טוב, שלום לכולם, אנחנו לומדים עכשיו על קריאה והפטרת פרשת זכור.
כידוע, בימי ארבעת הפרשיות,
אנחנו מעבר לקריאה בתורה, אנחנו קוראים תוספת
במפתיר, אנחנו קוראים בספר נוסף,
יש פרשת שקלים,
דיברנו על זה כבר,
יש פרשת זכור, שנדבר על זה עכשיו,
לאחר מכן יש פרשת פרה ופרשת החודש.
וההפטרה באותה שבת קוראים של ארבעת הפרשיות, כן? לא את ההפטרה של הפרשה.
אז מה שעשינו פה זה שיש שיעור על הפטרת פרשת זכור,
וגם על ההפטרה של הפרשה היא תהיה בפני עצמה, השנה זה פרשת תצווה,
אז גם נמצא ברשת מי שרוצה את ההפטרת פרשת תצווה,
אבל כאמור,
בוודאי שלא נוכל שלא לדבר על פרשת זכור,
שזה גם מכין אותנו לקראת חג פורים.
בוודאי שהדברים גם קשורים מאוד למציאות שלנו היום.
ובואו נתחיל.
נלמד...
הפטרה לפעמים. וואי וואי, הפטרה זה לא... זה בשיעורים שדיברנו מזמן, שיעורים שלמים.
יש הפטרה.
יאללה, זה בסדר. מה שיש לך, בוא תקשיב בעל פה, זה גם בסדר.
אז ככה,
הפרשה, פרשת זכור, היא לקוחה מספר דברים,
כ"ה פסוק י"ז,
סוף פרשת כי תצא.
זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרחה בדרך, ויזנב בך כל הנחשלים אחריך,
ואתה איה ויגיע, ולא ירא אלוהים.
והיה בהניח אדוני אלוהיך לך מכל אויבך מסביב בארץ, אשר אדוני אלוהיך נותן לך נחלה לרשתה,
תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים, לא תשכח.
טוב, פרשת זכור היא פרשה ידועה, כולם מכירים אותה, יש מצווה מהתורה לשמוע אותה, יש הרבה הלכות גם,
בהרבה בתי כנסת, נוהגים,
קוראים לפי כמה נוסחים כדי שכל אחד יצא ידי חובה,
לא ניכנס לזה כמובן,
אבל בואו רק נבין את העיקרון עצמו,
מה הסיפור עם עמלק.
עמלק לכאורה זה עוד אחד מהשבטים שבא להילחם בעם ישראל שהם יוצאים ממצרים,
ועם ישראל ניצח אותו, כזכור במלחמה שם, בסוף פרשת בשלח,
אחר לקראת ים סוף,
בא עמלק להילחם בעם ישראל,
ומשה רבנו שולח את ישוע בן נון,
להילחם.
הסיפור גם שמשה עומד על ראש הגבעה, יושב על ראש הגבעה, והיה כי ירים ידו
וגבר ישראל, והיה כי אניח ידו וגבר עמלק, ובסופו של דבר עם ישראל מנצח.
והשאלה שכמובן נשאלת זה, למה עמלק הפך להיות כזה דבר איום ונורא,
שהאויב הכי גדול של עם ישראל מדורי דורות, כן, אין הכיסא שלם, אומרים חז"ל,
עד שימחה זכרו של עמלק.
כן, מה הסיפור של עמלק שהוא כזה צריך להשמין אותו? נשים, וטף, וכאמור, אנחנו כל שנה קוראים את זכר עמלק וכולי.
התשובה היא,
אני אומר את זה שוב, כי זה לא עיקר ההפטרה,
אז נוגע את זה רק ברמה העקרונית.
עמלק מגיע לעם ישראל אחרי קריאת ים סוף.
פרשת בשלח, עם ישראל יוצא ממצרים,
והרעיון של קריאת ים סוף
זה בעצם הביטוי של עם ישראל לנצח את הטבע.
זה הרעיון העמוק של קריעת ים סוף. הים, שזה המכשול הסופי, ים סוף,
הסוף של העולם הזה,
שלכאורה בלתי ניתן למעבר, בלתי ניתן לצליחה,
עם ישראל עובר בתוך הים ביבשה.
נס קריעת ים סוף זה היכולת שלנו לדורי-דורות לקרוע את כל המכשולים,
להתגבר על כל הקשיים.
במילים אחרות,
אחרי קריאת ים סוף, עם ישראל קובע כללים חדשים לעולם הזה.
מסתבר שבני האדם הם לא שבויים תחת המסגרות הטבעיות של העולם הזה,
אלא הצד הישראלי, כן, הצד הערכי, הצד הרוחני,
הוא זה שקובע את המציאות.
הוא זה שיכול אפילו לקרוע את ים סוף.
וזה יוצר עדים בכל העולם.
חיל אחז יושבי פלשת,
עד נבהלו אלופי אדום, אלוהי מואב ויחזמו רעד,
חוץ ממישהו אחד, עמלק.
עמלק זה שבט
שזה שעם ישראל קורא את ים סוף, אומרים חז"ל,
מה שמועה וישמע עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, מה שמע שמועה?
מה שמועה שמעה?
קריעת ים סוף.
זו הנקודה שמציתה את עמלק.
עמלק זה כוח בעולם שהוא מתנגד לתפיסה הישראלית שאפשר לנצח את הטבע.
מבחינת עמלק,
כאשר
עם יוצא ממצרים והוא עכשיו משדד פה את המערכות,
זה בעצם הסוף של העולם שלנו.
העולם הזה זה עולם שאני צריך למקסם אותו,
עולם של חומר,
זה מה שנותן את העושר לבני אדם.
כל ראשית גויים עמלק,
עמלק הוא הפרזנטור של כל האנושות.
הוא מבטא באופן, כן, על-הכרתי,
הוא מבטא את הנקודה שהיא שורש המאבק בין עם ישראל לכל העולם.
מה שולט על מה?
האם העולם הבא שולט על העולם הזה,
או שהעולם הזה שולט על העולם הבא?
עמלק בא להילחם מישראל ברפידים,
אומר,
לא מוכן שיהיה פה תפיסת עולם,
שיהיה פה עם,
שעכשיו
יגרום לכל האנושות לצאת מההתמכרות לחומר,
לרוע, ליצרים,
לספקנות, כן? כולם יודעים, עמלק בגימטריה, ספק.
ספקנות זה העמדה הזו של אני שבוי פה בעולם הזה ואני שבוי בכוחות הטבע.
אני לא יודע מה נכון, מה לא נכון, מה אמת, מה לא אמת, מה ערכי, מה לא ערכי.
היום יצרי אומר לי כך, היום יצרי אומר לי אחרת.
עכשיו יש איזה כוחות טבע,
כן? גם ברמה האישית. אני עכשיו יש לי יצר,
יצר עמים, יצר האכילה, יצר האצלות, יצר הכעס.
אי אפשר להתגבר על זה. אי אפשר להתגבר על זה.
אין מה לעשות, ככה אני, ככה נולדתי, אני לא יכול.
עם ישראל אומר לו, אתם יכולים לקרוע את ים הסוף.
אפשר לשנות כל דבר, אפשר לנצח.
עמלק יוצא למלחמה על עם ישראל, ולכן עמלק
זו המלחמה כי יד על כס יא מלחמה על השם בעמלק מדורדור.
המלחמה בין ישראל לעמלק זה לא מלחמה בין ישראל לאיזה שבט נידח שאף אחד היום לא יודע מי הוא.
המלחמה בין עם ישראל לעמלק זה המלחמה שבכל דור ודור.
בין התפיסה
שהעולם הזה הוא העיקר בחיים,
או העולם הבא.
החומר הוא הרוח.
זה מה שאנחנו קוראים בפרשת זכור.
אנחנו קוראים את זה,
כמובן, לפני חג פורים, רק נדבר על זה, המן ומזרע עמלק. שוב, זה הבעיה שלו עם העם היהודי.
ישנו עם אחד מפוזר ומפורד מכל העמים שלא קורע ומשתחווה לי.
אני אמן, אני אמלק, אני הביטוי לזה שבן אדם, הוא שולט פה בעולם הזה,
העולם הזה הוא מקרי,
אין פה יכולת לנצח את החולשות האנושיות,
הכל זה פור,
גורל,
ספקנות כזו, הכל פה מתגלגל,
כוחות הטבע מובילים אותנו לאן שהגלים מושכים,
ואני הבן אדם ששבוי בכוחות הטבע,
אליי צריך להשתחוות.
