בוקר טוב,
בשורות טובות.
לגבי, כשאדם עומד להתפלל, שאלה
איך הוא צריך לעמוד להתפלל? זה לא מספיק שהוא מתפלל,
צריך שבאמת תפילה תהיה אמיתית, מכל הלב.
הראש מכנה.
על זה אומר השולחן ערוך, אני מביא כאן.
ישעה שעה אחת קודם שאקום להתפלל,
כדי שיכוון ליבו למקום,
ושעה אחת אחר התפילה,
שלא תהיה נראית עליו כמסוי שממהר לצאת ממנה.
זה בעצם, זה ביטוי המשנה במצרכת ברכות.
כאילו שעה אחת שואלים שאלה,
שעה לפני, שעה אחרי, שעה באמצע, מה נשאר לנו ביום?
תשע שעות רק להתפלל?
אפשרי?
מה עם עבודה?
מה עם דברים נוספים שאתה צריך לעשות בחיים?
אז באמת, הלכה היא לא כזאת.
אבל המשנה ברורה קצת מרחיב את הדיבור הזה. כתוב, אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש.
מה ההפך מכובד?
מי אמר קלות?
נכון?
יש כובד ראש ויש קלות ראש.
כמה קילוגרמים שוקל ראש?
בערך.
לא איך שקלתם.
לא עבדתם אף פעם באתליז או משהו?
חמישה קילו?
אה, אתה מגזים.
מה זה כובד, כובד?
ראיתי בעין היד, אצל הרב נוצל, הוא מסביר,
כובד, שאלה,
כשאתה אומר משהו, איזה משקל אתה נותן לדבר שאתה אומר אותו?
האם הדבר הזה הוא באמת
בחיים שלך,
משפיע על החיים שלך,
בתוכך,
או זה דבר חיצוני, אתה רק אומר, אבל אתה בעצם לא שם בכלל.
אמירה לחוד והחיים לחוד. יכול לקרות דבר כזה?
מי אמר?
זה נכון.
איך אתה יודע?
אז זה קלות ראש וזה כובד ראש. קלות ראש,
כשאתה אומר דברים, בעצם אתה אומר אותם באופן חיצוני,
אתה לא אומר אותם באופן אמיתי.
כובד ראש יש משקל,
יש משקל לדברים שאתה אומר.
מישהו רוצה להתחתן כאן?
אז בדייט שאתם הולכים לזהו,
שאלה אם אתם אומרים דברים בכובד ראש או בקלות ראש.
משמעותי מאוד הדבר הזה.
כובד ראש זה דבר שיש לו משקל,
משקל בחיים,
זה נקרא כובד ראש.
אתה עומד להתפלל,
הוא אומר דברים, דברים אלוקיים, זה לא סתם ככה.
צריך להגיד, ככה המשנה אומרת,
וככה הרב זצ"ל מסביר מה זה כובד ראש. כן, צריך כובד ראש.
אבל למעשה,
כותב כאן המשנה ברורה,
שאנחנו לא נוהגים כאן, אבל יכול להיות אדם, לפני שהוא עומד להתפלל,
לפחות קצת ישאב ויחשוב על מה הוא הולך להגיד.
לא מספיק מה אתה אומר.
מה התוכן, מה המשקל של הדברים שאתה הולך להגיד לפני הקדוש ברוך הוא, אתה הולך לשוחח לפני הקדוש ברוך הוא.
אז זה נקרא הכנה לקראת תפילה.
לא סתם לבוא לתפילה, להגיד דברים, אתה לא שם בכלל.
מבחינה מנטלית, מבחינת הפנימיות שלך, אתה לא שם.
זה דבר אחד.
כתב בספר היום, אם יכול להתעכב
עד שלא יישאר השרה אחרי התפילה,
השרה בבית הכנסף,
טוב לו, הירשנתם, כן.
עכשיו, הספר הזה,
שהוא מזכיר אותו כאן, סדר היום,
זה ספר בהלכה,
בצירוף הסברים פנימיים, קבליים וכל זה, לכל ההלכות וכל הדברים האלה.
מה שאנחנו אומרים,
מודה אני לפניך כל יום בבוקר,
זה סדר היום קבע, הספר הזה, סדר היום,
קבע לך לפני איזה 400 שנה, משהו כזה,
והוא זכה,
המחבר,
שלא זוכר כרגע את שמו,
אבל הוא זכה שכל עם ישראל אומר את מה שהוא אומר, לא כל אחד זוכה דבר כזה.
מילא דוד המלך, אז כולם אומרים תהילים,
אבל שיבוא חכם ויגיד, הדבר הראשון שאדם צריך להגיד בחיים,
תודה, מודה, הכרת הטוב, זה הדבר הראשון בחיים, זה הוא זכה להגיד את זה.
ולכן אנחנו רואים כל בוקר, עד לפני הכל,
מודה אני לפניך.
זה הספר סדר-היום.
זה אומר, אמר, שלשעות בבית הכנסת,
זה שאתה יושב בבית הכנסת,
זה כבר מדרגה. אפילו לא אמרת שום דבר.
רק היית בבית כנסת, זה כבר, זה עושה לך משהו.
זה כבר מדרגה. לא יודע אם מישהו היה פעם במכון מאיר כאן.
מתי הייתה?
לא מספר. פעם היה כאן אדם אחד
שהוא חזר בתשובה. הוא היה איש הייטק וכל הידיים כאלה.
הוא חזר בתשובה. היום הוא רם.
הוא מלמד בישיבה במודיעין, בעיר מודיעין.
שאלתי אותו פעם, תגיד לי, איך הגעת לעשות תשובה ככה?
הוא אומר, תראה, באתי פעם למכון מאיר,
והלכתי מקצה העולם עד קצה העולם,
זה שינה לי את כל החיים.
תשאלו אותי איך.
המקום, בית כנסת ובית מדרש,
כל בית כנסת, כל בית כנסת, זה מקום קדוש.
והמקום משפיע, המקום שהאדם נמצא בו,
או הבית משפיע ככה,
גם המקום של בית כנסת, זה מה שהוא אומר כאן.
אחרי התפילה תשעה כסף, אל תברח מבית הכנסת.
קצת מראה כאילו יהיה קשה עליך להיות שם.
תשעה כסף,
תמתין,
אחר כך תצא.
דבר נוסף, הוא אומר באימה ובהכנעה, סליחה, הארי אומר,
הארי ז"ל היה מתפלל מתוך סידור כדי שיכוון מאוד.
היה הארי. אנחנו גם מתפללים מתוך סידור.
כן.
הפעם, בתקופת הארי, רוב האנשים היו אנלפביטים,
צריך לזכור. השליח ציבור, כשמו כן הוא,
הוא היה מתפלל בשביל הציבור, כי אנשים לא ידעו לקרוא ולכתוב.
אז הוא היה מתפלל את השליחות
ציבור שלו.
כן.
היום, ברוך השם, רוב האנשים יודעים לקרוא ולכתוב,
הוא צריך לקרוא להתפלל מתוך הציבור. למה?
גם שלא יבליע נקודה אחת, האריזה, אנחנו לא במדרגה שלו,
אבל אדם צריך באמת להתפלל על מנת שיוכל לכוון מתוך השידור.
זה דבר אחד.
מה זה באימה ובהכנעה, כמו שהוא כותב כאן? באימה ובהכנעה.
שנאמר, עבדו את השם ביראה, כתוב במפורש.
יש מדרגות ביראה כמובן, יש יראת העונש,
יש יראת הרוממות, יש יראת חטא, מדרגות.
אבל אדם צריך להשתדל,
כשאומר משהו, להתייחס לזה ביראה,
לא רק עם האלוקים, אלא עם בני אדם גם.
אתה אומר לאדם מילה,
המילה זה מילה,
היא צריכה להיות למשקל.
ערך לכל מילה, חיים ומוות ביד.
הראשון, איך אתה יודע הכול?
למה?
אה?
זה לא הכל טוב.
טוב.
התפילה שהיא לנו מקום עבודה, עשו אותה בהיראה.
בכל זאת, הוא אומר, לא להתפלל מתוך צחוקים,
אלא מתוך שמחה של מצווה. זה כן.
צריך להתפלל בשמחה.
תשאלו אותי למה.
כי אתה מדבר עם אלוקים.
אה, ברצינות, תגיד, ברצינות.
כשאתה מדבר עם מישהו שאתה אוהב אותו, אתה שמח?
כן.
איתו אתה אוהב?
כן. אתה שמח?
זה מה שאומר כאן המשנה ברורה.
לא להיות בחרדות או דברים כאלה, אלא מתוך שמחה,
ברוך השם,
שאתה זוכה לדבר עם האלוקים.
אז זהו, צריך מאוד להשתדל, כשאדם בא לתפילה,
להבין שמעמד רציני מאוד.
רבי יהודה הלוי בכוזרי אומר שכל תפילה זה כמו אוכל לנשמה.
שלוש פעמים ביום אתה אוכל,
שלוש פעמים ביום אתה מזין את הנשמה שלך.
כן, ולכן, התייחס לזה ברצינות.
מישהו מתייחס ברצינות לאוכל בחדר אוכל?
קל וחומר לגבי מזון הנשמה.
נזכה כולנו להתפלל בכוונה,
שומע תפילה, שומע תפילת כל פעמך ישראל.
