טוב, שלום וברכה.
אנחנו ממשיכים בדרך השם לרמח"ל,
חלק ג' פרק רביעי, אות ה'.
ז' כבר?
טוב.
והנה עוד אפשר לנביא מן הנביאים. אנחנו לומדים כאן הלכות נבואה.
זה חשוב לכל נביא שיהיה לו הדברים האלה בפנקס שהוא נושא איתו,
לדעת את דרכי הנבואה.
בסדר?
אז למה אנחנו לומדים את זה? אנחנו לא נביאים.
טוב, אבל אינשאללה, תתחדש הנבואה.
והנה עוד אפשר לנביא מן הנביאים שישיג עניין אמיתי בנבואתו,
אך לא ישיג כל העניינים האמיתיים שנכללו בה.
זאת אומרת, זה דבר לא פשוט מה שאומר כאן רמח"ל.
הוא נביא,
הוא נביא אמת,
אבל הוא לא הבין את דברי עצמו.
כן. טוב.
דרך משל, נבואתו של יונה בן אמיתי,
שנאמר לו, וננוה נהפכת.
בין עוד ארבעים יום,
וננוה נהפכת.
ונכלל בדיבור הזה שתי הבנות אמיתיות.
אחת, העונש שהיה מאותד להם כפי חטאם.
והשנית, מה שהיה צפוי לפניו יתברך שיקרה בהם, דהיינו שיהפכו מרעה לטובה.
כלומר,
יונה בן אמיתי היה ממש לא מרוצה מזה שהוא הלך והודיע וננוה נהפכת,
והיא לא נהפכה.
אז מה יחשבו על יונה?
נביא שקר.
כן, זאת אחת הסיבות,
תודה רבה,
זאת אחת הסיבות לכעס הגדול של יונה,
כשהשם לא הפך את ננבי.
אבל הוא לא הבין שנהפכת,
זה יכול להיות נהפכת מרעה לטובה.
ואולם, אילו לא היה נכלל באמת בדיבור,
אלא עניין העונש לבדו,
כשהיה הקדוש ברוך הוא שב וניחם על הרעה,
היה מגלה הדבר לנביאים, ובפרט ליונה,
שהייתה מתחדשת עליהם גזירה זולת הראשונה.
אמנם ביות שכלל הקדוש ברוך הוא בדיבור האחד,
שתי ההבנות, לא הוצרך חידוש גזירה עליהם,
אלא שנתקיים הדיבור בהבנה השנייה ולא בראשונה.
אכן יונה לא השיג בתחילה אלא ההבנה הראשונה ולא השנייה,
והוא מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה,
יונה איהו דלה אבחן,
או בגמרות שלנו, איהו דלה ידע.
כלומר, יונה לא הבין את נבואת עצמו.
מעניין.
זה אפשרי, בגלל שאם הנבואה הייתה נובעת מן האדם,
אז ברור שהאדם צריך להבין את מה שהוא אומר.
אבל אם זה לא נובע ממנו אלא זה דבר השם והוא רק צינור,
יכול להיות שהוא לא יבין את מה שהוא מעביר.
כמו שהרמב״ם כותב על הנבואות של ימות המשיח,
שהדברים האלה אינם ברורים לחכמים,
כי דברים סתומים הם אצל הנביאים.
מה זה סתומים אצל הנביאים?
הרב אשכנזיה אומר שזה סתום גם לנביא עצמו,
שעל זה נאמר דברי חכמים וחידותם,
דברים שהם חידה גם לחכמים,
כן? כלומר,
להרבה פעמים אדם מוסר דבר שהוא הרבה יותר רחב ממה שהוא מעלה על דעתו.
כן, זה...
נכון,
זה חבל.
זה באסה.
כן.
מה?
אז הוא צריך להתבונן.
איך אומרים? הוא צריך להשתדל,
וזה לפי מאמר חכמנו, שהחיים לא פיקניק.
כן. נכון, בדיוק העניין.
עדיף שהוא ידע מה הוא אומר, כן? אני מצפה מנביא, הרי לא בשביל... למה הוא קיבל משכורת של נביא?
כדי להבין.
אבל נקראו הוא לא מבין.
ואומנם, צריך שתדע.
שהנה בנבואה... מה?
יש פה משהו...
נכון.
הוא אינסופי, הוא מדבר עם האדם, האדם הוא סופי.
נכון. הוא, נניח שהוא מקבל איזשהו חתיכת נדבך,
והוא הבין לגמרי, הוא מילא את עצמו בדבר השם.
בדבר השם הרבה יותר חכם.
נכון.
זה בעשה.
אז בכל מקרה, מה שלא יהיה,
יותר לא תפס מאשר תפס.
יש סיכוי שהוא לא תפס, נכון. לא, יש סיכוי שאולי תפס. לא. הרוב הסיכוי... כן, אבל כשנגיד הוא צריך להביא אות ומופת,
אז אסור שייפול צרור ארץ.
כן? למשל, אם הנביא אומר,
שלום, אני נביא, אתם צריכים לעשות מה שאני אומר. הוא אומר, רגע, רגע, הוכחת שהוא נביא שאנחנו צריכים לשמוע את דבריך?
כן, אני מביא אות ומופת.
מה אות ומופת?
מחר באחד עשרה ורבע בבוקר יש רעידת אדמה בסינגפור.
בסדר?
טוב, בינתיים שמים אותו עם אזיקים בכלא, לדאוג אם צריך לשחוט, אם צריך לחנוק אותו או לא. כן, אם הוא נביא שקר, חונקים.
אז בינתיים הוא מחכה,
כן?
אחד עשרה ועשרה,
מונה גייגר, שום דבר.
