אז השיעור הזה זה קצת השלמה למה שדיברנו בצהריים
על ענייני לבוש.
דיברנו על בעצם כמה היבטים בלבוש,
ועכשיו זה יהיה היבט נוסף.
אתם יודעים שנהגו בפורים להתחפש.
יש בזה, מופיע בזה בהלכה.
זה נשאר. מה מביא את זה?
נהגו להתחפש. למה? מה הסיבה?
בגלל שכל המגילה בעצם היא בתחפושת.
המקור של מגילת אסתר בתורה זה אנוכי אסתר אסתיר.
שהקדוש ברוך הוא מתגלה גם דרך,
כן אבל מסתדרים שם עוד לא?
אנחנו פה.
שהקדוש ברוך הוא מתגלה גם בדרכים נסתרות, שהוא מתחפש.
הקדוש ברוך הוא מתחפש
ומתגלה בדרכים נסתרות כאלה ואחרות.
אז מזה נהגו להתחפש. מי מתחפש במגילה? כולם.
הכי בולט זאת אסתר.
לא יגידה אסתר את המוות מולדתה, היא בעצם מתחפשת לנערה אוניברסלית.
שני שמתחפש
זה אחשוורוש.
כן, אסתר זה שם לועזי.
גם אחשוורוש מתחפש.
אה, באמת? לא ידעתי. באמת?
רוצים להרוג את היהודים? יואו, איך לא ידעתי מזה?
מי הוא זה ואיזה?
מתחפש לכאילו הוא לא יודע.
עמל מתחפש
לדורש טובתו של המלך, אבל בעצם בפועל
הוא רוצה את הכיסא שלו.
מרדכי מתחפש, כמו שאמרת,
שם לועזי.
הוא בכל יום ויום מתהלך בפני שער המלך
וכן על זה הדרך.
שלום, אין בעיה.
והמתחפש הגדול מכולם זה הקדוש ברוך הוא.
שמסתתר במגילה בכל מיני דרכים.
אין שם השם במגילה, אבל יש שם הרבה צירופי שם השם.
יבוא המלך והמן היום.
ראשי תיבות, שם י' כו' כה.
נכון, יבוא המלך והמן היום.
בכל זה איננה שווה לי.
סופי תיבות, י' כו', כן.
יש כאלה שונים שבכל מקום שכתוב במגילה, המלך, הכוונה, מלכו של עולם.
הכל מלא תחפושות, הכל מלא...
התחפושת הזאת שאנחנו מדברים עליה,
יש כאן איזה סיפור נפלא שאני מאוד אוהב,
מרב סילח רבוני מפשיסחה,
שפותח בפנינו עוד איזו אפשרות במרכיב הזה של הלבוש והתחפושת.
אומר הסיפור,
במשנה המסכת פאה כתוב מי שינוך היגר או סומה
ועושה את עצמו כאחד מהם,
אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם.
כלומר, מי שבשביל לאסוף כסף, לקבץ נדבות,
הוא מתחפש לאיזה נכה או לאיזה עיוור או לאיזה חירש,
אז אומרים לו חביבי אתה לא תצא מהעולם עד שלא תחטוף את זה באמת.
זה סוג של איזה אזהרה, ביקורת, שלא יהיה פה,
שאנשים לא ינצלו את טוב ליבם של הבריות.
מה?
כן, כן.
והקשה רבי רבי בונם,
אלא מעתה מי שאינו רבי
ועושה עצמו רבי,
כי היושר שיהיה נעשה אחר כך רבי ונמצא חוטא נשכר לפי ההיגיון הזה אם אדם הוא לא רבי אבל הוא מתלבש כמו רבי
שם כובע שם פה שם שם
אז לפי המשנה הזאת הוא אמור לצאת מהעולם עד שהוא יהיה רבי
אז זה חוטא נשכר
ואמר משל על זה
שאדון אחד נסע בדרך וראה
עני אחד שיכור
שוכב בדרך
וציווה למשרתיו שיניחו אותו על העגלה שלו
הנה אני היה מסטור לגמרי
אז הוא ניסה, איך אתה עושה עליו ניסוי אנתרופולוגי.
וכשבעל הבית ציווה למשרתיו שיקחו השיכור ויניחו אותו בחדר יפה וירחצו אותו ויגלחו אותו וילבישו אותו כתונת חדש
ויניחו אותו במיטה יפה ויניחו אצלו בגדים של כומרים.
וכן עשו.
וכל זה בהיותו עדיין שיכור והיה ישן במיטה.
בהמיטה.
והאדון ציווה למשרתיו שכשהקיץ השיכור
ילכו תכף אליו וישאלו לו ויקראו אותו בלשון אדוני הכומר מה אתה רוצה?
ניסוי אנתרופולוגיה.
וכשהקיץ השיכור העני הזה והמשרתים עשו כאשר נצטוו מאדוניהם,
והטמע שיכור מאוד, מה זאת?
שהוא זוכר שהוא איש עני ובזוי.
ואתה שוכב בחדר יפה וקוראים אותו אדוני הכומר,
וגם הונח אצלו בגדים של כומרים, על כן היה נבוך מאוד ומסופק.
מה הולך כאן?
אפשר, מה שהוא זוכר,
שהיה עני ובזוי הוא רק חלום אבל באמת הוא כומר.
או להפך,
שבאמת הוא איש עני ובזוי ואתה הוא חלום.
הוא לא יודע איפה הוא נמצא.
והמשרתים נותנים לו כל מה שהוא רוצה וקוראים אותו אדוני הכומר. המציאות משדרת בצורה ברורה.
