טוב, בואו נראה פורים. פורים בא אלינו לטובה. איזה כיף, איזה יופי.
חג הנפש.
שתי תופעות מדהימות.
תופעה ראשונה זה קיימו וקיבלו, יש עוררות של הרצון,
שקיבלנו את התורה מרצון, מה שניתן לנו בכפייה.
כשהחבר יחזור, אז אני אחזור על כל מה שאני אומר כדי שלא יפסיד.
אז לכם יהיה פעמיים והוא יהיה פעם.
ואיך מעוררים כוח הרצון? בכלל זה נכון לכל החיים.
שלנו, שתי פסקאות מאורות הקודש ב',
הראשון זה ת'קס"ה.
איך מעוררים את המוטיבציה?
הוא אומר, אני גורר רגליים, לא יודע,
לא יודע מה אני רוצה, לא יודע אם אני בכלל רוצה,
איך מעוררים את הרצון לרצות בכלל?
אז בואו נראה.
כן, שלום וברכה.
חשבתי שאני אחזור על מה שאמרתי.
אז פה ראים אנחנו לומדים לגאול את הרצון, בסדר? לגאול את הרצון, לשחרר את הרצון, לדעת סוף סוף שיש לנו בחירה ברצון.
אנחנו בוחרים לרצות.
אנחנו בוחרים לרצות.
רגע, שנייה, עוד לא התחלנו מה אתה... איך אני יודע, אם אני רוצה, אתה שואל?
זה משהו אחר, אחרי זה אני מברר את הרצון.
פה אני לא דיברתי על הבירור של הרצון, בעצם שיהיה רצון.
חינוך ילדים, לגדל אותם, שיהיה להם כל רצון.
ואז מכוונים את הרצון אל הקודש, אל הטוב.
רק קודם כל שיהיה כוח רצון,
שיהיה קודם כל כוח.
אז אומר הרב,
הכוח היותר חדש שיתגלה בעולם לחדש את החיים בגאולה שלמה,
הוא הערך הגדול שיש לרצון האדם בהוויה כולה,
כשהוא משתלם בשלמותו הגמורה.
תל אביב.
מה הטענה של תל אביב?
תעזוב אותי בשקט.
אני עושה את מה שאני רוצה,
ומה שאני לא רוצה אני לא אעשה.
כי אני בחירה חופשית מתהלכת על שתיים.
תודה, תודה שבאת לכפות עליי עד עתה.
אני לא רוצה מהדאטה שלך.
אני אבחר את מה שאני ארצה לפרור.
והוא צודק.
כי יש לכות את איזהרו של המלך מתחת לשמיים.
אבל מעל השמיים, מה זה מעל השמיים, לא?
יש משהו, משהו דואלי כזה.
יש משהו שצריך קודם כל לגדל לכוח הרצון, בלי קשר לכלום.
אין לי פרסים,
תן לי, לא עונשים, זה פחות עובד,
אבל תן לי עידודים,
תן לי כל מיני, יש פסקה של הרב קוק, אימוץ הרצון.
תן לי לאמץ את הרצון, זה חשוב מאוד,
לאמץ את הרצונות שלי.
אחר כך, אחר כך,
נכוון את זה לקודש.
אומר הרב קוק, זה הכוח החדש,
היותר חדש שהתגלה בעולם,
לחדש את החיים בגאולה שלמה.
מה זה גאולה?
גאולת הרצון.
בסדר?
זאת אומרת, זה חשוב מאוד מאוד מאוד,
כי הכל פועל לפי הרצון הזה.
כן, כי ילד קטן רוצה להתאפס על העץ,
אז שישבור את הרגל,
שיפול מהעץ ולא ישבור את הרצון.
אל תחנך אותו לאילוף כזה,
לחתוך לו את הכנפיים.
בן,
תן לו דרור.
יש מה שנקרא קו אדום,
שלא ירוץ על הכביש עכשיו, שלא ישים את המזלג בתוך השקע.
יש הרבה דברים שלא, אבל חוץ מהקו האדום,
תן, תן ילד, ילד רוצה לדבר עכשיו, תקשיב לו, לא, תקשיב לי, אני רוצה לדבר, לא, תקשיב לו עכשיו.
כל מה שאפשר לצמצם, כי הרי כוח רצון זה כוח סמוי,
זה כוח לא מודע.
בגלל שזה כוח לא מודע,
לעולם לא אוכל להגיד לך, תרצה,
ביקשתי ממך לרצות כבר, למה אתה לא רוצה?
ואם לא, אז יש שתי גילי התבגרות, יש גילי התבגרות של גיל שלוש,
של ילד לא רוצה.
בארץ ישראל זה גיל שנה וחצי בערך,
זה יותר מוקדם משאר כל אומות העולם.
ויש לך איזה גיל ההתבגרות הידועה,
בגיל היום 11, 12, לא רוצה.
מה, אתה לא תחליט עליי?
מה?
אתה עושה כלים עכשיו מיד, לא רוצה?
זה לא כתוב בתורה.
