טוב, שלום לכולם, ברוכים הבאים.
שבוע הבא לא יתקיים שיעור,
זו האזכרה של אבי מורי.
בסדר? אז הודעתי עכשיו.
אנחנו ממשיכים עם מסכת אבות,
משנה A. הוא היה אומר, מי זה הוא?
הלל, הזקן.
אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד
ולא כל המרבה בסחורה מחכים,
ובמקום שאין אנשים,
ישתדל להיות איש.
עברו הרבה דברים. הלל הזקן אומר פה הרבה נושאים,
חלקם קשורים אחד לשני, חלקם פחות.
נתחיל.
אין בור ירחת.
מה זה בור?
אומר רבי עובדאל ברטנורא, בור שתיים ריק מכל דבר,
ואפילו בטיב משא ומתן אינו יודע,
והוא גרוע מעם הארץ.
גם רבנו יונה אומר,
הבור אין בו לא תורה, לא מצוות ולא דרך ארץ.
אדם ריק מכול, כמו אדמה שהיא בור,
לא חרושה.
ככה האדם הזה אין בו לא הכנה שכלית
ואין בו גם לא לימוד, לא למד.
זה אדם נחשב
בתכלית המדרגה.
כלומר, אין בו
הכנה נפשית לחוכמה.
וגם לא למד, יש אנשים שהם לא חכמים.
אבל אם הם יתמידו,
יגיעו למעלות גבוהות.
אפילו יש מגדולי ישראל
שלא היו אנשים כישרוניים.
לא כישרוניים, אבל התמידו, התמידו, התמידו.
זכו לגדולות. הבור הזה אין בו לא הכנה טבעית לחוכמה,
וגם לא ידיעת חוכמה.
זה בור.
בור הזה לא יראה חטא. למה?
הוא לא יודע מה להיזהר.
הוא לא למד, הוא לא יודע לא הלכות,
הוא לא יודע מוסר,
הוא לא יודע, לכן, בור זה הכי גרוע. ולא עם הארץ חסיד.
מצוין.
מה זה עם הארץ?
נראה את רבנו יונה,
ארבע.
הוא היה אומר,
אין בור ירחת ולא עם הארץ חסיד.
הבור הוא ריק, אין בו לא תורה ולא מצוות ולא דרך ארץ במידות טובות, כי מתוך הריקות שבו,
גם מן העבירות לא ידע להישמר. אבל עם הארץ מעורב עם הבריות במידות חשובות,
ויש בו מקצת דעות ישרות.
הוא חי בתוך האנשים,
הוא יודע מוסר,
הוא יודע דברים, יודע להישמר וישמור נפשו מן הפשעים, ויוכל להיות צדיק ולעשות ולקיים במה שאומר לו שנצטווה.
אדם טוב,
יש לו מוסר, יש לו חוכמה,
אבל חסיד הוא לא יכול להיות.
למה?
כי חסיד צריך שיהיה קישור לתורה.
אדם שלא עוזב את התורה, הוא לא חייב ללמוד כל היום, הרי מדרגת החסידות, אומר הרמח"ל,
אדם יכול להיות גם נהג אוטובוס חסיד,
אם הוא קשור אל התורה.
עם הארץ לא קשור לתורה. הוא אדם טוב,
נחמד, יודע פה ושם,
אבל הוא לא מקושר בנפשו אל התורה.
לכן חסידות, שזה כבר מעבר למה שצריך,
את זה הוא לא יכול להיות. למה הוא נקרא עם הארץ?
אומר רבנו יונה, ועל זה נקרא עם הארץ,
מפני שהוא עמהם בדרך ארץ. פה דרך ארץ הכוונה?
מסחר, עבודה, דברים כאלה. ולפי שרוב
בני העולם כמותו.
רוב בני העולם, עמי הארצות.
היום לצערנו זה הפך להיות ביטוי של זלזול.
אתה עם הארץ.