ניסמוגרף, שום דבר.
הנביא מתחיל להזיע.
כן? 11 ו-12 דקות, כלום.
14 דקות, הנביא מתחיל לקצוץ את הציפורניים.
ו-11 ורבע,
בום, רעידת ההר.
כולם יודעים שהוא נביא, בסדר?
אז שם אסור לו לטעות.
וזה מה שאמר משה, כחצות הלילה,
אני יוצא בתוך מצרים.
שלא יטעו,
הקב"ה יודע שהצטגניני פרעה לא יודעים לחשב בדיוק מתי חצות.
ואז שלא יתפסו את משה שהוא נביא שקר, לכם הוא אומר, כחצות הלילה.
כן, מה אתה אומר?
זה דברי הנביא. למה? דברי הנביא, גם אם אנחנו לא מבינים אותם עד הסוף, הם עוזרים לנו. כי כשיונה אומר לאנשי ננבי,
עוד 40 יום וננבי נהפכת,
הם מבינים כי הם פי המשמעות הראשונה.
והם חוזרים בתשובה,
ואז הם זוכים לבנה פחת במשמעות השנייה.
בסדר.
נכון, נכון, זה יכול להיות.
נכון.
למה באותו... אה, כי זה המעבר מלא נביא לנביא.
הוא מוחזק.
בהלכות אתה חייב שיהיה משהו מדויק, בסדר?
אם הוא כבר נביא, אנחנו מוחזקים.
לא, זה לא אותו מופת, זה הודעה.
זה כבר נבואה. כלומר, אומר הרמב״ם, ברגע שהוא מוחזק כנביא,
אנחנו כבר לא בודקים אותו.
כן?
היה אפשר להגיד את זה, נכון. שזה נבואת פורענות,
וזה לא מה שהוא אומר.
נכון.
נכון. אז זה לא כמו הרמב״ם.
אני אעשה.
טוב.
ואומנם?
כי האמת היא שכמעט כל נבואה היא נבואת פורענות למישהו.
אז זה בעיה קצת.
ואומנם צריך שתדע,
זה מה שאמרו תמיד ששלושה באים בהיסח הדעת, משיח, מציאה ועקרב.
זה המהרש"ל שאומר,
יש אנשים שבשבילם כשהמשיח מגיע זה מציאה, וכאלה בשבילם זה עקרב.
ואומנם צריך שתדע,
שהנה,
בנבואת המתנבאים ייבחנו שתי אבחנות.
הראשונה העניין,
והשנייה הדברים והמילות.
וזה, כי הנה יש שישיג הנביא עניין מעניינים,
ולא יוגבל לו במילות, אלא יגידה הנביא במילות כרצונו.
כלומר, הנביא הבין שיקרה כך וכך,
עכשיו הוא אומר את המילים שבא לו.
לא מסרו לו באיזה מילים לומר.
אז זה נאמר, כל הנביאים ניבאו בכו.
מה זה כו?
בערך.
כן?
לעומת זה, משה, זה הדבר אשר ציווה השם, כלומר, זה המילים האלה דווקא.
כן?
טוב.
נו, בסדר.
נו, אבל גם זה נאמר לו במפורש.
יש הרבה?
כנראה הרבה.
כן, הנה הוא מביך. ויש
שישיגו עניין מוגבל במילות גם כן, כגון
נבואותיהם של ישעיהו, ירמיהו ושאר הנביאים, הנכתבות לדורות,
שהנה נקבלו מילותיהם בנבואה,
לכלול עניינים רבים כאחד.
זאת אומרת, אתה יכול לדייק דיוקי דיוקים בנבואות של ישעיהו,
גם אם ישעיהו עצמו לא ידע בדיוק מה המשמעות.
כי המילים פה הן העיקר.
וגם בזה תשתנה המליצה כפי הכנת הנביא עצמו ודרכיו,
וגם ישתנה לטבע לשונו ודרך ליבורו.
תלוי מאיזה אזור הוא בארץ,
איזה עברית הוא מדבר.
כן?
יש למשל אצל עמוס, מהנוקדים אשר בתקוע,
אנחנו רואים שיש לו סגנונות דיבור שמיוחדים רק לו.
כנראה שזה היה אופייני לאזור שבו הוא פעל.
זו הייתה עברית של שם.
כן, איפה היינו? כן. ופעמים רבות ניתן לנביאים לעשות מעשים עם נבואתם,
כגון עזורו של ירמיהו ועולו ולבנה של יחזקאל ורבים כאלה. כלומר, אתה תעשה פעולה כזאת וכזאת.
מה?
הנבואה של יותם?
מי אמר שהוא היה נביא?
הוא קילל, הוא קילל.
הקללה שלו התקיימה.
לא כתוב בשום מקום שהוא היה נביא
על יותם,
אבל זה שהוא קילל, זה כתוב במפורש.
עכשיו, כשאדם מקלל, הוא בוחר את המילים.
אתה יכול להעלות על הדעת כל מיני. אתה רוצה לעשות רשימה של קללות אפשריות?
מה?
בסדר.
ועניינם היה שעל ידי המעשים ההם היו מתעוררים כוחות
מכוחות העליונים,
מה שהיה מצטרך לפי אמיתת העניין שעליו הייתה הנבואה בכל בחינותיו,
ומאז היו מזדמנים ונפקדים להוציא הדבר לפועל בזמן הראוי לו. לעומת זה, לפעמים הקדוש ברוך הוא היה שולח נביאים, אבל לא לדורות.
אם זה לא לדורות,
זה יכול להיות לפי הסגנון של הנביא.
בכלל, בתקופה התנ"כית,
המדינה הייתה מלאה בנביאים.
היו נביאים בכל מקום.
