ראיתי שכתוב שהרב רן לא ייתן שיעור אז מבחינתי אפשר גם להמשיך את השיעור שלנו אם לא נצליח
לסיים את הדף הזה
או ללמוד גם
ואפשר גם שיעור נוסף מבחינתי
על פרשת השבוע אם אתם רוצים במקום הרב רן
תלוי בכם בסדר?
כן אז כהרגלנו בקודש
אנחנו מייחדים את השיעורים מאז המלחמה,
וגם ראוי אחרי המלחמה לייחד את השיעורים שאנחנו לומדים, לא משהו פרטי ומעניין,
או משהו, איזה אתגר אינטלקטואלי,
אלא לייחד את השיעורים האלה לחיזוק עם ישראל
בכל התחומים,
על ידי זה שאנחנו בעצם על ידי הלימוד הזה,
אנחנו מבררים מה האמת
ואיך נכון להתנהג, איך נכון לחיות,
באופן פרטי, באופן לאומי.
זה התפקיד של התורה, לברר לנו
את מה נכון ומה לא נכון.
ובהקשר לנושא שלנו,
אורות התפילה, התורה מבררת לנו מהו הרצון האמיתי ששוכן בתוך עמוק, בתוך הלבבות שלנו,
בתוך הנשמה הטהורה שלנו. חז"ל, תיארו לנו את הרצון הזה במילים.
כשאנחנו נתחבר באמת לרצון האמיתי שלנו
בכל תחומי החיים.
המטרה הכללית זה כמובן קידוש השם,
וכאשר אנחנו עושים את רצון השם, עושים את רצון הטוב,
כשאנחנו מתנהגים בצורה טובה וישרה,
אז העולם הוא טוב וישר, זה פשוט מאוד,
כן?
זה לא מסובך מדי, זה קשה אולי.
גם כן לא קשה, מכיוון שאמרנו כמה פעמים זה נמצא בתוכנו, אנחנו לא מנסים לרכוש משהו שהוא לא שייך אלינו.
אנחנו בסך הכל חושפים מה האמת הפנימית שנמצאת בכל אחד ואחד, ומה האמת הפנימית שנמצאת בתוך עם ישראל כולו,
ומה האמת הפנימית שנמצאת באנושות כולה,
שהקדוש ברוך הוא ברא אותה,
כידוע.
אז נייחד את זה, כמו שאמרנו, לא נשכח,
אנחנו במלחמה, המלחמה לא נגמרה.
מלחמה לא נגמרה.
ואנחנו צריכים הרבה סייעתא דשמיא, ויש הרבה סייעתא דשמיא, כן?
זה החיזוק ראש הממשלה,
שיעמוד איתן מול כל הלחצים לעשות את הדברים הנכונים
יחד עם כל ממשלתו וחברי הכנסת.
חיזוק החיילים שלנו שימשיכו להיות באמת גיבורים ואמיצים כי גורל עם ישראל וגורל האנושות כולה עומדת על המלחמה הזאת. זה לא משהו פרטי של עם ישראל.
דבר נוסף שנזכה בעזרת השם לראות את הפצועים שלנו מתרפאים והחטופים חוזרים מרעים ושלמים או מתרפאים.
אפשר לענות אמן על התפילה,
אפשר להגיד אמן.
כן, אמן, כן. זה חזק יותר שאומרים אמן.
אני כבר בירכתי.
אנחנו רואים שבעצם הקדוש ברוך הוא נותן לנו את כל ההזדמנויות,
כן?
לעשות את מה שצריך.
ממש נותן לנו.
ואנחנו צריכים לקחת את זה.
הקדוש ברוך הוא יכול לעשות ניסים, הוא יכול לחרוץ על כפתור והכול מסתדר.
אבל לא ככה הקדוש ברוך הוא רצה שהעולם
הקדוש ברוך הוא רצה שהעולם יתנהל על ידינו, מתוכנו,
באופן נורמלי, טבעי,
והוא נמצא איתנו, שוכן בתוכנו, פרשיות האחרונות,
הוא שוכן בתוכנו.
אז אנחנו לומדים על התפילה,
ולסיכום קצר, בשביל להיכנס לעניינים, אני חושב שהמשפט הזה שאני הולך להגיד לא אמרתי,
מה שלמדנו בשני פסקאות האחרונות,
זה שבעצם התפילה
זה לא משהו חיצוני,
התפילה זה מהלך נפשי.
כשהנשמה מתפללת זה מהלך נפשי, זה לא משהו חיצוני.
אני לוקח סידור ומתפלל.
יש מהלך נפשי לכל אדם שנקרא תפילה, לא רק ליהודים.
זה הרצון הטוב, הפנימי, רוצה להתפרץ החוצה ולהשפיע על החיים.
ואנחנו, על ידי התפילה, פותחים את השיברים האלה.
זה הכל, מנכיחים את הרצון הזה ופותחים את השיברים האלה.
בשביל לדעת בדיוק מה רוצים,
אז בשביל זה אנחנו צריכים את התורה שתנחה אותנו שהרצון הזה יפנה למקום נכון.
כן, אפשר להניח, תודה רבה.
זה דפים לשיעור הבא אם נצטרך.
תודה, תודה רבה.
מחילה שהיית צריך לטרוח.
איפה היינו?
הרצון הזה צריך הכוונה,
כן? הוא צריך הכוונה
אה...
להזרים אותו, לתעל אותו למקומות נכונים,
ושהרצון הטוב הזה לא יפנה למקומות לא נכונים.
זה הופך לרשע במקום להטבה.
זה הסיכום של מה שלמדנו פעם שעברה, או בפעמים הקודמות,
כן? ועכשיו אנחנו נמשיך בפסקה ג',
ובשביל פסקה ד', הבאת לכם פה הקדמה יפה לגבי התפילה,
מהכתב והקבלה, נראה אותם ביחד. אז קודם כל,
כשאדם בעצם כל השנים לא יתפלל,
אז הצינורות נסתמים,
כמו כל דבר.
אם אתה יוצא מהבית שלך לאיזו תקופה ארוכה,
כן?
אז הדברים מתקלקלים.
כבר לא... או אם המכונית שלך נמצאת ליד הבית ואיזה שנה לא התנעת אותה,
הדברים מתקלקלים, כידוע, כן? זה כבר לא, הדברים לא זורמים.
כן, למשל בבית, בתוך הצינורות של הביוב, אז מתקשה, הלכלוך מתקשה בפנים, ובתוך הברזים לא עובדים כמו שצריך. ידוע.
אדם לא מתפלל, לא נתן לזרימה הזאת, הפנימית, להזדרום החוצה,
אז יש סוג של ניוון,
כן, ניוון שסותם את הצינורות האלה.
ואיך זה בא לידי ביטוי מבחינה נפשית?
זה אדם מרגיש כבדות.
הוא מרגיש כבדות מול התפילה, הוא מרגיש שאין לו חשק להתפלל.
אין לו חשק לא רק להתפלל, אין לו חשק בכלל,
יש לו כובד מול המצוות,
יש לו כובד מול הרצון הטוב, יש לו חשקים אחרים.
מאיפה זה בא?
ואז הצינורות סתומים שם.
מה זה סתומים? זה אני לא מחובר לאני הפנימי.
אין קשר, התקשורת
לא עובדת טוב.
וזה גורם מועקב, אדם אין לו חשק להתפלל, אין לו חשק לקום בבוקר, אין לו חשק
לעשות דברים טובים,
אין לו חשק לשבת ללמוד.
אין לו חשק. למה אין לו חשק?
כי הצינורות שם סתומים,
זה הכל. וכשנפתחים, אז החשק פורץ, החשק, זה התפילה, החשק פורץ החוצה.
כן?
הרבה פעמים שומעים שבן אדם בא לאיזה רב גדול מקובל, הוא שואל אותו, אומר לו, תשמע, אין לי חשק להתפלל, אין לי חשק ללמוד.
אז הוא אומר לו,
אדוני,
אתה חוטא בגלל זה.
כן, זו התשובה הכי פשוטה של רב ספרדי גדול,
כן, הספרדים יודעים לשמוע את זה מצוין.
אתה חוטא, אז זה סתום, זה מה שכתוב פה.
אז כתוב פה במילים יותר אינטליגנטיות,
יותר נפשיות, יותר זה, אבל זה זה, זה מה שכתוב פה, בסדר?
אז בואו נראה את זה, בסדר?
פתיחת צינורות התפילה החסומים.
השאלה גם איך פותחים אותם.
והשאלה איך פותחים את הצינורות האלה, זה מה שכתוב פה. התפילה
מבקשת מהנשמה את תפקידה, זה סיכום של מה שדיברנו קודם.
תפילה,
היא מבקשת, היא רוצה להוציא את הנשמה, את הרצון של הנשמה, הרצון הטוב של הנשמה,
למלא את תפקידה בחיים.
וכשעברו ימים ושנים בלא תפילה בכוונה,
זאת אומרת, יכול להיות בן אדם הלך לבית כנסת כל יום,
אבל הוא לא התפלל שם, אתם מכירים את זה, כן? הוא בא, עשה אבי,
אבל הוא לא התפלל,
הוא לא בכוונה, השאלה מה זה באמת כוונה.
יש שני סוגי כוונה.
אנחנו מדברים עכשיו על הכוונה הפשוטה שהוא מבין את המילים, זהו.
מתחבר אל המילים,
כן? ומתרגש מהמילים. דיברנו כמה פעמים, כן? מתרגש מהמילים, מתרגש, זאת אומרת שאני רוצה,
אני רוצה שיהיה טוב בעולם, זה הסיכום של כל התפילה.
מתקבצים בלב אבני נגב רבים.
המעיין, אם נדמיין את זה למעיין,
אז כשהזרימה לא חזקה במעיין, או שהיא סתומה,
אז נוצרים שם הלכלוכים נתקעים וכל מיני דברים, וזה נסתם,
כן?
אבני נגף, זה נסתם, נסחר, משום סכר,
לגמרי, חצי, רביע, תלוי.
שמרגישים על ידם כבדות רוח,
שנסתם המעיין הזה כתוצאה מזה שבעצם לא מתפללים בכוונה, שלא מתפללים נכון,
כן?
אז הנה, יש פה הרגשת כבדות רוח פתימית, מה שדיברנו קודם, נכון?
מאיפה באה הכבדות הזאת?
מהמקום הזה.
כלומר, אדם שלא מתפלל, הוא בעצם, הוא מסכן.
באמת, מ... מ... מ... האמת היא שכולם מתפללים באיזשהו אופן. גם אדם, נקרא לזה חילוני,
שאומר את המילה הלוואי ואחזור בשלום מהמלחמה, או הלוואי שננצ... זה תפילה.
זה לא כלום.
וזו תפילה אולי אפילו חזקה מאוד, דרך אגב.
כן?
או שכל מיני מצבים בחיים שבן אדם אומר, הלוואי,
למי הוא פונה הלוואי, למי?
הקדוש ברוך הוא, לא יודע איך קוראים לו, אבל זה בא מהנשמה, תכף אנחנו נראה את זה, כן? אז הכבדות הזאת באה,
כן?
אין זרימה,
אין זרימה בין הרצון הטוב שלך לחיים שלך, זה לא זורם.
אתה לא מחובר לעצמך, אז יש הרגשת כובד,
לא צריך ללכת לפסיכיאטר בשביל זה,
ולא צריך לעשן איזה חומר או לקחת איזה כדורים או לשתות משהו.
לא, לא, זה פשוט, זה לא עוזר השתייה בזה, זה עוזר לכמה,
שעה, שעתיים, שלוש, ואחר כך אתה עוד יותר נכנס עמוק, כי זה בדיוק הפורס, זה כמו שאתה שותה מים מילוכים.
אתה צמא, שותה מים מילוכים, אז אתה עוד יותר צמא.
יש לך צמאון נפשי, אתה הולך, לוקח סמים או שותה ויסקי,
או לא יודע מה, עושה דברים אחרים שכאילו...
