ברוב השנים, פרשת יצווה זה זכור.
אני אומר, ברוב השנים פרשת יצווה היא זכור. יכול להיות שמתי לא? בשנה מעוברת. שנה מעוברת זה...
שנה מעוברת?
לא, שנה מעוברת ודאי זה מגיע שם לצער או ל...
הלאה.
אבל בשנה רגילה בדרך כלל. לכן כתוב הרבה פעמים פרשת יצווה וזכור, פרשת יצווה וזכור.
והם גם מחברים כדרכם של הרבנים וזה,
מחברים את ענייני הפרשה, ענייני הזה, ענייני דיומא.
זאת דרכו של עולם.
אז הוא כאן, כן, פרשת תצווה,
אנחנו בשתי פרשיות, כן?
עושים את השיעור, לאופרת, מרים, בת,
אילן. אילן?
אילן. אילן?
אה, אז גם אימא, ואני כאן לעילוי נשמת, אמי, היום יום האורצייט של אימא שלי,
לאה אירן בתאוס.
כן, עכשיו היינו במנוחות, אימא,
אימא עלתה.
במדינה היא
בידי ספרדית יש שם של אישה אילנה.
אותו דבר.
מעניין.
פרצית זה ספרדית, אבל אותו דבר. משמעות. אז הנה, אז גם אריה, גם אימא שלי, איראן מפרס,
היום זו אסכרה שלה,
היא עלתה לארץ במסורות נפש,
עם המשפחה שלה, אחרי קום המדינה,
והם הקימו את מושב אודיה ליד אשקלון,
בדרום.
היא הגיעה לשם, אבא שלי הגיע לשם, מאפגניסטן, שם הם התחתנו, אח שלי נולד שם גם.
אחרי זה הם עברו לתל אביב, ומשם
היה סייעתא דשמיא, שניכנס למוסדות טובים, זה הציל אותנו.
איזה תאריך היום? מה? היום, איי, בהדר.
רק שאימא, ה' והדר,
ה' והדרה, לא,
הדר ב'.
אז אמרתי אתמול, ככה, שהם עשו את הנפש של ארץ ישראל, ויישבו את הארץ, ובנו שם את המושב, אבא שלי במו ידיו בנה את הבתים שם,
ואיך היא אמר, בדרום יש כל הזמן, היו שם בעיות עם המצרים,
זה היה גבול מצרים.
ממש זה היה על גבול מצרים, הפדאינים, הפדאונים היו באים,
מקשים להם, עושים להם שם גונבים,
ואמרנו שהדורות הבאים ממשיכים, בצד ההתנחלויות, אז וואי, הדורות ממשיכים על הילדים שלי בכל ההתנחלויות,
וגם מסרו את הנפש, גם נין שלה, כאילו נכד של אחי, נהרג במלחמה בשמחת תורה,
והבן שלי, ידידיה,
אני רק
משמחים שהם לא היו בחיים לראות את זה, זה לא מתאים להם בכלל.
ברור, בגיל סביר, אני יודע.
אמא לא הייתה זקנה, 78. הייתה לה בעיות של כליות, הרבה שנים, אבל הייתה ארץ ישראל, וארץ ישראל השלמה,
ותמיד תמיד הייתה מאוד...
אם הייתי ככה מאוד עוזר לה, בנגינות של פסח,
והייתה שנה אחת לפני הגירוש מעמית,
אז ירדתי לעמית שם להיות לפני הגירוש.
מימית.
זה 40 שנה, 40 וכמה שנים.
והיה חסר לה קצת העזרה שלי. היא אומרת לי,
אם זה יעזור ולא יחזירו את ימית,
כל שנה תיסע לאלה שם.
מוותרת על העזרה שלך, העיקר שאם זה יצליח. כן, זה היה מאוד ברור, העניינים האלה.
בלי, לא למדו את הרב קוק, אבל היה להם ארץ ישראל בטבע.
היא הייתה תמיד מצביעה לרפו, לשולמית, לגאולה.
היא הייתה אוהבת את האישים האלה של ארץ ישראל השלמה.
דחייה, כאילו, זה היה זה שלה.
מאוד חזק. הם היו מקאבול?
אבא שלי מקאבול, אמא שלי מפרס.
טוב,
אז זה יהיה לי זכרה.
ברוך השם שאנחנו זוכים
כל הנכדים והנינים, יראי שמיים וזכות בעולם.
לא מובן מאליו.
אין שם אף יהודי כבר.
בשנים האחרונות דיברו על שני יהודים שנמצאים שם,
אחד נפטר ואחד אחרונה העלו אותו לארץ, הבריחו אותו.
זה סימן טוב אחד.
זהו, אין, אין, לא נשארו, לא יודע.
הקהילה עלתה כולה,
בקום המדינה עלתה לארץ ישראל.
והיו כאלה שקודם, יש לי דודה שלי, אבא שלי,
לפני קום המדינה היא כבר עלתה.
והיא דחפה את השאר המשפחה לעלות.
עניין בגדי כהונה,
מקור אחד, אומר,
גם ראיתי, כתוב בפסקה השנייה, הילולה דכבוד אדוני אבי מורי ורבי,
אז כאילו זה ההילולה של אבננזר, השם משמוע זה כ"ד טבת, זה היה, לא ידענו את זה,
לא שמתי לב,
והילולה של אבי ואבננזר זה י"א אדם,
עוד כמה ימים, אז בתצוויה הוא כבר מזכיר את ההילולה.
מקור אחד, עניין בגדי כהונה, יגיד כבוד אבי, אתם שמים לב שבהמון פעמים הוא מתחיל מאיזה מאמר של אבא ומוסיף על זה.
