טוב, שלום וברכה.
אנחנו באמת כבר סמוך ונראה לפורים,
ולכן נעסוק גם השבוע וגם בעזרת השם
בשבוע הבא בענייני פורים,
אבל גם מתוך מבט או יסודות מתוך הפרשות,
אומנם לא הפרשה של השבת,
אבל מהפרשות שאנחנו עסוקים בהן.
אנחנו צריכים לדעת,
יש שאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו לקראת כל חג.
יותר נכון,
בסיומו של כל חג.
האם החג השפיע עליי?
כלומר, איך השתנתי על ידי החג?
אם אני לא יודע לענות על השאלה הזאת,
או אם בסוף החג לא השתנתי, נשארתי אותו אדם מההתחלה ועד הסוף, זה אומר שפספסתי משהו בחג.
כי בואו נחשוב רגע.
כשאנחנו עוברים את אלול ואת ראש השנה ואת עשרת ימי תשובה, ברור לנו שאנחנו צריכים להשתנות.
ברור לנו שלא יכול להיות שהסתיים כיפור ונשארנו אותו אדם כמו שהיינו לפני אלול,
משהו לא הגיוני.
אבל מה אני צריך להשתנות בט"ו בשבט?
מה אני צריך להשתנות בחנוכה?
בפורים?
ביום העצמאות?
אם אני מבין יסוד בחגים, מה זה חג?
חג זה לא אירוע היסטורי.
זה גם אירוע היסטורי.
אבל חג זה קודם כל אור אלוהי שנמצא במציאות.
ושאני יכול על ידי הידבקות באור הזה להתגדל, להתעצם.
אומר הרב קוק כל זמן מאיר בתכונתו.
וכל זמן יש אור אלוקי שמופיע.
עכשיו, אם אני מתחבר לאור האלוקי הזה, משהו משתנה בי.
לחזור בתשובה אפשר כל השנה,
אבל באלול זה זמן שמסוגל לתשובה.
המלך בשדה,
פיתחו לי כפיתחו של מחט ואבטח לכם כפיתחו של אולם.
כלומר,
יש כאילו אוויר שמאפשר לי לחזור בתשובה. אדם למשל רוצה לשפר את הריאות שלו.
הוא הולך למקום שיש אוויר יותר טוב.
עצם האוויר משפיע עליו.
על יום הכיפורים נאמר עיצומו של יום מכפר.
כלומר, עצם זה שאתה נוכח ביום,
משהו קורה לך.
אדם לא יכול להגיד, אני אוכל בריא, אבל אני לא רוצה שזה ישפיע על הגוף שלי.
זה משפיע על הגוף. אתה אוכל בריא, זה משפיע על הגוף.
זה הרוח האלוקית ששורה בזמן.
לכן, אגב,
זה שיעור בפני עצמו,
כל החגים
אברהם אבינו כבר קיים אותם.
אברהם אבינו קיים את פסח,
וקיים את חנוכה,
וקיים את פורים,
וקיים את יום העצמאות.
מה זאת אומרת הוא קיים אותם?
כי הקדוש ברוך הוא שם בעולם רוח של חירות
שמופיע בניסן.
אברהם אבינו ידע את זה.
הוא חגג את זה מהאדם הראשון.
עוד לא היה לזה סיבה היסטורית,
ועוד לא הייתה יציאת מצרים שגילתה
עד כמה הרוח הזאת היא עצומה.
אבל הוא כבר התחבר אל הרוח הזאת.
לכן כשלוט מארח את המלאכים,
נאמר ויעש להם מצות, רש"י כותב במקום: פסח היה.
הגמרא בעבודה זרה אומרת, אדם הראשון קבע את חנוכה.
אדם הראשון ראה שיש מאבק בעולם בין אור וחושך.
קבע זמן שבו פתאום רואים שהחושך מתחיל להיחלש,
נכון? בחנוכה פתאום, הופ,
השבת הכי קצרה בחנוכה, ומפה האור חוזר להופיע.
הבין, זה רגע שבו אפשר לנצח את החושך.
אלפיים שנה אחר כך תבוא אומה לעולם שתיקרא יוון אומה של חושך.
כלומר, בחנוכה אני יכול להתחבר לרוח האלוקית הזאת.
מה יש בחודש הדך?
אז יש הרבה דברים.
יש הרבה דברים שהם האור האלוקי שמופיע בחודש הזה,
ששיאו כמובן בפורים.
אבל אני רוצה לנסות ולגעת בנקודה אחת.
אנחנו קראנו לפני כמה פרשות
את אחד הרגעים הכי עוצמתיים באמונה של עם ישראל.
נעשה ונשמע.
ואו משה ויספר לעם את כל דברי השם ואת כל המשפטים,
מקור מספר אחד.
ויקח ספר הברית ויקרא באוזני העם ויאמרו כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע.
נשמע פסגה אמונית מופלאה.
עם ישראל אומר ליבונו של עולם,
כל מה שאתה אומר,
עוד לפני שאתה אומר את זה, נעשה ונשמע.
נפלא.
כמה זמן החזיק הנעשה ונשמע של עם ישראל?
עד חטא העגל.
חז"ל אומרים פחות.
חז"ל אומרים 24 שעות.
למחרת היום, אומרת הגמרא, פרסמו מודעה רבה לאורייתא.
למחרת היום, הודיעו, תשמעו, אתמול היינו באווירה של מלאכים,
קול השופר הולך וחזק,
שמענו קול אלוקי, רואים,
קול אלוקי,
אמרנו, אבל מבוטל.
מבוטל.
יותר מזה,
אומר המדרש בילקוט שמעוני,
שגם הנעשה ונשמה לא היה אמיתי בכלל.
תראו מה אומר המדרש, מדרש מפחיד.
וכן מצינו, מקום מספר שתיים,
שבשעה שעמדו לפני הר סיני לקבל את התורה,
ביקשו לגנוב דעת העליונה,
כביכול.
כלומר, מה אומר המדרש?
שכשעם ישראל אמור נעשה ונשמע,
הם ביקשו לעבוד על הקב"ה,
כביכול.
ביקשו לגנוב דעת עליונה, גנבת דעת,
שנאמר כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע.
ונגנב לב בית דין בידן.
באמת על השבעים זקנים, על משה רבינו הם הצליחו לעבוד.
שנאמר, מי ייתן ויהיה לבבם זה להם.
אה, ואם תאמר שהם הצליחו גם על הקדוש ברוך הוא, שאין הכל גלוי לפניו,
הלא כבר נאמר, פסוק בתהילים,
ויפתו בפיהם
ובלשונם יחזבו לו וליבם לא נכון עימו.
כלומר, זה פסוק קשה.
אומר הפסוק, ויפתו בפיהם ובלשונם יחזבו לו, זה לא נכון,
וליבם לא נכון עימו.
אף על פי כן והוא רחום מכה פירבון.
מה זאת אומרת?
אומר המדרש אמירה מפחידה.
עם ישראל, זה לא היה אמיתי, הנעשה ונשמע.
לא רק שהוא החזיק 24 שעות ותו לא, גם ה-24 שעות לא היו אמיתיות.
למה?
מה זה נעשה ונשמע?
מה כל כך מסובך או מה כל כך גדול בין נעשה ונשמע?
אני רוצה שנבין איזשהו יסוד.
איך עם ישראל קיבל את התורה?
ברצון או בכפייה?
מחלוקת?
מבין בגדול שתורה שבכתב קיבלו מאהבה, תורה שבעל פה קיבלו בכפייה. מה אתה אומר?
ברצון או בכפייה?
מעמד הר סיני עצמו?
זה כפייה לא מתוך
מעמד הר סיני, כפייה לא מתוך אונס שתקבלו. אז מתוך מה? רואים גילוי טוב. אתה אומר, אתה כל כך בטוח.
כן. אז אין לך בחירה.
תן לי דבר אחר לדחות.
חז"ל אומרים שני הדברים.
א', התורה אומרת לכאורה, אמרו נעשה ונשמע, זו בחירה.
אבל חז"ל מתארים והתייצבו בתחתית ההר,
רואים חז"ל, מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם, אם אתם מקבלים, התורה מוטה, ואם לאו,
שם תהיה קבורתכם.
אז זה כפייה או בחירה?
אני אשאל שאלה כזאת:
אתה יהודי בבחירה או בכפייה?
אתה בחרת להיות יהודי?
נולדת יהודי.
לא בחרת.
זה כפוי עליך.
אבל אתה רוצה לבחור.
כלומר, יש לנו בחיים לפעמים מפגש
בין כפייה לבחירה.
מה הקדוש ברוך הוא כפה בהגיגית?
מה הוא כפה עליהם?
הוא כפה עליהם את הטבע שלהם.
הטבע שלנו כפוי עליהם.
אני לא בחרתי להיות אני.
מי החליט שאני אהיה אני?
הקדוש ברוך הוא.
אני ארחיב את זה אפילו יותר.
יש הרבה דברים שמופיעים עלינו בכפייה.
מתי אתה בא לעולם?
מי ההורים שלך?
מי העם שלך?
מה הפיזיות שלך?
מה הכישרונות שלך?
זה בכפייה.
אבל אני רוצה לבחור.
יש התנגשות
בין בחירה לזהות.
את הזהות השם כפה עליי.
במעמד הר סיני הקדוש ברוך הוא כפה על עם ישראל טבע.
זה הטבע שלכם.
אני אגיד לכם יותר מזה.
לכאורה גרים בוחרים להיות חלק מעם ישראל.
איך אפשר להיות? אם להיות עם ישראל זה טבע שהקדוש ברוך הוא שם,
איך אפשר לבחור את זה?
אומרים חז"ל, גם גרים הם לא בוחרים.
זה נשמה שהקדוש ברוך הוא לקח מהר סיני ושם אותה בין האומות,
והיא חוזרת הביתה.
כלומר, גם גרים,
הטבע שלהם, הקדוש ברוך הוא שם אותו.
אז מה זה הבחירה?
אני בוחר להיות אני.
אני בוחר להיות אני.
אנחנו בני אדם.
אם אני מתנהג כמו כלב, אני מפסיק להיות בן אדם?
כלומר, יכול להיות שאני בוחר לא להיות אני.
אבל אם אני מתנהג כאדם, אני מגלה
את הטבע שלי.
אני חי על פי הטבע שלי.
התהליך הזה של לבחור להיות אני הוא תהליך של חיים.
כמה אנשים מתבוננים במראה ואומרים,
איזה כיף שאני אני.
אני בוחר בעצמי.
זה לא פשוט.
זה תהליך של בירור זהותי.
זה היה נעשה ונשמע. בואו נבין את הגודל של נעשה ונשמע.
זה עם ישראל אומר, אני מבין את הטבע שלי ואני בוחר להיות אני.
בואו תראו מה שפת אמת אומר.
וכל העם רואים את הקולות.
פירש רש"י ז"ל שראו את הנשמע.
מין מציאות כזאת, היא לא ברורה.
מה זה רואים את הקולות? שומעים את הקולות, מה זה רואים את הקולות?
מה שאי אפשר לבשר ודם. ויש להבין מה הצורך בנס הזה.
מה לי אם ישמעו הקולות בלי נס?
שואל השפת אמת, הקדוש ברוך הוא לא עושה ניסים סתם.
למה היה צריך נס והעם רואים את הקולות? מה זה נותן?
אומר השפת אמת, ואפשר לומר,
כי ראייה ושמיעה הם בית עניינים, לא ראי זה כראי זה.
ויש מעלה בקול אחד וחיסרון.
כי הרואה מסתכל על דבר הנראה בשלמות כמו שהוא בלי שינוי.
אבל השומע נשתנה הקול בהיכנסו באוזניו,
ואינו ממש כפי המשמיע.
וזה מעלת הראייה.
ובשמיעה יש מעלה שמכניס השמיעה בקרבו ממש על ידי האוזן. אבל הראייה היא מבחוץ.
