אנחנו בדרך כלל לומדים כאן דברי חסידות, תורה האור לפרשה.
בשבוע הבא יהיה מגילת אסתר ונלמד.
תורה אור למגילת אסתר, לטענית אסתר, למגילת אסתר, בסדר?
היום אני רוצה
להיעזר במגילת אסתר
כדי קצת לעשות איזו חזרה על ספר התניא. בעצם ספר התניא בתוך מגילת אסתר, זה הדיבור שלנו היום.
ספר התניא בתוך מגילת אסתר.
זה הדיבור.
כי אנחנו עוסקים כאן כל פעם בתורה של אדמו"ר הזקן, אז...
אתם יודעים שספר התניא עוסק
בשלושה טיפוסים.
יש באופן מרכזי בטיפוס אחד, כן, אבל שלושה. רשע מצד אחד, צדיק מצד שני, והבינוני,
שזה ספרם של בינונים,
שבו עוסק הספר.
בכמה מילים, הרשע עובר עבירות.
טוב, חמור מאוד.
הרשע גם נקרא עבריין.
הוא תקוע בעבר.
הוא לא, וזהו, אני כזה, אני כבר לא יכול להשתנות,
הוא
מתייאש מהיכולת להשתנות.
הצדיק, לעומת זאת, הוא איש העתיד,
שנשלח אל ההווה.
נשלח לעיר לדורות הרבה פעמים, בסדר? זה הצדיק,
נשלח לעיר לדורות,
והבינוני נמצא בין לבין.
יש לו משיכה אל הרע, אבל הוא אמור,
מצפים ממנו להתגבר.
אלה אבות הטיפוס, והבינוני, יש בו כל מיני צדדים, יש לו
בינוני כזה, מה?
בינוני זה הוא בהווה, כן, אז תודה.
בלשון חכמים, זמן הווה נקרא זמן בינוני.
אז הבינוני נמצא בהווה, הוא לא יודע מה אחר, הוא מקווה.
אתמול הוא נפל, לא נורא, הוא יעשה תשובה.
האם מחר הוא יצליח? הוא מקווה שכן, אבל הוא לא יודע, לא בטוח.
הוא נמצא בהווה, כל הזמן מתמודד בין לבין.
אלה הדמויות, נקרא לזה,
הלוקה הראשונה,
הבולטת ביותר.
הלוקה נוספת בחסידות,
לוקחת את הדמויות האלה ופותחת אותן, הופכת את הדמויות ליותר עשירות,
יותר צבעוניות, יותר מפורטות.
וזה חלוקה בין שלושה,
חיצוני, פנימי ועצמי.
כן?
החיצוני מקביל לרשע,
אבל זה לא רשע.
כי נגיד שחיצוני, פנימי ועצמי, זה יכול להיות הכל חלוקות בתוך הבינוני. כי יכול להיות שאף אחד מהם לא עובר עבירה.
אבל עדיין, אלה כבר תנועות נפש בתור יותר עדינות, אז תכף נפרט אותן.
יש לנו חיצוני, יש לנו פנימי ויש לנו עצמי. מי זה החיצוני?
חיצוני או חיצון,
אחד מכינויי הגנאי החריפים בחסידות,
להגיד על מישהו שהוא חיצוני, חיצון, זה אחד שהוא מאוד מאוד מופעל
ממה יאמרו עליו, מה יגידו עליו, איך הוא נראה,
הוא נראה או נראה? איך הוא נראה?
איך הוא נראה?
מחמאות מאוד מרוממות אותו,
ביקורת מאוד מפילה אותו.
הוא,
הוא, אה?
מסכים לך לא היו ה... הוא מאוד, מאוד, מאוד מושפע,
מאוד מנסה למצוא חן,
מאוד מנסה לרצות,
וגם מנוהל, לפעמים זה כאילו overrul,
מאוד מנסה שישימו אליו לב.
אפשר להגיד בגדול שכל האירוע של המדיה החברתית,
פייסבוק, הוא הכל חונה באזור הזה של החיצוני.
כן, יכול לחמוד. כאילו, שימו אליי לב, אני קיים, הלו, עשיתי את זה, עשיתי את זה, הצטעמתי פה, הצטעמתי שם,
שימו אליי לב, אני פה, כן?
זה חיצוני, זה באמת... עכשיו, יכול להיות שהוא לא עובר שום עבירה,
הוא לא... אבל כל העניין שלו
זה שמעניין אותו מאוד מה אומרים לו בחוץ.
חיצוני כזה, הוא החיצוני.
אם הוא עובר עליו ביקורת, אז הוא מפיל אותו, הוא לא יכול לחשוב על זה, לא מרוצים ממנו, או לחילופין, אם שמים לב לב, אז הוא בהיי עצום.
מאוד מאוד...
כן, באמת יש מסכנות מסוימת, זה חיצוני.
חיצון.
על זה מתפללים,
תנצל נפשי מן החיצונים, שאני לא אהיה חיצוני.
הקצה השני,
מה?
יש לי איזה פשט לשיר הזה?
זה שיר פנימי, אז אפשר וכן.
החלק השני, הטיפוס השני זה העצמי,
שהוא כמובן מקביל לצדיק,
והעצמי הוא אדם שמחובר היטב
לנקודה העצמית שלו,
ולכן הוא לא מושפע לא משבחים
וגם לא מביקורת.
הוא יכול, יש לו יכולת עמידה מאוד מאוד גבוהה בקשיים ובאתגרים,
כי הוא מחובר היטב לנקודה הפנימית שלו,
הוא יודע מה שליחותו בעולם,
ולכן הוא לא כל כך זז,
וגם הוא יכול להעזיז אחרים, בגלל שהוא לא זז.
אנחנו תכף נכניס את כל הדמויות האלה לתוך המגילה, אבל
הדוגמה הבולטת ביותר, חוץ מהמגילה, לעצמי,
זה יוסף הצדיק.
יוסף הצדיק, הוא כתוב,
נקרא יוסף הצדיק,
וזה בא לידי ביטוי ברגע הזה שיוסף נשלף גם שם, נכון?
אבל גם ברגע שהוא נשלף מן הבור,
אחרי 12 שנים שהוא בכלא, בבור,
זה כתוב בור,
מתחת לאדמה לכאורה.
ומנהרה בעזה, כן? 12 שנה הוא שם,
ובבת אחת כתוב, נכון, ויימהר, וירוץ, ויגלח, ויחלף שמונה ויעלו לפה.
