שלום לכולם, ברוכים הבאים,
ברוכים הנמצאים ללומדים במכון, ללומדים בבית.
אנחנו נמצאים בלימוד נוסף, משותף,
בספר הסוד הישראלי,
הספר שמחולל מהפכה במדינה,
וברוך השם, רבים, מתרבים הלומדים בו.
אני לא אומר את זה בצחוק, אני אומר ברצינות.
השבוע, כמו שאמרתי, בשבוע שעבר נפתחו עוד שתי חבורות לימוד, חבורה בלוד, בישיבה בלוד,
וחבורה בעוז וגאון,
בחבורת נשים גדולה שלומדת שם,
ובעזרת השם, כל מי שיקים חבורה יזכה לשכר רב מן השמיים.
ויש גם מהדורה אנגלית, חשוב לציין. אז מי שרוצה, יש מהדורה אנגלית, הולכת לצאת מהדורה בצרפתית עכשיו חדשה,
והשמחה רבה.
אז זה נקודה אחת. נקודה שנייה, בהשגחה, פנה אליי השבוע רב קהילה חשוב,
חבר שהוא רב קהילה באזור המרכז,
וסיפר לי שבפרעות תשפ"א, נכון? הפרעות היו בתשפ"א, נכון?
שומר חומות, כן. המכונה שומר חומות,
אז הוא גר בלוד, זאת אומרת, הוא רב קהילה שם באזור,
אז הוא סיפר שבאותה תקופה הרב צוקרמן זצ"ל אמר לו,
תלמד את הספר שיבת ציון נס לעמים.
כך הוא אמר לו.
כלומר,
הוא חיזק אותו לעניין שהחשיבות של הספר הזה.
הוא אמר, זה יוצר בהירות. אז הוא אמר, בעוונות, אני לא קראתי את כולו.
אז זה ככה נזכיר.
אז לכל מי שמצטרף אלינו עכשיו, אנחנו נמצאים בעמוד 69,
בכותרת תרבות יהודית-נוצרית.
תרבות יהודית-נוצרית, סימן שאלה.
רק תזכירו לי בבקשה,
שאני אוכל לנהל את הנושא של הזמן כמו שצריך.
מתי השיעור של הרב אורי?
וחצי.
אז אנחנו, זהו, נחלק את הזמן בצורה כזו שאנחנו נוכל ללמוד על היהדות ופוסט-מודרניזם בחלק השני, בסדר? וממש בעזרת השם.
אז ככה,
החלק שאנחנו הולכים לעסוק בו עכשיו הוא חלק מעניין, כל-כולו מעניין, והוא חלק גם מאוד מאוד קשור לחג הפורים המתקרב. זאת אומרת, אנחנו לומדים פה הכנה מסוימת לחג פורים,
בגלל שחג פורים הוא חג
שיש בו מימד מסוים של,
הייתי אומר,
אם יש חג שמדבר על הנושא של הזהות היהודית
והאנטישמיות וכל מה שמתלווה לזה בצורה הכי חזקה,
הכי חדה זה חג פורים.
ועלתה לי מחשבה היום בבוקר מאוד מעניינת.
כשאתה חושב על כל סיפור המגילה,
אתה שואל את עצמך, רגע, למה התחיל בכלל כל הסיפור של הרצון להשמיד את היהודים?
מי אשם בכל הסיפור הזה?
מה אתם אומרים?
המן, נכון, לכאורה המן,
אבל מי זה שבגללו כל הסיפור הזה התחיל להתפוצץ?
הכל היה שם על מי מנוחות, מחליפים מלקות ועושים זה, טקס זה, מלכת היופי וכל זה,
אבל מי בעצם פוצץ את הסיפור?
מרדכי, נכון?
אפילו כאלה, יש בגמרא כאלה שמאשימים אותו בדבר הזה,
שהוא זיכה אותנו בפורים,
אבל אולי הוא היה מזכה אותנו באיזו השמדה מטורפת של יהודים.
מה, למה עשית את הדבר הזה?
אז יש פה איזה סימן שאלה כזה,
שמרחף מעל כל סיפור המגילה.
יכול להיות שבגלל זה, אגב, גם מרדכי הוא זה שזועק זעקה גדולה ומרה. זה לא סתם שהוא זה שמתפוצץ ועושה צעדים דרסטיים. למה הוא עושה את זה?
כי הוא מבין שאולי הוא מרגיש את האחריות,
מה שנקרא,
עושים ועדת חקירה ממלכתית ומגלים שמרדכי אשם בסיפור.
הוא אשם במחדל.
מי אשם במחדל? מי? מרדכי, הוא אשם במחדל.
אם אתה לא היית לא קורע ולא משתחווה, מה אכפת לך?
עכשיו על הגב שלך עשרות אלפי יהודים הולכים להירצח,
בגלל שאתה התנהגת כמו שהתנהגת. מה הסיפור הזה?
אתה נורמלי? מה זה?
אוקיי, אז יש פה איזו שאלה מסוימת שאנחנו צריכים כל הזמן להחזיק בראש בסיפור של המגילה
לגבי הצעד של מרדכי.
מה זה?
מה הסיפור הזה שקשור למעשה שלכאורה נראה כמעט שולי?
בסדר, יש לך איזה סכסוך קטן עם אמן, סגור את הסיפור הזה, וזה, מרדכי היה שר חשוב.
הוא היה שר בכיר בשלטון הפרסי, הוא יושב בשער המלך.
זה חשוב לזכור, תמיד לילדים מציירים את זה, נכון? יושב בשער המלך, כזה יושב ולומד בשער המלך, כנראה שהוא היה איזה שופט או משהו כזה, הוא היה דמות חשובה שם.
אז אני רוצה שנחזיק את הסיפור הזה, בסדר? אני רוצה שנחזיק את העניין הזה, ואנחנו צוללים פנימה.
אם אתם זוכרים, בפעם הקודמת אנחנו דיברנו על הביקורת של אברהם לבני לשני זרמים בתוך היהדות,
שבעצם לא קראו את המפה נכון,
את המפה ההיסטורית נכון.
