אחיי וראביי, צהריים טובים.
אנחנו בשיעור הרביעי על מגילת אסתר.
זה עתה נודע לי שיהיה שיעור חמישי.
הוא יהיה בתענית אסתר. ביום חמישי הזה אנחנו נעשה עוד שיעור
על מגילת אסתר,
והוא יסגור לנו את הפינה על מה קרה אחרי המגילה, אבל היום זה השיעור הרביעי, והיום אנחנו בעוד השם נסיים את המגילה.
כן, למה לא?
מה?
אז אסורים זה עוד יותר סיבה ללמוד תורה, לא פחות ללמוד תורה, יותר ללמוד תורה.
אין לך, לא יהיה אזכרה ביום חמישי, כאילו יהיה בלי...
בפעם הקודמת ראינו את התוכנית של אסתר, נכון?
ביארנו מה זה כאשר עבדתי, עבדתי,
ומהי התוכנית של אסתר, נכון בעצם, נכון? אני צודק?
רגעי, לשם הגענו?
ובעצם ראינו שהתוכנית שלה היה בעצם להתאבד יחד עם אמן, לדעת רבי יהושע בן כוחא בגמרא, במסכת מגילה,
ובסופו של דבר היא שינתה את התוכנית ברגע האחרון בגלל שהיא ראתה את אמן מרכיב את מרדכי על הסוס והפילה את הכל על אמן וסיימנו בתלייתו של אמן כשחרבונה מוסיף את הגרוש ללירה
ואומר לאחשוורוש תקשיבו הוא כבר מנהל מדיניות עצמאית של הוצאה להורג וכל הדברים האלו ואמן נתלה על העץ. זה הרגע שאנחנו נמצאים בו עכשיו.
אני יוצא רגע
ומניח פה רגע איזה שאלה,
בסדר?
ואני רוצה שתזכרו את השאלה הזאתי, כי אנחנו נענה עליה בעזרת השם היום, בשיעור היום.
השנה בירושלים פורים משולש.
פורים משולש בנוי על זה שבעצם,
חכם בלס, אתה איתנו?
פורים משולש בנוי על העובדה שבעצם חג פורים מראש מחולק ליומיים, לי"ד וט"ו.
עכשיו אני מזכיר לכם, אחי ורעי, שפורים זה החג דה רבנן הראשון.
זה ה...
עכשיו, הכל זה תקון רבנן, כי אין דאורייתא תקון.
אין לדבר הזה אח ורע שמתקנים חג לשני חלקים של עם ישראל בנפרד. מה זה הדבר הזה?
עכשיו, זה יוצר מיליון בעיות הלכתיות. אחת מהן זה הפורים המשולש שאנחנו כרגע בתוכו, שעושים חלק פה, חלק פה, חלק שם, מחלוקות וכל הדברים האלו.
זה יוצר בעיות בתוך ירושלים, לא תתגודדו, ברמות עושים חלק בי"ד, חלק בט"ו.
מה פשר התקנה המוזרה הזאתי? ממתי הם מחלקים חג לשניים?
חג, יש לו תאריך אחד, נגמר הסיפור, נכון?
תעשה י"ג, בי"ג כולם נלחמו.
זאת, מבחינה הלכתית,
במיוחד שזו פעם ראשונה שאתה מתקן, אתה רוצה לתקן את זה בצורה הכי מבוססת,
הכי טובה,
הכי ראויה,
ופתאום יצא כאן איזה משהו שהוא מכניס למיליון על ספקות ובעיות בין פרוז שמוקף בין יומו לא מוקף, אני כרגע על הסוגיות האלו, כן? מבחינה הלכתית זה תמוה ביותר, פעם אחת.
שאלה שנייה זה, מה פתאום,
נעשה עוד שתי שאלות ואז ניכנס לעניינים.
הלכות קריאת מגילה הן מאוד מאוד מחמירות.
מאוד מחמירות.
אסור לפסוס מילה אחת.
נכון? אם אתה מפסס, צריך להשלים את זה מהכתוב.
מה קרה? מה הלחץ?
פספסטי זה החשדר פנים. אז עכשיו העולם קרס?
מה כל העצבים האלו?
וגם חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולשתותה ביום.
מכביד.
אם אתה עושה פורים גם פה וגם פה, ואתה גם קורא לאשתך, הייתה לי שנה שקראתי שמונה פעמים מגילה.
כי היינו,
גם התחייבנו פעמיים, וגם אשתי הייתה אחרי לידה, אז קראתי לה כל פעם, אוקיי,
אחרי הפעם השנייה אתה כבר מבין את הרעיון,
וזה קשוח מאוד.
וחוץ מזה שהמשנה, מסכת מגילה, מתחילה במגילה נקראת בי"א, בי"ב, בי"ג, בי"ד, בט"ו, לא פחות ולא יותר. למה?
זמניהם, זמנים הרבה תיקנו להם.
מה זה הדבר הזה?
ממתי אתה פורס כזאת עם מניפה?
יש לכל דבר זמן. החלטת מה הזמן שלו? פה קוראים את המגילה. מה זה כל ההתפשטות הזאתי?
בקיצור, רצף ההלכות של חג הפורים הן הלכות מאוד מאוד נשונות,
מאוד מוזרות,
לא מקובלות כל כך על הדעת, יוצרות מיליון ספקות הלכתיים,
ואם אנחנו מניחים או מבינים שזו גם הפעם הראשונה שמתקנים חג, אז מה שנקרא, התחלנו לא טוב.
ככה לא מתקנים חג.
כן, בסדר?
בסדר, למה זה בנוי כך?
אז זה נראה היום, בסדר, דוד?
יפה.
בואו נתקדם בחיים. אנחנו בפרק ח'. "ויום ההוא נתן המלך אשוורוש לאסתר המלכה את בית אמן צורר היהודים, ומרדכי בא לפני המלך, כי הגיעה אסתר מהולה,
ואסר המלך את הבעתו אשר העביר מהמן, וייתנה למרדכי בתסם אסתר את מרדכי אל בית אמן". יפה מאוד. אז בעצם מרדכי ממונה על בית אמן, כלומר ממונה למה?
לשר, השר לביטחון לאומי בעצם, זה כאילו מה שהיה המן.
תחתיו השב"כ, כל החבר'ה האלו,
הם תחתיו.
ועכשיו קורה כאן אירוע משונה מאוד.
בתוסף אסתר, אוקיי, תלו את המן,
אבל עדיין,
האיגרות להשמודת היהודים עדיין בתוקף.
אז מה יותר מתקבל על הדעת מאשר מה?
לבטל אותם.
אבל זה לא כזה פשוט.