לא צריך לזלזל,
אבל עם הארץ זה אנשים שבונים את הארציות.
הרמב״ם בשמונה פרקים
אומר משפט מפורסם:
לולא המשתגעים
העולם היה נחרב.
מה?
כן, לולא המשתגעים אחר הממון
העולם היה נחרב.
מה הכוונה?
אנשים רוצים להרוויח כסף, עושים תחרויות אחד עם השני וכולי, וככה בונים, יוצרים.
ואז בזכות אותם משתגעים שאוהבים כסף, העולם נבנה, מפתחים עוד דברים ועוד ועוד. אבל אומר הרב קוק, לכן העולם נראה כמו שהוא נראה.
מצד אחד, אנשי רוח הם פחות מעשיים,
אנשי חומר פחות רוחניים.
צריך
או שאנשי החומר ינקו מהרוח,
או לייצר אנשים כאלה,
הם נדירים, אבל ישנם, שהם גם אנשי מעשה וגם אנשי רוח. יש אנשים שהם מג"דים,
אבל באמת קשורים אל התורה.
צדיקים.
ויש גם רופאים, ויש כל המערכות.
כלומר,
גם אם אתה לא רוחני, אתה קשור לעולם הרוח, אתה מתקדם.
לכן בור זה אדם שלא יודע כלום.
הוא לא יכול להיות רכת.
אמה ארץ זה אדם טוב סך הכל,
אבל הוא לא מספיק מקושר אל התורה.
להיות צדיק הוא יכול,
להיות חסיד הוא לא מסוגל.
נכון, אמה ארץ הוא יותר טוב מבור.
נכון,
הוא יכול לדעת תורה, אבל הוא לא מספיק קשור לתורה כדי להיות חסיד.
כן,
לא מדובר על היראת חטא המדרגה הגבוהה.
הוא בכלל לא ירא מלאכתו, זה הכוונה. כולו מכירו, זה הכוונה.
ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד.
לכאורה פשוט.
למה הביישן הוא למד?
למה הביישן הוא למד?
מתבייש לשאול שאלות.
לפעמים גם בשיעור יושב הרב,
מדבר,
תלמידים מתביישים לשאול.
אל תתבייש לשאול שאלות.
אומר הביור... למה שהם מתביישים לשאול שאלות?
אה?
מצוין!
אומר הביור יבא תנורה,
ולא, שתיים, ולא הבשן, האמת שהמתבייש לשאול שמא ילעיגו עליו. מה אתה לא יודע?
כולם יודעים. לפעמים יש מצב שאף אחד לא מבין ואף אחד לא שואל. אתם מבינים? אבל הוא חושב שהם מבינים והוא לא.
קיצור,
היהדות מחנכת לשאול שאלות.
אבל גם איך שואלים, אתה שואל את הרב,
איך אתה שואל? בענווה לשאול, אבל לא להתבייש לשאול שאלות.
כן, הוא יכול לדעת, אבל לא מספיק קשור לתורה.
לא קשור? בדיוק, הקשר.
כן, אהבת השם, אבל לא חסידות.
כן, יכול להיות.
אומר רבנו יונה ארבע,
ולא הביישן למד,
מידת הבושת היא טובה בכל עניין.
ישראל רחמנים,
ביישנים וגומלי חסדים.
טוב מאוד בושה.
איך אתה הולך ברחוב?
איך את הולכת ברחוב? איזה בגדים? צניעות זה קשור לבושה. אני מתביישת ללכת באופן לא צנוע.
בושה זה מצוין!
חוץ מלימוד.
כי עניין שנאמר
על דוד המלך,
וַאַדָּבְּרָה בְּעַדוֹתֶּּךָ נְגֶד מְלָכִּּים וְלֹא אֶבּוּשְ.