טוב, בתוך שנייה הוא עובר ממצב למצב,
ופרעה אומר לו, שמע, שמעתי עליך שמועות,
תשמע חלום לפתור אותו, וזה נכון, באמת, יוסף פתר לפני כן חלומות, כמה פעמים,
גם לשר המשקים, גם לשר האופים, וגם לאחים
שהוא חלם את החלומות האלה, אז יש לו כבר ניסיון של ארבעה חלומות.
אז פרעה אומר לו, שמע, שמעתי עליך דברים נפלאים,
שאתה יודע לפתור חלומות וכל זה.
יוסף במקום, הוא לא מתבלבל לשנייה אחת.
תאסיר, אתה עומד מול מלך העולם, כאילו, דובר איתו, וגם תגיד את האמת, זה לא כזה מסובך,
וככה תצא, הוא אומר לפרעה שתי מילים,
שזה המילים האחרונות שאתה אומר לפרעה, הוא אומר לו בלעדיי,
זה לא אני, ודבר שני, אלוהים יענה את שלום פרעה, ופרעה בכלל לא מאמין באלוהים, פרעה הוא מאמין שהוא אלוהים, נכון? אז יוסף במקום אומר לו, יש אלוהים, הוא נותן לי את הכוח, וגם אתה מחויב עליו וגם אני מחויב עליו.
זה נקרא עצמי, מחובר לנקודה שלו בלי לזוז.
זה הצדיק שהוא
מחובר לנקודה העצמית שלו.
לפעמים,
אני אתן לכם עוד דוגמה, בסדר?
הרב קוק, אני אתן לכם שתי דוגמאות מהרב קוק. הרב קוק, כשהגיע ליפו, הוא כתב חוברת
שקראה
לעידוד לימוד פנימיות התורה בקרב תלמידי הישיבה.
אז הוא קיבל איזה מכתב מאוד מאוד נזעם מתלמיד חכם זקן,
שקראו לו הרב ישעיהו אורנשטיין,
שהוא אמר לרב קוק, מה, אתה כותב פה ללמוד פנימיות התורה,
יש תנאים וכל דברים. אז הרב קוק עונה לו, מסביר לו,
אבל בסוף האיגרת הוא כותב לו כך,
הוא אומר לו, ואנוכי, ברוך השם,
רחוק מאוד מלהיות נהנה הרבה כשמשבחים אותי,
או מלהיות מצטער כשמגנים אותי,
ברוך השם אשר לימוד פנימיות תורתנו הקדושה עשה לי את הנפש הזאת.
הוא אומר, אני לא, כעסת עליי, שיבחת אותי, זה לא מזיז לי.
אני יודע שזה הסיפור, זה מה שצריך לעשות, ואני עם זה הולך. בין אם
יתנגדו לי או ימחאו לי כפיים.
אגב, הרב קוק כותב את זה גם על עצמו בהקדמה לספר הראשון שהוא הוציא.
הספר הראשון שהוא הוציא זה מדבר שור.
אומנם הספר הזה יצא יחסית מאוחר,
לפני שהוא, הכתב יד הלך לאיבוד,
אבל הוא כותב בהקדמה למדבר שור, הוא מקשה על עצמו מדוע הוא מוציא ספר ראשון באגדה.
היה נהוג שקודם כל תלמיד חכם מוציא ספר ראשון, מוציא בהלכה, שבכלל ידעו שיש עם מי לדבר,
שהוא תלמיד חכם, ואחר כך בהגדה,
והוא מוציא בהגדה. אז הרב קוק אומר, בהקדמה,
הוא אומר, בהלכה,
אני יודע שאני,
הדברים שלי הם נכונים ואמיתיים, אבל הם לא חידוש.
הם ממשיכים
את המסורת הפוסקים בעם ישראל.
לעומת זאת, הוא אומר, בהגדה,
דבר כזה עוד לא היה.
חידוש.
זה הסיפור שלי,
לכן אני מתחיל מזה. זה נקרא להיות עצמי.
להגיד, שמע, זו הנקודה שלי, אני לא עסוק בלעשות רושם על אף אחד.
לא, קודם כל תוציא,
תוציא קודם כל ספר בהלכה, שידעו מי אתה. לא, זה מה שחשוב, זה השליחות שלי, את זה אני יוציא ראשון.
בסדר?
אתם יודעים מה, הרב זבין, זכר צדיק לברכה,
הרב זבין זה כל התורה, כן?
הרב זאבים זה אנציקלופדיה תלמודית, הוא היה העורך הראשון.
המועדים בהלכה,
הרב זאבים, המועדים בהלכה, אישים ושיטות, תלמיד חכם עצום ומסודר ושיטתי כזה.
הוא גם כתב את הספר סיפורי חסידים.
אמרו לו, תקשיב, אל תטיף את הספר הזה, זה יהרוס לך את הפרסטיזיה.
אתה תלמיד חכם כזה גדול, בסוף אתה תהיה מספר מעשיות?
זה סיפור שלי, אני אוציא את זה, בסדר?
אז זה נקרא עצמי.
טוב, זה צדיקים, אנשים מיוחדים.
בין לבין נמצא הפנימי.
הפנימי,
הוא לא יכול להגיד שדברים חיצוניים לא משפיעים עליו.
משפיעים עליו.
אבל הוא משתדל מאוד לעשות את מעשיו על פי פנימיות, על פי כוונה.
בלי לתת לדברים החיצוניים להשפיע עליו, כמו שאמרנו, לא מחמאות ולא דברי ביקורת.
נגיד דוגמה ללשון הרע.
החיצוני, לא רק שהוא מדבר לשון הרע, הוא מייצר לשון הרע.
הוא מחזיק את המדור בעיתון.
בסדר, זה מה ש... מה הוא עשה, מה הוא אמר, מה זה, חילוט, מעביר מידע, הוא מחיה אותו.
טוב, זה חיצוני.
הצדיק,
הצדיק,
הוא לא צריך להתאמץ לו לדבר על שון הרע, זה מגיל אותו.
כאילו, הוא מדבר על אחרים, איכס, זה לא...
הפנימי, השון הרע מדבר אליו,
זה לא שזה לא מדבר עליו, מדבר אליו, אבל הוא מבין שזה...
הוא לא צריך לדבר,
הוא מתאמץ, הוא מצליח.