אסתר מבקשת מהמלך אחשורוש לבטל את ההגזרות, אם על המלך טוב,
ואם מצאתי חן לפניך וכאשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו ייכתב להשיב את הספרים מה חשבת המן בלמדת האגגיה שכתב לאבד את היהודים אשר בכל מדינות המלך
כי איככה אוכל וראיתי ברא אשר נמצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי באובדן מלאדתי מצטטת אסתר את בני לנדאו כי איככה אוכל, אתם מכירים מה יותר מתבקש מהדבר הזה אבל ממלכת פרס היא ממלכת המנגנון
ואחד הדברים שהכי מבחינים את אחשוורוס זה
שיחשדו אותו במה שהוא באמת מלך הפכפך.
אמר, עכשיו אני מוציא איגרות, אני מבטל את האיגרות, בעייתי מאוד,
ולכן אחשוורוש אמר לאסתר, אי אפשר, זה,
נכון, אתם מכירים את זה,
זה כבר נכנס למערכת.
זה כבר, אז מה כן אפשר לעשות?
הנה בית המן נתתי לאסתר, ובוטטו לו על העץ,
אשר שחררו ביהודים, אתם כתבו על ידים כתוב בעיניכם בשם המלך,
וכיתנו את טבעת המלך, כי כתב,
אשר נכתב, ושהמלך תורת טבעת המלך, אין להשיב.
אוקיי.
זה כמובן רק מראה לנו מי זה אחשורוש,
ושאין לו בעיה שהגזרה הנוראה
של השמנת היהודים תישאר על תוקפה, אבל הוא מאפשר למרדכי לכתוב איזה. עכשיו, האירוע הזה הוא אירוע חשוב מאוד
על מנת להבין
מה עשו היהודים. אני רוצה להגיד את זה קודם כל בעל פה את כל המהלך,
ואז אנחנו נראה את זה בפסוקים, בסדר?
מה מרדכי כותב?
אוקיי, עכשיו אחשוורוש נתן למרדכי לכתוב איגרת שנייה. מה מרדכי כותב?
כתוב, נכון? ויכראו סופרי המלך בעת ההיא בחודש השלישי וחודש סיוון בשלושה ועשרים בו. ויכתב,
ככל שציווה מרדכי על היהודים וכו'. מה?
מה כתוב? ויכתוב בשם המלך מה כתוב?
אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להיכאל ולעמוד על נפשם,
להשמיד ולהרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם טף אנשים ושללם לבוז ביום אחד בכל מדינות המלך אשוורוש בשלושה עשרה חודש שני מסע או חודש אדם.
אני רק, יש לי בקשה קטנה על השיעור הזה, אני רק מבקש דבר אחד, שניקח את הפסוקים ברצינות ונקרא ונבין מה כתוב.
זה הבקשה, בקשה צנועה ולא יותר מזה.
מה כתוב בפסוק הזה?
מי יכול לעזור להסביר לי?
רב זאב,
אתה תהיה החלוץ. אתה שואל איזה פסוק. מה זה אומר שקראת את הפסוק, איפה היית?
הוא מפריע לך.
אל תשב לידו, הוא מפריע לך.
אומר לנו רב אהרון,
דברי אלוקים חיים.
המלך נתן ליהודים זכות להתגונן.
לפחות ככה מרדכי כתב.
אם יתקפו אתכם, רשאים להתגונן. אתם רשאים להקים ארגון שנקרא ארגון ההגנה ולהתגונן.
בסדר?
זה אמור לקזז את הבעיה. אוקיי,
מרדכי הוא בעמדה שלטונית, כולם יודעים שמרדכי הוא השר,
שר הביטחון פנים,
הוא הקרוב של אסתר,
והיהודים יש להם אירוע שיש להם היתר להתגונן, הם יכולים נגיד לאסוף נשק ולהקים פלוגות הגנה.
זה מבטיח שהיהודים כנראה לא יותקפו.
אוקיי, אבל בפועל
קרה משהו אחר לגמרי.
מה קרה?
היהודים תקפו.
רבותיי, זה תרגיל ההונאה הגדול ביותר במגילה,
וזה הנהפוך הוא,
על זה כתוב גם, נכון, בפרק ט',
בואו נקרא את הפסוקים.
"פצ'קן הכתב ינתן בכל דעת מדינה גלוי לכל העמים להיות היהודים עתידים למיום הזה לנקם אביהם".
מרדכי יצא מלפני המלך, מה זה יצא? לאן הוא יצא? לעשות סיבוב בעיר, דווארה?
הוא יצא לארגן את כוח המגן,
אבל הוא מכין פה תוכנית
שאף אחד לא יודע עליה,
חוץ מהיהודים.
הרי מה אומר הגוי? הגוי אומר, טוב, אני תכללתי להרוג את היהודים, אמ"ן וכל זה,
מה אומרים קציני האס.אס של אמ"ן? טוב, תכללנו להרוג את היהודים,
התוכנית השתבשה, אמ"ן נהרג,
מותר לאוהדים להתנגד, לא נהרוג אותם עכשיו, נחכה להזדמנות אחרת.
אף גוי לא מעלה בדעתו שיהודי יתקוף אותו.
הם לא מעלים את זה בדעתם,
כי גם באיגרות מה היה כתוב?
הגנה.
ושיהודי יחזיק נשק
וילמד לראות, היהודי הגלותי הזה, המסכן, נכון?
מה אמר ז'בוטינסקי שצריך להוסיף את הדיבר האחד עשר? מהו הדיבר האחד עשר, דני?
אתה לא יודע?
הדיבר האחד עשר של ז'בוטינסקי זה "יידן לרנד שיסן"
יהודים, תלמדו לראות.
זיק נשק.
ז'בוטינסקי הרי היה ממקימי הגדודים העבריים.
גדוד כלאי המלך ה-33-39.
צריך להילחם.
יהודי לא הולך עם נשק, יהודי הולך כפוף.
הוא יכול להתגונן.
הגויים מרגישים בטוחים, כל קציני האס.אס, כל המנגנון העמלקי מרגיש בטוח.
יתקפו אותנו? לא, בסדר, אז לא נהרוג אותם עכשיו, יהיה עוד הזדמנויות בהיסטוריה.
בינתיים מרדכי מכין להם חתיכת נהפוכו.
מה הנהפוכו של מרדכי? הרי מרדכי ממונה על בית אמ"ן,
נכון?
מרדכי ממונה. מרדכי פותח את הכספת, מה הוא רואה כרגע, מה הוא מקבל?
את כל הרשימות,
את כל הכתובות של כל קציני האס אס שהיו אמורים להרוג ולתקוף את היהודים. מה מספרם?
75,000. מרדכי יש לו שנה שלמה להכין את כוח התוקף
העברי שיפתיע. לכן ארבע אלקים האלה לא ברחו. למה שלא יברחו?
יש להם 11 חודש. כי הם לא היו לו בדעתם. יהודים יתקפו, מדינת ישראל תצא למתקפה. מה פתאום? לא שייך בכלל.
נכון? יוכלו להגן על עצמם ואנחנו לא נתקוף אותם.
ולכן כתוב כאן
ב-12 או חודש אדר ב-13 יום בו וכולי,
ביום אשר סיברו אויבי היהודים לשלוט בו, נהפוך הוא אשר ישלוטי יהודים הם בשונאיהם. עכשיו, היהודים הרגו שבעים וחמש אלף, נכון?
שבעים וחמש אלף זה לא הרג חסר הבחנה,
זה שבעים וחמש אלף כתובות מדויקות שמרדכי סיפק את המודיעין, את המודיעין עזב שצריך לכלות עם פעולה,
שזה היה מנגנון ההשמדה שהאמן הכין. איך אני יודע?
כי כתוב, בואו נעקוב אחרי מה שכתוב.
את מי היהודים הרגו?
נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אשוורוש תשלוח יד במבקשי רעתם.
בסדר?
אז מבקשי רעתם זה כינוי אחד.
אחר כך
ויכו היהודים בכל אויביהם.
אחר כך ויעשו בשונאיהם.
אז זה מבקשי נפשם, אויביהם ושונאיהם.
ולא הרג חסר הבחנה. היו 75,000 כאלו, כי אמן הכין תשתית.
עצומה. בכבוד, פה, יש לך, תביא כיסא, תביא, הנה פה, ליד דוד.
ברוך תהיה.
בסדר?
כל זה,
75,000, ובשושן הבירה,
זה כמובן המטה של הגסטאפו וכל הדברים האלו,
אז שם הרגו 500 איש ואת עשרת בני המן,
ואותם גם תלו על העץ,
כנראה כדי לקבל הרתעה, כדי לקבל עוד מודיעין, וכן על זה הדרך. מה התברר?
התברר שבאמת בשושן זה לא הספיק.
לא הספיק, היה בשושן, שם זה התשתית, שם זה ה...
שם זה ה...
ולכן אסתר באה ניגשת לפני אחשוורוש ואומרת למלך, תקשיב, אני צריכה עוד יום.
עוד יום בשושן לטפל ברוע.
עכשיו, זה מסביר דבר מאוד מאוד חשוב.
המגילה דואגת להדגיש,
ובביזה לא שלחו את ידם.
נכון?
למה לא לשלוח יד בביזה? מה הבעיה?
מה, מה?
יפה, נכון.
כתוב, הערת יפה, כתוב.
אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להיכהל ולעמוד על נפשם,
להשמיד ולהרוג ולאבד את כל חיל העם במדינה הצרים אותם,
טפן נשים ושללם לבוז,
אבל היהודים בביזה לא שלחו את ידם. מה זה, מין טהרנות כזאת? מה, מה הבעיה לקחת את הביזה הזאת?
מה התשובה שלך?
ההפטרות השנייה זה שביזה מזכירה את הרצופים של... יפה, אתה רוצה להגיד קצת תיקון למלחמת עמלק.
יפה, אפשרות אחת. אפשרות שנייה,
כשיש לך כל כך מעט זמן, 24 שעות,
לטפל באויבים, אין לך זמן לעסוק בביזה. הרי ביזה צריך לאסוף,
צריך לנייד, צריך לחלק.
אתה מאבד פה זמן יקר. איך נקרא?
אתם מכירים? אני מקווה שאתם עוגבים פה סדרות צבאיים,
אבל פרק הזמן מהגיוס של יחידה כלשהי ועד ההפעלה שלה נקרא פרק זמן בעגה הצבאית,
זמן יקר, כי בזמן הזה אתה עושה הגברת מוכנות,
אתה עושה מילואי מלאים, אתה עושה את זה, כי יש פה זמן יקר, עוד רגע מפעילים את היחידה, אתה רוצה שהיא תהיה 120%,
לא 100%,
אז זה נקרא זמן יקר.
יפה מאוד.
לא על זמן יקר. אז יש כאן זמן יקר, אין זמן לביזה.
יש לנו 24 שעות לגעת בכל הזה, מרדכי, תבינו מה מרדכי עשה.
מרדכי במשך 11 חודש הכין כוח צבאי מיומן,
מדויק,
מצויד במודיעין איכותי,
יודע לתקוף, לדקור את הנקודה ולהמשיך הלאה, עם משמעת צבאית, עם סדר.
הכוח הצבאי הזה אמור לשמש את מרדכי בעלייה לארץ ישראל,
ועכשיו עם כוח צבאי, כי אחשוורוש נתן.
אז עושים את המשימה, עכשיו זה הנהפוך הוא.
הנהפוך הוא אולי הכי גדול במגילה זה הנהפוך הוא הזה, מה?
זה הנהפוך הוא של שבעצם מי שתכנן את השמדת
הכוח שרצה להשמיד את עם ישראל, מי שבנה את התשתית של הנתונים,
את הטבלאות ואת הכתובות, זה מי?
זה אמן.
ברגע שמרדכי מונה על בית אמן, פתח את הכספת,
הכל היה מוכן, יש לו את הכתובות,
יש לו את האנשים,
יש לו את השמות,
רק צריך להכין את הכוח הצבאי, שזו משימה גדולה מאוד,
לשמור על זה בשקט, בעונה.
לא, אנחנו יהודים.
צבא ההגנה לישראל, אם לא תתקפו אותנו, אנחנו לא נתקוף, אנחנו רק מותר לנו להתגונן, להתגונן, אנחנו רק להתגונן, להתגונן. אז אתה מרדים את האויב, האויב לא מעלה בדעתו שיהודים יודעים לתקוף, ואז ביום אחד דופקים בדלת, כדור בראש, ממשיכים הלאה.
זה ממש נהפוך הוא. כלומר, מה שהאמן תכנן לעשות ליהודים, היהודים עשו
לאויבים. מעולה.
לא שלחו את הביזה, עשרת בני המן,
ולכן כתוב בפרק ט', ויקהלו היהודים אשר בשושן,
גם ביום 14 לחודש אדר ויהרגו בשושן 300 איש,
ובביזה לא שלחו את ידם. אם כך, 75 אלף איש בכל רחבי הממלכה, ובשושן יש לנו 800 איש במטה,
מטה הגסטאפו, מטה האס אס, שם היו 800 איש שניהלו את כל העניינים,
ובהם גם אותם הרגו. יפה.
ושאר היהודים אשר בניות המלך נקלעו ועמוד על נפשם, ונוחמו איביהם, והרוגו את ידיהם,
חמישה ושבעים אלף, ובביזה לא שלחו את ידם. עד כאן
תיאור של אותו יום י"ג, אותם ימי י"ג וי"ד באדר בשנת 13 למולכו של אחשוורוש,
הימים שהיו צריכים להיות ימי השמדה של העם היהודי,
והתהפכו בזכות ההבדה של מרדכי לימים של ניצחון וישועה.
התוכנית ברורה, איך זה בוצע, זה ברור, הכל ברור?
יפה.
עכשיו אני צריך את הריכוז שלכם המלא,
כי קודם כל אני אגיד
משהו ככה וזה.
באופן טבעי,
יש ירידת מתח
בשלב הזה. ברגע אחרי שתולים את בני המן וקוראים את כל הארנות, אז
יאללה עכשיו בואו נגמור את ה... גם אין פה יותר המן לתת בראש,
וגם רעבים. השנה גם הירושלמים יהיו סוף סוף רעבים יחד איתנו בקריאת מגילה.
יאללה בואו נתקתק את העניינים ונגיע כבר לסעודה ולאוכל וזה. ולכן פרק ט' פרק י' זה נראה כזה נספח להסכם באותיות קטנות.
אבל זה פרק סופר חשוב כדי להבין מה היה פה, בסדר?
בסדר? אני פשוט חוזר על הבקשה שלי לקרוא את הפסוקים ולנסות להבין מה כתוב.
אז בואו נראה.
ותכף תראו, נראה ביחד,
שהמגילה עצמה אפשר לעשות כזה ונהפוך הוא.
הכל מתהפך.
פשוט לא יאומן.
אני עכשיו איתכם בפרק ט',
פסוק י"ז.
ביום שלושה עשר לחודש אדר, ונוח בארבעה עשר בו,
ועשו אותו יום משתה ושמחה
זה היהודים הפרזים
רבו צגי, תשב, אל תעמוד
יש פה כיסא
ביום, בסדר?
ועשו אותו יום משתה ושמחה
אז מה כתוב?
מה כתוב?
תהיו איתי, קדימה, מה כתוב?
שהיהודים בפרזים עשו מעצמם, נכון? אף אחד לא אמר להם, הם עשו מעצמם, אחרי שהם ניצחו במלחמה, עשו יום מסיבה, כל הכבוד.
והיהודים אשר בשל נקראו ב-13 בוהו וב-14 בוהו בנוח וב-15 בוהו עשו את היום משתה בשמחה.
יפה.
אז זה מה שקרה באותה שנה.
באותה שנה,
אחרי שגמרו לנצח, טבעי לגמרי. דבר טבעי, עשו מסיבה. עשו, ברוך השם, היום משתה בשמחה.
באותה שנה.
מה קרה שנה אחר כך?
לא, אל תגיד כלום.
על כן, רגע.
על כן,
היהודים הפרזים,
היושבים בערי הפרזות, עושים את יום 14 בחודש אדר,
שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח אחרונות איש לרעהו. כלומר,
לא כתוב כאן משום מה שושן נעלמה,
אנחנו ננסה להבין למה בשושן לא עושים כלום, איפה שושן?
אבל כאן כתוב שהיהודים שיושבים בערי הפרזות מעצמם,
מעצמם עשו את היום הזה, יום משתה ושמחה, מה כתוב? משתה, שמחה, יום טוב,
משלוח אחרונות איש לרעהו.
מה לא כתוב?
לא, מה לא כתוב?
אין פה בקרא מגילה.
הופה, זה מתחיל.
רגע, רגע, בואי, השנייה. זה מתחיל,
בואו תהיו איתי רגע ברצף, אחרי זה ניתן לכם שאלות.
זה מתחיל להריח פה בעייתי.
בשושן לא עושים כלום,
עושים רק בערים המרוחקות,
ואין מגילה.
מה זה אומר?
זה אומר שמישהו כאן לא כל כך רוצה לזכור את הלקח ההיסטורי.
מה, בשושן נעשה מסיבות?
היה פה איזו תקלה קטנה, והתגברנו עליה, לא צריך עכשיו איזה...
בחוץ, בערי הפרזות, אפשר לעשות מסיבה,
אבל גם המסיבה הזאת היא בלי להגיד על מה.
בלי להגיד על מה.
עושים מסיבה.
כדרכם של הרבנים לחרב שמחות,
ויכתוב מרדכי את הדברים האלה, וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אשוורוש, הקרובים והרחוקים,
לקיים עליהם.
רבותיי, לקיים עליהם זה הדרך של המגילה להגיד משהו בכפייה.
בכפייה. מה הכפייה?
היהודים צריכים כפייה לעשות מסיבות? לא. מי מהמסיבה?
לקיים עליהם בכפייה זה דקירת המגילה.
לקיים עליהם להיות עושים את יום 14 לחודש אדר ואת יום 15 ובכל שנה ושנה באותם ימים כלומר אותם ימים שעשיתם מסיבות תשאירו את הימים הללו
בהרי הפרזות שושן בכל מקרה לא רוצים הוא צריך להכריח גם אותם תוסיפו מקרא מגילה
כימים אשר נחו בהם יהודים ואוהביהם והחודש שיפח להם יגון ושמחה ומאמר יום טוב לעשות יום ישת שמחה ומשלח חודש לרעיון וטבות לביונים
וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות
ואת אשר כתב מרדכי עליהם מה זה וקיבל?
קיבל בכל מקרה את אשר, חלק קטן קיבל את אשר יכול לעשות את אשר קטן מרדכי עליהם. והרוב?
הרוב לא רוצים.
הם לא רוצים.
כי בעצם, מה אומר להם מרדכי?
מרדכי אומר להם, תקשיבו,
אני רוצה שכל אחד מכם ידע, כל אחד מאיתנו ידע,
שאנחנו כאן בגלות גרים על פתח
פי הר געש,
שכל רגע יכול לפתוח את הפה שלו ולבלוע אותנו מחדש.
ולכן זה לא המקום שלנו, צריך לעלות לארץ ישראל.
זה האירוע.
לעלות לארץ ישראל. החג הזה צריך להעיף אותנו מכאן לארץ ישראל.
כי תראו מה היה כמעט, כמעט השמידו אותנו.
מה אומרים היהודים?
הפוך.
הפוך. בדיוק הפוך.
מגילת אסתר היא ההוכחה הכי חזקה לאיזה מקום בטוח אנחנו נמצאים.
איך?
אני עכשיו אעשה לכם רעיון עם יהודי בשושן. כן, שלום אדון יהודי, מה שלומך? ברוך השם, איך קוראים לך?
קוראים לי
עתרם.
יש לנו מחותנים פרסים, אז אנחנו מכירים את ה...
כן.
אז, טוב,
יפה.
כן, כבודו, למה אתה לא לארץ ישראל? מה, לאן?
הוא כאן שם, יש שם מלא צערי יהודה ובנימין, אבל פה הוא מסוכן.
פה?
המקום הכי בטוח בעולם זה פה.
הכי בטוח.
איך אתה מדבר, המן? כן, אתה, הוך.
לפי המגילה, אני אומר, אולי נדבר על זה בהזדמנות,
שזה היה אחרת, אבל לפי דברי חז"ל במגילה,
כמה זמן עבר מהרגע שהמן הפיל את הגורל,
ברגע שהוא נתלה
שלושה ימים.
עכשיו, בפועל זה היה אחרת,
ודיברנו על זה בחבורה, ולא ניכנס לזה כרגע,
אבל חז"ל מתארים את זה, זה היה, הוא הפיל את הגורל ביום י"ג בחודש ניסן,
והוא נתלה ביום השני למשתה, שהלילה בין המשתאות וליל הסדר,
כלומר שלושה ימים. אומר לך אותו יהודי בשושן, אומר, תראה,
ממלכה מדהימה,
אין מילים.
פעם אחת הייתה איזה טעות סטיית תקן,
זרוק לי מספר כמה זמן לקח לעלות על זה ולסכל את הסכנה,
שלושה ימים, אחי. שלושה ימים.
אין מקום יותר בטוח.
אז מה אתה עכשיו רוצה, שאני כל שנה אקרא במגילה ואזכיר לשכן שלי שאני עושה איתו עסקים שסבא שלו היה נאצי? לא מתאים.
זה גם היה אפיזודה.
זה לא היה רציני.
זה היה, הנה, עובדה.
קורה, מדי פעם עולה איזה משוגע, המערכת לא שמה לב.
אבל תראה איזה מערכת מהירה, היא, אתה יודע מה?
גם אם נעשה כמו פשוטו של מקרא,
שזה לקח שלושה חודשים,
אמן מפיל את הגורל ביום י"ג בחודש ניסן והוא נתלה, מתי? בכ"ג בסיוון, שזה לכאורה היום של המשתה,
גם זה מאוד מהיר,
נכון? שלושה חודשים.
החז"ל אומרים, תקשיב, בחוויה זה היה להם אפילו יותר מהיר,
אבל איך שלא יהיה, שלושה ימים ושלושה חודשים,
זה שיא המהירות.
המערכת טעתה,
מי שהוא מטורף עלה לעמדת כוח,
היא מהר מאוד זיהתה את הטעות ותיקנה אותה.
הלוואי על כל מקום כזה, כזה מערכת ביקורת, נכון? אולי אפילו גם הלוואי עלינו,
בשמחת תורה.
כל כך הרבה טעויות וזה, ואף אחד לא מצליח לעצור ולבקר את זה.
הפוך, זה המקום הכי בטוח.
לא רוצים את החג הזה.
לא רוצים אותו.
ולכן מרדכי, מה צריך לעשות?
להכריח.
הוא אומר לו, אתם כנראה לא הבנתם.
אולי לא הייתי מספיק ברור.
אז הוא לוקח את מגילת אסתר ומרחיב את הסיפור עוד.
הוא אומר, מה קרה לכם?
כי המן בן עמדת האגגי צורר כל היהודים,
חשב על היהודים לאבדם, והפיל פור, הוא הגורל, לאומם הוא לאבדם. כן, הוא הפיל פור, גורל, הוא היה מונע מניעים מטאפיזיים,
וזה לא משתנה.
ובבואה לפני המלך אמר עם הספר, שם ארצותו הרע וכו', ואתה אומר,
על כן קראו להם אלה פורים, על שם הפור, על כן, על כל דברי האיגרת הזאת,
ומה ראו על ככה ומה הגיע עליהם. ודיברנו על זה בעבר, מה ראו על ככה?
כשאתה שואל את המן, למה אתה רוצה להשמיד את היהודים? התשובה שלו היא ככה.
אין לי סיבה.
גם אם יש יהודי אחד בעולם,
וגמרתי להשמיד את כולם, אני לא יכול להיות רגוע שאני לא אשמיד גם אותו.
כי המניעים שלי הם מניעים מטאפיזיים,
רוחניים,
של שנאת היהודים מצד האתם שלהם.
המן האגגי.
אז אומר מרדכי, תקשיבו, יש פה כוח,
שנאה תהומית, שאי אפשר לשחד אותו בזה. שכחתם את הלקח?
אבל היהודים אומרים לו,
ארץ אהבתי זה שירה יפה מאוד, כן.
היהודים אומרים,
בסדר, פה איזו תקלה, מה אתה, ואלה בשושן בכלל, לא רוצים אפילו לחגוג. אלה בערי הפרזות, לא רוצים בכלל לקרוא את המגילה, מה אתה?
ולכן הם אומרים, וואו, אני רואה אם יש לי פה איזה...
הבנתי את הרעיון.
פה הלקח ההיסטורי הזה חייב להישמר, אחרת זה יקרה עוד פעם,
זה יקרה עוד פעם, נכון?
אני רוצה בשלב הזה רגע לקרוא לכם דברים שאני תמיד קורא אותם,
בתשעה באב תרצ"ח מבקר זאב ז'בוטינסקי, זאב ז'בוטינסקי באותו זמן הוא מבקר בפולין, באותו זמן הוא לא יכול להיכנס לארץ ישראל, הבריתים גירשו אותו מן הארץ
והוא מבקר בפולין
והוא נואם בבית הכנסת הגדול של
ורשה ומדבר בפני יהודי פולין.
ואומר להם את הדברים הבאים.
כבר שלוש שנים אני קורא לכם פאר כתר יהדות פולין ומתריע כי מתקרבת
הקטסטרופה הגדולה. אני מזהיר אתכם בלא הפוגה שהקטסטרופה מתקרבת. שערותיי הלבינו וזקנתי בשנים אלו כי ליבי שותת דם,
היות שאתם, אחיי ואחיותיי היקרים, אינכם רואים את הר הגעש שיתחיל תכף לפלוט את אש ההשמדה.
ככה הוא אומר שנה ושבוע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
אני רואה מראה היום, הזמן קצר בעוד אפשר להינצל, אני יודע אינכם רואים כי אתם טרודים ובהולים ודאגות היום יום.
האזינו לדבריי, ז'בוטינסקי,
האזינו לדבריי,
בשעה ה-12 זה כאילו כמו דקה ה-90,
למען השם יציל נא כל אחד את נפשו כל עוד יש זמן קצר,
זמן לקח והזמן קצר.
כך אומר ז'בוטינסקי.
ועוד דבר אחד ברצוני לומר לכם, ביום תשעה באב זה, אלה שיצליחו למלט את נפשם מהקטסטרופה,
יזכו לרגע החגיגי של שמחה יהודית גדולה, לילתה מחדש
ותקומתה של מדינה יהודית.
איני יודע אם אני אזכה לזאת, אך בני כן, אני מאמין בזאת.
כי אני חושב שאני בטוח שמחר בבוקר שוב תזרח השמש,
אני מאמין באמונה שלמה".
זה מה שמרדכי מנסה לקבע.
המקום הכי בטוח הוא המקום הכי מסוכן.
מי שרוצה ללמוד על פורים לא צריך לנסוע לפרס או לאיראן, אלא יכול להיות שהוא צריך לנסוע למנהטן.
כאילו, למקום שהיהודים מרגישים בו הכי בטוח, אתה לא יודע, כי בגרמניה של רפובליקת ויימאר היהודים הרגישו אותו דבר, ככה הם הרגישו.
טוב, ארה״ב בנויה אחרת, והיא לא, זה,
בעזרת השם זה לא יקרה, אבל בכל אופן זה.
מרדכי מנסה בכל כוחו לצרוב את העניין ההיסטורי הזה ואת קריאת המגילה,
ולכן כותב איגרת נוספת.