זרם אחד זה היהדות החילונית,
שלא זיהתה את התהליכים שמתרחשים,
שמתרחשים, והוא הסביר גם שהזרם הזה,
נגיד אפילו זה שפעל לעלות לארץ,
הוא קלט את הציונות בצורה מאוד שטחית.
כי התפקיד של הציונות בעצם זה רק להציל את היהודים מאנטישמיות.
בסדר? מקלט בטוח.
והזרם השני זה זרם שהוא מדבר על הרש"ר הירש, לדוגמה,
שלא רואה את הסכנה המתרגשת ובאה,
ועושה את הצעדים המתבקשים.
הוא אומר לרב קלישר, מה שאתה רואה מצווה גדולה, אני רואה עבירה לא קטנה.
מה שאתה מדבר עליו כמצווה לעלות לארץ, אני לא רואה את זה ככה.
אז עכשיו אנחנו נוגעים בנקודה מאוד מעניינת, שהיא מאוד מאוד מאוד רלוונטית
למה שמתרחש עכשיו בעולם,
נצרות ואסלאם.
מה זה?
למה זה?
ואיך זה קשור ליהדות?
אז בואו תראו את התשובה של אברהם לבני, מאוד מאוד מעניינת.
לעתים קרובות מכנים את התרבות המערבית בשם תרבות יהודית-נוצרית.
אתם שמעתם פעם את הביטוי הזה?
מאוד מקובל.
ככה להתייחס לתרבות היהודית,
התרבות הנוצרית, כאילו המערב בעצם הושפע משתי דתות גדולות, יהודית-נוצרית.
יהודית ודמוקרטית.
ערכו של הביטוי הזה מפוקפק ביותר,
שהרי הוא מסתיר את העובדה שהיהדות השפיעה על תרבות זו בצורה עקיפה בלבד,
דרך הנצרות שבגדה בה ורצתה להתעלות מעליה וגונבה את תאריה.
זאת אומרת, להגיד יהודית-נוצרית זה שקר גדול,
כי בעצם הנצרות נולדה כתוצאה מהיהדות,
אבל הנצרות
היא התכחשה למולידתה
ורצתה להרוג אותה בעצם.
כמו ילד שנולד מהורים ורוצה להרוג את ההורים שלו.
למרות זאת,
מעיד ביטוי זה על העובדה שכל אותה התרבות שהנצרות הטביעה עליה את חותמה,
כלומר, התרבות המערבית,
לא הייתה קיימת בצורתה זו
אלמלא הנחיל העם היהודי לעולם את התנ״ך.
כלומר,
הנצרות, נרצה או לא נרצה,
היא סוג של
הלך הרוח או תפיסת העולם הרעיונית של העולם המערבי.
זה אומר שכל העולם המערבי שלנו,
אירופה ואמריקה,
כולן מושפעות מהעם היהודי,
שזה חתיכה דבר מטורף,
באמת דבר מטורף.
בדומה,
מהווה גם תרבות האסלאם ראיה נוספת לחשיבות ההיסטוריה היהודית במהלך ההיסטוריה של התרבויות.
ובאמת, אין זה מוגזם לומר שמזה 4,000 שנה הוא לא כותב פה הרבה על האסלאם,
אבל ברור לגמרי שגם האסלאם
זו דת שלקחה הרבה מאוד מהרעיונות שלה מהיהדות,
ויש לזה הרבה מאוד דוגמאות.
יש ראיות לכך שמוחמד הנביא שלהם,
של האסלאם,
אז הוא היה לו כמה אנשים יהודים שהיו סביבו,
בגלל זה מוחמד קובע את הצום כאחת המצוות המרכזיות,
ויש עוד,
כל המצוות המרכזיות של האסלאם הן מושפעות במידה מסוימת, העלייה לרגל,
שזה דומה מאוד נכון,
אחת מהחמשת המצוות של האסלאם,
והעדות,
השהדה, וגם הכנסת האורחים.
זאת אומרת, כל המצוות בסופו של דבר הן קשורות לאלמנטים יהודיים.
מאיפה זה בא?
אז באמת הוא היה מושפע מהם, ומאוד רצה גם שהיהודים יקבלו את הדת המוסלמית, ומאחר והם לא קיבלו, הוא עשה שם שחיטה גדולה.
אלה יהודי חייבר,
כידוע.
אז גם הנצרות וגם האסלאם הן דתות שמושפעות בסופו של דבר מהיהדות.
ואז אומר ליבניק ככה,
באמת אין זה מוגזם לומר שמזה ארבעת אלפים שנה עסוקה האנושות בשאלה מהותית אחת בלבד,
בחיפוש אחרי תשובה לשאלה המביכה
שגורם העם היהודי על ידי עצם קיומו.
זאת אומרת,
השאלה שהאנושות שואלת
היא שאלה שנובעת מהיהדות.
היהדות בעצם קבעה לעולם את השאלה המרכזית של הקיום.
אנחנו אלה שהכנסנו לעולם את הבאג הזה,
שנקרא לשאול למה,
מה משמעות החיים,
ושצריכה להיות משמעות שקשורה לאלוהים.
אם נעמיק לעיין במשמעותו של הקיום הזה,
נבין שאכן הולכת וסובבת כללות ההיסטוריה האנושית לקראת התשובה שהאנושות דורשת לשאלה היהודית.
יש ללמד אותה מי הוא ישראל,
כי היא לא תמצא את עצמה עד שלא תמצא את עם ישראל.
זו בעצם הבשורה הגדולה של אברהם לבני בספר הזה,
שהוא טוען שהאדם,
האנושות,
עובדת,
היא לא מוצאת את דרכה,
כי היא מתכחשת
לישראל.
וברגע שהיא מוצאת את ישראל או מתייחסת אליו בצורה מכובדת,
היא בעצם מוצאת את דרכה.
תשימו לב לדבר מאוד מעניין,
שדונלד טראמפ,
כנשיא המעצמה הגדולה היום בעולם, ארה״ב,
הוא בעצם מבטא בכל המהלכים שהוא עושה סוג של יחס פרו-יהודי-ישראלי מאוד מאוד מאוד בולט.
והדבר הזה בא ביחד עם סוג של מלחמה בזרם רעיוני,
שאחד המאפיינים המרכזיים שלו זה אנטישמיות.
