שלום וברכה.
אנחנו היום רוצים לעסוק קצת בשושן פורים.
זה פורים שמשולש, יש איזה פעם בעשרות שנים,
שאנחנו עושים פורים משולש,
שכביכול יום חמישי,
יש את המקרא מגילה,
יש מעצמות לביונים, אחרי זה אנחנו, יש איזו הפסקה של שבת,
ואז ביום ראשון, שושן פורים,
ערים וקופות חומה,
יש את המשתה ושמחה ומשלוח מונות איש לרער.
מה הסוד הזה של שושן פורים,
ערי מוקפות חומה?
שאנחנו מתייחסים, קודם כל זו הלכה שאלפיים שנה היא לא הייתה, כן? בגלות אתה הולך לאירופה, לעיראק, למרוקו,
צרפת,
אין לך מוקפות חומה.
חזרנו לארץ ישראל,
התעורר הסוגיה הזאת, סוגיה שלא הייתה אלפיים שנה,
אתה יודע? רק בשושן. מי שאכל בשושן,
אז אמרת הגמרא ששושן, בגלל שהיה בה הנס,
אז היה שם הט"ו, שהיו עושים החוגגים את הפורים בט"ו.
זה דבר שאלפיים שנה חזרנו לארץ ישראל, ופתאום התחדש לנו אנשי ירושלים, כפות חומה.
הסוגיה הזאת היא חדשה אחרי אלפיים שנה.
ואנחנו עכשיו נראה קצת מפרשים שעסקו בפנימיות התורה, נראה את הרבי צדוק,
הכל מלובלין, שמנסים להסביר מה הרמז הפנימי
שאסתר מבקשת עוד יום,
השושן פורים, השושן.
ומזה מייחסים את הקשר לערים מוקפות חומה.
ונראה את העולם הפנימי הנסתר
של הפרזים ומול מוקפים.
איזה בחינות יש לנו בפורים לקבל על הפרזים, זאת אומרת פרזים, כל הערים בארץ ישראל שהן לא מוקפות חומה,
ל"היא מוקפת חומה", ונראה איזה בחינה יש לכאן ולכאן.
ננסה להפליג קצת אתכם,
קצת עם פורים, בסדר? יותר עמוק קצת, כל החדשים שהגיעו, טיפה יותר עמוק קשור לזה.
אז זה לפורים, כי זה קצת מהביסומיה של פורים.
כן,
לימוד יהושע בן נון, אבל אנחנו כבר נדבר על זה,
שיהושע בן נון, כשהגיע לארץ ישראל,
היה ערים מקופות חומה שבהן היה נדרש יותר מלחמה,
וכנגד אותם ערים מקופות חומה אנחנו מתייחסים אליהם כעיר
עוקפת חומה, כמו על חיבת ארץ ישראל, ונדבר על זה כבר עוד מעט עכשיו,
במלחמת עמלק, נראה למה זה קשור,
ובגלל זה נותנים לה מקום מכובד,
לט"ו כמו שושם פורים, וננסה להבין את הערך הזה.
צריך להבין באמת מה שאתה שואל, למה דווקא מישוע בן נון.
כי בפועל אתה מגיע,
יש ערים שהן לא מוקפות חומה עכשיו,
אבל בזמן מישועה הם היו.
בואו נראה.
טוב, אנחנו מתחילים,
הייתה לנו טיפה חוברת על זה, נקחו את זה ככה
לברר את זה, נתחיל לעשות כמה שאפשר שנספיק, בואו נראה.
הפחד יצחק אגב יצחק הוטנר מביא מקור ראשון ומביא טיפה את הרקע.
פורים שושן פורים מבוהר בירושלמי, מבוהר בקדמונים,
כי כדי לחלוק
כבוד לארץ ישראל תיקנו שושן פורים לעיירות המוקפות חומה ממועד יהושע אבינון.
ובדבר הזה צריך פירוש שהרי שושן בעצמה,
הגמרא אומרת שהייתה, היה לה איזה נחל כזה שהיה מסביב איזה... אבל לא הייתה מוקפת חומה.
אם כן, איזה טעם יש לייחד כבוד לארץ ישראל למועד שושן פורים דווקא?
העביר את זה, איזה תגבולת לשושן, שושן בכלל לא הייתה מוקפת חומה.
מי שמגיע היום, זה יש לה איזה גבעה כזאת, היא בן נזה, אבל היא לא מוקפת חומה.
היא בסושן, שם היה נס ופרס.
הנה המלחמה הראשונה בעמלק בימי משה
הייתה לאחר שהוא באה עלינו.
יצאנו ממצרים,
פתאום מגיע יחדנו עמלק.
כשכולם פחדו,
אז נמורו כל תשבי קנען, טיפול עליהם עם המתה ופחד, פתאום מגיע עמלק,
באה עלינו.
ואז יצאנו לקראתו למלחמה.
פעם השנייה, כן, משה רבנו, גם זו מלחמה מיוחדת,
משה רבנו נמצא למעלה ויהושע למטה, זה לא כמו שאר המלחמות,
שבדרך כלל משה גם כן לוקח חלק,
כמו באוג מלך הבשן, ששם הוא נלחם בעצמו,
וזו מלחמה פנימית. בעמלק צריך לעבור איזה צדיקים שנמצאים למעלה
ואנשי המעשה נמצאים למטה.
ואז רק ככה שהוא צריך את עמלק. למה?
הרקע הוא שבעצם עמלק בא מעשיו.
יש לנו את עשו,
שהוא עולם איש צד יסדה.
הוא מעולם המעשה, עשו עשוי עולם המעשה,
ובנו היה ליפז,
אמר לעשו שצריך להרוג את יעקב אבינו.
ליפז גדל על ברכי יצחק,
סביב,
והוא לא רצה להרוג את יעקב, אמר, אני אקח את ממונו ואני חשוב כמת, ואז ככה הוא לא הרג אותו. אבל הבן של ליפז היה עמלק,
ועמלק
הוא אומר, אני אעשה את העולה הזאתי.
אמרת לו, תמנע, שהייתה אימו,
היא אומרת לך, כן, חכה, תן להם לגמור את הסיפור של יציאת מצרים,
כי אנחנו יודעים שעבדנו ואומרים אותם 400 שנה, ואז תפוס אותם.
איך שם, כשהוא יוצא ממצרים,
העמלק מגיע.
איך גומרים אותו? סליחה, איך גומרים אותו?
צריך
צדיקים למעלה,
אשר רבנו, עם את ידיו,
למה ידיים, שני ידיים, אחד, אהרון תופס לו צד אחד, חור צד שני.
מה מיוחד?
אהרון מייצג את הצד הנשיא,
הכהן הגדול, הנס
של המקדש,
וחור מייצג את הצד המעשי של בצעי בן-אורי בן-חור,
בונה המשכן, שהיה חרש, נחושת.
רק אם יתפוס את שתי הידיים גם יחד, יש לנו לנצח את העמלק.
וזה כתוב על עמלק,
"מחלם על ה' בעמלק
מדור-דור". איזה דור-דור?
כי המושג של העולם, הטבע, הוא דבר קשה לנו. כתוב שהאדם שיכה חטא בחטא אדם הראשון, שיכה מאצע דעת,
אז כתוב שביום אכפה מן יומות עמות, ואז כתוב שהוא הוגרש בגן עדן, ואז קוץ ודרדר תצמיח לך.
בשדה מה יקרה קוץ ודרדר?
אז מלחמה להם השם בעמלק, מאיפה?
מדרדר, מדרדר. שבעצם אתה רוצה לעסוק בעולם הגשמי,
קוץ ודרדר תצמיח לך.
אז בעצם קשה לנו מאוד להילחם עם עולם שהוא עשה, שהוא יותר חזק איתנו בעולם הגשמי.
איך אפשר לנצח אותו? או שיש לך צדיקים למעלה.
משה רבנו שנמצא על ההר,
אז אפשר לנצח אותו.
בואו נתקדם.
אז פעם, המלחמה השנייה בעמלק יימש שאול. באנו, אנחנו עליו.
כן, כאן יש לנו כבר, הוא בא עלינו, עכשיו בשאול אנחנו צריכים לבוא עליו.
ומועד הפורים, שהוקדשת הזמן של הסכם עם עמלק,
בעל כוחו שיכלול בתוכו שני אופנים הללו של המלחמה בעמלק.
וזהו עומק משמעותה של התחלקות מועד הפורים לשני ימים.
י"ד, ט"ו, כן? י"ד זה מה זה? זה ערים,
ערי הפרזים, מה זה ערי הפרזים?
כל עיר שאין בה, היא לא מוקפת תחומה.
וט"ו זה עיר מוקפת חומה.
כי בי"ד, י"ד הוא בעלינו.
ביקש להשמיד, להרוג ולאבד.
כשעשינו הקב"ה נס והגענו למנוחה ונוח מאויביהם,
אז אנחנו יוצאים עליו למלחמה.
ואנחנו מבקשים עוד יום, מה לעשות?
להינקם מאויביהם.
יש נוח מאויביהם?
ואז אסתר מבקשת עוד יום אחד, תן לי, מה לעשות?
להתנקם בהם. כן, תן לנו עוד עכשיו, בשושן, להתנקם מאויביהם.
אף על פי שאין כאן עוד
לעמוד על נפשם,
כן, בעצם מה שהיה, מה קרה, התהפך הפור, הוא הגורל,
שעם ישראל, מה עושים עכשיו? הם לא צריכים לעמוד על נפשם. מה שצריך מהם צריכים להרוג אותנו, אנחנו עובדים על נפשנו.
אבל יש דבר אחר,
נקמה.
כן, מושגים של ימינו שמנסים לטשטש אותם,
האם זה צריך להתנקם מהעמלקים,
מה שעשו לנו,
או לא להתנקם מהם.
אז אנחנו יודעים שאין נקמות השם, אומרת הגמרא.
שאין נקמות השם, הנקמה היא באה בין שתי אותיות של,
שתי שמות של הקדוש ברוך הוא, אל נקמות השם.
להראות שמה? שנקמה היא דבר גדול, הקדוש ברוך הוא רוצה.
שאתם שוכחים, אני רוצה נקמה, אם פגעו בכם, אני יוצא נקמה.
זה לא הומני, זה לא נשמע כזה, אנחנו רוצים נקמה. מי שפגע בעם ישראל, אין נקמות השם.
אנחנו נדבר על זה עכשיו, בואו נראה.
באמת,
אז הוא אומר, מה קרה בט"ו? מה זה ששם פורים?
ששם פורים זה כבר לא נוח מאויביהם, אלא מה?
להינקם מאויביהם.
באופן תקשת הזמן שהוא י"ד וט"ו באדר, כולל שני סוגי המלחמה בעמלק.
כשאנחנו בדרך,
שבישון החומש נקרא הוא מצב זה כמצב הקודם לתקופת
והיה בהניח,
ובהתאם לזה קרוי הוא המצב ומגיעת אסתר לפני התקופה של ימונח ואויביהם.
אז אנחנו יוצאים לקראתו למלחמה,
אחרי שהוא בא עלינו. זאת אומרת, הוא בא עלינו, ואז אנחנו יוצאים לקראתו, אחרי שמעה שאנחנו באים בהניח לך השם מכל אוהביך מסביב. כמו שבהם ישראל חוזר לארצו,
שיש לנו כמה מצוות,
להעמיד להם מלך,
ועוד בית הבחירה, ולהכריד זרעו של עמלק.
הגעתי אל המנוחה והנחלה,
עכשיו הגיע הזמן, מה לעשות? להתנקם מעמלק.
כשאנחנו נמצאים במצב שלאחר המנוחה, היה בהניח,
ואנחנו אויבים, אז אנחנו באים עליו להתנקם ממנו,
מפאת התנגדותו העצמאותית אלינו.
סוג מלחמה אחת בעמלק בי"ד וסוג מלחמה שנייה בעמלק בט"ו.
מה ההבדל?
זה לעמוד על נפשם,
בט"ו זה להינקם אויביהם.
בשני הסוגים האלה מפסיק במצב של נוח מאויביהם.
והנה מחובת היציאה בג' שם, היציאה למלחמה על עמלק חלה היא עלינו משעת כיבושו של יהושע בנו. משה, שאלת.
למה? שלוש מצוות נצטוו
לכניסת כסה לארץ,
להכין זרועו של עמלק.
על כן מיוחדת היא קדושת הזמן של ט"ו להיותה
מקושרת עם כיבושו של יהושע בן נון.
זאת אומרת, מתי אנחנו צריכים להנקם עם העמלק?
כל התקופה היא לא, רק כשחוזרים לאיפה?
לארץ ישראל.
כי על כן קדושת הזמן של ט"ו היא קדושת המלחמה בעמלק,
שאנחנו יוצאים לקראתו.
וחובת יציאה זו
חלה היא בשעת כיבושו של יהושע בן נון.
זאת אומרת, כשחזרנו לארץ ישראל,
אחת הדדות שניצבינו על הארץ זה להילחם עם עמלק. בגלל זה, יש לנו את העניין של מה?
של לחזור לארץ ישראל,
לערים מוקפות חומה, להראות את הגבורה של יהושע בן נון,
כי בסוף תזכור,
מה אתה צריך לעשות אחרי זה?
להילחם ממי? להילחם ממי? מעמלק.
וזוהי כבודה של ארץ ישראל,
שהכניסה לתוכה מחייבת היא את כריתת זרעו של עמלק.
וזה שאמרו בירושלמית, שכדי לחלוק כבוד לארץ ישראל, תקנו מועד שם פורים.
פורים דה מוקפים.
מוקפים מאות יהושע בן נון, שיהושע בן נון מה מייצג?
את מה?
את הגבורה, את המלחמה.
כן, בעצם ערים מוקפות חומה,
זה ערים כביכול שיש להם הרבה יותר קושי לכבוש אותם.
אבל מה עושה רב יהושע?
אבא פרק תגיד, שמע, לא, מוקף חומה, סיפור.
אנחנו נבקיע את החומה,
הוא נראה את גבורתנו.
אה,
זה הגבורה, הגבורה הזאת מתאימה למלחמה בעמלק,
בגלל זה אנחנו מייחסים את הערים מקופות חומה מישוע בן-נון.
אז זה בעצם פחד יצחק,
מהלך ראשון. עכשיו בואו ניכנס עוד דיפה פנימה, משנה שכיר,
מסביר מה מיוחד לעשות העניין של
שהרבה מסעודה גם שם פורים, בואו נראה.
יש
מה שמה.
אז אמרנו, בעצם ערים הפרזים,
בכל מקום עיר שהיא לא מקופת חומה,
זה בי"ד.
אבל ערים מקופות חומה,
אנחנו מוצאים עוד יום מאסתר המלכה, שאמרה שעוד יום אחד באשם פורים אני רוצה גם לנקם מאויביהם,
ולהרוג עוד באשם פורים עוד יום אחד.
כנגד זה אנחנו חוגגים עוד י"ד וט"ו.
בסדר?
כתוב את זה במגילת אסתר עצמה.
טוב, בואו נראה.
משנה סחיר,
יש שם ביתה בדלתא צדיקים ואשם מעשה,
מרבים בסעודה גם באשם פורים,
ועוד קצת יותר מבי"ד.
הנה מגיד משרים, פשט והקל, מגיד משרים זה ספר של
של רבי יוסף קארו, שיגאל עליו, מגיד, מלאך מהשמיים.
דשני הימים אלו הם כנגד דוד ושלמה.
מה זה קשור?
י"א כנגד דוד וט"ו כנגד שלמה.
וידוע משלמה בשעתו,
דהייתה הכל במילואה.
ואמרו,
כסדת שלמה בשעתו, כן, ששלמה מייצג את העולם שהכל שלום שלו,
הכל מסודר, הכל כבר,
יש את כל העולם, כל העולם איתו,
עוברת את המציאות של צורה של עולם של שלמות.
מכל מקום, מרבים גם בט"ו.
גם יש לומר,
דבשקול הכופר מבעל צור האמור כתב על הפסוק,
להיות עושים שני ימים אלה.
וכל זה הוא כמו מתן תורה, הוא כמו מתן תורה, קיבלו, תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
כן, להיות עושים שני ימים אלה, רמז שני תורות אין שם.
כתוב במעמד הדר קיבלוה, מה שקרה לנו במעמד הר סיני, קפא למר כגיגית ואמר לתקנו את התורה מוטב,
ואם לאו, שם תהיה מקום קברתכם.
אבל בימי פורים, "הדר קיבלוה" חסרו וקבלוה בימי רצון ואהבה,
אבל כתוב בתורה, קיבלנו גם תורה שבכתב, תורה שבעל פה.
י"ד זה תורה שבכתב,
ט"ו זה תורה שבעל פה.
לא מדרשת החומה,
ד"ק התורה שבעל פה קיבלו באונס.
אחרי שקיבלו ברצון, היינו תורה שבעל פה, כיוון שעיקר הרצון נהייתה בתורה שבעל פה,
וט"ו הוא כנגד תורה שבעל פה.
על כן, החייב עוד ביותר
לשמוע שם פורים.
בדוקר, אני חושב שכיר, הוא מביא כאן שגם לכולם יש לשמוע קצת בשני הימים האלה,
כמו קבלת התורה, גם מבחינת י"ד, גם ט"ו, מבחינת דוד, גם מבחינת שלמה,
שמביא כאן מגיד מישרים.
ננסה לטפה להסביר את המושגים הפנימיים האלה,
מה זה בחינה של י"ד, ט"ו, דוד, שלמה,
תורה שהיא ביתר, תורה שבעל פה,
בואו ננסה להיכנס טיפה יותר פנימה.
רבי יצטרן כהן מלובלין, עכשיו ייתן לנו טיפה עומק פנימי,
שכדרכו בקודש,
מה זה הסוד של ערים מוקפות חומה. בואו נראה.
יעשו שם פורים, כמו שנאמר, עיר פרוצה, אין חומה,
איש אשר אין מעצור לרוחו.
כמו במשלי,
על אנשים שאין להם חומה סביב,
שהם לא גדורים בשום דבר.
כן, הם פשוט אמרו, ישיבת כרכים קשה,
שהם מקום דחוק וצריך לעצור בעצמו,
שלא להתפשט בהרחבה. כן, מקום כרכים,
זה הכל טובות ערים כאלה גבוהים, הכל בנייה רוויה, זה הכרכים.
בעתיד נאמר,
פרזות תשב ירושלים.
כיהיה ביטול עץ הערה ולא יצטרכו
עצירת
רווח ויוכלו להתפשט בכל אהבת נפשם. אפשר להגיד גם דומה למה שקרה עם שכונת של משה תפיור,
יש עננים שבעצם יצאו מהחומות ויצאו לפרוץ החוצה אל כל הרוחות,
כל כמוני הרוחות של ירושלים.
מסביר את זה גם מבחינת עבודה של המידות, רק מצד יצר הרע הוא הצורך לצמצם ולעצור עצמו,
ועל ידי כרכים מיגני תפי ומכסי. עומדת הגמרא של כרכים,
הם מגנים יותר במכסים, זה הכרכים.
ועמלק שאין לנו כל כך טענה נגדם,
כי עיקר התעוררות עמלק הוא על ידי טענה שיש על ישראל,
כמו שתשאו ז"ל,
ברפידים מיד ויבוא עמלק.