אומר השפת אמת,
בואו נבחין רגע מה היתרון והחיסרון בראייה ובשמיעה.
אני מסתכל על המציאות, מה שאני רואה זה בדיוק מה שיש.
אבל כשאני שומע,
זה כבר הרבה פעמים משתנה
על ידי התעודה של הדברים,
על ידי רעש רקע.
לא בהכרח מה שאני שומע זה מדויק מה שאתה השמעת.
יכול להיות שאתה תשמיע משהו ואני אשמע משהו אחר.
לעומת זאת, מה היתרון בשמיעה מול ראייה? שמיעה נכנסת פנימה.
ראייה זה חיצוני.
עכשיו, מה זה "והעם רואים את הקולות"? תראו מה הוא ממשיך עם זה.
מול זה משמיענו הכתוב כי בני ישראל היה להם בית המעלות,
שקיבלו את הדיברות בבחינת רואין את הנשמע,
שאף שנכנסו לתוכם ממש מכל מקום ראו הקולות
בלי שום שינוי. כך נראה לי.
וזכו לזה על ידי שהקדימו נעשה לנשמה. מה אומר השפת אמת?
האם התורה,
כשאני לומד אותה,
מקיים אותה,
היא חיצונית לי
או היא הטבע שלי?
ואם היא הטבע שלי,
האם היא נשארת אלוקית
כמו שהיא, או שהיא משתנה?
כן, הרי
אם אני עכשיו לוקח את התורה ומכניס אותה לתוכי,
אולי עכשיו היא הופכת להיות תורה שהשתנתה קצת במעבר הזה?
אבל אם יש מציאות של תוכו כברו,
שהפנים והחוץ אותו דבר,
שהשמיעה והראייה הם אותו דבר, אומר סתם, מה הכוונה?
שזה שיש אמירה אלוקית
והיא נכנסה פנימה,
היא לא השתנתה והיא נכנסה פנימה. למה?
כי האמירה האלוקית התחברה לטבע שלי,
והטבע שלי זה האמירה האלוקית.
כלומר, זה מה שהתגלה במעמד הר סיני,
שאנחנו והתורה זה דבר אחד.
ישראל,
קודש אבריחו ואורייתא, חד הם. זה דבר אחד.
התורה זה הטבע שלי.
תרי"ג מצוות של האדם זה הטבע שלו.
הוא יכול לא לחיות על פי הטבע שלו.
הטבע שלנו זה לאכול בריא. אדם יכול לאכול לא בריא.
מה קורה כשאדם מעשן סיגריה ראשונה?
הוא השתעל, הוא נחנק, הריאות זועקות.
מה קורה בסיגריה השלוש מאות?
הוא רוצה עוד אחד. פתאום, מה קרה? הסיגריה השתנתה או הריאות התקלקלו?
כלומר, האדם פעל כל כך נגד הטבע שלו, שהוא כבר לא יודע מה הטבע שלו.
זה בעצם המתח שיש בין הכפייה לבחירה.
כשעם ישראל אמר נעשה ונשמע,
זה אומר שהכפייה והבחירה הם אחד.
אבל איך אפשר? זה תהליך להגיע למצב שאני והבחירה שלי זה אותו דבר.
כמה זה לוקח לאדם לעבוד בחיים שלו כדי לאכול בדיוק מה שהגוף שלו זקוק?
זה תהליך.
כמה זמן לוקח לאדם לבחור את הזהות שלו?
זה תהליך.
בממ"ד הר סיני הם הצליחו להגיע לזה בזכות זה שהם היו כמו מלאכים.
ולמחרת היום זה התרסק.
ואז אומרים חז"ל, מתחיל תהליך, מסע ארוך.
אומרת הגמרא, ממחרת היום פרסמו מודעה רבה לאורייתא וביטלו את הנעשה ונשמע.
אבל מתי הם יחזרו ויקבלו את זה?
אדור קיבלוה בימי אחשוורוש.
מה זה פורים?
פורים זה מעמד הר סיני.