זאת אומרת, יש כאן מהלך מאוד מאוד מעניין,
שברגע שאתה עם היהודים,
אז אתה אוטומטית גם מתנגד להרבה מאוד זרמים שאפשר להגיד שהמאפיין שלהם זה פוסט-הומניזם.
זאת אומרת,
התפיסות הפרוגרסיביות,
במידה מסוימת הן בנויות על סוג של הכחשת אדם,
שהאדם בעצם זה סוג של סיפור מדומיין.
כל הדברים האלה הם סוג של סיפורים שבני האדם המציאו לעצמם,
ואתם רואים שהסיפור של טראמפ מאוד מאוד מזכיר,
אנחנו אולי נדבר על זה גם בחלק השני של השיעור,
זה דומה מאוד לסיפור של אחשוורוש והמן.
למה? כי אחשוורוש בעצם הוא מלך הממלכה הגדולה בעולם,
האימפריה,
ויש שתי אופציות:
או שהוא מחובר לאמן,
ואז הוא הולך לעשות מעשה מאוד מאוד מושחת ולא מוסרי,
או שהוא נמצא עם אסתר ומרדכי, ואז בעצם הוא פועל פעולה לטובת האנושות.
כלומר,
הדמות הביניים הזאת של מוביל האימפריה,
זה תלוי לגמרי לאן הוא מתחבר.
אם הוא מתחבר לפה, הוא מביא לעולם בשורה,
ומתחבר לפה הוא פשוט מביא חורבן ושואה לעולם.
הכל תלוי למי אתה מחובר.
באחד הפרקים הבאים,
אני ממשיך את הפסקה הבאה,
נראה כיצד מהווים הנצרות והאסלאם תשובות גרועות
וניסיונות כושלים לבנות גשר בין האנושות וישראל.
הייתי אומר גם לבנות גשר בין האנושות לאלוהים.
זה לא רק בין האנושות לישראל, בין האנושות לאלוהים. כלומר, הנצרות מנסה להיות קרובה לאלוהים ומתכחשת.
למציאות,
לעולם,
והאסלאם מבקש להיות קשור לאלוהים,
ובמידה מסוימת הוא מתכחש לאדם.
מתכחש לאדם, הוא מבטל את האדם מפני האל, הכניעה.
למה אתה חושב, למה בתולדות המזרח הרחוק? למה?
אה, מעניין, מעניין. אני מנסה לקרוא את זה עוד פעם, בצורה הזאת.
כאילו,
הבנתי, הבנתי.
אני שומע,
אני שומע. תודה.
את משבר התרבות המערבית בכל ממדיה המוסריים והתרבותיים ניתן לראות כתוצאה של התנפצותן של תשובות מוטעות אלה של הדתות,
שכן אין האנושות יכולה עוד להסתפק בתשובות שקריות.
אך שקיעתם ונפילתם של הנצרות והאסלאם הוא ניסיון מסוכן לאנושות,
כי השקרים התרבותיים הללו ממלאים מבחינה מסוימת
תפקיד חינוכי והגנתי.
פשיטת הרגל של השקר משאירה חלל ריק מדאיג,
שמפלצות חדשות ממינים שונים משתדלות למלאו.
זו אמירה מאוד מעניינת.
יש פסקה מאוד מפורסמת במידות הראייה,
שנדמה לי על תוכחה.
הרב קוק אומר שם שלפעמים אדם צריך להיזהר
בתוכחה שהוא מוכיח את חבר שלו.
למה?
בגלל שלפעמים מידה רעה של אדם מסתירה תחתיה מידה יותר רעה,
ואם אתה תעיר לו על המידה הרעה שלו,
אז הולכת להתפרץ מידה עוד יותר רעה.
כלומר, נגיד בן אדם קם בבוקר מאוחר באופן קבוע,
אז אתה אומר לו, יאללה, תעשה עם עצמך משהו. הוא קם בבוקר מוקדם,
והוא הופך להיות עצבני ברמה מטורפת, ואז הוא מתחיל להרביץ לאנשים.
או שנגיד הוא סתם משועמם ואין לו מה לעשות,
אז השינה בעצם היא מנגנון הגנה מפני תכונה יותר גרועה שיש לו.
יש לזה עוד המון המון דוגמאות.
אבל הוא אומר שזה נכון גם לגבי האנושות. האנושות,
על ידי הדתות הגדולות,
נמצאות בסוג של שקר, כי זה לא דרך חיים נכונה.
יש שם איזו תפיסה שגויה של האמונה באלוהים.
אבל השקר הזה מסתיר תחתיו אולי איזו סוג של תכונה הרבה יותר גרועה של ברבריות.
והנאציזם כמובן, זו הדוגמה הקלאסית, נכון?
וגם הסטליניזם, כאילו, הקומוניסטי.
כאילו, אתה אומר, תשמע, תנועות חילוניות, אתה אומר, רציונליות.
כאילו, הדתות הביאו לעולם איזה אמונות משיחיות מטורפות.
עכשיו סוף סוף אנשים יתנהלו ברציונליות
ויקימו חברה צודקת.
בסדר, הנאציזם כבר, הוא ממש כמעט היה פגאני,
אבל המרקסיזם היה הגיוני, הכוונה,
בואו נבנה חברה צודקת.
מיליונים נרצחו על החברה הצודקת הזאת.
זאת אומרת, החילוניות לא הביאה לעולם מפלצות יותר טובות מהמפלצות של האסלאם והנצרות.
הם רצחו והם רצחו יותר.
מה זה אומר?
זה אומר,
ההגדרה הזו שלא כמפלצות היא הגדרה מרתקת לדעתי. אם אתם זוכרים, דיברנו על זה בעבר ממש די בהתחלה.
תפתחו בבקשה, לדוגמה,
זה נדמה לי היה בפרק שני.
רגע.
כן, בעמוד 38. בעמוד 38, תסתכלו בכותרת שנקראת "ריקנות העולם המודרני".
אז דיברנו על זה כבר כמה פעמים,
אבל תסתכלו על ההגדרה שלו, שזה דומה מאוד למה שהוא אומר פה על המפלצות.