אל החומריות, אל הפסיביות, אל העצלות.
עם ישראל לא קורע ולא משתחווה.
ואת זה צריך לזכור.
לזכור לחיות כל פעם מחדש.
וזכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. כל פעם שאתה יוצא ממצרים, שאתה יוצא מהמיצרים,
כשאתה יוצא מהקשיים,
יש איזה עמלקי שלוחש לך באוזן, שאומר, אתה לא יכול, תדע לך.
בסוף היצר הרע מנצח.
בסוף כל הכוחות האדירים מסביבנו, הם ינצחו.
אין, איך אתה, כלום, אתה טיפה מול כל העולם הזה.
ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. עמלק פוגע בנחשלים, עמלק פוגע באלה שלא סגורים על העולם הישראלי.
אלה שהולכים בסוף המחנה.
אתה עייף ויגע ולא ירא אלוהים.
מי שאפשר לזהות, אנשים שהעמלק נגע בהם,
שהם זוהמו על ידי העמלק,
הם עייפים.
אין לי כוח על העולם הזה.
נכנעתי.
אין מה לעשות, ניסיתי כל כך הרבה פעמים, לא הצלחתי.
זהו, עזוב אותי, די.
תן לי איכשהו ליהנות מהכמה שנים שנותרו לי בעולם האומלל הזה,
ואחרי זה הכול ייגמר.
אין הלכה המדינה,
אין משפחה אחת, אין כלום.
"והיה בהניח ה' אלוהיך לך מכל אויביך מסביב
בארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה לרשתה,
תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים" לא תשכח,
תיזהר,
"שאתה תגיע לארץ אשר ה' נותן לך נחלה לרשתה,
שאתה תעזוב את ימי המדבר,
והנה הגעת לכאורה אל המנוחה והנחלה,
אתה גם מסתדר.
יש לך כבר רכבים, אתה נוסע בטסלות,
אתה יש לך כאן עולם שנראה שהנה,
ואז אתה יכול לשכוח את המלחמה בעמלק,
ואתה יכול להפוך להיות עמלקי בעצמך.
לא צריך לנצח את העולם הזה, אפשר להתמכר פה.
זה מצוות עמלק, זה זכירת מחיית עמלק.
ואת זה אנחנו קוראים בהפטרה.
ההפטרה
של פרשת זכור זה ספר שמואל א',
פרק ט"ו.
בספר שמואל א', פרק ט"ו,
שמואל מצווה את שאול המלך
להחריץ את העמלק
שנמצאים שם באזור.
ומה קורה שם?
זו ההפדרה שלנו.
ויאמר שמואל אל שאול,
אותי שלח אדוני למושכך למלוך על עמו על ישראל,
ואתה
שמע לכל דברי השם.
פרק ט"ו, שמואל א', פסוק ראשון.
שמואל הנביא
אומר לשאול המלך,
אתה אותי שלח השם למשוך אותך למלך.
בשביל מה?
למחות את עמלק.
דבר ידוע אומרים,
אומר הרמב״ם בהלכות מלכים ומלחמותיהם,
ששלושה דברים נצטוו ישראל עם כניסתם לארץ:
למנות להם מלך,
צום תשים עליך מלך,
להחריץ זרעו של עמלק,
שנאמר תמחה את זכר עמלק,
שלישית לבנות את בית הבחירה,
שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה.
יש משהו במחיית עמלק
שצריך בשבילו מלוכה,
והוא חוליית המעבר להקמת בית המקדש.
אומר שמואל לשאול,
אתה נמנת למלך,
אתה יודע? הנה, עשינו את השלב הראשון.
בשביל לבנות את בית הבחירה,
אתה צריך להחריט את זרעו של עמלק.
מה הרעיון
להחריט את זרעו של עמלק
שבשביל זה צריך מלך?
מלך ישראל
זה מי שאחראי על הצד, העולם הזה של עם ישראל, נכון? הרי הנביא, שמואל, הכהן, הם עוסקים בנושא הרוח.
מה זה מלך?
מלך זה הראש הממשלה, מלך זה הרמטכ"ל, מלך זה האחראי על המסים,
אחראי על המלחמות,
אחראי על הצדדים החומרים.
כשאדם מסתכל על המלוכה של עם ישראל במבט ראשון,
הוא אומר,
מלוכה כזו, עמלק אין לו בעיה איתה.
מה הבעיה של עמלק, הגדר? הבעיה של עמלק זה
שהוא אומר שהעולם הזה, זה הדבר היחיד שיש בחיים.
בשלב הזה של המלוכה,
עוד פעם, זה שעם ישראל מקים לעצמו מדינה וכולי,
זה משהו שאדם יכול להגיד, אוקיי,
המדינה שלנו היא מדינה שבאה למקסם את העולם הזה.
בשביל מה עם ישראל צריך מדינה?
עם ישראל צריך מדינה בשביל שיהיה לנו פה כבישים טובים, הייטק, AI,
יש המון דברים שאפשר למקסם בעולם הזה.
זה לא רק המדינה.
גם אדם יכול להגיד,
ערבות הדדית, אחדות ישראל, גם מילים כאלה מאוד נפלאות,
אבל מה ההבנה העמלקית ביחס לזה?
תשמע, המטרה בחיים זה ליהנות מהעולם הזה.
המטרה בחיים זה העמלקיות, לזרום עם ההנאות.
בשביל לזרום עם ההנאות,
אני צריך אנשים סביבי. אני לבד לא יכול גם להקים ספריית סרטים וגם להקים פארק שעשועים וגם... אני צריך הרבה אנשים סביבי.
בשביל שנוכל למקסם את העולם הזה,
אנחנו אוהבים אחד את השני.
זה הכל המושגים,
גם שלכאורה כתובים בתורה, בזה,
הם יכולים להיות פיתוחים לדבר הזה.
אוקיי, אני מבין, אני בעד אחדות בעם ישראל.
אני בעד אהבה ושלום כלל עולמי. אני בעד
שלעם היהודי יהיה פה מדינה, אבל מה המטרה?
המטרה היא
בשביל שיהיה לנו טוב, יהיה לנו נוח בעולם הזה.
לכן מגיע הציווי השני.
אחרי שאתם הקמתם לכם מלך, איפה המלך הזה ייבחן?
איפה המלוכה שלכם תיבחנה?
אם אתם מוכנים להכחיד זרוע של עמלק.
האם אתם מבינים שכל המערכות הצבאיות,
הביטחוניות, הכלכליות, האישיות, הזוגיות, המשפחתיות,
הן לא נועדו
בשביל לכרוע ולהשתחוות לעולם הזה.
הכל נועד לתקן עולם במלכות שדי.
זה מה שישוע בן נון,
התפילה שהוא מתקן שעם ישראל נכנס לארץ.
והאלילים קרות יכרתו,
ואנחנו כורים ומשתחווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
זה התפקיד של מלך ישראל.
ובזה שאול נתתי בחן.
כה אמר אדני צבאות,
פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים.
אתה זוכר את מה שהיה
לפני מאות שנים?
היה שבט כזה, עמלקי.
כן, זה היה פעם.
אתה לא מבין כלום, שאולה.
אתה חושב שהמלחמה עם עמלק זה משהו שהיה פעם.
אז למה עד עכשיו לא נלחמנו?
כי עד עכשיו לא היה מלך.
עכשיו אתה מלך.
עכשיו אתה מדינה.
עכשיו אתה בן אדם בוגר.
עכשיו זה הזמן לבדוק
האם אתה מסוגל לנצח את עמלק.
או שילך ויתברר
שאתה מלך ככל הגויים אשר סביבותך.
בסדר, הבנתי. אתה טכנוקרט נחמד, יודע לארגן פה דברים יפה.
הבנו, הבנו, אתה בן אדם, כן,
הגענת להמון הישגים בחיים, מאוד יפה, יש לך כסף,
יש לך משפחה,
יש לך חברים.
אתה אפילו בן אדם ערכי, אתה תורם דם במדה, אתה בן אדם
שעושה הכל בשביל שהעולם הזה ינואל כמו שצריך,
אבל אין לך משהו מעבר לעולם הזה.
זה הנקודה.
מי הולך להכריד את זרעו של עמלק?
אומרים חז"ל,
אמר הקדוש ברוך הוא,
אין זרעו של עמלק נופל,
אלא ביד בניה של רחל.
בשלוש פעמים בהיסטוריה שעם ישראל נלחם בעמלק,
זה היו בניה של רחל. בפעם הראשונה, ישוע בן נון, משבט אפרים.