כן, קורה שיש טיפה, יש איזה ריפיון בתורה.
מה קרה? שם מגיע עמלק, שהוא מרגיש
ומתעורר לבוא, כי משם הוא הניקת שורש עשיו, כמו שאמרו ז"ל,
על פסוק
עמלה החריבה, כשזה קם זה נופל, בעצם תמיד העמלק יש בו איזו בחינה שהיא הפוכה לנו, שימו לב.
כשאב ניסה נופל הם עולים,
תמיד זה עמלק.
אחד מהדברים שמעניין,
שמה זה קשור הצד העמלקי הזה, שהוא תמיד,
שצריך גם להרוג אפילו את החיות,
את הצאן והבקר שלהם.
למה להרוג צאן והבקר?
למה שאול נופל בזה לצום ובקר?
יש מדרשים שמתאימים, היו עצם קוסמים שמתחפשים לצום ובקר, אבל זה מדרשים, מה הפשט?
למה להרוג צום ובקר?
ההסבר הוא שעם ישראל, הקדושה שלו מגיעה עד צום ובקר.
כמו שאומר משה רבנו לפרעה,
מי הלכים? אנחנו בנינו, בבנותינו, בצוננו, בבקרינו נלך
כי חג השם לנו. כולם הולכים.
גם הבנים והבנות, הזקנים, הנערים,
גם הצום והבקר. למה? כי הקדושה שלנו מגיעה עד מה?
עד צאן והבקר.
כמו שרואים בפרתו של רבי חיילן בן דוסה,
שלא הייתה עובדת בשבת, שלא הלכת להיות דבר לא מוסר,
או חמור שם מפנחס בן יאיר,
או בנימין הראשון הזה זה גם הפוך.
בדיוק, הצד ההפוך, הצד של טומאה מגיע עד לחיות.
זאת אומרת, אנחנו, הקדושה שלנו מגיעה עד החיות,
ומצד ההפוך הצד העמלקי מגיע עד, הטומאה שלנו מגיעה עד החיות. בגלל זה,
בגלל שהעמלק הוא הפוך לנו,
יש גם להחליט את זרעו של עמלק, את צום הבקר, כמו שאמרנו,
הצום הבקר שלנו הוא חלק מהקדושה שלנו.
זה בדיוק הפוך אחד מהשני.
ועל ידי זה נפילה אחת לשלום בנפשת ישראל,
ומתגדל ותכף אחר ההנאה מיסדתו של אותו רשע,
גידל המלך.
ואם הוא בא בתרא, כככג לעמוד ב',
תהא נופל אלא ביד זרעו של יוסף.
למה זרעו של יוסף? כן, הרי בעצם,
כמו שאול המלך, שהוא בא מאיפה?
מבנימין,
אז הוא בא מזרעו של בעצם של רחל אימנו,
או ישוע שהיה במלחמה הראשונה,
הוא אמור ליפול רק מזרעו של יוסף. למה? כי יוסף יציג את עולם החומר
בצורה של קדושה.
רק הוא יכול לעמוד על מה?
על העולם העשבי הזה שהוא מראה את עולם החומר,
אבל בא יוסף שהוא חומר עם קדושה, הוא יכול לגמור אותו.
הוא הצמצום והעצירה מתאוות, ויש שני יצרים דקס ותאווה,
שהם שני הפכים, כמו שאמרו, מכות
דבגלעד ושכם, שכיחי רוצחים, שהם מקומות
דזערא דיוסף, גם מגילת, גם משכם, בגלל זה מראי מקלט.
הם דווקא מקומות של הזרע של יוסף, ושם יש עצירת התאווה.
וכן, עיקר עבודה זרה התחיל מירובעם.
היה מירובעם, כי בדברי חז"ל, הם קוראים שני יצרים לזנות ועבודה זרה,
ככה שביטלו יצירת עבודה זרה. כן, מירובעם בא גם מיוסף.
והם אמר, אין משמש אליו בכעס וכציחה,
אבל השורש הוא עבודה זרה. כמו שאמרו בשבת,
השובר כלי בחמתו,
זה נקרא,
שהוא שווה כלי בחמתו, הוא שווה עבודה זרה.
כי אם אתה
שובר כלי,
אתה מראה שכאילו יש משהו שבעולם, מה אתה כועס?
אם יש משהו בעולם שכאילו הוא לא, מה הקדוש ברוך הוא?
אז זה כאילו עבודה עבודה זרה.
ראו גם כן היפוח מזנות.
בחז"ל אמרו,
בקרחים מצוי גזל ואריות.
יש המון המון אנשים שם, יש המון גזל ויש אריות.
דהיין לנות תאוות מצוי בקרחים יותר.
דמי הצור לרוחו, רצה לומר,
בעיקר שזה ניכר רוחו, בלשון הכתוב דעבודה זרה,
צריך היקף חומה
והגדרה לגמרי.
מה השקם תעבור את המוזל,
שמאל דוכן מקרבת, אנחנו בעצם רוצים לקרוב לבלין,
מה הוא עושה?
הוא רוצה להראות את הקשר בין עיר פרזים, שאין לה מעצור, לבין מוקפת חומה.
וכן עתיד להבליל הרגע צר, כמו שאמרו בזוהר, דאיק לבן, דאית לבן שמה,
ואז בואו נראה. ועיקר גידול, עמלק ועשיו,
כן, איזה משפט?
שמאל דוחה ומקרבת, בצבא חול, שמאל,
זה כביכול מושג שדבר צריך להיות תמיד שני הצדדים.
אי אפשר להיות רק חסד,
בלי צדדין, כי זה כמו הישמעאלים שהם המון המון חסד, אבל
הם גלויים בעריות.
אי אפשר להיות דין בלי חסד,
שלפעמים נספים להיות נאצים שוכחי דמים.
אז העולם הנכון הוא שבעצם מוסר שני ידיים, גם שמאל דוחה וגם מקרבת,
עולם שגם חסד מצד אחד במקום הנכון וגם דין במקום הנכון.
זה יצר רע גם כן, יצר רע, תלוי איך אתה בונה איתו.
אם אתה רק רופא אותו, בסוף הכל מתפרץ עליך, אתה לא יכול רק לגמור את היצר רע בצורה של עד הסוף.
אלא בעט אילו יצר רע בעטיות תורת תבלין.
אתה נותן את היצר במקום הנכון, זאת אומרת, אתה רוצה לשתות בפורים, אתה רוצה לאכול בשבת, אתה רוצה,
זה, תתחתן, בקדושה.
אתה בונה את עולם היצר בצורה הנכונה,
ולא רק מוחק אותו.
זה שמאל דוחה ומקרבת, זה שני הפנים של היצר.
בסדר?
"עיקר גידול עמלק ועשיו הוא על ידי נפילת ישראל" חס ושלום,
"ותאוות".
אני לא אסביר מה שקרה בשיחת תורה.
"כי שורש עשיו
אלכה ברכה תחיה" ברציחה.
"והגם דאומות כלולים מכל רעות יחד,
מקום מקום הגוון ודאי ברוצח נראה
שאינו בעל תאווה.
ובזה הוא פשט אלפיו, בייחוד שיוכל לטעון נגד ישראל". כמו תשאיר על החזיר,
שהוא דבר אחר, מה הוא עושה? הוא פושט,
הוא נכנס לבוץ,
פושט את רגליו אחורה,
ומראש הוא מפריס פרסה, אבל הוא לא,
הוא לא מה?
הוא לא זה. זה כל הנוצרים שהם אמרו שהם חסד חסד, והיו במספות הצלב רוצחים המון המון יהודים.
מכל מקום, אם הם נקים רציחה,
אז מגני מיני,
מצד שיש להם עודף נגדו בזה, זאת אומרת, בעצם אחד הדברים שהם נראה שהם לא רוצחים,
אבל הצירוף שניהם מתגבר ביותר, חס ושלום,
וככה זה דעהיה, שאתה חבל, הצלם,
ובשושן,
לזה אנחנו רוצים להגיד עכשיו,
גם כן הייתה הנאה מסתו, דהיינו,
מה קרה שנהנו מסתו של אותו רשע?
התפרצו בתאוות התגבר ביותר. זאת אומרת, בהתחלה היה נהנו מסתו של אותו רשע,
והיה כרצון איש ואיש, היה יין, כל אחד יין ישן יותר,
ואז מה הם עושים אחרי שבעה, שמונה ימים? מה קורה ביום השביעי?
יום השביעי כבר מתחיל להתפרץ לעולם התאוות.
עולם התאוות, ואז קוראים לוושתי,
בואו תביא את ושתי,
שטבעו ככה בצורה מאוד מאוד גסה.
זאת אומרת, העולם של,
בהתחלה באים לגלות בצורה של,
עכשיו אולי לחיות פה, אבל אחרי זה מגיעים לעולם של פרצות ותאוות.
היו שואלים את רבי שמעון בר יוחאי, מפני מה?
כן, שם כתוב שם שמפני מה היו אותו הדור היו חייבים כליה?
שנהנו מבשדותו של אותו רשע.
מה הבעיה של נהנו מבשדותו של אותו רשע?
כביכול אפפו את הגלות למה?
לעיקר.
למה אנחנו בעצם צריכים להיות מובדלים מהעמים?
בואו נהיה כמוהם,
ולא יהיה אנטישמיות בעולם.
והפוך, ככל שנהיה יותר מעורבבים בהם,
ונהיה במסיבות שלהם, ונהיה חלק מהם,
לא יהיה בעיה של אנטישמיות,
וככה היה נראה, וזה גם מה שקרה בתקופה באירופה. ומה קרה?
היה את האמציפציה, שוויון זכויות,
ואז מתוך שוויון זכויות שניסו להגדיר שאפשר להיות רק עם כולם,
פתאום בא, קפץ לנו הנאצי הצורר הזה.
מה שקרה, שבעצם הרגעו שאתם רוצים להיות כמו כולם,
בא להזכיר לנו מי אנחנו.
כלומר, אלו ואלו ואלו ואלו כמו חיים, דהתחלת התעוררות המן ומפני הנאה דמזה יתעורר.
והתעוררותו באמת היה רק משושן.
ועל מרדכי, בייחוד דיבור חז"ל, הפסוק,
כרצון איש ואיש,
מרדכי והמן, דהיה גם הוא באותה סעודה,
רק בהתגברות על ידיה השתחווה לצלם,
וזה כל ישראל שווים לכך ומתעורר עד ככה על מרדכי. כתוב, יש דעה
שנייה שבעצם למה היו חייבים אותו הדור כליה?
כי השתחוו לצלם. אז הוא אומר כאן בהתחלה, זה מבין בצורה של מה?
שאתה
חי עם הגויים בצורה מסוימת, ועם תאוות, ואחרי זה זה מגיע עד כדי
להשתחוות לצלם.
ונקרא בכאן עם מרדכי, כי כל נפש שיש לו עניין מיוחד שבו,
שהוא ראש הדור,
ובעניין מכירת עמלק והמן בייחוד, היה מרדכי כנגדו,
ויקרו שניהם איש. זאת אומרת, יש לנו כאן איזה מאבק בין מרדכי,
וננסה להבין למה כי מרדכי הוא בא מאיזה שבט?
בנימין.
יכלו לבוא להגיד עם ישראל, תקשיב, למה אתה בעצם בא ומתנגד לאמן?
הוא עכשיו השליט,
כמו שרואים, מכירים את זה מעשיו.
גם יעקב אבינו, כשעשיו היה בא לקראתו, מה הוא עשה?
השתחווה לפניו.
למה אתה לא משתחווה?
הוא אומר, אבל אתם הגעתם מאיפה? משאר השבטים, אני הגעתי ממי?
ובנימין, שבנימין, כתוב שמה?
שהוא לא היה אז.
אז אני, אין לי מה ללמוד, כמו שאתם צריכים ללמוד,
ובגלל זה מרדכי לא יכריו להשתחבק, כי הוא משבט בנימין.
כי בכל נפש יש נגדו זה לעומת זה, נפש באומות, העולם, ונגד מרדכי היה המן.
וכך, כאשר גידל המלך את המן,
לעומת זה גם כן היה התנסות למרדכי.
מצד המן, שהיה חשוב, חושב בליבו,
לימי יחפץ המלך, שהוא עיקר בכל העולם כולו,
נקראו גם כן היהודים נגדו עם מרדכי, שהוא עיקר בכל העולם כולו. זאת אומרת, יש לנו כאן הבנה שאנחנו נראה את המשקל כאן, המן מול מרדכי.
ובואו נראה את המהלך שאנחנו רוצים להגיע אליו.
והנה ידוע, דעיקר ישועת ישראל וניצוחם,
איזה דבר הוא על ידי ניצוחם, אותו כוח בלב,
היו צריכים אז כבישת שני הכוחות. דהיינו, כל ישראל,
ביצרד עבודה זרה וכעס.
ובשושן, בייחוד ביצרד תעבוד גם כן. זאת אומרת, יש לנו,
היצר של העבודה הזרה והכעס, היה בכל הגלות שם, ה-127 מדינות, אבל בשושן
הם נהנו את סוצותו של אותו רשע, היה גם עולם של התאוות.
לכן ביקשה אסתר
לנצל ליהודים אשר בשושן עוד יום למצוא חויבים, לנקם מאויביהם. למה צריך עוד יום?
למה אסתר מבקשת עוד איזה מלחמה?
קיבלתם
127 מדינות.
התנקמתם מאויביכם, מה אתם יכולים לעשות עכשיו לבקש עוד בקשה מהמלך, לך תדע מה יקרה?
גם מהשושן.
מה ההסבר?
ופורים הוא יום הנייכה שאחר הטרדה, כי כל זמן הניצוח, כאן כתוב, ונוח מאוויהם, אך מקבלים מתי הנוח היה,
י"ג זה היה המלחמה,
ומתי הייתה המנוחה בי"ד.
ושושן היה המלחמה בי"ד, מתי הייתה המנוחה ט"ו.
ואלו שאין מעצור לרוחם וזרע ידי יוסף הם המערים בניצוח עמלק,
ודי להם יום אחד לבד לשפוך עמותם עליהם.
לבלתי ישאיר לו שורש וענף, כי מיד כשמתבררים שכעס ישראל אין דומה לכעס עכו"ם, שהם כועסים רק על הגויים אשר לא ידעו את השם,
ומקום שקדוש ברוך הוא רוצה לכעוס מכל מקום שהופכים כעסם על עמלק,
ואין נשאר ממנו כלום, כי חמתם היא חמת שם יתברך.
וזה כל עיקר שימוש הכעס ורציחה שנבעה בעולם,
שאין בו צורך כלל רק לזרע עמלק, שנאמר בהם, תמחה,
שם צריך להשתמש ברציחה.
בעיניו שאול, עד שהשתמש שם ברחמנות.
ולעתיד יימחו ויתבטלו גם דתי גם עד צער רע, זה מעולם. זאת אומרת, בסוף,
כמו שדיברנו, הנקמה,
יש כאלה שהופכים את העמלקי, שהוא אומר שהוא בסדר,
ומתחילים לעשות לו איזה עמלק הוא עמלק.
מי שעשה פגעה בעם ישראל, הוא צריך מה?
צריך לנקם.
אלה נקמות השם.
והנקמה היא דבר נכון בעם ישראל.
כן, שהקדוש ברוך הוא רואה כאן נקמה.
ובגלל זה שאול, שהיה צריך מה?
לנקם,
הוא לא עשה את זה, אז מה קרה לו?
המלכות
נקרע ממנו.
וכרכים דמיגנע שנקיים מזה, ולא יוכל לקטרק כל כך נגדם,
מכל מקום,
זה נגד זה.
אם מצא מקום כדרוג, ניצוחו
מתאחר אצלם יותר, צריכים להתברר גם בתאוות. ופורים,
הוא ענה איכה שאחר מחיית תמליק, מסביר בצדוקות מובנים. ובכן אמרו ז"ל,
דלתית גם כן לא יתבטל.
כתוב שכל החגים מתבטלים, חוץ ממה?
חוץ מפורים.
כי ביטול דלעתיד הוא הכל נתלה במחיית עמלק, שיתחדש אז,
שימחה לגמרי דלעצמו,
ביטול יצירת הכעס וליבון יציר תאווה, דל הכל נמשך מזה. זאת אומרת, העמלק
הוא הצד הכי, אם יש כל אחד שתופס את זה משהו, עשו,
הוא תופס את התאווה,
ישמעאל,
יש לנו מלחמה איתו על ארץ ישראל,
עמלק הוא תופס את כל הבחינות האלה.
ובגלל זה הוא ממש מתנגד לנו.
בפורים הוא הנייך שיש אחר כך הנחה, הנייך שביטול הכעס והרציחה מן הלב
הוא קדושת פורים, דיו דלד, שמתברר
דגם בעת הביסום,
כשאדם שותה משהו ומתבשם,
עד דלא ידע, אין לו רציחה אלא על המלך וברחה
בטובת עין לזרע ישראל.
בקדושת יום ט"ו מאירה דכל תאוותיו לשם שמיים.
אם שושן,
אחרת שם היה על תאווה,
אז ט"ו, היא מוקפת חומה,
מה אתה עושה, איפה אתה לוקח את התאווה?
שיש שם, איך כתוב, אני חומה
ושנתק המידות, אז אני בעיניו קצויות שלום. בסוף, תאווה,
אם אדם מנתב אותה לצד הנכון, אדם מתחתן בקדושה וטהרה,
כמו שאשתו היא חומה לו,
זה מנותב למה הצד הנכון.
בגלל זה אנחנו נראה שערים וקופות חומה,
כמו שפורט,
הקוראים המובילים מסביר את זה,
של לעורר את השושן פורים, ששם היה בשושן הנפיות של תאוות,
אנחנו בעצם צריכים להוריד בט"ו את ה"תעבוד שם שמיים".
זה איזה מהלך של החסידות,
שהוא גדול וחשוב. עכשיו בואו נראה את ההנהגות,
החסידות שבעצם איך צריך להשתכר,
באיזה צורה, מה זה נקרא
בסומה ומה זה יד על כסייה. בואו נעשה את הדברים האלה אחד לאחד, בואו נראה.
ואז נביא גם כן את החילוק שיש בשושה פורים
בין י"ט-ו לבין המצוות שיש לנו עכשיו בימינו.
שושם פורים, איך מחלקים את המקראת מגילה למשתה ושמחה,
בואו נראה.
בימה שנהגו הצדיקים ואנשי מעשה להרבות בשמחה ושושם פורים,
עוד יותר מפורים בעצמו.
כן, המשנה סחריים מביא שיש איזה מקור שדווקא בשושם פורים יש יותר שמחה מפורים עצמו, בואו נראה.
כבר ירכתי בזה בתשובה, על הגוון הצדיק עבדיל אביב,
הרב מגובונקט, שמה כתוב שמה,
ובקונטקסט הקודמים שלי אין שם,
וכעת הנני בא בעומר הבא מן החדש, פשוט השם.