מה התוצאה?
התקדמות.
קיימו וקיבלו היהודים,
המילה קיימו כתובה כאן בכתיב מלא,
וכתיב חסר. כלומר, הם קיימו, אבל לא קיבלו.
קיימו כי הכריחו אותם. לקבל זה להסכים.
הוא קצת מגזים, הוא קצת פרנואיד, מרדכי, וכל זה, אבל טוב.
נעשה לו טובה.
עליהם ועל זרם ועל כל הניבים עליהם ולא יעבור להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה. ואומר מרדכי, והימים האלה נסגרים ונעשים בכל דור ודור,
משפחה למשפחה,
מדינה למדינה, ועיר לעיר,
וימי הפורים האלה לא יבואו מתוך היהודים וזכרם לא יאסוף מזערם. למה? כי בעצם מרדכי מנסה להציל אותנו מהשואה.
מנסה כאילו, אל תשכחו את הלקח ההיסטורי הזה. המקום הכי בטוח הוא המקום הכי מסוכן.
וברגע שהעם היהודי מאבד או מוותר מעצמו, מיוזמתו,
על הייעוד הלאומי שלו,
והוא אומר, אני רוצה להישאר יהודי פרטי,
דתי,
שמקיים את מצוותיו,
אבל ללא הקשר לאומי, באותו רגע הוא נכנס לסכנת השמדה.
כמו שבאמת היה בגרמניה.
כלומר, הרעיון הזה של,
כן, באחד הפרקים בעמוד האש,
אז מראיינים שם אחד היהודים המרכזיים ביהדות גרמניה,
הוא מגדיר את זה כל כך יפה, הוא אומר, הזהות גרמני.
התרבות, השפה, אורח השיבה גרמני.
דת,
גרמני נוצרי, גרמני פרוטסטנטי, גרמני יהודי.
קודם גרמני, ואז איזו פינה קטנה נקראת יהודי.
והוא אומר, ואומרים לו, תלכו לארץ ישראל. הוא אומר, זה מקום כמו ליביה, כמו עיראק, דזרט, מדבר,
לא שייך לכלום. מה הקשר שלי למקום כזה?
זה היה האירוע.
שר המשפטים ברפובליקת וימאר היה יהודי בשם רטנאו. הוא כתב את החוקה הגרמנית.
הוא נרצח, אגב,
במילים אנטישמיים.
הוא מיליון וחצי איש בלוויה שלו.
בפגיעה בפלורליזם הגרמני וכן הדרך.
זה המקום.
עשר שנים אחר כך,
שהתחיל להשמיד את היהודים.
זה מה שמרדכי אבן לעשה, הוא צורח את הלקח הזה, תבינו איפה אתם חיים, בואו נעלה לארץ ישראל!
עלו לארץ ישראל כי לא כל העיתים שוות, יש לנו עכשיו הזדמנות!
אני משתה למלך, יש לי את העוצמה,
יש לנו כוח צבאי,
יש לי תחלת מרדכי על הבגדים, בואו נקים מדינה, בואו נניף דגל, נקים מדינה!
כן, ברור, ברור, זה דברים פשוטים. אני מזכיר לכולם שמגילת אסתר קוראת,
12 השנים של מגילת אסתר הם חלק מה-18 שנים של הקפאת בניית בית המגלת בתקופת אחשורוש. כבר עלתה על יד זרובבל עם מרדכי,
מרדכי חזר לשושן כדי לפתור את הבעיות, ועכשיו הוא רוצה לחזור חזרה לארץ ישראל,
אבל ביג טיים, כמו שצריך,
הוא יקבל מה שהוא רוצה.
מי לא בא?
יש פסוק אחד: "איש יהודי היה בשושן הבירה אשר אשר הוגלה עם הגולה אשר הוגלתה אשר הגלה" ארבע פעמים גלות בפסוק אחד.
אני מזכיר לכבודו שהמגילה נכתבת תחת צנזורה של אחשוורוש.
ולכן היא נתנה הרבה פרנסה להרבה רבנים להעביר שיעורים מעניינים.
כי הכל פה כתוב בסדר, בחווה.
בואו נמשיך, כן.
סיבות תמיד יש.
תירוצים טובים תמיד יש, אבל מתירוצים הם מסיבות לא קמה מדינה.
בואו נראה מה קורה.
רגע, בוא, שנייה, אני רגע רץ, ואז זה זה.
ואז,
האם זה עזר? בקיצור, האם מרדכי הצליח? תשובה? לא.
ולכן, מה מרדכי צריך לעשות?
הוא קורא לאסתר, הוא אומר, תקשיבי, הם לא רוצים את החג הזה.
את חייבת להכריח אותם.
ותכתוב אסתר המלכה בתביכה ומרדכי היהודי את כל תוקף לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית. המילה ותכתוב היא תף גדולה.
כלומר, אסתר אומרת ליהודים, הבנתי את הרעיון שלכם,
מי שלא חוגג את פורים מסתבך איתי.
לא יכול להוציא מיסים, תאונת זהות, לא יכול דרכון, לא יכול זה. כאילו, הבנתם את הרעיון?
עכשיו אתם יכולים לבחור.
וישלח ספרים אל כל היהודים, אל שבע ועשרים ומאה המדינה, מלכות אחשורוש, דברי שלום ואמת. דברי שלום זה מרדכי. דברי אמת
זה אסתר. אתם יכולים לבחור. את החג הזה אתם תעשו.
לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם.
מה, אתם חושבים שהיהודים לא יודעים...
לא רוצים את החג הזה, אז אמרו, בוודאי, כן, כן, אנחנו לא רוצים את זה.
פשוט אני לא בבית.
בדיוק בי"ג, י"ד, אני נוסע להרים לחופשת סקי השנתית.
אז זה לא בבית, נשקרה הבעיה.
אומר מרדכי, אני אפתור לך את הבעיה.
בזמניהם, זמנים, הרבה תקנו להם.
מתי אתה נוסע? יש לך את יא, את יב, את יג, את יד, את ט"ו לקרוא.
אתה תקרא את המגילה באחד מהימים האלו,
ואתה גם תקרא אותה פעמיים,
ואתה תקרא אותה כל מילה, ולא תפסיד שום מילה, אני אכנס באבי, אבי, אביך, כדי שתבין את הלקח הזה, זה מה שמרדכי מנסה לעשות.
זה פשר הנוקשות ההלכתית בסיפור של המגילה. עוד לא עניינו על ט"ו, כן?
לכן זמנים הרבה תיקנו, כי ניסו להתחמק מקריאת המגילה, לא רוצים.
לא נעים, תקשיב, הגוי, אתה עושה איתו עסקים כל השבוע.
פתאום בפורים אתה אומר לו, אתה יודע מה?
רציתי להגיד לך שסבא שלך ניסה לרצוח אותי.