בפעם השנייה,
זה כאן, נכון? שאול, משבט בנימין.
והפעם השלישית, איפה היא?
מגילת אסתר.
מרדכי,
כן, איש ימיני,
היא משבט בנימין.
למה דווקא שבט בנימין?
למה דווקא בניה של רחל?
רואים חז"ל,
בזמן
שעשו נפגש עם יעקב בפרשת וישלח,
יעקב חוזר מחרן,
ועשו מגיע לקרותו ו-400 איש עמו,
יעקב אבינו קורע ומשתחווה לעשו.
יעקב משתחווה, לאה וילדיה משתחווים,
וגם רחל ויוסף משתחווים, חוץ מבנימין.
בנימין לא נולדות.
יש תמיד כוח בעם ישראל
שלא קורע ולא משתחווה
לעמלקים, לעשבים.
זה לא פשוט להילחם בעמלק,
זה לא פשוט להילחם בעשו, שהוא באנשים עשויים,
בכוחות של העולם הזה.
ככה גם אומר המדרש,
שאמן בא למרדכי ואמר לו, אתה חייב להשתחוות לי.
למה?
אמר לו, כי גם זקנך השתחווה לזקני, נכון?
הוא ייחס את עצמו כביכול לעשו, הוא אומר, אתה הזקן שלך, יעקב אבינו, השתחווה לעשר,
אז אתה תשתחווה גם לי. אמר לו יעקב,
בנימין לא השתחווה.
אמר לו מרדכי, אני מזרע בנימין שהוא לא השתחווה.
כן, כמובן, חז"ל שמים את זה בפה של עמן ומרדכי, הם לא באמת דיברו בזה.
אין אמירה.
במלחמה הזו,
בין עם ישראל לעמלק,
צריך אנשים משבט בנימין,
שהם יודעים לעמוד,
למרות שזה נראה משהו שהוא,
להתעלות מעבר לחולשות של העולם הזה,
זה קשה כמו לקרוע את ים סוף.
בן אדם באופן טבעי הוא חומל על עמלק.
זה מה שמתחיל לקרות פה לשאול.
שאול, תראה,
יש פה צאן ובקר.
יש פה, בסופו של דבר,
מה המטרה של כולנו בחיים?
לבוא הביתה, או לחבק את הילדים,
לשתות איזה משהו,
ליהנות, לראות משחק של ברסה. לא יודע, יש איזה מכנה משותף לכל בני האדם.
וזה מה שקורה כאן.
אומר שמואל לשאול,
אתה לך והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו,
ולא תחמול עליו.
שמואל יודע פה מה נקודת התרופה.
אומר לו, לא תחמול עליו.
והמטת מאיש עד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועצה,
מגמל ועד חמור.
השמדה טוטאלית.
זה נשמע כל כך, מה זה?
מה זה?
מה, לא לחמול?
אני לא יכול שלא לחמול על עצמי.
העולם הזה,
חבל לי על העולם הזה.
חבל לי על כל הדברים הטובים והיפים הללו. יש פה צאן ובקר, גמל עד חמור,
איש אדישה, עולל עד יונק, תינוקות, זה.
תראה את
המחבלים הקטנים האלה, הם חמודים, הם חמודים.
"וישמע שאול את העם,
ויפקדם בטלאים 200 אלף רגלי ועשרת אלפים את איש יהודה.
ויבוא שאול עד עיר עמלק,
וירב בנחל".
מה זה המילים המשונות הללו?
ובירב בנחל.
הפשט זה וירב בנחל שהיה שם, כאילו זה הנחל, העיר הזו הייתה בעיר ושם זה היה מריבה, שם זה היה זה.
אבל שימו לב,
אומר מלבין, כותב ככה,
הוא אומר,
באשר אין מחוקי המלכים לתגר מלחמה בלא איזו עילה,
כי נעניין מה לי ולך, כי באת אליכם בארצי.
שאול,
מואל אמר לשאול, לך תחסל את המלך.
עכשיו, שאול הוא לא מבין שוב מה קורה פה. שאול הוא מבחינתו מלך.
מלך, אוקיי. עכשיו,
שמואל אומר שצריך לחסל את עמלק. למה צריך לחסל את עמלק?
כי כנראה עמלק מפריע לנו משהו בעולם הזה.
זה הראש של שאול.
הוא אומר, אני צריך פה הסבר מדיני.
כן? למה אני הולך עכשיו להילחם בעמלק?
אין דרכם מחוקי המלכים סתם לתקוף פה איזה שבט. מה, אנחנו, אולי עשינו כלום.
ביקש שם מריבה בנחל שלפני ערי העמלק,
ששאול אמר שהנחל והבקעה שייך אליו,
והעמלק רב עמו על זה.
מה עשה שאול? עשה כאילו, איך קוראים לזה, נו,
כן, איך קוראים לזה, נו, פרובוקציה, סליחה, פרובוקציה.
שהלך פה, אמר, הנחל הזה שייך לנו, טריטוריאלית,
ואז עמלק אמר לא, ועל זה הם התחילו לוויכוח.
למה אנחנו נלחמים עם הערבים?
למה אנחנו נלחמים עם זה?
זאת אומרת, תבין, יש פה מריבה על שטח,
יש פה מריבה על כלכלה, על משאבי טבע, נכון? על זה האדם נאבק בעולם הזה.
הרי מה חשוב בסופו של דבר?
כולנו בני אדם.
יש ספר, אם יצא לכם לקרוא, אני מקווה שלא,
זה נקרא מזרח תיכון חדש.
נתן בזה שמעון פרס,
מי שהאדריכל של הסכמי אוסלו.
והוא בהקדמה שם, הוא כותב,
אני אומר את זה במילים שלי,
הוא אומר, מה מניע את המין האנושי?
מה הגורם לבני אדם למלחמות?
מה הגורם שבני אדם רוצים?
הוא אומר, שני דברים,
כלכלה וביטחון.
הוא אומר, מה בני אדם רוצים? כלכלה, כסף לאכול, נוחות וביטחון,
שיהיה להם, נכון, לא יהיה כאב פיזי וכולי. זה מה שבני אדם שמדבר. ואז הוא אומר את הדבר הבא, אם זה ככה, הוא אומר,
הערבים, מה הם רוצים?
כלכלה וביטחון.
בואו נעשה איתם הסכמי שלום.
נעשה פה מזרח תיכון חדש.
נקים פה, זה הביטויים אז.
קזינו ביריחו, דובר על זה. שיהיה קזינו משותף של ה... זה,
בעזה גם, איזה יהיה משהו, ריוויירה כזו, של משותפת, מיזם ישראלי-ערבי.
והראש, הוא ככה הוא גדל שם, הוא אומר, מכיוון שזה מה שגם הערבים רוצים,
אז ברור שיהיה שלום.
ההבנה
שיש משהו שמניע אנשים שהוא מעבר לעולם הזה,
לא מחלחלת בראש של אנשים כמו שמעון פרס, אתה מבין?
הוא לא מבין את זה.
הוא לא קולט
שיש אנשים בעולם
שיש להם דברים יותר חשובים
מלאכול במקדולנדס
ולגלוש באינטרנט.
אני תושב שדרות, הספרתי אותך באחד השיעורים
לפני עשר שנים, כשעברתי לשדרות, יותר מזה, שלוש עשר שנים.
אז לקחו אותי פעם לסיור,
לאיזה מחסן ששמו שם את הזבילים של הקסאמים.
אלה בעזה, שהיו שולחים טילים, אז כשהטיל התפוצץ, הוא לא מתפוצץ לגמרי, זה היה כזה צינור,
אז לפעמים הצינור נשאר.
אז אספו את זה הזבילים, שמו את זה באיזשהו מחסן,
הסתכלתי, וראיתי דבר מעניין, שעל חלק מהזבילים היה רשום מילה בערבית.
לפני שהם שלחו את הטיל, הם רשמו שם דש, כן, לתושבי שדרות.
ביקשתי מישהו שיתרגם לי מה המילה בערבית שרשומה על הזווית, מהי המילה?
אל-קוצק,
ירושלים.
כשהערבים שולחים טיל לשדרות,
לא מעניין אותם שדרות.
זה לא הקטע של העוד שני קילומטר פה צפון הדרום.
המלחמה פה זה על ירושלים.
אנשים כמו שאול, להבדיל,
שמעון פרס, אני אגיד אותם באותו דבר.
הם לא קולטיבן.