למשל, רואים את זה בחרסי לכיש המפורסמים.
כן, כפליים ומצעי מצרים.
אז למשל בחרסי לכיש רואים שם, חרס,
לא, בחרסי לכיש, בחפירות הארכיאולוגיות בתל לכיש,
מצאו חרסים שעליהם היה כתוב כל מיני דברים.
כי פעם במקום נייר קופי או סתם נייר לכתיבה,
היו משתמשים בחרסים.
ואז שם רואים התקדפות בין ראש המצודה,
שנמצא באזור של לכיש,
לבין ראש הצבא בירושלים.
הוא מדווח לו.
כן, אמנם מן הסתם בצינורות המקובלים, כדי שלא יעצרו אותו השב"כ, איך העברת מידע, זה לא בסדר.
אבל רואים שמה שראש המצודה מספר על המצב,
מצב הרוח של הלוחמים.
הוא מספר גם על התנועות של האויב שרואים מרחוק.
הוא מדבר על כמה חיטה נשאר לנו, כמה שמן נשאר לנו ומה אומר הנביא.
זאת אומרת, זה חלק מהדוח.
יש משבצת, דברי הנביא.
כן? כלומר, זה מובן מאליו. הנביא אומר כך וכך.
כן.
פק"ל נבואה.
כן.
בסדר?
הנביא, כמו כל דבר בצה"ל, מתחלק לשלושה.
כן.
אתה שואל, האם הנביא הוא אדם שנועד רק לכלל,
או גם לאדם הפרטי כמו שמואל עם האתונות?
מה אתה אומר?
אז איך אתה מסביר עם שמואל והאתונות?
אז אתה אומר, אז אתה לא מסכים עם מה שהיה בעבר, כן?
לא, ברור שהנביא עסק גם בעניינים פרטיים.
כן, מישהו היה בא לנביא, נו, מה שלום הבית, מה קורה שם?
שמעתי שהילד היה חולה עם שפעת,
איך הוא מרגיש עכשיו, נכון? מן הסתם.
עכשיו, אתה יכול להגיד שזה שיש נביא בישראל,
זה בכלל טובה לכלל.
אופן הפעולה שלו, זה יכול להיות גם לפרט.
יש נביאים שנמצאים בבית המלך, הרבה פעמים.
והוא שייך למלכות.
יש גם נביא פרטי.
יש גם שהנביא הוא אפילו לא לאדם פרטי אחר, אלא רק לעצמו.
כן, הרמב״ם אומר שיש לפעמים שהנבואה באה
להרחבת דעתו של הנביא,
לא מעבר לזה.
טוב, איפה אנחנו? כן.
ועניינם היה שעל ידי המעשים ההם היו מתעוררים כוחות מכוחות העליונים, מה שהיה מצטרך לפי אמיתת העניין שעליו הייתה הנבואה בכל בחינותיו,
ומאז היו מזדמנים ונפקדים להוציא הדבר לפועל בזמן הראוי לו, כן?
נבואת הבקבוק וגם החיצים שירה אלישע וכל הדברים האלה.
לפעמים צריך מעשה, לפעמים לא.
לפעמים, תראה, לפעמים יש אפילו אנשים שהם לא נביאים, הם עושים מעשים שיש להם אפקט תקשורתי. למשל,
בזמנו חיים הרצוג, עליו השלום,
כשהיה שגריר ישראל באו"ם,
אז דיברו על,
הוא היה צריך להסביר על, להגיב להחלטת האו"ם שהציונות היא גזענות.
אז הוא עמד בפני העצרת, לקח את הנייר וקרע אותו לשניים.
בסדר, הוא יכול להתנגד גם בלי לקרוע את הנייר, נכון?
אבל זה עושה אפקט אחר.
עוד צריך שתדע.
הנה תואר נביא באמת ובדקדוק.
לא ייאות אלא למי שכבר השיג הנבואה על בורייה ונתברר לו
היותו מתנבא ממנו יתברך, כמו שזכרנו למעלה.
ומי שהגיע לזה לא יישאר לו ספק בנבואתו כלל ולא ייפול בו טעות בנבואתו.
אמנם על דרך הרחבה יתואר בתואר זה גם מי שיתחיל בהשגות הנבואיות
והגיעו לו גילוי חוץ לגדר האנושי.
כלומר, לפעמים אתה משתמש במילה נביא למי שלא באמת נביא,
אבל יש לו סייתא דשמיא חבלז.
למשל, השופטים,
כן, ותהי על יפתח רוח השם.
נו, יפתח, יש לו רוח השם, הוא נביא?
הרי הוא עושה את כל השטויות האפשריות,
הוא שוחט את הבת שלו.
אז מה, זה אתה תגיד על זה שהוא רוח השם?
אבל הוא יתעורר להציל את העם.
כשאדם מתעורר להציל את העם, יש לו איזה סייעתא דשמיא בכמות עצומה, שנותן לו הרגשה שמשהו יתרומם אצלו.
כן, כמו שהרמ"א אומר,
שראשית הנבואה במסירות שאדם מוכן למסור את נפשו להציל אחרים. והיו הרבה כאלה בטבח שמחת תורה, שבאו
מתוך מסת נפש גבוהה,
אפשר לראות, זו עליתה אליהם רוח השם,
או יד השם.
מה?
כן, כן, מידה מסוימת של זה, כן.
ואולם, מי שלא השיג אלא השגות אלה,
אינו עדיין בטוח בעניינו,
ואפשר לו שייכשל,
וכאין נביאי אחאב שנבאר לפנים בסייעתא דשמיא.
איך האדם יודע את זה על עצמו?
הוא צריך לא לטעות,
כמו שכל אדם צריך לדעת להעריך את עצמו.