זה כאילו שתית מים מלוכים, אז שלוש-ארבע שעות אתה בהיי,
ואחר כך אתה בדאון פי אלף ממה שהיית קודם.
למי שמבין בזה.
הלאה. או כשרוח הטוב חוזר,
כן? כשרוח הטוב חוזר,
ומתנת התפילה ניתנת ממרומים.
כלומר, איך העסק הזה, אז העסק הזה, אתם יודעים, הולך ונסתם ונסתם ונסתם, איך יוצאים מזה?
צריך להביא אינסטלטור,
כן?
אבל הקדוש ברוך הוא האינסטלטור,
הוא דואג שזה ייפתח, הוא יותן לך מתנה.
איך מתנה?
למשל, אחת הדוגמאות של מתנה, בן אדם פתאום חסר לו בריאות,
חסר לו כסף,
יש מלחמה פתאום פורצת,
מבינים שאנחנו נמצאים בעולם יותר גדול ממה שהדמיונות שלנו,
כן?
אז זה נפרץ החוצה, הדוגמה הכי טובה. אני אומר את זה עוד פעם לא בשביל להגיד,
אני אומר את זה בשמחה.
תראו מה קורה לחלק מהחטופים שם. אני חושב שלכולם זה קורה. יש כאלה שזה פרץ יותר החוצה,
יש כאלה שזה יפרוץ יותר מאוחר החוצה, אבל תראו מה קרה לחטופים.
למי הם היו קשורים?
איך אומרים? שבתעלות של המלחמה כולם מאמינים.
למה? כי זה רגע של אמת.
רגע של אמת.
במשך החיים הרגילים אתה יכול להתעלם מזה. יש לך כסף בבנק, יש לך עבודה, יש לך אישה, יש לך זה, יש לך פה, יש לך שם.
כן?
אתה מדמיין דמיונות, אבל ברגע של אמת הדמיונות מתמוססים.
האמת מתגלה, כן?
אז זה מתנת התפילה ניתנת ממרומים. זה יכול להיות גם בצורה אחרת, בצורה של חסד.
ניסים או השגחה פרטית,
אבל יותר קל להתחבר לקדוש ברוך הוא במצבים קשים,
אשר במצבים טובים, מיוחדים אפילו.
ככה זה הבן אדם.
מה, זה לא נכון?
וככה זה, אנחנו בני אדם.
אבל הוא לא מדבר כמוני, כי
הרב קוק הוא בהוויה של אהבה ולא יראה,
אז הוא אומר, כשמתנת התפילה ניתנת ממרומים. איך?
נתתי לכם דוגמה.
צריך לראות את זה בתור מתנה.
אני עכשיו, אני נזכר בעוד עין עיה נפלאה של הרב קוק.
הוא אומר ככה, שאדם חוזר בתשובה.
זאת אומרת, אדם שרוצה לתקן את עצמו.
זה נקרא לחזור בתשובה.
הוא באמת מאוד רוצה
לתקן את עצמו.
זה לא פשוט לתקן את עצמו. פתאום, אני לא רוצה לכעוס יותר, אני רוצה להיות אדם סבלני.
אז אני יכול פתאום לא לכעוס להיות אדם סבלני?
זה לוחצים על...
העבודה של כלכם. אז בן אדם שרוצה לתקן את עצמו,
זה עבודה.
זה לא פשוט.
אז אומר הרב קוק,
אנחנו דיברנו פעם שהקדוש ברוך הוא שולח לו נשמה ממרומים.
בספר חרדים הזכרנו כמה פעמים,
שהקדוש ברוך הוא שולח נשמה שמתעברת בנשמה של הבן אדם ועוזרת
לא לעבור את התהליך הזה זה כמו תוספת שבת שמתעברת בך תוספת נשמה בג'בת אז אדם שחוזר בתשובה אומר הזוהר שהם
אני ראיתי את זה לא בזוהר בספר חרדי
מתעברת נשמה של צדיק ועוזרת לך לעבור את התהליך הזה
וזה נכון לגמרי אני בתור בעל תשובה 45 שנה זה ככה
לא הבנתי את זה עד שקראתי את זה אבל זה ככה
ואני יכול גם להגיד לך שבאיזשהו שלב הוא עוזב אותך אומר לך תשמע אתה כבר ילד גדול תתגבר לבד
זה גם קורה.
אבל למה התחלתי לספר?
אז הרב כותב אבל כותב משהו יותר פשוט.
כשאדם רוצה לתקן את עצמו, לחזור בתשובה, הקדוש ברוך הוא בחסדו,
שולח לו איסורים.
הוא חייב לי איסורים גדולים בשביל לעזור לו לעבור את התהליך הזה.
דיברנו קודם על הוויה של אהבה, הוויה של יראה, נכון?
אז הקדוש ברוך הוא שולח לו איסורים,
שעוזרים לו למרק. מה זה למרק?
על ידי התמודדות עם האיסורים,
אתה נבנה, זה בית ספר האיסורים, זה לא עונש.
זה בית ספר שעוזר לך.
עכשיו איסורים זה לא חייב להיות תאונת דרכים.
הגמרא אומרת איסורים זה אתה מכניס יד לכיס, היה לך עשרה שקלים פה,
אתה נכנס לרכבת, אתה תשלם עשרה שקלים,
או הכרטיס שלך התרוקן, ואין.
השאלה איך אתה מגיב, אם אתה מגיב זה הכל משמיים,
עכשיו צריך להתמודד עם זה, או שאתה אומר עוף,
או זורק איזה קללה,
כן?
אם אתה מקלל או אומר אוף, אז אתה לא מקבל את זה באהבת האיסורים, אז שולחים לך איסורים מסוג אחר. אבל אם אדם מקבל כל דבר שהוא לא מתנהל בדיוק כמו שהוא תכנן, זה נקרא איסורים,
מקבל את זה באהבה ומתמודד עם זה, מבין שזה חלק מהתיקון שלו וחלק מהצמיחה שלו,
לא צריך יותר מזה.
אז זה לגבי מתנת התפילה ניתן במימורים.
הולכים בכל תפילה ומתפנים אותם המכשולים. כלומר,
כשהתפילה חוזרת מאיזו סיבה, ונתן לך דוגמה חריפה,
חטופים, זו דוגמה בשביל להסביר את ה...
לאט-לאט הזרימה מתחילה,
והזרימה הזאת, כמו שאתה מתחיל לפתוח את הברזים,
כן? אז נניח הביוב מתחיל לזרום, והלכלוכים מתחילים להתרכך וזורמים,
מתפנים, כן?
או שיש לך מעיין, כמו שאמרנו, שהיה,
הזרם שלו נחלש מאוד מאוד,
ומצטברים שם מלא לכלוכים.
ברגע שפתאום יש גשם והמעיין מתחיל לזרום,
אז
הלכלוכים זורמים החוצה, ומי, כן?
הלאה וימין השמאלה מוצאים אותם בגדות
של הנחל שנוצר, כן?
זה מה שהוא אומר פה. כל תפילה מתפנים אותם המכשולים,
והסיכורים, סיכורים בשון סכר,
והסיכורים הרבים, אשר נקבצו בנחל הנובע, אתם גם משתמש במשל הזה, כן?
נחל נובע. איזה נחל נובע? של התפילה,
שרוצה לצאת החוצה.
להשפיע על החיים
של נשמת החיים העליונה,
נשמת החיים
של הבן אדם שהיא עליונה מכל המערכת הנפשית שלו,
אז הולכים וסרים,
לאט לאט זה מתפנה.
ועם אותה העלייה הנשמתית, אתה לאט לאט,
ברגע שאתה
מתחיל להיות מחובר לעצמך,
והזרימה בין הנשמה החוצה, יוצאת החוצה דרך התפילה,
ומשפיע על החיים שלך, על המעשים שלך והמחשבות שלך,
ועל הרגשות שלך ומשפיע על המשפחה שלך ועל הסובבים שלך, כן?
זה נקרא עלייה נשמתית. זה עולה, כי אתה מחובר.
אם אתה מחובר, אז זה משפיע יותר על החיים שלך, כן?
שהיא עולה בכל תפילה ביחס לערך זמנה
עם הזמן.
תפילת שחרית היא חזקה יותר.
תפילת ערבית יכול להיות שהיא פחות חזקה מאשר תפילת שחרית,
או כמה זמן אדם מתפלל.
עוד פעם, לא לעשות עצמו מתפלל באריכות,
אבל ככל שנפתח אז הוא מתפלל, הוא שם לב יותר, הוא מתפלל באורך
יותר גדול, וזה מצטבר. עוד תפילה ועוד תפילה ועוד תפילה. חלק מהזרימה הזאת
מתעסק בלפנות את המכשולים,
וחלק, להמשיך הלאה.
זה מה שאומר. אחוזים ידועים,
כן, באים בתור מרפא. חלק מהכוחות,
זה כמו, אני יודע,
קחו מכונית של המנוע, נכון?
אתה נכנס עם המכונית הזאת עכשיו לדרך עפר.
אז חלק מהמנוע,
חלק מהכוח שלו מתגבר, צריך להתגבר על המכשולים של הדרך עפר, כי על כביש,
כל הכוח של המנוע הולך רק קדימה, נכון?
הוא לא צריך להתמודד,
כוח החיכוך בין הצמיג לכביש הוא לא כל כך גדול.
נכנס לדרך עפר,
חלק מהכוח של המנוע עובד על להתגבר על העפר שהוא נוסע שם, וחלק אחר
בשביל לנוע קדימה, נכון?
הצלחתי להסביר את עצמי.
אה? כן?
אז אחוזים ידועים באים בתור מרפא את חיסרון העבר.
אמנם
לא בבת אחת נמנה החיסרון, מושלם החיסרון. זה לא בבת אחת. אם אתה רוצה אחרי תפילה אחת או שתיים.
אתה יוצא מהשיעור הזה, אתה אומר, וואלה, אני באמת, אני חנוק מהתפילה.
מה אני עושה?
הנה הוא אמר, תתאמץ להתפלל.
אתה מתאמץ להתפלל, אתה הולך עכשיו למנחה, מתאמץ להתפלל,
להיות מרוכז בתפילה, במילים וזה.
אחר כך אתה יוצא,
זה לא, חשבת שכבר,
וואלה, הכל מתחיל לזרום עכשיו.
לא, לא, זה לא בבת אחת.
סבלנות, אתה צריך קצת להתאמץ. עוד תפילה ועוד תפילה וללמוד את המילים, תיקחו כוונת הלב,
תדעו כוונת הלב.
שימו לב למילים.
אל תרדפו אחרי החזן, אתם לא ממהרים לשום מקום.
כן? עוד פעם, לא הכל, הכל, הכל, כי אי אפשר.
זה קשה מאוד. אבל תתחילו משפט אחד, שני משפטים, לשים לב יותר.
לא בבת אחת,
כמו שדיברנו כמה פעמים, המרחק
בין הרצוי למצוי הוא תמיד קיים.
מי שרוצה לצמצם את הפער,
זה לא הולך, כי אתה מצמצם את הפער, אז יש רצוי חדש.
זה אף פעם לא, כי אמרנו שזה המנוע של החיים, זה הפער בין הרצוי למצוי,
זה המנוע של החיים.
אלא מה כן צריך לעשות?
לבנות סולם בהדרגה,
בהדרגה מצטרכת.
כל אחד לפי עניינו,
ולא דומה אחד לשני.
והסולם הזה זה התשובה,
ועיקר העבודה של בן אדם זה על הסולם, זה מה שקדוש ברוך הוא רוצה ממנו.
כי למטרה אף פעם לא תגיע.
כי כל מטרה יש אחריה עוד מטרה ועוד מטרה, וזה אין סוף.
כמו שאמרנו, סולם מוצב ארצה,
וראשו מגיע השמיים, השמיים הזה אין סוף.
אין לזה סוף.
עיקר החיים של הבן אדם
זה בדרך, הוא תמיד בדרך.
הוא אף פעם לא בסוף כמעט.
אז זה הסברנו שעם הזמן אתה מתפלל.