מה זאת אומרת? כאילו, יש את העולם הזה,
אנשים רבים על העולם הזה, אז עכשיו אני צריך למצוא איזה תירוץ,
כן,
פיזי, למה אני רב עם עמלק?
זה הסבר אחד, וירב בנחל.
הסבר שני, במסכת יומא, אומרים חז"ל את ההסבר הידוע.
וירב בנחל אמר רבי מני על עסקי נחל.
מה הכוונה עסקי נחל?
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לשאול, איך ויכית את עמלק, אמר שאול לעצמו.
ומה נפש אחת אמרה תורה אבא ואגלה ערופה?
כל הנפשות הללו, על אחת כמה וכמה.
ואם אדם חטא, בהמה במה חטא?
ואם גדולים חטאו, קטנים מה חטאו?
יצאה בת קול ואמרה לו,
אל תהי צדיק הרבה.
מה זה וירב בנחל?
ככה אומר המדרש, שאמרו לשאול להרוג את עמלק,
אז הוא אמר דבר כזה, הרי יש פרשת עגלי ערופה. פרשת עגלי ערופה, כאשר מוצאים חלל שמת ליד העיר ולא נודע מי יכהו,
אז יורדים אל הנחל.
כן, נחל זה כאילו,
רוב הערים היו אז ליד נחלים, זה היה כאילו אזור הגבול, הפריפריה של העיר.
היו הזקנים יורדים ועורפים עגלי ערופה. כאילו להגיד, ידינו לא שפכו את הדם הזה.
אמר שאולי עצמי, תראה, אם אתה רואה שעל בן אדם אחד,
בסדר,
התורה צריכה, אומרת, להביא עגלה ערופה ועושים כזה.
אז עכשיו לחסל פה שבט שלם עמלקי,
זה לא מוסרי.
זה לא היהדות שלי, זה ביטוי.
זה לא היהדות שלי.
אני לא, זה לא זה.
סבת קול ואמרה, אל תהיי צדיק ארבע.
מה זה?
כן, זה לא בציניות.
הוא היה צדיק, אבל זו הנקודה. הוא היה צדיק,
אבל לא מספיק צדיק בשביל להבין מה נדרש פה עכשיו מלך ישראל.
שאול היה צדיק של העולם הזה.
לכן הוא נדחה, ומה דוד ושלמה, שהם הצדיקים של העולם הבא.
שאול, הוא צדיק.
ברמה המוסרית, הוא אדם, אתה מבין,
טוב, מוסרי, הוא רוצה לעשות טוב בעולם הזה. בעולם הזה.
ובעולם הזה,
תקשיב, זה לא נראה פה, עכשיו צריך פה להיכנס בעזה, ולהתחיל פה לפוצץ דברים, זה לא שייך.
אני לא נכנס ברמה המעשית. ברמה המעשית, מה בדיוק עושים, ומבדילים מחפים פשע שאפשר, וזה לא הנקודה.
נדבר עכשיו על הגישה העקרונית, שוב.
האם בן אדם מבין
מה זה נקרא להילחם מלחמות השנים?
מה שהמדרש רוצה להגיד לך, שזה לא בסדר מה שהוא עושה.
מבחינתי, נכון.
אז זה מה שאנחנו מנסים להגיד, שהוא לא היה אדם ריק.
הוא היה מלך ישראל, היה צדיק גדול.
אבל הוא בגישה שלא מצליחה להתעלות מהחשיבה העמלקית.
הוא בראש, הוא לא הצליח לנצח את עמלק ברמה התודעתית,
ומתוך כך גם לא עשה את מה שהוא צריך לעשות.
הוא עדיין בראש העמלקי.
העולם הזה, זה מה שיש פה.
זה מה שיש פה. בסדר, הבנתי, צריך בעולם הזה לתקן דברים, שיהיה לאנשים יותר אוכל, שיהיה יותר שתייה, שיהיה פיתחון, שיהיה כלכלה.
אבל להגיע למצב כזה שאני עכשיו מוכן למסור את הנפש,
גם שלי, והפוך, גם מוכן להרוג אנשים שהם אויבי המוסר בעולם, אויבי העולם הרוחני,
זה מסך ששאול לא מצליח לרסק אותו.
אנחנו קוראים את ההפטרה הזו כל שנה, בסדר? בפרשת זכור.
זה להזכיר לבן אדם, תבין,
אנחנו לא עבדים של העולם הזה.
גם לא לרגשי החמלה של העולם.
יש דברים יותר גדולים גם מזה, אתה מבין?
אם עכשיו יש פה אויבי ישראל שמנסים להשמיד את עם ישראל,
ובשביל עכשיו למנוע פיגוע, אתה צריך בשביל זה עכשיו לירות,
וגם להרוג בלתי מעורבים,
ברור שאתה תעשה את זה.
בלתי מעורבים. מה זה בלתי מעורבים? אם אפשר למנוע וזה הכל טוב, אבל אם זה עכשיו,
השאלה זה האם יהרגו יהודים,
או שעכשיו יהרגו בלתי מעורבים שם,
מה אתה, עמלקי?
אתה תעשה את מה שאתה צריך לעשות.
זו העמדה
הכי מוסרית והכי גדולה שיש בעולם.
מי שלא עושה את זה, אתם מבינים, הוא עמלקי.
פיזר עמלק.
היום זה כזה ביטוי, איזה רעמלה.
זה רעמלה.
אין לך רחמים על העם שלך?
אין לך רחמים על נצח ישראל?
מה יש עכשיו ראית פה איזה ילד פלסטיני בוכה, אתה לא מבין שהוא עכשיו עומד עם RPG? אתה לא מבין את זה?
לא מבין את זה.
מה גידלנו אותך?
בשביל מה אתה מלך?
בשביל מה אתה מלך ישראל?
בשביל מה אתה לומד תורה?
תעמוד, תעשה את המשימה שאתה צריך לעשות,
לא מתוך אכזריות,
לא בהרס שלא נצרך מעבר למה שצריך.
באופן מדויק
תעשה את מצוות השם.
ויבוא שאול אדיר עמלק וירף בנחל.
ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אספך עמו.
אתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים ויסר קיני מתוך עמלק. בסדר? שבט הקיני,
הוא שבט לא מעורב, אומר לו שאול לך תצא אל תהיה פה. בסדר? עד כאן אין בעיה.
וייך שאול את עמלק מחבילה בורכה שור אשר על פני מצרים,
ויתפוס את אגג מלך עמלק חי,
ואת כל העם החרים לפי חרב".
דורשים חז"ל,
שכן, הוא עכשיו תופס את אגג מלך עמלק, משאיר אותו בחיים,
והרי למחרת מגיע שמואל והורג אותו.
בלילה הזה בא אגג על נערה מאורסה, והוליד ממנה בסופו של דבר את המן.
בסדר,
מה בדיוק היה, זה לא הנקודה.
הרעיון הוא שחז"ל, כן, המן ההגגי, נכון? המן, מייחסים אותו להגג, מלך הלאה.
הרעיון הוא,
שתבין מה הנזק שאתה עם הרחמים שלך עושה, בסדר? אתה משאיר פה זרע עמלק,
ותראה לאן זה יכול להתגלגל.
מה זה?
את כל העם מכרים לפי חרב, כן, את הגברים, זו הכוונה, כל העם.
ויחמול שאול ועם על הגג.
שוב, הגג היה מלך, אתה יודע, מכובד, זה לא מכובד להרוג מלך,
איך הוא איש, גם יכול להיות שהוא האיש נחמד הגג באופן אישי, אתם יודעים, היה מנומס, היה זה, לא יודע.
ועל מיטב הצאן והבקר, והמשנים, ועל הכרים, ועל כל הטוב, ולא עבו אחרימם,
וכל המלאכה נבזמה ונמס אותה החרימו, כן? כל הדברים השוליים, זהו, החרים אותם.
ויהי דבר השם אל שמואל לאמור,
ניחמתי כי המלכתי את שאול למלך,
כי שב מאחוריי,
ואת דבריי לא הקים,
וייחר לשמואל וייזק אל אדוני כל הלילה. אתם מבינים את גודל השבר שקורה פה.
שמואל זועק אל השם כל הלילה. למה?
אז הפשט, טוב, כי הוא המליך את שאול, מה שנקרא, הוא היה בן טיפוחיו,
והוא נכשל.
אבל יש פה משהו עמוק יוצא.
אומר שמואל,
אנחנו חשבנו שכבר הצלחנו להקים מלך בישראל.
