שלום וברכה.
אנחנו ככה לקראת ימי הפורים,
ניכנס לסוגיה של פורים,
שנה גם כן שלנו דבר מאוד גדול, מיוחד,
פורים משולש.
זה יוצא בפעם הבאה זה ייקח עוד כמה עשרות שנים,
איך שהבנתי את זה בפעם הבאה.
מעניין שפורים משולש, חייכתית,
איך מחלקים את זה,
דבר שגם כן לא היה צריך לדעת כמעט בגלות
אלפיים שנה לא עסקו בסוגיות האלה, כי לא היה פורים די מוקפים.
רק כשחזרנו לארץ ישראל, אחרי אלפיים שנה,
הסוגיות האלה חוזרים, פורים משולש.
ואנחנו נראה שזה משהו עליון, גדול מאוד ביותר,
ואנחנו ננסה להתחבר לדברים.
הנושא השיעור היום זה עד דלא ידע מול עץ הדעת.
הריון של השיעור הוא איך אדם בפורים יכול לעבור את עץ הדעת.
זאת אומרת, תיקון לחטא האדם הראשון, הגיע לדרגה שלפני
חטאו של האדם הראשון,
ואז בעצם הוא הגיע לפני, מה זה עד הלא ידע?
שאתה יכול להגיע לנקודה שלפני
עץ הדעת.
זה בעצם נושא השיעור היום, ואני רוצה לראות איך עושים את זה.
אז בואו נתחיל, נתחיל מהגמרא.
מקורא ראשון,
מסכת חולין, דף קלט עמוד ב'.
הגמרא דנה,
שלמרות שפורים זה רק סוגיה מדרבנן,
אבל יש איזה רמז מהתורה
לדמיות האלה. המן מן התורה מיניים.
מאיפה לומדים על המן שיש איזה רמז בתורה?
המין העץ.
איזה עץ?
עץ הדעת, נכון?
אנחנו מבינים שהמן
הוא הכוח שלו שאנחנו רוצים להגיע אליו, זה מה זה?
זה להמין העץ.
אסתר מן התורה מיניים?
אנכי אסתר אסתיר פניי.
מרדכי מהתורה מיניים דכתיב מור דרור ומתרגמין אמר אדחיה,
אחד מהמורדרו, מהאזורים של הקטורת.
בואו ננסה להתחבר לדברים, להבין מה הקשר שמתחבר פה.
רק נגיד,
כתוב על פורים כפורים.
בערי הקדוש, בשם הערי הקדוש,
פורים כפורים.
יום כיפור אתה מתעתק מהחיים,
אתה לא אוכל,
לא שותה, איך הדברים שאדם ננסו לעשות ביום כיפור,
אבל בפורים זה רק, יום כיפור זה רק מה כפורים.
למה? כי בפורים בעצם אתה לוקח את כל הצד ההפוך,
ודרך הסעודה ודרך השתייה אתה משיג דבר עליון.
אתה רוצה לראות איך עושים את זה.
אז בתמי המנהגים כתוב וסימן תצ"א,
מקור השני,
טעם שחייבו לכם להשתכר בפורים,
ולא בכמה מקומות בתורה, מזכיר שהוא מכשול גדול לשכרות,
כמו נוח ולוט,
קוראים שנוח וישכר ויתגע בתוך העולו,
וגם לוט, מה שקרה,
על איזה תקלה הגיעה על ידי שהוא עסק בנושא של השתייה.
ויש כל הניסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה.
כי בתחילה נטרדה ושתי מן המלכות
על ידי משתה היין.
זאת אומרת, זה התחיל בעצם, הוושתי היה התחיל במשתה היין. נשמע ביום השביעי,
כטוב לבמלך ביין, אמר להביא את ושתי,
ובה יעשה תחתיה גם על ידי משתה.
נשמע ויעשה מלך משתה גדול
יכול להיות שריו עבדיו, את משתה אסתר. זאת אומרת, אנחנו מבינים שמה?
העניין הוא המשתה.
אם אתה מסתכל עמוק ופנימי,
אתה מבין שבעצם הכל הולך דרך משתה, זה לא רק העניין של ה...
אז גם אחרי שהוא רואה שהמגילה מתחילה בנושא של המשתה, וגם מסתיימת במהפך הגדול
על ידי משתה.
וכן העניין עמד בפעלתו,
על ידי המשתה היין היה,
כן, בזה שהוא היה בטוב עגנת הביתן שמה, בסוף הוא שותה, ואז מה קורה?
הוא נופל על מצד של אסתר, ואז
הכל נופל פה בנושא הזה שהכל מתהפך ממשתה היין.
לכן חיוך להסתכל בפורים,
זה שבא הנס בעבור משתה היין, שעשתה הסתר.
ואתה יהיה נזכר לנס הגדול במשתת היין. אז בעצם עבוד רם הסביר מה המקור.
כתוב חיוני של ביסומי, אנחנו כולם שרים את זה, אבל מה המקור לזה? למה צריך באמת לשתות יין?
כי במגילה אנחנו רואים שהמהפך הגדול בא דרך משתה היין.
אבל עם זאת, אנחנו צריכים להבין דרגה יותר גבוהה.
במהלך פה, כמו שאמרנו בנושא השיעור,
איך אתה עובר מעץ הדעת לעד ללא ידיו, אתה עובר את עץ הדעת.
אז בואו נראה.
בקשת הלוי,
בעצם ברדיצ'יו במקור השלישי,
דן.
זהו, כתוב שם בבקשה רביעית, כותב שם,
וזהו חייב איניש לביסומי מפורייה. כאן הגמורה אומרת
שחייב אדם לביסומי. מה זה ביסומי?
לא כתוב להשתכר. מה כתוב?
ביסומי.
נסביר את הדברים קצת, את הרקע של הדברים.
ביום הכיפורים,
קודם כל בית המקדש היה לנו מזבח העולה, בחוץ.
שם האדם היה מקריב בהמות,
דם.
היה מזבח הזהב בתוך ההיכל פנימה, שבו אדם היה עושה קטורת.
קטורת,
ריח.
אז תמיד היה בעצם כל הדברים של הדם, של הבשר, היה בחוץ.
והדברים הריחניים, הפנימיים, זה בעצם היה בתוך ההיכל פנימה, זה מזבח הקטורת.
פעם בשנה, וגם
כמו הציבור, אבל כמה פעמים בשנה,
כשהיינו באופן כללי,
שהיית לוקח את הדם ומכריס אותו פנימה, מתי זה היה?
ביום הכיפורים.
ביום הכיפורים אתה לוקח את הדם ומכריס אותו פנימה. אז יום כיפור,
פורים הוא כפורים.
פורים אנחנו לוקחים איזו נקודת פנימית,
שלוקחים את הבשר, את הדברים הבשרניים,
שתייה וכן הלאה,
ואיתם אתה יכול להגיע לאיפה?
אל גינת
הביתן, אל המלך.
וזה הרעיון שצריך להגיע אליו.
בואו נראה.
צריך להתענג בהערת פורים,
שיאמר שאיננו בעולם כלל שום רע,
שבין הדברים הרעים שהוא בכלל ערור המן,
ובין הדברים הטובים שהוא בכלל ברוך מרדכי,
הוא הכל טוב,
ואין שום רע כלל בעולם.
איך אדם מגיע לדרגה כזו שהכל טוב ואין שום רע כלל בעולם? זה עד דלא ידע.
כלומר, שכל הדברים,
אף על פי שנראים רע,
אין הכוונה רק טוב, ואין שום רע.
כי הכל
מהבורא ברוך הוא המלך הטוב.
וזה דלא ידע בנאור ארמה לברוך מרדכי. אתה מבין שבעצם בסוף
מסביר הרב כשתל אביב שכל הם הטובות לישראל,
ולא יהיה שום דבר רע.
כי בימי מרדכי ואסתר, שהיא מכל המחשבות רעות,
מתהפך הכל לטוב. זאת אומרת, בפועל,
זה שאסתר, שהיה מכאן משתי היין,
ואסתר נלקחה, חטפו אותה
אל בית המלך, אפשר היה לך לחשוב שחטפו אותה, וואו, איזה דבר קשה.
אבל כל זה, אחרי שהחטיפה הייתה, נועדה למה?
נועדה דווקא לדבר טוב ולדבר נכון, שמה?
שהחטיפה שלה הייתה שהיא תתקרב אל המלך,
והיא תהיה אותה שליחה נאמנה שתהפוך את כל הגזירה ממש מדבר לדבר. אם אתה מסתכל עכשיו בנקודה אחת,
אתה יכול להגיד, מה?
וואי, זה רע.
מה, זה חטיפה? חטפו יהודייה?
שמו את המנהרות? איפה? בתוך ארמון המלך?
מה עושים?
עושים את זה עסקה, עסקת פדיון שבויים,
אבל אתם יודעים שבעצם הכל נהפך כאן לטוב.
אתה נבהר
מה שחייב אינש לביסומיה בפורעיה,
שחוררנו מובן,
שהוא מידה מגונד מאוד,
אז מה זה ביסומיה?
הנה קבעת הגמרא הוא כך.
כפי אשר כתבנו, לכל פעולות המן היה הכל לטובת
ישראל.
מה שעשה העץ למרדכי, לסוף נתלה עליו, הוא עשה את הבניו, זאת אומרת, הוא מכין, הוא לוקח עץ
ומשקיע בזה הכל,
בסוף מה זה היה?
הוא העץ הזה שהוא בכין את זה למעלה, למפלתו.
