טוב שלום לכולם אנחנו רוצים לעסוק היום
בלקראת פרשת זכור
נושא שכבר דיברנו עליו בעבר
אמנם למדנו אותו אבל במסגרת אחרת עכשיו לקראת פרשת זכור
אנחנו שוב רוצים ללמוד בו כי באמת הוא מאוד
מאוד חשוב מאוד משמעותי לקראת השבת הקרובה
אז פרשת זכור כידוע זכור את אשר עשה לך עמלק
מצאתכם ממצרים,
ואנחנו קוראים בהפטרה של פרשת זכור את הפרשה שנמצאת בספר שמואל.
נמצאת בספר שמואל,
שהיא בעצם הניסיון הראשון אפשר לומר למחות את זכר עמלק.
הניסיון הראשון שגם היה,
יכול להיות גם האחרון למחות את זכר עמלק
מפני העולם.
ואת הניסיון הזה קיבל שאול המלך,
המלך הראשון של עם ישראל. המלך הראשון של עם ישראל שמונה, שאול המלך.
אנחנו מכירים אותו. מה זה?
יהושע זה מלחמה שעמלק באו להילחם איתנו.
הם באו להילחם איתנו שם.
ואז יהושע יצא להילחם מול עמלק.
אבל זה לא היה ציווי. עכשיו, בעקבות זה קיבלנו ציווי למחות את זכר עמלק, נכון?
שם זה היה המלחמה, בעקבות המלחמה איבקנו את הציווי,
נכון? בסדר?
אז כאן הניסיון למחות באופן טוטאלי.
שאול הוא המלך הראשון של עם ישראל,
ובעקבות היותו מלך,
אז הוא מקבל את הציווי משמואל
ללכת ולהשמיד את עמלק.
ולפעמים, שמואל, לפעמים צריך להסתכל לתנ"ך בעיניים.
צריך להסתכל לתנ"ך בעיניים.
כוונה,
יש אירועים בתנ"ך, יש סיפורים בתנ"ך,
שלכאורה הם נראים מאוד מאוד תמוהים, מאוד קשים, מאוד לא מובנים,
מאוד לא מוסברים.
לא מוסבר.
מה קורה פה?
מה מתרחש בכל הסיפור הזה?
שאול מקבל ציווי מאוד ברור,
כן, מאוד מדויק,
ועליו למלא את הציווי הזה לכאורה.
ובכל זאת, שאול המלך לא עושה את זה, שאול המלך חוטא,
כן?
מה היה החטא של שאול?
מה היה החטא של שאול?
את מי הוא לא חיסל?
מה היה זה את עמלק? את עמלק הוא חיסל. את הגג, אה?
את הגג הוא לא חיסל.
אה, ברור, ברור, בסדר, בסדר. מה?
את הגג, את הגג.
ומי עוד? לא, זה לא נכון, זה לא מדויק.
וגם את הצאן.
רגע, גם את הצאן, שנייה.
הוא לא חסר גם את הגב, וגם את הצאן, עוד מעט נראה את זה. גם את הגב, לא את הצאן, הוא לא חיסל.
את הצאן של עמלק הוא השאיר.
הוא קיבל ציווי להשמיד גם את הצאן ואת הבקר. למה להשמיד גם את הצאן והבקר?
כי אין,
לא להשאיר שום זכר לעמלק, יש סיבה אחת, אפילו לא רכוש שלהם, אפילו לא צאן ובקר, שלא ייקרא עליו שם עמלק.
זו סיבה שנייה, שגם העמלקים היו מכשפים שהופכים את עצמם להיות
כל מיני כבשים וכאלה.
לא זו סיבה להיות כבשים, אז היו שם כמה עמלקים מתחבאים בתוך הכבשים.
אז הוא השאיר גם חלק מהצדם בבקר הזה.
טוב, אז באמת שאלה גדולה.
וזה הנושא, מדוע לא הרג שאול את הגג מלך עמלק?
בסדר?
זה בעצם הנושא שלנו, לקראת הפרשת זכור.
וכמו שאמרתי מקודם,
צריך לדעת להתמודד, כן?
בתנ״ך אנחנו מאמינים שאנחנו עוסקים באנשים שרמתם הרוחנית היא גבוהה מאוד,
כן?
קומתם הרוחנית גבוהה מאוד,
ולכן צריך לנסות לשפוט את המעשים שלהם בעיניים, לא בעיניים שלנו, אלא בעיניים שהתנ״ך רוצה להעביר לנו.
בעיניים של לפי המעמד שלהם,
לפי האיכות הרוחנית שלהם, לנסות לשפוט את המעשים שלהם.
ופה זה אחת הסוגיות הקשות,
ששאול המלך לכאורה חוטא.
ואנחנו יודעים מה שאול המלך,
נאמר עליו, בן שנה שאול במולכו. מה פירוש, בן שנה שאול במולכו, מה פירוש?
לפי חז"ל, בן שנה,
כוונה שהוא היה כמו בן שנה שלא טעם טעם חטא.
הוא לא טעם טעם חטא, שאול אומר, כמו בן שנה שלא טעם חטא.
אנחנו עוסקים פה באיזושהי אישיות מאוד טהורה, מאוד נקייה,
מאוד זקה,
כן, מאוד מחוסרת חטאים.
אז פה בלב ליבו, בלב ליבה של המשימה, כן, של ההכי הכי קריטית, הכי חשובה לעם ישראל.
למחות את עמלק, הרי גם מחיית עמלק זה מה שהוביל אותנו אחר כך לנס פורים הרי,
נס פורים ולגזירת פורים, אפשר לומר, קודם כל, לפני נס פורים.
כל מה שהוביל אחרי זה לגזירת פורים זה מי שיצא מצאצאיו של עמלק, כמובן, נכון?
שזה המן, כן, יימח שמו, נכון? המן יצא מצאצאיו של עמלק, הוא הביא לגזירת פורים.
אז הנקודה שהיא עוסקת בלב-ליבה של
התפקיד של עם ישראל למחות את עמלק שמייצג את הרוע מן העולם,
אז פה שאול המלך נכשל, פה הוא חוטא.
ולמה? למה הוא עושה את זה? ובמה הוא חוטא?
בסדר? אז בואו ננסה קצת לראות את ה... נקרא קצת את הפרק, ובעזרת השם
ננסה לענות על הדברים האלה.
ויאמר שמואל אל שאול,
אותי שלח אדוני למשוכחה למלך על עמו על ישראל,
ועתה שמע לכל דברי אדוני.
כה אמר אדוני צבאות,
פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל,
אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים.
עתה לך והכית את עמלק, והחרמתם את כל אשר לו,
ולא תחמול עליו.
ומתה מאיש עד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועצה, מגמל ועד חמור".
בסדר, את עם ישראל צריך לחזק לא לחמול, נכון? אל תחמול עליו.
עם ישראל יש נטייה לחמול גם על רוע,
גם על רוע מאוד חזר, יש לנו נטייה להתייחס על זה ברחמים,
בחמלה.
בן שמואל אומר, לא,
פה מול עמלק צריך לדעת לעמוד על העקרון הזה ולא לחמול על אף אחד.