אתה יודע, אתם מבינים את הדינאמיקה, יפה.
אז חיצוני, פנימי ועצמי,
זה נשמע כמו התחרה של בדיחה, חיצוני, פנימי ועצמי נפגשו במגילת אסתר.
רק כשמבינים את המושגים הללו,
אפשר להבין גם את המגילה.
בואו ניכנס תמימה למגילה. מי חיצוני במגילה?
אתם מתוקים חבל על הזמן.
מה שאחשוורוש,
אחשוורוש,
אחשוורוש.
אחשוורוש הוא חיצוני בריבוע.
מדוע? קודם כל, כתוב במגילה מפורש, לעשות כרצון
איש ואיש.
או כתוב גם בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו.
ימים רבים, שמונים, זה בדיוק על גדולתו של החיצוני, הוא עסוק בלרצות את כולם,
הוא עסוק בלהראות שופוני כמה אני פה וכמה אני שב ושכולם התפעלו ממנו ושכולם וואו וכל זה,
זה חיצוני,
יש מקומות כאלו שהם חיצוניים.
ציפרתי לחבורה כשהייתי שנה שעברה בדובאי יחד עם הרב שרקי, אז
אתה ממש מרגיש שזה כאילו מקום שמאוד מאוד מתאמץ להראות,
להראות את עושרו ואת יקר תפארת ידולתו.
הם כאילו עוברים בעולם, רואים איזה דברים יפים יש בעולם, ובונים את זה אצלם יותר גדול.
You see this building, it's like the twins, but taller.
You see that it's like the time square, but larger. כל דבר זה, כל דבר כמו, אבל יותר.
אז זה בהראותו.
אז אחשוורוש הוא לגמרי חיצוני. טוב, הוא לא חלק מהמשחק.
גם המדרש שלו לועג לאחשוורוש.
זאת אומרת, כרצון איש ואיש, הקדוש ברוך הוא אומר לו, אני לא מצליח.
אני לא מצליח לעשות כרצון איש ואיש, אתה תעשה.
למחר בא לפניך איש צר ואויב ואיש יהודי.
ואתה צריך להכריע ביניהם, לא תוכל לרצות גם את זה וגם את זה.
טוב, אז זה,
מה זה יחש וירוש? טוב.
מי העצמי במגילה?
אסתר?
למה, בואו נתחיל לאט לאט. צריך להוכיח, אפשר ל... צריך להוכיח, בסדר?
ללא ספק, המן הוא העצמי הראשון.
למה?
אמרנו, העצמי זה אחד שהוא,
יש לו נקודה,
וצריך לבחון את זה, לבדוק את זה. בואו נראה איך אנחנו בודקים את זה.
רגע השיא, דיברנו על זה גם באחד השיעורים, רגע השיא של המן,
רגע השיא שלו במגילה,
נקודת הגובה הכי גבוהה שאליה הוא הגיע,
זה הרגע שהוא נמצא בין שתי המשתאות.
שם זה הטופ שלו.
כי הוא גם שר בכיר, גם כל הכוח אצלו, וגם אסתר הזמין אותו למשתה,
והוא כבר היה,
הוא כבר חווה את הזה, וגם הוא מוזמן מחר.
זה הטופ.
מה כתוב?
מה זה?
מה זה מרדכי? מה מה?
מה את מרדכי? אני לא שומע, רגע, מה זה התנפלות? יפה, אז בואו נראה מה כתוב.
אז המן יוצא מהמשתה הראשון,
והוא רואה את מרדכי יושב ולא קמתו לזמן ממנו, וימלא המן חמאה, ויבוא המן,
ויקרא לזרש,
אשתול כל אהבה,
ויספר להם המן את
כבוד עשרו ורוב בניו, ואת אשר גידלו המלך,
ואשר שם את כיסו מעל כל השרים.
ואז הוא אומר להם, ויאמר המן, אף לא הזמין לה אסתר המלכה למשטרה אשר עשתה,
כי עימו אותי וגם למחר אני קראו לה יום המלך. כלומר, המן לא נמצא באיזה אובדן עשתונות, והוא רגע לא שם לב, אלא הוא יודע לפרט את כל העושר וכל הכבוד וכל זה. ואז הוא אומר, וכל זה, שכרגע פירטתי לכם,
כל זה איננו שובה לי, בכל זאת, כשאני רואה את מרדכי היהודי,
יושב ישר המלך ולא קם ויעזם ממני.
ואתם יודעים ששם השם לא מופיע במגילה בצורה מפורשת, אבל הוא מופיע בפסוק
יבוא המלך והאמן היום, י"ו, וגם בפסוק,
וכל זה איננו שווה לי מהסוף להתחלה,
זה אותיות י"ו,
בסדר? זה הפסוק של חודש תמוז.
כלומר, מה בעצם אומר אמן?
אמן אומר,
כל העולם וכל הכבוד וכל זה, יהודי אחד לא שווה לשום דבר. זה עצמי.
זה עצמי.
כלומר, מיהו מורנו ורבינו הגדול ביותר לעניין ערכו של יהודי אחד?
מאוד מזכיר את היטלר, כן?
היטלר שאמר, אני צריך להשמיד את היהודים,
גם 100 יהודים באלבניה,
10 יהודים פה, אני צריך להגיע עד אליהם.
זו נקודה עצמית.
אגב,
אגב,
זה מסביר, ככה הרב זקס הסביר,
את הפעילות של הרבי.
כלומר, הרבי אמר,
הרב זקס אמר, כשהרבי אמר, הרבי נהיה אדמו"ר חמש שנים אחרי השואה.
אז הרבי אמר, היטלר רדף אחרי כל יהודי באהבה.
אם להיטלר היה מוטיבציה להגיע ליהודי אחד בשביל להרוג אותו,
אז הוא אומר, אז לי,
אני אעשה מוטיבציה להגיע לכל יכולת יהודי אחד כדי להחיות אותו.
זה צריך להיות, זה לעומת זה.
אם הקליפה הגיעה לכזה מדרגה, שבה,
שיהודי אחד הוא כל כך חשוב,
צריך להשקיע כדי להגיע עד אליו, אז הקדושה תהיה פחות מהקליפה,
חלילה.
אז אומר הרבי, אני ארדוף אחרי כל יהודי באהבה.
הוא רדף בשנאה, אני ארדוף באהבה, הוא רדף כדי להמית, אני ארדוף כדי להחיות.