"לפיכם מה שאמר אחשורוש, להרוג את ושתי,
לאשר המלך חפץ בעיקרו, לעשות קו גדולה", כל זה היה הכל לטובת ישראל.
וכל הרעות שחשב ועשה לישראל, הן לטובתם של ישראל. זאת אומרת, אנחנו מבינים
שמגילה זה מגיל, לשון מה?
מגלה את יא.
אתה מסתכל במציאות ואתה רואה את המאורעות,
ואתה אומר, שמע, מה זה? מה קורה פה? איך איזה דבר קורה? ואיך דבר קשה, נגדר לעם ישראל?
אבל בסוף, מה קורה? אתה מסתכל בעין,
עם מעוף הציפור, אתה רואה את כל המהלך הגדול,
ואז אתה רואה איך יש גילוי יא,
מתחבר איך השם-השם מתברר בכל המציאות.
למרות שבעצם זה מגיעת אסתר,
אין שם-השם שם, מופיע רק המלך, אנחנו רואים שהמלך זה הקדוש ברוך הוא.
המלך, בעצם הכול, הוא מסתתר בכל פרט ופרט, והוא כל פרט ופרט דרך המלך.
או, אז אנחנו עכשיו אנחנו נראה. בסומי זה לא,
זה לא השתכרות.
אנחנו מבינים שבסומי זה משהו הרבה יותר עמוק.
בקורבנות כתוב ריח ניחוח לשם.
כן, מה זה ריח ניחוח לשם? אומר שם רש"י,
שאמרתי ונעשה רצוני,
אדם חייב איש לבסומי, מה זה בסומי?
שההנהגה שלו בפורים,
או התפילות, הדיבורים שלו, האלימות שלו,
הכול צריך להיות מה?
ריח ניחוח לשם.
אז צריך לבשם את מי?
כמו הקטורת, שהמזבח.
כן, ביסום, לשון בושם, לשון בושם.
לבשם את מה?
לבשם את, לעשות ריח נכוח לה'
בגלל זה מרדכי מהתורה, איפה זה? מור דרור.
זו אותה קטורת סמים שהיו עושים במאה מאר הדחי, שהיו כתבת בדק, שמה?
שהיה בעצם, היה נכנס למזבח פנימה.
על ידי זה, היית אומר, כל זה מה ריח נכוח לה'
אנחנו רוצים להגיע בפורים,
לא לשיכרון, אלא מה?
אלא לעשות ריח לטפוח על השם.
קטורת?
נכון, זה דווקא לריח, ריח של קטורת.
או, הנקודה שאנחנו נגיע אליה,
שבאדם הראשון הוא נפל בכל החושים חוץ מהריח.
זאת אומרת, הוא נחמד עץ להשכיל וטבעו לה עיניים,
תכף יפה ותאכל, היה כאן חוש המישוש,
נגע בעץ,
היה כאן חוש הרעות,
היה כאן חוש הטעם,
אבל לא היה כאן חוש הריח.
חוש הריח לא נפל,
בגלל זה זה חוש שהוא מאוד פנימי,
והחוש הפנימי הזה כתוב שלמשיח בהערכו יראה את השם,
ודרך הריח הוא בעצם יגלה שוב את המבט הרוחני.
בגלל זה כתוב שבבן איש חי,
שעל ברכה של בשמים אין ברכה אחרונה.
למה כל דבר שאתה נהנה ממנו, נגיד אתה אכלת איזה תפוח,
למה בשמים אין ברכה אחרונה?
מה ההסבר לכך?
אמר שבגלל שזה דבר שנשמע לנט ממנו,
אין בזה הפסק, זה נצח.
בגלל זה אין בזה הפסק, אתה לא, אין בך האחרונה על ריח.
כי ריח זה דבר מאוד מודוכני.
בואו נראה.
כזה נראה גם את הנקודה שאמרנו עכשיו,
במאור ושמש, מקור רביעי.
במאור ושמש מביא את הגברה שדיברנו בה עכשיו, בגמרא מרדכי מן התורה מן עין, שנאמר,
ועתה ככה שמים ראש מור דרור, מתרגמים מהן, מרדכיה.
כן, אז המקור של מרדכי מהתורה זה מר אדחיה מור דרור. יש להבין,
מפנייני המציאו חז"ל מרדכי רמז מהתורה? דווקא למה צריך רמז מהתורה?
אבל צריך להבין מהו עניין שמרדכי יתרמז בסמלי הקטובת.
מסביר מעור בשמש. העניין הוא דיני א-סיטרא דקדושה
הוא עשר קדושות.
תמיד העשר זה דבר שעשרת הדיברות,
עשר המאמרות דבר העולם,
שוב בתיקונים,
או עשרת הספר ספירות.
בתפילת אליהו עשר ולא תשע.
עשר ולא אחד עשר,
זה עשר.
בסטרא אחא
אין אחד עשר.
אנחנו רואים את זה במשכן בפרשת השבוע,
שיש לנו יריות עזים.
עזים זה דינים, זה תמיד יהיה אחד עשר.
יריות העזים שמקיפים את התכלת והגמלת ועד שני,
הם מקיפים את הקדושה.
בגזי המן ועשרת בניו היו,
כמה?
אחד עשר.
תחינות של הסטרא אחא.
עכשיו בואו נראה איך מתקנים את זה.
למה אנחנו, יש לנו, בסמלי הקטעות יש לנו הצורי והציפורים והחרבונה,
ומהם שיש שימנים אור, קצייה,
כמה יש לנו בפועל?
נספור את זה כמה יש לנו?
11. והנה בקטורת היו 11 סימנים,
שהקטורת היה נעשה לתאר עולם העשייה,
שבעשן הקטורת נברר ונגרש הסיטרא אחרא לאונקא דתומה רבה. זאת אומרת, הסימני הקטורת,
כתוב שמצילים מן המגפה,
לקטורת יש לה כוח להציל,
למה? כי הסיטרא אחרא,
שהיא 11 כנגד דייש,
11 סימני הקטורת, שמה?
שוברים את הקליפה.
ועל כן, היה אחד עשרה סימנים,
כדי להבריח האחד עשרה בחינות שעשית רעך.
והנה,
אחד מהסימנים הוא החלבונה שריחו רע מאוד.
מזה למדו חז"ל,
כל תפילה שאין בה פרשי ישראל אינה תפילה. גם כן, אפילו בסימנים יש לנו איזה אחד שהוא נקרא חלבונה,
גם זה טוב.
כמו שבקטורת הוצלחו גם כן לערב החלבונה, שגם ריחו רע,
והנה בקטורת הוצלחו לשחוק סימנים היטב, הידק, הידק.
למה צריך את זה הידק, הידק, הידק?
שהחלבונה שהיה מעורב בו,
שיתערב יפה עם הסימונים הטובים. זאת אומרת, לקחת את הדר רע
ולערבב אותו טוב טוב, כשלא נרגיש אותו.
עד שלא ירגישו כלל אם יש כאן חלבונה לגמרי.
שיתבטא לרחוב הממשות שלו ולגמרי בתוך שאר המסמנים מגודל השחיקה.
זו הפעולה שאנחנו עושים במעשה הקטורת.
כן צריך הצדיק לשחוק את הרשעים המורדים בהנדי כתב,
שיתבטאו לגמרי תחת הטוב כאילו לא היו בעולם, כלל,
כמו שהוצרכו לשחוק עד הידק היטב את החלבונה עד שנתבטל לגמרי
תחת הסמנים הטובים ובקטוריות ולא ניכר בהם קלאס. זאת אומרת, כמו שהכיתה עכשיו, יש לך מורה,
יש לך כיתה,
ואתה רואה שיש לך תמיד כמה ילדים שהם עושים דברים לא פשוטים,
אבל מה הגוף הדומיננטי של הכיתה?
לאן הכיתה הולכת, לאיזה כיוון הטוב?
אז אתה מה עושה? אתה מנסה איכשהו שאם הרוח הדומיאנית בכיתה היא הולכת אל הטוב, אז גם אם יש קצת חלבונה פה, שם,
זה נשחק ובעצם הכיתה הולכת למקום הטוב.
ככה גם צריך הצדיקים לעורר בעולם את נקודה הטובה.
להפוך, להכניס את...
בדיוק, לתת את הרוח של הכיתה שתלך למקום הטוב, אז הוא גם ילך גם עם הרוח של הכיתה.
והנה באיזה סם מסמלי הקטורת היה עיקר הכוח לבטל,
לגרש את סטרא אחרא.
אמר הכתוב, בסמים ראש מור דרור.
כלומר, איזה סם היה הכי חזק
בכל ה-11 סימנים?
זה הראש מור דרור.
מסתם העיקר, כוח הוא היה בסם שהוא ראש מכל סמי נקטורת, זה הראש לכל סמי נקטורת, זה היה מור מרדכייה.
וכן מרדכי היה עיקר לצדיקים שבדורו.
שהוא פעל ושחק הדק,
יש כאן דפים,
שחק הדק,
היטב הדק, את המן ועשויות בניו,
שניטלו והתבטלו מן העולם לגמרי.
כאילו,
לא היה העולם, לא היו על העולם כלל. זאת אומרת, אנחנו מבינים כאן שבסוף טלו עליו את אמיו ועשו את בניו.
אנחנו רואים שמרדכי,
דווקא על ידי ראש סמני הקטורת, הוא גירש את הדבר הזה. כי מרדכי הצליח, מה לעשות? להפוך את כל הצרת המן הרשע.