כן, מאיש אדישה עולל עד יונק,
אפילו ילדים קטנים להרוג שם תינוקות,
בסדר?
ואת הבהמות והחיות.
זה הציווי, לכאורה הציווי ברור.
ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלכים.
וישמע שאול את העם,
אוסף את העם ויפקדם בטלאים 200,000 רגלי ועשרת אלפים את איש יהודה.
בסדר? נוספת גם מישראל, גם מיהודה. ויבוא שאול אדיר עמלק וירד בנחל. ואומר שאול אל הקני לכו סאו רדו מתוך עמלקי פן אוספך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים ואסיר קני מתוך כלי זה צאצאים של יתרו.
אומר להם תצאו מעמלק אני לא רוצה לפגוע בכם
אתם עזרתם לנו אצלנו ממצרים.
ואז פסוק ז' מתאר בעצם את המכה שנותן שאול בעמלק.
ויך שאול את עמלק מחבילה בו אח אשור אשר על פני מצרים.
ויתפוס את הגג מלך עמלק חי ואת כל העם מכירים לפי חרב. הנה, פה מגיע החטא שלו.
ויתפוס את הגג מלך עמלק חי ואת כל העם מכירים לפי חרב. למה אתה עושה את זה, שאול?
מה אתה משאיר את הגג מלך עמלק חי?
הרי הרגת כבר את כולם.
ילדים קטנים הוא הרג.
ילדים קטנים הוא הרג, אז מה הבעיה שלך להרוג גם את הרשע הזה? הרי הגג הוא היה זה,
היה אכזר גדול, אכזרי גדול ורשע גדול, נכון? כמו שאנחנו נראה בהמשך,
ששאול המלך,
ששמואלן ויצרה יגיד לו,
שיקלה נשים חרבך, תשקל מנשים ימיך,
על הגג אתה מרחם עליו,
תינוקות אתה הורג ואת הגג לא, איך שהול עושה את זה?
תמיד, זו שאלה לכאורה שאי אפשר לעבור על סדר היום,
כשקוראים פרשת זכור, אי אפשר, אם לא לומדים, אם לא מבינים איך זה קורה,
איך שהול עושה כזה מעשה לא ברור, כזה חטא,
כן, שלא שומע בדבר השם, משאיר דווקא את הגג,
חייב להיות לזה הסבר, שיניח את הדעת.
ויחמול שאול, פסוק ט', ויחמול שאול ועם על הגג
ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב.
ולא אהבו אחר עמם וכל המלאכה נמבזה ונמס אותה החרימה. כלומר, את הצאן הלא טוב, הגרוע, אותו הם הרגו.
את הצאן המובחר הם השאירו. למה הם השאירו אותו?
השאירו אותו בשביל להקריב כמובן להשם.
בסדר, לא סתם.
תשימו לב לזה.
ויהי דבר אדוני לשמואל לאמור, אחרי המעשים האלה של שאול, שימו לב, הוא ניצח במלחמה,
מכרית את עמלק, אבל משאיר לנו את הגג ואת הצאן המובחר, בשביל עקיבקו בנה השם, כן?
אז השם מתגלה לשמואל ואומר לו, ניחמתי כי המלכתי את שאול למלך,
כי שב מאחריי, ואת דבריי לא הקים.
ויהיכל לשמואל ויזהק אל אדוני כל הלילה, השם כאילו לכאורה מתחרט
שהוא המליך את שאול על הדבר הזה, כן? בגלל הדבר הזה,
ולא הקים את דבריי, לא הכרית את הרוע מהעולם.
וישכם שמואל לקראת שאול בבוקר, וברוגד לשמואל אמור, בא שאול לכרמל, אבינה מציב לו יד,
וייסוף ויעבור וירד הגלל.
כלומר, שאול מציב בעצמו מצבה,
איזשהו יד, זה שהוא מצבה,
זיכרון למלחמה שלו.
זאת אומרת, מה שאול רואה במלחמה הזאת, מה הוא רואה בה?
הוא רואה בהצלחה,
הוא רואה בהצלחה גדולה, הוא עושים מצבה, שהנה הצלחתי,
החלטתי את עמלק.
שאול בטוח שהוא עשה את הדבר הנכון?
הוא בטוח שהוא החליט את עמלק?
מה קורה פה?
יותר מזה,
כן?
ויבוא שמואל אל שאול,
ומה שאול פה, המילים הראשונות ששאול אומר לשאול, תראו איזה מפתיע ביותר.
ויבוא שמואל אל שאול ואומר לו, שאול, ברוך אתה לאדוני,
הקימותי את דבר אדוני. למה אתה מחייך, סעדיה? למה אתה מחייך?
כי הוא לא הקים את דבר השם.
מה זאת אומרת?
מה, שאול, לא שמת לב? לא ראית?
שלא עשית בדיוק מה שציוו עליך.
כאילו, מילא לא היית אומר כלום, לא היית אומר שום דבר, אבל לא, שאול בשיא הביטחון העצמי שלו,
בשיא האמונה העצמית בעצמו, אומר מה לשמואל,
ברוך אתה להשם, הקימותי את דבר השם.
מה מתרחש פה? אז גם אף אחד לא יכולים לעשות דברים לא מובנים.
בית הוא גם,
משאיר את הגג ואת הצאן,
בית הוא גם בטוח שהוא קיים את דבר השם, אומר את זה לשמואל.
ויאמר שמואל, ומכל הצאן הזה באוזניי,
וכל הבקר אשר אנוכי שומע,
כן?
וואי, הוא מה, וואי, הוא מה, כל הצאן הזה באוזניי, כן, מה הוא רומז לו?
אתה ממש קיימת את דבר השם, למה אני שומע פה צאן?
כאילו, כן, כמו איזה, אתה חושב שאני לא יודע? הנה, אני שומע את הצאן של והבקר הזה,
של עמלק.
מה שאול עונה,
הוא גם עונה באופן פשוט, כאילו,
בלי להתבלבל יותר מדי, ואומר שאול מעמלק, יביאו, מה הבעיה?
אשר חמה לעם על מיטב הצאן והבקר,
למען זבוח לאדוני אלוהיך, ואת היותר החרמנו.
כן,
כן, אין לו בעיה להגיד את זה, חמלו העם על זה, ואת היותר יחיר העם.
ויאמר שמואל אל שאול, הרף ואגידה לך את אשר דיבר אדוני אליי לילה, ויאמר לו, דבר.
ויאמר שמואל, הלא אם קטון אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל, עטה. ויאמשכחך אדוני למלך על ישראל,
וישלחך אדוני בדרך. ויאמר, לך וחרמת את החטאים את עמלק,
ונלחמת בו עד כלותם מותם. זה המשימה שלך, שאול המלך,
להחית את הרוע מן העולם, עד כלותם.
לכלות אותם טוטלית. ולמה לא שמעת בקול אדוני?
ותעת אל השלל ותע שרה בעיני אדוני.
ויאמר שאול אל שמואל אשר שמעתי בקול אדוני.
ואילך בדרך אשר שאלכני אדוני ואבי את הגג המלך עמלק ואת עמלק החרמתי. טוב, זה בכלל,
בכלל לא מובן עכשיו.
