טוב, שלום.
שלום לכולם.
אנחנו עדיין עסוקים בפרקים של חלוקת הארץ.
אני רוצה בשיעור הזה להתייחס לכמה נקודות.
א', לסדר של החלוקה.
בתחילה יהודה,
אפרים, מנשה,
לאחר מכן
שבעת השבטים,
לאחר מכן לוי.
זו נקודה אחת. הנקודה השנייה,
קצת טיפה להגדיר בהרחבה של שילה.
אם כי אני רוצה בפרספקטיבה יותר רחבה להתבונן כיצד הקדושה
בונה את העולם.
אמרנו שכיבוש הארץ על ידי יהושע ועם ישראל היה בשביל
להשרואות שכינה בתחתונים בעולמות שלנו.
שכינה בשמיים זה לא חוכמה, שכינה בארץ.
ושמהגאון מווילנה אומרים שאם נאמר שיש ישראל ואומות העולם,
אחד מהם נשמתו מהשמיים,
והשני נשמתו מהארץ.
מי למי? האם ארץ עם ישראל זה מהשמיים? אולי מהארץ? האם העובדי כוכבים
הם מהשמיים? אולי מהארץ?
אומר הגאון מווילנה,
הייתי חושב שלשמות ישראל מהשמיים,
ולשמות אומות העולם מהארץ,
כי ישראל יותר רוחניים,
יש להם תורה, יש להם מוסר.
ואומות העולם יותר גשמיים,
ככה הייתי חושב.
אבל, אומר הגאון מווילנה,
אומר הגאון מווילנה שנשמות ישראל זה מהשמיים, הן מהארץ ונשמות אומות העולם, והגויים זה מהשמיים. זאת אומרת,
התפקיד של ישראל זה להשארות שכינה בעולמות שלנו, בעולמות התחתונים,
ולתפקיד אומות העולם,
אני לא יודע את התפקיד שלהם,
אבל יש להם ניתוק בין האידיאלים,
בין הרעיונות, בין הרצונות, בין הקדושה לבין העולם שלנו.
סלעים הנזירים אצל הנוצרים לא מתחתנים,
אצל הקתולים.
ויש הרבה דוגמאות לכך.
אז אם כיבוש הארץ על ידי יהושע ועם ישראל היה מטרתו להשרות שכינה בעולמות התחתוניים
בעולם הזה, להשרות שכינה בעולמנו שלנו.
ולכן גם מובנת הגמרא בנעדרים,
ואלמלא חטאו ישראל,
לא ניתנה להם אלא חמישה חומשים בלבד וספר יהושע, שהוא ערכה של ארץ ישראל.
הכיבוש, החלוקה, ערכה של ארץ ישראל.
וצריך להבין,
בדרך,
דיברנו את זה בזמנו ביריחו ובפרק א', וגם נסביר את זה עכשיו עוד מעט בשילה,
מדוע זה מבטא את ערכה של ארץ ישראל.
אז אם כן, הקדושה והטוב האלוקי רוצים להופיע בעולם שלה.
כיצד זה נעשה?
אנחנו יודעים שבתורה ובנביאים ההתחלה היא חשובה.
בצדוק הכהן בפרי צדיק
אומר שכמה מקומות, אומר שמילה שמופיעה לראשונה בתנ״ך היא,
זאת המשמעות העקרונית שלה.
זאת אומרת, פעם ראשונה שמופיעה המילה,
שמיים, ארץ, בראשית,
אברהם, דוד וכך הלאה, זה המשמעות המקורית של פירוש המילה,
של המילה הזאת.
לכן למשל בשדה,
הדבר הראשון זה תרומה,
קודש להשם.
המעשה הראשון שאחר כך מחולק, מותר לישראל לאכול אותו.
אבל הדבר הראשון זה תרומה.
גם בעיסה,
דבר ראשון שמחלה, קדושה.
גם בבהמות, מעשר, בהמה.
גם בילדים, הבכור,
קודש להשם, הולך לבדות אותו.
לכן ראובן היה ראוי להיות
בכור האחים, אלא בגלל שהוא
שגה במה שהוא עשה בהחלפת המיטות של לאה ובלהה
אצל יעקב אבינו.
אבל היה ראוי שיהיה, בכורייתא,
וכרוכי וראשיתא נימר יעקב.
האמת שגם יצחק,
היו לו שני בנים,
יעקב ועשו.
עשו היה ראוי אותה בכור,
אבל היה עשו, היו לו תכולות עשויות,
אז הוא לא היה מתאים לדבר,
אבל בעיקרון
הבכור הראשון בקדושה הוא המוביל,
הוא המוליך, הוא הטהור, הוא הקדוש,
יהושע ראוי לרשת ולהמשיך את הדברים.
ורבות הדוגמאות, דוגמה נוספת מהספר שלנו, יריחו.
למה כל הממון ביריחו, כל הרכוש ביריחו, שרפנו?
אז זה היה חטא הכאן שהוא נטל מהרכוש.
אז אחד ההסברים זה קודש להשם,
התחלה של הדברים קודש להשם.
וכן הקדושה תמיד מתחילה בדבר שהוא בהתחלה,
זה ההתחלה של הקדושה.
לכן מובן
כמה תופעות בתנ״ך, למשל
בחומש בראשית, מופיע אדם הראשון,
בעריכות רבה.
עשרה דורות קופצים לנוח.
בעשרת הדורות הלא היו דברים חשובים, מן הסתם היו.
מדובר על
אלף שנה, משהו כזה.
לאחר מכן נוח, שוב עשרה דורות. נוח התורה מרחיבה בנוח.
עשרת הדורות אחרי נוח זה כולל נמרוד, היה מלך חשוב מאוד. העיתונות הייתה מלאה אז בסיפורים מהנמרוד,
על הכיבושים שלו, על המעשים הנפלאים.
או הלא נפלאים שהוא עשה.
התורה מסתפקת.
סיפגי מרוצה לפני השם.
בהמשך המערפל, אולי זה נמרוד כך, כותב רש"י, ילך לך.
אז הוא מוזכר ברמז, אבל הוא לא מופיע,
הוא מסתתר מאחורי הקלעים, אבל התורה לא מציינת אותו.
כי התורה מצאת דברים החשובים מבחינת תופעת הקדושה בעולם. האדם הראשון, נוח, אדברם, אבינו,
כי זאת ההתחלה.
עברה אדם שמתחיל את העולם, את האנושות, נוח התחיל את האנושות אחרי המבול.
האנושות הידרדרה, ואברהם התחיל להעלות אותה.
אברהם יש הרבה סיפורים בתורה.
לאחר מכן יצחק, יעקב,
באריכות רבה, אבל לא כל החיים מוזכרים שם.