המאה ה-19 הייתה עידן האשליות הגדולות. אז האמינו בכל לב, בקדמה, במדע, בצדק, בחירות, בשלום.
ההתפתחות הטכנולוגית שינתה במהירות את תנאי הקיום של העולם המיושב.
אלא שכפי הנראה הייתה המאה ה-20 עידן האכזבות.
התקדמות הצדק בחלק מהעולם נעשה על חשבון החירות,
ואילו קידום החירות בחלקו האחר נעשה על חשבון הצדק.
ערכיה של המהפכה הצרפתית,
חירות, שוויון ואחווה,
לא הוגשמו בשום מקום.
בסדר? זה, אפשר להגיד, המהפכה החילונית
הגדולה זה המהפכה הצרפתית.
נגד הכנסייה, נגד הדת.
בגלל זה באמת צרפת עד היום סוג של מדינה מאוד מאוד אנטי דתית.
יותר ממקומות אחרים.
הפרוטסטנטיות שם היא כאילו פרוטסטנטיות אנטי-דתית.
בשל ההתפתחות הטכנית הופיעו סכנות חדשות,
אקולוגיות, כלכליות, צבאיות.
מעולם לא היה עולם הערכים כה מפולג,
קרוע בין ערכים מתחרים וסותרים זה לזה.
צביעותו של העולם הישן נחשפה לעין כול.
המיתוסים הושפלו,
אבל הצלילות החדשה לא השכילה למנוע את הופעתן של מיתולוגיות חדשות.
זה המפלצות החדשות,
שעל אף ארעיותן, קטלניות הן לא פחות.
ולזה הוא רומז, למה שאמרנו לפני כן.
ואז הוא אומר, כדי לאחד מחדש את עולם הערכים, האהבה, הצדק והאמת, הגבורה, היופי והשלום,
דרוש לגלות מחדש את החיים הפנימיים המאחדים
את כל אלה בסולם הערכים החי של אורגניות אחת.
בסדר? זה הלב, זה עם ישראל,
וזה מה שהוא מדבר עליו.
בסדר? זה ציר שאפשר להגיד שכל הספר כל הזמן אסוב סביבו.
המיתוסים הגדולים,
גם החילוניים וגם הדתיים,
מייצרים בסוף סכנה של הקמה של מפלצות.
למה?
בגלל שההוויה, הוויית החיים האלוקיים,
נובעת מאין סוף ברוך הוא, מהקדוש ברוך הוא.
וברגע שאין לך מתווך נכון שיתווך לך איך חיים את זה,
איך מתחברים לזרם האנרגיה ולא מפוצצים את הכלי?
מה שקורה לך בסוף זה שאתה מפוצץ את הכלי.
כלומר, אם אתה רוצה להתחבר לאין סוף,
ואין לך את הכלי הנכון לעשות את זה,
מה שקורה בסוף זה סוג של השמדה והחרבה.
זה לא משנה אם זה הומניזם שגולש לפוסט-הומניזם,
או שמדובר בדתות שבסוף הן אנטי-אנושיות גם.
גם האסלאם וגם הנצרות בעצם בסופו של דבר מביאים לאנטי-הומניזם
במידה מסוימת, כזו או אחרת.
או פרו-הומניזם שגולש בסוף לפוסט-הומניזם נוצרי.
ככה,
השאלה היהודית האמיתית, עמוד 70.
מבט כולל על תולדות התרבויות ועל התפקיד הגלוי או הנסתר, הישיר או העקיף של העם היהודי בהתהוותן של אותן תרבויות,
מברר לנו שהריק שנוצר על ידי המשבר הגדול של ימינו,
שהומחש בצורה טראגית
בשיגעון ההרסני של השואה,
לא יוכל להתמלא כי אם על ידי יחס מחודש של האנושות כלפי ישראל.
בסדר?
יש פה אמירה מאוד מאוד חדה וברורה.
אם האנושות רוצה לשקם את היחס שלה
או את הצלם אלוהים שלה, היא חייבת להתייחס אחרת לעם ישראל.
זה ממש אמירה, חתיכת אמירה מדהימה. בגלל זה יש פה בעצם תסביך יהודי עתיק יומין.
כי אם העולם צריך להתחבר ליהודי,
או נגיד אם אדם כמו טראמפ אומר, תשמעו, אני אתן לכם את התחמושת,
אני אתן לכם את הפצצות,
תשמידו אותם.
אבל אתה בעצמך לא יודע מה אתה רוצה ומי אתה,
אז אתה לא תדע מה לעשות עם זה.
אתה באמת לא יודע מה לעשות עם זה.
זה תסביך
שיש חלק מהיהודים שאומרים בכלל, רגע, רגע, אבל אני לא מבין.
אבל גם אנחנו אשמים בזה.
אנחנו לא בסדר במה שעשינו.
אז איך אתה תשתמש בפצצות?
בא לך גוי מבחוץ, אומר לך, אני רואה,
אתה צדיק והוא רשע.
אבל אתה בעצמך לא יודע אם אתה צדיק,
כמו שהוא מתאר.
זה תסביך.
מאוד מזכיר,
נכון?
אבל מאיפה מגיעה הססנות? בעצם מתסביך זהותי.
יש שם איזה תסביך זהותי.
כמובן שלתסביך זהותי יש איזה,
יש כל מיני סיבות. אתה יודע, כיף לך שם, יש לך כסף, יש לך פה, שם, ו...
הלאה.
אין באמת
שאלה
הנוגעת בצורה יותר ישירה
במכלול הבעיות המוסריות והרוחניות של האנושות
כשאלת זהותו של העם היהודי.
עם ישראל נושא בקרבו את ההתגלות שבסיני והיא
חרתה בהיסטוריה ממד נבדל,
עליון, בסדר?
טרנסצנדנטי, במקור זה כתוב, כאילו מעבר, קדוש, נבדל,
שהאנושות מוכרחת מעתה להתייחס אליו.
הכרת האומות במדינת ישראל אינה נושא פוליטי,
כי אם ברור מוסרי חיוני ביותר עבור האנושות.
זה אמירות מדהימות.
