בוקר טוב,
בשורות טובות
לגבי תפילה, לגבי איך, את הפנים, לאן לכוון.
אני מצטט כאן את השולחן ערוך.
ביקומו להתפלל,
אם היה עומד בחוץ לארץ, יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל,
ויכוון גם לירושלים ולמקדש ולבית קודשי הקודשים.
זאת אומרת, לא רק לארץ ישראל,
אלא גם תכוון לנקודה שבעצם כל עם ישראל מכוון.
כל עם ישראל, מכל מקום בעולם,
למרות שאתה בצד מערב, בצד מזרח, זה לא משנה, אבל
תמיד הכוונה צריכה להיות לנקודה של בית המקדש, קודש הקודשים.
היה עומד בארץ ישראל, כמו היום אנחנו בארץ ישראל,
יחזיר פניו כנגד ירושלים.
ויכוון גם למקדש ולבית קודשי הקודשים. כאן אני חוזר על זה עוד פעם, גם לזה. תכף נתבונן במה הכוונה.
היה עומד בירושלים,
יחזיר את פניו למקדש,
ויכוון גם כן לבית קודשי הקודשים.
היה עומד אחורי הכפורת, ממש בהר הבית,
ממש בקודש הקודשים, למה יכוון,
ויחזיר פניו לכפורת.
הכפורת זה הנקודה שאליה צריך לכוון כל הזמן.
אפשר להבין מה הכוונה לכוון,
למה העניינים? זה מעניין אתכם.
או, סוף סוף מעניין משהו.
אני קורא כאן את המשנה ברורה.
למה הוא אומר? מה אדם צריך לכוון כשהוא מתפלל ומכוון את פניו לירושלים?
שיחשוב בליבו ורעיונו
כאילו הוא עומד במקדש,
למרות שהוא נמצא בחוץ לארץ, או מקום רחוק מירושלים,
כאילו הוא עומד במקדש אשר בירושלים,
איפה? במקום קודש הקודשים. אני רוצה להסביר את הדבר הזה.
המקדש זה לא רק מקום, אלא גם פונקציה,
גם תפקיד. יש תפקיד לבית המקדש.
בית המקדש תפקידו גילוי כבוד השם בעולם בגדול.
המקום שבו הכי מתגלה כבוד השם בעולם או טוב השם בעולם וכולי,
המקום הכי הכי הכי חזק, הכי גדול,
זה בית המקדש וקודש הקודשים.
אני אתן דוגמה מהחיים המודרניים שלנו.
היום בשביל להאיר מדינה יש מה שנקרא כורים אטומיים.
מה זה כור אטומי?
אתה לוקח איזה דבר, חומר,
אני לא מתמצא בטכנולוגיה הזאת,
וזה מוציא אנרגיה,
הדבר הזה אנרגיה שמאפשרת להאיר מדינה שלמה.
למרות שהחומר אולי בגודל של כף יד או משהו,
הוא לא גדול.
אבל הדבר הזה גורם להעיר מדינה שלמה.
היום, התקופה שלנו נקראת תקופת הגרעין,
בגלל העניין הזה,
שהיום מצאו דרך איך להפיק מהגרעין את האנרגיה הגרעינית הזאת,
אנרגיות
למדינה שלמה.
זה כל אחד, מי שקצת למד, יודע את זה.
סליחה, אבל להבדיל אלף עשרי הבדלות זה העניין של בית המקדש. מקום קטן,
כל קודלו של קודש הקודשים יותר קטן מבית המדרש שלנו.
אני לא מדבר על כל הקודש, אבל גם כל בית המקדש הוא לא היה כל כך גדול,
אבל הוא היה מקום אנרגטי.
מישהו יש לו כאן אנרגיות.
אנרגטי, מה זה אנרגטי?
הוא נותן אור, ירושלים אורו של עולם, אנחנו רואים.
עכשיו, כשאתה מכוון את הלב שלך,
ולא משנה איפה אתה נמצא, אתה יכול להימצא בניו יורק,
או יכול להיות בתאילנד או בזה, לא משנה איפה.
אתה יגיד, עכשיו אני מדמה לעצמי שאני בלב, במרכז של האנרגיה העולמית.
הרוחנית.
זה מה שהוא אומר.
