שלום ערב טוב ברשות הרב
כבר הזכרנו שראש הממשלה פסק בתחילת המלחמה
מלחמת שמחת תורה מלחמת חרבות ברזל
תמחה את זכר עמלק מתחת לשמיים
ויש לנו הזדמנות
בשבת הקרובה
בקיום מצוות
עשה דאורייתא
זכור
את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים לקרוא את כל העניין את כל הרקע
עד הסוף
של המצווה המעשית של תמחה את זכר עמלק
אז נתחיל אומרת התורה צריך לזכור
את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים
אשר קרחה בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה יהיה ויגע
והוא עמלק
לא ירא אלוהים כי זה מה שהתרחש כשיצאנו ממצרים
איך כתוב בקריאת ים סוף
שמעו עמים את קריאת ים סוף עיר גזון
חיל אחז יושבי פלשת
הם מתמלאים פחד
אז נבהלו אלופי אדום
קצת יותר רחוק
אלי מואב יוחזה מורד
נמוגו כל יושבי כנעל
תיפול עליהם ממטה ופחד
למה?
כי עם השם
עד יעבור עמך השם,
עד יעבור עמזו קניתה.
עם השם
עובר בים סוף.
זה לא טבעי,
זה נס, זה פלא.
אז כולם נבהלים,
כולם מפחדים,
חוץ מעמלק,
כי בסופה של אותה פרשה, פרשת בשלח,
ויבוא העמלק.
הוא הבין
שיש אש רותחת,
יש פחד אלוקים על כולם,
והוא בא וצינן
את האמבטיה הרותחת.
הוא כולו מצונן, הוא כולו מלא קרירות
ולא ירא אלוקים.
ופגשנו אותו ממש בהתחלה,
בתחילת
הופעתנו על במת ההיסטוריה.
ראשית
גויים עמלק.
גם במובן של ראשית
הגוי הראשון שהתחיל איתנו.
אחר כך כבר כולם
החזיקו במעשהו הזה, המנוול,
אבל כתוב הפסוק: "ואחריתו הדי עובד".
הוא הראשון שפתח
במאבק נגד ישראל,
והוא גם האחרון.
אנחנו ננצח את כל העמים לפני שננצח אותו.
הוא האחרון.
"והיה בהניח
אדוני אלוהיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר אדוני אלוהיך נותן לך נחלה לרשתה
תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים לא תשכח
זה עניין של ימות המשיח
מלחמה
עם עמלק
על כן האויב הזה
שהוא פותח את ההיסטוריה שלנו וסוגר את ההיסטוריה שלנו
כלפיו אנחנו מצווים במצוות זכור
ומצוות לא תשכח
אבל לא כתוב
זכור את אשר עשה לך עמלק
כתוב זכור
זכור
זה מציאות
כפי שהרב ציודה מסביר בשיחות
ואני קורא מתוך סיכום של רבי אילן טור
בספר פעמים
להיות
להיות זכור זה לא לזכור איזו ידיעה
אתה יכול גם להשתמש בפלאפון
שהוא יזכיר לך ואתה זוכר לא זכור זה אתה תהיה במציאות כזאת
שאתה כל הזמן זוכר
זכירה מקורה בהתייחסות להשם
בדבקות
במקור האלוקי
לעומת שכחה
שבאה מהתנתקות
ממנו
מריבונו של עולם.
אנחנו עם שדבק בהשם ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם
לעולם לא אשכח פיקודיך כי במחייתני.
אנחנו דבקים ואנחנו חיים וממילא אנחנו זוכרים.
לעומת זאת
הפסוק בתהילים אומר
כל גויים שכחי אלוהים
וראשית
גויים
זה עמלק.
הזכירה בישראל, אומר הרב ציודה,
עם קרובו הדבקים בה' אלוקיהם.
ברור שאנחנו זוכרים,
כי אנחנו כל הזמן איתו.
אין רגע אחד של הסחת דעת.
אז אי אפשר לשכוח את ריבונו של עולם.
הזכירה בישראל היא טבע נפשם,
הבא להם ממקור נשמתם האלוקית.
עם זוהי עצרתי לי,
חלק אלוק הממעל,
אז אנחנו כל הזמן איתו.
וממילא,
שיוויתי השם לנגדי תמיד.
איך אפשר לצוות?
תמיד, כל רגע לשוות את השם.
מעם ישראל אפשר לדרוש דרישה כזאת,
כי עם ישראל כל הזמן במצב של זכור,
אז אפשר לצוות, אפשר לדרוש דרישה בפועל.
