זהו, יצאת ממילואים? ראיתי אותך עם...
אין לך מושג כמה זה קשור לשיעור עכשיו, המדהים שלך.
טוב, שלום, צהריים טובים.
אנחנו רוצים לחיות עם הזמן.
לחיות עם הזמן. הזמן זה פרשת השבוע, בעזרת השם,
פרשת תצווה.
ובפרשת תצווה, וגם קצת לקראת פורים לפנינו,
יש הרבה מאוד עיסוק בבגדים.
בגדים.
וסתם כל אחד יעשה לעצמו רגע איזה חשבון, כמה אני מתעסק עם בגדים, קונה,
קונים בגדים, מחפשים אותם, גהצים אותם,
בשלב מסוים בחיים גומרים ללבוש את הטישירט מכיתה ט' ושלא צריך גיוס, ואומרים לדברים שצריך לגייס אותם גם.
הדבר הזה מה, מה הוא? זה תקלה,
זה בעצם תוצאה של החטא,
אם היה אפשר היינו צריכים להסתדר בבגדים אולי,
יש בזה עוד מדרגות,
ננסה בעזרת השם ללמוד על הדבר הזה ביחד,
עבודת הנפש, כן, שזה ממש ייהפך לנו לסוג של איזה עבודה פנימית על הבגדים.
גם ככה קונים הרבה בגדים היום.
אני מזכיר לכם שאני אבא לחמש בנות, כן, אז שיירות משיין עושות את דרכם אלינו הביתה תדיר.
חבילות, עניינים.
טוב,
אז באמת, כשמתחילים, אם מתחילים מההתחלה,
אז הבגד, התפקיד הבסיסי של הבגד,
ואפילו אתה שומע את זה מהמילים, המילה בגד, המילה לבוש, זה קשור לבגידה ובושה.
זה גם מעיל, זה מעילה.
יש כאן איזה מעילה, איזה בגידה,
תכף נבין במה, אבל משהו שצריך בעצם לכסות אותו.
כן, ככה כתוב בפרשת בראשית.
ותפקח לעיני שניהם וידעו כי ערומים מהם, ויתפרו על יד ימה ויעשו להם חגורות.
וגם אחר כך הקדוש ברוך הוא,
ויקרא אדם שם אשתו חבב וכו', ואז שם אלוהים לאדם ולשתוק כותנות אור וילבישן. אז קודם כל, התפקיד הראשון זה באמת בושה. מה יש להתבייש? איפה אנחנו מתביישים?
הבושה היא קורית כשיש בעצם פער,
בושה חונה באזור של פער, נכון? אתה אנחנו מתביישים. כשאנחנו נתפסים באיזשהו פער כזה, אוי, לא נעים.
אז מהר מהר צריך
לכסות את הפער הזה.
ובעצם אצל אדם וחבב, בבריאה שלהם,
לא היה שום פער בין החלקים הפנימיים לחלקים
וחיצוניים ולכן לא צריך להסתיר שום דבר. את מה מסתירים? מסתירים את איברי ההולדה.
למה להסתיר את איברי ההולדה?
מה זה אחד?
זה אחד מהאיברים הכי הכי נאצלים.
זה האיבר שדרכו מביאים חיים לעולם. יש לכם דבר יותר נעלה ויותר נאצל מאשר להביא חיים לעולם? לא צריך להסתיר את זה. למה אני לא צריך להסתיר את הידיים כשאני
לוחץ יד במישהו ואומר לו שלום עליכם?
אז אני לא צריך,
לא מלכת אנגליה, אז צריך לשים כפפות.
אין בעיה.
אז למה את זה צריך להסתיר?
התשובה היא, בגלל שזה דבר כל כך עליון,
ובגלל שזה דבר כל כך נישא וכל כך מרומע,
הזיזות בין איש לאישה,
אז כל מחשבה זרה שנכנסת שם, כגון הנעת עצמו, זה אפילו לא בקטע של חלילה, חוסר נאמנות, סתם מספיק שאדם מכוון לזה שהוא,
מה שמעניין אותו בסיפור הזה,
זה ההנאה שלו.
לא הלשמח את אשתו,
או זה, וגם לא ההולדה, אלא שהוא,
זה כבר בגידה,
זה כבר פער, תחסר, תתבייש, כאילו, בסדר?
באמת, אתה יודע, כתוב בזוהר ש...
בזוהר כתוב שכשאיש ואישה נמצאים ביחד, אז צריך להקפיד לא להיות בבושים.
כן, כי אז בעצם יש שם איזו חזרה למד... לא להיות מכוסים, אלא להיות מכוסים מלמעלה.
יש שם איזו חזרה למדרגת גן עדן. זהו, אנחנו עכשיו
בקדימות, בשלמות, במלאות, אז דווקא אסור שתהיה חציצה.
כל פנים, התפקיד הראשון של בגד הוא בעצם בושה.
אפשר, זה עוד הפקיד הראשון. אנחנו מתביישים. ולכן נגיד, ככל שתרבות
היא פחות מפותחת ופחות מתוחכמת, אז היא פחות תתבייש.
נגיד ילד, הוא לא מתבייש, אין לו דעת, אז הוא לא בעיה לצאת החוצה במכלסיים, אין לו שום בעיה.
יש כל מיני תרבויות שהולכים עד היום חשופים,
חשופי שט וכן הלאה דרך, כי הן תרבויות שהן לא מפותחות,
אז אין להן,
וככל שתרבות יותר מתקדמת, אז הפער הוא יותר מורגש,
ואז יש יותר מה לחשוף.
טוב, אז זה ממש דבר בסיסי.
תפקיד נוסף, אגב, זה גם הגנה מקור וחום.
אולי אפילו זה עוד יותר בסיסי מבושה. סתם, קר, קר.
אבל בכל אופן, אנחנו רואים שגם במקומות שבהם
מזג האוויר הוא ממוזג, לא צריך,
אין קור קיצוני או חום קיצוני, בכל אופן, אנשים מתלבשים.
אז אלה שני תפקידים בסיסיים והם קיימים.
אנחנו צריכים לכסות, לכסות בשר ערווה,
לכסות את הצדדים הנמוכים שבנו,
שאם היו זוכים לעתיד לבוא, הדבר הזה יתוקן,
אז לא נצטרך לכסות אותנו.
טוב, אבל האם רק זה הלבוש?
לא.
יש עוד.
אצלנו בפרשה, וגם בפרשת תקודי,
מדובר על בגדים נוספים שנקראים בגדי שרד.
נכון? כתוב, ומן התכלת והארגמן ותולרת השני עשו בגדי שרד
לשרת בקודש.