שדָוִד עליו השלום בבורכו מפני שאול,
ובעומדו לפני מלכי אומות העולם,
לא היה מתבייש מלדבר בתורה ובמצוות,
גם כי יעתלו בו ומלעיגים בדברו, כי לא טובה הבושה בלימוד. צערנו הרב, הרבה פעמים אנחנו מתביישים בעצמנו,
בכל מיני מערכות, בצבא, בעבודה.
זו דוגמה, צריך לקחת הרבה מחב"ד את ברסלב.
הם לא מתביישים.
לא מתביישים להפיץ תורה.
לא מתביישים לדבר עם אנשים,
לא מתביישים.
הרבה פעמים קורה שאתה מתבייש
כי אתה לא מספיק חזק בעצמך.
דוד המלך, הוא, לפני המלכים, ישב, למד, לימד, לא מעניין אותו מה יגידו עליו.
יש לו עוצמה.
הוא לא מתבייש.
ודוד המלך היה אדם עם הרבה ענווה.
זה לא סותר את זה.
לא הביישן למד, שני חלקים.
אחד, תלמיד בכיתה,
לא טוב ללשאול שאלות.
דבר שני,
גם מלמד, אל תתבייש.
כשיש לך מה להעביר, תעביר.
אל תתבייש.
אל תתבייש ללמוד לפני אנשים פחותים ממך.
סיפור המפורסם.
מי היה עם הארץ
עד גיל 40?
רבי עקיבא.
נכון, עד גיל 40
הוא חי 120 שנה.
40 שנה
עם הארץ,
40 שנה למד תורה,
40 שנה לימד תורה.
כל תורה שבעל פה,
הרוב זה רבי עקיבא.
אחרי 24,000 תלמידיו שמתו, הוא החזיר את התורה,
רבי שמעון בר יוחד לימד אותו,
רבי יהודה בר אילאי, רבי יוסי בן חלפתא,
רבי,
רבי, עוד שניים חסר לי, רבי מאיר בעל הנס,
והאחרון נראה לי רבי אלעזר בן שמוע.
כל תורה שבעל פה, הרבה זה רבי עקיבא.
40 שנה אמר ארץ.
הוא אמר עם מה נראה תלמיד חכם?
הננשך אותו כמו חמור.
קיבלתם נשיכה מחמור,
לא מבן אדם שמתנהג כמו חמור, מחמור אמיתי.
והוא שובר עצמות.
רבי עקיבא שנא את הידי חכמים.
למה?
הוא חשב שהם מתגאים
על עמי הארץ באותה תקופה. הוא רגיש שיש בהם גאווה.
לצערנו הרב, לפעמים זה קורה,
כשאתה יש לך תורה וחבר שלך לא,
לפעמים זה קורה.
זה יכול לקרות.
זה יכול לקרות דברים כאלה.
רבי עקיבא, איך הוא למד תורה בגיל 40? ממי?
ממי הוא למד תורה?
תשובה?
תשובה, אני קורא מדף אצלי, לא אצלכם.
בין 40 שנה היה רבי עקיבא כאשר הלך ללמוד תורה. את ראשית דרכו עשה אצל מלמד תינוקות ושינן את הפסוקים יחד עם הילדים הרכים. הוא לא ידע א', ב', ישב בתלמוד תורה עם ילדים מגיל שלוש-ארבע.
התחיל מאפס.
אם הוא היה מתבייש,
אני יושב עם ילדים קטנים?
לא.
הוא צריך ללמוד תורה, הוא צריך להתעצם.
הרב אורבך, כמדומני,
אם אני זוכר נכון,
הוא,
בכיתה א',
הייתה התלבטות שיעבור לכיתה ב', או יישאר בכיתה א'.
משהו כזה, הייתה התלבטות.
והוא לא התבייש.
הוא נשאר בכיתה א', עוד שנה. הוא אמר, בזכות המורה של כיתה א',
אני התעצמתי בתורה וכולי.
אתה רואה?
יש שם דפים.
הייתה צעדתי בתורה.
לא צריך להתבייש.