וזה כי הוא רוצה לרצות מעצמו,
וזה רצון מאוד אציל ומאוד חשוב.
ולזה אנחנו הורגים
כל מעשינו לשם כך מכוונים הם לגלות את האלוהות שברצון האדם. איפה האלוהות מתגלה?
ברצון האדם.
זה לא שאני מגדל את האדם לרצות אלוהות.
אני מגדל לו את הרצון,
ואז איפה האלוהות מתגלה?
ברצון שלו, רצון תיאוצינו.
ומה שאני רוצה עכשיו, שהאח כגיגית הזה של הר סיני,
להבין שזה סיפור של קצת בדיעבד,
כי מלכתחילה היינו צריכים להיכנס לערך עזה,
לעלות על הר הבית ולבנות, להרחיב קורבנות.
אז כנראה שאנחנו בדרך להר הבית,
כי אנחנו בדרך לעזה.
וזה היה קבלת התורה בהר ציון, לא בהר סיני.
מה נעשה?
פחדנו מהעזתים,
אז עשינו קצת סיבובים בהיסטוריה, קיבלנו תואר בהר סיני. ככה מדבר הרב לוריא, הרב מניטור, הרבה גדולי ישראל.
אבל בסופו של דבר לזכור את המטרה.
המטרה זה לא שנהיה אך כגילית,
המטרה שנהיה פורים,
שלעתיד לבוא, כל החגים בטלים חוץ מאשר פורים,
כל הכתבים בטלים חוץ מאשר מגילת אסתר.
אז יש לנו בשורה,
שעכשיו, בדור הזה,
אנחנו צריכים לגדל את הרצון. אחר כך עשה רצונך כרצונו, אחר כך.
אבל אם אתה נולדת פליימוביל,
שאתה ידעת שצריך לעשות את רצון,
ולא גידלת את כוחות הרצון שלך,
אז אתה תרגיש תמיד שחסר לך כנפיים.
וזה אנו הולכים ומגלים על ידי התוכנית של התעלות האדם והתכתשות רצונו,
שהוא מבוא לבוא על ידו לגבורת הרצון.
חוזר,
לזה אנחנו הולכים, מגלים על ידי תוכנית של התעלות,
אנחנו רוצים שיקדש את רצונו,
אז איפה זה בא? על ידי
גבורת הרצון, להתגלות אלוהות,
בעצם הרצון עצמו.
הרב קוק הוא לא, זה לא פליטת פה, הוא חוזר על זה עוד ועוד ועוד. אתה יודע, איפה הקדוש ברוך הוא מתגלה?
שיש אדם זקוף קומה.
יש אדם שהוא פיתח את עצמו בכל רמ"ח, איבם של שגידים שלו.
פיתח את כוחות היצירה שלו,
פיתח את הגוף שלו, יש לו שחירים.
הוא כותב את זה אפילו במפורש בפסקאות אחרות.
כן, זה מאוד חשוב,
מאוד חשוב.
אתה מחפש קדושה באמת,
תמצוא למי, יש כוחות רצון לפעול, לעשות דברים.
זה יכול להיות שלום עכשיו, ששוכבים על הכביש למנוע דרקטורים לבנות בקריית ארבע.
וזו קדושה, כן?
קדושה, זה לא מכוונת,
אבל זה קדושה, זה כאילו, זו תעוזה.
בן אדם קם בארבע בבוקר,
שם שם מעורר,
הלך ככה באיזה נסע בשטחים הכבושים, לא פשוט.
ושוכב על הכביש ככה,
אז אנחנו צריכים לראות את הטוב שבכל.
וזה נכון לנו מאוד, כמה חשוב שאנחנו נעסוק בזה.
מה יעורר לי את כוח הרצון שלי?
אני צריך בשביל זה להתבונן?
מה הדברים המתאימים לי? איפה אני מונח בחיים האלה? מה השליחות שלי?
ואיפה אני מרגיש שאני מתעורר לרצות?
אני צריך להתפלל על זה?
הרב חרל"פ כותב באחד הפסקאות רצון לרצות.
להתפלל על זה?
אני חוזר. וזה אנו הולכים, מגלים על ידי תוכנית של התעלות האדם, קדשו את רצונו,
שהוא מבוא לבוא על ידו לגבורת הרצון,
להתגלות אלוהות בעצם הרצון עצמו.
העולה למעלה מכל עמל, מכל כישרון ומעשה,
שהוא אך אבל ורעות רוח
לגבי המעלה העליונה של עליית הרצון למקורו.
אדם עובד על דימוי עצמי, אדם עובד על פתח כישרונות,
זה כלום לעומת
קם בבוקר,
השולחן עוד מתחיל, אתה מעורר השחר,
לא השחר מעורר אותך.
אתה שומע עכשיו, אתה שומע את המואזין שמה, אתה אומר, הרבה לפני המואזין אני קם, מה זה?
נראה להם.
כוח רצון, כי אריה,
אה יבא, מעלה את הלב והתגלות בפעולה.
זה האידאל, איננו נפסק מישראל, זאת עליית השכינה,
מה זה עליית השכינה התדירית?
