אוקיי, שלום וברכה לכולם.
אנחנו נלמד,
אני חושב, ככה שיעורים לפני פורים,
קצת על מגילת אסתר,
יותר נכון, את מגילת אסתר, לא על מגילת אסתר.
ניכנס ממש לעניינים פה בתוך הפסוקים, מה שנספיק, בסדר? יש פה הרבה,
הרבה הרבה עומקים והרבה רבדים,
ואני מתחיל, בסדר?
זה יהיה יחסית לימוד מהיר, כדי שנספיק הרבה,
אבל מעמיק,
והשאיפה, בסדר? משהו לא ברור, תשאלו,
נשמח מאוד.
אז אני מתחיל. ויהי בימי אחשורוש, הוא אחשורוש המולך
מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה.
בימים ההם כשבט המלך אחשורוש על כיסא מלכותו, אשר בשושן הבירה,
נקרא שלושה פסוקים ואסביר. בשנת שלוש למולכו,
עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס מדי ואפרטמים ושרי המדינות.
אז ויהי בימי אחשוורוש,
אחשוורוש הוא היה המלך שמלך אחרי כורש ולפניו מלך דריווש עמדי.
מדי ופרס הם כבשו בעצם את בבל ביום שבלשצר נהרג, כשהוא הוציא את כלי בית המקדש.
בלשעצר מלאך שנה, אוויל מרודח מלאך 23 שנה, ולפני זה נבוכנצר 45 שנה. זה מלכות בבל.
פה אחשוורוש הוא בעצם לא היה צאצא של כורש,
אלא למעשה הוא קנה את המלכות בכסף, הוא שיחד אנשים,
הוא קידם את עצמו בעזרת העושר שלו. הוא היה שומר האורוות
של נבוכנצר, ככה במדרש. הוא היה אדם פשוט,
אבל הוא מצא שלושה אוניות שטוו בנהר פרת, עם הרבה זהב, יכול להיות שזה היה הזהב של בית המקדש,
וככה הוא התקדם, והוא הגיע למצב שלמעשה הוא,
את כל מה שכבש נבוכדנצר,
אז לקח אחר כך דריה ושמדי, אחר כך כורש, אחר כך הוא. למעשה,
בהתחלה המלכות הייתה בעילם, שזה בבבל,
והוא, אנחנו נראה פה בפסלוג ב',
הוא העביר את המלכות שלו לשושן הבירה.
הוא קבע עיר בירה חדשה,
הוא כל הזמן דאג שלא ימרדו בו.
וכשאתה בעיר חדשה,
אתה בונה את הכל מחדש, אתה יוצר את הכל, אתה גם יוצר אווירה של שינוי.
כל מנהיג, בוס, שנכנס,
הוא רוצה להראות שהוא עושה שינויים והוא לא כמו קודמו,
ולכן הוא העביר את עיר הבירה לשושן.
הוא מלך מהודו ועד כוס שבע ועשרים ומאה מדינה. אז הוא משל בכיפה, חז"ל אומרים.
זה ממש משהו פנומנלי, רודה בכל עבר הנהר, מטפסח ועד עזה.
ממש שלטון גדול.
ובימים ההם, כשבת המלך אחשוורוש על כיסא מלאכותו, אשר בשושן הבירה,
אז זה בשנת, אנחנו, מה זה בימים ההם?
אז בשנת שלוש למולכו.
עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי הפרטמים ושרי המדינות לפניו.
כלומר, הוא בשנה השלישית,
שהוא כבר עבר לישושן הבירה וביסס את מלכותו,
הוא עשה משתה לכל שריו 180 יום. 180 יום ששותים בהם יין, אוכלים בשר,
הופעות, מוזיקה, בחורות,
משהו נורא ואיום.
אך כתוב פה,
חיל פרס מדי הפרטמי מסרי מדינות לפניו. כלומר, הדרך שלו הייתה
שהוא בעצם
פינק את כולם.
זה היה הדרך שלו למלוך.
הוא הראה לכולם את כבוד עושר מלכותו כדי שיראו מלפניו,
והדרך שלו, בניגוד לנבוכדנצר,
הייתה לתת, לעשות כרצון איש ואיש. מין פלורליזם כזה. כל אחד,
שיהיה לו טוב, שיעשה מה שהוא אוהב,
העיקר שלא יזיק ולא ינסה חס ושלום למרוד.
ההפך הגמור מנבוכנצר, נבוכנצר היה לו,
הוא היה מלך מאוד אכזרי.
הוא כבש את כולם, רצח
מאות אלפים, אולי מיליונים, בירושלים, היה לו שר טבחים.
נבוזרדן שר הטבחים. מה זה שר הטבחים?
זה לא זה שעושה פנקקס במטבח, נכון?
אלא טובח, שר הטביחה, נכון?
והוא היה, כל מלך שהיה כובש, היה אונס אותו במשקף זכור, היה אוכל כל יום ארנבת חיה, לא מבושלת,
בשביל לחזק את האכזריות שבו. זה נבוכנצר, היה מלך רשע, מרושע,
אכזרי, גם רוחני כזה, משהו רוחניות דה טומאה.
רואים את זה מספר דניאל,
משהו מאוד מוזר.
חלומות,
שיגעונות,
משהו מיוחד.
בכל מקרה, אחשוורוש אומר, אני לא כמוהו.
אני מלך טוב, מפענק את כולם, לעשות כרצון איש ואיש, פלורליזם.
העיקר שאף אחד פה לא ימרוד, זה הדבר היחידי בעצם שמעניין אותי.
לא בגלל שאני רוצה לפענק את כולם, אני רוצה לבסס את המלכות שלי.
זה אחשוורוש.
אז לכן הוא עשה משתה לכל הפרטמים.