ויעשו את בגדי הקודש אשר לאהרון כאשר ציווה ה' את משה רשב"י אומר בגדי שרד
אומר אני לפי קצתו של מקרא
שאי אפשר לומר שמדובר בבגדי כהונה כי בגדי כהונה זו המדרגה הבאה שנדבר עליה שזה המדרגה הכי מעניינת
אחרי מה שאנחנו רוצים לעסוק היום
היא ברגע ככבוד ותפארת אבל בינתיים אנחנו מתאפסים במדרגות
התחלנו מלמטה נגיע עד למעלה אז אי אפשר להגיד שזה בגדי כהונה
מפני שאצלם נאמר אצלם בבגדי הקודש לאהרון הכהן
בגדי בניו לכהן אלא אז בגדי הכיוון זה בגדים שנאמר עליהם לכהן אי אפשר להגיד עליהם בגדי שרד
אלא אלו בגדי השרד הם בגדי התכלת והארגמן ותולעת השני האמורים בפרשת המסעות ונתנו עליו בגד תכלת
ונתנו עליו בגד ארגמן ונתנו עליהם בגד התולעת שני על מי?
על הכלים הכלים של המשכן שהמשכן היה בתנועה הם היו
מכוסים בבגד ארגמן בגד חלד ואלה נקראים בגדי השרד
בסדר
ונראים דברי אומר רש"י שנאמר ומנתכלת בארגמן בתולדת השני עשו בגדי שרד לשרת בקודש
ולא הוזכר שש עיניים ואם בבגדי כהונה מדבר אז לא מצאינו באחד מהם ארגמן בתולד שני ולא שש.
טוב אני מביא איזו הוכחה אבל טוב
אז הבנו שבגדי השרד אלה הם הבגדים שאיתם היו מכסים את הכלים וכן הלאה וכן הלאה. מה פשר המילה שרד?
רחם שרד, בגדי שרד.
אומר רש"י, יש מפרשים לשון עבודה ושירות.
כתרגמו, לבושי שימושה,
ואין לו דמיון במקרא. מילה יחידאית.
בגדי עבודה.
דוד, מה קורה?
זה הגויים.
אבי וחבוד, תנסו. היה ברית?
איך קראו לו?
עוד לא יודעים.
אה, שכר. בסדר, אני אבוא, איך יקראו לו?
המילה משרד זה מקום שבאים אליו לא לעבודה, אלא לעבוד.
אתה מכיר את ההבדל בין מי שבא לעבודה ל... יש אחד אומר, אני מגיע לעבודה ובשלושה משלמים לי משכורת. אתה רוצה שאני אעבוד?
זה עוד!
זה עוד משהו.
נכון?
כן.
זו מציאות שקשה מאוד לתאר אותה, כאילו, מה יהיה באחרית הימים, אבל
תנסה רגע לחשוב על זה מבחינה תיאורטית,
למה שבני האדם יתביישו
במקום מתוקן?
בסדר?
אני אגיד לך אפילו יותר מזה, בסדר?
בוא נלך לדוגמה יותר פשוטה.
אתה יודע שאכילה,
תחילה אדם אוכל בצורה נורמתית בצלחת זה אירוע שיש בו בושה מסוימת
ולכן אנשים לא אוהבים כשמסתכלים עליהם בצלחת תגיד מה אתה אוכל?
קיים לך?
תקשיב מה אמרת לו תלך מה אתה נדחפתי ל...
נכון? למה?
אם האוכל היה מתוקן לגמרי לא היינו מתביישים
מכיוון שבאכילה אני לא רק אוכל כדי לזון את הגוף שיוכל לעבוד את השמית ברח או כדי לעלות נוספות אני גם אוכל כי אני רעב ובא לי על הסטייק הזה עכשיו רבה על הזמן
אז כרוך בזה גם סוג של בושה מסוימת. הבושה היא תמיד קשורה לחטא.
אז מכיוון שיש בזה, זה מקצת...
אז בגדי השרד, יש מפרשים לשון עבודה ושירות כתרגומו לבושה שימושה,
ואין לו דמיון במקרא. ואני אומר, אומר רש"י,
שהוא לשון ארמי,
כתרגום של קלעים או מכבר וכו'.
אם זה לשון עבודה ושירות, זה דבר מאוד מאוד מעניין,
כי זה נותן לנו כאן פתח עצום לעבודה.
אני אתן לדבר הזה שתי דוגמאות,
בסדר?
שתי דוגמאות שממחישות איך אדם יכול לפי הבגד שלו
להגדיר את התפקיד ואת השליחות שלו, בסדר?
מה נעים, הבגדים שאדם מגדירים, כן? היום היינו קוראים לזה הבגדים של הטווארון הכחול,
אלה שעובדים,
נכון? אלה שיש להם מישהו, יש לי את החולצה הכחולה הזאת, מה נשמע מה עושה. אז הוא אומר, תשמע, אני איש עמל, אני לא שומע.
בתחילת, שתי הדוגמאות הן מספר שמואל.
בתחילת ספר שמואל מופיע על שני בני אלי, חופני ופנחס, בני בליעל.
איך הם מתייחסים לקודש?
על הפנים.
לוקחים עסק, יש להם עסק שעובד, עסק מניב.
אגב, זה מסביר,
תגיד, זה מסביר למה הם היו מעכבים את הנשים הילדות.
נכון? מה אלי אומר להם?
ותשכבינו את הנשים עצרות פתחו אל מועד, וחז"ל אומרים: חלילה, לא שכבו,
אלא הם עיכבו את הנשים שבאו להבין קורבן יולדת.
עכשיו בגלל שהם הביאו את האנשים שבאו להביא קורבן ליולדת אז קרה מזה הפרת שלום בית, כי העיר הלכה להקים קורבן
השאירה את בעלה עם הילדים
היא חוזרת אחרי שבוע, אומר לה איפה היית?
להקים קורבן, כמה זה לוקח להקים קורבן?
יום, יומיים, מה זה? עם מי היית?
ועיכבו אותה, למה עיכבו אותה?
מה?
מה הוא מביא היולדת?
תהיה תורים!
ניגוב אחד עם האלאפה אתה גומר את זה, ההוא הביא חטאת שמנה,
חכי פה גברת, יש לנו קודם כל כמה כבשים.
טוב יאללה, אחרי כמה ימים, טוב יאללה בוא ניקח את היונין קצת ככה, פריטיף.
בוא נמצא למרוקאים, נאכל את זה, כן?
אוקיי, מי מתקן את המצב הזה?
שמואל.
מה מאפיין את שמואל?
מעיל כתום תעשה לו אימו והעלתה לו מימי ימימה.
ומה ההגדרה של שמואל? אתם זוכרים?
שמאל באמצע?
שמואל נער חגור אפוד בד,
ואימא שלו חנה, היא עולה כל שנה ומביאה לו אפוד חדש
במגזר
אל תשכח שאתה משרת.
אל תשכח.
אל תתלבש אותי כאן בבגדים מכובדים ואל תתלבש אותי כאן. אתה משרת. אפוד זה בגד שירות.
תודעת שירות.