שעם ישראל בוחר להיות עם ישראל, אבל הפעם
לא בניסים,
לא בכפייה,
לא בכל השופר הולך וחזק, אלא מתוך בחירה. בואו נזכר רגע, מה קרה בפורים?
למה אחשורוש
רוצה להרוג, אמן רוצה להרוג את כל עם ישראל? מה העונש? על מה?
למה זה הגיע לעם ישראל?
רבי שמעון מר יוחאי שואל,
מפני מה נגזרה כליה על אותו הדור? למה? מה הם עשו?
מה עונה הגמרא?
שנהנו מסעודתו של אותו רשע.
מה היה בסעודה של אחשוורוש?
אוכל לא כשר?
מה היה כל כך גרוע?
אומרים חז"ל, זאת הייתה סעודה
של התנתקות מהזהות. די.
נגמר, לא חוזרים לארץ ישראל, עברו שבעים שנה.
שיבת ציון לא תקרה.
אחשוורוש התלבש בבגדי כהן.
הוציאו כלים של בית המקדש.
אנחנו חותמים על ויתור היותנו עם ישראל.
די, מספיק.
ואז לאט לאט, בזכות מרדכי,
מתעורר ובזכות האויב, שהרבה פעמים נותן לנו סתירה ומעיר אותנו.
בדיוק כמו מרדכי.
שעם ישראל בוחר להיות עם ישראל?
נכון. שבא אויב ומזכיר לך מי אתה?
יהיה להם כיף להיות נבור.
להיות ככל הגויים. כן.
אהיה יהודי בביתך ואדם בצדך, כך אמר משה מנדלסון.
בוא נתבולל.
לפחות לאומית.
עזוב, להיות עם ישראל אור לגויים, להקים מדינה. עזוב, גדול עלינו, לא רוצה, תן לי להיות כמו כולם.
להתנתק ממי שאני.
ופורים, אומרים חז"ל,
עם ישראל מגלה את הבחירה מחדש בזהות שלו.
אבל הפעם לא בכפייה.
לא על ידי אותות ומופתים, על ידי בחירה אישית.
הייתי אומר את זה עליי בצורה אחרת, מעמד הר סיני זה מלמעלה למטה.
פורים,
זה מלמטה למעלה.
עמד הר סיני זה הקדוש ברוך הוא,
הוא מוביל.
פורים זה אנחנו מובילים.
בואו נקרא רגע עוד פסקה של הרב על מה זה נעשה ונשמע, על מה זה
האמירה הזאתי, נבין באמת הבחירה הזאתי.
אמר רבי אלעזר,
בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, אני מקור ארבע,
יצתה בת קול ואמרה, מי גילה רז זה לבניי?
רז שמלאכי השרת משתמשים בו. למה מלאכי השרת משתמשים בו?
כי מלאכי השרת אין בחירה.
כל הזהות שלו זה השליחות שלו, השם שלו זה השליחות שלו.
אין לו התלבטות.
הוא,
המעשה שלו,
הבחירה שלו והזהות שלו זה אותו דבר, זה אחד.
הקדמת נעשה ונשמע זה כוחן של ישראל
מאז ומעולם.
לעם ישראל יש יכולת
לחבר בין הבחירה לטבע, בין הבחירה לזהות, בין הבחירה לסגולה.
מפני שאנו חשים בקרבנו,
במעמקי הטבע של כל מהותנו,
כל קדושת היהדות צפונה.
חז״ל אומרים על אברהם אבינו שהוא קיים את כל התורה כולה, מאיפה?
מתוך עצמו.
כליות שלו. כליות שלו. מה זה כליות?
המוסר הפנימי, מוסר כליות.
מה כליות עושות בגוף?
מסננות את הרעלים.
כליותיו נעשו לא רבותיו.
כלומר, מתוך הטבע שלו,
כמו שבחוש תם אתה אמור לזהות, לא, לא, זה מקולקל, זה לא בריא לגוף שלי.
הנשמה מזהה.
ואם אנו חשים איזו חלישות
בגבורתה בנוגע לנפשנו,
אנחנו צריכים ראשית לכול להתעורר, להיות נאמנים לעצמנו.