והכן התרמז במרדכי בסמני הקטורת בעשרים ראש מור דרור,
ומתרגמים על מר הדחי. זאת אומרת, אם סמני הקטורת 11 כנגד הקליפה,
אז וראש הסימני הקטורת זה בעצם המור דרור,
אז כנגד זה מרדכי קורא את הסטרא אחא, קורא את המן הרשע.
כי כמו שהיה בכוח מור דרור, שהוא ראש הסימני הקטורת,
לבטל לגרש לבאר סטרא אחא מכל וכול,
כן היה מרדכי שביטל את המן הרשע
ועשרת בניו שנמחקו ונעקרו מן העולם.
וזו כוונת הגמרא, חייב איניש לביסומי.
מה זה ביסומי?
לא כתוב להשתכר.
להתבשם.
עד אלוהי הדוד אמר ברוך הוא חי,
רצה לומר שהאדם צריך,
מה עושים?
לבשם את הרע שיאכלל תחת הטוב. הנה, זה הסוד שנקרא,
מה זה נקרא בסומי. אומר השם שמגן,
אני לא רוצה להשתכר. מה אני רוצה?
אני רוצה לגרום שגם רע הוא יאכלל תחת הטוב. איך עושים את זה?
זאת אומרת, כל כך עד שלא יוודא שהיה רע בעולם, רק להמתיקו תחת הטובות החסדים,
אשר גם שהרע יתהפך לטובות החסידים של הכנסת ישראל. אז בעצם אנחנו לומדים מזה,
איך מבססים את הרע.
אדם שותה בדרך כלל זה דבר לא טוב,
יכול להגיע לדברים לא טובים, אבל אם אתה שותה ויוצא לך, נמצא סוד, סוד הפנים של האדם
יהיה קדושה וטהרה, הוא רוצה יותר כיבת השם, הוא מוציא עוד תורה ופנימיות לתורה,
אז זה מצוין, אז האדם בישם,
והפך להיות את הרע לתחת התזוב.
זה רק בפורים.
אנחנו נראה שבסוף המהלך של פורים,
שהוא פעם אחת בשנה,
פעם אחת בשנה אפשר להפוך את הרע לטוב. זאת אומרת, גם את השתותי יין,
הדבר הזה, הרע, מה קורה לו? הוא מתבשם.
זאת אומרת, כמו שלקחתי את הדם
מבית המקדש שהיה במזבח חיצון, שם היה דם,
ובפנים היה מזבח הזהב,
שבו היה ריח,
וכל השנה הפרעתי במזבח החיצון
ובמזבח הזהב,
ביום כיפור אתה עושה, לוקח את הדם ומכניס לו פנימה.
יום כיפור כפורים,
גם הדם, שהוא דבר שהוא חיצוני בהמי,
הוא הולך אל המזבח פנימה, כמו יום כיפור, ומה?
והוא הופך להיות ביסומר, איך טוב לשם.
כרגע במקור החמישי, הסיפו דאגתא דאסתר.
יש לך שאלה, מה קרה שם ב... ב... אנחנו מבינים שיש הלכה, אני רק אגיד את ההלכה,
אנחנו כבר נראה אותה,
שאם הדם,
הוא לא יכול,
אם הוא משתכר, זה לא טוב לו,
שותה יין.
אז נכון לראה ברמה שהוא אומר, מה יעשה?
ילך לישון.
לפני שאתה ישן, אתה מקיים עד דלא ידע.
אז בואו נראה מה המקור של זה, בסדר?
אז בואו תראו במקור 7, נחזור אחרי זה לקורח 5. במקור 7 כתוב,
יכול להיות מגילה בסימן תרצ"ה, סעיף ב'
"אחרי הווינש לבסומי בפוריה עד דלא ידע בנאור רמה לברוך מרדכי".
אומר הרמה, בהגאה,
יש שומרים, דאין צריך להשתקר כל כך,
אלא שישתה יותר מלימודו,
וישן.
אומר הרמא, טוב, אתה לא, זה מה תעשה?
תשתה איזה כוס אחד-שתיים, ומה תעשה?
תן לו לשים את הראש,
ומתוך שישן,
אינו יודע בין ההוא למה לברוך מרדכי, ואז אומר המהריל,
אומר הרבה ישוער הרמה, קיימת עד דלא ידע.
ואחד המרבה,
ואחד הממעיט, בלבד שיכוון ליבול השמיים, אם אדם אמר, מה אני הולך לשים את הראש קצת?
למה אני ככה קיימתי עד דלא ידע? אז יש אדם שאם אין לו יין,
לפי הרמא, אם הוא נח קצת,
זה נקרא "עד אלוהידע".
מה המקור הזה?
הרגש שהוא שם את הראש קצת ככה,
אז הוא הגיע למצב של שינה, ואז יש כאן איזה "עד אלוהידע".
מה המקור לזה?
אנחנו נראה שהמקור הזה לא פשוט.
בגלות,
זה הכוח של "עד אלוהידע" הגיע דרך השינה.
אנחנו נחזור, נגיע שבארץ ישראל אנחנו נשיג משהו אחר לגמרי, דרך העקיצה של חגיאת אלוהידע,
ולזה אנחנו ננסה להגיע לזה.
אז בואו נראה במקור החמישי, נחזור חזרה.
למה המקור של הרמה דווקא ישן?
אז הוא מראה הרמה, אומר, המקור לזה,
זה בספרי, מקור החמישי, שימו לב, עמוד 2, במקור חמש למעלה.
הוא אומר, המקור של השינה זה כי המלך ישן.
בואו נראה.
"נענדה שנת מלאכי השרת, שנאמר,
אין ערלים צעקו חוצה.
לא נאמר שנתו של אחשוורוש, אלא נענדה שנת המלך".
כתוב בגמרא, "וכשנת של מלך מלכי המלכים הקב"ה ברוך הוא". מה זה מלך?
כל מקום שכתוב מלך, המלך,
זה הקב"ה, אז מה זה שנדע שנת המלך?
וכי ישנה במארום?
אלא כשישראל חוטאים,
כביכול עושה עצמו כישן.
שנאמר בתהילים, אורה למה תישן?
וכשישראל עושים מוצאו של מקום,
הנה לא ינון ולא ישן שומר ישראל. אנחנו מבינים שבעצם הפסוקים מדברים על מה?
כשככל איזה מרחק עם הקב"ה,
יש איזה, בתהילים, אנחנו רואים שאורה למה תישן?
אנחנו מבינים שיש כאן כביכול הכל שהוא מסתיר את הסתר פנים, זה נקרא שינה.
ואם יש גילוי פנים, זה נקרא הנה לנו ולשם שאומר ישראל.
בגלל זה אנחנו מבינים שהרי כתוב המקור של ה...
למה לא אומרים הלל בפורים?
אז אומרת כי עתה היא הללה,
זה אחד הדעות, מה עוד?
אומרת הגמרא, הכת עבדי חשוורוש, אנחנו עדיין עבדי חשוורוש,
נשאר הסיפור הזה נשאר בגלות.
עם כל הכבוד של יצאנו מההצלה ועדיין נשארנו בגלות,
נשארנו בגלות של פרס,
זה ככה נגמר הסיפור של מגיעת אסתר, שככה נגמר,
נשארו בגלות, אז זה לא, אי אפשר להגיד על זה הלל.
נשארת עדיין בגלות.
בארץ ישראל המקום של, כי בעין עין יראו,
אז זה אפשר לגלות את זה.
אז בואו נראה. ככה זה גמר גם במסכת מגילה, מקום 66,
דף ט"ו עמוד ב',
עמר רב נחמן בר יצחק.
נכון, יש עדיין בירורים בעולם,
אבל זה עדיין, זה גילוי, זה ארץ אשר עיני ה' אלוקיך הבא.
זאת אומרת, שנה ודחית שנה, אנחנו מבינים שיש כאן,
כמו שדיברנו שבהתחילת השיעור,
שפורי משולש,
אלפיים שנה זה לא היה.
לא היה פורי משולש. מי שהיה בפרס, בשושן,
היה לו רק אפשרות לעיר מוקפת חומה.
אבל כל מי שחי באירופה,
בספרד,
בעיראק,
בצרפת,
בכל המקומות בעולם,
אין לך ערים תקופת חומה.
אז מה היו עושים?
לא היה כזה, לא הסוגיה הזאתי.
אז זה רק כשחזרנו לארץ ישראל וחזרנו לירושלים,
פה באה לידי ביטוי הסוגיה של מה, של יהרגים במקופת תחומה, ואז פורים משולש.
בסדר, זה הדבר.
אז פה היה אפשר להגיד, כי אתה יהיה הלילה.
זה מאוד מעניין מה שאתה אומר, יש דעה שאם אדם בפה שבת,
אי אפשר להגיד בגיאת פורים,
להגיד הלל, יש דעה בדיון הפוסקים הזה על פורים משולש.
אנחנו ננסה לראות את המבט הזה עכשיו.
נכון.
אבל עדיין, כי כתוב שעשו את תלתל,
אבל אנחנו מבינים שהיה צריך להיות כתחילה.
אנחנו עושים את זה כמו,
גם ההרגים שקופת חומה עושים כמו פרזים,
שקוראים את המגילה בחמישי באילנה, באילנה ביום שישי,
אבל העיקר המצווה של המשתה, שראינו כאן, שמשתה ושמחה ומתנות לאביונים,
משלח מנות, מתנות מצווה בשישי, אבל משלח מנות
יהיה ביום ראשון.
זאת אומרת,
יש לנו קריאת המגילה ומתנות לאביונים,
נכון, כמו שגמרא אומרת.
אז עושים את זה בחמישי בלילד ובשישי בבוקר,
גם ערים וקופות חומה,
אבל מצוות
משתה ושמחה ומשלוח מנות יש לרעהו, זה יידחה לאשי ירושלים ליום ראשון.
בסדר?
טוב, בואו נראה, תראו מקור שישי.
אמר רב נחל ביצחק ואהב כתיב באל ההוא נדע שנת המלך.
אמר רבי תנחום, נדע שנת מקו של עולם,
ורבי עמרי נדעו עליונים, נדעו תחתונים,
בעצם כל העולם השתנה כשיש כאן איזה שינה,
שינה שנתת המלך במגילה.
לאור זאת, בואו נבין את ההסבר של ה...
שאם ככה, מה צריך לברר? אנחנו צריכים לברר בשינה הזאת. אז בעצם המקור של הרמה,
שהוא אומר שאדם ישן קצת,
אם הוא לא... ואז הוא ככה מגיע עד לא ידע,
כי אם אתה מסתכל, אז גם המלך,
כמו שראינו כאן,
ישן כאן, וישן שלם במארום, אלא מה?
כן, נדתת שנת המלך.
אז יש כאן עניין של שינה,
אז גם שם אתה עושה שינה, אז גם אתה מתחבר לשנת המלך, ובגלל זה עדי לא ידע. אנחנו רוצים אבל להשיג בפורים של מוקפים בעין בעין. אנחנו ננסה להגיע לזה בשיעור.
בקורא השמיני,
רבי צדוק כהן מלובלין, בישראל קדושים עוד ט'.
אומר רבי צדוק כהן מלובלין,
מה זה המשתה הזה שצריך להגיע אליו? בואו נראה.
כל השתדלותו באהבת התורה,
והוא מידת אמת ליעקב, דאין אמת אלא תורה,
וזהו קדושת חלק הנשמה שבגרשת ישראל,
ששושם באותיות התורה,
כידוע, כל יהודי ויהודי יש לו אות מהתורה,
שישים רבו נשמות ישראל כשישים רבות מהתורה.
וזוכין לה בפורים על ידי מקרא מגילה,
וכתוב באמת,
כאמיתה של תורה,
וימי משתה ושמחה, ולזכות אחרי זה לשמחת עולם על ראשו.
הוא השמחה שאין בה עצב,
הבא לישרי לב שזוכין,
שיתאמו מפרי מעשיהם בעולם הזה מעין עולם הבא.
בזמנים ארועים לכך,
כמו שבת, מעין עולם הבא, כן, אנחנו נראה שהרב מציאק אומר שלא כולם פורים.
בפורים אתה יכול להגיע לדרגה,
כמו שהסברנו בתחילת השיעור,
לפני עץ הדעת.
עד דלא ידע, לפני חטא של האדם הראשון, לפני עץ הדעת.
עד דלא ידע, עץ הדעת הוא,
יש אפשר להגיד לפני עץ הדעת.
יותר לפני זה, לפני עץ הדעת.
החטא של האדם הראשון.
כמו שבת שמעולם הבא, וכן כל המועדים יש שמחה שהם יצוות את התורה, וגם קודם החטא,
ועל זה היה כפיית האר כגיגית.
ובעל כוחנו, כן, כתוב במעמד הר סיני,
היה כפיית האר כגיגית, אז אמרו, רגע, הכל בא באונס.
אבל בימי פורים היה כמה, הדר קיבלוה בימי אחשוורוש, קיבלנו את זה, את התורה מרצון. כן, כן, השם יתברך, מלכנו,
היינו מחויבים לקבל את דעותיו, ואחר כך יכתב וישוב,
והדר קיבלוה בימי אחשורוש, מאהבה.
זהו המקום שבעלי תשובה עומדים.
שלמעלה ממקום צדיקים גמורים.
כלומר, בעצם קיבלנו את הפורים,
זה זמן של מה? של...
זה ההא, התשובה.
למה? שעל ידי כפיית העצי עצר, שעל ידי זה היה כפיית הר.
שזכו גם למשתה, שהוא עדי לא ידע, הוא למעלה מהדעת.
עכשיו, זה המקור של השיעור.
והשגת מדע של כל בעלי דעת,
והוא כשמגיע לדשת ייחוד הגמור,
שאין בו עוד שום מציאות פירוד כלל, כי מתאחד במקורו כנזכר לזה. זאת אומרת, אומר הרב צדקו מלובלין,
בפורים, לא כל פורים, פעם בשנה אפשר להגיע לנקודה הפנימית של כל, של לפני הייחוד הגמור,
לפני עץ הדעת,
עד דלא ידע.
אז איך עושים את זה? מתכוננים, כי הם מתכוננים לעומק הגדול הזה,
ואז אפשר להשיג איזו הערה גדולה,
שהיא,
אם אמרנו, יין מוריד את האדם,
זה, אבל כאן אפשר להגיע לריח ניחוח.
מה זה חיים של בסומי?
מה זה בסומי? לבשם את מי?
ריח ניחוח לשם.
אם יוצא לך מהפה דברים שעושים ריח ניחוח לשם,
תשתה. אם לא,
תעצור. לא כתוב להשתכר, כתוב להתבשם.
מה זה לבשם? כמו הקטורת.
הקטורת שמה היא?
שהיא עושה ריח ניחוח לשם.
זה כתוב מעוררות הראיה, לחנוכה אומר הרב קוק.
כתוב, כמו שאנחנו אומרים בשיר, לא יודע שכל קובעך, לא יבושו.
אנחנו בברכה שם ולא יקלמו, לנצח, כל החוסים בך.
מתוך שורש הפורים שחזרו וקיבלו אז ברצון את התורה, כמו שגמרא אומרת,
שהדר קיבלוה
ושבת פ"ח עמוד א',
הולך ונמשך עיקר התקיימות התורה בכל
איכות הגלות הזאת.
וכמו שיסוד הפורים קבע את הקבלה ברצון של התורה,
שהיא מתקיימת לעד, כי האדם בעצם, פורים, מה עושה?
הוא קבע את הקבלה של התורה,
כן ראוי שיהיהו נצחי ולא ייפסק לעולם.
כמו חז"ל בירושלמי,
כי הגורם למה שקיבלו בימי חשבו ראש ברצון היה מה?
מפני שכל עיקר,
גם המעשים שלהם היה,
מצד שנאת אומות העולם להם,
על ידי חוקם מהם וזרעותם להם. כתוב שבהר סיני, למה נקרא הר סיני?
שמהר סיני כתוב שירדה שנאה לעולמות העולם שהתחילו לשנות ישראל. למה אתם מקבלים את התורה?
אז כל הדבר הזה הגיע להם מה?
מצד הסיני, מצד הקמת התורה.
כיוון שהראה להם הקדוש ברוך הוא שנגזרה גזירה אחרי שנהנו מסטודות של אותו רשע,
והשתחוו לצלם לפנים,
נקרא זאת אומרת שבעצם כמו שהכל היה רק לפנים, אז הקדוש ברוך הוא לא קרה כלום, היה רק איזה גזירות והם בוטלו.
אז הכל היה לפנים.
למה? כי בסטודות של אותו רשע הם נהנו, אבל הם רק לא באמת התכוונו לזה, כי הם היו לעשות איזה מחווה למלך,
אחשוורוש, אבל הם לא התכוונו באמת.
גם הקדוש ברוך הוא,
השתחוו לצלם רק לפנים, השתחוו לצלם, אבל זה רק לפנים,
אבל גם קשור כמה מטענגלתם רק לפנים, זו רק הייתה גזרה שהתבטלה.
ויראו כי קרבת העמים היא לא להועיל,
רק השם יתברך ושומר ישראל.
על כן קיבלוה למפרע, מה זה מפרע?
כי נתברר כמו טעות מעיקרה, כמו באמת, גם מאז מקדם חשקו בתורה. זאת אומרת,
כשהדר קיבלוה מלחש וראש,
אנחנו בעצם מאירים על ההר סיני,
שמה שהיה ביואנס, עכשיו הוא אומר, עכשיו אנחנו קבלים את זה ברצון.
ואז מסביר הרב קוק, ונראה.
שחיוב השכרות בפורים, שלא אומרים חז"ל,
חייבים של בסומי ובפוריה,
גם כן מכוון לזה.
מסביר הרב שעיקר איסור השכרות הוא מפני שבהסתלק הדרכת כוח השכל,
יש לחוש לפניית רצון של אדם לרע ותועבה.
אם אדם אתה הולך לפאב ואתה רואה אנשים שותים, מה קורה הם עושים שם?
מתחילים שם מכות, נופלים שם, מקים, הכול שם,
נהיה שם, מגיעים לדברים לא נכונים.
אומר הרב,
אתה מזיז את כוח השכל,
אבל מה קורה בפורים?
נשפע על כל ישראל שפע רצון של קבלת התורה.
יש איזה מצב,
שכמו שימים מהם בזמן הזה, הדר קיבלו המחשוורוש, יש איזו אהבה של קבלת התורה שמאירה בהר סיני, ברוך אתה שנותן לתורה עכשיו לקבל את התורה.
אז אתה עכשיו אומר, אני רוצה לקבל את התורה,
סימן אומר כאן, כן, בו ביום מאיר על כל איש ישראל המחזיק בתורת השם,
או רצון אמיתי לבחור בתורה בדרכיה. אני בוחר מה?
מה אתה בוחר?
בתורה.
על כן,
מראים שאפילו בשכרותו אינו עשה מדרך השם.
הוא אומר, טוב, שמע, אתה רוצה תורה, כן, אבל אם אתה שותה יין,
כבר אני לא כזה רוצה תורה. הוא אומר, לא, אני גם שותה יין, ואני עדיין,
אם תעיר אותי, אני אגיד לך מה? מה אתה רוצה? תורה.
בשביל פנימותו, רצונו, הוא פונה לטוב.
כן,
אה?
אין פורים, כן, זה משהו גדול כזה.
נכון, אני יודע שאתה ביום אחר, זה לא, זה ילך לקומות אחרים.
אבל פנימה, אם אתה מזיז את המסכה, כן, בעצם בפורים אתה מוריד את המסכה,
ואז מתגלה, מה, טוב,
עם ישראל היה איזה אונס, תגיד, שמע, הם קיבלו איזה אונס של כפה למרק רגיגית.
אבל הם הראו, אנחנו באמת רוצים את התורה.
אומר הרב קוק, מה שאמר שהם רוצים את התורה, בכל שנה ושנה,
בפורים יש איזה רצון לקבל את התורה.
ואז מה קורה?
מי הוא את רצונו וראת פונה לטוב.
בקרבת אלוהים אך טוב לישראל,
שייתי בשם אלוהים מכסיס לספק את מלאכותיך מתעורר כוח קבלת התורה באמת.
אז יש כאן דבר גדול ביותר, שאתה אומר, אני גם שותה יין,
אבל לא הוסחתי ממה,
זה שאני רוצה את מה? את קבעתך, כשבחור. זה ריח ניחוח לשם.
לאור זאת,
עכשיו אפשר להבין עולם פנימי עמוק,
קצת נפליג קצת, בגלל שזה פורים,
אז קצת למקומות הנסתרים יותר,
בואו ננסה לראות.
במקור עשירי,
בואו נראה על חטא עץ הדעת. איך עוברים את עץ הדעת ונכנסים לעולם הפנימי של מפני עץ הדעת?
ישירים היום בראשית פרק ג', פסוק י"א.
אומר, "אמין העץ אשר ציווית לאכול ממנו אכלת",
בדיוק אומר, "בלתי לאכול ממנו אכלת", אמר בגמר בחולין,
לק"ט, "אמן מהתורה, מנהן דכתיב אמן, אמין העץ".
אז אמין מהתורה אמרנו, מה זה אמין מן העץ?
יש לומר.
מה שכתוב בגלל שילקות,
וכן מגילה,
דחטא של שושן היה שיאכלו בשליל נוכרים מאכל אסור, ושתו סתם ינם, אכלת דבר של ינם שאסור מהתורה,
נוהג לעבודה זרה, וגם בשליל נוכרים.
ולכן נגזר עליהם גזירת המן, וכשחזרו בתשובה,
נהפוכו,
ונתלה המן על העץ.
וזהו שרמזו המין העץ,
זה המן שבא בגזירתו על ידי שציוותיך לי בלתי נכון מאתו אכלת,
וכאשר עשו תשובה,
נהפך הדבר ונתלה המן על העץ. רק נסביר קצת את הרקע של הדברים.
המן,
כן, המין העץ שציפו ת'במון אכלת,
יש בעץ הדעת מה כתוב?
טוב או רע, נכון?
וכשאדם אכל מעץ הדעת, נוצר מציאות של מה?
שכבר נכנס רע בעולם.
אז המן מהתורה שמייצג את הרע בעולם,
שהוא מייצג את העמלקי,
נגד עם ישראל,
אז זה המן הזה, הוא מייצג את הרע, נוצר רע בעולם.
אבל אם אתה הופך את זה לטוב,
אז מה שהוא עשה, את העץ הגדול,
שהוא גם עשה עץ,
מה עושים איתו?
עולים אותו. זאת אומרת, אתה יכול להפוך את הרע בסוף,
בתשובה הגדולה הזאתי,
להמן, לאמין העץ,
להחזיר את הנקודה של הרע וטוב לטוב.
וזה מסביר כאן קודשימוני.
כתוב מה זה העניין של שיכרון.
זה כתוב בישעיהו רמז תע"ה.
בזכות ציון, כן, בית מקדש נברוש מים בארץ, שנאמר,
ולאמור ציון עמי אתה, לכן שימין הזאת ענייה ושיכורת ולא מיין.
שם לומדים, שמה?
שיש איזה שיכרון שלא מיין.
אמר רב ששת בשם רבי אלעזר בן עזריה,
יכול לפתור את העונה כל העולם כולו,
מיום הדין,
מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו,
שנאמר, לכן שימין הזאת ענייה.
מי טבעי, אומרת הגמרא,
שיכור מקחו וממקחו,
וממקורו ממקר. אם אדם עשה עסקה כשהוא שיכור,
אז אומר יקוד שמעוני,
העסקה היא קיימת.
עבר עבירה שיש בה ממיתה, ממיתין אותו, מלכות מכין אותו.
הוא עשה דבר שאסור,
מכין אותו.
כל השדבר הראוי כפיקח לכל דבריו, אלא שפטור מן התפילה. זאת אומרת,
יש כאן משהו מאוד עמוק ביקוד שמעוני, אומר.
איזה שיכור מדובר כאן?
אם הוא עשה עסקה,
תחתימו אותו ממקור המקר,
על פי התורה.
עבר עבירה, הוא אמר, תשמע, מה, מה, לא ידעתי, הייתי ש... לא,
שתה יין ועברת עבירה,
אבל תפילה אתה פטור.
למה, למה תפילה אתה פטור?
כי תפילה, מה זה?
זה אדם שעומד לפני המלך, ומה לעשות?
היה צריך לדבר לפני המלך.
אז אם אתה שיכור,
אז נכון שכל מעשה חזי, מקור המקר עבר עבירה 600 מיליון, מלקים אותו,
אבל תפילה שאתה צריך עכשיו, מה לעשות?
לסדר דבריך לפני הקדוש ברוך הוא?
הסדר הזה, אי אפשר מה? אי אפשר להתפלל. מה אנחנו לומדים מזה?
אנחנו נראה שעכשיו, דרך היין אתה יוצר תפילה.
איך אתה יוצר תפילה?
אם אדם שיכור הוא לא יכול להתפלל.
אז אתה יודע, אם זה תפעיל מניחה מוקדם,
ואז יש יין, שאדם לא יאבד את הכיוון בתפילה,
כי אי אפשר להתפלל כשאדם שיכור, ואנחנו מבינים גם למה.
חשבו גם למה.
כי אם עץ הדעת היה,
גפן היה,
ועכשיו עץ הדעת גפן היה יין,
ואתה רוצה להתקרב אל השם, תפילה ללשון קורבן,
אז בדרך כלל שיקומה עושה,
יין עוצר אותו, אתה לא יכול.
אז אתה לא יכול עכשיו להתקרב אל השם, למה? כי היין זה, יש בזה עץ הדעת.
ועץ הדעת כתוב שיש להט החרב המתהפכת.
עכשיו אנחנו נראה שבפורים,
אם אתה מגיע לדגת הפנים שנהפוך הוא,
אתה יכול לעבור את עץ הדעת.
הרי מה קרה? למה אי אפשר לעבור עץ הדעת? כי מה שכתוב כאן,
שנאמר, ויסים את להט החברה המתהפכת.
מה במיוחד בפורים? בפורים מה יש לנו?
דין מה? נהפוכו.
ששלטו, כן, היהודים ממה בשונאיהם.
אה, אתה יכול להפוך?
יש איזו נקודה פנימית בפורים שמשהו מתהפך?
אז אפשר לעבור את להט החברה המתהפכת.
אפשר לעבור עץ החברה המתהפכת, אפשר לעבור עץ הדעת.
בסדר? בואו ננסה לראות את זה.
ככה מסביר גם על בני שכר.
בימי שכר, חודש כסל טבת על אלול והודאה.
אומר כאן במקור 12,
להודות ולהלל.
נראה על פי מה שכתבתי בחודש אדר, של המדינה, תקינו רבנן, נאמר,
חייב ועדה מי לבייסומי בפוריה,
כתוב במה שכתבו בגמרא ברובין, רבי אלעזר בן עזריה אמר, יכולנו לפטור את כל העולם מן הדין מיום שחר בית המקדש.
תכתיב שמימי הזאת ענייה ושיכורת ולא מיין.
מה המקור שהבאנו כאן? תראו, אומר גמרא,
ונקראים אנחנו שיקורים בלא דעת.
דעה ניתנת בין שתי אותיות, אל דעות השם.
שימו לב, אומרת הגמרא מביאה את זה בברכות,
שהדעת
היא באה בין מה? בין שמות השם, אל דעות השם. יש שם כמה דברים שהם באו בנקמה,
באים בין נקמות השם.
שיש לנו אל ושם הוויה,
זה להראות על גודל הדבר שהוא בין שתי אותיות,
אל והוויה.
בית המקדש גם כן ניתן בשתי אותיות, שנאמר, פעלת השם, מקדש השם.
קוראים ילדיך.
אתה רואה שגם מקדש בא בין שמה, בין שני אותיות, שמות השם.
מזה תתבונן שהדעת תלוי במקדש.
עכשיו תראו,
כן, למה זה קשור למה שדיברנו כאן, על זה שבארץ ישראל,
בפורי משולש אפשר לקבל הערה בלי שינה.
בואו תראו.
תתבונן שהדעת תלוי במקדש.
כיוון שבמקדש, בעמותינו הרבים, אין מקדש,
נחסר הדעת,
ואהבין שיכורים בלא דעת.
אז כתוב, שימו לב, כתוב את זה בישעיה,
ושיכורת ולא מיין. זאת אומרת, כשאין לך בית מקדש,
איך הם נקראים?
שיכורים בלי יין.