אם אתה רוצה להבין מה איפה אתה נמצא, אז תודעת שירות. הבגד יכול לשים אותנו בכזה מקום של...
נכון, שאלו פעם את הרבי, מישהו שאל את הרבי,
מישהו שמע שזה סגולה לשלום בית,
לקפל את הטלית מיד מוצא שבת,
איך שנדמר לתרבית, תקפל את הטלית.
הרבי אמר לו, סגולה יותר טובה זה לא לקפל את הטלית, זה לקפל את השרבולים ולעזור לאשתך.
זה סגולה יותר טובה
לשלום בית.
אדם מגיע, חליפה, שים, שים שנאה, קפל שרבולים,
צלול לכיור, יש שם כלים עוד מחרתיים, תתחיל לעבוד.
הבגד יכול מאוד לכוון אותנו,
לתודעת שירות, כמובן.
הבגד הכי הכי תודעת שירות זה.
מדהים, איזה מדהים?
איזה מדהים?
ברור שצה"ל, מה זה ג'יי של צבא סוריה,
אבל איזה מדהים?
מדי ב'.
רבותיי, יום רביעי,
יש לנו רמטכ"ל חדש, משלח בהצלחה, בעזרת השם,
ידבר שוננו תחתיו, בעזרת השם.
ואתה אוהב קטע רשיאת ניצחון, רמטכ"ל תימני, חזון של בן גוריון מתממש.
גם סגן רמטכ"ל תימני, טוב, בוא נראה, התימנים ייתנו פייט.
אז זה הטקס הזה,
זה לא סתם. איך הטקס הזה יתקיים? אתם יודעים?
על מדי ב'.
על מדי ב'. לא על מדי א', עם כל הדרגות, הפלאחים, הברזלים.
בגלל זה מלחמה. כי אנחנו במלחמה,
אתה רק בתודעת שירות.
אתה לא לובש בגדי ייצוג.
תכף נדבר עליהם. מה הם?
אתה בתודעת שירות. אני עכשיו, זה יש.
התודעה היא לגמרי תודעת שירות, בגלל שבעצם השירות לא ניתן בהתחלה. אתה יודע, ההגנה על עם ישראל, לא, לא, לא... מה? כי ההוא גם, לא, יש הבדל בין חיילים לבין מנהיגים.
מגיע לבקר בסרסורית, תתלבש מוסרית.
אבל אתם מבינים?
היכולת שלנו להיכנס לתודעת שירות,
מרגישים את זה מאוד בצבא,
אתה מגיע למילואים, הרי המעבר הזה מאזרחות למילואים, במיוחד עכשיו שהיה צו 8, כל המילואים שעשינו עכשיו, אני עשיתי, לא רק אני, הכל היה צו 8, כל היה מעכשיו לעכשיו.
בשמחת תורה זה היה מעכשיו לעכשיו, אבל גם הסבבים הבאים,
אה, תגיעו.
וואלה, אתה לפני רגע בא אזרחות, נגיד הכי קיצוני זה היה עכשיו בסבב בצפון,
שזה היה, הקפיץ את החטיבה שלנו בערב ראש השנה, כבר נסעתי לצבא,
זה ממש בערב ראש השנה.
ועוד יום קודם היה, אולי, רגע, תגיעו, זהו.
זה היה לפני רגע, כולך בראש השנה, מארחים את הדרשות, מארחים את הזה, פתאום בשנייה אחת צריך לעקור את עצמך.
מה עוזר לעבור מעולם לעולם?
קודם כל זה שעולים על מדים,
ואצלי זה,
לחתום על נשק.
דבר שהוא עושה, מגיע, איפה זה, חותם על נשק,
מתלחנך בשמן שם, 91.05,
שם את הרצועה, כזה מרגיש שזה, זהו,
נכנסת.
עכשיו אתה חייל, זהו.
ויש כאלה, שמתי לב,
אתה רואה אותו אחרי שבוע,
אני רואה אותו אחרי שבוע, אחד מהחייל שלי,
אני רואה אותו אחרי שבוע הולך,
איפה הנשק שלך? לא חתמתי, לא חתמתי, שמע, לא על הליבה, אני הולך, אני זה, אתה הולך לחתום על נשק לעכשיו כמה שנים.
כאילו,
אני שומע רגל וחצי באזרחות, עוד חצי.
תודעת שירות.
תודעת שירות, בגדי שירות.
עכשיו אני לבוש
בבגדים הללו שהם,
כן, הרב עובדיה היה קורא לגלימה, בבגדי עבודה.
לא בשבילו,
הגלימה שלו, אני כן יוצא. טוב,
אז זה בגדי שרד.
אחת הדוגמאות לבגדי שרד, זה מופיע במגילה, במגילה יש המון המון בגדים, המון המון בגדים, וכמובן חלקם מתכלת, אבל נדבר על זה.
אז כתוב במגילה ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות
תכלת בחור בעטרת זהב גדולה ותכי חבוץ וארגמן והעיר שושן צהלה ושמחה מה זה מרדכי יצא?
יצא לעשות דווארה בעיר לעשות חריקות בכיכר?
יצא הכוונה יצא לעשות הוא מונה לתפקיד והוא יצא לממש את התפקיד הזה כדי לממש את התפקיד
אתה צריך לתלמות בבגדים אחרת לא יאריך אותך אתם יודעים שכאן הגמרא אומרת את זה במסכת שבת
הגמרא שואלת, למה תלמידי חכמים שבבבל מצוינים בלבושם? הולכים עם שטריימל, ובארץ ישראל לא.
אז הגמרא אומרת,
היא אומרת שם שתי תשוביות,
תשובה אחת מאוד תקיפה.
היא אומרת, הם לא תלמידי חכמים, הם צריכים,
הגמרא אומרת.
אז התשובה השנייה,
לפני שאינם בני מקומם.
זה לא המקום, אז אתה צריך כאילו להתהדר מדברים חיצוניים.
בארץ ישראל פחות צריך.
והאמת שאני רואה את זה עד היום.
הם ילדים כאן בארץ ישראל, לא מדי חכמים, ברוך השם יש הרבה, ואתם רואים אנשים שהולכים עם גדים, גם אנשים שהולכים לחליפה, בסך הכל גדים פחיתים.
מחוץ לארץ הייתי כמה פעמים, אמרו לי, תקשיב, אתה לא יכול לבוא איך שאתה צריך לומר עם חליפה.
ועניבה,
אחרת לא יסתכלו עליך, אחרת כאילו אתה לא רלוונטי, כאילו, מה זה רב הולך בלי חליפה ועניבה,
ויש כאלה מקומות גם, יש תמונות של הרב דרוקמן.
הרב אוקמן היה פשוט שבפלוטים הולכים לשם מדלי שורש ופליז.
ויש תמונות שלו בחוץ לארץ, בארצות הברית, עם חליפה וכובע.
מבקר אצל הרבים, כאילו, אחרת אתה לא...
בסדר, זה העניין.
