בוקר טוב,
בשורות טובות ונעימות.
לגבי התפילה, כתוב בשולחן ערוך,
אני מצטט:
מצווה לרוץ כשהוא הולך לבית הכנסת,
וכן לכל דבר מצווה, לא רק לבית הכנסת,
אפילו בשבת, שאסור לפצוע פסיעה גסה,
חבל שאתה הולך לבית הכנסת, אתה הולך לרוץ, מצווה לרוץ.
אבל כשיצא מבית הכנסת אסור לרוץ.
אחד ה... מאיפה לומדים את העניין של מצווה לרוץ?
אומר המשנה ברורה שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את השם.
ומזה נלמד וכל שקשר תיזהר על
שלא לעמוד באמצע הדרך ולהשיח עם חברו באיזה חבצי עצמו.
אדם הולך לבית הכנסת, פוגש חבר,
מתחילים לדבר, פוליטיקה פה, שם וכל זה.
לא, לא להתעכב, לרוץ לבית הכנסת.
כידי זה מצוי שבא אחר כך,
אחרי ברכו וקדושה,
ואומר כאן הפרישה,
דעיקה ריצה יהיה כשבא סמוך לבית הכנסת.
לא ירוץ ברחוב סתם,
אבל כשאתה מגיע ממש ליד בית הכנסת,
אז לרוץ.
או שבשחרית, כשהוא הולך עם תל... טוב, זה כבר עניין נוסף.
טוב, אני רוצה להסביר את זה. זה נקרא שפת הגוף.
אני עוד זוכר את הרב שיהודה, זכר צדיק לברכה,
בזקנותו היה לו קשה מאוד ללכת.
אבל כשהאבא בא לבית הכנסת, לישיבה, להתפלל,
הוא היה עושה מאמץ גדול מאוד, ואתה רואה שהוא ממש מתאמץ ועולה במדרגות ומגיע,
וממש,
הוא לא יכול לרוץ, אבל כמעט רצו בית כנסת.
אבל כשהיה יוצאים מבית הכנסת, היה לו קח לי לצאת מבית הכנסת
איזה עשרים דקות.
לאט לאט, מבית הכנסת לא בורחים.
זה מה ששולחן ערוך אומר, זה נקרא שפת הגוף.
מישהו רוצה להתחתן כאן?
אתה צריך לאהוב את אשתך.
שאלו אותי איך היא יודעת אם אתה באמת אוהב אותה או לא.
אם היא נותנת לך פקודה, משימה, לא פקודה, סליחה,
תזרוק את האשפה
ואתה רץ,
אתה לא צריך להגיד לה שאתה אוהב אותה, היא רואה שאתה אוהב.
אבל אם אתה אומר לך, תזרוק את האשפה,
אחרי שעתיים וחצי אתה עוד מברבר,
אל תדבר, רואים עליך.
זה בסדר?
התנועה שאדם נע כשעושה משהו,
זה מראה אם הוא אוהב את הדבר הזה או לא אוהב את הדבר הזה.
אני נוהג לספר שבשעתו הייתה לי, הייתה, היא גם חיה היום,
ילדה, כשהייתי בא מהמכון, הייתי עייף מאוד וזה,
אני מבקש ממנה.
תגישי לי כוס תה בבקשה.
כן, אבא, רק רגע, אחרי חצי שעה,
אפשר לקבל כוס תה עוד שניונת,
אפשר לקבל כוס תה עוד שיחה אחת.
קראתי לה,
את לא אוהבת אותי,
אבל אני כן אוהבת אותך.
בת אחרת,
אני בא,
לא, אני לא, עכשיו, כבר הרגישה לי כוס תה, לא ביקשתי, לא ידעתי, היא הרגישה אותי.
אפשר לוריד לך את הנעליים,
לעבור לך את הרגליים?
זאת אוהבת אותי.
הדיבורים לחשוב,
אבל המעשים עוד יותר.
אז כשאתה אוהב את הבית כנסת,
את התפילה, את התורה,
אז אם אתה רץ, סימן שאתה באמת אוהב את זה. אבל אם אתה גורר את עצמך בקושי לבית הכנסת,
לאלימות או משהו כזה, סימן שאתה צריך לחזור בתשובה.
ושאשרינו מתור חלקנו, שיש לנו שולחן ערוך כזה,
שמלמד אותנו לרוץ.
.
:::
����
