שלום ערב טוב ברשות הרב
הזכרנו אתמול
דברי בעל הטורים שמשה רבנו לא נזכר בפרשה פרשת תצווה
מפני שאמר מכני נא מסיבך אשר כתבת בקושיית חידושי הרים שכתב
על דברי הבעל הטורים שהם דברי פלא וכי חס ושלום
איזה חטא יש בזה שביקש משה רבנו רחמים ומסירות נפש על
כלל ישראל.
ולכן הוא אומר טעם אחר,
שכל תלמיד חכם שמתייגע ומחדש דברי תורה,
מכל מקום הוא,
אותו תלמיד חכם, הוא גוף חוצץ, בצד מה?
מהתורה הקדושה בעצמותה.
תלמיד חכם, עם כל כבודו,
הוא והתורה זה עדיין לא דבר אחד.
לכן נזכר שמו על ההלכה.
אם תלמיד חכם מחדש הלכה,
אז מזכירים את שמו.
אמר רבי מאיר, אמר רבי עקיבא,
אביי ורבא.
אבל כאן מדובר על משה רבנו שמסר נפשו
עד כדי כך
שנהיה כמנדליטה ממש.
כל חיותו נדבקה
בקדוש ברוך הוא, בישראל, בתורה,
בשיא האפשרות.
לכן נתבטל שמו האישי של משה רבנו וזה לא לשלילה אלא משום שנתעלה להיות הוא עצמו התורה כי הוא דבק
בתורה על ידי מסירות נפשו בדבקות מוחלטת.
על כן הוא התורה הקדושה ממש כך אומר חידושי הרים.
לכך נאמר
ואתה תצווה
ואתה אקרב אליך את אהרון אחיך,
כי אתה, משה, הוא התורה.
לפני מדרגת המסירות נפש הזאת
היה משה רבנו,
עכשיו
הוא התנדף,
לא לשלילה,
אלא הוא ביטל את כל ישותו והתרומם למציאות המוחלטת הזו של ישראל אורייתא וקודשא בריחו,
עד שהוא נבלע ממש במציאות הזו
והוא הצליח להשתחרר מהמדרגה הפרטית
שהיא חוצצת בינינו לבין כל הגודל האלוקי הזה.
על כן מדייק רבנו חיים מוולוז'ין
במשנה הראשונה במסכת אבות.
משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע.
הלוואי עלינו
להיות
אפילו הציפורן הקטנה של יהושע בן נון,
שזכה שמשה רבנו מסר לו את התורה.
אבל מדרגת יהושע אי אפשר להשוותה כלל למדרגת משה.
משה רבנו קיבל תורה מסיני.
יהושע לא קיבל
תורה מסיני.
גם לא קיבל תורה ממשה.
משה מסר ליהושע.
המדרגה המיוחדת הזו
של משה קיבל,
היא צריכה ביאור.
למה רק משה הוא מקבל?
מה, יהושע לא מקבל?
הוא לא קיבל תורה?
אומר רב חיימי וולוז'י,
העניין
כי על ידי הענווה זוכים להכל.
ומשה רבנו עליו השלום שהיה אדון הנביאים ואב החכמים
לא נשתבח אלא בענווה
וכל מה שזכה הוא בעבור ענוותו.
ואילו היה עכשיו אדם עניו כמשה, היה ודאי זוכה לתורה בשלמות.
למה זכה משה לקבל תורה מסיני?
כי הוא היה הכי מקבל שיש.
מה זה להיות מקבל?
להיות עניו.
אם יהיה מישהו עניו כמשה,
יקבל באותה מידה את התורה.
אבל אין
עניו כמשה.
מניין שהקבלה, הענבה,
היא התנאי לתורה,
הוא מביא גמרא בתענית.
לאמנים שאלו דברי תורה למים,
הוי כל צמא לכו למים.
מה מים מניחים ממקום גבוה והולכים למקום נמוך?
אף דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה עליו.
המים יורדים למטה,
אז מי שמגבה את דעתו למעלה,
התורה לא תתקבל בו,
משום שהוא מרים את האף שלו למעלה.
מי שנמצא למטה,
הוא יקבל את המים,
כי המים, אין מים אלא תורה, זורמים למטה.
אז כמה שנהיה יותר למטה, ככה יותר נקבל.
כמה שיותר נהיה מלאי ענווה,
נזכה לקבלת תורה.
כמו שהמים הולכים ממקום גבוה למקום הנמוך, ושם מתקיימין.
אף דברי תורה לא מתקיימין, אלא במי שדעתו שפלה.
כך נתגלגלה התורה עד משה,
שהוא היה עניו מכל ושפל ונמוך ביותר.
המים לא עוצרים בגובה,
יש להם תכונה לרדת למטה.
אז הקדוש ברוך הוא נתן תורה,
כל מי שהוא גבוה,
המים האלה לא התקבלו בו,
הם המשיכו לרדת למדרון הכי נמוך.
העניו הגדול ביותר הגיע למקום ששם הגיעה התורה,
זה משה רבינו.
משל נוסף אומר רב חיים מוולוז'ין:
וכמו כלי,
כל מה שדופנו יותר דק,
כך הוא מחזיק יותר,
עד שאם תהיה דופנו כקליפת השום,
תהיה כולה
כמעט בית קיבול.
יש לך כלי קיבול.
כמה שהכלי הוא דק,
כך אפשר להכניס יותר.
אבל אם הכלי הוא עבה,
אז הוא לא מאפשר
לדבר המתקבל, להתקבל.
דוגמה לדבר,
צינור.
כדי שמים יעברו בצינור,
הצינור צריך להיות חלול.
אבל אם יש איזו סתימה בצינור,
הצינור התגאה,
התנפח,
התמלה בלכלוך,
צריך לקרוא לאינסטילטור שיפתח את הסתימה בצינור.
אז גם אנחנו, צינורות.
לפעמים הצינורות שלנו סתומים,
יש בזה המון מדרגות
של סתומים,
של סתימות.
כמה שאנחנו יותר סתומיים,
במחילה,
ככה המים לא מתקבלים.
כמה שאנחנו יותר ענבים,
יש מקום יותר לתורה.
כן האדם, כל שרוחו יותר נמוכה,
אז נשאר בו יותר מקום פנוי,
ובאת קיבול התורה.
שאלו את הרבי מקוצק,
כשהוא לא היה רבי, כשהוא היה ילד קטן,
איפה נמצא הקדוש ברוך הוא?
והוא ענה תשובה מחוכמת,
איפה שנותנים לו להיכנס.
אם אני לא נותן לו להיכנס בגלל האגו שלי,
בגלל שאני מחשיב את עצמי,
הקדוש ברוך הוא לא נדחף.
הוא אומר, אתה מחשיב את עצמך?
בסדר, אני נשאר למעלה.
אבל אם האדם מלא ענווה ונותן לקדוש ברוך הוא להיכנס,
נותן לתורה להיכנס,
הרחב פיך והמלא הוא.
לכן כתוב, ורם לבביך ושכחת את השם אלוקיך.
מי שחלילה מתגאה, רם לבביך,
ממילא
הוא שוכח,
כי אין מקום לתורה.
וזה מה שמבטיח לנו הנביא ישעיה לעתיד.
כי מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים.
אומר רב חיים,
כמו המים שמכסים לים במקום שהוא עמוק ביותר,
נכנסים גם המים שם יותר הרבה.
איפה יש יותר מים?
איפה שיותר עמוק?
איפה שיש יותר חול,
אז אין מקום למים.
לעתיד לבוא כל העולם,
מלאה הארץ דעה את השם
כמו עומק הים,
מפני שהאנושות
תתמלא בענווה ותזניח את זוהמת הגאווה,
אז יהיה מקום למלות את הארץ, את העולם,
בדעת השם.
ומשום כך,
אומר רב חיים,
לא מצינו בשום מקום שמשה רבנו הוזהר
מהשם יתברך שלא ישכח את התורה.
לעומת יהושע,
שם
כתוב בפרק א', לא ימוש,
ספר התורה הזה מפיך,
והגית בו יומם ולילה.
למה את יהושע צריך להזהיר
שלא ישכח את התורה,
ואת משה לא צריך להזהיר?
כי משה הוא ענב מכל האדם אשר על פני האדמה.
אין מצב שהוא ישכח.
רק רם לבביך גורם לשכחה, אבל אין לו
רם לבביך.
אז מה פתאום שהוא ישכח? לא צריך להגיד לו.
לכן משה קיבל תורה מסיני,
כמו סיני,
ההר הקטן שבערים שזכה להשראת השכינה,
אבל כל הערים המלופחים לא זכו.
כמו כן,
מי שרוצה לקבל תורה צריך להיות כלי קיבול. וכך כותב
מרן הרב קוק זצ"ל באורו לאותה משנה
משה קיבל תורה מסיני.
אומר הרב,
הגדולה העליונה של האדם
היא ההסתגלות
לשמוע בקול השם,
לקבל דבר השם,
לא לחדש מעצמו,
לא להעמיד חזון,
לא להתחזק בעצמיות הכוחות המוגבלים אשר לאדם ולכל נוצר,
כי אם לקבל.
הרב אומר,
הגדולה של משה זה לקבל.
אבל בדרך כלל בני אדם אומרים
מיהו אדם מצליח?
אדם שיכול לחדש
וליצור ולהביא לידי ביטוי את עצמו, את ההבנה שלו.
אומר הרב,
כל מה שלא תביא מעצמך
זה עצמך בסך הכל.
אתה בן אדם מוגבל.
אז מה אתה מחשיב את עצמך?
הגדלות העליונה היא שמפנים דרך
להשראת שכינתו של היוצר,
לא של האדם שמחשיב את עצמו כיוצר.
צריך,
וזהו תנאי קריטי לקבלת תורה,
לא לחדש,
לא לייצר,
פשוט לקבל,
להבין את תורת משה,
להבין את הגמרא, להבין את השולחן ערוך,
להבין את אורות.
ומשה, אדון הנביאים,
העניו שבכל האדם אשר הפני האדמה,
הוא הגיע אל העליוניות הזאת.
מהי העליוניות?
לקבל.
אין לנו חידושי משה רבנו על השס.
למה? הוא לא יכול לכתוב איזה פלפול על השס?
לא, משה רבנו קיבל.
הוא קיבל.
כך כל גדולי ישראל,
התפשטותא דמשה בכל דרא ודרא,
כל מה שהם מביאים לנו זה מה שהם מקבלים את השם.
כל תלמיד חכם הוא חתיכת משה רבנו.
כמה שהוא יותר מקבל, כך זו תורה יותר עליונה.
עד אשר הנבואה
המצוחצחת של משה
לא נתערבבה כלום ממחשך
הגבלה אנושית ויצורית.
הוא לא התבלבל,
הוא לא דחף את המוגבלות האנושית
ושם אותה במרכז, או אפילו בצד,
לגמרי לא.
כי אם כולה, כל אישיותו, כל הנבואה שלו היא דבר השם,
שהנשמה העליונה הזאת,
נשמתו של הרועה הנאמן משה,
נעשתה לכלי קבלה,
לקבל את האור העליון במלוא זוהרו,
באוצן גבורתו וכליל תפארתו.
למה הוא נקרא משה הרועה הנאמן?
כי הוא נאמן.
הוא לא מביא לך את עצמו,
הוא מבטל את עצמו לחלוטין
לדבר השם.
לכן כל מה ש...
וידבר השם אל משה לאמור, כל מה שמשה אומר
זה דבר השם, ללא שום זיוף.
כי משה רבנו
הגיע למדרגה הגדולה הזאת של הענווה הגדולה מכולן.
משה קיבל תורה מסיני.
שלום. שלום. שלום. שלום. שלום. שלום. שלום.