פעם מישהו בא לרבי, יש לי הרבה סיפורים על בגדים,
פעם מישהו בא לרבי,
בשנות הנשיאות הראשונות, ואמר לו, למה אתה לא הובש טריימר?
הרבי מלבד.
למה אתה לא הובש טריימר?
הוא אומר לו, גם אתה כל דבר עושה כמו חמיכה.
חמיחה היה הולך עם מייל שטריימרס.
אז הרבי אמר לו, ולמה אני צריך ללכת עם שטריימרס?
אם אתה לך עם זה, יש ביידיש ביטי שנקרא בוירי דיק.
זה כזה, אה.
ויגיעו לכאן יותר אנשים, יותר חסידים יהיו פה.
אז חב"ד היה יותר קטן.
אז הרבי אמר לו, מאיפה יגיעו החסידים האלה?
הוא בסדר, יש כאן בניו יורק הרבה, יש כאן בובו וזה, וכל בורו פארק מלא, יגיעו אליך.
אז הרבי אמר לו, תקשיב, אם היית אומר לי שיבואו לפה יותר חבר'ה מהשומר הצעיר, יותר חבר'ה מהקיבוצים, הייתי שם ארבע.
אבל בשביל החבר'ה האלה יש להם את הרבי שלהם, בשביל מה צריך לשנות, מהכובע שלי הפשוט,
ולכמובן, הוא הלך למקום הפשוט, אנשים לא ירגישו איזה
מורא ויראה. הכובע הזה פשוט שמתק מפה מטה.
אז יש בגדים שהם בגדי שירות, וזה מאוד מאוד מועיל.
האדם אומר,
ממש נכון,
תגיד לפני שבת,
איך אתה מדבר עד בגדי שבת, לפני שבת, אבל אתה עושה איזה חולצה שלא אכפת לך תתלחנך, יאללה, נכנסים, מנקים, וכל זה.
או כשיוצאים לעבוד בגנה, או כשיוצאים אפילו מעלה פיולים כאלה,
שאתה אומר, אלא אם אני הולך את ארץ ישראל,
וכן ה... בגדים שמיועדים למטרה מסוימת ועוזרים לך להיכנס למוד של המטרה. זו כבר מטרה שלישית.
אמרנו, המטרה הראשונה זה לכסות בבושה,
המטרה השנייה זה הגנה,
הגנה ואז בושה.
עכשיו יש כאן מטרה שלישית שזה משרד,
שליחות, תפקיד, ייעוד,
אצלנו.
אבל המדרגה הכי גבוהה שמופיע אצלנו בפרשה
היא מדרגת לכבוד וטבעה.
כשאתה רוצה להדגיש משהו,
בין אם זה להדגיש משהו באישיות שלך,
בין אם זה להדגיש משהו בשליחות שלך,
אתה מדגיש אותו דרך למוש.
יש עוד מדרגה נוספת שנדבר עליה אולי בשיעור
היום ב-17:15,
אבל אני אגיד אותה כבר, בסדר?
אולי זה החלוקה בין כבוד לבין פיפרת,
אבל יש גם צד בבגד של
לא משהו שאתה רוצה להרגיש, עכשיו אלא משהו שהיית רוצה להיות.
איזה פורזת תחפושת.
למי היית רוצה להתחפש?
אני לא שם לגמרי, אבל אם הייתי יכול, הייתי...
על זה נדבר אולי בשיעור הבא, אבל היום,
לכבוד ולתפארת. ואתה אקבל לך את אהרון אחיך ולבניו איתו,
מתוך בני ישראל לכהנו לי.
אהרון נדב האביהו אלעזר באיתמר בני אהרון ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפאר.
מפשט
רואים את אהרון רואים את הבגדים זה יוצר איזה רושם מכובד כבוד זה ערך יש כאן הדגשת הערך
המעיל של הכהן הגדול היינו בשבוע שעבר
בסיור בנפעל פתיל תכלת מעיל הכהן הגדול הוא היה רק מתכלת
הוא שקל שלושה קילוגרם ולפי ערך התכלת שהיה נהוג בזמנם התכלת הייתה יקרה פי עשרים מהזהב אז העלות שלו היא שלושה מיליון דולר
במה הוא מתפאר הכהן הגדול?
מה ההתפארות?
תראו מה אומר כאן, יש פה שתי תורות נפלאות של רבי נתן ועוד תורה אחת של רבי צדוק.
קודם כל למדנו,
הקדמה קצרה, למדנו,
בדרך כלל התפארות זה דבר לא טוב. מה אתה מתגאה? מה אתה עף על עצמך? תראה גם, נכון.
זה דבר לא טוב ורק דבר לא טוב.
אדם שאין לו איזה תחושה פנימית שהוא שווה,
שהוא בעל ערך, שהוא משמעותי,
הוא מאבד המון המון מהמוטיבציה שלו בחיים.
בסדר? אסור להתגאות בזה יותר מדי, אבל לפחות צריך להרגיש שזה נכון כמו שני הפתקים.
אדם צריך שיהיה לו בכיס שני פתקים, פתק אחד,
בשבילי נברא העולם.
בפתק שני,
אנוכי עפר ועפר. אדם צריך שיהיה לו בכיס אחד אייפון, בכיס שני נוקיה.
אייפון, בשבילי נברא העולם.
נוקיה,
הוא עפר ועפר ועפר, נכון?
אז יש פתק שבשבילי נברא העולם.
אני חשוב, הקדוש ברוך הוא השקיע בי, שם אותי כאן, יש איזו התפארות, נכון? רב צדוק אומר
כשאדם צריך להאמין בהשם יתברך, כך צריך להאמין בעצמו.
ככה רב צדוק אומר,
שהוא חשוב בעיני השם יתברך ושיש לקדוש ברוך הוא עסק איתו ושהוא לא כמו הקיקיון של יונה שבלילה היה ובלילה עבד
אלא הקדוש ברוך הוא מתעסק, ורב צדוק אומר שזה הפסוק,
ויאמינו ישראל בהשם ובמשה עבדו.
משה עבדו הכוונה בבחינת משה שאצל כל אחד ואחד מאיתנו.
ולכן,
אחד הדברים הכי הכי משפילים לאדם,
שלוקחים ממנו את הכבוד.
לקיחת הכבוד הרבה פעמים מגיעה דרך מה?
דרך לקיחת הבגדים.
דרך?
מה זה?
כן, כן, הפשיטו.
דבר ראשון אתה נותן לכולם אותם בגדים,
ואחרי זה אתה גם מפשיט.
אז תראו מה הוא אומר, איך התורה רגישה לדבר הזה כתוב בפרשת משפטים.
שכשאתה לוקח משכון, נכון, מהאדם,
נכון?
אם חבול תחבול שלמת רעיך עד בוא השמש תשיבנו לו. למה?
כי היא כסותו לבדה,
היא שמלתו לעורו.