לאט-לאט התפילה הזאת מנקה את הצינורות
של הנשמה לצאת אחותה.
עם הזמן, כן. עכשיו, זה לא רק עם הזמן.
זה עם הזמן. אמרנו שיש
תפילות שהן ארוכות יותר,
הן יותר בסיסיות,
יותר חזקות.
זה גם לוקח עם הזמן וגם תלוי כמה זמן אתה מתפלל.
יש לך מתפלל,
הוא גמר, כן?
אני מדבר אחד, אבל הוא שם לב למילים,
לא רק שאתה מתפלל יותר זמן, עוד פעם, זה לא יכול להיות משהו מעושה,
זה מה שהסברתי קודם.
לאט לאט אתה מתחבר לתפילה, לומד את המילים,
זה לוקח לך יותר זמן, אתה מתחבר לרצון שכתוב בתפילה.
זה לא רק גומרים הולכים,
אז עם הזמן אחוזים מסוימים
הולכים כל הזמן לריפוי דנו, לפתוח את הצינורות,
כן?
ולמלא את חסרונות העבר,
וחלק מעלים אותך למעלה,
כי התפילה מעלה אותך למעלה, להיות יותר מחובר לרצון האלוקי שבתוכך,
יותר מחובר לחלק העליון שלך, שזה הנשמה הטהורה, בסדר?
אמנם לא בבת אחת נמנע החיסרון, כלומר,
מתמלא החיסרון, אבל הולכו ומתמלא.
לאט לאט החיסרון הזה הולך ומתמלא, תחשבו איזה בריכה גדולה,
שלאט לאט הולכת ומתמלאת, זה לוקח זמן.
והצוהר של התפילה,
הצוהר זה הפתח, אמרנו שהצינורות סתומים,
נכון?
אז התפילה פותחת את הסתימות, זה נקרא הצוהר של התפילה,
הולך ומתגלה, זה הולך ומתרחב,
הצינורות נהיות רחבות יותר, יש שטף יותר של הנשמה החוצה,
אז יש פחות כבדות, הדברים זורמים, כמו שאומרים, זורמים.
העסק זורם, לא כבד.
הצוהר של התפילה הולך ומגלה את אורותיו,
את אורותיו של האדם,
את האורות של הכלי המיוחד הזה שנקרא תפילה, ואת האורות של הנשמה.
הייתי להגיד משהו, לא מישהו התחיל להגיד משהו.
כן, איך קוראים לך?
איך?
יוסף חיים.
אז לא הערת אותו עכשיו, את יוסף חיים, יושב מאחוריך.
כן.
הרגשה כללית יותר טובה לאדם, זה נותן הרגשה יותר טובה לאדם. דיברנו על זה בהתחלה,
שאדם שזה סתום, הוא מרגיש כבדות מול החיים שלו,
מול התפילה, מול עשיית המצוות, מול אנשים גם.
העסק לא עובד, לא זורם.
זה גם הרגשה, ברור. הבן אדם מורכב משכל, מרצון,
מהרגשה.
מורכב מכמה כוחות,
כן, מרכזי.
כשהצינורות נפתחים, אתה מחובר לעצמך. עצמך זה הנשמה.
הנשמה זה החלק הכי עליון שיש בך, למעלה.
אתה מחובר למעלה.
אתה מחובר לריבונו של עולם.
חלק מריבונו של עולם, ניצוץ אלוקי,
נמצא בתוכך זה הנשמה.
הנשמה שאתה אומר בבוקר, נשמה שנתת בי טהורה.
אתה יותר מחובר אליה.
היא יותר משפיעה על החיים שלך, על ההוויה שלך, על המציאות שלך, על הרגש שלך, על הכל זה משפיע.
זה הרגשת פתיחה כזאת, אתה יודע.
בוא תלך, אני יודע, יש מקום יפה בארץ, קוראים לו יבנל.
היית פעם שם?
זה מעל הכינרת.
כשאתה עומד עכשיו, למשל, באביב, עכשיו היה קצת שנת בצורת,
אתה עומד שם באיזה פינה למעלה,
אתה רואה עמק ירוק.
יש שם מטעים, ועצים, ושדות, וזה משהו, אתה יודע, אתה עומד שם,
הנשמה שלך מתרחבת.
זה לא יכול להיות במקום תפילה,
אבל זו דוגמה של נשמה מתרחבת. נשמה מתרחבת, יש לך יותר חשק.
אתה אוהב יותר את אלה שנמצאים לידך, יש לך רצון יותר טוב לעשות כל מיני דברים.
בסדר?
כן, ההרגשה שלך היא יותר טובה. כן, אתה נהיה אדם יותר שמח,
כי אדם שהוא-הוא, הוא אדם שמח.
פשוט מאוד.
בסדר?
זו הפסקה הראשונה.
זה שאנחנו למדנו היום.
בסדר?
עכשיו, אני רוצה להביא לכם פה,
אתם רואים, בדף הזה יש צילום
שצילמתי של הנקרא "הכתב הקבלה",
רבי יעקב צבי מקלינבורג.
ידוע בשם הכתב הקבלה, יש פירוש על התורה,
פירוש מיוחד,
נוגע לקבלה קצת.
ותשמעו, הוא כותב פה, יש לו הקדמה בסידור שלו,
זה ראיתי אצל הרב דרוגבו, אני רוצה להקריא לכם, זה יפה,
כי אנחנו לומדים תפילה,
זה מרחיב את הלב,
מה שנלמד עכשיו בעזרת השם,
וגם זה קרש קפיצה להבין את הפסקה הבאה,
שיש בה חלק קצת יותר שקשה להסביר אותו.
אבל מתוך מה שנלמד עכשיו, יהיה יותר קל אולי להבין את זה.
כי התפילה זה משהו, אחד הדברים היותר עמוקים מבחינת
עומק הבנת הנשמה של הבן אדם,
או הבנת הפנימיות של האדם.
התפילה זה משהו עמוק מאוד.
אנחנו מגלים רק את הקצה התחתון של התפילה
כשאנחנו מתפללים.
אבל לתפילה יש פירמידה ענקית מעליה,
שככל שלומדים יותר, נמצאים בעולם אמיתי יותר,
מתחילים להרגיש את הדברים. אז בואו נראה, בסדר, ביחד.
תנסו להחזיק ראש, המילים פשוטות, בסדר?
הוא אומר ככה, זאת תורת אדם עובד האלוקים.
עוד פעם אמרתי, עובד האלוקים,
הנה הוא מסביר את עבודת הלב. עבודת אלוקים
זה עבודה על הלב,
להפוך את הרגשות של הלב
לרגשות טובים כמו אהבה,
שמחה,
כן?
זה עבודה על הלב, זה עבודה פסיכולוגית שאדם עושה לעצמו,
בסדר?
עבודה.
להפוך את הלב אבן ללב בשר.
לב אוהב, לב מרגיש ולא לב אטום.
עבודת לב
כעבודת השדה.
בואו נראה איך עובדים את השדה,
נבין גם איך עובדים את הלב.
איך עובדים את השדה?
שדך אל תזרע אל קוצים ואבנים.
חקלאי יודע, הוא לא בא לשדה,
זורע אותו.
יש שם קוצים, יש שם אבנים,
לא אצמח לו שום דבר ממה שהוא זורע.
כי תעבוד תחילה עבודתו,
תאזכהו ותסקלהו מאבנים,
תרפד שרורות עפרו ותיפרד מגרפותיו ותחרוש את פני האדמה לבער ממנו את כל החוכים והקוצים.
אתה הולך לשדה שלך, אתה רוצה לזרוע אותו?
אתה צריך לאכול. אתם יודעים, אתם קונים לחם במכולת,
אבל הלחם לא גודל במכולת.
אתם יודעים את זה. יש אנשים שחושבים שיהיה לחם שגדל במכולת,
אבל לא בשביל שתקנה לחם במכולת מישהו צריך לעבוד בשדה.
כן?
אז דבר ראשון,
אתה צריך,
תעזקהו, אתה צריך קודם כל לשים גדר מסביב,
לסכל את האבנים,
זה להוציא את האבנים.
מי שטייל ביהודה ושומרון,
רואה שמה בשביל שיהיה שטחים, לנטוע שמה וזה,
אז חייבים להוציא את האבנים, אחרת זה אדמה מעורבת עם אבנים, זה לא פורה,
זה לא נותן תוצאות טובות.
תרפה צרורותיו, הצרורות זה הגושים, את הגושים צריך לפורר אותם.
בקיץ,
לפני שאתה זורע את השדה בחורף, לפני שיבוא גשם, זורע חיטה,
האדמה חזקה, היא מתכווצת ויש גושים,
כן?
אז צריך לפורר את הגושים האלה.
תרפץ אותה, קודם כל להרפות, אחר כך לפורר
את האדמה,
כן?
וצריך לחרוש אותה,
כן? לבאר ממנו כל החוכים והקוצים, לסלק את כל החוכים והקוצים. היום זה דבר פשוט, אתה חורש,
יש לך מחרשה,
יוצאים לך גושים כאלה גדולים,
אז עוברים עם דיסק,
הנה, יש לנו פה חקלאי, נכון?
עם דיסק.
הטרקטור סוכב לך משהו עם צלחות כאלה חדות, כמו סכינים, זה מפורר את הרגבים האלה,
ואחר כך אתה עובר עם מתכה אחת שעושה את זה ממש תכוח.
זה בדיוק מה שכתוב פה, כן?
ועל ידי זה אתה מפורר את האדמה, וגם by the way, בעצם,
אולי לפני כן עושים את זה, קוצרים את כל הלכלוך שיש שם, את כל הקוצים וזה. בדרך כלל זה קודם,
קוצרים את הקוצים שמה, ויכול להיות שלא כדי שזה יהיה זבל לאדמה. אתם יודעים, הקוצים, שאתה מערבב אותם עם האדמה, בסופו של דבר זה זבל טוב.
אז בא הסדר, תלוי.
אבל הבנתם,
אתה רוצה לזרוע, צריך להכין את האדמה.
לא תכין את האדמה, אתה זורע.
זה כלום.
אם את כל אלה עשתה ידך,
והכינות את הארץ לעשותה,
ראויה לקבל זרע אשר תזרע.
אז הזרעים
יש להם מקום קיבול, להיות שמה ואחרי שירד הגשם, בעזרת השם,
לצמוח.
כן?
אז תישא עיניך השמיים, אז זה השלב שאתה מתפלל לריבונו של עולם,
שיוריד לך יורה ומלקוש בעיטו.
הארץ ייתן את יבולה, ואכלת את תבואתה, ושבעת, אני מוסיף.
זה הסדר.
אז אמרנו התפילה, הדם זה כמו השדה, עכשיו בוא נראה איך אותו דבר, הלב שלך.
אתה רוצה שיהיה לך מיד רגשות?
בלי שתחרוש שמה,
בלי שתתחח שמה.
זה לא עובד ככה.
אם ככה אתה עושה לשדך אשר אין לך ממנו רק תוצאות חיי בשדה, כלומר השדה זה בשביל אוכל.
מה עם השדה של הנשמה שלך?
מה עם העולם הרוחני שלך?
שזה הדבר יותר חשוב. האוכל זה רק בשביל שאתה תוכל לחיות,
אבל עיקר החיים זה הרגשות שלך,
התחושה שלך עם עצמך, העשייה שלך הטובה,
או חס וחלילה הרעה, זה עיקר החיים שלך.
למה לא תעשה ככה ללבך,
אשר ממנו תוצאות חיי נפשך?
זה החיים שלך.
אתה לא חי את הבשר שלך,
אתה חי את ההרגשה שלך עם עצמך.
זאת אומרת, אתה אדם טוב,
נושא טוב, אתה שמח,
עצוב, זה אתה.
כי אמנם גם אל תלמי ליבך, את התלמים זה החריש, כן?
גם אל תלמי ליבך,
בל תזרע זרע אמת לצדקה, טרם תסקלו. הלב שלך, אתה רוצה שייתן לך תוצאות,
אתה צריך קודם כל לסכל, להוציא את הלכלוכים שיש שם.