מה המשמעות
שהבאתי השם לנגדי תמיד אומר הרב ציודה קידוש כל החיים
לכן גם כשאנחנו נאבקים
בעמלק
ובשאר מלחמות
אומרת התורה בפרשת עקב
ואמרת בלבביך
כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה
אומר הר"ן
רבנו ניסים בדרשותיו
יש מצוות עשה
לומר כוחי ועוצם ידי.
יש כאלה שהם מפרשים,
אסור לומר כוחי ועוצם ידי.
אבל הר"ן,
יש לו סברות ישרות.
דרך אגב,
האבננזר
מסוכוטשוב,
חתנו של הרבי מקרוצק,
הוא אומר שמי שלומד גמרא עם חידושי הר"ן,
הוא מקיים מחיית עמלק.
כי עמלק זה הפוך מההיגיון, מהיושר,
הרי ישראל עומדים בצורה ישרה מול ריבונו של עולם.
יש עמלק שמזייף ומתעכם ומסתבך ומסבך את כל העולם,
אז גם אנחנו לפעמים מסתבכים.
אז אם לומדים חידושי ער"ן
על הש"ס,
זה מיישר את המוח.
אומר אבנן עזר, מי שלומד חידושי ער"ן מקיים מחיית עמלק.
אומר הר"ן בדרשותיו,
ואמרת בלבביך כוכי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.
אבל,
וזכרת את השם אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.
זה כל ההבדל.
לא גאווה,
כוכי ועוצם ידי,
אלא ענווה,
כוכי ועוצם ידי שאתה נתת לי.
וזכרת את השם אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.
בכל תחומי החיים שהביתי השם לנגדי תמיד.
לכן ישראל ענבים
לעומת גויים שכחי אלוקים, או ראשית גויים עמלק,
שכולו טומאת וזוהמת הגאווה.
מביא הרב צודה עוד פסוק
במזמור כ' בתהילים:
אלה ברכב ואלה בסוסים,
ואנחנו בשם השם אלוקינו נזכיר.
הרי יש מצוות מלחמה,
אסור לנו לסמוך על הנס.
אז גם לנו יש רכב וסוסים,
אז מה הפסוק אומר?
אלה הגויים שנלחמים נגדנו ברכב ובסוסים.
ואנחנו בשם השם אלוקינו נזכיר, ומה אם רכב וסוסים?
אז אומר הרב ציודה,
ואנחנו בשם השם אלוקינו נזכיר על הרכב ועל הסוסים.
גם לנו יש רכב וסוסים, או טנקים ומטוסים,
אז מה ההבדל?
להם יש רכב וסוסים בלבד.
לנו יש זיכרון
של שם השם על הרכב ועל הסוסים.
אותו דבר מביא הרב סודה מהגאון מווילנה בקול אליהו,
פרשת ויצא.
הוא כותב שם
על הפסוק במשלי,
שקר החן והבל היופי,
אישה יראת השם היא תתעלל.
במה היא תתעלל?
גם בחן וגם ביופי,
כי יש לה יראת השם
ויש לה חן ויופי,
וממילא היא זוכרת את המקור של החן והיופי.
אגב, הבעל שם טוב,
הקדוש,
כותב שאם אדם רואה
ראייה אסורה,
איך הוא יכול להשתלט על עצמו?
אומר הבעל שם טוב,
אתה מתפעל מהיופי של האישה?
תעשה חשבון.
מאיפה הגיעה לה יופי?
מה, היא קנתה את זה במכולת?
השם עשה אותה יפה.
המקור של היופי שלה
זה ריבונו של עולם.
אז הוא עומד למעלה ואומר לך, ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
אני יצרתי את היופי הזה,
והיופי הזה נוצר בשביל בעלה, לא בשבילך.
אז אם אתה מתפעל מהיופי של אישה אסורה,
תזכור מי נתן לה את היופי הזה, ומיד תסיט את העיניים.
כי זה לא שלך, זה גזר. ריבונו של עולם נתן לה את זה בשביל בעלה.
אז אנחנו צריכים עכשיו לחזור לעמלק.
עמלק כולו גאווה.
כותב הרב קוק,
עמלק
רעה עינו במה שיצאו ישראל לחדש בעולם.
רק יצאנו ממצרים,
התחלנו לדרוך על במת ההיסטוריה עם חידוש
שתהיה אומה מתנהגת במלכותה על פי גאון שם השם.
יש אומה שהיא ממלכת כהנים וגוי קדוש,
שהיא בקריאת ים סוף מכריזה השם ימלוך לעולם ועד.