אז שיהיה לך חג שמח. זה לא מסתדר, זה לא מתאים,
זה לא שייך פה עכשיו, תשים את זה מאחורינו.
הייתה פה אפיזודה, אני מסביר לך, למה להגיד שכולם כאלו?
המן אחד משוגע על השלטון, ותוך שלושה ימים סיכלו אותו, בשביל זה אפשר לעשות מזה עסק גדול?
כל המגילה היא נהפוך הוא אחד גדול.
אפשר לספר את כל הסיפור הפוך, כולו.
בסוף, תכלס,
תכלס, שורה תחתונה.
למה יש פורים? בגלל מרדכי או בגלל אסתר?
מה אומרים?
אסתר.
כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה, וכאשר קיימו על עפשם ועל זרם דברי הטובות וזלעקתם,
ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה ונכתוב בספר.
בסוף, מה שגרם זה אסתר.
קיבלו את זה באונס.
מה היה קורה אם עמדת מרדכי הייתה מתקבלת?
הרי מרדכי,
שימו רגע את שושן בצד,
מרדכי אומר, תטווה.
למה?
ערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון.
מה נדחש מיהושע בן נון? איך זה קשור?
תשובה,
מרדכי מנסה לייצר זהות
היסטורית בין תקופות,
ואומר לעם ישראל, תקשיב,
כמו שבימי יהושע בן נון
בעצם הייתה תקופה של ירושת הארץ והעלייה אליה,
זו התקופה שלנו.
אנחנו נמצאים בדיוק באותה תקופה.
ולכן, מה צריך לעשות? לעלות לארץ ישראל.
ערים המוקפות חומה בארץ ישראל, אלה הן הערים המבטאות מה?
הרי העיר מוקפת חומה יש לה קדושה יתרה. למה? למה העיר מוקפת חומה יותר קדושה בארץ ישראל?
כי היא יותר קבועה, זה הכל. אם אתה באוהלים, יום אחד אתה פה, יום אחד אתה שם.
עיר מוקפת חומה, זו עיר שהתיישבות.
חי ורעי, כל הערים בארץ ישראל היו ערים מוקפות חומה.
בסדר? זה לא איזה ירושלים.
כולם! לוד, אונו, חדיד, כל הערים.
אומר משה רבנו,
מתאר בספר דברים את ארץ ישראל,
שם ערים גדולות ובצורות מאוד.
מה המשך הפסוק?
בלתיים ובריח.
כך כתוב.
מלא בספר שמואל, נכון, ההוא, שמה בן בכי בורח, נכנס לעיר עם החומה,
אבימלך, חומה, זורקים עליו ערים.
כל עיר רצינית, מוקפת חומה.
אז ברגע שאתה אומר שזה חג של ארץ ישראל,
אתה מציין, אומר מרדכי, בואו נעלה לארץ ישראל ונקים את החומות. הרי עושה את זה בסוף נחמיה,
בעוד 20 שנה, זה השיעור שנדבר עליו שבוע ביום חמישי.
ומה תהיה הקריאה של נחמיה?
לכו ונבנה את חומת ירושלים ולא נהיה עוד לחרפה, כן?
חומה זה משמע קביעות, זה הגנה, זה יציבות.
אז מרדכי אומר, בואו נעלה כולנו, כל הלוחמים, לארץ ישראל. נקים את הערות מוקפות חומה,
נעשה חג של ארץ ישראל, כי כל החגים בארץ ישראל באיזה תאריך הם?
ט"ו.
מי שעדיין יתעכב בחוץ לארץ,
הרי הפרזות זה בעצם ערים בחוץ לארץ,
והוא בדרך, נעשה לו כמו יום תבשני של גלויות, הוא יהיה לו י"ד.
אז זה מאוד קטנטנים שעושים י"ד,
והרוב עושים בט"ו.
כלומר, זה לא היה אמור להיות חג מפוצל,
זה היה אמור להיות חג של ט"ו,
בסדר? זה האירוע.
אלה שבחוץ לארץ, בהמתנה, בדרך, חבר'ה, בכל זאת, זה עוד חלק מהסיפור ההיסטורי,
כמו יום תבשני של גלויות, אבל הפוך, כאילו, לפני, בסדר?
שושן היא בכלל אירוע אחר.
שושן, למרות שאתה צריך לעשות בי"ד,
מכיוון שהנס התרחש בשושן,
ושושן עצמה הייתה מוקפת, אז אמרו לשם, תדעי מה, שושן, יאללה,
ניתן גם לך להצטרף לארץ ישראל, כי הנס נעשה בך. כגון, שנגיד שביום י"ז בכסלו,
צריך להניף דגל בכל מוסד לאומי בארץ ישראל וגם בניו יורק.
למה?
כי ביום היחד התאום, אז כל מי שרוצה, וגם, הואיל ונעשה הנס בניו יורק, אז גם שם, בשגרירות, תניפו דגל.
בסדר? אבל זה בגלל...
זה האירוע.
כל האירוע הזה לא קרה.
וככה נוצר הפיצול, וככה נוצר שיש יותר י"ד מט"ו,
כי ארץ ישראל חרבה, לא בנו אותה.
ולכן
מגיע פרק הסיום של המגילה,
אין פרק עצוב ממנו, ואני מתחיל את הפרק הזה.
וישם המלך אחשורוש
מס על הארץ
ויהיה הים. רגע, את הפסוק הזה קראנו, אנחנו נכון? מאמר אסתר קיים, דברי הפורים האלה ונכתב. קראנו את זה? נכון שלא קראנו.
מאמר אסתר קיים, לא מרדכי. טוב, פרק י', פרק מוזר, ארבעה פסוקים.
שלושה פסוקים.
וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ויהיה הים, וכל מעשה תוקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי,
אשר גידלו המלך.
הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלאכם עדי הוא פרס. כי מרדכי היהודים משנה למלך אחשורוש וגדול היהודים ורצוי לרוב אחיו דורש טוב להמון ודובר שלום לכל זרוע. הפרק הזה צריך לשים אותו כמו שפעם היה נגטיב בתמונות.
קח את הפרק הזה, תהפוך אותו,
תראה את הנגטיב ותקרא את הנגטיב. עכשיו אני אקרא לכם את הנגטיב של הפרק הזה.
ויעשה במלך אחשורוש מסה לארץ ויהיה ים. כלומר, במקום
כשאנחנו נתחיל לגבות מיסים למדינה היהודית
ונשקול את השקל הציוני,
אנחנו עדיין משלמים מיסים לאחשורוש.
כי מדינה, אחד מהדברים הבסיסיים שמגדירים מדינה,
זה היכולת לגבות מיסים.
לא רק ההגדרה, אלא העובדה שהאזרחים נותנים אמון ונותנים את הכסף, יש כאן איזה מה.
במקום שהאמון הזה יופנה פנימה ואנחנו נקים מדינה יהודית,
שבית המקדש בתוכה, בליבה,
אנחנו ממשיכים לשקול שקל, לשלם מיסים לאחשורוש.