יש פה דברים מרכזיים, אביב היה מגדולי הלמדנים הפוסקים של אירופה,
אבננזר.
הרב,
גם בורנשטיין קוראים להם, השם משפחה.
אבננזר, ידוע אבננזר, היה לו שוט אבננזר.
והם היו בכיוון,
גם רבנין עזר תמך בכל התהליך הציוני וכל מה שקורה ולהגיד
שצריך לתמוך בזה וכל העלייה לארץ ישראל.
הוא אמר שר פחד השבועות בזה שהאומות נתנו לנו רשות להקים בית לאומי במדינת ישראל, בארץ ישראל, שר פחד השבועות.
כן, רבנין עזר, הוא והר הוא שמח, אמרו, זהו, התבטא לשבוע.
זה ארוך, אבל הם היו, כן, הכיוון הוא, גם את שם ישמואל עצמו בא פה לארץ ותמך
בדברים, והבאתי, לא יודע, אולי בהתחלה, בשיעורים הראשונים, הבאתי
דברים עליו.
נביא גם לקראת יום העצמאות.
עניין בגדי כהונה, הגיד כבוד אבי, אדוני, מורי ורבי, זכר צדיק לברכה.
כי כל דבר פנימי צריך כיסוי ולבוש.
כן, וזה יפה, זה יפה, יש פה איזה...
העניין של הצניעות, לפעמים אנשים חושבים שהצניעות
היא כאילו, מה אתם מלבישים, כאילו, אחרי עולם החול,
זוג שלא, שמלבישים אישה או כיסוי ראש,
אז אתם מונעים את היופי שלה, מסתירים את היופי שלה.
אבל לא, היופי של אישה הוא לבעלה.
שהוא לבעלה, ולא כל עין זרה נכנסת ביופי הזה, אז זה נשאר להם, וזה מחזק את הקשר שלהם,
ושם היא הכי יפה בעיני בעלה, וזה לא, אומר, כיסוי,
דבר פנימי, כן, גם הקשר בין איש ואישה הוא דבר פנימי, הוא צריך כיסוי ולבוש.
ועל כן הכוהנים שהם פנימיים,
צריכים לי בגדים, כן? אנחנו רואים ש... אז תרומה, בתרומה עסקנו במשכן. בתצווה עושים בבגדי כהונה.
אז הוא אומר, כהנים, למי עושים את הבגדים? לכהנים. הלוויים הם לא, הם ארמא דקאלה, הם באים רק להשמיע קול.
כמו שכתוב בזר, לכן לא צריכים ללבוש. כלומר, לא מצאנו שיש לבוש מיוחד ללוויים.
נו, עכשיו הוא כאילו נכנס פה, פתאום הוא בזכור, כן? הוא בתצווה, בגדי כהונה, אבל מיד הוא בזכור גם.
והנה עמלק, יימח שמו,
הוא נע מכוח פנימי.
כמו שדקדק כבוד אבי
מפירקד רב אלעזר,
שם בפירקד רב אלעזר המשילו את השבת לכוס יין
ואת עמלק לכוס חומץ.
זה ברור שהכוחות הרוע החזקים הם פנימיים, הם משהו,
זה לא סתם.
העמלק הוא שורש הרע, הוא משהו מאוד מאוד...
אז הוא אומר, כתוב שם, יין הוא פנימי,
כן, השווה את השבת לכוס יין ועמלק לכוס חומץ,
כי יין הוא פנימי,
וחומץ מתחילתו הוא יין, אלא שהתקלקל.
על כן הוא גם כן פנימי, אלא שהוא פנימיות הרע.
על כן שייח רצונם מלבוש ובגדים,
איפה רואים, מה הכוונה שיש אצלו בעמלק?
מה?
לא יודע.
כן. לא, לא יודע, כאילו, הוא אומר שכאילו גם עמלק, יש בו צד של לבוש,
אני לא יודע מה זה.
כן, אולי.
בואו נראה, אולי זה עוד יתברר.
ופירקת רב אלעזר, דרכם שרשאים לחשוב את הסוד בליבם,
ואינם מגלים בפיהם.
שכתוב, ויאמר סב בליבו, כן, יקרבו ימי אבל אבי בהרגה את יעקב אחי,
ויאמר עמד בליבו,
למי יחפוץ המלך לעשות טובה יותר ממני.
וזהו עניין לבוש וכיסוי, כן? אז בזה, כלומר, בזה הוא מתכסה, כן?
לא שיש לו לבוש, אבל הלבוש הוא,
זה שהוא מסתיר את דבריו, הוא שומר את זה בלב.
זה הכיסוי שמסתיר רע בליבו.
ועל כן מצינו בעמלק, כשהיה מפתה אותם במלחמה נגד עמלק,
הוא אומר להם, צאו אליי ועשו איתנו מסחר וקניין,
כי אחיכם אנחנו, כדי איתם במדרשים.
כנראה ששם, כשהם מגיעים באברהם עמלק להילחם בעמם ישראל, אז הוא היה מפתה אותם.
וכן כסות,
וכן כסות
ולשון שינה.
לא יודע.
והנה בפורים, כאשר נהפוכו,
אשר ישתתו היהודים הבשונאיהם,
ובראשונה כתיב "ותסם יסתר אל מרדכי על בית המן".
נהפך עניין הכיסוי והבגדים שהיה לאמן ברשות,
אל מרדכי בקדושה,
שנתווספת אצלו פנימיות על פנימיות.
ולכן כתיבו, נכון, יצא עמדה בלבוש מלכות. כלומר, זה מבטא הלבוש את ההשתלטות הזאת, את האטאפ חיה הזאת של,
של כאילו, לא יודע, לבוש העמלק, ללבוש הטוב שלנו, לבוש הקדושה.