הכרה זו גוררת בעקבותיה זיכרונות של עבר מלא בושה ואשמה ביחס לעם היהודי.
תודה רבה, תבורך, תבורך, תודה רבה,
איזה כיף.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
אה, תודה רבה, תבורך.
לעולם יכביא דבר זה על עתידם של בני האדם,
עד שיתבהרו הדברים,
ולא עוד,
אלא שבני האדם לא יוכלו להכיר את עצמם ואת משמעות חייהם
כל עוד אינם יודעים מיהו עם ישראל.
היינו,
העם אשר גילה לעולם את יסודות הקיום המוסרי,
ההיסטורי והמטאפיזי שעל יסודם יצלח בידי כל בני האדם לברר את מעמדם.
כאן אני רוצה להגיד איזה נקודה שפתחתי בה עם הסיפור של מרדכי, נכון? מרדכי, כאשם האולטימטיבי במחדל י"ג באדר,
סתם. דאז.
לכאורה,
כאילו, הוא זה שיצר את האופציה על ה... הוא זה שלא עשה את הצעד הנכון.
יש לי תחושה שהסיפור הזה של המגילה בא להגיד דבר מאוד מאוד מאוד עמוק.
בעצם,
סיפור המגילה מדבר על שני סוגים של השמדה
שמרחפת מעל היהודים בשושן.
שני סוגים של השמדה.
אחד זה מה שמכונה היום השואה השקטה,
ואחד זה השואה הגלויה.
השואה השקטה זה מה שקרה ליהודים בתחילת סיפור המגילה.
הם נמצאים בשושן,
במשתאות,
ונהנים מסעודתו של אותו רשע.
כלומר, הם ירדו מהסיפור של החזון הציוני.
אין יותר תקווה שהיהודים יעלו.
ולכן הם אומרים, בואו נהיה חלק מהסיפור.
בסדר? אנחנו נשמור פה על הדת שלנו,
אנחנו נתנהג כמו יהודים טובים,
הכל יהיה בסדר.
אנחנו לא נבליט את הזהות היהודית שלנו.
לא נבליט אותה.
ואז ייתנו לנו בסופו של דבר להיות חלק מהממלכה.
אוקיי, זה נשמע טוב, החזון נשמע לא רע,
ובאמת, לאן זה יוביל בסופו של דבר, הסיפור הזה?
היעלמות.
כן, העם היהודי ייעלם, חס וחלילה.
העולה על רוחכם היה לא תהיה, כדברי הנביא יחזקאל.
אז זו אופציה אחת.
אופציה אחת זה האופציה של אנחנו נסתיר את הזהות שלנו,
ואז לאט-לאט אנחנו נתאדה וניעלם.
מרדכי בעצם מציב את האופציה השנייה,
אופציה היהודית הגאה.
מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה.
אנחנו מאמינים באלוקים, ולכן אנחנו דבקים בהשם, לא נוותר.
לאן זה מוביל?
השמדה, השמדה גלויה.
יופי.
מה הסיפור הזה בא להגיד?
מה המסר?
מה הקדוש ברוך הוא רוצה להגיד לנו?
שזה יוביל להשמדה גלויה וזה יוביל להשמדה סמויה? מה הסיפור?
הסיפור... מה?
כן, אבל זה אומר שכאילו היה שם איזה צעד דרסטי שהיו צריכים לעשות,
להתחנן, ל...
תחשבו איזה דבר בזוי זה. כאילו, אתה חושב, אתה קורא את הסיפור הזה, אתה אומר, איזה בושה ואיזה חרפה.
לוקחים
למרדכי אולי את אשתו, זאת אומרת, בפשט זה,
אתה לא רואה את זה ככה, אבל
לוקחים לו את אשתו, היא נמצאת בארמון המלך,
כאילו, אוכדיי ביזיון וקצף על זה נאמר.
ואחר כך,
שרוצים להשמיד את העם שמסתירה את הזהות שלה, נכון?
מסתירה את הזהות שלה.
מרדכי, לא איכה ולא ישתחווה, אסתר מסתירה את הזהות שלה, כי אם היא תגלה,
לך תדע מה יעשו לה.
ואז היא צריכה לכרוע ולהשתחוות לאחשוורוש בשביל שיציל את העם שלה.
זה בושה, נכון? זה בושה.
ואז כאילו, תמיד אני חושב על כל הסיפור הזה,
ואז מה הקדוש ברוך הוא מאלץ את העם היהודי?
להיכהל ולעמוד על נפשו, לקחת כלי נשק ולהילחם.
במילים אחרות, להקים צבא, להתגייס, או להתגייס.
כאילו, הם כל כך לא רצו את זה, ובסוף, תראה מה, בסוף היינו חייבים לעשות את הדבר הזה.
ואז בעצם, מה המסר? מה המסר שעולה? מסר מאוד פשוט.
אם תישארו שם ותסתירו את הזהות שלכם, אתם תושמדו.
תושמדו מבחינה רוחנית, ולא תהיו.
אם אתם תנסו לעמוד על הזהות שלכם,
באופן גלוי בגלות,
מה שיעשו לכם זה השמדה, כי לא רוצים שיהיו שם יהודים.
כי המקום שלכם הוא לא שם.
נפוליאון כבר
מאוד התאמץ שהיהודים
לא יכוננו, לא ישמרו על הזהות הלאומית שלהם.
למה?
כי ברגע שיש לך זהות לאומית
אחרת בתוך המדינה שלך,
זה הדבר הכי מסוכן בעולם.
למה? כי לך תדע, אם תפרוץ מלחמה, אולי הם לא יהיו איתך,
אולי הם יהיו עם העם השני,
לך תדע מה הם יעשו.
זה מסוכן, באמת מסוכן.
זאת אומרת, בגלל שהזהות הדתית היהודית היא תמיד גם לאומית,
אז תמיד זה מכניס את העם שהיהודים נמצאים שם לסוג של סכנה.
אני סיפרתי לכם, אני חושב שבשנה שעברה שמעתי אחד היהודים, נכון?
הדוברים הרהוטים של העולם היהודי היום בעולם,
נגד הפרוגרס,
זה בן שפירו,
נכון?