אז זה נכון שזה לא תמיד עובד,
יש הרבה סוגייקטיביות,
אבל איך אומרים? משתדלים, בסדר?
משתדלים לדייק.
אדם צריך לדעת האם מה שהוא מדמיין זה דמיונות או שזה אמת.
צריך להשתדל.
ואומנם,
היודעים דרכי נבואה על בורים יודעים כל זה על נכון,
יודעים המכשולות האלה שאפשר שיימצאו,
ומכירים סימניהם והדרך להינצל מהם
עד הגיע אל אמיתת הנבואה.
ואלה היו מלמדים את התלמידים, כמו שזכרנו לעיל,
וממלטים אותם מן הטעויות ומעמידים אותם על האמת.
כלומר, לכן טוב כשאדם שואל את עצמו האם הוא מתנבא או לא,
שילך למדריך שלו בבית הספר לנבואה.
הוא אומר, אני למדתי בבית הספר לנבואה,
שנה ג' ואני מכיר שם את המדריך שהוא בעצמו נביא,
ואני שואל אותו, תגיד, מה אתה אומר על הגילויים שיש לי? האם זה אמיתי או זה לא אמיתי?
הנה, יש לנו דרך לדאוג.
אז מה שצריך לעשות,
כשתתחדש הנבואה, אינשאללה, במרבינו אמן,
אנחנו נצטרך להקים בית ספר לנבואה,
אבל בראש בית הספר צריך להעמיד נביא.
יש פה בעיה של ביצה ותרנגולת.
כי כדי להיות נביא צריך בית ספר לנבואה, וכדי לעשות בית ספר לנבואה צריך נביא.
אז מה אתה עושה?
בית ספר לרוח הקודש יש כבר,
בכל הדורות היו בעלי רוח הקודש.
אבל לא על זה אנחנו מדברים, אנחנו מדברים על נבואה.
בסדר, אבל איך תדע בסוף שראש הישיבה
של בית הספר לנבואה הוא באמת נביא...
זהו, זה בעיה.
אה?
כן, אבל מי עשה אותו מוחזק?
אז הוא מסתכן, אז הוא מסתכן.
יש סכנה שתצמחנה מזה פשלות.
היה, היו פשלות במהלך ההיסטוריה, כן?
בת-קול זה לא זה, זה רק בת-קול, זה לא...
אליהו הנביא. אז אם אליהו הנביא יבוא, זה בסדר. כלומר, אפשר לסמוך עליו.
אה, טוב, הוא יבוא עם הסוסי אש ורכב אש, מה אתה...
טוב.
ואולם,
כן, אבל זה מה שעושים תמיד,
עושים כוס של אליהו והילדים אומרים, כן, ראינו שזה קצת ירד, נכון?
טוב.
ואולם,
עיקר העניין הזה הוא מה שאמרנו בחלק ראשון, פרק חמישי,
מאותם כוחות הטומאה שנמצאים בעולם ופועלים כפי מה שהוחק בטבעם ונמסר בידם.
והנה, יש בכוחם שיטעו את האדם
במה שישפיעו עליו השפעות בדרכים כאין דרכי הנבואה האמיתית,
ויגלו לו עניינים אמיתיים וחוזבים,
וחדשו לו קצת עניינים נפלאים,
וכמה שאמר הכתוב בפירוש בנביא השקר,
ונתן אליך אות או מופת, ובא האות והמופת.
כלומר, יכול להיות שיש נביא שקר,
והוא עושה אות ומופת.
זה יכול להיות.
והנה דבר זה אפשר שיקרה לאדם שלא ברצונו,
ואפשר שיקרה לא ברצונו.
זה די מזעזע מה שהוא אומר.
יכול להיות שהקדוש ברוך הוא מטעה אדם לשכנע אותו שהוא אומר את דבר השם,
וזה לא דבר השם.
עם כל הפחדים זה עוד יותר, זה יכול להיות.
זה מה שהוא אומר.
והיינו שאפשר שיקרה לו מקרה זה, והוא לא ישתדל עליו,
הוא ישתדל עליו כה,
והגיע לו זה,
מפני שלא נשלם במעשיו והשתדלותו.
ואפשר שיגיע למי שרצה בו ברשעו,
וישתדל להשיגו, והיינו,
שילך אחרי הכוחות האלה וישתדל להידבק בם כרצונו להשיג מהם אשר יחפוץ להשיג,
דהיינו שיגלו לו עניינים כמו שזכרנו שבהם יחזיק עצמו לפני בני האדם לנביא,
ויסיתם כמו שיחפוץ או יתכבד בעיניהם.
ומן המין הזה היו נביאי הבעל והעשרה,
שהנה היו משתדלים בזה,
עד שהיו מתדבקים בכוחות האלה ומשיגים ידיעת קצת דברים,
שעל ידיהם היו מפתים המאמינים בם,
וכן מחדשים בכוח זה נפלאות
לאות על נבואתם וכמו שזכרנו.
ואומנם הם בעצמם היו יודעים שאין זה להם אלא מצד הטומאה,
מה שבחרו להם,
ולא היו חושבים בעצמם שהם נביאים, אלא ברשעת לבבם היו עושים כן.
אך גם למי שלא השתדל על זה,
היה אפשר שיקרה זה כמו שזכרנו, ועל כן היו צריכים המשתדלים לנבוא למלמד
מובהק שילמדם כמו שזכרנו,
ועל ידו היו ניצולים.
וכל זה עד שיגיע למדרגת הנבואה באמת,
כי כיוון שהגיעו לה כבר ראו ההפרש הגדול והכירו, ואי אפשר להם עוד שיסתפקו בזה כלל כמו שזכרנו.