עכשיו, הוא מוסיף, זה עניין בגדי שבת,
שבת הפנימיות.
צריכים לזכות לזה. יש המון המון פסקאות, אני כבר מתלבט
כמה להביא על שבת, אבל המון פסקאות נכנס לזה עניין של שבת גם.
וטוב,
שבת, מה איתי? לא התלבטתי, והיה קר, והתחילה הזאת גשם,
אבל שבועיים כבר לא הייתי בכותל, אז קמתי, הלכתי לבקשות, הלכתי לכותל, נתתי שיחה במעמל הגבורה,
חזרתי חולה, אבל...
לא, התקררתי קצת.
אבל אין כמו...
ידעתי שהשבת אני פה, אז אני לא יכול ללכת,
אני אוכל עם התלמידים.
אמרתי, שבת אני הולך, זהו,
צידך שלי את זה.
צריך ל...
שהשבת,
יש לך איזה משהו מיוחד שאתה יוצא ממנו.
אתה מרגיש, וואו,
חוויתי שבת, חוויתי איזה,
כן, מפגש טוב, עוד לימוד תורה, עוד איזה משהו לנפש.
גם מאכלים מוסיפים, כמובן שאישה יודעת לבשל,
והיא מטיבה את הדברים, או שהאיש יודע לבשל.
יש מקומות שהבעל הוא הבשלן, בסדר, אני לא מתערב.
אבל שוסר לכבוד שבת ומתאמץ, גם זה עונג שבת, יש בזה.
עניין, שזה יהיה טוב, זה מוסיף, בהחלט, אבל זה לא העיקר.
צריך שיהיה תוכן, שיהיה תוכן לשבת, היא פנימית.
אז הוא אומר, אבל זה גם מתבטא בבגדים, גם בגדי שבת,
כלומר, למה יש בגדי שבת? בגלל ששבת היא פנימית,
אז צריך כיסוי גם לזה, כן?
לכן שייך בעניין הלבושים.
וכן ברות,
שהיא אמרה לנו, מי, שתלך שם לבועז,
הוא כתיב ורחץ וסח, ושם שמלותייך.
ודרשו חז"ל ברות ורחץ מטונפת של עבודה זרה,
כן, היא באה מ"עגלון", היא בת עגלון,
וסח, תעלה מצוות וצדקות.
ושם שמלותייך, אילו בגדי שבת, ככה חז"ל דורשים.
היינו שאחר שרחצה מטונפת של עבודה זרה,
משכה כוח פנימי על ידי מצוות,
שוב שייך עניין בגדי שבת,
וזה טעם ינגנו ללבוש בפורים בגדי שבת. ראיתי את זה בכמה מקומות בהלכה,
בימים האחרונים שקראתי, וכל מיני
מאוד מאוד מדגישים ללבוש בגדי שבת בפורים.
העולם לא שם לב, באים כאילו לבית הכנסת רגיל.
קראת המגילה וזה לא, צריכים לבוא בגדי שבת,
כמו שאתה לובב, אם מי שלובש חליפה, חליפה.
צריך בגדי שבת בפורים.
הוא אומר, בגדי שבת, הוא אומר, כן.
ממש ראיתי את זה, מישהו כתב איזה דף הלכות.
אפילו אם מישהו בא,
ברזי שבא בט"ז לירושלים, אז גם כן שיהיה חגיגי,
למרות שהוא לא מחויב בכלום, כן, אבל
צריך לשים לב לזה. הנה, יש עוד פסקה, אני חושב.
לא. בשתיים,
גם הוא מביא את העניין הזה, כתוב בפרק התורה גם מה שהוא הזכיר עכשיו, שבת הוא ההפך של עמלק.
פה כתוב זכור עשה לך עמלק,
ופה כתוב זכור עניין השבת הקדשו.
יש להבין העניין, דהנה כבוד אדוני אביו, מורי ורבי, אמר,
שקליפת עמלק היא למעלה מהשכל דה עמים.
מהשכל דה עמים, שמעו וירגזון.
הוא יצא נגדם,
כן?
הוא למעלה מהשכל, כי כל העמים פחדו,
ולא נלחמו בעם ישראל. לא, אני בשביל מקור שתיים, איפה הלכת?
מקור שתיים אני קורא.
אז שבת הוא הפוך עמלק,
וזה כתיב זכור, וזה כתיב זכור.
יש להבין העניין שאומר,
קליפת עמלק היא למעלה מהשכל,
כי כל העמים שמעו והרגזון, והוא יצא נגדם.
כן, כאילו,
מבחינה שכלית, וואי גנישתו יצא נגד ישראל. כולם, אתה רואה איזה ניסים השם עשה להם, קריעת ים, סוף,
יציאת מצרים, עשר מכות.
וחז"ל אומרים, משל עמלק אשר קרחה בדרך.
קרחה זה לשון טומאה קרי, ולשון קרירות.
אז רש"י אומר שם,
משל לאמבטיה חמה,
אין, כמקווה חם, אף אחד לא יכול להיכנס.
יש מקוואות כאלה בירושלים.
טורף משהו,
הם לא יכולים להבין.
יש קר, חם ושורף.
כן.
שם, ב...
נו, לא פרושים?
איך אתה חייב למה של בית מדרש איזה שם?
משכן בעבד.
יש שם מקווה, יש את הסורף.
יש בעיר, באיזה שכונה,
ליד דרום של אשתי.
ויש שם קר חם ואחד קטן, סורף.
אני אוהב להיות בסורף.
פעם אחת ראה שאני נכנס,
והוא רק נכנס ככה, שם את הסורף,
ויוצא החוצה.
הוא רואה אותי, בסדר. אמרתי לו, תשמע,
בגלל שהעור שלי כעס, זה לא משפיע עליי.
זה עבדיך. אומרים לי, מה, באמת?
לא ידעתי איך לתרץ לו את ה...
ואומרים,
אומרים, אני אומר על זה, אני אוהב מקווה, אני אוהב מקווה, אני לא...
פעם, פעם, שמעתי שיחה של מרדכי אליהו, זצ"ל.
זה אומר, תה, עושים בשבת, בכלי שני.
אומר, פחות חם בעולם הזה, גם פחות חם בעולם הבא.
יהיה לך פחות גאינום, כאילו.
תעשה את זה.
אז אני אומר, על ידי המשקע הזה,
קצת חם בעולם הזה, פחות חם בעולם הבא גם כן. אני אקבל פה את ה...
מקווה זה דבר טוב.
אז כן, אז הרעשיון אומר, למשל, לאמבטי רותחת,
אף אחד נכנס,
אפילו שהוא נכווה, הוא כבר צינן את המקווה.
אז ככה עמלק,
כולם פחדו מעם ישראל.
ברגע שהוא יצא להילחם, כבר, למרות שהוא חטף,
כבר,
אנשים אומרים, לא, זה לא כזה נורא להילחם נגד ישראל.
לכן ראשית גרים עמלק, הוא...
אז הוא אומר, זה למעלה מהשכל.
כי כל העמים שמעו בארגזון, והוא יצא נגדם.
ובשבת, הוא אומר, גם כן, נתגלה גם כן אור שהוא למעלה מהשכל.
פששש.
כי מה זה מהשכל? כי אפשר להבין מה, מה, מה יש בש... מה?
כי את הבית נכנס, פתאום יש דקה שזה חול, פתאום נהיה שבת.
מה, מה, משהו קרה, מה, השתנה במציאות, מה?
כן.
זה קדושה שזה למעלה מהשכל.
ולכאן,
עכשיו הוא אומר עוד דבר נפלא, כל ישראל רצויים אז,
איך שהם.
וזה שכתוב, ורצה בנו, ורצה בנו,
השם רוצה אותנו,
כתוב שבכל שבוע הרב צבודה מביא את זה דברים,
ששבת היא כל אדם,
אפילו, אפילו, חילוני, אפילו לא שומר את השבת,
שבת פועלת עליו.
יש פה עילת רעיה חלק ב',
כתוב בתפילה, אנחנו אומרים בשבת, ולא נתתו השם הכינו אלוקי הרצועות,
ואנחנו לא מכינו להבדיל אלים.
אז זה בהערות של הרב צבי יהודה,
ולאטר היה חלק ב' תכ"ח.
אומר כאן הרב צבי יהודה, ערך קדושת ישראל, שלעומתו מיוחדת את קדושת השבת ועוד בריתה,
נבחן ומתפרל בשלושה פנים.
הדברים הם שהם מקדשי שביעי לעומת הגויים הערלים.
שעל כן עם ישראל וזרע יעקב המקדשים, כולם יסברו ויתנגו מטובך.
ואמר רב אונה,
אין לך רשע מישראל שאין לו מעשים טובים?
דמאל יא לללמא דתי, שמביא אותו לעולם הבא.
אימתי? מעלה אותם ביום השבת.
להיות כולם מוכתרים בכתר שבת.
אמר רבי יוסף, החיל רשעים שחיללו שבת בפרסיה, יש להם מעלה בכתר שבת?
אמר לו, אין,
דאתנן, ביום השישי דקטו לחם משנה.
כך נידונים הרשעים ביום שישי משנה,
והרווח להם ביום שבת. שביום שבת הם לא נידונים בגיהינו, כן?
כי יום שבת נקרא שלם ולא נקרא, לפי כך אינו נגרע מהטוב והנאה שבו, בין הצדיקים ובין הרשעים.
ולהראות שלא לחינם אמרה תורה,
ושמרת את השבת, ועזרהם ישבה איתו מכל התורה כולה.
ובשערי הוראה, זה ספר של קרובלים,
כל עשרה שכין את השריעה.
משמע גם על עשרה רשעים,
שעוונותיהם מבדילים,
מכל מקום שכינה שורה בתפילתם.
בקיצור, זה שיש כאן איזה,
שכל שבת גם כן,
גם הרשעים,
יש איזה פסוק, משהו יותר מפורש,
שגם הרשעים הם כאילו מקבלים הערה מהשבת.
כל אחד יוצא
עם איזה הערה מהשבת.
זה אומר,
ורצה בנו,
ואין טעם לרצון.
כמו שעמלק הוא כן מלמעלה מהשכל,
גם השבת היא למעלה מהשכל, ורצה בנו מלמעלה מהשכל.
על כן הוא הפך עמלקו.
לא, הוא קצת לדעת, זה כאן דברים של השבת.
בואו נראה,
מקור שלוש, מדרש רבה,
שהוא מעמלק, כאילו,
אולי זה מה שאחר כך אומרים לו, אם מזרע היהודים,
נפלתי פה לפניו, אין לך, כאילו, זה לא הולך.
הוא כותב, כי טיפת עמלק, כאילו, מה השקר? כן.
תראו, אומרים, בבדיחותא, ככה,
פורים תאיר, יש פה פורים תאיר, אומרים כל מיני חידושים כאלה, שהם לא מאמינים.
למה הוא רצה להשמיד, להרוג,
זאת אומרת, ביום אחד. מה דחו ביום אחד? תהרוג אותם בשבוע.
הוא אומר, הוא יודע שיכול להיות שגם הוא יפסיד.
אם אין יפסיד, הם יעשו חג.
עדיף חג יום אחד, לא שבוע ימים.
בסוף עשינו לו יומיים, הנה השנה שלוש.
בכלל.
אומר השם למשה,
זה הדבר שתעשה להם לקדש אותם לכהן לי.
זה בהמשך,
כי עכשיו זה פסוקים על איך לחנוך את אהרון ובניו לעבודת המקדש,
עם קורבנות שהם מביאים וכל זה.
אז המדרש אומר על זה, הדעות הכתיב, לעולם השם דברך ניצהר בשמיים.
אל תאמר בשמיים, אלא כשמיים.
כשם שמתחילה גזר
ונעשו שמיים,
כן, אז זה כאילו, ומה, וזה כאילו קיים לעולם,
אף דבר שדיברת לקדש את אהרון ואת בניו, קיים לעולם.
וכך נאמר, זה הדבר.
כלומר, המשפט, זה הדבר,
זה הדבר נאמר על משהו שהוא נצחי, בסדר? על משהו שהוא מוחלט.
נראה שהמדרש הוגשה לו, הלוא אמרו חז"ל,
כל הנביאים נתנבאו בקור.
מוסיף עליהם משה,
כן, כה אמר השם, כה אמר זה סוג של נבואה.
מוסיף עליהם משה שנתנבא גם בקור וגם בזה הדבר.
וביער המערל, בגורש, זה דבר,
היא נבואת התורה, שהיא נצחית.
אבל לשון קור היא נבואה לשעתה.
ואם כן, מצוות המילואים, כן, שמה, שיש... בחומש,
מצווים אותם איך לחנוך את הארון ואת בנה בשבעת ימי המילואים.
אז הוא אומר, לכאורה, זה דבר זמני.
אז מה פתאום יש פה נבואה של זה הדבר?
זו השאלה.
שאלון כה היא נבואה לשעתה. אם כן, מצוות המילואים שאינה נוהגת לדורות, אלא מצווה לשעתה,
איך כתיב בזה הדבר? זה היה קשה למדרש.
על כן, פירש המדרש, שלא היה לה קורבנות כהיא.
זה לא על הקורבנות שהביאו שמה, אלא על קדושת הארון שקיימת לעולם, וזה באמת, כהונה קיימת לעולם.
וזה משען, וכך נאמר, זה הדבר.
והנה עוד שם במדרש דבר אחר,
מה זה זה הדבר?
קחו עמכם דברים, זה שאמר הכתוב, הלחץ מניקיון כפיי,
לשמוע בקול תודה.
אמר להם, דברים אני מבקש ממכם, שנאמר קחו עמכם דברים ושבו אל השם.
כל זה כאילו במדרש דברי השם, ואני מוחה לעקוב אתכם.
ואין דברים אלא דברי תורה.
אמרו לו, אין לנו יודעים.
אמר להם, בכו, והתפללו לפניי, ואני מקבל.
כלומר, גם בכייה, גם זה, אם אתה לא יודע מה ללמוד,
תתפלל, גם זה מתקבל.
ככה משמע לשון המדרש. שואל השם ישמואל,
ואינו מובן מה זה שייך לפרשה בכלל, ולכל ה...
ויש לפרש נעמי שבא לצייד דו כנ"ל, שמצווה, לשעתה,
לכאורה לא יצדק בלשון, וזה הדבר.
על כן פירש שמצוות חינוך הוא לעולם,
שהוא חנך אותם,
חונך אותם להיות כהנים, והיינו דהנה כבר אמרנו בשם הרב הקדוש,
אדוני ורבי,
לא, האדמו"ר, הרבי, רבינם, רבינם, כיבשיסחה.
זה, תשמעו, זה משפט מאוד חבל שיצא לי פה בצילום,
אז השלמתי את זה בארתיות שלי, אבל מילים חשובות כאן.
תשובה איננה טלאי.
כלומר, תשובה
זה לא שכאילו איזה פלסטר, כן?
יש לך פה עכשיו, נהיה לך איזה חור, ואתה שם איזה פלסטר, כן?
אלא כי אדם שנופל מן הגג ונשתברו עצמותיו,
אז הוא אומר, מה הכוונה? פירשנו במקור ארבע למעלה. התשובה אינו כמו טלאי על הבגד,
שנשאר על הבגד שמו הראשון, אלא נעשה מתוקן.
כן, היה פה בגד,
ועכשיו שמנו טלאי על הבגד.
לא,
תשובה איננה כן, אלא יהיה כקטן שנולד.
הוא מתחיל מחדש ואין מה שהם יפלו.
כלומר, תשובה,
אז הם מקבלים פה פרצוף חדש, הם מקבלים לו דבר חדש.
אם האדם חושב שהוא בא לתשובה,
ואחרי כן הוא חושב,
הוא סוחב כל הזמן את כל הדברים הקודמים,
וזה הכל נשאר.
בסדר, חזרת בתשובה. לא, אתה אדם, אתה מתחדש, אתה אדם חדש לגמרי.
והיינו אח שאמר, כמי שנפל מהגג,
שנשתברו כל עצמותיו, לא נשאר כלום.
ועל כן, מצוות התשובה היא להתחיל לגמרי מחדש, וצריך להתחזק מחדש לעבודה.
ועל כן, מצוות תשובה היא להתחיל מחדש,
שהיא בהתאדמות חינוך אהרון לעבודת הכהונה,
שזה גם כן התחדשות,
נרמז בלשון, זה הדבר שהרי זה נוהג לעולם.
וזה קוראים לכם דברים, בין דברי תורה,
כי התורה היא לעולם התחדשות.