כן, פרטמים זה חיל פרס ומדי, הפרטמים, פרטמים זה שליטי המדינות. הרי מי יכול למרוד במלך?
מה?
מי שיש לו כוח, בדיוק. בדרך כלל, מי שמורד זה שר הצבא,
שר האוצר, נכון?
מישהו שהוא מקורב אל המלך. הבן של המלך יכול למרוד.
כמו שאנחנו רואים את זה בתנ״ך הרבה,
גם במצרים, הסיסי איזה שהוא, עכשיו הנשיא של מצרים הוא היה בעצם,
אני חושב הרמטכ"ל שם, או שר הביטחון, או זה או זה.
ואחרי בחירות דמוקרטיות שנבחרו האחים המוסלמים,
הוא כלע את מי שנבחר
והתחיל לשלוט.
זאת אומרת, מי שמורד זה דווקא מי שקרוב למלכות. ולכן, דבר ראשון שאבחשוורוש הוא עושה,
הוא מרדים את כולם,
ומשתה 180 יום, תחשבו כמה אפשר כבר לאכול,
אתה כבר, כן, באמת,
משתה 180, אפילו משתה של שלוש שעות זה קצת קשה, נכון? כאילו כבר, זה כבר טוב, מציינו, נכון?
180 יום בהערותו את עושר כבוד מלכותו,
את עיקר תפארת גדולתו, ימים רבים,
80 ומעט יום.
ובמלוא את הימים האלה, עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה, למגדול ועד קטן, משתה שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך.
אז אחרי שהוא סיים עם השרים,
שהם המסוכנים יותר למרידה,
הוא מתחיל עם המקורבים אליו בשושן הבירה,
עיר הבירה שלו,
הוא קודם כל מרדים גם אותם. עושה להם משתה שבעת ימים,
כל אחד,
הוא מבהיל אותו עם העושר שלו.
כן,
כל אדם היה שותה שם בכוס זהב, היה אומר לו,
תיקח את הכוס אליך, כן.
מזכרת ממשתה אחשורוש.
והיה שם את כל העושר של העולם, חור, כרפס ותכלת, אחוז, בחבלי ווץ, ארגמן,
רגילי כסף, עמודי שש,
מיטות זהב וכסף על רצפת בת ושש ודר וסוחרת.
כלומר, הם ישבו על מיטות זהב, רק תבינו כמה הוא היה עשיר.
אדם קונה לאשתו איזה שרשרת,
זה מרגיש ננשך בכיס, נכון?
והוא שם אותם על מיטות של זהב, יש לו כל כך הרבה רצפת בד ושש, כל הדברים הללו זה כל מיני בדים ומתכות הכי יקרות שהיו אז,
והשקות בכלי זהב.
אז אמרתי לכם, נותן להם אפילו את הכוס במתנה,
אבל חז"ל דרשו פה,
האשכנזים פה הם פתאום מחליפים מנגינה.
יש להם מנגינה מיוחדת ל...
אה, יפה, יש להם פה זמר.
מכלים, מכלים שונים.
ופתאום מגילת איכה מכה בך באמצע קריאת המגילה.
מה קורה?
חז"ל רצו להדגיש,
זה האשכנזים.
שמה?
הוא הוציא את כלי המקדש.
לכן זה במנגינה של מגילת איכה.
הוא עשה חישוב על הפסוק בירמיהו, כתוב "כי לפי מלות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" ככה כתוב בירמיהו.
אז כלומר, שם ישראל ישוב, נכון?
מבנה את בית המקדש, ישוב לציון.
לפי מלות לבבל שבעים שנה.
אז כמה טעו בפסוק הזה?
בלשעצר, הראשון שטעה,
הוא חשב שעברו שבעים שנה, כי לפי מלות לבבל, משעה שבבל עלתה.
הוציא את כלי המקדש, באותו לילה יצאה היעד על הקיר, כתבה "תקל תקל מנהו פרסין" והוא,
באותו לילה, דניאל פתר לו את החלום והוא מת.
ונלקחה המלכות לפרס.
טוב,
עוד מי שטעה בזה זה דניאל.
הוא חשב שזה
מעליית יהויקים,
18 שנה בעצם לפני החורבן,
וכשהוא הבין שלא קורה כלום,
אז יש פרק,
פרק לפני האחרון בדניאל, או שניים לפני האחרונים.
הוא עולה שם לעליית הגג ומתפלל,
הוא מבין שבעצם זה לא הקץ שהוא חישב.
עוד מי שטעה בזה זה אחשוורוש.
הוא חשב שזה מגלותי הוא יחיד,
שזה היה 11 וחצי שנה
לפני חורבן הבית.
ובסופו של דבר זה היה 70 שנה לחורבן עצמו, בסדר? אז היו בזה כמה טעויות,
כמה חישובי קיצין,
מכל מקום הוא אמר, הנה,
עברו 70 שנה,
מי גלותי או יכין, זה נקרא גלות החרש והמסגר, שאצולת ירושלים גלתה,
ביניהם יחזקאל ודניאל,
וכל מיני חשובים כאלה, בסדר?
חנניה, מישאל ועזריה,
בתור ילדים הם היו,
אבל אצולת ירושלים, חשובי ירושלים.
זה חרש ומסגר לא בגלל שהם עובדים בפח,
אלא בגלל שכשהם פותחים, אתה נעשה חירש בדברי תורה. אתה לא מבין מרמת העומק, כן?
וכשהם סוגרים פסק הלכה, אתה לא יכול לפתוח אותו. זה החרש והמסגר, בסדר?
אז הוא עשה חישוב שמאז בעצם עברו שבעים שנה, ועם ישראל כבר לא ייגאל.