הרבה פעמים הקלקול הכי גדול זה שאנחנו מנותקים מעצמנו.
אנחנו מתכחשים לעצמנו.
האדם מתרחק, ממי אתה?
ננער את עצמנו מכל התכחשות עצמית.
כמה זה רלוונטי גם להיום.
ונדע להגן בגאון על הצביון השלם שלנו.
זה אני, זה הטבע שלי.
ואז נצעוד בעוז על דרכנו בכל מסילות החיים,
ובכללם גם בדרכה של התחייה הלאומית
ובעניין הארץ. אומר הרב,
זה היסוד שצריך להניע אותנו, זה הטבע שלי.
אני חוזר לארץ ישראל לא כי זה מקלט לילה,
לא כי אין לי איפה לגור, כי זה הטבע שלי, לחיות פה, זה הטבע שלי.
יומו המשיך הרב.
כל דבר החקוק בטבע אינו צריך לשמיעה וללימוד.
הדבורה בונה את תאי קברתה בדיוק המספרי היותר שלם,
בלי שמיעה של שיעורים בהנדסה,
מפני שכך חקוק בטבעה.
איך היא יודעת לבנות כוורת כל כך מדויקת,
בלי פלס, בלי שום שיעור בהנדסה? זה הטבע שלה.
ובעולם הרוחני אין היצורים הרוחניים העליונים צריכים שמיעה
לפני מפעליהם, מפני שקדושתם היא להם טבעית.
מה זה נעשה ונשמע, אומר הרב קוק?
זה דבר מופלא.
הרי טכנית, איך אפשר לעשות נעשה ונשמע?
איך אני יכול לומר שאני אעשה מה שאתה רוצה?
אני לא צריך לשמוע.
רגע,
מה זה?
כן, אבל איך אני יודע מה אתה רוצה אם עוד לא שמעתי?
אבל אמונה שכשתגיד לי,
אז אני אקבל.
אבל אני אומר, נעשה, אחר כך אני אשמע.
אבל איך אני אעשה? אני לא יודע מה לעשות.
אלא אם
הנעשה ונשמע מגלה שבעצם אני לא צריך לשמוע.
כי זה הטבע שלי, כמו שאומר, הדבורה לא צריכה שמישהו יסביר לה איך בונים כוורת, זה הטבע שלה.
נעשה ונשמע חשף
שהטבע של עם ישראל זה לעשות את רצון השם.
עכשיו השאלה, האם אתה תעשה את הטבע שלך?
האם אתה תבחר את הזהות של עצמך?
יפה.
רק בני אדם העלולים להיות נבוכים על ידי מאומות
המדע המזויף צריכים התאמצות
לשוב אל הטבע הטהור הנפשי שלהם.
כל הנתק שיכול להיות בין טבע לבחירה זה רק אצל האדם. בעל חיים לא מתנתק מהטבע שלו.
אין פרה שתגיד, רגע, אני מתלבט אותו, אולי אני סוג.
היה לפני שנים מחלה, פרה משוגעת.
ממה זה קרה?
הביאו להם בשר.
הפרה השתגעה.
בטבע שלה זה לא לאכול בשר.
זה לא אפשרי.
כשהיא פועלת בניגוד לטבע שלה,
האדם,
הוא יכול לפעול בניגוד לטבע שלו.
אבל זו המחלה הכי גדולה.
כשהאדם מתכחש לעצמיותו.
זה העומק שנעשה ונשמע.
לעם ישראל יש תהליך מאוד גדול.
לא רק להיות עם ישראל,
על זה הקדוש ברוך הוא החליט שאתה תהיה עם ישראל.
עם זו יצרתי לי תהילתי, יספר לו, הקדוש ברוך הוא בחר בך.
אשר בחר בנו מכל העמים. אנחנו עם ישראל לא בזכותנו,
זכות הבחירה האלוקית.
התפקיד שלנו זה לבחור במי שאנחנו,
לבחור בטבע של עצמנו.
וזה הולך ומתגלה בפורים, תכף
נבין למה.