מוזכרים נקודות מסוימות אצל אברהם,
שאומר לך, ועל ארץ ישראל,
מסופר בהתחלה עם המלאכים, כל מיני
סיפורים נוספים, אבל אחר כך עשרות שנים לא מוזכר שום דבר.
מן הסתם הוא פעל ועשה.
גם יצחק, גם יעקב, בהתחלה של עם ישראל,
הנקודות המתאימות לקדושה הם מופיעות,
ובעיקר ההתחלה.
לאחר מכן 200 שנה במצרים לא מוזכר, אולי פסוק או שניים שהמצרים
התעללו בנו,
שהיינו בעבדות שמה, מוזכר העניין של שפרה ופואה,
אבל רוב התקופה לא 200 שנה כמעט לא מוזכרים שם.
יציאת מצרים מוזכרת באריכות רבה,
תקופה של כמה שבועות,
עד סוף השנה הראשונה מוזכרת יותר,
לאחר מכן חטא המרגלים, ושוב 38 שנה מוזכר פסוק או שתיים.
שוב, ההתחלה היא חשובה,
התחלה מאוד משמעותית.
לאחר מכן שנת ה-40 מוזכרת.
למה?
כי זה הכנה לקראת ספר יהושע, לקראת הפנסה לארץ ישראל,
וזה מוזכר.
כמעט לא מוזכרים אירועים שהיו בשנת ה-40,
מוזכרים כמה דברים קצת כן, אבל לא דברים משמעותיים, כיבוש הארץ,
ודאי, כי על ידי
כבושי רבנו,
פסיכון והאוג.
אבל זה כבר התחלה של כיבוש הארץ.
אם כן, ההתחלות מאוד חשובות.
כל ההתחלות חשובות.
ספר יהושע גם כן.
בהתחלה
סופר על
מה שהם אומר לו,
ואז עם הרגלים,
כובשים את יריחו.
הרבה כיבושים לא כתובים.
שבע שנים כתוב, כבש, כבש, כבש, לא כתוב כתוב, כתוב, שלושה קרבות והם מתוארים.
הקרבות הראשונים בעיקר.
והחלוקה אחר כך שבע שנים גם לא מוזכרה ברמז, לא מוזכרה באריכות.
זה מסביר כמה דברים.
נסביר כמה דברים ברש"י, למשל.
רש"י, למשל, בפרק
י"ג,
יש כמה רש"ים כאלה, אבל אני אביא רק חלק מהם.
בפרק י"ג, פסוק י"ב,
מסופר על אוג.
כבר כל כך מכירים אותו מאברהם אבינו,
חז"ל מסבירים הוא היה על הטיבה,
לאחר מכן משה כבש אותו,
ועדיין בפרק הזה מוזכרו אולי פעם חמישית, שישית, שביעית,
שכבשנו אותו.
מופיע פרק ת"ג ביהושע, פסוק י"ב,
קמלאכות עוג והבשן, שמלך בהשטרות באדריי,
הוא נשאר מיתר הרפאים,
ויקם משה ויהורי שם.
מי זה הרפאים?
שמסביר לנו רש"י,
מיתר הרפאים שהרג כדאר לעומר ולכים אשר איתו,
כמה שנאמר הכו את רפאים בהשטרות קרניי.
שלום שלום.
אם כן, מה?
כן, כן.
אם כן הרפאים פרק י"ג פסוק י"ב הוא כותב רש"י מזכיר את קדר לעומר י"ג פסוק י"ב
הרק קדר לעומר הלכים אשר איתו
למה רש"י מזכיר את הקדר לעומר פתאום? כי זה ההתחלה,
ההתחלה של הדברים.
לאחר מכן עוד מקום שרש"י מזכיר דבר שלכאורה
לא קשור
שלום שלום
שלא כל כך קשור ליהושע
ניתן סקירה עכשיו על הספר לא כל כך פסוקים מסוימים
סקירה לספר אני מסביר כרגע איך הקדושה מופיעה בעולם
אמרנו שההתחלה מאוד חשובה רואים את זה בהרבה מקרים למשל
בתרומות ומעשרות הדבר הראשון מהתבואה למה גדל בשדה צריך להפחש תרומות ומעשרות
לשיר מהשדה פאה יש לקט שכחה או פאה כל דברים דברים שהם מהתחלת העניין
אז גם בתנ״ך המון דברים התורה התנ״ך מסביר את מזכיר את ההתחלה בעיקר
בפרק י"ז, פסוק י"ד:
"וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מכובדו נתת לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני אמריו
עד אשר עד כה
בך אני אשם" מה זה עד כה? מה זה הביטוי הזה?
מסביר רש"י
"אשר עד כה נברכה נאמרה לאברהם כה יהיה זריכה נתקיימה בי".
מה פתאום מזכיר את אברהם אבינו?
שוב ההתחלה, ההתחלה.
עקבי רש"י מזכיר את אברהם בפרשה שלנו,
בפרקים שלנו,
כי אברהם הוא היסוד.
זה גם מתחיל בפרק שלנו, פרק י"ח למשל,
בטח נפתור בפרק י"ח ואנחנו נמצא בפרק הזה.
ויקהלו כל אדם בני ישראל שילה, והשקיעו שם אוהל מת, והארץ נכבשה לפניהם,
כותב רש"י,
ושנקבע המשכן את הארץ תנוחה להיכבש לפניהם. זה ההתחלה של תהליך הכיבוש.
פסוק ב' באותו פה, ויתרו בני ישראל אשר יחקו את הארץ, נחלתם שבעה שבטים.
מזכיר רש"י, שכבר קיבלו נחלתן,
ראובן,
גד,
רציתי שבט מנשה,
בימי משה, בעבר הירדן.
אז מה רש"י צריך להסביר לנו למה שבעה שבטים? שוב מזכיר את העבר.
ובהמשך,
כתוב בגורל של שבט זבולון, בפרק י"ט,
כתוב י"ט י"ג,
אל תחייב, אני מדלג, צריך לברך עליך לחפש את זה.
כתוב, קדמה מזרחה גיתה חפר,
כותב רש"י, ממזרח לגת חפר, קדמה מזרחה, זה מזרח,
שם עירו של יונה בן אמיתי.
מה הקשר בין הפרשה, הפורקים אצלנו, לבין פרשת
יונה בן אמיתי?
רש"י מסביר את זה.
ההתחלה מתחיל, הכל מתחיל בהתחלה.
הנקודה היא שבהתחלה, הכל גנוז בהתחלה, הכל טמון בהתחלה.
כשאתה כובש את הארץ, איך שאתה כובש את הארץ,
ככה הארץ נמצאת רק על הידיים שלנו.
ויש עוד הרבה דוגמאות לכך,
נסתפק בדוגמאות שהבאנו כעת.
מבחינת חלוקת הארץ,
אז בפרק י"ז אנחנו מוצאים ט"ז, י"ז, שבהתחלה ניתן,
ואילו י"ד,
י"ט וו,
יהודה מקבל את נחלתו,
ט"ז אפרים מקבל את נחלתו,
י"ז מנשה מקבל את נחלתו.