לכן הוציא את כלי המקדש. ולא רק זה, הוא לבש את בגדי הכהן הגדול, והשקה את אנשי שושן ביין.
יין,
הפוך ממה שעם ישראל עושה, נכון?
מה קורה בבית המקדש?
אנחנו לוקחים את הנפש הבהמית,
את הבהמה, כן? ומעלים אותה לקורבן, מעלים אותה אל הקודש.
ומה עשה
אחשוורוש?
הוא לקח את הנפש, השתמש בכלי המקדש
והנמיך אותם אל הנפש הבהמית.
אתם מבינים? בדיוק הפוך. במקום להעלות את הבהמה לשורשה,
הוא מנמיך את הקודש
אל הקליפות,
והשתמש בזה לשתות יין, להשקות יין.
ויהיין מלכות רב כיד המלך, שותים כמה שרוצים. כל אחד היה נותן לו יין
גדול מגילו.
כלומר, שהוא התיישן,
אתה בן 30, נביא לך יין בן 31. כן, ככה, מפנק את כולם,
כל אחד לפי עניינו,
והשתייה חדה, תן לו נס.
כי כן ייסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש. כלומר,
הוא אמר, כל אחד שותה את היעין שהוא אוהב,
אוכל את המאכלים שהוא אוהב,
אין פה כפייה לכאורה, נכון?
על אף אחד,
כל אחד שותה במינון שהוא אוהב, את הסוג שהוא אוהב.
פלורליזם כזה, אווירה טובה, לכאורה, נכון?
תכף נראה שזה לא כל כך ככה.
זה על כל דרך לשלוט.
וגם,
איך זה יתברר?
תכף דרך ושתי.
גם ושתי המלכה עשתה משתי נשים בית המלכות, אשר למלך
אחשורוש.
אז ביום, מי הייתה ושתי? היא הייתה נינה של נבוכנצר.
אולי נכדה?
כתוב נינה, אבל בלשון חז"ל נינה זה נכדה.
לא כך ברור
אם היא נינה או נכדה.
מכל מקום היא הייתה ודאי מזרע המלכות,
ובשביל אחשוורוש זה היה מאוד יקר, כי זה הייחוס שלו,
הרי אדם פשוט, הוא שומר אורוות, נכון?
אז הנה, הוא נשוי למישהי שהיא תצאית של נבוכדנצר,
והיא הייתה גם מאוד מאוד יפה.
ביום השביעי, כתוב לב המלך ביין, אמר למאומן בזתה חרבונה, בגתה ואבקתה,
זתר וחרקה, שבעת הסריסים המשרשים את פני המלך אחשוורוש,
להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות,
להראות העמים והשרים את יופייה, כי טובת מראה היא.
ותמיין המלכה ושתיל לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים, ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו.
מה קרה?
אז חז"ל אומרים, מסכת מגילה,
תראה את עם ישראל, שהם שותים,
אז הם אומרים דברי תורה, נכון? כמו שבפורים, עם שתי פורים,
אדם הוא מעמיק בסודות של המגילה,
כל מיני רעיונות רוחניים של פורים, אהבת השם.
והגויים כשהם שותים, אז זה ישר מחזק את הנפש הבהמית,
ואז הם מתחילים לדבר על בחורות.
אז אחד שם מהמאסרים שלו אמר,
הכי יפות ההודיות, אין על ההודיות בעולם.
שני אמר, מה אתה מדבר?
הכי יפות, אני יודע מה, הפרסיות.
אז אחשוורש אמר, כלי שאני משתמש בו, יפה מכולם,
ציווה להביא דבשתי בכתר מלכות.
חז"ל אומרים, רק בכתר מלכות.
כלומר, ערומה,
שתרקוד לפני כולם ויראו כמה יפה.
זה מלך שיכור, כן?
יש שיר כזה, אל עוסה נקמה,
שיר העיראקי, מקאם סבא.
אז יש בית כזה,
אמר מלך שיכור לעמו החמור, ואשתי תעבור בבשר ערומה,
כן?
עכשיו, מה אתם אומרים?
זה מתאים לנכדה של מלך כזה חשוב,
נבוכנצר,
לבוא ככה שכולם יזנו את עיניהם מיופייה, אה?
מוריד לה מהכבוד, נכון?
מה?
נכון? ותמהנה במלכה ואשתי? לא נכון.
זהו, שלא נכון.
היא הייתה מבסוטה על זה חלאס.
מבסוטה.
היא אומרת, איזה יופי, זו ההזדמנות שלי שכולם יראו פה סוף סוף,
מפה בעניינים.
אבל מה?
גדל לה זנב,
ככה חז"ל אומרים במסכת מגילה,
ופירוש אחר,
פרחה בה צרעת.
ואז היא בעצם אמרה, וואי, איזה תקלה, אני לא יכולה לבוא.
זה לא נעים לרקוד,
שמאחורי יש כזה זנב של קוף או משהו כזה, נכון?
מתנפנף מאחוריה, נכון?
אורון, הנקודה הזאת?
אז היא אמרה, אני לא מוכנה לבוא, כן?
שלא תגיד להם שגדל הזנב, נכון?
אבל אז לא מוכנה, ותמהן אבל המלכה ואשתי, זה לא נעים ככה לרקוד.
לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים, ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו.
היי רגע, מה זאת אומרת? למה שהוא יקצוף?
אה?
הרי הוא כזה מלך מכיל, נכון?
טורליסט.
מה?
אז מה? אבל בסדר, לעשות כרצון איש ואיש, נכון? זה הדגל שלו, כאילו, כל אחד והאמת שלו, כל אחד והדרך שלו.
הרי נטל הוא כפייה, אבל רואים שהוא לא באמת היה פלורליסט, אלא מה?
זה רק הייתה הדרך שלו לשלוט בכולם, נכון?