בכל תחום בושה זה טוב, לא בלימוד.
כשאתה עובד על האישיות שלך, על התורה שלך,
אל תתבייש לשאול שאלות את הרב. כמובן, יש דרך איך שואלים שאלות את הרב, בענווה ולא בחוצפה.
ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד. לצערנו הרב,
הרבה פעמים תלמידים לא שואלים שאלות בגלל המורה.
מורה.
פעם החינוך היה מאוד מאוד מאוד נוקשה.
מאוד נוקשה.
היה גם מכות את בית הספר.
מכות. צלו את אימא, חלק צלו את סבתא, כן?
היו מרביצים המורים.
ואף אחד לא אמר שום דבר, כלום.
מרביצים.
ולא רק בארץ,
גם, אפילו באירופה.
אפילו באירופה החינוך היה נוקשה.
ארצות ערב עד היום זה נוקשה, כן? לא השתנה כלום.
אבל החינוך הוא לא קל, לא היה פשוט.
והרבה ילדים עזבו את הדת
בגלל חינוך נוקשה,
או בבית, ההורים
או המורים.
לא הקפדן מלמד.
אם הרב, המורה, ההורה, אבא, אם הקפדנים יותר מדי, הילד לא מסוגל לסבול.
הוא לא יכול.
צריך באהבה.
חייב גבולות, דיברנו על זה כמה פעמים, צריך גבולות, אבל באהבה.
לכן לא הקפדן מלמד מקור מספר 2. אומר רבי אוהד בתנור, אבל לא הקפדן מלמד, הרב שמקפיד על התלמידים, כששואלים אותו,
לא ילמד כראוי, אלא צריך שיסביר פנים בהלכה לתלמידיו. חשבתי על המושג הסברת פנים?
הסברת פנים. הפנים שלך, הסבר פנים שלך כבר חודר אל הילד.
כשהמורה מחייך,
המורה הוא טוב, זה חודר יותר מאשר כל הדברים האלה.
אומר רבנו יונה, ולא הקפדן מלמד ארבע, אין צריך לרב שיהיה כעסן ולא רוחוק קצר. מה זה רוחוק קצר?
פתיל קצר, מתעצבן מהר.
אך רוחב לב ומשיב לכל אדם בכל דבר שישאלו. אל תזלזל בתלמיד, תגיד, השאלה שלך לא רצינית.
לא, לפעמים הרבנים.
לא רבה, מורים לא יודעים את התשובה, אז
התלמיד, הבנתם מה אני אומר.
גם כי יתקשו מלהבין תשובתו,
יחזירה אליהם, לא יוותר,
עד שירדו לעומקו של דבר. זוכרים מהגמרא סיפור על רב גדול שלא היה מוותר והיה חוזר לתלמידים שלו הרבה פעמים?
נכון.
שש.
מגן אבות לרשבץ,
ולא הקפדן מלמד.
הרב צריך להסביר פנים לתלמידיו,
כמו שאמרו בפסיקתא גדולה, פרשת בחודש השדישי.
כמיים הפנים לפנים,
כן לב האדם לאדם. זה שלמה המלך אמר, שצריך הרב להסביר פנים לתלמידיו.
ופירש הפסוק רבנו שלמה רש"י, כי כמו שהאדם מסתכל במים,
אותה צורה הנראית בה,
היא כצורה שהוא מראה לה.
אם צוחקת, צוחקת, ואם עצובה, עצובה. המראה, המים זה כמו מראה.
"כן לב האדם לאדם, שאם מראה לו לב שמח,
גם הוא יראה ושמח בלבו". הרבה פעמים בחברות
בין חברים, בזוגיות, לא משנה מה,
פתאום אחד,
הוא מרגיש משהו לחבר שלו,
החבר מרגיש את זה, בלי שהם ידברו.
כמיים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם.
זו תחושה פנימית שאדם מרגיש שהחבר מקפיד עליו.