להתיישב את עצמו לעשות מבחן
אם הוא באמת כומר או חלום.
והיינו,
שיעיין בספרים של הכומרים ויראה. אם יוכל ללמוד בהם,
הנה אז ודאי אמת שהוא כומר.
ומה שזוכר שהיה איש עני ובזוי הוא חלום.
ואם לא יוכל ללמוד בהם,
ודאי מה שזוכר שהיה אני זהו האמת.
ומה שקוראים לו כעת כומר זהו חלום.
הוא עושה ניסוי.
הוא בחן וקרא בספרים הנ"ל,
וראה שאינו יכול ללמוד בהם ואף על פי כן קוראים לו כומר.
אז חזר והשב את עצמו
שלעולם באמת הוא כומר,
וראיה לזה שקוראים לו כומר.
ומה שאינו יכול ללמוד בספרים של הכומרים,
אין ראיה,
שכל הכומרים עדיין יכולים ללמוד בספרים של הכומרים.
סיפור חמוד.
זה המשל.
מה הנמשל?
מה אתם אומרים?
אומר לנו יוחאי, דברי אלוקים חיים,
אמרנו את זה כמה פעמים, שאם אדם,
אם אתה מנסה לרמות אחרים,
אפילו תצליח, אפילו לא תצליח.
אבל כשאדם מנסה לרמות את עצמו, 100% הצלחה.
תמיד מצליחים.
נכון?
אז
זה העניין. כאילו, הוא רוצה להיות כומר,
הוא לא נותן למציאות לבלבל אותו מצד אחד. מצד שני,
זה לא מדויק, כי המציאות כן מבלבלת אותו, קוראים לו כומר.
אז איך זה עונה? איך זה עונה על השאלה?
בדיוק, זה הדיון, איך זה עונה?
מה אתם אומרים?
אז אני רוצה להגיד לכם מה, להציע בפניכם את האפשרות של הסיפור הזה,
שהיא מאוד מאוד קשורה לפורים, בסדר?
מאוד קשורה לפורים.
הלכנו לאורך השנה ברגילות,
יש לנו, כל אחד מכיר את המגבלות שלו.
כדאי בכל מקרה להכיר את המגבלות של כל אחד מאיתנו.
לא יודע, מי הוא, מי אני, מה אני, בסדר,
כאילו כל אחד עם, ברוך השם, מה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, ומה שאנחנו,
מה שאין לנו.
אבל לפעמים, מרוב ריאליות, מרוב איזושהי הגבלה,
אנחנו לא פורצים קדימה, לא מעיזים, לא חולמים חלום.
פורים פותח בפניך אפשרות להגיד,
לגיטימי, זה מותר,
מותר להתחפש, זה לא אני באמת.
בוא נגיד ככה, יש כאלה שאומרים, זה בדיוק כל דבר ריכוחו, יש כאלה שאומרים, למה זה תחפוש את זה פורים?
באמת, הכל זה תחפוש.
גם במשך השנה מה שאתה רואה בחוץ זה לא מה שאתה רואה בפנים,
נכון?
וצריך לחפש.
אז בפורים רק אנחנו עושים את זה על השולחן,
אבל גם אם אדם לא מתחפש,
יכול להיות שהוא מחופש,
יכול להיות שהוא תולה על עצמו חיוך,
אבל באמת לפעמים יש לו איזה כאב לב, וכדי להרגיש את הכאב לב הזה צריך להסתכל רגע במבט של העין שלו.
נכון, להתחפש זה בעצם,
אני חושב שהמילה היא לגרום לאחרים לחפש אותי.
בסדר? זה נקרא להתחפש.
אני גורם, אני מפעיל אחרים שיחפשו אותי.
מי אני מאחורי המסכה, תנחש מי אני,
אני גורם אחר. אז זה נכון כל השנה כולה.
ובפורים בוודאי, כלומר, זו תנועה שאומרת, מה שאתה רואה בחוץ, זה לא מה שבפנים.
בסדר גמור,
זה אפשרות אחת וזה מטיל מה שאמרנו, שבמגילה כולם מתחפשים.
אבל יש גם כיוון הפוך בדיוק.
מהו הכיוון ההפוך?
שמה שאני מתחפש
זה לא מה שאני, אבל זה מה שהייתי רוצה להיות.
עכשיו, כל השנה זה נורא מגוחך. תגיד, מה, אתה לא מחובר לעצמך? בסדר.
אבל בפורים מותר.
מותר לשיכור לחשוב שהוא קורמר.
אה, יש קושיות.
אה, יש איזה. בסדר, נסתדר עם הקושיות.
נסתדר עוד פעם, אבל אני...
אומר האני, אני קורמר.
תראו, בואו נלך רגע לילדים. ילדים קטנים. ילדים בגן, בכיתה.
יש? יש לכם? עדיין? צריך להגיד.
ברוך השם.
למה ילדים רוצים להתחפש?
למה בנים? למה בנות?
גנרי.
ו...
יפה. כלומר, במקום להגיד חייל, מה להגיד? הבנים רוצים להתחפש לאיזה מושיע.
הוא רוצה להציל מישהו.
הוא רוצה להיות גיבור.
יכול להיות חייל, יכול להיות קובו,
יכול להיות ספיידרמן,
בטמן, לא משנה, כאילו באיזה שכונה הוא גדל. אם הוא גדל בקירת משה, אז הוא ירצה כנראה להיות חייל בצבא השם, אם זה בסדר, אם זה... אבל זה האירוע. אני רוצה להציל מישהו.
זה החלום.
אני רוצה להיות
איזה איש כזה. והילדה,
הנערה רוצה להיות מלכה.