הוא מביא כאן תכף איזה דוגמה,
וגם ראיתי גם בנתיבות שלום, שכתבתי,
נתיבות שלום מדבר על הזיכרון, זיכרון, שבת זכור, זיכרון.
הוא אומר, כל הזיכרונות שיש לנו בצידור,
זכור למדת קדשור, זכר עמלק,
זכרו, אדם עמדת בהר סיני.
הוא אומר,
השם עשינו הרבה ניסים, למה דווקא ידי לזכור?
הוא אומר, אלה זיכרונות שהם תמידים, הם נצחיים.
ונתינת התורה זה נצחי, כי אנחנו מברכים,
ברוך אתה השם,
נותן התורה,
לא נתן התורה,
נותן, זה כל הזמן.
כל יום ויום מתחדש קבלת תורה.
אז זה אומר גם,
הנה, גם התורה היא עולם התחדשות.
כמו איך אומרים, דד,
כתוב דדיך,
אתה יודע, ירבוך,
שזה כמו התינוק, שהוא יונק,
אז כל הזמן הוא מוצא בו חלב.
כך דברי תורה,
כל הזמן הם מתחדשים, כל הזמן יש בהם,
זה פרה ורבה.
הנה, לכם מברכים גם הוא אומר, נותן התורה ולא נתן.
כמו שהגיד אבי מורי,
משום שנתינת תורה היא תמידית ונובעת בכל עת חדשות.
איך צריך להרגיש את זה?
לא, אתה יכול כל יום
תחליט שאתה מתחיל ללמוד תורה, כי היום יקבלו אותך, כן?
חזק גם אומרים את זה, כשבהר סיני, כשבאו להר סיני,
בחודש הראשון,
בחודש שלישי, באחד לחודש,
ביום הזה באו מדבר סיני.
ביום הזה, איזה יום?
היום,
ביום הזה, ביום הזה,
ביום הזה, תמיד זה היום.
מה שאומר שם,
כל יום יהיו בני חקיקה חדשים.
אין תאריך למתן תורה.
כי מהתאריך היה, אתה יודע,
כמו שעושה סוכות בסוכות, היה לומד תורה, בו״סיוון.
אין תאריך.
אתה יודע שתורה זה כל יום.
כל יום אתה מצווה, כל יום אתה...
הוא אומר, או, עכשיו עוד חידוש פה, שורה 19, מקור 4,
ואפילו כשאין יודעים לדבר, זה עלה מלשון המדרש,
דברי תורה,
נמי נוהגת על ידי בכי ותפילה.
אז תתפלל לפחות.
אדם לא יודע, גולה, הוא לא יודע איזה...
התפילה, תפילה, כל אחד יכול להתפלל.
תפילה היא מצויה אצל כל אדם.
והנה הדמעות הם יורדים מהמוח שהוא ראשית האדם.
על כן, על ידי בכי נתעורר להתחיל מראשית.
ובזה יש כפרה אפילו לחטאים שבקצת מקומות מהזרוע הקדוש שאינה מועילה תשובה.
כתוב על דברים של אריות,
של עזר הבטלה, דברים כאלה, אין לזה תשובה.
אבל גם הוא, גם לטיבות שלום, הם כותבים את זה כמה פעמים,
שיש דברים שבכי וזה, והתחזקות,
אז זה כן, כן מועיל.
כן, ב...
הנתיבות שלום,
כתבתי, אני השבוע, השנה אני הרבה מהנתיבות שלום, כותב את זה באלון.
אז יש לו חוברת נפלאה על ימי השובבים.
שם הוא כותב המון על משברים של זה, והתיקונים של זה, ואומר שלמרות שהזוהר כתב שאין תיקון,
אבל תראו בכי ותשובה, לא יודע, מ...
מעל הד... זה, זה, זה.
אפשר לתקן את הכול.
אז זה מה שהוא אומר שבכי,
הנה הוא אומר, ואיך יש כפרה אפילו לחטאים שבקצת מקומות, מאזר הקדוש, כתוב שלא מועילה התשובה,
והטעם שהתשובה היא בלב, והפגם הוא במוח.
אם כן, הפגם גבוה מהתיקון, כן?
התשובה זה בלב.
הפגם, כן, של הראיות כל זה,
זה במוח.
כן, אני יודע שסוד הזרע נמשך מהמוח.
אם כן, הפגם גבוה מהתיקון, אז אי אפשר לתקן את זה.
הוא אומר, כמו שכתבתי בהקדמת עגלי טל,
לאבננזר,
כן, יש לו גם ספר עגלי טל. עגלי טל, טל, יש ל"ט מלאכות שבת.
אז הוא רצה לבאר את המלאכות, הוא לא גמר את הכול.
אבל כשלומדים ללאכות שבת וזה העגלי טל, זה משהו, זה אחד הספרים היסודיים, כן, בהלכות שבת וזה,
על הלא יודע כמה, עשרים וכמה מלאכות שהוא כתב.
אני אומר, כמו שכתבתי בהקדמה לעגלי טל,
ושעל כן,
זה מעניין, זה עשו גם על נתיבות שלום, אז סליחה שאני זוכר.
בימי השובבים,
אז הוא אומר שם,
ידוע שיש היום, כתוב,
היו כאלה שצמים בימי השובבים,
במיוחד בימי חמישי של ימי השובבים עושים צום.
פה יש איזה בית הכנסת,
שכל ימי החמישי של ימי השובבים,
קמים חמש וחצי ואומרים סליחות של ימי השובבים.
יש להם ספר מיוחד, "סליחות לימי השובבים".
כן, השתתפתי בשנה דווקא הרבה.
אז הוא אומר, כמה דורות ראשונים היו עושים סליחות ותעניות וזה.