והרבה פעמים זה נכון,
וכיוון שהחבר לא אומר לחבר שלו למה הוא מקפיד עליו, הוא שומר בסוד, הוא שומר, הוא לא פותח את הדברים,
אז הוא מרגיש את זה, וגם הוא מרגיש, ואז זה מעגל שלא נסגר.
אם מישהו פגע בך, תדבר.
תדבר ותגיד, אחי, פה קרה משהו,
הוא שומר את זה, החבר מרגיש.
ואם יקפיד הרב על תלמידיו בשאלותיהם,
עכשיו תראו, גם התלמידים צריכים טקט,
לא לשאול יותר מדי שאלות, לפעמים אחר כך,
לפעמים זה מפריע לשיעור,
לפעמים זו שאלה שהיא לא קשורה,
גם תלמידים צריכים לדעת מה לשאול, מה לא לשאול,
בסדר? וגם איך לשאול.
ואם יקפיד הרב על תלמידיו בשאלותיהם,
יגורו ממנו, מה זה יגורו?
יפחדו.
ויימנעו מלשאול ולא ילמדו.
אבל צריך להחזיר להם השמועה בסבר פנים יפות, עד שתהיה שגורה בפיהם. כמו שאמרו על רבי פרדה,
שהחזיר השמועה ארבע מאות פעמים לאותו תלמיד. התלמיד שלו היה קשה הבנה. ארבע מאות פעמים הוא חוזר. מי מכם מסוגל לחזור שבע פעמים על דבר?
ארבע מאות פעמים. איזה מסירות.
אבל את האמת צריך לדעת.
וזכה לחיות ארבע מאות שנה ולזכות כל דורו לחיי העולם הבא במסירות נפש שלו.
וכבר אמרו בפרק שני בשבת, לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ולא יהיה קפדן כשמיים. עכשיו תראו,
זה גם תפיסות עולם, זה בית שמאי, בית הלל, בסופו של דבר זה אופי של אנשים.
יש אנשים קפדנים,
יש אנשים רכים,
יש יתרון וחיסרון לכל דבר.
אבל אם בחרת במקצוע ההוראה,
גם אם אתה קפדן,
תעבוד על עצמך חזק מאוד,
שבשיעור אתה לא כועס.
בשיעור אתה...
היה סיפור על הפרשה, תצווה הפרשה, נכון?
אבני החושן.
יש למישהו חומש?
חומש עם... אין תרגום.
בוא נראה.
הנה, הנה, הנה, הנה, לא, לא, זה צריך את זה.
תצווה, אז בתצווה כתוב את אבני החושן.
לכהן היה את החושן הגדול, ושם היה,
כל שבט קיבל אבן מיוחדת.
מצוין.
אז כתוב ככה, כ"ח י"ז, ומילאת בור בחושן מלואת אבן.
היה מקום לאבנים,
12 אבנים,
פיתדה, אודם פיתדה וברקת,
הטור האחד.
והטור השני, נופך, ספיר ויהלום. אבנים יקרות מאוד. והטור השלישי, לשם, שבו ואכלמה.
והטור הרביעי, תרשיש ושוהם וישפה.
אלה אבנים.
היה מורה אחד,
והילדים לא היו קלים.
לא היו קלים.
והוא עבד על עצמו לא לכעוס עליהם.
עבד על עצמו לא לכעוס עליהם.
יום אחד שומעים אותו,
הבאנו אותו ילדים.
הוא אומר,
איפה זה?
שנייה.
"כאן קרעה טרקיה ועין עגלה.
כאן קרעה טרקיה ועין עגלה".
הוא חוזר:
"מה זה, 'כאן קרעה'
טרקיה ועין עגלה" מה הוא אומר?
מה הוא אומר?
זה תרגום
של האבנים האלה.
במקום להגיד , של שתובך למה, תרגם. הוא אומר: הילדים שלי זה כמו יהלומים, התלמידים.
כמו יהלומים.