צריך להשוות.
זה כאילו עצמי מול עצמי. מה, יהודי אחד, מה זה משנה?
אתה תגיע, תן לו איזה מצע, זה ישנה לו, זה ישנה, אני אגיע עד אליו.
זה קריטי הדבר הזה.
הזמן ללא ספק הוא עצמי בהקשר הזה. הוא מונע,
הכוונה, הוא מונע ממוטיבציות פנימיות עמוקות שלא ניתן בעצם
לא לשחד אותם ולא להנדס אותם ולא שום דבר. יש לו איזו נקודה עצמית שבגללה יהודי אחד, קודם כל, זה מתחיל מהגזירה.
יהודי אחד מעצבן אותו ורוצה בגלל זה להשמין את כל היהודים. אז זה ברור שזה לא,
מרדכי הוא לא הסיבה, הוא התירוץ.
וגם אחר כך, זה כבר עניין נפשי אצל אמן, בסדר.
מרדכי, אתה תרוג אותו מתישהו, זה לא כזה, זה, אבל הוא לא,
כל הכבוד,
הכול לא מדבר אליו שיש יהודי אחד בעולם. כל עוד יש יהודי אחד בעולם הוא לא רגוע,
אמן.
הוא לא רגוע.
מה?
מי אמר שזה דברים כל כך שונים?
זה לא מעלה ולא גנות, זה תכונה.
שאצל הצדיק היא מעלה, ואצל הרשע,
כשאתה פוגש, בדרך כלל הרשעים הם מאוד מאוד אינטרסנטים,
אינטרסנטים, דרך כלל הרשעים, רובם רשעים לתיאבון.
אבל כשאתה פוגש רשע להכיס והוא עצמי, זה בעיה.
והאמן הוא כזה.
האמן הוא כזה. מה השורש של האמן בתורה?
המין העץ, הנחש, נקודת הרוע האובייקטיבית בעולם.
אז זו דוגמה אחת למה האמן הוא עצמי. הדוגמה השנייה זה כמות הכסף שהוא מוכן להשקיע כדי להשמיד את היהודים, עשרת אלפים קיקר כסף.
זה כמעט מיליארד וחצי שקל בערך של ימינו.
הוא מפיל גורל, הוא מונע ממוטיבציות שזה הסיפור שלי, זו השליחות שלי ואני לא אוכל לוותר על זה בחיים ולא... זה אמן.
אז הוא עצמי אחד.
מי הלעומת זה שלו?
מרדכי.
מרדכי הוא עצמי לא רק כלפי אמן, שזה...
מרדכי הוא עצמי במקום הרבה יותר קשה.
הוא עצמי כלפי
עם ישראל.
הרי
מרדכי הוא היחיד שלא משתחווה.
אני מזכיר לכם שאין בעיה להשתחוות לאמן.
מותר להשתחוות.
ההשתחוויה זה הדרך שבה אומרים שלום בתורה,
במקרא. אתה משתחווה למישהו,
וכולם משתחווים לאמן.
חז"ל אומרים, עבודה זרה, בפשט אין בעיה. אבל מרדכי וחבריו של מרדכי אומרים לו, תגיד, מה אתה עושה? אתה מסכן אותנו, אתה מסכן אותך.
המחלוקת ביניהם עוד התחילה לפני כן בסעודה,
נכון?
שכל ההנהגה הלכה להשתתף בסעודה של אחשוורוש,
ומרדכי לא הלך, לפי חכמים.
ולחצו עליו, תקשיב, אתה מסכן אותנו,
יש לך מעמד בכיר? איזה מין דבר זה?
כתוב על מרדכי, לא רק שהוא לא קרע ולא השתחווה, אלא לא יכרע ולא ישתחווה.
הוא, יש לו איזושהי עמדה,
והוא לא זז ממנה.
עוד לפני המן, הוא לא זז ממנה כלפי מי?
כלפי אחשוורוש, כלפי חבריו.
כן, כן.
חכה, אתה רץ מהר מדי, אביעד.
תמתין.
קטר לי זהר.
אז אנחנו מבינים...
איך? למדתי.
רוב אחד, ולא לכולם, אפילו בסוף.
הוא לא מתרגש מזה. בסדר, אתה יכול לרצות את כולם? אי אפשר לרצות את כולם. אז הוא לא יהיה מרוצי המניעה. זה ברור שמרדכי, השם העברי שלו זה מור דרור,
הוא איש חופש,
ויש לנו נקודה פנימית,
והוא חובר אליה, והוא מבין היטב מה צריך לעשות,
והוא,
הדבר הזה,
עומד ואי אפשר להזיז אותו. לא איכה ולא איש תכוון.
טוב,
אז יש לנו עצמי מול עצמי.
מרדכי מול המן.
מי ינצח?
הטיפוס המקביל לפנימי של הטניה,
של הבינוני,
זו אסתר.
למה?
אבל פה חשוב להבין.
חשוב להבין אסתר מול מה הייתה. אמרנו שהפנימי,
יש לו משיכה גם לכאן, ויש לו גם משיכה כאילו לצד החיצוני,
וגם הוא יכול לעשות דברים על פי הצד הפנימי שלו, נכון?
אבל
קודם פירשנו, חיצוני,
כמו אחשוורוש, כמו זה,
אבל חיצוני יכול להיות בכל מיני מדרגות.
הכל יחסי בחיים, נכון?
אז כדי להבין
היטב
את ההתלבטות של אסתר, קודם כל, איך אני יודע שאסתר היא בינוני?
או, יפה, היא מתווכחת עם מרדכי.
יפה, היא מתווכחת, היא כאילו, זה לא הולך הלאה, כי היא אומרת משהו, מרדכי אומר לה, והיא מחזירה לו, ויש שם איזו התלבטות, יש שם איזה בין לבין.
מרדכי אין לו ספק, מרדכי מודיע להתחלה מה צריך לעשות.
מחודד. מה?
כן, והמן גר בזה, והיחידה שהיא כאילו לא יודעת מה לעשות ומתלבטת וזה, זה אסתר. אז זה כאילו ברור שהיא שם, אבל צריך להבין על מה הייתה ההתלבטות, רבותיי, שימו לב.
אסתר
היא למעשה נחטפת, אפשר לומר,
לבית אחשוורוש.
נחטפת.
טרגדיה, אין מילה אחרת להגיד. טרגדיה, היא לא הייתה אמורה להיות שם.