שעם ישראל מתחיל להרגיש זקוף קומה.
אנחנו רוצים לנצח את האויב.
אנחנו רוצים
להיות
עם חופשי בארצנו באמת.
בלי מערכות ששולטות על הממשלה.
וזה אידאל שאיננו נפסק מישראל,
זאת תהיה עליית השכינה התדירית,
שבכל יום אנו מכוונים לה בעבודתנו.
כל יום אנחנו כופרים בכפירה של אתמול.
כי כל יום אנחנו מזכחים את כוחות
העצמיים האלה של הרצון.
מה זה הקליפה של הרצון?
היצרה.
יש למישהו פה יצרה.
אם יש למישהו יצרה,
שיעיף אותו לכל הרוחות.
כי מה זה היצרה?
זה הקליפה של הרצון.
אם אני מכור למשהו, מה אני עושה?
בחשמל זה נקרא זליגה, נכון? זליגת חשמל.
איפה החשמל הולך, זולג.
אז זה הולך בהתמקחות.
לקפה, לפחמימות,
למסכים, לצבעי מאכל, לקמח לבן.
מה עוד?
יש הרבה, יש הרבה פחמימות.
יש הרבה, לא פחמימות, יש הרבה.
ועליית הרצון האדם, סליחה, עד כדי תפיסת מקומו הנועד לו ברצון ההוויה.
אז מה עושה העמלק? עמלק זה הספק, מה עושה הספק?
המזנב,
כן? אלה שהם עומדים אחורה,
ואין להם כוח רצון כזה.
הולכים לשון בחוץ כזה, אין לי כוח, אין לי כוח,
אני יושב שם.
הוא אומר לו,
אתה לא מנתק אותו,
מנתק אותו מהעצמיות שלו עוד יותר.
ופה בפורים אנחנו מתעוררים לנקודה הזאת,
שהצדיק גוזר והשם מקיים.
אנחנו מתעוררים לנקודה הזאת שאדם
ובחינת כל ישראל,
ועמך כולם צדיקים, אז כולנו בחינת הצדיק גוזר והשם מקיים.
כולנו,
כולנו, ולרב קוק יש הרבה הרבה מאוד
פסקאות על זה, הרבה משברים נפשיים באים מזה שאדם יש לו
ניבוי עתידות.
אני רואה שלא הולך לי טוב בחיים, לא הולך לי, לא יהיה טוב, לא יהיה טוב.
כן, זה לא נכון, אין דבר כזה.
יהיה לך מדהים,
תזדקף,
תזדקף, תצא, צא לרחוב, צא לשוק,
תתנדב, תעבוד, תעשה ספורט, תאכל בריא,
תשנה את החיים שלך,
תישן בלילה, תהיה ער ביום.
כל זה דברים חיצוניים,
כן? זה החמאסים ממשיכים לעבוד, זה 10%. 90% אדם שואב את הכוח שלו
מתוך החיים האלה לפתח את כוח הרצון.
למשל, אתה הולך, אתה מתבונן, מה נכון?
יש ביטוי היום לדייק את הרצון.
אתה מדייק את הרצון, מה אני רוצה בדיוק?
מה נכון לי?
חצי תורה, חצי עבודה.
תורה ועבודה, יש.
כל אחד יודע מה הוא רוצה.
כן, זה מאוד חשוב.
מאוד חשוב להקשיב למציאות גם.
רצון מלשון ארץ.
הרצון שלי מסתתר מאחורי מה שאני עושה.
אדם עושה משהו, ואז הוא אומר, אולי לא מתאים לי, אולי משהו אחר.
זה סתם.
אתה עכשיו בזה, אתה מוערץ בזה,
אוהבים אותך, תמשיך.
כל החיים אנחנו מגלים, 120 שנה גילוי של הרצון,
ואז רצון ההוויה כולה, אור הרצון של הופעת גילוי פסקה, זו פסקה מופלאה,
היא מרגשת.
ואז רצון ההוויה כולה,
אור הרצון של הופעת גילוי האלוהות המוחלטה
מתגלה עליו,
והכל מתחדש באור גדול,
בחיים חדשים,
בשירה חדשה,
בטבעה מחודש, בנשמות חדשות,
בדעות חדשות, בהתחגשות,
כן, חדשות,
בציור עולם מחודש, ברצונות מחודשים, בביטחון חדש, ביחס מחודש לשמיים ולארץ, לכל היקום, לאדם, בריאות כולה,
לגווני החיים כולם, לגילוי ולסתר, לרוחניות, לגשמיות, לחיים שבגוף, לחיים שמחוץ לגוף, לעקרות מוגבלות, לעקרות שאינן מוגבלות, לניצוצות פחתיים, לכלים מחזקים, לתכנים שלהם,
להכל יברח יחס חדש.
אתה מתחדש.
בחידוש התגלות של ערכו האמיתי של רצונו של אדם במציאות. תאמין ברצון שלך. אבל קיבלתי חינוך בבית יתומים,
או קיבלתי חינוך כסאח,
סובייטי,
אין דבר.
אתה עכשיו צריך לקחת אחריות על הרצונות שלך.
יש בחירה ברצון, אתה בוחר.
אתה בוחר להתעורר לרצון שלך. זאת אומרת, איפה אני מתגלה הכי הכי הרבה?
איפה אני בעצם, מה התפקיד שלי?
כן, שמה אתה מוצא את עצמך.
וזה בו יבוא על ידי הסרת החלודה והזוהמה מהרצון, על ידי העברת העורלה הריצונית והפנימית,
על ידי מחיית העמלק בטעם בלאומיים, בביאור רוח אטומה מהעולם כולו.
מהו המסך, שמוסך, שחונק אותי?
הספקנות, העמלקיות,
הכרירות,
ההתקררות בעבודת השם, ההתקררות בלימוד תורה, ההתקררות הזו,
היא בעצם היצר שאני רוצה להסתכל לו בעיניים,
עמוק ת'רו,
בתוכו,
ואומר לו בוא לפה אתה, בוא לפה אתה, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, פאח,
לחביץ לו,
לקסח אותו, לגמור אותו,
לקחות עזרו.
אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. זאת אומרת שלפעמים אני צריך עזרה מאדם אחר
שיעזור לי לברר לעצמי מה. למשל,
בזוגיות,
הבן זוג, בת זוג,
תסתכלי עליי, תסתכלי עליי, מה דעתך, מה חסר לי?
והאישה מסתכלת על בעלה ואומרת, כל האמת.
ועכשיו הוא יודע את כל האמת.
כי לכולם הוא משקר, אבל לאשתו,
היחידה שמכירה אותו באמת,
זו אשתו, אומר הרב אבינר תמיד.
פסקה שנייה, שזו עוד בחינה מטורפת שמתגלה בפורים.
ובחיים שלנו כולה, הרי פורים הוא צריך להעיר, הרי כל החגים האלה, זה לא רק באותו יום אתה מאיר את האור של אותו חג,
הרי קווי הנפש וקווי הזמן מגבילים זה בזה.
בפורים יש שערת פורים,
אז אתה, כשאתה מקיים מצוות הפורים, אתה מיישר את הנפש שלך לזרמים העליונים.
אז עכשיו אתה הולך לעשות משהו שכמובן, זה פועל לכל השנה,
כאלה כל השנה.
להתעורר לעוד עבודה שיכול להיות שזה עונה לשאלה שלנו, איך מורמים את כוחות הרצון, הטוב, הכללי, האידיאלי, אנחנו באורות הקודש.
ב'
תנ"ג.
גימייל.
הדבר הכי מעניין בנושא הזה של החיים שלנו, שאנחנו אור אינסוף
בתור גוף מצ'ומצ'מק מהעשרים שנה.
מוגבל.
זאת אומרת, אנחנו איזה משהו מטורף האדם.
זה א-דם. א',
זה כוח של התאחדות אינסופית,
הלב זה אינסוף, הלב זה
הוויה עמוקה.
אבל אנחנו דם,
אנחנו גם נפש,
אנחנו גוף.
מצומצם כזה.
אבל לא לדאוג,
יש לנו בסופו של דבר מצווה לרבות בכלים.
קחו עמכם דברים ושבו על השם, לעשות
כלים להכיל את האור האינסופי, על ידי מחשבות טובות, על ידי רצונות שהם מחוברים פנימה,
גילוי הרצון, על ידי זה שמכוונים את האישיות שלנו
מקום פנימה, על ידי שאנחנו עובדים על הגוף שלנו.
כן, אני אומר, אדם צריך לעבוד עם רשימות
וכל הזמן להתקדם, להתקדם בכל תחום,
תורה, תפילה,
קדושת העיניים,
עם כל, הכל, הכל, כל הזמן להתקדם.
אבל מה בעצם הדבר שיוצא?
אני אגיד לכם משהו מאוד עמוק, מאוד מאוד חשוב.
יש לנו מלא הוראות ומיעוט כלים, זה האדם.
זה האדם.
כי אמרנו שאדם יש לו אין-סוף, יש לו כלים מצומצמים.
אז יש לו מלא הוראות, מה זה אומר מלא הוראות? מלא בסוף רצונות,
ואדם פרפקציוניסט למשל.
מלא מחשבות, אדם נכון? מלא מלא מחשבות. אדם מלא ברגשות.
אבל אין לו כלים מספיק להכיל את כל השפע הזה.
אין לו בנק,
הוא מיליארדר, אין לו בנק.
אבא שלו לא מנהל בנק גם,
אז הוא מפזר סחורה.
אז אנחנו צריכים ליצור כלים להכיל את השפע.
אז מה קורה? הכלי נשבר.
ברגע שיש מלא מלא שפע, מים רותחים בתוך כוס קריסטל,
הכוס נשבר.
ואז אנחנו בונים עולם מחודש, זה נקרא הלבשה.
כל התיקונים בסוף זה הלבשה. עכשיו זה הלבשה, אנחנו במכון מאיר מדברים,
יש מיקרופון, יש שיעור, זה מוקלט.
אנחנו בתוך הלבשה של מציאות, של שיעור.
אתה אומר שלום למישהו, זה הלבשה.
בסוף אתם נשמות ונשמות טהורות,
וכולנו נשמות.
אבל זה נראה ככה, זה ספרדי, זה אשכנזי, כל אחד יש לו לבוש אחר, סגנון אחר.
כל מיני דברים חיצוניים.
מה זה התיקון?
זה כל הזמן ליצור לבושים יותר עמוקים,
יותר זכים, יותר אצילים.
זה התיקון בסוף.
אז אתה רואה אדם גס רוח כזה, בא, מדבר, מקלם,
מדבל פה,
אתה אומר, טוב, הוא עדיין באיזה תהליך, לאט-לאט.
אתה רואה אחד כזה מדבר בשפה פנימית,
כל מילה,
כל מדויק כזה, אני רוצה ללמוד ממנו תורה.
זאת אומרת, בסוף הנושא הוא תיקון הלבושים.
בפורים אנחנו עושים צחוקים מהקטע.
כי מה אנחנו עושים? אנחנו מתחפשים.
יום אחד בשנה, אי אפשר כל השנה פורים,
יום אחד בשנה אנחנו מסתכלים על הלבושים, אומרים,
שמע,
עומאויות.
נשמה.
אנחנו מהות,
אנחנו לא תחפות, כן? אז אתה מתחפש,
עכשיו אתה ליצן, עכשיו אתה,
אני יודע, שחברה, אולי כל אחד.
וזה כדי להגיד שבסוף,
בתיקון אנחנו מתחפשים.
אז העבודה הזאת, עכשיו הולך לנו הרב קוק להגיד לנו שזו העבודה של הדור הזה.
העבודה של הדור הזה זה ליצור כלים יותר עצים יותר פנימיים.
אומר הרב קוק, יש קודם כל דבר מאוד חשוב.
שככל שאתה רואה את הדברים יותר במהות שלהם,
מעבר ללבושים,
הלבושים שלך יותר מתוקנים.
הבנתם?
ככל, אני חוזר, ככל שאתה מסתכל על המציאות הזו מתוך המהות, למשל, אתה אוכל לחם, אתה אומר, המוציא לחם מן האוכל.
אז מה אתה עושה? אתה פוגש את הלחם בצורה פנימית יותר,
אז ראית את הל"ח מ' הזה, שאתה הולך להכניס לפה יותר, אתה מחובר למהות יותר,
אז הלבוש, העולם הכוונות שלך,
אולם יותר זך, יותר אציל, יותר נקי.
בסדר?
זה מובן?
אז אם זה מובן, אז האידיאליות הרוחנית, אומר הרב קוק,
אינה יודעת ממהות הפירוט כלל.
יש לנו בעצם מקום בפנים,
שהוא מקום שהוא ראה הכל באחדות גמורה,
שהוא ראה הכל בטוב מוחלט.
האידיאליות הרוחנית אינה יודעת ממהות הפירוט כלל.
היא מכירה רק את הכללות ואת האחדות,
ואין שום פרט נשכר אצלה,
כי אם בתור חלק
של כלל, כן? אז בפורים,
כמו ביום הכיפורים, אגב, שהוא כפורים, הוא חיקוי של פורים,
אנחנו,
השיכור, העולם דומה לו כמישור, הוא רואה רק את הטוב.
הוא מכניס את היין, אז צריך לשתות בהדרגה,
לא בבת אחת,
ובעדינות,
ותוך כדי דברי תורה, כן? לא, העיקר עכשיו נהיה דופק, זה וודקה כזה, ומתפרק, והולך לישון מקיא, הולך לישון. זה לא הנקודה של פורים.
זה לאט-לאט, זה להיכנס לאווירה, כן?
סעודה היא יד חצות
בבוקר
ואתה מכניס ככה יין מוציא סוד.
אתה רואה שלפני פורים צריך ללמוד על פורים, צריך להתמלא בתוכן.
כי בסוף אנחנו רוצים להגיע למקום הזה שאתה רואה הכל באחדות גמורה.
זה הימים היחידים שהילדים שלי באים אליי, אבא, אני אוהב אותך, מחבקים אותי, תגיד, תגיד עוד פעם.
כן?
חבל שצריך לשתות בשביל זה.
הם אומרים, כל השנה הם אומרים, אנחנו מחכים, אבל בואו, מה,
יש לך משהו להגיד?
גם ביום כיפור, אגב, זה אותו דבר, אתה מסלק את החומר,
אתה חי באיזו תעודה יותר אחדותית,
יותר עליונה, יותר חיובית, כן? אתה מקמקם על אך,
ממש, אתה אומר, הוויהו האלהים. הוויהו, מה זה האלהים? האלהים זה הדינים, זה הלבושים.
כן? שמש ומגן, השם אלוקים.
האלוהים זה הקטנות, זה הדין.
הוויה זה הגדלות, זה הנשמה, זה הצד הפנימי.
בסוף יום כיפור, מה אתה אומר שבע פעמים?