אני לא רוצה ליצור,
אני אומר לעצמי, מזכיר לעצמי שהם כמו אבני החושן.
כתוב, ושינמתם לבניך, אלו תלמידיך.
ושינמתם לבניך, אלו תלמידיך.
יש לאדם שבעה, שמונה ילדים.
לאיזה ילד הוא הכי יתייחס?
נכון, צריך לכולם, אבל מי יקבל את היחס הכי טוב?
בדרך כלל, אצל מורים,
איזה תלמיד יקבל את היחס הכי טוב? הילד?
הטוב, כמו יאיר, כמה יחס הכי טוב.
אבל אצל הורים,
דווקא הילד עם הכי הרבה בעיות צריך לקבל את הכי הרבה יחס.
אומרים לך ז"ל, ושינמתם לבניך, אלו תלמידיך.
מורה צריך לחשוב שהתלמידים שלו זה הילדים שלו.
מורים נוטים להעדיף את הילדים הטובים, זה הכי קל,
אבל דווקא את הילדים, הקשיים, אותם אתה צריך להעצים ולאהוב.
נחזור אלינו.
לכן לא הקפדן מלמד. אם בחרת במקצוע החינוך,
אתה חייב לעבוד על מידת הקפדנות. אני לא אומר סתם, אני מכיר אנשים שעזבו את הדת
בגלל דברים כאלה.
או בית נוקשה,
או מורים נוקשים.
לכן צריך, חמופן גבולות, כמו שאמרנו, אבל באהבה.
אז ראינו מה זה לא הקפדן מלמד.
ולא כל המרבה בסחורה מחכים.
מה הכוונה?
לא כל המרבה בסחורה מחכים.
מחכים ממה?
בתורה. מצוין.
נכון.
מה?
בדרך כלל
ענווה קשורה לקפדנות, כן?
תראה, זה ארוך.
תראה, אין היה שם, איך הרב חומסביר שם מה?
אבל אדם שפחות ענווה...
כן, בדיוק, בדיוק, נכון, נכון. עכשיו, שמע הצדיק יסוד עולם, אבל באופי, עוד פעם, גם יש עטייה, יש רבנים מחמירים בהלכה,
יש רבנים מקלים בהלכה.
זה לא רק איך אתה מבין את הגמרא ואת ההלכה, זה הרבה פעמים נובע מעולם.
אנשים שהעולם שלהם זה יותר חסד, הם יותר מוכנים להקלות.
אנשים שהעולם שלהם זה יותר דין, אז יותר מחמירים, זה קשור גם לעולמות.
נחזור אלינו.
ולא כל המרבה בסחורה מחכים,
רבי עובדיה ברטנורא 2. הנה, ולא כל המרבה בסחורה מחכים, דכתיב,
ולא מעבר לימי.
אין התורה מצויה באותם שהולכים מעבר לים. מה זה מעבר לים?
היום?
לאיפה הולכים לעשות כסף?
ארצות הברית. פעם זה היה הודו,
היום זה ארצות הברית.
נכון, ארצות הברית יותר כסף.
אבל תורה לא יותר מחכיר.
עכשיו, אי אפשר להיות סוחר?
אי אפשר להיות זה?
אפשר.
אבל צריך לדעת, תורה צריכה מסירות.
תורה צריכה מיקוד, התמקדות.
רוצה תלמיד חכם?
אתה לא יכול גם וגם.
אפשר, אבל בהתחלה, כשאתה לומד,
תרכז בתורה, אחר כך תבחר מקצוע.
תהיה תלמיד חכם הייטקיס,
תהיה תלמיד חכם רופא,
תלמיד חכם זמר, תלמיד חכם אפשר.
אומר התוספות יום טוב, כתוב, לא כל המרבה בסחורה מחכים. המילה כל, סימן שיש כאלה שירבו בסחורה וכן החכימו בתורה, אומרת הגמרא.