וזה מביא את אסתר למצב שבו,
מעבר לקושי הפיזיולוגי שהיא צריכה לחיות עם הגוי הטמא
והערל הזה,
יש פה קושי נפשי עצום,
שאסתר לא מבינה מה קורה איתה.
היא לא מבינה.
עכשיו, זה דבר תמוה, זה קשה להיות בכזה מצב שאתה לא מבין מה רוצים ממך, מה אתה רוצה ממני הקדוש ברוך הוא, מה, מה, כאילו, אין לזה שום היגיון, אין לזה שום היתכנות.
זה מדי פעם יכול לקרות לנו.
אנחנו לא מבינים מה,
אני ככה הרגשתי בגירוש מגוש קטיף, כאילו, הקדוש ברוך הוא, מה, מה אתה רוצה, מה, כאילו,
אתה הולך באיזה חוסר ודאות, ואז צריך אמונה.
אבל אצל אסתר זה נמשך חמש שנים.
כל יום היא קמה בבוקר ואומרת, מה אני עושה פה?
איך הגעתי לפה לביב השופכין הזה, מלא הטומאה והמשתאות וכל... מה אני עושה כאן עם המלך הזה?
אתם יכולים להבין לבד שאחשוורוש,
אם צורת בחירת המלכה שלו הייתה שכל לילה היא גברת אחרת,
אז אתם מבינים
מה מדובר, מה הבן אדם הזה, מה רמת התאוות שלו וכל... והיא צריכה לחיות איתו עם הטמא הזה.
היא לא מבינה.
ברגע אחד,
קורה דבר והיפוכו.
ברגע אחד עם ישראל נכנסים לפחד ולאבל,
ואילו לאסתר
יש התבהרות.
מהו הרגע הזה?
לפני כן, הרגע הזה הוא כשמרדכי שולח לה את האיגרות להשמין את עם ישראל.
אסתר אומרת, נכון, כשאתה לא מבין משהו, אז אתה אומר, אה, עכשיו אני מבין.
אז אסתר אומרת, אה, עכשיו אני מבינה.
חמש שנים.
עכשיו אני מבינה.
שתלו אותי כאן בתור דמות.
צריך לבנות את הדמות,
לעשות קאבר, כיסוי, חמש שנים,
כמו שאלי כהן,
אלי כהן לאון נסע ישר לסוריה.
הוא קודם כל, שלחו אותו לארגנטינה,
הייתה שם קהילת גולים סורים.
שם הוא בנה את הדמות שלו בתיר איש עסקים סורי גולה
בשם קמאל אמינטאבט. הוא היה שם איזה שנתיים, נדמה לי, משהו כזה, שנה, שנתיים.
ורק, מה?
ורק אחר כך הוא הגיע לסוריה, והגעת,
קודם כל בונה את הדמות,
בונה את הזה, ורק אחר כך אתה מגיע.
אז אסתר בנתה את הדמות שלה חמש שנים בתור מלכה, נאמן, וכל. עכשיו,
עכשיו היא,
מצוין, אני מקבל את האגרות, טוב, יש לי עכשיו 11 חודש לפעול.
האגרות נכתבו בי"ג בניסן,
וההשמדה היא בי"ג באדר, אז יש לה 11, היא גם מתכננת תוכניות.
אני אגש לאחשוורוש, אני אגיד לו ככה, אני אדבר איתו ככה, אני אעשה לו ככה, אני פוליטיקה כזאת, שוחד, היא מתחתה לזה כבר.
זה, לאסתר זה לא איזה רק, אוקיי, אני מחויבת לעם ישראל. זה גם מבחינתה, ברמה האישית,
זה, היא מקבלת פתאום ודאות קיומית. פתאום היא מבינה,
זה כמו אדם שהלך לאיבוד, קרא לכם פעם בניווטים
או באיזה טיול, אתה הולך לאיבוד,
אין לך מושג איפה אתה.
ופתאום ברגע אחד אתה מצליח לזהות איזה נקודה ואתה בשנייה אחת מבין איפה אתה על המפה, איפה הצפון, איפה דרום, לאן אתה צריך ללכת.
רגע של התברות, קרה לכם?
כן. או שאתם לא התברורים, אתם מבינים אותי.
פתאום זה נצנוץ, חצי צלעה, רבע, נחל, אה, אני לא יודע איפה אני, אני פה.
זה מה שקורה לה אסתר, היא חמש שנים מתברברת בניווט, היא לא מבינה איפה היא הולכת.
ובשנייה אחת היא מבינה הכל, כל התמונה בהירה לה, צפון, דרום, מה התכלית, מה היעד, וזה משהו קיומי, זה לא פה, זה פה.
חכה,
עוד לא הגענו, אחרי הרבה חיים.
ברגע הזה מרדכי אומר לה, לא הבנת כלום.
לא הבנת כלום.
את צריכה ללכת לאחשווירוש עכשיו.
היא תכננה תוכנית של מה?
עד עשרה חודש. הוא אומר לה עכשיו, ובעיקר לא כדת.
וזה הרגע של הבינוני של אסתר, של ההתלבטות.
על מה ללכת?
האם ללכת על מה שהיא מבינה,
על מה שהיא מבינה,
שהיא חושבת לנכון לעשות,
בסדר?
וכמו שאמרנו, זה לא רק חושבת, זה חושבת, מרגישה, מאמינה,
חשה את זה בקצות הרגליים, מכף רגל ועד ראש,
או ללכת על מה שמרדכי אומר לה לעשות,
שמבחינתה זה נראה הזוי לגמרי, זה סיכון, יהרגו אותה, ואז מי יציל את עם ישראל וכל זה.
הדוגמה הכי טובה שאני יכול לתת לדבר הזה, זה
תופעה שנקראת ורטיקו אצל טייסים.
הרי,
אתם יודעים,
של אובדן תחושה מה למעלה, מה למטה. בדרך כלל זה קורה מעל הים, שהמים וה... זה... מה?
יפה.
עכשיו, מה הבעיה בזה? לכאורה, מה המכשיר? ברור שטייס קרב,
הוא נבחר, או הצליח לסיים את המסלול המפרך של
טייס קרב,
בדיוק בגלל הדבר הזה, כי יש לו תחושות מאוד מאוד מהירות,
אינסטינקטיביות, הוא יודע לטפל את הכול.