ואנחנו במעמד הר סיני,
בעת אשר ראש הפסגה
של אמיתת הווייתנו נתגלה על כללינו,
זה מה שקרה במעמד הר סיני, נתגלה הטבע שלנו.
בעת אשר אדון קול נגלה עלינו בערפילי תואר
ללמד לעמינו תורה ומצוות, באנו לידי המעלה העליונה.
של מה?
נהיינו ישראלים טבעיים טהוריים.
זה הטבע,
להיות ישראלי טבעי טהור.
הרב צבי יהודה היה אומר, זה לא פשוט להיות יהודי פשוט.
לכאורה בפשטות, אני יהודי פשוט.
זה פשוט שאני יהודי.
זה לא פשוט להיות יהודי פשוט.
להיות...
זה הטבע שלי, מה זאת אומרת?
זה הטבעיות שלי.
אני לא עושה את זה בגלל סיבה חיצונית, זה אני.
אני נושם כי אני צריך לנשום?
מי אני נושם? כי זה הטבע שלי.
אני אוכל כי אני חייב לאכול,
או כי אני בוחר לאכול?
למה אנחנו אוכלים?
אנחנו אוכלים בכפייה ובבחירה.
אנחנו בוחרים לאכול כי זה הטבע שלנו לאכול.
אנחנו כל כך נהנים מהבחירה שאנחנו שוכחים שזו כפייה.
אף אחד לא אוכל ואומר, וואי, איזה באסה שאני צריך לאכול.
הלוואי שלא הייתי אוכל.
טוב, שמחים לאכול.
אפילו שמחים יותר מדי.
אנחנו בוחרים בטבע שלנו.
אומר הרב,
זה המהות
שנעשה בנשמע.
ובשביל כך הקדמנו נעשה לנשמע. למעלה מכל התרבות המזויפת
של האנושיות השוגה באבליה והסובלת משכלות רשעתה.
בשליטת האדם לרע לו, ועובדת בזה את עצמה ועצמה.
האנושיות מאבדת את עצמה. למה? כי היא לא חיה את הטבע האמיתי שלה, המוסרי שלה, האלוקי שלה.
מה זה פורים?
פורים זה רגע שבו אנחנו חוזרים לעצמנו.
נכנס יין, יצא סוד.
נכנס יין,
בוא אני אפגיש אותך עם עצמך.
אתה שכחת מי אתה.
בוא אני אזיז רגע את כל התחפושות,
את כל הקליפות.
בוא נזיז אפילו את השכל לצידה.
בוא תפגוש רגע מיידה,
ותחזור עכשיו לבחור את עצמך בעצמך.
זה חודש הדרך.
לכן, משנכנס הדר מרבים בשמחה. אין שמחה אלא כהתרת הספקות.
כשאני מפסיק להיות בספק,
בספק מי אני, מה התפקיד שלי, מה הזהות שלי,
מה הזכות שלי על המדינה, מה הזכות שלי מול העולם,
אז אני לא בשמחה, כי אני לא, לא, אני, רגע, לא יודע, אולי אני לא, אולי אני כן, אולי.
בוא תהיה אתה.
נכנס יין, יצא סוד מתגלה, מה שחבוי בקרבנו. מה חבוי בקרבנו?
מי אנחנו?
הטבע שלנו.
מתגלה שנעשה ונשמע זה אחד באמת.
זה מסע חיים.
במעמד הר סיני הקדוש ברוך הוא הרים אותנו למדרגת מלאכים.
שמה, כשהיינו מלאכים, אמרנו נעשה ונשמע.
אחר כך הוא שחרר.
נפלנו והתרסקנו.
מעמד הר סיני היא התרסקות.
אז למה צריך את מעמד הר סיני?
כי עכשיו אני אתחיל מסע מלמעלה למטה,
אבל אני זוכר איפשהו בפנים,
זה אני.
אתן לכם דוגמה.
חז"ל אומרים,
הוא בר במאי אימו,
בה מלאך, יושב מראשותיו ומלמד אותו את קרוא התורה כולה.