מה, כן?
מכשול, היצר.
בלב שם, שרוצה טוב,
יש לו גם כן שותפים שם, שגם כן אוהבים את השדה הזה.
זה היצר, כן? כל התאוות.
היצר אשר בו מיני הוריך.
רדיפה אחרי כסף, אחרי אכילה, אחרי נשים,
כל מיני תאוות.
רדיפה כסף אמרתי?
כבוד גם אמרתי.
תחילה תפתח בו חרצובות רשעת ימי נעורך ילדותך.
חרצובות זה הקשרים,
כן?
קודם כל תפורר כמו שאמרת. תפתח שם את הזה ותיתן לחלק הלא טוב שלך
לצאת החוצה.
תעיף אותו משם, הוא מפריע. כמו שהקוצים מפריעים וכמו שהרגבים
שהם לא מפוררים, מפריעים לזרע,
לא מפריעים לה על הרגשות הטובות שלך, לא נותנים מקום לנשמה שלך שמה, זה אטום שמה.
ותשדד
עליו צרורות חטאות ימי בחרותיך.
לשדד זה לפורר.
צרורות זה גושים.
איזה גושים שנוצרו מהחטאות של הילדות שלנו, כל אחד יודע את זה. אנחנו אומרים כל יום בתחנון,
כן,
שהקדוש ברוך הוא יסלח לנו על חטאי נעורינו, כולם יודעים מה זה חטאי נעורינו,
כן? ותסיר ממנו כל קוצי מחמדי הבל,
הקוצים זה כל התאוות לכל מיני שטויות, שבן אדם חולם על כל מיני חלומות,
דמיונות שלא מביאים לו שום דבר,
כסף ואושר וארמונות ומכוניות ואני יודע מה, כל מיני
זה סטייק טוב, אני לא אומר שלא תאכלו איזה סטייק טוב, כן? השאלה אם זה החלומות שלך בחיים,
בואו שאתה אוכל סטייק, כי אתה מזמין את כל המשפחה שיהיה אחוות משפחה.
זה סטייק, יש לו ערך, זה לא סטייק בשביל סטייק.
זה סטייק שעושה אחוות משפחה. זה חשוב מאוד, אחוות משפחה. שלא נדבר שחתונה שמשמחים חתן וכלה, או ברית, או כל מיני דברים אחרים.
מסיבת סיום ש"ס, או משהו כזה.
ותבער מעל פני כל כוחי תענוגות בני אדם, תבער,
זה תחסל, כן, לגמרי.
חוכרי זה עוד פעם, זה הקוצים, איזה הקוצים?
שאלת תענוגות, יש אנשים שכל עניינם זה תענוגות.
אשתי ואני צוחקים הרבה פעמים. כל מקום שאתה הולך ואתה הולך, שואלים אותך לאן אתה הולך,
אני נוסע לירושלים, טוב תהנו.
למה אנחנו נוסעים לירושלים בשביל ליהנות?
אני הולך לחתונה, תהנה.
אני הולך לחתונה ליהנות? אני לא הולך לחתונה ליהנות, אני הולך לשמח לחתן והכלה.
זה שגם יש אוכל טוב וגם אולי, אבל זה לא המטרה.
אבל כשהסלנג הוא תהנו, תהנו, תהנו,
זה אומר שהאווירה כללית,
התחושה הפנימית של אנשים שאנחנו חיים בשביל ליהנות, אחרת זה לא היה יוצא בסלנג.
הסלנג הוא משהו עמוק שמבטא את התחושות הפנימיות, את הגניוס
שבאותו דור.
תהנה, תהנה, זה סימן שאנחנו חיים בשביל ליהנות, או מה לעשות, בשביל ליהנות אני צריך לעבוד.
בשביל להנות אני צריך להתאמץ,
אבל העיקר זה להנות.
לא, העיקר זה לא להנות.
העיקר זה להיות אדם טוב שעושה טוב.
מי שאדם טוב עושה טוב, בסוף הוא גם נהנה.
זאת אומרת, יש לו עונג נפשי.
ומי שחי בשביל רק להנות,
בסוף הוא לא נהנה.
יש הרבה פסיכולוגים, פסיכיאטרים וכל מיני שיטות משיטות שונות
מאלה שחשבו שבאו לעולם להנות
ומנהלים את החיים שלהם על פי ההנאה.
הנשמה לא אוהבת את זה.
הנשמה רוצה שאנחנו נהיה אנשים טובים,
עם רצון טוב. אדם שהוא אדם עם רצון טוב, שעושה דברים נכונים,
הוא שמח.
תסתכלו על החיילים שבאים מהמלחמה הזאת,
שקורעים את עצמם,
שלא נדבר איזה, הם מוכנים למות בשביל המדינה הזאת.
ראיתם פעם את הפרצוף שלהם כשהם חוזרים מהמלחמה?
איזה אור יש בפנים שלהם?
אתה היית...
בסדר,
אבל הם לא עשו את זה בשבילנו, הם לא עשו לנו. לכן אנחנו קוראים לזה,
שזה לא, אנחנו קוראים לזה עונג.
יש להם עונג מזה שהם עושים טוב, בסדר?
בדיוק. זה גם, זה תוצאה ולא מטרה.
בסדר? זה תוצאה ולא מטרה.
באמת, תראו את החיילים, הם מאירים.
נפתחים להם הרבה שערים.
היינו לא מזמן בחתונה של מישהו שנפתח לו השערים במלחמה.
כל כך רצינו שהוא יתחתן.
היה במלחמה, כל המלחמה כמעט.
כמה מאות ימים הוא היה.
ממש.
והיה בחוד החנית, לא...
זה ממש היה בחוד החנית,
כן?
המלחמה הזאת פתחה אותו, אורך השם התחתן,
עושה רושם שהתחתן עם בחורה טובה, מאחל לו,
אנחנו מאחלים לו שיהיו לו חיים, בעזרת השם, חיים ערכיים.
חיים ערכיים הם מלאים עונג.
אה?
מהנים, בסדר, אבל אני מנסה לא להשתמש במילה הזאת כי...
אבל אתה צודק, כן? מהנים, אבל המהנים, כמו שהוא אמר, זה תוצאה ולא מטרה.
בסדר?
זה ההבדל.
כי הנשמה אומר,
נתיבות שלום אומר שהנשמה היא באה מעולם העונג.
זו מילה נרדפת, בסדר? זה מעולם העונג.
אם לא תיתן לה עונג בקדושה,
היא תמצא את זה בטומאה.
זה מחזק את מה שאתה אומר,
אתה מתעקש קצת על המילה, בסדר.
אבל לא, לא, בסדר גמור, תרגיש בנוח.
אני משתמש בזה בצורה כזאת בשביל לעקור
את המטרה המרכזית שבאנו ליהנות.
אני?
לשחרר את מה?
שניים. שניים, כן, יפה.
אני חוזר עוד פעם.
מי שחי
ומבין שיש לו ייעוד בחיים שלו,
להיות אדם ערכי, אדם טוב שעושה טוב,
הוא גם כן נהנה.
בסדר?
ומי שחי בשביל לנהנות,
הוא לא נהנה.
בסדר?
לא, אתה לא צריך להתבקר, אני איתך לגמרי.
אנחנו לא בוויכוח.
בסדר?
בסדר.
איפה אנחנו?
אה, כן.
ואם ככה תיארת ערוגות ליבך, ערוגות, אתם יודעים, זה איפה שהחקלאי עושה ערוגות,
ועליהם הוא בדרך כלל זורע, אז ערוגות זה שייך יותר לגינה פרטית,
לגינת ירק.
בסדר?
אבל מי שטיהר את ערוגות לבבך,
עוד פעמים, ככה טיהרת
ערוגות לבבך, מהקוצים, מהאבנים,
וכו' וכו',
והכינת אותו לעשות,
להיות ראוי, לעשותו לקבל זרע, איזה זרע? פה לא של החיטה,
אלא זרע אמת.
אתה רוצה שהאמת תשכון בתוכך,
שאתה תהיה נאמן לאמת ותרצה להיות איש אמת.
זרע קודש, זה נקרא זרע קודש, אז
אם תיטה בו עץ דעת התורה וענפי המצווה, אם אתה אז
תיטה בו עץ הדעת, זאת אומרת שאתה תהיה אדם שרוצה לעשות מצוות
ולהרגיש טוב עם המצוות, כי המצוות זה המעשים הטובים,
ועם התפילה ועם הלימוד תורה,
כן?
זה ענפי המצווה,
אז תצליח במעשה ידיך.
אבל אם לא,
זה חונק אותך.
זה חונק אותך, כי לא הכשרת את לבבך.
ויצמחו לך תבואת מידות טובות מזה, מהלימוד,
מעשיית מצוות.
זה יעשה אותך טוב. תסתכלו על התמונות. אני לא יודע אם יש, היו תמונות פעם שאצל דני בחדר היה כל החבר'ה שבאים למכון מאיר,
איך היו, שהם באו ואיך שהם במשך הזמן.
אתה רואה שאנשים,
הפנים שלהם מתחילות להעיר. מה זה פנים מאירות?
אדם שמא בפנים, פנים זה משון פנים, אתם יודעים.
הפנים מבדאות את הפנים של הבן אדם.
אדם שהוא שמא, עוד פעם, הוא לא צועל עכשיו בגלל איזה בדיחה, זה לא מאיר.
כן?
לפעמים זה, כמו שראיתי עכשיו, אני יודע מה, איזה לפיד אמר איזה שטות,
אז שני המראיינים שלו
התפקו מצחוק. זה לא צחוק של הארה, זה צחוק של נחשים.
כן? זה לא צחוק, אנחנו מדברים על אור.
אור זה בא מבפנים שאדם שהוא יש לו כוונות טובות,
רצונות טובים,
זה מאיר החוצה.
תגידו על הפנים של תלמידי חכמים. ראיתם את הרב טויבר מטייל פה בבית מדרש?
ראיתם את הפנים שלו? פנים של תלמיד חכם,
פנים של איש טוב, מאירות, כל הזמן מאיר, כן?
ויפרחו לך, והוא היה מנהל,
היה מנהל ישיבה תיכונית. זה לא אדם כאילו שכל היום ישב ללמד תורה בבית המדרש.
אז בן אדם שהיה מנהל צריך להיות בקשר עם מורים ועם כל מיני אנשים, אנשי עסקים וכל מיני, והורים ועניינים.
זה לא שהוא בן אדם יושב לך פה באיזה חממה וזה, זה בן אדם שהתמודד עם החיים.
בסדר?
ויפרחו לך פרי כישרון המעשים הטובים והישרים בעיני אלוקים ואדם.
אתה הולך להיות אדם טוב,
תפנה את הלב שלך מהדברים הלא טובים,
ואז התורה נופלת על קרקע חרושה.
התפילה נופלת על קרקע חרושה.
נתנו דוגמה כמה פעמים גם על הגשם.
אם אתה לא חורש את האדמה,
הגשם פוגש את האדמה האטומה,
אז חלק אולי נספג וחלק זורם הלאה, אם זה אלכסון,
זורם הלאה.
אבל כשאתה חורש את האדמה,
הגשם נספג בתוך האדמה, יש לו כלי לספוג את האדמה.
כשאתה בונה את הלב שלך בצורה כזאת,
אז הוא נהיה רך והוא קולט את התורה כמו שהאדמה החרושה קולטת את המים וגם את התפילה
ואת כל המצוות.
זה נהיה חלק,
חלק אורגני, חלק שייך, לא משהו חיצוני כזה שאתה חונק אותך.
וכי תאמר בלבבך,
לשדה כלי מחרשה בידינו,
אשר הורישום לנו עובדי אדמה אשר לפנינו,
יודעי טוב הארץ מימי קדם.
לעבודת ליבי אין בדימומה, תגיד, בסדר, אדמה. בסדר, יש טרקטור, יש לו מחרישה.
זה מימי קדם. יש לו מחרישה, יש לו דיסק, יש לו מתחחת.