היום, עיון, לימוד תורה.
לעבור לימוד תורה, הוא נותן שם איזו סגולה מיוחדת,
עוד לא זכיתי לה,
ללמוד חמש שעות רצוף. הוא מביא איזה תיקון בשם רבותיו,
שיש תיקון מיוחד של לימוד תורה חמש שעות ברציפות.
הוא אומר, מה זה עושה? אני עוד לא יודע.
לכן אומר גם השם ישמואל, ועל כן, בעיון הלכה,
כן, אז אתה, כוחה, החטא הוא במוח.
התשובה היא בלב, אז זה לא יכול לתקן, זה יותר נמוך.
מה, אז מה כן יכול לתקן?
בעיון הלכה מתכפר, כי גם העיון זה גם במוח.
וזה שבמדרש, קחו עמכם דברים ולא דברי תורה,
כדי שיכפר לכם אפילו על פגמים שקשורים למוח.
וכשאמרו, איננו יודעים, מצא להם תקנה, על ידי בחיו דמעות.
הדמעות גם כן באו מהמוח.
שזנק בכל מקום, בכל זמן.
ולפי דרכנו למדנו שתשובה על ידי דמעות מועילה על הכל, כי דמעות זה גם כן מהמוח.
כן, דברים מיוחדים של...
בואו נראה את האחרון בעמוד הבא.
נראה שזה הפוך, יצא לי הפוך.
כן, מה שאנחנו קוראים שם במלחמת, אנחנו קוראים הרי את בשלח, כן? ואברהם עמלק וילחם, לא.
בשבת זכור קוראים זוכר זכר עמלק,
מפרשת כתצא, כן?
ובפורים עצמו,
קוראים ביבוא עמלק וילחם ישראל ברפידים.
ושם,
משה אומר
למשה,
כתוב זאת זיכרון בספר, ושים באוזני יהושע,
כי מכון חזר עוזר השמיים. יש לו עבודה, כן, כשהוא ייכנס לארץ ישראל, יש מלחמת עמלק.
כתוב זאת,
כתוב זאת,
כתוב זאת זיכרון בספר.
כתוב זאת מה? מה שכתוב בתורה. זיכרון, מה שכתוב בנביאים,
ככה חז"ל דורשים בספר, מה שכתוב במגילה.
כלומר, יש כמה שלבים.
תורק אמרה את זה, הנביאים כתובים את זה, ובמגילה עניין של עמלק.
נראה הטעם של אזכרת עמלק בתורה, בנביאים ובכתובים,
שהנה הזוהר,
כתוב שבלעם עם בלק
התפארו
לבלעם שתי האותיות האחרונות משמו, הן ראשונות בשם עמלק.
כן, אם תכתבו, שימו לה רגע,
תכתבו בלק,
תסתכלו עליי רגע,
תכתבו בלק,
מתחת זה תכתבו עמלק,
תעשו קו אחרי שתי אותיות,
בוא יצא לך בלעם ובוא יצא לך עמלק.
תכתוב בלעם
ותכתוב מתחת עמלק,
זה קו באמצע,
אחרי שתי אותיות,
מה אתה מקבל?
עמלק בלעם.
זה מראה שיש חיבור ביניהם, יש קשר ביניהם.
זה מה שהוא אומר כאן, זה זוהר.
בלעם עם עמלק,
התפארו, דבלעם שתי אותיות אחרונות משמו,
הן הראשונות משם עמלק, נכון?
עם.
ובלק, שתי אותיות אחרונות משמו,
הן האחרונות מעמלק.
ועוד שם בזוהר, בלעם כוחו היה במילולה.
ובלק בעובדה, כלומר בלעם היה כוחו בפה,
ובלק במעשה.
ומכוח כוחו של עמלק,
אז היו שניהם גם דיבור וגם מעשה. ועל כן בלעם,
שהיה בו שתי אותיות הראשונות שבשמו היה כוחו במילולה,
שכוח הדיבור הוא נעלה ונכבד מכוח המעשה. כן, דיבור זה,
דיבור יש לו השפעה,
אנחנו חושבים שדיבור זה כלום,
אבל דיבור זה...
הוא מתייחס לשתי אותיות הראשונות משמו,
הוא בלק שכוחו היה בעובדה, היו לו שתי אותיות אחרונות.
וכתוב, ראשית, גוי מעמלק.
הראשית שבאדם הוא כוח, הרבה מדבר על העניין הזה של כוח המחשבה וכוח ה...
לכוח המחשבה, ובאשר עמלק היה רישת גויים,
מוכח שיש לו גם כוח המחשבה.
והנה היה שלם בכל שלוש בחינות, מחשבה,
דיבור ומעשה לרע.
ולעומת זה כתיב הימים הנזכרים ונעשים בעיבורים,
ובזה מתישין את כוחו
שמילולה בעובדה, שמצד הפורים. כלומר, כיוון שנזכרים ונעשים,
נזכרים זה בפה,
ונעשים, אז זה,
זה כאילו מחליש את כוחו של עמלק שהוא בפה ובמעשה.
ובשבת, שקודם פורים קוראים פרשת זכור,
זכור ובפה,
לא תשכח בלב.
וזה כנגד כוח המחשבי, כוח הדיבור.
וכאשר שבת היא יומא דנשמטה,
תבינו מה העבודה הזאת, כי זה לא סתם ללכת, נשמעה זכור.
צריך עבודה פה עכשיו.
זה עבודה, עבודה בלב.
וגם כתבתי בנתיבות שלום השבת,
שאומר עבודה בלב,
הוא אומר, כמו שבמעשה, כמו שבקריאה שקוראים, עושים כל ההידורים,
הולכים לשמוע ספר ספרדי ועושים את כל ההידורים, ככה גם בפנימיות הלב צריך מחיקה, כמו עם כל ההידורים.