להרדים את כולם.
תשימו לב שתרבות שהיא פלורליסטית,
כולם רדומים,
כולם בהנאות העולם הזה, כמו אמריקאים. אמריקאים הם מאוד רדומים, נכון?
כל היום פוטבול, בסקטבול, נכון?
הם אוכלים ג'אנק פוד ומול המסך.
רדומים, חלאס.
מעט חכמים יש שם, הרוב
במצב לא פשוט.
ברור הנקודה הזאת?
אז הרבה רדומים.
אז זו הייתה הדרך שלו,
אבל לכאורה הוא אמור להגיד,
בסדר גמור, נכון?
לא רוצה,
נכבד את רצונה, נכיל את זה, נכון? אכלה, אכלה, נכון?
אבל זה לא מה שכתוב, כתוב ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו.
אז עכשיו הוא בבעיה, כן?
הוא בבעיה.
למה הוא בבעיה?
כי לכאורה הוא... רצית לשאול משהו?
כן.
זה... כי זה העובדות.
הנה,
רש"י אומר,
ותמיינה מלכה ושתיר, אבותינו אמרו, לפי שפרחה בצרעת, כדי שתמיין ותיהרג.
כן?
לפי שהייתה מפשטת בנות ישראל לאומות, ועושה בהם מלאכה בשבת, נגזר עליה שתתפשט ערומה בשבת.
למה חז"ל, לא יודע למה,
אבל זה מסכת מגילה י"א, אם אני זוכר נכון,
בסדר?
זה הפשט.
אוקיי, אני ממשיך.
למה, אגב, זה פשט הפסוק, בכתר מלכות,
כאילו, זה הפשט.
בכתר מלבד מלכות. הם פשוט ממקדים אותך על מה שכתוב פה.
זה בסדר?
עם כתר וזהו, לא כתוב עוד.
לכאורה זה פרט שלא צריך לציין. שתבוא על מלכה ואשתי, מה אכפת לי אם היא תבוא עם הפיג'מה הברודה, מה אכפת לי, נכון?
חז"ל ממקדים אותך,
מה הייתה הדרישה שלו, בצורה מאוד מדויקת? שתבוא בכתר מלכות נטו.
יפה מאוד.
בסדר? אז זה פשט הפסוק, רק לא שמים לזה לב.
להרבה דברים שאני אומר פה לא שמים לב, אני צודק?
מה?
כאילו, זו מגילה רזית, יש פה המון סודות.
צריך ממש לדוש פה בדברי חז"ל,
כן, ללמוד מסכת מגילה וכולי, כאילו, יש פה הרבה דיוקים.
טוב, עכשיו, מה קרה עם אחשוורוש?
מגילת ההסתר, נכון?
מה קרה עם אחשוורוש?
הוא לכאורה היה אמור לזרום איתה ולהאכיל אותה.
ויאמר המלך החכמים, אז הוא אומר, לא, תשמע, אני ממש כועס,
אני בכלל לא מכיל את זה,
אבל איך אני יורד מהעץ שעליתי אליו?
זה הבעיה.
כי הוא טיפס על עץ, שהוא משדר לכל העם, שמה הוא?
מכיל אותם, וכל אחד לעשות כרצון איש ואיש.
ופתאום ממש זה מעצבן אותו, נכון?
אז "ויאמר המלך החכמים יודע עתים
כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין,
והקרוב אליו כרשנה שתר אדמתה תרשיש מרס מרסנה ממוכן שבעה עצרי פרס
ומדי רואה פני המלך היושבים ראשונה במלכות".
אז הוא אמר להם, תיתנו לי עצה, איך אני יורד מהעץ הפלורליסטי,
ומה אני עושה עכשיו עם ושתי?
כי אני, נוצרה לי פה בעיה.
אמרתי לכל השרים שם,
שהנה, היא באה, אתם תראו איזה יופי.
והיא לא באה, אז זה גורם לי להשפלה, נכון?
מבייש אותי.
מה אני עושה עם זה?
אז אומר, אומר פה, כדת מה לעשות במלכה ושתי,
על אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשוורוש
ביד הסריסים.
אז בואו, תסבירו לי מה כדאי לעשות.
עם המיעון הזה שלה, נכון?
ויאמר ממוכן, מי זה ממוכן?
חז"ל אומרים זה אמן.
למה נקרא שמו ממוכן? שהוא מוכן לפורענות, בסדר?
והוא כתוב שביעי, תשימו לב שהוא כתוב בפסוק הקודם שביעי,
נכון? כלומר הוא היה מספר שבע ביועצים, נכון? הכי קטן.
והוא קופץ בראש, חז"ל אומרים, כן?
איזה אידיוט קופץ בראש.
אז הוא,
ויאמר מוכן לפני המלך והשרים.
תשמע, יש לי עצה בשבילך,
איך לרדת מהעץ.
לא על המלך לבדו אבטבשתי, המלכה,
כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות המלך
אחשוורוש. תשמע, זה לא עניין פרטי שלך, זה משהו שהוא לאומי. יש פה משבר...
כי מה יקרה מזה? בוא אני אגיד לך מה התולדות של זה.
כי יצא דבר המלכה על כל השרים, אנשים,
להבזות בעליהם בעיניהם,
ואומרם המלך אחשורוש אמר להביא את דבשתי המלכה לפניו, ולא בא,
זה מה שיגידו.
והיום הזה תאמרנה שרות פרץ ומדי אשר שמעו את דבר המלכה לכל שרי המלך וכדי ביזיון וקצף".
כלומר, תשמע,
מה שיקרה עכשיו יהיה פה סירוב של כל הנשים.
כן?
בעל יגיד לאשתו, תשמעי,
נוסעים לשבת להורים שלי. מה היא תגיד לו?
