורכבת לעולם הזה.
צריך כל הזמן לשאוף קדימה ולהתקדם קדימה,
אבל לשמוח ולהודות לקדוש ברוך הוא על מה שיש,
לראות את התמונה השלמה.
וכמו תמיד, אני מספר לכם מה הולך להיות,
טוב, שימו לב, אני מתנבא כבר באופן מקצועי.
בסדר? נביא מקצועי, תקשיבו.
החמאס יחוסל.
מה זה יחוסל?
לא כמו שהיינו רוצים, שיימחק ועזה תהיה ירוקן.
הוא יהפוך להיות גורם לא רלוונטי.
כן, הוא ימשיך להציג, ועוד 20-30 שנה אולי הוא שוב יתהפך ונצטרך לטפל בזה, אבל
הלוואי ויהיה מספיק את הכוח לעצור אותו קודם.
אבל האיום שהיה פה לפני שנה וחצי הוא הוסר.
חיזבאללה אותו דבר, איראן תתמוטט, כולנו יודעים את זה, או כלכלית, או צבאית, או אני לא יודע בדיוק מה, היא תהפוך להיות כמו סאדם חוסיין, שהיה בזמנו איזה פסיק שהיה איום תקופה מסוימת, וגם הם נפלו.
מבחינה רוחנית, מה שקורה בעם ישראל,
זה ברור שאנשי הרשע ימשיכו להסית כנגד התורה
והזהות הלאומית, הם לא יסיימו עד סוף חייהם,
אבל הם מיעוט שהולך ונעלם.
ועוד לא הרבה שנים מדינת ישראל תהיה מדינה מסורתית דתית, כבר עכשיו היא מדינה מסורתית דתית.
התהליך הולך לשם, ורק צריך באמת,
מצד אחד המון כוח, לא להתעצל ולא להיכנס לשאננות,
ומצד שני,
לראות את ההליך הגדול, ואז לבוא ולהילחם באמ"ן, בכל הדברים הללו,
בצורה רגועה, בצורה של,
לא בהיסטריה ולא בתחושת ייאוש, שמסתובבים פה,
פורים תשפ"ה, כאילו הפסדנו. מי הפסיד? מה הפסד?
אורך רוח, יש כמובן עכשיו עסקת החטופים, זה משהו
שנעשה באופן שהיינו שמחים מאוד שזה יעשה באופן אחר.
זה יכול לצערנו גם להגיע למסמוס מסוים של הלחימה. אנחנו נראה לאן הדברים יתפתחו.
אבל מה שלא יהיה, כשאנחנו נסתכל על זה,
הכיוון הוא מאוד מאוד ברור.
המגמה היא מאוד ברורה.
מדינת ישראל לא הולכת לשום מקום.
המציאות הולכת ופורחת.
ואני אומר, זה משל לכל אחד ואחד בחיים שלו.
שוב, החיים, כל הקשיים, כל הכישלונות, כל הנפילות,
וגם כל הניצחונות שבן אדם מגיע.
תמיד להסתכל על הפרספקטיבה, לראות המבט הרחב.
תראה איפה היית לפני חמש שנים ואיפה אתה עכשיו.
בסדר, גם בעבודת השם.
לא יודע, כל מיני כישלונות שנכשלתי.
כן, נכון, אתה נכשל, אתה שים לב. פעם היית נכשל בעבירה הזו כל יום.
היום אתה נכשל בעבירה הזו פעם בשבוע.
זה גן עדן אתה הולך לקבל על הדבר הזה, על ההתקדמות הזו.
לפום צערה אגרא, צריך לקלוט. זה שיצר ויש קושי ויש תל אביב, זה הישג, זה לא הכל או לא כלום.
כך המציאות מתקדמת.
זה המסר הגדול.
זה הניצחון המוחלט של מרדכי היהודי ושל אסתר המלכה,
בעזרת השם, בימים ההם, בזמן הזה.
""""""""""מ אותו אותו אותו אותו אותו