למה דווקא הם?
מסביר המלבי, מסבירים הפרשנים האחרים,
שני הסברים.
א',
המלכות יצאה מביניהם.
יהודה היה המלך,
וגם
מתחילה מיהודה מתחיל, ומלכות מתחילה מיהודה.
ודבר שני, המשיח עתיד להיות משני השבטים הללו,
משיח בן דוד ומשיח
בן יוסף.
כן, שני שבטים מאוד משמעותיים, שבטים של מלוכה, הם הראשונים.
וים אחר, את המיקום בארץ ישראל, שניהם במרכז.
יהודה בירושלים,
כולל עגב הדרום, אבל בעיקר במרכז,
יוסף אזור השומרון, שכם, בית אל,
בית אל זה,
יש בית אל בפעם, יש בית אל בבנימין,
וצפונית השומרון, וגם מרכז הארץ באזור השפלה.
אז אם כן,
מתחילים מהמרכז אל השוליים.
מתחילה יהודה ואפריים ומנשה הם השבטים החשובים, מקבלים את לב הארץ.
לאחר מכן, בפרק י"ט שלנו, יש שבעה
שבטים אחרים.
שבעת השבטים הם הגוף, יש את הראש ואת הגוף.
עוד נקודה נוספת שהזכרנו, כבר הזכרנו אותה בשם הרמת ואלי,
נושא השלמות מקודם, אחר כך אני אעבור לדברים. שמשה קודם
חיסל את ציחון אוג והושיב שם את ראובן גד וחצי מנשה.
הסבירה רמת ואלי,
שפסיכון היה השיא של עבודה זרה באותה תקופה
והשיא של עם ישראל הוא נלחם בשיא של אומות העולם.
השיא של עם ישראל זה משה רבנו
כי הביא לנו תורה כמו שלא קם כי משה עוד נביא בישראל
ונלחם נגד שיחון ואוג שכל המלאכים שלחו את הנציגים שלהם את הכוחות שלהם לעזור
לשיחון ואוג נגד עם ישראל
ואז הוא נצליח לכבוש אותם הראש אלא צריך לכבוש את הראש שלהם
הקדושה מתחילה מהראש,
ואז ישיר את ראובן גד וחצי מנשה.
לאחר מכן עברנו אל הלב, עברנו יותר לכיוון של יהודה,
אפרים ומנשה, לאחר מכן שאר הגוף,
שבעת השבטים של שאר עם ישראל, שזה הגוף שקיבלו את הדברים הללו.
אם כן, הקדושה מתחילה מהלב אל העברים.
לפי זה,
אנחנו עכשיו נסתכל בפרק שלנו, פרק י"ח:
"ויקלו כל הדת בני ישראל שילה,
והשכינו שם את אוהל מועד, והארץ נכבשה לפניהם.
אומר לנו רש"י,
וישכינו שם את אוהל מועד, שעשו במדבר. את האוהל שבמדבר השכינו שם.
ולא היה שם תקרה,
אלא בית של אבנים מלמטן ויריות מלמעלן,
כך כתוב בזבחים.
מה זה אוהל מועד?
מה שכבר משה בנה במשכן, במדבר, כל זה שחקד בשילה.
והארץ נכבשה לפניהם משנקבע המשכן.
את הארץ נוכל להיכבש לפניהם.
כי כיבוש הארץ שלנו זה לא למטרות של פרנסה,
לא למטרות של ביטוי עצמי או שלא יהרגו אותנו,
כמו שבציונות במאה השנים האחרונות זה דבר שהוא אמיתי,
אבל זה לא הכל.
שזה לא יהרגו אותנו ונוכל להקים פה מדינה שנוכל לחיות בשקט ושלווה, לא זו המטרה של כיבוש הארץ.
המטרה של כיבוש הארץ, כמו שאמרנו כמה פעמים,
זה לעשות עולם יותר טוב.
לתקן עולם במלכות שדי, הכוונה היא עולם מוסרי,
עולם של טוב, עולם של אהבה, עולם של אחדות,
עולם של עזרה אחד לשני,
עולם של קדושה וטהרה.
לכן כשנקבע המשכן,
ועוצב כבר הלב של הקדושה, הלב של הטוב האלוקי מופיע במשכן עצמו בשילו,
הייתה ארץ נוחה להיכבש, כי את המרכז כבר עשינו.
השקענו פה את המקום של הקדושה.
שהיינו קודם בגילגל,
המשכן היה במדבר,
בגילגל,
בשילה, נווה גבעון, ואחרי זה בירושלים בבית המקדש.
שהיינו בגילגל, 14 שנה, זה היה זמני,
כשבאנו למשכן לשילה, היינו 369 שנה במשכן בשילה, כך כותב הרמב״ם. אם כן, זו מציאות של קדושה, מציאות של קבע של קדושה.
אם יש דבר כזה שיקבע המשכן משום קבע,
אז הארץ נוכל להיכבש, כי את המטרה כבר התחלנו להשיג,
של קדושה, של טהרה, של טוב אלוקי, שמופיע במציאות שלנו.
והסברנו שרש"י מסביר, רש"י הקודם, שמה שעשו במדבר השקינו בשילה.
אבל זה לא מדויק.
כי במדבר המשכן היה כולו מהצומח,
מהדומם, היה שם קרשים בשוליים, מהצומח,
מהצומח והחי, סליחה. ולמעלה היו יריעות של עיזים, של תכשים, זה בעלי חיים שבו אותה תקופה.
אז אם כן, המשכן היה עשוי באופן נייד,
אפשר לקפל אותו וללכת.
זה מה שעשו בני קהת, בני גרשום, בני מררי.
כל מיני היו מקפלים,
והלווים היו לוקחים את זה, מטלטלים את זה.
כשבאנו לשילה,
לא היה קירות מעצים.
גם לא היה יריות למעלה.
יריות למעלה היו, אבל כתוב, רש"י כותב,
בית של אבנים מלמטן ויריות מלמעלה. זאת אומרת,
השוליים, הקירות היו מהאבנים,
מהדומם,
והרצפה הייתה גם מהדומם.
הלמעלה, התקרה הייתה יריעות, מהחי,
או גם מהצומח, יכול להיות,
מפשתן או מצמר, שאלה ממה עשו את היריעות הללו.
וזה מעבר בין המשכן שהוא אל נייד, לבין המקדש בירושלים שכולו אבנים,
אז הקדושה הולכת להיות מקובעת.
הקדושה הולכת ומתקבעת יותר בארץ ישראל,
שזה אוהל, זה זמני.
אפשר לקפל אותו, אפשר לטלטל אותו,
אפשר ללכת איתו.