הגוף שלו, התכונות שלו, הם אלו שהביאו אותו להצלחה.
ועכשיו הגוף שלו,
הביא אותו להצלחה מאות ואלפי פעמים, ולכן הוא עמד במסדר הסיום וקיבל את הכנפיים וסיים את כל ההכשרות. הגוף הזה אומר לו, אתה חייב למשוך את הסטיק למעלה, אחרת אתה נכנס באדמה.
והמכשיר,
שמי מטפל במכשירים?
הטכנאים,
שהם לא שימו קורס טייס,
הוא אומר לך הפוך.
אתה לא אמור ללכת מול, אתה אמור ללכת, זה שהמכשיר אומר משהו אחד, אתה אמור ללכת נגד עצמך.
זה נורא קשה.
באמת, רוב הטייסים לא מצליחים, תדעו לכם.
שלך נגד הזה ולמשוך, זה נורא נורא קשה.
אתה מרגיש שאתה יורד למטה, והם אומרים לך, לא,
המכשיר בעייתי. מה, המכשיר יכול להתקלקל?
המכשיר יכול להתקלקל, להתקלקל למכשיר.
זה המצב אצל אסתר, זו ההתלבטות.
ביחס למה שאומר לה מרדכי,
המחשבה שלה היא חיצונית.
אתם מבינים?
כאילו, ללכת על מה שהיא אומרת זה חיצוני מול מה שאומר לה מרדכי.
ולכן היא מתווכחת עם מרדכי, היא לא מתווכחת כי היא מנסה להתחמק,
היא מתווכחת כי היא אומרת, אני לא מבינה.
מרדכי אומר לה, נכון, את באמת לא מבינה,
אבל את צריכה עכשיו להתבטא.
בקיצור, מרדכי אומר לה את הדבר הבא:
מכיוון שאמן הוא עצמי,
ואת פנימית,
שפנימי פוגש עצמי, מי ינצח?
עצמי.
שנאמר בקלפים,
מי לוקח בקלפים? נריה.
שמונה, טלטל, אדום מול חמש, לב שחור.
מי לוקח?
במלחמה.
בואו נהנה.
מלך מול נסיך?
מלך מול מלכה?
מלך מול אס?
אס. אס לוקח קינג, יאללה.
אס לוקח, כן?
איפה הכלל הזה? מה זה?
לא, שתיים לוקח מה זה, לא שמעתי דבר כזה בחיים.
אס לוקח קינג!
אס לוקח קינג! קינג זה מלכה. אבל אם אס, אס זה אינסוף. אס זה... זה גם, לפעמים זה גם סיטרה. זה ראשי תמיד של סיטרה אחא.
אז זה סטרה אחראה.
סטרה אחראה,
שהיא הולכת במסירות נפש, היא לוקחת.
אז מרדכי אומר לה, את לא מבינה,
את מתכננת, מה את מתכננת, 11 חודש? פיתויים, שוחד, דיפלומטיה, לא יעזור.
אמ"ן מגיע ממסירות נפש.
אם לא תהיה לך מסירות נפש, לא תוכלי לנצח אותו.
כדי לנצח מסירות נפש, חייב מסירות נפש.
אומר מרדכי, לי יש מסירות נפש, אני מוכן,
אני לא קורא ולא משתחרר, אבל אני לא נמצא בפונקציה שיכולה להשפיע, את נמצאת שם.
ולכן אומר לה,
אם אחרי שתחרישי את זה, מי יודע אם לעת כזאת הגעת?
המלאכות. אגב,
אני פותח רגע סוגריים.
איך יודעים לזהות את מדרגת העצמי?
מדרגת העצמי היא מדרגה שבאה על שאלות ששואלים אותך, אתה עונה בתשובה ככה.
למה? ככה.
זה עצמי. למה? ככה.
למה? ככה. ככה, ראשי תיבות,
כתר כל הכתרים.
כתר זו ספירה שחזקה מאוד, אתה לא יודע להסביר.
כתר כל הכתרים זה ככה.
האם המילה ככה מופיעה במגילה?
ככה יעשה לאיש נכון, ויש עוד פעם ככה. איפה?
ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם? כשכותבים את המגילה,
אז מרדכי אומר, המגילה כתובה ומה ראו על ככה. כלומר, אתם צריכים להבין שקם עלינו אחד שכששואלים אותו, תגיד, למה אתה רוצה להשמיט את היהודים? הוא אומר, למה? ככה, אין לי סיבה, אני רוצה להשמיט.
לך תשחט בן אדם כזה,
לך תפעיל עליו דיפלומטיה, מה, זה לא יעזור,
הוא נמצא בעולם של ככה.
אז אומר מרדכי לאסתר, העצמי, אומר לו פנימי, אתה חייב להיות עצמי עכשיו.
כלומר, מה שאני בא לומר,
שזה דבר מדהים לראות,
שאצל כל אחד מאיתנו קיימים כל הטיפוסים, כלומר, אנחנו גם חיצוני,
גם פנימי וגם עצמי. כלומר,
אנחנו גם, יש לנו, מדי פעם אנחנו נופלים,
הבינוני מדי פעם,
עוד פעם, זה לא עניין של אווירה,
אבל מה, אנחנו לא משפיע על מה שאומרים עלינו?
אנחנו, מה?
כן, אנחנו מושפעים. טוב, אז מה צריך לעשות לגבי החיצוני? לשים לב.
לשים תשומת לב.
תקשיב, נגיד, עוסקת בזה הרבה מאוד ימימה.
אביטל, עליה השלום, כן, תורת ימימה.
מישהו אמר לך משהו, אתה כאילו הגבת לו באיזה, מה קרה? מה קפצת?
איפה הוא נגע לך? באיזה נקודה?
תברר את הנקודה הזאתי, לא היית אמור לקפוץ ככה, ובפעם הבאה זה לא יקרה לך.
מה, הוא נגע לך באיזה כאב מהילדות?
הוא נגע לך באיזה עומס?
היית עצבני מהבית, אז ירדת על מישהו מהעבודה? מה הסיפור? כאילו, תעשה איזה חשיבה הכרתית,
למה התנהגת בצורה חיצונית? טוב,
רוב הזמן אנחנו מסתכלים להיות פנימיים, אבל גם לכל אחד מאיתנו
יש נקודה שבה הוא עצמי. לכל אחד יש, זה נקרא נקודת הצדיק. נקודה שבה אני, אין לי ניסיון, אני שם, הולך על הנקודה הזאת, זה השליחות שלי. אני יודע, זה הדבר שלי, זה השליחות שלי, נכון? כאילו, זו נקודה שבה אתה,
הדברים באים לך וזורמים לך, והכול בשמחה, בטוב לבב. לכל אחד יש נקודה.