אז בן שפירו, שאלו אותו,
במידה ותהיה לך דילמה בעד מדינת ישראל או בעד אמריקה,
בעד מי תהיה?
כלומר, אני חייב להגיד, אני בעד אמריקה.
ככה הוא אמר, ככה בן שפירו אמר.
זאת אומרת, עם יד על הלב, כמו שאומרים.
למה?
בגלל שאתה לא יכול לחיות במדינה ולהיות נגדה. זו הבנה מאוד פשוטה.
זה כמו בן אדם שמבין איפה מרוכה החמאה,
אבל במובן העמוק,
איפה מרוכה החמאה. למה?
כי אם אתה תהיה נגד המדינה שאתה נמצא בה,
היא תעיף אותך משם.
אתה לא יכול להיות מרדכי בשושן.
אתה לא יכול להגיד, אני לא קורע ולא משתחווה.
כי מה זה אומר?
שיש לך גיס חמישי.
כאילו, זה הזוי.
כלומר, אמן משכנע את אחשוורוש שהם באמת מסכנים את הממלכה שלך.
למה הם מסכנים אותה?
כי...
מה?
נכון,
נכון, נכון. לא, אנשים לא חושבים שהם קוראים את הדברים של אמן כמשהו ביטחוני.
אבל יש פה אמירה ביטחונית מאוד מאוד חמורה. זאת אומרת, אם הוא לא משתחווה לך עכשיו,
לך תדע מה הוא יעשה, מתי שאתה תבקש ממנו איזה משהו שחשוב לשלטון.
כאילו, הוא יעשה מרד, דיפ סטייט, יש לך דיפ סטייט בתוך הממלכה.
הם יעשו את מה שאתה רוצה, ומרדכי הוא לא איזה יהודי זוטר,
הוא אחד הבכירים של השלטון.
אז אם הוא עושה ככה, אז כל היהודים יהיו בעקבותיו וגמרנו.
נכון, נכון, נכון, נכון מאוד, נכון, נכון מאה אחוז.
זאת אומרת, מה הסיפור בעצם? בסוף, אתה מנסה להגיד, רגע, אז מה המסר של המגילת אסתר?
מסר סופר פשוט.
אתם רוצים לשמור על הזהות היהודית שלכם?
רק בארץ ישראל.
אתם נשארים שם? אין זהות יהודית.
נגמר.
או שואה שקטה או שואה גלויה. גמרנו. זהו.
נכון? זה ממש,
כאילו, אחרי כל הפשטים והדרשים וכל ה... זה הסיפור בסוף.
זאת אומרת, מרדכי הוא האשם,
אבל הוא האשם במובן הזה שהוא מעורר בעצם את העם להבין שללא זהות לאומית אין זהות יהודית בגלות.
אין.
אין דבר כזה.
כי ברגע שזה יקרה ויש התעוררות,
זה נגמר.
כמובן, אתה שואל את עצמך, אז מה התפקיד של הגלות וכולי?
טוב.
אז זו הייתה הערה צדדית. מה?
למה?
נכון. אז רגע, קודם כל,
מה הסיבה שיש גלות?
מה הסיבה שעם ישראל יצא לגלות?
בגלל שהזהות שלו
הייתה לקויה.
אז אומרים לו, תשמע, בארץ ישראל אתה יכול לשבת אם אתה מחובר לזהות שלך.
צא מהארץ שלך,
ותיאחז בזהות שלך.
ממש כמו החטופים שיוצאים מהמנהרות,
והם אומרים, אני עכשיו חזרתי לזהות שלי.
כלומר, הם היו על בלימה,
כמעט מתו,
והם אומרים, אני עכשיו מחובר לזהות שלי.
למה?
בגלל שזה להיות או לחדול, או שאני חי,
או שאני... עם הזהות שלי או בלי הזהות שלי, זהו.
עכשיו,
ברגע שאתה קולט את העיקרון הזה,
אז אתה יכול לחזור לארץ.
אבל אם אתה נשאר שם עם הזהות הזו, ובעצם מתמכר לאפשרות לחיות עם זהות יהודית בגלות,
אז לא קלטת את העסק, לא קלטת את הסיפור.
מה?
הרעיון הוא כזה,
עם ישראל יוצא מהארץ כי הוא התנתק מהזהות שלו.
אז אין לו זכות יותר להישאר בארץ, נכון?
מה זה התורה?
נכון, הדור קיבלוה בימי אחשורוש.
מה הם קיבלו מחדש?
את הזהות שלהם.
אבל מה זה אומר את הזהות שלהם?
את ההבנה שצריך לחיות בארץ ישראל עם התורה,
עם הזהות.
אבל אם אתה נשאר בחוץ לארץ, כלומר בגלות עם הזהות היהודית,
אז העניין הזה כבר, כן, אז כבר אין תפקיד לגלות.
הגלות היא בעצם סוג של קטליזטור,
מניע, מזרז, שהאדם יחזור לזהותו.
אבל ברגע שהוא קלט את הפואנטה כבר, הוא לא צריך לחזור, כבר לא צריך.
נכון, נכון.
לעם ישראל יש תסביך עם הדבר הזה.
יש תסביך. מה?
נכון.
נכון. כן? הופה.
מה זה?
נכון.
נכון. אבל זה ביטוי גם לבעצם חוסר חיבור לזהות.
כי אם אתה לא מצליח לחבר בין מלא מלא מלא כיתות, זה סימן שאתה
לא אותי קראת יעקב, כי בי הגעת ישראל. אם החיבור לתורה גורם לך לזה שאתה מסתכל על האח שלך ואתה אומר, הוא לא אח שלי,
אז אדוני, זה לא תורה.
תורה שגורמת לך להסתכל על אח שלך כאילו הוא לא אח שלך, זה לא תורה.
כנראה לא התחברת לזהות הלא נכונה.
זה הסיפור.
אז בואו,
תסתכלו איך הוא מסביר את זה בצורה כל כך יפה.
אני אומר ככה,
אני חוזר עוד פעם, איזה חמש שורות מלמעלה.
אין באמת שאלה הנוגעת
בצורה יותר ישירה במכלול הבעיות המוסריות והרוחניות של האנושות, כשאלת
זהותו של העם היהודי.