וואלה, לא מתאים לי, עזוב אותי, לא רוצה.
לא בא איתך, אתה רוצה, יצא לבד, זה מה שיקרה.
הרי הנשים בעולם הקדום היו כנועות, נכון?
אבל מכוח המיון הזה שלבשתי, הסירוב,
אז פה תשמע, הם פה יתחילו להיות פה,
נגיד מה שהם רוצות, וממש למרוד.
אז אם על המלך טוב, יצא דבר מלכות מלפניו,
וייכתב בדתי פרס ומדי, ולא יעבור.
אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשוורוש, ומלכותה ייתן המלך לראותה הטובה ממנה. בעצם מה הוא מציע לו?
הוא אומר לו, תשמע,
תהרוג אותה,
כי שיבינו כולם, למען יראו וייראו,
ולא כל אישה עכשיו תרים את האף על בעלה, נכון?
ותיקח אישה, תעשה מכרז,
תיקח אישה צדיקה,
טוב, צדיקה בכוונה לא ממאנת,
כשאתה קורא לה לבוא ערומה, כן?
תיקח אישה שהיא ממושמעת,
ומלכותה ייתן המלך לראותה הטובה ממנה.
זהו, זו ההצעה של
של אמן, שנקרא פה ממוכן,
ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו, כי רביי,
יש לך מלכות גדולה, צריך לשמור עליה,
וכל אנשים ייתנו עיקר לבעליהם, מגדול ועד קטן. זה יעשה זעזוע פה לכולם,
ויתחילו לתת כבוד לבעליהם, ולא יקרה עוד כדבר הזה.
מה כתוב? ויטב הדבר בעיני המלך והשרים, ויעש המלך כדבר ממוכן.
כלומר, הרגו את ושתי,
והוא, תכף אנחנו נראה פה מכרז
למלכה החדשה,
וישלח ספרים, תשימו לב מה כתוב בספרים.
רגע, עכשיו,
בעצם,
מה קרה פה, ותגידי, בואו רגע ננתח, מה הממוכן הזה נתן לו עצה?
הוא אמר לו, תשמע, זה לא עניין פרטי שלך,
זה עניין לאומי.
אם זה העניין הפרטי שלך, אז אתה יודע, אתה מלך,
זה בסדר שאתה משדר פלורליזם,
ואתה מוחל על בונך ומלך שמחל על כבודו, כן.
אבל,
פה זה עניין לאומי, אתה חייב להיות פה,
לשים דברים על דיוקם, צריך פה להחזיר את הסדר לקדמותו,
ופה יצא פה תקלה נוראית.
יש לך מלכות רבה, נכון? אתה צריך פה,
מוריד אותו מהעץ.
הורגים את ושתיף,
והוא,
וישלח ספרים אל כל מדינות המלך, אל מדינה ומדינה ככתבה,
ולעם ועם כלשונו, כן? אתה מקבל,
אתה גר באיזה מדינה רחוקה, תחת מלכות פרס, כן? 127 מדינה, מקבל איגרת. מה כתוב באיגרת? זה מאוד מעניין.
מה כתוב באיגרת?
להיות כל איש שורר בביתו, הוא מדבר כלשון אמור.
כלומר, צב מהמלך. וואו, כן, פותח.
מה קיבלנו? וואו, איזה לחץ, נכון?
מה כתוב?
חידוש עצום.
כל איש הוא שורר בביתו, כאילו הגבר הוא הגבר.
ומדבר כלשון עמו, נגיד פרסית,
חתן עם הודית, איזה שפה? שלא יהיה אי-הבנות. מדברים בבית?
פרסית. פרסית, שלא יהיה אי-הבנות, נכון?
מה, איך אתם חושבים העם? אם היית מקבל כזה מכתב מהמלך, מה הייתם חושבים על המלך, אה?
הוא אומר, בואנה, ממש תודה רבה, שאתה אומר לי בבית שלי להיות הגבר,
ממש לדבר בשפה.
אמרו, בואנה, המלך הזה, משהו אצלו, עף לו בורג, אה?
חז"ל אומרים, אלמלא איגרות ראשונות,
לא נותר שריד ופליט
משונאיהם של ישראל באיגרות שניות.
איגרות שניות זה היה פצ'גן נקטה וכולי,
להשמיד, לאבד את כל היהודים.
אחרי שראו את האיגרות האלה, אמרו,
טוב, טוב. כשכבר קיבלו את האיגרות השניות, מה הם אמרו?
טוב, בואו נראה מה המז'נון הזה עכשיו רוצה מאיתנו.
אתם מבינים?
כאילו,
בכלל, יש מחסוקת בחז"ל, אם הוא היה מלך חכם או מלך טיפש.
זה מאוד מעניין, כי יש קצת לכאן למרבה, קצת לכאן.
אבל זה גרם, חזר אומרים, לעם להגיד, טוב, טוב, בסדר,
תודה רבה שאתה אומר לי מה לעשות בבית שלי,
גם ברוך יהיה.
פרק ב',
בסדר? נמשיך.
אחר הדברים האלה,
כשוך חמת המלך אחשוורוש,
זכר את ושתיו את אשר עשתה,
את אשר נגזר עליה.
התעורר למחרת בבוקר,
קצת פג לו היין, כן?
הוא אומר, תגיד, ואיפה ושתי?
אומרים, תשמע, הרגת אותה.
מה, אני, כאילו, מה, באמת, מה היה שם, כן, תזכיר לי מה היה שם, כן.
גם הוא נרגע קצת,
אז הוא נזכר בה, ביופי שלה, הוא אמר, איפה אני אמצא כזה אישה יפה, כן, ועוד עם ייחוס כזה לבוכדנצר.