והנה מן הדרך הזה היה העניין שקרה, מה?
נו?
לא, הוא לא צריך, יכול להיות שהנבואה של תלמידו היא שונה מהנבואה שלו.
אבל הוא למד אצל הנביא הקודם,
ולכן הם מכירים את כל האופנים.
כן, זה כמו שרופא,
יש רופא שהוא מומחה לאף אוזן גרון,
הוא יודע שהוא לא מבין כלום בגסטרואנטרולוגיה,
אבל הוא יודע להפנות.
בסדר?
יתרו ומשה. יתרו ומשה, למה יתרו?
כן, למשל, כן.
זה נכון, הרמב״ם כותב שאם אדם נביא, מעיד עליו שהוא נביא, לא צריך להביא אותו מופת.
מה שהוא מכוון שכוחות הטומאה יכולים לבלבל אדם,
זה אדם שלא השלים את עצמו.
אבל אם אדם באמת נקי, אז זה לא יפעל עליו.
והנה מן הדרך הזה,
כשהוא לא מושלם,
והנה מן הדרך הזה היה העניין שקרה לנביאי אחאב,
ברוח שפיתם.
מה?
אף אחד גם יכול לדעת אם הוא מושלם.
זאת אומרת, חוץ מזה, בסדר, הוא קרא... נכון. זה לא עניין הזה של הלא נשלם במעשה והשתתפות. כן, הדברים האלה של רמח"ל די מביכים, כן?
אבל מצד שני, יש מה שנקרא שהשם דיבר טוב על ישראל.
זאת אומרת,
בזמנו, הרי רמח"ל גם כן היו לו גילויים עליונים.
ואחד הרבנים אמר,
שמא כל הדברים האלה שיש לרבי משה חיים לוצאטו,
אולי זה כוחות הטומאה.
רמח"ל קיבל את המכתב הזה,
ואומר, איך העלה בדעתו שארץ ניתנה ביד רשע.
כלומר, שאם זה היה באמת כוחות הטומאה,
אז לא היו יוצאים לו דברים כל כך טובים, כמו שהוא כותב בעקבות זה.
כן, אבל מה קרה עם נביאי אחאב?
הם הפילו אותו, נכון?
הם הפילו אותו.
מי אמר שלא הפילו את הרמח"ל? הרמח"ל דווקא יצא לו בסדר, הוא כתב ספרים נפלאים.
אגב, מעניין, יש רבי חיים וולוז'ין,
שאל את הגר"א על זה.
מה?
לא.
זהו, זהו.
רבי חיים וולוז'ין שאל את הגר"א,
הוא אמר שיש לו קושי בגלל הקיטרוגים שהיו על האיש הקדוש הזה.
כן, ככה כותב רבי חיים וולוז'ין, הוא אומר שהוא שאל את הגר"א,
שיש לו בעיה עם רמח"ל
בגלל הקטרוגים שהיו על האיש הזה.
וענה לו,
אגר"א, אין לך מה לדאוג,
כי מה שהיה צריך להתגלות נתגלה,
ומה שלא היה צריך להתגלות לא נתגלה.
נכון?
כן.
אגב, מעניין,
החידה,
בשם הגדולים, או בשום מקום לא מזכיר את הרמח"ל.
מעניין. כנראה שהיה לו איזה בעיה עם זה.
מה? הוא ידע עליו, כן.
הוא מצטט באיזשהו מקום ספר של גדול המתנגדים לרמח"ל.
את הספר שבו הוא תוקף את רמח"ל.
אז טוב, אבל חזקה לנו שרמח"ל היה אדם קדוש, והראייה
שספריו
התקבלו בכל אוי למתויר, נכון?
כשאתה שואל בחור ישיבה בכל מקום, מה זה רמח"ל, מה הוא אומר? ספר מסילת ישרים.
ורק אחרי שספר מסילת ישרים מתקבל
בכל לומדי התורה,
אז פתאום התחילו ספריו האחרים לצוף על פני השטח.
מזל.
לא, רמח"ל כתב הרבה ספרים, דווקא מסיעת ישרים זה אחד מהספרים המאוחרים שלו.
לא, זה דמיון על דת תבונות, על דרך השם וכולי.
אבל מעניין שרבי יעקב מהמדין, היעווץ,
כתב על ספר שהוא היה מגדולי המתנגדים לרמח"ל,
כשיצא ספר מסיעת ישרים,
אמר, בספר הזה אין דופי.
יפה. טוב.
איך את יודעת שזו שאלה אחרונה?
אתה לא יכול לדעת.
מהניסיון שלי, כשמישהו אומר, זו השאלה האחרונה, יש לו עוד שתי שאלות אחר כך.
בואו נבדוק.
בסוף, בעם שנמצא שם לא יודע את הגבולות. נכון, נכון. באמת זה היה קשה.
לכן ירמיהו מתווכח עם חנניה בן עזור,
ומביא ראייה שהוא נביא שקר.
רק שהראייה שלו לא עבדה כל כך טוב.
כן, טוב.
במיוחד שחנניה בן עזור התחיל כנביא אמת,
עוד יותר מסובך.
כן.
מה?
מה?
אה?
לא הבנתי.
לא, גדולי הנביאים זה ירמיהו מצד אחד, חנניה בן עזור מצד שני. העם לא יודע מה לעשות.
לא היה משהו יותר גדול מירמיהו.
הייתה חולדה הנביאה. חולדה הנביאה,
היא הייתה דווקא במפלגה של ירמיהו. בסדר.
אבל היו גם נביאים אחרים שהיו בצד של חנניה,
זה מה שאני זוכר.
כן, אה?