כשבאים לשילה כבר לא כך פשוט לקפל את הקירות מאבן ולטלטל אותם, את הרצפה מאבן, אי אפשר לקפל.
אז אם כן זה כבר בטוח יותר קבועה.
ואגב, בירושלים, בית המקדש, בכלל,
אי אפשר לעשות שום דבר. שילה הייתה שלושה בת 69 שנה,
מאחרי שהיא לא נחרבה בידי האויבים, בזמן עלי,
בתחילת ספר שמואל.
אבל זה מעבר בין האוהל לבין הבית הסופי,
לבין הבית המוחלט.
זה חלק מהשראת השכינה בעולם.
אבל השכינה יש לה כמה היבטים.
א',
השלטון הישראלי בארץ. ככל שכובשים יותר את ארץ ישראל,
יותר הקדוש ברוך הוא שולט בעולם,
יותר שלטון, יותר מציאות של שלטון של משרד הפנים, משרד החוץ, משרד הכלכלה,
משרדי ממשלה למיניהם, זה יותר שלטון,
יותר קדושה מופיעה בעולם.
אז בפרשה שבפרקים שלנו עדיין אין פה שלטון.
יש פה רק כיבוש וחלוקת הארץ.
לאט-לאט
ספר שופטים עדיין יש בו שבטים.
עוד אין שלטון מרכזי.
תחילת ספר שמואל
אלקנה מתחיל לכנס את עם ישראל.
שמואל ימנה את שאול, אחר כך ימנה את דוד, ואז יש שלטון, וסגן שלמה בכלל יש.
כל השרים שאמרנו מוזכרים אצל שלמה ואצל דוד יש כמה שרים.
אז השכינה יותר חזקה, קדושה. הטובה האלוקי מופיע בישראל הרבה יותר חזק.
האם הסיפור הזה הוא פשוט?
לא בכלל, הרבה מלחמות היו בדברים הללו.
זו מלחמה שלנו על הארץ, זו בעצם מלחמה על הטובה האלוקי שמופיע,
ועל הרצון לעשות עולם.
כאשר יהושע כבש את יריחו, הוא תיקן תפילה.
איזה תפילה הוא תיקן כאשר הוא כבש את יריחו?
עלינו לשבח.
כי בא להבהיר לנו מה אנחנו מחפשים בכיבוש הארץ.
ואנחנו מחפשים שאנחנו משלטים על ירושלים ועל מקדה ועל לבנה ועל תפוח ועל גזר.
מה המטרה של הכיבושים הללו?
לתקן עולם, עולם טהור, עולם נקי.
כי יומות שקודם היו די מושחתות.
אנחנו יודעים מכמה פסוקים, לא מהרבה,
היה למשל מושג שהיה נקרא
להעביר למולך.
שמעת מה זה להעביר למולך?
כתוב במחומש דברים שאסור לנו להעביר למולך את הילדים שלנו.
מה היו עושים הכנענים?
היו, יש שתי אפשרויות בפרשנים. אפשרות אחת,
היו עושים מדורות ענקיות,
מדורות
גבוהות, הרבה יותר גדולות, עד השמיים,
שלושה ארבעה קומות לפעמים, שלוש ארבעה קומות,
והילד צריך לעבור ביניהם.
הילד צריך לעבור ולראות בארבע, חמש, שש.
זה היה מפחיד,
כי כולם,
כל התופתם תמוהו כמו באפריקה או אולי, לא יודע איך זה היה בדיוק אצלנו.
והיו צריכים, היה צריך לעבור ולכבות כל החוויות הללו,
וזה הפירוש הנוח יותר,
שהוא רק חווה חוויות קשות.
אבל יש
משמעות אחרת שהיו ששורפים אותו למולך.
את הילדים הקטנים, לא את כולם, כן, צריך להמשיך את הדור, אבל
את הילדים הגדולים אולי,
לא יודע את הילדים בדיוק, היו מקרבים למולך.
אנחנו רוצים, למשל, בתנ״ך שמלך עמון בספר מלכים,
מקריב את הבן שלו,
כי עוד עם ישראל תוקפים אותו, והוא רצה שאלוהי המון יבוא לעזור להם,
הקריב את הבן שלו על החומה, למולך.
יש בבת ים סלע, אלפפתא בארץ,
או ירושלים, אתה לא מכיר את בת ים. זה בבת ים, בחוף הבת ים, יש שם סלע ארמנדה, נקרא.
אני בת ים ילכה, אני מכיר את הסיפור הזה.
היה מסורת בהרבה שנים, לפני, זה היה מאות שנים, אלפי שנים,
שעל הסלע הזה היו קושרים,
לגבי זה אגדה ומציאות, אבל עצם הסיפור.
היו קושרים, יש אל הים מפחיד כזה,
זה מפחיד את האנשים,
היו קושרים תמיד איזה בתולה שקושרים אותה אל הסלע ובא ואוכל אותה.
עד שפעם קם איזה ארמנדה אחת, רושם של הנסיכה,
רושם של זה שבא להציל אותה,
הוא החליט שהוא לא רוצה,
אהובתו טיפול בידי השד הזה, בידי הזה, אז הוא נלחם, הצליח להרוג את השד הזה.
זה המעשה, אגדה, מספרים לי בעצם, ילדותי בבת יר.
אז היית רואה, יש המון סיפורים כאלה.
ואנחנו יודעים, כמו שמלך המון, זה המציאות, שהיו שורפים את הילדים.
יש למשל ספר,
אם אתה מכיר אותה, אני לא יודע,
180 מסביב לעולם.
כתב אותו
שולוורן, אני חושב.
הוא מספר, הוא נטה, רצה להעקיף אותו על 180 יום, ואז הוא מגיע להודו. בין השני, יש הרבה סיפורים באמצע.
הוא מגיע להודו,
ובהודו הוא מגיע בדיוק כששורפים את הילדים.
כלומר, זה, לא יודע אם זה טיול אמיתי כל הסיפור,
אבל הרעיון,
זה היה המציאות שהם מתקרבים את הילדים.
ובתחילת ספר שופטים אומר המלך,
קראו לו? מלך בזק.
כלומר, שמונים מלכים
קצוצי אצבעות, ידיים ורגליים מתחת לשולחן.
היה כובש מלכים,
פותח את הבוענים של הידיים ואצל הרגליים.
מוצאים המון אכזריות אצלהם.
רבי עקיבא כותב,
רש"י מביץ את פרשת ראה, בערך אלף שנים אחרי הסיפור שלנו,
יותר אלף מאתיים שנה, שלוש מאות שנה,
שאני ראיתי, אומר רבי עקיבא,
גוי ובית כוכבים כנעני, לא יודע, כנעני,
שקשר את אבא שלו לפני הכלב, והכלב אכל את אבא שלו.
אני לא רוצה להפריד אתכם עם כל סיפורי זוועה, יש הרבה סיפורי זוועה.