הצדיק הוא עצמי בהכול. הצדיק הוא עצמי 24/7. אנחנו, לכל אחד איתנו יש איזושהי נקודה שאנחנו יכולים להיות עצמי.
אסתר היא בגדול פנימית,
ביחס למחשבת מרדכי, אם היא תלך למחשבה שלה, זה יהיה שהיא הלכה לחיצוני,
ומרדכי תובע ממנה מה?
תהיי עצמית עכשיו.
הלכים עם מסירות נפש, אין ברירה. למה?
כי האויב שלך הוא לא פנימי, הוא עצמי.
ורק עצמי יוכל לנצח עצמי.
זה מה שעושה אסתר.
בסוף,
אחרי הוויכוח,
אחרי ההתלבטות של הבינוני שהיא בין לבין,
אסתר אומרת, הבנתי, בסדר גמור, אני הולכת על זה.
ואז כתוב, התלבש אסתר מלכות.
ספירת המלכות אחי ורעי זו ספירה,
כתוב עליה מלכות, נכון?
דה, ה' תורה שבעל פה, וכתוב שלט לה מגרמי כלום.
שהמלכות היא מצב שבו האדם מתרוקן לגמרי מכל
איזשהו רצון לחוויה אישית, והוא נמסר לחלוטין
אל הכלל, נכון?
לכן נגיד מי שהולך למלחמה עכשיו במלחמה, לובש מדים,
אז הוא, אני לא אישה, לא ילדים, לא משפחה, מדים, עם ישראל,
הולך על זה, זהו.
הולך על זה.
לכן הם מכירים הרוגי מלכות.
הרוגי מלכות, הביטוי המקורי של הרוגי המלכות זה הרוגי המלכות הרשעה,
מלכות רומא.
ואנחנו משתמשים בביטוי הזה כי הרוגי מלכות זה הרוגי ספירת המלכות.
הרוגי ספירת המלכות.
אלה שהתייצבו ביחידה,
התייצבו ברובד היחידה בנפש, נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה,
הלכו ליחידה שזה שורש הפנימי, זו נקודה עצמית,
והלכו וחלקם לא חזרו.
אז כשכתוב "ותלבש אסתר מלכות", הכוונה שהיא התרוקנה מכל... ממה היא התרוקנה?
לא רק ממה שהיא הבינה.
היא חשבה שהיא הבינה, עכשיו היא הבינה שהיא לא הבינה כלום.
היא זברה את התובנות שלה, את ההבנות שלה, את התחושות שלה,
את ההרגשות שלה,
את כל הזה היא שמה בצד, והלכה בביטול גמור על מרדכי. היא אומרת,
אבוא אל המלך, וכאשר עבדתי, עבדתי פה.
אה, חצרו את המלך הפלימית, כן.
אתה צודק,
רבשו לום דוב, כי זה ההתחלה.
אבל אחר כך המשתה איפה? בפנים.
היא מתכוונת, תכף נבין, דיברנו על זה בשיעור ביום ראשון,
מה אסתר התכוונה לעשות?
זה לא רק שהיא
התמסרה לגמרי למרדכי, אלא גם בתוכנית המבצעית שלה,
התוכנית שלה זה להתאבד.
נכון? ככה רש"י אומר.
שכאשר עבדתי, עבדתי,
שהיא מתכננת לעשות משתה עם אחשוורוש ועם אמן, ותוך כדי המשתה ככה להתחבר עם אמן,
ולגרום לאחשוורוש לקנות בה יחד עם... בה ואמן, ושיהרוג אותו ואותה.
אוקיי, ומה יהיה אז?
בואו ננסה רגע לדמיין, מה יהיה אז?
אם אסתר הייתה מצליחה בתוכנית שלה, אז מה יהיה?
אחשוורוש יהרוג אותה.
כן? קבר לא יהיה לה.
ילדים אין לה, כי היא לא הספיקה ללדת ילדים,
ימחקו אותה מכל הספרי היסטוריה של פרס, ומה יחשוב עליה עם ישראל?
זה נגיד הדבר הכי חשוב, מה עם ישראל יחשוב עליה?
בוגדת, בושה וחרפה. עד שהייתה לנו מלכה אחת,
אישה אחת שהגיעה לעמדת השפעה והייתה מלכה, היא בגדה במלך.
ימחקו אותה גם מהספרים של עם ישראל, אף אחד לא ידע מי.
אף אחד לא ידע מי, רק היא והקדוש ברוך הוא.
וואו, האם אתה מוכן לעשות משהו
בלי שאף אחד ידע רק למען עם ישראל. אתם יודעים מי זה מזכיר לי? עוד דמות שהוא עצמי?
מה כתוב? דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל.
יהי דן, אמרנו, מי שורש העצמיות בקליפה?
הנחש, נכון?
יהי דן,
נחש על הדרך, שמשון על האורח, הנושך עיכה וסוס,
ויפול רחבו אחור, וישהיותך קיוויתי יד עמי. גם שמשון, הוא שופט
בלי שאף אחד יודע שהוא שופט.
הוא מגן על עם ישראל בלי שאף אחד, הם לא רק שהם לא יודעים, הם גם מסגירים אותו, הם גם, נכון? הוא אומר להם, רק אל תפגעו בי.
הוא הולך ומגן על עם ישראל ואומר, בסוף שמע, ואומר, ולא ביקשתי מאחד מהם שיעביר לי מקל ממקום למקום.
נכון?
איך הוא אומר, זוכרני נא וחזקני, מה זוכרני? זכור לי, 20 שנה שאני שופט את עם ישראל בלי שהם בכלל יודעים.
אני מגן עליהם, נלחם עבורם, ואף אחד בכלל לא יודע שאני מגן בשבילו.
ומה הוא מבקש?
מה השכר?
תן לי כוח למוטט את הבית עליי ועל פלישתים, ככה שגם לא יהיה לי קבר.