איך זה רגילים שזה לא יהפוך למסחרה, זה אחד הקשיים.
אבל יש להניח שאחרי 2500 שנה
של חוכמה בעולם,
יש לנו כבר מנגנוני הגנה.
למרות שיש לפעמים מבולבלים, לצערנו.
והנה...
אבל מהותי, בעייתי, כי אפשר להגיד שהספר שהולך אל הנבואה זה פסילת ישרים.
זאת אומרת ש...
מה, הם לא ראו את זה?
הם ראו שהדור של הרמח"ל, של הרבנים, שהתעקפו אותו.
תשמע, רמח"ל זה התופעה מפחידה. לא, אבל לימים, אני אומר, הקרנה, הם ראו אותה?
הם ראו, אבל היה להם ניסיון קשה מלפני כן.
נכון.
כן. אז לכן כל דבר כזה, הם דחקו הצידה.
ואם שמספרים על מה שהיה לפני כן, זה לא קרוב.
למה שהם מספרים על רמח"ל מבחינתך. תראה, אני אגיד לך משהו.
יש, אחת הטענות שהיו נגד רמח"ל,
מדוע הוא משתמש בייחודים של נתן העזתי.
אתה מבין?
אז זה, כשהרבנים ראו דבר כזה,
זה יצא להם עשן מהעיניים
ומהאוזניים.
אגב,
שואל אותו רבו של רמח"ל,
רבי ישעיה בסן,
מה קרה שאתה משתמש בייחודים של נתן העזתי?
מה הוא עונה לו?
ולעניין הייחודים של רבי נתן,
ככה הוא כותב,
לעניין הייחודים של רבי נתן,
מה אתה רוצה?
רימון מצאתי, קליפתו זרקתי, ובתוכו אכלתי.
זה צריך להיות בשיעור קומה של רמח"ל כדי להעיז דברים כאלה.
אבל הרבנים שלו לא היו... מה?
אף אחד לא מהאנשים שהיו הרבנים של רמח"ל, הם לא היו בשיעור קומה בשביל להבין ולהגיד למתנגדים או מה? לא, אז הם הגענו עליו.
כן, רבי ישעיה בסן יצא למלחמה,
להציל את רמח"ל. זה לא היה פשוט.
בסוף הוא יצליח לברוח מאיטליה.
טוב,
יש סיפור ידוע שבישיבה של רבי יונתן אייבשיץ.
מכיר את הסיפור?
אה, בסדר, אוקיי.
אבל הוא לא ירשה לי.
נכון? בסדר.
לא, רבי יונתן אייבשיץ,
כידוע לכם, גם הוא הואשם בשבתאות.
מי האשים אותו?
רבי יעקב המדל.
כן, יצאה שם מלחמת חורמה של קונטרסים בעד,
קונטרסים נגד.
זה הפיל את כבוד התורה כמה מעלות מטה.
כן, הרב קוק אמר שמאז הוויכוח בין רבי יעקב עמדין לרבי יונתנאי בשיץ נעלם כבוד התורה.
עד כדי כך.
כן, עכשיו, מה שקרה, רבי יונתנאי בשיץ,
שחשדו אותו בשבתאות,
הוא כבר היה ראש ישיבה זקן, מבוגר,
ובישיבה שלו, פתאום הגיע בחור צעיר,
לבוש בבגדי משי, סגנון הרנסאנס,
מגולח
ומלומד בחוכמות חיצוניות,
ואז רבי יונתן אייבשיץ ראה אותו בפתח,
רץ אליו ואמר לו, לוצתו, סוף סוף באת,
בוא נברח מפה.
באותו יום,
באותה ישיבה,
הגיע לשם תלמיד חכם גדול שרצה שבנו ילמד אצל רבי יונתן אייבשיץ.
כשהוא ראה את זה,
החליט שהבן שלו לא ילמד שם.
בסדר, טוב,
תמה, אבל הוא יפה, יש קושיות, זה לא אומר שאין תירוץ.
זה לא מסורת הנבואה, זה,
צריך להבין, גם הייחודים של נתן העזתי זה פרשנות לדברי הארי.
בסוף של דבר, הארי כולם מסכימים שהוא בסדר, כן?
על הארי לא חלקו,
לא, לא חלקו על הארי, זה מעניין,
כן?
אולי לא הספיק.
כן, הרי סך הכל, כמה זמן הארי לימד?
שנה וחצי,
כן?
נכון, שנה וחצי.
אז במשך שנה וחצי זה מספיק כדי שלא יעשו לו בעיות.
אחרי זה הוא מת.
אז,
כן?
כמובן שטוב, יש מקומות שהוא...
שהוא לא מסכים עם הארי?
לא, גם הגרל הוא הסכים עם הארי בכמה דברים. בסדר, בסופו של דבר.
והנה,
מן הדרך הזה היה העניין שקרה לנביאי אחאב,
ברוח שפיתם, וזה,
כי הנה מפני מעשיו נגזר עליו שילך ויפול ברמות גלעד.
והיה ראוי שיהיה לו פיתוי חזק שעל ידו יימשך וילך אל המלחמה ההיא,
ולא ייסוג ממנה,
אף שקרה לו מה שהיה ראוי שימנע אהו,
וכמה שהראה לו באמת שאמר לו יהושפט,
דרוש נא כיום את דבר ה' וכו',
ולא הספיק לו נבואת ההם,
שכל זה היה צפוי לפניו יתברך.