ושיכור פטור מכל המצוות.
ומה כשהוא והיה תניא שיכור חייו בכל המצוות?
הרי הוא כפיקח על כל דבריו של השפטור מהתפילה.
או מסביר לבין סליחה, כיוון שאין בית מקדש.
אין הברכה מצויה,
והמשתכר משתכר לצור נקוב, ואין בו קיום.
זאת אומרת, אין לך בקדש, אין לנו ברכה,
אין קריבת השם.
כשהיה בקדש שלנו קריבת השם, איזה קריבה יש לנו עכשיו?
אז זה נקרא, אנחנו יוצאים במציאות של בית מקדש, זה כאילו אנחנו שיכורים בלי יין,
ואז אדם שמשתכר משתכר לצור נקוב ואין בו קיום, כמו שאמר חגי הנביא.
אם כן, אין כאן שום חוב, כי העניות מעביר את אדם על דעתו,
ואין עונש רק על מה שלא יתפלל, שלא יבוא לידי מידע זו.
אמרו חז"ל,
נפקא מיניה לבר רחמי.
עכשיו, מסביר כאן בן יששכר, כיוון
שאנו נקראים שיכורים, למה אין בית מקדש, כי אנחנו למדנו את זה בישעיה,
ענייה ושיכורת ולא מיין, למה? כי אין חרב בית המקדש.
הנה שיכור פטור מן התפילה, אם כן,
פטורים מכל וכול.
שיאמר, שימונה זאת ענייה ושיכורת, והבן הדבר, עכשיו הוא מסביר כאן ככה.
מה קרה?
מה זה שיכור?
כל התפילה,
כשאין בית מקדש, מה יש לנו עכשיו לתפילות היום?
זה רק זכר למה?
לקורבן התמיד.
שהיה בשחר, תפילת שחרית,
וקורבן שבין הארבעים שהיה במסעת מלכה.
וקטר חלבים ואיברים, כל לילה זה תפילת תרבית רשות.
אבל כל זה מה רק מה?
זכר לקורבנות.
אין בית מקדש.
אז מה זה? אז כל התפילות הן רק מה?
הן רק זכר.
אז עכשיו כשאדם רוצה, מה, הוא משתכר?
אם הוא משתכר,
אי אפשר, אין לך בית מקדש.
אתה רוצה להתפלל?
אי אפשר להתפלל.
אי אפשר לחזור לעולם של בית מקדש,
כי עדיין זה רק זכר לזה.
עכשיו אנחנו נבין אם ככה, שימו לב,
בפורים שהוא משולש, פורים של מוקפי חומה,
למה פורים שמוקפות חומה, איזה ערים שמוקפות חומה?
רק מה?
או שושן פורים או ירושלים.
יש כמה עודות מוקפות חומה וירושלים זה כולי עלמא.
למה ירושלים עושים ט"ו?
מה ההסבר?
כי בגלל שכתוב שמה שלא יהיה מיום ש... כתוב שבספר יהושע,
מיום ש...
היא מוקפת חומה מימות יהושע.
למה? שלא יגיד שבעצם היא מוקפת חומה יותר מער ארץ ישראל, משום כבודה של ארץ ישראל.
אז עושים גם פורים, פורים שמוקפים, כמו שם פורים,
על מה? על פורים של ירושלים.
זאת אומרת,
פורים של ירושלים זה משום כבודה של ארץ ישראל.
מה רוצים? רוצים לחזור שהיא תהיה מוקפת חומה, שמה יהיה בה?
המוקפת חומה זה היה גם כן, היה,
לא היו מוצאים, היו כתוב שקודשים קלים,
איפה? איפה? יש לך מקום מקומה זרה, ואיפה יכולים לאכול את זה?
בירושלים.
אז היה לך, איפה היה מוקף חומה, היית יכול, מה לעשות?
לאכול,
כן, אבל אם הם יכולים לאכול,
אם הם יכולים לאכול איפה, אחרי זה אנחנו רואים שאם אדם רואה את זה, סמוך ונראה,
אבל אם אדם היה יכול לאכול, איפה ביתו מקופת חומה?
אנחנו בעצם רוצים לחזור לאיפה?
לבית המקדש. בגלל זה כל סוד מגיעת אסתר.
עד חצי המלכות, הוא אמר שם רש"י רצי המלכות, שמה?
עד כתב שטנה לירושלים,
חסרו לבנות את בית המקדש.
המן רצה שלא ימשיכו לבנות את בית המקדש.
ומה שאמר אחשורוש,
עד חצי המלכות, הוא אומר, אני אתן לך הכל חוץ ממה?
הוא אומר, רש"י בניה בית המקדש.
למה וכזה, מה הוא ניסה לעשות? רק לעשות איזו הדמיה של בית מקדש. לקח את בגדי כהונה ולבש אותם, בגלל זה הוא הצטרע.
לקח את הכלים, לקח את כלי המקדש והציג אותם בתוך המשתה הזה.
זאת אומרת, הוא ניסה להחליף את בית המקדש.
כשאנחנו היום עכשיו חוזרים לירושלים,
חוזרים לארץ ישראל,
אז אנחנו רוצים לחזור לא למצב של שינה,
אני יודע שאתה מלך.
לחזור לעיקיצה,
לריח ניחוח, לביסום האמיתי,
לא לביסום שבא דרך איזה אסתר אסתיר פניי,
אלא אם בעין בעין יראו בשביל יושב ציון.
זה הסוד הגדול, בואו נראה.
כתוב ישעיהו, בואו ישעיהו, כן,
בפרק כנ"א, כן, התעוררי, התעוררי,
קום מירושלים.
רק שנייה אחת נדמור את המהלך הזה.
אומר ישעיהו בפרק כנ"א, פסוק י"כ,
התעוררי, התעוררי, קום מירושלים.
שתית מיד השם את כוס חמתו,
את קובעת כוס התרעלה שתתמצית. זאת אומרת, היה כאן איזה יין שהוא לא מה,
לא טוב, איך היה טוב שם בנביא, מישהו?
שתית איזה כוס חמתו, כוס תרעלה שתתמצית.
אין מנהל מכל בנים אלעדה, אין מחזיק בידיו מכל בנים גידלה.
זה יוצר איזה מציאות של מה? של איזה מנסים להביא שאין לו בית מקדש, אז זה כוס חמתו, כוס תרעלה.
שתיים מני קרתיך, מי ענוד לך השוד והשבע והרעב, והחרב ומי ינחמך.
אמר לי שתצא לגלות, ואז נשמע השוד והשבע והרעב.
בעיניי חולפו, שכבו בראש כל חוצות, כתור מחמר.
עמלים חמת השם, גרעת אלוהיך.
לכן שימינה זאת ענייה, ושכורת מלוא מיין".
זה המקור הגדול.
כה אמר השם.
מה כתוב כה אמר השם?
ענאי לשם אלוהיך, יריב עמו, והנה לקחתי מידך את כוסת הרעלה,
את קובת כוס התרחמתי, ולא תשיפי שתה עוד. זאת אומרת,
עכשיו אנחנו נראה שאלה להשיג
איזה נקודה שהיא לא צריכה, למה אנחנו צריכים לשתות?
להגיע עד דלא ידע, למה עד דלא ידע? כי היה כאן איזה כמו שינה.
מה זה כמו שינה?
נשנת המלך, המלך כביכול ראה עצמו ישן.
בארץ ישראל אפשר לקבל את המבט הזה. עכשיו שימו לב, אני אתן לכם אומרים לזה מאוד עמוק.
בט"ו,
שזה אי, בערים וקופות חומה,
מקיימים מפורים כט"ו,
50 יום, כתוב שהמן הרשע עשה עץ 50 אמה,
50 זה תיקון, זה ה-י"ד, זה הנון,
50 יום
מיפוי מוקפים, מה יוצא?
50 יום מט"ו באדר, מה יוצא?
בואו נראה 50 יום, מה יוצא?
ה' באייר.
ה' באייר יוצא, יום הקמת המדינה יוצא ב-50 יום.
זאת אומרת, הנון שער 50,
שעשה המן הרשע 50 עץ גבוה 50 אמה,
הסוד של חמישים, זה כל השנים של חמישים, אנחנו צופרים שבע שבועות
בספירת העומר, ויום חמישים זה בעצם חג מתנת תורה,
אז חמישים יום מפעולים דה מוקפים יוצא בדיוק מה?
A, B, R. זאת אומרת, יש איזה בירור שמתחבר מאוד מאוד עמוק מפעולים דה מוקפים, שהוא מקור עליון גבוה,
שאנחנו צריכים להגיע אליו.
זה מה שאומר אלשיך הקדוש,
נכון? אבל זה כתוב שביום הזה ידעו,
והמקובלים ידעו שביום, כמו שהרב צודק אמר, היי יום הגגרים.
ביום הזה ידעו המקובלים שאפשר ביום הזה להיגאל.
ידעו שיש איזה יום כזה אפשר להיגאל בו.
יצא אחרי זה משך ההיסטוריה של המדינה, וכל זה יצאו,
הבריתים יצאו והכריזו,
אבל באמת זה היה יום צפון,
שבעיר מזים עליו,
ותכף עוד רמז אחד כתוב שבפסח
כתוב ששוקד עניין דברי עשו אותו,
מה הימים של, כתוב מה שוקד, בעיני שקד כתוב שהפחים קודמים עליו 21 יום,
גם כל דבר שלוקח 21 יום עד שהוא יורד מהשמיים לארץ.
מאיפה רואים את זה? מי"ז בתמוז הובקעה העיר,
מתי נכתב המקדש? בתשע באב, 21 יום.