כאילו, אחרי שהוא שומע את קול זה,
אז שאול עוד פעם חוזר לטענה,
נקרא ילדותית שלו, כאילו חפש שלום, כן, אבל לכאורה ילדותית כזאת.
לא, אני עשיתי מה שאמרו לי.
הוא אומר לו, כן, הייתי בסדר.
מה הוא אומר לו?
אני הייתי בסדר.
עשיתי... שמעתי בקול השם. וילך בדת שלך, אני השם.
ואבית גג מלך עמלק ואת עמלק החרמתי.
גם אם זה היה נהוג, אבל הוא קיבל ציווי.
הוא קיבל ציווי, להשחית את עמלק. אם הוא קיבל ציווי, אז זה מה שהוא צריך לעשות, הוא לא...
עכשיו, א', אמרנו שתי בעיות יש פה, א', הוא לא מקיים את הציווי, וב', הוא בטוח שהוא קיים את הציווי, זה הבעיות, אולי היותר חריפה, שהוא כאילו, מה, אתה לא יודע.
עכשיו, שאתם מבינים, שאול המלך זה לא מישהו ברמות שלנו, זה לא מישהו אחר שאנחנו מכירים,
זה קומה רוחנית אחרת לגמרי, בסדר?
זה אדם, אמרנו, בן שנה, בן שאול בן מולכו, אדם בלי חטא, עוד נדבר עליו קצת, נגיד עליו כמה דברים
שאומרים עליו גדולי ישראל, על שאול המלך.
זה אדם עצום, הוא לא סתם נבחר להיות מלך על ישראל, המלך הראשון, המלך הראשון, ישראל זה שאול המלך, בסדר? זה המלך הראשון.
זה לא אדם פשוט בכלל,
בכלל לא.
אז מה, הוא לא שם לב שהוא טועה פה?
ומה הוא מצדיק את עצמו בדברים שאין להם כיסוי, בצ'קים בלי כיסוי? מה אתה אומר כאלה? שטויות לכאורה, חס ושלום, כן? אתה אומר לכאורה דברים לא נכונים, מול שמואל הנביא, אתה לא רואה שמואל הנביא מולך, איך אתה אומר את זה?
טוב, תכף נסביר את הכל, בעזרת השם, כמובן.
ננסה להסביר את הכל לשאול המלך.
ואז הוא ממשיך, וייקח העם מהשלל,
כי אין צאן ובקר ראשית החרם לזבוח לאדוני אלויך בגלל.
ואז מה שמואל אומר לו, ואומר שמואל החפץ החפץ לאדוני בעולות וזבחים כי שמוע בקול אדוני.
הנה שומע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים, שמוע מזבח טוב, נכון? להקשיב מחלב אלים כי חטאת קסם מרי ועבנו טרפים מפצר.
יען מעשת את דבר אדוני וימאסך ממלך.
ויאמר שאול אל שמואל חטאתי כי עברתי את פי אדוני ואת דבריך כי יראתי את העם ואשמע. עכשיו סאול כאילו מבין שהוא עשה חטא.
הוא אומר יראתי את העם ואשמע בקולם.
ועתה שנא את חטאתי ושוב עמי וישתחווה לאדוני.
ויאמר שמואל אל שאול לא אשוב עמך כי מאסת את דבר השם.
מאסת את דבר השם זה מאוד חריף.
וימאסך אדוני להיות מלך על ישראל.
וייסור שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרא ויאמר אליו שמואל קרא אדוני את ממלכות ישראל מעליך היום ותנא לרעך טוב ממך. נתן אותה לרעך זה דוד המלך אנחנו יודעים נכון ובעקבות המעשה הזה זה היה בעצם החותמת של גזירת המלכות של שאול גם קודם לכן אמר לו דברים דומים אבל כאן זה היה ממש
המכה בפטיש כאילו הדבר הזה שסיים את המלכות של שאול באופן טוטאלי וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כאילו אדם הוא להנחם
ויאמר, אז הוא מבין שאין לו תשובה מול השם, אז הוא אומר, לפחות תכבד אותי מול הזקנים של עם ישראל.
ויאמר חטאתי אתה כבדני נגד זקני עמי ונגד ישראל, ושוב אם השתחוויתי לאדוני אלוהיך.
וישוב שמואל אחרי שאול וישתחו שאול אדוני.
ויאמר שמואל, שמואל אומר, עכשיו אני רוצה לתקן את מה ששאול לא עשה טוב,
אז הוא מבקש את מה? הגישו לי את הגג מלך עמלק.
ואלך אליו הגג מעדנות. מה זה מעדנות?
יש כמה פירושים, נגיד פירוש של... מה זה?
לא, הלך על הגג מעדנות, זה לא שם מקום.
מעדנות, נגיד זה קשור, נגיד הוא הלך, אזוק, יש לפי חלק מהפירושים, הלך אל הבזוק,
הוא הלך, יש כאלה אומרים, עדנות, הלך כאילו ב... כמו איזה
ציל כזה, הולך כאילו ב... כמו מלך, כמו הולך מעדנות,
כמו הציל כזה, שהוא הולך לזה,
כן, בצורה כזאת גאוותנית, גאוותנות של הגג, גם ברגע המוות הוא הולך כמו איזה,
כולו מלא גאווה ברגע המוות שלו.
ויאמר הגג, אכן סר מר המוות. ויאמר שמואל, כאשר שקלה נשים חרבך,
כן תשקל מנשים ממך. וישסף שמואל את הגג לפני ה' בגלגל.
בסדר? ואז שמואל מסיים את הדבר הזה, משסף אותו.
לא נסביר מה זה משסף, יש כמה פירושים מאוד לא סימפטיים,
מה ששמואל עושה שם להגג,
אבל הוא שיסף את הגג.
מי שרגיש, שיצא. אני רגיש, לא נרפר את זה.
אז שמואל שישסף, הורג אותו בצורה מסוימת,
וככה הוא בעצם מסיים את המהלך של הדבר הזה.
במדרשים, לא נכנס עכשיו למדרשים האלה.
בכל אופן, אגב, אמרתי את זה פעם,
שימח שמו הנאצי שהיה בימינו,
אייכמן, כן, אותו עמלקי שהיה בימינו, שהוא ביקש חנינה מהנשיא.
ביקש חנינה מהנשיא, אני חושב, יצחק בן צבי, אני חושב, היה הנשיא,
אז הנשיא לא חנן אותו, כמובן,
אחרי שהוספת אותו לעונש מוות, היחיד שמשפט הוא לעונש מוות, כן, במדינת ישראל,
אז הוא ביקש חנינה מהנשיא בשיא חוצפתו,
הוא מבקש חנינה
ממדינת היהודים.
אז הנשיא לא חנן אותו. ומה הוא כתב לו על זה?
על התחייה של החנינה, מה הוא כתב לו?
"כאשר שקלה נשים חרבך" כן, תשקל נשים ממך.
כך הוא כתב לו, שמעתם?
יודע לענות.
נשיא שיודע לענות לעמלק.
זו התשובה לעמלק.
טוב, יפה מאוד.
אז אנחנו חוזרים עכשיו לשאול המלך שלנו.