והנה בהיות המשפט נערך לפני בית דין של מעלה,
היו מקטרגים ומלמדים זכות,
ונזמנים עניינים לפתותו,
ונמצא יותר הגון עניין הרוח, והוא
כי כל אותם נביאי השקר היו מתנבאים לעיניו
ובפניו של אחאב,
והיינו שהיו עושים המעשים ומשתדלים באותם העניינים שעל ידיהם נמשך גילוי הנבואה,
והנה הם לא היו משתדלים אלא להמשיך גילוי הטומאה שזכרנו למעלה ולא יותר,
אלא שהיו מרמים במלך ומראים לו שממשיכים גילוי אורו יתברך.
שימו לב שלפי מה שהוא אומר, נביאי אחאב
לא היו שקרנים, אלא נביאי שקר.
זה משהו אחר.
כלומר, נביא שקר
הוא באמת נביא
של השקר.
כלומר, הוא מתחבר אל הטומאה.
ולכן, למרות שהם רצו להחניף למלך,
הם לא עשו את זה סתם על ידי שקר,
אלא על ידי המשכת הכוחות האלה.
מה?
מלכות בישראל שלמה עם... רואים את הנביא?
הוא יונק את זה מהשקר, הוא נביא השקר.
בלעם הוא לא נביא שקר, הוא נביא אמת.
בלעם?
לא.
אז זה הרמב״ם כותב,
שבלעם בשעת כשרותו, נביא היה.
כשהוא היה כשר, היה נביא.
טוב.
מה?
יהושפט הוא הרבה יותר טוב מאחאב.
הוא יהודי צדיק, כן? אז הוא מבין.
הנביא שהיה בפסק הוא היה...
מי חי הוא?
מיכל אף להצביע,
ואז הוא בוטל בוועדתון לדבר עוד פעם, ואז הוא בוטל בוועדתו.
מה הדרך של מבוא פה בהפסק של מבואן שקל?
הוא הולך בדרכי הנביאים, זה נקרא מתנבאים.
שים לב להבדל בין מתנבא לניבה.
מתנבא יש להכוונה שהוא עושה את כל התרגילים שעושים הנביאים כדי להגיע לנבואה.
אומנם, מה?
נכון.
אומנם על כל פנים היו משתדלים בהמשכה לפניו,
והיה נמשך עליהם באמת הגילוי אשר היו מבקשים.
ודבר זה היה נעשה לעיני המלך להתחזק יותר באמונה בם,
והוא שאמר הכתוב, וכל הנביאים מתנבאים לפניהם.
זאת אומרת, מתנבאים? רק אנשים מתנהגים וההתנהגויות של הנביאים.
והנה,
מה שהיה נמשך להם באותה נבואה טמאה, היו מילות אלה,
עלה והצלח,
ונתן השם ביד המלך.
אלה היו דברים שהיה הרוח ההוא מדבר בפיהם,
ולא היו טועים הם בעצמם,
כי הם היו יודעים השתדלותם מהיה,
אלא אחאב היה תוהה בהם ומתפתה,
עד שלא האמין לדברי מיכאיו מרוב אמונתו במה שהיה רואה בנביאי השקר שלו.
ואומנם צדקיה בן כנענה הוסיף על שאר הנביאים ההם.
כן? כלומר, הוא מופיע שם על גבי כל ה... כשמיכאיו בן ימלה מתחיל להגיד לו כל מה שאתם אומרים זה שטויות,
אז צדקיה בן כנענה עושה לו קרני ברזל,
ואומר באלה תנגח את ערם,
כי הם לא אמרו אלא כפי שנמשך להם מאותו הרוח, אך צדקיה
הוסיף לעשות כי אין מה שהיו עושים נביאי האמת,
וזה כי כבר האמין בגילוי ההוא.
וחשב היותו אמיתי,
ונמשך מלפניו יתברך עד שהזיד לומר כה אמר השם באלה תנגח את ארם.
והנה הוא לא לומד בדרכי הנבואה האמיתית כראוי, ולא הבחין בין השקר והאמת.
אז בעצם יוצא שהקבוצה של הנביאים המתנבאים היו יותר טובים ממנו, כי הם ידעו שהם משקרים.
והוא חושב שהוא אומר את האמת. ועל כן אמרו חכמינו, זיכרונם לברכה, עליו,
שאמר מה שלא שמע, וכן אמר, וכן אמרו, רוח נבות
אטעיטה.
ואמרו עוד, אבעלה למדק,
כפי מה שהזהירוי או שפט.
אבעלה למדת?
באיזה שפה אתה רוצה?
לעברית.
היה צריך לא לדייק.
אבעלה למדת.
מה זאת אומרת?
יש שם שלושה סוגי נביאים.
יש נביאי אחאב הרגילים, מיכאיו וצדקיה, בסדר?
הם יודעים שהם מושכים מהטומאה.
ולכן הם יודעים גם שהטומאה עשויה גם להטעות אותם ואת המלך
כהשגחה עליונה רוצה שהוא ייפול ברמות גלעד.
עכשיו, מיכאיו בן ימלא הוא נביא אמת,
בסדר?
וצדקיה בן כנענה הוא נביא שקר שמאמין בשקרו.
הוא מאמין שמה שהוא אומר זו האמת.
כן, בדיוק.
אבל אז השם אומר לרוח נבות, צא.
זה שאין כת שקרנים יכולה לקבל בני שכינה.
אבל אני לא חושב שזה רשום.
אני חושב שזה כתוב.
יכול להיות?
זה תגיעה, האמין על עצמו שהוא נביא אמת,
כי הוא לא סיים טוב את הקורס לנבואה.
זה תשפיע נביא שלא מצליח.
זה מה שרמח"ל אומר, כן. ואילא באמת,
איזה, כפי מה שעזרו יהושפט, שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד,
וכיוון שכולם אמרו אותו דבר, אז הוא ידע שהם משקרים.