עם ישראל נושא בקרבו את ההתגלות שבסיני,
והיא חרתה,
כלומר חקיקה בהיסטוריה ממד נבדל עליון,
שהאנושות מוכרחת מעתה להתייחס אליה.
הכרת האומות במדינת ישראל אינה נושא פוליטי,
עם ברור מוסרי חיוני ביותר עבור האנושות.
הכרה זו גוררת בעקבותי הזיכרונות של עבר מלא בושה ואשמה ביחס לעם היהודי.
במידה מסוימת,
שוב, אני לא רוצה להגיד חלילה כאילו מרדכי הוא אשם בסיפור.
לא.
הסיפור הוא כזה, ברגע שהיהודי
מחובר לזהות שלו ולא מגלה אותה בארץ,
קורה משהו נורא מאוד גם לגוי.
כי הכוחות בעצם שהם אנטי-יהודים עולים.
כדי להזכיר ליהודים,
ואת מה שהם צריכים לעשות.
וזה האמן, בעצם.
לעולם יכביד עבר זה על עתידם של בני אדם,
עד שיתבהרו הדברים.
ולא עוד, אלא שבני אדם לא יוכלו להכיר את עצמם ואת משמעות חייהם כל עוד אינם יודעים מיהו עם ישראל.
היינו,
העם אשר גילה לעולם את יסודות הקיום המוסרי,
ההיסטורי והמטאפיזי של יסודם,
שעל יסודם יצלח בידי כל בני האדם לברר את מעמדם.
הסוברים שמדינת ישראל
הוקמה על מנת להציל מספר פליטים ממחנות המוות ולספק מפלט לקורבנות האנטישמיות,
חולים במחלת הפשטנות.
הפשטנות, הכוונה שהם לא קולטים את האירוע.
האירוע הוא לא הצלה של יהודים.
האמת היא שמדינת ישראל הינה ניסיון הצלה.
עכשיו תקשיבו, תקשיבו לקטע הזה.
אבל לא לעם היהודי לבדו,
שכן עם ישראל יגאל רק כאשר יגאל כל העולם עימו.
האתגר שלו נמדד בקנה מידה כלל אנושי.
אי אפשר לדרוש פחות מזה מהעם שהנחיל העולם את התנ״ך
ואשר גורלו וייעודו קשורים לעד בהנחלה זו.
להיות או לא להיות,
זהו גורל ישראל וקיומו קשור בדרישה לשלמות היש.
למה הוא רומז פה? כמובן,
הוא רומז פה גם לדברים שהוא יגיד בהמשך.
אם אתם מקבלים את התורה,
מוטב, ואם לאו,
שם תהיה קבורתכם.
זאת אומרת, הזהות היהודית של ישראל היא סוג של ערובה לקיום שלהם.
ברגע שאתם לא מחוברים לזהות שלכם, גם הקיום שלכם מוטל בספק.
שימו לב, מגילת אסתר,
מתי
עם ישראל צם,
מתי שלושת ימי הצום של אסתר?
באיזה תאריך?
מה?
ליל הסדר, נכון? י"ג, י"ד, ט"ו או ט"ז, בסדר?
למה?
למה זה דווקא אז?
בדיוק.
כלומר, מרדכי אומר לאסתר,
אבל זה ליל הסדר, מה, אני עצום?
אז היא אומרת לו, למה יש ליל הסדר?
בשביל ישראל.
אם אין ישראל, אז למה ליל הסדר?
זו אמירה מזעזעת.
אה, מעניין.
מעניין, כאילו אתה מחבר פה את הנושא של מה שנקרא, אנחנו ערב ז' באדר.
נכון. לא, זה מאוד חזק. אני לא חשבתי, לא העליתי על זה עד דעתי,
שמשה רבנו בעצם נולד בז' באדר, ובגלל זה הוא בעצם,
המן אומר שהוא רוצה לגלגל את זה על חודש אדר, נכון? זאת הסיבה.
זאת הסיבה שהוא קובע את זה באדר. למה?
כי הוא אומר, הנה, הוא מת שם. אבל הוא גם קם שם.
זאת אומרת,
אותו מקום שבו הם עלולים למות, זה המקום שהם נולדים גם.
שהזהות של משה,
שזה בעצם, נכון,
כשרבי יהודה הלוי אומר בכוזרי שיש ארבע מדרגות, דומם צומח חי מדבר, ואז הוא אומר, מדרגת ישראל.
מה הדוגמה שהוא נותן?
משה רבנו, נכון? הוא אומר,
אם ייכנס אדם לתוך האש ולא יקרה לו כלום,
ואם יחיה אדם ללא אכילה ושתייה 40 יום ו-40 לילה, אז מה תגיד על זה? או, זה מדרגה מלאכית,
זה לא מדרגה אנושית,
זה מדרגה חמישית.
אבל בעצם מה קורה?
שאם אתה מחובר למדרגה החמישית הזו שנקראת ישראל,
אז אתה זוכה להיות אדם.
אבל אם אתה מתנגד למדרגה של ישראל, גם אדם אתה לא.
אתה מאבד בעצם את הצלם אלוהים.
מדהים.
אבל זה יפה, זה מאוד יפה.
הנקודה הזו שזין באדר בעצם זה תאריך המהפך.
זה גם המקום שעם ישראל עלול לסיים את התפקיד שלו, וגם המקום שהוא נולד בו.
אבל זה מחבר אותנו גם לגמרא במסכת עבודה זרה, נכון? הגמרא בתחילת מסכת עבודה זרה, מה היא אומרת?
היא אומרת, יום השישי,
ויאכולו השמים והארץ. מה זה יום השישי?
השישי בסיוון.
שאם ישראל היו מקבלים את התורה טוב,
ואם לא, העולם היה חוזר לתוהו ובוהו.
כלומר, האירוע הלאומי שלנו הוא אירוע קוסמי,
הוא אירוע אוניברסלי, הוא אירוע תנ"כי.
עם ישראל מקבל את הזהות שלו, מוטב.
אם לא, העולם נחרב.
לבני בעצם קורא בפרשנות מקורית ביותר את השואה.
