לגבי דיבורים אסורים, כתוב בפה ליועץ,
דברים שבכתב אסור לומרם בעל פה,
אם אינם רגילים בפי כל.
זאת אומרת, דברים שבכתב צריך לקרוא את זה מתוך הכתב.
צריך לדייק בדבר הזה, כי דברים שבכתב
זה דברים אלוקיים, זה לא סתם קשקושים.
זה דברים מהקדוש ברוך הוא, צריך לכבד את זה.
על ידי זה שאתה קורא ומדייק בנקרא.
ודברים שבעל פה אסור היה לכתוב,
אבל כתוב, כעת לעשות לה' אפשרו תורתך,
אז רבי יהודה הנשיא אמר, הוא ראה בעיני רוחו שעם ישראל יצא לגלות,
ואולי תשתכח התורה מישראל,
אז הוא מצא לנכון לכתוב את התורה שבעל פה.
למרות שהלכתחילה לא.
שאלו אותי למה, למה אסור...
אם אתה לומד מהכתב,
הסיכוי ש...
לומד במעשה פרקטיקה, איך לעשות,
הסיכוי שתעשה טעויות הוא כמעט ודאי.
אבל אם אתה לומד בעל פה,
אתה רוצה להניח תפילין, אתה לא יודע איך מניחים תפילין.
אתה בא עם מישהו, תראה לי איך מניחים תפילין.
אבל אם תלמד את זה רק מהכתב,
בסוף תניח צפולין על רגל ימין או רגל שמאל.
תתבלבל.
דברים שבעל פה, דברים מעשיים, תורה שבכתב,
היא העקרונות, הכללים. אבל איך לממש את זה?
זה צריך
שיהיה בעל פה.
אבא לבן, או סבא להוריו, או מישהו שילמד בי, הרי אין לך בדיוק איך לעשות את הדברים.
לכן, בתורה שדברים שמכתב,
צריך לקרוא מתוך הכתב, חוץ מהדברים, כמו שהוא מציין כאן,
שרגילים בו, כמו קריאת שמע, אשרי השביעיתך,
ודברים מהסוג הזה, זה בסדר.
אבל פסוקים, ולכתחילה צריך לקרוא את זה מתוך הכתב.
לדייק מתוך הכתוב בעצמו.
זה העניין הזה של ללמוד על ידי דוגמה אישית, הלימוד
הכי טוב.
אתה לומד דוגמה אישית, אחרת בדברים מעשיים,
אחרת אתה יכול להתבלבל חצי שנה.