מה היו עושים?
היו כובשים בארץ בכלל?
מה עשו למי שכבשו אותה?
מה הרומאים עשו לנו?
שיגבשו את ירושלים עם הגיבורים שלנו.
א' היו אלפי, עשרות אלפים הרוגים,
גם ראשון, גם בקדש שני,
דבר שמכרו אותם לעבדים.
אז עבדים זה לא עולה, זה מאוד קשה,
אבל לא רק לעבדים.
אתה יכול לקרוא ולשמוע סיפורי זוועה, אבל זה לא יכול לקרוא סיפורי זוועה.
לפי יותר מזה, היו לוקחים עבדים,
והיה שיש הייתם איזה אצטדיון,
שכולם באים לראות כדורגל.
מה הכדורגל שהם היו רואים שם?
בילוי מעניין מאוד, מאוד מרתק.
עבד נלחם בעבד אחר.
מישהו חייב למות מהשניים הללו. היו אלפים כאלה.
ויותר מזה,
חלק מהאיצטדיונים, זה המקור שלנו על האיצטדיון, אז לא זכו כדורגל, אז לא סירקו במה שאני מספר לך, לא היה הכדורגל הזה.
היו אריה,
אתה צריך להלחם נגד אריה, לא אתה,
אתה צריך להלחם נגד אריה.
מי ינצח?
אריה?
היה טורף, כולם, מוחאים כפיים לאריה.
וכל אנשי רומא באו לראות את התענוג הזה, את ההצגות הללו. וזה מדובר
ב-1200-1400 שנה, משהו כזה, אחרי הסיפור אלף שנה.
נשאר היום בספרד מלחמת השוערים, איך קוראים לזה?
מתי דור, מתי דור, לא זוכר קוראים לזה, הלוחם שוערים.
נשאר משהו בספרד,
האם הפרים סובלים?
לא, לא האנשים.
פרסואה, זה גם צער בעלי חיים.
יש מקרים בודדים שהשור מצליח
לקסח את הבן אדם.
יש כמה מקרים כאלה,
אבל זה נדיר יותר.
זה מה שנשאר מהסיפור של האריות של לפני אלף שנה, משהו כזה.
בזמנה הסיפור שלנו של ספר יהושע זה הרבה יותר נורא.
זה הרבה יותר נורא. ראיתי פעם תמונה של מלך, מה תחת רחוב? מה עשו הסורים למורדים?
מה עשו המורדים ל...
קראו להם לכורדים, וגם, נו, איך קוראים?
ליזדים.
יש יזדים, שמעת על היזדים?
יש בצפון פרס, או בצפון סוריה, יש כמה קהילות.
יש בירושלים, כסת היזדים, ויהודים שבוהם יזד
הקימו בכסת בבוכרי, בשכונת הבוכרי בירושלים.
אבל מה עשו ליזדים?
מה עשו לבנות שלהם? מה עשו לנו בשמחת תורה האחרון, הקודם?
נורא ואיום.
זו התרבות שלהם.
אנחנו רוצים להפסיק את התרבות הזאת, רוצים להתחיל תרבות יותר מוסרית, גם במלחמות.
בסדר, אתה צריך להרוג את האויב,
אתה לא מחפש להרוג אותו.
אנחנו חופשי שלום, לא רוצים להילחם.
מה עשו הנאצים?
יש דוגמאות לאורך ההיסטוריה בלי סוף.
מה זה התרבות של הגויים?
עכשיו, לא כל הגויים, אבל רוב הגויים, התרבות של מלחמה של גויים.
מה עשו אחד לשני?
ויהושע בא להילחם בזה.
יהושע כובש את הארץ בתוך מגמה לבנות מדינה הרבה יותר טובה,
הרבה יותר מוסרית.
אף הוא כותב באחד הספרים שבספר אורות,
שאנשי קודש יש בכל העמים, יש אנשים טובים כמעט בכל עם,
אבל אין עם שהמוסר שלו והצורת החיים שלו זה הטוב והשלום והקודש,
אין דבר כזה, רק עם ישראל.
יש אנשים טובים בכל העמים,
אנשים שפחות,
למשל למה אירופה מתנגדת לנו היום?
מה ההוצאה? יש להם איסורי מצפון על מה שהם עשו אלפי שנים,
שלטו באפריקה, שלטו באסיה,
הבלגים והנועדין השוודים, היו להם מושבות באפריקה.
לבריטניה היה הרבה.
היו מושבות הכתר הבריטי, אוסטרליה, הודו וכל המקומות הללו. אבל
גם לבלגיה היה, היה קונגו הבלגית.
צרפת היה טלג'יר וטוניסיה ומרוקו, תחת שאיתן לצפארד צרפתה.
לצרפת הם יותר רעים.
ולכן הם החולי מצפון, החולי סורי מצפון על מה שהם עשו לעמים האחרים.
ולכן הם מקבלים את קול האסיאתי וקול האפריקאי שבאים שם, מקבלים אותם,
קיבלו אותם בידיים פתוחות.
היום הם קצת סגרו את הידיים,
ראו שזה עושה להם לא טוב,
כי יש להם בעיה עם הרוב האפריקני והאסיאתי.
אבל התרבות שלהם, תרבות של אכזריות, תרבות של רוע.
לכן הם הלכו לצד השני, בדרום ההיסטורי מצפון, ותוקפים אותנו,
אנחנו, את העם השלום,
שכל התפילות הסתיימות בשלום, וכל פרקת המזון, שם עוז לעמו יתן,
השבח תמרו בשלום,
שלום ירמה ושלום עלינו, כל ישראל וימרו אמן.
אתה יודע מה שלום זה, הברכה ה-19 בנקודת תפילת העמידה,
שים שלום טובה ואנחנו רוצים שלום, לא רוצים מלחמות.
אין ברירה, צריך להילחם.
עושים את זה טוב, החבר'ה שלנו.
אבל רואים,
יש בגג,
מזהירים אותם קודם, אז זה קצת מוגזם, לא משנה, אבל הרעיון,
לא סתם לפגוע באנשים,
נדאי למכור אותם לעבדים.
אז אנחנו רוצים להביא לעולם
תרבות של מדינה שהיא בצורה מוסרית טובה.
עדיין אנחנו, יש עוד מה לתקן במדינה שלנו, הרבה מאוד,
אבל אנחנו בדרך.
כל דבר הוא תהליך.
גם האדם עובר תהליכים בימי חייו.
אז אם כן, תפקיד הספר יהושע הוא להוליך אותנו, בזמנם, עכשיו אנחנו במצבים אחר, אבל אותו רעיון,
לתקן עולם מחוץ שדי לבנות עולם טהור,
טוב ונעים
לכל האנשים.