מזכירה שם שמיים עמלק רואה את זה ומתפוצץ הוא לא רוצה שם שמיים
הוא כל כולו שכחה
אבל ממשיך הרב ציודה
על פי דברי המהר"ל
ידיעת ההפכים היא אחת
ריבונו של עולם
מגלגל לנו את המלחמה בעמלק
כדי לעקור את הקליפה שלו ואת השלילה שלו מהשורש.
ריבונו של עולם יצר משהו מהותי וציווה אותנו להילחם.
והמלחמה בעמלק
זו פעולה טובה,
כי אנחנו רוצים להשגיר את שם השם בעולם.
כמו שמסביר הרב
בעולת ראייה,
כשבראש השנה אנחנו אומרים לריבונו של עולם,
אנחנו מתפללים שיהיה טוב בעולם,
שהשם ימלוך בעולם,
ושקדושתו תתפרסם, וכולם יכירו את מלכותו,
ויהיה שלום וחיים וברכה,
וידע כל פעול כי אתה הפעלתו,
מלוך על כל העולם כולו בכבודיך.
פתאום יש איזה משפט אחד חריג,
וכל הרישה כולה כעשן תכלה.
רגע, כל הנוסח של התפילה הוא חיובי,
בקשות טובות,
שלום,
חיים, פתאום, וכל הרישה כולה כעשן תכלה.
זה יוצא דופן, הבקשה הזאת.
אומר הרב, לא, לא.
זו בקשה שהיא חלק
מהרשימה של הדברים הטובים.
למה? הרב מחדש, אני רק אקרא.
הרע הגמור המוחלט,
שאין בו שום ניצות של טוב,
הוא שמח בכיליונו.
ועיבודו ואפסותו, זוהי שלמות התפתחותו היותר גדולה.
גם הרע יודע מה המקור שלו,
והוא יודע שיש לו תפקיד
לגרות את ישראל כדי שישראל יילחמו וייאבקו בו,
כי ידיעת הפכים אחת.
לכן הוא שמח שמכלים אותו.
ואנו צריכים להתרומם למידת חסד מקיפה כזאת
עד אשר נשאף להיטיב לכל.
אנחנו רוצים בראש השנה להיטיב לכל המציאות,
כולל
לעמלק
כולל לרשעה.
איך מטיבים להם?
וגם עם הרע אנו חפצים להיטיב
במה שנכלה אותו
וכל הרשעה כולה כעשן תכלה.
הטוב שהם רוצים שנעשה איתם
הרשעים שעל פי תורה ועל פי הלכה צריך להרוג אותם
זה לכלות אותם.
אז נסיים בוורט מיוחד
שנוגע לבבא בתרא, פרק חזקת הבתים, דף מ"ו עמוד ב'.
שם הגמרא,
שהיא הרי תורה שבעל פה,
תורה שנלמדה פעם בעל פה,
לא בתוך הספרים,
לכן חיי עולם נטה בתוכנו, זו תורה שבעל פה.
היו צריכים לזכור את תלמודם והיו מניחים סימנים.
אז יש שם ברייתא שמדברת
על דינו של ערב, מלווה, לוקח וקבלן.
אז אם אנחנו מצרפים את כל הראשי תיבות,
יוצא עמלק.
ערב, מלווה, לוקח, קבלן.
זה ראשי תיבות עמלק.
אז הגמרא כותבת, לפני
הברייתא היא כותבת סוגריים עגולים,
עמלק סימן.
הרי כשתזיז את הראש מהגמרא אתה צריך לזכור את הסדר
של הברייתא.
איך תזכור?
עמלק. אז אתה אומר, ערב,
מלווה, לוקח קבלן. הצצתי. לא נורא.
אז אומר רבי יעקב אמפדין,
חידוש?
שנתנו סימן כזה במי שנאמר בו תמחה את זכר עמלק.
הרי כתוב תמחה את זכר עמלק.
אז איך אתה משתמש
בעמלק לסימן,
אז הוא אומר מצאו איזה מקום להתיר להשתמש בו לעוקומי גרסה.
כדי לזכור
את הגרסה
השתמשו בעמלק סימן.
זה מתחבר עם מה שלמדנו בשיחות הרב ציודה.
הרי כל כולנו זה זכירה,
זכור, לא תשכח.
אז אנחנו משתמשים בסימן עמלק כדי לזכור,
לזכור את הש"ס לזכור גמרא זה התיקון הכי גדול שאפשר לעשות איתו
להשתמש בשם שלו
עוד יותר לזכור עוד פחות לשכוח את דברי תורתנו ובעזרת השם
כשהוא יימחה מתחת השמיים באמת שיהיה רק טוב שלום.
שלום.