אז הוא נעצב, חז"ל אומרים, ויאמרו נערי המלך מכשרתיו,
יבקשו למלך נהרות בתולות, טובות מראה. מה, מה אתה, אל תהיה עצוב.
בואו נאסוף לך מכל המלכות שלך, 127 מדינה,
נערות בתולות, טובות מראה,
ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו,
ויקבצו את כל נערה בתולה,
טובת מראה,
אל שושן הבירה,
אל בית הנשים אל יד הגה סריס המלך,
שומר הנשים ונתון תמרוכיהן.
מה אתם אומרים?
בתור אבא.
אבא, הוא שמח שלוקחים את הבת שלו, הבתולה,
ליחשוורוש?
אה?
לא. למה? כי מה קורה בהמשך?
הוא רואה אותה פעם אחת בחיים, נכון?
ערב אחד בערך, וזהו, אחרי זה תחכה לו בבית המלכות,
נכון?
לא בדיוק מלך נחמד.
אז החביאו, כל אחד החביא את הבת שלו, נכון?
והפוך מדוד, כן, דוד,
הוא חיפש מישהי שיתחמם אותו, לבישה כתובה, תהיי סוכנת.
שם כל אחד רצה שאולי הבת שלו תזכה להיות
האישה של דוד המלך, חשבו שהוא התחתן איתה,
בסדר?
שם כל אחד הביא את הבת שלו, הפוך מאחשורוש, כל אחד החביא את הבת שלו מפניו.
גם מרדכי, הפכנו לפגוש אותו, החביא את אשתו,
כי חז"ל אומרים שהוא לא לקח רק בתולות, הוא לקח גם נשואות,
כן?
הוא היה מלך חשב, הכל בכפייה, בסדר?
טוב, איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר,
בן שמעי, בן קישי, שמיני. אנחנו רואים שהפלורליסט הזה הוא לא כל כך פלורליסט, אה? מה אתם אומרים?
אחשוורוש, מה?
כן, הוא פלורליסט. האדם היה אמור להגיד, שואה, לא רוצה להביא את הבת.
הוא אמר, טוב, בסדר, זה רצון שלך, לא... אין אצלנו כפייה, נכון?
אבל זה שקר מאוד גדול, הפלורליזם, כי
פלורליזם הוא, כשנוח לו, הוא פלורליסט, בסדר? וכשלא נוח לו,
הוא בכלל לא פלורליסט.
בכל מקרה, איש יהודי היה בשושנה בירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שימי בן קיש, איש ימיני. אני עוד ארחיב על זה, אני טיפה מקצר.
אז חז"ל פה, כאילו, המגילה מייחסת את מרדכי עד קיש,
שאול בן קיש, עד אבא של שאול.
הוא היה ממשפחת שאול המלך,
איש ימיני,
הוא נקרא יהודי כי הוא גלה עם גלות יהודה, חז"ל אומרים, והוא נקרא ימיני כי הוא משבט בנימין.
אשר הוגלה מירושלים הגולה,
אשר הוגלתה עם יחניה מלך יהודה, זה גלות יויכין מה שנקרא.
אמרתי לכם, 11 וחצי שנה גלות אחריו של המסגר, אז גם מרדכי הוגלה שם,
אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל.
ויהי עומד את הדסאי אסתר בת דודו כי אין לה אב והם.
הנערה יפת תואר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת.
אז חז"ל אומרים לבית,
שהייתה אשתו.
הוא גידל אותה בהתחלה בתור ילדה כי הייתה יתומה
ויתמות בשנים קדמוניות זה אם מישהו לא אוסף אותך, זה ממש זה לא כמו היום, כן?
מצב מאוד קשה. אז הוא גידל אותה, ואחר כך הוא גם התחתן איתה.
ויהי בהישמע דבר המלך ודתו,
ובהיקבץ נערות רבות אל שושן הבירה אל יד גיא,
ותלקח אסתר אל בית המלך,
אל יד גיא, שומר אנשים.
כלומר,
לקחו אותה.
הוא ניסה להחביא אותה, חז"ל אומרים,
היא הייתה צדיקה, היא הייתה אחת משבעה נביאות, אסתר,
והייתה נשואה גם לענק כזה, מרדכי, שהיה גם נביא,
מרדכי בלשן,
ולא הלך.
ותיטב הנערה בעיניו, ותישא חסד לפניו,
ויבעל את תמרוקיה ואת מנותיה לתת לה, ואת שבע הנערות הראויות לתת לה,
בית המלך, וישניה ואת נערותיה לטוב בית הנשים.
כלומר, היא מצאה חן בעיניו,
בעיני גיא, והוא ככה שדרג אותה
לטוב בית הנשים, למעמד יותר טוב שם, סידר אותה עם תנאים טובים.
לא הגידה את אסתר, את המוות מולדתה, כי מרדכי ציווה עליה אשר לא תגיד. זה נראה פרט מאוד שולי, נכון?
לא אומרת מאיזה עמי, כי מי אמר לה? מרדכי.
למה הוא לא אמר לה?
אנחנו נראה שזה לא פרט שולי, בסדר? לא יודע אם בשיעור הזה,
אבל בשיעורים הבאים,
זה פרט מאוד מרכזי, זה שהיא לא הגידה את המו... במולדתה. זה ממש הבריח התיכון
המבריח מן הקצה אל הקצה, עד
שהאמן יתעלה.
זה אחד הפרטים הכי חשובים, הפרמטרים הכי חשובים פה.
אבל מרדכי ציווה עליה אשר לא תגיד. מה זאת אומרת?
מה הוא ציווה עליה?
היא אשתו, נכון?
הוא רוצה שהיא תחזור אליו.
הוא אמר לה, אל תגידי מאיזה אמה את,
בטח אל תגידי שאת יהודייה מצאצאי שאול המלך,
כי אז יעופו עלייך שם, נכון? מיוחסת למלכות.