ההוויה או אלוהים.
זאת אומרת, בעצם אתה זיככת את הלבושים.
כי לא אכלת, לא שתית יום אחד, יום שלם.
לא כל השנה, יום אחד.
אז אתה עלית גבוה.
אז אני חוזר.
האידאליות הרוחנית אינה יודעת ממהות הפירוט כלל.
היא מכירה רק את הכללות ואת האחדות.
אין שום פרט נזכר אצלה,
כי מתוך חלק של כלל, בסוף,
אתה כלל ישראלי.
זה הסיפור של כל החיים האלה שימסכו את נפשם.
במלחמה ובכלל כל המלחמות,
שאמרו, אני כלל ישראלי.
לא משנה, אני אמות ואיפה יהיה מחפגים.
זה המקום העמוק עמוק עמוק של האישיות שלך.
ובשביל כך, ההידאליות הרוחנית הזאת
אינה יכולה להכיר שום טוב, רק טוב כללי.
ושום רע,
כי אם כשהוא רק כללי, ומתוך שרק כללי לא נמצא כלל, אין רק כללי.
מה זה רע? רע זה חלקיות.
אין רק כללי.
והכלליות הלא היא הולכת גם כן ביחס להופעות,
שבצורת הזמן, שאינה אידיאליות חושבת, מתקשרת,
נקודה מיוחדת שבה.
אידיאליות היא מעל הכל,
היא מעל הכל, היא מעל הזמן.
כי אם בכל שיתפה הגדול,
האידיאליות הזאת גם,
כן, אמרנו מעל הכל, מתוך כך באה היא להכיר.
שלא יש כלל במציאות רע, כי אם כולה היא טובה,
כולה היא יפה רעייתי ומומנת בך.
והיה אלוהים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד.
הכל טוב.
איפה זה? על מה אתה מדבר?
אשתי כועסת עלי בוקר, צעריים וערב, כי אני אוהב בלאגן ואוהב בית סדר.
מה זה? מה אמרת עכשיו? הכל טוב, הכל טוב. סיוט לי, גיה נומלי.
עוזר הביתה, מה לא, סיטרת את הקרביים שלך?
די, די, די. אחד נוסע על הכביש, פום, נכנס באוטו, אההה. אומרת לו, הכל טוב, הכל טוב. מה הכל טוב? האוטו הלך, טוטל לוס.
בדיוק המנהל בנק מתקשר, מיכאל, מה קורה?
עם המינוס.
זאת אומרת, על מה אתה מדבר?
מה זה?
אז הוא אומר,
החומרנות הגופנית היא עושה את הפירוד בין הנושאים שבמציאות ממילא,
גם את הניגודים שבהם יש אגו, יש ביקורת,
יש רגש פגיעה, יש ציפיות מטורפות.
יש פסקה אחרת, הרב קוק כותב,
בשעה שאדם חוטא,
נכנס בעלמא דפירודה,
ואז כל דבר ודבר הוא לעצמו,
והרע הוא רע בפני עצמו, ויש לו ערך רע ומזיק.
אבל כשהוא שב בתשובה מאהבה,
מתנוצץ עליו אור הוויה של אלמא די ייחודה, והכל מתאחד.
איך ינחת? כלומר,
אדם שחי בחומרנות,
הוא חי בעולם מפורד.
כי עכשיו הוא אוכל, יש לו כאבי בטן.
ועכשיו יש לו גם סכרת,
וזה לחץ דם.
כי הוא אוכל יותר מדי.
זאת אומרת, אדם שחי בחוויה של חומר,
הוא חי בעולם מאוד,
כן, אדם מכור, דיברנו לפני כן.
הוא נכנס לסופר, הוא רואה רק את הבקבוקי האלכוהול, זה מה שהוא רואה. הוא לא רואה את הכול, הוא רואה את זה.
הוא מסתכל, הבקבוק מסתכל, הוא מסתכל,
אז הוא תקוע, אז אנחנו רוצים להזכיר לו,
תדע לך, אתה טוב מוחלט.
וזה קליפת השום, ההתמקחות הזאת.
זה אחת האסטרטגיות הנכונות, כי זו האמת,
לא כי זו אסטרטגיה,
זה לא כדי לבלבל את המוח.
זו האמת, האמת,
כולך יפה רעייתי ומומנת בך.
אתם אנשים טובים, כל אחד ואחד הוא טוב.
נו, על מה אתה מדבר? אתה יודע כמה חטאים חטאתי?
אתה יודע כמה נפלות נפלתי? אתה יודע כמה ש...
אתה טוב מוחלט, 99 אחוז, 1 אחוז, קליפת השום.
זה אחד האסטרטגיות החשובות
להתחיל לנוע לכיוון של גילוי הרצון, אגב,
להתעלם.
זה מה שהולך להגיד בדיוק.
הנה, הנה, הנה, הנה, עוד יותר טוב, עוד יותר טוב, תראה.
וכל זמן שישנה עדיין הכרה שיש טוב ורע,
אה, רגע,
המציאות לא מבוררת עד הסוף, יש,
כי רק עוז החיים שכולו טוב, מוכן הוא לא,
כן?