כלומר, ביטוי של עדינות ושל רוך ושל אמרתי ונעשה רצוני כזה, נכון? שאני ככה,
בלי שאני צריכה להתאמץ, כאילו, מבינים מה אני רוצה. זה מלכות כזאת, נכון?
עכשיו, לאורך השנים, מה, אני אתחפש לקובו, אני אתחפש לחייל, מה, אני, אנשים כאילו מתחפשים לקובו, אבל באמת בבסיס יש שם איזו נקודה אמיתית שהיא
שהיא באה לידי ביטוי של מה אתה רוצה להיות.
זה לא סתם שילד רוצה להיות חייל,
יש לו איזו שאיפה.
אוקיי, אז עכשיו אתה בתור מבוגר,
למי אתה רוצה להידמות?
מי היית רוצה להיות?
את מי היית רוצה לפגוש? אם הייתה לך הזדמנות לפגוש מישהו,
מההיסטריה של עם ישראל, את מי היית רוצה לפגוש?
תוריד מגבלות, תוריד, יש לך, נותנים לך עכשיו
כניסה למנהרת הזמן,
אתה יכול לפגוש מי שאתה רוצה, את מי היית רוצה לפגוש?
משה רב, מצויין,
נכון, בעל שם טוב, משה רבנו,
דוד המלך,
אני יודע, הייתי רוצה לנגן עם דוד המלך.
לנגן איתו.
הוא יהיה על הגיטרה, אני אהיה בחליל צד.
עכשיו, מה תקשו עליי?
אבל לא היה חליל צד כשדוד המלך היה, זה כלי מודרני.
תודה. גם לא היה גיטרה.
גם הכמרים לא יודעים לקרוא בספרים שלהם.
אל תפריע לי עם השאלות.
עכשיו, אני נגן עם דוד המלך.
יש אפשרות לפגוש את הדמות הזאת. איך?
כל הפרושטי הדמות נותנים לו, תתחפש.
תתחפש לדמות. איך מתחפשים לדוד המלך?
שמים ביד ספר תהילים, שמים כתר על הראש,
או אני דוד המלך.
מה מרוויחים מזה?
מהאפשרות הזאת?
מה?
הרי זה לא אני.
זה לא אני.
זה אדם לא, אם אדם חושב שזה דוד המלך, אז הוא כבר,
זו מחלקה אחרת ב...
נכון.
בסדר.
אבל כשאתה מתחפש לאיזה משהו,
אתה מזמין את הדבר או את האפשרות, את האיכות
לפגוש אותך.
משהו מדוד המלך
יישאר אצלך.
אתם יודעים, כל אומן
מתלכלך
מהאומנות שלו.
אם תפגוש מוסכניק, יש לו גריז מתחת לציפורניים.
אם תפגוש נגר, אז אין לו אצבע.
נגרים זעירים, כן, אבל כל אחד, יש לו מי שמתעסק עם זהב, יש לו נתניה של זהב בשיער.
כל דבר שאתה מתעסק איתו, גם אם הוא לא שלך,
אבל ההתעסקות גורמת לכך שנדבק לך משהו.
נכון היה פעם מספרים את זה על רבי יונתן אייבשיץ
שהיו שני אנשים שהתבקחו ביניהם למי שייך
למי שייך לצרור כסף אחד היה איך אומרים מי שמוכר שמנים
שמן לא
בלשון הרמב״ם
איך אומרים מי שמוכר שמנים בלשון הרמב״ם
בדדים ככה אומר הרמב״ם בדדים
אז אחד היה בדד ואחד היה בסם
התבקחו והיה שם צרור כסף למי הוא שייך
אז רבות אלי אבישיס אמר, עבר, היה ילד, היה חכם, מאוד.
הוא אמר, מה הבעיה? תביאו לי מים חמים,
שפקו מים חמים, הוא שם שם את המטבעות זהב, וראו מלא כתמי שמן
על המים.
כי ההוא שהוא היה בדד,
הוא נגע במטבעות, היה לו שמן על הידיים, וזה לכנת את המטבעות, אז היה כתמי שמן.
הוא אמר, אז הנה, זה בבקשה, הנה, מוכח, זה שייך לבדד.
אז כשאדם מתעסק באיזושהי מלאכה,
הוא מקבל שכר טרחה,
זה ה... ממי לומדים את זה?
ממה משה רבנו התעשר?
מהלוחות של רבנו. מהפסולת של הלוחות. הקב"ה אמר לו, פסול לך
שני לוחות אבנים.
וכתבתי על הלוחות הראשונים,
על הלוחות, את הדברים אשר היו ללוחות הראשונים אשר שיברת.
אז כתוב שמהפסולת של הלוחות, הלוחות מיהלום.
אז מהפסולת התעשר משה רבנו. מה משה רבנו צריכות עשיר? הרי הוא לא אוכל ולא שותה.
משהו שאתם עושים עם הכסף. לא משנה, מנהיג צריך להיות עשיר, שאי אפשר יהיה להשפיע עליו.
למרות שאין לו מה לעשות עם הכסף, אבל הוא צריך להיות עשיר.
טוב.
אז אתה מתעסק עם משהו, אז משהו נשאר.
אז כשאדם מתחפש לאיזושהי דמות שהוא רוצה להיות, ועוד פעם מתחפש, זה לא חייב להיות שאתה עכשיו איזה, מספיק כשאתה נכנס לדמות הזאת, רוצה להיות איתה, ביחד למשהו.
כשנצא מזה,
כשה... כמו בסיפור עם סינדרלה,
כשהכרכרה תחזור להיות לאט,
וסינדרלה תחזור להיות תכלוכית,
ואנחנו נחזור להיות אחרי פורים לשגרה.
משהו יידבק.
משהו יידבק.
משהו ייפתח לך.
אומרים להגיד שאתה נוסע לצדיקים, אתם מכירים את זה?
אז את המזוודות פותחים בבית.
אתה נוסע לצדיק, התאמסת לנסוע לצדיק, באת עד אליו,
אתה מצפה לאיזה פתיחת הלב, כבר זה...
זה דרך כלל כך שמגיעים לצדיק, אין פתיחת הלב.
יש, הגעתי, אומר מה שצריך להגיד, תהיה לי וקודם.
אומרים לך, חביבי, את המזוודות, המתנות בבית.
את המתנות הולכים בבית. אתה מגיע הביתה, פתאום נהיה לך איזה, אתה מבין איפה נהיה לך איזה רצון, איזה כיסופים
למשהו מסוים,
שלפני כן לא היה לך.
ממש מקבל מתנה מהצדיק.
פלג כזה.
משהו נדבק.
התאמצת, עשית מאמץ, משהו נדבק בדבר הזה.
אז אני חושב שהתשובה של רב שמחה בונים היא,
שכן, הינכי נמי, מי שעושה את עצמו
כמו רבי לא יצא מהעולם עד שמשהו מזה יידבק בו.
משהו, הוא לא יהיה רע, אבל יהיה לו איזה בחינה כזאת, משהו יידבק.
כי,
מה אתה מחכה?
בסדר?
אתה אומר, אוקיי, אני רוצה להשיג כסף, אז אם אני אתחפש לכל הבעלי מום הללו, אז אני אשיג יותר כסף. אז מה שבאמת אני אתחפש לזה כסף.
אני רוצה להיות צדיק.
אז אם אני אתחפש לצדיק, אולי אני אהיה צדיק. מצוין, כן. אז זה ממש ככה, זה עובד.
עכשיו זה לא תחפושת של כאילו רמאות, אני כאילו עובד על האנשים, אני באמת רוצה.
אני באמת רוצה להיות כזה, אני אתן לכם דוגמה שכולנו עושים אותה,
בסדר?
כולנו, ללא יוצא מן הכלל.
במסגרת סוגיית הלבושים, איך מתלבשים ביום כיפור?
הכל לבן, למה לובשים לבן?
דוברים למלאכים, יש דעות,
בגלל תכריכים,
דעות משביתות צמחות קצת של ערימה וזה קיטל זה כמו קטלי קטלי קטלי קטלה קטלה כן ככה צוחקים על אחינו אשכנזים מה החג שהם הכי אוהבים בשנה איזה חג הם הכי אוהבים בשנה תשעה באר אז אם ככה שעשו גם ט' וגם י' זה כבר
הילולה זה כבר מוגזם אחרי הכל תשעת הימים אי אפשר להגזיר
אז...
אבל הפשטו שלובשים, כי רוצים להידמות למלאכים.
לא אוכלים, לא שותים, כל היום בתפילה,
מלאכים, לא רעבים. איזה פעם אתה מסתכל על השעון, מה קורה עם סעודה מפסקת, סעודת זה,
אתה כבר מדמיין,
אבל מלאכים, על מי אנחנו באים לעבוד, מה הסיפור כאן?
לא, אנחנו נדמים למלאכים, נדמים.
ואז מישהו יגיד, נה, מה אני לובש לבן, צום, צריך לצום, התורה אמרה לעצמו,
אני לא מתלבש בגדים לבנים, זה לא...
תראה, אתה מפספס פה משהו.
כי אם אדם הוא רק מה שהוא,
רק מה שהוא,
אז הוא לא יחרוג.
אבל אם אדם מרשה לעצמו, מאפשר לעצמו מדי פעם, אחת לכמה זמן, אחת לשנה,
פורים כפורים, יש הקבלות בין החגים הללו,
לזנק ולהגיד, אם הייתי יכול,
זה מה שהייתי רוצה להיות.
זה מה שהייתי רוצה להיות.
אז כשהוא חוזר,
משהו נדבק.
משהו נשאר.
משהו נשאר.
בסדר?
אתם יודעים, זו הייתה עצה של צדיקים.
אני שמעתי את זה במופי מהרב בנטוב זצ"ל,
שהייתה מגיעה רווקה,
אני רוצה שברך אותה לחתונה.
הוא היה אומר לה, "לכי תקני טלית לחתן".
מה? "לכי תקני טלית".
הוא ברך אותה,
אבל הוא גם אומר לה, "תתחפשי,
תתחילי להתחפש לאישה נשואה".
לאישה שיש לה חתן כבר.
תקנוי תלית לך, תחכה, יש כאלה שהוא אמר להם,
ציפו להיפקד, הוא אמר להם, תקנו מיטה לתינוק.
מה זה?
אתה מתחפש,
אתה מתחפש. עכשיו אתה לא, אתה לא הולך מחוץ עם עגלה ריקה,
אבל פתחת בנפש משהו, זה גם כואב הפתיחה הזאת, כי אתה אומר,
מה, אני אקנה מיטה וכל זה, אני לא...
גם יש בזה מרכיב של אמונה.
יש בזה מרכיב של כאב גם,
אבל אתה פותח בנפש אפשרות ממשית,
להיות כמו הדבר הזה, נכון?
תראו שילדים קטנים,
אני רואה את הנכדה שלי עכשיו, כל היום מתרוצצת ויש לה בובה והיא מאכילה אותה והיא מניקה אותה והיא מחליפה לה והיא משכיבה אותה והיא מקימה אותה והיא כל היום מתחפשת לאימא,
נכון?
אוי ואבוי לך אם תגיד לה, נו זה סתם בובה, היא לא באמת נפלה,
היא נוראתי הלב, היא מאוד תיפגע. אז אתה אומר, זו בובה, זו הבת שלי, וזה, וזה קורה,
בסדר?
תתרפס לזה, מי הייתי רוצה להיות?
הייתה שנה שהתחפשתי, אני כל שנה מתחפש לאיזה דמות
נקראת פורים, אני בוחר איזה דמות שהייתי רוצה להיפגש איתה
ואני לומד את הדברים שלו,
קורא עליו, לומד דברים שלו.
אני לובש איזה בגד שנראה לי שמאפיין אותו,
הולך עם הספר ואנחנו, כל פורים סביב התורות שלו,
מזמינים אותו להיות איתנו.
הצדיקים חיים, נכון?
חכם תמם, הצדיקים איתנו, חיים. זה שהם לא בגוף זה לא בעיה בשביל הצדיקים,
וככה גם כשהם היו חיים.
הגוף שלהם לא היה, לא היו במגבלה עבורם.
אז הם לא, הם תמיד, אז עכשיו אתם רוצים את הצדיק להיות.
וככה התאחגו אצלנו בקהילה, הרבה, הרבה צדיקים באורך השנים.
באחד עשרות הקורסים, אני מתי לא אקרא לכם מי יהיה השנה, כי זה סוד כמות, אקרא לכם בשבוע הבא.
אבל הייתה שנה שהתחפשתם, אנחנו לומדים שפת אמת.
מה?
לומדים שפת אמת בקהילה כל שבת.
אין תמונה של השפת אמת.
אין תמונה שלו.
למרות שהוא חי בתקופות שהיו תמונות,
אומרים שיש תמונה אחת מאוד מטושטשת בלוויה שהייתה
של בת שהיו לה,
לא היו לה ילדים,
והיא באה כל פעם לאבא שלה שיברך אותה שיהיו לילדים, הוא לא בירך אותה.
ואז היא הלכה לצדיק אחר, אמרה, אתה לא מברכתי, אני אלך לצדיק אחר.
והוא אמר לה, ילדים?
מה הבעיה?
העין צבא ההידרה את זה, זה, זה, זה, זה, זה, זה. יאללה, ארבע עשרה. אמרו לו, די!
נולדו לה ארבע עשרה ילדים.
וכולם נפטרו.
ולכן הבאנו למה השפת אמת רוצה לברך אותה.
אבל הוא אומר לי שיש תמונה אחת של השפת אמת בלוויה של הנכד האחרון שהוא עושה כזה ככה.
מישהו סיפר לי שיש תמונה כזאת, אבל לא ראיתי אותה.
בכל פנים, אין תמונה שלה.
אבל, אתה צריך תמונה.
תורתו מאירה לנו את ה...
עד היום.
התחפשתי לשפת האמת, איך התחפשתי לשפת האמת? קודם כל, לא לומדים הרבה שפת אמת.
לקחתי מאיזה חבר אצלנו בשכונה בגדים של חסיד גור, ולפועים הייתי לבושים. האמת, נורא יפה, אולי אני אלך עם זה כל היום שם.
זה מגביה אותך בעוד איזה חצי מטר
הספוידי כזה.
זהו,
למדנו,
היינו,
היה מצוין,
עשינו כל מיני דברים טובים, ברוך השם.
באותה שנה,
קיבלתי טלפון בהמשך השנה, בקיץ בכלל,
מהרצאת ספרים,
כשהוא ייפגש איתי,
ואני ישן שם ואומרים לי,
אנחנו רוצים שתתי ספר על השפת אמת.
לא, לא, לא, איך הסבירו לי שם מה?
לא עת, אלא עת.
יש ספרים על, לא על, עת, עת.
תנגיש את השפת אמת עצמו. לא רוצים דברים על, רוצים את.
ככה, הבחנה כזאת מאוד יפה.
ובזה יצאו הספרים, את שפת האמת.
שזה בעצם דיבורים ואיזשהו ביאור בעקבותם.
אתה פותח פתח,
הקדוש ברוך הוא מגלגל.
משהו נשאר.
המרחק בינינו לבין השפת האמת הוא שנות אור, בסדר?
אבל איזה פירור נפל.
נדבק.
נשאר אצלך.
אדם מתחפש לאיזה משהו, הוא מביע איזשהו רצון שהוא טיפה
חורג מן המגבלות.
חורג.
ויש לי הרבה סיפורים על האפשרות הזאת, אני לא יכול לספר את כולם, מרוב שהם קצת...
אבל הרבה סיפורים לאנשים שפתחו פתח בנפש למשהו,
והמשהו הזה הגיע.
הוא או...
ופתיחת הפתח הייתה בדרך כלל שהם התחפשו בפורים.
אני אספר את הסיפור הזה בעילומי שם וכל זה, אבל זה...
אתה יודע, בפורים,
מישהו אחד התחפש בפורים לכמו אדמו"ר כזה, והוא חילק ברכות וחילק חלות, התנהג כמו אדמו"ר,
בסדר?
ולשנה אחרת הוא נהיה אוש שיבה,
אוש שיבה תיכונית, כן?
שזה סוג של אדמו"ר.
אתה בסוף, יש לך תלמידים, ואתה רב שלהם,
זה בכלל לא היה בכיוון, זה בכלל לא היה ב...
הוא לא תכנן את זה, הוא בכלל צריך ללכת לכיוון אחרים, זה התגלגל לו ככה מעכשיו לעכשיו.