אלא תגידי, היא גם הייתה מצאצאי שאול, כן?
תגידי, היא לא רוצה להגיד, וזהו.
אז יגידו, היא לא רוצה להגיד, כי זה אסופית מהרחוב, נכון?
יצחו אותה מהשוק.
אז פחשוורוש לא ירצה אותך ותחזרי אליי, כן?
זו הייתה התוכנית.
ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים,
לדעת את שלום אסתר, ומה יעשה בה?
הוא כאילו שם אקטיבי, הוא מתעניין, הוא אוהב אותה, נכון?
אז חז"ל אומרים שניתן לו רמז למרדכי, כן? מה יעשה בה?
גם לדוד וגם למרדכי ניתן רמז מהשמיים.
דוד, כתוב,
כשהוא בא לשאול, הוא רצה שם,
שכולם חששו להילחם עם גוליית, הוא אמר אני אלחם איתו.
למה הוא היה כבזה בביטחון בעצמו דווין או בביטחון בהשם?
כי רמזו לו מהשמיים. כתוב שהוא אומר לו, גם את הארי, גם הדוב יכה עבדך.
כלומר, אמר,
לא בא לידי דבר זה, אלא לסמוך עליו, להילחם עם זה. כלומר, הרגתם פעם אריה?
אה? לא? אריה לא הרגת אף פעם אריה?
אריה זה חיה רצינית, נכון?
הוא שומר על הכבשים שלו, בא פתאום אריה, הוא
בא עם שתי ידיים חשופות,
הורג אותו.
אז רגע אחרי שהוא הורג אותו, הוא שואל את עצמו, רגע, מה היה פה?
מה הקדוש ברוך הוא בא להגיד לי בדבר הזה?
הוא הבין שניתנה לו גבורה פנומנלית, ויום אחד זה
יהיה נצרך לכלל ישראל.
זה מה שהוא הבין. הוא נרמז מן השמיים, דוד.
הוא הבין את הרמז.
גם דוב הוא הרג.
מה, יש דובים בארץ? חשבתי רק בקוטב, לא?
יש דוב סורי פה, בגן החיות התנ"כי.
כן, לא חייב קורס, דוב.
בסדר?
היו פה פעם דובים.
אז גם דוב הוא הרג. מה?
איך? מה?
אה, גם באלישע היה דובים, נכון?
כן, שיצאו שם דובים, הרגו שם את הנערים, נכון?
אוקיי, עכשיו,
אז גם להרוג דוב זה לא כזה דבר קטן, נכון? אז הוא הבין ש... עכשיו גם מרדכי נרמז מן השמיים.
הוא אמר, לא אירע לצדקת הזו שתילקח למשכב הראל,
אלא שתדע לקום להושיע לישראל.
לפיכך
היה מחזר לדעת מה יהיה בסופה.
הוא כל הזמן מסתובב שם להבין מה קורה איתה, נכון? לדעת את שלום אסתר ומה יהיה הסיבה.
ויגיע תור נערה ונערה לבוא אל המלך אחשוורוש מקץ היות לה כדת אנשים
12 חודש, כי כן ימלאו ימי מרוכיהן,
שישה חודשים בשמן המור ושישה חודשים בבשמים ותמרוכי אנשים.
מכינים אותם מכל מיני שמנים,
שמשירים את השיער, כל מיני בשמים, בשביל מה?
בשביל לילה אחד עם המלך.
ממש זכות גדולה.
ובזה הנערה באה אל המלך, את כל אשר תאמר הנתן לה.
היא רוצה תכשיטים, את השמלה הזאת, מה שהיא רוצה.
לבוא עמה מבית הנשים עד בית המלך.
בערב היא באה, ובבוקר היא שבה על בית הנשים, שני,
ליד שהסגז
סריס המלך, שומר הפלגשים, לא תבוא עוד על המלך, כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם.
כל שיטי שיש שם כל החיים.
חכה, אה?
בסדר? זה זלזול ב... נכון?
משהו נורא. ויגיע תור אסתר,
בת אביחייל,
הכל פה טעמים כזה מפסיקים.
ויגיע, תראו איך הבעל קורא קורא לזה.
תור אסתר, נכון? בת אביחיל, כאילו, היא לא רוצה לבוא בכלל.
מה?
עזוב אותי, כאילו,
דוד מרדכי,
אשר לקח לו לבת לבוא
אל המלך,
לא ביקשה דבר, לא רוצה, לא תכשיטים,
לא משהו מיוחד, לא רוצה לנצור חן בעיניו בכלל.
כי אם את אשר יאמר הגאי סריס המלך,
שאומר אנשים, רק משהו מינימלי הביאו לה.
ותהיה אסתר, נושאת חן בעיני כל ריאה.
היא הייתה בענווה,
אז את כולם, דווקא היא מצאה חן בעיניהם, היא גם הייתה יפה מאוד.
ותלקח אסתר אל המלך אחשוורוש,
אל בית מלכותו, ותלקח,
לא הלכה מעצמה,
לא כמו הנערות האחרות.
בחודש העשירי, זה היה חודש קר, טבת,
הוא חודש טבת,
שתתחבב עליו, חז"ל אומרים, ככה הקדוש ברוך הוא סידר,
בשנת שבע למלכותו,
ויהיו המלך את אסתר מכל הנשים, ותישא חן וחסד לפניו מכל הבתולות.
וישם כתר מלכות בראשה,
וימליכיה תחת ושתי.
היה התאהב בה,
היה מבסוט עליה
יותר מכל הנשים.
טוב, שם עליה כתר מלכות.