הדיסק בשל פעם זה היה קרש כזה גדול, קוראים לזה מורג, נדמה לי,
שעושים בו חורים ויש בו אבנים.
לא, לא, לא, זה בעצם, זה מפורר את ה... מפריד את החיטה מהמוץ.
לא יודע.
היום יש דיסק.
שמעתם על דיסק?
יש דיסק.
ויש מתחיכה,
כן?
אז זה הורישו לנו.
אבל עבודת הלב?
יש לך מגריפה?
יש לך מתחחת?
מה עושים?
במה אוכל להניר ניר? איך אני אוכל לחרוש את הלב שלי? אין לי מחרישה לחרוש את הלב שלי.
על תלמי לבבי,
להסיר ממנו כל אבני מכשול, את האבנים הקשות ואת הקוצים והחוכים,
לבאר החוכים והקוצים וכולי וכולי.
משחיתי הנפש,
תאבות הם משחיתי הנפש.
דע לך, אחי,
כי יש בידינו כלי קודש לשרת ולעבוד בו עבודת הלב.
הורישונו לנו עובדי אלוהים אשר לפנינו.
החכמים,
חכמי התורה,
אברהם, יצחק ויעקב,
שדיברנו פעם, או שאני אדבר עליהם בהמשך,
באורות התפילה, שהם הדוגמאות איך לעבוד את השם. זה לא סתם.
הם מלמדים אותנו איך עובדים, איך נהיים אנשים טובים,
איך בונים את הלב טוב.
ככה מתחילים את התפילה אלוקי אברהם יצחק ויעקב הם הדוגמה שלנו איך
באמת לבנות את החיים שלנו בצורה נכונה
הכר כתוב שם האל הגדול הגיבור הנורא
גדול אברהם אבינו אנחנו לומדים ממנו חסד גדול זה חסד
תזכרו את זה האל הגדול זה חסד
אומרים האל הגדול זה גדול בחסד
לא אללה הוא אגבר שהוא גיבור בחרב לכן הם אלימים
אלא אנחנו מסתכלים על זה שהוא גדול בחסד לכן אנחנו אנשי חסד
אז עובדי אלוהים אשר לפנינו
חכמי חכמים, החרש והמסגר, שזה ביטוי לאלית ה... אני לא אוהב את המילה "אלית", אבל חכמי התורה שהגלה נבוכדנצר בראשונה, בגלות ראשונה.
החכמים, יש לנו חכמים.
למה קראים חרשים ומסגר? זו שאלה בפני עצמה.
מדורות ראשונים,
אנשי רוח מכנסייה גדולה, זו הכנסת הגדולה שהיא חיברה את השמונה עשרה, אנחנו מדברים על שמונה עשרה,
מדברים על תפילה,
אנחנו מדברים על שמונה עשרה, היתר זה סולמות וחבלים,
בסדר?
כלומר, משפיחים כאלה שמכניסים אותנו לתפילה, מוציאים אותנו אחרי התפילה, אבל
תפילה זה שמונה עשרה.
רוח, אנשי רוח מכנסייה הגדולה, ובתוכם נביאי השם
מימי קדם.
ולא רק עברה מצחק ויעקב, ולא רק חכמי כנסת הגדולה, אלא הנביאים שלנו מימי קדם.
הם המה המציאו לנו
כלי קודש,
יצרו לנו כלי קודש
לשרת ולעבוד בו את עבודת הלב.
ויתנו למורשה בקהילת יעקב, זה עובר מדור לדור,
ומה כתוב שם? מישהו יכול לעזור לי?
און קבוע, המשון לקבוע, כן, יפה.
אה, וקבוע, כן, יפה.
בשם תפילה, זה התפילה, המחרשה הזאת,
והמתחחת הזאת, והדיסק הזה, זה התפילה.
זה הכלי שמרכך את הלב.
ומי שבאמת יוצא מתפילה,
שהוא באמת יתפלל כמו שצריך,
הוא יוצא עם לב מרוכך,
עם לב טוב.
זוכרים במשנה באבות?
לב טוב.
שזה יותר מכל המידות האחרות.
לב טוב. אתה יוצא החוצה מתפילה, יש לך לב טוב.
לעשות טוב.
מחפש איך לעשות את הדברים הנכונים, לעשות אותם טוב.
אבל לעשות טוב זה לא להגיד תמיד כן.
לעשות טוב זה לעשות את הדבר הנכון במקום הנכון.
כשאנחנו נלחמים בעזה,
זה לא בבעיה מרוע לב.
אנחנו מצילים את העולם מהרוע הזה.
זה מעשה טוב.
להרוג, לא להרוג, להרוג מחבלים זה מעשה טוב שבונה את הנפש.
זה לא עושה אותה נפש קשה ורעה, כמו שאומרים,
הכיבוש משחית כל מיני ביטויים.
כשאנחנו נלחמים ברשע הזה,
ועד שלא באה המלחמה הזאת,
אנחנו דיברנו על זה שנים, עשרות שנים,
ועד שלא באה המלחמה הזאת וגילתה את הפרצוף האמיתי שלהם
שנאצים הם צריכים עוד ללמוד מהם,
כן?
כשאנחנו הורגים אותם
זה לא גורם נזק לנשמה שלנו, להפך, כי מי שאדם טוב
הוא מוכן גם להילחם ברע שלא נותן לטוב לפחוץ החוצה.
זה לא נקרא לרצוח,
זה לא נקרא להרוג,
זה מצווה גדולה ובזמנו אנשים חיילים היו מקבלים צל"ש
לא צל"ש על זה שהם לא הורידו פצצה כי היה שם האזרח,
אלא צל"ש על זה שהם נלחמו והרגו את האויבים שלנו,
והצילו אותנו ואת הילדים שלנו ואת העולם כולו מהרשע הזה.
והיום כולם מבינים את זה, מה שאני אומר שם.
אם הייתי אומר את זה לפני שנה, היו אומרים לי, אני מיליטנט,
היו שמים אותי בצד בתור אחד כזה, קחניק כזה, לא יודע בדיוק מה,
עם המילים האלה. אבל היום כולם מבינים שזה נכון.
כולם קחניקים היום.
עד לפני שנה, לפני המלחמה הזאת, כשהיו שואלים, עמלק,
איך יכול להיות שהתורה מצווה אותנו למחות את עמלק? אתה לא יכול היה להסביר את זה, היית צריך להתפתל בתוך הכיסא בשביל להסביר את ההסבר.
זה לא היה מתקבל.
היום,
אנשים שלא קשורים לתורה אומרים לך ישר עמלק.
לא צריך להסביר שום דבר.
או נאצים זה אותו דבר, אותו מילה.
אה?
מה לעשות שהזמן משכיח?
הזמן משכיח.
אה?
לא, לא, זה לא הולך לאיבוד.
גם השואה לא הלכה לאיבוד.
זה לא הולך לאיבוד. שום דבר לא הולך לאיבוד, זה רק
יש דברים שצריכים להתפורר החוצה ויש דברים שנשארים.
שום דבר לא הולך.
ואף על פי כן זה לא הולך לאיבוד. זה מצטבר בתודעה הלאומית
וזה בונה עוד נדבך ועוד נדבך. זה לא...
הקדוש ברוך הוא, הוא יודע מה הוא עושה.
הוא עשה את השואה
והוא עשה את המלחמה הזאת. זה הוא עשה את זה.
סנוואר הוא רק שלך,
כי זה סדרת חינוך,
והסדרת החינוך הזאת היא כבר 3,500 שנה, אולי גם יותר.
אתם יודעים שאין שיעור למעלה.
לכן אני ממשיך, אם אתם רוצים, תעצרו אותי בווחצי, מה שאתם רוצים.
בסדר?
אז זה מצטבר.
בתוך התודעה הלאומית,
בתוך התודעה התת-הכרתית,
זה לא הולך לאיבוד.
שום דבר לא הולך לאיבוד.
רק הפסולת הולכת לאיבוד.
זה שאנחנו שוכחים את השואה
זה טוב,
כי אנחנו נמצאים פה, באנו לפה לא בגלל האיום הרשעותי של השואה,
שזה החזיק אותנו הרבה שנים פה.
ומי ששמע פעם עם אלי שקדי, מפקד חיל האוויר,
היה איתו איזו תוכנית,
אבא שלו ניצול שואה,
כמה השואה שהייתה בבית היא הייתה המנוע של כל השירות שלו בצבא עד שהוא נהיה מפקד חיל האוויר,
והיה מפקד חיל האוויר אחד הטובים.
שהיה במדינת ישראל,
מה שהניע אותו זה השואה.
אבל הדבר הזה צריך להתחלף. המוטיבציה שלנו צריכה להיות לא שאנחנו ניצלנו מהרשעה הנאצית,
אלא הייעוד הישראלי המיוחד, האלוקי, שנמצא פה, וזה צריך להתחלף.
ובאמת המלחמה שלנו היום נגד העזתים נקרא לזה, זה לא רק העזתים,
היא לא מלחמת הישרדות כל כך, למרות שהישרדות באמת,
היא מלחמת,
אנחנו מבינים את זה הרבה יותר חזק,
זה מלחמה נגד הרשע.
מלחמה נגד הרשע זה כבר,
זה חלק מהייעוד האמיתי של היהדות.
אנחנו נלחמים ברשע,
לקצור את הקוצים והאבנים,
בשביל שהטוב יופיע בעולם.
ולכן יש משהו טוב בזה שהשואה משתכחת,
כדי להחליף את זה למוטיבציה,
לקטליזטור הרבה יותר אמיתי.
וזה דאח, אז קיבלנו תזכורת. אבל התזכורת הזאת זה לא אותו תזכורת כמו השואה.
התזכורת הזאת היא הרבה יותר עמוקה.
הרבה יותר עמוקה.
כמו שהסברתי קודם, אולי לא הצלחתי להסביר את עצמי,
שאנחנו היום מבינים שהמלחמה הזאת זה לא רק מלחמת הישרדות.
היא מלחמה נגד הרוע.
אנחנו לא פה רק בגלל שאנחנו בורחים מהאנטישמיות.
אנחנו פה בשביל שיש לנו ייעוד ואנחנו נלחמים ברוע.
כל העולם מבין את זה שאנחנו נלחמים ברוע היום.
הם מבינים את זה.
הם לא יכולים בדיוק לדבר,
כי יש להם מוסלמים שם בכל הארצות,
כן?
אבל תראה מה קורה לשלטון באירופה.
נדמה לי הגרמנים ועוד כל מיני מקומות,
זה לא אותו שלטון, מתחלף השלטון שם, הם מבינים
את הסכנה.
כלומר, יש איזה אפקט אחר לגמרי.
זו מלחמה ברוע, הם מבינים מה זה הרוע.
טוב,
איפה אנחנו?
בשם תפילה,
והיא מיוסדת ובנויה,
וזה המשפטים עכשיו מאוד חשובים,
כי הם מאפשרים לנו להבין את הפסקה הבאה,
שאני לא יודע, תכף נראה מה נעשה,
אבל קודם כל נראה את זה.
והיא מיוסדת ובנויה ממאמרות טהורות,
אני מדבר על השמונה עשרה,
מזוקקות שבעתיים בכל אחת מדברותיה,
רוח אלוקים מרחפת.
המילים של השמונה עשרה זה מילים ברוח הקודש.
מדויקות
במה הן מדויקות?
שמי שהלב שלו לאט לאט מתר... הן מרככות את הלב.
עזוב עכשיו דיברת פעם שעברה על הרוטינה אנחנו לא מדברים עכשיו על הרוטינה
המילים מדויקות הם ברוח הקודש הסברנו כמה פעמים מה זה מילים ברוח הקודש הסברנו לגבי התהילים של דוד מה זאת אומרת התהילים נכתבו ברוח הקודש?
זאת אומרת המילים יש להם כוח לנגוע בלב של האנשים לרכך את הלב הזה
לצקת בו תקווה לעתיד טוב. זה המילים של דוד המלך.