כי מה הוא אומר? הוא אומר, למה העולם הגיע לזוועתיות המפלצתית של הנאציזם?
כי עם ישראל לא גילה את הייעוד שלו.
אז הגיעה הזוועה הזו.
כלומר, זו לא זוועה של העם היהודי, זו זוועה של העולם.
האנושות נהייתה מפלצתית. למה? כי עם ישראל לא גילה את הנשמה לעולם.
זו חתיכת... כלומר,
אם עם ישראל לא מגלה את הנשמה לעולם,
הוא מושמד והאנושות מאבדת את האנושיות שלה.
זה ממש מדהים.
וזה כל כך יפה לראות את זה בסיפור של המגילה,
כמו שאמרנו,
אחשורוש מתחבר לאמן,
הוא הופך להיות כלי להשמדה הכי גדולה בהיסטוריה.
הוא מתחבר למרדכי ואסתר, הוא בונה את בית המקדש.
או זה או זה. כאילו, אין אמצע.
הלאה?
להיות או לא להיות, זהו גורל ישראל וקיומו קשור בדרישה לשלמות היש. לעולם לא יוכל העם היהודי להסתפק בקיום למחצה.
להיות בלי להיות.
בקיום אדיש.
ככל עם קטן,
היחס בין השואה למדינת ישראל הוא בעצמו המתח שבין האין ליש.
לעולם יעמוד עם ישראל מול שליחות תרבותית בקנה מידה עולמי,
לפי דרכו המיוחדת לו.
הקמת מדינת ישראל באה למלא את החלל שהלך והתרחב באופן מסוכן יותר ויותר בהיסטוריה האנושית.
הציונות אינה אלא הכלי הבלתי מיומן של יצירה זו. למה בלתי מיומן?
כי הוא מדבר על הציונות החילונית.
ותהיה זו טעות מטופשת אם זו
תחשוב שתפקידה מצטמצם בהקמת שוויצריה קטנה במזרח התיכון,
או ביצירת דגם לדמוקרטיה או לסוציאליזם או מוצא
לעם היהודי כדי לצאת מההיסטוריה ולהישכח.
העובדות
מוכיחות
שעם ישראל נתון יותר ויותר בלב ההיסטוריה של העולם,
ואין לו עוד מנוס מלהכריז את משרו אל העולם.
הפתוס שהוא כותב בו הוא פתוס אמיתי.
כלומר, הוא לא כותב בפתוס ריק,
אלא רגש מלא מלא תוכן.
זה דבר נפלא.
אמר לי השבוע מישהו שהוא מכיר היכרות אישית את אהרן ברק,
השופט אהרן ברק.
הוא אמר לי,
דע לך שאהרן ברק, סבא שלו היה ראש ישיבה בליטא.
ובעקבות השואה,
שאלתי אותו,
מדובר באדם מרושע,
כלומר שרוצה באופן מכוון לפגוע במדינת ישראל בצד היהודי שלה, או מדובר באדם שהוא רק עם הארץ?
אז הוא אמר לי ככה,
אהרן ברק הוא אדם שהוא מצולק לחלוטין מהשואה,
והשואה בעצם הפכה אותו להיות עוין לכל דבר שיהדות וריח יהדות קשור אליו.
כל דבר שקשור לאמונה יהודית הוא נגדו,
בגלל שבעצם השואה גרמה לו לרצות להתרחק מכל אמונה. כי המשפחה שלו כולה התרחקה מזה.
זה לא התחיל ממנו, זה התחיל מהמשפחה שלו לפני.
וזה הסיפור שלו. בעצם הסיפור של הכהן הגדול של הדמוקרטיה הישראלית,
זה סיפור של אדם שיש לו תסביך עם היהדות
בגלל השואה.
מה?
למה?
מעניין.
זה מעניין.
הסתכלות מאוד מעניינת,
הסתכלות מאוד מעניינת.
עכשיו, למה הדבר הזה היה מעניין? כי דיברתי עם אותו אחד שמכיר את אהרן ברק ואמרתי לו, תשמע, קורה פה דבר נורא מעניין, מה שקורה במדינת ישראל בעצם במלחמה הזאת.
כי עם ישראל חווה מה שנקרא שואה קטנה,
וכל האנשים שחוזרים מהגיהנום הזה,
הם מדברים על חיבור מחדש ליהדות.
כלומר, בשונה ממה שקרה בשואה,
השואה גרמה ליהודים לנטוש את הזהות שלהם,
חלקם, שוב, יש יהודים שהתחזקו,
אבל יש יהודים שנטשו את הזהות שלהם.
ואהרן ברק כאילו, זה לא עוד אדם,
זה אדם בעצם שאפשר להגיד,
אם יש גורם חזק היום במדינה,
שכל הדיפ סטייט, מה שמכונה דיפ סטייט, הוא סביבו,
זה הוא.
זאת אומרת, זה מה שנקרא המוח שעומד מאחורי כל המעגלים האלה.
והוא בעצם סוג של פליט, של תפיסה,
יהודית ששוב, רצתה להתערות בגלות וכולי,
ובסוף נטש את היהדות שלו, והוא הפך להיות העוין הכי גדול ליהדות.
ממש.
הוא לא מוכן לפתוח אפילו גמרא כדי לראות מה יש
ליהדות לומר על.
ומה שקורה עכשיו זה פשוט הפוך.
ממש ממש דבר מדהים,
שיהודים ממש רחוקים מיהדות מתחברים לזהות היהודית שלהם.
מתוך הגיהנום.
זה פשוט דבר...
אפשר להסביר את זה בכל מיני דרכים הגיוניות, בגלל שאנחנו פה בארץ ישראל,
וארץ ישראל מבריאה את האנשים, ואפשר להגיד כל מיני דברים,
אבל עם העובדות אי אפשר להתכחש.
קרה פה משהו שיכול היה לגרום מאוד בקלות גם ליהודים מאמינים להתרחק מהאמונה,
וקרה פה מהלך הפוך, שיהודים מאוד רחוקים התקרבו לזהות שלהם.
והסוד הישראלי הולך ומתגלה, הנה אתם רואים?
חזק וברוך, תודה רבה. תודה רבה רבה. תודה.