ואחרי כל מה שעברנו פה, בימי שפוט השופטים,
כל הזה, אמרנו, הצלחנו סוף סוף להקים פה מלוכה.
אז הנה, המלוכה הזאת תדע מה שהיא צריכה לעשות.
ומסתבר שלא, צריך עוד שלום.
זה כאב אדיר,
זה כאב אדיר לראות מערכות שחשבת שאפשר לסמוך עליהן, שהם מבינים פה על מה אנחנו נלחמים,
ובסוף מסתבר שהשלו, מה שנקרא.
נכון, נכון.
ותקף נראה איך שאול ימצא כל מיני תירוצים.
אבל זה לא יישנה.
וישכם, פסוק י"ב, וישכם שמואל לקראת שאול בבוקר,
ויוגה לשמואל לאמור, בא שאול לכרמלה,
והנה מציב לו יד, כן, הוא עושה לו שם איזה מצבח,
הוא מעמיד לו שם אנדרטת ניצחון,
וייסו ויבוא וירד הגלגל.
ויבוא שמואל אל שאול, ויאמר לו שאול,
ברוך אתה להשם, הקימותי דבר השם.
שאול לא קולט מה קרה,
הוא אומר,
אתה שלחת אותי, נכון, מה שלחת אותי?
הייתי מלך, נכון? התפקיד שלי, לטפל בעיה ביטחונית, נכון? עשיתי לך, תראה איזה יופי.
עשיתי פה מלחמה, כמו מהספרים,
עשיתי פרובוקציה, כאילו, וירב בנחל, וזה,
הצלחתי, אני, מה, אנחנו מדינה,
הנה, משוכללת,
ביטחונית, כלכלית, מה עוד אתה רוצה?
איזה יופי.
הקימותי דבר השם.
ויאמר שמואל,
ומכל הצאן הזה באוזניי,
וכל הבקר שאנוכי שומע.
אם הקימות את דבר השם,
למה אני שומע פה בקר וצום?
מה,
אם אתה כזה, כמו שאתה מתאר, שאול, שאתה לא מעניין אותך שום דבר בעולם הזה, אתה פשוט, כולך,
איך זה שפתאום מסתבר שהדברים האלה כן מעניינים אותך?
איך אתה למשל מוכר מניות לפני יציאה למלחמה?
אתם יודעים מה למדומם?
רמטכ"ל בצה"ל,
שלפני פרוץ מלחמה,
דבר ראשון, דאג למכור את המניות שלו.
לדאוג.
אנשים שדואגים, עושה רושם שהם ככה מאוד דואגים גם לעולם הזה.
לא להתבלבל, אומר שמואל.
אתם לא, שוב,
אנחנו לא מדברים על אותו דבר.
ויאמר שאול, מעמלקי ואום,
אשר חמה לעם על מיטב הצאן והבקר,
למען זבוח להשם אלוהיך.
ואת היותר החרמנו. מבין מה אומר לו שאול?
אנחנו לקחנו את זה לזבוח להשם אלוהיך,
לא בשביל עצמנו,
אנחנו פשוט רצינו שאתה תהיה מרוצה, השם האלוהים שלך,
שיהיה מרוצה, נביא לו את הדבר הזה.
ויאמר שמואל אל שאול,
הרף,
דם פה, מה שנקרא,
מספיק עם המשחקים.
הרף ואגידה לך את אשר דיבר השם אליי הלילה,
ויאמר לו, דבר.
ויאמר שמואל,
הלא אם קטן אתה בעיניך,
ראש שבטי ישראל אתה.
אתה, כמו שמענו, לא כנראה הבנת מה התפקיד שלך בעולם.
אתה, קטן אתה בעיניך, אתה אומר, טוב, אני, באמת שאול, הוא אומר שהוא היה אדם ענף, הוא היה אדם,
כן, נחבא אל הכלים, הוא לא,
הוא כאילו,
אני לא, אני רוצה להיות מלך, אוקיי, אז אני אהיה מלך, אז אני מלך, כמו שמלך,
כולם, נכון? אני מסתכל על כל הגויים, ככה זה מלך, מלך זה מישהו שאכפת לו מהעולם הזה,
עושה שיקולים אינטרסנטיים, צאן, מכר,
כן לחמול על מישהו, לא לחמול על מישהו וכולי. זה פעם אנחנו רוצים להקים פה, לא, אנחנו, זו השאיפה שלנו. מה החזון
של עם ישראל?
לחיות בשקט.
זה החזון של המדינה שלנו.
זו המטרה.
קטן אתה בעיניך.
זה, אנחנו לא רוצים יותר מזה.
הוא אומר, גם אם קטון אתה בעיניך,
ראש שבטי ישראל אתה,
וימשכך אדוני למלך על ישראל.
הקדוש ברוך הוא שם אותך למשהו אחר בעולם.
בשביל מה חיים בעולם הזה?
תקלוט.
תקלוט.
העולם הזה,
לא באנו לפה רק בשביל לאכול ולשתות ולחמול על מיטב הצאן,
ואפילו גם בשביל להרגיש רחמים ולשמוע הופעות של מוזיקה.
באנו לעולם הזה להמליך את השם על כל הארץ.
לבנות פה עולם מלא באמת ואמונה,
לתקן עולם במלכות שדאי.
זה התפקיד של המלך.
זה התפקיד של כל אחד שחי פה בעולם הזה.
זה מה שנזכור בסוף מכל המלכות שלך.
הרי כמה כסף הבאת לעם ישראל,
כמה עשית פה כל מיני תיקונים חברתיים,
אפילו כמה בתי חולים הקמת.
השאלה אם בסוף המטרה הייתה להביא מלכות שמיים או לא.
ושם אנחנו משואפים.
וישלחך השם בדרך,
ויאמר, לך והחרמת את החטאים, את עמלק,
ונלחמת בו עד כלותם אותם.
ושמעת מה שאני אמרתי לך?
לכלות את עמלק.
עמלק זה לא הזמן לרחמים,
זה לא הזמן עכשיו להיסוסים,
זה לא הזמן לספקות.
המטרה עכשיו ליצור בעולם משהו חדש.
לכלות את התפיסה הזו מהעולם שהעולם הזה הוא חזות הכל.
ולמה לא שמעת בקול השם
וטעת אל השלל ואתה עשרה בני השם?
אתה חושב שוב שאתה אומר שעשית את זה לצדיקות וזה.
שוב, יכול להיות שברמה האישית עשית את זה.
אבל המניע העמוק שגרם לך לעשות את זה,
זה להוט על השלל.
למה בן אדם לא מוכן למחות את עמלק מהלב שלו?
למה בן אדם לא מוכן ללכת עד הסוף בכל דבר?
תשובה, יכול לתת אלף ואחת תירוצים.
לטהר את השרץ בק"נ טעמים.
בסוף מה שעומד בזה,
שאתה רוצה את השלל.
טוב לך במציאות שאתה בנית לעצמך.
עכשיו יש נגיד איזה משהו,
קיבלנו את זה כבר בשיעורים וכל מיני אקשנים.
אתה עכשיו נגיד נמצא בסיטואציה
שהיא מאוד לא נעימה מבחינה הלכתית.
לא יודע, איסור נגיעה.
עכשיו מגיע איזה דודה, רוצה לחבק אותך.
שוב, זו בדיוק העמדה הנפשית העמלקית.
בשביל מה יש משפחה בעולם?
שיהיה אווירה טובה, נכון? זה העיקר, שיהיה נואב אחד את השני וכו'.
עכשיו, אני לא אחבק אותה,
היא תעלף.
נכון? זו עמדה נפשית כזאת.
אני חומל על דודה שלי.
אני...
אני... לא נעים לי שהיא תיפגע. נכון? זה נשמע כזה משהו מאוד מוסרי, עמוק כזה. אני... את זה אתה תספר לעצמך.
הקדוש ברוך הוא
מספר לך מה באמת הסיבה.
אתה עט על השלל.
אתה פשוט רוצה מאוד לשמור את השלל אצלך.
אתה רוצה שיאהבו אותך.
אתה רוצה שיעריכו אותך.
אתה רוצה פה בעולם הזה לקבל מחיאות כפיים.
יכול להיות שאתה בוחר מעמלקיות בעולם הזה.
אתה לא תהיה מלך על ישראל.
אתה לא מסוגל
לשלוט על העולם הזה.
אתה נשלט בידי העולם הזה.
ואתה הסערה בעיני השם. אתה תבין משהו.
אם ההלכה אומרת שמשהו מסוים הוא אסור,
אתה לא תעבור את העבירה הזאת.