וכל מי שנמצא, מי שקורא תהילים, לא בשביל לגמור וגמרנו, אלא שקורא תהילים בתור תפילה,
מרגיש את הכוח של המילים שנמצאים בתהילים.
אותו דבר 18. 18 חכמי ישראל,
אנשי כנסת גדולה, ברוח הקודש הם כתבו את המילים האלה.
בנבואה רוח הקודש, כן?
היו בכנסת ישראל, היו נביאים באמת.
היו שלושה נביאים אחרונים שהיו בכנסת הגדולה,
זה מילים שחודרות פנימה,
קודחות את כל האטימות, את כל הקליפות,
קודחות פנימה, ומי שמתמיד,
לכן צריך להתמיד בזה, ומי שמבין את הפשט של המילים האלה ומתרגש מהם,
זה מסכל את האבנים וקוצר את החוכים של התאוות ושל החטאים, הכול, זה חותך הכול.
ומכשיר את הלב, או מחזיר את הלב למקורו הרך.
כן?
זה מה שאומר פה.
כל אחד מדברותי הרוח אלוקים מרחפת, וכל מילה ממילותיה שקולה ומדודה,
ספורה ומנויה.
חרוטים במושגים זכים וטהורים בתוך המילים,
גם אם אנחנו לא מבינים, יש מילים שחודרות לתת-הכרה שלנו, גם אם לא מבינים אותן.
מושגים זכים וטהורים וציורי רעיונות קדושים חקוקים. ציורים זה תפיסת עולם שכמו תמונה,
כן? זה לא משהו שבשכל, בשכל אתה מסביר דברים.
תמונה זה יש לך תפיסת עולם שברורה לך בפנים שככה זה.
וזה יוצק
או חושף,
המינים האלה יוצקות וחושפות את הציורים הזכים האלה,
רעיונות קדושים, קדושים זה ערכיים,
חקוקים בתוכה, בתוך המילים של התפילה.
ורוח השם נוססה בם, כמו דגל,
כי כולם יסודותם בהררי קודש.
יש לנו כלי.
הכלי הזה, אם אתה מרגיש שהוא לא עובד עליך, זה בגלל, לא שהכלי לא טוב,
אלא בגלל שאתה לא מכיר אותו.
עוד דוגמה שנותן, מביא כאן ממשלה. אני נכנס לאוטו שלי, כי האוטו שלי הוא חשמלי.
בן אדם בגיל שנכנס לאוטו חשמלי,
לא מצליח להסתדר איתו.
למה? כי האוטו לא בסדר, כי אני לא יודע להשתמש בו.
או הפלאפון הזה,
הפלאפון הזה, אני כל הזמן, הכל נתקע לי בזה.
אז אני יכול לקלל את הפלאפון, לזרוק אותו, לשבור אותו, כמו שהרבה זקנים עושים.
אה?
אבל אין בו waze למשל. אני צריך את הטלפון הזה, מה לעשות? אני לומד לאט-לאט, אבל יש כאלה, ואני מכיר,
שהם שוברים את הטלפון הזה מרוב עצבים,
אפילו שהוא שווה אלף או אלפיים שקל.
אבל למה? הטלפון לא בסדר?
אתה לא יודע להשתמש בו.
אני לא מדבר עכשיו על ענייני צניעות בזה, שצריך לדעת גם כן איך להשתמש בזה,
כן?
ולא, זה לא הפקרות.
אבל נדבר על השימוש הטכני.
אז הרבה פעמים,
לפעמים יאיר הוא חברותא שלי, אז לפעמים הוא מציל אותי מכמה דברים, והילדים שלי מצילים.
אבל הוא לא בסדר? אני לא יודע להשתמש בו.
האוטו לא בסדר? אני לא יודע להשתמש בו.
זה מה שהוא אומר, יש לנו תפילה.
זה כלי, אין כלי אחר, אין.
זה כלי פנטסטי.
אבל הוא צריך לדעת ללמוד להשתמש בו.
עכשיו, ככל שהדבר הוא יותר משוכלל ויותר טוב,
לוקח יותר זמן ללמוד אותו. זה לא בא ככה.
אם תשים אותי עכשיו במדבר,
שני דקות אני לומד לך לעשות פלאפל או צ'יפס.
זה לא, אתה לא צריך, כן?
אבל אם עכשיו אני צריך לתקן דבר כזה, אני צריך ללמוד כמה שנים.
אותו דבר, תפילה זה כלי פנטסטי.
זה כלי, אם אנשים היו מתפללים,
הפסיכולוגים היו הולכים לנקות מדרגות,
הפסיכיאטרים לא יודעים מה היו עושים בדיוק,
ובתי חרושת של התרופות היו ננעלות.
סוחרי הסמים היו מפסיקים להרוויח כסף.
גם המגדלים של הסמים,
אם היינו מכירים את הכלי הזה.
לא צריך שום דבר חוץ מהכלי הזה,
אבל משהו ענק,
זה מכוסה.
צריך להתאמץ.
דברים טובים נקנים במאמץ.
זה לא רופא, למשל, רוצה לעזור לאנשים להתרפות.
הוא צריך ללמוד שבע שנים וכולי וכולי.
כן.
אני רואה שאנשים רוצים ללכת?
אנחנו עברנו את הזמן.
אין שיעור. אין שיעור, אני אמרתי שאני אמשיך,
אם אתם רוצים.
אבל לפחות נגמור את דברי כתב הקבלה, בסדר?
התפילה כלי קודש היא,
בה תוכל לעשות פלאות,
בה יש לאל ידך להפוך את לבבך האבן ללב בשר.
בה תפלה, ותפלה זה כמו שמוציאים קינים מהבגדים,
כן, תפלה זה תוציא, כן, תאכל.
בה תפלה, זאת לשון תפילה, ותבער כל אבני הנגף
מתלמי לבך.
כל הקרקע פה בפנים שמלאה באבנים וקוצים,
כמו שראינו, שוטפת את זה החוצה.
בה תוכל לשרש, לשרש זה לעקור כל קוץ ודרדר אשר השתרשו בלב ממנו אוריך. יש כל מיני תאוות שאתה קשה לך להתמודד איתן.
הם כבר, אתה רגיל,
כל מיני דברים.
לשרש זה לעקור.
זה מה שיפה שבעברית,
שאותו מילה,
זה הפוך.
לשרש יש להשריש ויש לשרש.
זה הסוד של שפת הקודש.
ותחת היותך עד הנה חורש בלב מחשבות אוון,
עד עכשיו בלב שלך היו מחשבות איך להשיג, איך לסנג'ר, איך להפיל,
איך זה? אתה בתפילה, יש בידך כלי קודש לחרוש בו מחרשת מצווה,
לחשוב מחשבות יראת השם ואהבתו.
על ידי התפילה,
הלב שלך מלא רגשות טובות,
רצונות טובים,
רעיונות ערכיים,
וזה מתחיל לנהל אותך,
את החיים שלך,
שגם כשאתה הולך לעבוד,
אתה הולך לעבודות שבונות את מדינת ישראל,
עבודות שמוסיפות טוב לעולם,
עבודות שמפרנסות את המשפחה שלך ביושר.
לא אמרנו לזרוק את החיים החומריים,
אנחנו מקדשים את החיים החומריים.
אבל בשביל לקדש את החיים החומריים אנחנו צריכים להיות קודם כל אנשים עם לב טוב.
ומתוך זה לצאת לעבודה, מתוך זה להתחתן,
מתוך זה ללכת לצבא,
מתוך זה להיות מהנדס,
מתוך זה להיות אינסטלטור עם לב טוב.
אינסטלטור עם לב טוב זה לא אחד שלא לוקח כסף.
איך אומר הרב אמנון יצחק, במכולת קונים עם שקלים.
הוא לוקח כסף,
אבל הוא לא חזיר.
והוא לא מספר לך סיפורים שיש לך תקלות כאלה וכאלה, והם אינם,
אז אתה אומר, אדם טוב, ישר,
הוא לוקח כסף כמו שצריך,
אבל הוא לוקח כסף על מה שצריך.
וכשהוא מתקן ומה שהוא לא הלך, הוא לוקח אחריות,
הוא לא מספר לך סיפורים.
זה נכון, בתור פוליטיקאים אנחנו רוצים כאלה,
ורופאים כאלה ונהגים כאלה.
עד כאן
מה שרציתי,
וזה הכנה לפסקה הבאה.
עכשיו, השאלה, מה אתם רוצים עכשיו?
רוצים הפסקה?
רוצים שיעור בנושא אחר, שיביאו דפים?
או להמשיך את הפסקה 2,
שבשבוע הבא מסתמה נלמד על פורים,
ואחר כך אולי נלמד על פסח.
אני מציע לראות את הפסקה הבאה.
השאלה אם יש לכם כוח לזה.
אתם יכולים להגיד לא.
פה אין כפייה פה, זה לא בית ספר שאתה חייב.
אה?
אגב, השיעור הזה נמצא באינטרנט.
כן, נתתי אותו אתמול. מה קרה? נסעתי בדרך,
ראיתי שכתוב שאין שיעור, הרב רן חולה, שהיא לא רפואה שלמה.
אז אמרתי, אני יכול להעריך את השיעור
ולתת שיעור בנוסף,
כדי שלא יהיה מצב כזה שאנשים שבאים מיוחד ליום הזה,
זה שלא ילכו אחרי שעה, ניתן עוד שיעור אחד, אפשר להמשיך את השיעור הזה, את הנושא הזה ואפשר להיכנס לפרשה, אנחנו לא נסיים את זה דרך אגב, עכשיו זה דברים נפלאים.
אז אני מציע להמשיך את זה, מה אתם אומרים?
יש לכם כוח?
אתם רוצים לצאת שתי דקות, לשתות מים?
הפסקה הזאת, תראה, עשיתי עליה הכנות, היא לא שתי דקות.
ראית גם, הפסקה הקודמת הייתה גם קצרה, אבל היא לא שתי דקות.
הרבה עומק יש בפסקאות האלה.
המון עומק יש בפסקאות האלה.
אז בואו נראה את הפסקה הבאה, בסדר?
הכותרת של הפסקה הזאת, זאת כותרת שאני נתתי,
התפילה זה קשר עם השם הטוב
והרמוניה של בריאתו.
התפילה,
הוא יסביר פה תכף, התפילה באופן פשוט זה שאנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא את מה שחסר לנו.
אדם חסר לו פרנסה,
מבקש.
בת שלו לא מתחתנת,
יש מלחמה,
אני מבקש שהחיילים שלנו יחזרו בשלום.
יש מרד בממשלה שלנו,
אז אנחנו מתפללים שיהיה לנו חוכמה לסכל את המרד הזה.
כשאנשים חולים,
אשתי סיפרה לי אתמול שיש איזה משפחה צעירה, שהבעל שם החולה, היא שאלה אם אפשר לתת שם תרומה
למדנות עניים.
אנשים חולים,
אז
מתפללים לריבונות של עולם שירפא אותו,
כי הרפואה אצלו, הפרנסה אצלו, הכל אצלו.
יש שאלה גדולה, למה הקדוש ברוך הוא עשה לנו חסרונות?
יכול להיות לברות אותנו פיקס פרפקט,
נכון?
שלא נהיה חולים, שלא יחסר כסף.
מה, זה בעיה בשבילו?
אבל הקדוש ברוך הוא ברא אותנו עם חסרונות
מכמה סיבות.
קודם כל, שנשלים את החסרונות, שיהיה לנו שותפות בבריאה,
שאנחנו נתקן אותה, זה לא לקבל הכל מוכן.
אף ילד לא רוצה לקבל הכל מוכן.
הוא רוצה לעשות משהו בעצמו.
מה קורה לילדים שקבלים הכול מוכן,
משתעממים, ומה עושים בשעמום שלהם?
אתם יודעים מה עושים.
יש הרבה ילדים, מה נקרא, בני טובים קוראים לזה, אני לא יודע למה.
מבתים עשירים יש להם הכול.
הם ממלאים את הבית סוח, לא רק אלה מהשכונות שחושבים,
זה לא נכון.