ככה, ככה הוא כותב.
גם הוא מדבר על פנימיות הלב הזה,
להתיש את כוחו
בכוח המחשבה, והנה נמחש שמו בכל גימל הבחינות.
מחשבה, דיבור ומעשה.
ולכן מקדימים וקוראים פרשת זכור קודם פורים,
ועל כן בפורים שניצחו את המן ומחו את שמו,
כתיב ליהודים הייתה אורה ושמחה ושונא ועיקר.
דרשו חז"ל, אורה זו תורה, ושמחה זה יום טוב,
ששון זו מילה,
ועיקר תפילין.
כוחו של עמלק מחשבת דיבור ומעשה נהפך לישראל ונתחזקו מחשבת דיבור ומעשה.
וזאת תורה שעיקרה במחשבה והגיון לב,
שמחה זה יום טוב, כי שמחה היא התגלות הנעלם על ידי דיבור פה,
ועל כן ביום טוב קוראים את ההלל.
אתם יודעים, ראיתי הלכה מעניינת.
אדם ששכח, לא יודע, זה לא יצא לו לקרוא את המגילה, היה עכשיו, קיבלו צו שמונה, לא יודע.
לא יצא לקרוא את המגילה.
ירושלמי, לא יודע אם זה מועיל תל אביבי.
ירושלמי שלא קרא את, השנה כולם קוראים באותו יום, חמישי קוראים למגילה.
ירושלמי שלא קרא את המגילה בחמישי-שישי,
יגיד הלל בשבת.
יגיד הלל בשבת.
איך ראיתי עליך?
כי חז"ל אומרים, מה עם ההלל של מגילה?
אמר, קריאתה היא הללתה.
זה ההלל.
משתים את זה בהלל.
בלי ברכה, אני חושב, אבל להגיד הלל.
היום אתם קוראים את ההלל. מילה ותפילין הם שתי אותיות שבאדם,
ועובדה שצריך כל איש שלא יהיה בו פחות משתי אותיות האלה כבזוהר, והנה נתחזקו.
קיצור, העבודה הזאת של זכור, מחשבה, דיבור ומעשה.
ובזה יש לפרט דברי המכילתא,
שכתוב שמשה זה, ידיו שם כבדים, אהרון וחור תמכו בו.
בידם מזה ומזה אחד, אהרון בזכות כהונה וחור בזכות המלכות,
כי ממנו זה משבט יהודה שיוצא מנו מלכות.
ראינו שלעומת כוחו של עמלק, מחשבה, דיבור ומעשה,
היו שלושה אלה משה, אהרון וחור.
משה כנגד המחשבה, כי משה נקרא ראשית, דכתיב,
והיה ראשית לא,
והתורה היא מחשבה כנ"ל, נקראת על שמו.
אהרון הוא בעובדה על ידי מעשה עבודתו בקורבנות,
וחור הוא בזכות המלכות שבמילולה.
זה כוחו של משה,
של דוד, בראש של רודש ושבחות, תהילים וכל זה.
דוד זה, פה זה מלכות בזוהר, ובסוד אלוקים אל דומי לך. ועל כן משה, שכוחו במחשבה,
נתמך בשני כוחות שהם מילולה ועובדה על ידי אהרון וחור,
כהונה ומלכות.
כהונה בעובדה ומלכות במילולה.
טוב, לא כל אנחנו מבינים.
והנה תורה הנביאים כתובים, יש לומר גם כן שמחשבת דיבור ומעשה. תורה היא מחשבה,
נביאים זה המילולה,
כי כל שם נביא הוא לשון ניב שפתיים,
וכתיב העונכיך יהיה נביאיך, וידוע מידת הנביאים נצח ועוד
נצרי שפתיים, כתובים,
נקרא על שם שהוא כותב, והוא עובדה,
והם שורש מחשבת דיבור ומעשה,
ובא הציווי למחות שמו של עמלק בכל ג' לבחינות הנ"ל,
שמחשבה, דיבור ומעשה על כן נזכרת מחיית עמלק,
טעון ואם הוא כתובי.
נו, מה שהלימוד,
שלא נעבור עוד פרשת רחוק ככה סתם.
הולכים, שומעים, יופי, יצאנו את החובה,
נרגיש שיש פה עבודה, עבודה פנימית, עבודה של מחיית עמלק, של דברים לא טובים בתוכנו, שככה יש, הוא אומר בנתיבות שלום שהבאתי,
שיש כוח, יש כוח,
כוח הרע הזה של עמלק, הוא נמצא בכל הדורות.
כיוון שזה נמצא בכל הדורות, אז יש לנו גם מחייה של כל הדורות.
וזו גם עבודה כללית כזו, וזו גם עבודה פרטית, שכל אחד למחות כאילו את העמלק שבתוכו, את הדברים שמושפעים אצלו מכוחו של עמלק.
זו העבודה שלנו, בעזרת השם.
שבוע הבא, להגיד, בעזרת השם, יום רביעי.
מי?
יום ייעוד ביום שלישי.
מתחיל 12 וחצי הרב יסטר קלונסקי,
מתלמידי הרב צבי יהודה הראשונים,
הוא יגיד הרב צבי יהודה,
ואחרי זה משתיים ורבע שיעורים בו, יפורסם באלון, גם אני אתן, בחמש ורבע אני אתן בו,
יום שלישי.
כן, כדאי לבוא, שלישי,
הרב יאל ורד יתחיל,
הרב פיירמן,
כן,
לא, בבית ראשי שם,
שם.