אבל אמרתי לו, תשמע, אתה צריך להיזהר מה שאתה מתחפש בפורים. זה משפיע, זה משליך.
זה משליך.
זה גם עולה לך הפוך.
אם אתה רואה מישהו שמתחפש למשהו כזה אלים,
מה זה הדבר הזה?
למה אתה מתחפש לדבר הזה?
מה יש שם? בפנים.
אתה רואה, ילדים אוהבים להתחפש לאריה אולי, אני יודע מה, מישהו כזה שהוא...
אבל באמת, גם את הילדים, נכון?
לחפש אותם לדברים.
בלכת הלוות, בלכת הפרפרים, מרדכי היהודי, הכהן הגדול,
כהן משוח מלחמה, וכן הלאה, זה הדרך. פשוט יש כאן פתח עצום בפורים. הרי כתוב בפורים כל הפרושטיות נותנים לו.
כל הפרושטיות נותנים לו, נכון?
כל אחד שאתה... אז אם אדם אומר, הקדוש ברוך הוא, אני רוצה בפורים להיות צדיק,
רוצה להידמות לצדיקים, ללכת בדרכיך,
אז נותנים לו.
טוב, בסוף
היין יוצא,
וסינדרלה חוזרת להיות לכלוכית,
והכרכרה חוזרת להיות דלעת, בסדר גמור,
אנחנו לא נשארים מבוסמים.
אבל משהו נדבק,
וזו אמורה סקרנות לגלות מה יהיה השנה.
יש כאן הזדמנות,
פורים פותח את האפשרות לצאת מהמגבלות.
יש לנו מגבלות שאנחנו הגבלנו את עצמנו, זה בסדר גמור.
אבל אנחנו פורים, תקשיב,
זה יום בלי כללים עכשיו, בלי חוקים, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אתה יכול...
הרבה סיפורי חסידים, אה, אני אתן לכם דוגמה.
הרב זאבין מביא, כדאי מאוד לקרוא את הסיפורים של הרב זאבין, נפלא מאוד.
הוא מביא,
הוא מביא שבשנה אחת בפורים,
אני לא זוכר אני מספר את זה,
אולי במסטולין, יכול להיות,
הוא התחפש לצר,
לצר ניקולאי.
ובאותו הזמן היה גזירה, היו שתי גזירות, היה גזירת הגיוס
וגזירת הבשר.
גזירת הגיוס היה
שגזרו על... שצריכים להתגייס לצבא הרוסי,
כן?
והיה גזירת הבשר שהטילו מס מאוד מאוד גדול על הבשר הכשר.
והוא התחפש לצער והתבשם,
ואז החסידים באו לפניו ואמרו לו, נו, מה קורה?
תבטל את הגזירה הזאת של הבשר.
הוא הסכים לבטל את גזירת הבשר ולא את גזירת הגיוס.
וכמה שלא רבו איתו, וכמה שלא זה וזה וזה.
הוא לא הסכים.
זה כן,
וכשנגמר הפורים,
גזירת הבשר בוטלה וגזירת הגיוס נשארה.
וכשסיפרו לו ואמרו לו, למה הוא לא הסכמת? הוא לא זכר, מה דיברו איתו?
מה אתם אומרים?
יש סיפור נפלא על הרבי שסיפר בהתוועדות פורים,
שהרבי, לא זוכר איזה רבי זה היה, אולי הרבי הרש"ב,
היה גם כן גזירות של הצער,
והרבי בפורים אמר,
זה סיפור שהרבי מספר שהרבי אמר שנהוג שהקוזאקים שרוצים להריע לקיסר אומרים הוראה
כן
הוראה
הוראה הוראה זה כאילו קריאת עידוד
אבל הרבי אמר שהרבי אמר שהוראה זה גם הוראה
אז הוא אמר הוראה הוראה ובזה הוא
ביטל את הגזרה כי הצער הזה מת ואז הרבי אמר גם עכשיו אנחנו נגיד הוראה
ואחרי כמה ימים התגלה שסטלין קיבל באותו פורים
אירוע מוחית ונפטר וזה היה קצת לפני שהוא תכנן
רצח המוני של יהודים והגליה של יהודים ממוסקבה
עם כל זה לסיביר שהיו מתים אלפים.
אז בפורים נגיד הצדיקים הם מתחפשים לכאלה שהמפתחות של העולם בידיים שלהם.
הם מנהלים את העולם.
מתחפשים.
דברים קורים.
אז כל אחד מתחפש גם הצדיק מתחפש.
גם הצדיק מתחפש למישהו שהוא כאילו מנהל את העולם כזה.
אבל אנחנו יכולים להתחפש.
להתחפש לנשואים.
מי שרוצה להתחדש, יכול להתחפש לנשואים. מישהו כבר מסודר, זה היה מתחפש לנשואים.
פותח את הפתח.
יכול להיות שגם אדם מתחפש בינו לבין עצמו.
מתחפש.
מתחפש ל... יש לך איזה נושא נגיד שאתה אומר, הייתי רוצה שבנושא הזה יהיה לי שינוי.
שדרוג.
זה אדם.
אדם מרגיש שמדבר יותר מדי לשון הרע.
תחפש לחפץ חיים.
אוקיי, תחפש לחפץ חיים, קורא עליו, לומד עליו.
מזמין אותו לסעודת פורים,
שם אותו בזה, שם איזה כובע כזה של החפץ חיים.
הוא היה הולך כזה עם ברט כזה, ככה זה נראה, נכון? כזה כובע כזה, לא כובע רבנים, שם,
לומד איזה מיימרה של החפץ חיים, ומשהו יישאר.
דברים שהם לא מוסברים.