וראיתי בספר הקדוש יש האלוקים לגאון הקדמון, אחד הגאון רבי אברהם,
צלום מצפת,
שהיה חי בשנת תשנ"ד,
שכתב בספרו ז"ל,
זה לשונו,
"אבל הנני אתה אגיד לך מה ואתן את הודי לך".
דע,
שכתב ברוך דחי לקיים עליהם להיות עושים את יום
י"ד ואת יום ט"ו בכל שנה ושנה", שכתוב במגילה.
מה זה עושים את יום י"ד ואת יום ד"ו?
הכוונה בעבור שהוא רמז למפל את
בתו של עמלק ללמוד את המשיחנו,
כפי ממונתנו שאז כשיאבד עמלק יהיה השם אחד ושמו אחד.
כי התאם הוא חז"ל, אין הכיסא שלם
ואין שמו שלם עד שייפרע מעמלק
שנאמר כי יד הכסייה.
כן, אנחנו נבין את העניין הזה של כי יד, אמרנו,
יד אחת אי אפשר להרוג אותו, אבל כי יד הכסייה, כל אחד יש לו יד
כמו משה רבינו של שתי ידיים, יד אחת של חור,
יד אחת של אהרון, רק אז אפשר לנצח את עמלק.
כך יבוא לביסומי בפורייה,
עד דלא ידע בנאור עמון לבורך מרדכי. למה צריך להתבשם?
פעם הסברנו את זה בכמה שיעורים, שעד דלא ידע,
זה בא לתקן את תיקון עץ הדעת. עץ הדעת
זה דעת,
אבל בפורים אתה יכול להגיע למציאות של מה? של לפני עץ הדעת.
לפני כן אתה יודע האדם הראשון, למה? מה עושים?
עד דלא ידע, לפני עץ הדעת.
בגלל זה, איך עוברים את זה? כתוב שאחרי שאדם מחר מעץ הדעת, אז הוא שם לו את לאט החרב המתהפכת.
וישמעו דרך לצר חיים, יש לאט חרב מתהפכת.
מה אתה עושה?
אתה, יש פורים, יש נהפוך הוא.
אתה יודע, אתה במצב של נהפוך הוא, ואז אתה יכול לעבור את
עץ הדעת דלא ידע לפני עץ הדעת.
"לאחריך יבוא חז"ל יבסו מפורעיה עד דלא ידע בנאור המן,
רמז
למה שיהיה לעתיד שאז ימחה השם דמחה, השם דמעה,
מעל כל פנים ובלה מוות לנצח
ונס יגון והנחה.
וזה אי אפשר לעשות דוגמה בגלות בלתי יעדי השכרות.
למה? היין מסיר כל הדאגות,
ומשכח כל ההנחות ומשמח לב האנשים.
וירא להוסיף דלקי נעמר בנגילה לעשות אותם ימי משתה ומשמחה.
משתה תחילה
ואחר כך שמחה.
מה זאת אומרת? לשתות קצת ואחרי זה לשמוח.
כי המשתה יורה השמחה.
ולכן,
ציווה מרדכי לשלוח מנות איש לרעהו.
רמז לעתיד,
שיהיו כל כך הצלחות מרובות,
שלא יקפיד איש על ראה וכלל. זאת אומרת, יהיה מה?
אחדות.
מתוך האחדות מתחיל להיות סדר עולם חדש.
וגם צבא מרדכי ליתן מתנות לאביונים, רמז,
כי אז לא יהיה אביון בקרב הארץ,
לא יהיה כבר אביונים, לא יהיה את העוני הזה.
ורמז, המלחמות שנעשו עדנה בעמלק
על ידי בשר ודם,
באה מנוחה בי"ד באדר.
לומר כי יד האדם עשה אותם.
על כן לא עלה בידם לכלות הקוצים מהקרן.
ראיתי מה הוא מסביר כאן. בעצם י"ד זה מה זה היה,
זה רק מה, זה היה מלחמה בעמלק ממש,
שמש, היו צריכים להרוג אותם.
אבל כשתהיה המלחמה להשם בעמלק,
אז תהיה שלם.
כאן כתב הרב אביעזר מגמישה, והתוספות שם, שעל זה יש שישה לשונות בברכה שלאחר המגילה.
מה הן שישה לשונות?
הרב את ריבנו, עדיין את דיננו, הנוקם את קמתנו,
המשלם, הנפרע,
חתימת הברכה,
האל המושיע.
למה יש לנו כאן שישה לשונות שאנחנו מברכים את הבחות האלה אחרי קריאת המגילה?
כן?
הרעב את רבנו עדיין הנוקם, המשלם, הנפרע והאל המושיע.
כנגד שישה מישראל שנחמו בעמלק.
מי זה שישה מישראל?
אין שמה.
שחישבו אותם כולם שלחמו בעמלק והכו אותו.
האל המושיע לימות משיחנו במהרה בימינו שהוא הגאולה אשר יעשה השם בעצמו.
כמו שאמר הכתוב,
"מחו אמחה את זכר עמלק מתחת השמים". מי מוחה? הקב"ה.
כשכתוב, "האל המושיע". מי מושיע בעצמו? זאת אומרת, הקב"ה בסוף.
אנחנו נלחמים,
בסוף מי שיגמור את המלחמה מול עמלק,
"האל המושיע".
בעצם, זה היה ברכה האחרונה,
הראשון של הברכה האחרונה,
שהאל המושיע.
בעד השם, אמן, אמן. רואים שאנחנו עושים את הפעולה, בסוף הם...
כל העזתים יקבלו איזה מהלך אחר, מאשר מה שאנחנו עושים.
וכך
אנו עושים פורים בכל שנה ושנה, כדי שיהיה לנו זיכרון לגאולה
ולתשועה העתידה לבוא בעיות השם.
לכן,
אסתר ומרדכי כתבו את כל תוקף לקיים את איגרת הפורים הזאת, השנית,
אשר הוא בט"ו באדר.
למה?
למה ט"ו?
לרמוז זה שם י"ק שעולה ט"ו. תראו עכשיו רמז פנימי.
כי יד על כס יאה, מלחמה השם אמליק מדור דורו.
מה זה ט"ו?
רמז למה?
ל-UK.
מחמא לתקן, כתוב שמה?
כי יד על כס, יא! מחמש במה המלך.
לכן הכרכים, זה כל המשפט,
זה כל מה שהבאתי כאן, זה נועד לטובת הדבר הזה.
לכן הכרכים המוקפים חומה
מאימות יהושע בן נון, עושים משתתת ט"ו. למה?
לרמוז מה שאמרתי וישים באוזני יהושע,
כי ימכו הם חטא, אני בעצמי.
ולכן לא אמרו מוקפים חומה מאימות אחשוורוש,
אלא לרמוז
למה שאמרנו,
לזכרו, שים אוזני יהושע.
מי צריך למכור את עמלק? יהושע. הוא היה צריך לגמור את עמלק, שים אוזני יהושע.
למה יהושע לא גומר את עמלק במלחמה? כי הוא עדיין אולי בארץ ישראל.
רק בארץ ישראל, אז שים אוזני יהושע. כשאתה תיכנס לארץ, מו משה רבינו, אתה נכנס לארץ?
אני לא נכנס לארץ, מו משה רבינו, אתה תיכנס לארץ,
תזכור.
כשנכנס לארץ יש לך מצווה לגמור את מלחמת עמלק.
אם כן, אחר שכל הרמזות הללו רמוזים מביני כולם ללמוד את המשיח,
כל מי שלא יקיים אחד מאלו, כאילו הוא מכחיש משיח.
לכן, בכל שנה שנה נזכרים ונעשים הימים האלו,
ימי משתה ושמחה,
עד כל השום בקצרה.
ועשה מדבריו הקדושים דימי פורים, מורים על מחיית עמלק.
וידעת באדר, היינו יום ראשון, דה פורים,
מורה על מחיית עמלק דהאיה, על יד האדם,
ועל כן לא היה ושלמות.
מה קורה במוקרפין?
בט"ו, שהוא יום שני דפורים,
זה בעצם שושם פורים,
מורה על מכירת עמלק שיעשה הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו.
בגלל זה אנחנו רואים ששושם פורים, יש בזה משהו מאוד מאוד עליון.
כי דכתיב, כי מאחו ימחה את זכר המלך,
ויהיה בשלמות לאבד זכרו לנצחים,
מתמלא השם והכיסא וימרה בימינו.
וכיוון שביום שני מורה על מעשה הקדוש ברוך הוא בעצמו,
שיהיה במעלה יותר מעשה יד אדם, על כן מגיעה שמחה יתרה לשמחת ששם פורים עוד יותר מביום ראשון.
ועוד יום ראשון צדיקים אשר מעשה מרבים בשמחה ביום שני, ביום ראשון,
ויכול מנגן תורה ואמת וצדק יש לנו את זה שם פורים.
אז זה בעצם הסוד, כן? יש איזה, למה צריך להגדיל ראש? כתוב שספויה, ספויה רב שמואל אליהו,
שבוא אליו את החיילים ואמרו, אתה יודע, אנחנו נלחמים עכשיו ברפיח וכל מיני מקומות,
ואפשר לשבור כל מיני בתים,
אבל האם צריך להגדיל ראש לשבור את כל הבתים?
אז הוא אמר להם, אנחנו מהדרים במצוות,
אפשר לשבור הכול.
אז אני אחר כך סיפר את זה.
אז אדם, יש לנו מצווה שט"ו, שינקם אויביהם,
תמיכת עמלק,
מה שמסביר כאן,
זה שמוסר השכל מדבריו הקדושים, שכל מה שיתאמץ אדם לקיים מצוות
פורים בכללותיה, פרודותיה ושליט שלמות,
יתחזק בו אמונת המשיחנו, ויהי רצון
שתשכל לקיים לשיחות פרופה בפורים,
הרבה יום לטובה, לשם השם המים, ונזכה במראה לבית משיח.