והנה,
שמותר להתנבא,
מה זה מספיק לקבלים נבואה, כשהנביא, הנביא לא יוכל להתנבא לבד,
כי אתה לא יכול להגיד לקדוש ברוך הוא מה לעשות.
לא, צריך לאמת שהוא אכן נביא.
זה כן.
יש הלכה כזאת, אה?
על כל נביא, לא, ברגע שהוא טוען אני נביא,
ובדקו אותו, זה מספיק.
לא, לא, לא.
זה נביא שבאמת, הוא לא היה מוחזק לנביא אמת.
הוא היה שם בתוך החצר של אחאב, הוא אמר שהוא נביא.
עכשיו,
כשהייתה הרוח הזאת שהופיעה על 400 נביאי אחאב,
הוא חשב,
זה הגיע גם אליו, הוא חשב שזאת אמת.
בסדר?
הוא חשב שזה מת השם באמת.
והנה באמת קרה לנביאים ההם באותו הזמן גילוי יותר ממה שהיו רגילים להשיג,
ובדרך שונה ממה שהיו רגילים,
עד שטעה צדקיה ונדמה לו שאותה הפעם הייתה נבואתו אמיתית.
אף על פי שהשתדלותם לא היה אלא לצד התרומה כמו שזכרנו,
אבל זאת הייתה נסיבה מאת השם וכמו שזכרנו והבן היטב.
כן, אז בסוף
קרה לאחאב שהוא מת
ברמות גלעד וזכה על ידי זה לחיי העולם הבא.
כן, כי הוא עמד במרכבה כדי לא להבעיט את העם, הוא ידע שהוא הולך למות,
ואף על פי כן, כדי שלא יפסידו בקרב,
אז הוא עמד במרכבה.
אז הוא עומד על קידוש השם בעצם,
והגמרא אומרת שבזכות זה זכה לחיי העולם הבא.
למרות שהמשנה אומרת במפורש שאין לו חלק לעולם הבא.
אלא שדורשי רשומות אמרו,
כולם יש להם חלק לעולם הבא.
לא, לא, מי אמר שהם עבדו עבודה זרה?
שם הם לא עבדו עבודה זרה.
הנביאה הבעל עבדו עבודה זרה, אבל הם לא.
כן, אבל זה אח.. זה אח.. זה אח.. זה אח.. זה יחיאל בית האלי אומר את זה.
זה לא הם.
זה לא אותה קבוצה, זו קבוצה אחרת.
כן, הרי הנביאים של הבעל כבר נהרגו על ידי אליהו מקודם.
פה מדובר במי יהושפט,
ואלישע, אלישע בן שפט.
כן, והוא היה משוכנע שזה נביא אמת. אגב,
יש בבתי חולים לחולי נפש הרבה כאלה,
שמשוכנעים שהם נביאי השם.
מאלה שב...
הם לא נביאים, הנה, זה מה שזה נראה לי, מתנהגים כמו נביאים.
זה כמו שיש אדם, רוצה להיות רב, אבל הוא לא.
במובן שלרבנים יש כובע וזקן
וגם כרס.
אז הוא עושה את שלושת הדברים האלה, כובע, זקן, כרס,
הוא כבר בדרך.
בית שקר וכרס.
מה?
בית שקר וכרס.
כן, נכון.
טוב, זה מה שהוא. עכשיו,
האם נביא שהוא תאומת כנביא לא יכול להתקלקל אחרי זה? הוא יכול.
חוץ ממשה.
אה?
אה, איך אפשר לסמוך?
התורה אמרה לסמוך, מה אכפת לך?
אז זה כמו שלמשל,
התורה אמרה להוציא להורג בן אדם על פי עדות של שני עדים כשרים.
בדקתי את העדים,
השתכנעתי שמה שהם אומרים זה האמת,
אני מוציא להורג את הבן אדם.
בסדר?
בסנהדרין, כן, ברור.
אפשר להורג את הבן אדם.
אולי בכל זאת הם שיקרו?
אולי הם היו עדים זוממים, אולי הם באמת שיקרו?
אז איך אני הורג בן אדם
על סמך עדות של משהו שלא ראיתי?
אנחנו כן עושים את זה.
אנחנו הורגים על סמך עדות.
בפועל, היום אף אחד לא מוציא אף אחד להורג.
אבל בזמן שהיו עושים את זה,
אומר הרמב״ם,
התורה ציפתה עלינו לפסוק את הדין על פי עדות.
למרות שיכול להיות שהם לא אומרים את האמת,
בסדר? אז אותו דבר גם לגבי נביא, ברגע שאדם הוחזק כנביא,
תפתע עלינו התורה לשמוע את דבריו,
למרות שיכול להיות שהוא משקר, כי משה אמר לשמוע לו.
מי שהלך אחרי חנניה והשתכנע שחנניה אומר את האמת, הוא בסדר,
מה אתה רוצה?
רק שחנניה לא היה בסדר.
רענון נבואה כל כמה זמן, זה יכול להיות.
אפשר לעשות, כן,
קורס נבואה מונעת.
לא, זה יכול להיות שמנגנונים כאלה יקומו,
אבל קודם כל שתתחדש הנבואה, אחרי זה נדבר. בינתיים עוד לא התחדשה, אז קצת יותר תיאורטי הדברים האלה.
שתתחדש, אבל הבעיה שלא יהיה תקציב לזה.
כי, לא, כי זה עניין של כספים קואליציוניים,
יכול להיות שלא יהיה מספיק כסף לזה.
טוב,
גמרנו את פרק רביעי.
אנחנו לא נתחיל את פרק חמישי, כי זה ארוך.
נשמור את זה לפעם הבאה.
נשמור את זה לפעם הבאה.
של של של של של של של