והיה כי יצעק אליי ושמעתי כי חנונני. מה הבעיה?
תראו מה אמר רבי נתן.
וזה בחינת
מה שצריכים להחזיר כסות יום ביום הוא כסות לילה בלילה.
כמו שכתוב, "כי היא כסותו לבדה
היא שמלתו לעורו".
אגב, נדמה לי שהרש"ן של נשמעייר כאן היה צריך להיות כתוב, "כי היא כסותו לבדו".
מה זה לבדה?
הוא אומר, אתה צריך להיות כמו אישה שמרגישה את הכאב שלו, רגישות של אישה.
תרגיש את הבושה שלו, לכן זה עובר לנשון נקבה.
כי הכסות והשמלה
הוא עיקר בחינת ההתפארות של האדם.
החיובית,
לא השלילית. זה יכול להיות גם ללכת השלילית, כן?
גם הולכת לבגד,
או אף על עצמו, מותג, כן, הוא קונה מותג.
מותג, יש לו, זה נכון.
אתם יודעים הרי מה זה מותג.
מותג זה מילה יפה בעברית,
בשילוב של מוצר ותג.
והמילה המותג אומרת שאתה לא קונה מעיל,
אתה קונה סיפור.
אתה קונה, אתה שייך למשהו.
לדוגמה, אם קנית מעיל נופס,
יש לכם, יש פה בקהל, במחזיקי נורדפייס?
עוד פעם, למה זה נורדפייס?
מה זה נורדפייס?
נורדפייס, נורדפייס, מה זה?
אשתי ראתה פעם, יש לי נורדפייס, אשתי ראתה, אומרת לי, מה זה, סמל של הבימה?
אמרתי לה, זה נורדפייס, מה קורה לך?
מה זה?
סתם עבדו עליך?
מה המותג?
מה?
הפנים של אנשי הצפונות. נורדפייס זה הכוונה מפנה צפוני.
כל מי שמטייל יודע שכשאתה מטפס על הר,
אם אתה מטפס במפנה הדרומי יותר קל,
פחות רוחות, פחות קר.
מפנה צפוני, אלה קשוחים בלבד.
מפנה צפוני, עכשיו כשיש לך את המעיל, זה לא משנה שאדם שקנה את המעיל הוא בטטה, הוא לא זז.
זהו, הוא כולו ככה על הכורסה,
אתה תטפס על ההר במפנה הצפוני, בסדר?
הוא עכשיו שייך במפנה הצפוני.
אז יש גם התפארות שהיא לא ממין העניין,
אבל יש התפארות שהיא חייבית ואי אפשר בלעדיה, אני שווה.
כתוב כבר הוא שם אותי כאן בעולם הזה שלח אותי כאן לעולם הזה ואומר שהוא מחזיק ממני אחרת הוא לא היה שולח אותי
כשאתה לוקח לאדם את זה לקחת לו את הכל כמו שאמרת
כי הכסות והסלילה
הוא עיקר בחינת ההתפארות של האדם כי רבי יוחנן קרא למאניי
כבדותי כי החפצים של האדם
בפרט הבגדים הם מכבים ומפארים את האדם אז כן
אחד הדברים שהכי כואבים זה שאנשים מהצבור החרדי כשהם מבטלים בצבא, כשהם מגיעים לשכונה הם מקבלים אישור לצאת על אזרחי.
הם לא יכולים להיכנס לשכונה עם מדים.
מדהים.
מדהים זה גם בגלל שבמדעי האלף אתה מתפאר, אני חלק מהצבא, אני חלק מטעם ישראל, אני חלק מ...
או הציצית, חלק, אני חלק מעם ישראל, אני בחירה של השם יתברך.
אתה הולך עם זה ומתפאר, צריך להיות בחוץ.
לא, אתה רואה שלא.
וכבוד הוא תפארת, המשכן מתקן את החטא. יש צעד שהבגדים, זה כאילו תיקון של החטא, יש צעד שהבגדים זה מלכתחילה.
ועל כן צריכים להחזיר כסות יום ביום וכסות לילה בלילה.
הוא יכול לישון בלי בגדים, אבל זה מבזה,
אז תחזיר לו.
כי כל שינוי העיתים שהם יום ולילה, הכל על ידי התפארות
שהשם יתבח מקבל מכל אחד מישראל בכל יום ויום,
שעל זה זה מחדש בטובו בכל יום ומעשה בראשית. על כן תכף שמגיע היום,
צריך להחזיר לו כסות יום שנמשך מההתפארות של אותו היום.
אתם יודעים, סיפרתי את זה לחבר'ה איתי בחבורה, היה סיפור נפלא שמופיע בספר של הרב,
על הרב גרוסמן.
יש שם גם תמונה בספר הזה, נכון?
ראינו את התמונה, רואים את הרב גרוסמן עם מעיל ארוך,
מעיל מגיע לו עד אחרי הברכיים, כן?
אבל אתה מבין שמתחת אל המכמסיים,
שהוא הולך רק עם איזה שורטס כאלה,
מה קרה?
היה שם מישהו שהיה בכלא באיזושהי סיבה והוא הגיש בקשה מיוחדת שייתנו לו לצאת לטבול בערב יום כיפור.
והוא הביא את הרב גוסמן שיהיה כמו מליץ טוב.
אז בית המשפט אפשר לו אבל
הוא התבייש לצאת החוצה
ממנהגים של הסיר.
כולם יראו אותי במקווים
אז הוא אמר אני רוצה אבל אבל אז את החוצה הוא הוריד בסדר אז הוא הלך עם גופייה אז הרב גוסמן
הוריד את הנכסיים שלו והוא אמר גוסמן אומר אני מעיל ובסדר ורואים אותם הולכים
ביחד מחובקים, ארבוס ומבסורד, נתן פלא כזה.
נכון?
לצאת החוצה עם מדים של הסיר.
אתם יודעים שבכלא,
בכלא מעשיהו,
אז באגף התורני הם בלי מדים של הסיר.
הם רשאים לבוש בגדי עצמם.
מה זה אגף התורני בכלא?
זה אגף של, זה מעין אגף שיקומי כזה, שיש שם שיעורי התורה.
לומדים תורה וכל הדברים, ונדבר, יכול להיות שאתה יכול להיות שם גם,
לפחות בשלב מסוים גם להחזיר את בגדי הצמיחה. זו חתיכת שלב
שאתה לובש את הבגדים של עצמך מחדש.
אז הוא אומר כאן
מה זאת אומרת?
כן נכון אז יש כאלה אני רואה אותם באשפוז כמה פעמים ביקרתי בכל זה
והבגדים שלו הם מעלות כל הפיזמה שלה בבחוניות אז זה חשוב
כאילו הוא מרגיש
שכאילו לוקחים לכם כן שמואל באמת חוויה אני כשהייתי בכיתה י"ב היה לי
שבר קטן באצבע של הרגל
מרוב שהתאמנתי לכל הסיירות שבעולם, נשבר לי על נפרק,
צריך לבוא ניתוח, כלום, ניתוח ברגל.