רבי אלעזר בן חרסום מחייב את כל העשירים. העשירים אומרים, אין לי זמן ללמוד תורה,
אני עסוק במסחר. רבי אלעזר בן חרסום היה סוחר תנא ועשיר גדול ותלמיד חכם עצום.
וגם אילפא,
אילף אחת תנאים, היה תלמיד חכם גדול ועסק במסחר, אז אל תביא תירוצים,
אני סוחר, אין לי זמן ללמוד תורה.
יש תנאים שהיו עשירים גדולים מאוד,
והיו גדולים מאוד בתורה. כתוב לו כל המרבה,
יש כאלה שמרבים וכולי, ועוד משהו מדייק תוספות יום טוב,
כתוב המרבה בסחורה.
כלומר, סחורה חייב.
עבודה חייב. דיברנו על זה לפני כמה זמן. יפה, תלמוד תורה אם דרך ארץ זה עבודה. חייב לעבוד.
אבל להרבות בסחורה, זה אתה לא חייב. אתה לא חייב שעות נוספות על חשבון דף יומי.
אתה לא חייב עבודות קשות שמכניסות הרבה כסף על חשבון עולם הרוח שלך.
כלומר, סחורה ועבודה זה מצוין, אבל להרבות על חשבון עולם הרוח,
זה לא טוב,
זה לא כל המרבה בסחורה,
מרקים.
משפט אחרון.
ובמקום שאין אנשים,
השתדל להיות איש.
משפט עלום קצת,
יש לו כמה פירושים.
נתחיל מרבנו יונה,
מקום מספר ארבע למטה, ובמקום שאין אנשים,
השתדל להיות איש.
פרשו הראשונים ז"ל:
במקום שאין אנשים לעוזרך במצוות,
השתדל להיות איש וישר את עצמך שלא לעשות,
כי אם הטוב והישר בעיני ה'. היום הפירוש הזה כמעט ולא רלוונטי.
כלומר,
אתה נמצא באיזה מקום מבודד,
אין לך רב, אין לך שיעורי תורה,
אל תוותר.
אתה אח ספר, תימד. אבל אני לא מבין, אל תוותר.
היום, ברוך השם, באמצעי המדיה של היום,
יש לך כל כך הרבה שיעורי תורה בעולם המדיה.
כל כך הרבה.
אבל אומר לך, הרבנו יונה,
גם אם אין לך משלמא אותך, אתה.
פירוש אחר.
"אם ראית דור שהתורה מתרשלת על ידו,
עמוד וישתדל".
איך אדם בוחר איזה מקצוע לעבוד?
לפי מה?
מצוין. נטיית ליבו וכסף.
זה שיקול פחות ענייני, יותר גם נכון, אבל זה...
מה עוד שיקול? כסף, נטיית
הלב או תכונה שמתאימה.
ומה עוד? מה שכחתם?
מצוין.
מה עוד?
מה שכחתם?
נכון, דומה. מה עוד?
מה שעם ישראל צריך.
מה שצריך.
הרי אנחנו אידיאליסטים.
כולכם אידיאליסטים.
מה ש...
או,
זו שאלה טובה. מה קורה אם יש לאדם נטייה למשהו,
למשהו,
אבל עם ישראל צריך לא מה שהוא רצה.
שאלה מצוינת, שאלה טובה.
אם הוא לא מתאים,
ניקח דוגמא, בסדר?
מה עם ישראל היום זקוק נואשות?
צבא,
צבא, מה עוד?
אנשי רוח, מה עוד?
איזה מערכת פשטה את הרגל במדינה?
חינוך, חד משמעית.
מערכת החינוך נמצאת בקשיים. אנשים לא הולכים לחינוך.
שתי הסיבות עיקריות, כסף,
הייטק תרוויח הרבה יותר,
ונוחות,
להיות מחנך זה קשה מאוד.