חדש הוא רוצה שנהיה שותפים בבריאה, ואנחנו נשלים את החוסר.
אבל בשביל להשלים את החוסר הזה, אנחנו צריכים להיות קשורים למקור החיים.
אם הכל נמצא, אנחנו לא קשורים אליו.
כמו הבדיחה הזאת שסיפרנו על ההוא שחיפש חניה בתל אביב,
תתפלל לקדוש ברוך הוא,
שימצא לו איזה חניה, הוא כבר עשה כמה סיבובים,
ואז בדיוק מישהו יוצא,
תודה רבה, הסתדרתי.
זה לא ככה.
התפילה, מלבד הדבר הפשוט שבן אדם מתפלל לריבונו של עם, כי חסר לו, כואב לו, חסר לו,
הוא מתפלל שישלים לו,
כן?
זה הפשט של התפילה.
אבל העומק של התפילה זה יוצר קשר עם ריבונו של עולם.
אנחנו צריכים קשר עם ריבונו, אנחנו צריכים קשר עם הטוב.
אם אנחנו, לא יהיה לנו קשר שהעולם הוא טוב,
אנחנו נשים אנשים רעים.
מה הופך אותנו לאנשים טובים?
כי אנחנו מאמינים שהעולם הוא טוב,
והטוב ברוך הוא מנהל אותו, ויש לו כוח לעשות הכול, זו האמונה שלנו, כן? אחרת בן אדם לא יכול להאמין בטוב.
פעם אחת הוא הולך לשוק, מישהו מסדר אותו,
הוא מוציא סכין.
לא פעם אחת, כמה פעמים, מסנג'רים אותו, מרמים אותו,
דופקים אותו, לא יודע איך תקחו לזה כל מיני שמות,
הוא נהיה רע.
רק אדם שמאמין שהעולם הוא טוב באמת, ומי שמנהל אותו הוא טוב,
הוא אדם שאוסף כוחות,
למרות הדברים הקשים,
להתמודד איתם בצורה נכונה, ולהוסיף טוב בעולם, כמו שרב קוק כותב,
שהצדיקים הטהורים מוסיפים טוב. אינם כובלים על הרישה, מוסיפים צדק, אינם כובלים על הכפירה,
מוסיפים עונה, אינם כובלים על הבערות, על הטיפשות,
אלא מוסיפים חוכמה.
לא כל הזמן עוסק בקיטורים כמו התקשורת,
לקטר, לקטר,
אלא לראות איפה אני יכול לתקן מה שצריך לתקן.
מאיפה יש לך את הכוח הזה? מאיפה יש לנו כוח להמשיך להילחם למרות שגירשו אותנו מגוש קטיף?
למרות מה שעושים לנו בכל המבזים ומועכים,
מה שאסור שם,
בשדה תימן ובכל מיני מקומות.
כן, אנחנו מאמינים בטוב.
אנחנו שליחים של הטוב.
מי שלא קשור בריבונו של עולם, לא מאמין שהעולם הוא טוב,
לא יכול להמשיך כל הזמן.
אלפי שנים, זה לא רק פה במדינה שלנו מאז ששת הימים.
אנחנו אנשים שטבוע ב-DNA שלנו אמונה בטוב.
התפילה פותחת אותנו ל-DNA הזה.
זה קשר עם ריבונו של עולם.
אנחנו צריכים את הקשר הזה, כי הקשר הזה הוא לא רק קשר עם הטוב,
אלא טוב, הכל טוב.
מה זה אומר שהכל טוב?
שיש הרמוניה, זה נקרא אחדות בטרמינולוגיה התורנית, זה נקרא אחדות השם.
מה זה אחדות השם? יש הרמוניה, שום דבר לא קורה סתם.
טראמפ לא עלה לשלטון סתם.
והקדוש ברוך הוא העלה אותו בשביל לעזור לנו או כל מיני,
או ללמד אותנו איך להנהיג ולא להיכנע תחת המרד או הדיפ סטייט, או לא יודע מה, יש לו הרבה תפקידים.
הקדוש ברוך הוא שלח אותו.
הקדוש ברוך הוא שלח את סנוואר
בשביל לעשות לנו סדרת חינוך.
זה מחזיר את הספינה, כמו שאמרנו, למקום שלה, נכון?
פירקנו את המשפחות,
פירקנו את התרבות, פירקנו את היהדות שלנו,
פירקנו את המשפחה, זה כבר אמרתי.
זה מחזיר את הכל למקום שלו.
כי העולם הוא טוב,
והוא מחזיר לבד
את עצמו למסלול.
כי ה-DNA של העולם הוא טוב.
כי הקדוש ברוך הוא מחזיק את העולם.
הקדוש ברוך הוא הטוב מחזיק את העולם.
וכששואלים איפה היה הקדוש ברוך הוא בשואה,
איפה הוא היה בשביעי לאוקטובר?
ואנשים אומרים, איזה שאלה זאת? זו לא שאלת כפירה.
זו שאלה נכונה,
כי אנשים שמאמינים בקדוש ברוך הוא מצפים שיהיה טוב.
והם לא מבינים את זה, הם צודקים.
צריך להסביר.
איך הדבר הזה הוא טוב למרות שהוא נראה רע?
ולא לדחות בקש את האנשים ששואלים את זה, אלא אם כן הם באמת, יש כאלה שאומרים את זה בתור התרסה ולא בתור שאלה.
כמו שכתוב,
אל טען כסיל כעיוולתו ופסוק אחר אומר טען כסיל כעיוולתו.
רצו כמעט לגנוז את ספר, זה קהלת נדמה לי, נכון? או משלי?
לא.
מסביר הרב קוק, כשאדם שואל, כסיל ששואל בשביל לדעת, תענה לו.
אבל כשאדם שואל בשביל להתריס,
אל תענה לו, זה לא יעזור.
מה שלא תענה לו, מה שלא תוכיח לו, זה לא יעזור.
כי הוא, יש לו אינטרס לשאול את השאלה הזאת.
וזה ההתרסה.
אז,
הקשר שלנו עם ריבונו של עולם זה גם משרה הרמוניה בתוך הנבל. אם אדם מרגיש שהעולם הוא הרמוני, אז יש לו גם הרמוניה בפנים.
או אם אדם הוא הרמוני כי הוא קשור לשם,
הוא רואה גם את העולם בצורה הרמונית ורואה איך חלק הדברים הקשים בעולם זה חלק מההרמוניה הזאת שמובילה את העולם לטוב.
שאנשים יהיו טובים,
שאנשים הרצון הטוב יוביל אותם,
בתור פרט, בתור חברה,
בתור כלל האנושות.
אז מאחורי הבקשות הפשוטות האלה שהקדוש ברוך הוא ברא אותנו חסרים כדי שנתחנן אליו שימלא את החיסרון שלנו עומד משהו הרבה יותר עמוק בתת הכרה זה הקשר עם ריבונו של עולם
הפגישה איתו
שמשרה תחושת מוצקות מול החיים שזה קשור גם שקשר לטוב וקשר להרמוניה
שזה בעצם אותו דבר בסופו של דבר הצלחתי להסביר את עצמי זה
אני התלבטתי אם ללמד בכלל את הפסקה הזאת. אחר כך הבאתי את
ההקדמה הזאת בשביל להבין את הפסקה הזאת.
אז בואו נראה את זה בפנים, בסדר?
מקור מספר 2,
רואים את זה?
התפילה,
אני ישר אחרי הכותרת, בסדר?
התפילה, רואים את זה? התפילה כביטוי?
יפה. אז הרב מסביר קודם כל התפילה באופן פשוט כביטוי של משאלות הלב.
הבא מלב כל יצור לעומת יוצרו.
כמו שילד קטן,
כן, בבית,
הוא רוצה לאכול, מבקש מאבא או מאמא, נכון?
הוא רוצה להתרחץ,
הוא לא רוצה, צריך להכריח אותו, אבל להתרחץ זה לא דבר, אבל הוא רוצה איזה ממתג, הוא צריך בגד,
הכל הוא מבקש מאבא שלו,
נכון?
אז אותו דבר,
התפילה הפשוטה ביותר זה שאנחנו מבקשים מריבונו של עולם, האבא שלנו, האבא שמנהל את העולם,
מבקשים ממנו מה שחסר לנו,
בצורה פשוטה, כמו ילד שמבקש.
שמבקש.
ומי שלא מרגיש ככה, אז הגאווה עולה לו לראש, כמו שאומרים.
מה, אני יכול לנהל את החיים שלי לבד?
אני תלוי בכל הגורמים מסביב.
איך קוראים לך?
איך?
אתה מעופרה?
יש לי בעיה של זיכרונות, של פרצופים.
אז שלא יהיה מצב שאחר כך נצא ונגיד לי, מה, אתה מתעלם ממני? אני מהיישוב שלך, אתה מתעלם ממני?
זה פגם שלי בזיכרון זה. אז אני שואל, בסדר?
וזה לימוד, מה שאמרתי עכשיו.
זה לא פטפוטים.
זה לימוד.
לימוד.
הרבה פעמים בן אדם לא מבין משהו והוא עושה את עצמו מבין משהו. הוא צריך לדעת, לא מבין. שואלים.
זה סיפור בחכם ותם.
מגיע לו השלך מהמלך
עם מכתב לבוא למלך, כן?
אז הוא אומר לו, תקרא את המכתב הזה מהמלך.
אז הוא אומר לו, תשמע, אני לא יודע, תקריא לי.
עכשיו, אדם עם גאווה,
הוא אומר, בסדר, תשאיר את זה פה, אני אעיין בזה.
הוא לא יגיד שהוא לא יודע לקרוא,
נכון? אחר כך יבקש מהבן שלו שיקרא ויגיד לו זה,
יבוא מחר.
אבל הטעם לא, הטעם הזה תמים, הוא לא בהצגות.
הוא לא יודע לקרוא, תקרא לי, בפשטות כזאת, כן?
אז זה הלימוד שלמדנו עכשיו גם כן, בסדר?
אז עוד פעם,
אז התפילה באה מלב כל יצור לעומת יוצרו.
היא-היא התכונה של מילוי המשאלים, מה שחסר לך.
של ריווי אחרי ריווי זה להרבות, כמו שאדם צמא.
אז הוא מרווה את עצמו על ידי מים. אדם צמא בכסף, צמא באהבה,
צמא באישה, שאין לו אישה, צמא בכל מיני דברים.
אז הוא מבקש שקדוש ברוך הוא ירווה אותו, ימלא את החיסרון שלו להשלמת מחסור הם הרבים. זה התפילה, זה הגדרה של תפילה, איך אומרים?
במילון, בסדר?
וזה אמרנו, התפילה, כמו שאמרנו בהתחלה, התפילה זה לא סידור.
התפילה זה, זה, איפה כתבתי את זה?
פה התפילה היא תנועה נפשית.
התפילה היא תנועה נפשית.
זה לא משהו שלמדנו ביהדות,
היהדות רק מלמדת אותנו שהתפילה היא,
היא...
התפילה בעצם היא חכים, שמה? מה זה?
לא הבנתי, התפילה היא רוב אחדים,
נספו כאילו בשיחה של הכינורות והשלח עצומים.
אמרתי, אנחנו חכים בעצם?
זה באמת לא היית בהתחלה.
הסברנו את זה, כן.
אני אמרתי, בפשטות זה נכון מה שאמרת.
אבל הסברנו את זה בצורה קצת יותר נפשית,
והסברנו את זה. תסתכל, תראה את זה ב...
כן, כן, תראה את זה אחר כך, בסדר?
אבל עכשיו אנחנו כבר במקום אחר לגמרי. אומרים, קודם כל, מה זה התפילה? הדבר פשוט זה תנועה נפשית של הנפש.
שהיא רוצה
לצאת החוצה,
ומה שח... איך היא נעשית? על ידי זה שיש לנו חסרונות, אנחנו מתפללים לריבונו של עולם שהוא יוצר הכול.