ראש השנה, כתוב שראש השנה ייכתב יום כפיורך תמון,
21 יום יוצא מה?
הושנה רבה.
אז ראש השנה ייכתב יום כפיורך תמון, ואז יוצא ראש השנה רבה, 21 יום.
מכאן אנחנו רואים ש-21 יום זה כל דבר שיורד לעולם. קחו מפסח,
ראש עד הושנה רבה, 21 יום.
נכון,
נכון.
כ"א וכ"א יוצא 21 יום.
בגלל זה אומרת פיתק ת'ווה.
יוזם את תמוז לתשעה באב, גם 21 יום. עכשיו שימו לב, מפסח,
יש לנו י"ד, ט"ו בעצם,
קרוב מפסח 21 יום, מה יוצא?
אתה רוצה, אתה עושה בהסבה, אתה רוצה לעבור לחרות,
21 מפסח יוצא בדיוק מה?
A באייר.
זאת אומרת, זה יום שהיה צפון מכל הכיוונים,
הוא היה צפון כבר להיגאל בו.
אה, מה נעשה עם זה?
אבל זו הייתה הערה שאפשר מה לעשות ביום כזה להיגאל.
אם ככה,
אנחנו רוצים לקבל את המבט הזה של הגאולה, את של עד דלא ידע,
עין בעין. בואו תראו את האשר הקדוש
ונתחבר לזה.
כן.
תפילה.
תפילה, זו הנקודה.
אנחנו יוצרים תפילה, דרך מה?
כמו שהרב קוק מסביר, דרך היין. אנחנו עושים ריח בסומה,
ריח ניחוח לשם.
אנחנו רוצים שבפורים הערת היין היא יוצרת תפילה.
לא, רק בפורים.
רק בפורים. מה שאוהב קוק, רק בפורים. בפורים יש איזה קבלת תורה שנאמר הדר קיבלו במאה אחשוורוש.
יש איזה הערה שהדר קיבלו לקבל את התורה מרצון, אהבה.
זה רק ביום הפורים, ובגלל זה הפנימיות של עם ישראל היא רוצה תורה.
הפנימיות של כל יהודי רוצה תורה.
אתה רק מסיר את הדעת,
ואז פתאום הפנימיות פורצת מאליה,
ואז מה קורה?
מה אתה רוצה? אני רוצה תורה, אני רוצה קדושה. פתאום, זה רק בפורים.
בגלל זה התפילה יוצרת,
התפילה היא, חייב איש לבסומי.
מה זה בסומי?
ריח, קטורת. קטורת זה מה זה אמרנו? קטורת זה גם,
כשחייב את המקדש, אין לנו שם, כן, כנראה כבר בנות.
אז הקטורת,
בפורים אתה שותה יין, ומה אתה עושה? הכול מתברר, ואז יוצא לך דרך זו תפילה.
ואז אתה רואה יהודים שפתאום מתחבקים ואוהבים את השם ומדברי תורה ומסודות התורה.
למה? כי אז דרך זה פתאום הגיעו לנקודה הפנימית ביותר, שמה?
שאז זה אור התפילה.
אז יש דרך הגלות, דרך שינה.
נכון, זה משהו פנימי יותר, זה משהו של הסוד הזה של קודם כל ניסיון מאוחדים,
פנימיים, כי בעצם משהו מתגלה ביום הזה שהוא לא בכל יום, זה לא כמו איזה מציאות של אחרת, זה פעם אחת הערת היום שהיא מהירה, אתה רוצה להגיע אליה,
רק המסכים של החיים הם רק מה עושים,
פשוט תשים את המסך של החיים ואז הפנימיות שמתגלה באותו יום גאירה עליך.
כי יום כיפור כתוב שיש דעה שיום כיפור זה היה חצו להשם חצו לכם.
יום כיפור הכל היה לשם.
מהבוקר עד היום בכנסת דליה לבן,
אז בפורים הכל הכל מה? הכל לכם.
הכל לכם, עם זה מה אתם עושים?
משתי יין, סירה, הכל לכם, אבל מה עם זה אתם עושים?
אתם מגיעים כפורים,
נקים לקבעת השם כמו כפורים.
טוב, בואו תראו.
באשר הקדוש.
באשר הקדוש, התעוררי, התעוררי.
קום ירושלים.
הנה בספר הזוהר,
כן, אמרנו שלא דרך שנה
להשיג את הזה, אלא מה, אלא דרך קיצה.
הנה בספר הזוהר פירשו פסוק
"נפלה לא תוסיף קום בטובת ישראל".
כן, איך אמרת? נפלה
לא תוסיף קום בטובת ישראל.
לא תוסיף קום אליה בגאולה עתידה,
כאשר בתחילה,
אשר מעצמה שבה לבנות בית הבית שני,
כי מתה הקדוש ברוך הוא בעצמו ינחמנה וינחיה לירושלים מעירו.
מסביר השיח הקדוש, ושנבוא לעניין,
וכי השתי גלויות נכללו בחורבן ראשון.
יקרתו בגלות כשדים טרם הבנות בית המקדש, היה גלות מדעי.
מתי הסיפור של פסח היה בין בית קדש ראשון לבית המקדש שני.
השבעים שנה האלה,
זה הסיפור של מה שהיה, של, סליחה, של מגיעת אסתר. מגיעת אסתר היה בן בית, בן בית ראשון,
בגדש שני, היה 70 שנה, זה הזמן שהיה האירוע של פורים.
ובגאולת גדולות מדי, הלכנו בבית בית שני, בראשון כורש מלך פרס.
והקימה ההיא, הקימה ההיא לא הייתה על ידי,
הקימו אותנו הוא, הוא יתברך, והוליך אותנו כאשר נקבל לעתיד.
כי אם כשאנחנו קמנו בראשון כורש, מקימה עצמנו.
כי מה קרה בעצם כורש?
יש דעה שמאו היה,
הוא היה שליח,
שבעצם בא מאסתר, מאחשוורוש אחרי זה.
בצער כזאת כמפורש,
בספר עזרה, וייתכן מעוניין המקראות האלו,
והוא כשתי גלויות הראשונים שבאו כאחד, אמרי תורי, שתי פעמים יחד, תורי, תורי.
ויהי תורות שתקומי מעצמך,
קומי ירושלים.
ושמא תאמרי,
האם מעט הייתה כוס חמת המן הרשע,
שגזר להשמיד, להרוג ולהבט?
כי בעצם הזמן הזה שבין בית ראשון לבית שני,
היה את הגזירה של האמן הרשע.
ולמה תקל הצרה היא בעיניך שבבית שני הבא אחריה?
תאמר קומי מעצמך ולא תהיה אתה המקים אותנו כאשר היה בבית השלישי.
זה יהיה בבית השלישי.
הלא הוא כי הנה אששתית מיד השם את כוס חמתו
על ידי האמן.
הלא אתה עשית בידיך כי התקובעת כוס התרעלה. כלומר בעצם מה שמסביר כאן בישעיה ששתית את כוס התרעלה זה כוסו של מי? של האמן הרשע.
שתית הוא השתייה כדת איננו נס.
ששתית בשתותו של אותו רשע, כביכול היה כאן שתייה,
כן, כי צוני שווי, שכל אחד שתה ביין יותר רשן ממנו,
היה כאן איזה שתייה כזאת אין לו נס.
על כן מצית כוס חמת השם.
בגלל שנהנו מסתותו של אותו רשע, נגזרה הגזירה.
וזה אין צריך לומר לדעת מדרש חזית,
שקיימו כי כל צהרת המן היה על מה שנהנו מסתותו של אותו רשע.
עכשיו בואו נראה. בגלל שנהנו מסתותו של אותו רשע,
מה זה, מה זה "נהנו מסתותו של אותו רשע"? מה ההסבר שבזה?
שאתה הופך לעצמך להיות פרסי, אתה הופך לעצמו לאמריקאי, אני הופך לעצמי, אני כבר לא רוצה לחזור לישראל, מה כבר טוב לי פה, אני בגלות,
יש לי את המלך,
הוא מוכן, הוא נותן לנו כאן כבוד ונותן לנו כאן ליהנות בסטוסותו רשע, אז אתה אומר, טוב לי כאן.
זה גורם סכנה שאם אדם הופך את עצמו לגלות כעיקר,
הדבר הזה יכול לגרום לסכנה.
כי אפילו רבי שמעון בר יוחאי בגמרא,
בשיטתו שמא שהתחייבו היה על עוון הצלם,
נהכחנו במקומו, כי זה וזהו היו גימת נזקם גם לרשב"י.
וגם שעיקר אשמתם הייתה יין, כי על כן עשה שהשתייה אין אונס.
למה הוא בעצם השקע אותם, אחשוורוש?
לבל יהיו כאנוסים ויחייבו את ראשם למלך הקדוש.
בואו נסביר את זה.
מה קרה, יש לך רמז, מה זה כשכתת אין אונס?
במתן תורה היה כפיית עליהם הרגיגית, היה אונס.
עכשיו השתייה כדת אין אונס.
מי זה המלך?
אין אונס. אתם רוצים תורה?
רוצים קדושה?
כן, רוצים. אה, אין אונס. אתם רוצים את זה?
הדר קיבלו על מחשוורוש.
כאלה דברים,
שאין צרת מדי גדולה כצרת נפיית הגלות הזו האחרון,
שיהיו זוכים על ידי הגלות היו,
שקיימנו השם יתברך כאשר לעתיד,
שהוא על נפילה עצומה שעליה אמר השם יתברך דברו על לב ירושלים.