איך שאול המלך מתנהל פה בצורה לא מוסברת, בצורה שמתאימה, לא מתאימה למעמד שלו, לא מתאימה למדרגה שלו,
לא למדרגה הרוחנית שלו, לא לשום מדרגה שלו, לא למדרגת המלכות, מה קורה פה לכאורה, כן?
בסדר?
יפה.
אז כנראה, אולי נתחיל בעצם מהשאלה השנייה שאמרנו.
כששמואל מגיע לשאול, השאול, הדבר הראשון שהוא אומר שאול לשמואל,
ברוך אתה להשם, הקימותי את דבר השם.
אם שאול אומר את זה לשמואל, אז מה אנחנו צריכים ללמוד מזה? שמה?
ששאול המלך אומר מה?
שהוא אומר את מה שהוא חושב.
הוא בטח אומר שהוא חושב, שאול הוא לא שקרן חדש ושלום,
והוא לא תמים,
והוא לא אחד שלא יודע דברים,
הוא כנראה,
כנראה ברור לו שהוא קיים את דבר השם.
שאול המלך אומר, אני קיימתי את דבר השם,
לא משנה מה.
כן משנה, אבל ככה הוא חשב לפחות, ככה הוא חשב.
אז אם ככה אנחנו צריכים עכשיו להתחקות ולראות למה שאול המלך חושב ככה.
למה אתה, שאול, חושב שקיימת את דבר השם? לכאורה הציווי היה בואו לכלות את כל עמלק, ואתה השארת, גם עמלק, גם ילדים, וגם בהמות ו...
כן, ונשים, ילדים, בהמות, גמלים, בקר, הכל, הכל, הכל.
אתה משאיר את הגג ואת הצאן המובחר.
איך עשית את זה?
לכאורה עברת על הציווי.
בואו נחזור בשביל זה לציווי באמת, שאומר שמואל לשאול, פסוק ג',
כן?
אתה לך והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו,
כן, ולא תחמול עליו.
אז אמרנו, צריך לחזק את מלכי ישראל, לא לחמול על הרשעים באמת.
ואז, והמתה מאיש אדישה,
מעולל ועד יונק, משור ועד צא, מגמל ועד חמור.
ומי לא כתוב כאן?
מי לא כתוב כאן?
אה?
המלך.
לא כתוב כאן את המלך, נכון?
והמתה מאיש ואדישה, לא כתוב כאן להגיד גם את המלך,
את מלך המלך.
תגידו, זה האיש? לא.
יש, בטח בעולם של
אז, כן, בעולם העתיק, מלך הוא לא איש רגיל.
מלך זה מלך, כן?
הוא עומד בפני עצמו.
אז בהחלט שאול יכול להבין פה,
כן, מתוך הנבואה, הציווי של שמואל,
שהוא קיבל ציווי מאוד ברור,
להשמיד את כל עמלק,
אבל יש אחד שהוא לא משמיד,
אחד שהוא לא צריך להשמיד,
שהוא צריך להשאיר אותו,
את הגג מלך עמלק.
הוא צריך להשאיר את הגג מלך עמלק,
ככה שהוא לוין.
עכשיו,
עכשיו מתחיל להיות קצת יותר מוסבר,
למה שאול בטוח שהוא קיים את דבר השם?
כי הוא באמת השאיר את מה שהשם אמר לו.
אלא מה?
צריך להבין על הצאן. טוב, נדבר גם על הצאן תכף.
אבל תראו, הפירוש שאנחנו נותנים פה, קודם כל, זה המפרשים מורים אותו קצת, נראה.
אבל זה גם לכאורה מפורש בפסוקים עצמם.
זה הכר צריך ללמוד, אנחנו גם לומדים איך ללמוד תנ"ך, בסדר?
ככה זה גם לומדים איך ללמוד תנ"ך. מפורש בפסוקים עצמם, מה ששאול המלך זה.
מה ששאול המלך, שככה הוא הבין.
כי תראו כאשר זה,
בפעם השנייה שהוא חוזר לשמואל, בוא נדלג לפסוק כ',
כן?
שמואל אומר לשאול, מה אתה אומר שעשית הרי? תראו פסוק י"ח,
והשלכה ה' בדרך, ויאמר לך וחמת את החטאי בתמלק,
ונלחמת בו התחלותה ומותה, וזה קיבלת ציווי, מה אתה עושה?
למה לא שמעת בקול השם?
תראו פסוק כ', מה שאול המלך עונה,
ותראו כמה זה מדויק בפנים. ויאמר שאול אל שמואל,
ואלך בדרך אשר שלחני אדוני ואביא את הגג מלך עמלק
ואת עמלק החרמתי.
כלומר, מה אנחנו רואים כאן?
שמה?
הוא עושה אבחנה, יפה, הוא עושה אבחנה, הוא מפריד.
לשאול המלך,
בלקסיקון שלו יש דבר שנקרא עמלק ויש דבר שנקרא מלך עמלק, זה שני מושגים.
עמלק זה כל העם וזה כולל גם את הצאן והבקר, זה בסדר,
אבל יש גם דבר שנקרא,
זה מלך עמלק, הגג מלך עמלק,
זה בנפרד עומד. כך רואים ששאול הבין.
תשאלו, למה הוא הבין ככה? תכף נדבר על זה. מה אתה אומר?
מבין את המלך.
בשר ניצחון הבין את המלך לרומא.
המלך זה משהו אחר.
המלך זה לא חלק מהעם. הוא לא חלק מהעם. הוא משהו מורם מהעם.
הוא הריכוז, הוא תמצית של כל העם, והוא ראש העם. זה משהו אחר.
אז רואים שככה שאול המלך הבין.
אז יש לנו שאלה. יכולים לשאול עליו: האם הבנת בסדר או לא בסדר? זו עוד שאלה.
אבל ככה הוא הבין, אז לכן הוא בטוח שהוא עשה את מה שהשם אמר לו.
אלא מה, צריך באמת להבין, למה שאול המלך הבין ככה? ואם הייתה לו זכות להבין ככה, באמת, הייתה לו זכות להבין ככה, ומה יהיה באמת החטא שלו?
אם הוא באמת הבין ככה, אז הוא עשה מה שאומרים לו לכאורה, אז מה החטא?
איפה החטא?
כן?
אז קודם כל, תראו את ה...
ככה מסביר גם אלשיך הקדוש, גם הרלב"ג,
כותבים את הדבר הזה.
לא נקרא, תחילת האלשיך,
תראו בפסקה השנייה שלו, הוא כותב פה "עוד הנחה שנית" בשורה השנייה, בפסקה השנייה של אלשיך.
רבי משה אלשיך, פירושו על שמואל: "עוד הנחה שנית,
בשום לבל יאמרו אחרי כן, עמלקי הביאום",
והוא "כי פירש כי מאמרו יתברך לך והכית את עמלק,
הוא העם הנקרא עמלק".
אך המלך נקרא מלך עמלק,
או העמלקי, לשון יחיד.
באופן שמלך עמלק אינו בכלל עמלק. ככה רואים ששאול הבין את זה. רואים שהוא ככה הבין.