וכן ראיתי ספר כזה של שבושת השבת,
הוא מביא שם משבת נפש,
שזה מביא שיש שם רבנו בעל עטרת צבי,
שיסודת שמפורים היא כאילו איתנה שתי ימים, משבת לשבת.
שיסודת שמפורים היא סדה מאוד מאוד חשובה,
זה כאילו איתנית משבת לשבת, זה כאילו שבועיים איתנית הפסקה, זה נקרא.
שיסודת משתה של פורים בי"ד היא כאילו איתנה פעם אחת משבת לשבת.
הרי כששם פורים הוא גדול יותר מפורים.
ואין שם, שנתן טעם למה אמרו בו ש"ס,
בפרזים י"ד ששמע מיני דמוקפים וחומה מט"ו.
לכאורה צריך טעם.
למה נכתב בפירוש שהמוקפים יעשו ט"ו?
כמו שנכתב בפירוש שהפרזים יעשו י"ד האין שם, שנתן טעם לשבח.
ואי כזה רק מה חשוב לנו, שמה?
שבסוף מביא, תבין כוח השתייה בפורים,
כאילו יטענה שבעה ימים,
וקיים בזה שמעים וארץ,
ובשושם פורים זה יהיה כאילו טענה שבועיים,
ככה מביא את זה, ספר הקדוש מלווש לשבת, ויום טוב,
מחשבים לפורים, בעל עטרת צבי,
שקמה הכוח של סעודת שושם פורים.
עם כל זה עכשיו,
נביא את העניין של,
בצדק קודם מלווין מביא את הספר בבסיסי לילה,
ספר אחר שלו,
מה הבחינה שיש לנו, כל מיני בחינות ראינו כאן, דוד,
שלמה,
יש לנו בחינה שראינו,
של כל אחד מראה איך מוכרים את העמלק, י"ד זה מראה שאדם, אדם עושה את זה,
ואילו ט"ו מראה שכאש וכוח הוא עושה את זה בעצמו,
יד הכסייה.
אז תראו מה, איך רבי צדק, מבינים פרסי לילה, מסביר את נקודת העומק הזאת.
הקורח החמישי, והם שני מיני משתות לכל השרים.
יש לנו משתה ושמחה.
ולבני שושן,
הוא כנגד שני ימי הפורים, האחד בהראות את עושר כבוד מלחותו,
בדיקה עיקר
וכן הלאה,
וכאילו יודעים אתה רבה שמחה, ועיקר,
וכך מגיע בפורים.
בדיוק דיבר חז"ל,
כל מקום המלך, סתם מקום של עולם.
מדבר, והשם יתברך,
יראה עושרו ועיקרו במשתה זו, איך כתוב?
בהראותו את עושר גבוהות מלכותו, ויתגר, מי מראה? המלך.
ועיקרו במשתה זה, זה עיקר העיקר.
זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מגלה לך איזה זכות של בחינה,
שלא זוכרים לבוא כל שנה, איך אומרים? לא קוראים לבוא כל שנה,
ובפורים, במשתה, אתה יכול לקבל את זה, בירת עד דלא ידע,
אז הקדוש ברוך הוא מגלה לך בהראותו את עושר כבוד מלכותו. הקדוש ברוך הוא מראה לך את ההתמלכות
בזמן המשתה.
אם אדם מתכונן טוב,
אם אלה שככה כמה שיותר מתכונן להתנקות,
ואם אלה ללמוד תורה, לעשות כמה שיותר להתנקות בימים האלה,
אז אם אלה בעצם אדם בפורים נכנס לאמצע סוד, אפשר לקבל איזה עושר כבוד מלכותו.
ואז מניסיון זה יקר, היקר, שאמרו, תפילין שבראש, שעין ממש שלמעלה מהמוח, שדבוק בעומק ראשית זה,
דבר יקר, כי כל הנעלם הוא יקר, הגם שבנגלהו היה רשע.
וזה עושה,
כן, מרזיחין ואומרים זעם, כתוב שמה שמה?
כתוב שבאמת בתפילין,
כשמה שמה נקרא עליך,
והוא ממכה. כשאדם שם את התפילין שלו בראש, אפילו העמים,
הם, מה הם עושים? הם ירעים מי שיש לו תפילין על הראש. למה? כי התפילין של הראש היא כמו הכתר,
שהוא מאיר על כל הגוף של האדם,
ואם אדם יש לו את הכתר, אפילו הגויים,
שאין להם את הדבר הזה,
שמראה את הדרגה העליונה של ישראל,
ככה יוצאים למלחמה, אלא הם טפים בראשם.
תקצו אותנו ימים כנגד ימים,
ועם ההמה,
כתוב דורכים גיטות בשבת, פירוש עושים יין שלא רק רצון השם,
נתברך מזה, נמשך משתה היין הזה, סיפור שם אסתר אבא, מה קרה שם בעשיית המשתה.
ואם חייל שבת, שרצון השם יתברך לשבות,
היום נקרא היעדר מלאכה,
כי היום והזמן ניכר להיות יצא אדם לפועלו, והיום למלאכה,
ובזה הוא כל הגבלת הזמן. אז כן, יש לנו שבת, יש לנו עניין להפסיק מיצירה,
להפסיק ממלאכה.
מה שאין כן, בשבת לא שייך מלאכה, לא נאמר, ויהי ערב ויהי בוקר, כן?
למה לא כתוב, כל יום כתוב ויהי בוקר, בשבת אין ויהי רבי בוקר?
כי הוא מעין עולם הבא, דאין לו שייכות לסדר הזמנים.
כשאתה עושה ביום רביעי בוקר, זאת אומרת, יש לך מציאות של ערב ובוקר, בוקר זה עבודה, ערב אתה הולך לישון.
שבת זה מעל כל הצדדים, אתה מפסיק עם יצירה, ובגלל זה לא נאמר בשבת,
ביום רביעי בוקר.
וגם יום טוב ודישראל מקדשי להיות היום קדוש כי אין שבת.
יש לנו על שבת משהו מאוד מיוחד. ששם פורים השבת, מה הוא?
הוא גם שבת,
ומצד האמת גם ששם פורים.
אנחנו רק מושכים את זה ליום ראשון כמה?
כתשלומין, אבל באמת העיירת השבת שנהיה השבת הקרובה,
יש בה משהו מאוד עליון, ואני רוצה להבין את הנקודה הזאת.
השקעים פורים יום טוב לא קיבילו עליו. דגשתי היום ליישר במלאכה,
כי מן הדעת ואילך עם התפשטות שבע מידות שהן נקראות מידות שהן בעלי גבול,
והן שבעה ימים.
ובהן שייך כתוצאת היום, אבל בראשית,
שם אין מידות ימים כי הם אינם תחת הגבול. בעצם יש לנו,
כל היום אתה יכול להשפיע,
כל יום בששת ימי מעשה, אבל בשבת היא מעל, היא גביעה וקיימה, היא כבר גבוהה מהעולם העליון, הקדוש ברוך הוא קבע אותה.
ככשר האדם בישוב הדעת, כל מעשיו
על סדר נכון, בגבול וקצב וכל דבר, כראוי, מה שאין כן בשכרות.
מה קורה בשכרות?
אינו תחת הגבול יוכל לפזיר יותר מיכולת האדם הכיוצא, כי אינו תחת הסדר. זאת אומרת,
כל השבוע יש לנו סדר, איזה פורים,
מומלאים אותם למעלה שמעל הגבול,
ואין סדר. ואז מה?
וזה קצת פורים, למעלה מסדר הזמנים וימים.
ואין שייך יום טוב מגשת היום כלל,
וממילא נתקן מה שחילוקו קצת היום,
שמסביר כמה,
הרב יוסף קומי לבלין,
פורים, זה פעם אחת בשנה שאיימה כפורים.
משהו מעל,
מעל מושגי סדר הזמנים והימים.
זה משהו שכל פעם הוציא אותנו באיזה כדור פורח מעל כל הסדרים האלה.
כי זהו הכי לאור רק מסדר הזמנים,
ויש בו ימים דמארת זבי,
אמרת הגמרא, מה שאין כן,
כאשר בא למעלה מסדר הימים,
וזה טעון הימים, כנגד הימים לערער המשתה מלכו של עולם,
ועל ידי משתי האומות. זאת אומרת, בעצם בסוף,
פורים, זה כמו שאנחנו צריכים שנגיע עכשיו, כשהוא יגיע לזה, אבל יצטטק קודם מלבלין,
שפורים מעלה אותנו לעולם שהוא מעל, אין כל יום פורים.
פורים זה פעם אחת בשנה, שעיצומו של יום מכפר, כתוב על יום כפורים.
יש עיצומו של יום בפורים.
משהו עליון שלא מגיע, פעם בשנה, כמו שכתוב, מקובלים,
שיסוד,
באתר את דרכם מגיע,
משהו שמאוד מאוד עליון, שמגיע פעם אחת בשנה.
מתי זה עם פורים?
כי כל דבר זה כמו מעשהו ולא מתכוון,
כך התעוררות קליטתו לטוב. פתאום אדם מוריד את המסכים, ואז מה קורה?
כל הטוב שבו מפציע את כל המסכים וכל הדברים שבעצם יצאו לנו,
מציאות של מחסומים בחיים האלה.
כן, בעצם הפורים שמשולש,
ופורים שפעם הבאה יהיה עוד הרבה הרבה שנים, בעשרים שנה, עשרים וחמש שנה.
בהתחלה התערות של על כל פנים, הוא בא מדעת האדם, כמו משתה פורים, שאדם רוצה לשתות,
לקיים מצוות חכמים.