טוב.
וכל מעשי תוקפו אשר כתובים בספר דברי הימים ולכן הודעה ופרס.
רבותיי,
יש לכם ילדים או נכדים בכיתה י',
צגי, יש לך נכד בכיתה י', מן הסתם.
בכיתה י' לומדים בהיסטוריה, כמדומני, את תולדות התנועה הציונית.
כל ספר יש לו פרק א', מאיפה הוא מתחיל?
מאיפה מתחילה,
מאיפה מתחילה, מה פרק א' בספר?
מה אתם אומרים?
מאיפה זה מתחיל?
נגיד עמוד האש, הסדרה המצוינת מתחילה מהקונגרס הציוני הראשון.
צריך להתחיל מאיפה שהוא, והם התחילו מהמקום שזה בסדר גמור, מהתנועה הציונית המדינית ואין לי תלונות,
אבל אם אני הייתי
כותב ספר, מאיפה הייתי מתחיל אותו?
אומר לנו רב אהרון הגון מווילנה, לך עוד קצת אחורה.
צודק, הרעיון שלך לא נכון, מה?
רבנו ארי ורבי יוסף קארו ורבי שלמה יעקבץ.
אלה האנשים,
ורבי יעקב ברהב, שעלו לארץ ישראל, לצפת,
לייצר פה גאולה, לא רק לבוא לארץ ישראל ולקרוא בתהילים ולהיקבר בה,
אלא לחולל פה איזה שינוי גאולי, ולכן רבי יעקב ברהב ניסה לחדש את השמיכה,
שזה אירוע גאולי מובהק, כי כתוב ואשירה שבתייך כבראשונה,
והיה שם, והארי וכל הדברים האלו,
עליית,
זה גם קורה באזור גירוס ספרד, כלומר ירידת המרכז היהודי הגדול האחרון וכולי,
צפת עולה,
אחרי זה,
כבודו צודק,
עליית תלמידי הגרא,
אחר כך עליית תלמידי רבי מנחם מנדל מויטבסק ותלמידיו שעולים לצפת ואחרי זה לטבריה,
ואחר כך,
ואחרי זה הקמת המושבות על ידי חובבי ציון והעלייה הראשונה, השנייה וכו' וכו'. כלומר,
אני הייתי הולכים לפרק הראשון לפני 500 שנה.
צריך להתחיל מאיפשהו, 500 שנה.
במקום שמרדכי יהיה הפרק הראשון בתולדותיה של המדינה היהודית.
שקמה ואחרי זה המשיכה יותר מ-200 שנה,
הוא איזה פרק
תקט משהו בתולדות האימפריה הפרסית.
איפה מרדכי כתוב? בדברי הימים של מי?
שלנו, של עם ישראל או של האימפריה הפרסית?
היסטוריה אתה כותב אם אתה משהו,
אם אתה פונקציה היסטורית, אבל אם אתה מיעוט אתה לא כותב היסטוריה.
אין ליהודים שהם מיעוט באיזה מקום איזו היסטוריה לאומית.
יש להם את ההיסטוריה הקהילתית שלהם, קהילה הגיעה לפה, אבל אין להם היסטוריה לאומית.
איפה מרדכי כתוב? אומרת המגילה, איפה הוא כתוב?
כתוב שם.
והפסוק האחרון,
כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול היהודים ורצוי לרוב אחיו,
דורש טוב לעמו ודובר שם לאכול זעור.
במקום שמרדכי יהיה הנציב הראשון ליהודה,
מלך יהודה הראשון,
המגיע בראש צבא
לארץ ישראל, בונה את ירושלים,
מיישב את הערים ומייסד כאן מדינה, במקום זה הוא Vice President of the United States.
הוא סגן הנשיא, הוא דובר טוב, רצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעבור, עושה דברים טובים, דיפלומטיה, לובינק, כל הדברים האלה, לא בגללו, הוא היה רוצה אחרת, אבל העם,
אז הוא עושה מה שאפשר.
כלומר, המגילה מסתיימת בעצם
בטרגדיה.
בסדר? פספוס עצום בלשון הגמרא, למה לא אומרים הלל על פורים?
כי התחלנו את המגילה באפס, ירדנו למינוס,
מה זה האפס המוחלט?
180, מה? כמה?
200 שיטות, תודה עזרא, 273,
האפס המוחלט, השמדה, ועלינו חזרה לאן?
אפס.
זהו. עקאתי עבדי אחשורוש ענן. עדיין עבדי אחשורוש.
ולכן מגילת אסתר בעצם, זה כאילו ניסיון, הפרק האחרון מספר את זה, רבותיי, זה הכל כתוב, זה פשוט רק לראות.
לא רצו את החג הזה.
התאהבו, נהנו מסעודת אותו רשע, גם בהתחלה וגם בסוף.
בסדר?
ולכן,
האירוע הזה,
הוא הולך לחזור, היסטורית. זאת אומרת, תהיה עוד פעם תקופה בהיסטוריה,
שבה יצטרכו ויהיה אפשר לעלות לארץ ישראל,
ומגילת אסתר תזעק, תעלו לארץ ישראל כי אתם גרים על הר געש?
האם זה קרה או לא קרה? כלומר, מה עם ישראל עשה, אני אשאיר לכם לשפוט, אבל התקופה ההיסטורית הזאת הייתה, אתם יודעים מתי.
בעשור 1920-1930 אפשר לעלות לארץ ישראל, הארץ הייתה פתוחה לרווחה,
לא הייתה הגבלה על מספר העולים,
הבריטים עזרו בעשור הזה,
לא הייתה הגבלה על קריאת קרקעות,
הכל היה פתוח,
השלטון הבריטי היה אוהד, והיה פה שני נציבים בריטים, אחד הרברט סמואל הראשון,
אחריו היה פלומר ואחריו היה וואקופ,
נדמה לי בסדר הזה פחות או יותר,
והם שלושתם היו, כל אחד לפי דרגתו,
סמואל היה ציוני גמור,
ווואקופ היה מאוד אהד את היישוב העברי, ופלומר היה איש צבא שעשה כאן סדר.
הוא הגיע כזה ניטרלי, אבל הכל היה פתוח, לא היה, ספר הלבן הראשון ב-1930.
בסדר?
טבעו!
מי לא בא?
היהודים.
לא באו.
33?
ושלוש, כבר התחילות מאוחר מדי,
גרמנים עבדו לשלטון.
זה פרק הסיום
של המגילה.
האם המגילה מסתיימת פה?
אני מזכיר לכם שאסתר,
סוכנת המוסד,
היא, אחרי שאנחנו נלך לעשות מסיבה,
היא נשארת תקועה עם אחש וראש.
מה עשתה סוכנת המוסד שלנו?
ומתי היא נתנה את המכה האחרונה?
נראה ביום חמישי, תענית אסתר.
חיזקו וימצאו!
אין דיור,
אין דיור,
.
::::::::::::: "