אפשר לשאול עליו האם היה לו זכות להבין ככה, גם הרלב"ג,
גם הרלב"ג, מה זה?
כנראה שזה לא קצת פלפול, אם שאול המלך הבין ככה.
בואו נראה, ננסה להסביר, אומר הרלב"ג
חשב כי מפני שלא ציווה להחרים מלך עמלק ועמו,
שיוכל להציל מלכם, זה לא רק מלך עמלק ועמו,
אלא עמלק, שיוכל להציל מלכם.
וזה הוא אמרו,
ואביא את הגג מלך עמלק, ואת עמלק יחרמתי, בגלל זה הוא אמר את זה. יפה.
טוב, אז אם ככה צריכים להבין,
למה שאול הבין ככה?
והאם זה לא טעות? הרי שמואל אומר לו שזה טעות.
שמואל אומר לו שזה טעות, לכאורה חטאת להשם.
זוכרים עכשיו להסביר דבר עמוק מאוד, תראו.
שאול המלך,
האם הוא צדק בפירוש שלו? הוא צדק.
האם השם מתכוון להגיד לו את האופן הזה?
מה התשובה?
כן ולא.
תלוי.
מה הכוונה? בואו ננסה להסביר.
הקדוש ברוך הוא,
כן,
הוא נותן את הנבואה,
הוא מעביר את הנבואה בצורה כזאתי,
שלפעמים היא יכולה להתפרש,
לפעמים היא יכולה להתפרש
בכמה אפשרויות, בכמה אפשרויות.
אלא ש... ומה הפירוש הנכון?
הפירוש הנכון הוא לפי מי שמקבל, לפי הפירוש שאתה תיתן לה. אתה שומע,
לפי המקום שבו אתה נמצא, זה הפירוש שאתה תיתן לנבואה.
לפירוש שאתה תיתן לה לנבואה.
ואם אתה באמת נותן פירוש לפי המקום שאתה נמצא בו, וזה אחד הפירושים שהתכוון אליו, זה מצוין, זה מצוין.
אז נסביר את זה אחרת.
הקדוש ברוך הוא באמת התכוון להגיד
שהוא ישאיר את הגג,
אבל הוא גם התכוון להגיד שהוא יהרוג את הגג.
הוא תמד בזה משמעות כפולה,
אבל הוא נותן לשאול לבחור איך להבין.
לבחור איך להבין.
מה פירוש הדבר?
אולי אם נחזור לפסוקים,
אז תכף תראו דבר מדהים.
אמרנו ששאול המלך באמת אמר,
שאלתם בהתחלה מה היה החטא שלו, אמרתם שהוא לא הרג את הגג מלך עמלק.
אתם יודעים שזה לא כתוב בתנ״ך?
זה הדבר שלא כתוב בתנ״ך.
עכשיו נחזור לפסוקים, ותראו שאף פעם אחת
שמואל לא מוכיח את שאול על מה?
על הגג.
אם מישהו ימצא לי שהוא יוכיח את שאול על הגג,
אז אני חוזר בי.
תחזרו, תראו.
הוא לא מוכיח את שאול על הגג בכלל.
על מה הוא מוכיח אותו?
רק על הצאן.
שמתם לב לזה? תראו את הפסוקים, הוא אמר לו, למה השארת את הצאן ואת זה זה?
פעם אחת הוא לא אמר לו שום דבר על הגג.
אצלנו זה נתפס שכאילו שאול חטא בהגג.
לא נכון.
דווקא בהגג הוא לא חטא.
דווקא בהגג הוא לא חטא.
הוא כן חטא, בסוף יתברר שהוא חטא,
צריך להבין למה.
אבל בעיקרון הוא לא חטא בהגג.
עובדה ששמואל לא מוכיח אותו על זה.
על ציון זה נתפס ככה, למה? כי שמואל אומר, תביאו לי את הגג בסוף, והוא הורג את הגג.
על ציון זה נתפס, הוא חטא באגג.
להגיד לו את מה?
להגיד לו את מה?
זה מה ששאול אומר.
אז ככה, אז הקדוש ברוך הוא אמר לו, תהרוג את עמלק.
מה הקדוש ברוך הוא התכוון?
אז הקדוש ברוך הוא התכוון,
באמת שמצד אחד יש אפשרות להבין את הנבואה,
להרוג את כל עמלק.
את כל עמלק.
זה אפשרות א' להבין את הנבואה.
אפשר להודבצע להביא את הנבואה, כמו שהשאירו לנו על שכבה הרלב"ג,
להרוג את כל עמלק, אבל להשאיר את מלך עמלק.
למה השם עושה את זה?
כי זה בעצם בירור איפה שאול המלך נמצא.
זה בירור איפה שאול המלך נמצא.
מה שאול המלך יפרש,
זה יברר את המדרגה הרוחנית שלו.
וממילא יברר גם
אם הוא
שייך לנבואה הזאת או לנבואה הזאת.
בואו ננסה להסביר יותר.
מה ההבדל בין נבואה שאומרת להשאיר את הגג לבין נבואה שאומרת להכרית את הגג? נשאל את זה ככה,
מה נבואה גבוהה יותר?
להשאיר את הגג או להכרית את הגג? מה אתם חושבים?
להכרית? אתה אומר להשאיר?
אתה אומר להכרית? מי אמר להשאיר? סליחה.
אתה אמרת להשאיר מחייה ואתה אומר להכרית.
טוב, אז תריבו רגע.
אתה לא אוהב איתו, הכול זה עשה שלום.
אוהב אותו, הכול זה. אה, אין סיכוי.
נכון.
אז מה התשובה?
לא, אבל הוא מבין. אז אמרתי,
יש לו אפשרות להבין כך, יש לו אפשרות להבין כך.
תבין רגע מה אתם רוצים להסביר.
באמת יותר גבוה להבין דווקא להשאיר את הגג.
אבל להשאיר את הגג.
למה?
כי להשאיר את הגג, מה זה אומר? שהשארתי חלק מהעמלק.
שכנעתי חלק מהעמלק.
האם יש לעמלק איזשהו תיקון?
יש לעמלק איזשהו תיקון?
לכאורה אין לו תיקון.
לכאורה אין לו תיקון.
אז באמת שימו לב, באמת לעמלק אין תיקון? מחות דמחי תכר עמלק?
תחת לשמיים, נכון?
נכון, מתחת לשמיים אין לעמלק תיקון.
אבל מעל השמיים יש לו תיקון.
זאת אומרת, במציאות יותר שלמה ויותר גבוהה ויותר מתוקנת, גם עמלק יכול להיות מתוקן.
אז יש, אם אני אקח נקודה של,
נקודה של,
שהיא עמוקה מאוד, שהיא מוסתרת מאוד, אבל נקודה של טוב בעמלק,
ואותה אני אצליח בעצם לחשוף, אז בעצם אני אחשוף שיש אפילו בעמלק
צד של טוב.
קשה להגיד את זה,
כי לכאורה קיבלנו ציווי מפורש,
תמחות תמחה את זכר עמלק, נכון?
יכולות תמחה את השמיים.
אבל מעל השמיים אפילו בעמלק יש תיקון.