למה אתה שותה? כי אני רוצה לקיים מצווה.
הגם דאחר כך לא ידע,
מקום כמו מההתחלה הוא בדעת. זאת אומרת, אתה מתחיל, למה אתה שותה בפורים?
כי זה מצווה.
אה, אני מתחיל מתוך מצווה,
אתה פתאום מגיע לעולם עליון, שבעצם כבר לא תלוי בך,
אבל פתאום מתפרץ ממך כל הדברים הטובים.
בדרך כלל משתה יין וישכב, כתוב על נח,
וישכב ונתגל בתוך העולות, זה דבר לא טוב.
או השיכור כלות.
זאת אומרת, זה דבר שלא טוב, אבל בפורים יש איזו מציאות שפעם אחת, אם אדם מתכונן נכון לפורים,
ההכנה הזו היא מטביעת האדם למקום שבו
העולם הפנימי הולך ונבנה.
וזהו אחר הרגע בי"ג במחו בעמלק בפועל. אבל הרפואה הקודמת למכה,
בה התעוררו דה משתה מלכו של עולם.
על ידי משתה אחשוורוש ועשיית, כן, מה קרה? הכל משתה, כל המגילה היא משתה. משתה אחשוורוש, משתה אסתר,
הכל זה משתה.
בסמל זיכין דרשם, מסי נתקן דריכות גליתות עד שבת ועשה זדנות לזכויות.
ולא ייתן גליתות יין למשתה במקוש עולם.
ונמצא התחלת התעוררות, היינו התחלת התיקון על ידי הגליגת ושתי,
באה על ידי משתה אומות העולם. זאת אומרת, מה קורה אם יעשו משתה,
ואז ושתי מתה,
והיא הייתה בעצם, הייתה עושה מלאכה בבנות ישראל ביום שבת.
באמת גם הייתה מפשטת מראויות ערומות, דברים קשים מאוד והשתייה עשתה.
ואז במשתה היא כבר בעצם מתה, זו הייתה התחלת הישועה.
הוא כיהן גיורי עמלק, שהוא דווקא על ידי עצמן, להיות בא ממילא ולא על ידי כבנות ישראל כלל,
ומשתה שושן, הוא כיהן שושן פורים.
ובזה באה היו ישראל גם כן שבשושן,
לפי שכבר נתעורר המשתה
בידי מלכו של עולם למעלה. זאת אומרת, יש לנו כאן משהו הרבה יותר עליון,
זה משתה שושן.
אם אתה מבין שהכול בעצם על ידי משתה,
משתה שושן פורים היה מעל כל ה-180 יום, אחד יום.
עוד, עוד, תוסיף עוד משתה של משהו שבעת ימים, מאיפה?
בשושן.
אז אם אתה מבין שמשתה זה המלך, מלכו של עולם מגיע,
בשושן פורים זה שיא המשתה, שהוא מלכו של עולם מגיע בכבודו,
וכזה שושן פורים יותר עליון.
ומשתי שבעת, כן,
ראוים אותו, כן, אנחנו אומרים שמבני בניו של המן,
היו מה?
היו לומדים תורה בבני ברק, כן?
מדובר כאן שבעצם בפועל,
שאתה אומר, אם זה היה עמלק, היה צריך להרוג אותו.
אבל מדובר כאן במציאות של היחס של עמלק, לא היה דרכו, הוא כבר התערבב והתגייר כבר.
אם הוא התגייר כבר, זו לא המציאות של עמלק. עמלק, שבא עלינו כמלחמה, כמו שעיניך ה' ולחי וכל אהוביך מסביב,
אם יש עמלק, צריכים להרוג אותו.
אז בואו נראה.
אלו כבר היה התחילת בניין הרפואה,
שנבנית
בשבעה ימים, כן? יש לנו משתה שהיה בשושן, כמה זמן היה?
שבעה ימים.
חוץ מכל המשתה שהיה ב-181 יום,
שזהו כסף שקצב לכל דבר בניין וקומה שלמה,
צריך שבעה ימים. למה שבעה ימים? ימין, שמאל, למטה, פנים ואחור,
נקודה שביעית. אז הכול, שבעה ימים זה בעצם מראה את כל הצדדים בטבע.
ביום השביעי, כטוב הלב המלך ביין,
אז הוא נשלם, ולקח נזינתרוג ישראל,
להיות גם כן במשתה.
בכל מקום,
הגוון היה חטא שנהנו מסתובבשותו רשע.
שראינה תיקון מצד הדעת, רק מצד הלא דעת.
דרך עכשיו נגלה הדבר, להיות מצווה בפועל לביסומי.
מה זה ביסומי?
לא כתוב להשתכר, מה כתוב להתבשם? מה ההבדל בין בשם לבין זה? מה זה ביסומי?
אדם צריך מה לעשות ב... זה כתוב ש...
מה היה עושה הקטורת? ריח ניחוח לשם.
מה נדרש?
בפורים, מה תעשה?
בפורים לא כתוב שתשתכר.
אם אתה מוציא מהפה דברים שהם אירח נכוח לשם,
דיביסומה, את הליבוסים, את מי אתה מבשם?
אירח נכוח לשם, מה שכתוב שביום כיפור אתה,
בעולם, ביום כיפור יש לנו בבית המקדש,
יש לנו את עולה, את המזבח העולה. שם יש שם בשר ודם.
בתוך ההיכל הפנימה יש לנו את מזבח הזהב.
שם יש את הקטורת, אירח הסמים.
בכל השנה אתה בעצם מפריד הדם, הבשר, נמצא בעולה,
עולה בחוץ,
מזבח העולה.
את כל החלקים, הריח, הקטורת הסמים, כל זה במזבח הזר הפנימה.
פעם אחת בשנה אתה לוקח את הדם ומעביר אותו, לאיפה?
אל מזבח הזר. איפה זה? מתי זה?
יום הכיפורים.
האחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, מה שאומרים לזה,
מעבירים את הדם פנימה.
יום פורים הוא כפורים.
מה אתה עושה?
אתה, הגוף שלך מקבל עולם של קדושה, כמו יום כיפור.
אפשר להכניס לו פנימה לאיפה?
לריח. בגלל זה כתוב שמה שהמרדכי הוא נקרא,
מאיפה, מרדכי מהתורה? מור דרור.
והדסה היא אסתר. זאת אומרת, חלקים שמגלים את עולם הריח.
הריח
זה כתוד הסמים.
בגלל זה חייב איניש לבסומי.
אם אתה מבשם,
אם אתה יוצא לך, יוצאים לך מהפה שלך דברים שהם ריח לפחות השם,
אז אם תשתה, אבל אם לא, אז לא.
בסדר, חשוב על ההגדרות האלה.
והם זה בפועל ביסוי בהתחלה בדעת, כי כבר נתקנה ההתחלה, אז ימי מרדכי.
אבל אז כשהייתה ההתחלה, היה גוון החטא, והם לא עשו אליו לפנים. כתוב שהם עשו אליו לפנים, הרי בעצם לא השתחרפו לצלם.
רק עשו אליו לפנים.
כבר ככה, רק בגוון נהנו הסתודות של אותו רשע.
באמת נהנו הסתודות מהכושר עולם,
כי משתה זו היא משתה מהכושר עולם, שבוודאי
בכל המצוות שלמטה יש גוון זה למעלה, אצל השם יתברך גם כן, כטעם השם יתברך, מניח תפילין,
כן, כל המצוות.
אז יש לנו משתה שלמטה ויש משתה של למעלה, משתה של כושר עולם.
כך זאת פורים, שימו לב, בוודאי יש לו שורש.
והתחלת אותה מצווה ומאותו הזמן.
ואשי הכס הגדולה ידעו דה התחלת נס פורים והתחלת סיפור המעשה
הוא המשתה החשורוש.
כי אז הוא התחלת המצווה בקושת משתה ושמחה בפורים. זאת אומרת, נוצרנו,
אנחנו בעצם,
למה עושים משתה?
אחת המצוות של פורים?
כי כל המגילה היא מתחילה משתה, משתה אחשורוש,
משתה ושתי,
משתה אסתר,
ביום הראשון, במשתה השני,
ואז בעצם הכל משתה.
אנחנו רוצים להפוך ממשתה של פאבים וכל זה שהאדם זה,
לאיזה משתה?
לקדושה. זאת אומרת, פורים,
כל מי שהיה, כל הבעלי תשובה של פורים,
נכון, מאיר,
ניסו בכל מיני פאבים ודברים כאלה. עכשיו,
לתקן את העולם המשתה הזה שהיה בכל מיני מקומות לא נכונים,
בפורים אפשר להפוך את הכל למה?
למשתה של מקוש של עולם, משתה של שמחה.
כפי שעיקרו, שבלא דעת נגלה מקודם לפועל בעולם הזה, מפרשת אומות העולם,
ככל קליפה קודמת לפרי,
אבל עיקר המשתה הוא משתה מקוש של עולם. בעצם אנחנו רוצים להגיע למשתה פורים,
לא לצאת ממשתה אחשוורוש, ממשתה של גויים,
שזו תפיסה של עולם זה, אלא למשתה של מה?
למשתה של מקוש של עולם, לבקש את מקוש של עולם שיתגלה דרך המשתה.
יש אמור חז"ל, שאמר להם, אם יהיה
סעודה לעתיד לבוא,
כתוב באסתר אבא,
כך אמרו לו, עין לא ראתי לנזולתך.
כבר חנוע בימי אחשוורוש.
מה זה המדרש הזה?
הוא אומר, סעודה זו באמת הייתה מעין סעודה לעתיד.
מצד שסעודתו זה מקוש של עולם.