יש עדיין, יש עדיין מציאות שהיא מורכבת,
עדיין יש דברים שצריך לברר.
מוכן הוא לא גם אכלו מעץ עדה טוב ורע אחר שיעמוד במסעות הרבות שהוא הולך ומתנשא.
וזו עמתו הולכת ומתארת שכולו מזדכך, מידותיו,
זכלו, סליחה, מזדכך, מידותיו מתעדכנות
ותשוב ההכרה של עוז החיים להתקשר עימו
ואז יהפך עץ עדת טוב ורע לעץ מלא חיים וטוב כולו.
אנחנו עדיין, לפעמים יש רע,
ועדיין יש טוב ורע, ועדיין יש בירור, כן,
אבל אתה מברר לאור הטוב,
המוחלט הזה.
גם אם אתה מברר דברים,
כשאתה מברר תדע לך שאתה הולך לכיוון בסוף של עץ עדת טוב ורע שמתחבר לעץ החיים.
אתה כאילו מואר על ידי עץ החיים הזה,
על ידי הטוב המוחלט.
אני חוזר למשפט, זה משפט מורכב.
מוכען הוא לו, גם אכלו מעץ הדעתו ורע.
אחר שיעמוד במסעות הרבות שהוא הולך ומתנשא, שלו ניסיונות, של דברים.
בזוהמתו הולכת מטהרת, ולאט לאט הוא רואה את עצמו מתעדכן.
שכלו מזדכך מידותיו, מה אתה עושה כשאתה מזדכך?
שם, כן, יש ספר שנקרא "שערי קדושה".
ספר, איך להגיע לנביאו, מישהו רוצה להיות נביא? יש מישהו שהוא נביא פה? לא. יש מישהו שיש לו רוח הקודש פה?
מישהו זכה לגילוי עליון? לא, אף אחד. טוב, אני הולך.
אז למה לא?
בגלל המידות, בגלל השכל שלא הזדכך, המידות שלא התעדכנו.
בסוף הקדוש ברוך הוא רוצה להתגלות אלינו כל הזמן.
אז יש ספר שערי קדושה. מהו ספר שערי קדושה? שלושה שערים הראשונים, פרקים הראשונים,
על תיקון המידות, תיקון המצוות.
תיקחו אותו. ספר מופלא,
שמראה איך תגיעו לרוח הקודש ולנבואה.
אם אתם רוצים להתנבא, כן,
כמובן.
אבל מהו הספר בסוף?
אתה חושב שאתה הולך עכשיו לעשות תרגילים של יוגה,
אתה מוצא את עצמך שאתה צריך פתאום לקום בחצות.
ולעשות כל מיני תיקונים של כל מיני דברים, כעסים שיש לך להורים שלך, כל מיני דברים שאתה עדיין רוצה להתנאווה, לא רוצה.
אז מה עושה בתיקון, וטוב ורע זה,
אנחנו,
זה הבירור, ושמחובר למקום בסוף יותר גבוה, שנקרא,
המנהגה של עץ החיים.
ואין דור שהעבודה הגדולה הזאת של התבררות ההכרה והרצון לבער
על ידה את הרע ממציאותו תהיה נפסקת בו והוא יסוד העולם וקיומו.
אמרו צדיק כי טוב.
אני חוזר, בסוף יש טוב כללי, האידיאלי הזה שלאורו אני הולך ואני עושה את התיקונים של כלף,
כלף את הרע.
אבל אני לא עסוק ב...
יש הבחנה שנקראת הבחנה כפייתית טורדנית,
שאני כל כך רוצה לתקן שאני נתקע בחיים,
כן? כי אני כל הזמן מברר האם,
לא רוצה להפחיד, אבל יכול להיות שהדלתות לא סגורות,
כן? אולי תבדקו שוב פעם.
וככה וככה אדם בודק, בודק ובודק,
ועכשיו אני כאן פסח עוד מעט, אוי ואבוי, כאילו אנשים שמתגרשים כי מרוב שהבית נקי,
כן?
אז זה לא נכון,
זה לא לזה התכוון המשורר.
כי אנחנו מבררים את החמץ,
אבל הכל באור הגדול של גילוי פסח,
כן? שזה חג שמח, זה לא חג דיכאון.
והילדים פוסט-טרומטיים כאילו רוצים להרביץ על זה מרוב שהיו צעקות בבית, זה לא הנקודה.
אז יש בירור, יש התבררות.
אבל עכשיו אנחנו בדור של עץ חיים.
אנחנו חוזרים להנהגת האיחוד.
אנחנו חוזרים לכוונות קדושות וטהורות של מחשבות טובות. ומתוך זה,
בטח שאתה מחנך את הילדים שלך.
אבל ברכות, בעדינות,
בצבא למדנו שכשאתה מרפא את הגוף,
אתה יכול להיות דרוך בציר של הירי.
בגלל שאתה רואה את הטוב, אתה יכול להיות מהוון נכון לתיקון של הטוב והרע.