ניתוח פשוט, ניתוח ברגל.
אבל ניתוח, ניתוח.
אז אתה כאילו אומר לך, טוב, היום היום של הניתוח,
עוד אחד הבגדים, כל הבגדים, מה אתה מרגיש, בושה?
ממש אתה מרגיש כאילו, עכשיו וואלה, אני אומר להם, חבר'ה, ניתוח ברגל, בואו, תיק-טק.
אמרתי, תירגע.
וכדי שהכבד בחור ככה יפנק אותי במעלית,
רק שאף אחד לא יבוא איתי, אני פוגש לך את זה.
אני רואה אותו, אני כזה...
תחושה מאוד לכבוד ולתיפארת.
הכל להתפארות.
על כן תכף כשמגיע היום צריך להחזיר לו כסות יום,
שעל כן זה מחדש בתאורה וכל יום תמיד מעשה בראשית.
על כן תכף כשמגיע היום צריך להחזיר לו כסות יום, שנשאר מההתמעות של אותו יום,
שעל כן זה מאיר אור יום וכן כסות לילה בלילה.
כי שינוי העיתים של יום ולילה נמשך מההתפארות הפרטית שהשם יתבחר יקבל בכל יום בערב מכל אחד מישראל וכו'. נמשך כסות יום וכסות לילה.
על כן מבחינת בכל יום מלביש ערומים.
על כן הזהירה התורה להחזיר המשכון כסות יום ביום כדי לתקן ולהאיר את בחינת ההתפארות שבכל יום.
כל יום שמגיע הוא יום מוצדק.
גם אני מוצדק וגם היום מוצדק.
אז למה היום הגיע והוא מוצדק ואני מגיע ואין לי הצדקה כי אין לי בגדים?
תחזירו את הבגדים.
תן לו להתלבש.
תן לו את הכבוד שמגיע לו, אתה יודע?
ועל זה זה יתבטל העניות בהלוואות לגמרי, כי יוחזר השפע לישראל על ידי התגלות והתפארות וכו'.
בזה שכתוב בזוהר, איקסותו לבדו, ישימותו לאור.
מכבים אחד את השני, יתבטל את העניות.
אתה כבר הרבה פעמים, אתה רואה שהעני הוא גם הוא.
אני אספר לכם עוד סיפור מהבית חולים הזה, פתאום אני נזכר.
כשהייתי שם מאושפז,
ב... עוד פעם, ניתוח ברגל, לא... שום דבר לא רוצים לי,
צריך לגבור את העניין הזה,
אבל אתה...
אז לא הייתי במחלקה הזו, יומיים קודם, עד הניתוח ושליים אחר כך.
אדם מעל המחלקה,
דוקטור וייגל כמובן,
הוא היה עובר,
הוא היה רואה חולה, לא מגולח, הוא אמר לו, סליחה, איפה תתגלח?
למה אתה לא מגולח?
הוא היה מקים אנשים אמיתות,
מבוגרים,
איפה תתגלח? הוא היה מקפיד שכולם יראו כמו צריך, מגולחים,
מטפרים כאילו זה בחוצי כמו שצריך, הוא רואה שהחולה מתחיל כזה לזלזל בעצמו לא היה מאפשרו, הוא היה כזה יקר כזה
אני זוכר את זה עד היום
אתה מוותר על ההתפארות שלך תחילת הסמרטוטיות של האדם ושמתחיל הולכים עם גדים מיוחלטים גדים נקומטים אדוני כבוד תפארת
גם אם אין לך בגדים חדשים
גם אם הם בגדים ישנים אבל הם צריכים להיות מכובדים
עכשיו תראו מה הוא אומר
אוקיי אז הכוהנים במה הם מתפארים
המילה לכבוד ולתפארת נאמרת באופן ספציפי על בגד מסוים.
מהו?
על החושן. תראו מה הוא אומר. על כן היה הנס בכהנים שהם לובשים בגדי ההתפארות,
כמו שכתוב: "ועשית ביט בקודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת",
ועיקר הוא הכהן הגדול שהיה לבוש בחושן ואפוד,
שהיו כתובים עליהם שמות בני ישראל,
ששם היו מאירים כל הגוונים שהם מבחינת אודם
פיתדה וברקת כלומר כל הגוונים בעם ישראל יש אחד שהוא יהודי של אודם אחד יהודי של פיתדה אחד ברקת וכולי
שכל אבן ואבן היה לו גוון מיוחד גוון מיוחד שהם כלל ההתפארות של ישראל שזה שמונת ימי החנוכה שהם כנגד שמונת בגדי הכהונה הגדולה שהם כלל ההתפארות וכולי
ועל כן נסמך פרשת בגדי כהונה ובגדי כהונה ובמה הכהן הגדול מתפאר בזה שהוא מחובר לכל עם ישראל כל הגוונים יש אצלם סביב הקור בזה הוא מתפאר
והוא גם הולך עם פעמון ורימון
שהרימון זה הריקנים שבחמלים לצפוק לרימון והפעמון זה הצדיקים הפועמים
הוא מייצג את כל עם ישראל. ממה ההתפארות של הכהן הגדול?
זה שהוא לובש בגדים כלליים.
אז בהקשר הזה באמת הבגדים הכי הכי כלליים זה כנראה מדהים.
הכהן הגדול כמובן שהבגדים כולו היו נקנים משל ציבור.
ביום כיפור היינו בבית המדויים אז היה לנו איזה
כמו איזה תדריך
ואז הרמת שלנו אמרנו לו כבוד הרב תגיד מה שלום כיפור
אז אמרתי להם, תראו, יום כיפור, אתם יודעים שהכהן הגדול, יש הלכה מאוד מיוחדת, שהבגדים שהכהן הגדול לובש,
הם צריכים להיות בגדים של ציבור,
שהם נקנו מכספי ציבור.
וגם אם הכהן רוצה לשדרג אותם,
זה מותר לו רק בתנאי שהוא ימסור את זה חזרה לציבור יפה יפה.
ואז אמרתי להם, אין היום, אני לא מכיר שום בגד שאדם לובש,
שהוא בגד של עם ישראל חוץ מ... אז הוא אומר לי, מדהים,
וואו,
אז אתה בעצם אומר שכולנו כהנים גדולים.
כאילו ככה, אמרתי לו, כן, חתיכת התפארות.
מה זה?
אז תדע לך שזה,
יש לי חבר שהוא כל היום פוגש אנשי דת בכל העולם. אז לפני כמה יום הוא שלח לי תמונה.
הוא הלך, פגש אנשי דת בהודו.
זוהי תמונה, רואים כל אחד שם,
ההוא יש לו גלימה כזאת בצבע כתום, ההוא יש לו גלימה בצבע לבן עם איזה, כל אחד,
והוא עומד שם עם חליפה כמו מיש עסקים.