גם אם בגלל זה אתה תפסיד כסף.
גם אם בגלל זה אתה תפסיד שלל.
גם אם בגלל זה עכשיו יכתבו עליך דברים לא יפים בוואטסאפ המשפחתי.
זו השאלה.
האם אתה עמלקי
או ישראלי?
האם אתה נכנע לעולם הזה? אתה כולך ספקנות, לא ברור לי מה האמת, מה לא האמת, ואז אני...
מה יש? אני עייף, אגיע אלוהים, נכון?
אתה עייף ויגיע ולא יראה אלוקים.
או שאתה מסוגל
לזכור את אשר עשה לך עמלק
ולעשות את הטוב בעיני השם.
ויאמר שאול אל שמואל,
אשר שמעתי בקול השם, ואילך בדרך אשר שלחני השם,
ואביא את הגג מלך עמלק, ואת עמלק החרמתי,
ואייקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם לזבוח להשם אלוקיך בגלגל.
זה לא אני,
זה עם,
תבין, זה המציאות מסביב,
אי אפשר להיות כזה נגד כולם, העם רצה את זה.
יותר מזה,
הרב קוק, הוא
הוא אומר ששאול עשה גם משהו יותר בעייתי.
כששאול חמל על הגג משום שהציץ בו שורש הניצוץ המוסתר הרבה,
שהסתכל ממקום גבוה,
וירו מהגג מלכו.
קיצור,
הגג, זה משחק מילים כאילו שזה מקום גבוה.
הרב קוק,
זה בתורת הסוד.
ששאול, כאילו, הוא אמר, תקשיב, הגג,
יש לו גם ניצוץ של קדושה.
זאת אומרת, זה כבר השלב היותר עמוק של הטעויות.
זאת אומרת, אתה יודע למה אני נכנע לעולם הזה?
כי גם יש ניצוץ בכל דבר.
מה זה?
אגב, זה נמצא בעולת ראייה,
חלק א' עמוד תל"ז.
האדם,
מה שאמרנו, מכשיר את השרץ בק"נ טעמים. אתה יודע למה אני עובר עבירה?
כי בעצם אני מעלה ניצוצות, כן, זה היום המילה.
זאת אומרת, אם נתרגם את זה המילים שלנו, כן,
אנשים הזויים אומרים לעלות ניצוצות.
אנשים אומרים את זה במילים אחרות.
תראה,
אני עושה פה משהו שאני יודע שהוא לא בסדר,
אבל
זה מוסרי, זה מוסרי.
אני חייב להיות מוסרי.
שמעתי, בן אדם מחליט שמה שהוא עושה, למרות שהקדוש ברוך הוא אמר לו לא,
הוא עושה לזה אידיאליזציה.
זה מה שנקרא משהו מאוד בעייתי.
כמו שהדוגמאות שהבאתי קודם.
אתה אומר, תקשיב, זה יפגע בך.
זה נקרא להעלות ניצוץ, כאילו, זה לא נקודה אמיתית שאסור לפגוע באנשים.
דודה שלי גידלה אותי, מה?
זה לא, זה לא, זה לא, זה לא, לפגוע, זה לא, מה?
זה לא, ילד קטן פלסטיני נמצא פה עכשיו במבנה.
נכון שיש פה מחבל עכשיו שממולכד והולך לעצור וזה, אבל מה, זה לא, אין דבר אמיתי בזה שילד קטן הוא מסכן וזה?
אז הנה.
ויאמר שמואל, תקשיב טוב, שאול,
עם כל הרצון שלך,
שהעם לקח, ויש פה ניצוץ אמיתי, ותבין, אין מה לעשות.
"החפץ להשם בעולות ובזבחים,
כי שמוע בקול השם,
הנה שמוע מזה וכתוב להקשיב מחלב אלים".
תקלוט, תקלוט.
אנחנו לא דתיים.
דתיים זה אנשים שהם גם, הם נמצאים בתפיסה העמדה עין העמלקית.
אנחנו חיים בעולם הזה.
בעולם הזה, בשביל להסתדר בעולם הזה,
צריך גם לרצות את זה שנמצא למעלה.
וזה שלמעלה,
הוא רוצה שנקריב לו כל מיני דברים.
אז אנחנו עושים איתו כזה,
מה שנקרא,
משא ומתן כזה.
אני אמנם עובר את העבירה הזו,
אבל אני נותן סתקה במקום.
אני כאילו,
אנחנו מסתדרים,
אנחנו נסתדר, יהיה בסדר.
נכון, מה אתה השם הרי רוצה? אתה רוצה שיגידו לך דברים טובים?
הנה, אני אומר לך, אתה מלך, אתה גדול, אתה גיבור, אני מתפלל, אני אומר, תלכתי.
מה אתה רוצה, השם, שנפאר איתה בכנסת, הנה, אני תורם פה ואנחנו נעשה כאן וזה וזה.
אני עושה עבירות, אבל,
אתה יודע,
אתה יודע,
יהיה, אלוקים, לכל דבר יש מחיר, גם אלוהים אפשר לקנות אותו.
זה ראש כזה, שהוא כמובן, אף אחד לא מתבטא במילים הללו,
אבל אתם מבינים, זה משהו שנמצא בתת-הכרה של בן אדם שהולך לעשות עבירה.
שהוא מתיר, הוא,
קראתי פעם איזה מישהו שעשה עבירה איומה ונוראה, וזה, אז
אחרי זה ששאלו את אותה אחת שהוא עשה לה את זה, מה, איך אדם כזה עשה לך משהו כזה,
אז היא אמרה,
שהוא אמר לה, שהיא עצמה, אמרה, מה, זו עבירה, כן, דתיים וזה,
אז הוא אמר לה,
יש לי מספיק זכויות בשמיים לקזז את העבירה הזאת,
מישהו כזה. בן אדם עושה לעצמו, אתה מבין איזה,
יש לו את הרחישות עם אלוהים. זה הראש.
אז נכים.
אומר שמואל, שוב, אתה עדיין בראש המלאקי, אתה לא יוצא מהלופ הזה של המטריקס של העולם הזה.
אתה חושב, שוב, שאנחנו פה נמצאים כזה בקטע של איך להסתדר יותר טוב.
בשביל להסתדר יותר טוב, אז לפעמים גם אני מקריב להשם משהו כדי לקבל משהו חזרה.
אתה צריך לעשות רק דבר אחד,
מה
שנכון ואמיתי לפני הקדוש ברוך הוא.
אל תביא לנו פה קורבנות שלא ביקשנו,
אל תעשה לנו פה עכשיו כל מיני פיצויים וכולי.
אם זה מה שאתה צריך לעשות,
להרוג את עמלק, אתה תהרוג את עמלק, הבנת?
אם אתה רוצה להיות מלך על ישראל,
אתה לא רוצה להיות מלך על ישראל ורוצה להיות עם העמלקי,
שיהיה לך בהצלחה.
אבל אם אתה רוצה להיות אדם
שמבין מה התפקיד שלו בעולם הזה,
שזוכר את אשר עשה עמלק,
לא בן אדם שעייף ויגיע ונכשל
וכל החיים הוא כזה,
מה חובתי ואעשנה?
החיים שלי זה בעצם ליהנות פה, מה לעשות?
אני גם דתי, נקלעתי לסיטואציה הזו, שאני גם מאמין שיש אלוהים, ועכשיו
הוא אומר כל מיני דברים מעצבנים שאני צריך לעשות.
אז בואו נראה איך אני יכול פה לעקוף פה ולעשות קומבינה כאן, וכזה,
איכשהו אני אשרוד את הדבר הזה. אוי לי מייצרי, אוי לי מיוצרי.
אני אקרא כל הכורים האלה, כן?
אנשים כאלה שהם... זה הספק, עמלק זה הספק.
מי שרוצה להיות מלך על ישראל,
הוא אדם שאין לו ספקות בהם.
יש לו רק דבר אחד שממלא אותו,
לשמוע בקול השם.
עכשיו, לשמוע בקול השם זה באמת צריך ללמוד איך אתה מתנהג בכל סיטואציה,
ובטח אם אתה יכול עכשיו לגרום לכך שדודה שלך לא תיפגע, בוודאי שאתה תעשה את זה בצורה עדינה,
בטקט ועניינים, יש מיליון דברים שאפשר,
איך בדיוק עושים את זה.
אבל קודם כל העמדה הנפשית,
תשמוע בקול השם.
כי חטאת, קסם, מרי ואבן וטרפים, אפצר.