היחס בין איש לאישה,
לפני כמה שנים, 30 שנה,
קראתי, ארבעים שנה, קראתי שבבריטניה,
קראתי את זה בעיתונות,
החסידו סוף סוף
שאסור לבעל לענוס את אשתו.
מזל טוב, אצלנו זה כבר אלפיים שנה ככה, יותר, בארבעת אלפים שנה.
מה זה, זה יחס לאישה הוא יחס נורמלי,
אסור להכות אותה, לפני שלושה וחודשים,
במשך מאות שש מאות שנה, את אחת התשובות,
נשאל אחד הגדולים האם מותר לבעל להכות את אשתו בשבת.
כבר כל השבוע זה בסדר.
בשבת
נשאל אם מותר ללכות את אשתו.
אז הרב עונה,
לא,
לא כדאי,
וכל השבוע גם כדאי שלא כל כך ללכות את האישה.
שאלה לאמה אתה שולח את התשובה הזאת?
גיל לא לא, אז יכול להיות שאני לא אקבל מה שאתה אומר, צריך לנסח את הדברים.
שאלה גם אם אין אנשים, אז לא יודע, אבל
הרעיון הוא שלדעת יחס של איש לאישה, של אב לילדיו,
יחס של טוב, איך אני בונה מדינה,
עם יחס לעובדים, שאין עניים.
תמיד יהיה עני, אני עוזר לעניים.
התרבות של לעזור, פעם בחוץ לארץ לא הייתה תרבות. אצל אומות העולם אין תרבות של לעזור לעניים.
בדורות האחרונים יש.
התרוצה עשתה שיפור מסוים, אבל
כל החופרים במכרות הפחם,
זה היה להם תנאים סוציאליים.
גם בישראל יש הרבה דיונים מה הבעל בית צריך לתת לפועל שלו,
איזה תנאים צריך לתת להם.
לבנות עולם של טוב, עולם של התייחסות לאחר, ואהבת לרעך כמוך,
ואהבת את הגר,
כן, לא רק יתומות העולם,
יש הרבה סיפורים גדולי ישראל, איך הם טיפלו בילדים קטנים שלא מעם ישראל.
אמרו ילד גוי, עזרו לו.
הוא בכה, אז למה אתה בוכה?
אבא ייתן לי מכות, אם אני קיבלתי נחמניות
למכור בשוק, והלך מישהו, נפל, כל התורעה נפל,
והנחמות התלכלכו. יחזור הביתה, אבא יכסח אותי.
אז הרב של פראג, גרדה ביהודה, קח אותו, ונתן לו כסף,
חשבונו, כן,
כסף
כמו את כל הלחמנות שאוכל להחזיר לאבא שלו.
היו הרבה סיפורים כאלה.
זה סיפור על פעם, שוכר אחד ידידי שעמד למשפט,
העלו עליו עלילה,
לפני השופט.
היה לו יקב לעשות יין, או משקה חריף, לא זוכר, אחד המשקאות.
ושני הפועלים שלו גנבו לו מהחבית.
אתה יודע, אני מספר את זה בקיצור,
הסיפור עצמו יותר ארוך.
ובסוף החליטו שני הפועל, שני המקומים, ידעו שאחד מהם יסבול,
אם יגיע לדיון בבית המשפט.
אז החליטו, טוב, נאשים את הבעל הבית, שהוא עשה את הכול.
אז יאשימו את הבעל הבית.
זה היה שם,
ברוסיה היה, אני חושב, היה יכול להגיע לסיביר ולהיעלם מן העולם.
ואז באים לבית המשפט,
והלך לרבים, יש כמה סיפורים שאני מדלג בקטע הזה, בסיפור הזה, רק לענייננו.
הוא בא לפני השופט.
שופט שימע את התביעה נגד הסוחר היהודי, ואז הוא אומר,
אספר לכם סיפור.
הרבה שנים, צעיר, לא יהודי,
לא יהודי,
סטודנט,
נסע לאוניברסיטה, בדרך כלל איבד את הארנק עם כל הכסף שלו.
הוא היה בעיר זרה,
אף אחד לא יעזור לו.
מכיר את הרפי של האנשים.
הוא לא ידע מה להתחיל לבכות, לא ידע מה לעשות.
ניגש אליו סוחר,
ניגש אליו אדם יהודי.
למה אתה בוכה?
סטודנט, לומד, צריך כסף,
ונתן לו, לקח אותו, קודם כל הוא גם לא יכול כמה זמן,
לקח אותו מסעדה, נתן לו לאכול,
ונתן לו כסף.
והסטודנט זה הייתי אני.
היהודי זה היה,
זה שאתם תובעים עליו שהוא העלים על המס מהממשלה.
נראה לך שמי שעזר לסטודנט לפני 20 שנה
יעלים מס מהממשלה? לא נראה לי.
זה הכל לעלילה.
אז אתה רואה את הטוב של היהודי שעזר לסטודנט שלא הכירו אותו, יש המון סיפורים כאלה.
זה עם ישראל, עם ישראל, החסד, הטוב, לעזור לעניים, לעזור לאנשים אחרים.
זה הבטחה של כיבוש הארץ.
להיות אנשים לומדים בישיבות ולומדים כל מיני מקומות כל החיים,
זה דבר מצוין.
אבל זה, קשה לך להראות איפה זה במציאות תופס.
כשיש לך בורסה, ויש לך צבא,
ויש לך יישובים,
ויש לך כלכלה,
ובתי חרושת,
ואז לעזור לאנשים ולנהל את כל המפעלים הללו בצורה מוסרית ונכונה,
זה אתגר מאוד לא פשוט.
אז זו המטרה שיעשה המשכן בשילה.
אז אם כן,
פרק י"ח פסוקה, ויקולו, אני חוזר על הפסוק, ויקולו כל ידעת בני ישראל,
שילה.
א', כולם יתאספו איפה? בשילה.
ואשקיע שם את אוהל מועד,
והארץ נכבשה לפני, אם הבנו מטרת כיבוש הארץ, וזו המטרה של המשכן בשילה,
ותרף הבנו למה הארץ בעצם נכבשה.
כי מבחינה תרבותית כבר הכרענו אותה.
אנחנו עושים פה מקום טוב.
ואז אומר להם בפסוק ג',
פסוק ב', וקרובתו בבני ישראל אשר חקו את הארץ נחלתם שבעה שבטים,
ובירושע ומתנתם מתרפים לבוא לרשת את הארץ, היה לכם אדוני אלוהי אבותיכם.
מסביר הרמד מבעלי, אחד מתלמידי הרמח"ל,
הוא מסביר למה, בגלל שבאותה תקופה היו בשוונג, היו בתנופה שיאכלו בושת הארץ.
כיוון שהם התמהמהו, והיו קצת,
להגדיר את זה בעדנות,
בעדנות היו קצת,
הם היו מתרשלים, כותב הרמת בעלי,
והעצלה, עצלות, גרמת קטרוג
לרמת ראש אל הקליפה.