אבל,
חלק השני,
יסוד זה עצמו הרי הוא המעיין מלא חיים המרווה את הנשמה החיה שבאנו בנחלי אדוניו.
התכונה הזאת שאני פונה לריבונו של עולם
וקשור לריבונו של עולם זה כמו נחל שמשקה את הנשמה שלנו,
ההצמאה לקשר,
לקשר,
קוראים לזה אהבה,
לקשר טוב עם החיים,
למערכת יחסים נכונה עם החיים,
למערכת יחסים נכונה עם ריבונו של עולם, זה מילים נרדפות.
ההתענגות התוכית על השם זה שאתה מתפלל ואתה נפגש עם השם.
הציפייה הצפייה בפלאי שמות ותוארי האות זה מה שהבאתי את ההקדמה קודם אתה נפגש עם המילים המילים שמתארות את הנהגת השם בעולם בכל הצדדים שלו אם תשימו לב בסידורים הספרדים תשימו לב שבכל ברכה
שכתוב שם השם,
יש שם השם בסגול,
יש בשורוק, יש בקמץ,
יש בשבא, זה לא סתם.
זה תמונות אחרות של שמות השם.
זה הבנה אחרת,
זה בחינות אחרת של שם השם.
וגם המילים,
גם אם אנחנו לא מבינים את המילים, אבל המילים הן מילים קדושות שמתארות את ההרמוניה האלוקית בעולם.
וזה פועל על הנשמה בתת-הכרה.
אנחנו צריכים להבין שאנחנו, ההכרה שלנו זה קצה קרחון של עולם שלם תת-הכרתי שיש בתוך האדם,
שאנחנו לא מכירים אותו.
מנסים להתחקות אחרי זה על ידי כל מיני פסיכולוגים וזה, אבל הם לא מכירים את כל המערכת הזאת. המערכת הזאת זה עשר ספירות, בעיקר השבע ספירות התחתונות,
שזה סודות גדולים, איך המערכת הזאת בנויה,
ואיזה רובדים ואיזה עומקים,
ואיך מסדרים אותה,
את המערכת הזאת. אתה לא יכול לסדר אותה לבד.
היא בנויה בריאה.
כמו שאמרנו כמה פעמים, כשאנחנו אומרים "אלוקיי נשמה של תת-הבי",
כמו שאמרנו "אשר יצר",
אנחנו מודים על הגוף הבריא, "אלוקיי נשמה של תת-הבי",
מדברים על זה שאנחנו אנשים בריאים נפשית.
ביסוד אנחנו בריאים נפשית,
רק אל תקלקלו את זה.
יש מבנה מסודר, הרמוני.
זה ההרמוניה שם, שבע ספירות הרמוניים.
של החיים, קודם כול של הבפנים שלך,
וזה גם של העולם כולו.
זה DNA, זה DNA של כל העולם.
זה גם אצלך בפנים וגם בציבוריות הישראלית, בציבוריות האנושית ובכל ה...
דנ"א, אתה יודע מה זה דנ"א?
אותו דנ"א שיש לך במוח
זה אותו דנ"א שיש לך בציפורים,
בסדר?
אז הצפייה בפלאי שמות ותוארי ההוד כמו שהזכרנו קודם
שהחכמים קבעו את המילים האלה מתוך הבנה עמוקה וחדירה לתוך עומק התת הכרה של הבן אדם
כתוב לב שלו.
כן, זה שמות נפלאים שהם משפיעים עליכם. אנחנו הסברנו כמו שדוד המלך כתב ברוח הקודש, המילים נוגעות בלב.
לא רק ברמה הכרתית, גם ברמה תת-הכרתית מיישרים שם את כל הכפלים ואת כל העקמומיות.
לכן אנחנו, יש כאלה שאומרים תהילים גם בגרסה.
מה זה שווה גרסה?
לא, זה שווה, יש לזה...
גרסה זה אתה קורא בלי להבין.
זה נקרא גרסה, לגרוס.
אנחנו מדברים עכשיו על תהילים.
אגב, הרבה פעמים שאני בא להתפלל,
ואתה לא מחובר, קרה לכם פעם שאתם לא מחוברים, שאתם מתפללים?
יצא לכם דבר כזה?
כל יום.
אז אני הרבה פעמים אומר לעצמי, כאשר אני לא מחובר, ואני עושה כמה תרגילים בשביל כן להיות מחובר, כמו שהרב קוק כותב,
להתרכז במילים ובפירוש שלהם.
זה מכניס אותך, זה מוציא אותך מכל מיני מחשבות,
אבל אני איך שלא מצליח,
מוטרד, לא יודע.
אז אני אומר לעצמי מילה כזאת:
היא לא חזי,
מזלי חזי.
זה ביטוי בארמית מהגמרא.
אתה לא מרגיש,
אבל המזל שלך, כלומר הנשמה שלך, מרגישה ומתמלאה.
כן? גם שאני לא מרגיש.
בתת-הכרה זה עושה את מה שהוא צריך לעשות. אולי לא ברמה של הכרה, אבל זה עושה.
למה הדבר דומה?
כן?
אתה רעב.
כן?
לפעמים אתה יכול לאכול איזה פרגית ואיזה, לא יודע, כל...
פירה כל אחד מה שהוא אוהב לאכול
אז אתה גם רעב וגם אוכל אוכל טוב
אוכלים אתה רעב ואין לך
אתה אוכל פתיתים
פתיתים זה אוכל של
בלי ששמו שום דבר פתיתים
זה לא טעים
זה לא שום דבר אבל זה מזין אני לא יודע אם זה בריא כל כך אבל זה זה אתה כבר לא רעב
נכון
אז גם אם אני לא אוכל אוכל טעים עכשיו אבל אני אוכל אוכל שמשקיט את הרעב שלי אותו דבר הנשמה אם אני מבין את המילים
ומתפלל כמו שצריך,
אז אני גם מרווה את הנשמה,
וגם אני מודע לערוויה הזאת ומרגיש טוב עם זה.
אבל אם לפעמים אני לא שמה,
אבל נותן לנשמה את המזון שלה, זה התפילה, היא מרגישה את זה, היא נבנית מזה.
לא ברמה של הכרה, אבל ברמה דת-הכרתית.
אז זה מה שאומר פה,
הצפייה בפלאי שמות ותארי ההוד
מעלים אותנו, מרוממים, זו פגישה עם שירה, כמו, הרבה פעמים יש מוזיקה, אתה לא מבין את המוזיקה,
היא מרוממת אותך.
אני יודע, שמעתי סיפורים, אנשים שקראו אורות התשובה.
מצאו ספר אורות התשובה. קראו את זה,
קרה להם משהו. אתה קורא אורות התשובה, אתה לא מבין כמעט אף מילה. זה מילים קשות.
אבל יש משהו במנגינה,
במילים, איך שהרב מתאר את הרגשות בתוך המילים האלה,
שנוגעות לך בלב, בתת-הקרה, ואומר, וואו.
אני זוכר שבהתחלה, כשחזרתי בתשובה, הייתי הולך לשיעורים של הרב צוקרמן.
הייתי יושב שם ככה.
זכר צדיק לברכה, הייתי יושב שם ככה,
הולך שם באש ובמים לשיעורים, לשיעורים שלו,
הבוקר השכם לפני התפילה בשחרית בבית הרב קוק, היה נותן שיעורים שם,
כן? לשיעורים שלו במרכז,
לשיעורים שלו בבית.
הייתי יושב ככה, אשתי הייתה שואלת אותי,
נו, איך היה השיעור? ראתת אורות, מה למדת?
לא יכול להגיד אף מילה, לא יודע להסביר מה למדתי.
לא יודע.
הוא דיבר לנשמה שלי.
בן אדם חזר בתשובה לפני יומיים וחצי,
לא תמיד מבין מה שדובר שם, כן?
אבל זה נגע, הוא דיבר לנשמה שלך, הוא דיבר.
אז זה מה שאומר פה, הפגישה עם שמות ותיאורי ההוד מעלים אותנו, מרוממים אותנו,
להיסגב, להיסגב זה לעלות בקשר חי עם האחדות המוחלטת, להיות קשור להרמוניה,
כן? להיות קשור להרמוניה
של החיים. זה מחבר אותך להרמוניה של החיים, זה נקרא אחדות.
עם מקור חיי כל החיים,
עם היוצר החיים, מי שמנהל את החיים, מי
שמפעיל אותם.
אנחנו כבר מסיימים.
אור אינסוף,
אדון כל היש ומלוא כל ההוויה,
מקור כל הרחמים.
אתה נפגש עם ריבונו של עולם, אתה מרגיש
את הרחמים שלו בעולם.
הפגישה עם ריבונו של עולם זה אתה מרגיש שיש מישהו רחמן על כל החיים האלה שמנהל אותה. לא סתם.
איזה שוטר שמחכה לך בפינה לתפוס אותך שלא קמת לתפילה.
יש הרבה ככה.
חושבים, לא, לא.
אב הרחמים הוא.
הוא יעזור לך
לקום לתפילה אם אתה תרצה.
קשה לך.
דיברנו פעם על שהקדוש ברוך הוא בא לעזור לאדם הראשון שחטא.
רק כתוב שם, הקדוש ברוך הוא שואל את האדם,
אייכה?
מה, הקדוש ברוך הוא לא יודע איפה האדם נמצא?
הוא יודע איפה האדם נמצא.
למה הוא שואל?
מה שאומר?
להיכנס איתו בדברים.
מה זה ייכנס לדברים?
זה להפיל את הדיסטנס.
שיוכל לדבר איתו, רוצה לתת לו חוט,
לצאת מהחטא הזה. הוא ברא אותו אתמול.
אדם לא יודע עוד איך לחיות, אז הוא נופל, כמו כל בן אדם, נכנס עכשיו לעבודה חדשה, עושה שגיאות, נכון?
נפל, בסדר, בוא נעזור לך.
אבל אדם לא נתן לו לעזור לך, הוא האשים את אשתו,
אשתו האשימה את הנחש.
ככה אתה לא יכול לעזור לבן אדם שמאשים אחרים.
בשביל שיעזור לך, אתה צריך קודם כל להבין שמשהו לא היה בסדר.
אז הפגישה עם התפילה, אתה נפגש עם אב הרחמן, לא שוטר שמחפש אותך בפינה.
אם אתה מתפלל כמו שצריך.
מקור כל הרחמים, אב כל החסדים,
כל הגבורות, גם כל היכולות.
זה לא רק שהוא רחמן, הוא גם יכול.
יש לו כוח לעשות כל מה שהוא רוצה בעולם.
אוצר חיי נצח ולפנינו נפגשים עם אוצר החיים, עם מקור החיים,
עם המנוע שלנו הפרטי, הכללי.
אור עליון הולך ואור, זה מאיר אותנו,
מאיר אותנו באלף,
נותן אור בתוך הנשמה, אור זה תקווה,
דרך
וכולי וכולי, אנחנו חייבים לעצור פה.
זה באמת קשה להבין את זה, ניסיתי.
כן.
אמרנו שהאחדות המוחלטת זה הארמוניה המוחלטת שיש בבריאה.
אחדות זה הרמוניה,
שהכול משלים את הכול.
כן, זו הרגשה שהכול פועל כמכונה משומנת
לכיוון הטוב.
אנחנו נוצרים פה.
מי שרוצה להגיד,
לא חייבים להיענות לשאלה שלי,
אבל מי שרוצה לשתף עם מה הוא לוקח הביתה, ממה שלמדנו פה,
שעה וחצי למדנו.
שעה וחצי זה ארוך.
מישהו רוצה להגיד עם מה הוא יוצא הביתה?
אם לא,
אני אגיד לכם,
ברוכים תהיו, נשמע בשורות טובות.
בשבוע הבא מסתמה נלמד לא שעה וחצי, נלמד על משהו על יום, על לקראת פורים. בשבוע הבא פורים נלמד משהו, הכנה לפורים.
ואחר כך
נראה
או שנלמד הכנה לפסח או שנמשיך בזה.
בעזרת השם נראה.
בסדר?
בסדר?