בגלל שאתה מרפא.
כשיש ביקורת, אומרים, אה, כן, אתה סגנון מחבק את העצים, אה?
יוגה כל היום, אה?
לא, ההפך.
באנו לתקן, באנו לעבוד,
אבל כדי שנוכל לתקן, אנחנו צריכים להיות
מובאים על ידי ההנהגה הגדולה הזאת, וזו אגב עוררות של הרצון.
זו עוררות של הרצון.
כי אדם שעובד בבית חרושת ועובד על כל פעם להבריג את אותו בורג,
אין לו, הוא לא רואה את הרכב,
אז הוא לא...
אז כשהוא יראה את הרכב, וואו, אתה מבין, אתה חלק מה...
יואו, אני רוצה.
כן, אתה חייב לראות את הכללות.
כן. איך זה מתבטא? זה בריקה.
איך זה מתבטא, עץ חיים, זה ברקע.
כל הזמן זה ברקע.
זה בעצם באב אמינה שאתה רוצה להיות נביא.
אתה רוצה להיות תלמיד חכם, אתה רוצה להיות קדוש,
אתה רוצה להיות חסיד, אתה רוצה דברים מאוד, אוקיי,
אתה רוצה עץ חיים.
אבל עכשיו תעבוד.
תקום בחצור, תתחיל ללמוד לילה קצת, תאזרי לזה, תוסיף עוד רבנותם,
לא יודע, כל אחד לפי, על פי דרכו, מה שנקרא.
זה הרקע, זה הרקע.
יש לנו זום שבויים, מאחורי יש לה כותרת שלה הזו.
אתה מדבר, אתה לומד, אבל יש משהו כללי.
או רוויה חוזרת לארץ ישראל,
השכינה חוזרת אלינו. היא חוזרת, היא פה, היא פה בחדר עכשיו.
היא במנהרות שם בעזה.
אז אם ככה,
אז אנחנו צריכים לדעת את זה, זה חשוב.
זאת אומרת, הכול נמצא,
זכו שכינה ביניהם, יש כל הזמן שכינה בתוך הבית הזה.
כן, אבל אתם עושים שטויות.
אז אתם לא, אתם רבים, אז שטויות,
אז זה שהיא שמה את הגרביים שלה במהגרה שלך,
אתה כועס עליה, די, תשחרר.
אז יש תיקונים.
למה יש תיקונים?
כי בתי מלקים בית להשם.
אתה מבין? זה כאילו, זה משהו שנמצא איפשהו שם,
ואז שהוא שם בתשובה מאהבה,
מתנוצץ עליו אור,
אור העולם,
כן,
מדי איחודה, הכל מאוחד.
עכשיו אני יכול להרים שרוולים ולהתחיל לתקן, ללמוד שולחן ערוך,
משנה ברורה,
לתקן עוד תורה ועוד תורה, לאט לאט, להתקדם.
ארבעה מגדולי ישראל טענו שהכל שונה עכשיו.
הרמח"ל,
הרבים לובביץ' יפנים אותו,
הרב קוק
והרב לוריא.
השאלה הייתה, איך אנחנו יודעים שאנחנו בהנהגה שונה?
איך אנחנו יודעים שאנחנו בהנהגה שונה?
הרמח"ל אמר,
בסוף אלף השישי אומרים מהנהגה של סחר ועונש
להנהגת האיחוד.
כלומר, אנחנו, זה מתגלה, זה היה כל הזמן, הנהגת האיחוד,
אבל זה היה מוסתר על ידי שכר ועונש.
הרב מלובביץ', רבי מלובביץ', הפנימו אותו, המאמר האחרון שלו,
הסתיימת עבודת הבירורים, החלת עבודת הייחודים.
הפנימו אותו.
הרב קוק דיבר על הקדושה שבה תיבה שעולה על הקדושה, זאת אומרת שיש קדושה במציאות שעכשיו צריך לגלות אותה. היא בתוך העולם.
והרב לוריאה אמר, עברנו מקדושה לשכינה.
מקדושה, זאת אומרת, עכשיו הטוב האלוקי מתגלה.
הוא בהתגלות, רק תיצור את הכלים להכיל את הטוב,
אז אתה צריך יותר לזכך את הכוונות שלך, את הגובה שלך.
או בטח, בטח.
אתה אומר נכון, זה לא שולל את הגשמיות.
אנחנו אנשים מאוד מאוד שאוהבים גשמיות.
אנחנו רוצים לזכך את הגשמיות.
הוא אומר, החומרנות הגופנית.
אדם שהוא כולו מגושם, כולו אוכל בגסות, אוכל,
אני יודע, דברים לא בריאים.
כל מה שעושה את הכבדות של החומר,
אדם צריך למעט בהישג ולעסוק בתורה.
אדם שהוא כולו עוסק בעסק, כל הזמן עסק, עסק, עסק, זה לא טוב, זה לא בריא.
ברוכים תהיו לה' כי בימיכם חג שמח, פורים שמח.
אני צריך ללכת, אני חייב ללכת, אז זה,
זה,