ויעש המלך משתה גדול. עכשיו,
היא מספרת לו, למה הוא התאהב בה? מה קרה פה? מה מצא חן בעיניו, אה?
היא לא סיפרה לו
מאיזה עמי.
היא חשבה שהוא יגיד, זאת תיאסופית מהרחוב, לא צריך אותה, נכון?
הוא אומר, תגידי, מאיזה עמת? כל אישה שבאה, אמר לה, תגידי, איך קוראים לך?
מאיזה עמת? אני הודית.
כן המלך.
כבוד המלך, נכון?
באה אסתר, לא רוצה ללכת בכלל.
טוב, הגיעה, כן. מאיזה אמת?
לא רוצה להגיד לך.
מה?
מה?
מה היא חשבה שיקרה?
מה?
מה זה לא רוצה? זה חוצפה? זה נכון? מה זה? כאילו, אני אומר לה.
מה קרה, הפוך על הפוך?
אמרה, הופה, אמר לעצמו, הופה, זאתי משחקת אותה ארטו גט, נכון?
קשה להשגה, דווקא זה.
זה מוצא חן בעיניי.
אה?
זה נחמד.
התאהב בה.
הפוך על הפוך.
ראיתם איך הקדוש ברוך הוא גלגל את זה? מה?
עכשיו אומר, אבל יש לי טריק, כיוון שכמה זמן אני אשחק אותה ארטוגט, כן?
הנה, יאללה,
את המלכה, בסדר.
עכשיו,
כתוב "ויעץ המלך משתה גדול לכל שריו ואבדיו". אז חז"ל אומרים,
אז המלבים פה אומר,
עשה משתה.
מה כותב? בחוץ יש שלט משתה אסתר, נכון? לכבוד המלכה,
חדשה,
ואז ככה, תוך כדי המשתה, הוא אומר, תראי איזה כבוד עשיתי לך, כל השרים, נכון?
כולם באו פה לכבד אותך לזה. אז תגידי, מאיזה אמת?
מה היא אומרת לו?
לא רוצה להגיד לך.
אז הוא כבר המליך אותה. מה?
כתוב, מה כתוב בהמשך? והנחה למדינות עשה.
הוא עושה הנחה, הוא אומר, תראי, הנה, עשיתי הנחה,
כתוב על האיגרת ששלחתי להנחה לכל המדינות, על המס,
לכבוד המלכה החדשה, אסתר, תראי איזה כבוד עשיתי לך.
תגידי, מאיזה אמת?
למה היא אומרת לא?
לא אומרת לך.
מה?
עכשיו תראו את המשך הפסוק.
וייתן מסת ביקיעד המלך,
וביקבץ בתולות שנית, מרדכי יושב בשער המלך.
מה הקשר?
מה זה ייקבץ בתולות שנית?
מה?
מה זה קשור? כבר מצאת מלכה, נכון? מילא עד עכשיו,
אבל עכשיו?
אז החז"ל אומרים שהיועצים שלו יביאו להוצאה, אמרו לו, תשמע, היא לא מספרת לך. הוא אומר לה, תראו, אני לא יודע לעשות עם המלכה הזאת,
היא משחקת אותה פה,
היא לא אומרת לי מאיזה עמי, נכון?
אז אמרו, תשמע,
אין אישה מתקנאת אלא בירך חברתה.
לקבץ עוד פעם בתוליות, היא תתחיל לזמר פה כמו ציפור, נכון?
מה קרה?
לא מספרת לך, בסדר?
היא לא סופרת אותו.
טוב, יפה מאוד.
עכשיו,
איך יכול להיות שאף אחד לא גילה לו?
אף אחד לא הכיר אותה?
אף אחד לא גילה לו מאיזה עמי?
חז"ל אומרים,
ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רעיה, הפסוק הזה שקראנו
לפני רגע,
שכל אחד אמר, בואנה, באו אנשים למלך, כן, שני אנשים, אומרים לו, תשמע,
מלך רוצים להביא לך מתנה,
להגיד לך מאיזה עם המלכה.
אה, נו, נו, נו, תגידו,
היא הודית.
תראה, יש לה פנים,
אין מה,
היא מרג'סטן,
פנים של רג'סטן.
טוב, הלכו, נכנסו עוד שניים.
כן.
נורי המלך, יש לנו בשורה טובה, כן?
רציתי להגיד לך מאיזה עם המלכה.
אה, היו פה השניים.
כן, מה אתם אומרים?
היא מאזייברג'ן.
תראה אותה.
כל אחד אמר, היא מהעם שלנו, זה ברור, היא כזאת יפה, כאילו זה שלנו, היא פרסית, היא הודית, היא...
אתם יודעים?
אמרת, טוב, הבנתי, אף אחד פה לא יודע באמת מאיזה עם היא.
קיצור, נשאר לו עדיין חידה, הבנתם?
אז הוא,
ויקבץ בצוות שנית גם כן.
אין אסתר מגנת מולדתה ואת אמה.
זה אמרתי לכם לא פרט שולי, זה חתיכת אירוע.
כאשר ציווה עליה מרדכי,
ואת מה מרדכי אסתר עושה כאשר הייתה באומנה איתו.
חז"ל אומרים שהיא
הייתה נשואה אליו, היא הייתה עדיין איתו,
עם מרדכי.
בימים ההם מרדכי יושב בשער המלך,
קצב בגדן ותרש, שני סריסי המלך.
טוב, אני חייב האמת לעצור,
אז אנחנו נמשיך פה לגבי בגתן ותרש, בסדר?
אז נמשיך, יום חמישי נמשיך על מגילת אסתר, זה בסדר?
מקובל עליכם? זה שינוי בתוכנית, בסדר?
נמשיך,
בעזר ה' יתברך.
בשורות טובות להתראות, תחילה להתראות.
יתראות.
אז נמשיך.