זאת אומרת, אם אתה לא עושה את העבודה בזמן,
הצד השני מתאושש,
מתחזק,
ואחר כך זה קשה לרשות אחר כך.
אבל בתבוג, אתה תחלת לגמור אותם,
והסטרה אחה, הצדה אחה, נכנעת תחת הקדושה.
אם אתה לא ממשיך את זה אז, רק אגב, הרבה יותר קשה.
וזה טעם של חם יהושע, כמו שזה מה שהוא אומר להם, למה אתם מתרשמים לבוא לרשת הארץ? כי יש לך, אתם בשווים, בתנופה,
אתם יכולים, השפחה נכנעת תחת גבירתה על כל פנים.
אפשר, השפחה, עמות העולם יכולים להיכנע לפנינו, לעשות, לקבל את התרבות שלנו.
ועם ישראל שומע בקולו,
ואז הם בוחרים בהמשך הפסוקים.
פסוק ד',
ארבו לכם שלושה אנשים לשבט ואשלכם ויקמו ויתלכו אל בארץ ויכתבו אותה לפי נחלתם ויביאו אליי.
בפסוק הזה אנחנו רואים כמה שלבים: א',
תבחרו שלושה אנשים
לכל שבט, ב',
אני אשלח אותם, ג', הם יקומו,
ד', יתלכו בארץ,
ה', יכתבו אותם,
ואז ו' יביאו אליי. יש פה כמה שלבים.
תבחרו שלושה אנשים לכל שבט, אני אשלח אותם,
אני, יהושע בן נון, הם יקומו,
לא מוסבר מה זה לקום,
יתהלכו בארץ, יכתבו אותה,
ואז יבואו אליי.
רואים שיש פה כמה דברים שצריך לפענח אותם. א',
למה שלושה?
למה לא שניים, למה לא אחד?
אז לא ראיתי מישהו מתייחס לעניין, אני אומר אולי, אם מישהו בבית יכול לתת לי תשובה,
מספר הפלאפון שלי זה 054-6672-7775,
מישהו ראה, הסביר למה שלושה אנשים,
המצלמה.
אם מישהו ראה למה שלושה אנשים, אשמח שתתנו לי תשובה 054-6672775. עכשיו,
אני חושב אולי בית דין.
בית דין, כתוב שבית דין גובים בשניים ומפזרים בשלושה.
כשלוקחים מהציבור,
אז זה הצורת גביית המיסים, אז,
לוקחים מהאנשים את הכסף, צריך שניים שיעשו הערכה ושלושה כדי
לחלק לאנשים, לך מגיע, לך לא מגיע, זה גם אחריות, כן?
אז שלושה אולי זה בדין, אומר אולי, שלושה זה בדין.
להחליט את השטחים, כל שטח, איזה חלקים של ארץ ישראל, זה גם הכחרה מאוד חשובה.
ואני אשלח אותה.
מי זה אני?
יהושע בן נון.
מבין יהושע בן נון
את המשמעות של העמדה שלו.
אנשים, לא כל החיילים מבינים את המטרה של המלחמה.
מבינים, תקפו אותנו,
אבל המנהיג חייב להבין את המטרה הכללית של המלחמה.
למה נמצא עם ישראל בארץ?
יש אנשים עם כל מיני תפיסות שונות, כל מיני קצינים, כל מיני חיילים.
יכולים למצוא בצבא המון תפיסות עולם.
אבל המלך צריך להבין את המטרה. כשהוא שולח אותם,
הוא מבין שהמטרה היא,
כמו שאמרנו, לבנות, להתקן להם בחוץ שדיים.
לבנות עולם טוב.
אם אני שולח אותם במטרה הזאת, אם יצליחו.
ילכו במטרה אחרת, הוא לא יצליחו.
ילכו במטרה כדי
שכל אחד יהיה לו את החלק שלו
תחת גפנו, תחת תאנתו,
פרנסה שלא יהרגו אותנו,
הם לא יצליחו.
אז אני צריך לשלוח אותם, כי אני מבין את המטרה שלהם.
ויקומו.
כי אתם עוד לא מבינים את זה, אומר לעם ישראל.
אתם צריכים, אתם מתרשלים.
אתם מתרפים, אומר רש"י, מה זה מתרפים? מתרשלים.
אתם עוד לא מבינים למה כובשים את, למה מחקים את הארץ?
למה כל שבט צריך את השטח שלו שזבולון בצפון,
ואשר עוד יותר צפון, ויהודה בדרום, ונפתלי בצפון, וכל אחד יהיה במקום שלו.
אתם עוד לא מבינים את זה, צריכים לקום מהעמדה שלכם העכשווית
ולהבין מה מטרת החלוקה של הארץ.
ואז, ויתהלכו בארץ.
ללכת בארץ זה דבר חשוב.
ויכתבו אותה.
לכתוב את החלקים של הארץ לפי נחלתם זה עוד שלב בקדושה.
כשאתה רואה משהו מסוים,
אתה לפעמים שוכח אותו אחר כך. כשאתה כותב, אתה מקבע.
אתה מקבע את מה שראית,
אתה נשאר בספרים,
נשאר בכתובים, בכתב היד שלך,
וזו קדושה יותר מתממשת.
כתוב יותר מתממש.
ומה שכתבתם יבוא אליי, כי אתם צריכים לדעת.
אני שולח אתכם,
אתם חוזרים אליי כדי שאני אחלק את החלוקה.
ואז דחלקנו לחלק שבעה חלקים. שוב, המטרה היא להבין,
יהושע לא חיפש את הכבוד של עצמו, כן? חיפש
איך אני בונה את הקדושה בארץ,
את הטוב האלוקים במדינה שאני הולך להקים אותה.
אם אתם תקומו,
תתארחו בארץ, תכתבו את החלקים ותביאו אליי,
ואז אני אחלק,
ואז,
לא יודע אם דווקא אני, גם אני אחלק יחד עם כל הצוות שם, הצוות שלם שעשתה עבודה, אלעזר הכהן עשה את זה.
בכל אופן,
צריך להבין מה מטרת כיבוש הארץ, ויתחלקו אליי, ויביאו אליי.
ואז יתחלקו אותה לשבעה חלקים.
יהודה יעמוד על
פסוקי על גבולו מנגב, מדרום.
ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון.
אמרנו מול השפר, הם כבר קיבלו, למה כותב בית יוסף?
אלא שיש פה יהודה לעומת יוסף.
יהודה שבת של המלכות,
ויוסף הוא גם סוג של מלכות.
בהמשך הדורות,
אחרי שלמה המלך, הארץ מתפצלת לשתיים.
יש מלכות של יהודה, מלכות ישראל.
מי מושל מלכות יהודה?
דוד המלך מצאצאיו.
מצאצאיו, לא דוד.