אמרתי לו, איזה חבל זה שאין לרב
בגד מיוחד.
שכאילו אתה, כמו נגיד הבגד של הראשון לציון, בסדר? זה כאילו ה...
כל הרבנים לא שיחקים ככה.
שיש לך, אתה רואה את כל אנשי הדת שם, כל אחד יש לו שם, גם להבדיל, אצל הנוצרים וכל זה.
הוא עומד שם, זה נראה כמו איזה סוכן ביטוח שבא למכור להם פוליסה.
איך זה נראה?
זה נורא צורם כשאתה רואה את זה על הרקע שלה. נראה איך את התמונה אחר כך.
טוב,
איפה הדבר הזה הוא בעבודת הנפש הרלוונטי לכל אחד ואחד מאיתנו?
תשמעו סיפור.
יש לנו איזה מכרים, חבר, שהוא חזר בתשובה
בגלל בגדים.
יכול להיות דבר כזה?
איך קוראים לך?
בר.
הוא בתור נער אהב להתלבש.
מה שנקרא, אצל החבר'ה, לדפוק הופעה.
נכון?
אהב, הרבה חבר'ה אוהבים.
והיה קונה פה, קונה שם, רנואר,
מה הולך?
פוקס, טוב, פוקס זה נחשב?
נאוטיקה, רנואר, כל החבר'ה האלה ככה וזה.
אבל בתור נער, אין לך תמיד ההזדמנויות,
אתה לא תצא,
אה, באמת, סתם תלך ביום חול עם גדים כאלה.
אתה צריך שיהיה מסיבה, מסיבה.
אין כל יום מסיבה.
פעם בכמה, פעם בשבועיים, פעם בשלושה, יש מסיבה, מתלבשים.
ואז בדיוק, עכשיו הוא היה גר באחת מהערים בדרום,
והוא רואה כל מיני חברים שלו של כל זה, שבואלה, כל שבת דופקים הופעה.
אז הוא החליט יום אחד לבוא לבית כנסת, והוא אומר, שמע, אני גנבתי, אני רואה את כל האנשים שאני מכיר מהשכונה, בואנה, כל אחד מלך, אמרתי, אני גם רוצה,
יש הזדמנות, מגיע הערב ש... עכשיו, אני מכיר את זה מחמי,
חמי בראשון לציון, השבוע זה האזכרה שלו,
הדברים לעילוי נשמתו,
בכנסת מרוקאי, ככה, יש שם אנשים,
אני מכיר אותם בזה, שהם היו באים, לבושים ליל שבת,
חליפה,
מכנסיים, וכזה, חליפה מושלם.
שבת,
אותו דבר, חליפה אחרת, מנחה, חליפה, בכל שבת שלוש חליפות.
וכל אחת מוקפד עד המושלם, עם מטפחת בכיס, עם עניבה, תואמת, הכל פיקס.
שבת, זה אנשים פשוטים, כולם אנשים פשוטים.
אנשים כולם ביום-יום, אתה תראה אותם, אתה לא תזהה אותם בכלל.
פשוטים לגמרי.
הוא התחיל להגיע לבית הכנסת בגלל הבגדים האלו,
בירק איתו, בירק איתו, וזה גם לא עוד פסמים,
אתה יודע,
מי שנכנס לכנסת מרוקאי בליל שבת, חוטף לפנים איזה גל של פסמים מכל העולם.
ומרוקאי פסמים ככה, מה לזה, נבוא לזה.
הגברים. הגברים, כן, לא, אנשים בכלל איזה, אתה חוטף איזה יחד עם הרייך של הנאנה והשיבא, אתה בכלל עף.
אז זהו עוד שבת ועוד שבת ועוד שבת, והיה הקיטור, נכנס פנימה.
פלא עצום.
רבותיי,
ההזדמנות שלנו היום, אין לנו בית מקדש,
ללבוש בגדים לכבוד ולתפארת בשבת.
בשבת.
לפי רבנו הארי,
בגדי שבת, הכל בשבת, הכל שונה.
צריך להיות לך אפילו גופייה ותחתורים, כן?
נכנסיים לשבת, אולצה לשבת, גרביים לשבת,
טלית לשבת, ציצית לשבת, כיפה לשבת, שעון לשבת, נעליים לשבת.
טלי, הכל, הכל.
בכבוד הוא לתפארת, שבת.
ההזדמנות שלנו, לפעמים אני רואה אנשים בשבת, אומרים, קרובים, נכון,
לא יודע שזה טי-שירט, לא יודע מאיפה הוא הביא אותו בשבת,
יום חול או כל מיני כאלה זה תלבש כמו שצריך
חליפה נגיד
תראו מה אומר רב צדוק
אמר רבי חנינא
מעט אפקה ואמר רבי חנינא ואמר פסיק רבי חנינא מעט אפקה יפנה דמעלה שבתה היה מתלבש
מתעטף לבוש מכובד בערב שבת
רבי ינאי לביש מנאי מעל לשבתה היו לובשים את הבגדים לקראת שבת והוא כמו שאמרו
במה אתה מקדשו
את השבת
במאכל ובמשתה ובכסות נקייה.
המאכל והמשתה הוא בג' סעודות שבת.
נשמה יתרה זוכין בערב שבת לכניסתו כמו שאמרו בגמרא.
הוא הזוהר הקדוש תרומה
וכולו מתתרין בנישבתין חדיתין
כדין שיראותה לצדותה.
דהיינו בתחילת קבלת שבת זוכים אה סליחה דהיינו בתחילת קבלת שבת
וזה זוכין על ידי הכסות הנקייה.
עכשיו כסות נקייה תגידו אותה בגדי יום חול מכובסים לא ואיתה וכיבדתו
שלא יהיה מלבושך של שבת כמלבושך של חול וכי אדר רבי יוחנן קריא למאנה מכבדותי הבגדים צריכים להיות לכבוד ולתפארת של שבת
לי יש חולצות לבנות
חולצות לבנות
ויש לי חולצות לבנות שאני הולך איתן ביום חול
או ראש חודש ביום חול ויש לי חולצות לבנות של שבת
איכות איכות או לפעמים קצת טיפה יותר ישנה וכל זה
אז יש לי קולב לחולצות זה לשבת זה חולצה לבנות ליום טוב
אתם יודעים שאדם צריך שיהיה לו חמישה סוגי בגדים?
שכתוב לבנימין נתן
חמש חליפות זמנות.
בגד ליום חול, מכובד ממנו בגד לראש חודש, מכובד ממנו בגד לחול המועד,
מכובד ממנו בגד לשבת, מכובד ממנו בגד ליום טוב.
יום טוב מכובד לשבת, כן.
לא בגלל הקדושה, בגלל היום טוב זה כאילו חלון ראווה.
יום כיפור זה משהו אחר, יום כיפור,
המעצרות,
בסדר? חמישה סוגים.