כך מסביר הרב קוק, תראו את הפריגת הדף, אומר הרב קוק,
באמצע העמוד פה, בעמוד הבא,
במוסר אביך אומר ככה:
מידת אהבה שרויה בנשמת הצדיקים היא כוללת את כל הברואים כולם,
ואינה מוציאה מן הכלל שום דבר ולא שום עם ולשון.
כן, אהבה היא כוללת את כל הבריאה, למה? כי השם ברא אותה. אם השם ברא את הכל, מהשם לא יוצא רע.
מהשם לא יכול לצאת רע.
כל דבר שנברא ממנו חייב להיות לו משהו של טוב שמחיה אותו, משהו של טוב שמחזיק אותו.
אפילו עמלק?
כן, אפילו עמלק.
ואפילו עמלק, אומר הרב קוק, כן, אפילו עמלק אינו נמחה,
כי היא מתחת השמיים.
אבל על ידי הזיכוך מתעלהו לשורש הטוב אשר הוא מעל השמיים
ונכלל הכל באהבה, שצריך כוח גדול וטהרת תשומה לאיחוד נשגב זה, צריך כוח גדול, טהרת תשומה, ולא כל אחד יכול להגיע לזה.
לא כל אחד יכול להגיע לזה.
אבל הקדוש ברוך הוא עושה פה עכשיו בחינה,
לראות אם שאול הגיע לזה, אתם מבינים?
לראות אם שאול שייך למדרגה הזאת.
כי שאול היה באמת מדרגה מאוד מיוחדת.
הוא היה מדרגה שהוא גבוה מכל העם.
גבוה מכל העם לא רק במובן הפיזי שלו,
אלא במובן בעלה הרוחנית שלו.
והוא היה בן שנה, שאול במולכו בלי חטא, כן?
והוא היה מרומע מכל המציאות ההובית, העכשווית,
שיש בחסרונות.
שאול שייך לאיזושהי מדרגה שלמה כזאת.
אז אולי שאול הגיע למקום כזה שהוא יכול למצוא את הניצוץ הטוב אפילו של עמלק.
הניצוץ שמחיה אפילו את עמלק. האם יש ניצוץ כזה? יש ניצוץ כזה.
הוא לא יכול למצוא את המקום הזה.
לכן הקדוש ברוך הוא עושה מבחן ונותן נבואה כאן,
בוא נראה מה אתה שאול המלך, תפתור אותה.
אם אתה תפתור באמת שאתה צריך להשאיר את הגג,
אז זה אומר שאתה נמצא במדרגה כזאת שמסוגלת לקחת אפילו את הראש של עמלק,
אפילו את הראש של עמלק,
את הדבר הזה ולמצוא לו מקום בעולם.
מעל השמיים, זו מציאות עתידית, לא מציאות טובית, מציאות עתידית. הגעת לשם.
אם אתה תפתור להאכית גם את המלך, זה אומר שאתה נמצא במדרגה שאתה צריך להאכית את המלך והכל בסדר.
מה שתפתור זה בסדר.
אז איפה החטא שלו?
אבל איפה החטא שלו אם ככה?
באמת באגג לא היה לו חטא כמו שאמרנו.
החטא שלו היה
שהקדוש ברוך הוא נתן לו מנדט למצוא את נקודת הטוב הקטנה הזאת בעמלק,
שהיא מרוכזת בצד העליון שלה,
אצל המלך.
נקודתו מאוד מאוד קטנה.
הוא נתן לו מנדט לזה, נתן לו כוח לזה.
החטא של שאול היה שמה?
שהוא הרשה לעצמו, מה?
בדיוק, להוסיף עוד,
כן, להוסיף עוד חלקים של לכאורה טוב בעמלק.
הוא אמר, גם בצאן,
הטוב, גם אותו אפשר להביא לקדוש ברוך הוא.
לקחת גם משהו טוב מהצאן, להביא לקדוש ברוך הוא?
אז הוא אומר,
עכשיו הרסת את הכול, עכשיו הרסת את הכול.
באמת, אם שאול המלך היה,
כן, רק משאיר את הגג,
מצוין.
וזה מדרגת תיקון מאוד גדולה.
רק את הגג.
וזה, הקדוש ברוך הוא מתכוון גם לזה. התכוון לנבואה הזאתי, לפי המדרגה של שאול.
אבל בגלל שהוא הפשיר את הגג והוא הרחיב את הדבר,
אז הוא אומר, לא, אתה עכשיו פה טעית,
פה התבלבלת.
פה אתה כבר לקחת את מה שאני התרתי בטוב של עמלק ואתה הוספת עליו,
כאשר אתה חושב שיש עוד טוב בעמלק,
זה כבר הרס טוטאלי.
זה כבר הרס טוטאלי. כי אתה חושב שכבר אפשר לגייר, לחבר לטוב שלנו גם דברים בעמלק שהם כאילו,
שבאמת לא טובים, אפשר לחבר גם אותם אלינו?
זה כבר אסון. זה כבר אסון.
ולכן ממילא גם הגג לא היה טוב שישארת, ממילא גם הגג לא טוב, בסדר?
טוב, אנחנו נחזור על זה קצת, עוד כמה דברים.
רק בואו נראה קצת, נתחבר קצת את הדברים לפורים.
כן, אומר הארי הקדוש בפרי עץ חיים,
כן, הוא מסביר גם, כן, תראו שיש נקודת טובה עלק, פה אנחנו אומרים,
עד אלא ידע,
כן, מה שאומרים אותנו זה שצריך איניש לביסומי בפוריה,
נכון?
עד אלא ידע בן ארור אמן דברוך מרדכי.
בואו תראו פירוש של הארי הקדוש למשפט הזה. למה, מה זה עד זה לא ידע בן אור אלרמן לברוך מרדכי?
למה זה ככה?
מה אנחנו צריכים לדעת? אז מה זאת אומרת שבעצם מה?
אתה לא תדע עם ארור אלרמן ברוך מרדכי, אז מה אתה תגיד?
אולי אתה תגיד,
אם אתה לא יודע מי הארור פה, אז מה אתה יכול להיות שתגיד? תגיד מה?
ארור מי חס ושלום, חס ושלום מרדכי, אבל למה תגיד ברוך חס ושלום?
אמן, זה מה שתגיד, ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה ארומה
ברור פה חס ושלום, מרדכי, אבל מי הברור פה חס ושלום, אמן?
אומר הקדוש, זו המטרה.
תראו מה הוא אומר.
הכוונה היא,
כי ידוע שיש ניצות של קדושה בכל קליפה המחיה אותה. שמעתם?
בכל קליפה המחיה אותה. אין דבר כזה שהקדוש רוצה משהו רע נטו, מאה אחוז רע. אין דבר כזה.
אם יש משהו בעולם שנברא מהשם, חייב להיות בו ניצות של טוב,
שהוא נותן לו את החיות שלו.
ואם יסתלקו ממנו, לא יישאר לו חיות ויתבטא לגמרי מיד.
אז אפילו בעמאן יש ניצוץ של חיות, כן?
והנה ביום הגדול הזה, תראו ביום של פורים,
שיש אותו הערה גדולה,
אנו רוצים שגם לזאת הניצוץ יגיע לו חיות לעצמו, מזה הערה.