לא כולם היו כמו דוד ואביעד, ילדים טובים, ירושלים, כל דבר המורה אומרת, מסכמים, כותבים וכולי. זה לא פשוט להיות ילדים היום.
עם כל הסמארטפונים הם בקושי מקשיבים, זה לא פשוט. באות משמעת, והיום גם אין גיבוי מההורים. פעם היה גיבוי מההורים.
ילד עשה שטויות, ההורים היו עם המורים.
היום, איזה הורה עם המורה?
הוא צימני ועוד כמה. מי? מי?
מי? אצל הילדים עושים בעיות? קודם כל המורה צודק. אחר כך אני מקשיב,
שומע וכולי.
אני בחיים לא אדבר נגד המורים בבית, ליד הילדים. בחיים.
אסור שהילדים ישמעו שאבא ואבא מדברים נגד המורים. אסור. זה מוריד להם את הכבוד למורים.
חייב כבוד למורים.
מערכת החינוך זקוקה לאנשים.
צודק שחר, אם אתה מתאים.
אם אתה לא מתאים, תברח מחינוך.
אתה הורס את עצמך והורס את הכיתה.
אבל צריך אנשים אידיאליסטים. במקום שאין אנשים, משתדל להיות איש.
אם אנשים עוזבים את הצבא,
אין שום מג"ד עם ירא שמיים, ואתה מתאים, תלך להיות מג"ד.
אם את מתאימה להיות רופאה ותעשי שליחות, תהיי רופאה.
כל תחום שעם ישראל צריך,
וזה מתאים לך, גם אם זה לא 100%. נגיד, את ה-100% הייטק, 90% חינוך, לך לחינוך.
אם אתה לא מתאים לחינוך, אל תיגע בחינוך, ודאי.
יש לי חברים,
עבדו בהייטק,
עזבו לחינוך, והפוך.
והפוך גם, יש לי גם הפוך.
אדם צריך, כשהוא בוחר מקצוע, נטיית ליבו,
צודק גם מה שכול הכספי צריך להיות, אבל לא במרכז,
ומה עם ישראל צריך במקום שאין אנשים?
"השתדל להיות איש". פירוש שלישי.
ועוד נוכל לפרט במקום של אנשים גדולים לך בחוכמה?
"השתדל להיות איש,
ואל תמנע מלהחכים אף על פי שלא תמצא חכם בעירך גדול ממך.
אף אם אין בדור ההוא כמותך, תראה עצמך כאילו בדור חכמי התלמוד,
ואתה עמהם במקום אחד.
אל תגיד, אין לי רעב, אין לי זה.
תתעצם.
הציעו לך תפקיד?
אל תגיד מי אני ומה אני.
אני אהיה רב קהילה, אני מחנך, אני אהיה.
כן, אתה תהיה. אין אנשים אחרים.
אתה לא נעימה אחוזים? לא נורא.
אל תוותר. תתעצם.
בפירוש אחרון נפלא,
שמונה.
ושמעתי מחכם זקן,
שאמר
ובמקום שאין אנשים, כלומר, שאין שם שום איש.
רק אתה בחדרי חדרים,
ואין רואך ויודעך,
ולכן לא תאמר אכתה, כי מי רוא אני ומי יודע אני, אני לבד, אף אחד לא רואה. במקום שאין אנשים, אף אחד לא רואה.
רק אלא אפילו במקום שאין אנשים,
ואין אישיתך בבית, שם צריך שתשתדל להיות איש צדיק ישר ונאמן. גם אף אחד לא רואה אותך ולא שם לב, במקום של אנשים לראות איך אתה מתנהג,
ישתדל להיות איש.
זו העוצמה של התורה.
לעולם יהא אדם ירא שמיים בסתר ובגלוי. כשרואים אותי זה קל,
אבל כשאף אחד לא רואים אותי, פה המבחן באמת קשור לתורה.
שנזכה את כל ההדרכות הנפלאות האלה,
ללמוד וליישם. שיהיה לכולנו יום טוב.