אתה מהקוסמים האלה שמביאים עבודה זרה ועושים פה,
ועל ידי כך הם מפצירים באלוהים,
כאילו, הם חושבים שאתה,
עוד פעם, שאלוהים זה איזה מישהו אנושי כזה. שוב, זו התפיסה המלקית, אין אלוהים באמת.
הכל פה זה אינטרסים בעולם הזה. טוב, יש גם דתיים, אני יודע, יש להם גם את האינטרסים שלהם, אבל הכל פה נתון למקח וממכר. הכל קסם, הכל,
אפשר פה איכשהו לחיות בעולם הזה ולא לצאת ממנו אף פעם.
יען מאסת את דבר השם ואימסכה ממלך.
ואז,
ויאמר שאול אל שמואל, חטאתי,
כי עברתי את פי השם ואת דבריך,
כי יראתי את העם ואשמע בקולם.
הנה, שאול, אמרתי לכם, אדם צדיק, הוא עושה תשובה.
אומרים חז"ל, מי זה יראתי את העם?
דורשים חז"ל,
מדואג האדומי.
שאול היה יורץ שם.
ואחרי זה גם אנחנו נפגוש איתו בהמשך, אה?
מאחימיהם.
מה זה מדחימיהם?
מנוב. אה, כן, מנוב, נכון.
שהוא שם, אחרי זה הוא גם ממשיך שם עם דוד,
יש לו שם, ממשיך הסיפור.
דואג האדומי, אתם יודעים, דואג האדומי, שוב, זה אדום, מסב,
מישהו כזה שלוחש על האוזן
של שאול ומאיים עליו, תשמע, מה שתעשה את זה עכשיו,
זה יהרוס לך את הרייטינג, זה יפגע לך פה בזה.
יראתי מכל דואג האדומי.
דואג האדומי, כזכור אחרי זה,
גורם להשמדת נוב עיר הכוהנים.
מכאן אתה לומד גם שדואג הלאומי הוא, אתה מבין, היית חושב, אם דואג האדומי הוא זה שאחראי פה על המחדל הזה,
זה בגלל שהוא רחמם, נכון? למה? הרי חמלנו על הצום.
אז בטח דואג זה איש כזה, איש טוב, חמוד,
שאכפת לו מהצום, אז הוא נכנע פה מול הדמעות של העמלקים, הוא ויתר.
ואנחנו רואים שאחרי זה דואג האדומי גורם לעיר שלמה של כוהנים להיהרג.
מה למדנו מזה?
כל המרחם על אכזרים,
סופו שמתאכזר על רחמנים.
כל האנשים שכביכול מגלים פה רחמים,
ולא עושים את מה שהם צריכים לעשות.
מרחמים על עצמם, שוב, אל תחשבו, זה הכל פה מתחיל משבן אדם רוצה את האזור נוחות שלו.
והם לא עושים את המשימות שהם צריכים לעשות,
בסוף אתה תראה אותם
מתאכזרים על רחמנים.
כי מה שמניע פה את כל הציר האישיותי-עמלקי זה לא טוב.
מה שמניע את הציר האישיותי-עמלקי
זה האגואיזם.
זו התופעה שאנחנו רואים אותה המון.
אנשים שכביכול מדברים בשם המוסר ובשם הזה,
לא מוכנים להרוג את אויבי ישראל בשם המוסר, ואתה רואה אותם,
מה זה, הם מוכנים לחבק פלסטינים,
מה זה אנשי,
אנשים, מה זה,
אנשי המוסר העליון.
אבל משום מה,
הם נורא נורא נורא מתאכזרים ושונאים את האחים שלהם.
משום מה, הם נורא מחבקים פלסטינים, אבל נורא שנאו את המתנחלים בגוש קטיף. נורא.
זה משהו משונה כזה, לא כאילו אתם אנשים טובים, לא אתם כל כך טובים שאתם מוכנים אפילו לחבק מחבלים, נכון? אתם זה.
זהו.
שתבין מאיפה שורש הדברים מגיע.
מדואג האדומי.
האנשים שבעומק העניין לא אכפת להם באמת.
פשוט מבחינה אידיאולוגית מעוותת יותר קל לחבק פלסטינים ולשנוא את אלה שבעצם משנים לך את המדינה.
אז יותר קל לך עכשיו פה לפרוק את הרחמים על כל מיני אויבי ישראל ולהרגיש שאתה מוסרי.
זה פסיכולוגיה ידועה.
אגב, זה לא רק בישראל,
זה בכל העולם, השמאל, זה אנשים מטורללים.
ש... לא, אתה יודע, שונאים את המשפחות שלהם,
שונאים את המפורקים מבחינת המשפחות וזה, אבל דואגים לי לפינגווינים באנטארקטיקה.
תגיד לי, מה אתה עושה צחוק, תגיד לי, איך תדאג לילד שלך? אתה מסתובב לי פה עכשיו ודואג לי לזכויות הקנגירו באוסטרליה,
לגג חם לחתולים בתל אביב.
זה קשור שוב לעמדה הזו.
הכל בנוי עקום.
מה שחשוב לי זה העולם הזה, מה שחשוב לי זה ההנאות האישיות שלי.
עכשיו, אני, ההנאות האישיות שלי זה ללטף חתלתולים.
אז עכשיו פתאום מצאתי את עצמי מרחם על החתלתולים.
זה משקיע את כל האנרגיות.
לעומת זאת, ילד זה משהו שמאיים,
שדורש ממני להשתנות, שדורש ממני עכשיו להקריב את עצמי למען הדור העתיד, וזה, זה,
ואז נוצר כל הפיתולים המעוותים הללו.
ויאמר,
סליחה, פסוק כ"ה, ואתה, אומר שאול,
שא נא חטאתי ושוב עמי והשתחווה להשם.
ויאמר שמואל אל שאול,
לא אשוב עמך.
ברמה האישית, בסדר, אתה יכול להיות שתתקן וזה.
מלך על ישראל אתה לא תהיה.
מגישה הזו אתה לא תהיה מלך על ישראל. אי אפשר.
לא אשוב עמך, כי מאסת את דבר השם וימאסך השם להיות מלך על ישראל.
וייסוב שמואל הלכת ויחזק בכנף מעילו ויקרא.
ויאמר אליו שמואל,
קרא השם את ממלכות ישראל מעלך,
מעלך היום ונתנך לרעך הטוב ממך.
אנחנו הולכים לעידן חדש.
בעידן הזה
צריך לקרוע
את אלה שלא מבינים את השלב הבא.
וגם, תראו מהפסוק הזה המופלא מופיע בהפטרה שלנו.
וגם נצח ישראל
לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להנחם.
זה לקוח מפה, נצח ישראל.
אומר שמואל,
כמה שזה קשה.
שוב, אנשים טובים כמו שאול,
שבאמת היו מלכי ישראל ועשו דברים טובים וזה.
עם כל הכאב,
הם לא יהיו מלכים על ישראל.
מה אתם דואגים?
מה יהיה?
מי ינהיג אותנו? מה, מה, איך, איך נסתדר אם...
נצח ישראל לא ישקר ולא נחם.
מאוד קשור למגילת אסתר,
שאסתר, יש לה איזה שנייה של היסוס מללכת לבית המלך.
מי יודע מה יקרה איתי וזה.
אומר לה מרדכי,
אם החרש תחרישי בעת הזו,
רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר.
עם ישראל, נצח ישראל, הקדוש ברוך הוא בעולם לא תלוי באף אחד.
שאף אחד לא יחשוב
שמדינת ישראל תלויה בו.
שיהיו אמור עכשיו, או, אני אתה צרף פקודה,
אתה תעשה מרי אזרחי,
אם אני אעזוב את הארץ,
תישארו פה בלי מוחות, המדינה תתמוטט.
רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר.
ואת ובית אביך תאבדו.
כדאי שכל אדם יזכור את זה. זה כמובן לא רק אנשים שיש להם דברים בהחלטות לאומיות.
גם ברמה האישית, כמו דוגמאות שהבאתי קודם.
האדם אומר,
שמע, אני...
מה, אבל אם אני לא אעשה את זה, אז אני אשלם מחיר גדול.
תשלם מחיר.
ואם לא,
רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר. אל תחשוב.
הטוב בעולם יופיע,
הקדוש ברוך הוא ישיג את שלו.
אתה ובית אביך טוב את זה.
אתה תצטרך אחרי זה, מה שנקרא,
להסביר שם למעלה
מה בדיוק עשית.
לא בטוח שיקבלו שם את התירוצים.
וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להנחם.
ויאמר שאול,
חטאתי,
אתה כבדי נינה נגד זקני עמי ועיני עם ישראל,
ושוב עמי והשתחוותי לה' אלוהיך.
טוב, יפה. שאול, אתם מבינים, אומר, אוקיי,
הבנתי,
אבל עכשיו, בשביל עם ישראל, כדי שלא ייראה פה ביזוי של מלך ישראל, כן, ככה גם שאול, אגב, סיים את חייו, נכון?
נפל על חניתו
בהר הגלבוע, שהפלישתאים. שאול זה לא, עוד פעם, זה לא הדברה,
זה אדם עם המון רצון טוב, רק שוב, הוא לא הצליח לעשות את הסוויץ' של מה זה התפקיד של מלך ישראל.
אז אומר שאול,
בוא, שלא תבוזה פה מלכות ישראל.
אומר שמואל, בסדר.
וישב שמואל אחרי שאול, והשתחוו שאול להשם.
אבל, איך מסתיים הפרק?
ויאמר שמואל, הגישו עלי את אגג מלך עמלק,
וילך אליו אגג מעדנות.
מה זה המילה הזו, מעדנות? יש הרבה מפרשים.
הרעיון הכללי זה,
הוא תחושה של גן עדן.
אומר אגג,
אכן שר בר המוות.
מבינים הגג, הוא חושב ששאול זה המקסימום שעם ישראל יכול להציף.
הנה, באו להילחם איתי היהודים,
ניצחו אותי אומנם, אבל
הם מרחמים עליי.
הם בסוף, גם הם בסוף, מה שנקרא,
אפשר לקנות אותם במשהו.
אומנם לא בכסף, אותם אפשר לקנות ברחמים,
אתה יודע, בוכים וזה.
יש פה אנשים מסכנים, סיוע הומניטרי, בסדר, אנחנו בזה, זה המקום שנוכל,
אין יותר עם ישראל,
זה מה יש, אני מעדנות, אני מסודר בחיים, אני אהיה עמלקי,
אני אעשה פה טבח, אני פה אהרוג אלפי אנשים, ובסוף אתה תראה
איך שהוא נצא מזה.
אומר לו שמואל,
אתה רק הכרת פה את שלב א' של עם ישראל.
אתה הכרת את שאול,
עוד לא הכרת אותי.
ויאמר שמואל, כאשר שכלה נשים חרבך,
כן תשקל מנשים עמך, וישסף שמואל את הגג לפני השם בגלגל.
תראו את הסיטואציה הזו, הגג מגיע כזה כולו,
צילומים, עניינים.
ואז נכנס לו הטיל
לתוך החדר,
או לא יודע, ביפר מתפוצץ,
אפשר לקחת כל מיני כיוונים, מה שמואל עשה לו,
להישסף לשמואל.
אומרים לי גם חז"ל, יש כל מיני תיאורים בחז"ל בסיפור הזה, שהוא ראה את שמואל,
אז בכלל הגג,
הוא ראה את שמואל,
ראה כזה מישהו כזה, אתה יודע, זקן נחמד כזה.
אז אמר הגג,
זה בטח בא לחבק אותי, בא לשיר איתי,
לא יודע, השם יתברך תמיד אוהב אותי, יהיה לי רק יותר טוב.
נכון, הם חמודים הדתיים האלה, הם כאלה...
הם גם אהבת, ואהבת,
ואהבת לרעך כמוך.
אהבת לרעך אפילו שאינו כמוך.
נכון, מה אנחנו זה, אנחנו נחמד הכול.
בסופו של דבר כולנו יודעים, ככה בשנייה האחרונה הגג
עבר לו בראש, הוא ראה את הדמות של שמואל.
בסופו של דבר,
מה כולנו רוצים בחיים?
לחיות בשקט ובשלום,
לראות נטפליקס
ולאכול במקדולנדס.
גם ששמואל הזה, בסדר, תראה איזה איש נחמד הוא,
אני אציע לו אוכל כשר ויהיה בסדר.
אתם תראו, אפשר יהיה לקנות גם אותו.
וישסף שמואל את הגרף ומלך.
אתה עוד לא הבנת מה זה עם ישראל.
עם ישראל ינצח את עמלק.
אנחנו נסביר לך ולכל העולם שאנחנו לא חיים בשביל הנוחות של העולם הזה.
אנחנו לא קוראים ולא משתחווים. שוב, גם אמן,
כמה מאות שנים אחרי זה, לא מבין את זה.
ושם לוקח לו זמן עד שהוא, זרש אשתו אומרת לו. אם מזרע היהודים, מרדכי,
נפול תיפול לפניו. בהתחלה האמן חושב, מרדכי זה גם משהו שאפשר לאיים עליו, אפשר זה, נתלה אותו חמישים, אמר, יהיה
הכוח אצלי וזה, מה?
אתה לא מבין מה זה זרע בנימין אמיתי.
מה זה אנשים בעם ישראל שיש להם כוחות להילחם נגד כל העולם הזה ולנצח אותו.
וילך שמואל הרמתה ושאול עלה אל ביתו גבעת שאול.
ולא יסף שמואל לראות את שאול עד יום מותו.
זהו.
שוב,
שאול איש טוב ונחמד ויכול להיות שבסיטואציות אחרות אז שמואל היה מבקר אותו ומנחם אותו.
אבל שמואל הוא לא פה עכשיו על תקן חבר של שאול,
הוא על תקן נביא ישראל.
מי שמבשר את הנצח,
את נצח ישראל, לא ישקר ולא ינחם.
שאול, היה לו את ההזדמנות שלו,
לא הצליח,
הוא נדחה,
ויהיה כוחות חדשים.
דוד מלך ישראל,
שיכרות את הראש של הפלישתה,
וילך ויופיע ויקדש שם השם בעולם.
ולא יסף שמואל לראות את שאול עד ימותו,
כי יתאבל שמואל על שאול והשם ניחם כי המליך שאול על ישראל.
על סביב שאנחנו לא נמצא את עצמנו כשאולים,
אז אנחנו קוראים כל שבת זכור את ההפטרה הזו.
כדי להיזכר,
אנחנו נמצאים במלחמה, מלחמה להשם בעמלק, נידורדו.
מלחמה, מלחמה חיצונית ומלחמה פנימית.
אנחנו, כל אחד גם עם הנפש שלו.
במלחמה הזו לא לוקחים שבויים ברמה העקרונית.
עשית, לפעמים שווה לקחת שבוי, כי אז אתה תעשה איתו,
לא יודע, עסקאות, אבל ברמה העקרונית,
אין לקחת שבוי.
את היצר הרע מכלים אדרידטה.
אדם שאלה, עשה תירוצים, אני זה, זה, שאול, אני מרחם, סופו של דבר, על עצמי, על העולם, על זה וזה וזה.
אתה תעשה את מה שאתה צריך לעשות.
וזה גם מה שיקרה בעם ישראל בחשבון הנצח.
לפעמים אנחנו נמצאים בתקופות שבסדר, כל מיני שאולים,
נקרא, לא עושים את העבודה עד הסוף.
כן,
נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם,
כי לא אדם הוא להנחם.
לפני שלומדים את פרשת זכור, אתם מבינים?
אפשר לקרוא את פורים.
שעתם הייתה לנצח,
תקוותם לדור ודור.
כל שנה,
כל נתון שואלים,
רעיון באיזשהו כלי תקשורת, אמרו לי, איך אפשר לשמוח בחודש אדר השנה?
אמרתי, עם השאלה הזו אני שומע כל החיים שלי.
שנה שעברה, איך אפשר לשמוח באמצע המלחמה?
לפני שנתיים, איך אפשר לשמוח בזמן שיש הפגנות?
לפני שלוש שנים, יש קורונה, כל פעם יש משהו אחר.
זוכרים, הקורונה אגב התחילה בפורים,
בתש"פ, ואז התחיל שם הסיפור הזה.
כל שנה יש את האמן,
את החשש הזה, את העמלק של העולם הזה,
שלכאורה מטביע אותנו.
וכל פעם יש את האנשים שקוראים ומשתחווים ולא עומדים ומפרקים ומרחבים על עצמם וזה,
וכל פעם יש את המורדכיים ואת השמואלים ואת הדוידים
שלא קוראים ולא משתחווים,
משספים את העמלק, נלחמים בו כמו שצריך,
ועם ישראל ממשיך איתם
לדור הבא.
שיהיה לנו שבת זכור מופלח,
נעצור להם.