אנחנו רוצים לברך את הניצוץ של עמאן,
את הניצוץ הטוב של עמאן, רוצים לברך גם אותו.
נו, אז מה הבעיה? תגיד, ברוך עמאן, לא, לא, חס ושלום.
תגיד את זה, תגיד את זה כשאתה שיכור, תראו, מזה הערה.
אבל לא שיגיע כל כך להעיר לקליפה.
אנחנו לא רוצים ממש לברך את זה.
ולזה צריך שישתכר האדם ביום הזה, כן? תאבד קצת את הדעת שלך,
תאבד את הכוונות שלך,
תאבד את הכוונות שלך,
עד שלא ידע בין ההוא אמן לברוך מרדכי.
אולי ישגה וייתן ברכה לאותו ניצוץ.
תראו מה הוא אומר, מה המטרה?
שתגיד, שהשיכור
תיתן איזה ברכה לאמן.
תגיד ברוך אמן, תן איזה ברכה לו, שחרר לו איזה ברכה. לא בכוונה חס ושלום,
אבל שתתבלבל.
ואז בהיסח הדעת הוא נותן לו... למה?
כי אפילו לעמלק יש מקום מעל השמיים, שמעתם?
אולי יש גבי איתנו בכלל לאותו ניצוץ שבקליפה ויתברך גם הוא,
אבל לא תהיה ברכה כוונה שלמה,
שאם יהיה כן, יגיע לו הרבה,
ותתברך גם הקליפה, אז לא רוצים,
הוא צריך לברך את הניצוץ הטוב, לא את הקליפה.
אז רואים מה זה אמרנו? אז הוא אומר שגם אפילו באמן,
אפילו באמלק, אמן זה הרי זה עמלק, מי זה אמן?
הוא הצאצא של הגג הזה, כן?
כן, המן האגגי הוא צאצא של הגג הזה, כן?
אפילו באמן יש איזה ניצוץ של טוב.
אז הנה, אפשר לחבר גם אותו, את הניצוץ הטוב הזה.
אז זה,
אז הנה, שאול המלך בא ושומע את הנבואה,
והשם טמן בכוונה משמעות כפולה בנבואה הזאת.
הוא אומר, בוא נבחן מה שאול המלך הבין.
כי באמת, אם הוא ישאיר את הגג, זה אומר שהוא מגיע למקום כזה שהוא תופס את הנקודה,
הניצוץ הקטן, הטוב אפילו בעמלק, במדרגה השלמה שלו.
עכשיו תראו, שאול המלך,
באמת הרב קוק מסביר שהוא היה שייך למדרגה עתידית,
מדרגה עתידית.
במה זה בא לידי ביטוי?
כשהוא אומר,
יש מושג
כן שנקרא בזוהר "בעלי קביים",
כן? בעלי קבין.
כלומר אנשים שהולכים עם קביים, כאילו.
אנשים שיש להם השגות רוחניות מאוד גבוהות, מאוד עמוקות,
מאוד עליונות,
כן,
שיכי למדרגות רוחניות מאוד עליונות, הם הולכים כאילו עם קביים.
ככה זו המקדים אותם, בעלי קביים.
למה ללכת עם קביים?
מה זה קשור בעלי קביים למי שהנשמה שלו משיגה דברים גבוהים מאוד? למה זה קשור לך את השני?
כי בעצם הקביים, מה שהם עושים,
מה הקביים בעצם עושים? הם כאילו לא נותנים לך ללכת בצורה טובה, להתחבר לארץ בצורה טובה.
כן? כלומר, אם יש לך קביים, זה אומר ש... אם יש לך קביים, זה אומר שהרגליים שלך,
שהרגליים שלך,
כן, הן לא מחוברות לארץ בצורה הטבעית, בצורה הטובה שלהן.
כן, בצורה טובה שלהם.
ולכן אתה צריך קביים שיעזרו לך ללח"י.
אז זה סימן, אומר הרב הוק, מי ש...
הרגליים שלו מחוברות לארץ בצורה טובה, מה זה אומר?
שבעצם המציאות החיים שלו היא כאילו לא מחוברת למציאות הארצית שלנו.
בארץ שלנו הוא כאילו צולע, הוא צולח בהליכה שלו בארץ, הוא צולע, הוא צריך קביים.
למה?
כי הוא מחובר לעולם גבוה יותר, מחובר לעולם עליון יותר.
הנשמה שלו היא עפה למקומות שמימיים, כן?
לכן, כן, לכן הוא אומר, זו מדרגה מיוחדת של אנשים כאלה,
שהנשמה שם היא כל כך גבוהה,
שהחיבור שלהם עם הארץ הוא לא חיבור טוב, הוא לא חיבור חלק.
לכן תראו, הוא מביא פה בגמרא, מסכת שבת, שאומרת,
תראו את הגמרא אומרת, אמולי לרב,
עתא גברא רבא עריכא לנהר דעה ומיתלה, ודרש כליל השארי.
הגיע גברא רבא, אדם גדול, גדול הכוונה בגדלות התורנית שלו, הגדלות הרוחנית שלו, הגיע אדם גדול,
עריכא.
אה, מה זה אריכה?
אריכה זה ארוך, זה גבוה.
אדם גבוה, כן, גברה רבה אריכה, לנהר דעה,
כן, למקום שגר בו רב, זה המרכז הרוחני גדול בבבל,
ומיתלה, והוא צולע, והוא צולע,
והוא דרש כלילה שרעי.
הוא דורש,
תרגום כלילה זה שמותר לנשים לצאת בשבת עם תכשיט מורדז שנקרא כלילה.
הוא דרש את הדבר הזה.
אז הרב בוקר מסביר שבעצם,
מה, מה, אותו אדם קראו לו לוי.
זה היה אחד האמוראים לוי.
זה דבר שהוא היה גבוה והוא היה צולע והוא דרש כלי לשארי.
אז הוא אומר,
הלוי הזה הוא בעצם ביטוי קצת למדרגה של שאול המלך.
כן, במה הוא דומה לשאול המלך קודם כל? במה?
שניהם מה? גבוהים, נכון? גם שניהם גבוהים. בפועל פשוטו גם היה גבוה, כן?
אז הגובה הזה, הוא אומר, כן?
הגובה,
אברופסיס, שלפעמים גובה חיצוני מבטא על גובה פנימי, לפעמים, לא תמיד, מבטא דברים כאלה.
אז מעלה מאוד גבוהה פנימית,
ומצד שני הוא היה צולע,
צולע כוונה שהוא לא מחובר למציאות הארצית עכשיו,
אלא הוא מחובר לאיזושהי מציאות עליונה,
כן?
ואותו דבר, לכן הוא כלילה זה כאילו תכשיט, כאילו הוא אומר,
בעצם נשות ישראל, בנות ישראל צריכות לצאת עם תכשיטים של זהב,
הוא מצייר איזשהו ציור מאוד מאוד עתידי כזה,
שיצר הרע כאילו לא פוגע בו,
כן?
ואז בואו נקרא קצת מהNIA, הבאתי פה ממש בקיצור, זה NIA מאוד ארוך שם.