מה זאת אומרת דברו על לב ירושלים?
כי לקחה מיד השם כיפה עם כוחותיה.
מה זה לדבר על ירושלים?
ההסבר בו ניר. יאמר לי, תורי, תורי, לשוב בתשובה.
להיגרל בשתי גלויות ראשונות,
ובהן אני אומר לך, קום מעצמך, קום מירושלים.
מה זה קומי, תורי, קומי, מה זאת אומרת?
בשנים שהן א', ששתית
על ידי,
שם אותה אחשוורוש, השני הוא על קובעת כוסת הראלה, זה מוכנה צר.
השני הוא על ידי קובעת כוסת הראלה, והרעדה על ידי המן להשמיד.
כי מה שתית ביסודת אחשוורוש מציצית בצמות ובפחד.
אך לא גדלו כל כך אותם ראשונים.
כי מי יתן,
והיינו עתה בגלות הזה האחרון, כאשר הם גלות מדי.
כי אז, אומר השיח הקדוש,
בא מרדכי לנהל אותנו, להחזיק בידנו להורינו, לשוב ליד השם
אשר עוגלה מירושלים.
מסביר כאן מה זה הרקע של מרדכי אשר עוגלה מירושלים.
הכל הכל חוזר למה?
לירושלים, לבית המקדש.
לקובלת כוס הרעילה ששתית מהדבר הזה.
זאת אומרת, בא מרדכי ורוצה להחזיר אותנו. מה יחזיר אותנו?
יחזיר אותנו לאיפה?
לירושלים.
ואתה בגאותנה זה מחובם בית שני, שאין מנהל לה מכל בנים בידה. ואז הוא אומר, אם תלמד מפורים,
תלמד את זה עכשיו לגאולה עתידה.
אין לי מחזיק בידה, מכל בנים גידלה. כאשר היה מרדכי בזמן ההוא, מרדכי, הוא היה צדיק, שמה?
שרצה להחזיר אותם חזרה לציון, לירושלים.
אך הנה הם ישיבו והתברך ואומר,
אומר האשר הקדוש, שתיים הנה קרואתיך.
והוא בשום לב,
בכתוב שאמר שתיים הנה קרואתיך ומונה ארבע.
ואז הוא מסביר,
ועוד מי ינוד לך באמצען ועוד אמרו הנחמך ולא אמר ינחמך.
מה זה הנחמך ולא ינחמך?
אך כיוון
לומר לא אמרתי כי מי יתן,
והיה גלות את הזה האחרון, כן, במען האשר הקדוש,
היא גלות השנייה ועוד אמר כי גם שתיים הנה קרואתיך.
ואז הוא מסביר ככה,
ויהי הם גול טבן, וגלות הזה הרעה הגדולה היא,
מי ינוד לך בזה האחרון, שהוא כל עניין פרשיות אלו דובר בו.
כי הלא הוכפלו רעות השוד והשבר והרעב והחרב.
אומר, בגזירת בפורים היה רק מה לפנים,
רק הייתה איזה גזירה שהתבטלה.
אבל כאן רואים את הגלות האחרונה,
שוד ושבר ורעב וחרב.
על כן אומר אני, מי אנחמך?
כלומר, הצד השווה הוא כי אניח אנחמך,
ואין עניין אלא שית לבבי בעצמי שהשם הוא אלוהים.
כי מבחינה יהיה, אם שנחמך, אני ולא אחר,
וזו הנקודה כאן. זה מי הנחמך, הוא עניין שאמרו במזל בספר הזוהר,
ועשו נפלה,
לא תוסיף מה ההסבר,
קום בתולת ישראל.
שהוא לא תוסיף, קום מעצמה,
כי אם הדו יתברך כמדובר, בעצם ההסבר הוא,
שעכשיו אנחנו רוצים להגיע בפורים,
שהתעורר משהו פנימי בנו,
קום בתולת ישראל. זאת אומרת,
יש איזה רצון לקום.
איפה רואים את זה?
זה פורים דמוקפים, זה כל הנושא של השיעור. פורים דמוקפים,
מה אומרת אסתר?
אם המלך טוב, ינתק גם מחר, מה לעשות?
בשושן הבירה, מה לעשות?
להרוג בשושן הבירה עוד,
אני לא מבין, הרגתם כל כך הרבה אנשים נגד ישראל.
אבל אסתר אומרת, אם המלך טוב, אני רוצה עוד יום אחד בשושן, מה לעשות?
גם להרוג ולנוח מאויביהם.
על זה, יש לנו פורים דה מה? דה מוקפים.
מה ההסבר בזה? למה בעצם עוד גם ליפרה משושן
זה בעצם הנקודה הפנימית.
בפורים דה מוקפים מתעורר המוקפים.
העולם של המוקפים, אמרנו, הפעמים שנה לא היה לנו.
רק כשחזרנו לארץ ישראל וחזרנו לירושלים מתחילה להיות הסוגיה של פורים מוקפים כמו שהשנה היא לנו פורים משולש.
כי יש שם פורים מוקפים.
ופורי דה מוקפים מתעורר לא על מה שהיה, אלא גאולה עתידה.
מחר,
אומרת אסתר, אני רוצה עכשיו איך חוזרים לעולם של הרעים מקופות חומה, לעולם של בית מקדש,
שהקורבנות הם חלים עד מקום מקופת חומה.
אומרת אסתר, אני רוצה לראות איך חוזרים לאיפה?
לבית המקדש.
וזה אומר הרב, זה עד דלא ידע בסוף.
אם כל המצווה של עד דלא ידע באה דרך הרגלות או מהרמה,
דרך שינה,
שעד אתה מגיע אתה לא ידע,
אפשר בארץ ישראל ובירושלים,
בבית המקדש אפשר, מה לעשות?
כמו שהרב קוק מביא,
שאתה שותה יין,
מתעורר לך, הנקודה הפנימית של מה?
של הדר קיבלוה, מקבלים בימי אחשוורוש, מקבלים את התורה מרצונו, מקבלים את הגאולה ברצון.
זה המהלך, וזה מסתיים במערב,
בעודת ראייה,
מקור חמש עשרה,
עשירית היפה סולת מנחה.
מה זה עשירית היפה?
שיעור אכילת היום למזון והגבייה הוא עומר עשירית היפה. אדם יכול לאכול ביום
כמה עומר עשירית היפה. האדם החומרי, זמנו הוא חלוק בין שינה לעקיצה.
רוב הזמן הוא או ער, ואחרי זה גם צריך גם לישון.
פג הדיממה, פג הדילותה. יש לנו חצי יום של יום,
חצי יום של לילה, ככה ככה אתה רואה את היממה.
השינה אינה דורשת מזון.
כן, אתה תגיד מה,
אני לא אכלתי כל היום, גם ישנתי.
פעולת החיים היא מתונה אז ביותר.
והסמך של הכוח הוא על יסוד זמן העקיצה.
בעקיצה רואים מה אכלת, מה עשית בשינה, הכל נעשה מאליו.
ומצד הרוחניות העליונה,
שיעור הקומה השלמה שם, אין הארכה של שינה.
והשיעור שיש לו דוגמה צריך להיות עשירית עייפה.
שיעור המזון החקוק ביצירה לכל חלק מחלקי היום השלם.
אומר הרב קוק, בהסצירית היפה, סולת למנחה.
מה זאת אומרת? הוכן הזבח להעלאת
כוח החיוני למרום הקודש.
והמנחה להעלאת כוח הטבעי הצמחוני,
שאימנו תוצאות למפעלים, שכוח החיוני מוכן לעשות,
לקשור אותם תוך הדמוקרטיה. נסביר את הדבר הרב קוק מסביר כאן.
כתוב על דוד המלך שהוא היה ישן כשנת הסוס.
שישים נשימות.
למה דוד המלך לא ישן?
כי מי שמשיג, מסביר הרב קוק, שמי שמשיג
בעולם הזה,
שינה, מה זה שינה?
אדם,
יש לו חלק רוחני,
נשמה, ויש לו חלק מהגוף.
אדם, עבדת, אכלת, הגוף קיבל את המקום שלו,
באה השינה, מי זוכר מילה שניים,
ואומרת הנשמה, אני גם רוצה להיטען.
עכשיו תן את הטעינה שלי,
ולך לישון.
אה, הנשמה עולה למעלה? ואז הוא נטען.
אם אדם משיג את העולם הרוחני שלו בחיים,
בעיקיצה, הוא לא צריך לישון.
בגלל הצדיקים פחות ישנו, למה?
פחות ישנו, כי מה הם עשו? כי הם השיגו בחיים עצמם,
הם השיגו את מה?
את הערת השינה.
מגזר החובילים, זה נסיים את המהלך
שהרקוק מביא כאן, שאם אפשר להשיג,
אדם בעצם שמשיג ביום את ה... לא צריך לישון,
אלא מה הוא צריך לעשות, אבל בעצם הוא משיג את השינה, את טעינת הנשמה ביום עצמו, כמו דוד המלך.
ככה, מה שכתוב ברמה,
אדם רוצה להגיע עד דלא ידע צריך לישון בארץ ישראל,
אפשר להשיג את זה מתוך עקיצה,
וזה המבט הגדול שבין גלות לבין גאולה,
זה המבט העמוק שאפשר להגיע עד דלא ידע לפני צדד.
איך אתה עושה את זה?
זה הסוד שמסביר הרב קוק, שמקבלים באמת
את אור השם מתוך עד דלא ידע,
צדד, ומגיע לעד דלא ידע לקבל אור השם באמת.
יזכו וימצו, פועים שמח.
:::::
של של של של