גם איזה כוח רוחני מתעורר בך.
כמו אצל האני הזה.
זה משל אמיתי.
ואני באופן כללי מאוד מחבב
את האפשרויות המפתיעות.
ויש את העמל הרגיל, אתה רוצה להתקדם בחיים,
תעבוד, בסדר גמור, זה כמובן חשוב מאוד. אבל יש גם כל מיני דרכים עוקפות,
או דרכים מקצרות, או דרכים שמקפיצות את האדם,
וגורמות לך לאיזושהי נגיעה של איזשהו כוח רוחני,
שאתה מקבל אותו בתור מתנה.
למה? כי...
הרי אומרים שאדם הולך לצדיק ועושה תלפותה לצדקה, אומרים בפרק טילים הצדיק אומר, אני אתפלל בשבילו,
לא, אני, מה קבלנית פה? אני, אני אתן לך את המקוחות הרוחניים שלי.
נו?
הם הולכים שבעים, אה, יפה.
כן, בדיוק. אתה יכול ככה לפחות לחוץ.
האם אנחנו מסכימים לדמיין לא את מי אנחנו,
אלא את מי היינו רוצים להיות,
ולפגוש את האדם הזה? נגיד, אני אתן לכם אפשרות, תחפושת מרתקת.
יש ממנה משמעות, אולי פעם נגמרת את הסיפור הזה.
כמה הייתם נותנים כדי לפגוש את עצמכם
אבל בגיל 90. איתי,
פוגש את איתי, אבל בעוד
70 שנה.
אותו בן אדם!
אבל הוא עוד...
ולנהל איתו זה דו-שיח כזה. תגיד, מה קורה?
מה שומע? תגביר את הקור.
כן, בדמיון זה שאתה כאילו פוגש,
וואו,
זה מדהים,
מה אני רוצה?
כן, אבל אם אתה מתחפש לאדם בגיל 90,
ואתה גם טיפה מרגיש את הכאבים,
אז פתאום כשאתה חוזר לחיים שלך,
זה נראה אחרת.
זה נראה אחרת.
על החפץ חיים מספרים שהוא היה עושה לעצמו דיון מודרך שהוא נפטר.
ממש פעם קראתי את זה.
שהוא היה,
מישהו פעם שמר אותו מדבר מאחורי הקיר, הוא כתב את זה.
אז הוא אומר, נו, מה שלומך ישראל מאיר? נו, ברוך השם, ברוך השם, הכל טוב. קצת נראה, לא, אני מרגיש טוב,
נו, אבל קצת משתעל בכל אופן. כן, טוב, אני אלך הביתה, אני אשכב על המיטה וזה.
ואז באים לבקר, נו, מה יהיה? הוא חולה מסוכן.
וכל זה, והנה, נותן, שכות במיטה,
איך מורידים אותו למטה, ומכסים,
הוא מתחיל לבכות, הוא עשה על עצמו דיבר מודרח, מה קורה אחרי?
קצת קיצוני, כן?
רק כשאתה חוזר חזרה לחיים, אתה אומר, וואו.
תראו, זה קורה לכל אחד מאיתנו ב...
חולמים חלום, נכון?
בחלום אנחנו בעצם מתחפשים לאיזושהי מציאות אחרת, נמצאים בה,
וחוזרים.
חוזרים חזרה.
אבל היית שם, חווית איזשהו...
אז אתה חוזר.
אם אדם חולם בך,
קונן איזה חלום שקורה לו משהו לא טוב ואז כשהוא חוזר הוא אומר אוי ברוך השם שזה רק חלום.
החלום מאפשר לך לחזור חזרה אל החיים ולהגיד אוקיי ברוך השם שאני חיי את החיים שלי הרגילים.
אז אני חוזר חזרה לסיפור הזה כאן כן.
הסיפור הזה קורא לנו לאפשר לעצמנו בפורים לשחרר את המגבלות.
לא להגיד טוב זה לא מציאותי נגיד ילדים נורא נורא אוהבים לעשות את זה. נו זה לא באמת אתה אתה לא באמת אבל זה נכון אבל כאילו הוא נורא
נורא רוצים לגלות שזה לא דווקא ילדים מעניין אבל בתור מבוגרים אנחנו אמורים להצליח לשחרר בפורים את האפשרות הזאת
נכון יש כאלה
הרביגון פה הולך עם בגדים של ראשון לציון כזה בסדר אז אנחנו רואים מישהו כאן ראשון לציון לא אבל כשאדם לובש כזה בגד הוא בעצם אומר אם הייתי מאוד רוצה להיות במצב הזה שאני יודע את כל התורה כולה ישר והפוך ולא
אני לא כזה אבל הייתי רוצה
ומה אולי תוריד תגלימה משהו
מן הדבר הזה יישאר.
ייגע בך.
אז הסיפור הזה,
עיקר, אוקיי, זה שהשיר הזה, האדון חומד לצון,
והוא עושה עליו נישואים, בסדר גמור.
הסיפור כאן זה העני שלא נותן למגבלות לתקוע אותו.
הוא אומר, אני!
כולם לא מבינים. הוא לא נותן למגבלות. וזו אפשרות לפורים.
שאתה אומר, אני לא אתן למגבלות לתקוע אותי.
כי אין מגבלות בפורים.
אין מגבלות.
מה, אם ילדה, מה, את מלכה?
תארו לעצמך אימא שאומרת לילדה שלה, תקשיבי, תתחפשי למלכה, תסתר, סתם יהיה לך איזה אכזבות בחיים.
בואי תתחפשי לאחות,
בואי תתחפשי למורה, לחינוך מיוחד, נכון?