הוא מביא ככה על הלוי הזה, על אותו המורה לוי, ונמצא גם כן לפעמים אדם גדול מאוד,
שהוא מוצא את כל העולם כולו כמו שהוא בציורו הפנימי.
הוא מבין את הכל ומסתכל על הכל,
אבל הכל הוא נשקף לו מתוך גודלו ורמות מעלתו.
הוא רואה את כל המציאות החיצונית לפי מה שהוא בפנים.
אותו דבר כמו מה שאול המלך מבטא,
מתרגם את כל המציאות לפי המדרגה שלו.
אדם גדול כזה,
פונות להעלות את העולם בלא המתנת ההדרגה למצבו הוא.
כאילו להקפיץ את העולם, לא בהדרגות,
להקפיץ אותו למדרגות יותר גבוהות.
והבסיס השפל, הנמוך, היותר תחתון שבציבורי הנפש, אינו אצלו שלם.
כי הוא שייך כאילו למדרגה מאוד גבוהה.
הוא מתגלה לפעמים בחיסרון גופני על ידי התליעה, תליעה,
בעלי קבין שבזוהר.
הולכים כאילו צולעים על הארץ.
הם אמנם מחרים את העולם בכוחם הגדול למעלה טעם הם.
כן, ומתוך כללות ההשקפה,
השקפות כמו אלה נבנים בדרכה של רישתה, של תורה, גם כן פרטי הלכות,
שאפילו אם יימצא שאין להם יסוד בריא בעולם המעשי כמו שהוא,
יש להם יסוד במעשה כמו שהעולם צריך להיות.
הם לא נמצאים במדרגה של עולם כמו שהוא, אלא מדרגה שהעולם צריך להיות.
ומיתלה צולע, וכן עם ציורי נפשו פנימה שגודלם הוא חסרונם,
ועל כל זאת הוא מעלתם. תראו איזה משפט זה.
כאילו, גודלם הוא חסרונם,
ועל כל זאת הוא מעלתם. כי מרוב שהם גדולים, אז הם צולעים.
אבל הצטייר הזאת מבטא את זה איזשהו מעלה מאוד גבוהה.
הוא אומר, אותו הבחינה הזאתי,
זו הבחינה של שאול המלך, שהוא גם היה גבוה מכל העם,
וגם נשאר לו בסוף,
הזכר שנשאר לו, מי זה היה הזכר של שאול? מי נשאר?
מי נשאר הזכר של שאול? קראו לו מפיבושת.
שמפיבושת נכה רגליים היה.
פיבושת הוא צא, זה המשך של שאול. הוא ממשיך את השיטה הרוחנית שלו.
כן, וסימן הדבר, בית שאול.
תראו שלא היה בו שום דופי.
לא היה בו שום דופי.
זה איזשהו ניקיון כזה, זה משהו,
טהור כזה זך, אין בו חטאים.
ומשכמו ומעלה גבוה מכל העם, כמו אותו אמורה שהיה גבוה.
המעלה עדי זהב הלבושן של בנות ישראל, כמו אותו אמורה שדרש כליל השארי.
ומלבישן שנים עם אדנים, ושריד שנשאר ממנו מפיבושת נכי רגליים היה.
השאול מדלג, מדלג, מדלג.
הוא לא נמצא במציאות שלנו, הוא מדלג למקומות אחרים,
כמו שהעולם צריך להיות.
אז הוא מקבל נבואה עכשיו להרוג את ה... להילחם מול עמלק, והוא כולל את הנבואה לפי המדרגה שלו.
צריך להשאיר את הגג.
כי באמת, בגג הוא מבטא את הנקודה הגבוהה של עמלק.
כן, ככה מביא פה רמת ואלי,
רבי משה דוד ואלי, תראו אותו פה למטה, ויתפוס את הגג המלך עמלק חי,
אומר רמת ואלי, כי אולי חשב לעשות תיקון,
יען נמצא בו דבר טוב בהיותו הראש.
המלך הוא הראש של האומה.
איפה יכול להימצא דבר טוב בקליפה הזאת של המן שראינו בארור, המן ברוך מרדכי? בקליפה של המלך איפה יימצא? בראש שלה יימצא דבר טוב.
בראש שלה.
כן, נמצא בו דבר טוב בהיותו הראש. בסוד רשת דעשיו יטיב בעיטפה די יצחק.
כן, ראשו של עשיו, איפה הוא קבור?
איפה הוא קבור שם?
במערת המכפלה?
במערת המכפלה קבוע ראש של עשיו.
בעיטפא די יצחק, בין הבחק של יצחק הוא נמצא, הראש של עשיו נמצא שם. זכה להיקבר, מעט המכפלה, איזה פלא.
אותה דבר, תבין עשיו הרשע.
בראש שלו,
כן, בראש שלו, יש שם חלקים
טובים שאפשר לקחת אלינו.
אפשר לקחת לעם ישראל, זו מדרגה מאוד גבוהה לקחת את זה. האם אפשר לקחת את זה גם מהעמלק?
אפשר מעל השמיים. מי ששייך למדרגה כל כך גבוהה,
שהוא לא מחובר טוב לארץ, הוא נכה רגליים בארץ, הוא כמו נכה רגליים.
אבל הוא גבוה מכל העם.
הוא מדרגה רוחנית כזאת גבוהה. זה שאול המלך.
ולכן שאול המלך מפרש את הנבואה, כן, הגג פה. אפשר לקחת את הגג, את הראש של העמלק אפשר להכניס לישראל,
ולהביא לאיזשהו תיקון מאוד גדול בעם ישראל, מציאות מאוד עתידית כזאת.
אלא מה? במה הוא חטא?
הוא חטא בזה שהוא הוסיף על הציווי.
הוא אמר, אה, בואו, הוא שמע לעם, זה אפילו לא הוא, זה העם התחיל את זה.
העם אמר, בואו ניקח גם,
אם כבר אפשר לקחת משהו טוב מהעמלק,
אולי גם אפשר לקחת את הצאן המובחר שלהם.
לא בשבילנו, הם בכלל לא לקחו את הצאן בשבילם. שימו לב, בשביל מי הם לקחו את הצאן הזה? בשביל מי?
להקריב לאשר. הם אמרו, בואו נחבר, נותן משהו טוב לאשר.
מה כתוב חופות, טעיתם.
כי כשאתה מתעסק עם הרע,
עם הרוע הכי קשה במציאות, עם העמלקיות, הרוע הכי קשה,
אתה צריך להיות זהיר בפינצטה.
בפינצטה אתה צריך להיות זהיר.
אם נתתי לך מנדט לקחת מהם קצת, רק קצת, תיקח עוד טיפה,
אז כבר פרצת את הגבולות.
פרצת את הגבולות, הכנסת יותר מדי רוע אלינו, לעם ישראל, הרסת כבר את הכול. עכשיו הכול נפל.
ולכן החטא של שאול הוא לא באגג, אלא הוא דווקא בצאן,
כמו שהראינו גם כן בפירוש של הפסוקים.
בסדר?
טוב, בעזרת השם,
ששבת זכור, נזכה לקיים את הדברים האלה, זכור, אשר עשה לך עמלק.
כן.
::::