כלומר, משפחה הוא לא הקים,
כל עם ישראל חושב שהוא איזה פרחח,
סליחה, כן, מכבוד שמשון, שהוא אחד שהוא מתהולל עם פלישתים,
נכון? עכשיו הוא גם עיוור,
ועכשיו גם הוא מפיל את הבית עליו, והבית ייפול עליו ומעליו 3,000 פלישתים, ובכלל מי ידע מי הוא היה. אף אחד לא יודע מי הוא היה.
הוא מוסר את עצמו לגמרי, והמדרש גם אומר שהוא בקש מהקדוש ברוך הוא היוון.
אומר לו, יש לי שכר בעולם הבא, מלא שכר, כי הייתי פה, בעולם הזה לא היה לי שום שכר, הייתי רק לבעל עם ישראל.
תן לי חצי מהשכר בעולם הזה, אני רוצה אותו עכשיו מזומן,
כדי לפרוע מפלישתים.
הוא מוותר, כמו אסתר,
שמוותרת גם על העולם הזה שלה וגם על העולם הבא שלה.
זו מדרגת העצמי. אסתר לרגע לובשת מלכות,
ותלבש אסתר מלכות,
והיא מצליחה, הפנימית, שהיא גם וגם,
היא מצליחה להטות את הכף לגמרי לכיוון של העצמי,
ואז מה קורה? קורה דבר נפלא.
כשמישהו בא במסירות נפש,
אז זה ברור שכל מי שחיצוני לידו,
במקום מתבטל.
אסתר מגיעה לאחשוורוש,
איכשהו רואה אותה, מה הוא עושה?
מה את רוצה?
מה את רוצה? מה את רוצה? מה הוא מגיע? בבקשה, אני יכול לעזור לך.
עד חצי יום המלכות, תעזב.
מה, אחשוורוש, מי שמגיע אליך לא כדעת, וכל זה,
הוא נהיה חתול.
ביואו, ככה זה.
ואז אסתר אומרת לו, כן, אני שם משתה.
הוא יכול להגיד לה, תקשיבי, יש לי לו"ז, מה זה, יש לי קבינט, יש לי פה, יש לי... מה הוא מגיב?
מרו את המן לעשות את דבר אסתר.
הוא כאילו רץ, הוא עובד בשבילה.
צ'יק צ'יק צ'יק. מה קרה?
היא בנסירות נפש.
ואז במשתה אסתר מורחת אותו,
אומרת לו, אה, זה מחר. תגידי, מה זה מחר? מה נראה לך? אני עובד אצלך. אני אומר לך, יש לי מילה דברים. תגידי היום מה את רוצה או שתלכי מכאן.
לא, בטח מחר, מה שאת רוצה. הוא מיישר איתה.
כאילו את תחשוורוש אסתר לוקחת בלי מלח.
כאילו, הוא בכלל לא זה, החיצויני,
כשהוא פוגש את העצמי,
הוא, איך כתוב אצל רבי שמעון? זוכרים?
רבי שמעון,
הרי מי הלשין על רבי שמעון וחבורתו?
היה אחד יהודה בן גרים, הוא הלשין.
ונשמעו הדברים למלכות הזאת. רבי שמעון מתחבא במערה, וכשהוא יוצא, הוא רואה את יהודה בן גרים, ומה הוא אומר?
עדיין ישנו לזה בעולם,
נתן בו עיניו והסעו גל של עצמות.
מה אתם מדמיינים?
שרבי שמעון יסתכל ואז הוא נהיה כזה פששט.
לא,
היהודה בן גרים הזה, שכנראה היה אדם מאוד מאוד חיצוני, מאוד אופורטוניסט, נגיד,
מילה, הגדרה טובה לחיצוני זה אופורטוניסט.
אופורטינטי זה הזדמנות, אחד שמנצל הזדמנויות.
הוא לא באמת, יש לו עיקרון, הוא כאילו מנצל כזה,
אופורטוניזם זה נקרא, נכון?
אז הוא פוגש את רבי שמעון, שרבי שמעון הוא גוש עצמיות,
ורבי שמעון מסתכל עליו,
ועשה אותו גל של עצמות,
פירק לו לגמרי את העצמיות, לדעתי פשוט הוא השתגע.
הוא חטף פחלת נפש מהמבט של רבי שמעון,
שאמר לו, מה יהיה איתך?
עם כל ה...
זה כאילו ה...
אז אסתר, בתוך ההתלבטות, היא מכריעה לכיוון הזה, ואז אחשוורוש מיישר את הקו לגמרי.
עכשיו זה היא מול המן.
זה היא מול... אבל מכיוון שהיא מוכנה למות,
יש לה מסירות נפש למות, ולמן יש לה מסירות נפש להרוג,
זה גם לנצחת את המן.
איך היא מנצחת את המן?
כי בסוף המן משתחוות, הוא מבקש ממנה, נכון? הוא נופל על המיטה, וכאילו,
היא לוקחת את הכול.
זה הסיפור של המגילה. יש כאן בעצם במגילה את כל הטיפוסים של ספר התניא,
חיצוני, פנימי ועצמי.
חיצוני זה אחשוורוש,
עצמי זה המן ומרדכי, שמתגוששים ביניהם,
ואסתר נמצאת בתווך וצריכה להכריע,
ואסתר נמצאת, וצריכה להכריע האם היא חיצונית,
חיצונית, הכל יחסי, האם היא חיצונית ביחס למרדכי, והולכת עם ההיגיון שלה. אגב, מה קורה אם היא היתה הולכת עם ההיגיון?
והיה מנהל לוקח, כאילו, זה היה ברור, היה מערבב גם אותה.
אבל ההיגיון הזה, כמו שאמרנו, הוא קיומי אצלה, או שהיא מוותרת על כל ההיגיון, מוותרת על כל הזה,
מתחברת לנקודת הצדיק שבתוכה,
ונמסרת לגמרי למרדכי,
כן,
צומו עלי וכולי, ולובשת אותה
ספירת המלכות. זו לדעתי הסיבה שהמגילה נקראת מגילת אסתר, ולא מגילת מרדכי, או מגילת מרדכי ואסתר.
גם מרדכי היה לו חלק בדבר הזה.
אבל בסוף מי שמסרה את הנפש, ואתה צריך לעשות את המאמץ הכי גדול בשביל זה,
זו הייתה אסתר, ולכן המגילה נקראת על שמה.
חיצויני פנימי ועצמי נפגשים במגילת אסתר דרך אדמו"ר הזקן.
שבת שלום רבותיי.
שבת שלום. רבותיי.