אם אתה מדבר על קבוצת בנות, אז מן הסתם חצי חינוך וחצי מיוחד, כאילו,
היא רוצה להיות מלכה, גם כשתהיה מורה היא תהיה מלכה.
אל תעשי לה את החלום.
הוא רוצה להיות רמטכ"ל, מה רמטכ"ל, בוא אתה...
תן לו את החלום הזה.
בפורים זאת אפשרות לחלום חלומות ולהתחפש אליהם, לפגוש את הדברים הללו,
כמובן דרך שתיית היין.
ואני אגיד פה משהו קצר מאוד על שתיית יין, כי זה חשוב מאוד.
דיברנו על זה גם בעבר בפסח. בפורים אסור להשתכר.
אין בשום מקום בהלכה השתכרות.
יש כתוב מה?
ביסום.
ביסום זה מיתוק.
המילה ביסום רבך לביסום השכיחה,
הגמרא אומרת, זה ש... מה זה רבך לביסום ושכיחה?
לא משנה כמה אכלת בחתונה,
תמיד יהיה לך מקום לקינוח.
נכון? מתוק תמיד יש מקום.
אז ביסום איזה מיתוק.
אדם צריך לשתות באופן שהוא ממתק את עצמו.
הוא נהפך למתוק.
קראנו לזה פעם מדרגת כבשה.
יש ארבע מדרגות בשתיית יין, כבשה, אריה, קוף וחזיר.
נכון? סגי, אתה מכיר את המדרש הזה?
אדם שתה כוס אחת נעשה ככבשה.
תמים, רגוע, פתוח, מקשיב.
עוד כוס, אריה.
תנו לי לדבר, אני מנהל את זה.
הורס את הכול. עוד כוס,
נעשה כמו קוף.
מתחיל לחכות אחרים ולפגוע.
עוד כוס, כמו חזיר, הגוף שלו מתפרק,
הוא לא מצליח להחזיק מעמד, נקי וכל זה.
מה?
כן.
אז בפורים מדברים על שתייה רק בדרגת כבשה, זה הכול.
איך שותים? צריך לדעת לשתות.
אני שותה וודקה, כן, אז ביותר כאל וודקה נכנסת מהר וגם יוצאת מהר.
אתה שותה, כל פעם קצת,
ובודק את עצמך.
בוודקה ההשפעה היא מהירה. אבל מי ששותה יין, זו הטעות. כי יין,
המולקולות של האלכוהול נתפסות על המולקולות של הסוכר.
ולכן אדם ששותה יין לא קורה כלום.
אז הוא לחוץ,
כל החבר'ה כבר רוקדים, כולם כבר זה, והוא לא קורה לו כלום.
אז הוא שותה עוד ועוד ועוד.
ואז אחרי 20 דקות כל האירוע הזה עולה לו בבת אחת לראש.
הוא מרגיש כמו פטיש 5 קילו שקיבל בראש.
הוא כבד מאוד יין, הוא לוקח לו זמן להשפיע, אבל גם לוקח לו זמן לסיים את ההשפעה שלו.
מי ששותה יין צריך לדעת, לשתות
חצי כוס, חבר כוס, חצי כוס, חכות עשר דקות,
לשתות עוד כוס,
לשתות את זה לאט לאט,
ואז
החוכמה היא לדעת מתי לעצור.
אני, אוקיי, זהו, עכשיו אני צריך לעצור.
לא מתחילים לשתות לבד.
הכוס הראשונה שותים ביחד, מכוונים את השתייה.
אומרים, אני שותה לא בשביל לעשות רושם על אף אחד,
לא בשביל לעשות איזה זה, אני שותה בשביל
להבות השם יתברך מה שחכמים ציוו אותנו,
שותים ביחד,
ובודקים, ואז לא קורה שום נזק מהשתייה.
אדם מגיע לביסומי, מה שהאלכוהול עושה,
הוא מפריע לגליה, יש גלים שעוברים בין שתי האונות של המוח,
שהם אלה שאחראים על הגבולות שלנו.
אז האלכוהול קצת מפריע לגלים האלו, ברמה מסוימת הוא רק מפריע, ברמה מסוימת הוא ממש חותך אותם, ואז אתה מאבד שיווי משקל וכו'.
אז נגיד שאני מאוד מאוד אוהב מישהו,
אני מאוד אוהב אותו, אני לא אחבק אותו ביום יום, כי יש איזה כללי התנהגות.
אבל בפורים אני אוכל גם לחבק אותו. אני לא ממציא אהבה שאיננה,
אבל אני אוכל לחבק אותו, כי זה...
אז הביסומי הזה, מה שהוא עוזר לנו, זה טיפה לטשטש את הגבולות.
חלק מהגבולות אומרות, נו מה, אתה תהיה אדם כזה, אתה מאמין שאתה, אוקיי.
הגבול הזה, רגע, מוסר,
ואני מרשה לעצמי לדמיין וגם להתחפש.
למי שהיה כי רוצה להיות.
איך אתה יודע?
אתה יודע.
לא, אפשר.
למי שלא עשה את זה אף פעם.
יודעים.
אתה יודע, אתה מתחיל להרגיש יותר שמח, יותר מרוצה, יותר צבע רצון, יותר מחייך,
יותר מאיר פנים, יותר בהקשבה.
הרגשות יותר באים יותר, בוכים יותר מהר, צוחקים יותר מהר,
אבל בשום פנים ואופן אתה לא מאבד את השליטה או משהו כזה.
שנזכה לקבל הרבה מתנות.
הפורים הזה, אמן ואמן, חזקו ואמצו.