ורגע לפני שהוא יוצא, נותן לו מכה על פיו ומשכיח ממנו את הכול.
אז בשביל מה ללמד אותו הכול?
מה הרעיון ללמד ולהשכיח?
אלא,
אומר הזוהר, כדי שיישאר רושם,
רשימו,
כמו סיר, אחרי שגמרו לאכול הכל, עדיין אתה יכול לזהות מה יהיה שם.
ואז מה קורה?
כשאדם לומד תורה,
מה הוא מרגיש?
אה, זה אני, נכון, זה שלי.
הוא מרגיש דז'ה וו, חוזר הביתה.
הוא מגלה שמשהו, זה כמו זוג לפעמים,
שבשלב מסוים,
כשאהבה מתפתחת,
הם אומרים אחד לשני, לא יכול להיות שאנחנו מכירים רק שנתיים.
אני מרגיש שאני מכיר אותך.
למה?
כי חוזרים אל החיבור של הנשמה.
אלא שתי חצאי נשמות שחוזרים להיות אחד.
הקדוש ברוך הוא במעמד הר סיני לקח אותנו,
הפגיש אותנו עם האמת האלוקית הגדולה של עם ישראל.
ואז שחרר.
נפלנו.
עכשיו נתחיל לטפס.
תחילת הטיפוס זה פורים.
לכן פורים יוביל לבניין בית שני.
בית שני זה בית מקדש של חוכמה. חוכמה זה מלמטה למעלה.
בית ראשון זה נבואה.
נבואה זה מלמעלה למטה.
זה פורים.
אין הקדוש ברוך הוא במגילה.
אבל הכל הקדוש ברוך הוא.
מי פועל בפורים?
הקדוש ברוך הוא האדם.
האדם.
אבל הוא מגלה שהוא פועל את רצון ה' מתוך בחירה שלו.
זה הסוד שהולך ומתגלה בחודש אדר.
כלומר, אם אני חוזר לשאלה שבה פתחנו,
מה אני אמור לשאול את עצמי בסוף
חודש אדר, אחרי פורים?
האם אני יותר אני ממה שהייתי לפני כן?
האם אני יותר בוחר בזהות שלי?
אני יותר יהודי, יותר ישראלי, יותר
מחובר אל הקודש,
כי זה הזהות שלי, זה הטבע שלי.
ואז מתגלה הסוד הפנימי של הטבע שלי. נכנס יין, יצא סוד
מתוך כל הקליפות.
אסיים רק בכמה שורות של הרב במקור חמש.
נכנס יין, יצא סוד, ומאוד אנו צריכים בחיינו
שסודות הנעלמים יצאו ויתגלו,
ועל ידי גילוים של הסודות נכיר את עצמנו,
נכיר את מה שחבוי בקרמנו.
בשעה שאנחנו נבוא לאותה הבחינה של "אבשרו מיד אלא ידע",
ניפטר מכל אותן הידיעות המטעות אותנו,
המוליכות אותנו כשבויים ואין לפתות, כאסירים ואין להתיר.
הידיעות המטעות
מסתירות ממנו את היסוד.
זה היסוד שלנו.
נעשה ונשמע זה אמירה שלוקח שנים לבנות אותה.
דורות.
במעמד הר סיני היא נאמרה, אבל לא באופן טבעי.
לכן, כאילו ביקשו לגנוב דעת העליונה, זה לא אמיתי עדיין, זה עוד לא, זה בוסרי.
ייקח דור ועוד דור ועוד דור ועוד דור, עד
שדאט לאט זה יחזור.
אני חושב שאנחנו חיים היום את אחד הרגעים המופלאים שעם ישראל בוחר להיות עם ישראל.
זה מורכב, זה תהליך
בירור הזהות שאנחנו חיים בשנתיים הללו,
שלעם ישראל נדרש להיות עם ישראל.
תבחר.
לפעמים האויב מזכיר לך,
אבל השאיפה היא לא בגלל האויב, בגלל שאני בוחר להיות.
זה העומק הגדול.
וזה שורש השמחה, שנזכך, בעזרת השם.