יהודי אסור לשכוח לרגע מה מקור השפע והטוב והטוב
בכל העולם, זה ארץ ישראל.
כאן שרים בליל שבת,
כל מקום שאני הולך,
אני הולך לאן?
זוכרים.
אבל לא רק לארץ ישראל,
לבית המקדל,
למקור.
היום התקדמנו קצת,
ברוך השם, אנחנו כבר בארץ ישראל,
כבר בירושלים.
לא יחקר, כיום גם ייבנה בית המגדל.
אז באמת, כשאדם קם לתפילת שמונה עשרה,
למה תפילת שמונה עשרה? כי בבתי כנסת מסוימים, כמו אצל הספרדים, יושבים לא כמוני ככה, שורות שורות,
אלא פנים אל פנים.
כשהוא אומר קריאת שמע וכל זה,
אז הוא לא פונה לירושלים,
הוא פונה איש אל רעהו,
כאילו חברים ביחד.
אבל כשאתה קם להתפלל,
אתה צריך להפנות את הפנים. מה זה פנים?
פנימיות.
פנים זה לרשום פנימיות.
את המחשבות שלך,
את השאיפות שלך,
את כל זה לקודש לקודשים.
זה מה שהוא חוזר על זה כל הזמן וכל פעם בחוץ לארץ לקודש לקודשים,
בארץ לקודש לקודשים.
ירושלים וכל זה, תמיד לנקודה שממנו מקור הכל,
או המקום שממנו מקור כל השפע והטוב בעולם.
זה מה שצריך להתכוון.
דרך אגב, לא רק בתפילה, גם בקבורה.
ההבדל בין בית קברות יהודי, בין קברות
לאחרים,
שבית קברות יהודי, לא רק,
אז תשימו לב, אם אתם בהר הצופים או בהר הזיתים,
או בהר המנוחות, יש הבדל.
בהר המנוחות, כל הרגליים של כל הנפטרים לכיוון ירושלים,
לכיוון הר הבית, בית המקדש.
ובהר הזיתים ההפך.
גם, זאת אומרת, אלה למזרח ואלה למערב.
שאלו אותי למה.
עוד מעט תהיה תחיית המתים.
שלא יצטרכו להסתובב ישר, קמים הרגליים,
גם, לא רק הפנים, אלא גם הרגליים,
לכיוון שנקרא קודש הקושי.
לא לשכוח את הלב, את המרכז של כל חיינו,
ולא רק שלנו, כל האנושות כולה.
זה גילוי כבוד השם דרך העיר הזאת, דרך בית המקדל.
לכן אנחנו פנים מהפנים בכל מקום לכיוון ירושלים.
אשרינו מהטוב חלקנו שהתקראנו. עכשיו נזכר,
זכיתי להילחם מלחמת ששת הימים בירושלים.
הייתה לי חוויה,
לא רק לי, אבל הייתה חוויה.
כששחררנו את הכותל, את הר הבית,
אז באותו זמן הייתי, כבשנו את מה שנקרא הגבעה הצרפתית היום,
הר צופים, כל הזה, המקומות האלה.
והיה לי חוויה,
כל פעם התפללתי באזור הזה, בקרית משה, לכיוון מערב.
ככה היו רגילים, למה במערב היה הר הבית?
פתאום אני קם בבוקר של יום רביעי,
כשהייתה מלחמה,
גם על אוטה שחר,
אני מסתכל כבר דרומה.
אחר כך
הגענו לגוש עציון, לגוש עציון,
אז אני קורא לקופרנציה צפונה,
והייתי רגיל לזה פתאום, דרומה, צפונה.
זכינו לקיים את מה שכתוב כאן. כל מקום בארץ ישראל, בעולם כולו,
הכל ממוקד.
לאן?
קודש הקודשי. הגעת ליעד עוד מעט.
נגיד, נזכרתי בחוויה הזאת. עמדנו,
איפה שהיום יש, מלון הייט קוראים לזה,
מעל מלון הייט באזור הזה,
ולא היה לו מלון הייט, לא היה כלום.
ופתאום אני נמצא מעל הר הבית, ממש.
פעם ראשונה ראיתי דבר כזה לחוויה.
לחוויה.
ברוך השם,
אנחנו מתקדמים לקראת בניין בית המקדש,
שייבנה במהרה בימינו, אמן.
:::::
::
תת