ומלכות ישראל שלושים משל שבט אפרים,
מבין השליטר אפרים.
כי זה גם שבט של מלכות.
אז מתחילים מהשני השנים המרכזיים בארץ.
ואתם תכתבו את הארץ שבעה חלקים, והבאתם אליי, עוד פעם תביאו אליי, מדגיש, הנה,
למקום של שילה.
ויריתי לכם גורל פה לפני אדוני אלוהינו.
אני עובר לפסוק ח', ויקומו אנשים וילכו,
ויצב יהושע את ההולכים לכתוב את הארץ לאמור,
כבר אמרתי לך, אבל צריך לחזור על זה,
שיזכרו את זה לחוב,
והתהלכו בארץ וכתבו אותה וישובו עליה. כבר אמרנו את זה, פסוק ד' אמרנו את אותו דבר, למה חזור עוד פעם?
להדגיש,
לפני השם בשילה.
המקום מאוד חשוב, המקום מאוד חשוב. לא סתם
לחלק את הארץ, שילה זה מקום מאוד משמעותי.
אז פעם שעה כבר הסברנו את זה, אבל נחזור איתה.
איפה נקהלים ישראל? בשילה, פסוק א'.
אחר כך כתוב,
שילה מוזכר עוד פעם.
פה כתוב, תביאו, פה, כן, מה פסוק הזה,
ארית דורכת פה במקומו שלי.
ואחר כך אומר להם, סוג ח',
אשיח לכם גורל לפני השם בשילה.
פסוק ט',
אנשים עושים את זה, כותבים,
ובוא אל יהושע אל המחנה,
שוב שילה.
ואשליח להם מיהושע גורל, איפה?
בשילה. כבר הבנתי, למה צריך לחזור כל פעם? כי המקום מאוד חשוב.
המקום מאוד חשוב.
אז אמרנו שהשם, אמרנו א', המבנה של המשכן בשילה,
היה למטה ריצוף הקירות ריצוף והלמעלה
התקרה הייתה מיריעות
מהחי
קטעטאזלת, סליח.
אז כלומר זה מעבר בין האוהל של המשכן במדבר
וגילגל לבין בית הנקדש הסופי.
אומר השם ישמעו אל אחד מגדולי החסידות מסוכת שואו
נכד של הרב יקוץ שמעת אז נכד של הרב יקוץ
אז הוא כותב ששילה היה הראש וירושלים היה הלב.
מה הכוונה?
איך ירושלים זה השיא?
למה הראש קודם ללב?
אז מסביר שהראש יש הרבה דברים שאני מבין אותם וקשה לי לממש אותם.
הראש זה תובנה מה אני מבין.
הלב זה מה אני חי.
אז בשילה הבינו הרבה דברים,
אבל עדיין לא חיו את זה.
הראש
מבין הרבה דברים, ולכן אני יכול לחלק את הארץ שם.
אבל כל זה התחלה, אמרנו שהקדושה מתחילה מהתהליך, מההתחלה מאוד חשובה.
הראשית מאוד חשובה.
ובית המקדש בירושלים זה כבר הלב, הכוונה, עם ישראל כבר חי את זה הרבה יותר.
כבר ירד לאיברים, כבר הרגשות עובדים לפי זה, לא רק הראש, גם הרגשות.
ולכן שם כל הבית הוא עשוי מדומם,
מאבנים.
אז אם כן, שילה זה מקום של הראש, מקום שבמעבר של הקדושה
מארעי ליציבות,
מהמדבר לירושלים, מהאוהל לבית.
ויש משהו מעניין, שהוא גם בית והוא גם...
כי העניין של שילה זה חלק מתהליך התמקמות הקדושה בארץ.
ולכן יהושע עושה את זה דווקא בשילה.
מקום מאוד חשוב, לא עשו את זה בגלגל,
לא בנובה גבעון,
לא עשו את זה בשכם, עשו את זה דווקא בשילה, כי זה המקום, זה הלב,
הראש, אומר השם ישמואל,
שדרכו אפשר להבין הרבה דברים.
עכשיו אפשר להתחיל לחיות.
אתה זבולון תלך הצפון,
ואחר כך הפסוקים הבאים מחלקים את זה, בנימין,
ואחר כך
שמעון,
גורל השני, פרק י"ט, ואחר כך השלישי לזבולון,
יששכר הוא הרביעי,
נפתלי זה,
אשר זה החמישי,
נפתלי השישי, ודן זה השביעי.
בנימין היה בין יהודה לבין יוסף.
אמרנו, יהודה זה המלכות, ויוסף זה גם משנה למלכות.
בנימין היה בין שניהם. למה בנימין זה הראשון?
אז ראיתי מסבירים שבנימין היה,
רצה את הקדושה.
בנימין רצה את הקדושה.
תמיד המקדש היה בשטחו של בנימין.
כך מסבירים,
ושהרמת בלי מסביר את זה, אני חושב,
שהרמת זה רבי משה דוד ואלי,
ראשי תיבות רמת זה משה דוד ואלי.
ולמה בנימין היה באמצע?
בגלל שהוא רצה את הקדושה. כתוב שהוא השתוקק, בשם חז"ל הוא השתוקק לקדושה.
וכותב הרמת ואלי שמספר הרבי בנימין היו 26. כתוב ש26 כמניין הוויה.
16 שי"ו כ... בפסוק כ"ד כתוב 12 ערים עוד 14 בפסוק כ"ח.
12 ועוד 14 כידוע זה 26 כמניין הוויה.
אז לא מישהו אחר מסביר את זה,
שבנימין
גם בית המקדש היה בשטחו,
חוץ מרצועה שהיה ליהודה.
גם המשכן בשילה היה בשטחו.
שילה היה בשטח של אפרים,
אבל הייתה רצועה שיצאה מבנימין לכיוון שילה.
וגם נובי גבעון היה בשטח בנימין, גם שאול המלך היה מלך משבט בנימין, גם כן.
המשכן היה אז בנוב,
וגם גבעון היה בי"ט פסוק כ"ה בספר שלנו.
אז אם כן, תמיד השכינה שרתה בשטח בנימין. הוא הלב שמייחד את המלכות.
הכל מתחיל מהשכינה, מהקדושה, להיות עולם.
תקרא למלכות שדה, הכוונה לעשות עולם יותר טוב, שקדושה וטהרה.
ובנימין היה מאוד מתאים לדבר הזה.
אז הוא הצטרף
ליהודה, הצטרף גם לאפרים בחלק הזה, ביניהם בנימין.
למה שאר השבטים?
בעת השם, בשבוע הבא קצת נדון בזה יותר.
שנזכה לשבוע טוב, בשורות טובות,
לעזור לחטופים שיעזרו הביתה בשלום,
כל הפצועים, בעזרת השם,
נצליח במלחמה, שהן בשירות טובות לכל עם ישראל.