יום חול, גם יום חול צריך להיות מכובד.
מכובד מזה ראש חודש, שים איזה חולצה לבנה בראש חודש, איזה משהו ככה זה.
מכובד מזה חול המועד, גם חול המועד, זה טסט, יש אנשים בכל זמן הולכים עם גדים רגילים, מה פתאום?
זה צריך לקרות, חול המועד.
זה יכול, אבל המועד.
זה בגד,
מכובד מזה שבת, מכובד מזה יום טוב.
אז יש לי חליפה מיוחדת ליום טוב. חכה לי עם סמל כזה של בית המקדש לזכר זיו חן,
שבוע היה אזכרה שלו, יפה, וככה. אומר רב צדוק
וכיאדי רבי יוחנן קרא למאנה מכבדותו בשאילתות הגרסה למאנה דלביש בשבתא.
רבי יוחנן, בגדי יום חול צריכים להיות יעילים, נוחים, נעימים,
זהו,
זה יום חול.
בשבת?
אנחנו מכובדים.
נעלי שבת בדרך כלל פחות נוחות מנעלי יום חול. נעלי יום חול, תן לי ללכתי נו באלנס, איזה אוקה, משהו, נוח לי.
בשבת, שים נעליים יפות, פחות נוחות.
והיינו בגדי שבת כמו בגדי כהונה וכמו שאמרו לבש בגדי כהונה גדולה בגדי שבת היו ובגדי כהונה מה כתוב לכבוד ולתפארת ולכן נקראים בגדי קודש ובגדי כהונה מפורש שמכניסים קדושה לכהן הכהן היה מקבל קדושה דרך הבגדים אז גם בשבת אתה מקבל הערה דרך הבגדים עכשיו לא צריך שתכנע אתכם יותר מדי לקנות בגדים נכון אתם אוהבים את זה אבל עכשיו תדעו על מה להשקיע את הכסף בסדר
וכמו שאמרו בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם כהן שעבד בלי בגדים
עבודתו פסולה
אם כך עכשיו
יהודי שנכנס לשבת בלי בגדי שבת
מפסיד משהו מה נעשה בשבת בצבא
זה חוץ הלבנה ועכשיו המלחמה אם אתה יכול אין בעיה המלחמה הייתי הולך אצלנו ללוגיסטיקה אני אומר לו הצדיק הזה
עוז עוז עוז ותיכף אני זוכר נזכר מה שאני
אני אומר לו אחי מה תקשיב מגיעה שבת
תסדר לי איזה בית חדש, מה קורה איזה?
בוא בוא הייתי, מוציא לי שם אותך, ככה כבוד הרב יוכל. אז היה לי ביתים חדשים,
כאלה שני סטים כאלה, שהייתי לומדתם רק בשלושתם בשבת,
מוצא שבת מוריד, קפל, שם אותם בזה,
וכל השבוע, הבלאי מחליף אותו של השבוע, וההוא שובר אותו בלי כביסה, כאילו ברגע שזה מתכבס, המדים,
אז ברגע שכיבסתי דה פעם אחת, יאללה, עובר ליום חול, ואף פעם הייתי מגיע ללוגיסטיקה,
מבקש צדקות וכל זה.
אז אבי, אבי הוא השני, אבי הוא המתוק הזה, שניהם מתוקים.
אז בגדי כהונה מפורש שמכניסים קדושה לכהן, וכמו שאמרו,
בזמן שבגדיהם עליהם, כהונתם עליהם.
אין בגדיהם עליהם, אין כהונתם עליהם, וכן בגדי שבת מכניסים קדושה בישראל.
והיינו דברי תורה, כידוע מהזוהר הקדוש וכולי, והיה לנו כבוד, כן.
אז מדרגת בגדי קודש לארון אחיך לכבוד ולתפארת,
אנחנו פוגשים אותה איפה?
בבגדי שבת. ואני רוצה להגיד לכם עוד משהו, ובזה נסיים.
לא ברור לי, אני רואה את המנהג הזה, אני לא מבין למה.
אני באמת לא מבין למה,
אבל אני רואה אותו מול העיניים. אולי גם פה יש כאלה. יש כאלה אנשים, איך שיצאה שבת, הסופר עד עשר הוא על מדס.
עבר לבגדי יום חול. מה הלחץ?
מה הלחץ?
שער עם הבגדים האלו עד סעודה רביעית.
כאילו שזה לחץ להוריד את הבגדי שבת.
הפוך.
ההזדמנות היחידה שאנחנו נמצאים במדרגה של לכבוד ולתפארת בבגדים
זה בשבת או ביום טוב.
נישאר איתם. בגדים מכובדים,
בגדים מפוארים, בגדים...
יש מקום להתפאר וזה שם.
להתפאר הכוונה להדגיש את השייכות.
אני שייך אל השבת.
איך זה בא לידי ביטוי?
בהרבה מאוד דברים, וגם בבגדים. הכל אצלי בכבוד שבת, שונה.
מהגרביים ועד הכיפה ועד הכל ועד השעון, אני רואה את השעון שלי בשב"כ,
הוא בתיקון כבר שבועיים, לא הבאתי אותו, אני צריך להביא אותו דחוף.
הוא כבר התקשר אליי השער ואומר לי, מה קורה?
יש לי שעון לשבת, כן, הוא קצת התקלקל, הלכתי לתקן אותו,
ואני צריך להביא אותו.
הכל לכבוד שבת, ואז אתה מרגיש,
ככה הוא אומר כאן, זה בגדי כהונה לכבוד ולתפארת. אז
הפרשה שלנו מתעסקת בון עם לבושים, וכמו בכל דבר,
לחוץ לארץ אתה אומר טוב זה לא כזה אבל בארץ ישראל הלבוש זה ביטוי לעולם פנימי הוא יכול להיות גם ביטוי לשליחות ולשרד אבל גם ביטוי לכבוד והתפארות וערך במה ראוי להתפאר בשייכות שלי לכלל ישראל הכוהן הגדול מתפאר בחושן בשייכות שלי אל הקודש בשייכות שלי אל השבת בשייכות שלי אל היום טוב בזה ראוי להתפאר אלה בגדים ראויים
אלה בגדים מכובדים ולפעמים גם הילדים בבית אתם יודעים שבתות חורף
הוא מגיע הביתה, אני רואה את הילדים,
ככה, בנות, עם פיג'מה, לספר, מבסוטיות מהחיים, ככה, איזה כיף, אבא, אני אומר להם, בנות,
ככה אי אפשר להגיע לשולחן שבת, לכו תתלבשו.
ותחזרו הכי יפות שאתם, שמעתם?
כאילו, זה, בואו לפעמים לנסות ככה, לשכנע אותי, לא מוותר.
מתלבשים לכבוד שבת,
נכון?
שנזכה לזה, אמן ואמן.
לכבוד ולתפארת, חזקו ואמצו.
תודה רבה.