זאת אומרת, אפשר,
היה איזה סעודה של חשוורוש שהייתה כרצון איש ואיש,
והכל, הייתה לו יין משומר יותר בענווה שהוא יותר גדול מאותו אדם, אמר, בן כמה אתה? בן ארבעים?
אתה חיין יותר רשעים משלך.
אז כביכול זה היה כאן איזה משהו שהוא באמת מראה סעודה עתידית.
הוא אומר, כן, זה סעודה שהיא רומזת
לסעודת מקוש של עולם.
שנאמר, אין לו ראתה ולמדלתך, פירוש עין גוון, כמו עין הבדולח,
שלא יהיה שום גוון אחר בסעודה זו, רק אלוהים, זולתך.
צדיקים יושבים ועניינים מסביב השכינה, ולא שום גוון אחר. מה שאין כאילו מלך עשור ראש,
היה גוון אחר. וכל זמן שהעמלק בעולם, אין הם, אין הם, והכיסא שלהם הוא בלבוש.
אז אנחנו מבינים, בעצם אנחנו רוצים להפוך את מה?
להפוך את המשתה למשתה של שמחה,
למשתה של מקוש של עולם. כל סיפור הכתובים בדרשות חז"ל,
במשתה זו, ומצד שמשתה המלך,
סתם המקוש של עולם הכתוב מדבר, ואיך הם חדרי סעודה של השם ברח
ואין להאריך. מסביר מצב קודם מובלין,
שאנחנו בעצם עושים תשובה.
כל הזמן שהיית בחיים שלך יין ובירות וכל מיני שטויות כאלה ווי רוטקה בכל מיני מקומות,
אם אדם מתקדש ומתאר,
אז הוא הופך את המשטה של החשבורו שלמה?
למשטה מקוש של עולם, ואדם מתקן על ידי זה את כל השטויה שהושטה במשך החיים שלו בצורה לא נכונה.
אבל צורה שאדם יכין את עצמו בצורה נכונה.
אז אם יש לכם עוד דקה אחת, שבזה אנחנו נסיים, זה השם משמואל, בסדר? אני לא אגיד, לא אביא את הקטע של משמואל, אני אגיד את הקטע הקטן כאן,
אחרי זה תספרו את זה בהמשך,
תראו את הכל בסוף, אני אגיד לך את השם משמואל,
כי יש כאן משהו שהוא רומז כאן.
השם משמואל מביא כאן בשושה פורים,
שממש חוברת כאן,
שכתוב שאנשי הכנסת הגדולה קבעו שיש לנו ימים שבהם אפשר לקבוע את קהלת המגילה.
מתי הם מחמישה ימים? מי"א, י"ב, י"ג, י"ט, וו.
למה יש חמישה ימים שאפשר בהם לקרוא את תקיעת המגילה?
אומר כאן השם ישמעו בשם אביב האדמו"ר,
כנגד חמש הגאולות שנאמצות באותיות מצפ"ח.
כל מצפ"ח זה אות שמשהו שיש בה אות, ויש לה אות,
אות מה?
אות סופית.
מה הסוד הזה?
כל אות יש בה סוד,
כאילו יש אות אחת, יש אות סופית. זאת אומרת, יש בה איזה משהו בסוף.
מה זה בסוף?
יש איזה רמז באורת הזאת, היא בגאולה עתידה.
איך רואים את זה?
כך שבו ניגאל אברהם מאור כסדים, ואמר לך לך, כן? לך לך,
זה כף.
מם, בוא ניגאל יצחק מפלישתים, בולך מעימנו, כי עצמתם ממנו מאוד. שם יש מם, מם.
אז כביכול, ונון, בוא ניגאל יעקב,
הצילה ינא מיד אחי, מיד עשו,
הנון, נון, נון, מן אחי מיד עשו, פ, פה נגאלו אבותינו במצרים, שיאמר פקוד פקדתי.
צדיק,
עכשיו בואו נראה למה זה הגאולה העתידה,
איש צמח שמו, מתחתיו יצמח.
אז אנחנו רואים שבכל אות יש בה איזה משהו אחד, אתה רואה משהו אחד, אבל יש גם אות הנסתרת שמגלה את הגאולה העתידה.
זה מצפח כנגד י"ט-ו, כן ביום ט"ו.
מה יש שם פורעים, שימו לב,
שהוא כנגד הגאולה העתידה,
ושם נאמר בזכריה,
אני יהיה לה נאום השם חומת אש סביב.
כתוב בזכריה,
עיר מוקפת חומה, כמו שנאמר בזכריה,
שהקודש ברוך הוא, כשהוא יגל אותנו, איך זה יראה?
איזה חומת אש סביב.
שיבואו כל האומות עלינו,
והקודש בראש לנו זה חומת אש.
על כן הוא זמן מוקפין.
זאת אומרת, אם זה עמוד לקומה עתידה, זה חומת אש סביב.
ויש להוסיף
שדברים, דמוקפין, יש להם קדושה.
בעצם מה שמצורעים משתלחים ממנה. כתוב שבעיר שמוקפת חומה,
הם מוצאים את המצורעים מחוץ לחומה.
משום שהוא מבדיל, כך הוא ייבדל.
הפירוש הוא מאחר שפגע בהתאחדות ישראל, על כן אינו מתאחד עימם. זה המצורע שהוציא לו שנורא ופגע באחדות.
וידוע דמוקפין בהתאחדות ישראל לגמרי, תהיה לעתיד לבוא,
גם בימינו, אחר שהתקלקל מה שהיה להם בעת מתן תורה,
שהוא כאיש אחד בלב אחד,
מוקפים שמתאחדים על ידי החומה שמקיפה אותם,
יש להם הערה בצד מה שמקרא התאחדות ישראל. בעצם הוא מביא כאן מקור
שעם ישראל, מה עושה בעצם החומה?
החומה יוצרת אחדות, כולם קשורים בזה.
יש איזה משהו, כולם באותה ספינה, יש איזה חומה שמקיפה את כולם.
זאת אומרת, זה גורם את האחדות, שהיא יוצרת את האיש אחד בלב אחד, על כן פורים שלהם הוא זמן שכנגד זמן של עתיד.
זאת אומרת, פורים דה מוקפים, זה מה זה?
זה מייצג את המשתה של מה?
עתיד לבוא.
יש לאחדות, יש לומר,
עוד שיודע את י"ו, וכנגד שילה וירושלים.
שילה
נאמר בכל הרואה בלי חומה,
עקב פרזין עושים י"ד, וירושלים נאכלים לפנים מן החומה.
וכנגד המוקפים, שיש להם הידמות בצד מה שירושלים, עושים ט"ו, זאת אומרת, אנחנו בעצם,
ההלכה היא שכל הרואה אותה,
את ט"ו, כמו שאנחנו עושים גם פה,
כמו שאנחנו לא במורכבת חומה, ואנחנו כל מי שסמוך
לחומותיה של ירושלים, הוא גם כן נושא בט"ו.
כמו שקדושת ירושלים יתרה על שילום, שקדושת ירושלים, אין אחריה היתר,
שהקדושה נשארה לעולם.
ככה ארד היום ט"ו, יש בו גם תוספת זו
שנשארת לעולם.
כן, מישהו פעם אחת אמר, ראיתי את זה במקור יפה,
שט"ו,
זה היה,
מפעולים מוקפים,
כתוב שאמן הרשע, השה עץ חמישי אמה,
ט"ו 50 יום מט"ו מהיוצא?
זה התהפך, הוא עשה לעשות את ט"ו,
יצא לעשות את עץ חמישי אמה למרדכי,
ומה קרה לו? נהפוך הוא.
המן יוצא את בניו, מה קרה להם? הם ניתלו עליו.
50 יום מט"ו זה מוקפים, יוצא A באייר,
יום הקמת המדינה.
זאת אומרת, פו ד' מוקפים, שבדוגמה לעתיד לבוא,
קח את ה-50 יום בול יוצא A באייר, זה יום הקמת המדינה.
זה הסוד, סוד הפור דה מוקפין של 50 אמה,
זה 50 יום שעם פור דה מוקפין יוצא בול A, B, R.
אז להפוך הוא, עין שלא רצה להיענות מדבר שאינו שאלה, תזכה לתוכה כמלוא עיניה,
זה הסוד. אז אנחנו נסיים בזה,
שאנחנו מבינים שפור דה מוקפין זה מבחינת עתיד לבוא, ובגלל זה יש איזו הערה פנימית שאנחנו צריכים לברר אותה.
השנה, ברוך השם, יש לנו משהו באמת מיוחד,
פורים שהם משולש,
כל הפרזים יכולים לבוא למוקפים,
כי באמת תמיד זה קצת בלחץ, כי זה יוצא י"ד, ככה אתה לא מספיק את פורים של מוקפים,
ואתה צריך כבר, אם אתה רוצה להספיק גם בירושלים, אתה קופץ לפה, קופץ לשם,
השנה שלך שבת שהיא בעצם עוצרת,
קצת עושה את זה טיפה רוגע, ואז אתה חוזר לפורים דה מוקפים, שמבחינה עליונה,
כשנזכה מתוך פורים דה ברזים, פורים דה מוקפים, שמבחינת עתיד לבוא,
נזכה שאמת,
כמו שאמרו על ירושלים,
שבעצם נזכה למשטר הגדול,
שבו נאמר שהקדוש ברוך הוא יעשה מכרו הצדיקים
ויהיה שותו של תלוותן,
שהקדוש ברוך הוא בעצם ייקח את כל הצדיקים ותן סעודה
שבחינת
עתיד לבוא, שמתגלה מתוך
המשתה ושמחה ביום הפורים.
נקבל את כל העוצמות וכל האורות היפים האלה
שמתגלים בפורים,
שנזכה לקבל אותם במה בימינו, אמן.
קחו במצור.
